שיעור בוקר 24.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל מעשיך יהיו לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "כל מעשיך יהיו לשם שמיים", קטע מספר 7.

מה זה ש"כל מעשיך יהיו לשם שמיים"? היום אנחנו נמצאים ברצון לקבל מסוג מיוחד, כזה שאפילו לא חשוב אם הוא לעצמו או לא לעצמו או לשם מישהו אחר, אבל אנחנו נפעלים על ידו. אנחנו לא מבינים מה זה משהו אחר, אנחנו לא יכולים להשוות עם משהו אחר, אלה החיים שלנו, זה הטבע שלנו, אפשר לקרוא לזה אגואיסטיות, לא חשוב איך, זה אנחנו.

ויש אפשרות אחרת, לכוון את האדם שלא יחשוב לטובת עצמו, אלא יחשוב לטובת מה שנמצא מחוץ לו. כמו שהוא מכוון עכשיו לעצמו ודואג שכל המחשבות, המעשים, הפעולות יהיו לטובתו, שכך נראה לו שזה לטובתו, אז כך תהיה המחשבה שלו, הדיבור שלו, המעשה שלו, לשם מישהו אחר.

מישהו אחר זה יכול להיות רק הבורא, כי הוא מחוץ לאדם, אבל כדי לבנות לאדם איזה מעבר שהוא יידע איך לעשות קפיצה כזאת גדולה ממש ממינוס לפלוס אין סוף, אז הבורא סידר את החברה האנושית סביב האדם ונתן לו בזה הזדמנות לעבוד לא לשם עצמו -
לשם "אני" מה שנקרא, כפי שהוא נולד לשם האגו שלו, אלא לשם מישהו מחוץ לו. והמישהו מחוץ לו יהיה כמעבר מאהבה עצמית לאהבת הזולת ואחר כך לאהבת הבורא.

לכן אנחנו צריכים לעבור את המעבר הזה ולהבין שזו באמת הכנה מאוד מיוחדת שהבורא ברא סידר מאהבתו אלינו, אז בואו נשתמש בזה כדי לעבור מטבע הנברא לטבע הבורא.

קריין: "כל מעשיך יהיו לשם שמיים", קטע מספר 7.

"על בחינת כוונה שייך ענין תפילה, שהאדם צריך להתפלל שמעשיו יהיו לשם שמים. והבחירה הזאת שייכת דווקא לאלו שרוצים ללכת בדרכי התורה, בבחינת דעת תורה. מה שאין כן אלו שיש להם שייכות רק לדעת בעלי בתים, שייכים רק לבחינה הראשונה, היינו לחלק המעשה בלא כוונה. כי עיקר הכוונה היא רק להגיע לבחינת כח השפעה. וענין קבלה והשפעה נוהגות בכל המדרגות. כי טרם תיקון המסך נקרא בחינת קבלה, היינו שלא לשמה. ותיקון המסך הוא סוד לשמה, היינו השפעה."

(הרב"ש. 302. "כי יעקב בחר לו י-ה")

שאלה: האדם התפתח והבין שהטוב האמיתי עבורו הוא להיות המשפיע, זה מה שהבורא רוצה וזה מביא לכולם את רצון הבורא כי הוא רוצה לתת לכולם. זה לא מספיק?

אני שומע מזה שהוא נעשה בעל אגו יותר גדול.

תלמיד: אבל הוא רוצה טוב לכולם, לו וגם לבורא.

האם הוא עושה בזה את רצון הבורא או את הרצון של עצמו?

תלמיד: אם זה אותו דבר, אז מה ההבדל?

מאיפה אני יודע אם זה אותו דבר או לא?

תלמיד: ככה הוא מבין לפי התפתחות שלו.

זה שהוא מבין לא אומר כלום.

תלמיד: אז הוא צריך להרגיש שיהיה לו משהו מיוחד חוץ מזה, מעבר לזה?

מסבירים לו מה זה נקרא להשפיע. שהרצון הזה הוא להשפיע. והאדם שרוצה להגיע לדבקות בבורא, להתקרבות לבורא, גם הוא צריך להתקרב לתכונת השפעה.

תלמיד: מסבירים לו, אבל הוא יכול להבין לפי הכלים שלו. איך הוא יכול להבין את מה שמסבירים לו לפי הכלי שיש לו?

לפי הכלי שלו מסבירים לו, שהשפעה זה משהו הפוך ממה שיש לו.

תלמיד: אבל זה דבר טוב, אז הוא משתוקק לזה בגלל שזה דבר טוב.

מה טוב?

תלמיד: אומרים לו להשפיע והוא מאמין שזה טוב ושזה יביא לו תענוגים יותר גדולים, ולא רק לו, אלא לכולם יהיה טוב, אז הוא מוכן.

מאיפה הוא מוכן אם הטבע שלו זה לקבל בלבד?

תלמיד: הוא מתבטל, הוא לוקח את הרצונות של חברים, הוא עושה את כל מה שכתוב.

זו כבר עבודה להרבה שנים.

תלמיד: וזה עדיין לא מספיק?

הוא לא עשה עדיין כלום.

תלמיד: האם בזה הוא משפיע?

אני כנראה לא מבין אותך. אדם שנולד הוא בעל מנת לקבל בכל דבר. עכשיו הגיעה ההתפתחות שלו על ידי כך שהוא נמצא בקבוצה, בשיעורים וכן הלאה, לזה שהוא שומע שצריכים להגיע לידי השפעה, והוא מבין שעל מנת להשפיע מקרב אותו לבורא, כי הבורא נמצא בהשפעה.

איך הוא עושה את זה? זה מה שאנחנו לומדים. אלו שמסכימים לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע מה הם צריכים לעשות כדי לממש את זה בפועל. לכן הם צריכים להיכנס לחברה שכולם חושבים כך וכולם לומדים וכולם פועלים רק לכיוון הזה, לקבל פעם, לא מיד, אבל פעם בכל זאת לקבל טעם בהשפעה. ואז לפי זה הם גם משתדלים ליצור קשר שונה ביניהם בעשיריות, בקבוצות קטנות שהם בונים, וכך לאט לאט הם משפיעים זה על זה ומתקדמים.

