שיעור בוקר 21.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 113, "מבוא לספר הזוהר", אותיות ל"ו-מ"ב

קריין: "מבוא לספר הזוהר", בעל הסולם, אות ל"ו. "כתבי בעל הסולם", עמ' 113.

אות ל"ו

"(ולכאורה, נמצא בדבריהם, כעין סתירה. שהרי, מקודם לכן, אמרו, שרק מספירת המלכות, נמשכות הצורות אל המקבלים, שאומר אלא כד נחית לאמלכא על בריין וכו', שז"ס וביד נביאים אדמה. וכאן אומר שמבריאה ולמטה, דהיינו, מבינה ולמטה, נמשכות הצורות אל המקבלים.

והענין הוא, כי באמת, אין צורה ותמונה נמשכת, אלא מבחי"ד, שהיא המלכות. וממנה נמשכים הכלים, במקום המקבלים. ולא כלום מט' ספירות ראשונות, שהן כתר חכמה בינה תפארת, כמו שנתבאר בפתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ח.

אלא, בעולם התיקון, נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין, שפירושו, שהעלה ספירת המלכות, הנבחנת למדת הדין, והביאה תוך ספירת הבינה, הנבחנת למדת הרחמים, כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ח. ולפיכך, מאז ואילך, נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה, כמו שאומר כאן.

באופן, שהזהר מתחיל לדבר, משורש האמיתי של התמונות, שהן הכלים. ואומר, שהן במלכות. ואח"כ אומר, שהן בבריאה, היינו מכח השיתוף, שנעשה לתיקון העולם. וכן אמרו חז"ל: "מתחילה ברא הקב"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמה מדת הרחמים".

ודע, שהע"ס כח"ב תו"מ, יש להן כינוים רבים בספר הזהר. דהיינו, לפי הוראותיהן המרובות. וכשהן מכונות בשם "כתר", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", - תהיה הוראתן להבחין, בין כלים דפנים, הנקראים "כתר" ו"אצילות", דהיינו "כתר" ו"חכמה", לבין כלים דאחורים, הנקראים "בריאה", "יצירה" ו"עשיה", דהיינו "בינה", "תפארת" ו"מלכות".

אשר הבחן הזה, יצא בהם, מכח השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים, כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה, באות קפ"ג. ומשום שהזהר, רוצה לרמז, ענין השיתוף של המלכות בבינה, לכן מכנה הזהר, לספירה הבינה בשם בריאה. כי מקודם שנעשה השיתוף הזה, לא היתה תמונה וצורה בבינה, ואפילו כלפי המקבלים, אלא רק במלכות לבדה).

אות ל"ז

וממשיך שם: אבל בתר דעביד, האי דיוקנא, דמרכבה דאדם עלאה, נחית תמן ואתקרי הוי"ה. בגין דישתמודעון ליה, במדות דיליה, בכל מדה ומדה - אבל לאחר שעשה, אותה הצורה, של המרכבה דאדם העליון, ירד ונתלבש שם. והוא נקרא בו, בצורת ד' אותיות הוי"ה, דהיינו הע"ס, כח"ב תו"מ. כי קוצו של הי' הוא כתר, י' היא חכמה, ה' היא בינה, ו' היא תפארת, ה' אחרונה היא מלכות. בכדי שישיגו אותו ית', בדרך מדותיו, דהיינו הספירות, ובכל מדה ומדה שבו".

אות ל"ח

"ביאור הדברים: כי מבריאה ואילך, דהיינו מבינה, אחר שנשתתפה במדת הדין, שהיא מלכות, נמשכות התמונות והצורות אל המקבלים, שהן הנשמות. ולא ח"ו במקומה עצמה, אלא רק במקום המקבלים, כנ"ל. ואומר, שעשה אז, צורת המרכבה של אדם העליון, וירד ונתלבש בצורת אדם הזה.

