שיעור בוקר 30.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 783, אותיות נ"א-נ"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 783, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות נ"א.

אות נ"א.

"והנה, נתבארו ב' הבחינות, של תפיסת, ההשגחה הנסתרת, המורגשות לבריות, דהיינו: הסתר א', והסתר תוך הסתר.

ההסתר הא' - פירושו, הסתר פנים בלבד, והאחוריים מגולים להם. כלומר, שמאמינים, שהשי"ת סיבב להם היסורים, מחמת עונש. ואע"פ, שקשה להם, להכיר את השי"ת תמיד, דרך אחוריו, כמבואר לעיל, שבאים מחמת זה, לידי עבירה, עכ"ז, אפילו אז, נקראים בבחינת "רשע שאינו גמור". כלומר, שהעבירות הללו דומות לשגגות, כי הגיעו להם מחמת ריבוי היסורים, שהרי בכללות, המה מאמינים בשכר ועונש, כאמור".

שאלה: במצב הזה שהוא מדבר על הסתר אחד, מה זה עבור האדם שכר ומה זה עונש?

שכר - כשהוא משיג משהו מיחס הבורא אליו והעונש - כשההשגה הזאת היא נסתרת. אז שמגולה משהו ומכוסה משהו, זה מתגלה כלפי האדם כשכר ועונש.

תלמיד: אז הוא מרגיש ייסורים ואומר, אני עכשיו נמצא במצב שהבורא עושה לי את הייסורים האלה. זאת העבירה כשהוא אומר שזה מביא לידי עבירה, יחס כזה לבורא נקרא עבירה?

זה שיש בורא והוא מסובב להם את הייסורים זה כבר גם שכר וגם עונש.

תלמיד: מהי פה העבירה? הוא אומר שזה מביא לידי דבר עבירה.

העבירה כאן בזה שהוא נמצא בעבירות שהן כמו שגגות, כמו שכתוב שהגיע להם מחמת הייסורים. ואומנם בכללות הוא מאמין בשכר ועונש, אבל כל הזמן נמצא בעצם בהרגשת הייסורים.

תלמיד: זאת אומרת, הגילוי של הבורא חייב להיות בצורה של תענוג, הוא לא יכול להיות בצורה של ייסורים?

כן. כי הוא טוב ומיטיב.

תלמיד: ומה זה נקרא הסתר פנים בלבד?

יש הסתר והסתר בתוך הסתר, הסתר פנים בלבד זה שפני ה' נסתרים, והסתר מתוך הסתר זה שהאחוריים גם נסתרים.

שאלה: מה הסיבה לחוסר בחשיבות הבורא, גדלות הבורא בעיניהם?

מצד הבורא אנחנו לא מדברים, ומצד הנברא אין לו כלים ליחס של הסתרה. הוא לא מסוגל לראות קשר עם הבורא דרך ההסתרה.

תלמיד: ומה זה נקרא שיש לו אחוריים עם אין לו כלים?

אחוריים של הכלים זה כביכול ההיפך, שאפילו במצב של אחוריים יש לו אפשרות לזהות שזה בורא.

שאלה: כתוב "מאמינים, שהשי"ת סיבב להם היסורים, מחמת עונש". מה זה אומר?

שיש להם גילוי מסוים שאותם העונשים שהם עוברים גם באים מה'.

תלמיד: ה' הוא מעניש?

כביכול מעניש אותם. כן. בינתיים זה מה שיש להם במדרגה הזאת.

תלמיד: אז מה זה אומר שהם מאמינים שהייסורים באים להם מחמת העונש?

מפני שהם לא קיוו לבורא במצבים שעברו, זה מגיע להם כעונש. הם בעצמם ציירו את העונשים האלה כעונש.

שאלה: מה זה העבירות שהם מרגישים שהם עושים?

העבירות, הן ממש נגד רצון ה', בכוונות לקבל.

תלמיד: זה לא ספקות שיש לאדם?

לא. זה ברור להם שזה נגד רצון הבורא.

תלמיד: אז מה זה אומר שהעבירות באו להם מחמת הייסורים? מהן העבירות?

שעבירות שהם עכשיו חייבים לבצע באות אליהם בעל כורחם והם מקבלים אותן העבירות, ומקיימים אותן.

תלמיד: אבל מה זו הרגשת העבירה שאדם מרגיש שהוא עושה?

שהוא ממש עושה את זה נגד רצון הבורא.

תלמיד: ומה זה ייסורים שאדם מרגיש שיש לו במצב הזה?

יחד עם זה הוא מרגיש ייסורים אבל לא יכול למנוע את עצמו מלבצע.

תלמיד: כתוב שהתוצאה היא עבירות מהייסורים שהוא מרגיש. מה הוא מרגיש, מה מייסר אותו במצב הזה? שהוא לא יכול לעשות משהו? זאת הסיבה?

הסיבה, שאין לו מסך, לא יכול להתנגד ולכן אותם הטעמים שהוא מגלה בעבירות מחלישים אותו עד כדי כך שהוא הולך על זה ומקבל אותן.

תלמיד: יוצא שהעבירות והייסורים זה אותו דבר, שהוא מתייסר מזה שיש לו עבירות. שהוא נאלץ לעשות עבירה, זה מה שמייסר אותו?

כן.

