שיעור בוקר 04.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חנוכה - קטעים נבחרים מהמקורות

אתם יודעים וכבר דיברנו על זה, שאין בעם ישראל חגים, אלא כל החגים הם סימנים בדרך הרוחנית עד גמר התיקון. במשך שנה אנחנו חוזרים על אותם הסימנים עד גמר התיקון. דיברנו על ראש השנה ויום כיפור, שאנחנו נכנסים לשנה חדשה, ואיך אנחנו בודקים את עצמנו, איך אנחנו נכנסים, מנקים את עצמנו מהקליפות ומתחילים לעלות.

בספטמבר מתחילה שנה חדשה, ומגיע דצמבר ואנחנו מגיעים לחג שנקרא "חנוכה". חנוכה זה מהמילה חנייה, הפסקה. ומה אנחנו משיגים? אנחנו משיגים עלייה ממלכות לבינה. ואחרי בינה, בעלייה מבינה אנחנו הופכים לחכמה ולכתר, וזה כבר פורים. ככה אנחנו מבינים את חגי ישראל, שהם לא חגים שמתייחסים למה שקורה עם העם הזה, אמנם זה כן קרה בהיסטוריה, אבל מה שחשוב לנו זה שהם מגלים מדרגות, מצבים שאנחנו עוברים בהם.

כל הסימנים של העולם הזה זה טוב, אבל בשבילנו לא חשובים הסימנים הגשמיים וההיסטוריים מתי זה קרה ומה בדיוק, אלא חשובה העלייה ממלכות לבינה שזו התקופה שאנחנו עוברים מראש השנה עד חנוכה. והתקופה שאנחנו עוברים מחנוכה עד פורים, זאת תקופה שאנחנו עוברים מבינה לכתר, לגמר תיקון. נקרא ונברר את הדברים האלה בדרך. זה בקיצור ולעניין, כדי לא להתבלבל ולהבין נכון מה שקורה.

ודאי שהעמך לא כל כך מבין בזה, העם נמצא במנהגים משלו, מדליק נרות, ועוד כל מיני מנהגים, אבל אנחנו מדברים רק על התעלות רוחנית. אנחנו מדליקים את הנרות שבלב, ורוצים שהלב שלנו יהיה ממש דלוק באור הנר הנכון.

קריין: קטע ראשון של הרב"ש.

"חנוכה, הוא עבודה דתיקון הבריאה, שהוא בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, שעמהם יכולים להגיע אח"כ למטרת הבריאה. זה יכולים לכנות בשם "רוחניות", כי לא רוצה לעשות שום מעשה עבור עצמו. אלא הכל לשם ה'."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

אנחנו חוגגים את החנייה הזאת, חנוכה זה מהמילה חנייה. אנחנו משיגים חצי דרך עד גמר התיקון. מתחילת השנה עד חנוכה זו חצי דרך, ומחנוכה עד פורים זה החצי השני. פורים זה כנגד גמר התיקון, והוא יהיה בעוד חודשיים.

קריין: קטע שני.

"ענין חנוכה, שזה ענין חנו, שהחניה היתה לא מטעם זה הנקרא בחי' שלמות, היינו אספקלריא [מַרְאָה] המאירה, אלא שהחניה היתה בבחי' כה, היינו בלתי שלמות שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה." כי הכלים הם עדיין כלים דהשפעה, הם לא יכולים לקבל מלמעלה אור עליון. "היינו שמלחמת היצר עוד לא נגמרה אלא שצריכים לבוא לשלמות האמיתית. וזהו חנו - כה, חניה בבחי' כה, היינו שקבלו את ההשפעה העליונה בכדי שיהיה להם יותר כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר."

(הרב"ש. אגרת כ"ו)

כדי להגיע לגמר תיקון אנחנו צריכים לעבור את החצי הראשון של הדרך, מהרצון לקבל עד לרכוש כוח השפעה שנקרא "כוח בינה" וזה עד חנוכה, לעשות כאן חנייה, הפסק. ואחר כך מהמצב הזה, בחצי השני של הדרך, להגיע לפורים. אז לנו יש שני חלקים מראש השנה לחנוכה ומחנוכה עד פורים, שבהם אנחנו צריכים לעבור וכך להגיע לגמר התיקון.

