015_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/aTPeqXb0?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ו'

זאת אומרת, מה קשה? שהוא אומר שזעיר אנפין מקבל מקיף יחידה, מאיזה קומה? מקומה דבחינת חכמה, מעביות דחכמה, שהוא קומה דבחינה א', קומת זעיר אנפין. נמצא לפי זה, אם אני אגיד שכל קומת כתר זה בחינה אחת, נו, עוד יכולים להבין. הלא אנחנו רואים שהוא מבחין בין זה לזה.

אם אתם זוכרים, למדנו שקומת הנקודות עושה בטישה עם הרשימו דבחינה ד', שלא רוצה לקבל אור החכמה. אם כן, אנחנו רואים שיש הבחנות. מכל מקום אמרנו, מקבלת היות שהיא רשימה, וזה אור ממש. אז אפשר לומר, הגם שהיא נפש, בקומת קבע אין לה. מה מקבל מדרגה קטנה וזה אור גדול היה, אם היה לו אור, אני יכול לומר שיהיה גדול, אבל אין לו האור.

זאת אומרת, אם אני אומר, בינה מקבלת מחכמה, אין לבינה עכשיו אור. מקבל מדרגה יותר קטנ... אין דבר, אנחנו רואים באופן כללי שפרצוף ע"ב ממלא את הכלים הריקניים של פרצוף גלגלתא, אף על פי שמדרגת ע"ב היא מדרגה יותר קטנה.

אם כן, יכולים לומר, לתרץ כך, הגם שנפש דכתר, איך אני אומר שהיא מדרגה יותר גבוהה, שהוא בחינת חכמה? סוף כל סוף מבחינת האור אין לה עכשיו. וזה נקרא אור הרוח מבחינת… אבל סוף כל סוף זה רוח מבחינת חכמה. הגם שזה אור וזה רשימו, אבל מדוע אני אומר שמבחינת הקומה יותר חשובה?

אם אני אומר, כמו שעם הביטוש, זה בחינה ד', זה שלב של רשימה, וזה קומתו בחינה ג' יותר קטנה, אז אני מבין שזה חשוב מטעם, לא מטעם הקומה, רק מטעם אור. אבל הוא אומר שמע כאן, שהוא נקרא מקיף, מקבל מקיף מטעם שיותר גבוהה, לא מטעם שהוא אור. מטעם שהוא יותר גבוה, אז חוזר שואל, השאלה הראשונה, הלא זה קומה גבוהה יחידה דרוח, רק מקומת חכמה וגם בעצמה, גם כן אותו דבר.

אנחנו רואים כאן דבר חדש. יש לו חיה דרוח, כתר. וקיבל יחידה דרוח מקומת חכמה, גם כן צריך לומר אותו דבר, כל מדרגה קטנה יו… המדרגה הגדולה שבמדרגה קטנה פחות חשובה ממדרגה קטנה, ממדרגה גדולה. זה אנו עדיין ממשי... לצורך עיון. אבל אני לא יודע איך שמבינים את זה.

יש פסוק בתהילים, "כוש תריץ ידיו לאלוהים". שם כתוב, כוש עם כ'. אתה מפרש כוש, עם הקושיה שלו, תירוץ. הקושיה שלו בעצמו, זה התירוץ שלו, אז ידיו לאלוהים. לפרש את זה, אין לי מילים. ... ...

משל אני כן יכול לתת על זה. בזמן שאדם בזמן עלייה יש לו הרגשה טובה, הוא שמח בחלקו. בזמן שיש לו ירידה, חסר זה, חסר זה, מתחיל להקשות, ריבונו של עולם, מה זה? עם הקושיה הזאת הוא עושה לי תירוץ, נו, עכשיו יש לי מקום ללכת למעלה מהתס... למעלה מהטעם, למעלה מהדעת, אם כן זה כבר תירוץ, הוא לא צריך תירוץ אחר, אז ידיו לאלוהים. הבנת את המשל?

