שיעור בוקר 25.06.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 175, "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות נ"ו – נ"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 176, "פתיחה לחכמת הקבלה", כותרת "צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק" אות נ"ו.

צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק

אות נ"ו

"והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות שהיא הבחי"ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או"ח, שהאו"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד. וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו"מ באו"פ, המוציאה ד' הבחינות טנת"א דגוף דכל פרצוף, והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, ומכשרתו לזווג דהכאה עם אור העליון, שעליו נולד פרצוף שני הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם. וכן יציאת ג' פרצופין הראשונים דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, וסדר הלבשתם זה את זה."

מלכות דאין סוף קיבלה את כל האין סוף, ואחרי זה היא הרגישה פער בינה לבין אור אין סוף, לא מבחינת זה שהיא מקבלת אלא בצורה שהיא מקבלת, שהיא לא מסכימה להיות בכוונה אחרת. האור רוצה להשפיע ולתת, היא רוצה לקבל, האור מביא לה את ההרגשה הזאת בצורה בלתי ישרה, כמו בדוגמה שבעל הבית רוצה לתת הכול לאורח, והאורח לא יכול לקבל.

כי בעל הבית יחד עם זה שהוא נותן הכול, הוא נותן לו גם הרגשה שהוא נותן, והאורח מרגיש בזה שהוא המקבל. ואז בעל הבית אומר, "אני יכול לעשות הכול חוץ מזה שהרגשת המקבל מתעוררת בך". ודאי שבעל הבית, הבורא, עושה את זה בכוונה בנברא כדי לעורר את הנברא לתיקון, ולכן העניין הוא לא מי מקבל ומי נותן, אלא העניין הופך להיות באיזו הרגשה נמצא הנברא. ואם הוא מקבל בעל מנת להשפיע לבורא, יוצא שהם משתווים. שהבורא רוצה להשפיע לנברא, והנברא רוצה להשפיע לבורא.

רק העניין הוא שהנברא צריך כאן קודם להכין את עצמו בצמצום, מסך, אור חוזר, חשבון, וכך הוא יכול להשוות את עצמו עם בעל הבית, ולהיות לא רק שווה, אלא להרגיש עד כמה בעל הבית ברצון הטוב שיש לו הוא תלוי באורח. שכאן האורח הופך להיות כאילו השולט, בעל הבית, "נמכרתי איתי", והבורא מוסר את עצמו אם כך כביכול לנברא.

יוצאים שלושת הפרצופים הללו, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, שכל אחד מהם מיצה את עצמו כמה שהוא יכול בלקבל בעל מנת להשפיע, זאת אומרת לעשות נחת רוח לבורא. אנחנו מדברים על הדברים האלה כאילו שהם נבראים אבל הם לא נבראים, זו המערכת שעדיין כך מתייצבת לפי התנאים, לפי החוקים, שקבעה מלכות דאין סוף. שהיא פשוט בצורה מכנית קובעת את החוקים האלה, שיש רצון להשפיע מצד הבורא, יש רצון לקבל מצד הנברא, ואיך הנברא יכול להשלים את ההרגשה שלו שהוא מקבל, בזה שיהיה גם בהרגשתו שהוא המשפיע. ההשתוות בהרגשות של המשפיע והמשפיע נקראת "דבקות".

וכך אנחנו מגיעים למימוש, שהנברא מסוגל על ידי הרצון לקבל שנברא בו, על ידי הכוח שהוא מקבל מהרגשת האור העליון שרוצה להשפיע לו, להיטיב לו, יש בו כוח תגובה שזה נקרא "מסך", כמה הוא יכול להשתוות עם הבורא.

ודאי שהתנועות האלו הן כולן עדיין מצד הבורא, ולכן המערכת שעכשיו כך מסתדרת, היא מערכת דוממת. היא מערכת, פשוט, כמו התגובות של הדומם, הצומח והחי, לא יותר. כי אין כאן עדיין ניתוק של הנברא מהבורא. את כל הכוחות, כל התכונות, את כל השינויים מקבלים מלמעלה, מהבורא, את הרצון לקבל שבנברא, את ההרגשה שהוא שונה, את התגובה שמתעוררת בתוך הנברא, הכול מגיע בצורה מכנית, אוטומטית, מהשפעת הבורא על הרצון לקבל.

לכן אין כאן עדיין שום חידושים, וזה עוד רחוק לחידושים. רק מה שמיוחד כאן, שהפרצופים האלו שיוצאים עכשיו, התגובה המכנית של מלכות דאין סוף, על מה שהיא הרגישה כלפי הבורא, כלפי האור העליון, היא מממשת את עצמה לפי הכוחות שהבורא נתן לה. כמה שיש לה רצון לקבל, כמה שהיא מרגישה את הבושה, כמה שהיא מתגברת בבושה על פני הרצון לקבל, רוצה להשתמש בזה כדי להשפיע בחזרה לבעל הבית, שכל הכוונה שלה לבעל הבית, אחרת היא לא מקבלת כלום, כך פועלת מלכות דאין סוף.

ואז יוצא שהיא לא יכולה לבצע את הפעולות שלה, יותר מחמש דרגות העביות שנמצאות בה, ד', ג', ב', א', ושורש ודאי. כך זה. לכן יוצאים חמישה פרצופים, חמש מנות שהיא מסוגלת לקבל בעל מנת להשפיע כלפי הבורא, כלפי האור העליון, שהם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ובזה היא נגמרת.

שאלה: בסדר יציאת הפרצופים יש דבר אחד שעוד לא הבנתי עד הסוף. החשבון שנניח יש בע"ב, שהוא שונה עכשיו מגלגלתא, האם החידוש פה הוא בעקבות הביטוש? מה החידוש?

החשבון בכל מקום הוא חדש, לא רק בע"ב, אלא בכל מקום חדש. ברצון חדש, יש חשבון חדש, אבל זו אותה מגמה.

תלמיד: המגמה, לא רק בין ע"ב לגלגלתא, גם בין ס"ג לע"ב וכן הלאה, החידוש הוא מזה שהיה ביטוש, מזה שבתוך החוויה שהייתה בתוך הפרצוף, היה ביטוש לאור מקיף ואור פנימי.

הע"ב יוצא על רשימו יותר משוכלל מגלגלתא כי יש ברשימו שלו, כבר התרשמות מזה שהוא קיבל על מנת להשפיע וכמה שהוא קיבל קיבל, ולא יכל להחזיק יותר, זאת אומרת הוא עשה את שלו. וגם הרגיש שבזה הוא משיג את הגבול בהשפעה, והוא לא מגיע לגמר התיקון, להשתוות עם הבורא. זאת אומרת בכל זאת, כלפי בעל הבית הוא קטן מאוד, בהשפעה לבעל הבית, אבל זה מה שהוא מסוגל לעשות, ובזה הוא מתכוון להחזיק.

