שיעור בוקר 14.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לחיות בדבר והיפוכו – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - לחיות בדבר והיפוכו - קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 1.

"לחיות בדבר והיפוכו". אנחנו רואים אפילו בחיים שלנו שאנחנו מתייחסים לילדים, לתינוקות, תמיד בטוב, ביחס חם ובאהבה, שלא מזכיר אפילו במשהו יחס שלילי, כך האדם גדל.

ולכן כשאנחנו נכנסים ללימוד חכמת הקבלה, אומנם אנחנו לומדים על היצר הרע שזה הטבע שלנו, ואנחנו כבר לא ילדים קטנים, אלא אנשים בוגרים ובכל זאת כשאנחנו מתקדמים אנחנו לא יודעים בדיוק על מה מדובר, איזה אגו הוא הרצון לקבל שלנו, כי אפשר להרגיש אותו רק מדבר שכנגדו, מתוך כוח השפעה וזה אין לנו עדיין - וקיים בנו רק כוח קבלה ששולט וקובע הכול. ולכן כמו שכתוב, כשמלמדים קטנים, אז מלמדים אותם מתוך הדברים הטובים, מסבירים להם לאט יותר בלימוד ובגישה נעימה, מפרגנת, עד שמגיעים לאיזשהו שלב שכבר הם מסוגלים לסבול זה כנגד זה שנקרא "דבר והיפוכו".

העניין הוא שאנחנו כנבראים לא מסוגלים להרגיש משהו בדבר אחד כתכונה אחת, נגיד "בורא", "השפעה", "אהבה," כשאין ההיפך. אם אנחנו הנבראים, נמצאים בצורה הפוכה ממנו, בתכונה הפוכה ממנו של קבלה, אז התענוג הוא כשאנחנו מקבלים, כשאנחנו מרגישים, כשאנחנו רוכשים, כשאנחנו מתמלאים. וכשאנחנו רוצים לדבר עלינו וכלפי הבורא, אז אנחנו צריכים כבר לשלב את שתי המערכות, מערכת הנתינה ומערכת הקבלה, וביניהם נהיה קיימים, וכך אנחנו כבר צריכים להתקדם.

גם בחיים החומריים שלנו, הארציים זה כך וגם כשגדלים ויוצאים מגיל הפעוטות לגיל הילדות, אנחנו מתחילים יותר ויותר להרגיש שהעולם הוא לא כולו טוב, ויש בו כל מיני דברים רעים, מסוכנים, ומכאיבים, ועד כמה שההורים מגנים עלינו, בכל זאת אנחנו מרגישים את זה וצריכים ללמוד איך להיות פתוחים לזה, איך להשתמש בהגנה כנגד דברים מסוכנים, מכות ואפילו לא רק להגן על עצמנו, אפילו להתמודד עם כל מיני הפרעות פנים אל פנים.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו, ששתי המערכות "יצר טוב" ו"יצר רע", הן מסודרות מלמעלה על ידי הבורא ועל ידי השימוש הנכון בשתיהן אנחנו יכולים להתקרב להשגת השורש העליון השלם. כי בהשגת שורש שתי המערכות, היצר הטוב והיצר הרע, דבר טוב ודבר רע, השפעה וקבלה, הן תומכות זו בזו ולא יכול להיות האחד ללא השני, ורק באיחוד, ובחיבור בין שניהם אנחנו משיגים איחוד נכון וכך אנחנו משיגים את הבורא -"בוא וראה".

זאת אומרת, אנחנו צריכים להכין רצון לקבל גדול, ויחד עם זה רצון להשפיע מעליו גם גדול בהתאם לרצון לקבל. והוא לא יכול להיות פחות, או יותר, אלא רק כשהם יהיו מאוזנים והרע בכל זאת ייכנע על ידי הכוח הטוב, והכוח הטוב ישלוט עליו, אבל תמיד רק יכסה אותו ולא ישבור ולא יגיע לזה שהרע ייעלם. אלא בסופו של דבר כשאנחנו גומרים את כל התרגילים, את כל התיקונים והטוב שולט על הרע, אנחנו מתחילים לעבוד על זה שגם הרע מתחבר לטוב ועל ידי זה הטוב עוד יותר גדל.

זאת אומרת שבהתקדמות שלנו למטרת הבריאה, להידמות לבורא יש שני שלבים. הראשון כשאנחנו רק מכסים את הרע בטוב, וזה נקרא שאנחנו רוכשים תכונות השפעה, להשפיע על מנת להשפיע על פני הרצון לקבל שטמון בפנים, וזה קורה כשאנחנו נמצאים בכלים דחסדים. ואחר כך בשלב השני, אנחנו הופכים את כלי הקבלה ללקבל על מנת להשפיע וכבר מתחילים לקבל בפועל אור על מנת להשפיע שהוא נקרא "אור חכמה".

ובשני השלבים האלה אנחנו מתקדמים עד גמר התיקון, וכל הרע נכנע תחת הטוב והרע לא רק נכנע, אלא אחר כך הוא עובד לכיוון הטוב, וזה נקרא "חשכה כאורה יאיר", ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון השלם של טבע הבריאה ובזה נעשים לגמרי דומים לבורא, דבוקים בו. זאת הדרך.

זאת אומרת, כל העבודה שלנו, היא כמו שכתוב בכותרת, בקטעים שאנחנו צריכים ללמוד "לחיות בדבר והיפוכו", כי דווקא ההיפוכים האלה, ההפכיות הזאת שיש בבריאה, לקבל ולהשפיע, עלינו לשלב אותם יחד ולהכניע את הקבלה תחת ההשפעה - ובצורה כזאת היא תעבוד.

ואז אנחנו מרגישים איך הבורא ברא את הדברים האלה בכוונה, והדרך שלנו לכל אורכה בכל הפרטים היא בכוונה כך מסודרת ואנחנו רק צריכים לדבר ולעבוד על החיבור בינינו, כי בזה הפתרון לכל הבעיות שמתגלות, מהיפוך של שני הכוחות האלה קבלה והשפעה.

ועכשיו ניגש לפסוקים ונתעמק בזה כמה שיותר, כי כאן לא חשוב מי שמתחיל בדרך, מי שבאמצע, מי שבסוף הדרך, התהליך הוא שמדבר אל כולם.

שאלה: כשהרע מתגלה הוא מתגלה בכל מיני רבדים.

אבל בהתאם לדרך, בהתאם לאדם, בהתאם לנשמה שלו, ולעד כמה האדם צריך להתקדם. כמו ילד קטן שככל שהוא גדל ההשגחה מביאה עליו כל מיני צורות של קושי, והוא צריך לחשוב איך להתגבר על הקושי, וכך הוא גדל.