תלמיד: אבל כאן כאילו יש ניואנס שמרגישים ייסורים ובגלל זה הם נאלצים לעשות עבירות.

למרות שמרגישים ייסורים נאלצים לעשות עבירות. עוד נדבר על זה.

שאלה: אדם יכול לשבת פה בשיעור, לשמוע שיש בורא, להבין, להסכים, אולי אפילו להרגיש, זה נקרא שהוא בהסתר א' אם הוא מרגיש רק את המכות ואת הכאבים?

נגיד.

תלמיד: אז המקסימום שאדם במצב כזה יכול להגיע אליו? זה מה שבעל הסולם כותב פה על רשע שאינו גמור?

כן.

תלמיד: אז מה השלב הבא? לאן הוא מתקדם, לצדיק או לרשע גמור?

במצב הבא הוא מקבל יותר אור מלמעלה ואז מה הוא קובע לפי זה?

תלמיד: אם הוא קובע שזה סבל אז הוא רשע גמור, ואם הוא מצדיק אז הוא נקרא צדיק? זאת אומרת, הוא יכול להיות צדיק מהדרגה הזאת של רשע שאינו גמור, לא חייב להיות רשע גמור בשביל להיות צדיק.

נקרא באות נ"ב.

שאלה: למה אדם שמרגיש ייסורים נגרר לעבירות?

השאלה היא מאיפה הייסורים, מאיפה העבירות ומה הוא מרגיש בהם.

תלמיד: זה בשליטה של האדם או שהוא פשוט נשלט במצבים שעוברים עליו?

בינתיים במצב שאנחנו קוראים הוא נשלט, אבל בעוד צעד אחד קדימה זה יהיה בידו. נקרא.

אות נ"ב

"והסתר תוך הסתר - שפירושו, שאפילו אחוריו של הקב"ה נסתרו מהם. כי אינם מאמינים בשכר ועונש, כנזכר לעיל. הנה העבירות שבידיהם, נבחנות לזדונות. ונקראים "רשעים גמורים", משום שהם פוקרים ואומרים, שהשי"ת אינו משגיח כלל על בריותיו, ופונים לע"ז, כמ"ש: "כי פנה אל אלהים אחרים", ח"ו."

טוב. נ"ג.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה).

שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה. ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט'). כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. ולפום צערא, אגרא."

שאלה: ההגדרה הזאת של זדונות ושגגות זו הגדרה שאדם מגדיר כ-איך הבורא מתייחס אליי, ככה הוא מרגיש, באותה תפיסה?

זה לפי הרגשת האדם.

תלמיד: אז למה בהסתר כפול, כמו שמתואר פה, אדם מרגיש שהבורא בכלל לא מתייחס אליו, זה לא בא ממנו אפילו, אולי הוא מוצא סיבות אחרות.

כן.

תלמיד: למה זה נקרא זדון?

אולי נקרא עוד כמה סעיפים ואז נראה.

תלמיד: למה הסתר רגיל נקרא שגגה? מה, הבורא בשגגה מתייחס אליו כך, או כך נדמה לו?

כי אדם נמצא תחת הרגשת פעולות הבורא ואז הן פועלות עליו כך שהוא עובר אותן באיזו התרשמות, התפעלות חיובית, שלילית ולכן זה נקרא "שגגה".

תלמיד: אני עדיין לא הבנתי, שגגה זה כביכול מישהו שמתייחס אלי בשגגה, זו טעות היחס הזה אלי, זה לא נכון, היה צריך להיות משהו אחר. אבל מה זו שגגה?

כאילו ששגגה זו טעות, איך אנחנו יוצאים מזה, אנחנו עוד מעט נראה.

שאלה: אני מנסה לברר את עניין הסתר בתוך הסתר והסתר אחד, ואיך אדם עובר משלב לשלב. לפני שאדם מגיע ללמוד את חכמת הקבלה, אין בורא בחיים שלו, כמו שאני הייתי לפני שהגעתי לפה חילוני גמור, כזה שמאמין שהוא אחראי על החיים שלו. האם זה נקרא הסתר תוך הסתר, או שבכלל עוד לא הגעתי לזה?

לא היית בזה. לא היה לך שום יחס להשגחה.

תלמיד: אז כל עוד אין לאדם יחס להשגחה, אז זה אפילו לא נקרא "הסתר תוך הסתר"?

כן.

תלמיד: ואז האדם מגיע ללימוד חכמת הקבלה. הוא נכנס לקבוצה, יושב מול הרב ומתחיל לקרוא את הספרים. ואז איך הוא יודע שהוא נמצא בהסתר תוך הסתר?

הוא משקיע כוחות וכתוצאה מכך הוא מקבל שינוי ביחס שלו למציאות, לבורא, למה שקורה לו. ואז כלפי זה הוא מסדר את סולם היחסים שלו.

תלמיד: דווקא בהתחלת הלימוד, יש בעיקר לחדשים הרגשה שהם מגלים את הבורא, מגלים את הפעולות שלו, ומתחילים להרגיש כל מיני דברים שקשורים אליו. השלב הזה נקרא "הסתר תוך הסתר"?

לא. מה שמתחילים עוברים אנחנו לא נותנים לזה שום הגדרות ושמות.