תלמיד: הם עוברים תהליך והם מרגישים שזו האמת, שזה טוב? בסופו של דבר אני בוחר בטוב, אז מה חסר?

לפי מה אתה בוחר שזה טוב לך?

תלמיד: אני מבטל את עצמי, אני הולך לפי אמונת חכמים, לפי כל מה שכתוב.

ללכת לפי אמונת חכמים זה טוב?

תלמיד: אנחנו תמיד אנחנו הולכים לפי מה שאנחנו מרגישים שהוא טוב.

לא. אני רואה שכל העצמות שלי, המחשבות שלי, כולם נגד. אני צריך להשפיע, אני צריך לחשוב על החברים, על עצמי אני כמעט ולא צריך לחשוב, אני צריך לצמצם את עצמי יותר ויותר, לחשוב על טובת העשירייה יותר ויותר. מה טוב בזה? זו עבודה בהתגברות.

תלמיד: כשהאדם מתחיל לקבל מצבים שהוא באמת מרגיש שהוא צריך להתגבר ואין לו כוחות, מה יכול לעזור לו?

קבוצה ותפילה לבורא.

תלמיד: ואם זה לא עוזר?

אין יותר, רק להשקיע כמה שיותר כוחות בחיבור עם החברים ותפילה עם הבורא.

שאלה: אם חבר נמצא כבר בשלב שהוא בהכרת הרע והוא לא מרגיש השפעה של החברים שאוהבים אותו מאוד, מה העבודה הנכונה?

להגיע לזה שיהיה לו קשר עם החברים שכולם יהיו בצלחת אחת.

תלמיד: אבל אין לו את הקשר הזה עם החברים. כרגע מרגיש שהכול הפוך, שהכול נגדו.

שיעבוד על זה, זה האגו לא נותן לו אפשרות להתחבר עם החברים.

תלמיד: מה עליו לעשות עם האגו שהוא מגלה שהוא כזה?

להשתדל בכל זאת להיות מחובר עם החברים ככל שניתן ולהבין שזה שהוא רחוק מהחברים יכול להיות שכך הטבע שלו. יש אנשים שלפי הטבע שלהם קרובים זה אל זה ויש אנשים שהם לא יכולים להתחבר עם הזולת, כאילו יש קיר בינם לבין החברים. מה לעשות? על זה הוא צריך לעבוד.

תלמיד: איך העשירייה יכולה להראות לחבר שהיא אוהבת אותו ורוצה בטובתו?

העשירייה צריכה לדאוג כך לכל אחד ואחד שייכנס יותר למעגל הפנימי שלה ושכולם ידאגו זה לזה כאיש אחד בלב אחד. זו הדאגה של העשירייה, כי זה ההפסד של כולם והרווח של כולם בהתאם לחיבור או לפירוד ביניהם.

.

שאלה: תיקון המסך, האם זה אומר שעל מנת להשפיע ייכנס לטבע האדם?

כוח ההשפעה ייכנס לאדם. לגבי טבע אני לא יודע.

תלמיד: בעל מנת לקבל אין מאמץ. אני שואל כלפי להשפיע. האם במסך מתוקן יש מאמץ?

וודאי. מסך זה כוח התגברות על הרצון לקבל בלהעביר אותו לחיבור ולעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה לא כמו בעל מנת לקבל. אז מה זה טבעי, שזה יהיה בטבע שלי להשפיע?

על ידי מאור המחזיר למוטב אדם יכול לקבל את הטבע של על מנת להשפיע, ויקיים אותו בצורה הטבעית שלו.

תלמיד: אני שואל כי אני שם לב שאני אישית לא אוהב את המאמצים כדי לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

אף אחד לא אוהב. מי אוהב ללכת נגד הרצון?

תלמיד: אפשר להגיע למצב שאדם אוהב או נהנה או שזה טבעי לו ללכת נגד הרצון?

אולי על ידי קבוצה, סביבה.

תלמיד: מה אני צריך לתאר לעצמי? איך להשתמש בסביבה שאני אהנה מהמאמצים להשפיע?

תקרא את המאמר של רב"ש על השפעת הסביבה.

שאלה: שמעתי שיש להתאמץ לכוון במחשבה, דיבור ומעשה למען הבורא. שמתי לב שככל שהזמן עובר, כך מאוד קשה לכוון מעשים ואפילו לעשות מעשים, אבל בדיבור מתפתחים ומשתפרים ומדברים יפה. על מחשבות אני לא מדבר, האם יש לדיבור לבד כוח?

כן. גם לדיבור יש כוח. כי בזמן שאתה מדבר אתה במשהו חייב להסכים עם מה שאתה אומר.

תלמיד: אז גם בדיבור יש מה להשתפר.

כן, ודאי.

שאלה: רב"ש עושה כאן חלוקה, שחלק המעשה הוא בלי כוונה, והשפעה היא דווקא על הכוונה. האם יש חלוקה כזאת באמת? שאם זה מעשה בלי כוונה, אז זו קבלה, ואם רוצים לדבר על השפעה, אז זה רק בחלק של הכוונה של הפעולה?

גם קבלה, גם השפעה, מבררים על ידי הכוונה. בלי כוונה אין פעולה. כי קודם אתה צריך להחליט מה אתה רוצה להשיג, בשביל מה, איך, בשביל מי.

תלמיד: בהתחלה הוא אומר "על בחינת כוונה שייך עניין תפילה".

אתה יכול על ידי התפילה, על ידי פנייה לבורא, לשנות את הכוונה שלך שתהיה להשפעה.

תלמיד: ומה זה אומר ללכת בדרכי התורה בבחינת דעת תורה אם אני מבקש שהבורא ישנה?

זה גם נכלל בתורה. כשאתה מבקש מהבורא שיהיה לך כוח השפעה, זה נקרא שאתה הולך בדרכי תורה.

תלמיד: הכוונה היא על שינוי שיגיע מהבורא על הטבע.

