שיעור בוקר 31.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל מעשיך יהיו לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - כל מעשיך יהיו לשם שמיים, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 6.

נמשיך מקטע מספר 6 "כל מעשיך שיהיו לשם שמים" זה נקרא "לשמה", שלא נשאר לאדם לא מקום ולא רצון חוץ מלהידבק בבורא ולעשות את כל מה שהרצון העליון יכול לגלות לו.

קריין: קטע מספר 6 מ"שמעתי".

"יש לדעת, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך, שרוצה להגיע לעשות הכל לשם שמים, הוא בא למצבים של עליות וירידות. ויש לפעמים, שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח מתו"מ. כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה.

אז, האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך. היינו, שהקדושה בורחת ממנו. והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו. ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י', "מהו, ברח דודי, בעבודה")

הדבר הראשון והעיקרי שעלינו לראות הוא שאם האדם רוצה לברוח, אז הקדושה בורחת ממנו קודם. והדבר שני, לא סתם מגיעה לאדם מחשבה לברוח מלשמה, מעל מנת להשפיע, מחיבור, אלא מפני שיש בו כבר הכנות לכך. נראה לו שזה הוא רוצה, אבל לא הוא זה שרוצה לברוח, אלא דוחפים אותו מהשמיים שירד, שיברח.

שאלה: מה קודם למה, הקדושה בורחת מהאדם או שהאדם רוצה לפגום בקדושה?

כמו שכתוב בקטע, הקדושה מתקדמת ומתרחקת מהאדם, ואז האדם מרגיש שזה לא מושך אותו והוא מוכן לרדת.

תלמיד: למה עושים לאדם כך?

אני לא יודע למה, אני לא מכיר את החשבונות מלמעלה, זה יכול להיות אפילו כלפי אנשים נקיים ביותר. אלא כאן הוא אומר, שאם אדם חושב שהוא מתחיל איזו פעולה, זה לא נכון, הפעולה תמיד מתחילה מלמעלה, כמו שכתוב על פעולות הבורא, "אני ראשון ואני אחרון".

שאלה: כתוב ש"בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם".

אם כך יש פה בכל זאת כביכול איזה רצון של האדם?

קודם האדם רוצה ואז הקדושה בורחת. גם זה נכון וגם זה נכון, כמו שאמרתי "אני ראשון ואני אחרון" בכל זאת הכול מתחיל בבורא, כי שם נמצאת התוכנית מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, תוכנית שבצורה הדרגתית יוצאת לפועל.

תלמיד: האם כביכול הוא מרגיש שהוא רוצה לפגום, אבל בעצם מזכירים לו בתיקון שזה לא ממנו?

כן. אף פעם אנחנו לא מתחילים שום דבר, ובכלל איך יכול להיות שתהיה בנו תחילת פעולה או מצב, זה תמיד מתחיל מלמעלה. ומפני שאנחנו נמצאים בהסתרה, אז אנחנו חושבים שזה אנחנו, וזה טוב, כי אז אנחנו יכולים להוסיף לזה יגיעה ותפילה וכך בכל זאת לתקן את עצמנו בהעלאת מ"ן.

שאלה: במה האדם יכול להזיק, ומה זה אומר להזיק, איזו מין פעולה זאת?

אם אדם חושב לא לפי התהליך שהוא צריך להתקדם, לא לפי התגובה הנכונה שהוא צריך לחפש ולהפעיל, בזה מאריך את הדרך. ודאי שכולנו בסופו של דבר מגיעים למטרה, אבל השאלה מתי. ומתי זה לא רק עניין של זמן, אלא זה גם עניין של להיות מוצא חן בעיני הבורא. על זה אנחנו חושבים מתי כדי לעשות, מה יותר טוב בעיני הבורא, ואז בוחרים בפעולה מסוימת שהיא בצורה קצרה ויכולה לקדם אותנו. כך כל פעם.

שאלה: אתה אומר שהבורא הוא הראשון, אז באיזה שלב הפעולה עוברת מהבורא לידיים שלנו, לכוחות שלנו?

אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים באיזה ריחוק מהבורא, הייתי אומר שזה פסיכולוגי יותר, כי אין שום מרחק, במרחב הרוחני אין מרחקים, יש רק הבדל בהשוואת הצורה או בשינוי הצורה. ולכן כך אנחנו מיד רואים, מרגישים, מזהים עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים כלפי הבורא.

תלמיד: אם הבורא פועל עלינו בכול, מה חלקנו?

הבורא פועל הכול עלינו כדי שאנחנו נלמד איך להגיב נכון. ודאי שהכול בא מהבורא "אני ראשון" כמו שכתוב, אבל אנחנו צריכים לסדר את היחסים בינינו כך שאנחנו מגיבים בצורה נכונה. להגיב נכון משמע שאנחנו תמיד נמשכים לדביקות. וככל שהבורא מפעיל עלינו כל מיני צורות יחסים, פעולות, אנחנו רוצים בכל פעולה שלו המקרבת או המרחיקה, תלוי איך זה נראה לנו בתכונות שלנו, אנחנו בכל זאת רוצים כל פעם להיות כמה שיותר בהתקרבות אליו, לא לפספס שום הזדמנות. זו העבודה שלנו וזו התקווה שלנו, שאנחנו תמיד נהיה מוכנים להתקרב על פני כל ההזמנות של בעל הבית אליו.

שאלה: הוא כותב "שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח", מה האדם מסוגל לעשות במצב כזה?

האדם מסוגל לסגור את העיניים וליפול על ידיים של החברים, זה במקרה הכי גרוע. שאין לו מעצמו שום אפשרות לעשות איזה צעד נכון, הוא לא יודע ואין לו כוח, רק זה מה שהוא יכול לעשות.

שאלה: המצב שבו האדם לא מקבל כלום, טעם של עפר, יש בזה גם טעם?

הוא יצטרך להשתנות, הוא לא יהיה במצב הזה. אנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו כך שבמקום שנהיה מקבלים ומעבירים ביקורת, נסכים עם כל דבר שאנחנו מקבלים מפני שזה בא מלמעלה מהבורא.

שאלה: מה זה אומר שהזקן הולך ומחפש, זה לא קשור?

לא, זה קודם, שמגיע אליו הוא כבר נראה לו שאיבד משהו. זה לפני שהוא מקבל משהו מהבורא הוא כבר מחפש ומפתח חיסרון משלו איך להתקדם. זה שהזקן מסתכל כל פעם על האדמה כאילו שאבד לו משהו. זקן זה מי שרכש חכמה ואם הוא רכש חכמה, אז הוא תמיד מחפש איך הוא יוכל להגדיל את עצמו יותר ויותר, לכן הוא מחפש חסרונות, כאילו האם אני עוד במשהו יוכל להתקרב לבורא, האם אני יכול במשהו עוד להשפיע לו.

שאלה: מה זה אומר לפגום בקדושה?

אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לפגום בשום דבר חוץ מאשר בזה שאנחנו מתפתחים ואז אנחנו עוצרים את עצמנו, יכולים אפילו לפגום בחברים שלנו אם אנחנו לא עושים במקום מה שאפשר לעשות ומתעצלים, זה נקרא "פגם". סך הכול ודאי שאנחנו בפעם הבאה נצטרך לעשות תיקון על הפגם שעשינו, שלא הגבנו נכון וכך נתקדם.

תלמיד: העשירייה יכולה לפגום בקדושה כעשירייה?

ודאי שכן, אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא לפגום. כתוב למשל "אלף פעם ייפול צדיק וקם", אז כשהוא נופל אלף פעם זה נקרא שהוא נמצא בפגם? שהוא גורם פגם בקדושה או לא? אם מתגלה לו שהוא עשה איזו עבירה, נמצא במצב שלא לשמה במשהו, אז זה כדי שיתקדם ויתקן את עצמו או מה? מתי זה נקרא פגם ומתי זה לא נקרא פגם? את זה אנחנו עוד צריכים ללמוד, זאת שאלה.

כשיש לאדם הזדמנות להתקדם והוא מזלזל בה, זה נקרא "פגם", ואז יש כל מיני פעולות כדי לתקן את זה. מה שאין כן, אם זה בא לאדם ללא שום הכנה משלו כביכול, זה לא נקרא שפגם, זה נקרא שמסדרים לפניו כל מיני מצבים שדווקא על ידי זה שהוא לומד אותם, מתעלה מעליהם, הוא מתקדם, כי "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", תמיד אנחנו מגלים את החטא ומתקנים את עצמנו וחוזר חלילה. אבל על פני מה אנחנו מתקדמים לגמר התיקון? רק על ידי זה שיתגלה כל פעם חלק מהשבירה של אדם הראשון.

