שיעור בוקר 26.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1114,

מאמר "מהו, ישראל עושין רצון המקום, בעבודה"

העולם כבר היה קיים אלפי שנים עד שהתגלתה קבוצה שאברהם הכין אותה בבבל העתיקה וקרא לה "ישראל", ישר אל, ולימד אותה שצריך ללכת לפי תכונות ההשפעה, לפי האיחוד, גם ביניהם וגם עם הבורא. הקבוצה הזאת צריכה ללמוד איך לקיים את החוק שהוא להיות קיימים לפי התנאים של הבורא.

נלמד מה זה נקרא ש"ישראל עושין רצון המקום", רצון הבורא. זה בעצם מה שמיוחד בהם, אין בהם שום דבר מיוחד בכל הדברים האחרים, הם אוסף של בני אדם מכל מיני מקומות שהתכנסו, התאספו בבבל העתיקה. זה שכל מיני אנשים בודדים התחילו להתקבץ סביב אברהם, סביב אותה ידיעה, אותו רעיון של "ואהבת לרעך כמוך", זה מה שנתן להם שם וכיוון להתפתחות שנקרא "ישר אל".

לכן "ישראל עושים רצון המקום", מתוך זה ברור מה היסוד שלהם. הם מתאספים כדי להתחבר, לגבש יחד חברה כזאת שהמטרה שלה לעשות את רצון הבורא.

מהו, ישראל עושין רצון המקום, בעבודה

תש"ן - מאמר ל"ב
1989/90 - מאמר 32

חז"ל (מד"ר נשא פרשה י"א, ז') אמרו וזה לשונם "כתוב אחד אומר, ישא ה' פניו אליך. וכתוב אחד אומר, אשר לא ישא פנים. כיצד נתקיימו שני כתובים הללו. כשישראל עושין רצון המקום, ישא ה' פניו אליך. וכשאין עושין רצון המקום, אשר לא ישא פנים", עד כאן לשונם.

הנה המאמר הזה קשה:

א. אם עושין רצון מקום, בשביל מה הם צריכים לנשיאת פנים. הלא הם בסדר, כלומר, ומה עוד הם צריכים לעשות בכדי שיהיו בסדר.

ב. הכתוב אומר (דברים י') "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד". הלא אם עושין רצון המקום, אין לך שוחד גדול יותר מזה. כמו שרואים בין אדם לחבירו, שמי שרוצה שהשופט יעמוד לצדו בעת המשפט, הוא עושה רצון השופט, ובשכר זה השופט נוטה בעת המשפט לצדו ומזכה אותו. אם כן מהו התירוץ, שאם עושין רצון המקום, הוא כן ישא פנים. וכאילו כן יקח שוחד, משמע.

הנה, בכדי להבין את ב' שאלות הנ"ל, צריכים אנו להבין:

א. מהו "פנים ה'" ומהו "לא ישא פנים".

ב. מהו "עושין רצון המקום" ומהו לא עושין רצון המקום.

ג. הנה חז"ל אמרו, אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". ויש להבין מהו היצר הרע ומהו התבלין.

ד. גם אמרו חז"ל "יגעתי ומצאתי תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". ויש להבין ענין היגיעה מהו. כלומר, למה דוקא בתורה ומצות אמרו יש יגיעה, ובלי יגיעה לא נותנים כלום. איזה חידוש יש כאן. הלא בעולם הגשמי, כלומר שאין שם שייכות לעבודת ה', גם כן אין נותנים שום דבר בלי עבודה ויגיעה. כמו שאנו רואים הסדר של העולם הוא, האדם הולך לעבודה, כמו שכתוב "יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב". אם כן מהו החידוש שבתורה ומצות צריכים לתת יגיעה, ובלי יגיעה לא נותנים שכר, עד כדי כך שהם אומרים לנו "מצאתי ולא יגעתי אל תאמין". הלא גם בגשמיות אין דבר כזה שהאדם ישיג משהו בלי יגיעה. אם כן יש להבין, מהו שאמרו לא "יגעתי ומצאתי אל תאמין".

הנה ידוע שיש לפנינו ב' ענינים:

א. מטרת הבריאה.

ב. תיקון הבריאה.

מטרת הבריאה היא, שהנבראים יקבלו הנאה, שיהיה להנבראים נחת רוח. ותיקון הבריאה הוא, שיהיה להבורא נחת רוח, כלומר שצריך להיות ענין השתוות הצורה, כלומר, כמו שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, כמו שכתוב, שבריאת העולם היתה מסיבת שרצונו להטיב לנבראיו, והיות שהבורא הוא המשפיע והנבראים הם המקבלים, כמו כן צריכים הנבראים להשפיע נחת רוח להבורא, ואז נבחן כאילו הנבראים נותנים והבורא הוא המקבל, כמו שאמרו חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים". וזה נקרא "תיקון". היינו, בכדי שתהיה דביקות בה', צריך להיות "הדבק במדותיו".

אולם איך מגיעין לדבר זה, היינו שיהיה ברצונו של אדם לעשות הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, בו בעת שהאדם נברא ברצון לקבל לתועלת עצמו. כמו שלמדנו, הרצון הזה, שהבורא רוצה להנות להנבראים, הרצון הזה ברא בהנבראים רצון לקבל, שיהיה לו רצון וחשק למלאות את חסרונו. כלומר, שהבורא ברא בהנבראים חסרון. וחסרון זה תובע שימלא אותו, אחרת החסרון הזה מוליד לו יסורים, שהיסורים האלו מכריחים את האדם, שיעשה כל מה שבידו, בכדי למלאות את חסרונו.

ואם כן, כשיש להאדם רצון וחשק למלאות את חסרונו, איך יכול האדם לוותר על מילוי חסרונו, ולומר, מה שהוא מקבל את המילוי הוא מטעם שרוצה למלאות את רצון ה', היינו היות שהבורא רוצה שהנבראים יהנו מכל טוב, לכן רק מטעם זה הוא מקבל. הלא זה נגד הטבע, מה שהבורא ברא את הטבע.

על זה באה התשובה "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". זאת אומרת, הרצון לקבל לעצמו זה נקרא "יצר הרע", משום שהוא המפריע מלהגיע לדביקות ה', הנקרא "השתוות הצורה", כנ"ל. וע"י התורה, שיש מאור התורה זה מחזירו למוטב, היינו שיהיה לו כח להתגבר על הרצון לקבל לעצמו ולעשות הכל לתועלת ה'.

לפי זה יוצא, שהסיבה, מה שצריך לחייב את האדם לעסוק בתו"מ, הוא בכדי להשיג כלים דהשפעה, שזה נקרא "תיקון הבריאה". ובזמן שהאדם עוסק בתו"מ על כוונה זו, נקרא שהוא "עוסק לשמה". כלומר, שהוא עובד ונותן יגיעה להשיג דבר שאינו נמצא בטבע. לכן הוא צריך ל"סגולת תו"מ", שהם יביאהו להשיג את הכלים האלו. היינו, מה שלא יכולים להשיג מצד כוחות עצמו, אלא על ידי עזרה מה', ושהסגולה הזו נמצאת בתו"מ, ושזה נקרא "מאור התורה", כנ"ל, "המאור שבה מחזירו למוטב".

אולם חז"ל אמרו "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". היינו, שסדר תחילת עבודת האדם מתחיל בשלא לשמה, היינו לקבל שכר, כמו שכתוב בזה"ק "או בשביל שכר עולם הזה, או בשביל שכר לעולם הבא". ובזמן שהאדם עובד בשביל שכר, אז האדם צריך להאמין בשכר ועונש. ואם הוא מאמין בזה, הרי זה נקרא ש"עבודתו היא בדרך הטבע", כלומר שאין הגוף מתנגד לעבודתו בתורה ומצות, משום שהוא עובד אז לתועלת עצמו.

וזה נקרא "בדרך הטבע", כמו בענינים גשמיים, כשנותנים יגיעה, אז מקבלים שכר. ורק בגשמיות הוא רואה את השכר במקומו, לכן השכר מחייבו לעבודה. מה שאין כן בתו"מ, שהוא צריך להאמין על השכר, יש כאן עבודה להאמין בשכר ועונש. אבל בזמן שהוא מאמין בשכר ועונש, כבר הגוף מסוגל לעבוד עבודת הקודש.

אמנם בזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצות שלא על מנת לקבל פרס, לזה הגוף מתנגד, מטעם שזה הוא נגד הטבע. היות שמצד הטבע, אדם מסוגל לעבוד אלא לתועלת עצמו. לכן בזמן שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה', אז הגוף מתנגד לזה.

