שיעור בוקר 05.02.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 237, בית שער הכוונות,

אותיות כ"ה -כ"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 237, "בית שער הכוונות", פרק ג'. אות כ"ה למעלה.

אות כ"ה

* "ונבאר ענין עולמות בי"ע עצמם מה היתה בחינתם. דע כי אין דבר שאין בו פנימיות וחצוניות, אפילו בבחינת הכלים כנזכר לעיל. ואמנם מחצי תפארת ונה"י דאדם קדמון עד סיום רגליו, החצוניות שלהם נחלק לב' בחינות, והנה החצוניות שלהם מצד פנים הוא הנקרא בריאה, ושמצד אחור נקרא יצירה."

* שער ההקדמות דף ל"ה.

אות כ"ו

"וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודין, כבר נתבאר למעלה, כי אדם קדמון צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי תפארת שבו ולמטה והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים, ונתפשט בחוץ מחצי תפארת שבו ולמטה, ונעשה עולם הנקודים."

על גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כולם יודעים, נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור, התערבבו עם נה"י דגלגלתא, מתוך זה נעשה בהן צמצום ב', בתפארת דנקודות דס"ג. נקודות דס"ג מטבור עד הסיום, אם אנחנו מחלקים אותן לעשר ספירות, אז בתפארת של עשר הספירות האלו, נעשתה פרסא. הספירות שלמעלה מפרסא הן לא מצומצמות והספירות שלמטה מפרסא הן מצומצמות, מפני שזה ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, ואז מלכות מנה"י דגלגלתא משפיעה עליהן, מוסיפה להן רצון לקבל ואז הן מצטמצמות.

אז יש לנו נקודות דס"ג לפני הצמצום, שירדו למטה מטבור דא"ק, והתערבבו עם נה"י דא"ק ויש לנו נקודות דס"ג אחרי הצמצום, שאז הן מחולקות לשני חצאים. יש בהן חצי עליון עד התפארת, שזה גלגלתא עיניים שלהן, כלים דהשפעה, וכלים שלמטה מתפארת שלהן עד הסיום רגלין, שהם כלים דקבלה, אח"פ. אלה הנקודות דס"ג שכך התחלקו.

אות כ"ז

"ואמנם תכף בעת הצמצום, שהוא עליית האור למעלה, טרם צאתו מן העינים, ועדיין לא נעשו הנקודים, תכף נחשכו שתי בחינות החיצוניות, כי האור הפנימי נסתלק למעלה, ולא יכלו לעמוד שם, וירדו למטה תחת רגלי היושר של אדם קדמון, במקום האור המקיף אשר תחת רגלי היושר של אדם קדמון בלבד."

אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לקרוא למטה, אחרת השאלות יתאספו ואנחנו לא נדע לענות עליהן.

קריין: אז אנחנו בעמ' 237, באור פשוט, אות כ"ה.

פירוש אור פשוט לאות כ"ה

"אין דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות אפי' בבחינת הכלים: הכלים הראוים לקבל אורות ג"ר נקראים פנימיות, והכלים שאינם ראוים לקבל אורות ג"ר נקראים חיצוניות. ולפיכך נחלק כל פרצוף על הטבור, שמטבורו ולמעלה הוא ראוי לקבל ג"ר ונקרא פנימיות. ומטבורו ולמטה שאינו ראוי שם לקבל ג"ר, נקרא חיצוניות. וכן הכלים שמטבורו ולמטה עצמם, מתחלקים ג"כ לפנימיות וחיצוניות, והיינו, בשעה שמתלבש ונעשה מוחין בתחתון, שאז מתחלקים נה"י דעליון לג' שלישים ראש תוך סוף, דהיינו לחב"ד חג"ת נה"י, כי מתפשטים ונעשים בתחתון לפרצוף שלם רת"ס, כנודע, ועל כן מתחלקים הנה"י שמטבור ולמטה ג"כ לפנימיות וחיצוניות, כי חב"ד חג"ת שבו עד הטבור נקראים פנימיות, והשלישים תתאין דנה"י, שהם נה"י דנה"י, הם נקראים בו חיצוניות."

זה ברור, אלה הגדרות, צריכים לקרוא אולי כמה פעמים, אבל אלו הגדרות, אין בהן שום דבר חוץ מזה שכך החלטנו.