תלמיד: אז איך האדם יודע שהוא הגיע למדרגה שהיא "הסתר תוך הסתר", עוד לפני שהוא מתקדם למדרגות היותר גבוהות? מה משתנה באדם שהוא יכול להגיד לעצמו, "זה המצב שלי"?

זה כשהוא מושך על עצמו בכל פעם את המאור המחזיר למוטב, אמנם במידות קטנות מאוד, אבל זה מה שמוסיף לו להכרת הבורא. שבאורות הקטנים לא הוא שמושך אותם, זה ברור לו מה שהוא עושה. ואז הוא לאט לאט מקבל את ההרגשה שיש לו קשר עם כוח עליון. ועובר דרך גילוי פנים והסתר פנים, עד שיכול לקבוע שזה בעצם היחסים שלו עם הבורא עצמו.

תלמיד: ואז הוא עובד עוד קצת ועובר לשלב של הסתר אחד. ומה משתנה אז באדם בין ההסתר הכפול לבין ההסתר האחד? בשלב הזה איזה גילוי יש לאדם, מה הוא מבין או מרגיש שלא הרגיש לפני כן?

קודם הוא לא הרגיש את ההסתר אפילו. הוא לא הרגיש שמשהו נסתר ממנו.

תכף ביחס עם הבורא אנחנו נראה.

תלמיד: האם העניין הזה של הסתר תוך הסתר והסתר אחד תלוי בכוונה של האדם, או תלוי במשהו אחר?

הסתר תוך הסתר זה שהוא לא מרגיש את ההסתרה.

תלמיד: זאת אומרת שהוא חושב שהוא בגילוי?

שפירושו שאפילו האחוריים של הקדוש ברוך הוא נסתרו מהם. "כי אינם מאמינים בשכר ועונש, כנזכר לעיל. הנה העבירות שבידיהם, נבחנות לזדונות." כי הוא לא מתייחס אליהם שזה כביכול נמצא בידיים שלו. "ונקראים "רשעים גמורים", משום שהם פוקרים ואומרים, שהשי"ת אינו משגיח כלל על בריותיו, ופונים לע"ז,".

תלמיד: מה זה "עבודה זרה" בהקשר הזה? אמרנו שהאדם כבר נמצא בלימוד, וזה הלוא השלב של הסתר תוך הסתר?

כן.

תלמיד: אז מה זה "עבודה זרה" במה הוא עושה עבודה זרה? הוא נמצא בעשירייה, הוא לומד, הוא קורא.

אבל יש לפניו מצבים כאלו עם היצר הרע שלו, עם הבורא, שהוא נמשך אליהם, למרות הרצון לקבל שלו מצד אחד, ומצד שני הוא ממשיך ואומר, שכל העבודה בתורה ומצוות היא דווקא נמצאת כאן, בגלל שיש לנו אפשרויות ללכת או בצד אחד או בקו השני. אחרת לא היה לנו לא שכר ולא עונש ולא שום השגות.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה).

שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה. ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט'). כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. ולפום צערא, אגרא."

שאלה: אפשר להגיד שההבדל בין ההסתרות, זה ההבדל בין רמת הצער של הקשר עם הבורא, הניתוק מהבורא, וכמה שיש לו יותר צער אז ההסתרה שונה?

אי אפשר להגיד שיש יחס ישר בין זה לזה.

שאלה: הוא נותן את הדוגמה שבזמן ההסתר האדם רואה את הבורא רק דרך אחוריו, זה כמו אדם שרואה את החבר שלו ולא בטוח אם זה הוא, והוא אומר "הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו." אז מהי הבחירה? האם לייחס לבורא הכול, או מדובר על משהו אחר?

אני מבין שכאן זה הכול תלוי עד כמה שהאדם יכול לכופף את עצמו כלפי הבורא.

תלמיד: ומה זה לקיים את רצונו?

מה שכתוב, מה שמתגלה לו בדרך.

תלמיד: לא הבנתי, פה מדובר שאדם מרגיש ייסורים, נכון? הוא מרגיש את הבורא רק דרך אחוריו, זאת אומרת הוא מרגיש ייסורים מהבורא.

נגיד, כן.

תלמיד: ובמצב הזה כתוב שיש לו בחירה לקיים את רצונו יתברך.

כן.

תלמיד: אז מה זה במצב הזה לקיים את רצונו יתברך?

לברוח מהייסורים בגלל שזה לא ראוי בעיני הבורא.

תלמיד: זה לא להסכים לראות את הבורא כפועל רעות?

כן.

תלמיד: אלא?

לכן הוא עוזב את זה, הוא לא מקבל את זה.

תלמיד: מה זה לברוח מהייסורים בצורה נכונה?

שהוא לא רוצה להרגיש ייסורים מפני שהם לא טובים בעיני הבורא.

תלמיד: אבל הוא מרגיש ייסורים, אז הוא אומר לעצמו שזה לא ייסורים. אלא מה?

לא, זה ייסורים, אבל הם כאלו שהוא לא רוצה להרגיש אותם.

תלמיד: מעל הייסורים הוא רוצה להרגיש שזה הבורא הטוב והמיטיב ששולח לו את זה?

כנראה, עוד לא כתוב.

שאלה: הרב"ש כותב, "האדם הוא הקובע את הצורה, היינו אם זה טוב או רע. דהיינו אם היסורים באים למתקו, זה נקרא טוב, ואם לא אומר כך באמת הוא מרגיש אותם כיסורים". במצב הזה של הסתר כפול, יש רגש בין היגיעה לתוצאה?

