שיעור בוקר 25.08.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית,

עמ' 18, דף י"ח, פרק ג', אות ט"ו. פרק ד', אותיות ט"ז-י"ז

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א, עמ' 18, דף י"ח, הסתכלות פנימית פרק ג', אות ט"ו.

פרק ג'

אות ט"ו

ביאור מחצבת הנשמה

"ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה, שאמרו שהיא חלק אלקי ממעל וכו', שהקשינו לעיל, איך ובמה תשתנה צורת הנשמה מאורו הפשוט, עד שתהיה נבדלת בזה מן הכל, ית', עתה מובן, כי נעשה בה באמת, שינוי צורה גדול, כי הגם שהוא ית' כולל כל הצורות שאפשר לחשוב ולהרהר, אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא, צורה אחת, שאינה כלולה בו ית', והיינו הצורה של הרצון לקבל, שח"ו ממי יקבל. אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה ית', להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל, א"כ בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה, לרצות ולחשוק לקבל שפעו. ובזה נמצאות נבדלות הימנו ית', משום שנשתנתה צורתן הימנו ית' , שכבר נתבאר שמהות גשמי נחלקת ונבדלת ע"י כח התנועה וריחוק המקום, והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת ע"י שינוי צורה, ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה, כן ישוער המרחק בין זה לזה, ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן הקצה אל הקצה, אז נעשה חיתוך והבדל גמור, עד שלא יוכלו לינק זה מזה, כי זרים נחשבים זה לזה."

כן, ככה זה, הוא כותב לנו מה שהוא שומע מבעל הסולם.

תלמיד: מה הכוונה שאין בבורא הצורה הזאת של הרצון לקבל, איך יתכן שמהמוליד אין מן התכונה הזאת?

בצורה שהרצון לקבל יתגלה ויפעל כמו לאחר הפעולה הזאת מצד התחתון, אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו שיש בו רצון לקבל, אלא אחר כך כן.

תלמיד: כשאנחנו אומרים להשפיע נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: איפה הבורא מקבל מאיתנו את המילוי, את התגובה מצידנו?

אני לא חושב שיש כאן מקום לזה, אין עדיין מקום לזה. עדיין הנברא לא יצא משליטת הבורא, הוא לא מרגיש את עצמו נבדל, נחלק. זה ממש עדיין לא קיים.

תלמיד: אבל לעתיד לבוא?

כן.

תלמיד: כי הבורא משפיע לו נחת רוח?

כן

תלמיד: אז איפה הוא מקבל את זה אם אין בו רצון לקבל?

רצון לקבל ודאי שיש לו, רק הוא לא נגלה בצורה כזאת שהוא נמצא מול הבורא, כנגדו. זה תחילת הבריאה.

תלמיד: מה הבורא מקבל מהנברא בסופו של דבר, ואיפה הוא מקבל את זה?

מה הבורא מקבל חוץ מיחס של הנברא, אנחנו לא יכולים להגיד כלום.

תלמיד: איפה מתקבל היחס של הנברא?

כנראה שבבורא.

תלמיד: אז מה זה אותו רצון לקבל, או כלי כלשהו לקבל יחס מהנברא, איפה זה?

אבל זה לא לפי ההגדרה שלנו רצון לקבל.

תלמיד: אז מה זה, איך נגדיר את זה?

הנברא מגיע למצב שהוא כן רוצה להידמות לבורא, להיות דבוק בבורא, וזה בעצם לֶמה שהוא נמשך.

תלמיד: זה מצד הנברא. ומה מצד הבורא, מה מורגש בבורא ואיפה?

מצד הבורא, כל מה שרוצה הנברא לקבל כדי להתפתח, הבורא מספק לו

תלמיד: הבורא בורא רצון שיקבל את כל השפע מה שהוא רוצה לתת?

כן.

תלמיד: אז יש את הבורא שהוא המשפיע, ויש לנו את הרצון שרוצה ליהנות מהכול, אז למה יש ביניהם חיתוך "עד שלא יוכלו לינוק זה מזה"?