שאלה: האם חנוכה קשורה למצב ההתעוררות של הנקודה שבלב?

ודאי שבדרך אנחנו עושים את זה, אלא איך אנחנו מגיעים ממלכות לבינה? על ידי זה שהאור העליון מעורר אותנו.

שאלה: חנוכה זה מצב של חגיגה, אנחנו חוגגים. האם זה טוב, האם זה בריא להישאר במצב של חגיגה?

כן. זו חנייה לכן זה דבר זמני, זה שבוע ימים סך הכול, ואחר כך אנחנו ממשיכים בתיקונים לפורים. עד חנוכה אלה תיקונים בלהשפיע, או להשפיע על מנת להשפיע, ומחנוכה לפורים אלה תיקונים כבר בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: ההבדל בין להשפיע על מנת להשפיע לבין לקבל על מנת להשפיע, האם אנחנו לומדים את זה בדרך, או שממשיכים אותה עבודה?

אנחנו לומדים בדרך, גם על עצמנו.

שאלה: למה יש הפסקה בין להשפיע על מנת להשפיע לבין לקבל על מנת להשפיע?

כי אלו כלים שונים, סגנון עבודה שונה.

תלמידה: מה מפסיקים?

מפסיקים לעבוד רק עם כוח הבינה, וצריכים ללמוד לעבוד עם כוח המלכות המשולבת עם הבינה.

תלמידה: ומה עושים בזמן ההפסקה?

בזמן ההפסקה אנחנו עושים הכנה ל"לקבל על מנת להשפיע", לעבוד עם המלכות בקשר עם הבינה.

שאלה: אנחנו מתפללות בעשירייה על כל הכלי העולמי. אם הכלי העולמי נמצא בקשר עם הבורא למרות שהוא לא מרגיש את זה, איך אפשר להיות בקשר עם הבורא ולא להרגיש את זה?

אנחנו עדיין נמצאים בזמן ההכנה, אמנם כבר נמצאים בקשר עם הבורא, אבל בעצמנו לא מרגישים את זה. זה דומה לילדים קטנים, או לתינוק שלא מרגיש מי מטפל בו, מי דואג לו, מה עושים בשבילו, אבל הוא נמצא בקשר עם ההורים וההורים נמצאים בקשר עימו, רק הוא לא כל כך קולט את זה, זה עניין של גיל. כך גם אנחנו, יש מצבים שאנחנו עוד לא משיגים, עוד לא מרגישים מה הבורא עושה בשבילנו, אבל נמצאים בעבודה ונמצאים בקשר עימו. ודווקא במצבים כאלה של קטנות אנחנו יכולים לעשות לו הרבה נחת רוח.

שאלה: מה זו מלחמה?

מלחמה זה מאבק, מי ינצח. אנחנו נמצאים במלחמה נגד הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו המקולקל אחרי חטא אדם הראשון, ואנחנו צריכים להביא אותו למצב של על מנת להשפיע, להפוך אותו.

תלמיד: במה מתבטאת הלחימה?

אנחנו דיברנו היום בתחילת השיעור על הלחימה, שהיא נמצאת במלחמת מוחא ובמלחמת ליבא.

שאלה: איך הפעולות הפנימיות של חנוכה מתבטאות בעבודה שלנו בעשירייה?

תשמע מה שכתוב כאן ותשתדל להבין בעצמך.

קריין: קטע מספר 3.

"אנו אומרים (בשיר של "מעוז צור ישועתי") "יונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים. ופרצו חומת מגדלי". הנה "יונים" נקראים אלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. כלומר, שאין ביכלתם לעשות משהו אם זהו נגד הדעת. ואז היתה שליטת היונים, היינו השליטה הזו היתה שולטת על עם ישראל.