וכאן השאלה, איפה אנחנו נמצאים, באיזו מגמה אנחנו רוצים לגלות את היחס שלנו לשבירה, למצב של העייפות, חוסר חיבור וכן הלאה. כאן יש משחק מלמעלה שמשחקים איתנו וכל פעם זורקים, מורידים אותנו מלמעלה, מייבשים אותנו, ואנחנו צריכים להבין זאת ולהיות שותפים לבורא במעשה הזה של התיקון.

תלמיד: אם האדם לא מגיב בבקשה, אז אולי זה הפגם?

כן, ודאי שכן.

שאלה: איך אנחנו יכולים למנוע את המצב הזה שהקדושה תברח מאיתנו, איך להימנע מהמחשבות על לברוח מתורה ומצוות כמו שכתוב?

על ידי חיבור עם החברים. אם אנחנו נמצאים כל הזמן במגמה לחיבור שלנו, לחיזוק החיבור, אז אנחנו כמעט ולא ניפול. אנחנו ניפול אבל זאת לא תהיה נפילה, זו תהיה ירידה לצורך עלייה, וככה אנחנו כל הזמן נתקדם.

שאלה: כשאנחנו עושים את העבודה, אנחנו מגיעים למצבים האלה שהקדושה לכאורה בורחת מאיתנו ובזה שאנחנו מחוברים לחברים, אנחנו מונעים את זה? אבל אנחנו כאילו מזרזים את המצב הזה שהקדושה תברח מאיתנו, אז זה כאילו נראה דבר והסתירה שלו. תוכל להסביר?

זו לא סתירה, אם היא לא תברח אנחנו לא נתקדם מהר. כשאתה נוסע ברכבת הרים אז אתה חייב גם לרדת וגם לעלות מהר. ככה זה. לכן אנחנו לא כל כך מסתכלים אם זו ירידה או עלייה, העיקר איך אנחנו משתתפים בזה.

שאלה: האם צריך לעזור לחבר שנמצא במצב שהוא רוצה לברוח או שצריך לתת לו להתגבר לבד?

לא, אנחנו צריכים לזהות כאלו חברים שנחלשים, או לאורך הזמן, או שכמה ימים החבר כבר נמצא בזה, או שנמצא בנפילה עמוקה אף על פי שהיא קצרה בזמן, ואנחנו צריכים איכשהו להגיב על זה כך שהוא לא ירגיש שאנחנו מושכים אותו, אבל לעזור לו.

לעזור בדרך כלל, כך שאנחנו גם מרגישים שנמצאים יחד עימו באותו מצב, כמו נניח שנפל לבור אז גם אנחנו צריכים לרדת לאותו הבור, לקחת אותו ולהוציא אותו מהבור. זו העבודה שלנו. לא לדבר איתו על מה שהוא לא רוצה, אלא בצורה עדינה בשיתוף אנחנו צריכים לעשות זאת.

תלמיד: צריכה להיות איזו התחייבות מצד החבר שיגיד שהוא מסכים במצב שהוא לא מסכים?

כן ולא. בכל זאת אנחנו צריכים לעבוד סביבו בצורה עדינה שהוא לא ירגיש שאנחנו עובדים עליו, שאנחנו עושים כאן משהו.

תלמיד:, כמה מחשבה, איפה הוא צריך לרכז את הכוח שלו בזה שהבורא פועל בו שהבורא הוא הראשון, או שאת מירב הכוח האדם צריך להשקיע כתגובה בהעלאת מ"ן?

איך הוא ישקיע כוח בהעלאת מ"ן אם הוא לא מרגיש בדיוק מה קורה כאן, סתם יבכה?

תלמיד: לא, לפעמים המחשבה שהבורא ראשון שואבת אותך והיא כביכול לוקחת אותך למקומות לא טובים, כמו קליפה כזאת?

נכון, גם זה קורה. זאת לא תגובה להגיד על כל דבר שהבורא הוא הראשון.

שאלה: מה יותר חשוב כשהאדם נמצא במצב קשה, שהוא מבקש עזרה מהבורא, או שמבקש עזרה מהחברים, או יחד עם החברים מהבורא?

זה תלוי באדם, זה תלוי באיזה מצב הוא נמצא, אני לא יכול לענות על זה, לפנות לחברים או לפנות לבורא. בדרך כלל לפנות לחברים זה הדבר הכי מועיל, אבל השאלה עד כמה לאדם עצמו יש לו נכונות לפנות לחברים, באילו מצבים הם נמצאים, אני לא יודע, אז שיבדוק את עצמו.

תלמיד: כי אני למשל מרגיש שיש חבר שמתרחק אבל לא מבקש עזרה מהחברים, אולי אנחנו לא יוצרים מספיק סביבה כזאת שנותנת את הביטחון לבקש עזרה מהחברים?

לפעמים זה ביטחון, לפעמים זה מצבים מסוימים בקבוצה, אי אפשר להגיד. אבל בכל זאת צריכים לעשות משהו, כל הזמן צריכים להדק את עצמנו ולהיות קשורים יחד. לא לעשות שיעורים, אסיפות, כל מיני פעולות שאנחנו עושים, בצורה שגרתית.

קריין: קטע 7.

"על בחינת כוונה שייך ענין תפילה, שהאדם צריך להתפלל שמעשיו יהיו לשם שמים. והבחירה הזאת שייכת דווקא לאלו שרוצים ללכת בדרכי התורה, בבחינת דעת תורה. מה שאין כן אלו שיש להם שייכות רק לדעת בעלי בתים, שייכים רק לבחינה הראשונה, היינו לחלק המעשה בלא כוונה. כי עיקר הכוונה היא רק להגיע לבחינת כח השפעה. וענין קבלה והשפעה נוהגות בכל המדרגות. כי טרם תיקון המסך נקרא בחינת קבלה, היינו שלא לשמה. ותיקון המסך הוא סוד לשמה, היינו השפעה."

(הרב"ש. 302. "כי יעקב בחר לו י-ה")

הוא כותב בצורה קצרה וברורה.

שאלה: כתוב "כי טרם תיקון המסך נקרא בחינת קבלה, היינו שלא לשמה. ותיקון המסך הוא סוד לשמה, היינו השפעה." מה זה תיקון המסך ואיך לממש את זה?

תיקון המסך נעשה על ידי כך שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי שמושך אותי לכל מיני פעולות קבלה ואני רוצה להיות למעלה מהן, זאת אומרת להיות בפעולות השפעה. זה נקרא "תיקון המסך".

שאלה: הסברת שפגם בקדושה הוא כשיש לאדם הזדמנות להתקדם והוא מזלזל בה.

כן.

תלמיד: איך מזהים כשיש הזדמנות ואיך לא מזלזלים בה?

אדם צריך ללמוד את עצמו ולראות עד כמה הוא רוצה או לא רוצה להיות בחיבור עם החברה, בעשיית פעולות שגורמות לחיבור. כל הנטייה שלנו צריכה להיות רק לחיבור בינינו לקראת תיקון מערכת האדם הראשון שנשברה.

תלמיד: אבל היצר שלנו לא רוצה חיבור.

נכון, לכן זאת העבודה.

תלמיד: כשהבורא נותן לך הזדמנות לעלות מעל היצר שלך וכן להתקדם ולפעול דווקא מעל היצר, איך אתה מזהה שעכשיו זו הזדמנות לחיבור ואתה לא מקשיב לאגו שלך ואתה לא מזלזל במה שהבורא נותן לך?

זה תלוי באווירה הכללית שיש בחברה. אם באווירה הכללית של החברה יש איזו נטייה להשפעה, לחיבור למעלה מהרצון, למעלה מהדעת, אז אדם מרגיש את זה ובהתאם לכך הוא מחפש איך לעשות.

תלמיד: יש איזה הכנות פרטיות שהאדם צריך לעשות כדי שהוא יגיב נכון כשתגיע הזדמנות?

אם הוא מכין את עצמו בחיבור עם החברים ובקריאה ובלימוד של החומר שלנו, אז הוא ודאי יהיה מוכן כשתהיה לו הזדמנות כזאת להתעלות, הוא יזהה באיזה מצבים יש לו הזדמנות להתגבר ולעלות. אבל אם אין לו תמיכה, אם אין לו קשר עם סביבה כזאת, אז אין לו מה לעשות, הוא לא ירגיש שהוא בכלל נמצא בזה. כמו שכל האנשים שנמצאים ברחוב לא מרגישים שיש להם מה לעשות כלפי חיבור, כלפי לשמה וכן הלאה. צריכים להיות בסביבה הנכונה, בערבות במשהו.