כלומר, כי כל צורתו, של גופו, של אדם, בתרי"ג הכלים, אשר לו, נמשכים מן הכלים של הנשמה. כי יש להנשמה תרי"ג כלים, המכונים רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים, הנחלקים לה' חלוקות, ע"פ ד' אותיות הויה וקוצו של יוד:

א. הראש שלה, הוא בחינת כתר,

ב. ומפה עד החזה, הוא חכמה,

ג. ומחזה עד הטבור, הוא בינה,

ד. ומטבור עד סיום רגלין, הוא ב' הספירות תפארת ומלכות.

וכן התורה, בכללה, נבחנת בסוד פרצוף אדם, שה"ס רמ"ח מצות עשה, כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה מצות לא תעשה, כנגד שס"ה גידין. ויש בה ה' חלוקות, שה"ס ה' חומשי תורה. וזהו המכונה דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה, דהיינו אדם דבריאה, שהוא בינה, שממנה מתחילים אלו הכלים, להמשך במקומם של הנשמות.

ומכונה "אדם העליון". כי יש ג' בחינות אדם בספירות, דהיינו:

א. אדם דבריאה,

ב. אדם דיצירה,

ג. אדם דעשיה.

אמנם, בכתר וחכמה, אין שום תמונה כלל, שיתכן לכנותה באיזה אות ונקודה, או בד' אותיות הוי"ה, כנ"ל, ולפי שמדבר כאן, מעולם הבריאה. לפיכך מדייק לומר אדם עלאה. אמנם, תזכור תמיד דברי הזהר, שאין תמונות הללו, במקומן של הספירות, בינה ות"ת ומלכות, אלא רק במקומם של המקבלים. אלא, משום שאלו הספירות, משפיעים הכלים ולבושים ההם, בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, בכדי שהנשמות ישיגו אותו, על ידי האור, הנמשך להם, במדה וגבול, ע"פ תרי"ג האברים שלהם, לכן אנו מכנים גם למשפיעים, בשם "אדם". אמנם שם, הם רק בבחינת צבע לבן, כנ"ל באות ח', עש"ה."

אין כאן כל כך חידוש, הוא רק נותן לנו סדר.

אות ל"ט

"ולא יוקשה לך: הרי ד' אותיות הויה וקוצו של יוד, הן ה' כלים, כנ"ל. כי הכלים מכונים תמיד "אותיות". והן סוד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, כנ"ל. הרי מפורש, שיש כלים גם בכתר וחכמה, שעליהם רומזים קש"י והיוד דהויה.

והענין הוא, כי מה שאומר, התמונות והמדות, שהן הכלים, מתחילות מבריאה ולמטה, דהיינו בג' הספירות, בינה, ת"ת ומלכות בלבד, ולא בכו"ח, היינו מבחינת מהותן של הספירות.

אמנם נודע, שהספירות נכללות זו מזו, ויש ע"ס, כח"ב תו"מ בכתר. וכן כח"ב תו"מ בחכמה. וכן כח"ב תו"מ בבינה. וכן בת"ת, וכן במלכות. ולפי"ז נמצא, שבכל אחת מה' הספירות, כח"ב תו"מ, נמצאות ג' הספירות, בינה ותפארת ומלכות, שמהן באים הכלים.

ובזה תבין:

שקוצו של יוד, שה"ס הכלים דכתר, יורה על בינה ותו"מ, הנכללים בכתר.

והי' דהויה, שהיא כלי דחכמה, יורה על בינה ותו"מ, הנכללים בחכמה.

באופן, שבחינת כתר וחכמה, הנכללים אפילו בבינה וזו"ן, אין להם בחינת כלים. ובחינת בינה ותו"מ, הנכללים אפילו בכתר חכמה, נוהג גם בהם כלים.

ומבחינה זו, יש באמת, ה' בחינות אדם: כי הבינה ותו"מ, שבכל ה' הספירות, משפיעים בסוד מרכבה דאדם. ולפיכך:

א. יש אדם מבחינת כתר, ונקרא אדם קדמון.

ב. ויש אדם מבחינת חכמה, ונקרא אדם דאצילות.

ג. ואדם מבחינת בינה, ונקרא אדם דבריאה.

ד. ואדם מבחינת תפארת, ונקרא אדם דיצירה.