וודאי. מאיפה עוד יגיע אליך שינוי?

תלמיד: הבקשה מהבורא לשינוי הטבע, האם זה העניין של השפעה בלשמה?

לא, זה משהו אחר לגמרי. זה שמהבורא בא כוח השפעה והכוח הזה הוא למעלה מהטבע זה לא נקרא לשמה. לשמה זה מה שבא מתוך האדם לבורא ולא מהבורא לאדם.

תלמיד: האם זה אחרי שהוא מקבל את הכוח הזה מלמעלה, את שינוי הטבע ויכולת להשפיע?

כשאדם מקבל מלמעלה כוח הוא יכול לשנות את הכוונה שלו בעל מנת להשפיע, אז זה נקרא שהוא נמצא בלשמה.

תלמיד: האם קודם הוא מקבל כוח להשפיע, ואז הוא יכול להשתמש בו על מנת להשפיע?

לא, הוא כבר בחר בזה לפני זה, לפני שביקש.

תלמיד: זה לא ברור, כי איך הוא יכול לבחור אם הטבע עוד לא השתנה על ידי הבורא?

איך הוא יוכל לבחור אם הוא כבר השתנה?

תלמיד: נכון, זו בדיוק השאלה, איפה נמצאת הנקודה שאדם מחליט, ועליו אפשר להגיד שהוא רוצה לשמה?

כשהוא נמצא בלא לשמה ורוצה להגיע ללשמה.

תלמיד: איזו נקודה קיימת באדם שהוא יכול לרצות את הדבר הזה כל עוד הוא פועל מהטבע האגואיסטי?

הוא פועל בטבע אגואיסטי ומתחיל לזהות שהטבע הזה רע לו, רע לכולם, נגד הבורא, והוא לא רוצה להישאר בטבע הזה.

שאלה: האם הכוונה היא משהו שיגיע לאדם לפני הפעולה או תמיד זו תהיה פעולה שבדיעבד קורית?

כוונה היא מה שמלווה את האדם אם הוא רוצה לשנות משהו בו. יש לו כאן צורך לשינוי, והוא פונה לבורא ומבקש שהבורא יעשה לו שינוי כי רק הבורא יודע לעשות את השינוי הזה באדם.

תלמיד: אנחנו עושים פעולות ותמיד לאחר מכן אנחנו מבררים את הכוונה. איך לעשות את פעולת הכוונה לפני כל פעולה שאנחנו עושים?

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, פעולה בלי כוונה היא דבר מת.

תלמיד: אבל אתה תמיד נפעל, ואחר כך יש איזה מקום שאתה מקבל התעוררות, ואז אתה מתפלל לשנות את זה שהיית נפעל ולהיות הפועל שזה בכוונה.

כן.

תלמיד: איך מכניסים תמיד את הכוונה שתהיה ראשונה לפני כל צעד?

תהיה אתה ראשון. תמיד תפנה לבורא שייתן לך רצון להשפיע, כוונה להשפיע כדי להתחבר עם החברים וכך תהיה הראשון.

תלמיד: האם זה תיקון המסך?

כתוצאה מזה תקבל מסך.

תלמיד: האם זה גם תיקונו?

מסך זה כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: האם ההנאה מהשפעה באה עם הזמן, עם ההרגל, או שזה כוח שמגיע ממעלה בבת אחת?

זה מגיע לאט לאט על ידי המאמצים, לא על ידי הרגל.

שאלה: האם חברים שעוזבים אותנו זה בגלל שלא גילו במידה מסוימת הכרת הרע, או להיפך, בגלל שנגלה להם קצת רע ברצון לקבל?

אני חושב שזה בגלל שנגלה להם רע ברצון לקבל, ואולי הם חושבים שיש דרך יותר קצרה אם הם עוזבים והולכים לחפש עוד משהו. אבל בכל זאת הרצון לקבל של האדם הוא כאן המפריע.

שאלה: כתוב בקטע "כי טרם תיקון המסך נקרא בחינת קבלה", למה מדברים על תיקון המסך בנפרד מתיקון הרצון לקבל, האם מסך אינו חלק מתיקון הרצון לקבל?

לא, מסך זה תיקון הרצון לקבל.

שאלה: האם מסך הוא תוצאה של תפילה?

כן.

שאלה: האם נכון לראות את המסך ככוונה או שהמסך הוא יותר מזה?

מסך הוא הכוונה.

שאלה: איך מתעצבת ומתקבלת הצורה של המסך בתוכנו?

על ידי היגיעה שלנו. אם אנחנו רוצים להיות מכוונים דרך העשירייה לבורא, שהבורא הוא מהות העשירייה, פנימיות העשירייה, ואנחנו רוצים להיות קשורים אליו, דבוקים בו, אז אנחנו צריכים להידבק לעשירייה ובצורה כזאת יותר ויותר להתקרב לבורא, עד שמתחילים לגלות אותו בחושים שלנו יותר ויותר.

שאלה: הוא עושה בקטע חלוקה מאוד חדה, בין אלה שרוצים את "בחינת התורה", לבין אלה ששייכים לבחינה הראשונה "היינו לחלק המעשה בלא כוונה". אבל אנחנו רואים שהחיים קצת יותר מגוונים.

נכון, אבל יש להבדיל בין שני הכיוונים. אדם שיש לו קשר עם התורה בוחר בסופו של דבר מה נכון עבורו. יש כאלה שהולכים רק לקיים את המצוות בצורה גשמית. יש כאלה שאכפת להם להיכנס לדבקות בבורא, ועוד אחרים בין אלה לאלה.

תלמיד: למדנו בימים האחרונים על לא לשמה, שהוא חלק בלתי נפרד מלהגיע ללשמה, אי אפשר לדלג על לא לשמה.

כן.

תלמיד: הוא כותב פה על אלה ששייכים לדעת בעלי בתים, לבחינה ראשונה, "היינו לחלק המעשה בלא כוונה". יוצא שאני עושה לפעמים פעולה בלי כוונה כי שמתי את עצמי בסביבה.

