שיעור בוקר 10.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מאמר ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"

קריין: "כתבי בעל הסולם", "שמעתי", עמוד 523, מאמר ח', " מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

בואו נראה מה אומר על זה בעל הסולם.

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב'). ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

מאמר מאוד לקוני קצר וקולע.

שאלה: כתוב, ש"צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". לא ברור מהמאמר, מה בדיוק נקרא כאן "קליפה". האם זו הזדמנות שהאדם לא משתמש בה?

"קליפה", גם כאן ובכל מקום, זה כשאנחנו משתמשים בעל מנת לקבל.

תלמיד: ומה זה "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי"?

זה אומר, שאתה לא תקבל מהבורא שום דבר נכון, והוא לא יוכל להוליד בך מצבים נכונים, ולכן מהמצב הזה לא יהיו פירות.

תלמיד: וגם כתוב שאם לא מימשת את ההזדמנות לבקש, אז אתה נופל להסתר כפול. גם זה שייך לקליפה?

בטח. אם אתה לא יכול להתגבר על זה שנותנים לך הסתרה אחת, אז כדי לעורר אותך, כדי להראות לך איפה אתה נמצא, מגדילים לך את ההסתרה, שתרגיש שאתה נמצא בהסתרה, ואז אתה רואה שכנראה אתה נכנס לטעות, ולא יכול לצאת ממנה, ואז אתה עושה כל מיני פעולות, או שעושים עליך כל מיני פעולות כדי להביא אותך לגילוי. כדי לא להשאיר אותך בטעות הקטנה.

הבעיה היא שבטעויות קטנות אנחנו לא מבדילים, אנחנו לא מגלים אותן, אז צריכים להגדיל את הטעות, ואז אנחנו מגדילים את הטעות ומגדילים את המרחק בינינו לבורא, רואים את המרחק הזה ומבקשים לבטל אותו.

תלמיד: מה אם כן נקרא "צל דקדושה"?

"צל דקדושה" זו הסתרה. אתה מרגיש שאתה נמצא בהסתרה, וזה מושך אותך לבורא. כמו שהוא כותב "שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'." זה נקרא "צל דקדושה", שהיא מראה לו עד כמה שהוא עדיין רחוק, אבל יש לו מהמצב הזה יכולת להתקרב.

שאלה: המלצת לברר בעשיריות איזה פעולות נותנות לבורא נחת רוח. הרבה עשיריות עשו את זה והגענו לדעה אחידה שזה "ערבות", "דוגמא", "תפילה". השאלה, אם החברים בטוחים שפעולות מסוימות נותנות לבורא נחת רוח, זה מספיק? ואם אלה הכלים שבהם אני גם מקבל את ההרגשה הזו?

אתה צריך בכל זאת להשתדל להיות יחד איתם, כי "בתוך עמי אנוכי יושבת", ולכן צריכים כמה שאפשר להידבק בחברים ובמה שהם מבינים, חושבים ומקבלים יחד.

שאלה: למה צל דקדושה וצל דקליפות הוא מדבר בלשון נקבה, אני "ישבתי בצלך, וחסיתי בצלך.."?

לא תמיד זה בדיוק יוצא, אבל בדרך כלל אומרים, שאם זה שייך לקדושה זה במין זכר, ומה ששייך לקליפה זה במין נקבה.

תלמיד: חשבתי להיפך, שאם מדובר בשם השכינה, אז בכללות הוא מדבר בלשון נקבה.

אני אומר לך מה שצריך להיות. "זכר" זה נקרא שיש לו כוח לתיקון, "נקבה" שאין לה כוח לתיקון.

שאלה: שמעתי שאמרת שיש הרבה טעויות קטנות שאנחנו עושים בלי לשים לב. אז מהן הטעויות הקטנות האלה ואיך אנחנו מגדילים את תשומת הלב לטעויות שאנחנו עושים?

על מה אמרתי את זה?

תלמיד: כשאנחנו מפרשים לא נכון את המצבים בגלל ההסתרה.

יכול להיות שכן. אני לא יודע מה היה שם, אבל אולי התכוונתי לזה שאנחנו לא יכולים לשייך את כל המצבים שלנו לזה שאנחנו מקבלים אותם מהבורא. כי ממצב הקדושה עד מצב הקליפה, כל המצבים שיכולים להיות אנחנו מקבלים מלמעלה, ואנחנו צריכים לשייך את הכול לבורא ולבקש ממנו דביקות.

שאלה: כשהמאמר מוביל למסקנה שצריך להתפלל לה' שיקרב אותו, איך עושים תפילה כזאת ונשארים באמונה למעלה מהדעת? מה מבקשים?

