שיעור צהריים 27.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 584

מאמר ', "ביד חזקה ובחימה שפוכה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 584, "שמעתי" מאמר ע' "ביד חזקה ובחימה שפוכה".

ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה

שמעתי כ"ה סיון תש"ג

"להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?".

אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס.

ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.

ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים.

אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה.

מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."

זה המאמר, הוא לא ארוך, יש בו רק נושא ועניין אחד.

שאלה: הבורא דוחה ובצורה כזאת בודק האם לאדם יש רק רצון אחד בלבד. מה זה אומר שיש לו רק רצון אחד לדבקות בבורא?

שלא רוצה שום דבר חוץ מדבקות. נותנים לו כל מיני הפרעות משיכות לכל מיני דברים, פחדים, חרדות שיברח מהדרך, שיעזוב את זה, שזה מעייף אותו, אבל אם הוא בכל זאת ממשיך לאותו כיוון, כבר אין מה לעשות וכנראה שנותנים לו להיכנס. וזה הטיפול שהבורא נותן לנו.

תלמיד: יש איזו מידה, סאה לדחיות האלה?

לכל אדם לפי האופי שלו, לפי הטבע שלו, לפי כמה שמקבל מלכתחילה רצון לדבקות, בהתאם לזה נותנים לו כוח נגד שיתגבר עליו גם לפי הכמות וגם לפי האיכות, וזה מתבטא באורך זמן ועוצמת ההפרעות.

תלמיד: מה זה אומר שאדם מתגבר ומה זה אומר שנותנים לו להיכנס בסופו של דבר?

שהבורא כבר לא מעמיד בפניו הפרעות וכל אותן ההפרעות שהאדם עבר הופכות להיות דווקא לקשרים שקושרים את האדם לבורא.

שאלה: יש דבר כזה אצל המקובלים שאין הפרעות, שהבורא לא דוחה?

לא, אין דבר כזה. אבל עד כמה ואיך להתייחס אליהן, איך האדם בונה את עצמו? זה תלוי איך הוא מקבל את יחס הבורא אליו. זה קצת דומה לפלירט, כמו מה שיש בעולם הזה, שהנוקבא דוחה את הזכר, אישה שדוחה את הגבר שכאילו לא רוצה אותו, וזה לא שממש היא לא רוצה אותו, היא רוצה שהוא יגלה תשוקה, רצון חזק אליה, ולכן כך היא עושה.

אנחנו רואים את זה בכל מה שקורה בין זכר לנקבה אפילו בין החיות, בדרגת חי, וכך גם בינינו. והכול כדי שיהיה רצון גדול, חזק, נכון, בדיוק לחיבור, ולכן כך זה נעשה בדרגת דומם, צומח, חי, וכך זה נעשה בדרגת המדבר, בדרגה הרוחנית.

שאלה: כשאדם רוצה להידבק בבורא באמת, האם זה אומר שהוא נמצא במצב של אמונה למעלה מהדעת?

לא, עדיין לא. מדברים על בני אדם כמונו שעכשיו נמצאים בדרך להידבק בבורא, ועדיין לא באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: כשהאדם רואה שדוחים אותו ביגיעה, במאמצים שלו, האם אז עליו להבין את זה כהזמנה ללכת למעלה מהדעת מהבורא?

כן. אם אדם מרגיש שדוחים אותו, הוא צריך להבין שכך הבורא מתייחס אליו כדי לגדל בו רצון יותר חזק.

תלמיד: האם ניתן לדחות אדם כאשר הוא נמצא באמונה, האם יכול להיות מצב שכאילו האמונה לא מספיק טובה עבור הבורא?

כן, זה מעיד על כך שעדיין הרצון שלו לא בשל, לא מוכן לחיבור.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שהאדם צריך להתחזק באמונה, אז למעשה הוא צריך לחזק את הרצון שלו להשפעה?

כן.