קודם, בחינה ד' נזדככה, אומרים שאין לה אור, הסתלק האור. על בחינה ג', שנשארה בעביותה, שיכולה לקבל אור, אז היא מקבלת הוספה על מה שהיה לה מקודם. דבר חדש, מה שלא היה מקודם. על מי שנסתלק, איך הוא יכול לומר שמקבל דבר נוסף על מה שהוא היה מקודם?

מכל מקום אומרים גם כן כך, שגם המלכות שעכשיו נסתלקה ממנה כל האור, גם כן היא מקבל הוספה ממה שהיה לה מקודם. רק היות שזאת היא מדרגה יותר גבוהה ממנה, שהיא נפש, זה רוח, מאיר לה בתור מקיף. אבל מקבלת הוספה. אף על פי שנסתלק מקודם, אבל עכשיו משגת דבר חדש, מה שמקודם לא היה יודע.

נמצא על דרך הזה, אומרים, כולם מקבלים מדרגות יותר חדשות, מה שלא היה לנו מקודם. נמצא, אני לא מוכרח לומר שאני מוכן לזכור מה שהיה לי מקודם. מה שהיה לי מקודם כבר היה לי ואני לא יכול להשתמש בזה, ואני יודע מה שהיה לי. עכשיו נתבאר לי דבר שאף פעם לא ידעתי מזה. זה נקרא הוספה או לא? הוספה קטנה.

לכן יכולים לתרץ את זה, מה שאמרנו מקודם. הגם שזעיר אנפין, מקודם מה היה לו? חיה דרוח ממדרגה גבוהה מקומת כתר. עכשיו שבא לו הוספה, שבא לעוד כלי, עוד זיווג, נתווסף לו דבר ממה שלא היה מקודם, אבל יש כאן קושיה הוא, מדוע אני מכנה זה יחידה? וצריך לומר זה נקרא למטה ממלכות אפילו. אז שמדברים מכול מה שמדברים, מדברים מה ש… זאת אומרת, מבחינת הכלי נקרא יחידה.

מדוע? הוא מסביר כך, יש כלל, כל זיווג דהכאה, שנעשה באיזה מדרגה שהוא, מוכרח להיות בו קומת כתר. כל זיווג. אם נעשה זיווג על בחינה ג', יש שם ד' בחינות דאור ישר או לא? אז יש שם נפש רוח נשמה חיה יחידה, לא חשוב איזה קומה שהוא.

לכן מדברים בחינה גבוהה ביותר, האם היה לזעיר אנפין, שהוא בחינת רוח, מקודם חיה דרוח מכתר? אז אני אומר, קיבל עכשיו בחינת יחידה מהקומה חדשה. וזה הוספה, אני מצרף אותו לבחינה היותר גבוהה, לא חשוב אבל זה יחידה ממדרגה שיצאה עכשיו. אבל זה הוספה, מה שלא יודע מקודם. אם נגיד שזה מחשבה הזאת, הידיעה הזאת יותר קטנה, לא חשוב, זה כבר היה לו.

ועוד אנו לומדים תמיד כלל, אין העדר ברוחניות. מה שהיה פעם זה נשאר, עכשיו הוא לא רואה את זה. אם כן, מה עכשיו מסת... עכשיו מה מתחשבים? מה שמקבל איזה הוספה, איזה ידע, איזה הרגשה, מה שלא היה לו לפני זה. והיות שזה בא מבחינת יחידה, כל מדרגות מעשר ספירות, יש קומת יחידה.

לא חשוב מה, מוכרח להיות עשר ספירות. וכשמדבר מבחינה עליונה, אז זה מצב יחידה דחכמה דחיה דכתר. לכן לא משנה שזה מדרגה יותר גבוהה אבל זה דבר חדש, מה שלא היה מקודם. מזה נשאר, מבחינת אין העדר ברוחניות, לא מחשבים את זה, אבל זה הוספה. ולומדים תמיד מה שנתוסף בהמדרגה. כשאני מתחיל לומר, מה יש למלכות? עכשיו אין לו פנימיים. מכאן הוא לומד כלל הזה.

