שיעור בוקר 07.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 442, דף תמ"ב, הסתכלות פנימית, אות ו'-ח'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 442, דף תמ"ב, הסתכלות פנימית, אות ו'.

אות ו'

"והנה נתבאר שכל הגורם ליציאת הקומה דבחי"א, הנק' מ"ה וב"ן, הוא ה' אחרונה, דהיינו המלכות דא"ק, ונמצא שב' פרצופין מיוחסים לה' אחרונה, שהיא בחי"ד: הא' הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שקומתו הוא עד הכתר. והב' הוא פרצוף הנקודים דא"ק, שהם מ"ה וב"ן דא"ק, שקומתו עד הז"א, שיצא בסבת עלית ה"ת, שהיא בחי"ד, לנקבי העינים, כנ"ל. ומה שהבחי"ד לא הוציא כאן קומת כתר, כמו בפרצוף גלגלתא דא"ק יתבאר לקמן.

והנך מוצא שע"י הביטוש דאו"מ באו"פ נמצא כח הצמצום אשר בהמסך דטבור של הפרצוף גלגלתא, שהולך ומתרחב, כנ"ל אות ד' כאן. כי אחר שנזדכך לבחי"ג, נתפשט ממנו רת"ס של פרצוף הב' דא"ק שנק' ע"ב. ואחר שנזדכך לבחי"ב, נתפשט ממנו פרצוף ג' הנק' פרצוף ס"ג ברת"ס. ואחר שנזדכך לבחי"א נתפשט ממנו פרצוף הנקודים, שנק' מ"ה וב"ן דא"ק."

אות ז'

"אלא שצריכים להבין היטב, מאחר שכבר נזדכך המסך לבחי"א, דהיינו מדת עביות שיש בכלי דחכמה כנודע, א"כ איך יצוייר עוד שישתתף כאן הבחי"ד, במדת עביותה, שעל ידי שניהם תצא הקומה דמ"ה וב"ן, כנ"ל. ועוד אם באמת נתחברה כאן הבחי"ד עם הבחי"א, א"כ היה צריך לצאת על הזווג הזה, פרצוף בקומת הכתר, כמו הפרצוף דגלגלתא דא"ק, ולמה לא יצא כאן רק קומת ז"א, דהיינו כשיעור קומת בחי"א, ולא קומת בחי"ד.

והענין הוא כי נודע שאין ענין הזדככות נוהג בכלים. וע"כ, אע"פ שנזדכך המסך דבחי"ד ששמש בפרצוף גלגלתא דא"ק, בעת שהאציל את הע"ב, עכ"ז בכלים עצמם לא נעשה משום זה שום שינוי, והעביות דבחי"ד נשאר בהם כמתחלה, מטרם הזדככות המסך. אלא שלא היה נגלה מהם שום פעולה, אחר שהאור נסתלק מהם, כי כלי בלי אור הוא כגוף בלי נשמה. ולפיכך אחר שהנקודות דפרצוף ס"ג התפשטו והאירו מטבור עד סיום רגלין דפרצוף גלגלתא דא"ק, כמ"ש באורך לעיל דף ש"צ ד"ה אבל. הנה מחמת הארת הס"ג הזאת, חזרה העביות דבחי"ד, אשר בהכלים דמטבור ולמטה דא"ק, לתחיה כמתחלה. ואז התערבה העביות של בחי"ד אשר בהכלים שמטבור ולמטה דא"ק, בהמסך שבכלים של הנקודות דס"ג, כי בעת עלית המסך להמאציל נמצא נכלל בכל הרשימות שבהספירות שהאורות נסתלקו משם. כנ"ל (ח"ד פ"ד באו"פ סעיף נ'). וע"כ, כמו שהוא נכלל מרשימות דספירות דס"ג שהם בחי"ב, נכלל ג"כ מרשימות שבכלים דמטבור ולמטה, שהם בחי"ד והעלה אותם ב' הבחינות יחד אל המאציל, שהוא המלכות דראש הס"ג, כנודע.

