שיעור בוקר 29.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לפירוש הסולם, עמ' 216,

אותיות נ"ג-נ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 216, "פתיחה לפירוש הסולם", מאות נ"ג.

שורש הנוקבא דז"א, דהיינו המלכות

אות נ"ג

"בעת קטנות דעולם הנקודים, היה לז"א, שהוא חג"ת נה"י דנקודים, ששה כלים חב"ד חג"ת (כי מצד האורות, שהקטנים גדלים תחילה, נקראים חג"ת נה"י, וחסרים מג"ר, ומצד הכלים, שהעליונים גדלים תחילה, נקראים חב"ד חג"ת, וחסרים מנה"י דכלים (כמ"ש בפלחה"ק אות כ"ד ע"ש). והיה חסר לו נה"י דכלים). והיה זה, מחמת עלית המלכות במקום בינה דז"א, שהוא ספירת הת"ת, כי חג"ת דז"א הם כח"ב (כנ"ל אות ט'), והיינו בשליש עליון דת"ת במקום החזה, וב' שלישי בינה ותו"מ, הנקראים בז"א ב' שלישי ת"ת ונה"י (כמ"ש שם) נפלו ממדרגתו למדרגה שמתחתיה, דהיינו לעולמות בריאה יצירה עשיה, שהם מתחת ז"א דאצילות. וע"כ לא נשאר בו אלא חב"ד חג"ת דכלים עד נקודת החזה. ונקודת החזה, היא המלכות המסיימת המדרגה במקום הבינה, ומורידה בינה ותו"מ, הנקראים תנה"י, למדרגה שמתחתיה (כנ"ל באות ט"ז), וז"ס שזו"ן בקטנות נקראים תמיד ו"ק ונקודה, כי ששת הכלים חב"ד חג"ת שבו, נקראים ו"ק, דהיינו ו' קצוות. ונקודת החזה שהיא מלכות המסיימת מדרגתו נקראת נקודה (ומבחינת האורות, שהקטנים גדלים תחילה, הם נקראים חג"ת נה"י, והמלכות המסיימת נקראת נקודה תחת היסוד)."

שאלה: נקודת החזה היא בין שליש עליון דתפארת לבין שני שלישים תתאין?

נקודת החזה היא בשליש עליון דתפארת.

קריין: נקרא שוב את אות נ"ג.

שורש הנוקבא דז"א, דהיינו המלכות

אות נ"ג

"בעת קטנות דעולם הנקודים, היה לז"א, שהוא חג"ת נה"י דנקודים, ששה כלים חב"ד חג"ת (כי מצד האורות, שהקטנים גדלים תחילה, נקראים חג"ת נה"י, וחסרים מג"ר, ומצד הכלים, שהעליונים גדלים תחילה, נקראים חב"ד חג"ת, וחסרים מנה"י דכלים (כמ"ש בפלחה"ק אות כ"ד ע"ש). והיה חסר לו נה"י דכלים). והיה זה, מחמת עלית המלכות במקום בינה דז"א, שהוא ספירת הת"ת, כי חג"ת דז"א הם כח"ב (כנ"ל אות ט'), והיינו בשליש עליון דת"ת במקום החזה, וב' שלישי בינה ותו"מ, הנקראים בז"א ב' שלישי ת"ת ונה"י (כמ"ש שם) נפלו ממדרגתו למדרגה שמתחתיה, דהיינו לעולמות בריאה יצירה עשיה, שהם מתחת ז"א דאצילות. וע"כ לא נשאר בו אלא חב"ד חג"ת דכלים עד נקודת החזה. ונקודת החזה, היא המלכות המסיימת המדרגה במקום הבינה, ומורידה בינה ותו"מ, הנקראים תנה"י, למדרגה שמתחתיה (כנ"ל באות ט"ז), וז"ס שזו"ן בקטנות נקראים תמיד ו"ק ונקודה, כי ששת הכלים חב"ד חג"ת שבו, נקראים ו"ק, דהיינו ו' קצוות. ונקודת החזה שהיא מלכות המסיימת מדרגתו נקראת נקודה (ומבחינת האורות, שהקטנים גדלים תחילה, הם נקראים חג"ת נה"י, והמלכות המסיימת נקראת נקודה תחת היסוד)."

שאלה: למה ספירת הדעת משלימה את החיסרון?

מאיפה באה לנו ספירת דעת?

תלמיד: היא באה לנו כי אנחנו רוצים לדעת מה קורה איתנו.

אני שואל מאיפה באה ספירת דעת, מלכתחילה היא לא נמצאת כאחת הספירות.

תלמיד: היא באה בשביל להשלים את האורות, בשביל הכלים.

מאיפה היא באה, ממה היא מורכבת?

תלמיד: היא מורכבת מראש דאריך אנפין.

מה היא עושה בפרצוף?

תלמיד: היא גורמת לו לתיקון.

אתה עונה בצורה כזאת, שאי אפשר להבין מזה כלום.

שאלה: בעל הסולם מדבר כאן על עולם הנקודים, ואז הוא אומר שהכלים שבתוך המדרגה נמצאים בזעיר אנפין דאצילות, והכלים שמחוץ למדרגה נמצאים בעולמות בי"ע. האם הוא מתכוון למקומות ולא לעולמות?

הוא מקבל מהכלים האלה. האור שעובר בכלים מאיר אחר כך דרכם.

תלמיד: הוא מדבר כאן גם על עולם הנקודים וגם על עולמות אצילות ובי"ע, שזה מאיר בתוך זה?

