שיעור בוקר 10.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 771,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות י'-י"ג

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 771, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י'.

אות י'

"וז"ש בזוהר (בראשית דף ל"א ע"ב. בזוהר ע"פ הסולם, בראשית א', אות שמ"ח. בחילופי גרסאות) על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור", - יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעולם הבא".

פירוש, כי מעשה בראשית, בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו, כמ"ש חז"ל. דהיינו, בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור, שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".

אלא, כדי להכין מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים, לעתיד לבא, כדברי חז"ל. ע"כ אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם, לא נשאר כן, אלא: "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה, זוכים בו, רק לעתיד לבא, שפירושו, בזמן העתיד לבא, אחר גמר הזדככות גופם, בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא, גם בעולם הזה, כמ"ש חז"ל: "עולמך תראה בחייך"."

אות י"א

"אמנם, אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב".

הרי שהמציאו לנו ענין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, הנ"ל. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כח, להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה".

תלמיד: לגבי הקטע הקודם שמדבר על "ויהי אור", שהוא ברא את כל העולמות בצורה מושלמת ומילא אותם באור. הוא מדבר פה על הצדיקים שהולכים בדרכי התורה וזוכים בעולם הזה לאור השלם שישנו בעולם הבא, וכל זה על ידי הרחבת הכלי, הגדלת הכלי.

האם אפשר לראות בכל הדימויים האלה שינוי בתפיסה הפסיכולוגית שקורית גם בעזרת האור המחזיר למוטב? אני זוכר מונח של קפיצה פסיכולוגית שקורית אצלנו במוח ועוזרת לנו להתקרב לבורא, לרצות להידמות אליו.

מספיק אמרת, אנחנו נמשיך ונראה.

תלמיד: האם יש לזה בסיס?

צריכים עוד ללמוד.

תלמידה: באות י' בעל הסולם מדבר על "עולמך תראה בחייך". מה זה "עולמך תראה בחייך", ואיזה שלב זה בדרך הרוחנית?

"עולמך תראה בחייך", מדובר על זה שכתוצאה מהלימוד שלנו נגלה את היחס בינינו לבורא, שהוא מתגלה וממלא את כול החלל שנמצא בינינו לבינו, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן על ההשפעה של המאור המחזיר למוטב. איך להרגיש את ההשפעה של המאור?

על ידי השתוות הצורה. כל דבר שמגיע אלינו בחולשה שלנו, מתגלה לנו לפי השתוות הצורה. הרצון לקבל שהוא הכוח הכללי, והוא המגלה האמיתי מה אני ארגיש, הוא צריך לעבור כל מיני שינויים, עד שארגיש את הרצון לקבל עצמו והבורא כנגדו, וכך לאט לאט אנחנו מתקרבים אליו.

תלמיד: מה ההבדל בין שיטת חכמי התלמוד שהיא סיגופים, לבין שיטת חכמי המשנה שהיא המאור המחזיר למוטב? איך שתי הגישות האלה פועלות לתיקון הרצון לקבל?

צריכים להרגיש גם את זה וגם את זה, ואז לראות את ההבדל, לָמה זה מוטב וזה לא. אנחנו עוד נדבר על זה, העיקר זה להתקדם להרגיש.

תלמיד: האם אפשר לומר ששניהם בסופו צריכים להביא את האדם להרגיש טעם עפר ברצון לקבל, זה אותו מסלול, רק צורות שונות?

לא נעשה עכשיו משחק בדברים כאלה.

תלמיד: באות י"א מדובר על המאור המחזיר למוטב. איך מגיע אור לעשירייה?

האור שיכול להתגלות הוא מתגלה בעשירייה. מי שנמצא בתוך העשירייה חושב על הקשר המיוחד שהוא רוצה להשיג עם הבורא, ואז כתוצאה מהיגיעות שלו הוא מגיע להרגשת הבורא מתוך הקבוצה.

תלמיד: מה קרה בתהליך של האדם שהחליטו לא להתעסק בסיגופים אלא רק באור שמחזיר למוטב?

הם הרגישו שזה העיקר בשבילם, להשיג את המאור המחזיר למוטב, שהוא תמיד יהיה כנגד עינינו, ועל ידי זה אנחנו מהר מאוד מגיעים למה שכתוב שם.