וכאן מתחילה היגיעה, מה שאמרו חז"ל "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". שבאמת קשה להבין, איך האדם יכול לרמאות עצמו, ולומר "לא יגעתי ומצאתי", הלא בגשמיות אין אנו רואים, שהאדם ימצא פרנסה בלי יגיעה. וכאן בעבודה, שחז"ל אמרו "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", אם כן רואים אנו, לקנות תורה זה יותר קשה מלהשיג גשמיות. ובגשמיות לא משיגים שום דבר בלי יגיעה, ואיך עלה על דעתו של אדם לומר, שהשיג משהו בלי יגיעה. וגם יש להבין במה שאמרו "יגעתי ולא מצאתי". האם האדם משקר במה שאומר "לא מצאתי", שעל זה אמרו "אל תאמין". הלא מדברים באדם שרוצה להשיג משהו בתורה, והוא יגיד שקר.

אלא הענין הוא כנ"ל, כי בעת שהאדם רוצה לעבוד, להגיע לדרגת הדביקות, שהיא השתוות הצורה, היינו כמו שהבורא רצונו הוא להשפיע לנבראים, כן האדם רוצה להגיע שיהא בידו לעשות רצון ה', כלומר, כמו שרצון ה' הוא להשפיע, גם האדם רוצה לעשות הכל להשפיע, והיות שהרצון להשפיע הוא נגד הטבע, אין ביכולת האדם להשיג את הרצון הזה. כנ"ל, שזה הוא נגד הטבע של האדם, שהבורא ברא את האדם עם רצון לקבל, ואיך האדם מסוגל ללכת נגד הטבע, מה שה' ברא אותו. שרק ה' לבדו הוא יכול לשנות את הטבע, ולא האדם, כמו שאמרו חז"ל (תענית כ"ה) "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק".

לכן גם כאן, בעניני עבודה, צריכים גם כן לומר כנ"ל, מי שברא בהנבראים רצון לקבל לעצמו, הוא יתן להנבראים רצון להשפיע. כלומר, שרק הבורא לבדו הוא יכול לשנות את הטבע, ולא האדם. ולכן נקרא זה "נס מן השמים", מטעם שזהו דבר למעלה מהטבע. וזה נקרא "נס של יציאת מצרים", היינו שהקב"ה הוציא אותם מתחת שליטת המצרים, שהיא שליטת הרצון לקבל.

ובהאמור "יגעתי ולא מצאתי", יהיה הפירוש, הגם שנתתי הרבה יגיעות בכדי לזכות להרצון להשפיע, היינו, כל מה שהיה בידי, עשיתי, ולא מצאתי בי את הרצון דלהשפיע, אלא שנשארתי עם רצון לקבל לעצמו, בשיעור מופרז יותר משהתחלתי לכנס בעבודה כדי להשיג את הרצון להשפיע, שזה הוא רצון ה', כנ"ל, שרצונו הוא רק להשפיע. ואני ראיתי, בזמן שהתחלתי לתת יגיעה, שכל פעם ראיתי, איך שאני יותר משוקע בהרצון לקבל לעצמו. אז באתי לידי החלטה, נכון שיגעתי, אבל לא מצאתי. אלא שהקב"ה עזר לי, שמצאתי בי את הרצון להשפיע. וזהו כמו שאמר הזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה". והשיב "בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיב ליה נפשא, זכה יתיר".

נמצא, שה' נותן לו הנשמה, כל פעם מדרגה יותר גדולה, וזה נקרא "פנים ה'", היינו אור ה', שהוא נקרא בזמן שהיא מדרגה שלימה בשם "נרנח"י". וזהו הסיוע המקבל מלמעלה. נמצא לפי זה, שהאדם אומר "לא יגעתי", היינו שהיגיעה לא עזרה לי כלום, שאני אוכל לומר, שע"י היגיעה מצאתי בי את הרצון להשפיע. אלא אם ה' לא היה נותן לי את בחינת אור פניו, הנקרא "נשמתא קדישא", הייתי נשאר בהרצון לקבל לעצמי ולא יותר. נמצא, מה שהוא אומר "יגעתי ולא מצאתי", הוא אומר אמת, כלומר, שהיגיעה שלו לא עזרה לו כלום.

וכאן יש לשאול, אם כן הוא צודק, במה שאמר "לא יגעתי", אם כן מדוע אמרו "אל תאמין". והתשובה היא, אין נותנים לאדם דבר שאין לו חסרון, כי מי שיש לו חסרון ומבקש מה' שימלא את חסרונו, הוא מקבל מלמעלה מילוי על חסרונו. לכן זה שהאדם נותן יגיעה ורוצה לזכות לכלים דהשפעה, והיות שהוא עובד ונותן יגיעה על זה, היינו להשיג את רצון ה' הנקרא "רצון להשפיע", זהו הכלי. והאור נקרא "הרצון להשפיע". והרצון הזה רק הבורא יכול לתת. זאת אומרת, כמו שנתן להאדם בעת שנולד רצון לקבל, הוא יכול לתת לו אח"כ רצון להשפיע. מה שאין כן אם האדם אינו נותן יגיעה, בכדי להשיג את הרצון להשפיע, נמצא שאין לו חסרון. והראיה לזה, שלא כדאי לו להתאמץ ולתת יגיעה לזכות לזה, אין הוא מסוגל לקבל מלמעלה את הרצון הזה, שישנה לו את סדרי הטבע.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ב' כ"א) "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". שיש לפרש, אם האדם יודע, שאין בידו להשיג את הרצון להשפיע, אלא רק הבורא יכול לתת לו, אם כן בשביל מה הוא צריך להתייגע בחנם, כי אין בידו להשיג זה. לכן יש לשאול, העבודה זו למה לי. כי בין כך ובין כך הוא לא יכול להשיג זה בכוחות עצמו.

ועל זה אמרו "ואי אתה בן חורין להפטר ממנה". וזהו מטעם כנ"ל, שצריכים את היגיעה של האדם, לא מטעם שהאדם יכול לקבל את הרצון להשפיע, כי הרצון להשפיע נקרא בשם "אור", כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והסיוע, אומר הזה"ק, הוא אור הנשמה, כמו שכתוב, שעוזרים אותו בזה שנותנים לו נשמתא קדישא. אלא היגיעה צריכים בשביל הכלי, היינו להשיג את החסרון, עד כמה שהוא נצרך לעזרת ה', שיעזור לו לתת את אור הנשמה.

אולם, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד, בכדי להשיג את רצון הבורא, שהוא הרצון להשפיע, כמו שיש להבורא רצון להשפיע, והאדם חושב שהוא צריך להשיג מכח עצמו, לכן בעת העבודה, שהוא רואה, שהוא נעשה כל פעם יותר משוקע באהבה עצמית. אז האדם בורח מהמערכה, כיון שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אז האדם אומר, שהעבודה זו להשיג את רצון הבורא זה לא בשבילו. מדוע, שהאדם רואה שכל פעם הוא נעשה יותר גרוע. אמנם אם האדם היה מאמין, שרק ה' נותן את הרצון להשפיע, אם כן למה לו לברוח מהמערכה, ולומר, זה בשביל אנשים יותר מוכשרים, הלא הקב"ה עוזר על זה, אם כן לגבי הבורא מה חשוב אצלו לעשות הבדל בין אדם זה לשאר אנשים.

כי ידוע, לגבי הקב"ה קטן וגדול שוים. על כן, בזמן שהאדם אומר, שענין עבודה רק להשפיע לה' זה שייך ליחידי סגולה ולא לאיש פשוט, זהו סימן שהוא חושב, שזהו בידי אדם להגיע לרצון להשפיע. לכן האדם צריך, שיהא חזק בדעתו, ולהאמין, שלא דורשים ממנו שהוא יגיע לרצון הזה, אלא שדורשים ממנו, שיהיה לו צורך להגיע לרצון להשפיע. ומתי שיהיה לו באמת רצון וצורך להגיע לזה, ה' יעזור לו, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו". וכל היגיעה, מה שהאדם צריך לתת, היא רק בכדי להשיג את הצורך להרצון להשפיע, ולא יותר.

אולם השאלה היא, מדוע כשהאדם מרגיש את הרע, בשיעור מה שהרצון לקבל מפריע לו להגיע לדביקות, והוא מתפלל לה' שיעזור לו, ושיתן לו הרצון להשפיע, מדוע לאחר כמה יגיעות, שהאדם נתן בכדי להשיג את הרצון להשפיע, אז ההגיון מחייב, שהבורא צריך לתת לו את הרצון להשפיע. ובסופו של דבר מה האדם מקבל. לא די שלא קבל עזרה, שהבורא יתן לו את הרצון להשפיע, אלא קבל במקום זה, עבור היגיעה שנתן, רצון לקבל יותר חזק. היינו, שכל פעם הוא רואה, שהרצון לקבל שלו נעשה יותר מופרז. אם כן הוא רואה כאן פעולה הפוכה ממה שצריך להיות.