שאלה: חשבתי שהמסך נבנה מתוך תיקון מעל הרצון לקבל, אבל מהקטע הזה נשמע שהמסך זה משהו שעדיין דורש תיקון, האם הבנתי נכון?

מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל שאנחנו צריכים להעמיד אותו נגד הרצון לקבל, כדי שנוכל לעבוד למעלה מעל הרצון לקבל, זה נקרא למעלה מהמסך, כנגד הרצון לקבל, ולעשות צמצום ואור חוזר.

שאלה: מה זה אומר להיות מוכן לפנות לחברים בכל יום ויום?

להיות מוכן לפנות גם כדי לעזור לחברים וגם כדי לקבל מהם כוחות, ובמיוחד לקבל את כוחות החיבור שאין לאדם בכלל והוא צריך לקבל אותם רק מהחברה. על זה כתוב "או חברותא או מיתותא", לכן הוא צריך כל הזמן להיות מוכן עם הפנים לחברים כדי לשאוב מהם את הכוחות האלו לתיקון בחיבור.

שאלה: האם אפשר לומר שהגאווה היא תמיד נגד פתיחת הלב, נגד פתיחת הלבבות?

ודאי, זה העיקר.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעבור ממצב של פתיחת הלב לחברים, לפתיחת הלב לבורא?

קודם צריך לפתוח את הלב לחברים ואחר כך זה יהיה לנו ברור. אנחנו לא יכולים לדלג אף פעם על שלב בעבודה שלנו ולעבור ישירות לבורא, כי אנחנו לא נבין בכלל מה לעשות. כל עוד אנחנו לא בונים בקשר בינינו חברה כזאת שהיא דומה לרוחניות, לא נוכל לעלות לשלב הבא.

למה אנחנו צריכים להתקדם מאהבת הבריות לאהבת הבורא? כי בלי להגיע, בלי לרכוש את המדרגה הזאת של אהבת הזולת אנחנו לא מבינים מה זו אהבת הבורא. אנחנו יכולים לדבר על זה, כי מי לא רוצה את אהבת הבורא? שיהיה לי, להיות באהבת הבורא זה תמיד טוב. אבל רק אחרי שאנחנו משיגים את אהבת הבריות, מתוך זה אנחנו לומדים מה זו אהבת הבורא. לפני כן אנחנו בכלל לא מסוגלים לעכל על מה מדובר, אנחנו סתם אומרים מילים.

תלמיד: האם ניתן לומר שפתיחת הלב לבורא זה ניסיון לחזור או להחזיר את הרצון למקור שלו?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: כשאנחנו מחשבים כמה אנחנו יכולים לקבל, מבלי לרצות לקבל עבורנו, ואנחנו רוצים להחזיר את ההרגשה בחזרה לבורא ולחברים, אז אנחנו נסמכים על הרגשות שלנו, על הכוונה שלנו, או על שניהם?

לא על הרגשות ולא על הכוונה, אנחנו רוצים להיות נסמכים על הבורא, ועל ידי זה אנחנו עולים למדרגה הבאה.

שאלה: מה זה אומר להכיר את התורה ולעשות שכל הפעולות שלנו יהיו לשם מלכות שמים. אז מה המשמעות של התורה?

"תורה" זה נקרא, כל המערכת של חיבור ותיקון הרצון לקבל, שיהיה כמו האור העליון. זו תוכנית הבריאה, זה כל כוחות הבריאה, הכול נמצא במערכת הזאת, שכוללת בתוכה את כל הבריאה וגם את כוח הבורא ששייך לבריאה.

שאלה: הקטע מתחיל ב"בחינת כוונה שייך ענין תפילה". אז במה בדיוק ההבדל בין הכוונה לבין התפילה? הרי גם את זה וגם את זה אנחנו משתדלים לבנות לכיוון הבורא.

נכון, אבל יש כוונה ויש תפילה. התפילה מחברת את האדם עם הבורא בצורה כזאת, שהאדם מעלה את החיסרון שלו לבורא - לכן זה נקרא "העלאת מ"ן". מה שאין כן סתם יחסים, או סתם פנייה שיכולה להיות לא כהעלאת מ"ן.

שאלה: מה זה להשיג את אהבת הבריות?

אהבת הבריות זה שאני מרגיש שאני מוכן להתחבר עם כולם, כדי לעזור לכולם להיות מחוברים יחד וכך להידבק בבורא. בזה אני רוצה לאהוב את הבריות ולא שהם יאהבו אותי.

שאלה: יש דבר שמאוד כואב לנו בעשירייה, נושא של חברים שעוזבים - ולצערנו כבר יצא לנו לחוות את זה. נראה שחבר שרוצה לעזוב, ונמצא באיזו נפילה ורוצה לברוח, אז אין מה לעשות, וכל מה שמנסים זה לא עובד. אז רציתי לדעת אם הבעיה היא בעשירייה, ואם כן, איך לתקן את זה?

הדרך שלנו היא דרך לא פשוטה ואתם יודעים את זה על עצמכם, שחכמת הקבלה זה משהו שכל אחד מדמיין לעצמו בכל מיני צורות מה זה, מה מחכה לו, מה מצפה לו וכן הלאה. אחר כך הוא רואה, שבלימוד חכמת הקבלה הוא לא בא לקבל, אלא הוא בא לתת, להשפיע. ואז יש לו הייתי אומר, שבירה פנימית ראשונה. ואחר כך יהיו עוד ועוד כאלו. ובכלל, כמה פעמים במשך הזמן הוא צריך להתייאש ולרצות לברוח, ובכל זאת לחפש חיזוקים שלא לברוח והוא עובר במשך הלימוד שלו כמה מצבים של חיים ומוות רוחניים.

ולכן זה לא פשוט. יש ללמוד גם עוד דברים כמו, איך לומדים את הקבלה? צריכים לתת לאדם זמן שהוא יקבל מלמעלה אור עליון מנה אחר מנה במנות קטנות, ועל ידי זה הוא יגדל, ויגדל עוד ועוד וזה לוקח הרבה שנים. ולכן צריכים להרגיל את האדם ללימוד השטחי, הכאילו שטחי, שיום יום אנחנו לומדים.

דבר נוסף יש כאן, לימוד מ"תלמוד עשר הספירות", כדי להיות קשור איכשהו עם הפעולות שבהן נמצא גם המאור המחזיר למוטב.

אז יש ויש. את שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים בצורה הכי חריפה הייתי אומר. כי אנחנו לוקחים פסוקים ומאמרים שהם מנענעים אותנו, ובנענוע הזה אנחנו צריכים כל פעם לשאול את עצמנו, "איפה אנחנו, ואיך אנחנו מתקדמים"?

לכן זו בעיה. יש אנשים שנוח להם יותר ללמוד "תלמוד עשר הספירות" או בכלל, "תלמוד". יש הרבה שעוזבים כדי ללמוד תורה. הם חושבים שחסר להם ללמוד את התורה עצמה, כל מיני ספרי תורה.

אני לא מקבל דיווחים על אנשים שעוזבים ואני מלמד מה שאני חושב שכדאי לנו ללמוד, כדי להזמין על עצמנו בצורה אופטימלית, מקסימלית, את המאור החזיר למוטב. אבל מי שחושב שיש לו דרך אחרת, או מקום אחר אז זה עניינו. אני לא מחזיק אף אחד, אתם יודעים זאת.

תלמיד: יש תפקיד לעשירייה, לאזן את מה שאנחנו לומדים ולהעביר את זה לחבר בצורה שזה לא יהיה לו יותר מדי?

מה זה "שלא יהיה יותר מדי"?

תלמיד: שלא ירצה לברוח מכך שיש עבודה.

לא, אנחנו צריכים ללמוד מה שלומדים ולקבל כל פעם, כל יום את המנה ולהתקדם מיום ליום וגם להאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה. בזמן הרב"ש היו זמנים אחרים ולמדנו יותר מ"תלמוד עשר הספירות".

בזמננו כשמגיעים עכשיו אנשים חדשים ואנחנו נמצאים יחד עם נשים ועם כל העולם, וכל כך התרחבנו בקבוצה, אז אנחנו בוחרים ללמוד מה שיותר מועיל להבנת הדרך ולהתקדמות בה. אני חושב שעוד מעט זה ייגמר ואנחנו נוכל להוסיף ללימוד שלנו גם קטעים מ"תלמוד עשר הספירות" וכך נתקדם - אבל זו לא חובה שבלעדיה אי אפשר להתקדם. העיקר בשבילנו זה חיבור וסביב החיבור אנחנו משתדלים ללמוד את החומר ששייך ומעורר אותנו לחיבור.