משתדלים להתחבר בלב ונפש, זאת אומרת במוחא וליבא, ולהוציא תפילה מעומק הלב של כל אחד ואחד, כי בזה לבותנו יתחברו ותהיה תפילה כאחד. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". אם יכולים להגיע למצב כזה, אז בטח מקבלים תגובה מהבורא.

תלמיד: המצבים שקראנו, הם חושך שבא לאדם, או לעשירייה?

לא, זו עשירייה. האדם שעושה את זה גם הוא מרגיש טוב, אבל רצוי שזה יעבור על כל העשירייה.

שאלה: כתוב שאם הוא רוצה שהבורא ייהנה, אז אין לו שום פחיתות בעבודה.

בוודאי שכשהוא עושה נחת רוח לבורא אז איזה מן פחיתות יש לו? ההיפך, הוא שמח ואפילו מתגאה שהוא הגיע למצב שיכול לעשות נחת רוח.

שאלה: אבל אם הבורא רוצה שהוא ייהנה, והאדם לא יכול להתחבר ולהנות, אז במה הבורא נהנה מזה?

אתה לא מצייר את המצב הנכון. אם אדם מרגיש שהבורא נהנה ממה שהוא עושה, אז האדם נמצא במצב של תענוג, כי הוא מעורר תענוג בבורא. מה יכול להיות יותר מזה?

תלמיד: אז הוא חייב להרגיש שהוא מהנה לבורא, זה לא באמונה למעלה מהדעת.

לא. אני רואה שעדיין המצב מעורפל.

שאלה: אם אני רואה את המקור של המצבים שלי בחברים, במקום לראות את זה מהבורא, איזה תיקון אני צריך לעשות?

להידבק בחברים ואז תגיע להרגשת הבורא, כמו שאנחנו אומרים ש"אחרי כל חבר עומד הבורא".

שאלה: כותב בעל הסולם, שהצל הראשון זה שהוא מצדיק את הבורא ומתפלל שיבין שהבורא מסובב לו את כל זה, כדי שיגלה תפילתו. השאלה מה זאת אומרת שהמטרה של כל ההסתרות זה גילוי התפילה?

כי תפילה זה הכלי שבתוכו הוא מקבל את גילוי הבורא.

שאלה: מה זה להסתכל במה הבורא יכול ליהנות?

המטרה שלנו להגיע לזה שאנחנו מחזירים לבורא את כל אותו התענוג שמקבלים ממנו. "אני לדודי ודודי לי" ולכן זה המצב, ואם אנחנו מגיעים אליו, אז אנחנו נמצאים בדבקות בו.

תלמיד: איך אני בוחן בכל רגע בעשירייה שאני בכיוון הנכון ועושה באמת נחת רוח לבורא?

אחרי כל חבר עומד הבורא ודרך החבר, אתה יכול לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: כלומר, בכך שאני מאמין שמאחורי כל חבר עומד הבורא ואני לומד מכל חבר מה הבורא רוצה להגיד לי, זה בעצם להרגיש את הבורא בקשר בינינו?

אתה קצת שינית את זה, אבל גם זה נכון.

שאלה: הוא כותב פה שאדם מתרשל, למה אדם צריך לקחת על עצמו את סיבת ההתרשלות ולא להגיד שהבורא גִלגל עליו שיתרשל?

הבורא נותן לו תנאים והאדם לא עובד לפי התנאים הללו, לא מממש אותם, לכן זה נקרא שהוא מתרשל.

תלמיד: אבל התנאים שבהם הוא התרשל, לא הבורא נותן לו?

האם הוא משתמש במה שהוא מקבל מהבורא כדי להתקרב אליו או לא, במצב הנוכחי? בלי לסובב את זה עד שמתחילים להיכנס לפילוסופיה ואז לא יודעים איפה האמת.

שאלה: אמרת שקדושה, זה כשאדם מרגיש שההסתר מגיע מהבורא, האם תוכל קצת לפתוח את זה, איך האדם מרגיש?

הוא מרגיש שהבורא נסתר ממנו, שהוא קיים ומנהל את כול התהליך אבל נסתר מהאדם כדי למשוך אותו אחריו, כדי ללמד אותו איך להתקרב ואיך ללכת אחרי הבורא.

תלמיד: אז יוצא שהאדם מרגיש משהו אבל הוא מבין שיש משהו הרבה יותר גדול?

כן, הבורא משחק עמו במחבואים, אבל במשחק הזה הוא מלמד את האדם איך להתקדם, להתקרב, איך להבין אותו יותר, להרגיש אותו יותר, אף על פי שכל פעם הוא מראה לו הסתרה חדשה מסוג חדש, בזה הבורא מלמד אותו איך להתייחס להסתרה, זה עניין המשחק.