כן.

תלמיד: שאלת קודם מאיפה באה ספירת הדעת, האם מהתכללות של חכמה ובינה?

ספירת הדעת מגיעה לנו מהתכללות של הכלים דזעיר אנפין בבינה.

תלמיד: זה קו אמצעי של שניהם, של חכמה ובינה?

עוד מעט נראה יותר.

שאלה: מה זה אומר שחג"ת דזעיר אנפין הם כח"ב?

מה זה זעיר אנפין? זעיר אנפין זה פרצוף קטן, כשמו "זעיר" אנפין, קטן, ושלושת הכלים הראשונים שלו הם מחג"ת, וכשהוא מקבל גדלות אז הכלים שלו, שהם חג"ת נעשים לכח"ב, וכך הוא מתחלק לתשע ספירות.

שאלה: האם ספירת הדעת שייכת לג"ר?

כן, ספירת הדעת שייכת לג"ר, זה נעשה כחב"ד.

תלמיד: האם היא בעצם גשר בין ראש לגוף?

כן.

שאלה: אנחנו מדברים כאן על עשר ספירות דזעיר אנפין כאשר המלכות הכללית רוצה לעלות לבינה, להשתוות איתה.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין מלכות דזעיר אנפין למלכות הכללית?

מלכות דזעיר אנפין בסך הכול מסיימת את מדרגת זעיר אנפין, ומלכות הכללית מסיימת את כל הפרצוף, כל מה שמתפשט מכתר ועד אליה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על עשר ספירות של זעיר אנפין, זה כאשר מלכות הכללית רוצה לעשות פעולת השתוות כלשהי?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים עכשיו על המערכת הרוחנית שבעל הסולם מתאר לנו, ולפעמים אדם מצליח להבין את המערכת, את הקשרים והתגובות בין האורות והכלים, הוא יכול לעקוב אחרי מה שבעל הסולם מתאר. האם ההבנה הזאת עוזרת לאדם להבין מה הבורא רוצה ממנו במציאות? הוא יכול להבין את הבורא במציאות דרך הבנת המערכת הזאת?

כן, ודאי. דווקא דרך המערכת הזאת.

תלמיד: איך זה עוזר לו? למה הוא מבין יותר את הבורא במציאות?

כי עכשיו המציאות תהיה כולה מכוונת לתקן את התחתון, ולכן האדם יותר מוכשר להתקשר לעליון מצידו, מצד התחתון.

תלמיד: זאת אומרת, בכל מקרה שמגיע לאדם במציאות, הוא יבין יותר מה נדרש ממנו, מה התגובה הנכונה שלו?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר שב' שלישים דזעיר אנפין נפלו ממדרגתם, בעצם הוא מצמצם את הב' שלישים.

כן.

תלמיד: אז למה זה נקרא שהם נפלו, באיזה מובן?

כי הם איבדו את הגובה שלהם. כי המלכות שולטת עליהם, על הכלים האלה.

תלמיד: ומה זה נותן לתחתונים?

זה נותן אחר כך לתחתונים, שהכלים האלה שנפלו מקבלים תיקון, הם עולים למעלה, ואז גם במצב הגדלות הם יכולים להיות קשורים לכלים שהיו איתם בזמן הקטנות.

תלמיד: זאת הכוונה של העליון מלכתחילה, בזה שהוא מצמצם?

ודאי. בשביל מה כל הצמצומים האלו?

שאלה: מה האיכות של נקודת המלכות שהיא עולה לבינה? מה המשמעות שהיא נקודה?

נקודת חיסרון, חיסרון דמלכות. וכשהיא עולה לאיזה מקום, אז במקום הזה היא מביאה את החיסרון שלה.

תלמיד: חיסרון של לקבל?

כן, חיסרון לקבל.

תלמיד: וכשהיא הופכת להיות נקודה זה אומר שזה משהו מאוד מאוד קטן או לא עוצמתי?

לא, זה דווקא עוצמתי ולא קטן. זו תחילת בניית פרצוף מלכות.

תלמיד: מה הקשר בין היסוד ונקודת המלכות, זה אותו מקום, זה קורה באותו מקום?

יסוד שייך לט' ראשונות, ומלכות זו מלכות שמקבלת מט' ראשונות.

תלמיד: וזה באותו מקום או שיש ביניהם הבדל?

יש ביניהם הבדל, כי יסוד שייך למדרגה עליונה, פרצוף עליון, ומלכות שייכת למלכות, לאחרונה.

תלמיד: ולפני זה כשדובר על דעת, דעת נובעת מעליית מ"ן של התחתון?

האם דעת שייכת להעלאת מ"ן? לא. דעת היא סך הכול ספירה שנמצאת כבר מתחילת הנקודים.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על עליית מ"ן, הכול נובע ממלכות?

כן.

תלמיד: אבל לא נקודת המלכות הזאת אלא המלכות הקודמת.

מלכות דצמצום א'.

שאלה: יש משהו שאני לא מצליח להבין במערכת הזאת של הספירות. אנחנו לומדים שהנברא עושה צמצומים, זאת אומרת שנופלות ספירות למטה, ואז הן מיתקנות ועולות.

כן.

תלמיד: איך יכול להיות שכשמשהו לא מתוקן הוא נופל עוד יותר למטה, זאת אומרת עוד יותר לקלקול, ואז הוא מיתקן? איך זה מוביל לתיקון?

