שיעור בוקר 22.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 517

מאמר ג', "ענין השגה הרוחנית"

אנחנו מתחילים כמו שקבענו לפני כמה ימים, שאנחנו צריכים לעבור על כל מאמרי "שמעתי" יחד. אנחנו נמצאים במאמר השלישי נמשיך בו ונסיים אותו.

קריין: אנחנו נכנס למאמר בפסקה שמתחילה במילים "ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה'". "כתבי בעל הסולם", עמוד 517, טור א', פסקה שלישית. אומר בעל הסולם:

"ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים:

א. הבורא ית'.

ב. דבר הנמשך ממנו.

בחינה א', שנבחן לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', הדבר הנמשך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, היינו, לתוך הרצון לקבל שלנו, את זה מכנים בשם אין סוף ברוך הוא. שזה הקשר שיש להבורא ית' עם הנבראים, בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.

ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור המתפשט בשם אין סוף, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים, בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.

נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל, בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.

וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג - אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן נבחן בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.

ואין לנו לדבר, אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן. אז לפי חוש המישוש אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך ורוחב, והכל לפי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעין את חושיו.

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.

וזה פירוש: "אין השתנות באור". אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמו כן באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים.

ויהי רצון שנזכה לקבל אורו יתברך, וללכת בדרכי השם ית', ולעבדו שלא על מנת לקבל פרס, אלא להשפיע נחת רוח להשם ית', ולאקמא שכינתא מעפרא [ולהקים שכינה מעפר], ולזכות לדביקות ה', ולבחינת גילוי אלקותו ית' לנבראיו."

שאלה: לקראת הסוף בעל הסולם אומר "האור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים".

כן, איך יכול להיות אחרת?

תלמיד: לאיזה שינויים אנחנו צריכים להשתוקק בדיוק?

שאנחנו משתדלים את הרצון לקבל שלנו להלביש בכוונה על מנת להשפיע, ולפי אותם הלבושים של על מנת להשפיע שאנחנו משיגים, האור העליון לפי זה יכול להתלבש בנו לאט לאט בהדרגה, איך שאנחנו משיגים את השתוות הצורה שלנו אליו. כך אנחנו מתקרבים למושג הבורא, שזה האור העליון השלם שמאיר על הרצון לקבל שברא.

תלמיד: איך זה צריך לבוא לידי ביטוי בעבודה שלנו אחד עם השני?

אנחנו צריכים לחפש מה עלינו לבצע, כי בטוח הבורא לא יעשה את העבודה במקומנו, אלא אם כן אנחנו נזמין את השינויים שלא תלויים בנו אלא תלויים בו. לכן מצד אחד "לא עליך העבודה לגמור ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה"¹ ו"הכל נמצא בידי שמים, חוץ מיראת שמים"². אנחנו צריכים לעשות את החלק שלנו, לברר מהו בדיוק ואיך אנחנו יכולים לממש אותו במהירות, ביעילות. והבורא, מביאים לנו המקובלים, כי זה האור העליון הנמצא במנוחה מוחלטת. ברגע שאנחנו מכינים את הכלים מלמטה, האור העליון כבר משפיע עליהם, מתקן ומשנה אותם.

לכן כל העבודה שלנו היא בכלים. כלים זה רצון. הרצון שלנו, איך אנחנו יכולים לשנות אותו? ככול שנשתדל בפעולות הגשמיות שלנו, שמזה אנחנו עולים בסולם, להתאים את עצמנו לבורא. כמו ילדים קטנים שמשחקים בכל מיני צעצועים ובכל הצעצועים האלו יש משהו מהעולם הגדול, אבל הם משחקים כאילו נמצאים בעולם הגדול, וכך הם מכינים את עצמם למצבים יותר גדולים, להיות גדולים. כך אנחנו.

אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא "להיות בעולם הרוחני"? זה להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות בהשפעה הדדית, להיות בקשר כזה שמתוך הקשר הזה נוכל להשפיע לבורא, כי הבורא נקרא "בוא וראה", הוא מתגלה בתוכנו לפי ההכנה שלנו. מתוך זה אנחנו צריכים להרכיב כל מיני תרגילים, המקובלים כבר עשו את זה לפנינו, הם כמו הורים או כמו מטפל, מטפלת, מכינים לנו את המשחקים האלו שעל ידם אנחנו ממש בצורה הכי נכונה, חלקה נכנסים להיות גדולים, זאת אומרת, להשגת הבורא, בעבודה עם הבורא. זה אחרי שאנחנו נגמור את גן הילדים שלנו, נבין מהו התפקיד שלנו ואיך לבצע אותו. ואז במקום לשחק בינינו באיזה ארגז חול, בבובות, בקוביות, אנחנו כבר נתחיל לתקן את עצמנו בצורה שנדרוש תיקון מלמעלה לחיבור בינינו, זה העיקר.