"מחצי ת"ת ונה"י דא"ק עד סיום רגליו החיצוניות שלהם נחלק לב' בחי' וכו' מצד פנים הוא נקרא בריאה וכו': כאן צריכים לדעת המצב של פרצופי א"ק ונקודים, וזה נתבאר בספר תלמוד עשר הספירות חלק ו', ונביא פה את הקיצור, כי ע"ס הראשונות שיצאו אחר צמצום א' נקראות הוי"ה פנימאה דא"ק, או א"ק הפנימי, שהוא קו א"ס ב"ה המתחיל סמוך למקיף הא"ס ב"ה ומסתיים בנקודה דעוה"ז, ועליו מלביש מפה דראשו עד הטבור פרצוף ע"ב דא"ק, ומפה דראש דע"ב הזה עד סיום רגלים דא"ק הפנימי מלביש פרצוף ס"ג דא"ק, שהוא עד הנקודה דעולה"ז. אמנם פרצוף זה דס"ג דא"ק מתחלק בעצמו לב' פרצופים מיוחדים הנקראים טעמים ונקודות, אשר פרצוף הטעמים שלו מתחיל בפה דראש ע"ב דא"ק ומסתיים בשוה עם רגלי ע"ב, דהיינו עד הטבור דא"ק הפנימי ושם נפסק. ופרצוף הנקודות דס"ג דא"ק מתחיל במקום הטבור דא"ק הפנימי אחר הסיום דטעמים דס"ג, ומסתיים בשוה עם רגלי א"ק הפנימי שהוא מקום הנקודה דעוה"ז.

והנה אלו תנה"י דא"ק שהרב מביא כאן, הוא תנה"י דא"ק הפנימי, שהוא הוי"ה פנימאה הנ"ל. שהוא מתלבש מטבורו ולמטה תוך כל פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, כנ"ל. ולפיכך הוא נבחן לפרצוף שלם רת"ס, וע"כ הוא נחלק לארבע חלוקות: פנימיות וחיצוניות, ופנים ואחור. תחילה הוא מתחלק לפנימיות וחיצוניות, אשר חב"ד חג"ת שבו עד החזה נקרא פנימיות, ומחזה עד סיום רגליו בעוה"ז נקרא חיצוניות. ואח"כ מחזה ולמטה שבו מתחלק ג"כ לב' בחינות: פנים ואחור, אשר מחזה עד סיום הת"ת הוא נקרא פנים. ונה"י שלו נקרא אחור. והפנים הוא בחינת בריאה, והאחור הוא בחינת יצירה ועשיה. כמ"ש להלן."

ככה, כזאת חלוקה. אין כאן כל כך מה להבין, אלא לראות את השרטוט.

קריין: אות כ"ו למעלה, בעמ' 238.

אות כ"ו

"וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודין, כבר נתבאר למעלה, כי אדם קדמון צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי תפארת שבו ולמטה והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים, ונתפשט בחוץ מחצי תפארת שבו ולמטה, ונעשה עולם הנקודים."

פירוש אור פשוט לאות כ"ו

צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שבו ולמטה והעלהו למעלה ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים וכו': ענין צמצום זה השני דא"ק, כבר נתבאר באות ט"ז ד"ה אמנם. כי הצמצום הראשון היה רק על ספירת המלכות שלא תקבל לתוכה אור העליון, ונמצא משום זה שהמלכות עשתה סוף וסיום על אור העליון, אבל הצמצום השני נעשה במקום בינה, כי המלכות עלתה ונתחברה בבינה עצמה, שמחמת זה נסתיים אור העליון במקום ספירת הבינה. עש"ה. ואין הפירוש שבינה עצמה נצטמצמה שלא לקבל את אור העליון, אלא מתוך שהמלכות המצומצמת מכבר, נתערבה ונתחברה עתה בבינה, הרי אור העליון נפסק שם מכח המלכות שבבינה, וע"כ נפסק אור העליון במקום ספירת בינה.

