שיעור בוקר 30.06.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה"

תלמיד: בערך בעוד חודש זה י"ז בתמוז ומיד אחריו אנחנו מגיעים לתשעה באב, ימים של אבל, ימים שמדברים בעם בכל נושא שנאת חינם, ומי כמונו יש לנו יכולת להעביר את המסרים של, איך אנחנו מגיעים משנאת חינם לאהבת אחים. והיינו רוצים לדבר על כל האנטישמיות שקורית בעולם, ולדבר על כל המצב האקטואלי של מדינת ישראל, ולכן אנחנו רוצים להתחיל עכשיו ללמוד את המאמר "הגלות והגאולה", שהוא די מסכם בתמציתיות את כל הבעיה והפתרון לפי בעל הסולם, ויש עוד חומרים שבקרוב עוד יוכנו לנו.

והמטרה היא שעכשיו נלמד כדי להתחיל לעורר את זה עוד לפני הזמן, כדי שיהיה לנו מספיק זמן ליצור תוכן עבור עיתון לקהל הרחב, תוכן עבור קמפיין אינטרנטי, ובכלל תוכן שאנחנו נתרשם ונתפעל כי זה באמת השינוי האמיתי.

אני מצטרף לחבר שאומר שכל אחד חייב לראות כאן הזדמנות להביע את עצמו בעניין הזה של גלות, גאולה, איום, שנאה. למדנו על זה, דיברנו על זה הרבה, מאיפה זה בא, למה זה דווקא דרך עם ישראל, מה הפתרון, למה העולם צריך את השנאה הזאת, למה אנחנו מכבדים את השנאה, ועד כמה היא עוזרת לנו להיות מרוכזים ולא להתפזר וממש לטבוע שם בין כל מיליארדי האנשים, וכולי.

זאת אומרת, כל הנושא הזה הוא נושא מאוד רחב, לא שייך דווקא לעם ישראל או ליהודים, הוא שייך לכל המציאות, גם הגשמית וגם הרוחנית, ולכן צריכים לראות את זה בצורה יותר רחבה ולהשתדל להביא את התמונה השלמה של כל העולמות, כל המציאות, איך שזה מתפשט מלמעלה למטה ומתחילת הבריאה עד גמר התיקון, ואיך אנחנו משפיעים בעבודה שלנו כאן דווקא ממטה למעלה וגורמים לזירוז התיקון, היינו, דוחפים את העולם ללכת בדרך "אחישנה" ולא "בעתו".

כל החיים שלנו, הגורל שלנו, כול זה תלוי איך אנחנו מקבלים נכון את המושגים האלה, "גלות" ו"גאולה", לא בצורה הגשמית אלא בצורה הרוחנית השלמה.

אם ישנן איזה רשימות לאנשים ורוצים לכתוב, בבקשה לשלוח לחבר שמרכז, כי אנחנו רוצים לעשות עיתון לקראת הימים האלו של תשעה באב, שזה יהיה דווקא על ידי התיקון היום הכי שמח לעם ישראל ולכל העולם.

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה).

והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).

הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה.

ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים."

שאלה: בפסקה הראשונה מתואר פה שישראל נמצאים בגלות, מעורבבים בכל הגויים, וזה לא ברור, אנחנו יודעים שהגאולה זה שחזרנו לארץ ישראל.

שישראל נמצאים בגלות, יש לי עכשיו מחשבות על "אוכל", "מין", "משפחה", "כסף", "כבוד", "מושכלות", בכל מיני צורות, לכל מיני כיוונים. עד כדי כך שהם ממלאים לי את כל שדה הראייה שלי והמוח שלי והרצונות שלי, וכל הזמן הם מצטיירים לפניי, בשדה הראייה שלי וזהו. אני לא רוצה לצייר לכם את זה כי אתם תימשכו אחרי זה וזה יהיה עוד יותר גרוע, אבל זה מה שיש.