ה. ואדם מבחינת מלכות, ונקרא אדם דעשיה.

אות מ'

וקרא: אל, אלקים, שדי, צבאות, אהיה. בגין דישתמודעון ליה, בכל מדה ומדה, איך יתנהג עלמא בחסד וגבורה, לפי עובדיהון דבני נשא - וקרא עצמו בשמות: "אל", "אלקים", "שדי", "צבאות", "אהי"ה". בכדי שיכירו אותו ית', בכל מדה ומדה שבו. כי עשרה שמות שבתורה, שאינם נמחקים, ה"ס עשר הספירות, כמ"ש בזהר ויקרא, אות קס"ח:

א. ספירת הכתר נקראת אהי',

ב. ספירת החכמה נקראת יה',

ג. ספירת הבינה נקראת הוי"ה בניקוד אלקים,

ד. ספירת החסד נקראת אל,

ה. ספירת הגבורה נקראת אלקים,

ו. ספירת ת"ת נקראת הוי"ה,

ז. ב' הספירות, נצח והוד, נקראות צבאות,

ח. ספירת היסוד נקראת אל חי,

ט. ספירת המלכות נקראת אדנ"י.

אות מ"א

דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין, איך ישתמודעון ליה, ואיך יתקיים, מלא כל הארץ כבודו - ואם לא היה מתפשט אורו ית', על כל הבריות, על ידי שנתלבש כביכול, באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות, זוכות להכיר אותו ית', ואיך היה מקוים הכתוב "מלא כל הארץ כבודו"?

פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלקי, להראות אל הנשמות, כמו שבו עצמו היה, אלו השינוים שבהספירות. שהוא, בכדי ליתן מקום, להנשמות, להכרה והשגה מספקת בו ית'. כי אז יקוים הכתוב: "מלא כל הארץ כבודו". דהיינו, כמו שאמרנו לעיל, באות ל"ג, ע"ש.

אות מ"ב

ווי ליה, מאן דישוה ליה לשום מדה, ואפילו מאלין מדות דיליה, כל שכן לבני האדם, אשר בעפר יסודם דכלים ונפסדים - ועם כל זה, ווי למי, שישוה לו ית', לאיזה מדה. כלומר, שיאמר, שהמדה נמצאת בו ית', כשהוא לעצמו. ואפילו באלו המדות הרוחניות, שהוא מתראה להנשמות, ומכל שכן במדות גשמיות, מטבע בני אדם, שיסודם מעפר, והם כלים ונפסדים.

דהיינו, כמו שאמרנו לעיל, באות ל"ד: "כי אע"פ שחפץ אלקי הוא, שהנשמות המקבלות תראינה, שהשינויים שבהן, הן במשפיע ית', עכ"ז צריך להיות ברור לנשמות, שאין בו ח"ו שום שינוי ושום מדה, אלא הוא רק חפץ אלקי, שיתדמה להם כן, בסו"ה "וביד הנביאים אדמה. ואם ח"ו יטעו בזה, אז ווי להם, כי אבדו כרגע מהשפע האלקי. ואין צריך לומר, כלפי הטפשים, שידמו לו ית', איזה מקרה, ממקרי בשר ודם, הכלה ונפסד". עכ"ל.

וטוב למעיין, שישכיל כל ההמשך, של הזהר הזה, המבאר ענין עשר הספירות וג' העולמות בי"ע. ואין כאן המקום, להאריך יותר."

שאלה: השמות של הבורא, כמו שמתוארים כאן, שמשויכים לעשר ספירות, האם אלו מילויים שבתוך עשר הספירות או עשר הספירות עצמן?

אלו עשר ספירות עם האור בתוכן.

תלמיד: מה זה אומר שבני אדם, מקובלים, מגלים את שם ה' בספירות?

הם הרי משיגים אותו. השם מורכב מכלי ומהאור שממלא אותו, ואת זה הם מבטאים.

תלמיד: למה לכנות את זה בשם מסוים אם יש כלי ויש אור שגם לו יש שם?