שאלה: ההפרעות שנותן הבורא ספציפית עבורי אולי פחות מעניינות, אבל איך להרגיש אם הוא נותן לחבר, מה לעשות כדי שהחברים לא יפלו בגלל ההפרעות האלה?

לעזור לחברים שיש להם הפרעות אפשר רק על ידי דוגמה. אתה מראה להם שיש לך הפרעות ואיך אתה מתגבר נגד ההפרעות האלה, ואתה עושה את זה כך שכשהם רואים את זה, גם תהיה להם דוגמה כזאת וכוח לעשות כאלו דברים, ושיתגברו.

שאלה: האם בעשירייה כל אחד צריך לעבור את המצבים האלה או שאפשר לעבור אותם דרך התכללות?

לא, אין להגיע לדבקות ללא דחייה.

תלמיד: זאת אומרת שכל אחד בעשירייה צריך לעבור את המצבים?

כן. תלוי בכמות והאיכות, באיזה כוח, באיזה חוזק, אבל לכל אחד יש תקופה כזאת ולא אחת אפילו, שהבורא דוחה אותו וכביכול לא רוצה אותו. האדם לא מבין שכך הבורא מתייחס אליו. ולפעמים עד כדי כך הבורא דוחה אותו ולא רוצה אותו בכלל, שמאבד לגמרי רצון לשיעורים, רצון לחברים, רצון למורה, לכל דבר. לא אכפת לו שום דבר, פשוט יורד לגמרי לעולם הזה על כל מה שיש בו.

אבל "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אם בכל זאת הוא מחזיק לפחות במשהו בדרך, זאת אומרת מגיע לשיעורים ולסעודות, אף על פי שלא יכול ללמוד אבל איכשהו בכל זאת מחזיק, אז הוא עובר ונכנס לרוחניות.

תלמיד: אז על ידי דבקות בחברים הוא יכול לעבור את המצבים האלה?

כן. אין לו במה לאחוז יותר כי הבורא לגמרי התרחק, נסתר, וגם החברים תלוי כמה ומי הם. אבל כמו שכתוב "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", יום ועוד יום, וזה עובר והבורא כבר מושך אותו.

שאלה: איך להראות לעשירייה דוגמה על התגברות ועל הפרעה בצורה נכונה?

פשוט, שהחברות יראו שלמרות שיש לך בעיות, קושיות, הפרעות, את בכל זאת ממשיכה להיות בשיעורים, מעוררת אותן, מעודדת אותן, וזו העזרה שאת יכולה להראות להם.

שאלה: אם הבורא דוחה את האדם בחמה שפוכה, נותן לו עוד ועוד מצבים והאדם עומד בזה ונשאר ברוחניות, מה קורה הלאה?

אני לא יודע. תעשי ותראי מה שקורה הלאה. בדרך כלל בסופו של דבר הבורא מקרב את האדם.

שאלה: מה זה אומר "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", מה עושה השכל?

השכל אומר לך שאין מה לעשות, שאין מה לקוות, ששום דבר כבר לא יקרה, שהבורא באמת לגמרי נסתר ממך, התרחק ולא נמצא, ואפילו לא מורגש בכלים שלך שהוא קיים במשהו. וזה נקרא "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן", מה זה הזמן? שהאדם פועל יום יום, כביכול יש לו איזה קשר, ולפעמים אפילו אין כלום ובכל זאת הוא מחובר לחברים לפחות במשהו, עוזר להם במשהו, משרת את הקבוצה במשהו, וכך "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", וכך הולך ומתקדם. כך עובר הזמן ואדם שהוא קשור בכל זאת לקבוצה, מגיע לחיבור יותר משמעותי איתם וכך הוא יוצא מהמסתור הזה למדרגה חדשה.

תלמיד: יש אפשרות לזרז?