כל העבודה שהבורא עושה היא תגובה לבקשה שלנו שנקראת "תפילה", "העלאת מ"ן". אנחנו מבקשים ממנו "תחבר בינינו", כי אנחנו מתפללים לתיקון נשמת אדם הראשון השבורה, שאת זה עלינו לבצע. עלינו להחזיר את המערכת הזו לתיקון, והתיקון שלה הוא בזה שאנחנו נתקרב זה אל זה ונרצה להתחבר, נרצה, מתוך המאמצים שלנו. ולפי המאמצים האלו נפנה לבורא, והבורא יעזור לנו בזה שייתן לנו את כוח החיבור, כוח ההשפעה, כי אין לנו ממנו מלכתחילה כלום.

על ידי כוח ההשפעה הזה אנחנו כבר נוכל להתחבר בינינו, שהחלקים האגואיסטיים, שנדחים זה מזה ירצו להיות מחוברים למעלה מהדחייה. ואז שני הכוחות האלה, כוחות הדחייה וכוחות החיבור, כשהם פועלים זה על זה, מתוך זה אנחנו ניתן תנאים, מכוח הפירוד ומכוח החיבור, ניתן תנאים לבורא שהוא יכול ביניהם, בין שני הכוחות האלה, להיכנס ולהתגלות אלינו. כוח הדחייה, העביות, וכוח החיבור, הזָכות, שניהם פועלים, וכמו בכל דבר בחיים הגשמיים שלנו, שני כוחות מנוגדים הם יוצרים ביניהם תנאי לגילוי הכוח השלישי, שזה הבורא, הסיבה לשני הכוחות האלו. כך אנחנו צריכים לעבוד.

לכן מה שהוא אמר לנו כאן, שהעבודה שלנו היא רק לא לשכוח את זה שאנחנו מתקנים את הכלי דאדם הראשון. וזה במיוחד חשוב לנו, כי אנחנו נמצאים ב"דור האחרון" מה שנקרא, בתיקון הכללי של הנשמה הכללית, והבורא פועל כבר עכשיו על כל האנושות יחד, רק על כל חלק וחלק לפי המקום שלו במערכת האדם הראשון. לכן ישנם כאלה שהם בקושי מרגישים שישנם שינויים בעולם, ישנם כאלה שהם מאוד מרגישים את השינויים ומרגישים שינוי בחיים שלהם, שינוי בתפקידם וכן הלאה.

ואנחנו צריכים בנוסף אליהם להבין, להרגיש מה קורה בכלל, כי מה שהאנושות תרגיש, את השינויים שעוברים עליה, היא תרגיש שהם עוברים דרכנו, כי אנחנו נמצאים בשכבה העליונה של הנשמות השבורות ואנחנו צריכים להיכנס במגע עם הבורא ולהיות מעבר לכל יתר הנשמות, לכל האנושות.

זה בעצם התפקיד שלנו, כי אנחנו צריכים לפעול מתוך אהבה כללית לכולם. וכמה שיותר נמצא את הקשר ונדרוש מהבורא שיהיה לנו את הקשר הזה, שדרכנו הוא ישפיע לכל האנושות, אז נקיים את תפקידנו ונרגיש עד כמה שבזה אנחנו משפיעים נחת רוח לבורא.

שאלה: איך המקבל מגיע או מקבל הבחנות רוחניות?

בכל אחד ואחד מאיתנו יש תכונות שנשארו לנו משבירת נשמת האדם הראשון ובתכונות האלה אנחנו מקבלים כל מיני תגובות, ומתוך זה אנחנו מתחילים לעבוד כל אחד מהכלי השבור שלו. וכמה שמתוך זה אנחנו שומעים מה שאומרים המקובלים, מתוך זה אנחנו מקיימים את הפעולות שהם ממליצים לנו לעשות, בזה אנחנו משנים את השפעת האור העליון עלינו, אז כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב שנעבוד כנגד הדחייה. האם זו ציפייה לאיזה תענוג גדול יותר, או שזה פשוט תוצאה של האור ללא שום סיבה?

