שיעור הקבלה היומי1 אפר׳ 2020(ערב)
שיעור ערב 01.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ספר פסח, אגרת לט עמ' 266,
קצ "כל פעולה עושה רושם" עמ' 50,
קנח "טעם שלא נוהגים לאכול אחד אצל השני בפסח" עמ' 46,
זו האיגרת שכתובה בזמני פורים בזמן שהרב"ש היה באנגליה, הוא גר במנצ'סטר.
אגרת לט
"שלום וכל טוב סלה לידידי...
לנכון השגתי את יוד פונט [פאונד] לפורים, וזהו מחצית השקל עשרים גרה הוא השקל, ומחצית הוא עשרה. ובזהר הקדוש כתוב שמחצית השקל נקרא י', שהוא אבנא למשקל בה תרומה לה' (כי תשא אות ד).
ויש לפרש את דברי הזהר הקדוש: שענין מחצית השקל הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל לשקול בדעתו איך ישוב לה' בזמן שיודע בעצמו שיש לו הרבה עוונות ופשעים, על זה בא הזהר הקדוש ואומר שהאדם צריך לדעת שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה, היינו מחצה זכויות ומחצה עוונות, ויש לו תמיד הבחירה להכריע לכף זכות."
זאת אומרת, האדם צריך לראות את עצמו תמיד חצי חייב וחצי זכאי, ונמצא באמצע כמו במאזניים. כל פעם הוא יכול לעשות משהו טוב ואם לא עושה אז יכול להיות שהטבע שלו סוחב אותו לכיוון הרע. זאת אומרת כדי לעשות טוב, אבל מלכתחילה הבורא מעמיד אותו על קו האפס ואם עושה מאמץ יכול לעשות פעולה טובה להשפיע, להתקרב לבורא דרך חברים וכן הלאה, ואם לא עושה מאמץ אז היצר הרע סוחב אותו בלי מאמץ מצד האדם, לכיוון הרע.
"כמו שאמרו רז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" וכו'.
והטעם יש לפרש כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". וזהו מטעם כי אם לא יתנו לו יצר הרע יותר גדול כבר לא תהיה לו בחירה, מטעם שאם הטוב יותר גדול מהרע כבר אין לו בחירה, כי ענין בחירה הוא דוקא בזמן ששניהם שוים והוא מכריע.
ובזה תבין מה שאמרו רז"ל: "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה". ויש להבין עם מי האמת? היינו מהי מידתו של היצר הרע? אלא כמו שפירשתי, שאצל רשעים שיש להם מעט זכויות אזי היצר הרע שלהם אינו כל כך גדול, אלא "כחוט השערה", כי בכדי שיהיה "מחצה על מחצה", כאשר יש מיעוט טוב אזי מוכרח להיות מיעוט רע; וצדיקים שיש להם הרבה זכויות - אזי גם היצר הרע שלהם מוכרח להיות גדול, לכן אצל הצדיקים היצר הרע הוא "הר גבוה".
ובזה תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו?
ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.
ונזכה לקבל מה' שתי מנות, רפואות וישועות."
גם היצר הרע וגם היצר הטוב מגיע לנו מהבורא "אין עוד מלבדו". ואנחנו צריכים תמיד לבחור בזה שהיצר הטוב יהיה למעלה מהיצר הרע, אבל לא למחוק את היצר הרע, לא לחכות עד שהוא ייעלם אלא דווקא אנחנו צריכים לראות אותו כשותף שלנו.
אגרת לט
"שלום וכל טוב סלה לידידי...
לנכון השגתי את יוד פונט [פאונד] לפורים, וזהו מחצית השקל עשרים גרה הוא השקל, ומחצית הוא עשרה. ובזהר הקדוש כתוב שמחצית השקל נקרא י', שהוא אבנא למשקל בה תרומה לה' (כי תשא אות ד).
ויש לפרש את דברי הזהר הקדוש: שענין מחצית השקל הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל לשקול בדעתו איך ישוב לה' בזמן שיודע בעצמו שיש לו הרבה עוונות ופשעים, על זה בא הזהר הקדוש ואומר שהאדם צריך לדעת שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה, היינו מחצה זכויות ומחצה עוונות, ויש לו תמיד הבחירה להכריע לכף זכות." 1:50 רגע. זאת אומרת, האדם צריך לראות את עצמו תמיד חצי חייב וחצי זכאי ושנמצא באמצע כמו במאזניים שכל פעם הו איכול לעשות משהו טוב ואם לא עושה יכול להיות טבע שלו סוחב אותו לכיוון רע כדי לעשות טוב מלכתחילה על קו האפס ואם עושה מאמץ יכול לעושת לעשות דרך חברים וכן הלאה לא עושה יצר רע סוחב אותו מצד האדם לכיוון הרע. "כמו שאמרו רז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" וכו'.