כנראה שכן.

תלמיד: זאת אומרת שהאדם מרגיש שהוא בכל זאת ממלא את הסאה ומתקדם?

כן.

תלמיד: אז למה זה נקרא "הסתר כפול"?

אם הוא רואה נכון מה שהוא עושה, וקובע לפי הרגשתו שזה הסתר, אז זה הסתר, אם הוא קבע שזה חוזר להחלטה שלו, אז זה הסתר כפול.

שאלה: איך לכופף את עצמו לבורא?

לכופף את עצמו לבורא זה כאילו הוא נמצא בהגדרות ברורות, הוא לא יכול לומר, שזה לא כמו שאני מרגיש, אלא זה שעכשיו הוא מגלה את יחס הבורא אליו, אז הוא מקבל את זה כאמת, ומה שמתגלה לו זה כבר לא אמת.

תלמיד: זאת אומרת שמעמד הבחירה הוא מאוד חד וברור לאדם?

כן.

תלמיד: ואם הוא יקיים את רצונו, או יעבור על רצונו, אם הוא מכופף את עצמו לבורא או לא, זה תלוי בו?

זה קובע איפה הוא נמצא.

תלמיד: נשמע כאילו הכוח של הרצון לקבל, היצר הרע, הרבה יותר כבד וחזק במעמד כזה.

זה כוח שהאדם צריך כנגדו לעבוד, דווקא על ידי הכוח הזה אדם יכול לקבוע לאן הוא מתקדם, לבורא או לעצמו.

תלמיד: אני אומר, הפיתוי הוא מאוד גדול.

כן.

תלמיד: מה מכריע את הכף? אדם יכול ללכת עם היצר הרע למרות שהוא יודע שהוא יכול ללכת עם הבורא.

לא, זה רק במידה שהאור מתגלה, זה לא תלוי באדם.

תלמיד: לא האדם בוחר?

האדם לא בוחר כאן כלום.

תלמיד: אז מה תפקידו של האדם במעמד הבחירה?

זו כבר בעיה, מה הוא רוצה שיקרה?

תלמיד: הרצון שלו משנה פה משהו?

נניח שכן.

תלמיד: ולמה שהוא ירצה לכופף את עצמו, מה דוחף אותו פתאום לעשות את זה כשהטבע שלו הפוך?

הוא רוצה שהבורא יהיה צודק.

תלמיד: אז עצם הנטייה הזאת היא המכריעה? היא הגורמת לבורא לעשות עליו את הבחירה?

כן.

שאלה: האם האדם עצמו יכול לקבוע את מצבו, אם הוא בהסתר א', או בגילוי פנים?

לא, אדם יכול לקבוע את מצבו לפי איך שהבורא מתגלה על פני מצבו של האדם.

שאלה: האם ניתן לאדם להימנע מהסתר ב', מהסתר כפול?

כן, כן אני מבין. איך יכול להיות שהוא ימנע את עצמו? לא.

שאלה: האם הסתר ב' זה מצב יותר מתקדם למימוש מטרת הבריאה מהסתר א'?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין "שגגה" לבין "זדון"?

תלמיד: שגגה זו טעות.

טעות, איזו טעות, ברורה או לא ברורה?

תלמיד: זה לא בכוונה, בטעות זה קרה לי, לעומת "זדון".

כן.

שאלה: האם ניתן לומר על אנשים שלא לומדים בכלל שהם בהסתר כפול?

לא, כל המצבים האלה מהסתר וגילוי, בכל המדרגות, הם באים בשיתוף של האדם עם הבורא.

שאלה: שמעתי עכשיו שהעבירות, שאנחנו בעצם חייבים לבצע מחמת ריבוי הייסורים, בהסתר א', אז הם באים אלינו בעל כורחנו, ואנחנו כאילו מקבלים את העבירות האלה ומקיימים אותן. מה זה אומר שאנחנו מקבלים את העבירות ומקיימים אותן?

הפעולות שבהן אנחנו לא עומדים בכוונות הנכונות כלפי הבורא, כמו שהוא כלפינו, הן נקראות "עבירות", וכשאנחנו מקיימים אותן, אז אנחנו נקראים "רשעים".

תלמיד: אבל בעצם אני כאילו מודע לזה שאני הולך לבצע עבירה ואני עדיין ממשיך לבצע את העבירה? זאת הכוונה?

יכולות להיות גם כאלו פעולות.

שאלה: למה בעל הסולם כותב שצרות ומכאובים מביאים ספק במציאות השגחתו, להיפך, אדם שמקבל צרות, מכאובים, הוא מבין שזה מהבורא.

כן.

תלמיד: למה זה מעלה ספק?

כי זה טבע של ייסורים. כשאני מתחיל להרגיש ייסורים, כשרע לי, יש עובדה ויש הרגשה. אז אם אני בהרגשה עובר את הייסורים, אז אני מתחיל לחשוב, להיות בספק, האם זה נכון, לא נכון שאני מרגיש, כדאי, לא כדאי וכן הלאה, זה קורה לנו גם במדרגות שלנו.