אין בלי כוונה, אלא הכוונה שאתה רוצה לעצמך. "יצר האדם רע מנעוריו" ולכן הוא חושב לטובת עצמו.

תלמיד: אבל למשל אני מתחבר עם החברים בעשירייה בלי כוונה.

אין בלי כוונה.

תלמיד: בכוונה לעצמי, בלי כוונה רוחנית.

בסדר.

תלמיד: אנחנו לומדים שגם זה חלק מהדרך שלנו, לא שאני עכשיו בהכרח "בדעת בעלי בתים".

ודאי שזה חלק מהדרך שלנו, אנחנו לא יכולים להתקדם בלי זה.

תלמיד: הזכרת את העניין של אנשים שהולכים לכיוון מצוות מעשיות בלי שום כוונה. אני לא מדבר עליהם, אני מדבר עלי. בתוך החיים בעבודה הרוחנית אני מוצא שלפעמים אני רק בחלק המעשה בלי כוונה, לא קשור למצוות, קשור לזה שאני למשל מתחבר לזום, מבצע פעולה, מעשה, בלי כוונה. האם הוא מדבר עלי שאני שייך לבעלי בתים?

לא, פשוט במצב הנוכחי אין לך ברירה אלא אתה משתמש בכוחות שפועלים בך.

תלמיד: החלוקה שהוא מדבר על בעלי בתים לא קשורה אלינו.

לא, אנחנו לא שייכים לבעלי בתים.

שאלה: חשבתי שהוא עושה את ההשוואה בין בעלי בתים שבתוך הרצון לקבל. אנחנו בתהליך של תיקון המסך, אז אנחנו בדרך כלל ברצון לקבל, האם אפשר לראות שיש בנו גם בעלי בתים וגם חלק שרוצה לעבוד דרך הבורא?

כן, יש בנו גם בעל מנת להשפיע וגם בעל מנת לקבל, חלק כך וחלק כך בכל אדם.

שאלה: אני מבין שכשאנחנו משתדלים לעשות מעשים, אז בסופו של דבר זה מביא אותנו לייאוש אם לא עשינו כוונה, מה שמאלץ אותנו להתחיל לברר את הכוונה של הפעולות שלנו.

כן.

תלמיד: כשאנחנו מתחילים להרגיש מה הכוונה של השפעה, האם זה כשאנחנו מתחילים לברר את הכוונה, רק שם מתחילים לגלות שיש שתי כוונות? בבירור הכוונה שבה אני נמצא גם הבורא מאיר באותו בבירור, והוא נותן לי כביכול את הצד של ההרגשה של מה זאת השפעה.

כן.

תלמיד: אז בעצם רק כשאנחנו מתעלים לבירור הכוונה, אנחנו מתחילים להרגיש מה זו השפעה, ואז אנחנו יכולים לבחור להתפלל על זה, לבקש על זה. כלומר הרגשת הבורא נמצאת רק כשאנחנו נמצאים בבירור הכוונה.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שהכוונה הנכונה מורכבת מכוונה שהוא מרגיש שהוא רוצה למען עצמו והוא לא יכול לסבול את זה, אבל דווקא מחזיק בזה כדי להתקדם, בשני קצוות מנוגדים?

אנחנו לא צריכים להחזיק בשני קצוות מנוגדים, אנחנו רוצים לשייך את עצמנו לקבוצה ולבורא ללא שום חשבון אחר.

תלמיד: בקצה אחד הוא מרגיש שכולו לקבל והוא לא יכול להיפטר מזה.

נגיד שהוא לא יכול להפטר מזה, הוא מחשיב את זה כסוף הפרצוף.

תלמיד: האם יכולה להיות כוונה שהיא לא תוצאה של תפילה, או שאלו תמיד מאמצים, ואז האדם מרגיש שהוא לא יכול ואז מבקש?

לא, זה לא עד כדי כך פשוט. אבל מתגלים כל מיני חשבונות ואדם בדרך כלל לא יודע מאיפה הם מגיעים אליו.

שאלה: אנחנו נמצאים בחברה עם מורה וספרים שלוקחים אותנו למגמה הנכונה.

לפי בעל הסולם ורב"ש.

תלמיד: כן. אני מנסה להבין את האחריות שלנו כבודדים בחברה לחזק כל הזמן את הכיוון. למשל לפני פעולה עם חברים, פעולות הפצה ואחרות, אנחנו עוצרים, קוראים קטע, מדברים לרגע על המטרה, למה אנחנו עושים את הפעולה. האם יש פה עניין של אחריות אישית שלנו כל הזמן לחזק את הכוונה?

כל הזמן כל אחד על כולם.

תלמיד: האם זה ישפר את הדיוק של החברה כחברה?

כן, רק זה.

שאלה: בדרך לתיקון הכוונה אנחנו עוברים במעשים. למה המעשים כל כך חשובים אצלנו?

הם משפיעים על הכוונה אפילו כשאין כוונה או הכוונה לא רצויה, הפוכה, מקולקלת, אז על ידי המעשים אתה יכול לכוון אותה יותר.

תלמיד: מעשה שאין בו כוונה נכונה על מנת להשפיע, האם יש לו ערך?

לא, אין לו ערך משל עצמו. אבל אם יש לך מלכתחילה כוונה על ידי המעשה הזה להגיע למשהו, אז כן.

תלמיד: מעשה של השפעה בלי כוונה על מנת להשפיע, האם זה לא לשמה?

מה זו השפעה בלי כוונה על מנת להשפיע?

תלמיד: אני עושה פעולת חיבור עם החברים, נמצא בזום, עושה את מה שצריך לעשות כמו שקבענו, אבל אני רואה שבפנים הכוונה שלי לא נכונה, היא לא בעל מנת להשפיע, ואני דואג לעצמי בעצם, האם זה נקרא לא לשמה?

זה לא נקרא כלום, כי אתה לא יכול להגיד מה הכוונה שלך. אם אתה לא יכול להגיד מה כוונתך, אז אתה לא יכול לתת ציון לפעולה שלך.

