שיעור בוקר 12.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - "לילה דכלה"

קריין: "זוהר לעם", הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 125. קטע מספר 1.

"רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה, ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם. כלומר, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה. והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה.

ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עימהם. ואלו החברים, העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 125)

קריין: קטע מספר 2.

"ליל שבועות נקרא הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. כי למחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, ביום השבועות, יום קבלת התורה."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 125)

שאלה: מי זאת הכלה?

מלכות היא הכלה. זעיר אנפין הוא החתן.

תלמיד: איפה אנחנו יכולים להיכנס לתוך התמונה הזאת?

כשאנחנו מתחברים אליהם אנחנו גורמים לחיבור שניהם.

תלמיד: איך?

יש לזה זמנים, יש לזה פעולות, על זה כתוב מה צריך לעשות. בוא נראה.

קריין: קטע מספר 3.

יש ג' בחינות תורה:

א. הנקרא תושיה, שמתשת כוחו של אדם,

ב. הנקרא תורה תבלין,

ג. אור התורה.

ב' בחינות הראשונות הם בחינת הכנה לקבלת התורה. ורק בחינת הג' נקרא בחינת תורה, שהוא בחינת עצם, היינו מבחינת להטיב לנבראיו. וב' בחינות הראשונות הם בחינת תיקוני הבריאה.

(הרב"ש. 943. "ג' בחינות תורה")

זאת אומרת, תושיה, תורה תבלין ואור התורה. השניים הראשונים, תושיה ותורה תבלין, הם עוד לא תורה ממש, אלא רק החלק השלישי, אור התורה, הוא התורה בעצמה.

שאלה: כשאנחנו מדברים על קבלת התורה אנחנו לומדים שיש שלבים, גם רב"ש נותן לנו דוגמה של שלבים של הכנה. האם התורה היא דבר שמקבלים כדבר שלם או מנות מנות? כי אנחנו לומדים שמקבלים את אור התורה גם בתהליך התיקון. אז מה זו קבלת התורה שאנחנו לומדים עכשיו בשבועות, האם זו שלמות עד שמלאה הסאה וזה מגיע כמנה אחת מוגמרת, או במנות מנות זו גם קבלת התורה?

לא, כמנה אחת. בינתיים כך.

תלמיד: מה זאת אומרת בינתיים כך?

אחר כך נראה.

תלמיד: איך נקרא כל התהליך שאנחנו עושים בדרך ומקבלים אור?

זו הכנה, הכנה לקבלת התורה, להתקרבות.

תלמיד: כלומר כשאדם מגיע למצב שהוא מעין שלמות, אז התורה מתקבלת בשלמות כדבר אחד מוגמר.

כן.

שאלה: בפסוק הראשון הוא מראה תהליך ברור שהוא ללמוד תורה, נביאים, כתובים, ואז מצליחים להגיע להיפגש עם הכלה, עם הבורא. מה זה ללמוד תורה, נביאים, כתובים?

נלמד הלאה ונראה.

תלמיד: לפי מה שאני מבין זה מה שאנחנו אמורים ללמוד עכשיו כדי שנוכל להגיע לזה. מה אנחנו עושים עד עכשיו?

נלמד.

שאלה: עולה השאלה איפה אנחנו אל מול התורה, אל מול מלכות, איפה אני היחיד אל מול זה. האם אפשר להגיד שברוחניות אני לא קיים, זה עניין של תפיסת המציאות, יש משהו שלם, וכל מה שיש לעשות זה לברר בתוכי איך אני מתבטל אל מול השלם הזה, ומה שמפריע לי זו תפיסת המציאות שאני רואה גופים נפרדים ולכן זה נראה כסתירה?

כן.

תלמיד: הבעיה היחידה היא תפיסת מציאות.

בסדר.

שאלה: למה רק בלילה הכלה יכולה להתחבר עם בעלה?

לא יודע.

תלמיד: הוא כותב שרבי שמעון היה יושב כנראה בביטול, אם שמעתי אותך נכון פעם אומר, ובלילה עובד כדי לחבר את המלכות לבעלה, לזעיר אנפין.

כן.

תלמיד: מה התועלת בעבודה שלנו דווקא בחושך?

שלא רואים, ואז צריכים להעלות את אותה התכונה של האמונה למעלה, ואז מקבלים תורה.

תלמיד: הוא כותב בציטוט השני, שלמחרת היום הכלה כבר בחופה עם בעלה. מה זה להיות תחת חופה? מהי התוצאה מהאמונה הזו?

הכלה כבר מגיעה לחופה ונפגשת שם עם בעלה, כולם שמחים סביבם, וכך זה הסדר.

תלמיד: אם אפשר לזקק, מהי העבודה ביום, כשיש יום למחרת כתוצאה מהאמונה, מה זה לשים חופה מעלינו?

חופה מעלינו זה מסך, שהם מקיימים אותו כדי להיות תחתיו.

תלמיד: האם כדי להנות לבורא?

ודאי שזה הכול על מנת להשפיע.

שאלה: מסך זה משהו שדוחה את האור, נכון?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מייצבים מסך, האם אנחנו דוחים את האור?

כן.

תלמיד: אנחנו לא עובדים דווקא כדי למשוך אור?

לא.

תלמיד: מהי הפעולה שאנחנו עושים שדוחה את האור?

אנחנו יוצאים מהקשר בינינו למאור, וכך מסדרים את הקשר החדש שבינינו. אני אשתדל להסביר את זה עוד מעט.

ליל הכלה

[בליליא דכלה]

.125 רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה, ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם. כלומר, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה. והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה.

ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עימהם. ואלו החברים, העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם.