תלמיד: האם אפשר להתייחס לזה כך שהמאור המחזיר מזרז את הזמנים לעומת סיגופים? 

כן.

תלמיד: איך עלינו לבדוק שאנחנו מהנים את הבורא? מה עלינו להרגיש בזה?

זה מה שאנחנו צריכים להרגיש, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים להרגיש.

תלמיד: מה האינדיקציה?

שיש לנו קשר פנימי עם הבורא, כלומר להרגיש בלב שלנו את נוכחות הבורא, ביחס שלו כלפיי וביחס שלי כלפיו. זה למעשה הבסיס לקשר בינינו.

תלמיד: האם מבחוץ ישנה איזו אינדיקציה? כי מבפנים אני מבין, אני מרגיש בלב. אבל מבחוץ, מהסביבה, מה אני יכול לראות שאני באמת מכוון נכון לבורא?

על זה אנחנו קוראים כל הזמן. זה תלוי באהבה כלפי החברים, בקשר איתם, בעזרה הדדית, כל זה קשור לקשר בקבוצה. בלי זה לא נתקדם קדימה. 

תלמיד: מה הם אותם סיגופים שהיה אפשר לוותר עליהם עכשיו?

סיגופים זה היה דבר רגיל לאלו שנכנסו לחכמת הקבלה ורצו דרכה להגיע לגילוי הבורא. הם רצו להתקרב לבורא, לאחוז בו, להרגיש אותו, ולא ידעו איך לעשות זאת. הם חשבו שכל מיני הגבלות שהם יעשו על עצמם זה מה שיעזור להם.

תלמיד: בעבודה שלנו אנחנו רואים שאין לנו ברירה אלא גם לעשות הגבלות על הרצון לקבל שלנו.

כן.

תלמיד: אני מנסה להבין מה התירו לנו החכמים המתקדמים שנתנו לנו רק את מאור התורה. הרי אם אנחנו עוסקים פה בתורה, אז אנחנו מחויבים להילחם נגד הרצון לקבל, לא להקשיב לו, להיות למעלה מהדעת, ובשביל זה צריך לצמצם את מה שהרצון לקבל דורש מאיתנו, כדי להיות מסוגלים לקבל התקדמות והרגשה מעל זה. 

כן.

תלמיד: אני מחויב להתאמץ כנגד. במה פה השינוי החדש שחכמי התלמוד מביאים לנו, שאומרים שרק מאור התורה זה מספיק? מה זה אומר?

מה שאני רוצה להשיג בסופו של דבר, זה אך ורק תלוי עד כמה מאור התורה ימלא את הרצונות שלי, וכך על ידי פעולתו עליי ארגיש על מה החכמה הזאת מדברת אליי.

תלמיד: הרי בלי המאמץ להילחם ולהתאמץ כנגד הרצון לקבל לא נוכל לקבל את המאור הזה.

נכון.

תלמיד: זה עדיין נשאר כשאלה, מה הם הסיגופים שהיו ועכשיו אפשר לוותר עליהם. בכל מקרה אני רואה שבעשירייה אין ברירה לאדם אלא להתאמץ ולצמצם את עצמו בעבודה מול החברים, בכוח. 

כן.

תלמיד: זה לא מספיק שאני יושב ולומד תורה וקורא את מה שמקובלים אומרים, ולא מתאמץ בתוך הלב שלי כנגד הרצון לקבל, אלא אני צריך בכל זאת להתאמץ.

אנחנו צריכים להבין שהעיקר בשבילנו זה באמת צורת הלימוד. זאת אומרת, בשביל מה, למה וכן הלאה. זה העיקר.

תלמיד: מה יש בתורה שמחזיר אותנו למוטב, גם את הטוב וגם את הרע?

זה האור הטמון בלימוד הנכון בתורה, הוא לוחץ עלינו, ואנחנו בעזרתו עוברים מהדרגות הרחוקות מהמושגים שבתורה, לדרגות שהן יותר קרובות. 

תלמיד: הוא כותב שהמאור המחזיר למוטב מספיק לנו כיום להגיע למדרגת לשמה במקום שנגיע לשם על ידי ייסורים. כל עוד האדם לא השיג את המאור מחזיר למוטב, מה זה נקרא, האם שנמצא בלא לשמה, בשכר ועונש?

זה נקרא שלא נמצא בלשמה.

תלמיד: איך הוא יודע שהוא הגיע ללשמה, על ידי מה?