כי הם הפוכים.

תלמיד: אבל הרצון לקבל הוא מלכתחילה מיועד לקבל את כל האור, את כל השפע, אז למה הוא לא יכול לינוק ממה שהבורא רוצה לתת לו?

כי זה מוציא אותו מדבקות בבורא.

תלמיד: הוא כבר כותב בקטע שהם נבחנים להפוכים זה מזה.

כן.

תלמיד: אבל אין פה הרגשה. עוד מצד הרצון הוא כאילו נכלל מצד הבורא. אז איך זה נבחן לזה שהם כבר בשלב הזה הפוכים זה מזה?

הם הפוכים לפי שהרצון לקבל שבנברא הוא הפוך מרצון להשפיע של הבורא, ולכן אין קשר ביניהם בינתיים.

תלמיד: בעל הסולם כותב על נשמה שנחצבת מהבורא, עד שמגיעה לקצה שאין קשר בינה לבין הבורא. מה זה אותו חלק של הבורא שנקרא נשמה שנחצבה מהבורא?

זה אור הבורא שהנברא מקבל בתוך הרצון לקבל שלו ועל ידי זה הנברא לחלוטין נחתך מהבורא ומרגיש את זה.

תלמיד: הוא אומר פה שהרצון לקבל מפריד את הנשמה מהבורא.

כן.

תלמיד: אבל ברצון יש שני חלקים, יש חלק של לקבל תענוג וחלק של להידמות לבורא.

כן.

תלמיד: מה יותר רחוק מהבורא, הרצון סתם לקבל תענוג, או הרצון להידמות אליו?

הרצון לקבל לפי ההגדרה שלו, הוא הרחוק מהבורא. וזהו, לא הייתי הולך יותר.

תלמיד: למה רצון להידמות לבורא נקרא הופכי ממנו ולא קרוב אליו?

כי רצון להידמות לבורא זה דומה עד כדי להיות הפוך מהרצון של הבורא להיטיב לנברא ואז יוצא ששניהם הפוכים זה עם זה.

תלמיד: ואנחנו אומרים שבהתפתחות שלנו אנחנו צריכים להגיע לזה. זה הרצון שיהיה לנו להידמות לבורא?

כן.

תלמיד: אז בעצם אנחנו רוצים להיות הפוכים ממנו?

לא. הרצון להידמות לבורא זה לא להיות הפוך מהנברא, אלא להיות קשור לבורא, תלוי בבורא ובזה הנברא, דווקא ההיפך, הוא עולה לדבקות לבורא.

תלמיד: לכן שאלתי. הרצון הזה שמתפתח להידמות לבורא הוא נחשב יותר רחוק או יותר קרוב אליו?

לפי הפעולה הוא נחשב ליותר רחוק ולפי התוצאה הוא מגיע ליותר קרוב.

תלמיד: אז מה צריך לעשות כדי להחזיק אותו, לא לאבד אותו?

אני חושב שמה שאנחנו כאן צריכים לחלק, זה שברצון לקבל של הנברא ישנו גם רצון להשפיע של הבורא ומהפעולה הזאת של הנברא מתחיל להיות סדר התקשרות בין הנברא לבורא.

תלמיד: כשהוא מדבר על מחצבת הנשמה, הוא מדבר על ההתחלה על הפעם הראשונה שנפרדה הנשמה, או שהוא מדבר עלינו שצריכים לגלות את זה?

לא. פעם ראשונה שמגלים שהנשמה היא ממש הפוכה מהמאציל.

תלמיד: מדובר בקטע על החוק לרצות, לחשוק ולקבל את שפעו. מה זה החוק לרצות, לחשוק ולקבל את שפעו?

זה הרצון לקבל שבנברא, שבצורה כזאת הוא מתגלה בנברא. הוא רוצה להרגיש את הבורא שנמצא בדבקות עימו.