אלו שמות עם כינויים שהם מאותו סוג. אין בזה שום דבר אחר, אלא כדי שיהיה קל יותר להגדיר למה אתה מתכוון. בדיוק כמו בעולם שלנו, כשאתה מדבר על מישהו, על משהו, אתה מבטא איזו תפיסה מיוחדת, ייחודית שלך כלפיו, לא מעבר לזה.

תלמיד: התפיסה המיוחדת הזאת שהמקובלים מגלים, האם היא בכלי של עשירייה?

הם מגלים את זה בעשירייה, כן.

תלמיד: מה זה אומר שהכלי של העשירייה מקבל צורה כזו שהוא יכול להכיל בתוכו נגיד אור, או את שם הבורא, כמו אל חי, אדנ"י, אהי', וכן הלאה?

זה בהתאם למדרגה שבה הוא מייחס את כל ההבחנות שלו, איך הוא מתייחס לבורא. במידה שהוא דומה לבורא, באותה מידה של הידמות הוא מרגיש בתוכו, מודד, ובצורה כזו מכנה את הבורא.

תלמיד: איך הוא מודד את מידת ההידמות שלו לבורא?

נניח שאתה אומר על אדם כלשהו שהוא חכם, שיש לו איזו ייחודיות, אז אתה אומר את זה כי כך אתה משיג את זה וכך אתה קורא לו.

תלמיד: וכלפי הבורא, איך אני יכול למדוד, לבדוק?

אתה הרי משיג אותו. מה עוד יכול להיות? כל מי שמשיג אותו באותה דרגה, קורא לו באותו שם.

תלמיד: האם בזה אני מודד את ההשתוות שלי כלפי הכוח?

כן. בזה אתה מודד את מידת ההידמות שלך לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין אדם ודרגת המדבר?

אדם זה כללות, כך נקרא הנברא, "אדם". דרגת המדבר היא שאותו נברא מגיע לדרגת המדבר. האדם זה מה שאנחנו מכירים, בני אדם, זה הנברא שהוא בשר ודם שנמצא בצורה כזאת שאנחנו קוראים לו "אדם". ברוחניות אדם הוא הדומה לבורא, ואז אנחנו כבר מכנים אותו אחרת.

תלמיד: האם דרגת המדבר היא רק חלק אחד מהאדם?

באדם יש דרגות, כן.

תלמיד: מה זו הנשמה?

הנשמה היא האור הפנימי שהאדם משיג.

שאלה: כתוב שבעולם התיקון נעשה שיתוף מידת הרחמים בדין. מה הוא עולם התיקון על פי זה?

הוא עוזר לנו, או שבו אנחנו רואים איך מתקשרים מידות הרחמים והדין, והשילוב שלהם נותן לנו כבר השגה בעולם התיקון. דין ורחמים משלימים זה את זה, אי אפשר בלי דין ואי אפשר בלי רחמים, אבל כששניהם משתווים, מתחברים יחד, הם נותנים לנו את מידת התיקון.

תלמיד: אבל זה קורה עוד לפני עולם הנקודים, זה קורה לפני צמצום ב' שיתוף מידת הרחמים בדין.

כן.

תלמיד: אז למה הוא קורא לזה עולם?

אנחנו מדברים על זה שדין ורחמים מתחילים מעולם הבריאה. עולם האצילות מנהל את כול העניין, ועולמות בריאה, יצירה ועשייה מגלים את זה.

שאלה: באצילות יש קטנות וגדלות, ואם יש קטנות וגדלות, אז יש מידת דין ורחמים, כי קטנות זה דין.

בעולם האצילות אין קטנות וגדלות, כי כל המבנה של עולם האצילות הוא בינה, ולכן לא מורגשות שם קטנות וגדלות.

תלמיד: עולם האצילות הוא על כלים של בחינת שורש ושצרפו אליהם את בחינה א'. מה שיצא זה הקטנות שזו בחינת שורש ואחר כך עולם הנקודים שצרף אליו את הכלים. הכלים האלה שהוא צרף אליו, האם הם תמיד פעילים, או שיש מצב שהם נופלים מתחת לפרסה והם לא פעילים ואז רק השורש, מה שנולד בהתחלה, פעיל? האם יש כזה מצב או שהוא תמיד בכל הגודל?