תלמיד: כשאנחנו הולכים בדרך כלל כשאנחנו מקבלים ייסורים, אנחנו ישר מרגישים שעשינו משהו לא בסדר. זה דווקא מעלה את ההרגשה במציאותו של ה' יתברך. זה לא מעלה ספק, זה כאילו מכניס אותנו לכוננות, בדיקה, בירור.

נכון.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים ייסורים, אז מה זה תורם כשמוסיפים לנו ייסורים? אנחנו מרגישים שאנחנו לא בסדר, נניח אנחנו לא מסוגלים להתבטל בנקודה מסוימת, מרגישים ייסורים והבורא מוסיף עוד ייסורים. אפילו זה בא עם תפילה, שמפעילים תפילה מרגישים עוד יותר ייסורים.

כן.

תלמיד: ואז הולכים לישון, בורחים. לא מסוגלים, מה נותנת תוספת הייסורים?

תוספת הייסורים נותנת לנו יכולת לברר תחת אילו כוחות אנחנו נמצאים, מה טוב לנו, מה רע לנו, לאן אנחנו נמשכים.

תלמיד: יש משהו לעשות חוץ מלברוח?

ודאי שכן.

תלמיד: לפעמים התפילה היא ממש מגבירה את הייסורים.

התפילה היא לא השלב האחרון. כבר לפני כן אנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולות ולראות האם אנחנו חושבים על ההרגשה שלנו כך או אחרת, הבורא הוא טוב, או רע, הוא מסובב אותנו כך או כך. ורק אחרי זה אנחנו כבר מבחינים, קובעים.

שאלה: מה זה היחס לבורא של שכר ועונש? מה זה אומר שאנחנו מתייחסים לבורא בציפייה לשכר ועונש?

הבורא הוא המקור של הפעולות עלינו, שאותם אנחנו מקבלים כשכר או עונש.

תלמיד: נראה לי שאני לא מתייחס לזה נכון. זה נראה כמו מסחר. אני עושה דברים טובים, אז הבורא יישלם לי בשכר טוב ואם אני יעשה דברים רעים, אז הבורא יעניש אותי?

למה זה לא טוב? אני רוצה לפי זה למדוד את עצמי, לקיים את עצמי, שזה לכיוון הטוב וזה לכיוון הרע.

תלמיד: זה נראה מאוד יבש היחס כלפי הבורא, מאוד אובייקטיבי, זה נכון כך צריך להיות, אנחנו באיזה עסק ואני נותן עבודה והוא משלם.

כן.

אות נ"ד

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

שאלה: מה זה אומר להתחזק באמונת ה' יתברך?

שהאדם בוחר בלהתחזק באמונת ה' יתברך כטוב ומיטיב, שהוא פועל בכל מקום, מגלה את הכול, מכין את הכול, ממלא את הכול, ואז האדם משתדל להידבק בבורא. הדבקות הזאת בכל תכונות הבורא שצריכות להתגלות זה נקרא אמונת ה'.

תלמיד: אז מה זה מתחזק באמונתו בה' יתברך?

שהוא מקבל כל מה שמתגלה לו, כמתגלה לו ישר מהבורא, והוא משתדל להיות דבוק בהרגשות האלה, בהשגות האלה.

שאלה: האם המעבר בין ההסתרים לגילוי תלוי בזה שהאדם מצליח לעשות עבודה למעלה מהדעת מה שנקרא? או שלמעלה מהדעת כבר קיים בתוך המעבר מהסתר א' להסתר ב'? מתי האדם מתחיל להשתמש בכלי הזה שנקרא אמונה למעלה מהדעת?

ולפני זה מה שאלת?

תלמיד: שמעתי הגדרה שאומרת שאמונת ה' יתברך היא אמונה למעלה מהדעת, שהאדם מצליח להגיע למקום שהוא מצליח לעבוד ב-למעלה מהדעת. אני שואל האם זה נכון, והאם כשהאדם עובר מהסתר לגילוי זה בעצם אומר שזה המקום שבו האדם מצליח להתחיל להשתמש בכלי הזה שנקרא אמונה למעלה מהדעת, וזה מה שעושה את המעבר מהסתר וגילוי. אני אומר את זה כי נראה שהבורא לא משנה את היחס שלו לאדם בכל התהליך הזה, מה שמשתנה זה האדם והיחס שלו למה שהבורא שולח לו. אז הבורא פתח לי איזה רצון, בשלב של ההסתר זה נראה לי כמו מכאובים וייסורים, כי זה היחס שלי למה שמתגלה, מתגלה לי כאילו שהבורא מנסה להעביר עליי ייסורים. אבל בנקודה כלשהי האדם מצליח לעשות את המעבר הזה לאמונה למעלה מהדעת, ואז הוא מבין שהבורא טוב ומיטיב. לפני כן הוא לא ראה כך, לפני כן היה נדמה לו שהבורא מכה אותו. האם זה נכון?

לא, מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: אני שואל האם להתחזק באמונת ה' יתברך זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שהאדם מצליח להשתמש בכלי הזה?

כן.

תלמיד: אז בהסתרים, בשלב שלפני, אין אמונת ה' יתברך, או שאולי יש?

נגיד שאין.

תלמיד: אז במעבר מהסתר לגילוי האדם בעצם נכנס לאמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: כדי שהאדם יעשה את המעבר הזה לאמונה למעלה מהדעת, הוא חייב להיות רשע גמור קודם? זאת אומרת, הוא חייב להיות במקום שהוא כאילו נופל הכי למטה?