תלמיד: אני ביררתי והכוונה שלי היא בעל מנת לקבל, היא לעצמי, ליהנות או לכבוד, למשהו, אבל אני עושה פעולות החוצה שהן פעולות של חיבור. האם השילוב הזה של פעולות של חיבור עם כוונה לא נכונה שיש לי בפנים, זה נקרא לא לשמה, ואם לא, אז מה זה לא לשמה?

לא לשמה זה שאתה בינתיים לא מסוגל לעבוד לשם ה'. אתה רוצה אבל לא מסוגל.

שאלה: אבל אני עדיין עושה פעולות. אם אני לא מסוגל לעבוד לשם ה', זה לא שאני אשב בבית ולא אעשה כלום?

כן, אתה עושה פעולות.

תלמיד: אנחנו עושים הרבה פעולות וגם אם אין כוונה, מורגש שאנחנו רוצים שתהיה מזה כוונה נכונה על אף שאין לנו עדיין כוונה נכונה.

אפילו לא מבוררת.

תלמיד: מתוך הרגל כזה שהחלטנו שאנחנו ב"בני ברוך".

כן, בכל זאת זו בדרך.

תלמיד: לגבי "לקבוע עיתים לתורה", אנחנו קובעים אותם כי אנחנו יודעים שאחרת זה לא יתקיים. אני לא ארצה להתחבר לזום היום בצהרים, זה ברור לי, אין שום סיכוי, אבל אם קבעתי איזה זמן, אז אני מחבר את חוסר הכוונה שלי עם עצת המקובלים לקבוע עיתים לתורה ואז אומרים לי, אתה תגיע בסוף.

האם ה"עיתים לתורה" זה בדיוק המתכון למי שלא נמצא בכוונה הנכונה?

"עיתים לתורה" או שהאדם קובע שזה הזמן שהוא צריך עכשיו לעסוק בתורה, לקרוא, לכתוב, לדבר, לתת שיעור, או שמפעילים אותו. זה עיתים לתורה.

תלמיד: והאם הכוונה לא קשורה? כלומר, אנחנו מקווים שתהיה כוונה אבל זה לא תנאי.

כוונה היא כבר מה שהאדם מצרף למעשה, שהוא מתחיל לעסוק במשהו ואז שואל "בשביל מה?". זאת הכוונה.

שאלה: האם אני צריך להיות במודעות קבועה כדי לתקן את הכוונה? או רק בתחילת המעשה אני צריך לעשות כוונה ולברר מה אני עושה ובשביל מה?

על זה כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום"¹. שכל היום אתה תשאל את עצמך, מה אני עושה? בשביל מה אני עושה?

תלמיד: ואם אני עושה פעולה, כמו לדוגמה מתחבר עם החברים בזום לקריאה משותפת, עושה בהתחלה כוונה, או מזכירים את הכוונה, ואפילו אם קוראים מקורות, אני שוכח את הכוונה. האם הפעולה הזו שווה?

יכול להיות שהפעולה בעצמה לא שווה כל כך, אבל אחרי זמן מה אתה בכל זאת חוזר לשאלות על הכוונה, לכל מיני דברים, כי אתה שייך לקבוצה, והקבוצה עובדת.

תלמיד: מה מחזיר אותי למסלול בחזרה, מה מעורר בי שוב את השאלה על הכוונה?

המחשבות שלהם.

תלמיד: האם הכוונה שלי תלויה במחשבות של החברים?

בטח, זו כל ההצלה שלנו. לבד, עד שהיינו חוזרים לזה, וגם השאלה, איך היינו חוזרים? כי היינו מקבלים התעוררויות שליליות, ומהקבוצה אנחנו מקבלים גם התעוררות חיוביות.

תלמיד: ומה תלוי בי בלעורר את הכוונה? יש בי יכולת לעורר את הכוונה או רק כשאני מקבל אותה מהזולת, מהחברים?

במידה שאתה שייך להם. ככל שאתה מעורר את החברים, כך החברים פועלים עליך, וההתעוררות מגיעה. מהקשר שלך אליהם אתה מתחיל להרגיש את הקשר שלך גם לבורא.

תלמיד: כשאני מתחיל פעולה ואני מודע לזה שהכוונה היא ב-100% לטובת עצמי, מה מתקן את הכוונה שלי?

התיקון מגיע רק מהבורא, דרך הקבוצה ואליך. לפעמים אתה מרגיש שהוא מגיע דרך הקבוצה אליך, לפעמים אתה מרגיש שסתם באה לך התעוררות, על ידי כל מיני אמצעים.

תלמיד: ומתי הבורא מתקן את הכוונה שלי מלקבל ללהשפיע, במה זה תלוי, למה שהוא ייתקן אותה עכשיו?

במידה שאתה קשור לחברה, לקבוצה, לעשירייה, ובמידה שהעשירייה נמצאת איתך יחד באותה מגמה להיות יחד, כדי שמזה תהיה לכם קרבה לבורא.

שאלה: אני לא בעל הבית על הכוונה, כי אני לא בעל הבית על הלב והכוונה היא הכיוון של הלב, לאן הלב נוטה, מה הוא רוצה.

כן.

תלמיד: אז האם נכון להגיד שכל עבודת האדם היא בירור הכוונה, רק להימצא כל הזמן באותן השאלות שאמרת, למה אני עושה? מה אני רוצה מהחיים?

אני רוצה לברר את הקשר שלי עם הבורא, ואת זה אפשר לברר רק דרך הקשר שלי עם העשירייה. לכן אני מחפש את הקשרים שלי עם העשירייה בכל מיני אופנים, ודרכם אני רוצה להיות מחובר לבורא.

תלמיד: הכוונה זה עניין יותר עמוק מסתם מחשבה, זה ממש הכיוון של הלב שלי.

פנימיות הקשר.

תלמיד: מה קובע כמה אני אמצא בבירור הכוונה? אמרת קודם שזה במידה שהחברים חושבים על זה, במידה שזה נמצא ביניכם. כשאנחנו מדברים על חיבור, החיבור בינינו הוא בעצם שם, בנקודה הזאת של בירור הכוונה, איפה שאנחנו רוצים שכל הנטיות האלה יתחברו?