בדרך כלל אנחנו אומרים, שהאדם לא עושה שום דבר ולא מבין מה שהוא עושה, אלא יש בו שני כוחות, כוח אחד זה הכוח הבהמי שיש בכל חי, דומם, צומח, וחי, וחוץ מזה יש ברצון הזה החי דאגה רק לטובת עצמו.

חוץ מזה יש לנו "נקודה שבלב" שזה נקרא "חלק אלוה ממעל", שנקרא "ניצוץ מהרצון להשפיע". מתוך שבירת הכלי שהבורא ברא ואחר כך שבר בכוונה, [הוא] ברא את הרצון לקבל, הביא אותו במשהו קטן לרצון להשפיע, זה נקרא "שהאדם הראשון היה בגן עדן בדרגת בינה", ואחר כך שבר אותו, ואז הכלי הזה נפל לעל מנת לקבל. אבל נשאר בו ניצוץ, ואנחנו את הנטייה הזאת, הדחף הזה להשיג את הניצוץ ובו להשיג את ההתפתחות היותר גבוהה, העליונה, לזה אנחנו משתוקקים אחר הניצוץ הזה ולכן מתוכו אנחנו פועלים.

כדי לסדר נכון את היחס שלנו לניצוץ, לרשימו הזה הרוחני, אנחנו צריכים לבצע כל מיני פעולות שיעזרו לנו, והפעולות האלו הם חיבור בעשירייה, וכל מיני [דברים] שהמקובלים אומרים לנו שזה יעזור לנו לעשות, וכך עושים.

תלמיד: העניין הוא אחר, ככל שלא יהיה לכם הרצון לחיבור כמו שאמרת, מאיפה זה יופיע?

זה כבר על ידי האור העליון, המאור המחזיר למוטב. אנחנו עושים כל מיני פעולות לפי מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות וכתוצאה מזה אנחנו מתחילים מאין ברירה, להתקרב בינינו בכוח ולראות בהתאם לזה איך הפעולות שלנו בהתחברות מביאות לנו שינויים.

אחרי מאמצים רבים להתקרב בינינו, לא בגופים אלא בנטיות לבורא, לכוח העליון, להשפעה, לחיבור על ידי ההשפעה, [אז] כמה שאנחנו משתדלים להלביש את הנטיות הללו לפעולות שהן יותר ויותר דומות לרוחניות, בהתאם לזה אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו וכבר אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים בשני מצבים.

או שאני נמצא לבד, או שאני נמצא מחובר עם החברים. בוודאי שברצון ולא בגוף. במיוחד בפנדמיה הזו, שעושה במיוחד כך, כדי שאנחנו נתקדם יותר לחיבור פנימי וכמה שיותר לקדם את בני האדם לחיבור הפנימי, זה מה שאנחנו עוברים עכשיו כולם, כל האנושות. וכמה שאנחנו משתדלים בכל זאת לחזור לחיבור פיזי, גופני, זה רק כדי שאנחנו כאילו נצליח ושוב נישבר, נצליח ושוב נישבר, ובסופו של דבר אנחנו לא נוכל להיות בקשר זה עם זה, אלא אך ורק בהתאם לשינויים הפנימיים שלנו.

וכמה שנרצה להיות יחד, לפי זה נוכל להיות יחד, לקרב את העולם שלנו לעולם הרוחני. ברוחניות הקרבה בין שניהם נמצאת לפי השתוות הצורה עד כמה שהם קרובים, נמשכים זה אל זה. גם בגשמיות אנחנו יותר ויותר מתקרבים לרוחניות, ובעולם שלנו יותר ויותר פועלים כוחות שהם יותר רוחניים. העולם שלנו עולה לרוחניות ולכן אנחנו רואים כאן מצבים כל כך חדים, מנוגדים. וכך נתקדם.

שאלה: לפי המאמר, בעל הסולם כותב לנו שההשגה הרוחנית, זה כשהמשיג והמושג נמצאים יחד, מה זה אומר?

מה זה נקרא שאני משיג? זאת אומרת שאני נמצא במגע עם מה שאני משיג ומה שאני משיג זה מצטייר בי בתוך החושים שלי, ואני משיג את הצורה שהיא מצטיירת בחושים שלי וזה נקרא "השגה". עכשיו, מה אני משיג? אני לא יכול להגיד כי זה מה שמחוצה לי, אבל בתוכי זה מצטייר כך בכל מיני צורות שלי וזה כבר נקרא "מושג".

תלמיד: אז מה זה אומר שהמושג ומה שהוא משיג נמצאים יחד?

