בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 4.5.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 – תע"ס א', הסתכלות פנימית פרק ו*'

1. אנחנו לא צריכים לראות שאנחנו מתרוקנים מיום ליום אלא אנחנו נבנים מיום ליום בכך שמתרוקנים מהדבר הקודם. הוא נכנס כבר מהרגש ומהשכל לתוך התכונות שלנו, והרגש ושכל שלנו מוכנים כדי שנעבוד איתם ונמלא אותם בהתרשמות החדשה מהחיבור בינינו ומבינינו לחומר הלימוד. טוב להרגיש את עצמו לפני השיעור, או כשהאדם קם בבוקר, מתעורר מהשינה, שהוא מרגיש את עצמו ריק. זו בהחלט הכנה נכונה, נותנים לו מלמעלה להיות מוכן וראוי לקבלת המנה הבאה בדרך.

2. אף על פי שמלכות דאין סוף נצטמצמה רק בבחינה ד' שלה, נסתלק האור גם מג' בחינות הראשונות שבה. מלכות דאינסוף כוללת בתוכה 4 שלבים, 4 בחינות. האור לא יכול להישאר בבחינה ד' שבמלכות דאינסוף, אבל יש לנו חוק, *אין מקצת ברוחניות*, אם יש איזושהי החלטה, פגם, איזשהו חשבון, הוא חייב להיות על כל אותו הרצון שנמצא עכשיו במעשה הזה. לכן מפני שמלכות דאינסוף לא יכולה להחזיק את אור אינסוף בבחינה ד' שלה, האור הסתלק גם מכל ג' הבחינות הקודמות לבחינה ד'.

3. אמנם מלכות דאינסוף מקבלת וכביכול נהנית מאור אינסוף שממלא אותה, כי זה מה שהיא רוצה, אבל יחד עם זה היא מרגישה כמה הם הפוכים, כלומר שלא מספיק שכל אחד מוסיף לשני. כאן מתגלה שכל אחד לפי הטבע שלו הוא הפוך מהשני, כלומר מתגלה כאן תופעה חדשה, שאפילו שאני יכול ליהנות ממך, אבל יחד עם זה אני מגלה שאני הפוך ממך. עם ההפכיות הזאת אני לא יודע מה לעשות. זה מה שמלכות דאינסוף מגלה. לכן אין לה שום ברירה, שום בחירה, שום סיכוי, שום דבר לעשות, אלא לצאת מהמצב הזה לגמרי. כלומר מהאור העליון שממלא אותה ולהישאר ריקנית. במצב הנוכחי היא לא יודעת יותר מה אפשר עוד לעשות. זאת ההחלטה וזאת הפעולה היחידה שהיא מסוגלת לבצע מתוך זה שמרגישה עד כמה שהם הפוכים.

4. גם אנחנו מרגישים לפעמים במקרים מסוימים בחיים, שלא מסוגלים לסבול משהו, לא בגלל שיש לנו כאב פיזי אלא בגלל שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו הפוכים למה שנמצא לפנינו וחייבים להסתלק מהקשר עם התופעה הזאת שלפנינו. זה מה שמלכות דאינסוף מרגישה.
   
   *כל אחד צריך להשתדל לתאר כל הדברים האלה בתוכו, ממש לחפש, לא חשוב כמה אנחנו טועים או לא בכל המעשים האלה, בכל ההרגשות האלה, העיקר לסובב את עצמו וממש ללחוץ על עצמו, אולי כך אולי אחרת להרגיש המצבים האלו*.
   
   אנחנו כביכול נמצאים במגע עם האור העליון. מצד אחד מגלים כמה אנחנו רוצים אותו, להתמלא ממנו, ואח"כ אנחנו מגלים בסופו של דבר בושה. מה שמקבלים מביא לנו הרגשת *בושה*, זה מוריד אותנו, מפיל אותנו למטה ואנחנו עד כדי כך סובלים מהרגשת הבושה, יחד עם זה שיכול להיות שאנחנו יכולים ליהנות ממה שמקבלים, אבל יחד עם זה מגיעה אלינו ומתגלה בנו הרגשת הבושה. עד כדי כך שזה נקרא *טוב לי מותי מחיי*, אני מוכן למות, רק לא להרגיש את זה. לכן מלכות דאינסוף מסתלקת מקבלת אור האינסוף ומעדיפה להישאר ריקנית.