כשהוא ייכנס לסוגי הקשרים האלו ויתחיל לשאול, אז יהיה לו יותר מובן איפה הוא נמצא.

תלמיד: כשהוא כבר רואה את העבודה ויודע שהוא הולך למעלה מהדעת בכל מיני דברים, מחפש את הבורא, מחפש את ההשגחה שלו, הוא כבר מודע לזה, הוא כבר יודע במה הוא מטפס, האם זה נקרא שהוא מחזיק ב"לשמה" בדרך העבודה הזו?

איך הוא מחזיק?

תלמיד: הוא מרגיש את ההשגחה העליונה, הוא מרגיש מה יש מעל כל מה שיש פה, מאחור. אבל יש משהו מעל שהוא מטפל שם. יש חברים, יש הכול. אבל יש שכבה עליונה ויש שכבה תחתונה. האדם כבר מזהה את זה בעצמו.

כן.

תלמיד: זה נקרא שהשיג משהו ב-לשמה?

לא. עוד לא.

תלמיד: אז מה חסר?

מה שהוא אומר. המאור צריך לבוא אל האדם ולהאיר על האדם ועל ידי עבודת המאור עליו, האדם יתקדם למצב שייקרא "לשמה".

תלמיד: לפעמים יש מצבים שאנחנו מבקשים עבור החברים מתוך ההבנה שהבקשה שלנו אגואיסטית, ואין שום רצון אמיתי לבקש עבורם. הסיבה היחידה שמבקשים עבורם, כי כתוב, האדם צריך תמיד לעסוק בתורה ומצוות, גם בלא לשמה. האם נכון כך לעבוד ואם ניתן להוסיף עוד משהו בעבודה הזאת?

אנחנו צריכים באמת להיות במצב כזה שאנחנו כל הזמן משתוקקים לפנות לדבר עם הבורא, להימצא בשיח איתו, במצב של לא לשמה ולאחר מכן במצב של לשמה.

תלמיד: האם ניתן להוסיף משהו?

מה שאדם ירגיש שנחוץ לו, הוא יוסיף.

תלמיד: אמרת שרק כשהמאור המחזיר למוטב ימלא את הרצונות שלנו, נבין על מה החכמה מדברת. אנחנו לומדים שכל הדרך שלנו היא להתעלות למעלה מהרגשות שלנו, להסכים עם הבורא, גם אם לא נראה לנו. מתי נכון לדרוש שהמאור כן ימלא את הרצונות שלנו?

אנחנו מרגישים במצב מסוים את השפעת הבורא עלינו ויכולים לבדוק מה כיוון ההתפתחות שלנו. לפי זה אנחנו רואים אם כדאי לנו ללמוד, לבחור, לדרוש להתקדם להרגשת הבורא, ביחסים עם הבורא או לא. כל אחד לפי איך שזה מגיע אליו.

תלמיד: מתי אנחנו אומרים שהאדם כן צריך להסתפק במועט ומתי הוא צריך לברר מה עליו לדרוש ואיך לדרוש?

כשהוא מרגיש מהעבודה שלו שכך צריך להיות.

תלמיד: מה זה אומר שהמאור המחזיר למוטב מחזיר למוטב?

האדם מלכתחילה נברא כאגואיסט עם הכוונות אך לקבל, והוא צריך להגיע לכוונות על מנת להשפיע ועושה כל מיני פעולות כדי שהפעולות האלה יחברו אותו כמה שאפשר יותר ויותר לבורא.

תלמיד: האם הבקשה לבקש את המאור המחזיר למוטב, היא בקשה מאוד מבוררת באדם?

כל פעם לפי דרגת הקשר.

תלמיד: בקטע כותב בעל הסולם שהבורא ציווה לעסוק בלא לשמה, שזה אומר שמעורבת הנאה עצמית עם הנאה לבורא. וגם כתוב על מצב שחסרה האמונה כשמקבלים חושך מהתורה. האם זהו מצב של לא לשמה או לא?

לא לשמה.

תלמיד: האם יש הבדל בין אדם שמקבל את המאור המחזירו למוטב לבין אדם שמצליח למשוך את המאור?

אדם שמצליח למשוך את המאור, זאת אומרת האדם יוצא מהרצון שלו לקבל, ועושה כל מיני פעולות שמקרבות אותו לבורא ועל ידי ההתקרבות לבורא הוא יכול להוציא כבר משהו מיוחד מהקשר ביניהם.