כן, רק על ידי חברים. רק על ידי קבוצה שאתה נכנס עוד ועוד, ועוזר יותר, ומושך את הקבוצה לבורא ומושך את הבורא לקבוצה, ועושה עבודה יותר אקטיבית.

תלמיד: וזה מה שמזרז את הזמן?

כן. ודאי.

שאלה: לפעמים הדחייה היא כל כך חזקה שהיא גורמת לי להרגיש בושה, כאילו אני לא ראויה. איך מתגברים על המצב הזה?

אני מסתכל על החברים ורואה איך הם נמצאים בדרך, ולמרות שהזמן עושה את שלו והם נחלשים, הם פועלים כנגד הזמן ועוזרים זה לזה עד כדי כך שסוחבים כל אחד לשיעור, ומסבירים, מדברים יחד כולם, בין השיעורים הם נמצאים בכל מיני חיבורים ביניהם, מדברים על מה שהיה בשיעור ומה קורה להם וכן הלאה, זאת אומרת, מעודדים איש את חברו. זה מאוד עוזר, יותר מכל דבר אחר, לכן כתוב "איש את רעהו יעזורו". דווקא ההיפך, אדם שחושב ש"מה כבר יכול להיות אם אני אתנתק מהם", ההיפך. אם הוא יתחבר איתם אפילו ללא שום סיבה, ללא שום רצון, הוא יראה עד כמה זה פועל.

תלמידה: למה הבורא צריך לבחון אותנו, להעמיד אותנו כל כך הרבה במבחן, כאילו שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו. מה הסיבה לזה?

זה לא כמו שאנחנו חושבים במוח שלנו. הבורא רוצה להכין אותנו לזה שאנחנו נרגיש אותו ולכן כך הוא עושה. הוא רוצה שאנחנו נגיע אליו עם רצון חזק, גדול. זה כמו אישה שמפלרטטת עם גבר, מחזרת והיא סובבת אותו, כתוב שהנוקבא סובבת את הזכר. היא סובבת אותו עד שהוא מסתכל עליה, עד שהוא רוצה אותה, עד שמתחיל ללכת אחריה. וזה מה שאנחנו רואים בחיים שלנו, אפילו בין החיות. אז הבורא מצפה, מחכה לזה שיהיה לנו רצון מספיק גדול, עמוק, כדי שאנחנו נגלה אותו ונגלה אותו בשמחה ולעומק.

שאלה: האם אפשרי להחזיק בלימוד מבלי לחשוב על זה שאני אקבל שכר?

אז בשביל מה? האם יש איזו פעולה בחיים שלך שאת עושה ללא מטרה? אני לא חושב. אמנם את לא תמיד מבינה את זה, מרגישה את זה, אבל את תמיד עושה משהו כדי להשיג משהו, וכך גם בעבודה הרוחנית.

שאלה: מה צריכה להיות העבודה הפנימית שלנו בהתגברות על ההפרעות כדי לא להתחבא מהן אלא דווקא להתגבר בצורה הנכונה, בכוונה הנכונה?

אנחנו אף פעם לא מוכנים לבעיות שמתגלות לנו בדרך הרוחנית. אנחנו אף פעם לא מסוגלים לקפוץ מעליהן. כשאנחנו רואים את הבעיות אנחנו יכולים להתחבר בינינו יותר חזק ואז אנחנו עוברים מעל הבעיה. רק עבודה בצורה כזאת היא נכונה.

שאלה: מה יש בדחיות שעוזר לנו להעמיק את הרצון?

הדחיות מעוררות את הרצון, הן מזעזעות אותנו. אנחנו רוצים להגיע למשהו ופתאום מקבלים דחייה, או סטייה. יש דחייה שהיא בדיוק כנגד הדבר שאנחנו רוצים להתקרב אליו, ויש סטייה, שאנחנו רוצים להתקרב אבל פתאום מרגישים איזו רוח זרה שבאה מהצד. וכאן אנחנו צריכים ללמוד לעבוד, והעיקר הוא להחזיק לפנינו את המטרה. המטרה היא חיבור בינינו ובתוך החיבור בינינו חיבור לבורא, שני דברים בסך הכול.