והטעם יש לפרש כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". וזהו מטעם כי אם לא יתנו לו יצר הרע יותר גדול כבר לא תהיה לו בחירה, מטעם שאם הטוב יותר גדול מהרע כבר אין לו בחירה, כי ענין בחירה הוא דוקא בזמן ששניהם שוים והוא מכריע.
ובזה תבין מה שאמרו רז"ל: "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה". ויש להבין עם מי האמת? היינו מהי מידתו של היצר הרע? אלא כמו שפירשתי, שאצל רשעים שיש להם מעט זכויות אזי היצר הרע שלהם אינו כל כך גדול, אלא "כחוט השערה", כי בכדי שיהיה "מחצה על מחצה", כאשר יש מיעוט טוב אזי מוכרח להיות מיעוט רע; וצדיקים שיש להם הרבה זכויות - אזי גם היצר הרע שלהם מוכרח להיות גדול, לכן אצל הצדיקים היצר הרע הוא "הר גבוה".
ובזה תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו?
ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.
ונזכה לקבל מה' שתי מנות, רפואות וישועות."
שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שהאור מגיע מצד הבורא, והכלי מגיע מאיתנו, ויש עשר הבחנות בכלי, בפרצוף. במאמר הזה הוא מדבר על בחירה, כי יש הכבדה וכבדות שברור שזה חלק מהתהליך, אבל האם אנחנו יכולים לכוון בדיוק את הבחירה שלנו, מה צריך לברר בבחירה?
אנחנו צריכים להשתדל בבחירה שלנו לראות לפנינו את שני הכוחות האלה, טוב ורע ככוחות שמועילים ומייצבים לנו את הדרך ואנחנו נלך בקו האמצעי. אני לוקח את הרע ולא זורק, ולוקח את הטוב וודאי שלא זורק, ואני רוצה לצרף את שניהם כדי להיות מכוון לבורא שממנו זה מגיע. ואז אין אצלי טוב ורע אלא פשוט שתי הבחנות. הבחנה אחת פועלת שמחלישה אותי כאילו, היצר הרע מושך אותי לכל מיני כיוונים, מצד האחד. ומצד השני יצר הטוב מושך אותי לכיוון הבורא. אבל אני רוצה להיות באמצע ביניהם, לא להיות בצד אחד ולא בצד השני, אלא ללכת עד כמה שאפשר בקו האמצעי, בשביל הזהב.
תלמיד: אז הכלי התמלא כבר על ידי האור, ואנחנו צריכים רק ללכת בקו האמצעי, והכול כבר עושה האור?
כן, אם הכול מכוון לבורא, אז בשבילי אין רע ואין טוב אלא הכל בא ממנו "אין עוד מלבדו". ואז אני בצורה כזאת מתייצב מולו כל הזמן ובשבילי גם דברים רעים וגם דברים טובים אני מקבל אותם בשווה, העיקר שהם כל הזמן עוזרים לי להיות מכוון ל"אין עוד מלבדו".
שאלה: כשאני עם החברים ויש הכבדת הלב, אני רואה דברים שאני לא אוהב בחברים, הם ממש לא מוצאים חן בעיניי ואני רוצה להתנהג ממש רע כלפיהם. ברגע הזה אני צריך להכריע עצמי לצד הטוב ולהתנהג לכיוון ימין, זאת הכוונה?
אני חושב שזו לא תגובה נכונה לזה שאתה לא אוהב את החברים. אתה צריך לראות במקום חבר את הבורא שכך משחק איתך ורוצה בזה שאתה תהיה מכוון לחבר כמו לבורא. בצורה שאין כאן טוב ואין כאן רע, יש רק עניין אחד, לכוון אותך לבורא, לגמר התיקון, לקשר השלם ביניכם.
שאלה: האם המצב של מחצה על מחצה מתייחס גם למצבנו בזמן ההכנה, ואם כן איזה זכויות יש לנו?
זה שהבורא בחר בך ורוצה לקרב אותך, כבר יש לך זכות. כתוב "לעולם יראה אדם את עצמו חצי חייב וחצי זכאי"1. עושה כך, זכאי, עושה כך חייב. אם אתה רוצה ללכת אל הבורא אתה חייב להשתמש בשני הכוחות האלה בשווה. זה שאתה צריך להילחם כל הזמן עם קו שמאל כי אתה לא יכול להחזיק באמצע, זו בעיה. אבל בעצם המצב האידיאלי שאתה הולך כל הזמן באמצע ומשתמש בשני הכוחות האלה, רע וטוב בשווה. רע יש לך שהבורא מעורר אותך, ברוך ה' לא חסר, וטוב הוא מזה שאתה מבקש ממנו כל הזמן כוחות כדי לאזן את הכוח הרע, כוח השמאל וכך מתקדם.