תלמיד: כתוב כאן על מצב שבגלל שהם נבדלים זה מזה הם מפסיקים לקבל מילוי. אני רואה אפילו במצב כזה יש הארה גדולה ותענוג גדול. למשל, יכול להיות חבר עם הרבה מאוד ניסיון, אבל הוא יכול ללכת נגד כל העשירייה שלו, ולוותר על הכול ולהגיד "זאת הדעה שלי". אני לא מוותר על דעתי. איך הוא מקבל כזאת הארה ואיך הוא יכול לעבוד עם זה, אם האדם בעצם מבדיל את עצמו מהאגו האנושי?

זה מתרחש באדם.

תלמיד: אבל המערכת עובדת בצורה כזאת שהמילוי בא מהעליון לתחתון והאגו זו הנקודה הכי תחתונה. איך יכול להיות שיש לו איזה תענוג לעצמו שם?

זה לא בדיוק כך. העניין הוא שהרצון להתמלא כמובן שייך לאגו, כלומר לתחתון. הרצון למלא זה הרצון של העליון ובזה הם נבדלים זה מזה. אבל התחתון, כלומר הנברא, בכוחותיו לא יכול להשיג את העליון, את הבורא. אין לו שום אפשרות. הדבר היחיד שיוצא לו, שבו הוא מצליח, זה אם הוא נדחה מהבורא ויעבוד רק עם הרצון שלו להשפיע, כלומר להידמות. אנחנו עוד נקרא על זה.

קריין: פרק ד', אות ט"ז.

פרק ד'

אות ט"ז

אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל,

הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת

הקדושה, ובמקומו משמש האו"ח לכלי קבלה,

והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה.

"אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא רצון לקבל, הוא נתבטל ונפרד ויצא מכל המערכת הקדושה, ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. (כמ"ש בחלק ג'). ותדע, שזה כל ההפרש בין אבי"ע דקדושה, לבין אבי"ע דטומאה, כי כלי הקבלה דאבי"ע דקדושה הם מאו"ח, המתוקן בהשואת הצורה לא"ס. ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא צורה הפוכה מא"ס. ועי"ז הם נחתכים ונבדלים מחי החיים שהוא א"ס."

תלמיד: אם הכלי ברובו נמצא בתוך הרצון לקבל, איך הכלי יכול לגלות שנמצא בחוסר השתוות הצורה?

אבל זה המצב שלו. הוא נמצא בחוסר השתוות הצורה. הוא נמצא בהפכיות מהבורא.

תלמיד: נראה שחוסר השתוות הצורה, הופכיות הצורה, זה מנוגד למטרת הבריאה. האם הופכיות הצורה זה גם חלק ממטרת הבריאה? כי נראה שזה כאילו הולך הפוך למטרת הבריאה, הוא ברא נברא והוא מרחיק אותו, והוא הפוך ממנו.

אנחנו צריכים להבין שהפכיות הצורה חייבת להיות בתוך הנברא. בלי הרגשת הצורה הזאת הוא לא ירגיש את עצמו ואת הבורא. הפכיות זה דבר הכרחי. השאלה עד כמה הוא מסכים עם זה. כאן אנחנו לומדים מה תלוי בהרגשת הנברא, למה הוא רוצה להתקרב לבורא. כאן אנחנו נמצאים בדבר והיפוכו, כמו נגיד זיווג דהכאה, ועוד כל מיני דברים כאלה.

תלמיד: האם הבורא כן התכוון שתהליך הופכיות הצורה יקרה, או לא?

כן, ודאי. זה מה שהבורא ברא מלכתחילה, שהנברא הפוך ממנו ושהנברא ירגיש את זה. הנברא רוצה לעלות למעלה מההופכיות הזאת ולהידמות לבורא.

תלמיד: הוא אומר שהמהות הרוחנית נחלקת ונבדלת על ידי שינוי הצורה. מתי נקרא שאדם מתקרב יותר להשוואת הצורה עם הבורא?