מפני שקודם זה לא היה בולט ועכשיו הקלקול שלו בולט, ולכן הוא כבר נכלל בעצמו באור העליון וכך הוא מגיע לתיקון.

תלמיד: אז מטרת הנפילה של הספירות למטה היא כדי לחדד את הקלקול שיש?

כדי להראות את הקלקול.

תלמיד: ומה הפעולה שהנברא יכול לעשות כשהוא רואה את הקלקול יותר טוב, מה אז הוא עושה?

במידה שהוא לא יכול להסכים עם הקלקול יש לו כוח לפנות למעלה, לפרצוף יותר עליון, למדרגה יותר עליונה, כדי לקבל תיקון.

תלמיד: זה מעודד אותו לפנות, להעלות מ"ן.

כן.

תלמיד: האם מהפעולה הזאת שדיברנו עליה עכשיו שהיא קורית בספירות, אפשר להשליך על המצב שלנו?

ודאי שכן. אם אנחנו מקבלים ירידה אז צריכים דווקא להתחזק בזה שהכול בא כדי להביא אותנו לעלייה.

תלמיד: זאת אומרת כשאדם נמצא בירידה, הוא צריך עכשיו לעשות חשבון נפש עם עצמו, להבין מה בעצם הקלקול, מה לא בסדר, ועל זה לבקש.

כן.

תלמיד: וזו בעצם העזרה של הבורא לתקן את הנברא, דווקא בזה שהוא מוריד אותו.

כמו שכתוב, שלא היה שמחה לפניו כיום שנבראו שמיים וארץ. שהשמיים שיכולים ליפול עד הארץ, מעלים איתם את העביות שבארץ ויכולים לתקן אותה, בבינה.

תלמיד: אנחנו רואים הרבה פעמים שהמצאות סביבנו הולכת ונהיית יותר ויותר קיצונית, מקולקלת, מפורדת.

כן.

תלמיד: מה נדרש מהנברא כדי שהמציאות המפורדת הזאת לא תלך לעוד יותר שבירה ועוד יותר קלקול, אלא תתחיל להיתקן?

זאת אומרת, אתה שמרגיש עכשיו את השבירה, תנסה לפי חוקי התיקון להביא אור עליון שיעשה לך תיקונים. פשוט.

תלמיד: עכשיו אני שואל על המצב במדינת ישראל. אנחנו רואים שאנחנו נמצאים בהקצנה וקלקול שהולכים וגדלים, פירוד הולך וגדל בתוך העם, בין קבוצות, מתגלה הרבה שבירה.

כן.

תלמיד: לא נשמע שאנשים מחפשים את התיקון, הם מחפשים דווקא להיכנס יותר זה בזה ולכעוס זה על זה ולהיות יותר מפורדים, כך לפחות זה נראה.

כן.

תלמיד: האם קבוצה כמונו, "בני ברוך", שהולכים לכנס בעוד שבועיים ויכולים לעשות שם פעולה של תפילה מרוכזת, יכולה לעזור מחוץ לנו, בעם? אנחנו יכולים להתפלל עבורם שיהיה שם חיבור, או שהם יצטרכו לתקן את כל הפירודים שמתגלים?

אנחנו יחד איתם נצטרך לעבוד על התיקון. על התיקון שלנו, של עם ישראל בכללות, ואחר כך עם ישראל, בפנייתו לבורא, יתקן את הקלקולים.

תלמיד: אבל זה לא יעזור שאנחנו נתפלל עבורם, הם יצטרכו מתישהו להתפלל בעצמם.

אנחנו צריכים להתפלל עבור כל העולם, שבו נכללים כל העמים עם כל המצבים שלהם.

תלמיד: ומה נדרש מהם?

שיבינו, כל אחד לפי היכולת שלו, את הקלקול, ובמשהו ישייכו את עצמם לתיקון. "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים"¹.

קריין: אות נ"ד.

אות נ"ד

"ומשום זה כל הכלים שבבי"ע, לקחה המלכות לרשותה, שהיא נקודת החזה. כי נקודה זו הוציאה הכלים דתנה"י דז"א לבי"ע, וכן היא החזירה הכלים ההם למדרגת אצילות, בעת שיצאה הגדלות דנקודים, מטרם שנשברו. כי בשעת הגדלות חזרה וירדה המלכות המסיימת ממקום החזה למקומה, תחת נה"י דכלים דז"א, ואז הכלים דבינה ותו"מ שנפלו לבי"ע, שהם תנה"י, עלו בחזרה לאצילות. וכיון שז"א קנה תשלום תנה"י דכלים יצאו לו ג"ר דאורות (כנ"ל אות י"ט), ומתוך שאין העדר ברוחני, נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז"א כמקודם לכן, אלא כח הדין והסיום שבה בלבד, ירד לנקודה דעוה"ז. ולפיכך אותם הכלים דתנה"י דז"א, שהיו תחת רשותה בעת קטנות, ועתה חזרו ונתחברו לז"א, נמצאים מתחברים גם אליה בעת גדלות, אחר שכבר נתחברו והשלימו תנה"י דז"א. והם נעשים לה ט' ספירות תחתונות. כי נקודת החזה שהיא שורש המלכות הנמצא לה מעת קטנות נעשה לכתר, וג' הכלים נה"י דז"א, נתחלק כל כלי לג' שלישים, וג' שלישי נצח דז"א נעשו למלכות חכמה חסד נצח. וג' שלישי הוד דז"א, נעשו למלכות בינה גבורה הוד. וג' שלישי היסוד דז"א, נעשו למלכות דעת ת"ת יסוד, באופן, שאלו תנה"י דז"א, שעלו בעת גדלות מבי"ע ונתחברו למדרגתו, וגרמו לו ג"ר דאורות, הנה הם מתחברים גם למלכות, ונעשו לה ט"ס תחתונות דכלים וט"ר דאורות".