זאת אומרת, העבודה שלו, לא מוסבר על זה בצורה כזאת, כי אין מקום להסביר כל דבר, אבל זיווג דהכאה שיש בע"ב, הוא שונה מזיווג דהכאה בגלגלתא, בפה דראש דע"ב, כי שם יש לו הרבה יותר נתונים מההתפשטות וההזדככות. ה"אותיות" זה נקרא, שהוא קיבל כתוצאה מהגלגלתא, הן אותיות העבודה. הוא כבר בעל ניסיון, הוא עושה חשבון על מה שרק קרה לו בגלגלתא, זאת אומרת יש לו יותר חכמה, ולכן זה ע"ב, הוא מגלה אור יותר מיוחד.

אתה יכול להגיד, אבל ע"ב מקבל פחות מגלגלתא. הוא מקבל פחות מגלגלתא אבל הגילוי שלו, ההשגה שלו, דווקא בגלגלתא, בזה שהוא מעלה את החסרונות שלו לגלגלתא, וגלגלתא למלכות דאין סוף, גלגלתא מזה מתמלאת בתוספת אור מהע"ב. היא עושה זיווג דהכאה ראשון על הרשימות דע"ב, ואחר כך מעבירה את זה גם לע"ב.

זאת אומרת, בהשגה אנחנו צריכים לדבר כלפי מלכות דאין סוף, שם זו התוספת הגדולה שגלגלתא מקבלת מהע"ב. "להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"¹, יש כאן עבודה כזאת. לכן ודאי שככל שהפרצוף הוא יותר קטן, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, אנחנו רואים שהפרצופים הולכים ומתמעטים, אבל בהתמעטות שלהם אנחנו צריכים להבין עד כמה שהם מוסיפים בגדול, "זה הקטן גדול יהיה". למה? כי בתנאים שלהם, באותיות שהם מקבלים מהפרצוף הקודם, טנת"א, אותיות, הם מרגישים הרבה יותר, סך הכול הם מבררים יותר.

חוץ מזה צריכים להבין, שכל הפרצופים האלה הם כעובדים יחד. לא יכול להיות אחד ללא השני וכן הלאה, מהקטן עד הגדול. לא יכול להיות אחרת, הם כולם שייכים לאותה המלכות, שהיא אוספת אותם, ולכן זה נקרא "עולם", שסך הכול חמישה פרצופים שהם כולם יחד פועלים ומקבלים את השפעת הבורא, וכך מחזירים לו.

לכן אנחנו אומרים, "מה זה הפרצוף הקטן הזה בסוף?", זה לא פרצוף קטן, זה פרצוף שמוסיף הכי הרבה לכל הפרצופים. יש על זה הרבה מה לדבר אבל זה שייך עדיין לעולם אדם קדמון, אנחנו כבר נכנסים למשהו אחר.

תלמיד: החידוש שקורה בין כל פרצוף ופרצוף זה שהאורח מרגיש יותר את ההפצרות של בעל הבית בעת הביטוש. הוא מרגיש את ה-80% שהוא לא קיבל, האור מקיף, שזה אותו אור שהוא לא רצה לקבל בהתחלה, כי הוא לא הרגיש שם את בעל הבית, ופה הוא עוד יותר מרגיש את האהבה ואת הרצון של בעל הבית להשפיע לו בעת הביטוש. האם התוספת הזאת היא התוספת שעליה ייצא הפרצוף הבא?

ודאי שהאור העליון כלפי פרצוף ע"ב זה אותו אור שעובר דרך גלגלתא. הוא עובר דרך הגלגלתא, ומה שנשאר שהגלגלתא לא קיבלה, זה כביכול עכשיו מאיר לע"ב. אבל כשהוא מאיר לע"ב, הוא מאיר כאור העליון. הגלגלתא אמנם מעבירה אותו אבל כלפי הע"ב זה לא נחשב שהוא אור של גלגלתא, זה האור העליון.

תלמיד: אמרת שזה לא רק ע"ב עובד לבד עכשיו, כל המכלול עובד, זה מתפתח עד ב"ן והכול עובד במין מערכת שלמה כזאת. אז כל פעם שהמערכת היא קצת יותר משוכללת, עם עוד פרצוף, היא יותר מכירה את הרצון של בעל הבית להשפיע לה, את ההפצרות האלה?

כן, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לדבר בסגנון כזה. אנחנו לומדים "פתיחה" בכל זאת, אחרת לא נתקדם. אני לא רוצה לדבר ברגשות כל הזמן כאן. להזכיר עליהם כן, אבל לא יותר מדי. אני מצטער, את השאלות האלה אני לא רוצה לשמוע.

שאלה: כשב"ן עושה זיווג דהכאה, למי יש יותר הבחנות לב"ן או לגלגלתא?

לגלגלתא, ודאי. גלגלתא מתעשרת מכל הפרצופים הבאים ממנה. ובעצם למה? כי היא עושה זיווגי דהכאה, גלגלתא עושה זיווג דהכאה עם מלכות דאין סוף, עם אור אין סוף, וכל הפרצופים הבאים אחריה, הם מעלים מ"ן אליה והיא עושה זיווג דהכאה, חשבון עם האור העליון והם מקבלים מהגלגלא. הכול עובר דרך שרשרת. האור העליון משפיע דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה נגיד לב"ן האחרון וב"ן האחרון הזה מעביר רשימות ובקשות למלכות דאין סוף, לקבל ממנה כוח. הכול דרך הפרצופים הקודמים. תמיד זה כך, בכל העולמות, עד כמה שייצאו עוד עולמות ופרצופים והכול, ככה זה עובד. כי כל הפרצופים האלה הם כגלדי בצלים שמתלבשים זה על זה ואתה לא יכול להגיע לאור העליון ממש, אלא רק דרך המדרגות.

שאלה: תמיד אנחנו משרטטים חמישה פרצופים, את השתלשלות האור מלמעלה למטה. כאשר קודם אמרת שע"ב מבקש מגלגלתא, מאיפה הבקשה הזאת יוצאת לגלגלתא, מתוך פרצוף ע"ב?

ע"ב מבקש, מגלה חסרונות של ד'/ג'. החסרונות שלו של ד'/ג' פועלים על ע"ב הפנימי שנמצא בתוך הגלגלתא, וע"ב הפנימי שבתוך הגלגלתא מעורר את פרצוף גלגלתא ד'/ד', והיא כבר עושה זיווג דהכאה על החסרונות, על הרשימות האלה שקיבלה עם מלכות דאין סוף, ומלכות דאין סוף עושה חשבון עם אור אין סוף.

תלמיד: איפה נרקם הקשר הזה בין ע"ב לע"ב הפנימי? באיזה ערוץ?

הם קשורים זה לזה מפני שע"ב החיצון נולד מע"ב הפנימי.

שאלה: גלגלתא היא אותה בחינה א' דאור ישר, שעכשיו מקבלת מסך בעל מנת להשפיע על בחינה ד' שבתוכה?