תלמיד: והעצה שנותנים המקובלים כדי לכסות את הרע היא להתחבר.

אין פתרון אחר. מאיפה תיקח כוח שיכסה את הרע?

תלמיד: אז אין קשר רגשי ואפילו שכלי בין הרע והפתרון.

אנחנו נולדים רק מכוח הרע, "בראתי יצר הרע" אומר הבורא, ולכן אין לנו ברירה, רק בצורה כזאת אנו מרגישים את המציאות, רוצה אני. אתה רואה איך אדם נולד, מחזיק את עצמו ולא רוצה שום דבר רק בוכה, צועק, דורש, ומבין רק מה טוב לו או מה רע לו, אבל הכול כלפיו. אנחנו צריכים לתת לו, רק מה שטוב לו, כי מתוך זה הוא גדל. הוא לא מבין דברים אחרים, ולא יכול לברר שום דבר אלא מה שלטובתו. אלה ימי הקטנות.

תלמיד: בדיוק, אז הייתי מצפה אם יש רע מסוים, לכסות אותו ספציפית, אבל הפתרון הוא כאילו במקום אחר, בחיבור?

כך אנחנו נולדים, כך מתפתחים, וכך מטפלים בנו, נותנים לנו רק דברים טובים. מה רוצים מהתינוק? שהוא ישן ויאכל. נותנים לו בקבוק ולישון, בקבוק ולישון, קצת מנקים אותו, וכך כל הזמן מטפלים בו כמו בחיה קטנה. אחר כך כשהוא קצת גדל נותנים לו צעצועים שישחק איתם לטובתו, והוא נהנה מהם, וכבר יש לו דבר והיפוכו, הוא כבר עושה משהו, ורואה אם הוא מצליח יותר, או פחות וכן הלאה.

זאת אומרת, לאט לאט הטבע מעורר אותו לזה שהוא ידע גם את הצד השני. וכך אם נראה את הדרך שלו, איך הוא גדל, הוא כל הזמן מתקדם לקראת להכיר את הצד השני בטבע. הוא עדיין לא כל כך מבין ומקשר אותו עם כוח ההשפעה, אלא רק עם כוח קבלה.

כל החיים שלו מתחלקים לשניים, אפילו שהוא לא מבין את זה, לכוח הקבלה- מה שטוב לי, ולכוח השפעה- מה שרע לי.

תלמיד: אז איך לקשר יותר רגשית ואפילו שכלית את העניין של החיבור כאמצעי היחידי לכסות על הרע?

המקובלים כותבים לנו על זה כל הזמן בכל מיני סיפורים ואופנים. אנחנו מדברים על זה מהיום הראשון שהאדם נכנס אלינו, שכל המטרה שלנו היא חיבור, והרבה שנים עוברות בחיים שלנו לפני שאנחנו מתחילים להרגיש שיש במילים האלה אמת, והן לא סתם מילים ריקות.

למה כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", "אדם אחד מאלף מצאתי", כל מיני פסוקים כאלו? אמנם זה נכתב פעם, והיום יש הרבה יותר, אבל בכל זאת, כמה אנשים מגיעים לדרך שלנו דרך כל מיני קורסים וכמה נשארים? אחוז קטן יחסית.

למה? מפני שהאדם צריך כל הזמן לשמוע על מטרת החיבור, על הייחודיות שיש בחיבור ושדרך החיבור הוא משיג את מטרת הבריאה, את מטרת החיים, אפילו אם אין לו שום דבר בחיים. היום אנחנו רואים שיש מלחמות ,בעיות, גירושין, לאדם אין כל כך למה להשתוקק. ואין לו מטרות גדולות בחיים שבשבילן הוא מוכן לחיות.

אבל אפילו בחיים כאלו, קשה לו לעזוב את כל התענוגים הקטנים שיש לו בחיים, את העצלות שלו לא לעשות כלום, שזה בעיקר מה שהאגו שלנו רוצה, ולהמשיך לחיבור עם האחרים דרך הרצון שלי, נגד הרצון שלי, שאני אתחבר איתם ואולי שם אני אמצא איזו מתנה מיוחדת, זה לא נראה לי, זה לא נמצא בכלים שלי. המוח והלב שלי לא מסודרים לזה.

לכן רק אנשים שבאמת יש בהם "נקודה שבלב" מה שנקרא, שמרגישים שדרך זה בכל זאת אני מגיע למשהו שחשוב לי, רק האנשים האלו מוכנים ללכת ולגשת למטרה. כתוב על זה כבר בזוהר.

תלמיד: אנחנו אומרים פה "לחיות בדבר והיפוכו", זה לא שהדבר והיפוכו זה חוסר חיבור וחיבור, אלא יש רע בכל מיני רבדים, והפתרון, ההיפוכו הוא בחיבור. איך לקשור בין הרע לחיבור?

לקשר בין הרע והחיבור, בין הרע והטוב, אני יכול רק דרך הבורא " כי בו ישמח ליבנו". זאת אומרת, כל מה שאני מקבל אני מקבל ממנו בלבד, אומנם לא בצורה ישירה, אלא דרך כל מיני בני אדם, מקרים וכן הלאה, וכך הבורא מלמד אותי.

מצד אחד הוא מסובב אותי עם כל מיני יצרים, עם כל מיני מקרים, ואני נופל בהם עם הטבע שלי, ואחר כך הוא מלמד אותי איך למרות זאת אני יכול להתחבר לחברים ואליו. כך על ידי כל מיני צורות לימוד כאלו אני רואה איך בכל זאת אני מעדיף להיות קשור לבורא מעל כל ההפרעות, וכך אני מתקדם.

בזמננו, עכשיו אתם יכולים לראות את זה אפילו עליי, איך צריכים להסתדר, בכל זאת להמשיך הלאה, למרות ההפרעות שהבורא ייצב וסידר שכך הן יקרו, נגיד. לכן אנו לא כל כך צריכים להתמודד נגד ההפרעות עצמן, אלא רק להתקשר בינינו ולבורא. כי דווקא על פני ההפרעות האלה נשיג מהר את מטרת הבריאה בצורה יותר ויותר עוצמתית.

שאלה: כדי לדייק את שני השלבים האלה של עבודה עם היצר הרע, כאשר מתגלה נניח איזה רע. מה זה אומר שבשלב הראשון כשמתגלה לנו רע כלשהו או שנאה, אנחנו מכסים את זה באהבה?

הסברתי עכשיו, כשאני מקבל את הדברים שבאים אלי בצורה רעה כאילו להזיק לי, נגדי, בהבנה שזה מגיע מהבורא, וכדי לקדם אותי. כשכך אני מקבל את זה, וכך אני מראה את זה לחברים. זה לימוד גדול ורחב מאוד שחייב להתפרסם בין כולם, וכולם צריכים ללמוד מזה. אנחנו לא כל כך שמים לב לאדם עצמו, נגיד עליי, או על מה שעבר, אלא על היחס שאנחנו צריכים לתת לבורא, שסידר והכין את כל המצבים האלו, ומגלה אותם כדי שאנחנו נתעלה מעליהם, ונידבק אליו.