והתשובה היא, היות שלא יכולים להראות להאדם כמה רע שיש לו, כלומר כל מדת הרע שעמה האדם נולד, כמו שכתוב בזה"ק על מה שכתוב "לפתח חטאת רובץ", שתיכף שהאדם יוצא מפתח הרחם, תיכף בא עמו הרע, הנקרא "חטאת". ואם האדם יראה את כל הרע שיש בו, תיכף יגיד, שאין עבודה זו "לעשות הכל לשם שמים" בשבילו, ולא ירצה אפילו להתחיל בעבודה, אלא תיכף יבוא לידי יאוש.

ולכן אין מראים לאדם אלא קצת רע. ועל קצת רע האדם מתחיל לבקש מה', שיעזור לו. ואז מגלין להאדם עוד קצת רע, ומתחיל עוד הפעם לבקש מה', שיעזור לו. לכן אחרי כל בקשת עזרה יכולים להראות לו קצת יותר רע. וכן הולך ומוסיף בקשות, ומוסיפים לו גילוי הרע, שנמצא בו. עד שהאדם נותן את כל התפלות על כל הרע שנמצא בו. אז האדם מקבל את הטוב הזה, מה שהוא מבקש, היינו הרצון להשפיע, שעל זה הוא נכנס בעבודה, בכדי להשיג את הרצון הזה, שזה הוא רצון הבורא, שרצונו הוא רק להשפיע.

נמצא, שאם האדם יקבל את הרצון להשפיע על קצת רע, הוא כבר יחשוב שזה כבר מספיק בשבילו. ואם יהיה לו סיפוק בעבודה, נמצא, שכל הרע, שנשאר בו, שעל זה לא קיבל את התיקון של רצון להשפיע, ממילא ישאר אצלו הרע בלי שום תיקון. מה שאין כן כשרואים מלמעלה, שכל פעם הוא מבקש עזרה, על הרע שמתגלה בו בכל יום ויום, אז כל הרע שיש בו, היינו שנתגלה אצלו, והוא מבקש עזרה מלמעלה, והעזרה שהוא מקבל ע"י תפילותיו עכשיו, היא שמגלים לו רע, כדי שבאופן כזה יתגלה אצלו כל הרע.

ואח"כ, שיקבל את העזרה מלמעלה, אז כל הרע יתוקן בעל מנת להשפיע, מטעם כיון שלא קבל באמצע עבודה את הרצון להשפיע, ממילא אין לו ממה לקבל סיפוק. לכן הוא מתפלל כל פעם, שיתנו לו הרצון להשפיע. ואז ע"י תפלותיו, שהוא מבקש מה', שיתן לו העזרה, יש מקום שהרע יתגלה בו, מטעם שהוא עומד וצועק, שיתנו לו העזרה הדרושה לו.

וזה דומה על דרך משל, שהגיע לארץ רופא מומחה, שהוא מרפא את כל המחלות שבעולם שיש לאדם. רק שיכולים לכנס אליו רק פעם אחת. וכל חולה, שנכנס אליו, כמה מחלות שהחולה אומר לו, הוא מרפא. והיו חולים שנכנסו אליו על מחלות קיבה, והרופא ריפא אותו. ואח"כ נתוודע להחולה, שיש לו מחלת לב, על דרך משל. והוא רוצה לכנס להרופא. והיות שהוא כבר היה אצל הרופא, ופעם שנית הרופא לא מקבל, נמצא שהוא נשאר במחלת לב כל ימי חייו. וחולה אחר נכנס, ואמר שיש לו מחלת לב, ומחלת דלקת פרקים, וסובל גם על המרה, שאמרו לו רופאים אחרים, שהוא חולה על זה גם כן. והוא נכנס להרופא המומחה הזה והוא ריפא אותו, את הכל בפעם אחת. מה שאין כן שאר חולים, שלא היו יודעים את מחלותיהם, נשארו עם המחלות שהיו להם.

אז כל החולים, שלא היו יודעים את מחלותיהם, באו להרופא שיתן להם עצה, שידעו כל מחלותיהם, בעת שהוא נותן להם את התרופה, שירפא להם את כל מחלותיהם. אז הרופא אמר, כל מי שרוצה לכנס אליו, הוא יתן בעת שהוא עושה תור אצל הרופא, שהוא יקבל מהרופא איזה כדור, שהכדור הזה הוא יגלה להם כל המחלות שיש להם. ואח"כ הוא יתן להם תרופה, בזמן שהם יבואו אליו. וכל המחלות שיש לכל אחד ואחד, יתרפא בפעם אחת.

והחולים לא הבינו מה שהרופא אמר להם. ובזמן שקבלו את הכדור, מה שהרופא נתן להם, בעת שהם שמו עצמם לתור כאן אצל הרופא. אז ראו כל אחד, שהוא קצת חולה. והרופא הזה נתן לו רפואה, ויתרפא. עכשיו הוא רואה המומחיות של הרופא, שהוא נעשה עכשיו יותר חולה, ממה שהיה לו. מקודם היה סובל על מחלה אחת, ועכשיו הוא רואה, שכל פעם נעשה המצב אצלו יותר גרוע, היינו לפעמים היה סובל כאבי ראש, ועכשיו יש לו כאבי לב, וכאב בטן, וכדומה. כולם צועקים על המתווכים, שהיו מיעצים להם, שילכו להרופא הזה, הלא הם נעשים יותר גרועים, מעת שהיו אצל הרופא, ועדיין הרופא בעצמו עוד לא טיפל בהם, רק המזכירה של הרופא, בעת שהוא נרשם לקבל תור אצל הרופא, שנתנה לו כדור, המצב נעשה אצלו כל יום יותר גרוע.

הנמשל הוא, בזמן שהאדם נרשם לעבוד עבודת הקודש, שהוא להגיע להשיג את בחינת רצון של המקום, שהוא הרצון להשפיע, ואומרים לו, שהרופא מרפא את כל המחלות בפעם אחת, שהמחלה שלנו נקראת בשם "רצון לקבל לעצמו". ובכדי שהרצון לקבל יתגלה אצל האדם בכל שיעורו הרע, אחרת אם האדם יבקש ה', שיתן לו עזרה, שיהיה בידו להתגבר על הרצון לקבל ולעשות מעשים בעל מנת להשפיע, אז האדם הזה יקבל סיפוק בעבודה של הרצון להשפיע.

ונמצא שהרע נשאר אצלו, רק שאינו מגולה, כדוגמת בגשמיות, שהאדם חולה ואינו יודע מהי מחלתו, וצריכים לעשות בדיקות, בכדי לדעת מהי מחלתו. כמו כן אצל האדם שרוצה לעבוד ולתת יגיעה, בכדי להשיג, שיהיה בידו לעשות את רצון ה'. אז האדם אינו יודע מחלתו. ורק ע"י התורה ועבודה יכולים לדעת מהי מחלתו.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל "חש בראשו, יעסוק בתורה". ופירוש אאמו"ר זצ"ל, היינו שיש לו מחשבות זרות, "חש במעיו", היינו הרצון לקבל שבמעיו הוא שולט עליו וכו' על דרך זה. לכן מוכרח מקודם להתגלות כל הרע שבאדם, ולא מקבל את הרצון להשפיע תיכף אחרי כמה זמן שנתן יגיעה, אלא כנ"ל, עד שיתגלה את כל הרע שנמצא אצלו. ואז, כשמקבל את הרצון להשפיע, הוא שורה על כל הרע שבו.

נמצא, שזה שהאדם רואה, שהוא נעשה כל פעם יותר רע, זהו סימן שהוא הולך על דרך האמת. והראיה לזה, שהדרך שהוא הולך עושה את שלה. וזהו כדוגמת, שהרופא נותן פעם תרופה לחולה, והוא בא להרופא ואמר לו, שעתה ע"י התרופה שלך נעשה המצב של המחלה יותר גרוע. אז הרופא אומר לו, להיפך, היינו עכשיו אני רואה, שהתרופה שלי התחילה לפעול, אלא מקודם היא פועלת על סדר הזה, ואח"כ היא פועלת על סדר אחר, עד שהוא יחזור לבריאותו.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו "עושין רצון המקום" יש לפרש, רצון להשפיע, כלומר שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, שהוא רוצה שהנבראים יהנו, כמו כן האדם רוצה להגיע להשיג את הרצון הזה, מטעם שהוא רוצה בדביקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שהאדם נברא עם רצון הפוך, שהוא רצון אך לקבל ולא להשפיע, לכן יש לו יגיעה גדולה להשיג. מה שאין כן בגשמיות, שהאדם עובד והוא מקבל שכר, אין זה נקרא "יגיעה", מטעם שזהו לא נגד הטבע, היות שכל המעשים שלו הם לתועלת עצמו.