כן. אחרי צמצום, מסך וכל הפעולות שהיא עושה, מלכות דאין סוף עכשיו עובדת בצורת גלגלתא. תמיד זו מלכות דאין סוף שעובדת, תמיד, בכל העולמות, כולל אותנו, הכול זו מלכות דאין סוף. שום דבר לא קורה חוץ מהה-ו-י-ה הראשונה. מלכות דאין סוף, בחינה ד' מד' בחינות דאור ישר, כל הזמן עובדת עם אור אין סוף וזהו. זו כל חכמת הקבלה.

מה זאת אומרת? כמה שהמלכות הזאת יכולה לקבל בעל מנת להשפיע בהשתוות הצורה.

תלמיד: וע"ב זה גם אותה בחינה ד' דאור ישר שעובדת עם בחינה ג' שבתוכה.

כן.

תלמיד: וככה היא בונה ה-ו-י-ה חוזרת, היא מגלה מה הבורא עשה בה?

כן. כך הה-ו-י-ות החוזרות בסך הכול צריכות להגיע להשלמה של הה-ו-י-ה הראשונה, הישירה, ה-ו-י-ה דאור ישר שעליה מתלבשת ה-ו-י-ה דאור חוזר.

תלמיד: ומה ההבדל בין מה שבחינה ד' דד' קיבלה בתוכה לבין מה שהיא מקבלת בגלגלתא, או מגלה בגלגלתא?

חלק, כמה שמסוגלת בעל מנת להשפיע.

שאלה: אתמול הפתיע אותי לשמוע כשלמדנו ראש, תוך, סוף, שכל הפרצופים חוץ מגלגלתא, הסיום שלהם הוא בטבור, הע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.

זה הפתיע אותך?

תלמיד: מאוד. לא ידעתי.

איך לא ידעת? כל כך הרבה זמן ישנת בשיעורים?

תלמיד: תמיד כשאנחנו מסמנים את הסיום עם החיצים, אז האור מתפשט עד הטבור. עכשיו, שם זה הסיום של הפרצופים.

לא, שם הסיום של כל הפרצופים חוץ מגלגלתא.

תלמיד: אז למה כשאנחנו תמיד מסיימים את ההתפשטות של האור הפנימי אנחנו מסיימים עד הטבור? זה אמור להיות עד הטבור של הפרצוף הזה, לא עד הטבור של כל העולם. אתה מבין את השאלה שלי?

אני מבין את השאלה שלך, יש כאן בעיה ובעל הסולם מזכיר את זה במשפט אחד, "אבל הסיום של כל הפרצוף יש בזה הבחנות". נצטרך את זה לעשות. השאלה לעניין.

שאלה: ע"ב מקבל אור הרוח, וס"ג מקבל נשמה. בדוגמה של האורח ובעל הבית, מה זה אומר?

לא יודע, אני לא יודע מה אתה אומר. ע"ב מקבל, מתי? כשהוא יוצא הוא מקבל את אור הנפש, גלגלתא מקבלת את אור הרוח, כשיוצא ס"ג, ס"ג מקבל את אור הנפש, ע"ב מקבל את אור הרוח, גלגלתא מקבלת את אור הנשמה. אחרי שיוצאים כל הפרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, אז בגלגלתא יש אור היחידה, בע"ב אור החיה, בס"ג אור הנשמה, במ"ה העליון אור הרוח ובב"ן העליון אור הנפש.

תלמיד: מה ההבדל בין כל האורות האלה שהם מקבלים? בהשפעה? במה?

הבדל באורות, הבדל בהשפעה. איך כל אחד ואחד ממלא את עצמו בדבקות עם הבורא, אור ההשפעה.

קריין: אות נ"ז.

אות נ"ז

"ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון,"

זאת אומרת, עדיין אין שום עניין של תיקון. אלא יוצאים פרצופים, גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כל מיני פעולות, כאילו דחייה וקבלה על מנת להשפיע, זיווג דהכאה, ביטוש פנים ומקיף הכול יפה וטוב. אבל את כל הדברים האלה עושה המערכת שבה פועלים שני כוחות, כוח קבלה מצד הבורא וכוח השפעה מצד הבורא. כי אמנם שהוא מצד המלכות, אבל הבורא גרם לזה, אין כאן עדיין מישהו מחוצה לבורא שעושה פעולות כלשהן ובהתאם לזה מרגיש פעולות כלשהן. זאת אומרת, זו מערכת כמו מערכת חשמל שמגיבה, שעושה משהו, אבל כל הדברים האלה הם לא מתוך חיסרון, חיסרון אין. המערכת כך מגיבה, הבורא ברא כך, זאת אומרת, נמצאת בדרגות דומם, צומח, חי, ולכן אנחנו רואים שכאן עדיין אין שום תיקון. כי תיקון צריך להיות בזה שיהיה בעל הבית ובעל הבית הזה יתגלה כלפי האורח והאורח ירגיש שהוא הפוך ושונה ורחוק מבעל הבית, ושהוא לגמרי לא מסכים איתו, נמצא בשליטה עצמית, ואז מתוך זה כבר מתחיל לתקן, לשפר את עצמו. על ידי מה? על ידי כך שמתחיל להכיר בגדלות הבורא לעומת הגדלות של עצמו. ואז הוא נמצא במאבקים עד כמה צריך להרגיש את בעל הבית כגדול. יש פה עוד הרבה הבחנות שצריכות להיות בתוך הנברא, אחרת זה לא יהיה נברא, אלא מערכת בלבד.

לכן הוא אומר שאין כאן עדיין מקום, אין עדיין תנאים שייווצר לנו גוף האדם שירגיש את עצמו בפני עצמו וכן הלאה. אנחנו עוד לא מכירים מה זה, כי אנחנו בינתיים בסך הכול נמצאים באותה המערכת, והמערכת פועלת עלינו ולכן אין לנו שום בחירה חופשית. ואנחנו צריכים עוד להגיע למצב שנהיה נבדלים מהבורא ונחשבים לנבראים, ועכשיו עוד לא, ולכן כל הפעולות שלנו טובות או רעות, לא נחשבות בכלל כשייכות לנו. אז תירגעו, אין מאחוריכם שום עבירות, לא מגיע לכם עדיין, העבירות, היצר הרע האמיתי באמת שייך לנשמות גבוהות. את כל זה צריכים לבנות והבורא ממשיך, מלמעלה אור העליון כבר ממשיך את זה.

שוב, אין שום חידוש, הכול נמשך מאותה מחשבת הבריאה שיש לנו באין סוף בבחינת שורש. האור העליון שברא את בחינת שורש, את הנקודה השחורה בבחינת שורש, בו, באור העליון הזה כלול הכול ומשם והלאה זה רק יוצא לפועל.