5. יש כאן פער בדרגה של אחד לעומת השני, כי הנותן הוא הנותן והמקבל מקבל. ההבדל גדול מאוד, אינסופי בעצם בין שניהם. *זה מה שהבורא בכוונה מגלה בתוך הנברא, כדי להביא את הנברא להכרחיות לגדול עד דרגת הבורא*.

6. ש: ואיך אלי להגיע למצב הזה?
   ר: *תתבייש לך מכך שאתה מקבל מכל העולם ולא נותן כלום. תנסה את זה עם החברים. הבושה היא המנוף, האמצעי הכי חשוב כדי לתקן את עצמו. אבל אנחנו תמיד רוצים לברוח מהבושה, בתת הכרה אנחנו מיד רוצים להמתיק אותה, להקטין אותה, וזו בעיה*. לא מן הסתם כותבים שהבושה זו ההרגשה שמתגלה לנשמות גבוהות. גם בעולם שלנו אפילו הבושה זה לא סתם לאדם פשוט. לדרגות דומם צומח חי אין בושה, הכל לפי הטבע כביכול. כשאנחנו פועלים למעלה מהטבע, אז למעלה מדרגות דומם צומח חי, בדרגת המדבר מתגלה הבושה. רק האדם שבעולם הזה, מי שמגיע לדרגת האדם, קצת אפילו בחיים הגשמיים, אז הוא מתבייש, מסמיק. יש כאן הרבה דברים, זה עניין של אמת ושקר, אבל בעצם גם קבלה עצמית היא סיבה. גילוי קבלה עצמית לנברא, מגלה בו בושה.

7. בושה מתגלה בדרגות גבוהות רוחניות, איפה שיש באמת הרגשה, הכרה כמה האדם מקבל וכמה הוא משפיע. זה לא רק כלפי הסביבה אלא כלפי הבורא, שם החשבון על הבושה. *אנחנו מעוררים את הבושה, אנחנו רוצים שהיא תתגלה, כי היא תכוון אותנו נכון לסגור את הפער, לסגור את החשבון עם הבורא ולהיות בע"מ להשפיע*.
   
   ש: הבושה מביאה לבקשה?
   ר: בתוך הקבוצה. *אם אתה יוצא לרגע מהמחשבה על החברים וזורק אותם, אז אתה צריך להרגיש בושה, אי נעימות, מפני שעזבת את הסירה באמצע הים, עזבת את החברים ואתה נותן לכל הסירה הזאת לטבוע בעמקי הים*. אתה יכול לתאר כל מיני צורות כאלו.

8. *הבושה מתגלה במי שבאמת רוצה להגיע להשפעה, לרוחניות, לחיבור. אז מתגלה בו הכרה כמה הוא לא נמצא בזה, והוא מרגיש מכך בושה*. זו הרגשה לא נעימה.

9. ש: אנחנו נשמות נמוכות, אז מה זה ייתן לנו?
   ר: *מה פתאום אתה אומר שאנחנו לא נשמות גבוהות? אנחנו נשמות ונשמות גבוהות. אנחנו צריכים להגיע למימוש שלנו האמיתי הרוחני, ואין הרבה מצבים בין המצב שלנו לבין קדושה והשפעה. אנחנו צריכים לעשות את הצעד הזה קדימה ולהיכנס לחשבון של השפעה, בושה, חיבור, וזה ממש לפנינו*. זה שאתה אומר שזה עוד לא בשבילנו, אל תגיד זאת לאף אחד, בכך מחליש את כולם.
   
   ש: אבל אמרת שנשמות גבוהות...
   ר: לא אמרתי שזה לא בשבילנו. בושה אמיתית באמת מתגלה עד גמר התיקון אבל היא מתחילה גם במצב שלנו, ואסור לנו לדחות אותה.
   
   ש: עלינו לעשות לתקוף את הבושה?
   ר: *עלינו להביא את עצמנו להרגשת הבושה. היא תכוון אותנו להשפעה*.