על עולם האצילות אי אפשר להגיד שיש בו קטנות וגדלות.

שאלה: הוא כותב "אלא, בעולם התיקון, נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין, שפירושו, שהעלה ספירת המלכות, הנבחנת למדת הדין, והביאה תוך ספירת הבינה, הנבחנת למדת הרחמים". עולם התיקון הוא אצילות, נכון?

כן.

תלמיד: אז לפני שמגיעים לאצילות אין בכלל שיתוף של מידת הרחמים בדין.

אין.

תלמיד: בהמשך הוא כותב, "ולפיכך, מאז ואילך, נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה". המלכות, אפילו שהיא עוד לא עלתה לאצילות.

היא קיבלה לתוכה כלים דהשפעה ויכולה להתחיל להיתקן.

תלמיד: אבל הוא כותב הפוך, "נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה". מה זה אומר שיש כלים של מלכות בספירת הבינה?

זה אומר שבינה יכולה לתת את אור התיקון לפי מידות המלכות שבה.

תלמיד: האם גם לפני שמלכות מגיעה לאצילות, גם לפני עולם התיקון, יש איזו השפעה של שיתוף מידת הרחמים בדין?

לפי המידה שהכלים עולים לעולם האצילות הם מקבלים תיקון.

תלמיד: ומה קרה לפני שהיה השיתוף הזה כשעלו לעולם האצילות, האם לא היה תיקון?

עוד לא היה, הייתה שבירה.

תלמיד: אז בכלל לא הייתה הזדמנות לתיקון.

כן.

שאלה: מה מיוחד בזה שמלכות עולה לבינה?

שיתוף.

תלמיד: יש השתלשלות מלמעלה למטה, הבורא עשה השתלשלות כדי שהנברא יוכל לעלות אליו במנות קטנות.

בלי עליית מלכות לבינה לא היה שום תיקון.

תלמיד: למה מלכות לא יכולה פשוט כל פעם להידמות לבורא בעשר ספירות?

על ידי איזה כוח? אין כוח השפעה במלכות.

תלמיד: איפה נכנסת עליית מלכות לבינה? הנברא עכשיו רוצה להיתקן, איפה נכנסת הפעולה הזאת?

הנברא שרוצה להיתקן עושה פעולות שמביאות אותו לזיווגים שבהם יש דין ורחמים.

תלמיד: מה זה אומר שהוא עולה לבינה?

זה אומר שהוא מצמצם את המלכות שבו ועובד רק עם חלק ההשפעה שבו, הבינה שבו.

תלמיד: ואז הוא מתחיל להכיר את עשר הספירות, לפני זה הוא לא יכול לעשות כלום.

כן.

שאלה: האם הצמצום הוא על בינה או על מלכות?

הצמצום הוא על המלכות.

שאלה: היום קראנו הרבה, גם היו כמה שיעורים לאחרונה שקראנו בהם הרבה, זה מאוד מיוחד. לפעמים יש שיעורים שאדם ערני, ואז בקריאה הוא מאוד מאוד פעיל, ולפעמים הוא רדום. איך לדעת אם הייתה עבודה טובה, נכונה, בלמשוך המאור המחזיר למוטב?

זה תלוי באיזה מצב האדם נמצא. מתוך התכללות בינה ומלכות שהוא מקבל בשיעור הוא יכול אחר כך במשך היום להשתמש בזה.

תלמיד: מה זו התכללות בינה ומלכות שהוא מקבל בשיעור?

כלים דקבלה וכלים דהשפעה שנמצאים בו כבר בערבוביה, והוא יכול למיין אותם ולהביא לתיקון.

תלמיד: את הכלים שלו.

שלו.

תלמיד: ומה עם הכלים של החברים שאליהם הוא צריך להתחבר, מה הם מבחינתו?

הוא לא מתקן אותם.

תלמיד: אז מה הוא עושה כלפיהם?

הוא נכלל בהם.

תלמיד: מה הם כלפיו, בינה?

הוא משתמש בהם כבבינה, כן.