תלמיד: האם יש הבדל אם אדם מרגיש, תופס איך המאור פועל עליו ומחזירו למוטב, למצב המתקדם יותר?

כן.

תלמיד: הוא יכול לתפוס את זה?

ודאי שהוא צריך לקבל את זה מהקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: במשך היום אדם יוכל לעקוב אחרי המאור שמקדם אותו?

כן.

תלמיד: האם משיכת המאור בזמן הלימוד דורשת כוונה מסוימת? בנוסף, אני מבין שגם בזמן תפילה, בקשה, צריך לנסות להשתדל למשוך מאור, ורציתי להבין מה ההבדל בין משיכת מאור בזמן תפילה לבין משיכת מאור בזמן לימוד?

גם בזמן התפילה, גם בזמן הלימוד, האדם צריך להיות קרוב לבורא ככל האפשר, וזה חייב להיות קודם כל בראשו, בכוונות שלו.

תלמיד: כתוב "עולמך תראה בחייך" שזה כנראה שכר על המאמץ שלנו, על החיבור בינינו, אנחנו מקבלים את האור הזה והוא מתקן אותנו. וודאי שמול מצב מתקדם יותר אני מסתכל על זה כעל שכר לעתיד לבוא, איך לא לנצל את הידיעה הזאת בצורה אגואיסטית?

אם אני אחשוב רק על התקרבות רוחנית לבורא, כלומר לתכונת ההשפעה, אז כמובן שאני אתקדם בצורה נכונה, על זה אני צריך לחשוב כל הזמן.

קריין: אות י"ב.

אות י"ב

"אבל יש להרהר לכאורה, אחר דבריהם אלו: הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם, העסק בתורה, שיזכו, על ידי המאור שבה, לבא לשמה.

אמנם, ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו. ואם, אחר כל טרחתו, בעסק התורה והמצות, יוודע לו, שלא הגיעה לו, ע"י העסק והטורח הגדול הזה, שום הנאה ותועלת פרטית, הוא מתחרט, על כל יגיעתו שיגע, מטעם שאינה את עצמו מתחילתו, שכסבור, שגם הוא יהנה מטרחתו - כגון זה "שלא לשמה" נקרא (כמ"ש בתוספות, רה"ש, דף ד', ד"ה "בשביל").

ואעפ"כ, התירו חז"ל, את תחילת העסק בתורה ומצות, גם שלא לשמה. מטעם, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה, כמבואר לעיל.

אמנם בלי ספק, אם העוסק הזה, לא זכה עדיין, לאמונת השי"ת ותורתו, אלא מתגורר בספיקות ח"ו, לא עליו אמרו חז"ל, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולא עליו אמרו (במ"ר בפתיחתא דאיכה, ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, ד"ה "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", איכה רבה פתיחה ב), שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

כי המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו.

אבל למחוסרי אמונה ח"ו, היא להיפך, כמ"ש: "למשמאילים, בה סמא דמותא" (שבת פ"ח), כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם."

יכול להיות שצריכים לקרוא את זה כמה פעמים אבל כתוב כאן הכול, שהכול תלוי באמונה, במידת האמונה, עד כמה האדם משתוקק לזה ותמורת זה הוא מקבל כלים שבהם הוא מרגיש את האור שמאיר עליו מהבורא, או מרגיש את עצמו בחושך, שהאור לא מופיע, ואז הוא נכנס יותר ויותר ללימוד, רוצה להיות מוצלח ומגיע בסופו של דבר לאמונה.

תלמידה: יש הרגשה שסיגופים נותנים אפשרות לכוון יותר נכון את הפנייה לבורא, ואז אדם שעוסק בזה יודע מה הוא עושה, אבל כשאנחנו נכנסים לעבודה בתורה לא ברור לנו מה זה בדיוק לשמה ואיפה הרצונות שלי. יותר קל אולי להיכנס לזה אבל מאיפה נקבל ביטחון להחזיק בדיוק ובעוצמת הפנייה?

על זה צריך לעבוד.

תלמיד: בכל זאת מתוך טבענו אנחנו רצון ליהנות. בשלב מקדים של העבודה, כשאנחנו עדיין נמצאים בהסתרה, ממה אנחנו נהנים מהעבודה הזאת?