שאלה: האם יתכן שהבורא דוחה אותנו בצורה פרטית, ואז הוא מושך אותנו דרך העשירייה?

כן. גם זה קורה, וזה טוב. הוא ממש מקצר לנו את הדרך, מראה לנו איך אנחנו יכולים להתקרב אליו. לא על ידי כל מיני בעיות שונות כאלה וכאלה, אלא דווקא בצורה כזאת, שאנחנו רואים שרק על ידי החיבור אנחנו מתקרבים אליו.

שאלה: יש רצון גדול לעורר את החברות כלפי גדלות הבורא, הבעיה היא שיש חברות שלא מגיעות לפגישות המשותפות שלנו שבהן יש את ההשפעה הגדולה ביותר שלנו זו על זו.

אני לא יודע מה לעשות. את זה אתן צריכות איכשהו לסדר. מתי יש לכן את הפגישות המשותפות האלה?

תלמידה: כל יום, לכל עשירייה יש את המפגשים שלה, כמה מפגשים אפילו במהלך היום.

אני לא יודע מה לעשות. אתן צריכות בכל זאת להשפיע עליהן איכשהו, להזמין אותן לפגישה, לפחות פעם ביום. מתי שנוח להן.

שאלה: שמתי לב שיש כזאת הפרעה מצד הבורא, שאני יכולה להידבק ולהתחבר לחברות, כאשר אני מבקשת עבור החברות, עבור החיסרון שלהן. ויש כזאת הפרעה, שאני שרואה שהן מסתדרות עם ההפרעות שהן מקבלות, אז למה לבקש עבורן? יש כביכול איזו אי התאמה, על אף שאני מבינה בשכל שכל חברה מקבלת הפרעות ובלי התמיכה שלי היא לא יכולה להסתדר עם ההפרעה.

כל מה שקורה מגיע מהבורא. הבורא דוחה כל אחד מאיתנו כדי שנעשה מאמץ ונתקרב אליו כנגד אותה הדחייה, ובזה מסתכמת העבודה שלו והעבודה שלנו. הוא דוחה, אנחנו כנגד הדחייה הזאת צוברים כוחות ומתקרבים אליו. אנחנו עוד יותר מתקרבים בינינו, עוד יותר פונים אליו, אפילו כשיש חוסר שביעות רצון מההתנהגות שלו, מהיחס שלו כלפינו, העיקר להוכיח לו, לשכנע אותו שאנחנו רוצים להיות בקשר איתו, בינינו ואיתו, זה צריך להיות מובן. כל זה מגיע ממנו, והוא מחכה לתשובה נכונה מאיתנו. אז בשום אופן לא להתייאש, ללכת ראש בראש, להתווכח, לפנות אליו שוב ושוב כדי לעשות מה שצריך עבורנו. אנחנו צריכים קשר בינינו וקשר איתו.

שאלה: האם אפשר להיכנס לרוחניות בלי שהבורא ידחה את האדם מהשיעורים ומהחברים?

כמעט ולא. אין דבר כזה, זה כתוב בכל המקומות, בכל המקראות. אדם שמקבל הרבה דחיות, מגלה לפי זה שהבורא אוהב אותו.

שאלה: פעם בחודש בערך יש לנו אסיפות גדולות, יש אסיפת נשים כל שבוע, יש ישיבות חברות של נשים. מה זה נותן לנו, איזו עוצמה אנחנו יכולות לקבל או להעביר על ידי זה?