הוא אומר, אין האור… לא כך, להיפך. אין הכלי ניכר שהיא כלי, רק עד שיסתלק ממנה האור, אז יש היכר כלי בין אור לכלי. אז הוא אומר, מטרם שהאור מתרחק ממנו ג' מדרגות, אז הכלי מקבל איזו הארה מאור. יהיה אור יותר קטן, לא חשוב, אבל מקבלת משהו מהאור, עוד ניתן להארת כלי, עוד לא נבחן כלי כלי.

מה שאם כן כאן, שנסתלק האור לכלי דכ... לעביות דכתר, אז כבר היה למלכות נרנח"י פנימיים, ואין. כבר היו למלכות שתי מקיפים, אין. כבר היה לזעיר אנפין נרנח"י פנימיים, אין. כבר היה לזעיר אנפין שתי מקיפים ואין. מה שאין כן, לבינה שנסתלקה, היה לה רק ה' פנימיים, חסר עוד שתי מקיפים. שחכמה נסתלקה, מה נסתלקה? היה לה חכמה מפרצוף הכתר, מטעם היה לך ... רוח דחכמה, מפרצוף החכמה היה לה נשמה דחכמה, מבינה כבר נסתלקה.

כתר, שנסתלק היה נסתלק רק מנפש לבד. אם כן יש שתי חשבונות, היינו, כלי דכתר, שאני חושב יחידה נסתלקה, לא באה עוד פעם. אז אני רואה כאן, שאני מתחשב עם אור ישר גם כן. מה זה אור ישר? מתי הוא מאיר יחידה בכלי דכתר דאור ישר? שיש עביות דבחינה ד'. מתי מאיר בחכמה יחידה דחכמה? זה לא היה אף פעם.

מדוע? בזמן שמאיר חכמה, עביות דבחינה ג', אנו לומדים, יש אור הרוח. אז אומרים, חכמה מקבלת, מה? כתר. איזה כתר? יחידה. איזה יחידה? דקומת רוח. עם זה מתבלבלים, פעם חושבים מלמעלה, פעם חושבים מלמטה, פעם חושבים אור ישר, פעם חושבים אור חוזר, בשביל זה מתבלבלים.

עוד הפעם. רנ"ב, אות ט"ז.

ט"ז, כן?

תלמיד: כן.

רב"ש: ז ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל, ועלתה בינה במקום הכתר. זאת אומרת, החכמה כבר נסתלקה, שנזדככה בחינה ג', אז היא נשארה בחינה ב', ונעשה זיווג על בחינה ב', אז בינה עלתה במקום הכתר. ונתוסף בה, במלכות, בחינת יחידה הפנימית, מה הפירוש נתוסף בה בחינת יחידה הפנימית? היינו, מקודם היה לבינה רק חיה דנשמה, עוד הפעם. בזמן שיצא בפעם הראשונה טעמים, היה לו נשמה, לבינה שתי כלים, נשמה דנשמה היה לה. ואחר כך עלתה מלכות לזעיר אנפין, יצאה קומת חכמה, נתוספו כל אחת ואחת כלי, אז היה לבינה כבר חיה דנשמה. עכשיו שמלכות עלתה בעביות דבחינה ב', קיבלה עוד כלי, כבר יש לבינה יחידה. זה שאומר, ונתוסף בה. במי? בבינה, בחינת יחידה הפנימית.

ח ונשלמה הבינה בכל אורות ה' פנימים. מקודם אמרתי, באה המלכות, זה הטעות. ויצאו, ונשלמה הבינה בכל אורות ה' פנימיים. ברור?

תלמיד: כן.