שבכל זאת אני מתקדם, אני מתקדם בלימוד חכמת הקבלה.

תלמיד: אבל בעבודה שלנו ישנם מצבי חושך, כמו שבעל הסולם תיאר עכשיו באות הזאת.

כן.

תלמיד: איך לשלב גם את המצבים האלה, כי לפעמים בן אדם נמצא על הקרקע, אין לו כוחות בכלל להתרומם, ואנחנו יודעים שישנם מצבים שחברים לא יכולים להחזיק את המצב או שהמצב מתמשך, איך בכל זאת לשלב בין הרגשת החושך מצד אחד, ומצד אחר להתרומם?

כי המצבים הופכים להיות יותר ויותר קשוחים, כבר אין ממה ליהנות, מה שמחזיק אותך זה קבוצה, שהשקעת בזה כל כך הרבה זמן.

אני מבין.

תלמיד: אבל התענוג כבר הפסיק, גם מה שקורה בחוץ, אין ממה ליהנות, הכול מתפורר.

אני שומע מה שאתה אומר, ומה כנגד זה אתה יכול להביא לאדם?

תלמיד: זה מה שרציתי לשאול אותך.

אנחנו צריכים במצב כזה להתקדם, ולברר את הקשר שלנו עם הבורא, לאיזה כיוון הוא מושך, מפתח אותנו.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן שהמאור משפיע על האדם במידת האמונה שיש לו.

כן.

תלמיד: אבל זה ברור, אם יש לו אמונה, כלים דהשפעה, אז הוא גם יקבל, אם יש לו כלים אז הוא יקבל אור.

כן.

תלמיד: איזו אמונה צריכה להיות לאדם כבסיס, כדי שהוא בכלל יוכל להתקדם בעבודה, על איזו אמונה הוא מדבר שצריכה להיות לאדם?

האמונה שמגיעה אליו מהבורא והאדם מקבל את זה, ויכול להיות כבר בזה שמתחבר לבורא לפי דרגות האמונה שיש.

תלמיד: באותיות האלה בעל הסולם מסביר מה התנאים הבסיסיים שאנחנו צריכים כדי להתקדם בעבודה, אם אני מבין נכון. אז פה הוא אומר שלמי שאין אמונה, מלכתחילה לא עליו מדובר.

כן.

תלמיד: אבל אין לנו אמונה מלכתחילה, אז אני שואל איזו אמונה צריכה להיות כדי שאדם כן יוכל להתקדם בעבודה, מה האמונה הבסיסית שהוא מדבר עליה, שצריכה להיות באדם?

זו צריכה להיות אמונה שאדם מבין שדרך הלימוד יש לו קשר עם הבורא, וכך מתקדם.

תלמיד: מה זה אומר להאמין בשכר ועונש, ואיך עובדים עם המושג הזה?

כדי להאמין בשכר ועונש אנחנו צריכים כל הזמן להיות באמונה הזאת, אחרת לשם מה אנחנו לומדים?

תלמיד: אבל איך עובדים עם זה נכון כדי לא להמציא לעצמי כל מיני שטויות?

לא, זאת לא השאלה. השאלה כאן, איך אנחנו יכולים להגדיל את השכר והעונש. אז זה ישפיע עלינו ונוכל להתקדם באמת יחד כולנו לפגישה עם הבורא.

תלמידה: האם האדם יכול בעצמו לגלות את הריקנות המוחלטת שבתוכו, או שהריקנות הזאת זה משהו שאדם מקבל מלמעלה כתוצאה מהיגיעה שהוא עושה?

הרגשת הריקנות ודאי שהוא מקבל מלמעלה.

תלמיד: אני יכול להקדים ולעורר את הריקנות הזאת?

אם אתה מחפש נכון, אז אתה מגלה.

תלמידה: לגבי המצב של לשמה, האם זה מצב שעובר הזדככות, או שהוא התחיל מייסורים, הוא עובר לשאלות, ואז לאמונה מעל הדעת? מה זה מצב של לשמה, האם הוא עובר תהליך ומה זה מצב של לשמה גבוה שצריך לשאוף אליו?

הוא עובר תהליך, וכתוצאה מזה שהוא עובר תהליך מגיע למצב של לשמה.

תלמידה: איך נראה לשמה בצורה גבוהה שצריך לשאוף אליה, לא לשאול שאלות, כן לשאול שאלות, מעל הדעת, איך זה נראה?