שאלה: מה זה טוב ורע בעבודה שלנו בעשירייה?
השפעה זה טוב, קבלה זה רע.
שאלה: האם דווקא זה שאנחנו עובדים ומעוררים את כוחות החיבור בעשירייה, אז על ידי זה מתעוררים כוחות הפירוד?
ודאי. אם יש לך אפשרות ללכת בקו אמצעי, אז הבורא כל הזמן סותר אותך מזה, מוסיף לך כוחות פירוד שאתה תתגבר עליהם ותזמין את כוחות האיחוד וכך תתקדם באמצע. שביל הזהב זה האמצע, זה הבורא, "קו האמצעי" מה שנקרא אצלנו.
תלמיד: קצת מבלבל. בסוף המאמר כתוב שפרעה מצדיק את הבורא ואז הבורא מגדיל לו את היצר הרע. אני תמיד חשבתי שפרעה זה היצר הרע.
כן, זה באמת לפעמים כך נראה ולפעמים כך נראה, אתה צודק. אבל האמת שמאחרי שניהם עומד הבורא. גם מאחרי יצר הרע וגם מאחרי יצר הטוב עומד הבורא, ואם אתה עומד בקו האמצעי אז יש לך תמיד אפשרות להכריע שזה הכול בא מהבורא, אין עוד מלבדו, גם הטוב וגם הרע. וכאן כל ההכרעה שלנו, כל הזמן להחזיק בקו האמצעי.
שאלה: מה זאת אומרת להרוג את היצר הרע כנגד הנקי והצדיק?
זה שדווקא על ידי הרשעים מגדלים את הצדיקים. דווקא על ידי ההפרעות האדם יכול להתקדם קדימה כי אחרת איך יכול להיות? הוא צריך לעלות להר ה'. הוא צריך כל הזמן לעלות, אבל מה המדרגה הזאת שהוא צריך לעלות כל פעם יותר ויותר, איך הוא עולה? הוא עולה מתוך זה שנותנים לו הפרעות והוא יכול להתגבר עליהם, ועוד ועוד ועוד. ככה כל האנושות בכלל מתקדמת. אבל ברוחניות זה אצלנו בצורה אישית, כל אחד ואחד מקבל הפרעה משלו.
שאלה: מה פירוש שהבורא לוקח לפרעה את חופש הבחירה? למה צריך להיות לו חופש בחירה אם זה כוח האגו של האדם?
חופש הבחירה, זה כאילו שהיצר הרע שלנו שולט עלינו, ואם אנחנו מתגברים נכון אז אנחנו מחזיקים אותו תחת ההכרעה שלנו. ואז אנחנו מבינים שהכוח הרע הזה הוא לא כוח חופשי בעולם, אלא הוא מופיע מאותו המקור של הכוח הטוב, ושניהם מנוהלים על ידי כוח עליון אחד שזה הבורא, ואז כנגד זה אנחנו עומדים. ואנחנו מבינים שהבורא כמו המחנך הנכון, מוביל אותנו גם מצד הרע וגם מצד הטוב, זאת אומרת לוקח אותנו בשתי ידיים כמו שאנחנו מלמדים את התינוק ללכת, וכך הוא מלמד אותנו איך להתקדם ברוחניות.
תלמיד: האם כוח הבחירה הוא של האדם בעצם, לא של פרעה?
כן ודאי, הכול זה באדם. איפה ראית פרעה שמחוצה לאדם?
תלמיד: בתחילת האיגרת כתוב, "שענין מחצית השקל הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל לשקול בדעתו איך ישוב לה' בזמן שיודע בעצמו שיש לו הרבה עוונות ופשעים,". ואני חושב שאדם לא יודע שיש לו עוונות ופשעים, בדרך כלל אדם חושב את עצמו שהוא נקי וטוב ולא שהוא רוצה לחזור בתשובה לבורא.
אני מאמין לך שאתה כך חושב כי אתה באמת רק טוב. אבל ישנם אנשים שחושבים שבכל זאת יש להם איזה רע. אז למה הם לא נמצאים בגמר התיקון? אני הייתי שואל אותם.
תלמיד: למה?
כי כנראה שיש להם עדיין רע לא מתוקן.
תלמיד: אבל אדם לא מכיר בזה. השאלה שלי, איך יבוא האדם למצב שהוא יכיר ש''מחצה על מחצה'' הוא שיש לו חלק באמת רע וחלק טוב?
שיתחיל להתקרב לחברים אז הוא יראה כמה הוא לא רוצה, זה בצורה רוחנית. בצורה גשמית שאתה חושב שאתה צדיק, תשאל את אשתך, היא תגיד לך כמה יש לך עוד לתקן. אתה מסכים איתי?