שאלה: המאמצים הגדולים של החברים ללכת לפי עצות המקובלים, כמו שאתה מרגיש בתור מקובל, משפיעים במשהו על המערכת?

זה משפיע, אבל שוב, אפילו שזה משפיע זה עניין של דרגות, אם אנחנו מדברים על דרגות אמיתיות אז החשבונות האלו שלנו הם בינתיים מתוך הרצון לקבל.

תלמיד: זאת אומרת עד שהכלי לא יהיה כהארה בין החברים.

תעשה עכשיו מה שאתה רוצה, תשפיע כמה שאתה יכול, תבכה ותעשה אני לא יודע מה, זה הכול יהיה בתוך הרצון לקבל. זה ברור לנו, אבל הרצון לקבל הזה לא על החשבון שלך, אלא זו הסתרה שאתה לא מבין.

תלמיד: אז איפה תהייה הפריצה?

הפריצה? חכה. חכה. הפריצה תהייה כשאתה תפרוץ לתוך העניין הזה דרך המחסום.

קריין: אנחנו בעמ' 177 טור א' למעלה, שורה "להשפעה גמורה".

"כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה," מה לתקן? איך לתקן? מערכת התיקון? שום דבר, סיבה ברורה אפילו לא נראית. "כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי"ד," חוץ מזה שהוא כלול מבחינה ד' עצמה "כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון,"

זאת אומרת הרצון לקבל ללא מסך. "שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין, שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים."

אנחנו עוד לא יכולים להעריך את המצב שלנו שבו אנחנו נמצאים, הלוואי שנוכל להרגיש את המצב הזה שנמצאים למטה מסיום של כל האור העליון ובחושך וברצונות כאלה שנקראים "קליפה", זה עוד לפנינו. כך הוא כתב כדי לתת לנו כביכול איזה ערכים איפה נמצאת הקדושה ואיפה נמצאת הקליפה.

אות נ"ח

"וז"ס מ"ש חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א"ק. שה"ס הנקודה דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל."

נחזור לד' בחינות דאור ישר. איפה מתגלה מידת ההשפעה? בבחינה ב'. מידת הקבלה מתגלה בבחינה ד'. מה צריכים? להוסיף לבחינה ד' את בחינה ב' ואז בחינה ד' לאט לאט, בהדרגה, אם אנחנו נצמצם את בחינה ד', ונוסיף לה את בחינה ב' במידה שבחינה ד' יכולה לעכל את בחינה ב' ולעבוד יחד, "וילכו שניהם יחדיו" שתהיה קבלה אבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת שצריכים לחלק בין הפעולה שזו קבלה לבין הכוונה שזו השפעה, ואת שני הדברים האלה קשה מאוד לחבר כי הם הפוכים מצד אחד, מצד שני הם גם לא כל כך מפריעים זה לזה. הקבלה היא הפעולה וההשפעה זו הכוונה. זאת אומרת הם קיימים בשני חלקי הכלי השונים, כמוח ולב נגיד. ולכן זה אפשרי. זאת אומרת אפשר לתקן את הקבלה שתהיה כהשפעה, הכול תלוי בכוונה. זאת אומרת שבחינה ב' תשלוט על מהות הפעולה ובחינה ד' תשלוט על הפעולה עצמה, על כמות הפעולה.

יש לנו אם כך שני חלקים בפרצוף. כמו שהיה אצלנו ראש וגוף בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כך אנחנו יכולים לעשות בצורה אחרת, שהחשבון בראש יהיה עם בחינה ב' ועם בחינה ד' יחד. איך עושים זאת? כאן השאלה, איך אנחנו מערבבים את בחינה ב' ובחינה ד' שהנברא ירגיש שכך הוא כלול מבחינה ב' ומבחינה ד'. כאן אנחנו מדברים אתכם על השתלשלות העולמות מלמעלה למטה, מנצחי, משלם, מהאור, מהבורא, ולמטה למטה איך שיורדות המדרגות.

אצלנו כאן בעולם זה אחרת. אנחנו צריכים בתוך הרצון לקבל שלנו, שהוא נגיד כבחינה ד', לגלות לאט לאט שיש בנו גם ניצנים של בחינה ב'. "ניצנים נראו בארץ" זה כמו שהזוהר אומר. את זה אנחנו צריכים לגלות. אבל למה אנחנו כן יכולים להתקרב לרוחניות ואפילו להגיע לזה שכל הרוחניות תהיה שלנו? זה בגלל שיש בנו הכנה מלמעלה למטה מהשתלשלות העולמות, שבחינה ד' משתלבת עם בחינה ב' ושתיהן נמצאות בנושא אחד. אבל שתיהן פועלות בחלקים שונים, זאת על הכוונה וזאת על המעשה.

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: בשביל מה צריך את הערבוב הזה בין בחינה ב' לבחינה ד'? יש פרצוף ויש לו מסך, הוא עובד בעל מנת להשפיע, מאיפה בא העניין לערבב את הבחינות אחת בשנייה? למה צריך את זה?

מה הוא אומר לך כאן? כדי לברוא את גוף האדם שכלול משתיהן, שיכול להיות בקטנות ובגדלות, ולהיות בקטנות תחת מערכת זאת ובגדלות תחת מערכת זאת.

קודם כל אם אנחנו מדברים על עבודה של מלכות דאין סוף, מלכות דאין סוף אחרי חמש מנות שהיא עכשיו מקבלת על מנת להשפיע, גמרה את עצמה, אין לה יותר כוח. אתה יכול לשאול, "למה אין לה יותר כוח? למה בצורה כזאת היא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע את כל האין סוף?", שאלה. אני אענה לך. מפני שזאת בכלל לא המטרה, זה עדיין לא הנברא, דיברנו שזו מערכת כמו מכאנית או חשמלית. אין כאן שום דבר שמחליט אלא פועל לפי הכוחות שנמצאים בו והוא מגיב.

כשאתה לומד על איזה ג'וק או פרה או לא חשוב על מי, אתה לומד על הכוחות שפועלים בה. אתה לא כל כך נכנס לאופי שלה. אתה גם צריך, אם אתה עובד עימה, לאלף אותה או משהו. אבל בעצם דומם, צומח, חי, אנחנו לומדים את התכונות שיש באותו זן, באותו מין וזהו, כי אנחנו יודעים שזה הטבע, לא יכול להיות אחרת. באדם זה משתנה מקצה לקצה. מאיפה? מפני שהוא כלול משתיהן, מצד אחד ממלכות ומצד שני מבינה.