רב"ש: מבחינת שלב א', היה לו נשמה דנשמה.

תלמיד: בינה.

רב"ש: בשלב ב', חכמה קיבלה חיה דנשמה. עכשיו בשלב ג', שנעשה זיווג על בחינה ב', כבר קיבלה יחידה דנשמה.

הלאה. ט וזעיר אנפין, גם כן נתוסף בו מקיף אחד נגד חיה הפנימי. מדוע? שזה בחינה אחת יותר גבוהה מזעיר אנפין. זעיר אנפין רואה, זה בינה, לכן מדרגה גבוהה הוא מקבל מקיף.

ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון, מדוע ממלכות? זה יותר גבוהה שתי מדרגות. מלכות זה נפש, מרוח היא מקבלת מקיף אחד, מנשמה היא מקבלת מקיף יותר גדול מאור היחידה. אם כן, הסביר לנו מה היה כאן ההוספות. למדנו שעלו למעלה לקבל שלמות, אז זה מסביר לנו בזיווג שהייתה בבינה מי קיבל שלמות.

נלמד אות ז' למטה. מה כתוב בז' למטה? למעלה כתוב, ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל. מה הפירוש עלתה החכמה בהמאציל, מפרש, כלומר, שגם המסך דבחי"ג, שעליו יוצא קומת חכמה, נזדכך לבחי"ב. אז ממילא על בחינה ב', מה יצא? מה נתגלו? ויצאו [ה]ע"ס בקומת בינה, ונעלם גם אור החכמה ועלה למקורו למאציל. מדוע? אין לו כבר מסך, אין לו אור חוזר.

ואז נבחן, שהמלכות עלתה לבינה, מה הפי... מקומות, פירוש הדבר, ששם מקום הזווג במלכות. הזיווג שהייתה במלכות הייתה בעביות דבחינה ב'. וזה נותן לנו קומת בינה, קומת נשמה, יתבאר כאן. והז"א במקום חכמה. והבינה במקום כתר.

מה כתוב כאן? בדברי הרב כתוב כך, תסתכלו למעלה.

ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל, נו, נסתלק חכמה. מה היה, מה כן נשאר לנו? ועלתה [ו]הבינה במקום הכתר. אז הוא מפרש מה הפירוש בינה עלתה במקום כתר.

הכוונה הוא שלא מדברים מאור ישר. כל מה שאנו מדברים, מדברים מהכלי שהיא מקבלת. מי הוא הכלי המקבלת? הוא המלכות. שמלכות היה לה עביות דבחינה ד', קיבלה, אז יצא בקומה קומת כתר. שהמלכות עלתה במקום חכמה… במקום זעיר אנפין, היינו שנזדכך בחינה ד', יצאה קומת חכמה. אז שהמלכות עלתה במקום בינה, שנעשה זיווג על בחינה ב', יוצא לנו כך, כאילו מלכות עומדת במקום בינה, וזעיר אנפין עומדת במקום חכמה, ובינה עומדת במקום כתר.

מה הוא אומר לנו? לא שבינה עומד במקום כתר, זה קובע? לא. המלמטה קובעת. אם המסך, אין לה יותר בינה, יוצא לנו גובה הקומה הוא רק נשמה הכתר. וקומת כתר, שנקרא קומת ה… קומת יחידה, וקומת חכמה, קומת חיה, כבר נסתלקו מהמדרגות. אם כן מה המדרגה הכי גבוהה שיש לנו עכשיו? בכתר, רק יחידה, אה, רק נשמה. ואז יש לנו יחידה דנשמה. ונשלמה בכל אורות ה' פנימיים. מי? בינה. המפרש למטה.

ח) כי השיגה כלי חמישי, הוא אומר בכל זיווג נתווסף כלי לקבל, ויש לה מקום להתלבשות היחידה. במי? בבינה.

ט', וזעיר אנפין, נתוסף בו מקיף אחד.