מה זה ייתן לו?

תלמיד: זה מה שאני לא מבין, כי קודם שאל אותך החבר אם הסתר ב' הוא שלב יותר מתקדם בדרך מהסתר א', וענית שכן. זה מה שאני מנסה להבין, כי נשמע שבהסתר ב' מרשע שאינו גמור האדם נהיה רשע גמור, לפחות לפי ההגדרות שבעל הסולם כותב פה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, האדם חייב להיות רשע גמור לפני שהוא עובר לגילוי.

כן.

תלמיד: זה נכון.

נגיד. אני לא יודע, אני הולך איתך.

תלמיד: אני רוצה ללכת לפי מה שנכון.

לא, אתה תלך ותבנה את הסולם שלך.

שאלה: אם בן אדם נמצא באין עוד מלבדו ולא יודע להצדיק בינתיים את הבורא, נקרא שהוא רשע גמור או לא גמור, וברגע שהוא מתחיל להגיד טוב ומיטיב אז הוא מתחיל להיות צדיק, גמור או לא גמור. כלומר כל עוד אני לא מרגיש טוב ומיטיב זה הסתר, הסתר כפול או אחד, על אף שאין עוד מלבדו. האם זו החלוקה הנכונה והיחס נכון?

בינתיים.

שאלה: בעל הסולם כותב "אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות,". הרבה פעמים אני מוצא את עצמי שואל מה הבורא מצפה ממני לעשות עכשיו, אני גם שואל את הבורא, וגם לא מעט פעמים שאלתי את העשירייה, מה אפשר להוסיף עכשיו, וזה לא בדיוק ברור לי. איך אפשר לברר בכל רגע מה אני יכול להוסיף?

להוסיף אפשר רק ביגיעה.

תלמיד: יגיעה זה אומר תפילה?

זאת אומרת על פני מה שמתגלה לך, אתה יכול להוסיף יגיעה.

תלמיד: זה אומר שאני צריך להוסיף את היגיעה לתוך סדרה של מצבים שעומדים לפניי ומחכים לי?

כן.

תלמיד: זה לא אומר שעכשיו אני יכול להגיע לאמונה שלמה, כלומר גם לזמן יש פקטור פה.

כן.

שאלה: ענית שמתחזק באמונת ה' יתברך זה שהוא מקבל כל מה שמתגלה לו כמתגלה לו ישר מהבורא, והוא משתדל להיות דבוק בהרגשות האלה, בהשגות האלה. איך האדם יכול להבדיל בין מה שנדמה לו כגילוי לבין גילוי אמיתי?

מה ההבדל בין גילוי שקרי לגילוי אמיתי?

תלמיד: אחד שייך לנצחיות ולאמת, והאחר לא.

אבל מי יכול לבדוק את זה?

תלמיד: בדיוק, זה פחד גדול.

זאת אומרת אין הגדרה נכונה כזאת כלפי האדם.

תלמיד: אז מה האדם יכול לעשות?

אני לא יודע, אבל זה לא נכון.

תלמיד: אפשר לראות המון מצבים של אנשים שמבחינתם הם גילו, אבל אנחנו רואים לאורך הזמן שבין זה לבין האמת יש מרחק גדול.

כן, ולכן אסור לנו לקבוע כך.

שאלה: אני חושב שלאורך כל המאמר יש משימה מאוד ברורה, להתחזק באמונת ה' יתברך. זה נכון?

כן.

תלמיד: זה הנושא בעצם. על זה צריכים להתמקד. להתחזק באמונת ה' יתברך בשכר ועונש, להתחזק בטרם הלימוד, להתחזק בלימוד, והוא כל הזמן חוזר על זה שזאת המשימה. מה המשימה הזאת, איך מודדים את זה, ואיך מתייחסים לזה נכון?

לגלות את האור העליון, אור הבורא, ועד כמה הוא ממלא את הכלים שלך.

תלמיד: לגלות את האור העליון, אור הבורא, עד כמה שהוא ממלא את הכלים שלך. אז לשם כך צריכים להיות כלים, כי הוא אומר שזו יגיעה, שצריך להתייגע בזה.

כן.

תלמיד: ואז יש כל מיני מצבים. הסתר אחד, הסתר כפול, אבל המשימה היא אותה משימה. אז באיזה כלי מתגלה אותה יגיעה?

היגיעה מתגלה בכלים שאתה רוצה להעלות אותם לבורא.

תלמיד: שמעתי קודם "שאדם יכול לקבוע את מצבו על פי איך שהבורא מתגלה על פני מצבו".

כן.

תלמיד: אז מה זה אותו כוח שנקרא אמונה שהוא מעל המצבים, מעל ההסתר הכפול, מעל ההסתר הרגיל, אולי אפילו מעל הגילוי?

כוח האמונה זה רצון להשפיע שהוא כנגד הרצון שלך, ואתה מוכן להשתמש בו כדי להתקשר למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: הרצון הזה יכול להיות חזק, ויכול להיות חלש?

כן.

תלמיד: אז מה המגמה הזאת להתחזק בזה, מה הכוונה להתחזק ברצון הזה?

כנראה שיש פעולות שעל ידן אנחנו יכולים לחזק את הרצון, להגדיל אותו.