תלמיד: אמרת שהכלים של הבינה והמלכות שלו, כמו שהוא עבד בהם במהלך השיעור, הוא יכול במידה הזאת להשתמש איתם אחר כך במהלך היום. מה זה להשתמש נכון במהלך היום בהתכללות שאדם ספג במהלך השיעור?

נכלל בהם.

תלמיד: השימוש במהלך היום, האם הוא אקטיבי, פסיבי, הוא תוצאה של מה שהיה בשיעור?

זה תלוי בו.

תלמיד: האם תלוי בו מה הוא עושה במהלך היום?

כן.

תלמיד: או האם זו כבר תוצאה, תולדה של השיעור?

לא. השיעור נותן לו קשר, אבל חוץ מהקשר הוא משתמש בהם. רוצים או לא רוצים, גם כך אלו הכלים שאנחנו כל הזמן עובדים איתם. רוצים או לא רוצים, מבינים או לא מבינים, אנחנו נמצאים בהם.

תלמיד: זה כמו שרב"ש כתב במאמר, שלא משנה מה הוא מתפלל, הרי מה שחשוב זה מה שרשום על ליבו. באיזו מידה האדם צריך להיות בהכרה, במודעות, באקטיביות בעבודה, או כמו שאתה אומר שזה בסופו של דבר לא משנה?

ככל האפשר, אז כן. אבל להאמין שאפילו שלא מרגיש במה הוא נמצא הוא בכל זאת עובר על כל הכלים.

תלמיד: מה הכי אפקטיבי למשיכת המאור המחזיר למוטב במהלך השיעור? ומה הכי אפקטיבי למשיכת המאור המחזיר למוטב במהלך היום?

במהלך השיעור אני רוצה להידבק לאותן הפעולות שנמצאות בספר שלפניי, או למה שהקבוצה מדברת. ואחרי השיעור אני רוצה לצרף לכלים דהשפעה שלי את אותן הפעולות שאני עובר במשך היום. על מה שאני חושב באמצע היום, אני רוצה לצרף את כל המצבים האלה לכלים דהשפעה.

תלמיד: במהלך השיעור יש את הפעולות שאני קורא עליהן, רוצה להידבק בהן, ויש את הדברים שהקבוצה מדברת. ובדיבורים בין החברים שמביעים חסרונות ואתה שעונה, גם יש מאור המחזיר למוטב.

כן.

תלמיד: פה העבודה פחות ברורה, בזמן שיש דיאלוגים בין התלמידים לרב. בזמן שיש ספר ואנחנו קוראים יחד עם הקריין, אנחנו כבר די מתורגלים בזה, אומנם מתפזרים וחוזרים, אבל זה התהליך. בזמן שאנחנו שואלים שאלות ואתה עונה, איך הכי אפקטיבי למשוך את המאור המחזיר למוטב?

על ידי החיבור בינינו, על ידי זה שנכללים זה בזה ונכללים בדרגה עליונה יותר מאיתנו, רוצים להתבטל כלפיה, וכך מעלים את עצמנו, זה נקרא "נכללים עם העליון".

תלמיד: כשאתה מדבר, אז העבודה להתכלל בעליון היא יחסית ברורה, וכשהחבר שואל שאלה, במידה מסוימת ברור שיש חיסרון מהחבר ושהוא עליון ממך. אבל לפעמים יש מצבים שהחברים מביעים בצורה מאוד ארכנית את החיסרון שלהם, מה שבעבר לא היה. אני רואה שהיום אתה מאפשר, נותן לגיטימציה לחברים להביע חסרונות, או לפעמים אפילו לשתף, זאת אומרת זו לא ממש שאלה אלא הבעת דברים. ופה אני לא יודע בדיוק איך לעבוד, מה לעשות עם זה. האם זה אותו הדבר כמו שאלות רגילות?

האדם שואל מתוך מצפוני ליבו, לכן אנחנו צריכים להשתדל להבין אותו יותר, להתקרב אליו יותר, להתכלל עימו. וכשנכללים עימו, אז הבורא גומר את העבודה שלנו.

(סוף השיעור)