שיעור בוקר 06.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

זה מסמך מאוד חשוב, עברנו ודיברנו על זה. "אמונה למעלה מהדעת" זה דבר יקר שעומד לפנינו כדי לעלות את עצמנו לדרגה אחרת של קליטת המציאות, קשר עם הבורא, הבנה והרגשה במציאות הרוחנית. כל זה נקרא "קבלת המציאות באמונה למעלה מהדעת", בהערכת הבינה, כוח השפעה, יותר מהערכת הכוח לקבל, כוח המלכות, דעת.

אם כך אנחנו נתחיל להתייחס למציאות, אז אנחנו נגיע למצב שבאמת לאט לאט זה ישתנה. אנחנו נזמין את האור המחזיר למוטב, שזה אור של בינה, והוא ישפיע עלינו עוד ועוד. והרצון לקבל שלנו שזאת מלכות, שזה כל הטבע שלנו, יתחיל להתרשם עוד ועוד מהרגשת הבינה, מהרגשת כוח ההשפעה, מהערכת ההשפעה יותר מהערכת הקבלה, עד כדי כך שאנחנו נתחיל לראות בנו שינויים, שינויים על טבעיים, למעלה מהטבע של הרצון לקבל שלנו.

בדרך יהיו כל מיני שינויים כאלה שלא יראה לנו שהם נורמליים, שזה שייך לעולם הזה, ובכלל לא יכול להיות שזה מתקיים. אבל צריכים לעבור את השלבים האלה עד שזה יקבע בצורה כזאת שיהיו לנו שתי רמות. רמה של הרצון לקבל שבה אנחנו חושבים, מרגישים, דנים, מודדים את עצמנו ברצון לקבל הגשמי. כמו שאנחנו מדברים נגיד עם ילדים או עם אנשים זרים ברצון לקבל בלבד, וכמו שכתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", הכול לפי הרצון לקבל שלנו. ורמה אחרת של תפיסת המציאות שבה אנחנו נמצאים ורוצים להיות בקשר בינינו בקבוצה, ברצון להשפיע.

וככול שנחבר את עצמנו עוד ועוד לרצון להשפיע, לחיות בו, להתייחס לחברים ולבורא דרך הרצון להשפיע הזה שאנחנו נתאר לעצמנו במאמצים שלנו עוד ועוד, כך אנחנו נתחיל לבנות את התנאים, שבהתאם למאמצים שלנו להיות ברצון להשפיע הבורא יסדר לנו עלייה לרצון להשפיע הזה, לדרגת הבינה מעל דרגת המלכות. כך נתחיל להרגיש לפעמים, מידי פעם, ואחר כך עוד ועוד גם בעוצמה, גם בתדר, שאנחנו יכולים להיות שייכים לדרגת ההשפעה, דרגת האמונה, להתעלות על עצמנו. זאת בעצם העבודה שלנו ב"אמונה למעלה מהדעת", עד כמה אנחנו יכולים להתעלות על הטבע שלנו.

קריין: קטע 73, כותב הרב"ש.

לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'.

וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו. (הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שאלה: כשאנחנו מנסים ללכת למעלה מהדעת אז גם הדעת שלנו גדלה, מה הצורך לרדת לתוך הדעת כדי לעשות את העלייה הזו?

אנחנו לא צריכים כל כך לרדת לתוך הדעת, כל פעם כשהבורא מסדר לנו דעת חדשה אנחנו צריכים להשתדל ללכת למעלה ממנה. ודאי שאנחנו מדברים רק על מה ששייך לרוחניות לא לעולם הזה לגשמיות, למשפחה, לעבודה שלנו, לא, אלא אני צריך על כל המצבים שמתגלים לי בקבוצה, בלימוד, בהפצה, על כל הדברים האלה אני צריך להתגבר בכוח השפעה על פני כוח קבלה, ב"אמונה למעלה מהדעת", זה הכול.

שאלה: להרגיש את העולם העליון זה נראה תנאי מקדים כדי להשיג את התפילה האמיתית שעולה מלב שבור, איך אפשר עכשיו כשאין לנו את הדרגה הזאת להתקרב לתפילה אמיתית בעשירייה?

רק דרך חברים ופניה לבורא אתה יכול לבקש ממנו לקבל קשר עם החברה שזאת כבר "דרגת הבינה" במשהו, ואז בזה אתה תתחיל להרגיש את כוח ההשפעה, כוח הבינה, כוח האמונה. כך אנחנו מגלים את זה בפועל.