מה שאין כן בעבודה להשיג את רצון ה', היינו הרצון להשפיע, שהאדם לא יעשה שום דבר, אלא מה שיצמח מזה תועלת ה' ולא תועלת עצמו, זהו יגיעה, היות שהוא נגד הטבע. והאדם הזה אינו יכול להשיג את הרצון הזה מכח עצמו, אלא ה' צריך לתת לו. וזה נקרא, ש"ה' נושא פנים" לאדם הזה, מטעם שאי אפשר להשיג זה, אלא בדרך נס למעלה מהטבע.

נמצא, שאין עצה אחרת להשיג את הרצון הזה, אלא ע"י נשיאת פנים. וזה שכתוב "ישא ה' פניו אליך". והמדרש מתרץ, שהוא בזמן שעושין רצון המקום, כלומר בזמן שעובדים את העבודה איך להשיג את הרצון הזה. אז הקב"ה מוכרח לתת להאדם בחינת פנים של ה', הנקראת בחינת "נשמה", היינו שמסייעין אותו בזה, שנותנין לו נשמתא קדישא, שזהו בחינת פנים של ה'. כי אין עצה אחרת לזכות לרצון ה', אלא ע"י הפנים של ה'. וזה שכתוב "ישא ה' פניו".

מה שאין כן באלו אנשים שלא עוסקים בתו"מ על מנת שיזכו לרצון ה', אלא זה שעוסקים בתו"מ הוא בשביל שכר, אין הם צריכים להפנים של ה', הנקרא בחינת "נשמתא", היות שלא הולכים נגד הטבע. לכן בשיעור שמאמינים בשכר ועונש, כבר הם יכולים לעסוק בתו"מ, כי השכר מעורר אותם לעבודה. נמצא, בזמן שאין עושים רצון המקום, היינו זה שעוסקים בתו"מ, אין הם רוצים תמורת עבודתם שכר, שה' יתן להם את הרצון להשפיע, אלא שכר עבור הרצון לקבל, בהם כתוב "אשר לא ישא פנים", מטעם שאין הם צריכים לבחינת נשמתא, שיתן להם, שפנים ה' הוא אור ה', הנקרא "נשמתא קדישא", מה שהאדם מקבל כדי שיחזיר אותו למוטב, שזה נקרא "סיוע מלמעלה", כנ"ל.

נמצא לפי זה, מה שאמרו, בזמן שאין עושין רצון המקום, אז ה' לא ישא פנים, מטעם שאין הם צריכים שה' יתן להם את הנשמה, שיחזיר אותם למוטב, מטעם שהם מרגישים שהם טובים. זאת אומרת, שמקיימים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה. ומהי הסיבה שבגללה עוסקים בתו"מ. זהו השכר. בשיעור שהם מאמינים בשכר ועונש, הם מסוגלים לעבוד עבודת הקודש, כנ"ל, מסיבת שזהו לא בסתירה להרצון לקבל.

לכן דוקא בזמן שעושין רצון המקום, כלומר, שעבודתם בתו"מ הסיבה היא מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אם כן הם לומדים תורה בכדי לצאת משליטת הרצון לקבל, שהוא נקרא בשם "יצר הרע", הם צריכים להמאור התורה, שעל ידי זה הם יזכו לרצון ה', שהוא הרצון דלהשפיע. ובזה נבין מה ששאלנו, מהו "פנים ה'". התשובה, זהו אור, מה שה' נותן נשמתא קדישא לאדם, שיחזיר אותו למוטב.

ובהאמור מובן גם כן מה ששאלנו, מהו "לא יקח שוחד". הלא זה שעושין רצון המקום, זה בעצמו כאילו הוא שוחד. התשובה היא, זה שרוצה שה' ישא לו פנים, היינו שיתן לו בחינת נשמתא קדישא, הוא לא בשביל תועלת האדם, האדם דורש זה שישא לו פנים. אלא להיפך, הוא רוצה שה' ישא לו פניו, בכדי שיצא מתועלת עצמו, ותהיה יכולת בידו לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו.

אם כן אין הוא רוצה שה' יתן לו משהו לתועלת עצמו, שנגיד, שהאדם נותן שוחד לה' כדרך שנותנים למי שהוא איזו מתנה, וכוונתו, שמי שמקבל את המתנה, יתן לו משהו לתועלת עצמו של הנותן מתנה. מה שאין כן כאן "האדם עושה רצון המקום" פירושו, שהאדם רוצה שיהא באפשרותו לעשות רצון המקום, ומבקש שישא לו פנים, היינו שיהיה בידו לעשות כל מעשיו לשם שמים.

ובזה מובן לנו, ש"יצר הרע" הוא הרצון לקבל, ו"התבלין" הוא הכח לצאת משליטת הרצון לקבל, ו"תורה" נקראת אור התורה, שהיא בחינת הפנימיות התורה, שהיא נשמת התורה."

מאמר יפה, מיוחד, חזק, נמשך מתחילה עד הסוף עם אותו קו.

שאלה: האם האדם יכול למדוד את מה שהוא תיקן?

לא. איך הוא יכול למדוד אם את תחילת העבודה הוא לא רואה בדיוק, את סוף העבודה בטוח שהוא לא רואה, וגם את מה שעשה הוא לא רואה, במה השתתף.

שאלה: איך אדם מגיע למצב שהוא עובד בלי לרצות שכר?

בשבילו השכר הוא בלי לרצות שכר.

שאלה: מה זה אומר שמוכרח מקודם להתגלות כל הרע שבאדם, ואז כשמקבל רצון להשפיע הוא שורה על כל הרע שלו? האם התיקון הוא לא הדרגתי, מגלים ומתקנים, מגלים ומתקנים?

התיקון הוא הדרגתי. מגלים באדם רע עד מידה מסוימת, וכך כל פעם במנות מנות.

תלמיד: מה זאת אומרת שמתגלה כל הרע שבאדם?

כל הרע שמרחיק אותו מהבורא.

שאלה: למה קוראים לנשמתא קדישא סיוע? הרי זאת המטרה, זה הכלי של האדם שבו הוא מהנה את הבורא.

מפני שעל ידי הכוח הזה שמתגלה האדם יכול כבר לצרף את עצמו לבורא, לכן זה נקרא סיוע.

שאלה: אני חייב להגיד שהמאמרים של הרב"ש הם כמו החייאה, מעוררים בי מחדש את הנקודה שבלב. הבנתי שהמפתח הוא להשיג את הצורך לרצות להשפיע, ובשביל זה אני צריך להרגיש את הרצון לקבל כרע. אני בעבודה מוצא כל הזמן פער מאוד גדול, כלומר אדם עושה יגיעה, מזהה שהוא נמצא באהבה עצמית, אבל הוא לא מרגיש את זה כמחלה, זה לא רע, זו המציאות. אדם שחולה כואב לו, הוא רץ לרופא לקבל תרופה כדי שהכאב ייפסק, כדי שהוא יהיה בריא, ואילו באהבה עצמית שמתגלה חסרה הרגשת הכאב כדי לבקש לרצות להשפיע.

זה נקרא מידת הכרת הרע שהאדם מגלה. נקווה שיתגלה יותר.

תלמיד: מה חסר כדי שזה יתגלה?

חסרה הכרת הרע. זה תלוי עד כמה אתה רוצה להתחבר לחברים, עד כמה אתה רוצה לעזור לזולת, להידמות לבורא, זה תלוי בהכרת הרע - להכיר את התכונות שלך ולהכיר בהן במה אתה דומה ובמה אתה הפוך מהבורא.

תלמיד: את זה אני מבין מאוד. אדם לא רוצה לעשות פעולות חיבור, הוא עושה על אף שלא רוצה והוא מגלה את הטבע שלו. אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהוא מגלה את הרע אבל הוא לא מורגש כרע. אני יכול להסתכל ולהגיד שאני אגואיסט, אני יכול לראות שזה מפריע לי, אבל יש פער, זה לא מורגש כרע. סיפרת שכשנכנסת לניתוח רק רצית להיכנס ולגמור עם זה כי לא יכולת לסבול את הכאב. ההרגשה שאני לא יכול לסבול את הכאב, שאני נמצא באהבה עצמית, איפה היא?