אז כל הפעולות שמלכות דאין סוף יכולה לעשות בעל מנת להשפיע בצורה שכוחות האור והרצון לקבל נמצאים בה, היא יכולה לעשות בסך הכול חמישה זיווגי דהכאה ומוציאה בזה עולם אדם קדמון. זה הכול. לכן עולם אדם קדמון לא נחשב בכלל, זה שורש. איפה קורה גמר התיקון? בג"ר דאצילות. למה בג"ר דאצילות? איפה זה ג"ר דאצילות, אחרי השבירה בעולם הנקודים, אחרי כל מיני דברים. מה זה "ג"ר דאצילות"? זה בסך הכול למטה מטבור. מה קורה? כי כל התוספות יכולות להיות רק למטה מטבור דא"ק. כי למעלה מטבור דא"ק הם קיבלו כמה שיכלו. לא יכלו לקבל יותר.

זאת אומרת, יש כאן עניין שאנחנו צריכים קודם כל לבנות עכשיו את הנברא, שעדיין אין נברא, זאת עדיין מערכת, ולכן היא נקראת "אדם קדמון", המערכת הקדומה לצורת האדם.

שאלה: אז מה זה נברא? יש פה הבחנה, אתה עשית הבחנה בין מערכת לנברא.

הנברא זה יהיה מישהו שיהיה בו רצון לקבל ממלכות, רצון להשפיע מבינה ויהיו בהתמזגות נכונה, והנברא הזה יעמוד בפני עצמו מול הבורא וידרוש מהבורא כוח לתקן, ושכל לתקן, ויתקן. וזה לא יפגע בבחירה החופשית שלו, שנמצא כך שהכול תלוי בכוח העליון, זה לא יפגע בו. כי ההתמזגות הזאת שהוא עושה, שהוא בונה את הנקודה האמצעית ביניהם, שליש אמצעי דתפארת, היא נותנת לו הרגשת הניתוק מהבורא ולכן הוא נקרא "נברא".

אנחנו עוד נגדיר את זה טוב.

שאלה: אם הכול זה תוצאה של אותה בחינה ד', מלכות, וגם יש יכולת שיתוף של בחינה ד' עם בינה, בשביל מה צריך להמשיך ולברוא עוד עולמות, פרצופים? מה זה נותן בהשתלשלות?

מטרת הבורא לברוא את הנברא שהוא יהיה מנותק ממנו, אחרת הוא לא נקרא נברא, לא נקרא אדם. אדם צריך להיות מנותק מהבורא, נמצא ברשות בפני עצמו, ויודע איך להשתמש נכון ברשות הזאת כדי להגיע לדרגת הבורא. כל היתר חוץ מהאדם, הכול כלול בתוך האדם. אין שום דבר חוץ מהאדם, רק האדם נברא. כל מה שנראה שיש עוד הרבה עולמות, פרצופים, דומם, צומח, חי, זה הכול דרגות שבתוך האדם. אין חוץ מהאדם שום דבר.

תלמיד: אי אפשר היה לעשות את הניתוק הזה בבחינה ד' בסוף שלה?

קודם כל אתה צריך למזג בחינה ד' ובחינה ב' אחרת לנברא לא יהיה כוח השפעה.

תלמיד: מתי קורה המיזוג הזה?

על ידי שבירה בעולם הנקודים ותיקון של השבירה בעולמות אבי"ע, זה מה שנעשה. סך הכול כל הבריאה היא, כל התהליך הוא כדי לקשור נכון ב' וד', ויהיו שניהם יחדיו. אנחנו נדבר על זה, זה יהיה ברור יותר ויותר מה קורה לנו בבריאה. גם בעולם הזה נראה תוצאות. ככה זה, לאט. מה לעשות, אי אפשר לבלוע את זה.

קריין: אות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה. ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים."

יש לנו גלגלתא, אני רושם רק ד'/ד', שיהיה ברור שזה גלגלתא, ד'/ג' זה ע"ב, וג'/ב' זה ס"ג (ראו שרטוט מס' 1). טעמים דס"ג מזדככים עד הפה דס"ג ויוצאות לנו נקודות דס"ג. נקודות דס"ג מתפשטות למטה מטבור.

נקודות דס"ג מתערבבות עם נה"י דגלגלתא, נה"י דא"ק ומקבלות ממנו בחינה ד'. מנקודות דס"ג בחינה ב' משפיעה לבחינה ד' ומנה"י דא"ק בחינה ד' משפיעה על בחינה ב', ואז יש לנו צמצום ב'. ואז הפרצוף שהוא מקוצר מטבור עד השליש דתפארת בוא נגיד של נקודות דס"ג מזדכך ומגיע לראש דס"ג ואחר כך לנקבי עיניים דראש דס"ג ועושה זיווג דהכאה בראש דס"ג על רשימות ב'/א' מצומצמים בצמצום ב' והפרצוף הזה מתפשט מטבור עד התפארת דנקודות דס"ג. הפרצוף הזה נקרא "נקודים".

זה מה שיוצא לנו כאן, זה בכללות. יש כאן ודאי המון פרטים שאנחנו נצטרך ללמוד.

שרטוט מס' 1

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו" מהצמצום "ולמטה, כי נעשה בו" מהצמצום הזה "סיום חדש על אור העליון," איפה היה סיום על האור העליון? אפשר להגיד בטבור על אור החכמה, או בסיום רגלין דא"ק על כל האור, כמו שאומרים נקודה דעולם הזה (ראו שרטוט מס' 2). "כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה." אם למטה זו מלכות, סיום במלכות, בתפארת זה סיום בבינה. זה ההבדל שביניהם, דבר מאוד חשוב.

כאן בפעם הראשונה אנחנו מדברים על הכוונות, הרצון להשפיע שבבינה הוא לא רצון אמיתי, זו כוונה. הרצון האמיתי הוא במלכות. בבינה הרצון הוא על הכוונה, ובמלכות הרצון הוא על המעשה. "ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק," כאן זו המלכות המסיימת, מלכות. ממעל הנקודה דעוה"ז," למטה זו נקודה דעולם הזה (ראו שרטוט מס' 2) "עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק," זה נקרא צמצום ב'. שמלכות הזאת עלתה עד הבינה דפרצוף הזה. בינה דגופא זה נקרא תפארת. "הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף."

שרטוט מס' 2

תלמיד: למדנו משהו כמו עשרה שיעורים בפירוט רב על ד' בחינות ושלושת הפרצופים הראשונים של א"ק.

חכה, אנחנו עכשיו לוקחים איזה קטע ועוד נפרט אותו בכמה שיעורים, אבל מתחילים לפרט. אז ודאי שאני כאן פתאום זרקתי עליכם איזה שרטוט כזה לא מובן. אני מסכים עם זה, אבל עכשיו אנחנו מדברים על משהו שלא שייך נגיד לשרטוט. זה שתפארת נקראת בינה דגופא זה גם לא מובן?

תלמיד: אפשר עוד קודם לשאול?

כן.

תלמיד: עד עכשיו הטבור היה הגבול, שום דבר לא קרה מתחת לטבור.

נכון.

תלמיד: מה מאפשר לפרצוף ס"ג לרדת לראשונה מתחת לטבור? מה המשמעות של זה?