ט) היינו בעת מציאת הזווג דבחי"ב, שיצאה קומת בינה, שבינה באה בכתר, וז"א בחכמה, ואז השיג ז"א כלי לאו"מ דחיה מקומת בינה. ומלכות השיגה מקומה זו דבחי"ב מקיף דיחידה.

והתענוג, כמו שדיברנו מקודם, שכל מדרגה עליונה לגבי תחתונה נקרא מקיף. נתוסף כלי לקבל. אבל מה, מי מקבל אותה? לכן הוא הולך על הקו. הרב אומר, בכדי שיהיה לנו היכר כלים, צריך להיות התפשטות האור, הסתלקותו. בזמן שהאור מאיר בכלים, לא ניכר היכר כלי.

אמרתי לך כבר, אתה זוכר, משל הגשמי. איך אנחנו, אנחנו משערים הדבר הכי גרוע בעולם, שיש חס ושלום רעֵב. איך אומרים? רָעָב.

תלמיד: רָעָב.

רב"ש: לא כך? אדם, נותנים לו סעודה שמנה מכל מיני מטעמים. אוי ויי, אני רעב, מה יכולים לעשות? יש צרה. יכולים לומר כך? אדרבה, הטוב והטעם בסעודה הוא רק ברעב. אם כן, היה יכול לומר אז, אתה יודע, רעב נקרא ייסורים, לא כדאי לקבל הייסורים האלו? בזמן שיש סעודה, אדרבה.

אבל מתי נקרא רעב שהדבר… שהם ייסורים? שהסעודה, שאין מה לאכול, שלקחו את הסעודה, זה נקרא היכר הכלי. כאן, ברוחניות צריך להיות היכר הכלי, בשביל מה? צריכים לפרש. אז הוא אומר, מתי יש היכר כלי? התפשטות האור כבר איתו אין טועם טעם, כבר יודע מה זה, ואחר כך לוקחים ממנו, אז הוא, הרשימו שנשאר, עושה אותו לכלי. התשוקה שנשאר למה שהיה לו אז, זהו כלי, היכר כלי. ברור?

בא הרב ואומר, כל זמן שהאור לא התרחק מהכלי ג' בחינות, נקרא שהכלי עדיין מקבלת משהו מהאור, הוא מסתמך על הגמרא, הגמרא אומרת פחות… אה, כל ג' כלול ודומה. יש דין מחיצה, שעם זה יש נפרסה ג' צוותים עדיין כמו וכאילו שלא נפרסה. יותר מזה כבר רחוק. נמצא עד ג' מדרגות עדיין נחשבת שהכלי מקבלת משהו.

אז הוא מסביר לנו כאן. קודם כול כלל, אנו צריכים לדעת שמדרגת נפש הוא למטה מדרגת רוח. מה שאני אומר, זה אני לא יודע. ונשמה יותר גבוהה מרוח. אי לזאת, בזמן שמלכות קיבלה יחידה דנפש, היינו אור הנפש, כבר היה לו חמישה כלים מכתר עד מלכות. ונזדככה על בחינה ד'. המקיף זיכך אותו. אין לו אור כבר, אור היחידה כבר נסתלק. נגיד מכלי מלכות. ומה מאיר עכשיו על בחינה ג'? קומת חכמה.

הזיווג הייתה על בחינה ג', דבר חדש. נכון, קומת חכמה, אבל זה רוח, לא נפש. ואומרים שבכל זיווג מקבלת כלי משהו. לכן לומדים, מקודם היה אור הרוח בארבע כלים, ארבע הבחנות, לא היה רק חיה דרוח, עכשיו באה לנו יחידה דרוח. אם כן, מי הרוויחה עכשיו מהסתלקות הזאת, יכולים לומר?

תלמיד: מלכות.

רב"ש: כלי דחכמה. כלי דזעיר אנפין.