תלמיד: פעולות בעשירייה, פעולות בלימוד?

כן.

תלמיד: אבל זה המוקד, בזה להתמקד, בהתחזקות באמונת ה' יתברך.

כן.

שאלה: יש ייסורים כלפי הרצון לקבל שאני נהנה או לא נהנה, ויש ייסורים כלפי כמה אני משפיע לבורא נחת רוח במצב שלי בין אם אני נהנה או לא נהנה. ואז בהסתר אחד זה אומר שאני יכול להשפיע לבורא נחת רוח על חלק מהרצון, במידה מסוימת ולא שלמה, נכון? ובהסתר הכפול לא ברור למה מגיעה הרגשה שאני לא יכול בכלל להשפיע נחת רוח לבורא, שאין סיכוי שהבורא נהנה מזה. לא ברור איך ההרגשה הזאת מגיעה, איך מגיע כזה אור שאני לא יכול אפילו במידה מועטת להשפיע נחת רוח לבורא?

נגיד שיש כאן שאלה.

תלמיד: מה חסר לאדם באותו מצב?

אור האמונה.

תלמיד: אבל כדי להגיע לכזאת הסתרה כנראה שכן היה אור אמונה, אחרת איך בכלל מגיע למצב כזה שמשך כזה אור?

כן.

קריין: נקרא שוב נ"ד.

זה בטוח שצריכים.

אות נ"ד

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

שאלה: מה זה "מתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד"?

איפה אתה קורא?

תלמיד: בנ"ד, פסקה שנייה.

"ואז, זוכה לתשובה שלימה שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד".

תלמיד: מה זה שמתדבק בה' יתברך?

שנעשה דבוק, השתוות הצורה גמורה בכלים של לב, נפש ומאוד.

תלמיד: מה זה בכל לב?

בכל לב, כן. בכל מה שיש לאדם, בכל הכלים שיש לאדם. הוא מוסיף, "כמו שנמשך אליו מצד ההשגחה הגלויה".

תלמיד: מה זה להידבק בה' בכל הלב?

אני לא יודע, אבל שמגיע למצב הזה כנראה שהוא יודע, הוא מרגיש את זה, מתוך עצמו, מה זה להיות דבוק לבורא.

תלמיד: אומרים בכל הלב, מכל הלב. מה זה להידבק בה' מכל הלב?

מכל הכלים כנראה, מכול הכלים.

שאלה: שוב לגבי הנקודה הזאת של "השלים מידת יגיעתו". אז אדם יכול לדעת שהוא מגביר, יותר מתייגע, יותר מתייגע עד שבשלב מסוים זהו, הושלמה מידת היגיעה?

כן.

תלמיד: עד שהוא משלים את מידת יגיעתו, הוא יכול לדעת מהי מידת יגיעתו, למדוד אותה או שפשוט לעשות את המקסימום?

לא יודע, אבל כנראה שלא, "שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז" כשגמר את הכול "עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה".

תלמיד: אבל נראה שדווקא אז הוא צריך עוד יותר אמונה.

אני לא יודע, כתוב "ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

תלמיד: האמונה היא מעל מצבים שנקראים הסתר כפול והסתר רגיל?

כן.

תלמיד: ומעליהם אדם צריך להתחזק באמונה בכל אמצעי אפשרי?

כן.

תלמיד: השלים יגיעתו. הוא לא עכשיו אומר כבר לא צריך אמונה, נשים אותה בצד עכשיו יש גילוי. אלא להיפך, צריך עוד יותר אמונה עכשיו מעל הגילוי.

אתה רואה שהוא אומר שאין יותר.

תלמיד: אז מה שומר עליו?

אלא הוא זוכה לתשובה שלמה. תשובה שלמה, "שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

תלמיד: אז התשובה השלמה הזאת היא כבר המצב שלו?

כן.

שאלה: קראנו קודם שכל היגיעה היא בתורה ומצוות, בזמן ההסתר כשאין כלים. ועכשיו כשהוא זוכה לגילוי, שהבורא עוזר לו אחרי שהוא השלים את היגיעה שלו, האם הוא נדבק בו וכבר אין תורה ומצוות, כאילו סוף טוב?

איפה כתוב שאין?

תלמיד: הוא זוכה להשגחה גלויה, הגיע לגילוי פנים, אבל לא כתוב מה כן יש.

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים." עד כאן זה ברור?

תלמיד: זה ברור. לא ברור למה צריך להיות המשך מכאן, הרי הוא זכה לגילוי פנים.

"ואז, זוכה לתשובה שלימה". מה יש לו בסוף אחרי שגמר את כל יגיעתו וקיבל את כל הגילויים? "ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד", זאת אומרת לגמרי בכול הכלים, "כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה".

תלמיד: האם אין לו שום יגיעה במצב הזה?

אין על מה לעשות יגיעה. אולי יתגלו עוד כלים, אני לא יודע. בינתיים מה שהוא אומר, זה שהאדם מביא את כל הכלים שלו לדביקות בבורא.

תלמיד: בעזרת הבורא.

כן.

אות נ"ה

"והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו."

שאלה: הוא מגדיר פה את כל השלבים. על הסתר א', שזה הדבר היחיד שהצלחתי להרגיש, הוא כותב, ש"כל הרעות מצאוני על זה שאין אלוהים בקרבי". הוא מייחס לבורא את העונש שהוא מרגיש. אפשר לדבר על זה כי כולנו עוברים את זה.