תלמיד: אז עשירייה שהחברים בה עזבו, היא צריכה לחפש תחליף למלא את המקום הזה?

כן. יכול להיות שלמלא מקום, ככה זה. אנחנו נמצאים במצב שהכול בעולם משתנה ומתחלף. אז צריכים להבין שדברים כאלה קורים. אני לא שומע ולא כל כך רוצה לשמוע על זה, כי אני לא יכול להשתתף בזה, לעזור בזה. אני לא יכול לתפוס אותם ולהגיד "אל תעזבו"? כמו שלא משכתי אותם לבוא, אני גם לא מחזיק אותם שיישארו.

תלמיד: השאלה היא יותר עקרונית. העשירייה צריכה להיות מלאה בעשרה חברים?

לא, אני בעצמי נמצא בקבוצה של שישה חברים, וגם בקבוצה אצל הרב"ש היינו שישה חברים. ויחד עם זה, הייתה קבוצה שכללה חמש עשרה או שש עשרה חברים. ואני שהייתי אחראי לחלק אותם, אמר לי הרב"ש "עזוב אותם". וככה היינו במשך כמה שנים.

שאלה: אנחנו אומרים שאדם שנמצא בירידה, יכול לקבל כוח מהעשירייה. אבל העשירייה לא נמצאת עשרים וארבע שעות פנויה. אז מה זה אומר לקבל כוח מהעשירייה שאתה לא נמצא פיזית איתם?

אפילו תינוק שיונק חלב מאימא, הוא לא כל הזמן דבוק לשד שלה. אז צריכים להבין שלא צריך להיות קשר תמידי. זה שאנחנו נמצאים בזמן השיעור ועוד פעם ביום ואפילו פעמיים, זה ודאי מספיק לנו. כשלמדתי אצל הרב"ש היה לנו שיעור בוקר בלבד.

תלמיד: האם בזמן שאדם נמצא בירידה הפנייה לעשירייה היא כמו הפניה לבורא, במחשבה?

כן. מה זה אותה פנייה? אין אף פעם אותה פנייה. כל יום אדם חדש, תפילה חדשה. תפנה, תבקש, תנסה ותראה.

שאלה: כמו שאמרת ודברנו, לא יודע אם התקדמות או לא, אבל ככל שעובר הזמן השכל יותר דורש, יותר תובע ועל כל דבר הוא צריך לתת סיבות, וכדאיות, ולמה, וכמה ואיך.

קודם היה כתוב על התגברות, על כוחות. איך מביאים את זה, איך הופכים להיות קצת יותר טיפשים בראש? לא משנה כדאי או לא, מה הסיבות אלא אם החברים והקבוצה צריכה - אז עושים יותר ופחות שואלים.

צריכים להיכנס יותר חזק לתוך הקבוצה ולעשות כול מה שהיא צריכה לחיבור. בדרך כלל אנשים שמזניחים את החיבור הזה, לא פועלים כדי להצמיד את הקבוצה, לעשות ממש את כל החבר'ה בקומפרסיה כזאת יחד, אז הם עוזבים. העיקר כל הזמן לדאוג שאנחנו נהיה מיום ליום יותר צמודים.

שאלה: פרקטית, מה עושים עם זה?

מה עושים? קודם כול תבדוק, תמדוד כל יום האם יש לך היום יחס יותר עדין לחברים, יותר מתוך הלב - מאתמול?

תלמיד: זה כל העניין של התגברות. אי אפשר לממש את זה כל כך.

למה? דווקא לממש. אני רואה היום שאני לא התקדמתי בכך שיש לי כלפי החברים לב יותר פתוח, עדין, נטייה פנימית, אז אני דואג. מה יהיה לי, מתי אני אגיע למצב שאני מתחבר בלב שלי עם הלבבות של חברים? שאני ארגיש את הבורא, את כל האור העליון בתוך הלב המשותף שלנו?

תלמיד: בסדר. אבל - לא אם לא עשיתי היום מחר זה מטופל. חודשים נמשך המצב הזה.

לא, למה חודשים? אני לא רוצה לחכות חודשים. מי שדוחה את זה למחר, כמו שכתוב, אז יגלה את זה בעוד שנים.

תלמיד: זה בדיוק העניין של ההתגברות. איך לא להתחשב בסיבות או בשכל או בתביעות האלה, ויותר לעשות ופחות לחשוב? קשה לגייס כוח לכל תנועה שאתה עושה. אתה עושה את המינימום, אתה כבר שחוק.

זה עניין של כמות ואיכות. אתה נמצא בעבודה יותר איכותית, ולכן אתה נשחק מהמאמץ אפילו הכי קטן. אבל זה דווקא סימן להתקדמות.

נמשיך, נמשיך עוד. אבל זו לא סיבה לעזוב, כי אז אדם יורד לדרגת בהמה ולא נשאר לו כלום בחיים שלו ממה שלמד. הוא כאילו מעמיד תנאים לבורא, אם אתה לא עוזר לי, אז אני עוזב.

שאלה: כשאני שומע את תפילת החברים, איך הכי נכון להשתמש בה נכון, ומה חשוב שאני אוסיף?

אתה רוצה להידבק לזה בלב ונפש. אתה רוצה להתכלל שם, להידלל בתוך החברים. זו הפעולה הכי טובה שיכולה להיות מצידך כלפי החברים.

שאלה: שאלה על התקדמות. אם מיום ליום אתה מרגיש יותר ויותר רע במקום טוב, אם זה סימן שאתה לא עושה נכון.

זה סימן של התקדמות.

תלמיד: אפשר להסביר את זה?

לא, זה סימן של התקדמות.

תלמיד: אבל אם ההתקדמות זה להרגיש יותר ויותר רע, איך הבורא מצפה שנמשיך?

שאתה תעלה למעלה מהרגשת הרע.

תלמיד: איך לעשות את זה?

אל תהיה קשור, דבוק להרגשה שלך.

תלמיד: זה נשמע בלתי אפשרי.

זה אפשרי. אל תעשה לי כאן סצנות, זה אפשרי. תעשה את זה. ואין כאן מה להוסיף.

שאלה: נאמר קודם שלא נעשה פעולות שגרתיות. למה השינויים חשובים בעבודה?

שינויים חשובים בעבודה מפני שאנחנו רוצים לתקן את כל הכלי שלנו שהוא מאוד מגוון, כולל הרבה חלקים, ולכן אנחנו חייבים לעשות את כל השינויים וכמה שיותר מהר.

שאלה: אני גם רוצה לגעת בנושא שהחברים עוזבים, כיוון שגם לנו יש כזאת בעיה. אני חושב שזה בגלל שאנשים לא עוסקים בהפצה. כיוון שהחברים שכן עוסקים בהפצה, הם קשורים לחומרים ולפעולות שמחזיקות.

אני מסכים איתך. האנשים שנמצאים בפעולת ההפצה, בנתינת השיעורים לאחרים, הם ודאי שמתחזקים והולכים קדימה וזה מה שמחזיק אותם.

שאלה: אנחנו מתקרבים לכנס שהנושא שלו הוא "מלא לשמה ללשמה". בקטע מספר 7 נאמר שאנחנו צריכים לתקן את המסך, למה הכוונה בסוף הקטע במינוח "תיקון המסך הוא סוד לשמה"?

יש לך מגן ואתה מחזיק אותו, מעמיד אותו, כך שכל מה שבא אליך ורוצה לפגוע בך, יתקע קודם כל במגן, שהוא כמו איזה מיני קיר שנמצא לפניך, וזה נקרא "מסך". על ידי זה שאתה מעמיד אותו מתוך הרצון לקבל שלך, נגד הרצון לקבל שלך, לא נגד האויב, אלא האויב הפנימי שלך, יוצא שהמסך הזה פועל בצורה כזאת שהוא מרחיק אותך מהאויב, או מרחיק את האויב ממך, וכך אתה שומר על עצמך. זה עניין המסך.

כשנרכוש את המסך, נצטרך לעבוד על זה, לקבל כוח כך שנוכל לעבוד נגד הרצון לקבל שלנו עד כדי כך שנהפוך אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה הסבר טוב. איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו לבנות את המגן, כמו שהסברת עכשיו?

על ידי זה שבמקום להיות דבוק בי, בעצמי, אני דבוק בחברה. תנסה לעשות כאלה מעברים מעצמי לחברה, ואז תמצא בהרגשה איפה הלב שלך צריך להיות, כדי להיות תחת המגן הזה. המגן זה החברים, המגן זה החברה, שהיא עומדת איתך יחד והבורא ממלא אותה בכוח שלו.