תלמיד: בחלק מהדברים.
בחלק מהדברים. עד כמה קשה לו לשמוע שהוא לא צדיק גמור.
תלמיד: לא, עם אשתי אני מסכים, עם החברים קצת פחות.
אז כדאי לך להסכים דווקא עם החברים.
שאלה: נולדו לי שני נכדים, תאומים, אברהם ויצחק קוראים להם, ואני אוהב אותם באותה מידה. העניין הוא, אחד מאוד רגוע והשני מאוד אגרסיבי, אבל אני אוהב את שניהם, יחד. השאלה היא איפה יעקב פה? איפה הקו האמצעי ביניהם?
חכה, יבוא הנכד השלישי ויהיה יעקב. שיהיו בריאים, כל טוב.
קריין: עמ' 50, מאמר "שמעתי" ק"צ, "כל פעולה עושה רושם". מופיע גם בכתבי בעל הסולם עמ' 645.
קצ. כל פעולה עושה רושם
"שאל, אם פועל עלינו את התֵירה של ארצנו מידי המשעבדים. שזכינו, שנעשו בני חורין מעול העמים. ואנחנו נעשו כמו כל הגוים, שאין אחד משעובד לחבירו. ואם החירות הזה פעל עלינו, שיש לנו מזה איזה הרגשה בעבדות השם ית'.
ואמר, שאל נחשוב, שזה לא פעל לנו. זאת אומרת, שבעבדות לא ניכר שום שנוי מהחירות הזו. זהו בלתי אפשרי. שהשם ית' אינו פועל בטל, חס ושלום. אלא כל מה שפעל, הוא מתרשם עלינו, הן לטוב והן לרע. זאת אומרת, שמכל פעולה, שהוא עושה, בין החיוב ובין השלילה, היינו בין האור ובין החושך, נמשך לנו כח יתירה. או שאנחנו באים לידי עליה מהפעולה. כך, כי ברוחניות אין שתמיד יש רשות וכח, שתחת הכח הזו מוכרחים להמשיך. לכן אין אדם יכול לומר, שהחירות, מה שהשגנו, לא עשה בנו שום שנוי. אלא אם אנחנו לא מרגישים שנוי לטובה, אזי אנחנו מוכרחים לומר, שיש כאן שנוי לרע, אף על פי שאנחנו לא מרגישים."
אנחנו צריכים כל הזמן לצפות לשינויים, שינוי לרעה או שינוי לטוב, אבל כל הזמן לשינויים. כי אם אין שינוי, אנחנו לא מתקדמים בשום צורה. ודאי ששינוי שאני מתגבר כל פעם על הרע ומתגלה כל פעם רע ואני מתגבר, מתגלה ומתגבר, זו הצורה הכי טובה. אבל לפחות שיהיו לי תמיד שינויים כלפי הבורא, כלפי מטרת הבריאה, כלפי המצב הרוחני שלי. שאני כל הזמן ארגיש שאני נמצא כלפי זה בשינויים, מעלה מטה, קדימה אחורה.
"ובמוצאי יום טוב לאחר הבדלה, נתן הסבר לזה, כדוגמת סעודת שבת ויום טוב, שע"י התענוגים הגשמים, בדרך ענף ושורש, מעוררים את התענוגים הרוחנים, שהוא מעין העולם הבא. ובודאי שע"י לטעום טעם מעין העולם הבא, צריכין הכנה יתירה בששת ימי המעשה. וכפי שיעור הכנתו, כך הוא שיעור הרגשתו.
ובלי שום הכנה נכונה להמשיך את הטעם שבת הרוחניים, אז הוא להיפך. שע"י התענוגים הגשמיים, הוא נעשה יותר גרוע. שאחר סעודת גשמיות, נמשכים רק לשינה ולא יותר. שאחר אכילה באים לידי שינה. נמצא, שאכילתו הורידו יותר למטה.
אלא שצריכים להתאמצות יתירה, שע"י התענוגים הגשמיים יבואו לרוחניות. כי כך היה רצון המלך. אף על פי שהם בסתירות, שהרוחניות מונח תחת קו ההשפעה, והגשמיות תחת הקבלה, וכיון שכך היה רצון המלך, לכן נמשכים הרוחניות אחר התענוגים הגשמים, שמונחים תחת מצותיו ית', שהם תענוג שבת ויום טוב.