תלמיד: ולהידבק בו זה אומר להרגיש אהבה?

לפחות לקשר את כל מה שקורה לי אליו, שהוא "ואין עוד מלבדו" עושה לי כדי שאני אהיה מכוון אליו, וכדי שבצורה כזאת אמשוך גם את החברים שלי, במקרה שלי גם את התלמידים אליו. אנחנו נלמד זאת ממש בפועל, דרך כל מה שעובר עליי ועליכם, וזה יהיה לנו לימוד טוב, שכך הבורא מסדר לנו.

תלמיד: אמרת גם שלאחר מכן בשלב השני אנחנו עושים כך שהרוע, הרע הולך יחד עם הטוב.

בטח, אחר כך נגלה שאין רע, האמת שזה מגיע מהבורא, אז איך יכול להיות שזה רע? אנחנו פשוט נקבע שאין רע בעולם, וגם הרע הופך לטוב, כי שניהם בנויים כדי לכוון אותי למטרה. לָמה אני צריך ללמוד לגשת למטרה משני הכיוונים, מצד אחד וגם מהצד השני, מצד הרע וגם מצד הטוב כביכול. כדי שבין שניהם אני כנברא להתקרב למושג "אחד", ואז להיות דבוק בבורא. זה עדיין לא כל כך מובן לנו, אבל המילים הן אמיתיות, אתם עוד תגלו ותרגישו את זה.

שאלה: אחרי ששייכנו את זה לבורא וכיסינו באהבה, השלב הבא הוא לנצל את זה כמקפצה אחת ליתר חיבור.

נכון.

תלמיד: אתמול שמעתי אותך בשיעור מדבר על כלי הנגינה של החיבור שאנחנו צריכים לייצר בעשירייה. אם אני רוצה לקחת את זה לעשירייה ולנסות לייצר את אותו כלי, האם אני מתחיל לדבר על ההבדלים שאני מרגיש בחיבור בין אתמול להיום, בין לפני שעה לעכשיו, או זה משהו אחר?

אני לא חושב שיש לנו כבר אפשרות לדבר על אופני החיבור בינינו מהיום למחר, ועל אופני החיבור בינינו כשכל אחד מנגן תו ואנחנו מגלים איזה אקורד כל פעם, אבל במהרה זה יבוא.

תלמיד: מה נכון לעשות?

להשתדל להתקרב ולהיות בכוונה אחת, להבין מה הבורא עושה איתנו, איך הוא מכוון אותנו לחיבור בינינו. אבל אנחנו עדיין לא יכולים להבדיל באיזה מיתר, באיזה צליל כל אחד מאיתנו יכול לבטא את עצמו לעומת החברים. עוד מעט זה יגיע, ואז באמת ננגן כולנו כמערכת מוזיקלית אחת, זו תהיה תמיד שירה מצידנו לבורא.

שאלה: עושה רושם שמיום ליום אנחנו יותר משייכים הכול לבורא, אני מרגיש את זה גם בעשירייה שלי, כל מה שקורה לנו, כל ההפרעות הכי הזויות שיכולות להיות זה הוא עושה לנו, והוא שולח לנו מבחנים יותר ויותר קשים. האם "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" זה גם מבחינת ההפרעות שהבורא שולח, לבחון אותנו שגם את זה הוא עושה?

ודאי שזה כך. מי מאיתנו מתקדם יותר ומי פחות? במי שהרצון לקבל גדול יותר, אכזרי יותר, אטום יותר הייתי אומר, הוא מתקדם יותר. הבורא פועל עליו ולוחץ עליו יותר. קשה לו יותר, לוקח לו יותר זמן להבין כל מיני דברים, להסכים עם החברים, אבל דווקא בצורה כזאת הוא מתקדם. יש הבדל גדול בין התקדמות האנשים לפי הצורות וגודל הרצונות שבהם.

תלמיד: בספר של רבי מנחם מנדל מקוצק, שהיה מקובל מאוד חריף וחד, הוא כתב שהוא זקוק ל-300 תלמידים כדי לעלות על הגג ולצעוק "ה' הוא אלוהים, אין עוד מלבדו". האם זה כל כך חשוב שנתגודד ברצון להתחבר בינינו ונחדד את הרצון הזה אליו בעוצמה?

כן. ואני חושב שאנחנו נרגיש את זה על עצמנו בכל מיני צרות ובעיות קטנות וגדולות, כלליות ופרטיות, שהבורא יעביר עלינו, ודווקא על ידי זה שנתחבר נוכל לעבור עליהן ולהעלות את עצמנו על פניהן. זה יהיה.

קריין: קטע מספר 1.

"ידוע, כי אין שום דב"ר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך". זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדווקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמה: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צימאון - ורוויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא")

עלינו להבין שכל דבר שאנחנו משיגים אנחנו משיגים מהצורה ההפוכה. לכן אם אנחנו רוצים להתקרב לבורא, להבין אותו, להרגיש אותו, אנחנו קודם כל מגלים את הכלים ההפוכים, תופעות הפוכות, שליליות - אי הבנה, חוסר הרגשה, חוסר חיבור, דחייה, שנאה, ורק כנגד זה, באותה המידה, אנחנו יכולים להשיג חיבור, איחוד, דבקות, אלוהות. אחר כך מגלים עוד יותר פירוד, עוד יותר ריחוק, עוד יותר שנאה, ושוב מתגברים על זה ומתקרבים לבורא, נכנעים כלפיו ומשיגים דבקות, איחוד, אלוהות.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהעולם שמחוץ לעשירייה הוא בעצם סוג של השתקפות של הקשרים שנמצאים בינינו בתוך העשירייה?

עוד מעט נבדוק את זה.

תלמיד: האם אפשר לומר שהעשירייה היא בתוך עשירייה, אלה הקשרים?

כן, כך אנחנו מגלים, כל פעם עשירייה יותר פנימית, משיגים את העשירייה בצורה יותר פנימית.

שאלה: אנחנו יושבים פה בכנס גברים, נשים, ואתמול ישבנו פה, אכלנו ביחד וניגנו ביחד. איך מכל הניגודיות הזאת אנחנו יכולים להשיג את הבורא ואת הנשמה?