חיבור, מה הבעיה. מה אנחנו צריכים חוץ מחיבור, כלום. כולנו יחד צריכים להתחבר לרצון אחד משותף, לחבר את כל הרצונות לאחד גדול. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה לעשות אם לחבר הפרעה, הרגל של שנים של שתיית אלכוהול. מראים לו שחשיבות המטרה יותר גדולה וזה לא עוזר, לא ניתן לתת לו דוגמה איך להיפטר מזה. אולי יש לך איזה ניסיון או עצה איך צריך לפעול. האם להגיד לו בצורה יותר קשוחה או שתהיה בעשירייה או שלא, או תקבל טיפול. יש איזו סכנה לאבד את החבר, יש בעיה, מה עושים?

אתם צריכים לשקול ולעשות חשבון מאוד מבורר האם עדיף לכם להתנתק מהחבר האלכוהוליסט, ולא לסכן את כל הקבוצה ולא להרגיש על עצמכם את הלחץ הזה, או להשאיר אותו ולהתייסר איתו, להתייגע איתו. אני אישית לא מאמין שאם זה אלכוהוליסט אמיתי, אפשר להסתדר איתו ולהתקדם איתו למטרה.

שאלה: יש לך הרבה ניסיון, איזה התנהגות מבחינתנו בעיני הבורא נראית כפלירט?

פלירט כלפי הבורא? נראה לי שזה לא ממש עובד. כיוון שכשאנחנו ממש מתקרבים לבורא, אנחנו מרגישים את עצמנו חשופים, ערומים מכל הלבושים. לבושים הם הסתרות. "הנה אני עומד בפניך פשוטו כמשמעו עירום", זה מה שאנחנו מרגישים בפני הבורא. מה עוד אני יכול להרגיש, במה אני יכול להתלבש לפניו? לכן אין כאן שום פלירט, אני רוצה פשוט לחשוף את עצמי, ובלב ונפש, ממש להידבק בו, ובעיקרון אחרי זה אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בו.

שאלה: מה זה בעצם גילוי הבורא? זו הרגשה שאני מתמלאת באהבה, זה דומה להתאהבות? מהי התחושה של גילוי הבורא?

אני לא יכול להסביר את זה.

תלמיד: אני זוכרת שלפני שנים אחד החברים ביקש ממך לתאר את זה ואמרת שזה כאילו שאנחנו נמצאים באיזה ענן עטופים בחום ואהבה.

כן, זה מה שאפשר להגיד.

תלמיד: זאת אומרת, בשביל להגיע להתקרב למקום הזה אני לא צריכה לדעת איך זה מרגיש?

לא, את צריכה להשתוקק לזה, וכשיתגלה אז את תביני שאת נמצאת באמת בדבקות בבורא.

שאלה: הבורא תחילה שולח דחיות קלות, הפרעות גשמיות, חומריות, וכשהאדם מתגבר עליהן דוחים אותו כבר ביד חזקה. האם דחייה ביד חזקה משמעה שהבורא לוקח את הטעם מהעבודה הרוחנית?

כן.

שאלה: יש לי רצון מאוד גדול להידבק בבורא ולא בשום דבר אחר, והוא באמת שולח לי את המרכבות האלה. האם אני יכולה לעשות משהו כדי להגיע לדבקות שלמה בעשירייה כדי שהבורא לא ישלח את המרכבות האלה ואוכל להקדים אותן?

עדיף שלא תעמידי שום תנאים בפני הבורא, אלא תפעלי כנגד כל ההפרעות האלה להגיע ליתר קשר עם החברות. זה מה שאני מייעץ לך ותראי שהכול לטובתך, ואת לא צריכה לסלק שום דבר מהדרך שלך.

תלמידה: כלומר צריך לעבור את המצבים האלה?

כן.

שאלה: איך אני יכול להדביק את עצמי לאור הבורא, למצוא את החיסרון הזה אצלי בלב?

רק על ידי זה שאתקרב לחברים ואשתדל להיות איתם ממש בחיבוק. אז אני אתחיל להרגיש מה חסר לי כדי להיות דבוק בבורא.