כמו כן, אנחנו צריכים לראות, שגם בהחירות הזו שזכינו, צריכים לכוון ולעשות הכנה הרבה, בכדי להמשיך החירות הרוחניים, הנקרא חירות ממלאך המוות. היינו זוכין אז לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", הנקרא מוחין דאו"א." בכל זאת, כל הזמן צריכים להמשיך. אנחנו נמצאים בין שני הכוחות, מכוונים לבורא שממנו יוצאים שני הכוחות האלה, גם הטוב וגם הרע, ימין, שמאל, לא חשוב איך אנחנו מבדילים ביניהם, אלא העיקר ששניהם מובילים אותנו אליו. כמו שאנחנו שרים "בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת"2, עד שהם מביאים אותנו, שני הכוחות האלה, מלאך הרע ומלאך הטוב, לכוח האמצעי שזה הבורא. "פירוש, שלא רואין שום מקום ושום זמן, שלא יוכל להיות שם מלובש הבורא ית', שלא נוכל להגיד בזמן הזה, או במקום זו, אין הוא יכול להתלבש חס ושלום. אלא מלא כל הארץ כבודו. ומטרם זה יש הבדל והפרש "בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים". שבמקום אור שוכן ה'. מה שאין כן במקום החושך.
וכמו כן אצל ישראל, יש מקום לשכון בו אור ישראל ה'. מה שאין כן באומות העולם, אין הבורא ית' מתלבש אצלם. ו"בין יום השביעי לששת ימי המעשה". מה שאין כן כשזוכין למוחין דאו"א, אז זוכין לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שאין הפרש בין הזמנים, אלא שבכל המקומות ובכל הזמנים שורה אורו ית'.
וזה ענין פסח, שישראל זכו אז לבחינת חירות, היינו למוחין דאו"א, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", וממילא, שאין מקום ליצר הרע, כיון שהוא לא מרחק ע"י מעשיו מעבדות השם. אלא להיפך, שרואין איך שהקריב את האדם לעבודתו ית'. אבל הבחינה הזו היתה רק מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. לכן אמרו, שהשכינה הקדושה אמרה: "כטיפת כשושנה אדומה ראיתי". היינו, שראה, שיש מקום, שצריכים עדיין לתקן. שבמקום הזה אין הוא ית' יכול להאיר. לכן היו צריכין לספור את השבעה שבועות של ספירת העומר, בכדי לתקן את המקומות, שיראה ש"מלא כל הארץ כבודו".
וזה דומה למלך, שיש לו מגדל מלא כל טוב, ואין לו אורחים. לכן ברא את האנשים, בכדי שיבואו לקבל את כל טובו. והלא אין אנו רואים את המגדל מלא כל טוב, אלא להיפך, שכל העולם מלא יסורים. וזהו התירוץ, ש"יין מלכות רב". שמצד המלכות, אין שום חסרון ליין. זאת אומרת לתענוגים הנמשלים ליין. אלא החסרון הוא רק מצד הכלים, שאין לנו הכלי קבלה המתאימים לקבלת השפע. כי דוקא בכלי דהשפעה יכולים לקבל. וכפי ערך גדלות הכלים, כן ערך גדלות השפע. אם כן, כל השינוים הוא רק בהכלים ולא בהאורות. וזהו שמשמיענו הכתוב ש"כלים מכלים שונים, ויין מלכות כיד המלך". היינו כמו שהיתה במחשבת הבריאה, היינו להטיב לנבראיו, כפי יכולתו ית'."
מכל פעולה ופעולה לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שמתגלה כנגד רע טוב, כנגד רע טוב. כך אנחנו אוספים גם את ההתרשמות הרעה וגם את ההתרשמות הטובה, עד שכולם מתקבצים למקום אחד ואנחנו יכולים לעשות את הבירור עליהם. לכן זה שכותב ש"כל פעולה עושה רושם", כך אנחנו צריכים לאסוף את כל הפעולות ועל ידן להתקדם.
זה מאמר קצת קשה. נצטרך עוד לקרוא, לא בערב אלא בבוקר עם קהל גדול כשכולם מתאספים, או באיזו הזדמנות מיוחדת כמו בפסח, כי אז יש התעוררות מיוחדת ונוכל להבין את זה יותר.
קנח. טעם שלא נוהגים לאכול אחד אצל השני בפסח
"אומר טעם על מנהג, שנוהגין, שלא לאכול אחד אצל השני, מטעם כשרות. ולמה לא נוהגין כך כל השנה? וכמו כן מי שיודעין בו, ששם כשר בתכלית, אפילו יותר טוב מבאצלו בבית, ומכל מקום נוהגין שלא אוכלין, הוא מסיבת שאיסור חמץ הוא ב"משהו". ועל "משהו" אי אפשר לשמור את עצמו, אלא השם ית' יכול לשמור לו, שלא יעבור על משהו.