וכבר ידעת, שהמסך הזה כלול רק מעביות דבחי"א לבד, משום שבחי"ב, היא בחינה אחרונה שבכאן שאינה משאירה רשימו אחריה, רק מבחינת התלבשות לבד, ונמצא המסך כלול מב' רשימות שנשארו אחר הסתלקות האורות מהספירות דס"ג, שהם בחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דהמשכה, המכונים זכר ונקבה. כנודע. ולפיכך גם המלכות דראש עלתה אל הבחי"א של ראש, דהיינו לפי מדת העביות הכלולה בהרשימו שנשאר בהמסך, שהיא בחי"א. כמ"ש הרב לעיל בפרצוף ע"ב (דף רצ"ה בסוף אות ו'. ובאו"פ שם ד"ה הם נשארים). אמנם גם הרשימו דבחי"ד כלולה בהמסך, שנשאר בהכלים שלמטה מטבור דגלגלתא דא"ק, אחר הסתלקות הנקודות דס"ג מתוכם, כמ"ש לעיל. וע"כ כיון שעיקרו של המסך הוא בחי"א, והבחי"ד היא רק טפלה אליו, ואיננה כלל מבחינתו, לכן נמשכה עמו לנקבי העינים, שהיא בחי"א של ראש. וע"כ לא נעשה הזווג בהעביות דבחי"ד הממשיך קומת כתר, אלא רק על בחי"א הממשיך קומת ז"א."

זה ברור, בדברים האלה אין שום דבר חדש.

אות ח'

"ועם כל המתבאר עד הנה תבין כי עיקר כל התיקונים תלוים במ"ה וב"ן, שמקום עמידתם מטבור ולמטה דכל פרצוף, כי שם מקום הדין והחסרון שבכל פרצוף, כמו במטבור דפרצוף הראשון דא"ק, כנ"ל באות א' וב', כן בכל הפרצופין, עד סוף עשיה. וכל פרצוף תחתון לא בא אלא למלאות ולהשלים מקום חסרון זה שבהעליון, מחמת כח הדחיה והעיכוב המצוי במסך הטבור ההוא, על אור העליון, וכמ"ש לעיל, אשר כל תחתון מגלה חלק מאור הזה שנדחה מחמת המסך דטבור דעליון. באופן, שכל שמתרבה הפרצופין ונשמות, כן הולך ומתרחב הגבול הזה שמטבור ולמטה ונעשה מוכשר לקבלת אור העליון, עד שיתגלה או"מ הכולל הנק' או"מ דא"ס, ואז יהיה גמר התיקון. ולפיכך עיקר כל התיקונים תלוים רק בהפרצופים מ"ה וב"ן שמקום עמידתם הוא מטבור ולמטה. וזכור זה כי הוא ידיעה יסודית בכל הקף החכמה.

והנה עולם הנקודים הזה שהרב עוסק בו כאן הוא מ"ה וב"ן הראשון שנתגלה בהעולמות, ונקרא בשם ב"ן לבד, והטעם כי לא נשתייר ממנו לבא בהעולמות אבי"ע, רק בחינת הנקבה לבדה, הנק' ב"ן. כי הזכר הממשיך המוחין, דהיינו הג"ר, נקרא בשם מ"ה, והנקבה המקבלת המוחין נק' בשם ב"ן."

שאלה: לגבי המיקום של מ"ה וב"ן, לפעמים אנחנו אומרים שהם מעל הטבור ופה הוא מסביר שהם מתחת לטבור. האם אתה יכול להסביר את עניין המיקום של שני הפרצופים האלה?

עוד לא.

שאלה: הוא כותב, "שכל שמתרבה הפרצופין ונשמות, כן הולך ומתרחב הגבול הזה שמטבור ולמטה". מה הכוונה שהגבול מתרחב?

ככל שיש יותר פרצופים, יותר נשמות, ויותר אור מתפשט בכלים המיתקנים ומוכנים לקבל אותו בעל מנת להשפיע, במידה הזאת האור יורד למטה עד שמגיע לקו הסיום.

תלמיד: ועד כה?

עד כה הגבול הוא בטבור.

שאלה: האם מ"ה וב"ן הם היחידים שיש להם בחירה חופשית?

כתר, חכמה, בינה, הם פרצופים ששייכים לצמצום א' ולא חסרים בהם כלים, הם לא צריכים לתקן שום דבר, אלא הם צריכים לתקן לפי העלאת מ"ן אליהם, מפרצופים מ"ה וב"ן. בעצמם, כתר, חכמה, בינה, לא דורשים תיקון, לכן זה כך.