תלמיד: כשאנחנו בונים את המגן הזה, כלפי אלו רצונות אנחנו בונים אותו, ממה אנחנו מנסים להתגונן?

המגן הוא נגד הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, שלא יפיל אותנו, שלא ישפיל אותנו, שלא יסחוף אותנו הצידה. אנחנו רוצים לעשות מגן בתוכנו, שנקרא צמצום, מסך ואור חוזר.

"צמצום" זה שאני לא רוצה לשמוע את הרצון לקבל המקורי שלי, "מסך" זה שאני דוחה את כל הלחצים שיכולים להגיע אליי מבחוץ כביכול, ו"אור חוזר" זה שאני מעלה את עצמי בפעולה שלי למצב של להשפיע. אני לא רק מגן על עצמי ולא רוצה לקבל שום דבר לעצמי, אלא אני בזה רוצה להשפיע לבעל הבית. אני כבר חושב איך על ידי צמצום ומסך אני יכול להשפיע לבעל הבית. זאת אומרת, להיכנס לקשר עם בעל הבית ולראות ולמדוד, מה אני עושה לו, איזה תענוג אני מזמין בו מהפעולה שלי, זה נקרא "אור חוזר".

עוד מעט נסיים ללמוד את הדברים האלה ואז ניגש ל"תלמוד עשר הספירות" ונלמד על מה מדובר שם. אז נלמד לא סתם מילים, כמו צמצום, מסך, אור חוזר וכל מיני אורות וכלים, אלא נלמד אותם כבר בהבנה הפנימית, מה קורה שם. אני מחכה לזמן הזה.

שאלה: איך להכין את עצמי למצב הזה בצורה טובה יותר, אולי כאיזה תרגיל במשך היום ובכלל כנוהל בחיים. איך להשתמש בזה במהלך היום?

תחשוב על זה, בכל דבר אתה יכול לצרף את החשבונות האלה.

שאלה: עוד על נושא החברים שמצבם לא טוב. יש לנו בעשירייה חברים שלא מגיעים לשיעור בוקר בכלל במשך תקופה, מבחינתם בגלל בעיות גשמיות, כמו בעיות שינה, ומאוד לא ברור מה אפשר ומה מותר לעשות במצב הזה.

צריכים לעזור להם ללכת לישון בכל רגע אפשרי. שלא יבזבזו את הזמן בערב או ביום אם יש להם הזדמנות לישון.

תלמיד: אני מתכוון שכבר נתנו עצות כאלה ומבחינתם אי אפשר, זה לא עובד, יש בעיה רפואית.

אין דבר כזה שאדם לא יכול לישון. אני הכרתי את הרב"ש במשך כל שעות היום והלילה לא הייתה לו שום בעיה, הוא היה הולך לשכב. אני לא חשבתי שהוא יכול לישון, אבל ברגע שהיה אפשר הלך ושכב, ולפעמים גם היה נרדם. ואם לא היה נרדם, אז היה משתדל לשכב ולנתק את עצמו מכל מיני מחשבות טורדניות יומיומיות.

תלמיד: אחרי שאמרנו את הדברים האלה החבר אומר "כן, אבל זו בעיה רפואית, אני איתה שנים, אני לא יכול לשנות את זה".

אבל הוא חייב לעשות את זה מפני שהקבוצה דורשת.

תלמיד: אבל החבר מרגיש שהוא לא מסוגל. עד לאן מותר לבקש?

מה הוא לא מסוגל, לשכב?

תלמיד: הוא אומר שהוא לא יכול לשנות את שעות השינה שלו כך שהוא יוכל להגיע לשיעור בוקר.

לא לשנות את שעות השינה, אנחנו לא מבקשים שישן, אנחנו מבקשים שלפי פקודת הקבוצה הוא ישכב.

תלמיד: עד כמה ההצלחה של דבר כזה תלויה בקבוצה ועד כמה היא תלויה בחבר עצמו?

אם הוא לא רוצה לקיים, אבל יקיים מפני שהקבוצה דורשת, הוא יצליח.

תלמיד: לפעמיים זה מרגיש שאם החבר רוצה לקבל עזרה אפשר לעזור לו, ואם הוא לא רוצה לקבל עזרה, אז אין גישה אליו מהעשירייה.

זו הבעיה. אם אין גישה אז אין גישה.

תלמיד: החברים האלה גם לא מגיעים למפגשים במהלך היום, אתה מרגיש שהחבר מנותק ואי אפשר להגיע אליו. מה עושים?

לא עושים כלום, לפעמים צריכים לעזוב אותו כי אחרת הוא בכלל יעזוב. אפילו אם הוא רק רשום והוא נמצא בקבוצה, ולא מגיע למפגשים, גם זה טוב, יבוא הזמן וזה ישתנה.

תלמיד: קודם גם אמרת שצריך לעזור לחבר, גם אם הוא אומר שהוא לא רוצה וכולי, וכולנו מבינים את זה. אז מתי כן חובה לנסות ומתי לעזוב, לחודש, לשנה?

החבר צריך לדעת שבכל זאת יש עליו איזה לחץ ויש מצידו איזו חובה כלפי הקבוצה, ובצורה כזאת חלקה, קטנה, שיש בכל זאת הרגשה כזאת שהוא חייב, לא לוחצים יותר מידי.

שאלה: קודם אמרת שכדי לבנות את המגן אני צריך לא להיות דבוק לעצמי אלא להיות דבוק לחברה. השאלה במה בדיוק אני נדבק לחברים, איזו נקודה משותפת יש בחברה שאני יכול להידבק בה?

אתה נדבק לחברים כדי לשמור על עצמך, כי אם אתה דבוק אליהם אתה נשמר מהרצון לקבל שלך. ככל שאתה מעמיד את עצמך כאויב ליצר הרע שלך כך אתה רואה את החברים שהם הכוח המכריע, הכוח העיקרי שעוזר לך להתנתק מעצמך ולהידבק בבורא, כי אחרי החברים עומד הבורא.

תלמיד: האויב הזה שהוא אני מזהה כל מיני דברים שבהם אני יכול להידבק בחברים, אבל חלק מהם כך וחלק כך ואז אני לא יודע מה לעשות.

העיקר שאתה מקלף את עצמך מעצמך.

שאלה: כתוב "לאלה שרוצים ללכת בדרכי התורה מבחינת דעת תורה", האם זה אומר שאת המסך אנחנו בונים יום יום ושאנחנו לומדים להשתמש במסך אז אנחנו הופכים להגיע לדעת התורה?

כן. אנחנו צריכים להשתדל לבנות מסך יום יום כאילו מחדש. ומסך אני בונה אך ורק בתנאי שאני נדבק לחברים ודרכם אני מקבל כוח העליון, הוא לא יכול לבוא אליי כי אם זה אני זו המלכות של המבנה, של עשר הספירות, של הנשמה, של הפרצוף שלנו, של הקבוצה שלנו, ואם אני מדבר על עצמי, אני צריך רק דרך חברים, רק דרך כל הספירות האלה, כל הכוחות האלה, אני יכול להיות מחובר לבורא.

לכן אני רואה את עצמי כמלכות ואותם כמו ט' ראשונות, הספירות של הפרצוף שדרכן אני מתקשר, אני מתאים את עצמי לבורא. וכך בצורה כזאת אנחנו מתקנים את עצמנו. וכל אחד ואחד כך מתקן את עצמו מהנקודה הפרטית, מהמלכות הפרטית שלו דרך החברה. כך יוצא לנו שהחברה היא משותפת בינינו וכל אחד נמצא במלכות הפרטית שלו. אבל ט' ראשונות כאילו שהן משותפות בינינו, הבורא פועל דרכן על כל אחד ואחד. ואז יוצא שבסופו של דבר אנחנו מקושרים דרך ט' ראשונות לבורא.

אנחנו צריכים עוד לדבר על זה, אבל אין כאן כל כך הרבה מילים, אנחנו עוד נלמד, וכשאנחנו נלמד תע"ס אז אתם תראו איך זה עובד, אבל לפני שאנחנו מרגישים את המערכת הזאת אם נתחיל ללמוד זה יהיה סתם כמו שאנחנו סופרים אותיות.

שאלה: כשאני מדביק את עצמי לעשירייה אני מגלה שהאגו הזה זה לא אני אלא משהו שדבוק אליי. אם אני מתחיל להגדיל את השנאה לאגו הזה שדבוק אליי, איך זה עוזר?

עד שאתה תרגיש שאתה רוצה להפטר ממנו ושאתה זורק אותו. וודאי שזה יהיה לזמן מה, ואחר כך שוב אתה רואה שהוא נמצא, אבל זה כבר יהיה השלב הבא.