לפי שהרצון לקבל שלו נעשה יותר דומה לרצון להשפיע. אז הנברא מתקרב לבורא.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על המהות הרוחנית שהיא נחלקת, מה זה נקרא "מהות רוחנית" במציאות היום יום שלי?

"מהות רוחנית" זה רצון בנברא שמשתוקק להידמות לבורא, זה "רוחנית", ואנחנו לאט לאט, במהלך הצמצומים מגיעים לזה.

תלמיד: איך מחזקים יותר את הרצון הזה, כך שכל היום האדם ירצה יותר ויותר את המהות הרוחנית הזאת?

אנחנו פשוט נמצאים בזה, ואז קובעים באיזה מצב נמצא הבורא, באיזה מצב נמצא הנברא, מה יש ביניהם, התחברות או התרחקות, ולפי זה אנחנו פועלים.

תלמיד: אנחנו נמצאים בזה בעוצמות שונות, איך להגביר את העוצמה של להיות במהות רוחנית?

זו לא רק עוצמה, זו מהות הנברא ומהות הבורא, ואיך אנחנו, על ידי הצמצום שיש עלינו מלכתחילה, יכולים להפוך את עצמנו ובהפכיות להתקרב לבורא.

תלמיד: על היחס בין הבורא והנברא בעל הסולם כותב כאן שהם לא יוכלו לינוק זה מזה.

כן.

תלמיד: אני יכול לשער שלנברא יש מה לינוק מהבורא, אבל מה זה אומר הפוך, מהם היחסים האלה לינוק זה מזה?

הם לא יכולים להיות בקשר ביניהם, אלא כאן צריך להיות תיקון, שכל אחד ירגיש את האחר ואז יוכלו להתקרב.

תלמיד: אם הכלי הוא רצון לקבל והוא אף פעם לא הרגיש השפעה, אז איך הוא יכול להרגיש את הופכיות הצורה?

הכלי מלכתחילה זה הרצון לקבל, ומתחילת בריאתו הוא כבר נמצא ברצון להשפיע של הבורא, וברצון לקבל של עצמו, ומרגיש שהם הפוכים זה לזה. מצד אחר, הוא מרגיש שהם יכולים להידמות זה לזה, וכאן לנברא יש אפשרות, מתפתחת אפשרות, להידמות לבורא ולהתקרב אליו, לפי השתוות הצורה.

תלמיד: בעל הסולם מתאר כאן אור חוזר שהוא כלי קבלה.

כן.

תלמיד: מה זה אור חוזר שהוא כלי קבלה, מהו כלי הקבלה החדש הזה?

תמיד הרצון לקבל היה כלי קבלה, ועכשיו האור חוזר שהנברא מייצר מעצמו נמצא ככלי קבלה בתוך הנברא.

תלמיד: מה מקבלים בכלי של אור חוזר?

בכלי של אור חוזר אנחנו מקבלים אור עליון.

תלמיד: ומה מקבלים בכלי הקבלה המקורי?

בכלי הקבלה המקורי אנחנו מקבלים את הרצון לקבל שמקבל רצון להשפיע.

תלמיד: בכלי הקבלה המקורי אנחנו מקבלים אור?

אתה מדבר לפני התיקונים?

תלמיד: לפני התיקונים, מה מתקבל שם בכלי הזה, איזה מילוי?

לפני התיקונים אנחנו מקבלים ברצון לקבל שלנו אור עליון.

תלמיד: ואחרי התיקונים?

אחרי התיקונים אנחנו מקבלים גם אור עליון אבל שפועל בצורה הפוכה.

תלמיד: קודם שמעתי שצריכה להיות הסכמה של הנברא.

כן.

תלמיד: האם האור חוזר מהנברא זו בעצם ההסכמה שלנו עם הבורא?

אור חוזר זו ההסכמה שלנו להיות כבורא, כמו הבורא, דומה לבורא.

תלמיד: שמעתי שהאור תלוי מאוד ברצון. כשאנחנו מעלים אור חוזר לבורא, במה זה מתבטא בעבודה היומיומית שלנו? איך ההסכמה הזאת מביאה אותנו ליתר התקרבות לבורא?