אני מגלה בכנס הזה, בישיבה שלכם, שפעם ראשונה יש חיבור בין כולם. הוא עדיין חלש ולא כל כך עוצמתי, הוא לא מכסה ממש את כולם וקושר את כולם יחד, אבל הוא כבר נמצא, הוא כבר שורה במשהו על כולם. זו פעם ראשונה שאפשר לגלות זאת בכנס אירופאי ואני מאוד שמח שזה קורה, זה באמת דבר מאוד מיוחד. אני חושב שהגעתם הפעם לחיבור ולסיכום מסוים בדרך לגילוי הכוח העליון כלפיכם, אתם צריכים להמשיך ותגלו עד כמה הבורא משתוקק להתגלות ביניכם ולמלאות אתכם. נעשה את זה ונשתדל להגיע לזה בקרוב. לחיים לכם כלי אירופאי.

שאלה: עוד זווית של דבר והיפוכו שהייתי רוצה לשאול, השונאים משמיצים את המקובלים, מערערים את האמינות שלהם, אבל הם צריכים להוביל את העם, אז איך העם ילך אחרי המקובלים אם הם כל הזמן מושמצים ונתקלים בהפרעות?

אל תדאגו לזה, ברגע שאנחנו מתחברים על פני כל אותם התרגילים שהבורא עושה איתנו "ואין עוד מלבדו", שאנחנו כך מקבלים ולמרות מה שקורה אנחנו הולכים לחיבור בינינו, אתם תראו עד כמה אנחנו מצליחים בזה, וזה מה שיקרה. הם יפלו, תראו מה שכתוב על זה בזוהר בכל מיני מקומות, זה בעצם הבורא נותן, ומכין מראש את כל המקרים האלה כדי שאנחנו ניכשל בהם ונלמד מהם ש"אין עוד מלבדו".

תלמיד: ביחס להפצה אני מדבר, לא בקרב לומדי הקבלה.

גם הפצה, אל תחשוב שזה ייפגע, שום דבר ממה שצריך להגיע לתיקון לא נפגע. כך "הצדיקים" מי שמצדיקים את הבורא בכל מה שהוא עושה איתנו "כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופשעים, יכשלו בם"¹. לכן אל תעשו את החשבונות שלכם, הכול זה מלמעלה ואנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו. כל רגע שעובר אתה צריך להגיד "אין עוד מלבדו", כל רגע שלפנינו "הכול תלוי בי".

שאלה: באמת אחת המטרות העיקריות שלנו זה להפיץ את הבורא בעולם, וזה עושה לו גם נחת רוח. אז איך להסביר את זה שהבורא מפריע לפעולה שאמורה לשרת?

הוא לא מפריע, מה אתה מתפלפל? מפריע לך. הוא לא מפריע, אתה צריך להמשיך בדרך שלך ולהבין שכל זה נעשה, כי הבורא יעשה מה שהוא צריך, ואתה עם השכל שלך אל תיכנס לחשבונות שלו, עליך רק לעשות מה שאתה צריך. ולכן תראה איך שאני היום מעביר את השיעור, כמו אתמול, כמו שלשום, אתה הולך באותה הדרך, זה הכול. מה אתה מכניס את השכל שלך לחשבונות? אם היית לפחות כבר בתיקונים, אבל להכניס למה שקורה עוד שכל מקולקל, זה לגמרי לא מובן לי.

תלמיד: אז תגיד לנו איך באמת אנחנו צריכים להגיב?

אתה תלמד מה שאני אומר, תשאל אותי אם אתה לא יודע, ואני אענה לך ואתה תעביר את זה הלאה.

תלמיד: בכל סיטואציה שמתגלה אני מנסה להכניס את השכל שלי, מה לעשות?

אל תכניס את השכל שלך לאף מקום, כי זה שכל מקולקל ואתה עושה חשבונות לא נכונים, אלא אתה חייב לקחת את השכל שלך מהקבוצה, מהחיבור, ומשם להפיץ לכולם. ואם אתה נשאר אינדיבידואליסט, אגואיסט, אז אל תפתח את הפה, אסור לך להפיץ מה שיש לך בלבד, רק מתוך הקבוצה. אחרי שמתחברים, מזה כל אחד יכול להפיץ.

שאלה: אם אנחנו מדברים על נסיבות מנוגדות, איך לראות את הכלים הרוחניים של החברים במקום את הפנים הפיזיות שלהם?

צריכים לראות עד כמה אנחנו מחוברים בתוך העשירייה ומתוך זה לעבוד. אנחנו משתדלים לא לעבוד עם הרצון לקבל הפרטי, אלא עם הרצון לקבל שלנו, של עשירייה, ועם זה מתקדמים. וכל פעם שאנחנו נמשכים לחיבור, יש לנו רצון לקבל חדש משותף, וממנו אנחנו עושים חשבונות ומתקדמים. לא עם הרצון לקבל הפרטי של כל אחד, זה ממש לא נכון.

ברגע שאנחנו רוצים להתקדם בצורה רוחנית, אנחנו לא נחשבים כל פרט כפרט בפני עצמו, אלא רק כעשירייה, ואנחנו צריכים ממנה להשתדל לפנות לבורא. ולא שאני בעצמי מתפלל ובעצמי מבקש, זה לגמרי לא עובד. לכן אנחנו יכולים להיות ביחס הזה לבורא האישי של כל אחד עוד שנים רבות ולא נשיג שום דבר. אך ורק מתוך זה שאנחנו מתחברים ומהחיבור בינינו אנחנו משתדלים להוציא את הרגש והשכל המשותף שלנו, עימו אנחנו פונים לבורא, ואז אנחנו נראה איך שאנחנו מתקדמים מרגע לרגע, וברגע שעוזבים את זה, נופלים. ועל זה כתוב.

שאלה: קשה לי לקבל שכל התכונות השליליות האלו מגיעות מהבורא אז אני שואל אותך, האם הן מופיעות בי כשהבורא מתגלה, או שהן ממש נוכחות כבר בשורש ליד אלו התכונות החיוביות?

הבורא מלכתחילה אומר "בראתי יצר הרע", שמעת את זה הרבה פעמים ממני, והוא לא מסתיר את זה, והוא אומר לאדם, שהוא לגמרי אפס, נטרלי. יש לו יצר רע שמגיע מהבורא, ויש לו קצת מיצר הטוב שנקרא "נקודה שבלב" ו"יצר האדם רע מנעוריו". וכך אנחנו מתפתחים עד שמגיעים למצב שיש לנו קשר כלשהו, רצון להתקשר לבורא דרך כל מיני צורות, רצון לדעת את החיים, ללמוד את מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים וכן הלאה, וכך אנחנו מתקדמים.