אומרים, נכון שאור נסתלק ממלכות, מכל מקום מלכות עדיין מקבלת מרוח בחינת הארה, נקרא מקיף. עדיין אין הבחן שנסתלק האור לגמרי, עדיין יש לו משהו. אם כן, עדיין אין היכר כלי. אחר כך נזדככה גם כן בחינה ג', ויצא על בחינה ב' קומת נשמה. והיות מקודם מה היה לנשמה? בחינת נשמה דנשמה, קיבלה עכשיו בשלב ב' חיה דנשמה.

ועכשיו שאנו מדברים שמלכות עלתה לבינה, קיבלה בינה עוד כלי. מה? יחידה דנשמה. שהזיווג שנעשה על יחידה דנשמה, אומרים שזעיר אנפין כבר אין לה אור פנימי. אין לה בחינה ג'. אז הוא מקבל מנשמה עדיין הארה מקיף. ומלכות עדיין גם כן מקבלת הארה, מקיף דמקיף יחידה. נמצא שהמלכות עדיין לא נבחנת להיכר כלי משום שעדיין מקבלת הארה מנשמה.

בזעיר אנפין הארה, גם כן מנשמה, רק מדרגה אחת יותר גבוה ממנו וממקיף חיה. ואחר כך שעלתה מלכות לחכמה, היינו אין עביות דבחינה ב' גם כן לא. אז מה בינה קיבלה מבחינה א'? בינה כבר, קומת בינה כבר איננה. רק מי נשאר עדיין במדרגה? זעיר אנפין מלכות. עביות דבחינה א', עביות דשורש.

אומרים, זעיר אנפין, אם מלכות עומדת במקום בחינה א', אז זעיר אנפין עומד במקום כתר. אומרים, זעיר אנפין, הכלי זעיר אנפין למטה, שעדיין יש מציאות לזעיר אנפין, מקבלת עכשיו עוד מקיף. נמצא, דכלי דזעיר אנפין עדיין יש, מקבלת עדיין הארה מבחינה א', לכן עוד לא היכר כלי.

מה שאין כן, מלכות כבר לא יכולה לקבל מהסתכלות א' שהוא נקרא הסתכלות דק ואינה יורדת למטה, לכן נבחן עכשיו מלכות לכלי. מדוע? התפשטות האור היה לו ה' פנימיים, וגם היה לו ב' מקיפים, ונסתלקו הכול ממנה. לכן יש היכר כלי למלכות. יש קושיות, נראה אחר כך.

ואחר כך עלתה מלכות לעביות דשורש דכתר, עביות דכתר. כבר זעיר אנפין, כבר גם כן אין במדרגה. רק מלכות. אם כן, זעיר אנפין כבר גם כן לא מקבל שום דבר. בהסתכלות א' קיבל משהו. נמצא שיש לנו שני כלים. היינו, התפשטות האור והסתלקותו, שהיה דווקא בכלי דזעיר אנפין ובכלי דמלכות.

מה שאין כלי דבינה, שנסתלקה, היה לו ה' פנימיים יחידה, יותר לא. חכמה שנסתלקה, כמה היה לה? בשלב א' היה רוח דחיה, בשלב ב' מקומת ... היה לה? נשמה דחיה. וכתר נסתלק, במה? ביחידה דנפש. נמצא, מי היה כאן שלמים? כלי שלמה? רק זעיר אנפין ומלכות, את זה הוא רוצה לבאר לנו.

אני אגיד עוד הפעם. כאן העניין קצת מסובך. אנו מתחילים לומר שאור הכתר מסתלק, אין כבר אור היחידה במדרגה לאחר הזדככות בחינה ד'. ולומדים כלי דכתר נשארה ריקה. רק מי נשאר ריקה? כלי דמלכות, שמקודם היה לכלי דמלכות נרנח"י דנפש, עכשיו אין לו שום דבר.