והשליטה זו מכונה "מלכות יון הרשעה", שמתפקידם הוא "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"." אם אדם הולך בדרך ורוצה יותר ויותר להשיג כלים דהשפעה, אז פתאום הוא נכנס לתקופה כזאת שהוא מרגיש שיש לו רצונות ומחשבות שהם כנגד ההתקדמות בדרך. הרצונות והמחשבות שלו שהם נגד הם נקראים "יוונים". למה יוונים? כי יוונים מסמלים לנו היגיון, הם מסמלים לנו מדע, חוכמה, כמו שהיה לפני אלפי שנים בעולם העתיק. לכן כאן האדם צריך להבדיל בין מה שמתגבר אצלו במוח ובלב לעבוד לפי השכל שלו ולפי העולם הזה, לבין זה שדווקא ההיפך, הוא צריך להתעלות למעלה מזה לכוח אמונה, למעלה מהדעת, וכך להגיע למצב של חנוכה, שיאיר בו האור של האמונה. את זה מסמל לנו האור של חנוכה, חנוכייה. "כלומר, השליטה שהוא ללכת דוקא בתוך הדעת, זה גורם לפרוץ את החומה, שהוא שומר את המגדל."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991)

תלמיד: אתה אומר שאנחנו כבר נמצאים בקשר עם הבורא אבל עדיין כמו ילדים לא מרגישים את הדאגה הזאת. את הילד ההורים מקיפים באהבה מכל הצדדים, אבל את הבורא אני מרגיש רק כמקור של מכות. זו התפיסה הלא נכונה שלי?

זה מפני שאתה עוד לא תינוק. כי אם היית תינוק אז היית במשהו נמצא בקשר עם הבורא. אנחנו עוד לא תינוקות, אנחנו עוד לא נולדנו, אלא כך אנחנו מדברים שכביכול יש לנו קשר, אבל אין קשר. כי קשר יכול להיות אם יש מגע זה בזה, כשיש תכונות, רצונות, הבנות לפחות במשהו דומים זה לזה, ואין לנו את זה. זו בעיה. לכן תשתדל יותר ככל האפשר להגיע למצב שאתה מתבטל כלפי הבורא ואז יהיה לך קשר, זה התנאי של הקשר הראשון.

תלמיד: כלומר, אם כבר יש לי איזשהו קשר עם הבורא, אז אני כבר מרגיש שרק אהבה מגיעה ממנו כאהבה טהורה ולא מרגיש את המכות.

גם זאת שאלה, כי אתה רוצה להרגיש את זה בכלים האגואיסטים שלך, ולכן אתה לא תרגיש את הבורא. אתה תרגיש ברצון לקבל שלך שיש לך איזה תענוג גשמי אגואיסטי בלבד, זה לא קשר עם הבורא.

קריין: קטע מס' 4

"ענין יוונים הוא, שצריכים ללכת רק בתוך השכל, הן במוחא והן בליבא. ומובן מאליו, שבזמן שעם ישראל היו רוצים ללכת למעלה מהדעת, ולא להסתכל על מה שהשכל החיצוני מחייב, לא היו יכולים. 

וזה נקרא, מלחמת היוונים. שאז מתחילה העבודה האמיתית, הנקראת, שעם ישראל רוצים ללכת ולעלות על המסילה, ההולכת לדביקות ה'. והדרך הזו נקראת "אמונה למעלה מהדעת". והיוונים רוצים לשלוט על הגוף, שלא יוותר על שום דבר, אם הדעת אינו מסכים לזה."

(הרב"ש. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)

קריין: קטע מס' 5.

"אנו אומרים בשיר מעוז צור ישועתי, "יוונים נקבצו עלי ופרצו חומת מגדלי, וטמאו כל השמנים". ח ו מ ת הוא אותיות חותם, ותחום. מגדלי הוא המגדל מלא כל טוב (עיין במדרש רבא פ"ח). וענין החומה הוא שמירה שלא יכנסו זרים לתוך העיר ולשלול טובה." כי אנחנו הולכים לרכוש דרגת בינה. בינה זו דרגה מאוד חלשה, אין לה כוחות. כוחות יש במלכות וכוחות יש בכתר, אבל בינה היא באמצע, אין לה לא זה ולא זה. לכן חג החנוכה הוא חג של אור, מדליקים נרות. לכן אנחנו צריכים להבין שלרכוש את דרגת הבינה זה דבר עדין ודורש גישה עדינה.

"כמו כן כאן - כדי שלא יכנסו מחשבות זרות ורצוניות בלתי קרואים, מוכרחים גם כן לעשות חומה שעמה נשמרים מהחצונים. וחומה זו נקרא אמונה, שרק על ידי אמונה יש יכולת להאדם שיהיה ניצל מכל הנ"ל. וזה נקרא "תחום", שעד כאן יש יכולת להחיצונים לגשת, ובזמן שרואים שהאדם לא יוצא מתוך החומה, אזי הולכים ושבים למקומם.