וזה ענין שכתוב, שצריכין להזהר על "משהו" חמץ. שהאדם מצוה על הזהירות, שצריך לשית עצות, שלא יבוא לידי "משהו" חמץ. אבל בידי אדם אי אפשר לשמור את עצמו. לכן, שרק השם הוא השומר. ובטח שהשמירה הוא באופן, שלא כל אחד שוה. שיש ה' שומר אותו יותר, ויש שלא שומר אותו כל כך. וזה תלוי כפי ההצטרכות האדם. כי יש בני אדם, שיודעים, שצריכים לשמירה יתירה. אזי הם ממשיכים שמירה יותר גדולה. ויש בני אדם, שמרגישים שלא צריכים כל כך לשמירה ממרום. וזה לא ניתן להאמר, כי זה תלוי בהרגשה. כי יש שמרגיש את עצמו בחסרון, והוא צריך לנטירותא יתירה [לשמירה יתירה]".
יש כזה מנהג, מי שלא יודע, שבפסח לא אוכלים אחד אצל השני, זה לאנשים קפדנים כאלה. אבל יש מנהג כזה, למה? כי פסח נקרא "יציאת מצרים". ולצאת מהרצון לקבל שנקרא "יציאת מצרים" אפשר רק בתנאי שאתה שורף את כל הרצון לקבל שלך שהתגלה במצרים. על מנת לקבל שיש לך כרגע, אם אתה שורף אותו כליל אז אתה מתעלה מעליו. שורף כלומר מוחק אותו, לא רוצה להשתמש בו, ואז אתה מתעלה למדרגה רוחנית, מתעלה מעליו וכך אתה יוצא ממצרים למה שנקרא "ארץ ישראל". "ארץ" זה רצון מכוון לישר א-ל, "ישר-אל". בזה אף אחד לא יכול להיות בטוח בשני. מאיפה אני יודע איזה כלים, איזה אורות, על איזה דברים הוא מתגבר ועל איזה לא, אנחנו לא יודעים.
לכן יוצא שאין לנו שום אפשרות לבדוק אצל השני האם התיקונים שהוא עשה מתאימים לי או לא מתאימים לי, אלא כל אחד בתיקונים שלו, עם היצר הרע שלו, עם ההתגברות, עם ההתעלות מעל הרצון לקבל שלו. לכן הסימן אצלנו בעולם הזה, שלא אוכלים אחד אצל השני בפסח. בכול יתר הימים חוץ משבוע פסח, כן. בשבוע פסח, לא. מפני שעל הדיוק של החמץ, הרצון לקבל שנשאר באדם, רק האור העליון, היינו הבורא יודע. זה מין מנהג כזה.
שאלה: מאז שהתחיל כל הסגר הזה, הבידוד הזה, אמרת שאתה צריך למצוא אצלך בין לבין, אני לא נמצא בין לבין בכלל, ממש חור שחור. אני משתדל להשקיע כמה שיותר בהפצה, אבל אני לא מצליח לייצר שום יחס לחברים, ואני ממש מרים ידיים מזה, אני לא יודע מה לעשות.
זה מצוין. קודם כל רק תדע, שכל העולם שלנו, הגלקסיה שלנו, כל היקום שלנו נמצא בתוך חור שחור. אז אל תדאג, זו כבר עובדה, נמצאים בזה, לא נורא. לכן אומרים שבחור השחור אפילו אור לא יוצא מזה, לכן הוא שחור כזה וחור, ממש כמו בור שלא יוצא ממנו כלום. למה? כי זה אגואיסטי, אגואיסטי מאוד, לא נותן שום דבר החוצה אלא את הכול בולע ובולע. זה העולם הזה שלנו ואנחנו נמצאים בבור השחור.
תלמיד: מסכים לזה, אתה רואה שהכול בך.
בסדר. ודאי, כי מה שאנחנו רואים מבחוץ, אנחנו רואים את עצמנו מבפנים. למדת את זה בתפיסת המציאות.
בסך הכול מתגלות לך הבחנות נכונות, אתה בסדר גמור. בעיניי הגעת לאיזה סיכום אמיתי במצבך. תמשיך, תלמד מזה איך לצאת מהבור הזה, מהחור השחור, תלמד, אפשרי. רק במה? אם אתה מקבל את התכונה על מנת להשפיע, אתה בקלות נעשה חופשי. לכן רצון להשפיע נקרא "ארץ חופשיה", ומי שנמצא בזה נקרא "עם חופשי". ואז תעוף מהבור או מהחור השחור הזה ותהיה חופשי לגמרי, "להיות עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו.
תלמיד: זהו, אתה לא רוצה להרשיע, אז מתי יהיה לי יחס מתוקן לחברים, מתי זה יגיע כבר, מתי יבוא המציל?