ויש במלכות המצומצמת הזו ב' בחינות: א' היא מלכות המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, שעי"ז היא מעלית או"ח ממטה למעלה ומלבשת את אור העליון, שהלבשה זו עושות עשר ספירות דראש הפרצוף, וכן היא מתפשטת בכח האו"ח הזה שהעלתה לע"ס מינה ובה, ומוציאה ע"ס דגוף הפרצוף עד סיום רגלין, כמ"ש בתע"ס חלק ג'. ובחי' הב' של המלכות היא בחינת המלכות המסיימת את אור העליון, כי אחר שהמלכות בכח האו"ח שבה נתפשטה ממעלה למטה מינה ובה לע"ס דגוף, הנה רק הט"ס העליונות שבאו"ח שלה ראוים לקבל בתוכם אור העליון, אבל המלכות שלה אינה ראויה לקבל מחמת הצמצום שנעשה עליה, וכיון שאינה ראויה לקבל נמצאת מפסקת את אור העליון, והגוף מסתיים." מלכות מתערבבת עם ט' ראשונות, עם תכונות ההשפעה. במידה שיש ערבוב נכון של הרצון לקבל ותכונות ההשפעה, ט' ראשונות, אז היא יכולה לעבוד דרך הט' ראשונות בלקבל על מנת להשפיע, בהשפעה. ואם לא יכולה להתערבב עם ט' ראשונות, היא בעצמה, אז עדיין נשארת בצמצום. "באופן, שכל סיום רגלין של פרצוף, נעשה מפאת המלכות המסיימת. וב' בחינות אלו נקראות ג"כ מלכות דראש ומלכות דגוף, כי מלכות דראש היא מלכות המזדווגת כנ"ל, ומלכות דגוף היא מלכות המסיימת כנ"ל.

גם נתבאר לעיל (אות א', ד"ה וצריכים) שרק ע"ס דראש וג"ר נקראות כח"ב תו"מ, אבל ע"ס דו"ק וגוף אינן נקראות כח"ב תו"מ אלא חג"ת נ"ה, ע"ש. ונודע שכל גוף נבחן לו"ק כלפי הראש שלו, ונמצא שחג"ת הוא ממש כמו כח"ב, אלא שבגוף נקרא כח"ב בשם חג"ת, כנ"ל.

ונמצא עתה בצמצום ב' שעלתה בחי' המלכות המצומצמת לספירת בינה, יש להבחין ג"כ ב' בחי' הנ"ל של המלכות, אשר מלכות דגוף שהיא בחינת מלכות המסיימת, עלתה למקום בינה של הגוף דהיינו לספירת ת"ת, כי ת"ת היא ספירת בינה דגוף, כנ"ל. ובחינה ב' של המלכות שהיא מלכות דראש המזדווגת, עלתה לספירת בינה של ראש המכונה נקבי עינים, כי ע"ס של ראש מכונות גלגלתא עינים אזן חוטם פה, כנודע. ועינים היא חכמה של ראש, ונקבי עינים היא בינה נוקבא דחכמה, ונמצא עתה מקום הזווג של מלכות דראש המזדווגת בהכאה עם אור העליון, שהיא במקום נקבי עינים, כי מלכות המזדווגת עלתה ממקום הפה אל נקבי עינים כמבואר.

וזה אמרו "צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שבו ולמטה והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים" דהיינו כנ"ל, כי מלכות דגוף המסיימת את הגוף, עלתה תוך הבינה דגוף הנקראת ת"ת, ונסתיים עתה הגוף תוך הת"ת, ונמצא כל האור שהיה מתפשט מחצי ת"ת ולמטה, הוכרח עתה להסתלק משם ולעלות למעלה מחצי הת"ת, דהיינו למעלה ממלכות המסיימת. ועד"ז המלכות דראש המזדווגת, עלתה עתה ממקום הפה אל נקבי עינים, ושם נעשה הזווג דהכאה, וז"ש, "ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים" כי ע"י הצמצום החדש הזה נעשה הזווג בנקבי עינים, וקומת הזווג מתפשטת ויוצאת למטה דרך העינים, והיא קומת הע"ס דנקודים המתפשטים מטבור ולמטה דא"ק, דהיינו תוך הכלים של פרצוף הנקודות דס"ג העומדים מטבור ולמטה דא"ק כנ"ל, ועי' בתע"ס חלק ו'." דווקא תוך הכלים דנקודות דס"ג.

"ויתבאר לקמן, שגם פרצוף נקודות דס"ג עצמו העומד מטבור ולמטה, נמצא מתחלק ג"כ מפאת צמצום ב', על דרך שביאר הרב בס"ג הכולל דא"ק שבו נעשה הזווג בשביל הנקודות. כי תיכף בעת שנעשה הצמצום החדש, עלתה מלכות המסיימת ממקום רגלים דפרצוף נקודות דס"ג, למקום החזה שבו, ונמצא שכל הכלים שמחזה ולמטה נפרדו מפרצוף זה, ונפלו לבחינת למטה מרגלי א"ק הפנימי, כי כבר נמצאים מתחת המלכות המסיימת העומדת עתה במקום החזה."