שאלה: כתוב "כל תחתון מגלה חלק מאור הזה שנדחה מחמת המסך דטבור דעליון. באופן, שכל שמתרבה הפרצופין ונשמות, כן הולך ומתרחב הגבול הזה שמטבור ולמטה". מה זה אומר שהאור שנדחה מהמסך דעליון הולך ומתגלה בעצם בתחתון?

העליון דחה את האור כי הוא כנראה לא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע וזה מתגלה בתחתון, וכמו שאני מבין, שם יש פחות אפשרויות לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

לפי הפשט אתה צודק. אבל הוא בעצם כותב שעל ידי זה שהעליון מקבל את האור בעל מנת להשפיע, הוא מארגן לתחתון הזדמנות גם להגיע לדרגתו, להתכלל בזיווג, ולהיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בפסקה האחרונה הוא כותב שרק הב"ן נשאר כבחינת נקבה. מה העניין עם הג"ר שמשויך למ"ה?

כתוב "והנה עולם הנקודים הזה שהרב עוסק בו כאן הוא מ"ה וב"ן הראשון שנתגלה בהעולמות, ונקרא בשם ב"ן לבד, והטעם כי לא נשתייר ממנו לבא בהעולמות אבי"ע, רק בחינת הנקבה לבדה, הנק' ב"ן. כי הזכר הממשיך המוחין, דהיינו הג"ר, נקרא בשם מ"ה, והנקבה המקבלת המוחין נק' בשם ב"ן."

מה השאלה?

תלמיד אני מבין את החלוקה הזאת, אבל אני לא מבין איך היא באה לידי ביטוי. למה רק הב"ן נשתייר?

תכף נמשיך בזה, כי שם כל עניין התיקון, כי הכול קורה למטה מטבור.

שאלה: איך זה שהתחתון שהוא יותר חלש מהעליון מסוגל למשוך יותר אור? האם יכול להיות שהוא אומנם יותר חלש, אבל הוא יכול לגלות מגוון דברים ולעשות בירור יותר מדויק?

הוא יכול לעשות בירור יותר מדויק, כן, אתה צודק. הוא יכול לעשות בירור יותר מדויק אבל בדרגה שלו. לכן יש כאן עוד תוכנית לשבירת הכלים.

שאלה: יש לי דוגמה שרציתי לדעת אם היא נכונה לגבי מה התחתון תורם לעליון. אם ממלאים כלי במים, אז לא נשאר מקום ריק, אבל אם ממלאים כלי בגולות גדולות, אז בין הגולות נשאר מקום. האם זו דוגמה נכונה שהעליון ממלא ברזולוציה מסוימת, ואז התחתון יכול למלא את הרווחים שביניהם?

מעניין. זו יכולה להיות דוגמה טובה.

שאלה: הוא מסביר שבחינה ד' כשהיא מתערבבת עם בחינה ב' היא לא תורמת את העביות שלה, ולכן הזיווג נשאר רק על בחינה ב', מעלה רק קומת זעיר אנפין. מה היא כן תורמת?

לאיזה זיווג?

תלמיד: הוא מסביר באות ז', שההתערבבות של נקודות דס"ג עם בחינה ד' מעלה רשימו, גם מבחינה ד' עולים פעמיים רשימו וגם הרשימו של בחינה ד' עולה, אבל הוא קורא לזה "טפל" ובגלל זה לא נוצר כלי של קומת כתר. מה הרשימו של קומה ד' עושה? מה הוא תורם?

רשימו דבחינה ד' מעורר בהתחלה את הכול, ואחר כך הוא נותן רשות לעבוד עם אותה עביות שיכולה כן להתגלות לתיקון.

תלמיד: אבל הוא כותב שלא היה זיווג על העביות הזאת עכשיו.

נכון.

תלמיד: אז מה זה נקרא שהוא "נותן רשות"?

הוא לא נותן רשות להשתמש בבחינה ד' אלא בפחות ממנה.

תלמיד: לא הבנתי.

נלמד את זה.

(סוף השיעור)