שאלה: הבורא תמיד דוחה אותנו כדי שנגביר את הרצון למדרגות גבוהות יותר, האם זה תמיד יהיה ככה?

לא, זה יהיה הרבה יותר, הרבה יותר בכל מיני צורות ערמומיות כדי שנלמד איך בכל זאת להתקרב לבורא ולהסתובב סביבו וכך להיכנס לחיבור. זו העבודה שלנו. אם אנחנו נמצאים בזה ומכוונים את עצמנו לבורא ומבינים שכאן המשחק שלו כדי שנגביר את הרצון ונתאים אותו לרצון שלו כמו שקע - תקע, נצליח מהר מאוד להגיע לחיבור.

שאלה: למה הבורא תמיד מראה לי שכל הרוע בעולם קיים בתוכי?

כי זה באמת ככה. אם זה לא היה בך, לא היית רע. אנחנו רואים את הרע במידה שהוא נמצא בנו. תחשבו על זה.

שאלה: אני לומדת כבר שנתיים ועוד לא הייתה לי דחייה מהסוג שהייתי רוצה פשוט לעזוב את חכמת הקבלה, פה ושם היה משהו קטן, מעצבן, לא יותר. האם המצב המתואר פה, שממש לא רוצים ולא יכולים, צריך לעבור על כל אחד מאיתנו?

כן, כל אחד צריך לעבור את המצב הזה, ואם תחזיקו זו בזו תעברו אותו בקלות ובמהרה.

שאלה: בעשירייה כולם אנשים שונים. גם ברובד הרוחני כל אחד מאיתנו נמצא במדרגה אחרת ולכל אחד שולחים הפרעות בהתאם למידה בה הוא יכול להתמודד איתן, לאחד קל יותר, לאחר דברים כבדים יותר. האם ההפרעות הן פרופורציונאליות למידת החיבור בה האדם יכול להתחבר עם העשירייה ותלויות בתפילה?

כן.

תלמידה: האם נכון שכשיש הפרעה מאוד גדולה, באותו רגע פשוט צריך להתבטל ולהתפלל רק עבור התקדמות העשירייה ולא על עצמי?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שהבורא מפלרטט איתנו. האם נוכל להגיע למצב בו אנחנו נפלרטט עם הבורא, נרמה אותו כדי לעשות לו עוד יותר תענוג אחר כך?

תנסו.

תלמיד: זה אפשרי?

כמובן. אתם תראו שהפעולות שלכם הן למעשה כאלה.

שאלה: האם ההתחייבויות בחיים החומריים הן כמו דחייה מהבורא. ואם כן אז האם התגובה הכי נכונה היא להתחייב למצוא זמן, למרות ההתחייבויות הגשמיות, כדי להיות עם החברים בזמן השיעור?

כן. אבל צריך בכל זאת לחשוב. אנחנו חיים בשני עולמות, בעולם הגשמי ובעולם הרוחני, ולכן אנחנו לא יכולים לזרוק את כול מה שיש לנו בעולם הגשמי, ולהיכנס לרוחניות. וגם ההיפך לא יכול להיות. מה ייצא מזה שאשקיע את עצמי כולי בעולם הגשמי, מה עם הרוחניות שלי "בשביל מה אני חי". לכן צריך לחשוב איך לשלב את שני העולמות, גם את העולם הגשמי וגם את העולם הרוחני. תשתדלו ותעשו.

שאלה: כשאתה מרגיש דחייה מהבורא, קשה להתבטל ועוד יותר קשה להיות בשמחה. מה צריך להיות הצעד הראשון?

לשמוח, כיוון שאת זה הבורא עושה והוא עושה זאת רק לשם ההתקדמות שלך. לכן, יחס כזה ברור ומובהק שלו כלפייך, טוב או רע, אין לזה חשיבות, מאוד עוזר לך לזרז את התיקון ואת ההתקדמות למטרה.