יפה מאוד, שאלה מאוד הגיונית. מפני שס"ג הוא תכונת הבינה, בינה יכולה להתפשט בכל מקום שהיא רוצה. כי זו השפעה, היא לא רוצה לקבל כלום, ואם היא לא רוצה לקבל כלום לא חל עליה צמצום א' והיא יכולה. בינה נקראת "ארץ חופשיה", "רצון חופשי", ולכן האור דחסדים, שהוא האור של בינה, יכול להתפשט למטה מטבור. העיקר שבאור הזה לא יהיה אור החכמה. אנחנו זוכרים מה זה נקרא שבירה באור? שאם אור החכמה לגמרי נפרד מאור החסדים, אור החסדים לגמרי נפרד מאור החכמה. כי אור החסדים לא קיים בעצמו, הוא קיים מפני שהוא לא רוצה לקבל את אור החכמה. ואז יוצא שאור החסדים שלא רוצה לקבל את אור החכמה, יכול להתפשט למטה מטבור.

מתי יוצא לנו אור החסדים (ראו שרטוט מס' 3)? כשיוצא פרצוף ס"ג יש רשימו שנקרא ג'/ב'. ג' זה רשימו מאור החכמה, אבל ב' זה רשימו מחסדים. אז אם אנחנו נפטרים מהג', שזה בטעמים, ויוצאים לנו פרצופי נקודות, פרצופי הנקודות הן מב' שמזדככות עד ב'/א', יוצא לנו שכל הפרצוף הזה שנקרא "נקודות דס"ג", יכול להתפשט למטה מטבור והוא מתפשט למטה מטבור.

ומה שקורה, כשנקודות דס"ג עולות מטבור לפה, הן גם יורדות מטבור לסיום רגלין ומתערבבות עם נה"י דא"ק ומקבלות מהם התרשמות של בחינה ד' ואז בחינה ד' מצמצמת אותם.

בחינה ד' מצמצמת אותם, זאת אומרת לא נותנת להם להמשיך עם אור החסדים, ממש בבחינה ד' עצמה. ואיפה היא נגמרת? אם נחלק את הפרצוף לכתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, היא נגמרת בתפארת. כי מתפארת ומטה, בכל פרצוף, זה כלים דקבלה. מתפארת ומעלה, זה כלים דהשפעה.

אז בחינה ד' שמגיעה לנו מנה"י דא"ק ומצטרפת לפרצוף הזה של נקודות דס"ג, היא מצמצמת את נקודות דס"ג ואומרת, עד כאן הפרצוף הזה יכול להתפשט, לא יותר. זאת אומרת היא מצמצמת בחזרה את כל האורות, דחסדים, שהם יגמרו בתפארת של הפרצוף הזה. מכאן, מטבור, עד התפארת. זה מה שקורה.

מה זה נותן? זה נותן לנו את האזור הנקי הזה שהוא כולו כולו נחשב לשליטת החסדים. יצא לנו פעם ראשונה דבר מאוד מיוחד, שיש לנו פרצוף דחסדים נקי, נטו, שהוא חצי עליון דנקודות דס"ג. ועל הרשימות של הפרצוף הזה, יוצא לנו זיווג דהכאה, אבל יוצא זיווג דהכאה לא בפה דראש דס"ג, אלא בנקבי עיניים. למה? לפי ההגבלה הזאת של תפארת. זאת אומרת איפה תפארת בראש? היא בנקבי עיניים.

ולכן יש זיווג דהכאה רק על האזור המותר, על הכתר חכמה בינה חסד גבורה אמצע תפארת דראש דס"ג, שם נעשה זיווג דהכאה, ומשם מתפשט האור למטה, למקום מאיפה שעלו הרשימות והוא ממלא את המקום הזה באורות שנעשה עליהם זיווג בראש דס"ג. והאורות האלה שמתפשטים בכלים נקראים "עולם הנקודים" בקטנות. למה בקטנות? כי יש בו רק חלק מהכלים, ולא את הכלים כולם.

שרטוט מס' 3

מה קורה כאן? קודם כל רק להבין שזה קורה לפי החוקים. זה לא שמישהו בא, כמו שלפעמים אני שומע שאלות, למה עשה כך ולמה לא עשה כך? אם נתעמק במה שקורה כאן, אנחנו נראה חוקים, מוחלטים, שנובעים מאותם התנאים שמהם התחילה הבריאה. אור וכלי הפוכים מתחילים לעבוד זה על זה וכך זה קורה, מגיע לכאן.

ולכן הדברים האלה הכרחיים, לומדים שזה קורה כך, אתה לא יכול לעשות שום דבר. לפי ד' בחינות דאור ישר, כך זה צריך להתגלות עכשיו.

שאלה: למה בעצם נעשה הצמצום הזה אם אין צמצום על חסדים?

הצמצום הוא לא על החסדים.

תלמיד: אור חסדים ירד מתחת לטבור, לא?

כן, צמצום על בחינה ד' שהיא לא יכולה להתערבב עם החסדים אלא רק למעלה מהטבור, מהתפארת. למטה מתפארת היא לא יכולה, שם זו שליטה דבחינה ד'. זאת אומרת ישנה כאן הגבלה, שבינה יכולה להשפיע את החסדים שלה, לא למלכות אלא למעלה ממלכות. כי כל הספירות האלה של תנהי"ם זו התפשטות המלכות, זה אזור שבו ישנה שליטת המלכות (ראו "מלכות!" בשרטוט מס' 3).

תלמיד: אבל הוא כבר היה מלא בחסדים, בכל הנה"י בעצם יש חסדים עוד לפני כן.

הוא התפשט מלמעלה למטה, אתה צודק, שם היה מלא חסדים.

תלמיד: אז למה יש עכשיו בעיה שיש שם חסדים?

מלא חסדים היו, אבל בחינה ד' מנה"י דא"ק התערבה. בחינה ב' התערבה עם בחינה ד' בנה"י דא"ק ואז בחינה ד' שולטת בחלק מההתפשטות הזאת.

בפרצוף שבא עכשיו, בהתערבבות הזאת שקרתה, נכנסות בחינה ב' ובחינה ד' בשיתוף ביניהן. ואז כל אחד נמצא במאבק על השליטה שלו כך או כך, זה כוחות הטבע עדיין. ואז יוצא שהם מחלקים את הפרצוף לשתי שליטות, שליטה ב' למעלה מטבור או למעלה מתפארת ושליטה ד' למטה מתפארת.

תלמיד: לפני שהתפשטו נקודות דס"ג כל האזור הזה גם כך היה עם חסדים, הרי כל הנה"י דא"ק זה אור חסדים. אז מה החידוש עכשיו שפתאום עוד פעם התפשטו חסדים?