שאלה: בעבודה בעשירייה יש לי שתי הבחנות, האחת ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" והבחנה אחרת היא "עיניים להם ולא יראו", מתי אני משתמש בהבחנה הראשונה ומתי באחרת?

"עיניים להם ולא יראו", מדובר על הרצון לקבל שהוא לא יכול לראות את האמת ולכן כל הזמן בצעדים הרוחניים שלנו אנחנו חייבים ללכת באמונה למעלה מהדעת. אחרת אנחנו לא מבצעים שום פעולה רוחנית, כאילו נמצאים במרחב הרוחני, בקשר בינינו בין החברים ובקשר בינינו לבורא, נותנים לנו הזדמנות להיות בזה אבל אנחנו לא משתמשים בכלים הנכונים. זה האזור שבו אנחנו צריכים לעבוד באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה.

תלמיד: ומתי אני משתמש ב"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"?

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אני משתמש בזה כשאני נמצא בעולם הזה, בכל מיני עסקים שבעולם הזה, או שאני נמצא בעולם הרוחני, אני נמצא בדרגת העולם הרוחני ואז אני מתייחס לזה שם, אחד מהשניים.

אם אני דיין, אם אני נמצא בדעת, אם אני יכול לברר את הדברים אז כך אני מתייחס, גם בגשמיות וגם ברוחניות. בגשמיות בכלים גשמיים וברוחניות בכלים רוחניים, אבל לא להתבלבל בין שני העולמות, לכל עולם להתייחס בכלים שלו.

שאלה: כתוב בקטע שצריך לעשות ביקורת על רוחניות מתוך החשיבות שיש לך, אבל אם השגת חשיבות אז מה יש לך לבקר?

אם יש לך חשיבות לרוחניות, דווקא עם החשיבות הזאת אתה יכול לבקר את הרוחניות שלך ולמדוד אותה אפילו.

תלמיד: אבל אין חיסרון לבדוק את זה.

קודם תגיע, אתה שואל על דברים שעוד אין לך.

תלמיד: האם זה כך גם כשהאדם נמצא בהתפעלות?

התפעלות זה לא שהשגת רוחניות, זאת רק התפעלות, כמו שילד מתפעל ממשהו.

תלמיד: נגיד כשאני נאבק להשיג חיבור, להשיג קשר, אז אני בביקורת על העבודה שלי, על מה שאני לא עושה נכון. וכשאני מקבל כוח מהקבוצה אז אין לי ביקורת, אני לא מבקר כלום כי קיבלתי כוח להיות עם הקבוצה. אז מתי עושים ביקורת?

תעשה ביקורת על העבודה שלך עם החברים, את זה יש לך ביד.

תלמיד: אני פשוט לא מצליח לתפוס איך מתוך חשיבות שהאדם מקבל דווקא אז הוא עושה ביקורת?

יש לך יחס לחברים, תבדוק את היחס הזה. עד כמה אתה נמצא בלב ונפש איתם, עד כמה אתה רוצה לדחוף אותם קדימה לבורא, עד כמה אתה נמצא בזה, תעשה את זה, תמדוד את זה אפילו, עד כמה זה היה אתמול, היום, ועד כמה אתה רוצה שזה יהיה מחר, את זה יש לך ביד, את היחסים שלך עם החברים.

שאלה: אני כל הזמן משתדל למדוד את עצמי בעשירייה, למדוד האם אני מתקדם עם העשירייה, אז האם אני כל הזמן בקו שמאל, זה קו שמאל בתוך העשירייה?

את קו ימין או שמאל אנחנו יכולים למדוד רק לפי המטרה. איפה אני נמצא לעומת המטרה שאליה אני רוצה להגיע ועד כמה אני מחובר עם הקבוצה בדרך. אם הנקודה שזה אני, קבוצה והמטרה נמצאים בקו אחד, אז אני הולך בקו האמצעי, בזה כדאי לנו כל הזמן להיות.

שאלה: בעל הסולם כותב "אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל", הוא עושה את זה מבחירה?

הוא עושה את זה מהבחירה שלו מפני שהוא מימש את קו ימין, התחבר לעשירייה, והתחבר ככל האפשר לבורא ובכך הוא מימש את קו ימין, ועכשיו הוא רוצה לתקן את עצמו גם מצד הכלים דקבלה שלו ולכן הוא עובר לקו שמאל.