שאלה: זה נראה לפי מה שכתוב באות הזאת, שצמצום ב' לא מתבטל אף פעם, כי הספירות מתחלקות, ומלכות תמיד ראשונה בשלישים האלה שאנחנו קראנו.

כן.

תלמיד: זה נכון להגיד שגם צמצום ב' לא מתבטל כי אמרנו על צמצום א' שהוא לא מתבטל.

צמצום ב'?

תלמיד: בזמן גדלות.

בזמן גדלות צמצום ב' נעלם.

תלמיד: אבל לפי מה שהוא כותב פה הוא לא נעלם, מלכות תמיד ראשונה שם.

איפה?

תלמיד: אני אחפש את זה.

שאלה: האם עולם הנקודים ממשיך לשמש כמעבר לאור לעולמות אבי"ע?

כן.

תלמיד: האם אור יכול להאיר בבי"ע?

אור עליון? אתה מתכוון לאור חכמה.

1. תלמיד: כן.

   לא.

   תלמיד: מה קורה בעולמות אבי"ע כשעולם הנקודים נכנס למצב של גדלות?

   זה לא שייך.

   תלמיד: כי עולם הנקודים מאיר בהם.

   אבל לא בצורה ישירה, כשיצאו עולמות בי"ע הם נשברו, ואחרי השבירה כבר מתחילים לסדר אותם בחזרה בכל מיני צורות, חלק אחרי חלק, דרגה אחר דרגה.

   שאלה: השאלה היא בקשר לכוונה בזמן שקוראים. מתוארות פה הרבה פעולות, האם טוב לזכור בזמן הזה את המנוע של כל הפעולות האלה, שיש מאציל שאוהב את הנאצל, ולכן צריך את כל הפעולות האלו בשביל לבטא איזו אהבה?

   כן.

   תלמיד: אני יודע על עצמי שאם אני רוצה לעשות פעולה עבור מישהו, אז אני צריך לדאוג לו, ממש לאהוב, לרצות לעזור, אז פה על אחת כמה וכמה, אתה צריך לזכור שכל הפעולות האלה בונות מציאות.

   כן.

   תלמיד: אז טוב לזכור את המנוע הזה? זה יכול לעזור, יש בזה איזו סגולה?

   תמשיך וזה יעזור.

   תלמיד: אני עדיין לא מצליח לחבר את הכול.

   לא נורא, יש כאן הרבה כמוך.

   תלמיד: יש דרך לקרב את זה עוד יותר?

   זה יבוא.

   תלמיד: אז רק לספוג?

   כן.

   תלמיד: אבל למה הלימוד הזה נעשה כך? אם היית יודע את מה שהולך כאן, היית יכול לשנות משהו? גם אם היית יודע מה זה מה ספירות, מה המבנה, מה היית יכול לעשות עם זה?

   היית יכול לעשות.

   תלמיד: אבל למה, הרי זה מבנה המציאות?

   בעצמך אתה יכול לעשות. כשאתה נכלל עם המציאות הזאת, המציאות הזאת נרשמת בך, ואז על ידי כל מיני שינויים, מאמצים שאתה תבצע, אתה תוכל להשתנות.

   תלמיד: איזה שינוי, הרי זה מבנה מוחלט? אתה לא מזיז ספירות ממקום למקום או עולמות ממקום למקום.

   דווקא כן.

   תלמיד: אבל זו מציאות קבועה, מה אתה מזיז פה?

   לא.

   תלמיד: אם אני יודע שיש אטומים שמהם בנוי השולחן הזה, זה לא אומר שאני יכול לשנות אותו, זה יסוד הטבע.

   סתם אתה אומר, זה לא נכון, אתה יכול לשנות את כל החלקים לפי היחס שלך.

   תלמיד: אבל יש יסודות שלא משתנים, יש את המלכות ויש עוד תשע ספירות, זה לא משתנה. גם אם אני אדע שזה קיים, ואני ארגיש את זה, זה לא ישתנה.

   אתה אומר כך מפני שאתה עוד לא מרגיש עד כמה הם משתנים, על ידי מה משתנים, ובמה אנחנו יכולים להתחשב בהם, ואפילו לקבוע את השינויים שבהם.

   תלמיד: אנחנו?

   אנחנו, אתה ואני נסדר את העולם.

   שאלה: בעל הסולם מחלק את החלק התחתון לשלושה קשרים חדשים כאלה. מה גורם לצורת הקשר החדשה הזאת?

   צורת הקשר משתנה כדי להביא לתיקונים. שבמה שאתה תתחשב עם הקשר הזה, אתה תגרום לתיקונים.

   תלמיד: הסידור הזה שהוא מתאר, האם הוא נובע מתוך תחילת הגדלות של עולם הנקודים?

   כן.

   תלמיד: כלומר יש שלב ביניים בין תחילת הגדלות עד לשבירה, שהוא הסידור הזה. האם רק אחרי שזה מסודר בצורה כזאת יכולה להתחיל השבירה?

   כן.