מתי שתבקש מהבורא והוא יסדר לך את זה. אתה חושב שבעצמך זה יהיה? לא. אתה חושב שתוכל להגיע לזה לבד? לא. רק על ידי פנייה אליו, ושהפנייה הזאת תהיה כל כך טובה, חזקה, בעוצמה, שהבורא יסדר לך, והבורא יסדר. אין שום בעיה, רק לבקש. כי בזה שאתה מכניע את עצמך ומבקש, זה התיקון. זה לא עניין של החברים, היחס אליהם והכול, אלא כלפי הבורא שאתה כל הזמן נמצא בהכנעה, זה העיקר. אתה תצליח, אני יודע. רק להמשיך.
שאלה: בקשר להסבר שלך למה לא סועדים בפסח אחד אצל השני. אנחנו במשך כל השנה לא דנים ולא יודעים בדיוק איפה נמצא החבר, באיזה מצב הוא נמצא ברצון לקבל שלו, ולא דנים אותו בשל כך ומתייחסים שיש לו איזו עבודה שאני אף פעם לא יכול להבחין בה או להכיר אותה. מה זה שונה מהשבוע של פסח?
אנחנו לא מתייחסים לכל המנהגים האלה, אם אתה דתי, חילוני, בכלל ישראלי או אתה מאומות העולם, זה לא חשוב. אנחנו רק לוקחים את הדברים האלה כדי לקבל על זה הסבר. כתוב כך שליהודים יש מנהג, יש להם את שבוע פסח ובשבוע פסח כשהם אוכלים, כמו כל בני האדם שצריכים לאכול, אבל הם לא אוכלים בבית של החבר. אני בא לחבר אני לא אוכל אצלו.
תלמיד: לא התכוונתי בקטע הגשמי, התכוונתי דווקא בקטע הפנימי.
על הפנימי קיבלת הסבר. כלפי התיקונים האלו של הרצון לקבל אף אחד לא יכול להגיד לשני אם הוא בסדר או לא בסדר.
תלמיד: אף אחד לא יכול להגיד לשני כל השנה, למה דווקא אנחנו מציינים בפסח?
לא, לא כל השנה. הוא אומר לך שכל השנה אנחנו יכולים לבדוק את הדברים האלה, כי אנחנו מבררים את זה ולא הבורא. בפסח זה דבר מדויק, שאנחנו צריכים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו.
קראת מה כתוב?
תלמיד: כן.
מה קראת שעל זה אתה שואל?
תלמיד: לתומי חשבתי שאני לא דן במשך כל השנה את המצבים של החבר.
אבל אתה יכול לדון או לא?
תלמיד: עכשיו אני מבין מדבריך שבמשך השנה אני יכול לדון, בפסח לא.
בדיוק, יופי. הרווחת בשאלה. טוב מאוד.
שאלה: עכשיו שאנחנו נמצאים בגמר תיקון אפשר להגיד או ביציאת מצרים נראה שהקורונה הוא בעצם שחט את היצר הרע, קרסו את כל המערכות.
אלה לא מערכות השייכות ליצר הרע, איך אתה מדבר ככה, מה יש לך?
תלמיד: גם אני מרגיש שאצלי קרסו דברים מסביב שעשינו ופעלנו והיום יש לנו פעולה שונה, חדשה אפשר להגיד.
כן, לכל אחד מודדים את זה במידה מדויקת.
תלמיד: האם אפשר להגיד שבגלל שכל מה שמסביב כאילו השתנה, אז האגו הוא נחשף ואנחנו יותר קל לנו לראות את שליטתו? כי ככה אני מרגיש.
כן, במיוחד אנחנו היום הרבה יותר קרובים זה לזה. תראו מה עשה הווירוס, הוא הכניס אותנו לאותו מצב, כולם יושבים בבתים, כולם בלי עבודה, כולם לא יודעים מה יצא מחר, מה יביא היום, אנחנו כולנו נמצאים באותו מצב, כל האנושות, כל כדור הארץ, אתה רק יכול לתאר לעצמך פחות או יותר כל כדור הארץ מיליארדי אנשים נמצאים במצב אחד כלפי היום וכלפי מחר. אז ווירוס הקורונה הזה הוא בכולם, מכניס את כולנו לקומונה, לאיזו מערכת אחת.
זה לא סתם וירוס, זה רוח מיוחד בשכל, ברגש, שהוא עושה מאיתנו ממש דייסה כזאת שאנחנו פתאום מרגישים את עצמנו מבינים זה את זה, מרגישים זה את זה, קרובים זה לזה, שאנחנו יכולים לתאר כל מצב ומצב שנמצא באחרים. תראה מה עשה הווירוס זה דבר מאוד מאוד חכם, איך ידע לעשות זאת, אבל זה הוא שעשה. הוא בנה מאיתנו בבת אחת תוך כמה שבועות אנושות חדשה.