שאלה: אם הבנתי נכון אז בעצם האני הרוחני שלי, הפרצוף הרוחני זה ההתכללות שלי בחברים, מחשבות, נטיות לחברים, ובלי זה אני פשוט רצון לקבל ואני צריך ממש להבדיל את עצמי כל הזמן מהרצון הזה.

כן.

שאלה: לפני כמה שאלות ענית שבזכות המסך אנחנו דוחים את כל ההפרעות שמגיעות אלינו, מדובר על כל מיני רצונות בעל מנת לקבל או שהמסך דוחה את כל ההפרעות בדרך?

הכול.

שאלה: להסתכל על העשירייה כמו על ט' ראשונות האם זה אומר שהתבטלתי כלפי החברים כמו אפס בפני אחד או שזה משהו יותר פרטני שאני צריך להבין איך כל ספירה צריכה להתבטל?

אני לא חושב שכדאי לנו כל כך להיכנס לדצנטרליזציה, לבירורים של המצבים האלה, אבל אנחנו נראה אחר כך איך אנחנו יכולים להשתתף עם התכונות הפרטיות שלנו להתכלל בתכונות הכלליות של החברים. סך הכול מה אנחנו פועלים? אנחנו פועלים כדי לגלות תכונות פרטיות של כל אחד ואחד ואיך הוא יכול לשלב אותם עם כל יתר התכונות של החברים. וכשאנחנו בונים את זה, אנחנו כבר בונים מהכלים השבורים שאנחנו כלולים מהם את החיבור הנכון על ידי המאור המחזיר למוטב. וכך אנחנו מקבלים כלי של אדם הראשון המתוקן. זה מה שקורה לנו. העבודה לפי הרעיון היא מאוד פשוטה, היא רק לא פשוטה בשבילנו כי זה על הרצונות שלנו, שאנחנו צריכים להשתתף נגד הרצון, אבל בעצם התהליך הוא תהליך די פשוט.

וודאי כשנכנסים בפנים אז אנחנו עוסקים בפסיכולוגיה פנימית רוחנית שלנו, קטנות, גדלות, כאלו וכאלו חלקים בפרצוף, קודם את זה, אחר כך את זה, יש כאן עניין של השבירות, השערות, יש הרבה פרטים, אבל זה סך הכול מבנה שנמצא בתוך האדם ויתגלה עקב השבירה ואנחנו צריכים לסדר את הדברים האלה, לחבר אותם כמו חלקים באיזו מערכת נגיד אלקטרונית או משהו. לא נורא, זה מתקדם. זה גם לוקח לנו זמן מפני שאנחנו לא מעכלים את זה בדרך השכל אלא גם דרך הרגש, עד שזה מתיישב, עד שאנחנו מבינים, מקבלים את זה, עד שהלב מסכים לזה.

תלמיד: נניח שיש לי כזאת תכונה פנימית שבגללה שום דבר לא מוצא חן בעיניי, לא רק החברים, בכלל אני לא אוהב אנשים. אם אני צריך לאהוב אותם ולסבול אותם כמו שכתוב כי הבורא עשה אותם כאלה, אז זה מה שנותן לי את המוטיבציה, זאת הסיבה לאהוב את החברים ואני לא מוצא שום סיבה אחרת?

זה סימן שיש לך נשמה נכונה, נולדת לתיקון, כי באמת אתה מבין שאין סיבה לאהוב את האנשים, אלא מפני מטרת הבריאה שהבורא כך קובע, ואתה מקבל את זה למעלה מהדעת אולי אפילו, ואז אתה הולך על זה.

תלמיד: אנחנו לומדים שמאהבת הבריות מגיעים לאהבת הבורא, ושני הדברים האלה צריכים להיות זהים, צריך לאהוב את החבר ואת הבורא באותה מידה. אבל יוצא שזה הפוך, שמגיעים מאהבת הבורא לאהבת החבר.

כן, זה עוד ישתנה, כי אתה בינתיים קובע ברצון האגואיסטי שלך, ובאגו שלך ודאי שנראה לך שהבורא יותר קרוב אליך מהחברים, ובכלל מכל הנבראים, ובכלל מהכול, ואם יש עם מי להיות בקשר זה רק עם הבורא, זה ברור. כי עדיין לא יצאת, לא עלית למעלה מהרצון לקבל שלך.

תלמיד: לדוגמה, כל פעם כשאני נכנס לקשר עם העשירייה אני מרגיש שמשהו בי לא בסדר, בחברים משהו לא בסדר, בקשר שלנו משהו לא בסדר. ואז בגלל שכל זה לא מוצא חן בעיני אני מתלונן לבורא בכל הדרכים האפשריות. אז אני נמצא בתפילה, אני פונה לבורא, או שאני פונה למישהו אחר?

מה שעובר בלב האדם, היינו בכלים שלו, ברצונות הפנימיים שלו, מגולה כלפי הבורא, זה ברור, כי "כל לבבות דורש ה'". ולכן אתה לא צריך להעלות אפילו את הרגשות שלך שבלב, זה גם כך נמצא בבורא. אלא שאתה רוצה לצרף את כל הפעולות שלך כלפי החברים שגם הן יהיו מכוונות לבורא.

שאלה: האם צריך לייצר מסך קודם כל לעשירייה, והאם זה בכלל אפשרי ואיך, או קודם כל לייצר מסך לעצמי?

לעשירייה אנחנו לא יכולים לעשות מסך, כל אחד יכול לבקש מלמעלה שיתנו לו כוח להיות תחת מסך כלפי עצמו, כלפי החברים, כלפי הבורא, כלפי האור העליון, אבל לא שאנחנו יכולים לבקש עבור כולם. אנחנו כן מתפללים כך, אבל אנחנו לא מקבלים כאלה כוחות.

קודם כל לעצמו ואחר כך לעשירייה, ואחר כך עבור כל העולם במידה שנצליח להתחבר עם אחרים. ה"מסך" נקרא "סוכת שלום", אנחנו נצטרך לבנות כזה מסך על כל הכלים השבורים של אדם הראשון, שכולם מתחברים ונכנסים תחת הסוכה.

שאלה: למה המערכת של שכר ועונש לא פועלת כך שהיא יכולה לשמור על החברים בעשירייה?

היא לא פועלת מפני שאנחנו צריכים להפעיל אותה. אנחנו צריכים להפעיל את המערכת, המערכת מוכנה לשימוש שלנו, על זה כתוב "אשר ברא אלוקים לעשות". כלומר, אנחנו צריכים להפעיל ואז זה יעבוד.

בלי התפילה שלנו ודאי שזה לא יעבוד. אם אנחנו רוצים להגיע למשהו ולא מצליחים, אז אנחנו צריכים לבדוק את התפילה שלנו, את הפניה שלנו, כי הכול מושג בכוח התפילה. אם יש לפנינו משהו שאנחנו צריכים להשיג ונמצאים לפניו בדרך, במדרגות, אם אנחנו לא משיגים אותו, אז התפילה שלנו, הבקשה שלנו לא נכונה, היא לא מפעילה את המערכת.

תלמיד: אם היינו עובדים נכון אז אף אחד לא היה צריך לעזוב את העשיריות, כי היינו בעצם שומרים על כולם, האם זה פגם שלנו?

לא, יש ויש. קודם כל יש אנשים שבאים ונדלקים כי נראה להם שהם באים לארגון שאפשר ללמוד בו איזה הוקוס פוקוס, איזה דברים סודיים, איך לרפא אנשים, ולעשות עוד כל מיני דברים. וכמה מהם הם אנשים עם נקודה שבלב אמיתית, שמוכנים להיות קשורים רק למטרת הבריאה, ולפחות מזה הם לא מוכנים? לכן יש ויש, וזה טבעי, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה"¹, כך כתוב. אז אין בזה משהו יוצא מן הכלל, אלא זה דווקא הכלל, "אדם אחד מאלף מצאתי".

שאלה: איך להגיב נכון, מה סדר הפעולות בתגובה נכונה?

זה שהוא מיושב בדעתו, מתחבר לחברים, עושה ביקורת על מה שעובר עליו, וכך לאט לאט מגבש את עניית התפילה. שכל מה שהוא מרגיש ומקבל הוא רואה כפנייה אליו מלמעלה, וכל מה שהוא חייב לעשות זה להעלות את המ"ן שלו מלמטה.

תלמיד: זאת נקודה מאוד מאוד רגישה, כי בסופו של דבר אתה פותר את עצמך ואומר אין עוד מלבדו, הוא הראשון, הוא האחרון, ואתה רק עם העשירייה, הקבוצה. ואז אתה מאבד את היגיעה.