ביאור הדברים. יש בזה ב' פירושים, ושניהם עולים בקנה אחד:

א. כי ימי הגלות נקראים לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל. ואז שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'. ועכ"ז, דווקא בעת ההיא, מתחברת הכלה בבעלה, ע"י תורה ומצוות של הצדיקים, הנקראים בעת ההיא, המחזיקים את התורה.

וכל המדרגות הנשגבות, הנקראות סודות התורה, מתגלות על ידיהם. כי ע"כ הם נקראים עושיהם, שהם, כביכול, העושים של התורה. ונמצא, שימי הגלות נקראים הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. וכל החברים, שהם בני היכל הכלה, הם המחזיקים את התורה.

ולאחר גמה"ת והגאולה השלמה, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור. למחרתו, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה. כי אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ומ"ה יהיה ע"ב. וע"כ נבחן למחרת היום ולחופה חדשה.

והצדיקים בעת ההיא נקראים בני חופה, העוסקים בתורה, שאין בהם עשיה. כי אז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. והיות הצדיקים הללו, ע"י מעשיהם הטובים, יעלו הב"ן להיות ס"ג, מכוח המשכתם היראה מזמן שעבר, נבחנים שהם עושים את החופה החדשה הזו, וע"כ נקראים בני חופה.

ב. ליל שבועות נקרא הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. כי למחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, ביום השבועות, יום קבלת התורה.

אמנם זה עניין אחד עם ביאור הא'. כי ביום קבלת התורה, היה כבר בחינת גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. כמ"ש, חָרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חֵירות, כי באה חירות ממלאך המוות. אלא מחמת חטא העגל, חזרו וקלקלו את התיקון. הרי יום קבלת התורה הוא עניין אחד עם גמה"ת.

ונמצא, שבלילה קודם קבלת התורה, נגמרו בה כל הזיווגים שבימי הסתרה. וע"כ נבחן הלילה ההוא ללילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. שלמחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, שהוא חג השבועות, שבו נגמר התיקון בחירות ממלאך המוות, שהוא הזמן, שהצדיקים, ע"י מעשיהם הטובים, עושים חופה חדשה לכלה.

והנה נוח לי יותר להמשיך הביאור בדרך פירוש הא', והמעיֵן מדעתו יוכל להעתיק הדברים על יום השבועות, כי עניין אחד הוא.

כל החברים, המחזיקים את התורה, הנקראים בני היכל הכלה, הם צריכים להיות דבוקים בשכינה הקדושה, הנקראת כלה, בכל אותו הלילה של הגלות. כי אז, בימי הגלות, היא מיתקנת ע"י המחזיקים את התורה, בכל אלו המע"ט והתורה והמצוות שהם עושים, עד לטהר אותה מבחינת טו"ר. ותהיה מזומנת לאלו העוסקים בתורה, שאין בהם מבחינת עשיה כלל, אלא היא כולה טוב בלא רע.

ולפיכך צריכים המחזיקים את התורה, שהם בני היכל הכלה, לשמוח עימה על התיקון הגדול הזה שנעשה בכלה על ידיהם. ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם, לעסוק בתורה, כלומר, בתיקונים הבאים לפנינו מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה, שצריכים לעשותם בשמחה.

התבאר, שכל המדרגות וגילוי סודות התורה, שהם בניין השכינה לגמר תיקונה, נעשים רק ע"י המחזיקים את התורה בימי הגלות. ולפיכך, כל אלו המדרגות והקומות, היוצאות בזמן הגלות, נקראות התיקונים של הכלה ותכשיטיה. ואלו הם שהולך ומפרט, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה.

כי חג"ת תורה. נו"ה נביאים. המלכות כתובים. המוחין של ו"ק, שממשיכים לה, דרשות המקראות. המוחין של ג"ר, שממשיכים לה, סודות החכמה. כי כל אלו התיקונים צריכים להמשיכם לכלה באותו הלילה, שבהם נגמרת הכלה לגמה"ת, שהוא יום החופה.

והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה. המלאכים, שבהם מלובשים הכלים דאחוריים דמלכות שבמצב הא', נקראים עלמות המשמשות לשכינה. השכינה עומדת על ראשיהם, שהם המחזיקים את התורה, כמו שאומרים, ועל ראשי שכינת אל. ועימה יחד העלמות המשמשות אותה. והיא שמחה עימהם, בהיותה מיתקנת והולכת על ידיהן.

ושמחה בהם כל אותו הלילה. שכל משך זמן התיקונים, נקרא לילה. ולמחרת, אינה באה לחופה, אלא עימהם. שביום גמה"ת, יום החופה, לא תוכל להיכנס לחופה, אלא עם אותם המחזיקים את התורה, שבנו ותיקנו אותה בכל הצורך, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. ולכן נקראים בני חופה.

ידוע, שגמה"ת לא יביא עימו שום דבר חדש, אלא ע"י האור העליון דעתיק יומין, יתקבצו כל המ"ן והמ"ד, וכל הזיווגים, וכל המדרגות, שיצאו ב-6000 שנה בזה אחר זה, לזיווג אחד ולקומה אחת, שזה גדול ומכובד. וע"י זה ייתקן הכול. ואז תיכנס הכלה לחופה.

והקב"ה שואל עליהם, על כל אחד, שהעלה פעם מ"ן לזיווג עליון. כי כביכול יושב ומחכה עד שיתקבצו כולם. ונמצא, שואל ומחכה על כל אחד. ואחר שמתקבצים, נעשה אז הזיווג של רב פעלים מקבצאל, ומברך אותם ומעטר אותם, שמתברכים ומתעטרים כולם בבת אחת. ואז, בגמה"ת, נקראים עטרותיה של הכלה."

(סוף השיעור)