שאלה יפה. חסדים שבבינה וחסדים שבמלכות הם שונים. מה זאת אומרת? החסדים בנה"י דא"ק הם חסדים מדחייה. והחסדים בנקודות דס"ג שהתפשטו הם חסדים מהמשכה. בנה"י דא"ק אני דוחה ולא רוצה כלום ולכן באה אליי מהדחייה הארה מיוחדת שהיא חסדים. בנקודות דס"ג שהתפשטו אני מושך את החסדים ואומר, אני רוצה לחיות בזה, במקום אור חכמה אני רוצה את החסדים האלה, אלה חסדים אחרים לגמרי. ולכן הם מעוררים את בחינה ד', ואז בחינה ד' נכנסת לפעולה ועושה צמצום.

יש כאן הרבה דברים, לאט לאט נוסיף.

שאלה: עם כל המגבלות שמלכות עוברת בצמצום ב' עם בינה, אני לא הבנתי מה הנחיצות לעלות לנקבי עיניים ולעשות זיווג ששם זה האור חכמה?

לא, זה זיווג בראש דס"ג. היא עושה זיווג על החסדים, לא על החכמה. יוצא פרצוף קטן, קטנות דעולם הנקודים זה נקרא, כולו בגלגלתא ועיניים, כמו שבנקבי עיניים הזיווג דהכאה הוא רק על גלגלתא ועיניים, וההגבלות האלה הן מפני שעכשיו, במנות קטנות, היא מתחילה לעבוד בשיתוף עם המלכות.

ולכן מה שקורה, רק צריכים להבין, שהכלים דקבלה באמת נמצאים כאן, מטבור עד סיום. וזה שמתחילים במשהו למלא אותם, אפילו במקצת, זה כבר דבר מאוד גדול.

אתה יכול להגיד אור חסדים היה גם בנה"י דא"ק, אור חסדים היה גם מבינה. מבינה, שזה ג"ר. ובנקודים, איזה אור חסדים? כאן זה אור חסדים שמגיע משיתוף מלכות עם בינה, פעם ראשונה. פעם ראשונה שיש [שיתוף] בין בורא ונברא, כביכול, זה עדיין לא בורא ונברא ממש, אלא זה כמו שלפני שהאדם נתהווה בעולם הזה כאדם, כבר לפני מיליארד שנה היו כל מיני צורות, איזה ג'לי כזה, צפרדע, אבל זו כבר הייתה צורת פְרה אדם, משהו שיש בו שיתוף בין שני הכוחות. זה מאוד חשוב. כי זו מלכות, האורח נגיד, שמתחיל להבין באיזו צורה עליו להיות בקשר עם בעל הבית. תסביר את זה לילד שהוא צריך בצורה כזאת וכזאת לכוון את עצמו כדי לקבל משהו מהשולחן, בכוונה, או תסביר לעצמך, אלה ממש דברים גדולים. אנחנו נדבר על זה.

שאלה: איך יכול להיות שלפני צמצום ב', גלגלתא קיבלה על מנת להשפיע אם עוד לא היה שיתוף בין בינה למלכות?

עכשיו אתה שואל על זה, יפה. זאת אומרת איך אפשר לקבל על מנת להשפיע בלי שיתוף בינה ומלכות? פשוט מאוד, מלכות יכולה להשפיע. כי היא נכללת מהאור העליון, התכללות עם האור העליון היא מספקת למלכות כדי לעשות פעולות ההשפעה, בעצם פעולות הדחייה.

תלמיד: אז אם היא כבר יכולה לעשות את זה, בשביל מה צריך את השיתוף?

היא לא יכולה להחזיק בזה יותר ממה שבחינה ד' לא נכללת מבחינה ב'. זו צורה מזערית, עד כמה שהאור העליון נותן לה כוונות בעל מנת להשפיע בלי שהיא תתערב עם תכונת ההשפעה, תתערבב עם תכונת ההשפעה.

תלמיד: בגלל זה העולם לא יכול להתקיים?

זו אותה מידה קטנה מאוד שהעולם שלנו יכול להתקיים, בחסד עליון, בלי כוונות על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו אומרים שמגלגלתא נגיד לע"ב, יש קודם ע"ב הפנימי ואז יש ע"ב החיצון. אותו דבר ע"ב וס"ג.

כן.

תלמיד: אז מה קורה עם ב'/ב', איפה הוא נוצר קודם שעליו הוא מתלבש?

יש כאן כל כך הרבה דברים, אני לא אדבר עליהם עכשיו.

תלמיד: אני מנסה להבין, האם קיים משהו קודם שעל זה מתפשט בתוך נה"י?

מטבור עד סיום?

תלמיד: כן.

יש פרצופי הזדככות. בפרצופי הזדככות קודם כל נעלמת בחינה ג', כשאין בחינה ג' נשארת רק בחינה ב'/ב', והיא מזדככת לב'/א'. יוצאים פרצופי נקודות. כל פרצופי הנקודות האלה, כשמאבדים את בחינה ג' דהתלבשות, הם יכולים לרדת למטה מטבור. לכן כשאני מצייר כאן קו, זה לא קו, זה הרבה פרצופים שיוצאים וממלאים את הנה"י דא"ק. ואז נה"י דא"ק נכללים עם בחינה ב', כי כל הפרצופים האלה זו בחינה ב', בינה נקיה, בינה, השפעה, שכל כך חסרה לבחינה ד'.

בחינה ד' סוף סוף, למה היא מתגלה למטה מפרצוף? כדי להרגיש עד כמה שחסרה לה בחינה ב'. כי כל הפרצופים האלה שהם למעלה מטבור, כל הפרצופים האלו רק גילו שיש עניין של השפעה, על מנת להשפיע, לא יותר מזה. זה כתר, סך הכול הפרצופים האלה זה עולם הכתר. ולמטה מטבור זו בחינה ד' ממש (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

ואז יוצא שכשנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור בחינה ב' מצטרפת לבחינה ד'. ואז בחינה ד' מתחילה להרגיש כמה שהיא יכולה כאן לבלוע, לספוג מבחינה ב' את תכונת ההשפעה. כמה שהיא מסוגלת היא עושה את זה, וכמה שלא מסוגלת היא לא עושה את זה. זאת אומרת היא נמצאת גם תחת צמצום, מסך, כל הדברים האלה. מה שהיא לא מסוגלת להתערבב עם בחינה ב', היא בהכרח מצמצמת את ההשתתפות ביניהן. אבל איפה שהיא מסוגלת להשתתף עם בחינה ב', בבקשה, זה האזור שבחינה ב' תשלוט על בחינה ד'. בחינה ד' מוכנה להיות תחת שליטת בחינה ב'. ולכן הרשימות האלה הן עולות לראש דס"ג, ומה שהן יכולות להוליד ביניהן, בין ד' וב', זה שיתוף כזה של קטנות דעולם הנקודים.

שאלה: אני מנסה להבין האם זה שהפרצופים ב'/ב' האלה יורדים, האם גם בע"ב זה ישנו?

אין דבר כזה, הכול חכמה. שום דבר לא יכול לרדת למטה מטבור.