מה פתאום, אתה נמצא במרכז הבריאה, כמו שהבורא אומר, "מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה", הוא נמצא בידיים שלנו. כל מה שהוא עשה זה כדי לתת לנו אפשרויות בבחירה חופשית, בערבות בינינו, בזה להעמיד את הבריאה בצורה נכונה, שהוא התחיל את הבריאה ואנחנו גומרים את הבריאה.

אתם מבינים על מה מדובר? מדובר על זה שכל הכוחות, אפשרויות, החלטות, הם בידינו, והבורא רק משחק איתנו כמו שאנחנו משחקים עם ילדים קטנים, כדי לעורר אותם, לגרות אותם, להמשיך במשחק ולהצליח.

תלמיד: אז איך כאן בנקודה הזאת אני מגיב נכון, באמת מכריע את הכף?

על זה אומרים לך שאתה צריך להיות מחובר לחברים ובתפילה נכונה לבורא, מהמקום שאתה נמצא. אין כאן כל כך הרבה דברים.

תלמיד: אז למה זה מרגיש כמו איזה סוד שאי אפשר לפרוץ אותו?

כי אתה לא מסתכל לכיוון הנכון.

תלמיד: איך להסתכל נכון?

איך אתה יכול להיות מחובר עם הקבוצה שלך כדי להביא אותם, להוביל אותם לדבקות בבורא.

תלמיד: להוביל אותם?

כן. אתה, והחבר שלך חושב מצידו, ועוד חבר חושב מצידו, וכך כל אחד ואחד מהספירה הפרטית שלו, אבל כולם משתמשים במלכות הכללית. אז יש לכם את המלכות הכללית שלכם, רצון לקבל הכללי, וספירות פרטיות שאתם מפעילים התקשרויות מיוחדות, מסוימות לבורא, ואז על ידי זה אתם לאט לאט, עוד קצת ועוד קצת מייצבים את החיבור. אתם תראו עד כמה זה יעבוד, זה כבר עובד רק עוד לא בהרגשה, זה עוד מוקדם.

תלמיד: אמרת שאלף נכנסים ואחד יוצא. יש לנו תפילות משותפות בעשירייה, אנחנו מנסים לבנות תפילות מתוך החיסרון, יש פה דוגמה שחברים דבוקים אליה מאוד חזק, ויש חברים שאו שהם לא מצליחים להשתתף בתפילות האלו, או שהם פשוט לא באים, אני לא יודע למה.

לפעמים אנו אומרים שלא משאירים אף אחד מאחור, אז יש פה איזה בלבול, כי יש לפני החברים דוגמה, ויש תפילה שאנחנו עושים, אבל יש חברים שלא מסוגלים להתמיד, להחזיק בזה או שהם לא רוצים.

הבלבול הוא בתוך הראשים שלכם, מפני שאתם רוצים לראות את התוצאות, ועוד לא גמרתם את העבודה. העבודה עצמה היא בתיקון הפנימי שלנו. לתקן את הרצונות והמחשבות שלנו, זה נקרא "מוח ולב", ואז בהתאם אנחנו מבינים מה קורה, רואים מה קורה, ומרגישים מה קורה. אבל אם עוד לא גמרנו את התיקון במוח ובלב, וכבר רוצים לראות את התוצאות, אז יש כאן בעיה. אנחנו לא רואים כלום, או רואים רק חלקים, חתיכות מהדברים, אז ודאי שזה לא מסתדר. לכן כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם"², כך אנחנו צריכים להתקדם. עוד קצת, ועוד קצת.

והטענות, זה יפה שיש טענות, בלי טענות לא הייתם יכולים להתקדם, אבל מה לעשות. אני שמח מכל הטענות שלכם, כי זה מראה שהלב בוער, ויש רצון, ויש דרישה. הבורא אוהב את הדברים האלה, הוא אוהב שלוחצים עליו, דורשים ממנו, אבל יחד עם זה צריכה להיות מידת סבלנות.

תלמיד: איך נופלים לידיים של החברים במצב רע כדי לא לברוח?

הידיים של חברים צריכות להיות מוכנות להחזיק את כולם, והקשר בינינו צריך להיות מוכן וקיים, ואנחנו צריכים לדעת איך משתמשים בכל מיני כוחות של החברה. יש בחברה אנשים עם יותר ביקורת, יש כאלו עם יותר קו חיבור, או עם יותר נטייה לידע, או נטייה לסעודות ולטיולים. אנחנו צריכים לשלב את כל הדברים, והעיקר שפנימיות החברה תהיה בכל זאת חמה ויציבה. העיקר "חוץ מצא", לא להתרחק. וכאן בלא להתרחק יש דברים עדינים, שאני יכול לא להגיע, לא לצאת ולא להיכנס.

כתוב "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך³" , האדם צריך לראות עד כמה הוא יוצא או לא יוצא מהחיבור של העשירייה. עד כמה יום יום אתה יכול להוסיף לזה לפחות עוד סנטימטר אחד, עוד משהו, וכך במשך הזמן תוכל להרגיש איזו דרך ארוכה עשית.

שאלה: מה זה אומר להיות כל הזמן בנטייה להתחבר, זה לגלות ולברר בעצמי או לברר דווקא יחד בעשירייה?

גם וגם, אבל קודם כל לבד. אני רוצה לראות כל רגע ורגע, אולי כל רגע ורגע זה מוגזם, אבל לראות כל הזמן שאנו נמצאים בכל זאת בהתקרבות זה אל זה, התקרבות רגשית, התקרבות עניינית ומטרתית.

שאלה: האם ככל שנהיה יותר בערבות ככה נדע טוב יותר לפעול לכיוון הלשמה?

לשמה מתגלה רק בערבות. תקרא את מאמר "הערבות" שוב, ותראה מה זה ערבות, זו צורת החברה המתוקנת והמחוברת שמגלה את הבורא בתוכה.

שאלה: איך להתגבר על עצלות בעבודה?

להבין שהבורא שבר אותנו בכוונה, כדי שנגיע לחיבור, לערבות של כלים שבורים, ואז כשאנחנו מגיעים לחיבור בין הכלים השבורים, אנחנו מרגישים בעביות שיש בין הכלים. כשרוצים לחבר את השברים כמו קודם, כמו לפני שבירת האדם הראשון, אנחנו מגלים את הבורא, את האור העליון, את המערכת הגדולה פי תר"ך פעמים יותר מקודם. כל המצבים האלו קיימים בשבילנו, כדי שנברר את הדברים, ונעלה לדרגה משלנו, מבור עמוק להר גבוה.

שאלה: האם חוזק המסך תלוי במידת ההתכללות שלי בחברים שבעשירייה?

כן בלבד, רק בזה.

שאלה: מה זה אומר לשמח את הבורא ולהיות באהבה אליו? מה זה אומר שאנחנו מביאים לו, מחזירים לו כלים, אם אנחנו לא יכולים לבטל את שליטת הטבע שלנו בשום אופן?

אנחנו רוצים להחזיר לבורא את היחס היפה שאנחנו מגלים ממנו אלינו.

שאלה: האם לפגום בקדושה זה כשמגיעות אליי מחשבות על לברוח מהקשר, או כשאני לא עושה דבר כדי להתעלות מעל הירידות?

זה כשאני לא עושה מה שתלוי בי, זה נקרא לפגום בקשר, אבל לא כשמגיעות כל מיני קושיות, ובעיות, זה נקרא דווקא הזמנה לקדם, לקדש את הקשר.

שאלה: איך אדם צדיק יכול לרצות לפגוע בקדושה?

לפעמים קורה שאדם נמצא בדרגת צדיק, ואחר כך כמו שכתוב "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"⁴. מגיע לו מצב של חטא מלמעלה כדי להפיל אותו, כדי שהוא יעלה שוב ושוב.

שאלה: למה נותנים לאדם רצון לפגוע בקדושה, איך בכלל אפשר לפגוע בקדושה?

כדי שאחר כך הוא יתקן את הפגם הזה, כי על ידי נפילות ועליות אנחנו מקדמים את עצמנו, ומתקנים את עצמנו.

שאלה: כתוב בקטע 7, "והבחירה הזאת שייכת דווקא לאלו שרוצים ללכת בדרכי התורה בבחינת דעת תורה". מה זה אומר בבחינת דעת תורה?

בבחינת דעת תורה זה נקרא שאנחנו רוצים להיות בהשפעה, בחיבור ובדבקות בינינו ובבורא, ואז מתגלה אור שנקרא "דעת תורה" כתר, חכמה, בינה, ודעת.