שאלות אם יש, למרות שאין כאן כל כך, רק שרטוט הוא צייר לנו.

שאלה: מה זה הטבור שבעל הסולם מסביר עליו בהתחלה?

יש לנו כמה טבורים, יש טבור דגלגלתא הכללי, יש טבור בכל פרצוף. נקודות דס"ג שירדו למטה הטבור שלהם זה הפרסא, מקום הפרסא. תגיד לי על מה מדובר.

תלמיד: בעל הסולם כותב בתחילת אות כ"ה באור פשוט שכל פרצוף נחלק על הטבור.

על פי צמצום ב' כל פרצוף נחלק על הטבור, שלפני הטבור זה כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים ולמטה מטבור כלים דקבלה אח"פ.

תלמיד: אז מה יש בטבור הזה שהוא מחלק את הפרצוף?

זה בינה דגופא, הוא מסביר לך שם. כי הטבור זה בינה דגופא וצמצום ב' הוא פועל מכלים דקבלה שבבינה, ז"ת דבינה וזעיר אנפין ומלכות. ולכן הנקודה האמצעית הזאת שבבינה היא נקודה מאוד חשובה, כי לפניה כלים דהשפעה, למטה ממנה כלים דקבלה, ואז הנקודה הזאת היא נקודה של צמצום ב', שאסור להשתמש יותר בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אין כוחות. מה שצמצום ב' עושה, הוא מציין לנו שהכלים שקודם היו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע נחלשו. זה כמו זקן, אין כוחות ברגליים, כמעט ולא משתמש בהן. אז בכלים דהשפעה שעדיין נמצאים למעלה מהפרסא יש כוחות להשפיע על מנת להשפיע, אבל בכלים דקבלה שהם היו צריכים לקבל על מנת להשפיע אין כוחות המסך ולכן עליהם דווקא שורה צמצום ב'.

תלמיד: זה נראה כאילו על כל רצון יש טאבו, זה משהו מאוד דינמי.

בכל פרצוף, אפשר להגיד שבכל רצון. זה גם קורה בכל הפרצופיים המשניים, השלישיים.

תלמיד: שכל רצון הוא בעצם פרצוף בצורת העבודה שלו.

אם הוא עובד בעל מנת להשפיע אז בטוח שיש לו טבור.

תלמיד: אתה משתמש ברצון הזה במידה מסוימת בעל מנת להשפיע, ובמידה מסוימת אתה לא יכול, ובאותה מידה שאתה לא יכול זה כאילו הטבור של אותו רצון?

כן. בדיוק. סך הכול. זו נקודה שבבינה מתחילים להתהוות כלים דקבלה. בינה זה כלים דהשפעה. מד' בחינות דאור ישר, בחינה ב', היא רוצה להידמות לכתר, לבחינת שורש, ומדמה את עצמה לכתר. אבל כדי להיות ככתר, להשפיע, היא חייבת להיות גם ברצון לקבל. ואז מתהווה בה רצון לקבל, ומהנקודה הזאת שמתהווה בה רצון לקבל היא הופכת להיות אימא, בינה. מאז זה כבר מקום הריון ולידה וכל הטיפול בתחתונים. לכן הצמצום מתחיל לעבוד מהנקודה הזאת.

שאלה: באות כ"ו בעל הסולם כותב "ונמצא שחג"ת הוא ממש כמו כח"ב, אלא שבגוף נקרא כח"ב בשם חג"ת". בראש כתר הוא מעל חכמה ובינה ובגוף נראה שחסד וגבורה הן באותה רמה ואז תפארת. אם הם ממש אותו דבר למה יש היפוך?

לא, כאן זה דעת. אם אתה מדבר בצורה כזאת אז אני מיד אומר לך שיש דעת. כתר שבגוף נקרא דעת.

תלמיד: אז מה זאת אומרת שהחג"ת זה בדיוק כמו כח"ב רק שזה בגוף?

כן. שאם אתה לוקח את הבחינות האלה שהן כח"ב ואתה מוריד אותן לדרגת הגוף אז זה חג"ת. כי זה כך נעשה, העתקה של כח"ב בגוף, בכלים, זה נקרא חג"ת.