תלמיד: מה קורה אם הוא לא מרגיש שזה הבורא?

אם הוא לא מרגיש אז הוא נמצא בהסתרה כפולה, הסתר בתוך הסתר ואז הוא לא יודע עם מי יש לו עסק, מי מנהל אותו, איך הוא צריך להגיב וכן הלאה.

אנחנו צריכים להשתדל לגלות שאנחנו נמצאים בהסתרה רגילה ולא בהסתרה כפולה.

שאלה: מהו אותו ההסתר שבעל הסולם מדבר עליו כאן? אנחנו מכנים לא פעם משהו כהסתר כשיש לנו בעיות גשמיות שמפריעות לנו להתפלל, לעבוד, האם גם זה נקרא הסתר?

כן אבל זה לא אותו סוג, זה לא שהבורא ממש מסתתר אלא שהוא מבלבל אותנו, אפשר לומר כך.

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה." כדי לברוח מהייסורים. "לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

בכל זאת אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים האלו, רק העבודה שלנו לזרז את קצב ההתפתחות.

שאלה: מה ההבדל בין הסתר כפול, לבין המצב של האדם הרגיל ברחוב כי גם הם לא מרגישים את הבורא?

הם לא מרגישים שהם לא מרגישים את הבורא. בהסתר כפול האדם מרגיש שהוא לא מרגיש את הבורא. נניח אצלך כואב איזה מקום ברגל או ביד ועושים לך זריקה, אתה לא מרגיש את המקום הזה. כיוון שקיבלת זריקה או מרחו לך משהו שם ואין תחושה, אז אתה לא מרגיש. אבל אתה יודע שהמקום הזה כואב והוא צריך לכאוב והוא לא כואב רק בגלל שקיבלת משכך כאבים. זה ההבדל.

תלמיד: ואיך בדוגמה הזו האדם הרגיל מרגיש?

האדם הרגיל לא מרגיש שום דבר, הוא מקבל שזה הטבע וזהו, כמו ילד.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתיק את האגו כדי לא לקלקל את המצב?

להשתיק את האגו רק על ידי חיבור בינינו, שאנחנו יותר ויותר מתחברים בינינו, על ידי זה נמשך אלינו המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו והוא מתקן אותנו, מעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו. זה התפקיד של האור.

שאלה: כתוב שהתהליך הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, אבל גם כתוב שאדם מגיע למצב ש"לא ישוב לכסלו עוד". מה המטרה שמורידים את האדם לכזו שפלות של הסתר כפול? אתה מדבר הרבה עכשיו על התחושות ואני יודע שהמטרה זה לבטל את האגו ושהכרחי להגיע לנקודה הזאת של הייאוש המוחלט כדי להרגיש משהו. אבל למה בכל זאת צריך להביא את האדם לנקודה שפלה כזו?

האדם צריך להרגיש איפה הוא נמצא בעצמו ואיפה הוא נמצא אם הבורא עוזר לו. וזה עוזר לו לבנות יחסים נכונים עם הבורא כדי שיעזור לו בכל מצב ומצב בכל סולם המדרגות עד שהוא מגיע לגמר התיקון. לכן כך אנחנו לומדים. הכניסה לסולם היא בדיוק במדרגה שאנחנו עכשיו נמצאים שעוברים מלא לשמה, לשמה. אנחנו יכולים להתחיל לעבוד בהשפעה, לחיות בהשפעה וזה תחילת הסולם שאנחנו נמצאים. כל יתר מדרגות הסולם אלה מדרגות כבר בלשמה.

שאלה: יוצא שהסתר אחד זה המצב הטוב ביותר בעולם אם הבורא נהנה ממנו?

לא. המצב הכי טוב שיכול להיות בעולמו של אדם זה שהוא דבוק בבורא פנים בפנים ללא שום הגבלות והסתרות.

שאלה: למה צריך לשייך הכל לבורא, איך זה מקרב אותנו לשמה?

לשייך הכול לבורא אנחנו חייבים מפני שהוא המקור של הכול ו"אין עוד מלבדו". איך עוד אנחנו נשייך מה שאנחנו מרגישים, חושבים, מחליטים, עושים, אם לא אליו? אנחנו צריכים לשייך אליו גם את כל המציאות, כל חבר וחבר, כל האנושות. מה שלא יקרה אנחנו צריכים לשייך את הכול לבורא כי הכול יוצא ממנו, וכל הנבראים הם סך הכול אותן פעולות הבורא שדרכן הוא מדבר איתנו.