מאיפה אני אקח לך את זה?

תלמיד: מאיפה אני אקבל את זה?

מתוך העשירייה. מהבורא אנחנו לא יכולים לקבל אלא רק את תחילת ההבחנות. את כל ההבחנות האמיתיות אנחנו יכולים לקבל רק מקשר או מחוסר קשר שלנו בתוך הקבוצה.

תלמיד: ההבחנה קיימת, ההרגשה שלה כרע לא קיימת.

אז לא שמעת.

שאלה: האם גילוי הרע הוא מדד לבדיקת עניית התפילה?

יש בזה משהו, אבל להגיד שזה ממש כך אני לא יכול.

שאלה: מאיפה אנחנו לוקחים את העביות הנדרשת, הנכונה, כדי לא להיתפס לרשת של כוחות הדין? אנחנו צריכים עביות, אבל בו זמנית אנחנו צריכים גם לדעת להיתקן כי זה הולך במקביל. אנחנו עובדים בהשפעה, באהבת חברים, אבל איך אנחנו יודעים שזאת עביות נכונה?

מה שמביא אותך לחיבור עם העשירייה זה החיבור הנכון, לזה אתה צריך קודם כל להגיע. מתוך זה תדע איזה עוד פעולות, מדרגות אתה צריך להשיג.

תלמיד: התשובה היא רק נחיצות בחיבור בין החברים.

כן, כך הוא כותב. כי זה בדיוק תיקון השבירה.

שאלה: מה זה אומר "להאמין בשכר ועונש", מה זה "עונש" בעבודה שלנו?

עונש בעבודה שלנו, שאנחנו מתרחקים מהרצון להשפיע ונכנסים לחשבונות אישיים של הרצון לקבל.

תלמיד: מה זה אומר להאמין בשכר ועונש?

בכל מה שאנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים בין שכר לבין עונש. תלוי בהכנות שלנו, במעשים שלנו, איך אנחנו מכינים את עצמנו. איך אנחנו מעריכים את השכר והעונש.

שאלה: האם מידת גילוי הרע שונה אצל כל אחד ואחד?

ודאי.

שאלה: איך לבדוק את המאמץ האם הוא מופנה לבורא או מופנה לעצמך?

דרך העשירייה, אין לנו שום אפשרות אחרת.

שאלה: במה גילוי הרע מועיל לעבודה בקבוצה?

גילוי הרע מוליך אותנו לתיקון.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שלא להיפגע מהדחיות שאנחנו מקבלים?

צריכים להחזיק את עצמנו יחד ואז אנחנו לא ניפול ולא ניפגע.

שאלה: בדוגמה שהוא נותן עם הרופא. בעצם הוא צריך לבקש מהרופא שני דברים. קודם כל לבקש את הכדור שיראה לו את כל המחלות שלו ואז לבקש מהרופא שירפא לו את כל המחלות.

כן.

תלמיד: אבל לבקש את הכדור שיראה את כל המחלות זה נגד הטבע, אדם לא רוצה לראות את המחלות שלו. מזה הכול מתחיל. מה גורם לנו לרצות לראות את הרע?

אם אנחנו נמצאים בסביבה, אז הסביבה מראה לנו כל מיני ליקויים שיש בכל אחד ואחד ומזה אנחנו לאט לאט מתקרבים לגילוי הכלי השבור האמיתי.

תלמיד: אבל יש גם כל מיני מנגנוני הגנה שהאדם לא רוצה לראות את הרע בו. כביכול זה מאוד פשוט אם אתה תופס את זה בשכל, כל הרע נמצא ברצון לקבל שלך ואפשר להסביר את זה. אבל למעשה אדם לא רוצה לראות את הרע שבו.

ואז אתה שואל, על ידי איזה אמצעים אנחנו בכל זאת יכולים להוציא אותו משם?

תלמיד: איך להגיע למצב שאדם מבקש את הכדור שהוא לוקח והוא רואה את כל הרע? להסכים לקבל את הכדור הזה עם כל מה שקשור בו.

מתוך שנאה לרצון לקבל הוא מבקש ובולע את הכדור שמגלה לו את כל המחלה שלו. הוא צריך ללמוד מעצמו ומחברים כמה הרצון לקבל פועל נגד החיבור ביניהם, נגדו, נגד כל אחד ואחד ומזה תהיה לו שנאה כל כך גדולה לרצון לקבל שבטוח שהוא יוכל להפטר ממנו.

תלמיד: זה בעקיפין, לא ישירות. אדם לא יכול לבוא לבקש את הכדור הזה.

למה לא?

תלמיד: מאיפה תיוולד השנאה הזאת?

אני רוצה לקבל כדור שיביא לי שנאה לרצון לקבל שלי ואז אחרי זה אני אבקש ואשמח לקבל כל תרופה שתהיה נגד הרצון לקבל.

תלמיד: אנחנו לומדים שאני רוצה לקבל כדור שאני אוהב את החברים שלי. אנחנו לא מדברים אף פעם על זה שאני רוצה כדור שיביא לי שנאה.

אני לא מבין אותך.

תלמיד: אנחנו לומדים - אף פעם לא לחפש את השנאה. אנחנו רוצים לחפש איך להיות דומים לבורא, איך להשפיע לחברה, לחפש טוב.

אבל כשאתה מתקרב לזולת, לחברים, אז אתה מגלה כמה אתה דוחה אותם.

תלמיד: אנחנו לא הולכים על זה ישירות, זה תוצר של העבודה.

בסדר, אבל אתה מגלה את זה.

תלמיד: איפה הכדור שיגרום לגלות את זה? תמיד אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לחפש את אהבת החברים, להגדיל את גדלות המטרה, להגדיל את גדלות הדרך, הכול, בהגדלה, בחיפוש.

כן.

תלמיד: והתוצר מזה הוא לגלות את השנאה לרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו לא הולכים לחפש את השנאה לרצון לקבל, אם בסוף זה הכדור שאנחנו צריכים לדרוש? או שפשוט אסור ללכת על זה ישירות זה צריך להיות תוצר?

אנחנו רוצים תמיד להימשך לאהבה, לחיבור, שבכל צעד ושעל אנחנו מתקרבים לתיקון. וזה שאנחנו עושים צעד אחד לתיקון, זה מגלה לנו עד כמה שאנחנו עוד יותר רחוקים מהתיקון. כך זו הדרך.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לעסוק באהבת הזולת ושנאת עצמיותו. האם אנחנו צריכים להגיע לשנאה לתכונה עצמה של אהבה עצמית, שאנחנו לא נאהב את העובדה שאנחנו כאלה רעים ולא אוהבים את התכונה שאנחנו לוקחים לעצמנו, רוצים לעצמנו או שאנחנו צריכים לשנוא את התכונה שמרחיקה אותנו מהבורא, כלומר שאני לא יכול להיות קרוב לבורא וזה מה שאני שונא?

אני צריך להגיע לשנאה שאני חושב על עצמי.

תלמיד: כלומר, שהתכונה עצמה היא צריכה להיות שנואה בעיניי?

כן.

תלמיד: שמעתי חברים שאומרים שכאילו הם מרגישים את התכונה, אבל לא שונאים אותה. נראה פה שצריך סיבה למה לשנוא אותה, איך מגיעים לזה שהתכונה הזאת היא לא טובה? הרי הבורא לא נותן לנו הרגשה שהיא לא טובה.

התכונה הזו שאדם דואג לעצמו היא רעה מפני שבזה אדם מתנתק מכולם ומהבורא, ונמצא בתוך עצמו.

תלמיד: אז רק כשהאדם מגלה את התוצאה שהתכונה הזו גורמת לו אז הוא יכול להגיע למצב שהוא רוצה להיפטר ממנה?

כן.

תלמיד: כלומר, אני צריך לא לאהוב את התכונה עצמה כפי שהיא, וגם מה שהיא גורמת לי?

נכון.

שאלה: רב"ש כותב שגילוי הרע מביא את האדם, לתפילה, והוא כותב כאן עד שאדם נותן את כל התפילות על כל הרע שנמצא בו אז הוא מקבל את הרצון להשפיע.

כן.

תלמיד: אז זה תהליך הדרגתי, זאת אומרת הוא כל פעם מגלה לו רע קטן, תפילה כביכול קטנה, עד שיש איזו פעולה קולקטיבית כזאת.

כן.

תלמיד: אז בתפילה על כל רע כזה שמתגלה, הוא בטוח מרגיש את זה כרע בכל ההרגשה שלו, אז השאלה היא מה התפילה הנכונה לרע שמתגלה, מה אפשר לבקש על הרע שמתגלה. כי זו התקדמות?