והטעם הוא, כי ענין אמונה הוא דווקא למעלה מהדעת, ושליטת הסטרא אחרא הוא דווקא בתוך הדעת של השכל החיצוני, וממילא אין שום קשר ונגיעה להאדם."

(הרב"ש. אגרת מ"ג)

אם אנחנו הולכים ישר קדימה ולא שמים לב לשום הפרעות, אז אנחנו נשמרים מהקליפות ומגיעים למטרה. זה בעצם הסיכום של הקטע.

קריין: קטע מס' 7.

"ענין הנס מהו? כל דבר שהוא בטבע אינו נקרא נס אלא מה שהוא למעלה מהטבע זה נקרא נס. וענין טבע הוא מה שהאדם יכול לעשות בעצמו, שזה נקרא בדרך הטבע, מה שאם כן אם אין בידי אדם לעשותו זה כבר נקרא למעלה מהטבע."

(הרב"ש. אגרת ס"ח)

כל דבר שאנחנו מסוגלים לעשות זה נקרא "בטבע", כל דבר שאנחנו לא מסוגלים לעשות בשום צורה ואנחנו זקוקים לעזרת הבורא, זה נקרא "למעלה מהטבע". ואת זה בעצם אנחנו רואים בכל מדרגה ומדרגה, איפה יש לנו חלק מהטבע וחלק למעלה מהטבע.

שאלה: האם אתה יכול להסביר איך האמונה נבנית כך שהיא הופכת להיות חומה ששומרת על המצב שבנינו בקבוצה?

כי זה כוח שמגיע אלינו מהבורא, כוח השפעה, והמקור של הכוח הזה זה הבורא. לכן כשהכוח הזה מגיע אל האדם הוא עוטף את האדם ושומר עליו.

תלמיד: איך העשירייה יכולה לבנות או להשיג את הכוח הזה?

רק אם היא תהיה ראויה, זאת אומרת שישתדלו להתחבר ביניהם. במידה שהם מתקרבים זה לזה כך הם יוצרים חיסרון לחיבור, ואז לפי החיסרון הזה הם מקבלים מלמעלה כוח שמחבר אותם שזה כוח השפעה הדדי. החיבור הראשון שהם מגיעים אליו, הנכון, האמיתי, הוא נקרא "החנייה הראשונה", "חנוכה", ואחר כך אלו כבר חיבורים בהתגברות יתר לקראת גמר תיקון שזה נקרא "פורים".

תלמיד: המצבים שאנחנו עוברים הם לפעמים קשים. איך אפשר להגן על העשירייה מהמצבים הפרטיים שהחבר עובר?

רק על ידי חיבור בינינו. קודם כל להבין שכל ההפרעות האלה מגיעות מהבורא, ואנחנו חייבים את המצבים האלו לשייך לבורא, את כל ההפרעות, כי אין עוד מלבדו. ועם זאת, אנחנו צריכים לבקש ממנו לא לסלק את ההפרעות אלא שייתן לנו אפשרות לעלות למעלה מהן. תזכרו, לא לסלק את ההפרעות, לא למחוק אותן, אלא לעלות למעלה מהן, שכל הפרעה והפרעה תהיה כמו מדרגה שאני עולה מעליה. ואז על ידי כאלו פעולות אנחנו נצליח בסופו של דבר, תאמינו לי שזה אפשרי, והכול נמצא לפנינו.

קריין: קטע מספר 8.

"חנוכה היה נס רוחני, וברוחניות צריכים לשאול מה, אחרת לא מרגישים את הנס, לכן אמרו "מאי חנוכה", בכדי שכל אחד ישאל את ענין הנס של רוחניות. היינו, בכדי שידע מקודם את ענין גלות רוחנית, ואחר כך יכול לזכות לגאולה הרוחנית. ומשום זה צריכים לפרסם זאת ברבים, כדי לתת התענינות לכל אחד ואחד, אחרת אין מרגישים לא את הגלות ולא את הגאולה."

(הרב"ש. אגרת ס"ח)

קריין: קטע מספר 9.