   שאלה: מה זה העניין שט' ספירות דזעיר אנפין בגדלות הפכו להיות ט' ספירות של המלכות? איך זה קורה?

   מלכות נכללת בתוך זעיר אנפין ויכולה להשתמש במבנה שלו בהגבלות מסוימות. אבל מלכות שלא היה לה שום דבר קודם, שהיא בכלל לא הייתה כחלק מהבריאה, עכשיו היא מקבלת אותו הסדר ואותה היכולת כמו של כל חלק בבריאה.

   תלמיד: כלומר האופי שלה משתנה לגמרי עכשיו, זו מלכות חדשה, זה משהו שלא היה קודם.

   כן ולא. כל מה שלמדנו עד כה, למדנו על ספירות שהן למעלה ממלכות. ועכשיו נלמד איך המלכות נכללת בהן ומשתמשת בהן.

   תלמיד: זה בעצם הדבר הטוב, הדבר העיקרי שקורה בצמצום ב', שמלכות נכללת מהספירות שמעליה, ואז היא יכולה להשפיע.

   כן.

   שאלה: הוא כותב, "מתוך שאין העדר ברוחני, נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז"א כמקודם לכן,... ולפיכך אותם הכלים דתנה"י דז"א, שהיו תחת רשותה בעת קטנות, ועתה חזרו ונתחברו לז"א, נמצאים מתחברים גם אליה בעת גדלות". בזמן צמצום ב' עצמו, כשהיא שולטת על הכלים דתנה"י, איזה קשר יש לה איתם באותו מצב חוץ מזה שהיא קובעת שאי אפשר להשתמש בהם?

   אנחנו עוד מעט נראה. אנחנו נגלה עד כמה מלכות מתקשרת עם הכלים האלו, והכלים האלו נכללים בה ונעשים חלקי פרצופה.

   תלמיד: היא קובעת עכשיו שאי אפשר להשתמש בהם, כי היא עולה לבינה, וזה היחס שלה אליהם שאי אפשר להשתמש בהם. זה בעצם צמצום ב'.

   כן.

   תלמיד: ואחר כך כשצמצום ב' מתבטל לשעתו וכן יש גדלות, אז היא רוכשת מהם משהו שהיה קודם ועכשיו היא בונה מהם בעצם ט' ספירות. היא בעצמה נבנית.

   כן.

   תלמיד: איך מכך שמחשיכים חלק מהרצונות, אפשר אחר כך לבנות איתם משהו?

   כי אז היא יכולה להתחבר לספירות שמעליה. אומנם היא לא משתמשת בכמה כוחות שלה, אבל ביתר הדברים שבהם היא כן יכולה להתחבר אליהם, היא משתתפת.

תלמיד: אבל מדובר על אותם כלים שהיא לא השתמשה בהם, שהם הופכים אחר כך לט' ספירות שלה.

כן.

תלמיד: איך מתוך אי השימוש אפשר לרכוש כלים?

דווקא מפני שאין לה כלים מתאימים, אלא היא תשתמש בהם אחר כך בעת הגדלות, אבל עכשיו כדי להיות נכללת בעליון ואחר כך להיות נכללת מהעליון, אז היא יכולה לעשות כאלה פעולות.

תלמיד: בשלב הראשון היא אומרת שרק עם גלגלתא עיניים אפשר להשתמש, עם אח"פ אי אפשר. איזה סוג של קשר זה לפרצוף העליון? מה רוכשים מהעליון במצב הזה?

כשמלכות נכנסת לכלים של העליון ונעשית מלכות המסיימת לגלגלתא ועיניים, זו קטנות.

תלמיד: אז בקטנות אפשר להשתמש בגלגלתא ועיניים אי אפשר להשתמש באח"פ.

כן.

תלמיד: אז הקשר לכלים דאח"פ הוא שאי אפשר להשתמש איתם.

זה הרבה מאוד. כי היא מרגישה את כל האורות שבאים לגלגלתא ועיניים, והיא לא נכנסת בעבודה משותפת איתם, אבל היא עובדת כסיום המדרגה.

תלמיד: וזה נקרא שהיא רוכשת את הכלים האלה.

כן.

תלמיד: מה היא רוכשת בזה שהיא לא משתמשת בהם? יש רצונות, לא משתמשים בהם, מה אפשר ללמוד מהם? מה אפשר לקבל מהם במצב כזה?

להתכלל עם הכלים.

תלמיד: ומה זו התכללות?

זו התכללות, אומנם מלכות היא עדיין לא פרצוף שנמצא בעבודה, אבל זה פרצוף שנכלל מט' ראשונות, וזה פרצוף. אפילו שהיא לא יכולה להשתמש בט' ראשונות, אבל במשהו היא בכל זאת שייכת אליהן, או ט' ראשונות שייכות אליה.

תלמיד: ואז באה גדלות לעליון, ואותם כלים שהיא עכשיו עשתה עליהם צמצום היא הופכת אותם פתאום לכלים שלה.

כן.

תלמיד: איך זה קורה שהיא פתאום יכולה כן להפוך אותם לט' תחתונות שלה?

אור ע"ב ס"ג. היא צריכה אור עליון כדי לתקן את הכלים האלה בה.

תלמיד: היא לא השתמשה בהם, ועכשיו בזכות זה שהיא לא משתמשת בהם היא כן יכולה. איך זה שהיא לא משתמשת ודווקא בגלל שהיא קודם לא משתמשת היא כן יכולה להפוך אותם לט' תחתונות?