אבל כלי דכתר אנחנו לא אומרים שאין לו אור. הלא יש, כבר לא, כבר אין אור הכתר. אומרים כל זמן שיש איזה אור במדרגה, נבחן לכלי שיש לו משהו. אבל מלכות, אין בחינה ד' על מלכות אין. לומדים זה כלי מלכות ריקה.

והזיווג נעשה עכשיו בעביות דבחינה ג'. איזה קומה יצאה? אור החכמה. אז הוא אומר, נכון, אבל מה קיבלה זעיר אנפין? אור הרוח. מלכות קיבלה עכשיו יחידה דרוח. ואיזה אור היה בכלי דכתר? לא יותר מרוח.

מדוע? בחינה ג' נותנת קומת חכמה, לא רוח. זה מתבלבלים. רק מי יש רוח? לזעיר אנפין יש רוח. אבל כלי דכתר, איזה אור יש לו, חכמה או לא? קומת חכמה, כמו שלמדנו מקודם, היה קומת כתר, אנו צריכים לומר יש לו קומת חכמה, והיא מקבלת זעיר אנפין רוח.

אומרים, מלכות מקבלת ממדרגת רוח, מקיף. ולומדים שבכל אחד ואחד בשלב זה קיבל מדרגה יותר גבוהה. נתוסף כלי, דהיינו, זעיר אנפין קיבל יחידה דרוח, בינה נשמה קיבלה, מקודם היה נשמה נשמה, קיבלה חיה דנשמה וכתר.

תלמיד: וחכמה.

רב"ש: בינה, חכמה, כן, מה היה לחכמה מקודם? חכמה דחכמה, שתי כלים בשלב א', יש לה עכשיו נשמה דחכמה. כן?

נמצא, עוד הפעם. בזעיר אנפין יש עכשיו יחידה דרוח, ובבינה חיה דנשמה, ובחכמה, מה יש בחכמה עכשיו? עוד שלב, נשמה דחכמה. אור הכתר, אין שום דבר. אם כן, צריכים לומר בחכמה בכתר היינו הך. אין יותר. מדוע? ש… אם אני אומר למטה מלכות אינה, כאילו כבר כתר אין. וגם כן מתבלבלים. אז עכשיו תהיה גובה קומה חכמה, אף על פי שיש כלי דכתר, לא לשכוח.

נראה עוד שלב. שהוא אומר אחר כך, אור דמלכות לבינה, כבר אין אור החכמה גם כן במדרגה. אם כן כשחכמה היא מאירה, כמה היה גובה הקומה של חכמה? נשמה דחכמה. בשלב א' היה רוח דחכמה, בשלב ב' שהיה מאיר חכמה היה נשמה דחכמה, לא יותר. ולזעיר אנפין היה יחידה דרוח.

אחר כך, שנעשה זיווג בבינה, יצא נשמה. על בינה נתוסף כלי, יש לה עכשיו יחידה דנשמה. ומה יש לחכמה, אני בכלל חושב על אלה כלים שקיבלו מקודם חכמה, שום דבר, אין חכמה במדרגה כבר.

אז אני אומר עכשיו, יש בבינה יחידה דנשמה. מדוע? שהמלכות עלתה בבינה. אז הוא חושב כך, מלכות עומדת בבינה, זעיר אנפין עומד, איפה? בכלי דחכמה. ובינה עומדת בכלי דכתר. אז הוא אומ… בינה אומר, כלי דכתר, מה יש לבינה? יחידה דנשמה. בחכמה כתר אין כבר מה לדבר. ואומרים שזעיר אנפין מקבל מנשמה מדרגה אחת יותר גבוהה, ונפש מקבל עוד מקיף, שתי מדרגות יותר גבוהה.