אבל יש לי גם נקודה שבלב, שאותה אני לפעמים מרגיש שמושכת אותי למשמעות החיים, בצורה אגואיסטית, ואני רוצה לגלות מה מהות החיים, מטרת החיים, מה קורה לי. אני לא רוצה סתם לחיות וסתם למות. מצד אחד אם אני חי אני מסכים עם זה שאני רוצה לחיות טוב, להעביר את החיים שלי בתענוגים, אבל מצד שני אני לא רוצה שהתענוגים הלאה ימלאו לי את כל החיים ואז אני אגמור בעוד כך וכך שנים ללא שום תוצאה. אני רוצה למרות התענוגים שאני מקבל לקבל גם תוצאה יפה מהחיים.

אם כך, זה מכניס לי איזו צרה, שאין לי משהו שאני צריך להשיג. מכל מקום אני מרגיש תענוגים, תענוגים, תענוגים, מצד אחד, ומצד שני יחד עם זה כל הזמן אני נמצא בהרגשה "אבל אין לי, אין לי, מה יהיה עם זה, מה יהיה עם זה, עם החיים שלי, המהות שלי, עם זה שאני גומר את הדברים האלה בהפסד לגמרי. אני עכשיו כאילו קיבלתי איזה סם חיים שמבלבל אותי כמו איזו נרגילה או אל.אס.די או מריחואנה, לא חשוב מה, ואז אני מרגיש טוב ויפה אבל זה שקר, מה לעשות.

הייתי רוצה להיות עכשיו בשקר הנעים, המתוק, הוורוד הזה, הכול ממש לפי כל מה שאני רוצה שיהיה, למלאות לי את כל הרצונות בתענוגים, מצד אחד, מצד שני, שיחד עם זה אני אשיג חיים כאלה נצחיים, גדולים, רציניים וכן הלאה. זאת אומרת גם את זה. איך אנחנו יכולים לשלב זה עם זה יחד? זה בעצם מה שאני רוצה. אני גיליתי לך את הרצון האמיתי שלי. מה אתה ממליץ לי? אתה מסכים עימו?

תלמיד: מסכים לחלוטין שזה הגלות, אבל בכל זאת איך אנחנו מסבירים על המהלך ההיסטוריה הזה שקרה פה ב-48, שחזרנו למדינה? איך מסבירים את זה שזו לא הגאולה בה' הידיעה. באיזה מצב אנחנו?

היו לנו ב-1948 כל מיני מפקדים בכירים שבלבלו את המצב. זה מה שקיבלת היום.

תלמיד: אנחנו צריכים לראות את הבלבול הזה כהזדמנות, מה אנחנו מספרים, מה השלב הבא?

מה השלב הבא, בשנת 1948 זה היה טוב, יש שיר כזה, "חמסינים ומשלט", היה הכול בסדר.

ההשגחה העליונה הביאה אותנו לכל מיני סיבובים, ופתאום גילינו שאנחנו נמצאים במדינה גדולה ולא ציפינו שיהיה לנו כך. אחר כך ב-1948 עד 1967 זה בכלל..

ב-1967 הייתה מכה, קיבלנו שטח שלא ידענו מה לעשות עימו. קיבלנו תוספת אוכלוסייה, שלא ידענו מה לעשות עימה. בעצמנו לא היינו מוכנים לזה, זה גרם לנו לעצירה מאוד גדולה, בהתפתחות הטכנולוגית, טכנית, כי קיבלנו המון כוח זול ופשוט ולא היינו צריכים לפתח טכנולוגיה, לבנייה החדשה, לכל דבר. וזה עצר אותנו מאוד, עד שהתגברנו על זה והיינו צריכים בכל זאת להתחיל לפתח את כל הטכנולוגיה והחיים החדשים במסגרת חדשה.

מלחמת 67 הייתה מכה גדולה, התחלנו להרגיש את עצמנו גאוותנים גדולים, מוצלחים, לצפצף על כולם. לא לפחד משום דבר, הגאווה עלתה. זו מכה של הכרת הרע שהייתה צריכה להיות, אבל מתי הגענו להכרת הרע הזאת? עד היום לא הגענו.

בכל החיים שלנו בארץ ישראל אפשר להגיד שסך הכול הבורא מלמד אותנו מפעם לפעם עד כמה אנחנו יכולים להיות יותר גדולים, חזקים, עשירים, חכמים, וזה לא עוזר לנו, אנחנו בכל זאת נגיע למצב שאנחנו נהיה ככבש בין כל הזאבים, שאין לו לאן להימלט.