אמא מתחילה לבנות את הפרצוף שלה, כמו שכתוב באות נ"ד. "שאלו תנה"י דז"א, שעלו בעת גדלות מבי"ע ונתחברו למדרגתו וגרמו לו ג"ר דאורות, הנה הם מתחברים גם למלכות, ונעשו לה ט"ס תחתונות דכלים וט"ר דאורות". זה סוף אות נ"ד.

אות נ"ה

"והנך מוצא, ששורש הנוקבא דז"א, היא נקודת החזה, שאינה חסרה ממנו אפילו בעת קטנות. והיא נקראת בשם כתר המלכות. ואלו הכלים תנה"י דז"א, שנפלו לבי"ע, בעת קטנות, וחוזרים לאצילות בעת גדלות, הם מתחלקים לב' פרצופין, לז"א ולמלכות, כי הם משמשים לתנה"י דכלים בשביל ז"א, ולחב"ד חג"ת נה"י דכלים בשביל המלכות."

עדיין לא ברור בדיוק איך לראות את זה ואיפה משתמשים בזה. אבל בכל זאת הגענו לאות נ"ו.

מחזה ולמטה דז"א שייך לנוקבא

אות נ"ו

"ומכאן יצא הכלל, שמחזה ולמטה דז"א, דהיינו הכלים תנה"י דז"א, הם בחינת המלכות, הנקראת נוקבא הנפרדת דז"א". יש פה בגופו ויש פה הנפרדת. "כי כל ט' ספירות תחתונות של המלכות נבנות מן תנה"י דז"א אלו, אחר שהן מתחברות אליו בעת גדלות, כמבואר. וכן מובן היטב, מה שאנו אומרים, שבקטנות נמצאים ז"א ומלכות בבחינת ו"ק ונקודה. דהיינו חב"ד חג"ת דכלים ונקודת החזה. וז"א חסר ג"ר דאורות, מחמת חסרון נה"י דכלים, והמלכות חסרה ט"ס ראשונות דאורות, מחמת חסרון ט"ת דכלים. והנה נתבאר היטב שורש הנוקבא דז"א בקטנות וגדלות, שהוא מקטנות וגדלות דעולם הנקודים. ואע"פ שנשברו הכלים דנקודים, עכ"ז חזרו ונתקנו בעולם האצילות בב' הזמנים הללו, דקטנות וגדלות, באופן שגם ז"א ומלכות דאצילות, הם ו"ק ונקודה בקטנות, כמו הקטנות דז"ס דנקודים, שאז תנה"י דז"א דאצילות, הם נפולים בבי"ע. ונקודה זו היא שורש הנוקבא. ולעת גדלות חוזרים למדרגתם בז"א דאצילות, ומשלימים נה"י דכלים לז"א, וט"ת דכלים לנוקבא שלו, שהיא המלכות. דהיינו כמבואר בקטנות וגדלות דעולם הנקודים, ונמצאים תנה"י דז"א אלו שמחזה שלו ולמטה, שהם שורשים לגדלות דנוקבא."

איכשהו בכללות התמונה מובנת, לאן היא זזה.

שאלה: אני חושב שקיבלתי תשובה לשאלה. הוא כותב, כשמלכות נקודה בחזה דז"א בזמן הקטנות, "והמלכות חסרה ט"ס ראשונות דאורות, מחמת חסרון ט"ת דכלים". מה שהיא מקבלת בקטנות היא מקבלת את החיסרון לכלים, ולכן בזמן הגדלות היא יכולה לרכוש את הכלים האלה. כי בעצם בקטנות היא לא סתם נכללת, אלא היא רוכשת חסרון לכלים.

כן. היא מרגישה את עצמה שעומדת בחזה.

שאלה: האם התיקונים האלה הם במלכות הכללית או במלכות דזעיר אנפין?

אני חושב שמלכות דזעיר אנפין היא בסופו של דבר מלכות הכללית.

שאלה: אני יושב בשיעור ולא באמת מבין את כל ההסתעפויות, וגם עד שאני מצליח להבין משהו זה מסתעף לעוד ועוד כיוונים. איך אני בתור מי שרוצה להיות נברא, מסייע לבורא בתהליך הזה של עליית העולמות? ברגע שאני מזהה באמת שאני מקולקל, איך אני עוזר לבורא לעבור את התהליך הזה?

אתה מוכן להתבטל כלפי מה שהבורא דורש ממך.

תלמיד: מה זה?

זה "ביטול היש", מה שנקרא.

תלמיד: האם אני צריך להסכים לזה, לבקש את זה?

כן. אתה רוצה שהבורא יעשה עליך את כל אותם מעשים, פעולות, תיקונים, מה שצריכים קצוות הנשמה.

תלמיד: וזה אומר שאז אני מצליח לזווג בין זעיר אנפין ומלכות?

כן. להשתמש באותם התיקונים.

תלמיד: לבעלי השגה, ההשגה והרגש שלהם כביכול משתווים, הם מצליחים לתקן את הכלים ואז יש להם את זה. אנחנו טרם השגה, מה משווה בינינו, המאמצים שלנו להתבטל? איפה אנחנו משתווים, כי הרי אין לנו כלים?

אנחנו נמצאים באותן המדרגות, אף על פי שאנחנו לא משיגים אותן, אבל נמצאים שם. ונמצא שם עד שנוכל בכוח ובפועל לבצע אותן הפעולות שקוראים עליהן בספר.