אבל תמיד כל המצבים שאנחנו עוברים באים מהבורא, אנחנו נמצאים בתוכו והוא מנהל את הכול. גם את כל אחד מאיתנו וגם את כולנו יחד. אנחנו נמצאים בתוך המערכת שנקראת "בוא וראה", "בורא". ואל תחשבו שאתם קיימים לבד ואפילו אותו שכל שאתה שואל עכשיו אותי משהו עליו ועלינו ועל הכול, גם זה מגיע לך מהבורא. הכול מהבורא.

שאלה: מה זה בתוכנו שכל הזמן גורם לנו לראות את כל הדברים כהפרעות, אפילו שאנחנו יודעים ואנחנו ממשיכים להגיד ואנחנו לומדים שזאת צריכה להיות הזדמנות להתקדמות, למה אנחנו רואים את זה עדיין כהפרעות?

כי אנחנו תמיד צריכים להרגיש את עצמנו כלולים משני כוחות, נטיות, יצר טוב ויצר רע, ואנחנו באמצע וצריכים להכריע באמצע, איך אנחנו בכל רגע ורגע נכללים משניהם. ולכן כך העבודה שלנו, הבלבול בינינו, בין כל אחד עם עצמו ועם הבורא, לכן כל פעם אנחנו בצורה כזאת מתקדמים בדבר והיפוכו, בין אור לחושך, וכך נתקדם ונמצא את האמת.

שאלה: איך אפשר להתגבר על הרגש החזק של השנאה כלפי השונאים שלנו שמתגלים? בשכל זה מובן שזה אין עוד מלבדו, אבל הרגש מאוד חזק. איך אפשר לעבוד עם זה?

זה סימן שאתה לא מספיק דבוק בבורא, שעדיין יש לך איזו התפעלות משלך ביחס למה שקורה.

אני בכל המצבים האלה שעוברים, לא רואה שום דבר, אף אדם אני לא רואה בזה, אף אדם, אלא רק צורות הבורא שכך מתייחס אליי. שהכול יוצא ממקור אחד וכך הוא מנהל סביבי כל מיני יוצרות, פעולות, ואני צריך על ידי זה לייצב את עצמי וכך אני יותר ויותר מתאים את עצמי אליו, לבורא. הכול יוצא ממנו עובר דרך כל מיני מסכות ובא אליי ואני בחזרה צריך למרות כל הצורות האלה שאני מקבל ממנו, להגיע למקור אחד.

זו בעצם העבודה שלי. מהבורא מגיע אור אחד דרך כל מיני חורים קטנים במחיצה, ואז הוא עובר אליי בכל מיני צורות שונות, מכל מיני בני אדם, מערכות ומקרים, ואני צריך בחזרה להתייחס לכל המקרים האלו כך שהם כולם מגיעים ממקור אחד שזה הבורא. ועל אף שאני רואה את כל הדברים האלה בצורה שונה, אני מייחס את הכול אליו, ובזה המחיצה שבינינו באמת נעלמת, ובפנימיות שלי אני רוצה להתקשר למקור אחד.

שאלה: אז בהתגברות הזאת ובעבודה הפנימית הזאת האדם מגיע ליתר דבקות בבורא?

ודאי, זו בעצם המטרה של כל רגע ורגע שאנחנו מרגישים בחיים שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לראות רק את הרצון המשותף ומשם אנחנו צריכים לפנות לבורא. האם כל אחד מאיתנו בעשירייה שלו תורם בצורה נפרדת לזה שננסח את התפילה המשותפת או שאנחנו צריכים לבנות דבר אחד משותף?

תלוי על איזו קבוצה אנחנו מדברים. כשאנחנו שומעים כל מיני דברים שמגיעים להפריד בינינו, לבלבל אותנו בדרך, אנחנו צריכים להבין שהם באים מאין עוד מלבדו, שכל הדברים האלו באים כדי שנתקשר בינינו בצורה עוד יותר צמודה ונכוון את עצמנו אליו על אף כל ההפרעות שקורעות את הקשר בינינו, וכך אנחנו נתקדם. זאת אומרת, הכול בא כדי שנתחזק בקשר בינינו ובינינו לבורא.

שאלה: האם בזה שאני משייך לבורא כטוב ומיטיב את כל המצבים שהוא מביא ביחסים בינינו בתוך העשירייה, אני מבין שהוא מביא לי את מה שאני צריך, ומה שאני צריך בשביל להתקרב אליו זה להשיג את שנאת הפירוד?

מה שאני מקבל בכל רגע ורגע בחיי ניתן לי מלמעלה, וניתנת לי מלמעלה גם עזרה איך לסדר את זה כדי לשייך את כל מה שיש לי לקבוצה ולבורא. ואם אני עושה את זה נכון, אז אני עושה צעד גדול קדימה לדבקות השלמה עם כל המציאות שזה גמר התיקון.

תלמיד: אז מה הוא בעצם התנאי שהוא אומר, שלפני שאני מגיע לאהבה ולדבקות ומשיג את כל הכוח החיובי, אני צריך להשיג את שנאת הפירוד, מה היא ההשגה הזאת?

שנאת הפירוד היא שאני דוחה כל מיני צורות פירוד וכנגד זה בצורה הפוכה אני מגיע על ידו לדבקות. בעצם הפירוד ניתן לי כדי שאני אתעלה מעליו לדבקות .לעשות עליו צמצום, מסך, אור חוזר ודבקות. אנחנו נלמד ממש בפועל איך עושים זאת.

שאלה: למה הבורא מקדם על ידי דחייה ולא על ידי משיכה?

על ידי מה הוא יכול למשוך אותך? איזו סוכרייה הוא יכול להראות לך, ליצר הרע שלך כדי שאתה תתקרב אליו? קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, על ידי מה?

תלמיד: מה זאת אומרת על ידי מה?

לבורא אנחנו תמיד מתקדמים רק על ידי דחיית הרע, שנאת הרע. ולכן ככל שאנחנו מתקדמים הוא תמיד מגלה לנו יותר רע כדי שאנחנו נתעלה מעליו, מעל הרע, בדחיית הרע, לטוב.

תלמיד: אבל כשמתגלות הפרעות, מה מאפשר לאדם להיות למעלה מהרצון לקבל?

למה אתה חושב שזו הפרעה? במה זו הפרעה? תן לי דוגמה להפרעה.

תלמיד: משהו שלא נעים לרצון לקבל.

אם זה לא נעים לרצון לקבל זה סימן מובהק שזו עזרה. אם זה לא נעים לרצון לקבל, אז הבורא עוזר לך בזה להתנזר מהרצון לקבל, להתרחק ממנו. זה נקרא עזרה.

תלמיד: איך להשתמש בעזרה הזאת כדי לחזק את הדבקות בבורא?

לראות נכון את העזרה הזאת. שהיא דווקא עוזרת לך לשנוא את האגו שלך ואת כל הצורות האגואיסטיות סביבך, שהן גם שייכות אליך, ואתה יכול להתעלות מעליהן לדבקות בבורא, לאהוב אותו במה שהוא עושה לך.