שתהיה לי הכרת הרע מצד הטבע שלי, אני ארצה להתפטר ממנה.

תלמיד: אז התפילה היא שהכרת הרע תוביל אותי לשנאה של הרע שבתוכי?

כן.

שאלה: מה יש בסביבה שמראה את הליקויים שיש בכל אחד ואחד?

זה שאני מרגיש שיש לי מרחק ביני לבין מישהו, או בין משהו, כך מראים לי את הליקויים בי.

תלמיד: אבל אני יכול לשבת בשיעור ולהיות בחברה ולא לגלות את הליקויים שיש בי.

נכון.

תלמיד: אז מה בסביבה מגלה את הליקויים האלה?

הרצון שלי להיות כאיש אחד בלב אחד עם כולם.

תלמיד: וזה נקרא רע, הליקויים האלה?

כן, אם זו מטרת הבריאה, ואם זה סימן של הכלי המתוקן.

תלמיד: אין לי מה לצפות שמשהו ייתקן בי עד שכל הרע יתגלה?

למה זה ככה? אלא בהדרגה.

תלמיד: מה מיתקן כל הזמן, מה מיתקן בהדרגה בכל שלב?

שכל פעם הרע מתגלה יותר ויותר ואנחנו בהתאם לזה מזהים אותו, ומתפללים, מבקשים מהבורא שייתקן אותו.

תלמיד: אבל הרע כולו מיתקן בגמר התיקון?

כן.

שאלה: מה עושה את המעבר ממצב של "יגעתי ולא מצאתי" למצב של "יגעתי ומצאתי"?

המעבר הזה הוא תלוי בהכרת הרע של האדם.

תלמיד: אבל בשני המצבים האדם נותן יותר יגיעה, מה מביא את המציאה, כי במצב אחד האדם לא מוצא ובמצב שני האדם מוצא, מה ההבדל, מה גורם למציאה?

עד כמה שהוא משתוקק למצוא מה שמפריע לו להתקרב לבורא.

שאלה: מה זה אומר לנסות לשחד את הבורא?

יש כל מיני טריקים כאלה שאנחנו רוצים שייבנו בינינו ולבורא.

שאלה: איך לאהוב את הנבראים, בריאה, אם ענית התפילה היא באה דווקא כעליית השנאה כלפי האנשים?

זה כדי שאנחנו נתקרב לחיבור עם הבריות, ועם הבורא עוד יותר, לכן הוא תמיד מגדיל את הגובה שאנחנו צריכים לקפוץ מעליו באהבה לזולת.

שאלה: איך כל התנאים הרעים האלה יתראו, יתגלו, בעשירייה כדי שנוכל לבנות כתוצאה את הכלים דהשפעה?

הם לא מתגלים בבת אחת ולא מתגלים יחד, אלא הם כולם רק מכינים אותנו שאנחנו בסופו של דבר רוצים לחבר את כול ההישגים שלנו יחד, כדי עוד יותר לגלות את הבורא. רק מטרת הכרת הבורא ולהתקשר אליו היא מביאה אותנו למצב שאנחנו רוצים להיות מחוברים בקשרים טובים שבינינו, כי כך אנחנו מגלים את תכונת הבורא, את הטבע שלו.

שאלה: איך אידיאלית אפשר לגלות את הרע? איזו דרך הבורא הכין לנו לשם כך? איך זה צריך לקרות באופן מושלם באדם?

הבורא פותח עוד ועוד את הרע שבאדם וכך מראה לו כמה יש לו יותר ויותר רע. האדם בהתאם לזה צריך להתחבר עם החברים, להתחבר עם הבורא, לאזן את הרע הזה בכוח הטוב וכך להתקדם, שצד שמאל וצד ימין יהיו מאוזנים והוא ילך תמיד בקו האמצעי.

שאלה: אנחנו אומרים שהעבודה היא עבודה שבלב. איך מערכת היחסים בין העבודה והלב מקדמת אותנו בעבודה?

אנחנו צריכים תמיד לעבוד עם הלב בחיבור בינינו, להתקרב לבורא מתוך החיבור בינינו, וכך תמיד נראה עד כמה עושים צעדים קדימה.

שאלה: איך אני יכולה לפנות לעשירייה שלי עם הבקשה לעזור לדכא את האגואיזם שמתגלה? החברות לא מרגישות את זה, הן אומרות לי שהכול בסדר, אז איך לפנות אליהן נכון לעזרה?

אנחנו צריכים לדבר בתוך הקבוצה ולהבין מה עדיין לא טוב בינינו ועד כמה אנחנו רחוקים והפוכים, ואז יהיה לנו ברור על מה אנחנו מתפללים, מה מבקשים ולאן צריכים להתקדם. זה חייב להיות ברור, כי בלי הבירור הזה לא נעשה אף צעד קדימה.

שאלה: מה ההבדל בין להתפלל יחד עם העשירייה לבין לדבר על התפילה עם העשירייה?

לדבר על התפילה זה סתם לימוד, ולהתפלל בתפילה לבורא שיתקן את היחסים בינינו זה כבר תיקון. וודאי שתיקון יותר חושב מלימוד.

שאלה: איך אנחנו צריכים להבין נכון את הביטוי "לפתח חטאת רובץ" מתוך הזוהר?

כשאנחנו מתחילים לעבוד כנגד הזולת, אז מיד עומד לפנינו האגו שלנו, הרצון לקבל, ואנחנו צריכים להיזהר ממנו.

שאלה: יש לי תחושה על פי המצב שכבר הלכתי לרופא הזה וכבר לקחתי את התרופה, וכנראה שבטיפשותי שכחתי לשאול מה המינון הנכון, מה זה מינון יתר. כי עכשיו לא רק שאני מרגישה רע יותר אלא יש תחושה שאני חלק מהגוף של העשירייה שלי שיש לו איזה גידול וסכנה, יש לי תחושה שאני יכולה להזיק לעשירייה.

אני מבין הכול. צריך רק דבר אחד, אתן צריכות להתאסף יחד, לא חובה להתאסף פיזית כמובן, ולחשוב יחד איך להתייחס יחד לבעיות שלכן, לא כל אחת בנפרד אלא יחד. תחליטו מה הן הבעיות, אולי תכתבו את זה לפניכן על דף, ואז יחד במשותף תיאבקו כנגד הבעיות האלה, ואז תראו איך הבעיות האלה לאט לאט אבל במהירות נעלמות.

תלמידה: אם הבנתי נכון, אז העשירייה היא אותה ההכוונה שתסייע לי להבין איך לא לקחת מנת יתר של התרופה.

כן.

שאלה: במאמר הוא כותב שהאדם מרגיש רע במידה שבה הרצון לקבל מפריע לו להשיג דבקות, ואז הוא מתחיל להתפלל לבורא, לפנות לעזרה. איך לגלות שאני מתחמק מהדבקות בחברים?

איך לגלות שאתה מתרחק מהחברים, מתחמק מהדבקות בהם? אתה צריך פשוט לכתוב מה הם חושבים שצריך לעשות, מה כל הקבוצה צריכה לעשות כדי להיות מכוילים יותר ביניהם, כדי להגיע ל"כאיש אחד בלב אחד", מה מפריע לכם, מה אתם צריכים לעשות, ולהציב בפניכם את המטרה הזאת ולבדוק אותה יום יום. כמה פעמים ביום כשאתם מתאספים יחד תקדישו דקה אחת לבדיקה של המצב הזה.

שאלה: איך לבדוק נכון את המצב הזה בפגישות שלנו?

כל אחד צריך לבדוק את עצמו, ואז לספר לחברים קונקרטית ובקצרה.

תלמיד: מה כל אחד צריך לבדוק בעצמו?

עד כמה אתה מתרחק או מתקרב לחברים.

תלמיד: ומה אני צריך לומר לחברים, "אני עכשיו מתרחק מכם"?

העיקר שאתה מרגיש את זה, שתעבוד כך, לא חובה להגיד את זה לחברים, אל תמלא להם את הראש ואת הלב.

תלמיד: אמרת שדקה אנחנו בודקים את עצמנו בפגישה.

כשאנחנו מתחברים, מתקשרים, אני צריך לבדוק עד כמה אני מרגיש את החברים קרובים אליי יותר או רחוקים.

תלמיד: עשינו בדיקה של דקה, מה עושים הלאה עם מה שגילינו?

עכשיו תמשיך לחיות עם זה, תמשיך לחפש תיקון לזה.

שאלה: אמרת בהתחלה שצריך לקבוע משהו משותף להתחלה ובהתאם לזה למדוד.