אבל "אין עוד מלבדו" בצורה מוחלטת. מה שנראה לנו שיש דומם, צומח, חי, מדבר, שיש מלאכים, כל מיני צורות רוחניות, כל אלו הפעולות שלו בלבד. הוא בלבד עושה, "עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם".

שאלה: במאמר הוא כותב "אל אחר אסתרס ולא עושה פירות", האם תוכל להסביר למה הכוונה?

אנחנו יכולים לקבל התקדמות רוחנית רק בכוח אחד, כוח השפעה, אהבה, חיבור, שאותו אנחנו מגלים שהוא העליון שלנו.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים להאיץ את ההתפתחות שלנו. איך אנחנו יכולים להשיג תפילה קבועה?

על ידי המאמצים, על ידי החיבור בינינו, על ידי שאנחנו מסכימים בינינו שכל אחד ידאג לאחרים, להיות "כאיש אחד בלב אחד" ואז אנחנו נצליח.

שאלה: למרות שאני פונה לבורא יותר ויותר בכל פעם הוא עדיין נותן לי כאב וייסורים, אני לא יכול להבין מה הסיבה לכך. מה עלי לעשות?

עליך לשכנע את עצמך שכאב וייסורים אתה מקבל לא מהבורא אלא מההסתרה, כי האגו שלך מסתיר ממך את הבורא, כי הבורא הוא טוב ומטיב. לכן לא יכול להיות שמהבורא אתה יכול לקבל איזו הרגשה רעה.

תלמיד: האם מותר לאדם להתפלל על עצמו בזמן ההסתרה כדי שהבורא יסיר ממנו את הצל?

כן, מותר, אבל זה לא הולך בדרך הישר, המכוון למטרת הבריאה. כי למטרת הבריאה כולנו מתחברים.

שאלה: במה תלויה מידת הסכמת האדם לוותר על הדעת וכיצד זה מתקשר ליכולת האדם לראות ממה הבורא ייהנה?

הכול תלוי בהארה מלמעלה שמגיעה מהבורא על האדם.

שאלה: איך לזכות למתנה כזו של מדרגה ראשונה כך שעם כל דבר שקורה, עם כל סתירה אפשר יהיה לחזור אליו, לפנות אליו כדי לסגור את המצב?

אפשר לעשות את זה רק אם תתאמן על חברים שלך, להסב להם נחת רוח, לחשוב עליהם, לנסות להביא את כולם לאחדות, לחיבור.

שאלה: בבחינה א' כתוב שבן אדם צריך להתפלל ולהרבות בתפילה, ובאמצע המאמר מדובר על כך ש"נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני אעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת.". לפעמים נראה שיש פה ניגודיות או לבקש להוציא מהמצב, או לא לבקש ולחכות שהצללים יעברו מהעולם ופשוט לעבוד למעלה מהדעת, איך לעבוד עם הניגודיות הזאת?

זה יעבור, עדיין אתה לא מרגיש את פנימיות המשפט. צריכים להמשיך, פשוט להמשיך, אתה עוד מעט תראה.

שאלה: האם בהסתר ב' ההסתרה היא על כך שהוא לא מרגיש שזה הבורא שולח או שהוא לא מרגיש שהבורא שולח לו את זה כדי להתקדם?

ההסתרה היא גם על זה וגם על זה. תלוי איזה סוגי הסתרה יש.

תלמיד: אז על מה העבודה בין שתי ההבחנות האלה?

העבודה היא קודם כל בזה שתבחין שהיא באה מהבורא, ובאה לטובת האדם, והאדם צריך לשייך אותה לבורא וכל הזמן להיות מכוון אליה על פני ההסתרה.

תלמיד: אם אני משייך לבורא זה משנה אם אני רואה שזה לטובתי או לא?

כן, אתה לא יכול לשייך את זה לבורא ולחשוב שזה לא לטובתך.

תלמיד: הכול קשור זה בזה?

כן, ודאי.

שאלה: יש עניין של כניעה ללא תנאי ויש עניין של התגברויות. יש קשר בין זה לזה, ואיך את ההתגברויות לא לקחת על חשבון עצמי? כי זה גם מעלה את גאווה, מעלה את האגו של אדם, "איך מצליח להתגבר".

אם ההתגברות נכונה אז אתה רואה בה, מרגיש בה נוכחות הבורא ואז אין לך מקום להתגאות.

תלמיד: איפה אני מכניע את עצמי?

באותה הרגשת הבורא שאתה מגלה בחיבור עימו, אתה מכניע את עצמך. אתה לא יכול להישאר גאוותן. אתה לא יכול להרגיש שאתה בעל הפעולה.

תלמיד: זאת ההכנעה?