תלמיד: מה קובע את היכולת לראות את ההפרעה דווקא כעזרה?

חשיבות המטרה. אם המטרה היא חשובה, לא אכפת לי מה אני צריך לעבור בדרך, העיקר להגיע אליה.

תלמיד: האם יש בכלל דבקות בבורא ללא הפרעות?

איך? הדרך הזאת לא מובנת לי. בכל רגע ורגע, בדרך לבורא, אנחנו יכולים לעבור את הדרך רק על ידי ההפרעות. אבל אפשר לעשות כך שהן יהיו נעימות.

תלמיד: אז ההפרעות הן חלק מהכלי?

הפרעה היא גילוי הרע שאתה הופך אותו לטוב. דווקא על ידה אתה נדבק לבורא, לחברים, יותר ויותר.

שאלה: איך אפשר לתמוך בחבר שקמים עליו?

רק להבין שזה משותף לכולנו וכולנו בפנים צריכים ללכת כנגד זה. אנחנו צריכים להיות יותר דבוקים בינינו ולבורא, אין עוד מה לעשות, וממש לבקש, להתפלל לבורא שייתן לנו את כוח החיבור. אין לנו במה עוד לנצח את כל הקליפות האלה שקמות.

תלמיד: התפילה שלנו מהבורא היא שייתן לנו את כוח החיבור? מה צריכה להיות התוצאה?

שייתן כוח חיבור כדי שאנחנו ננצח את כל הכוחות הפירוד. בשביל מה הם באים? כדי להפריד בינינו, ולהפריד בינינו לבין כל העולם. בזה הם מרגישים את העבודה שלהם, כך הבורא נותן להם שכל ורגש וכוח, ואנחנו כנגד זה צריכים להתגבר.

תלמיד: תוצאה נכונה תהיה שההפרעה תיעלם?

לא. תוצאה נכונה תהיה שאנחנו נתגבר מעל ההפרעה בחיבור שלנו. כך אנחנו נעלה ממדרגה למדרגה.

תלמיד: אפשר להתפלל עבור חבר ספציפי שמקבל הפרעות או התפילה צריכה להיות כללית, עבור כוח החיבור הכללי שלנו?

אפשר גם להתפלל עבור החבר אבל יותר נכון להתפלל עבור החיבור הכללי. אם כולנו מרגישים את ההפרעה, שהיא באה ומפרידה בינינו, אז להתפלל עבור החיבור הכללי. וזה בעצם מה שהבורא רוצה, שנגיע לחיבור המתגבר.

אני שמח מאוד שהגענו לשלב כזה, אתם עדיין לא מודעים עד כמה אנחנו עולים בזה לדרגה אחרת של העבודה הרוחנית. יש כאלה שילכו בזה ויש כאלו שיפלו בזה, אבל זו הדרך, אסור לנו לעצור עכשיו באמצע ולחכות עד שיחכימו עוד כל מיני אנשים שלא כל כך משקיעים את עצמם. רק קדימה, מה שהבורא נותן אנחנו מקיימים ומיישמים.

שאלה: הרצון לקבל רוצה שקט, ואין לנו עכשיו שקט. זה חיבר אותי למשפט שהשמחה הכי גדולה היא התרת הספקות, וזה המצב שאני מרגיש כרגע שצריך להתמודד איתו. האם זה נכון?

אנחנו לומדים לפי ההיסטוריה שלכל המקובלים היו כאלה מלחמות מכל מיני סיבות וצורות, ואנחנו צריכים להבין, גם מהכתבים שלהם, שאי אפשר להתקדם אלא רק על ידי מלחמה, והמלחמה היא נגד האגו של האדם. במה היא רוצה לפגוע? באגו של האדם. ואם אדם כבר מוכן לזה, אז נותנים לו פגיעות שהוא יכול להתמודד איתן, הוא מוכן להוציא את עצמו מתוך האגו שלו ולהתמודד ולעמוד מול כל העולם.

למה? כי הוא דבוק בבורא ואי אפשר להבדיל בינו לבין הבורא - במידה שלו ודאי, ולכן אין לו בושה, אין לו חולשה, אין לו כלום, הוא פשוט עומד ועובד כנגד הבורא, וגם אם כל העולם יעמוד נגדו, יש לו על מי לסמוך, יש לו בורא וכך הוא עומד לפני כולם. כך אנחנו רואים גם מההיסטוריה שלנו, איך כל המקובלים היו מתמודדים, ודאי בדרגות יותר גבוהות משלנו, נגד האגו, הרצון, ההשמצה וכן הלאה. אל תדאגו, הכול יעבור, אנחנו נישאר והם יפלו, התפקיד שלהם להיות כך כ"כלבין דחציפין".

שאלה: האם אנחנו נמצאים כל הזמן במבחן כמה אנחנו דבוקים בבורא אף על פי שהוא שם אותנו בצורה הפוכה? האם כל אחד הוא בסוג של מבחן אישי?

כן, כל אחד וכולנו יחד.

תלמיד: איך מצליחים במבחן הזה להוציא ציון טוב מעל הממוצע?

בכך שאני מחזיק בבורא ובחברים ואני רואה שאני יכול לסמוך עליהם.

תלמיד: למה עושים לנו את המבחן הזה?

אנחנו לא יכולים להתקדם מרגע לרגע אלא רק על ידי המבחנים.

תלמיד: האם בודקים את הנאמנות שלנו לדרך?

כן, ודאי, עד כמה אתה מזלזל ברצון לקבל שלך ומוכן להידבק להשפעה.

שאלה: אני רוצה לחדד את המדרגה החדשה שלנו. תמיד כשהיה קורה משהו היינו מגיבים בשני מישורים, האחד הוא להתחבר בינינו ולבורא שזה העיקר, אבל גם במישור הפיזי, נאמר אם מישהו מרביץ לי אני מרביץ לו חזרה, אם מישהו כותב עלי אני עונה לו. הפעם אנחנו אומרים שלא להתעסק בזה, האם זאת המדרגה החדשה שלנו?

כן. אין לנו מה לענות, אנחנו נשפיע על הכול דרך הבורא.

תלמיד: אם באים עכשיו למישהו עם שאלות, מהמשפחה שלו, מהחברים שלו, האם הוא שותק, הוא לא מתייחס?

שיספר להם על מה שאנחנו מדברים עכשיו.

תלמיד: אנחנו לא מדברים עם אנשים על הקשר לבורא ובינינו.

נכון, אז יגידו עליו שהוא הזוי ויעזבו אותו. האם מותר לי להגיד כך או לא? האם אני עושה בזה רע למישהו? אני אומר שאני מחזיק בבורא, הוא בשבילי מקור הכול וכל מה שנעשה בעולם הכול ממנו, לכן אני פונה אליו כי אין לי למי עוד לפנות.