עכשיו, שמלכות עלתה לחכמה, אז הוא לומד, מלכות עומדת בחכמה, מצד אחד, וזעיר אנפין עומד בכתר מצד השני, לא לשכוח. עכשיו, מה מאיר עכשיו, איזה אור? כאן מתבלבלים. אור הכתר? לא. אור החכמה? לא. אור הנשמה? לא. איזה אור מאיר עכשיו? אור הרוח היה מקודם כבר. איזה אור מאיר עכשיו? אתה מבין את השאלה או לא?

בשלב א' היה מאיר אור היחידה. שלב ב' אור החיה. בשלב ג' היה… לא, נגיד אחרת. בשלב א' היה אור היחידה, נפש דיחידה, ומלכות היה נרנח"י דנפש. בשלב ב' היה לזעיר אנפין רוח יחידה דרוח, ומה היה מאיר בקומת חכמה? נשמה דחכמה. מה היה הגילוי מחכמה? נשמה דחכמה. הלאה.

בשלב ג', מה היה מאיר? בכלי זה כבר כ… אור היחידה כבר אין. שאור היחידה נסתלק בנפש דיחידה. אור החכמה שם היה נסתלק בנשמה דחכמה. עכשיו מה מאיר? יחידה דנשמה. בסדר. אז למדנו שמאיר מקבלים מקיפים. עכשיו, שנסתלק מנשמה, מבינה, מלכות עלתה לזעיר אנפין. מצד אחד הוא אומר, לומד, מלכות עומדת בזעיר אנפין, וזעיר אנפין בכתר. איזה קומה מאיר עכשיו? קומת, סתם לומר, קומת רוח, קומת זעיר אנפין? זה קשה מאוד.

נכון. אנו למדנו שכלי דזעיר אנפין היה לה אז אור הרוח. הלא כלי דכתר היה אז בנשמה דחיה.

תלמיד: דחכמה.

רב"ש: נשמה דחכמה. עוד הפעם. בזמן שהיה מאיר יחידה דרוח בכלי דזעיר אנפין, היה אז בחכ… מבחינת חכמה, כמה היה מאיר מבחינת חכמה? נשמה דחכמה. בגובה הקומה. איפה שאתה צריך לומר בכתר הוא לא מדבר. אבל כך צריך להיות. הוא לא מדבר מכתר שלא נטעה, אז הוא אומר חכמה.

אחר כך, שאנו אומרים שיש למלכות יחידה דנשמה, מה יש בכלי דחכ… מבחינת חכמה, מבחינת יחידה? שום דבר. אז אני אומר, ממנו למעלה, אותו דבר. אז הוא אומר, מלכות בבינה, זעיר אנפין בחכמה, בינה בכתר. הבינה בכתר ובינה בבינה, הוא חושב לאותו דבר. אבל למעשה יש הבדלים. על איזה אור מאיר? נשמה.

עכשיו כשנסתלקה ומאיר, מלכות עלתה לחכמה. איזה קומה מאירה? לא יחידה, ולא חיה, ולא נשמה, רק רוח. עכשיו, הוא אומר, היות שזה נמצא, הזיווג בכלי דחכמה, שכלי דחכמה היה כלי יותר זכה מכלי דזעיר אנפין, משתי מדרגות, אז הוא מקבל מקיף.

מדוע אור הבינה לא מקבל שום דבר? איפה שמאיר אור הנשמה לא מקבל שום דבר. נגיד גם כן, נשמה יקבל ממי? מקומת רוח, משלמא, זעיר אנפין. אני אומר שמקבלים מחכמה מדרגה יותר קטנה. אה, שחכמה היא מדרגה יותר גבוהה. היות שזעיר אנפין עדיין נמצא במדרגה. זה קשה מאוד. מלכות נמצא בחכמה, זעיר אנפין בכתר. אבל בינה כבר נמצא בכלל במדרגה.

לכן אני אומר, בינה לא מקבלת. מדוע? שבינה נמצא כבר במדרגה. זה באמצעית, כבר נתתי כאן כל הקושי שבדבר.