10. *מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשים לב כמה אני רוצה להשפיע לחברים, כמה אני רוצה לתמוך בהם, להשתוות איתם* וכן הלאה. מה שאנחנו לומדים כאן זה בעצם עיקרון שאח"כ רב"ש, בעל הסולם, מסביר בהרבה מאמרים.

11. *תסתכל על החברים. אם אתה מגלה בושה כלפיהם, אז אתה כבר נמצא בקשר נכון איתם. הרגשת הבושה כלפי כל חבר וחבר, במשהו, בסה"כ מעמידה אותך, מציבה אותך בצורה נכונה בעשירייה*.

12. ש: איך לא לברוח ולא לטשטש הרגשת הבושה בעשירייה?
    ר: אם אדם רוצה לדעת את האמת ומכין את עצמו לזה, אז אפילו שהרגשת הבושה תהיה לא נעימה, הוא מוכן להרגיש אותה, לסבול אותה, ולהפוך אותה מחושך לאור.
    
    ש: מה מחזיק אותו כשזה שורף בו?
    ר: השריפה הזאת מגלה לו את הפצע, את החולי שהוא הולך לרפא.

13. ש: אני צריך להפטר מהבושה?
    ר: תפקיד הבושה הוא לתת לנו הבחנות בין הנותן והמקבל.
    ש: האם צריך להיפטר מהבושה?
    ר: לתקן אותה.. שהבושה תתהפך לכבוד.
    ש: איך עושים את זה?
    ר: ע"י כך שכל החיים משתדלים לתקן את עצמנו.
    ש: איך?
    ר: ע"י המאור המחזיר למוטב שמושכים במרכז הקבוצה.

14. ש: מה הבדל בין בושה לבין לאכול את עצמו?
    ר: זה לא שייך זה לזה. אם אני מרגיש כמה אני פחות מהחברים או מהבורא, זה בא כדי לדחוף אותי להתקדמות להשפעה, לאהבה, לחיבור. מי שאוכל את עצמו, על כך כתוב *כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו*. כלומר אנחנו מגיעים למצב שהכל מייחסים לעצמנו, זה חצי מהדבר. *אחרי שאני מרגיש כמה אני נמצא בפחיתות, אז אני לא אוכל את עצמי, אני מבין שזה מגיע לי מהבורא. כל מה שמגיע מהבורא מגיע כדי שאני אתקדם, ואז אני לא יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרי, אלא אני קם והולך קדימה לחיבור הנוסף. כך אני מתקן את הפגמים האלה של הבושה שמתגלים בי*. התיקון של הבושה הוא חיבור, פרקטית זה חיבור.

15. ש: הוא אומר שרק הבחינה האחרונה נשארה ריקנית...?
    ר: *אנחנו צריכים להיות כמה שיותר רגישים לסביבה, להתפעל מהסביבה, להעריך את הסביבה, לא לטשטש ע"י האגו שלי. אני לא מטשטש את הסביבה אלא ההיפך, אני רוצה להגדיל, לפתוח עיניים גדולות על מה שיש בסביבה, ושכל מה שאני מגלה בפער ביני לסביבה ישמש לי כמנוף, כתמריץ* להגיע למצב שאני אעלה כל פעם מדרגת השפעה הקטנה לדרגה יותר גדולה.

16. אנחנו צריכים להשתדל להשתמש בבושה, לא להקטין אותה, לא לחסל אותה ואפילו לא לטייח, לא לכסות, אלא ההיפך. *ככל שאני יותר ויותר עובד עם הבושה שלי, בהתאם אני יכול לאבחן בי יותר ויותר נקודות החיכוך שלי עם הבורא*.

17. דומם צומח חי לא מרגישים שום בושה. ככל שאדם מתעלה למעלה מדרגת חי, הוא יותר מתבייש. לפי זה אנחנו מדברים על האישיות של האדם, על הגודל שלו.

18. ש: אני צריכה לעורר בעצמי את הבושה בצורה מלאכותית?
    ר: *אנחנו צריכים לחפש הבדל בינינו בעשירייה, ולהשתדל לראות כל אחד את עצמו כלפי הדמות המוצלחת שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו בעשירייה. כל אחד שאיכשהו יתקרב לדמות הזאת, לפי זה נרגיש בושה, לפי זה נדרוש תיקונים*.