כי אנחנו מתחילים להיות יותר ויותר דומים לבורא.

תלמיד: שמעתי שהאור חוזר זה עוד איזשהו רצון להשפיע. גדל עוד איזשהו רצון להשפיע בתוך הרצון, בתוך הכלי, הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: האם האור חוזר הוא בזה שאני כל פעם עולה ומתגבר מעל הרצונות הפרטיים שלי וחוזר עם האור חוזר לבורא? האם בזה אני מגדיל את ההשתוקקות שלי לבורא, להיות דומה לו יותר ויותר, למרות ההופכיות שהוא כל פעם מראה לי?

נראה לי שכן.

תלמיד: מה ההבדל בין הרצון לקבל והגשמיות, למה הרצון צריך להתגשם, ומה התועלת מזה שהרצון לקבל מתגשם?

זה מה שהוא אומר, שההשתלשלות צריכה להגיע למצב שהרצון לקבל נמצא ממש בצורתו הסופית. ואז בצורה כזאת הנברא מרגיש שמצד אחד הוא מאוד זקוק למילוי העליון, ומצד שני הוא לא מסוגל בעצמו להשיג את זה. 

תלמיד: דיברנו הרבה על האור החוזר. איך אני יוצר את האור חוזר, מה השורש של האור חוזר, מאיפה הוא בא, האם אני יכול ליצור אור חוזר, מה התנאים לזה?

עוד מעט נלמד את זה. אני חושב שבפרק הבא.

תלמיד: עד כמה הבורא מרגיש אותנו, אם זה רק כשיש לנו השתוות הצורה איתו, או מה המידה שהבורא מרגיש אותנו?

הבורא מרגיש אותנו ברצון להשפיע שלו, והרצון לקבל שלנו הפוך מהרצון להשפיע של הבורא. לכן הבורא מרגיש אותנו בצורה שלמה. זאת אומרת, ככל שאנחנו מנוגדים לו הוא משיג אותנו, ומרגיש אותנו. 

תלמיד: בעניין הפכיות הצורה. אני מבין שהפכיות הצורה מאפשרת לנברא לבחור בבורא, בדבקות.

כן.

תלמיד: מה אנחנו יכולים ללמוד על היחס של הבורא לנברא, מזה שהוא נתן לנו את נקודת הבחירה הזאת?

אנחנו לומדים כל מה שאנו יכולים לברר בתוך הרצון לקבל שלנו, וצמצום, מסך ואור חוזר. וככל שאנחנו דומים והפוכים כלפי הבורא, מזה אנחנו לאט לאט מגיעים למצב שאנחנו רוצים שתהיה לנו צורה הפוכה מזו שמתגלה, זאת אומרת, רצון להשפיע, ולא את הרצון לקבל שלנו, ולקבל בו מילוי. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: אנחנו בעשירייה עוסקים בחיבור, וזאת לאחר השבירה וצמצום ב'. כרגע אנחנו לומדים על צמצום א'.

כן.

תלמיד: עד כמה בעשירייה, וכולנו בדרך צריכים ליישם את צמצום א', מה זה אומר ליישם את צמצום א' בעבודה שלנו בעשירייה במקביל לחיבור, למי שעדיין אין לו מסך?

זה שאנחנו נרצה לא לקבל לעצמנו, זה התנאי הראשון כלפי צמצום א'. בנוסף אנחנו לומדים, אפילו כאן באות ט"ז ב"הסתכלות פנימית", מה הוא אומר לנו? ש"אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל, הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת דקדושה, ובמקומו משמש האו"ח לכלי קבלה, והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה." זאת אומרת, שיש כאן כבר שינויים גדולים מאוד, בכמה השורות האלו, שאחרי צמצום ומסך שנעשה על הרצון לקבל, הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויוצא לגמרי למערכת הקדושה, ובמקומו מגיע לנו אור חוזר לכלי קבלה. וכשהאור חוזר נמצא בתוך הרצון לקבל, הוא משנה את המהות של הרצון לקבל, והכלי של הרצון לקבל מרגע זה והלאה שייך למערכת הטומאה.

תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על חיבור, חיבור, וברור שתיקון השבירה זה הדבר הכי חשוב. יחד עם זה כנראה שמצטמצם בדרך, או שלא מבינים בדיוק עד כמה צריך לפעול גם במקביל בצמצום א' בפועל, כי מדברים על הכרחי או מה לא הכרחי. האם תוכל לעשות יותר סדר, כדי שיהיה יותר מובן לנו מה זה בדיוק צמצום א' בפועל? כלומר מה עניין הצמצום בעשירייה, איפה זה בא לידי ביטוי?

בלי צמצום אתה לא יכול לעשות חיבור. כי בלי צמצום אתה נמצא ברצון לקבל שלך, והוא הפוך למה שצריך להיות.

תלמיד: אז כשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים להתחבר בינינו בעשירייה, זה כולל פעולה קודמת לחיבור, כלומר צמצום?

אני לא כל כך מבין מה אתה אומר. כתוב "ובמקומו משמש אור חוזר לכלי קבלה והכלי של רצון לקבל ניתן למערכת הטומאה".

תלמיד: עיקר העבודה בעשירייה היא חיבור, ואיפה כאן הצמצום בא לידי ביטוי?

כאילו שהצמצום מפריד בינינו? זה הכרחי. בצורה כזאת שהבורא ברא, אנחנו נמצאים בפעולה הכרחית, קודם כל להגיע לצמצום, ורק אחר כך דרך התיקונים, לחיבור.

תלמיד: אני מבין שיש שני מצבים, יש לקבל ויש להשפיע.

כן.

תלמיד: מה זה לרצות שלא לרצות, מה הפעולה הזאת שאני רוצה לא לרצות?

יש כאלו פעולות גם בזמננו, ביחסים בינינו.

תלמיד: אני רוצה לא לקבל. מה המצב הזה? אני מבין שאני יכול או לקבל או להשפיע, מה זה שאני רוצה לא לקבל?

אבל כשאתה עושה על עצמך צמצום, למרות שאתה רוצה משהו, אתה מכסה את זה עם הרצון להשפיע שלך, עם הצמצום שלך.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על בורא לפי מה שמתואר פה, למעשה בינה מולידה אותנו, היא מחלקת אחרי הצמצום את הנושא של הכלים עם כוונה דלהשפיע, זאת אומרת, עולם דטומאה ועולם דקדושה. זו הדרגה המקסימלית שהנברא יכול להגיע ברגע שהוא ממלא את כל מה שבינה עושה, זה החלק המרכזי במערכת? חוץ מהאור שמגיע מאין סוף. זה החלק שקובע את כל התהליכים שלנו בהתקדמות הרוחנית?

התהליכים שקורים לנו נובעים מהטבע שלנו, זה נובע מהטבע שלנו, ככל שאנחנו הפוכים מהטבע של הבורא, בהתאם לזה נקבע כמה שינויים עלינו לעבור.

תלמיד: כשאנחנו רואים את גמר התיקון של האדם, של הנברא בתוך העשירייה, בתוך השתוות לבינה, זו הדרגה שנקראת פי תר"ך פעמים כפי שלמדנו? זו הדרגה המקסימאלית שהנברא יכול להגיע, לא?

אנחנו עוד לא למדנו על פי תר"ך פעמים.

תלמיד: האם השתוות הצורה היא לרצות להשפיע לחברים או רק לרצות להשפיע לבורא?

זאת שאלה לא פשוטה. לרצות להשפיע לבורא, בטוח שעל זה אנחנו צריכים לעבוד. בדרך אנחנו נכללים ברצון להשפיע של הנברא ומתוך הרצון להשפיע של הנברא, אנחנו מתייחסים לחברים שלנו, לקבוצה, ודרך זה לבורא, ומהבורא אנחנו מקבלים תגובה.