כן.

שאלה: ההבחן הזה א' ל-ב' הוא אדם כלפי הבורא או גם אדם כלפי חברים?

צריכים להיות מוכן כלפי החברים, אבל יכול להיות שזה יתגלה לו ישירות מהבורא.

תלמיד: לדוגמה אני נמצא עם חברים בסדנה וקשה לי לדבר ואני כן מתגבר ואני כן מוסיף, אפשר להגיד שזה הסתר א', ואם אני לא יכול בכלל זה הסתר ב'?

אני לא יכול להגיד לך. לגבי א' ו-ב' הוא אומר שבא' הוא עדיין מרגיש שיש לו קשר עם הבורא. ובב' הוא מרגיש שכבר אין לו קשר עם הבורא "שהצללים יעברו מן העולם". לזה אתה מתכוון א' ו-ב'?

תלמיד: כן.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל כלפי החברים כשאנחנו מתחברים. יש מצבים שאדם מתגבר ויכול להתחבר ויש מצב שהוא לא יכול בכלל? אפשר לשייך את זה גם לא' וגם לב' או שזה לא קשור?

אנחנו נדבר על זה. אני לא יכול כך במשפט אחד לענות, יש כאן מערכת שלמה.

שאלה: מה גורם לאדם לשינוי פנימי שהוא מסכים להנהגת ה' בזמן שהוא בהסתרה?

קודם כל באיזו הסתרה הוא נמצא, שהבורא נסתר ממנו? שהבורא טוב ומיטיב נסתר ממנו? או בכלל עניין הא-לוהות נסתר ממנו? מה אתה רוצה לדעת?

תלמיד: שיש לו הזדמנות לעשות את השינוי, שהוא עדיין מרגיש קצת קשר?

אז הוא צריך להידבק לבורא שהוא טוב ומיטיב ובמצב הנוכחי למרות שהוא לא מרגיש כך, הוא צריך לתאר לעצמו כאילו נמצא בהשגחה השלמה העליונה כטוב ומיטיב.

תלמיד: וכשהוא נמצא לגמרי בהסתרה ממש על הקרשים?

אז הוא לא משייך את זה לבורא, כתוב ש"הצללים יעברו מן העולם", ואין בכלל קשר בינו לבורא. ודאי שהוא יכול לדבר סתם בגלל שפעם זה קרה והוא זוכר, אבל אין לו קשר.

תלמיד: מה יוציא אותו מהמצב הזה, הזמן?

רק אם מרחמים עליו מלמעלה.

תלמיד: מה מזמן לו רחמים, למה שאני אקבל רחמים? על מה ולמה?

כי יש לי קשר עם החברים, ודרך החברים, שכולם נמצאים במצבים שונים, אנחנו בזה מעוררים את הבורא להשפיע עלינו, לשנות את המצב שלנו.

תלמיד: אבל אני עכשיו במצב הסתרה.

בסדר, אבל זה שאתה בכל זאת נמצא עם החברים או אפילו אם לא נמצא עם החברים אבל יש לך מראש התחייבות כלפיהם והתחייבות שלהם כלפיך, אז אתם נמצאים בערבות ועל ידי זה, על ידי הערבות הם מוציאים אותך מהמצב. וצריכים להבין שבערבות הזאת אנחנו חותמים ערבות עם הבורא, לא סתם בינינו, בין החברים.

שאלה: בעל הסולם מתחיל את המאמר בכך שהוא מדמה את הבורא לשמש ואם הנברא מרגיש שיש צל או אין צל זה לא משפיע על השמש בכלל, זה חוק קבוע והכול קורה בתוך הנברא. הנברא מרגיש הסתרה, הנברא מאמין, הנברא מתפלל, הוא חושב שהוא משפיע, הוא מגלה, הוא מסתיר, אבל הכול קורה במוח, בדמיון, באמונה שהאדם בונה לעצמו.

אין דבר כזה.

תלמיד: איך האדם יכול לחשוב שהבורא נהנה ממה שהוא עושה אם הבורא קבוע וחוק ולא משתנה?

מי אמר לך שזה כך? אם הוא קבוע וחוק אז מי אתה, איך אתה משתנה? הבורא זה כל הטבע שנמצא בכל מיני שינויי מצבים ואופנים כלפינו וכלפי מי יודע מה עוד, יש מלאכים שדים ורוחות ועוד ועוד, ואנחנו נמצאים בכל המערכת הזאת שכולה עובדת כדי להביא אותנו להכרה, לכך שנפסיק להיות בחלום, בתרדמה.

תלמיד: נראה שהתוצאה של העבודה שלנו היא להסכים להיות בהסתרה וליהנות מזה?