אנחנו עדיין לא יודעים איך לעשות זאת בצורה פרקטית, במעשה, אבל נלמד איך לשחק גם מימין וגם משמאל, ואז נוכל לממש את עצמינו בקו האמצעי.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהוא מרגיש שהוא בעירום ובחוסר כל אבל בכל זאת החשיבות שלו לרוחניות היא עדיין למעלה מהדעת. מה המצב החצוי הזה, שהוא מרגיש גם וגם?

הוא עדיין לא השיג בדעת שלו חשיבות לרוחניות שהיא למעלה מהדעת.

תלמיד: צריך להשיג את החשיבות לרוחניות בתוך הדעת?

ודאי. אחרי שהוא מסיים את הפעולה בדרגה הנוכחית הוא צריך להרגיש שהשיג את החשיבות לרוחניות גם בתוך הדעת, וזה מה שמתפשט בו וממלא אותו.

שאלה: כשאנחנו רוצים את תכונת ההשפעה במהלך התפילה האם אנחנו צריכים לבטל את כל הרצונות שלנו? איזה סוג של תפילה עלינו להעלות כדי להשיג את תכונת ההשפעה?

רק כדי להיות מחוברים בינינו ועם הבורא, שזו בעצם הצורה הסופית של התיקון שלנו. את זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיסדר לנו, חיבור בינינו ועם הבורא. הצורה הזאת נכונה בכל מצב ובמצב בעלייה הרוחנית שלנו.

שאלה: איך מחזיקים בתפילה את שני הקצוות המנוגדים, למעלה מהדעת ובתוך הדעת?

אנחנו רוצים לעלות מהדעת ללמעלה מהדעת, ובכל פעם שתהיה לנו דעת יותר גבוהה. הלמעלה מהדעת שאליו אנחנו רוצים לעלות יהפוך לדעת, ושוב נעלה למעלה מהדעת וגם זה יהפוך לדעת, וכך נתקדם בכל פעם מדעת ללמעלה מהדעת, ולכן נהיה יותר חכמים, דווקא על ידי זה שאנחנו רוצים להתעלות למעלה מהדעת.

שאלה: מה פירוש המשפט "לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא"?

שבכל פעם הבורא יהיה אצלך למעלה מכל יתר הערכים בחיים שלך.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך להצדיק אותו בכל מעשה שהוא עושה כלפי בעולם הזה?

ודאי. לא רק בעולם הזה, אלא בכלל. כי הבורא הוא אין עוד מלבדו והוא למעלה מהכול והוא מקור הכול. ואם אתה לא מגלה שהוא טוב ומיטיב זה מפני שאלו הם הכלים שלך, ועליהם אתה צריך להתפלל שהוא יתקן אותם כדי שתראה שהבורא הוא טוב ומיטיב בכל דבר.

תלמיד: ומתי אתה מגיע לנקודה שאתה מצדיק אותו?

כשתצדיק אותו.

תלמיד: מתי, איך?

כשהוא יראה לך שהוא טוב ומיטיב בכל הכלים שלך.

תלמיד: זה רק בתכונת ההשפעה, לפני זה אין לך את זה.

בסדר, נכון, שייתן לך את תכונת ההשפעה.

תלמיד: ומה אני עושה בינתיים? זאת אומרת אם אני לא מצדיק אותו אני עלול להרשיע אותו.

נכון, אז אתה מבקש ממנו שייתן לך ראייה נכונה.

תלמיד: על ידי עבודה בעשירייה?

על ידי הכול. מה זה שייך? למה אתה מגביל את עצמך רק לעבודה בעשירייה?

תלמיד: איך אני עושה את זה לבד?

אני לא אומר שלא, גם על ידי העשירייה, אבל זה לא שאתה מגביל את עצמך במשהו. אתה רוצה לראות שהבורא טוב ומיטיב לכולם, מכסה את הכול וכך אתה רוצה לקבל אותו, נקודה. כל המוסיף גורע, אל תוסיף לזה דרך העשירייה או לא דרך העשירייה.

תלמיד: זאת אומרת, העבודה שלי היא להגיע להרגשה שאני מצדיק אותו במאה אחוז.

כן.

שאלה: כתוב שיש לו יכולת לתת תפילה אמיתית מעומק הלב על מה שחסר לו. אנחנו מבינים שזה חיסרון פרטי, איך לשלב אותו עם החיסרון של הכלל?

שאלה טובה. צריך להתכלל בכלל ולראות שהחיסרון הזה באמת שייך לכלל. זה תלוי במידת ההתכללות של האדם בכלל.