תלמידה: מהו הסימן שבעבודה בעשירייה התחילה להתגלות הנשמה?

נשמה זה הרצון לקבל שיש בכל אחד שמגיע לחיבור עם הרצונות לקבל האחרים, ואת הרצון לקבל הכללי הזה אנחנו צריכים לתקן, שיהיה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בתחילת אות ט"ו אמר בעל הסולם, "ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה, שאמרו שהיא חלק אלקי ממעל". מה זה אומר שהיא חלק אלוה ממעל? במה היא חלק ולמה היא לא כל האלוה?

הנשמה היא כלי או אור? יש בנשמה גם זה וגם זה, גם כלי וגם אור. אנחנו לומדים על החיבור של חלקי הנשמה, שהתאחדו והתמלאו לפי החיבור שלהם באור העליון, וזו בעצם מטרת העבודה שלנו.

תלמיד: ואחרי זה הוא מסביר שדרך הפכיות הצורה נעשה שינוי גדול והוא הרחיק את הנברא, ואז הוא אומר, "אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה ית', להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל, א"כ בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה, לרצות ולחשוק לקבל שפעו." אז הבורא הכניס בתוך הרצון לקבל חוק שהרצון לקבל ישתוקק כל הזמן להיות דומה לרצון להשפיע?

כן.

תלמיד: אז מה קורה? הכול קבוע מראש? איפה כאן הבחירה שעליה הוא דיבר באות הקודמת?

אחרי שאנחנו לומדים שהבורא רוצה שהנברא יהיה חופשי, אנחנו לומדים עד כמה הנבראים השתמשו בחופש שלהם, ברצון שלהם, ובהתאם לזה הם היו יותר קרובים לבורא.

תלמיד: אז בתוך הרצון לקבל יש חוק שהוא כל הזמן משתוקק לרצון להשפיע?

כן, בתוך הרצון לקבל, אפשר להגיד.

תלמיד: וזה בעצם החלק אלוה ממעל?

כן.

תלמיד: בגלל זה, זה נקרא חלק?

כן, נכון.

קריין: אנחנו נמצאים בפרק ד', באות י"ז.

אות י"ז

האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ משתמש

עם הרצון לקבל כמוהם.

"ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. אשר אחר כל ההשתלשלות ה' עולמות הכוללים, שהם: אדם קדמון, ואבי"ע, ונתגלו הקליפות ג"כ בד' עולמות אבי"ע, דטומאה, בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות, שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא ענין צורת "הרצון אך לקבל" שיש בהם, ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. ובזה נמצאים הפוכים הימנו ית', שהוא ית' אין לו רצון לקבל ח"ו כלל וכלל, וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע. וע"כ נקראות הקליפות מתים, כי בהפוך צורתם מחי החיים, נמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו ית' כלום. וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקלי', נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמא. וכ"ז הוא משום "הרצון אך לקבל" ולא להשפיע, הנטבע בו. כי רצונו תמיד פתוח, לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו. וע"כ רשעים בחייהם נק' מתים, כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם, שאין להם מבחי' ההשפעה כלום, נחתכים הימנו ית', והמה מתים ממש. ואע"ג שמדומה, שגם הרשעים יש להם מבחי' ההשפעה, שנותנים צדקה וכדומה, אמנם כבר אמרו עליהם בזוהר, דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם, ע"ש. אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות ע"מ שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, מזככים את גופם בזה, ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחי' ההשפעה. ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד). ובזה נמצאים דבקים בו ית' ממש, להיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל. וזה שדרשו ז"ל על הפסוק, ולאמר לציון עמי אתה ודרשו בהקסה"ז אות ס"ז, עמי אתם בשותפות, אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא ית', בהיות שהוא ית' התחיל הבריאה, והצדיקים גומרים אותה, להיותם מהפכים כלי הקבלה, על כלי ההשפעה."

(סוף השיעור)