לא. להסכים להיות בהסתרה וליהנות מזה? מי אמר לך? המטרה שלנו היא להתעורר מההסתרה ולשנוא אותה ולהגיע להכרה ולגלות את הבורא כטוב ומיטיב כמו שהוא בעצמו, להתעורר ולהתאושש.

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת מביאה את האדם לרצון לגלות? למה שהאדם לא יסתפק באמונה למעלה מהדעת ויעצור שם?

אמונה למעלה מהדעת היא אמצעי, כלי, זה כוח הבינה שעוזר לנו לגלות את כוח ההשפעה העליונה, וכך אנחנו צריכים להתקדם. אמונה למעלה מהדעת היא שבינה יותר חשובה לנו מחכמה.

תלמיד: זה מה שמייצר באדם שינוי שבסוף מביא אותו לדבקות, להיות כמו הבורא, לכאורה בהשפעה?

ודאי. סוף ההתפתחות שלנו הוא "ותהיו כא-לוהים יודעי טוב ורע".

שאלה: המיקוד שלי בלהנות את הבורא הוא בזה שאני נותן ערבות לחברים?

כן, יפה אמרת. אם אתה עסוק בזה שאתה נותן לכל החברים הרגשת ערבות, השתתפות ותמיכה כדי לדחוף אותם לבורא, אין יותר מזה.

שאלה: כמה זמן אנחנו צריכים לסבול את החושך והריק שבהסתרה, והאם אסור להתעייף ולהתלונן כלפי הבורא?

אסור להתעייף ואסור להתלונן ובמשך זמן מסוים אסור לנו לשאול, כי זה תלוי עד כמה נוכל להוציא מהקשר בינינו בעשיריות את החיסרון הנכון, לגלות אותו, ומיד לקבל גילוי מהבורא, תגובה, תשובה. עד מתי? עד שנעשה את זה. אין לנו כלי אז איך נקבל? איך נדע, איך נרגיש?

שאלה: יוצא שכל עוד לא מתגברים על המשוכה הזאת של אהבה כלפי הנבראים אי אפשר להתקדם?

כן.

שאלה: מטרת ההסתרה היא לגלות לאדם את המרחק כדי שהוא יעשה הכול כדי להתקרב לבורא דרך העשירייה?

אי אפשר להתקרב אחרת. תנועה רוחנית לא יכולה להיות אלא בזה שאנחנו משתדלים לשנות קשר בינינו בעשר ספירות בפרצוף שלנו. זו תנועה רוחנית. אז אנחנו צריכים ועוד ועוד להרגיש עד כמה מיום ליום אנחנו יותר מחוברים, יותר אחראים זה על זה וכן הלאה. בצורה כזאת אנחנו עושים צעדים קדימה, עד שמגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: רציתי להמשיך לברר את היחס הנכון להסתרה כי לא הבנתי מה שאמרת קודם, שאנחנו לא צריכים להסכים להסתרה?

ודאי שאנחנו צריכים להימשך לגילוי, כי מטרת הבריאה היא שאנחנו נגלה את הבורא, נתחבר עימו.

תלמיד: אבל אמרת שצריך לשנוא את ההסתרה ובהמשך "שמעתי" ב"אני לדודי ודודי לי" בעל הסולם אומר שאי אפשר לזכות לגילוי אם לא מקבל את האחוריים כמו פנים ושמח בזה?

אני מוכן לזה, אבל השאלה למה אני נמשך. אני רוצה להיות בגילוי עם הבורא פנים בפנים וזה המצב הכי גבוה שיכול להיות.

תלמיד: ומה צריך להיות היחס שלי להסתרה בדרך לזה?

בדרך לזה היחס הוא לפי המצבים. לפעמים אני מכבד את ההסתרה, לפעמים אני מסתתר, אנחנו רואים את זה אפילו מסיפורים על משה וכן הלאה, שההסתרה היא לטובת האדם. ולכן אנחנו גם אומרים א-ל מסתתר, שהבורא מסתתר מאיתנו, אנחנו מסתתרים ממנו. אבל כל הדברים האלה הם כדי לגלות את כל אופני היחס ולאחר מכן מגיע הגילוי השלם.

שאלה: מהו אותו המצב כשעדיין יש לאדם הזדמנות להתגבר על מצבי החושך וההסתרה?

במצב הזה הוא עדיין נמצא בהכרה שזה מגיע מהבורא. הוא עדיין נמצא ממש במערכת רוחנית.

שאלה: אנו אומרים שבמצבי ההסתרה אנחנו צריכים לומר שהבורא הוא טוב ומיטיב. האם יכול להיות מצב שהאדם מתפלל ומצדיק את הבורא בעבודה בעשירייה אבל כלפי העולם הוא לא מסוגל להתפלל ולא יכול לעבוד כך?