שאלה: אמרת לא להתבלבל בין שני העולמות. איך לא מתבלבלים בין שני העולמות בתוך העשירייה? האם בעשירייה יש בכלל עולם גשמי, מתי בעשירייה צריך ללכת למעלה מהדעת, ומתי בתוך הדעת?

מה ששייך לקבוצה ולבורא חייב להיות אצלנו למעלה מהדעת, ומה ששייך לתפקוד שלנו בעולם הזה בעבודה, במשפחה, עם הילדים חייב להיות בתוך הדעת.

שאלה: נתת דוגמה לגבי התינוק והדייסה, מה אם הדייסה לא טעימה לתינוק, איך הוא יכול לעשות נחת רוח לאימא? רוב הזמן אנחנו לא מרוצים ממה שאנו מקבלים מהבורא. מה לעשות?

במידה שהאדם רוצה להיות מקובל, הוא ירצה לעלות את גדלות הבורא לדרגה כזאת שאפילו אם הוא מקבל דברים לא טובים לפי הרצון שלו, התכונות שלו, אבל מפני שהוא קיבל את זה מהבורא הוא ירגיש בזה מתיקות. הוא יצטרך לעשות צמצום, מסך, אור חוזר וקבלה למעלה מהמסך בכוחות השפעה, בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת לבדוק את היחס לחברים, עד כמה אני נמצאת בלב ובנפש איתם ברצון להתקרב איתם לבורא. מה אם אני מגלה שאין לי רצון כזה, אפילו רצון לרצון אין לי. אני עושה את כל מה שבכוחי אבל הרצון לרוחניות לא מתחדש. מה עצתך?

להמשיך, כמה שיותר להשקיע את עצמך בחברים, בלימוד ובשיעור. השיעורים והקשר עם החברים הם בעצם האמצעים היחידים שיכולים להביא אותנו לרוחניות. להשקיע, להשקיע יותר, וכמובן אם אפשר גם בהפצה.

שאלה: האם גם בהפצה אנחנו צריכות ללכת למעלה מהדעת? מה צריכים להיות היחסים בינינו בהפצה?

אלו שתי שאלות שונות. עלינו להתייחס לכל העולם בצורה כזו, אנו צריכים לראות שהעולם הגיע לזמן, מגיע לו להגיע לתיקונים, ואנחנו חייבים לעזור לו, לסייע לו להיות בתיקונים. להיות בתיקונים זה נקרא להיות בקשר הדדי בין כל באי עולם, כך שהם מתקרבים זה לזה ומגיעים למצב שבורא אחד מתגלה בכולם.

שאלה: האם בהפצה אנחנו צריכות ללכת למעלה מהדעת, או שהיחסים צריכים להיות כמו במפעל?

בהפצה צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת, בכך שלא מסתכלים על העולם, שהוא רחוק מהתיקון, אלא אנו חייבים להראות לו את העתיד שלו, רוצה או לא רוצה, כי אנחנו נמצאים בדור האחרון, ואנשים צריכים לדעת לאן הם צריכים להתקדם.

שאלה: למה אנחנו לא מרגישות את הטוב והעונג שהבורא הכין לנו, איך אנחנו רוכשים את כוח המקור החלופי הזה של השפעה?

אנחנו לא מרגישים שהבורא משפיע לנו, רוצה את טובתנו ואוהב אותנו, מפני שזה יבלבל אותנו, זה יקשה עלינו להגיע לבורא בעל מנת להשפיע, ולהשתוות הצורה יותר גדולה.

לכן הבורא עשה זאת כך, כדי שנגיע אליו בהשתוות הצורה, להיות שווים לו במידה שנשווה את עצמנו אליו, אז הוא ברא בנו רצון לקבל הפוך ממנו, כדי שעל פני הרצון לקבל הזה נוכל להתקשר אליו בעל מנת להשפיע.

כך יהיו לנו שתי צורות, צורה טבעית שבה אנחנו הפוכים מהבורא, וכל פעם כשנעלה עוד ועוד ברוחניות נרגיש שאנו עוד יותר הפוכים מהבורא. והצורה השנייה שבה אנחנו קיימים היא שאנחנו דומים לבורא, קרובים אליו. שתי הצורות האלו צריכות להתקיים בנו ביחד, ובצורה כזאת כשיש ביניהן קו אמצעי אנחנו נהיה דבוקים לבורא בלב ונפש שלנו, ואז הנברא באמת יגיע לדרגת הבורא.