תלמיד: האם כך להגיד לאדם זר?

גם לאדם זר, גם ביהדות זה מקובל.

שאלה: איזה סוג של ייאוש יהפוך לכוח מניע עבורנו כדי לבצע את הפעולה הנכונה לעבודה הנכונה לקראת הפתרון?

ייאוש מכוחותינו וכנגד זה בטחון בבורא. זה מביא אותנו לקשר עם הכוח העליון שאנחנו מרגישים שאין עוד מלבדו, כנגד זה אין לנו כלום מעצמנו, אבל "אם אין אני לי מי לי". מה זאת אומרת "אם אין אני לי מי לי"? שאני מחבר את עצמי לחברים ודרכם לבורא.

שאלה: מה שאנחנו עוברים בכנס זה פשוט לא יאומן, לא היה לנו כזה מצב כמו החיבור החזק שעברנו אתמול, הרבה חברים אמרו שנפרץ משהו. כולנו פה עבדנו יחד, יש לנו רצון חזק לחיבור ולתפילה משותפת ורצון לתרום לכלי העולמי.

יש לנו עוד חצי יום ואתה מדבר הרבה על החיבור האירופאי. מה אתה יכול לייעץ לנו, איך אפשר להמשיך מהמצב הזה הלאה?

אני חושב שאתם צריכים לקבוע ביניכם מערכות, וכבר יש לכם, איך להתקדם הלאה, איך להתקרב עד כדי כך כדי לגלות בהתקשרות ביניכם את הכוח העליון, ובאמת תעבדו על זה יותר ויותר. בפרט אתה, אתה כבר שנים רבות איתנו ומבין את העניין. צריכים להשתדל לגבש את כול הכוח האירופאי, ואני חושב שכדי לעשות את זה כדאי לחבר ככל האפשר קבוצות מכל ארצות אירופה שיעבדו יחד בדבקות, בחיבוק אחד.

אין לי כל כך מילים, אלא זו עבודה יומיומית שבה אתם מתקשרים ומדברים, עושים חזרה על השיעור או על חלק מהשיעור, אפשר שנעשה פעם בכמה זמן שיעור בשבילכם. אני מוכן לעשות הכול כדי שאירופה תתעורר, זו גם הדאגה שלי. תחשבו, תדברו ביניכם ואני מוכן להצטרף.

שאלה: קיימת איזו התנגדות, כמו ילד מפונק שמסרב לקבל את מה שמבקשים ממנו, הוא רוצה רק מה שנעים לו. איך אנחנו יכולים להתגבר על ההתנגדות הזאת כדי לקבל את המצב הזה ולכסות אותו באהבה, בטוב?

יש כאן כמה תנאים שעלינו לקיים כדי להתגבר על העקשנות האגואיסטית שלנו. דבר ראשון, להבין שההתנגדות הזאת לא עוברת בקלות, ועלינו להמשיך מה שלא יהיה. ובחיים האלה, כשאנחנו לומדים יום יום, מתחברים כמה פעמים בשבוע או אולי אפילו יום יום, אנחנו משתדלים לא לרדת בזה. כמו שאנחנו צריכים לחזק את הגוף הגשמי בזה שמאכילים אותו במספר קלוריות, כך אנחנו צריכים גם להכין את הנשמה, וזה דרך החיבור בינינו, שקצת תקבל מנת אור, לפחות מינימלית, כדי לחיות.

דבר שני, אנחנו משתדלים לעבוד בהפצה, כי דרך ההפצה זה כבר משהו אחר. הבורא צריך להעביר דרכנו אור שמתאים לכלים חיצוניים כדי לקרב אותם, ואז אנחנו מקבלים דבר נוסף שבעצמנו לא היינו מקבלים. כדאי לנו לעשות זאת כי מקבלים דברים נוספים, לכן לא לעזוב את ההפצה. בנוסף יש שיעורים וסעודות ותנסו לפתח עוד כל מיני אופני קשר. אני בטוח שכל אחד מסוגל להתקרב לדבקות ולהביא את הנשמה שלו לתיקון השלם.

שאלה: כשמחלה מגיעה אל כמה חברים מהעשירייה, האם זה מראה לנו שאנחנו צריכים לעבוד יותר חזק לחיבור?

ודאי שכל דבר שלילי שאנחנו מרגישים מראה לנו בצורה ישירה את המקור שאנחנו צריכים לתקן. עם זאת, כל דבר חיובי שמופיע, קודם אנחנו צריכים לבדוק מה זה חיובי, כי אולי הוא חיובי לאגו שלנו ובלי ביקורת אנחנו מקבלים אותו בצורה כזאת, אבל כך יכול להיות. לכן את כל הדברים החיוביים ואת כל הדברים השליליים אנחנו צריכים לבדוק ורק לאחר מכן למיין אותם ולעבוד איתם.

זה כמו סמים, זה נעים וטוב אבל הם הורסים אותנו. לכן עוד נתקדם ונראה מה זה חבר טוב ומה זה חבר רע, ומה הם דברים טובים ודברים רעים. לא סתם כתוב שאת מי שהבורא אוהב הוא מוכיח, הוא דווקא נותן לו מכות וכל מיני בעיות בדרך, כי על ידי זה בטוח שהוא מקדם אותו.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על להשפיע על מנת להשפיע ועל לקבל על מנת להשפיע. אפשר להסביר איך עובדים בצורות האלה עם הפרעה שמגיעה?

אתה שואל נכון, אבל זה לא לעכשיו.

שאלה: המצבים בנויים אחד כנגד האחר, למה אנחנו עדיין משתמשים במושגים כמו "טוב ורע", האם יש דרך אחרת לאבחן את התכונות האלה?

אנחנו בינתיים לא יכולים למיין אותם בצורה אחרת, אלא כלפי הרצון לקבל שלנו הכללי שהוא רצון ליהנות. אז לכן כך אנחנו מציינים את הדברים האלה, טוב או רע. אבל אחר כך אנחנו נצרף אליהם גם אמת ושקר, השפעה וקבלה, ובסופו של דבר נרגיש איך עובדים עם האורות עצמם. ואז אני לא אעבוד עם הרצון לקבל ומה שאני מרגיש בתוכו, אלא במה שאני משפיע לזולת, מה שאני מזמין בזולת, וזה במידת החיבור שלי עם הזולת.

אני מבקש לשמוע מה שאנחנו עכשיו אומרים, כי אנחנו היום בשיעור עוברים למצב אחר לגמרי בתפיסה הרוחנית. תשמעו כמה פעמים איך להתייחס למציאות. זה יעזור לנו, זה יעלה אותנו לדרגה הרוחנית הבאה, שלא נתייחס לפי מה שטוב לנו או רע לנו באגו שלנו, אלא לפי האמת.