שאלה: מלכתחילה הצורה ניתנה לי על ידי הבורא, מובן שהצורה משתנה תחת השפעת הקבוצה. הקבוצה מלטשת, אבל כשיש דחייה ואתה עף מהקבוצה, הצורה משתנה והבורא מוסיף. הצורה הזאת משתנה גם אצל החברות שלי, ואז אי אפשר למצוא שם את המרכז כדי איכשהו להתחבר. מה עושים?

צריך בכל זאת לנסות כל הזמן להיות קשורות אחת בשנייה ולחזק את הקשר הזה. המשימה העיקרית שלכן זה לחבק את כולן, את כול הנשים בקבוצה ואז הכול ייצא. ולא חשוב מה יקרה ואיזה הפרעות הבורא ישלח לכן, הרי הכול מגיע ממנו. אתן תתחבקו ותחזיקו אחת בשנייה עוד יותר חזק. בזה טמונה ההצלחה שלכן, המפתח להצלחה שלכן.

תלמידה: האם במידה שהעביות גדלה, משתנות גם התוספות האלה כל הזמן?

אז מה? אתן תזכירו אחת לשנייה והכול יהיה מצוין.

שאלה: איך לפעול בצורה נכונה כשמגיעה איזו הפרעה? לקבל, להסכים עם הבורא או להתפלל, או לחפש איפה להשקיע מאמצים או דרך אחרת. ממה להתחיל?

אין פתרון אחד, יחיד. אתם בעצמכם צריכים לחשוב, מה עכשיו יכול לחזק את הקשר בינינו ועם הבורא. זה כבר מה שנקרא "קבלה מעשית". אתם מתחילים עכשיו דרך כזאת, צעדים כאלה שצריכים להוביל אתכם לגילוי הבורא, בתוך החיבור שלכם.

תלמיד: מה הם הכלים העיקריים, שאפשר להשתמש בהם?

מה שקיים במאמרים של בעל הסולם והרב"ש, זה כל מה שיש. וחוץ מזה אין שום דבר אחר, רק כמובן הניסיון שלנו. הפרקטיקה עוזרת לנו להבין טוב יותר מה כתוב שם, איך לעבוד עם זה, אבל בעיקרון הבורא מתגלה בחיבור בינינו.

תלמיד: כאשר אני רואה את ההפרעות הפרטיות שלי, יש לי אלגוריתם אחד. כאשר אני רואה את ההפרעות של הקבוצה זה משהו אחר, או שזה אותו דבר?

זה יתבטא ויורגש אחרת, כיוון שבכל זאת אלה לא הרצונות הפרטיים שלך. אבל בעיקרון זה אותו דבר. העיקר כל הזמן לתאר לעצמך את הבורא, כמרכז החיבור שלכם.

שאלה: כאשר אנחנו עובדים עם עצמנו בצורה פנימית, מבררים משהו עם הבורא, עדיף לעשות את זה דרך העשירייה, או בעבודה פנימית אחד על אחד. כיוון שכאשר אנחנו מעלים איזו שאלה לדיון בעשירייה דרך סדנאות וכן הלאה, זה הופך ברור יותר והשאלה מתבהרת ואני חושבת שאנחנו בונים את הכלי של העשירייה בזה ומחזקות את החיבור. אז איפה האיזון, לעבוד תחילה בצורה אינדיבידואלית, או ישר להוציא את השאלות שנוגעות לעבודה הפנימית הרוחנית לתוך העשירייה?

אתן תמצאו בעצמכן. זאת החלטה אינדיבידואלית של כל עשירייה.

שאלה: החברים והחברות נתקלים בכל מיני הפרעות וכשמדברים על זה בשיעור הלב נפתח. אני יודעת שהרבה מתביישים לדבר על ההפרעות שלהם בקבוצה. אבל הרי ההפרעות האלה ניתנו לנו כדי שאנחנו נתחבר סביב האדם הזה. נכון?