אם תופסים את הסתר א', שכך הוא מגדיר את הסתר א', שלמעלה מזה זה גילוי, למטה מזה אין בכלל הבחנה, איך אדם מהסתר א', שזה נראה משהו מאוד קרוב אלינו, מקבל אמונה שהוא ממשיך את זה ובאמת יכול לעלות למעלה מזה? מהי הפעולה שהוא צריך לעשות בנקודה הזאת?

מה זה אור האמונה?

תלמיד: מהסתר א' ומעלה, מהי הפעולה של האדם?

גילוי.

תלמיד: איך?

מה נסתר ממנו?

תלמיד: שה' יתברך הוא טוב ומיטיב.

איך זה צריך להתגלות?

תלמיד: אולי למעלה מהדעת.

למעלה מהדעת זה משהו שאי אפשר לאחוז בו.

תלמיד: נכון. בגלל זה אני שואל.

תעזרו לחבר.

תלמיד: מכריעים ביגיעה, זה מה שיש לעשות, כלומר להוסיף תפילה, להוסיף קשר.

טוב.

תלמיד: להתחזק באמונת שכר ועונש. כמו שביררנו קודם, שהוא מאמין שעל כל הזדמנות שהבורא נותן, גם אם נראה לו שזה אחוריים או התנגדות לרצון לקבל, זו ממש הזדמנות לעשות פעולה כנגד הרצון, פעולה בהשפעה.

טוב.

תלמיד: כל המצב שלנו הוא מצב שבו אנחנו צריכים להתחזק. זה מה שמלמד אותנו רב"ש, שאם אתה מתחזק בסביבה, אז זה הכוח שייתן לך להתעלות. ההצלחה שלנו היא לא ברגע של הייסורים, אלא בעבודת ההכנה שאנחנו עושים כדי להתמודד עם אותם המצבים שהבורא ישלח לנו. לכן צריך מראש להכין את כל הכלי, וככל שהכלי שלנו יהיה יותר מוכן מבחינת החיבור והכוח שלנו והתכללות בקבוצה, אז זה יהיה הכוח שלנו באמונה שבמידה הזאת נוכל להתגבר על מה שנקבל.

אמרת יפה.

תלמיד: אפשר לסכם את כל מה שבמאמרי רב"ש בכמה מילים. קודם כל הודיה על המצב שמתגלה, כי אם אין הודיה, אז מיד הכול יכול ללכת למקומות לא נכונים.

כן.

תלמיד: ואחר כך בירור המצב מול החברים ובקשה עבורם. ומכאן כל היתר ממשיך להתחזק. אנחנו צריכים לרכוש כלי חדש שאין אותו, בזה צריך להתחזק.

כן.

שאלה: איך מחברים את התוכן של לימוד ההקדמה לתע"ס ללימוד התע"ס עצמו? כי הקישור ביניהם והתמיכה של ההקדמה בלימוד עצמו לא ברורים.

צריכים לברר, אבל בטוח שיש. אנחנו לא יכולים ללמוד הקדמה לתע"ס ובכלל את כל הטקסטים, אם אנחנו לא מקבלים בתוכנו בצורה ברורה את כל ההגדרות.

שאלה: יש שכר ויש עונש, האם בזה הבורא לא לוקח את חופש הבחירה? כי אז יוצא שאנחנו הופכים להיות כחיות רוחניות שמזינים אותן, מאכילים אותן.

על ההשגחה הוא אחר כך שואל ועונה, מה קורה עם ההשגחה, עם הבחירה החופשית. עוד נלמד את זה.

שאלה: פני ה', האם זו השתקפות של עצמנו שאנחנו מגלים?

פני ה', על זה נלמד יחד ואז נראה. אבל זה לא מה שאתה יכול לתאר לפי מה שאתה עכשיו מתאר, וגם לא לפי דוגמאות מהדתות, ברור שלא.

תלמיד: האם זאת ההתחלה? הרי זו עדיין לא דבקות זו רק ההתחלה של הדבקות.

לא, תעזוב את זה, זה הכול לא נכון.

שאלה: כשאנחנו מנסים למדוד את היגיעה שלנו ביחס לעשירייה, מה אמת המידה שלנו? איך אנחנו מודדים את היגיעה שלנו, את המאמצים שלנו ביחס לעשירייה, כדי להגיע למה שבעל הסולם מדבר כאן?

זה לא פשוט. בחשבון זה פשוט, אנחנו צריכים לקחת את כל הפעולות שלנו ולהכפיל אותן בחומר שיש בכל פעולה, ובזה אנחנו מקבלים את עוצמת הפעולות.

תלמיד: האם אנחנו מגדילים את הרצונות שלנו, או האם זה משהו אחר? כי בעל הסולם כותב שאדם צריך להתחזק באמונת ה' יתברך, אז מה אמת המידה שלי, איך אני יודע אם התחזקתי, לא התחזקתי?

איפה זה כתוב "ואחר שרואה ה' יתברך שאדם השלים מידת יגיעתו"?

קריין: באות נ"ד.

תלמיד: כן, על האות הזאת אני שואל.

"ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו". מה יש להגיד כאן?

"ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו."

(סוף השיעור)