שאלה: יש חברות שעובדות בהפצה ומרגישות קצת שחיקה בתחום ההפצה בו הן עוסקות. האם מומלץ להמשיך באותה תחום הפצה, או אולי מומלץ להחליף את תחום הפצה לאחר?

יכול להיות שכדאי להחליף. יכול להיות שכדאי כל פעם לשנות, לנסות לשנות ואחר כך לחזור, או לא. אבל אסור לנו לעזוב את ההפצה, זה ברור. צריך להתייעץ עם האנשים שמבינים בתחום ב"בני ברוך" ועם מי שאחראי על ההפצה.

יש אצלנו אנשים שקוראים להם "ראשי הפצה", "ראשי שפות", כדאי לפנות אליהם ולבקש עצה. אבל ודאי שבלי להפיץ אנחנו לא נתקדם, לא יקדמו אותנו. אנחנו יכולים להתקדם רק בתנאי שאנחנו הופכים למורי דרך. גם נשים וגם גברים.

אם לא נעשה מעצמנו מפיצים איזו תועלת יש בנו? הבורא רוצה שנהיה הנציגים שלו, ואם אנחנו לא עושים את זה, אנחנו לא נתקדם.

בשביל מה הוא צריך אדם שיחיה במה שהוא יודע, מבין? האדם הזה גם לא יעלה. בעל הסולם כותב שבכל מה שהוא זכה, הוא זכה אך ורק מתוך זה שהוא רצה הפיץ את חכמת הקבלה ברבים. אנחנו רואים זאת בחייהם של כל המקובלים הגדולים במשך ההיסטוריה, הם התקדמו רק מתוך זה שהם פרסמו את כתבי קבלה ברבים.

שאלה: יש קצת בלבול לגבי האמונה למעלה מהדעת בכל מיני פעולות. לדוגמה, המעשר, זו פעולה גשמית, כביכול גשמית, אבל היא בעצם רוחנית. לתת מעשר זה למעלה מהדעת או בתוך הדעת?

מעשר זו לא פעולה גשמית.

שאלה: זה למעלה מהדעת?

כן, כי אני לא רואה תועלת מזה שאני נותן כסף. בעולם שלי זו פעולה אנטי אגואיסטית מובהקת. לעומת זאת דווקא מאוד ברור, שאם אני נותן מעשר, אני משתתף בהפצה. הפצת חכמת הקבלה בעולם מקדמת את כל העולם לגמר התיקון, לכן זה יקדם את כולנו, ואותי בפרט. בנוסף מעניין לדעת, שאם כל הפעולות שלנו יכולות להיות רק בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו לעשירייה, המעשר פועל אפילו כשאני לא נמצא בעשירייה, לא מתקרב לעשירייה, לא מתחבר איתם, אלא כשאני משלם את המעשר שלי.

זו פניה לאדם בצורה פרטית. אנחנו לא אומרים "בואו ניתן מעשר בעשירייה, אחר כך העשירייה תמסור את המעשר למעלה והלאה עד לפסגת הפירמידה". לא, אדם עושה זאת לבד. וזה העניין, מצד אחד המעשר הוא כנגד המלכות, וזו פעולה אישית של אדם שרוצה למסור את חלק המלכות שהוא לא יכול לתקן. מצד נוסף מהחלק הזה בכלל מתחיל כל התיקון בעשר הספירות שלו. כל התיקון הרוחני מתחיל מהמעשר.

תלמיד: אז למרות שזו פעולה חיצונית, שאני עושה בגופי, היא עדיין נקראת פעולה למעלה מהדעת?

כן. זה למעלה מהדעת בגלל שאתה לא רוצה, ובאמת לא יכול אף פעם לרצות לעשות את זה. ככל שאתה עובד ברוחניות, מתקדם ברוחניות, זו נשארת בשבילך פעולה קשה.

שאלה: מה זה אומר ללכת למעלה מהדעת בין מפיצים שעובדים ביחד? האם גם שם צריך להיות למעלה מהדעת, או שזה עניין של יחסי עבודה ושם לא עובדים בלמעלה מהדעת?

לא. אף פעם לא אמרתי שכך מפיצים צריכים לנהוג. המפיצים בדרך כלל הם אינדיווידואליסטים. כל אחד מפיץ בשטח שלו, לקבוצה שלו, ברמה שלו וכן הלאה. ולכן אין משהו שמקשר ביניהם. אלא אם כן, הם מכינים את עצמם בצורה כזאת. אבל אין שם שום דבר למעלה מהדעת. הם צריכים להכין את עצמם, איך הם מביאים את ידיעת מטרת הבריאה, מטרת התיקון לכל האנושות שנמצאת בתוך הדעת.