אני חשוב שאין הפרעות שאי אפשר לחלוק אותן. זו טיפשות כזאת שאנחנו כאלה אינדיבידואליסטים, אגואיסטים, לא יכולים להגיד שום דבר זה לזה. הכול לא נכון. אין לנו מה להסתיר אחד מהשני, כולנו אותו דבר, לחלוטין, בכול דבר.

תלמידה: אולי אנחנו צריכים שתהיה לנו מחברת של תלונות לבורא.

לבורא?

תלמידה: כן. בדיוק. ואחרי זה ביחד אנחנו יכולות לעזור זו לזו.

תנסי. תמיד צריך לנסות הכול.

שאלה: אני שומע את התוכניות איתך מסביב לשעון, ומה שהקלטת עם החבר, "סודות הספר הנצחי" וחבר שם שואל שאלות נוקבות. האם יש תחליף לשאלות כאלה נוקבות?

כן. אם יהיו אנשים כאלה שישאלו שאלות נוקבות אז אני אענה. אני יכול לפעמים להצטלם איתם, לצלם איזה קליפים, סרטים. בבקשה. אני מוכן לכול דבר. כל עוד אני יכול, כל מה שאני יכול אני חייב לעשות.

תלמיד: אנחנו שומעים פעם אחרי פעם את התוכניות האלה ואני שומע שאתה מאוד שמח.

תודה רבה לך, אני אשתדל.

שאלה: איך להתפלל עבור העשירייה כשהראש שקוע בהפרעות, הלב לא בזה?

אף אחד לא מבקש ממך את הלב. מה אפשר להגיד על הלב. אתן תנסו כל הזמן, כל הזמן לפנות לבורא. כל הזמן כאילו לדבר איתו, להתקרב אליו, מבוקר עד ערב. תבטיחו שלא תיפרדו ממנו וכל הזמן תדברו ביניכן מה אתן רוצות להגיד לו, ככה בשקט, שלא יחשבו מהצד שיש לכן איזה בעיות נפשיות.

תעשו ככה כל הזמן. כל הזמן תהיו בקשר איתו. תאמינו לי, זה בשבילכן תהיי הפעולה הכי טובה בעולם.

תלמידה: אבל הקשר יוצא בתחושות שונות, פעם אהבה, פעם שנאה.

טוב מאוד, תמשיכו. תמשיכו.

תלמידה: תמיד לפני כנסים יש לנו הפרעות מאוד גדולות. כבר עשרים שנה אנחנו עושים כנסים. הראשון היה במוסקבה ב-2002, ואותה דינמיקה כל הזמן. יש לנו כנסים כל שלושה חודשים. עכשיו יש הרבה מאוד קבוצות שמכינות כנסים פיזיים, והצוות הווירטואלי שמכין את התוכן, אבל ברגע שהאדם מתחיל לקחת איזה תפקיד מיד יורדות עליו כמות אדירה של הפרעות.

מובן וטבעי. מפני מי שלוקח על עצמו עבודה טובה, לקרב את כולם למטרה, ולכן הוא מרגיש את המשקל הזה על עצמו.

תלמידה: איך לעזור לחברים?

רק להתחבר סביבו ולעשות את העבודה הזאת יחד איתו.

שאלה: אם הבורא מחזר אחרינו דרך פעולות הדחייה, האם אנחנו יכולים לשחק איתו באותה צורה?

לא, ההיפך. אנחנו צריכים למרות זאת להתקרב אליו, לתפוס אותו, להתחבר אליו.

אני מודה לכולם שהייתם בשיעור ונקווה שאתם שמעתם משהו טוב, בריא ושזה יעזור לכם. תקראו עוד פעם את המאמר, ממש, תקראו אותו. זה מאמר פשוט ולעניין.

נשיקות לכולם, חיבוק גדול לכולם. ביי.

(סוף השיעור)