תלמיד: האם ההבחנות האלו של הפרצופים ב'/ב', מיד עוברות לגלגלתא?

לא. למה? אתה כבר שואל משהו אחר. אז תשאל בצורה ברורה, עכשיו אני מבין את השאלה שלך. אתה שואל איך הס"ג משפיע על גלגלתא? בסדר. אז ס"ג משפיע לע"ב, ע"ב לגלגלתא, גלגלתא למלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף עושה זיווגים, ואז הגלגלתא ממלאת למטה את עצמה ברשימות דס"ג, וזה נקרא שס"ג ירד ומילא את הגלגלתא.

תלמיד: ומה קורה בע"ב?

שום דבר, מעבר. מעבר, זה לא שייך לע"ב. הוא אור החכמה.

תלמיד: רק בחלק העליון? אין שום דבר שקורה מתחת לטבור במעבר הזה?

לא, רק בין שלושת הפרצופים, ס"ג, ע"ב, גלגלתא, מלכות דאין סוף. במלכות דאין סוף נעשו כל הזיווגים, אמרתי לא פעם, ואז משם מגיע האור, והאור הזה ממלא את נה"י דגלגלתא ברשימות של ס"ג. ואז נעשית שם התערבבות, כי יוצא צמצום ב' והכול. אבל אנחנו לא מדברים כל הזמן על הדברים האלה, זה מובן שכל הפעולה מגיעה לאין סוף ובחזרה, ובדרך ממלאה את כל הפרצופים.

אבל אם אתה תראה את ה"פתיחות" שנתתי לפני עשר, עשרים שנה, שם זה מוסבר יותר. אז הייתה לי סבלנות. הסברתי את זה, תראו.

שאלה: ע"ב לא עבד עם ד' שנמצא מתחת לטבור בהתחלה, ועכשיו נקודות דס"ג יורדות מתחת לטבור, ואז מבקשות את האורות מתחת לטבור. עכשיו בא ע"ב, שהוא מעביר לנקודות דס"ג, האם יש לו את הד'?

לא, הוא לא מתערבב. הוא רק מבצע רשימות שעולות אליו, לע"ב הפנימי דע"ב, ומע"ב הפנימי לע"ב הפנימי שבגלגלתא, וגלגלתא מעבירה את זה למלכות דאין סוף וכן הלאה. הכול עובד בצורה מאוד מאוד פשוטה, אפס אחד, אפס אחד. אין כאן שום דבר. המערכת עצמה היא מאוד פשוטה, היא מאוד דיסקרטית, ספרתית, בדידה.

שאלה: מה זו ההתערבבות הזאת? מה מתערבב שם?

למטה?

תלמיד: כן.

ב' וד'. שניהם רוצים להשפיע. וכמה שהם יכולים להשפיע, כל אחד לחוד ויחד. שאלה יפה, דווקא.

תלמיד: זה לא ברור.

עכשיו אתה תחשוב. גם בחינה ב', גם בחינה ד' רוצות להשפיע. כשבחינה ב' מגיעה למקום בחינה ד', הן שתיהן מתחילות לחשוב איך ביחד אנחנו יכולות להשפיע, ואז תראה מה שיש ביניהן. זה מעניין, תחשוב. זה לא כתוב, מקובלים לא הולכים לכתוב לך רומנים.

שאלה: עד הטבור ברור שבחינה ד' היא מקבלת על מנת להשפיע, והיא אומרת עד לכאן אני יכולה להשפיע למאציל. לא ברור מה התוספת בהשפעה למאציל מתחת לטבור, מה עוד היא יכולה להוסיף בהשפעה?

כל ההשפעה היא באמת למטה מטבור, כי שם זה בחינה ד'. ובחינה ד', כמה שהיא תעבוד עם בחינה ב'. עכשיו ברור לנו שפשוט אין השפעה אלא על ידי "ותלכנה שתיהן יחדיו", בחינה ד' ובחינה ב'. ועכשיו השאלה היא, מה ההתערבבות ביניהן, איזו התערבבות יכולה להיות ביניהן. איפה בחינה ד' תשלוט, איפה בחינה ב' תשלוט, או איפה שתיהן. ברור שצריכה להיות כאן סדרת פרצופים שהם עובדים יחד, אבל איך הם משתתפים יחד, משתלבים יחד ומתחלקים. מה ההבדל או מה הקשר בין הכוונה על מנת להשפיע ולקבל, איך זה מתקשר יחד. אנחנו עדיין לא מבינים את זה ולא מרגישים שמסוגלים לעכל, אבל על זה מדובר.

בחינה ב' וד', שתי הבחינות הללו מתחילות להיות מקושרות, ולאט לאט הן מכינות את היצור הזה שייקרא אדם. בינתיים זה צפרדע, אחר כך הוא עבר כל מיני צורות. כמו עובר במעי אימו, גם עובר כל מיני צורות עד שנעשה דומה לאדם שנולד כבר. כאן מתחילה להיות היווצרות הכוחות. שאחר כך מהכוחות האלה מתהווה ומתהווה צורת האדם, הכולל בתוכו דומם, צומח, חי. אין דומם, צומח, חי, אלא כשהוא משיג את עצמו, הוא מתחיל להשיג בצורה כזאת, אבל לא שהם קיימים מחוצה לו, הכול בו.

שאלה: אפשר להגיד שצמצום ב' זה איסור שימוש בכלים דקבלה אפילו על מנת להשפיע?

כן ולא. אמת, זה נכון שצמצום ב' הוא דואג שאסור לעבוד עם כלים דקבלה רק עם כלים דהשפעה, בלהשפיע על מנת להשפיע. ולכן מי שנמצא תחת צמצום ב' הוא נקרא קטן, קטנות, רק חב"ד חג"ת דכלים, חג"ת נה"י דאורות, עד הטבור, זה אזור של שליטת צמצום ב', קטנות. ומתחת לזה במלכות זה הצמצום (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

תלמיד: יוצא שצמצום א' זה איסור להשתמש בכוונה על מנת לקבל, וצמצום ב' זה איסור להשתמש בכלים דקבלה.

בקבלה בכלל.

תלמיד: אפילו שיש לי כוונה על מנת להשפיע, פשוט אי אפשר.

כן, יפה.

חברים, מה עושים במשך היום? על מה דיברנו?

תלמיד: מתגברים בכל רגע במאמץ משותף, מעל ההסתרה, ובונים את התמונה של הגילוי.

כן. ואני ממליץ בכל זאת, תשמעו עשר דקות ראשונות מהשיעור הראשון. דיברתי שם על משהו, יכול להיות שלאט לאט נתקרב לזה. זה גם במשהו שייך לצמצום ב' ושיתוף מלכות בבינה. אלה כאלה נקודות קטנות, לאט לאט נרכוש אותן.

(סוף השיעור)

---

1. "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (מלאכי ג', כ"ד)↩