מצב לשמה זה מצב שאדם נמצא בקשר בינינו בקבוצה, ומשתוקק לגילוי הבורא ולא רוצה שום דבר תמורת זה, רק לקבל מה שהוא מבקש.

תלמידה: אמונה ככלי אמיתי היא גם מחייבת וגם אנחנו רוצים בעצמנו להוסיף לכלי הזה, ורק כך יכולים?

כן.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

תלמיד: האם אפשר להפיק הנאה חדשה מעבודה עם עשירייה, למשל בזמן לימוד תע"ס?

בזמן שאנחנו לומדים אנחנו רואים לפנינו איזו מטרה, שלמטרה הזאת אנחנו רוצים להתקדם, להתקרב. וכאן הוא שואל על מצב הפוך, לכן אי אפשר לדבר על זה.

תלמיד: כדי להשיג מצבים גבוהים לא בהכרח צריך לעבור ייסורים והגבלות?

לא הכרחי לעבור את מצבי הייסורים. אנחנו צריכים פשוט להבין איזה שלבים אנחנו צריכים לעבור ברצון שלנו, ולהשתדל לעבור אותם ככל האפשר מהר. כלומר העיקר זה לעבור אותו טווח זמן שיש כרגע לפנינו, אותו מרחב שאנחנו לא בדיוק מתמצאים בו, לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, ככל האפשר מהר כדי לצאת ממנו, רק לעשות את זה נכון.

תלמיד: אז כדי לצאת ממנו נכון עלינו לזרז את העבודה דרך החיבור?

הכול קורה דרך החיבור בינינו.

תלמיד: בעצם מה שאני הבנתי פה שהמפתח הוא לזכות באמונה. אם אדם לא זוכה באמונה כל מה שהוא יעשה לא יועיל לו. אז האם אדם יכול להשפיע על הזכייה הזאת, מה הוא צריך לעשות בשביל לזכות באמונה?

הוא צריך להגיע בכוונה נכונה, על ידי כוונה נכונה הוא לומד, מתייחס לחומר שלומד. כך לומד.

תלמיד: האדם שיש לו נקודה שבלב, מגיע ללימוד והוא מרגיש את האמונה במידה מסוימת, או שזו לא אותה אמונה שעליה מדובר?

כאן מדובר על אמונה שלאדם יש כוח לעשות פעולות השפעה אפילו אם אין לזה שום יסודות, וכך הוא מתקדם יותר ויותר. רק כוח ההשפעה חסר לו כדי להתייחס נכון לבורא.

תלמיד: מה התפקיד של העשירייה בזה, יש תפקיד בעשירייה?

ודאי.

תלמיד: איך מפתחים אמונה בעשירייה?

פשוט מאוד, זו המטרה שעומדת לפני כל עשירייה.

תלמיד: על זה צריכים לשים דגש עכשיו?

לא רק עכשיו, אבל ודאי גם עכשיו.

תלמיד: אם קיבלתי מכה חזקה באצבע וכואב לי, אז כמו במאמר המעטפות, אני מאמין שזה מהבורא והוא נתן לי אלף דולר. כדאי לעבוד בצורה כזאת? כי פה יש לי גישה מעשית לבנות אמונה. מה דעתך?

תנסה ואחר כך תספר לנו.

תלמיד: ניסיתי וזה מאוד עוזר.

בסדר גמור, תמשיך.

תלמיד: האם באפשרותו של האדם להרגיש ולכוון את כוח התורה למקום של פגמים, או יותר נכון, פשוט להתמסר ולהאמין לאור שיפעל עליו?

אלה שני כיוונים שונים בתכלית ואנחנו נלמד עליהם.

תלמיד: הוא נותן באות הזאת את המשל הזה של העטלף והתרנגול. איך לא להיות עטלף?

עטלף זו דרגה מאוד גבוהה. איך לא להיות תרנגול אם היית שואל, זה משהו אחר.

תלמיד: אז איך לא להיות תרנגול?

זה על ידי התרגילים שאדם עושה בעצמו.

תלמיד: במה העטלף הוא מדרגה כל כך גבוהה אולי אפילו יותר מתרנגול?

מה ההבדל בין עטלף ותרנגול?

קריין: אפשר לקרוא שוב את אות י"ג, הוא נותן שם התייחסות.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

(סוף השיעור)