תלמיד: ואיך נהיית פעולה שתורמת להתקדמות רוחנית?

עם זה אנחנו פונים למסות וכשהן מתעוררות, מתוך זה אנחנו מתקנים את הכלי הכללי וגם מעלים את עצמנו.

תלמיד: אם עכשיו רוצים לדבר בעשירייה על כל מיני עניינים ארגוניים, כגון מתי נפגשים, כמה נפגשים, או בעניין חברים שמאחרים, יש כל מיני תופעות.

אבל מדובר בעשירייה עצמה?

תלמיד: כן בעשירייה. האם שם צריך ללכת למעלה מהדעת או שיש רובד בעשירייה שלא הולכים בו למעלה הדעת?

לא צריכים ללכת בלמעלה מהדעת. זה שייך לארגון, להתארגנות. למעלה מהדעת שייך רק להתעלות הרוחנית.

תלמיד: אפשר לחדד, במה לדוגמה לא הולכים למעלה מהדעת ואיפה כן, כדי לא להתבלבל?

תן לי דוגמה איפה אתם מתייחסים בלמעלה מהדעת בדברים גשמיים? זה מיועד רק להתקשרות הפנימית בינינו.

תלמיד: לדוגמה חבר מהעשירייה מאריך בדיבור בסדנה. אני צריך לקבל את זה למעלה מהדעת שכל מה שהוא אומר זה דברי אלוהים חיים ולהקשיב עוד ועוד, או שאני צריך להגיד, "לא. יש סדר. קבענו שמדברים קצר".

אם קבענו שזה הסדר אז קבענו וצריכים להגיד, כי בזה הוא מפריע לכולם.

תלמיד: אז פה אין למעלה מהדעת?

אין. זה שייך לקשר, לסדר שקבענו בתוך הקבוצה.

תלמיד: אז מה הכלל, אם אפשר לדייק?

הכלל הוא שאנחנו בהתקשרות בינינו רוצים לכוון את עצמינו לבורא ושהקשר בינינו יקבל אותה הצורה, אותה המהות כמו הבורא.

תלמיד: זה למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: איפה זה לא למעלה מהדעת בעשירייה?

בכל הסדרים הרגילים של העשירייה. קח איזה סדרן מבחוץ ושהוא יהיה הסדרן שלכם, אין שום בעיה בזה. אף על פי שזה לא בדיוק נכון.

תלמיד: הרבה פעמים חברים אומרים, יש לי כל מיני בעיות גשמיות אני צריך ללכת למעלה מהדעת להתחבר עוד יותר לעשירייה ואז כל הבעיות שלי ייפתרו.

גם נכון.

טוב, אנחנו צריכים להמשיך, זה בלתי אפשרי בצורה כללית לדון על כל דבר, זה מביא בלבול.

קריין: 74, כותב רב"ש.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

כשמגיעה עזרה מהבורא הם יכולים למלא את עצמם דווקא במקומות הריקניים ככל שהם יכולים להכיר בהם את גדלות הבורא.

קריין: 75, כותב הרב"ש.

"אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך. ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". [...]

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

שאלה: איך אפשר להגדיל יראה כשאין לנו עביות שלמה של רוממות ה'?

תמשיך עד שזה יהיה שלם, אין יותר מה להגיד. עד ועוד כל פעם עד שתראה איך לבקש נכון ומה לבקש.

שאלה: פה בקטע מדובר על זה שאדם מקבל אורות ששייכים לשורש נשמתו, אז כשאנחנו עובדים בעשירייה, כל אחד מקבל אישית, איך זה משתלב?

כל אחד מקבל מתוך הרצון לקבל שלו, מתוך פנימיות הלב, אחרת הוא לא יכול לבקש. כל יתר הבקשות יהיו לא לעניין, לא שלו. לכן אנחנו צריכים לאתר ולהתקשר זה עם זה ככל האפשר בצורה לבבית ומאותה הנקודה שאני מתקשר לאחרים גם להתקשר לבורא ולבקש תיקון.

בהתקשרות שלי עם החברים אני מאתר את נקודת החיבור וחוסר בחיבור ואז מאותה הנקודה אני פונה לבורא ומבקש עזרה כדי בחיבור לבצע אותו, וכך יש לי מצד אחד קבוצה ומצד אחר בורא ואני שמקבל חסרונות מהקבוצה ותיקונים מהבורא, באמצע.

זה הכול. אין יותר.

(סוף השיעור)