תלמיד: כלי הקבלה שלנו, אנחנו מנסים לצמצם אותם ולבטל אותם כדי איכשהו להיות ביחד, במאמץ משותף?

בהתאם למה שקוראים.

שאלה: גדלות עולם הנקודים הייתה על ידי רשימות דבחינה ד' שהתגלה.

ד'/ג'.

תלמיד: מה גורם לזעיר אנפין ונקודה דאבי"ע להיכנס למצב של גדלות?

הרשימות, הכלים השבורים. מה צריך להיות כדי לבנות פרצוף?

תלמיד: זה עליית מ"ן של נר"ן דצדיקים, אפשר להגיד?

גם כן.

תלמיד: זה גם מלמטה למעלה וגם מלמעלה למטה?

בשביל מה מלמעלה למטה? רק העלאת מ"ן מתוך סוף לראש.

תלמיד: אז כל המצבים של הגדלות, של כמו עליית העולמות, זה לא קורה מלמעלה למטה?

על איזה מצב אתה מדבר? על ידי עלייה, עליית הכלים מהשבירה. כדי לתקן אותם העולמות צריכים להיות בעלייה יותר מהמצב הרגיל.

שאלה: שמעתי שאמרת שלנו יש את היכולת לשנות את העולם. האם זה אומר שכל עוד לא נלמד את כל התע"ס לא נוכל להשתנות?

לא. זה לא שייך בכלל לידיעת התע"ס. זה שייך לעד כמה שאדם רוצה להיות שייך לפעולות של הכלים המתוקנים, שהוא רוצה להתכלל בהם, רוצה להיות כמוהם. לכן אנחנו לומדים. "לא החכם לומד", אלא מי שנכלל בפנימיות התיקונים, הוא עושה את התיקון.

שאלה: איך להתפעל משאלות החברים שאותן אני לא מרגיש ולא מבין? ומה צריך להיות המאמץ כדי להתחיל לקנא בהם באמת?

אני חייב לתאר לעצמי לאיזה מצבים הם רוצים להגיע. במה הם מקנאים? מה הם מרגישים בזה שלומדים בכלים עליונים? ואת ההתנהגות שלהם אני רוצה להעתיק על עצמי ככל שאני יכול. גם אם אני רואה שאני לא יכול, בכל זאת. כמו שהקטן רוצה להידמות לגדול. אז למרות שזה לגמרי לא אותה פעולה כמו שהעליון עשה, אבל ככה, כביכול, כאילו.

שאלה: בקשר לסעיף נד', האדם נברא מצמצום ב', לא מצמצום א', כי זה לא מידת הדין, מידת הרחמים. ראה שלא מתקיים, ברא מידת הרחמים. אז הוא מדבר פה על מלכות שהיא עולה לחזה. זה בגלל צמצום ב', נכון, היא עולה לחזה?

כן.

תלמיד: אחר כך הוא מספר פה ש"ומתוך שאין העדר ברוחני, נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז"א כמקודם לכן, אלא כח הדין והסיום שבה בלבד, ירד לנקודה דעוה"ז."

כן.

תלמיד: מה זה אומר לנו שיש מלכות כביכול בשני מקומות?

כן. שם זה כתר ולמטה הסוף שלה.

תלמיד: ואנחנו כנבראים, כביכול יש לנו אפשרות, בגלל שיש את המלכות הזאת בשני מקומות, לרצות להתקשר למקום העליון שלה, שבה היא נמצאת?

שם השורש שלנו.

תלמיד: כל התיקון שלנו זה בעצם להזדהות עם מה?

כל התיקון שלנו, להזדהות עם כל פרצוף המלכות, שהוא רוכש את הכול הספירות האלו, מראש דעולם הנקודים ועד סיום כל הפרצופים.

שאלה: הוא כותב שבעולם האצילות מה שקרה, "אע"פ שנשברו הכלים דנקודים, עכ"ז חזרו ונתקנו בעולם האצילות בב' הזמנים הללו, דקטנות וגדלות". מה זה התיקון הזה שיש בעולם האצילות שלא היה בנקודים? מהי התוספת של ב' זמן דגדלות וקטנות?

שיש זמן הקטנות ויש זמן הגדלות, משתמשים במלכות בשני המצבים. אז בקטנות עוסקים רק בקטנות ויודעים על ההגבלה הזאת, ובגדלות דווקא בכוח פותחים כלים של המלכות בגדלות ומשתמשים בה.

תלמיד: ובנקודים גם יש קטנות וגדלות.

כן, אבל לא עם המלכות, עם הנה"י דכלים שמצטרפים.

תלמיד: אתה יכול להסביר על זה עוד קצת, מה היא התוספת באצילות?

מלכות עומדת בחזה?

תלמיד: בנקודים?

כן. מקבלת תוספת תנה"י דכלים בגדלות.

תלמיד: ואז מה קורה באצילות?

ואחר כך עולם הנקודים נשבר וכלים דגדלות האלה צריכים לתקן אותם ולצרף לפרצוף הקטנות. עד שעושים את זה, זה שיתא אלפי שנין.

תלמיד: זה באצילות?

כן זה כבר באצילות.

תלמיד: אז מה זה ב' זמנים קטנות וגדלות באצילות?

זה שאנחנו מדברים על מלכות שנכללת מכלים שלה באצילות, היא נמצאת בכלים דבי"ע ואז היא מביאה את עצמה מפרצוף קטנות לפרצוף גדלות.