כי אני משיג משהו ממה שמשפיע אלי, על ידי זה שאני רוצה להתחבר עימו, ואז אני בונה בי צורה כזאת, תבנית, שאני בדיוק מתאר את עצמי בצורה כזאת של ההשגה. זאת אומרת, אני משנה את הרצונות שלי בהתאם לתכונות החיצוניות של מה שאני רוצה להשיג ואז זה נקרא שהמשהו הזה החיצון מתלבש בי ואני משנה את עצמי בהתאם לחיצון. אז יוצא שבי קיימת צורה שזה הטבעה של העליון בתוך הרצון לקבל שלי.

אז איך אני משיג את העליון? ברצון לקבל שלי, אין לי שום אפשרות אחרת, אבל כמה שאני משיג את העליון, כמה שהרצון לקבל שלי מסוגל לקבל צורה של העליון, צורה להשפיע, זה נקרא "התלבשות הבורא בנברא".

תלמיד: כאן זה נעשה קצת מורכב יותר, כי אנחנו אומרים שאנחנו מעבירים את הכול דרך העשירייה. יש פה איזה גורם שלישי.

לא, בכלל לא נכון, אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא אם אנחנו לא נכין את הכלי שלנו והכלי שלנו זה רק כשאנחנו מתחברים. אין שום סיכוי להשיג את הבורא אם אני לא יוצא מהרצון לקבל שלי. אז לאן אני יוצא? אני רוצה חיבור עם האחרים ודווקא במידה ובעוצמה ובצורה שאני מתחבר עם האחרים, במידה הזאת אני יכול לצייר, לקבל, להרגיש את הזולת, את הבורא.

שאלה: אז בתוך התמונה הזאת, אני, עשירייה והבורא, מהי העשירייה, זה מה שאני משיג, או שעשירייה זה מה שאני משיג מתוכו?

גם זה וגם זה. גם וגם. כמה שאני אישית מתחבר לעשירייה, כמה שאני בונה את עצמי בתוך העשירייה כשאנחנו יחד, אז במידה שאני מתבטל כלפי החברים, כי "אין בעולם חוץ מהחברים", במידה הזאת אני מוכן לחיבור עם הבורא.

שאלה: האם יכול להיות, מצב שעשרים שנה יושבים אחד מול השני ולא לקבל את זה?

אתה יכול לשבת על התחת גם מאה שנה זה לא יעזור. השאלה מה עשית משך עשרים שנה? תקרא מה שאומרים המקובלים ותראה האם עשית מה שהם אומרים, ואז תגיד, עברו עשרים שנה או עברה שניה וגם זו אולי בקושי.

תלמיד: לא שאלתי על עצמי.

זה לא לפי מושג הזמן הגשמי. זה לפי השינויים שאתה משתדל לעשות ברצון לקבל שלך. לפי זה הזמן הרוחני פועל. ותבדוק את הטענות שלך לפי מה שאומרים לך לעשות והאם אתה עושה.

שאלה: דיברת קודם שאנחנו כמו ילדים שמשחקים עם צעצועים בארגז החול. מה עושים עם ילדים שמאסו לשחק עם צעצועים מפלסטיק ובארגז החול והם כבר רוצים את הדבר האמיתי, איך ממשיכים מפה?

הבורא לא עושה לאף אחד מחסום. הוא רק מכוון את האדם לפעולה רוחנית. כמו שאנחנו קראנו, למדנו, ודאי שהמדרגה הרוחנית הראשונה היא הכי קשה. אחר כך זה כבר התפתחות מאותה המדרגה הראשונה, אם כובשים אותה, ואז הסולם כבר ברור.

אלא המעבר בין גשמיות לרוחניות, לבנות צורה רוחנית על פני צורה גשמית, היא קשה. ושוב, האם יש לנו ברירה? או שאנחנו מקבלים את השיטה ורוצים לממש אותה או שאנחנו יורדים לבהמיות וממשיכים שם.

הכול תלוי האם אני עובד למעלה מהרצון לקבל, משתדל לעבוד למעלה מהרצון לקבל, או שאני מקיים מה שאני שומע שצריכים לעשות, אז אני בניתי לעצמי איזו דת. אז ככה כל אחד ואחד בונה לעצמו מקום שמסתתר שם וחושב שהוא עושה בזה פעולות רוחניות.

פעולות רוחניות בסופו של דבר, איך שכל המקובלים אומרים, אלה רק פעולות לקראת החיבור. רק לקראת זה אם אני בודק את עצמי, אז אני יכול להגיד שבזה אני מתקדם. אין לנו שום אפשרות למדוד, לבדוק, לבנות את עצמנו בצורה רוחנית מהצורה הגשמית.