כן, החיבור בינינו הוא בבורא. לא חשוב באיזה הבחנות, עמוקות או פחות עמוקות, אבל בבורא. לא יכול להיות חיבור מחוץ לבורא.

תלמיד: אתה יכול לקשור יחד את העניין של הזה של בירור הכוונה של האדם, והחיבור בבורא כמו שאמרת?

תנסו לחשוב על זה כאחד.

תלמיד: לחשוב על זה כאחד, זאת אומרת שאם אנחנו עושים את המאמץ הנכון, חייבים להתחבר גם הבירור של הכוונה שלי, גם החברים, וגם הבורא בינינו?

כן.

שאלה: יוצא שהמאמצים של העשירייה לבניית כוונה יחידה, בשביל להחזיק בכוונה, לדבר על זה, זה המאמצים לבניית המסך בעשירייה?

כן.

שאלה: 125 המדרגות שאנחנו מדברים עליהן, הן לפני תיקון המסך, או אחריו?

אחרי תיקון המסך, דווקא מתיקון המסך אנחנו בונים, מגלים יותר נכון, את 125 המדרגות.

שאלה: אמרת שהחיבור בינינו נמצא בבורא, אז איך לבנות את הכוונה שבאמת החיבור יהיה בבורא?

הוא לא יכול להיות מחוץ לבורא, כי אנחנו נמצאים בו, ואם אנחנו רוצים להתקשר זה עם זה, אנחנו צריכים לגלות את הקשר שלנו דרך הבורא, למה הבורא שבר אותנו? כדי שאנחנו נגלה אותו הקיים בינינו.

שאלה: כשאני מתחבר עם החברים בשיעורים, בזום, לאן אני מכוון את הכוונה, מה זאת אומרת שאני רוצה לגלות את זה בבורא?

אני מחבר את הכוונה שלי כדי שבדרך לחברים אני אגלה את הבורא, ודרכו אני אתקשר עם כולם. יש לנו כביכול כאן עבודה הפוכה, מאהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: חזרה לבירור של מה זה פעולות לטובת הבורא, הכוונה, אתה יכול לברוח מהרע, אבל אתה יכול להימשך להשפעה, איפה נמצאת כאן הבחירה להתקדמות בין שתי הדרכים?

הבחירה נמצאת בקשר שלנו בעשירייה, שאני שם בוחר כל פעם להיכנס לקשר יותר הדוק בין החברים.

תלמיד: נניח שאתה מחליט להיכנס לערבות עם החברים, זה מאוד קשה. מה מביא אותנו למצב שהרצון לערבות עם החברים יהיה מספיק מושך כדי שנרצה לעשות את זה לטובת הבורא? אבל אני גם רוצה לברוח מזה כי אני מגלה את היצר הרע שלי. מה יגרום לי להימשך לבחור לעשות את זה עבור הבורא? לא מובן לי. אני לא יודע מה זה באמת להימשך לעשות את זה לטובת הבורא?

אם אתה רוצה להתקדם אין לך ברירה אלא רק להיכנס לערבות עם החברים, ובתוך זה אתה תמצא את הקשר שלך עם הבורא. נקודה. את זה אתה חייב לראות כנוסחה.

תלמיד: מה היא הנוסחה?

שדרך חיבור עם החברים אני מגיע לחיבור עם הבורא. שהבורא הוא הפנימי, פנימיות החיבור בינינו.

שאלה: יש לי בורא, רב, ספרים, קבוצה. איך לעשות שההשפעה תהיה נעימה ללב שלי?

על ידי העלאת חשיבות של הפעולות שלך בחיבור. שאין יותר חשוב אלא לגרום לזעזוע, לחיבור של כולם.

שאלה: מה לעשות כשיש תחושות עזות מאוד של דחייה. אני לא מדבר על מצב שאין עוד כוונה על מנת להשפיע, שזה עניין מכאני, בעיה בפני עצמה.

אבל מאז שחזרתי לטורקיה, אני לא מסוגל לעשות כלום, אני לא יכול להצטרף ולהתחבר לשיעורים, לא יכול להתחבר למפגשי הזום, אני לא רוצה לתרגם, אני לא רוצה לעסוק בהפצה, לא רוצה לעשות שום פעולה אפילו הפעולה הקטנה ביותר. והתחלתי לחשוש, שאם אני אעצור אני אפול, אני כבר אאבד את הקשר. אז מה אתה ממליץ לי לעשות?

העצה היא "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה"². הייתי מתרגם, עושה משהו שיעזור גם לאחרים. אבל העיקר זה להמשיך. וגם לקרוא כל מיני מאמרים שמדברים על חשיבות.

אתה רואה לפי החברים שלנו מכל העולם. שיש זמן של עליות וחיבור, ויש זמן של ירידות ופירוד. עכשיו אנחנו כולנו בכל העולם כאילו נמצאים באיזו התקררות. יבוא הזמן ששוב נעשה, נגיע לחיבור. אלה עליות וירידות כמו גלים גדולים באוקיינוס. חוץ מזה, יש גלים קטנים, פרטיים, לכל אחד ואחד בחיים שלו וכך אנחנו גדלים. כך משתנים.

תלמיד: אז מה המטרה בדחייה הנוספת הזאת? למה דוחים אותי? אני מבין שהכול מגיע מלמעלה.

כן. כדי שאתה תבין איך אתה צריך לקבל כל מצב שמגיע מהבורא, ומה יהיה לך מזה. ומה שלא עושה השכל עושה הזמן. עוד דחייה, עוד עבודה על התקרבות, עוד דחייה, עוד עבודה על התקרבות וכך אדם לאט לאט חוצה את המצב הזה, של ההתקררות הכללית שלו.

שאלה: אם אחרי הפעולה שאני עושה אני מגלה שהכוונה שלי הייתה על מנת לקבל, האם אפשר לעשות משהו?