יכול להיות שהוא נמצא באיזה בלבולים. אבל העולם הוא בסך הכול מערכת הבורא, שבתוך המערכת הזאת הבורא מראה לאדם את הפעולות השונות שלו ומצפה שהאדם יקבל את זה, יסכים עם זה ויגלה אותו דרך העולם.

שאלה: אם כל מה שאנחנו רואים, תופסים ומרגישים אלו פעולות של הבורא ואפשר לקבל זאת, אז למה במהלך ההסתרה הבורא מרחיק אותנו מהפעולות הללו שהוא עושה עבורנו?

כדי למשוך אותנו אחריו. זה כמו שאתה מלמד את ילד קטן ללכת, אתה מעמיד אותו ועושה עימו כמה צעדים ואחר כך אתה מתרחק ועוזב אותו. הוא חושב שאתה נעלם, איפה אתה? לכן הוא עומד ובוכה. ואז אתה צריך שוב לתפוס אותו ולמשוך אותו וכך אתה מלמד אותו. בכל דבר היחס הזה הוא הנכון, כל שכן ברוחניות. לכן ברוחניות כשאנחנו מרגישים שהבורא מתרחק, זה סימן שהוא לא מתרחק אלא מזמין אותנו ללכת אחריו.

שאלה: אמרת קודם שאדם שנמצא בהסתרה חלקית צריך לתאר לעצמו שהבורא מנהיג את העולם והוא טוב ומיטיב. ממה מורכבת פעולת התיאור, מהם השלבים בפעולה הזאת "לתאר"?

אנחנו עוד נלמד, אני לא רוצה עכשיו להתחיל להיכנס לזה, זה גם לא נמצא במאמר הזה.

שאלה: מה ההבדל בין הסתר א' להסתר ב' בעבודה שלנו?

בעבודה שלנו עצם זה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאחרי כל חבר נמצא הבורא, זה יהיה הסתר אחד. וזה שאנחנו מאבדים את הקשר הזה עם הבורא שעומד אחרי כל חבר, זה כבר הסתר שתיים.

שאלה: למה הבורא רוצה שאני אסבול? מי זה ה"אני" שסובל?

הבורא לא רוצה שתסבול, אבל כדי לתת לך הבחנות להתקרבות ולהתרחקות, הוא קושר את זה להרגשה. וכך אתה יכול לעבוד עם הרגשה כדי לדרוש התקרבות לבורא. אם לא הייתה לנו הרגשה, איך היינו בכלל יכולים להתקרב לבורא? תן פתרון.

שאלה: במצב של הפרעה רוחנית, איזו טעות אסור לנו לעשות?

אסור לשכוח שזה בא מהבורא.

שאלה: איך אדם שנמצא בהסתרה יודע שהבורא נהנה?

אם הוא נמצא כבר בדרך, אז לפי ההרגשה שלו הוא יכול להגיד באיזה מצב נמצא הבורא כלפיו.

שאלה: איך נדע מעומק הלב אם אנחנו עושים נחת רוח לבורא?

לפי ההרגשה. אם אנחנו ניתן לבורא יכולת להיכנס לליבנו, אז אנחנו נרגיש בתוך ליבנו מה שהוא מרגיש מאיתנו.

שאלה: מהי הבדיקה העצמית של אדם בעשירייה לכך שיש קליפה?

אם האדם לא מרגיש את החברים שלו דבוקים אליו, אז כבר יש כאן קליפה בינו לבין החברים.

שאלה: כתוב "לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול". האם עלינו להימנע מליפול להסתר ב' או שהכול לטובתנו?

לא, אנחנו חייבים להיות בגילוי, לפחות בהסתר א', אבל בהסתר ב' כשאנחנו מאבדים את הקשר בכלל, אסור לנו ליפול להסתר ב'. אבל אני רואה שדווקא הנשים הן יותר ויותר מתקרבות לכך שהן מתחברות בצורה פנימית ביניהן, יש כאלה שמאוד מצליחות.

שאלה: האם יש ביכולתנו להשפיע על איזה סוג צל נקבל? האם אפשר לגרום לזה שהחברים יקבלו רק צל של קדושה?

זה תלוי איך אנחנו מתכוונים אליהן, האם אני רוצה דרך כל המצבים האלה לראות אותן קרובות אלי, מחוברות אלי, ואני נמשך אליהן יותר ויותר, אז זה "צל דקדושה". אפילו שעדיין אני מגלה את הצל.

שאלה: מהם הצללים בעשירייה?