שאלה: שמעתי ממך שהמסך המגן צריך להיות מכוון פנימה, איך זה קורה בעבודה של האדם?

המסך צריך להיות מכוון לחיבור בינינו, כדי שנבנה את כלי הפרטי שלנו, את העשירייה, את הנשמה הפרטית, ושם נגלה את אור הנשמה. זה נקרא שאנחנו נמצאים בצורה מתוקנת שלמה, בלהשפיע על מנת להשפיע, ואז מתוך דרגת הנשמה אנחנו עולים לדרגות חיה ויחידה, ודרכנו יכולים להשפיע לזולת, לכולם, ואז אנחנו מגיעים לגמר התיקון הפרטי.

תלמידה: אז מה זה אומר לכוון את המגן הזה פנימה בעבודה?

פנימה בעבודה, נראה לי שהם מתכוונים לזה שבינתיים אנו מתקנים את עצמנו, אז ככל שהגענו למצב של צדיק שאינו גמור, זאת אומרת כשמגיעים לבינה, לדרגת הבינה, אנחנו עדיין נמצאים בתיקונים.

שאלה: האם המסך משותף לעשירייה, או שהוא אישי לכל אחד?

המסך הוא גם אישי לכל אחד, וגם משותף בעשירייה, גם וגם.

תלמידה: אם הוא משותף, איך אני יכולה לקדם את החברות שלי, את העשירייה, ולהעלות את הרמה של העשירייה?

כולנו קשורים זה לזה, אף אחד לא יכול לתקן את עצמו אלא כשהוא עובר דרך כולם בקבוצה, בעשירייה. לכן אין כאן מצב שמישהו מתקן משהו, והשני לא. אנחנו עדיין לא מרגישים, עוד לא הגענו למצב שאנו מרגישים עד כמה כולנו תלויים זה בזה. כי הנשמה היא נשמה אחת, ואם מישהו מתרשל בתיקון שלה, אז הפגם הזה עליי, וככה כל אחד על כולם.

שאלה: יש חברות שצופות בשיעורים בלילה עם כולם, ויש כאלה שצופות בהקלטות במהלך היום. האם יש הבדל באיכות האורות המתקבלת מהמקור?

כן, אבל מחוסר ברירה, שכל אחת תצפה בזמן שיש לה. זה נכון לגבי נשים בכלל, בגלל שכל אישה זה בית. לכן אנחנו לא יכולים להגיד שהן חייבות ללמוד בזמנים שכולנו לומדים.

שאלה: אצל נשים כל הגישה של דרישה מהחברות להגביר נוכחות בעשירייה היא מאוד זהירה, וכמעט לא קיימת. יוצא לפעמים שנשים שרוצות קשר יותר אינטנסיבי, נכנסות להשהיה, מחכות שמשהו יקרה, ואז נתחיל להרגיש יותר את העשירייה. מה אתה יכול להמליץ לנשים שרוצות להרגיש יותר עבודה בתוך העשירייה?

שיעבדו יותר, מה זאת אומרת? כל אחת יכולה להרגיש לפי ההשקעה שלה. מה אפשר לעשות, או שאני לא מבין שאלה.

תלמידה: הן פחות יכולות לדרוש אחת מהשנייה.

אני חושב שנשים שבאמת נמצאות בתוך העבודה הרוחנית שלהן, לא דורשות מהאחרות, אין להן לזה לא זמן, ולא ראש.

שאלה: אומרים לנו שאנחנו בונים את הבורא, האם לפי ההשגה במהלך לא לשמה לכל אדם יש תפיסה משלו לגבי הבורא?

ודאי שיש לכל אחד, זה בטוח. אבל מה זאת אומרת שאנחנו בונים את הבורא? אנחנו בונים את המערכת שדרכה עובר האור המחזיר למוטב ומחבר את החלקים השבורים של המערכת להיות יחד כמערכת אחת, וכל מה שמתגלה בתוך המערכת הזאת נקרא "בורא".

שאלה: כאשר אנחנו נמצאים במצב ירידה עלינו לקבל את זה כי זה בא מהבורא, ולעומת זאת אסור לנו לקבל את זה ועלינו לצאת מהמצב. איך משלבים את שתי הנטיות האלו?

אנחנו תמיד נמצאים בתהליך הרוחני בשתי נטיות, בתנועות הפוכות כמו קבלה והשפעה, ומזה נובע כל מה שיש בנו, ואנחנו נמצאים בתכונות, בכוחות, בכוונות, תמיד הפוכים.

רק אם אנחנו מעבירים את כול הכלים שלנו ללקבל על מנת להשפיע, כלומר משתמשים בכל הרצון לקבל שלנו כולו בכוונה על מנת להשפיע, אז אנחנו מגיעים למצב שנעשה לילה כיום וחושך כאור, חשיכה כאורה יאיר, ואז אנחנו מגיעים לגמר התיקון. לפני זה תמיד יש לנו התנגשויות, כמו מלחמות המשיח וכל מיני בעיות אחרות. אנחנו נרגיש עד כמה הדברים האלה עוד לא מסתדרים בעיקר לפני גמר התיקון, איך לשלב יחד את הכלים הכי גדולים, זאת תהיה הבעיה.

שאלה: למה אהבת הבריות מביאה את האדם לאהבת ה'?

אהבת הבריות מביאה את האדם לאהבת ה' מפני שהיא מזמינה אורות של חיבור. בתוך אורות החיבור, כשאנחנו מקרבים רצונות שונים, אנחנו מקרבים אותם גם למקור האחד שלהם, לאחד יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, ואז אנחנו מגלים את הבורא.

מה שאנחנו מגלים כשאנחנו מחברים את כל התכונות שלנו, זה עד כמה אנחנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, בנושא אחד, במטרה אחת, ובהתאם לזה אנחנו מגלים את הבורא האחד שלנו.

שאלה: האם נוכל לומר שההשפעה הנכונה היא כשהיא באה מהלב ולא מהשכל?

כן, ההשפעה הנכונה מורגשת בלב.

שאלה: שמעתי שאנחנו בונים מסך כדי להגן על עצמנו מהאור העליון, מהבורא. מה זה אומר שאנחנו מגנים על עצמנו בעזרת המסך מהבורא, מהאור העליון? הרי הבורא פועל עלינו תמיד ללא קשר לרצון שלנו, אנחנו מבקשים מהאור דווקא שיבוא ויתקן אותנו.

אנחנו צריכים לעשות כלפי הבורא פעולות של צמצום, מסך ואור חוזר. הצמצום הוא על הרצון לקבל עצמו, מסך הוא בין הרצון לקבל שלנו לאור העליון, ואור חוזר זה כשיש לנו יכולת לעבוד עם התענוג שמגיע בעל מנת להשפיע. לכן אין לנו ברירה אנחנו חייבים לעבוד עם המסכים. צמצום ומסך, ואור חוזר הוא כבר תוצאה מהמסך.

שאלה: האם מצבים של חיים ומוות רוחניים עוברים בכל המדרגות או שהם הכי מסוכנים לפני המחסום?

לא הייתי אומר שהם מסוכנים או לא מסוכנים. אנחנו מקבלים מלמעלה כל דבר בזמנו ואין לנו ממה לפחד. אם אנחנו מקיימים את תנאי הקשר בקבוצה, אז אין לנו שום בעיה לשמור על עצמנו ולא ליפול לפח.

שאלה: ברגע שהחברות מגיעות לבקשה אמיתית לעבוד לשמה דרך החברות לבורא, האם יש כוח מיוחד שמחזיק אותן ערבות זו לזו והן כבר לא יכולות ליפול מהעשירייה?

כן.

שאלה: האם ניתן להתפלל בנפרד, ואדם יכול לגדול רק בעשירייה, יחד?

טוב יותר גם להתפלל יחד, גם לגדול יחד והכול בעשירייה.

שאלה: איך נכון לעזור לחברה שהיא בנפילה? רחמים בדרך כלל מחלישים והתייחסות אחרת מעצבנת, איך נותנים כוח לחברה?

אני חושב שצריך גם לדבר עם החברה וגם לדבר על זה בין החברות.

(סוף השיעור)

---

1. "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" (ויקרא רבה פרשה ב פסקה א': בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד. הה”ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב] (קהלת ז’) אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי)↩

2. "כי שבע, יפול צדיק וקם; ורשעים, יכשלו ברעה "(משלי כ”ד, ט”ז)↩

3. "שפטים ושטרים, תתן-לך בכל-שעריך, אשר יהוה אלהיך נתן לך, לשבטיך; ושפטו את-העם, משפט-צדק." (דברים, ט"ז, י"ח)↩

4. קהלת ז’, כ’↩