זה יקרה אחר כך, בינתיים אתם עוד לא יכולים לקבוע שום דבר משותף, אין לכם שום הכנות לזה.

שאלה: אם גיליתי שאני מתרחק על פי עצתך, אז האם אני צריך להעלות תפילה לבורא או תפילה לעשירייה?

רק לבורא.

שאלה: אור התורה מביא להכרת הרע, הכרת הרע מביאה לתפילה, הבורא בחר דרך אחת, דרך האמונה, האם הדרך שלנו היא דרך הכרת הרע או עלינו ללכת בדרך הבורא, בדרך האמונה?

זה אותו דבר, הכרת הרע היא המצב הנתון, הנוכחי, הדרך היא התנועה לקראת המצב העתידי, לקראת הדבקות בינך לבין הבורא.

שאלה: למה לי לשנוא את הרצון לקבל אם זו תכונה שהבורא נתן לי בשביל להידבק בו?

הוא נתן לי כדי שאני אהפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע.

שאלה: למה אנחנו מבקשים את הרצון להשפיע כשבעצם אני מבין מהמאמר שקודם כל צריך לבקש את גילוי הרע?

כשאני אבקש את הרצון להשפיע, אני אראה כמה אני לא רוצה אותו וזה יהיה הרע.

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא להשפיע ומקבלים כנגד זה גילוי הרע, איך אפשר לייצב יחס נכון לכך שכל פעם בדרך אנחנו מגלים עוד ועוד רע, איך אפשר להיות שמחים בעבודה הזאת, להבין שזה התהליך שמקדם אותנו?

מפני שגילוי הרע זה חומר הדלק להתקדם למטרת הבריאה, לתיקון.

תלמיד: אז הידיעה הזאת צריכה לתת שמחה לאדם?

כן. וודאי.

תלמיד: כתוב שבכל פעם הוא רואה שהרצון לקבל שלו נעשה יותר מופרז, ושמעתי ממך שאדם צריך לאזן את הרע הזה בכוח הטוב.

כן.

תלמיד: אבל הוא רואה שהרצון לקבל שלו נהייה יותר ויותר מופרז.

אז צריכים לבקש יותר ויותר תיקונים.

תלמיד: ומה נקבל?

צריך לקבל רצון להשפיע. אלא מה אנחנו מבקשים?

תלמיד: אני מבין שאת זה מבקשים, אבל מקבלים רצון לקבל יותר ויותר מופרז.

כנראה שעדיין הרצון לקבל שמתגלה בנו הוא לא מספיק גרוע, חזק, עקשן, שאנחנו יכולים לבקש ממנו ובאמת בצורה נכונה להפטר ממנו. אנחנו עוד לא מרגישים שזה מוות, הרצון לקבל הזה.

שאלה: הגילוי של הרע זה משהו שקורה באותו רגע שמתגלה הרע או שיכול להיות אחר כך? למה אני מתכוון, אני נמצא בפעולה עם חברים והאגו שלי בוער, כל מיני מחשבות נגד. באותו רגע אני לא מרגיש שזה רע. אני בתוך החגיגה הזאת של האגו. אחר כך אני יושב, חושב על מה שקרה ומבין מה עברתי שם, מבין כמה רע היה שם. האם גילוי הרע יכול להיות בדיעבד?

יכול להיות. ודאי.

תלמיד: ואז אפשר לבקש על התיקון של מה שהיה?

אפשר לבקש על מה שהתגלה אז. ודאי שכן. העיקר שיש הכרת הרע.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על העניין הזה שצריכים לבקש חיבור וכלים דהשפעה, אבל כאן הרב"ש כותב שצריכים להגיע רק לאיזה צורך. מה זה העניין של הצורך? כתוב, צריכים רק להגיע לצורך לרצון להשפיע.

כן.

תלמיד: מה זה הצורך הזה? איך להגיע לצורך הזה?

צריכים לחשוב, לדבר עם החברים, "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם"¹, להשתדל לראות האם מתפתחות בך הנטיות הללו, וכך להתחיל להתקדם.

תלמיד: אנחנו גם רואים שאחר כך הוא כותב שככל שאתה עושה עבודה כזאת באמת, אתה מגלה יותר רע ואז יש איזה מצב שאחר כך מתגלה משהו, אחר כך מתקבל עוד משהו. מה זו הפעולה הזאת, אחרי שאנחנו עושים את הפעולה בינינו?

יש שם משהו שמשם תמיד אנחנו נכשלים ונופלים עוד פעם לקבלה. מה לבקש אחרי פעולת החיבור בינינו? מה אז צריכים לדרוש כדי שכן נקבל? כי זה רק תלוי בו, הוא נותן.

אני רוצה לגלות שאני מתבטל כלפי כל החברים, שאני לא מוכן לוותר על הביטול שלי, אני רוצה להיות הכי נמוך, הכי שפל מכולם ולזה אני בעצם משתוקק.

תלמיד: מה זה ייתן לי?

זה ייתן לי קירוב להשפעה, לחיבור.

שאלה: אני לא צריך לבקש שהחברים יהיו קרובים להשפעה? למה אני כל כך צריך לבדוק אם אני שפל, גבוה, נמוך וכן הלאה, אני לא צריך להסתכל על חברים ולדאוג שהם יהיו?

כאן השאלה, האם אני בודק את החברים, או אני בודק את עצמי. ברור שאני צריך לבקש עבור החברים, אבל אני עושה ביקורת על עצמי.

שאלה: איפה בתוך הביקורת על עצמי יש יחס להשפיע לבורא?

אנחנו עושים את כל הפעולות האלה, הבקשות, התיקונים, רק כדי איכשהו להתקרב לבורא על ידי חיבור בינינו, התקרבות לבורא זה על ידי חיבור בינינו, ככל שיותר מתחברים, יותר מתקרבים. אין כאן התקדמות בדרך במרחק ביני לבורא, אלא יש כאן התקדמות בהתקרבות ביני לקבוצה ובהתאם לזה אני מתקרב לבורא.

תלמיד: אז למה יש לפעמים הפרדה כזאת שגם הוא כותב, לשמה, לא לשמה, חיבור בינינו ואז חיבור עם הבורא?

בטח.

תלמיד: נשמע עכשיו לפי מה שתיארת, שזה אותו מהלך.

לא, זה לא אותו מהלך, אבל במהלך הזה יש לך תחנות.

תלמיד: אז איך לוודא שהחיבור בינינו מגיע גם למדרגה של חיבור בינינו לבורא? איפה תשומת הלב פה?

אם אתם מתחברים ביניכם, שם אתם מוצאים חיבור עם הבורא ולא אחרת. קודם צריכה להיות נקודת החיבור ביניכם ואז בתוך נקודת החיבור הזו אתם מגלים את נקודת החיבור עם הבורא.

תלמיד: זו עוד עבודה אחרי החיבור בינינו?

כן. זו עוד עבודה.

שאלה: לגבי הצורך להשפיע הוא אומר שצריך להיות חזק בדעתו ולא לחשוב שהוא צריך להשיג את זה בעצמו, אז מה זה להיות חזק בדעתו לגבי הצורך הזה?

שהוא רוצה להיות חזק, הוא רוצה לאחוז חזק בחברים כדי שתהיה להם לכולם בטוח התקפה כדי להגיע לחיבור.

תלמיד: ולמה האדם תמיד נופל לחשוב שהוא בעצמו צריך להשיג את זה?

ודאי שהוא יכול כך לחשוב, אבל ברגע שהוא הולך מהתכניות שלו למעשים, אז הוא רואה שהוא חייב כאן את עזרת הקבוצה בתמיכה מחברים ורק כך הוא יכול להתקדם.

שאלה: הוא מסביר בהתחלה שיש יגיעה ומקבלים שכר כמו בגשמיות, לאחר מכן הוא מסביר שהעבודה האמיתית מתחילה כשיש התנגדות, איך נזהה את ההתנגדות הזאת?

זה נקרא התנגדות אבל לא הייתי אומר שזו התנגדות אלא תיקונים, כל הזמן מתקנים אותנו איך נכון להתקדם אחרת היינו פורצים כעדר. וכך על ידי ההתנגדויות למיניהן מתקנים לנו את הכיוון.

שאלה: אז איך נוכל להבדיל בין זה שאנחנו עכשיו מתייגעים ורוצים לקבל שכר, שזה בעצם לא העבודה האמיתית, לבין זה שאנחנו באמת מתחילים לעבוד כנגד הרצון לקבל, וזה כמו שאמרת נקרא תיקון. איך לזהות את הנקודות האלה?

אנחנו עוד לא מזהים, עדיין הכול מעורפל. אתה צודק, השאלה במקום, אנחנו צריכים לגלות אותן בפועל.