"יש לפרש "מסרת גבורים ביד חלשים". היינו, המחשבות החזקות והרצוניות החזקות של היוונים שבאדם, ביד ישראל שבאדם, שהם חלשים במחשבות, שהם אינם בעלי כשרונות.

ושיהיו בעלי רצון חזק, שיוכלו להתגבר על הרצונות של אומות העולם שבאדם, זה אין להם." כל הרצונות האגואיסטים שנקראים רצונות של אומות העולם, הם בכל אחד ואחד מאיתנו. ורצון אחד קטן יש בגילוי או בהסתרה בכל אחד מאיתנו שנקרא רצון שמכוון לבורא, כי ממנו אנחנו כולנו. יש כאלה שבהם הרצון הזה מתגלה יותר, ויש כאלה שהוא עדיין חבוי ולא מתגלה. לכן אנחנו צריכים על ידי הפצה, התגברות בינינו וחיבור בינינו, לעורר את הרצון הזה לתיקון, לחזור לאותו המצב המתוקן שנהיה כולנו מחוברים במערכת אחת, ואני מאוד מקווה שאנחנו בדרך לזה ומתקדמים.

אנחנו רואים לפי המצב של היום עד כמה המצבים של העולם הם יותר ויותר מעוררים דאגה. ולא תהיה שום אפשרות לאנושות לברוח מכל הבעיות שמתחילות להתרכז סביבה, אלא רק על ידי הבנה שחיבור הוא ההצלה. בחיבור בינינו אנחנו מושכים את הכוח העליון, בחוסר חיבור בינינו אנחנו דוחים את הכוח העליון. בזה אנחנו תלויים, או לקרב את האור העליון שבו יש הכול, או להרחיק אותו. בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו, אם יהיה. בינתיים אנחנו מתקרבים למצבים לא נעימים. נקווה שמה שאנחנו חושבים ומה שאנחנו מפיצים, יעזור לנו ולכל האנושות להבין שהמצב שלנו הוא דורש תיקון.

"ומכל מקום אתה מסרת הגבורים האלו ביד חלשים." כך אנחנו אומרים לבורא, שקרה הנס הזה. "וזה נקרא "נס", היות שאין זה בידי אדם מצד הטבע, שיוכל להתגבר עליהם."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה" 1989)

אנחנו לא יכולים להתגבר על אף צרה, על אף קושי, על אף מכשול בדרך, על שום דבר. כשמתגלה בי עכשיו איזה רצון, אפילו האגואיסטי הכי קטן, מאיפה יש לי כוח לקפוץ מעליו, להתגבר, לנצח אותו, רק טיפש יכול לחשוב שהוא יכול לנצח את האגו שלו. אנחנו לא יכולים, אנחנו מלכתחילה מאוד מאוד חלשים, באפס כוחות כל אחד ואחד. למה? כי זה מחייב אותנו לפנות לבורא, ושם אנחנו נקבל את הכול, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". אני צריך להתחיל את המלחמה, לפנות לבורא שהבורא ילחם וינצח, הוא מלך וגיבור מלחמה, לא אני, אני רק צריך לבקש. אם אנחנו לא שוכחים זאת, אז אנחנו פתאום רואים שהדרך שלנו היא קלה, ויכולה להיות מאוד מהירה ומאוד שמחה, ממש. רק תבקש, בכל פנייה ופנייה אל תאבד קשר עם הבורא, עם החברים לבורא, ותצליח בכל צעד ושעל. מה חסר לנו?

ולכן באה פסקה 10.

קריין: פסקה 10.

"כתוב "לך נאה לשבח". היינו אנו מודים ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות ל"ב).

והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, ויש לו רצון להטיב לבריות, אז יש מקום לתפילה. לכן מוכרחים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה. ואח"כ הוא יכול לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו."

(הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)

עלינו לפנות לבורא בכל צעד ושעל, עם כל בעיה ובעיה. אם אנחנו רוצים שהבקשה שלנו תגיע אליו, לכוח העליון, אז אנחנו צריכים להבין שהבורא הוא דרגת בינה, ובינה זה כוח השפעה, לכן אנחנו צריכים ממלכות, מכוח הקבלה שלנו, יחד כולנו, להעלות את התפילה שלנו לכוח הבינה, ואם אנחנו מבקשים יחד, אין שום סיבה שהבורא לא יענה לנו.

(סוף השיעור)