תלמיד: ולמה אין שבירה כמו בנקודים כשהיא בגדלות?

כי יש כבר רושם עד כמה שאני יכול לדרוש, ולא יותר.

תלמיד: מבחינת המערכת מה נוסף שם, איזו הגנה?

אני מבין אותך. איך להגיד? עולם האצילות בתיקונו לא יכול להישבר כי מלכתחילה הוא לא יכול לבקש גדלות אמיתית, וכל הגדלות שיש בו היא רק בל"ב נתיבות, ברפ"ח, בלי ש"ך ניצוצין, וכאלו דברים. זאת אומרת כשאנחנו מגיעים לזה שאנו מסוגלים לתקן את הכול, כי סך כל הבריאה היא קודם כל כדי לשבור את הכול, ואחר כך להכין את המערכת כך שאנחנו יכולים להיתקן בט' ראשונות, ומלכות לא. וכשאנחנו מתקנים את זה, ומגלים את זה, ומגיעים לזה, אז מתוך העלאת המ"ן מכל הפעולות שלנו, יוצא שמלכות הכללית מתוקנת חוץ מהש"ך ניצוצים האחרונים, העשרה האחרונים, וזה נקרא "ה' יגמור בעדי".

בזה אנחנו מגיעים למה שאנחנו יכולים לתקן, ועוד תיקונים נוספים הבורא עושה בעצמו במקומנו. כי אנחנו לא יכולים לתקן את המלכויות האמיתיות. להתכלל מהן אנו כן יכולים, לעשות תיקון על ההתכללות כן, אבל לא אותן בעצמן, לזה אני לא יכול להגיע. בזה נגמרים כל ה-6,000 שנה, והאלף השביעי, האלף עשירי, ויש עוד דברים, אלו כביכול תיקונים נוספים.

תלמיד: ובנקודים זה לא היה ברור?

מה שברור או לא ברור זה לא חשוב, חשוב מה שנמצא בידינו לתקן, מה נגלה ככוח שלי, כהבחנות שלי, היכולת להתפלל, ואיך אני בעצמי יכול לבצע את הדברים האלה. אם אני מעלה מ"ן ומבקש תיקון, זה מספיק. אבל יש דברים שעליהם אני לא מסוגל להעלות מ"ן ולתקן, וזה נקרא "ה' יגמור בעדי".

תלמיד: מה הם אותם חלקים שלא ניתן לתקן באצילות?

בכל זאת באצילות אנחנו מעלים מ"ן לתיקונים שיכולים להיתקן על ידי העלאת מ"ן, אבל אנחנו לא מסוגלים לתקן ממש את הירידה. כי בסופו של דבר אנחנו מתקנים רק חלק מהכלים, ובמלכות האמיתית אנחנו לא נוגעים.

תלמיד: ובנקודים?

בנקודים השתמשנו במלכות, אי אפשר להגיד שבאמיתית, אבל בכל זאת בכלים שבעצמנו לא יכולנו להעלות, ולא ולתקן אותם.

תלמיד: למה, מה היה חסר בנקודים?

מלכות אמיתית.

תלמיד: הייתה חסרה מלכות אמיתית בנקודים?

כן. זה מה שבעל הסולם כותב בשיר שלו, "ואליו הזהרו משלוח יד". יש כמה פעולות כאלו שאנחנו צריכים לא להשתמש בהן, אלא דווקא בזה שאתה נזהר מהן, זה התיקון שלך.

תלמיד: תודה.

עוד נדבר, יש כאן דברים עדינים, אבל מתקרבים לזה.

אז הגענו לי"ב פרצופי אצילות. בואו נקרא את אות נ"ז.

י"ב פרצופין שבאצילות

אות נ"ז

"כל מדרגה שיש בה ג' פעמים עשר ספירות, דהיינו ע"ס דראש, וע"ס דתוך, וע"ס דסוף (כנ"ל אות ה' ו'), נקרא פרצוף. ונבחן ע"פ בחינה עליונה שבו, אם הבחינה העליונה היא כתר, נקראים כל ל' הספירות שבו, בשם כתר. ואם בחינה עליונה היא חכמה נקראים כולם חכמה וכו' עד"ז. והם ה' פרצופין, שקומתם נמדדת על פי זווג דהכאה שעל ה' בחינות שבמסך, שזווג דהכאה על מסך דבחינה ד' ממשיך קומת כתר. ומסך דבחינה ג' ממשיך קומת חכמה, ומסך דבחינה ב' ממשיך קומת בינה. ומסך דבחינה א' ממשיך קומת ז"א, ומסך דבחינת שורש ממשיך קומת מלכות (כמ"ש בפלחה"ק אות כ"א ע"ש)."

שאלה: מה גורם כל פעם לזיווג במסך אחר, הרשימות?

הזדככות פרצוף ממסך גדול למסך יותר קטן, כמו שאנחנו לומדים, גלגלתא, ע"ב ס"ג, מ"ה, ב"ן או עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, וזו"ן.

תלמיד: אבל למה הזיווג הראשון הוא מסך דבחינה ד', למה בקומה הראשונה שיוצאת הזיווג הוא על המסך הכי תחתון?

אבל הוא הכי גדול, מסך דבחינה ד' זה המסך הכי גדול. והלאה כבר מתחיל אצילות, עולם האצילות. אז סיימנו בי"ב את הפרצופים שבאצילות. ועל זה נלמד בפעם הבאה.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים קכ"ו ב, ג↩