שאלה: אני מבין שאדם מגלה את הרע ביחס לחבריו, האם הוא קרוב אליהם או רחוק, ועל זה לבקש. ומה עם גילוי הרע שהוא מגלה מחוץ לעשירייה, אין על זה תפילה?

לא, אין, לא תפילה, לא בירור ולא כלום. אתה צריך לחיות איתם לפי איך שהחברה האנושית קובעת. היא קובעת איזה יחסים מסודרים צריכים להיות בין כולם, ואתה כמו כולם.

תלמיד: אז מה לעשות במצבים בהם אני מגלה את היחס שלי כלפי חוץ, האם עליי לחזור לעשירייה שלי ולחשוב על החיבור?

כן, עם מי שבחוץ אתה עובד כמו שנהוג בחוץ, ועם מי שבפנים בעשירייה, כמו שדרוש בעשירייה. לא להתבלבל כי זה יכול להביא וירוס לתוך העשירייה, לחברים.

שאלה: בהמשך לבירור בין רצון להשפיע, לצורך לרצון להשפיע. הוא כותב, "לכן האדם צריך, שיהא חזק בדעתו, ולהאמין, שלא דורשים ממנו שהוא יגיע לרצון הזה, אלא שדורשים ממנו, שיהיה לו צורך להגיע לרצון להשפיע."

כן, כך זה בכל דבר, שיהיה לנו צורך ואת כל היתר יעשה הבורא, הוא ילמד, ידחוף אותנו קדימה, וכן הלאה.

תלמיד: הוא נותן פה אזהרה, כאילו אתה לא צריך להגיע לרצון אלא לצורך. מה ההבדל בין רצון להשפיע, לצורך לרצון להשפיע?

אלה הבדלים גדולים. יש לך הרבה דוגמאות כאלה בחיים. אני נניח צריך שיהיה לי רצון להפסיק לעשן ואז אני מתפלל להתקדם לרצון כזה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין רצון לבין צורך להפסיק לעשן?

עדיין אין לי צורך, אבל אני רוצה שיהיה לי טוב.

תלמיד: אפשר להגיד שצורך זה נחיצות?

כן. אני כעשרים שנה, אפילו יותר לא עישנתי ואחר כך שוב התחלתי, אז אני מבין מה זה.

שאלה: נקודה מרכזית במאמר היא היגיעה. אנחנו יודעים בעולם הזה שאיכות היגיעה של ילד שונה מאיכות היגיעה של מבוגר. במקביל לילד שנותן יגיעה נניח, אני מרגיש הרבה פעמים שאנחנו כמו ילד, מסתובבים סביב ויתור על שעות שינה, כל מיני הנאות קטנות בחיים ואנחנו קוראים לזה "יגיעה". הייתי רוצה לדעת מתי תתחיל היגיעה בדרך שלנו כמבוגר? מתי אוכל להגיד שאני נותן יגיעה? היום אני רוצה לתת יגיעה כזאת.

יגיעה באמת תהיה כאשר כמו שכתוב, לא תחליף פרה בחמור אלא תעבוד נגד הרצון לקבל שלך האמיתי, כשתרגיש שזה מה שנמצא בך, מה שמכוון, מעורר ודוחף אותך קדימה, וכנגד זה תצטרך לעבוד.

תלמיד: מקובל מתמודד בכלל עם רצונות כמו לישון, עם התנגדויות של הגוף?

כן ולא. כשזה הכרחי אנחנו לא ישנים, מה לעשות? כולם מבינים שישנן תקופות כאלה.

תלמיד: מתי נקרא שהעשירייה עכשיו מתייגעת?

העשירייה תיחשב מתייגעת כשנגיע להחלטה שמרגע זה ואילך, נניח במשך שבוע ימים, נשתמש בכל הזמנים שאנחנו מסוגלים, זאת אומרת, בזמנים שאנחנו לא קיימים בהם כעבדים והם שלנו, להעלאת החברה, לחיבור שלה. ולמה? כי בזה אני רוצה להעביר נחת רוח לבורא.

שאלה: אם אני מגלה את הרע, אני מגלה שהוא בי. אז למה לא לבקש על תיקון עצמי? למה לבקש על החבר או על העשירייה, ולא להתפלל על עצמי, שבי יתוקן הרע הזה?

כי כך אנחנו צריכים לתקן, כך לבקש.

שאלה: לגבי הדוגמה של תהליך הריפוי עם הרופא. אנחנו לומדים שאנחנו תמיד מחפשים חיבור, ומתוך המאמץ לחיבור אנחנו מגלים את המחלה ומבקשים ריפוי של המחלה הזאת, ואז המחלה הזאת תתרפא על ידי הבורא והוא יראה לנו עוד מחלות שלא היינו מודעים להן, ונצטרך להתחבר עוד יותר. זה נראה שאנחנו מתחברים יותר כדי לגלות מחלה גדולה יותר. אם כן, מאיפה מקבלים את הכוח להתמודד עם עוד ועוד גילויי מחלה שמתגלים בגלל החיבור בינינו?

אנחנו מתרגלים לזה. זה נמצא בתוך הרצון לקבל שההרגל מביא אותנו למצב שאנחנו מסכימים עימו. אנחנו רואים את זה על חולים, על כולם, על עצמנו.

שאלה: בעל הסולם ומקובלים אחרים כתבו שהם גילו שמחה ברשעים שמתגלים.

כן.

תלמיד: אני לא רואה שמחה ברשעים שמתגלים.

למה? כי אתה לא מסתכל על המטרה. אתה לא מבין שעל ידי גילוי הרשעים אתה מתקרב למטרה.

תלמיד: אבל צריך להרגיש ממש שמחה מזה.

אם תתאר לעצמך שעל ידי גילוי הרע שבך אתה מתקרב למטרה, אז צריכה להיות לך שמחה מזה.

תלמיד: איך מזהים שהרעל הוא התרופה?

לא הבנתי. רעל זה תרופה?

תלמיד: אתה בעצמך הסברת לנו פעם שסמל הרפואה הוא נחש שבארס שלו משתמשים לתרופה.

כן.

תלמיד: איך מרגישים את הארס הזה כתרופה?

אם לוקחים את הרעל במידות קטנות זאת תרופה.

תלמיד: מה זה אומר?

ככה זה, כך גילינו.

תלמיד: אני מגלה עכשיו שאני מרשיע את העשירייה.

אם אתה לוקח את הרע שבך, שזה הרצון לקבל, שנאת הזולת, שאתה שונא את כולם ומתייחס לכולם באופן שאתה רק לשלוט על כל העולם, אם אתה לוקח קצת מהיחס הרע הזה ומשתמש בו נכון, אז אתה מתקן את הטבע שלך לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני משתמש בו נכון?

כי אתה לוקח את העל מנת לקבל ומבקש מהרופא תרופה. אתה פונה לרופא, ומקבל ממנו תרופה וכך מתרפא במידות קטנות קטנות, עוד ועוד.

תלמיד: אז גם האור בא במידות קטנות קטנות?

ודאי, כן.

שאלה: האם האהבה היא קשר בין אוהב לנאהב, משמע, מסך בין אור וכלי?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לסכם את היגיעה והבקשה כך שבסוף הבורא יישא פנים?

אם הבורא, אחרי כל העבודה שלו עלינו מתקרב אלינו, זה נקרא שכל העבודה שיזמנו נעשתה בצורה נכונה.

תלמיד: קראנו שהיגיעה בתורה ומצוות גם לא עוזרת, אלא צריך להאמין שישלם לך שכר פעולתך כי צריך שהבורא יישא פנים, כך מתחיל המאמר ואת זה רב"ש מפתח.

בסופו של דבר מה הערך המוסף שיגרום לבורא שיישא פנים? שייתן לנו? שישים לב אלינו? איך להבין את זה שיגיעה לבד בתורה ומצוות לא עוזרת, הרי כך אומר הפסוק, עד שהבורא יישא פנים.

אנחנו צריכים התערבות שלו, כביכול אישית, במצבים שלנו, ובצורה כזאת אנחנו נצליח.

שאלה: לפי מה המקובלים יודעים שהבורא רוצה לעשות עלינו את הפרמוט הזה, להעביר אותנו מקבלה להשפעה?

לפי הגילוי שלהם.

תלמיד: אז אנחנו צריכים רק להאמין לזה?

בינתיים להאמין, אחר כך לגלות.

תלמיד: איך להחזיק בזה?

על ידי החברים.

(סוף השיעור)

---

1. (משנה, מסכת אבות, ד’,כ”ז [כ”א]).↩