לא חשוב. אז הייתה על מנת לקבל, אתה לא יכול לנסוע לאחור, אתה תתקן את זה אחר כך. העיקר תמשיך מה שיש עליך עכשיו.

שאלה: איך אפשר לעזור לחברים ככה?

רק לתת להם דוגמה, לדבר על זה.

שאלה: אני לא מצליחה להבין איך אפשר להעמיק, לבנות כוונה יותר נכונה, כי זה שאני שואלת את עצמי בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה, התשובות שלי נשארות פחות או יותר אותו דבר, וגם אם התשובה כאילו בשביל הבורא זה ברור לי שזה שקר, אז איך מתקדמים עם זה?

פשוט מיום ליום מתקדמים עוד ועוד על ידי אותן הפעולות כמו שהיו קודם רק בצורה יותר מבוררת, יותר חיבור, יותר קרוב זה לזה, שיהיה יותר ברור שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו וכך בצורה כזאת מתקדמים. "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", גם את זה צריכים לדעת, אז הכול תלוי עד כמה נהיה עקביים.

תלמידה: למשל אני כל יום במסגרת העבודה שלי עוסקת כמה שעות בהפצה, אני לא מרגישה שאני מצליחה להכניס שם כוונה יותר נכונה כל יום, ואני עושה את זה שנים. אז מה הפעולה שנדרשת?

אני לא יודע, עכשיו לא נדבר על העבודה שלך.

תלמידה: גם אם זה חיבור בעשירייה זה אותו דבר, אותה שאלה.

עשירייה אנחנו צריכים כדי להידמות לבורא, להיות במערכת שיכולה להביא אותנו למגע עם הבורא.

תלמידה: מה הפעולה שאני צריכה לעשות לפני, אחרי, באמצע כל פעולה חיצונית שאני עושה, כדי שתהיה לי עוד שנה כוונה הרבה יותר אמיתית ממה שיש לי עכשיו?

לחשוב על מטרה, מה את רוצה להשיג על ידי הפעולה?

תלמידה: להשקיע יותר זמן בלחשוב על זה, כי אני עונה לעצמי משהו ומהר ממשיכה קדימה?

לא, גם בזמן הפעולה עצמה, עד כמה שאת חושבת מה את רוצה להשיג על ידי הפעולה.

תלמידה: ממש לנסות לדמיין את המצב שאני רוצה להשיג?

כן.

שאלה: בסוף הקטע הרב"ש כותב "וענין קבלה והשפעה נוהגות בכל המדרגות. כי טרם תיקון המסך נקרא בחינת קבלה, היינו שלא לשמה." איך זה שהמסך הוא בבחינת קבלה?

עדיין הוא לא כולו בעל מנת להשפיע, הוא רק כדי לחבר את החלקים, השברים.

קריין: קטע מס' 8,

"אם הוא מתחיל לעבוד לשם שמים, אז כבר יש לו צורך לגדלות המלך. נמצא, שאם אין הוא משתוקק לגדלות המלך, זהו סימן שהוא לא עובד לשם שמים. נמצא, שדוקא בזמן שרודף אחר גדולה, זהו סימן שהוא רוצה להגיע לידי מצב, שיוכל לומר, שכל מעשיו יהיו לשם שמים. ואח"כ, בזמן שיש לו כבר הרגשה, שצריכים לדעת, שיש לו מלך גדול וחשוב, והוא רואה, שזה הוא אצלו המפריע העיקרי, מה שחסר לו, שיהיה לו כח להתגבר על הרצון לקבל, אז הוא בא לשלב ב', היינו, שהוא צריך לברוח מהגדולה, אלא שהוא רוצה לעבוד לשם שמים בלי שום תנאים, שזה נקרא למעלה מהדעת.

כלומר, אף על פי שהדעת אומרת לו, הלא אתה רואה, שאתה מאמין רק במלך קטן, מכל מקום האדם צריך לומר, אצלי אתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה, ואני מאמין למעלה מהדעת, שאתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)

שאלה: כתוב: "האדם צריך לומר, אצלי אתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה, ואני מאמין למעלה מהדעת, שאתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה.", מה זאת אומרת כאילו הייתי מרגיש את זה?

שהוא לא מרגיש ולא רוצה להרגיש, לא רוצה לגלות את זה, אבל רוצה להרגיש רק את זה, שהוא יתייחס לבורא כאילו שהוא מגלה את הגדלות שלו בכל המציאות, בכל העולם, אומנם שבעצמו הוא לא רוצה לגלות. זאת אומרת הוא רוצה לגלות אבל עושה פעולות כדי לא לגלות, שהפעולות שלו תהיינה בהסתרה.

תלמיד: לפי הקטע הזה ברור למה הרבה פעמים יש בלבול, כי אנחנו לפעמים אומרים שאדם צריך להרגיש את גדלות הבורא, לקבל אותה מהסביבה או שתהיה לו התעוררות פנימית שהוא מבין שהוא צריך את זה כדי שהוא יוכל לפעול בעל מנת להשפיע. ולפעמים אנחנו מדברים על כך שלא צריך הרגשה, זאת אומרת אין לי בפועל את ההרגשה הזו, אני לא רואה את הבורא כגדול, האם אני יכול להשפיע או לא. ופה רב"ש מלמד שאנחנו אנחנו עוברים בין זה לבין זה, זאת אומרת כשאנחנו משיגים מצב שאנחנו מבינים שאנחנו תלויים בגדלות הבורא, אז אנחנו אחרי זה צריכים לעורר את זה באיזו צורה בעצמנו מתוך הכוחות שלנו?

כן.

שאלה: הוא כותב פה שיש שלושה שלבים, אחד אין לי צורך לגדלות הבורא אז אני לא עובד לשמה. כשמתחיל להיות צורך לגדלות הבורא הוא מתחיל לעבוד בלשמה. ואחר כך הוא מזהה שהצורך הזה אפילו הוא רואה אותו כמלך קטן, זה כבר נקרא למעלה מהדעת, זאת העבודה, שאין לי חומר דלק אפילו, איך אפשר לעבוד כך?