"צללים" הן הסתרות. שיש לנו הסתרות היכן אנחנו נמצאים בינינו, איך אנחנו נמצאים כלפי הבורא.

שאלה: איך נוכל לזרז את הגישה למצב "בצלו חמדתי"? איך להגיע לזה מהר יותר?

אנחנו נוכל לממש "בצלו חמדתי" כשאנחנו נתאר את המצב הזה. שגם אני נמצא עכשיו בהשפעת הבורא והוא משפיע עלי, אבל אני לא מרגיש את ההשפעה שלו, אני מתאר לעצמי שאני נמצא תחת השפעתו ומה אז הייתי עושה, איך הייתי מתקרב אליו, איך הייתי מתבטל כלפיו, אם הייתי כך נמצא, אם הייתי מרגיש או לא מרגיש. כך אנחנו צריכים להשתדל לעלות עוד קצת ועוד קצת בדרגות הרגשת הבורא, בחיבור בינינו.

תארו לעצמכן, שאתן נמצאות בקשר ביניכן, זה גם שייך לגברים, שאנחנו נמצאים בקשר בינינו, והקשר בינינו הוא עד כדי כך יפה, חזק, רגיש, שאנחנו מרגישים את הכוח שמחבר בינינו, שהוא ה"בורא". ואנחנו לא רוצים לעזוב אותו, אנחנו כולנו תופסים אותו ומחזיקים אותו ודווקא דרכו אנחנו מתקשרים בינינו. והוא העיקר בינינו, זה כל הקשר בינינו, הבורא. ותנסו לתאר את זה בצורה חיה.

שאלה: כשהוא יכול להרגיש שהוא בהסתרה. במה זה שונה מההבנה שלנו מההסתרה באופן כללי?

אין לנו יותר הסתרה, רק הבורא נסתר. אין מציאות אחרת חוץ ממנו, ואם הוא נסתר זו הסתרה, ואם הוא לא נסתר זה גילוי. אין עוד מישהו שיכול להיות בנסתר ובגילוי רק הבורא. ואיפה הוא? בינינו, בין כל אחד לשני.

שאלה: כאשר מדברים על מצב שאין כוח לתיקון, האם זה מצב שאפילו אין לו אפשרות להעלות תפילה לבורא ולבקש עזרה?

כן. אם אני לא מרגיש את הבורא, אז איך אני יכול העלות אליו תפילה, איך אני יכול להתקרב אליו, איך אני יכול למשוך את עצמי אליו? אני צריך באיזו צורה להתקשר אליו. כדי לתת לנו את היכולת הזאת, אז הבורא שבר את הנבראים שאנחנו נדרוש נוכחות הבורא בינינו, אחרת לא היינו אף פעם מגלים אותו .

שאלה: האם אפשר להגיד שבמידה שאנו מעוררים את הבורא, הבורא מעורר אותנו באותה המידה?

אפשר לומר, אבל זה לא תמיד כך.

שאלה: אני תמיד צריכה לראות באיזה מצב אני נמצאת, האם אני נמצאת תחת השפעה של המצב הזה, חושבת עליו, עדיין יכולה לומר שזה בא מכוח עליון כדי לחנך אותי. עד כמה המצב עצמו מסתיר את הבורא, או להיפך, האם המצב מראה ועוזר לי להחזיק יותר בבורא ולא להתנתק ממנו כי הוא הסיבה?

כן, המצב עצמו הוא הסיבה, אבל תלוי איך אני מתייחס לסיבה הזאת, כדי לגלות את הבורא, כדי להתקרב אליו לפי השתוות הצורה עימו, זאת אומרת, על מנת להשפיע, האם אני רוצה להתקרב לבורא דרך החברים, או שאני בעצמי רוצה להתקרב לבורא, בלי חברות, אז ודאי שזה לא קורה.

עד שאני לא אתקן את עצמי ולא אבין שרק הקשר בין החברים, החברות, הוא מגלה לנו את הכוח הזה שמקשר בינינו שהוא הבורא, עד שאני לא מייצב את עצמי בקיצור נכון עם החברים, עם החברות, אין לי שום סיכוי לגלות את הבורא.

שאלה: איך נכנסים למצב למעלה מהדעת בעבודה בעשירייה, גם בלי לראות את זה בעיניים ובהיגיון?

אי אפשר. אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את הבורא, העיניים, ההגיון, אני לא יודע מה שם מתארים, אנחנו צריכים להשתדל להרגיש, לתאר את הבורא, בכל החושים שלנו ככל שאפשר.

כולם קיבלנו היום מנה איך להבדיל בין הבורא לקליפה וסיטרא אחרא והצללים.

(סוף השיעור)