19. יש יכולת לקבל ג' סוגי אורות: אור חכמה בצורה ישירה מהבורא, אור חסדים שמגיע מהתעוררות הנברא, או שילוב ביניהם, אור חסדים בהארת חכמה. הנברא נמצא בכל מיני מצבים כאלו ולפי זה אנחנו בודקים במה הוא נמצא, איזה כוח יש לו, כוח המסך, כוח הצמצום, כוח הרצון? אנחנו נלמד, זו בעצם כל חכמת הקבלה.

20. קריין: אתמול נתת המלצה לחזור על החומר בעשיריות. זה היה מוצלח....
    ר: ודאי, זה מה שאנחנו צריכים לעשות במשך היום עד מחר. טוב לעבור על החומר, על החלק שלמדנו בבוקר, אני מאוד ממליץ. בטוח שכולנו יחד חוזרים על אותו חומר, ולא שכל אחד בוחר מה שבא לו, זה מאוד יועיל לנו.

21. ש: ללמוד תע״ס זה כבד כי האור לא חודר דרך המילים...?
    ר: אני מבין אתכם וזה לא צריך לעצור אותנו. אנחנו קוראים ולומדים את זה בתור *סגולה*. כלומר ככל שנקרא את זה ונרצה להבין, מתוך שרוצים להבין אפילו שלא מבינים, כמו שכותב לנו בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר הספירות *באות קנ"ה*, ככל שרוצים לדעת מה שלומדים, אפילו שלא מבינים, אז *מ-2 התופעות האלה, שאני מאוד רוצה לדעת מה שאני לומד ויחד עם זה לא מבין את זה, אני מגיע למצב שנפתח לי רצון חדש, אני מתחיל להרגיש תופעות החדשות מפני שאני משתוקק מאוד לבלוע את הדברים האלה. איך אני אבין אותם, ארגיש אותם. במיוחד איך אני ארגיש אותם בתוכי? ע"י מה שאני מרגיש? איפה הרצונות, המחשבות והתכונות שלי שבהם יכול להרגיש השפעת האור עליי? דווקא ע"י זה אנחנו מתפתחים*.. *זה שלא מבינים, זו עזרה משמיים*.
    

22. ש: בכל מחשבה ורצון אני יכול לחזור בחזרה..?
    ר: אתה יכול לנוע בכל סולם המדרגות, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. אם יש לך מסך הוא *כמו מעלית*, אתה יכול לעשות את כל הפעולות, אפילו לקחת איתך עוד לתוך תא המעלית עוד אנשים, עוד חברים ויחד איתם לעשות את הטיול הזה.
    
    ש: איך מעשית עושים את זה בעשירייה?
    ר: אנחנו נלמד איך לעשות זאת. *ע"י הערבות, שכל אחד משלים את השני, אתם בונים חברה, עשירייה שבה אתם עולים למעלה ככל שאתם מסוגלים. הכל תלוי בכם*.

23. קריין: תורן שאלות נשים, אין סאונד......
    ר: טוב, לפחות נשים רואות שאנחנו רוצים לשמוע אותן ורוצים להיות בקשר, רק לא מסוגלים, הקשר נחתך. נעשה להם כך ( רב מנופף לשלום) ושיבינו שאנחנו בלב תמיד איתן. הם יקבלו תשובות בכל זאת מלב ללב, לא דרך גלי אוויר אלא בהרגשת הלב.

24. *אני מאוד שמח שמתחילים לקרוא במשך היום את מה שאנחנו לומדים בבוקר, שחוזרים על אותו חומר. זה באמת חומר שלא כל כך כתוב בצורה ברורה ואין מה לעשות, כך כתב בעל הסולם. יש שם עוד דברים שנסתרים ולא מובנים*.
    
    *נקבל את זה כמו שמקבלים בתור סגולה. זה בכל זאת משפיע עלינו, מתקן אותנו, מקדם אותנו. זה נקרא שכר הליכה בידו, אז ההשקעה הזאת לא הולכת סתם ואנחנו נרגיש את זה בקרוב*.