תלמיד: כן, אבל אז עולה התמונה שאנחנו מכירים מאיך שאנחנו מציירים את הספירות שבעצם כתר הוא למעלה ואז חכמה ובינה, ובגוף זה כאילו מתהפך, יש חסד וגבורה ומתחתן תפארת.

תפארת זה ראש לנה"י, אבל לא ראש לחג"ת. ראש לחסדים וגבורות שבגוף זה בחינת דעת.

עוד נלמד את זה, אבל קח את זה, תקבל.

שאלה: אפשר להגיד שצמצום א' של מלכות זה שאסור לקבל על מנת לקבל לתמיד וצמצום ב' זה שמלכות, זעיר אנפין וחצי בינה אסור לקבל על מנת להשפיע לתמיד, זה בעצם צמצום ב'?

לא, צמצום ב' יכול להתבטל. אם תקבל תוספת כוח השפעה זה יחזור לצמצום א'.

תלמיד: עוד לפני גמר התיקון?

בטח. מה זה חשוב? צמצום ב' הוא לא לעולם, זה לא איסור על הבריאה, זה איסור על כלים מסוימים במקרה מסוים. אם לא היה דבר כזה לא הייתה שבירה. כי מה השבירה אומרת? שעכשיו יש לי אפשרות לקבל על מנת להשפיע בכלים האלו שהיו מצומצמים בצמצום ב' אבל אני כאילו קיבלתי כוח עכשיו לקבל בהם בעל מנת להשפיע ואני הולך ומשתמש בזה.

שאלה: אחרי צמצום ב' מתחת לפרסא נשארת איזו הארת חסדים בכל מקרה?

כן, וודאי. צמצום ב' הוא רק צמצום אבל הכלים לא נפגמו. אז מה אם אסור לי לקבל, אז אסור, אבל אני לא מפר את האיסור. נגיד אני נכנס למסעדה, אני רוצה להזמין משהו גדול לפי התפריט, תביאו לי את כל התפריט, מכניס יד לכיס ורואה שיש לי ללחמנייה וקולה נגיד. אבל אני הולך לפי זה, כי זה המקסימום שאני מסוגל להשפיע, אז אני מכובד ואני עושה פעולה מכובדת. זה רק אומר על חולשה שאין לי, אז אני אעבוד ואבוא מחר ואקנה את כל המסעדה.

תלמיד: אז כשמדובר בטקסט שהאור העליון מסתלק מדובר על דבר חכמה?

לא, כשהאור מסתלק, מסתלק הכול, אין מקצת ברוחניות.

שאלה: נאמר שם בסוף שכאשר מלכות עולה לבינה, למקום בינה אז האור העליון הסתלק.

כן. מסתלק הכול. נשארת הארה שמחזיקה את הכלים, אבל אנחנו בדרך כלל לא סופרים את זה מפני שזה לא בא על ידי התחתון. זה שהתחתון רוצה להחזיק את עצמו בקדושה אז יש לו הארה.

שאלה: האם אפשר להגיד שצמצום א' הוא על העמלק וצמצום ב' הוא על לקבל על מנת להשפיע, או נגיד על אח"פ ועל גלגלתא ועיניים?

זה בסדר. צמצום ב' הוא על לקבל על מנת להשפיע, שאין יותר כוח לקבל על מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע כן, אני רוצה להיות שייך אלייך, דבוק אלייך, קטן, את זה אני מסוגל, ויותר מזה לא מסוגל.

שאלה: אני רואה פה תיאור טכני של פנימיות וחיצוניות. כי הוא אומר "ולפיכך נחלק כל פרצוף על הטבור, שמטבורו ולמעלה הוא ראוי לקבל ג"ר ונקרא פנימיות. ומטבורו ולמטה שאינו ראוי שם לקבל ג"ר, נקרא חיצוניות". מה זה ראוי או לא ראוי?

מסך. כוונה על מנת להשפיע, אין לנו יותר.

תלמיד: כן, אבל למה הוא לא ראוי כשהוא יורד מתחת למסך?

כי אין לו כוחות לזה.

תלמיד: איך הוא נהייה ראוי?

כשאתה תבין אני אגיד לך, אין לו פרוטקציה. בחברה שלך ככה זה, כוח המסך.

(סוף השיעור)