תלמיד: במה מתבטא הקושי של המדרגה הראשונה שקשה להגיע אליה, איפה נמצא הקושי הזה?

הקושי נמצא שכדי להיות במדרגה הראשונה הרוחנית אני צריך להיות בתכונת השפעה, למעלה מתכונת הקבלה שלי. ותכונת ההשפעה מגיעה אלי על ידי המאור המחזיר למוטב.

והמאור המחזיר למוטב מאיר עלי במידה שאני משתדל בכוח לעשות איזו פעולת חיבור, פעולת השפעה. ככל שאני משתדל לעשות את זה אז האור העליון פועל עלי וכך מקדם אותי.

תלמיד: אנחנו עשירייה שנפגשת. עשינו חיסונים, נפגשים גם פיזית. באמת כבהמות מתחברות פנטסטי, וגם מזכירים את הבורא, ופונים לבורא. אבל אנחנו מבינים כבר שבכוחות עצמנו לא נוכל להגיע. איך לוקחים את כל זה ומשכנעים את הבורא "זהו. רק אתה יכול לעשות את העבודה. אנחנו לא מסוגלים לבד להתחבר"?

זה לא תלוי ברצון שלכם, אלא עד כמה הרצון הזה יהיה אחיד. עד כמה תרצו בכל זאת להתחבר, להרגיש את עצמכם יחד. ולהרגיש את עצמכם יחד בהשפעה לבורא, בביטול כלפי הבורא. במידה שכל אחד רוצה לבטל את עצמו כלפי החברים, במידה הזאת ולא יותר, או גם מבטל את עצמו כלפי הבורא.

נקודת הביטול צריכה להצטייר במרכז החברה שאתם כולכם עובדים עליה, איך להתבטל כל אחד כלפי הקבוצה. וכשמגיעים יחד כולם לעוצמה מסוימת כזאת, אז אתם תרגישו בזה את הפגישה עם הבורא. אתם תרגישו בזה את המדרגה הראשונה של הסולם.

תלמיד: כעשירייה לקבוצה, לכלי העולמי, כשכינה, כמשהו שכבר נמצא שם?

כן.

שאלה: איך מתארים את ההרגשה שהבורא הוא לא שלי או של מישהו, איך העשירייה משיגה את הבורא כמשהו משותף?

הבורא לא יכול להתגלות כלפי אדם אחד כי אין כלי. הבורא צריך לפחות, "מיעוט הרבים שניים". אם אדם בונה את הכלי שלו על פני האגו שלו והאגו מתגלה רק בדחייה לזולת, אם אדם מתגבר על הפער בינו לזולת וכן מסוגל להיות מחובר מפנימיות ליבו לפנימיות ליבו של החבר, אז בנקודה הזאת של חיבור הלבבות, שם מתגלה הבורא.

הוא מתגלה ככוח השייך לכולם ולכן רק בחיבור. לכן הבורא שבר את הכלי, הרצון לקבל, לחלקים כדי לתת לנו אפשרות לאתר אותו. וזו בעצם כל העבודה שלנו, להתחבר כדי שבחיבורים בינינו לגלות את הבורא.

הבורא לא מתגלה בתוך הרצונות שלנו אלא בתפר בין הרצונות שלנו. כמה שאנחנו רוצים להצמיד אותם יחד. לא מסוגלים לעשות את זה, כי אז העביות מתגלה, האגו מתגלה כל פעם יותר גדול, אבל אם אנחנו רוצים לעשות את זה, אז הבורא נותן לנו את כוח ההשפעה, ואז אנחנו בכוח ההשפעה הזה מכסים את הפירוד וככה מגלים אותו. כמו בכלי, אנחנו רואים עביות, ומסך, ואור חוזר ואז חיבור עם הבורא.

תלמיד: אז על מה אנחנו צריכים להסכים, שזה יותר חשוב מכל אחד לעצמו?

שכל אחד שוכח על עצמו. כמו שכותב רב"ש. כל אחד שוכח את עצמו, שם אפסים במקום הנכון ומתחבר עם כולם כמה שאפשר, ככה הוא רואה כל הזמן לפניו. לעשות פעולות למעלה מהרצון לקבל ולא בתוכו.

(סוף השיעור)

---

1. לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה (משנה, אבות ב, טז)↩

2. הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים (ברכות לג)↩