שיחפש את מקור הכוח.

שאלה: האם כוונה אנחנו יכולים לשנות ולשפר רק על ידי העלאת גדלות הבורא?

ודאי, אלא מה יש עוד.

שאלה: יש רצון ויש כוונה, אם יש לי כוונה על מנת לקבל אז אני נהנה ברצון שלי, אפילו נר דקיק, אני נהנה. אם יש כוונה על מנת להשפיע, איפה אני נהנה ברצון לקבל, באותו רצון או שיש כלי חדש?

אתה נהנה ברצון שלמעלה מהרצון שלך, באור חוזר.

תלמיד: זה כלי חדש?

כן.

תלמיד: ברצון לקבל הטבעי, הראשון, אני תמיד מרגיש דחייה ובכלי החדש אני נהנה או שלא מרגיש כלום?

אני לא מבין אותך. היה לך רצון לקבל, מה קורה עכשיו?

תלמיד: עכשיו יש לי כלי חדש.

איזה?

תלמיד: אור חוזר.

טוב, זאת אומרת אתה רוצה על ידי הרצון שלך להשפיע?

תלמיד: כן.

ומה?

תלמיד: יש לי כוונה באור חוזר, אני נהנה מהשפעה ומה קורה עם כלי הקבלה?

אתה ממלא אותם עם האור החוזר.

תלמיד: זאת אומרת, זה אותו כלי.

הרצון הוא אותו רצון, רצון לא מזדכך.

תלמיד: אם יש כוונה על מנת לקבל, אז אני באותו רצון נהנה, נר דקיק קוראים לזה, כמה שנותנים.

נגיד שכן.

תלמיד: ואם יש כוונה על מנת להשפיע אז באותו רצון אני ממש נהנה?

כן.

תלמיד: דיברנו על כך שתמיד שיש פעולה קבוצתית, יש תמיד יש דחייה, אין דבר כזה שאתה רוצה משהו לעשות, אז אם יש כוונה על מנת להשפיע אני ארגיש משיכה לפעולה כזאת? יש כזה מצב שאני אחכה להיפגש עם חברים אם יש כוונה על מנת להשפיע?

הכול תלוי עד כמה נותנים לך. אתה יכול להיות בדרגה 100 ויתנו לך 101 ואתה מרגיש דחייה.

תלמיד: ברור שיש מצבים, אבל אם יש לאדם כוונה על מנת להשפיע אז הוא ירגיש ברצון לקבל משיכה לפעולה קבוצתית?

כן.

תלמיד: וכשאנחנו אומרים ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", כלומר הפשעים תמיד נשארים ומעל זה יש אהבה?

כן.

תלמיד: אם כך תמיד הדחייה תישאר ורק מעל זה תהיה הרגשה יותר חדה?

עד גמר התיקון.

תלמיד: הדחייה תישאר עד גמר התיקון?

כן.

שאלה: הוא כותב בקטע על הבריחה מהגדולה, תוכל להסביר?

שאדם לא רוצה לטפל בגדלות הבורא בעיניו.

תלמיד: אבל לפני שנייה הוא השתוקק לגדלות הבורא?

כן.

תלמיד: ועכשיו שהוא קיבל את זה הוא פשוט לא רוצה את זה יותר?

כן.

תלמיד: אז עם מה הוא עובד עכשיו?

על גדלותו הפרטית.

תלמיד: מה זה גדלותו הפרטית?

לעצמו -זה על מנת לקבל לרצון לקבל.

תלמיד: אבל אם יש לי השתוקקות לרצון הבורא, לגדלות הבורא זה סימן שאני רוצה לעבוד לשם שמיים.

כן.

תלמיד: ועכשיו אני בורח מזה כדי לעבוד על גדלותי?

כן.

תלמיד: אז איפה העבודה, מה עלי לעשות כדי להגיע לעבוד לשם שמיים?

כך אני כאילו שמעתי ממך, אתה מדבר על קטע 8?

תלמיד: כן, אני מדבר על קטע 8.

אם הוא מתחיל לעבוד לשם שמיים אז כבר יש לו צורך לגדלות המלך, כי בלי זה הוא לא יכול להתגבר לעבוד למען הבורא "נמצא, שאם אין הוא משתוקק לגדלות המלך, זהו סימן שהוא לא עובד לשם שמים." כי עם מה הוא יעבוד אם אין לו כוח וגדלות המלך, "נמצא, שדוקא בזמן שרודף אחר גדולה, זהו סימן שהוא רוצה להגיע לידי מצב, שיוכל לומר, שכל מעשיו יהיו לשם שמים. ואח"כ, בזמן שיש לו כבר הרגשה, שצריכים לדעת, שיש לו מלך גדול וחשוב, והוא רואה, שזה הוא אצלו המפריע העיקרי, מה שחסר לו, שיהיה לו כח להתגבר על הרצון לקבל," לקבל את גדלות הבורא "אז הוא בא לשלב ב', היינו, שהוא צריך לברוח מהגדולה," שהבורא כביכול מוכן לגלות לו את עצמו "אלא שהוא רוצה לעבוד לשם שמים בלי שום תנאים, שזה נקרא למעלה מהדעת.

כלומר, אף על פי שהדעת אומרת לו, הלא אתה רואה, שאתה מאמין רק במלך קטן, מכל מקום האדם צריך לומר, אצלי אתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה, ואני מאמין למעלה מהדעת, שאתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה."

תלמיד: אז מה העניין שהוא צריך לברוח מהגדולה?

הוא לא רוצה לגלות את הבורא. כי אם הוא היה מגלה את הבורא, שהבורא באמת גדול, ממלא את הכול ועושה את הכול, אז אין לו שום בעיה בזה שהוא עושה על מנת להשפיע לו. כמו שהוא יושב במסעדה ומשלם עבור מה שנותנים לו והוא רוצה להיות לא במסעדה.

ניתן לזה עוד יום אחד להתיישב בשכל.

(סוף השיעור)

---

1. "הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו" (גמרא, ברכות כ”א)↩

2. (קהלת ט' י')↩