שאלה: איך להתייחס לתופעה הזאת של חברים שדווקא היו במעגלים פנימיים אצלנו בחברה ועברו לצד השני?

על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד היום שהרצון לקבל מת אסור לך להאמין בו, ואתה צריך להתייחס אליו תמיד כלא מבורר עדיין. ואין מה לעשות, הם לא יכולים להשתמש בכוח ההתגברות שיש להם ולבקש כוח התגברות יותר חזק, הם לא יכולים, ואז הם נכנעים. וכשהם נכנעים הם כועסים על עצמם, והם ממש קמים כנגד כמו ילדים קטנים שרוצים לעשות דווקא, מתעוררים בהם כאלה כוחות שהם רוצים להזיק לאחרים, כדי דווקא להוכיח שהם צודקים. כל זה כבר מובן לנו מתוך ניסיון של מאות שנים של המקובלים שהיו בדרך, עם כל מיני הפרעות ובעיות.

תלמיד: אנחנו יכולים ללמוד מהתופעה הזאת משהו, איך להידבק יותר בעשירייה, בחברים שלנו עכשיו?

כן. בשביל זה נותנים לנו את הלימוד הזה, שרק דרך הדביקות שלנו בינינו בעשירייה ולבורא אנחנו יכולים להתקדם. ולא לחשוב עליהם, הם עושים את העבודה שלהם. הבורא מעורר אותם מצד הכוח הרע, ואנחנו צריכים כנגד מצד הכוח הטוב להתחזק ולהמשיך הלאה. הם עוזרים לנו בזה, לא שאנחנו צריכים להודות להם אבל בעצם זאת עזרה. הבורא כך מעורר אותנו לתשובה.

שאלה: האם יש משהו נוסף שעלינו לעשות חוץ מהרצון להתחבר, להתבטל ולהתפלל לבורא? האם יש דרך נוספת להפוך לשותפים בתהליך התיקון שלנו כדי להפוך לעשירייה מושלמת?

לא, אנחנו לא קובעים את הצורות האלה. יש לעשות את מה שאומרים לנו המקובלים ובזה אנחנו מתקדמים מיום ליום בחיבור שלנו בקבוצות, מכנס לכנס, ממצב למצב. וחוץ מזה, כמו עכשיו שנופלים עלינו כל מיני יחסים כאלה מהשונאים שלנו שהבורא שולח לנו אותם, ואנחנו צריכים להילחם נגדם רק על ידי החיבור בינינו. אין לנו מה לעשות, רק החיבור בינינו הוא בעצם הכוח הכי חזק שאנחנו יכולים להפעיל, ובטוח שהוא יסלק אותם. לבטוח בעצמנו, לבטוח בבורא, ובזה שבשתי צורות הדביקות בינינו ולבורא אנחנו מנצחים את כל הקליפות.

שאלה: אנחנו לומדים שלפני שאנחנו מתחברים בכל אחד צריכים להיות שני הפכים, יצר רע וקצת יצר טוב, הנקודה שבלב. זה החוק, כך צריך להיות?

על ידי זה שאנחנו מתחברים אנחנו רוצים לחבר את היצר טוב בכל אחד ואחד, שהוא יהיה בסך הכול יותר חזק מהיצר הרע וכך אנחנו מתחברים, עושים צעד נכון קדימה.

תלמיד: עוד לפני החיבור צריך להיות גם יצר טוב וגם יצר רע לאדם? זה התנאי שהוא יוכל להתחבר?

כן, בכל אחד מאתנו יש גם את זה וגם את זה.

תלמיד: כשמתחברים בעשירייה, כשמצליחים ויש התכללות, כל אחד מהווה רק ספירה אחת, רק צליל אחד, או שהמצבים השונים ביניהם מחברים את כל הצלילים?

את זה תברר לבד.

קריין: ציטוט מרב"ש, מאמר "ענין חשיבות החברה", הוא כותב כך.

"שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות להגיע לזה, אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק".

קריין: ועוד מאמר קצר בנושא "ענין כבוד", של בעל הסולם, "שמעתי", הוא כותב כך.

קפא. ענין כבוד

שמעתי כ"ה ניסן תשי"א

"ענין כבוד הוא, דבר שמשבית את הגוף. ובשיעור זה הוא מזיק להנשמה. לכן כל הצדיקים שנתפרסמו ושיש להם כבוד, הוא מחמת עונש. אבל הצדיקים הגדולים, מה שהבורא ית' רוצה, שהם לא יפסידו, בזה שהם נתפרסמו לצדיקים, אז הבורא ית' שומר עליהם, שלא יקבלו כבוד. בכדי שלא יהיה להם שום היזק להנשמה. לכן בשיעור שיש להם כבוד מצד אחד, אזי מצד השני עומדים עליהם בעלי מחלוקת, שמבזים את הצדיקים האלו בכל מיני בזיונות. בשיעור שיהיה משקל שוה להכבוד שנותנים להצדיק, ממש באותו שיעור הצד שני נותן בזיון".

שישלחו את הקטעים האלה ויתרגמו לכולם, ואם ירצו לשאול אחר כך או מחר אפילו, שישאלו.

שאלה: איך להכניס לחיים באופן פרקטי את העיקרון הזה, לחיות בדבר והיפוכו?

כל הזמן לחשוב על זה שהבורא ברא את יצר הרע, אומנם הטבע שלו הפוך, ולכן מופיעים בנו שני השורשים ההפוכים וכך הם מתחברים בנו, וכך הם מופיעים בנו, ואנחנו צריכים כל הזמן להיות בתוכם, גם ביצר הרע וגם ביצר הטוב.

תלמיד: אם כך, איך מפתחים את הכוח הפנימי מעל אירועים מאוד לא נעימים שמרגישים, מהם הצעדים?

כל הזמן משתדלים לחבר את האירועים האלה לכוח אחד עליון שהוא בעצם הבורא.

שאלה: מה בא קודם, מר או מתוק, שנאה לפרידה או אהבת הדבקות?

קודם באה נחיצות להתחבר לחברים, ואחר כך מזה נחיצות להתחבר לבורא.

שאלה: אם אנחנו לא רואים את הערך האמיתי של ההפרעות, שנאה, קנאה, כבוד וכולי, האם זה אומר שאנחנו לא מבינים את עצם המטרה שאליה אנחנו שואפים?

יכול להיות שכן. כל השאלות האלה הן טובות אבל דורשות הרבה ביאור. אני מקווה שאת השאלות האלה נברר אחר כך.

(סוף השיעור)

---

1. (הושע י"ד, י')↩