וודאי שזה יכול אולי לחזור כמו שאנחנו חושבים, וזה לא יהיה ככה זה יהיה אחרת, ולא יודע מתי ואולי מחר או מחרתיים. אבל יכול להיות שזה יהיה עוד כמה חודשים, וזה שזה יחזור, זה לא יחזור, זה יהיה עולם חדש, אנושות חדשה, אנשים חדשים, מנטאליות, תפיסה, יחס, הכול יהיה חדש. הווירוס הזה ישטוף אותנו יכול להיות, ימחק לנו את כל השטויות מהראש, יחזיר אותנו למשפחות. הוא ייתן הרגלים להיות בבית ולא לעוף בכל מקום שאנחנו רוצים להתרוצץ, אנחנו נתרגל לחיות חיים חדשים.
אנחנו לא רואים אותו את הווירוס הזה, אבל ממש הייתי מנשק אותו עד כדי כך שהוא עושה פעולות יפות, טובות. אני לא אומר ודאי חס ושלום שבאמת אנחנו רואים שהוא עושה מקרי מוות וסבל והכול, אבל מבחינת האנושות הכללית לעומת מה שאנחנו תמיד חשבנו שרק על ידי מכות וייסורים אנחנו יכולים לשנות את החברה, פתאום לא.
חכה עוד מה יהיה, אנחנו שומעים שיש גירושין הרבה וכל מיני דברים. רגע, זה יצא בסופו של דבר ואחרי זה אנחנו נעשה חשבון שהווירוס עשה איתנו, רק דברים טובים. זה שליח מלמעלה והוא עושה את זה בפעם הראשונה בהיסטוריה, הוא עושה את זה סביב כדור הארץ על כל האנושות.
וזו אנושות מודרנית, היא מקושרת עם הרבה, זו אנושות שהיא מבינה ויודעת והכול, תראה מה שהוא עושה. האם אתה היית יכול לתאר לעצמך איזה כוח אחר בטבע שיודע כך לבצע פעולה בצ'יק, וכולם עומדים ככה כמו שפן כל אחד ואחד ואין מה לעשות.
תלמיד: כמו שאמרנו אז באמת זה הכה בנו בפס רחב, גם אצלנו בעשירייה זה עשה לנו מלחמת עולם שלישית פה.
למה?
תלמיד: פתאום כוחות שלא היו, שלא חלמנו שהם קיימים יצאו פה בעשירייה.
מה קרה איזו עשירייה מיוחדת יש לך? אני מכיר שם כל הפרצופים האלו.
תלמיד: היא מאוד מיוחדת. יש שם כל מיני כוכבים.
כולם נבחרים, כולם כוכבים. אז מה אתה רוצה?
תלמיד: אז היה לנו שמח מבחינת ריבים חזקים.
אין מה לעשות, אנחנו צריכים להבין, שכל אחד מקבל בצורה אישית את מה שמגיע לו, כל אחד. ולכן כשפונים אלי לפעמים "אני רוצה להחליף עשירייה", בזמן האחרון זה כבר לא רלוונטי. אבל בהתחלה אני הייתי צריך להסביר לבן אדם, ש"אתה לא מבין איפה אתה נמצא ומי שם אותך בעשירייה הזאת".
ושזה מגיע מלמעלה, אין מקרה. ועליך רק להצטרף ככה לחברים שלא יהיה ביניכם מקום פנוי. וכשלא יהיה ביניכם מקום פנוי, שם תגלו את הבורא. שנראה לך מקום פנוי זה יצא הרע, הרצון לקבל שהוא חלל וכשאתה מצרף את עצמך לחברים ואין מקום פנוי, אתה מגלה שם כבר נמצא הבורא.
לזה צריכים להגיע, אז נקווה שיהיה.
תלמיד: היום אמרת שאנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו לא צריכים לראות ולא לשמוע. איך אנחנו דואגים שזה משהו שיקרה ולא יהיה רק חלום כזה שלנו ופנטזיה. שבאמת נוכל להגיע לזה ולחיות בזה עכשיו שהמצב הוא ככה. אני מרגיש ממש צורך להתקדמות ולא להיות מאחורה, להיות איתך באותה הרגשה כל הזמן.
אנחנו עכשיו כן יכולים לקבוע את מצבנו החדש, שכל עשירייה בתוכה וכל העשיריות יחד, צריכים להתחיל להתקדם למערכת אחת. ובתוך המערכת הזאת כמו שדברנו הבוקר, שתהיה הרגשה שביני לבין החבר יש רק מקום לבורא בלבד ושם הוא נמצא בינינו, ככה זה.
תלמיד: האם אפשר לעשות משהו שייקח אותנו לשלב הבא?
זה השלב הבא. שבין כולנו, לכולנו, כולנו נגלה את הבורא. ואחר כך נתחיל לגלות אותו שהוא מעלינו ושהוא עוטף אותנו ואנחנו נמצאים בו. אנחנו נעבור את כול המצבים האלו.
(סוף השיעור)