זאת ההיסטוריה שלנו, וגם עכשיו עם כל [חברות] ההיטק, עם כל הדברים האלה, אנחנו עוד מעט נרגיש עד כמה שלעומת כל העולם אנחנו [חסרי אונים] היום אנחנו מרגישים שאנחנו מעצמה טכנולוגית, מעצמה גדולה. זה רק כדי להעלות אותנו כמו ברכבת הרים. זה להעלות אותך כדי לזרוק אותך למטה. זאת רכבת הרים. לכן אנחנו נמצאים עכשיו ברכבת הרים שתהיה מאוד מאוד קשה, כי יחד עם זה גם העולם נכנס לחושך, העולם מאבד את היציבות שלו, אין לו מערכות שבולמות את כל הזעזועים הגדולים, הפיננסים, הקשרים בין המדינות וכן הלאה. יחד עם זה ההתקשרות היא מאוד צמודה בין כולם. אני לא רואה מצב טוב.

זה טוב לנו אם אנחנו נהיה מוכנים להפצה. אבל אנחנו צריכים להכין את עצמנו.

תלמיד: אז החזירו אותנו לארץ הזו לממש את תפקיד עם ישראל.

כן.

שאלה: אז למה הנקודה הזו במזרח התיכון חשובה? פעם באיזו תכנית שמעתי אותך אומר, שיש צינורות רוחניים מאוד מיוחדים בארץ הזו, האם בארץ הזו יהיה יותר קל לעשות את התיקון מאשר חלילה, שוב פעם בגלות?

כן. כנגד ענף ושורש אין מקום יותר מתאים לתיקון מארץ ישראל. עד כדי כך, שממש, ירושלים, צפת, טבריה, כל המקומות האלו הם משהו מיוחד. משהו בכל זאת מיוחד. אנחנו נסענו עם רב"ש לטייל בכל המקומות האלה, הוא בכל זאת התרשם מהם. ישנם כאלה שלא, ישנם כאלה שכן, ראיתי את זה. בטוח שאת התיקון הכי קל לעשות בארץ ישראל.

"וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן".

במקום להשתמש בחיים האלו כדי לעלות לדרגת החיים העליונים, הרוחניים, לדרגת הכוחות המנהלים אותנו, העדיפו להישאר בענפים. ודווקא בענפים של הכוחות האגואיסטים, הרעים, העיקר שנוח וטוב להם ככה, ורובם הסכימו לזה. אבל חלק קטן בכל זאת הלך אחרי הנביאים, זה היה בחורבן בית ראשון. זאת אומרת בהדרגה עם ישראל במשך הזמן ויתר וויתר על הרעיון הרוחני, אמנם שידעו, הבינו, אבל אמרו לא יכולים, כמו שאנחנו רואים גם עכשיו.

"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל".

זה נעשה בהדרגה. בתקופת בית ראשון היו מלכים וקצינים כנגד נביאים, המלכים והקצינים היו האגואיסטים והנביאים היו כאילו יותר על מנת להשפיע, זו הייתה אז החלוקה ביניהם. בכל זאת זה הגיע לגלות בבל, אבל אחר כך מגלות בבל כשחזרו, המשיכו את המאבק על "לשמה", חייבים "לשמה" או לא חייבים "לשמה". ואז הם התחלקו לפי שתי קבוצות, פרושים וצדוקים, הפרושים היו המקובלים שנלחמו על "לשמה", שחייבים לעבוד "לשמה", "לשמה" אמיתי, והצדוקים אמרו, מספיקות לנו הפעולות הגשמיות שאנחנו עושים, תורה ומצוות זה מה שאנחנו מבינים, ספר התורה, לימוד הספר זה נקרא "תורה", וה"מצוות" זה נקרא שאנחנו מקיימים מה שאנחנו צריכים בחיים שלנו, ברמה הזאת להתקיים ולא שעל ידי כל מצווה ומצווה אני עולה לקראת הבורא. ואז התחלקו לפרושים וצדוקים, מקובלים ודתיים, וכך זה היה עד חורבן הבית השני.

שאלה: האם אפשר להבהיר מה בכל זאת ההבדל בין בית ראשון ושני. אנחנו יודעים שהבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. והראשון?

כל המלחמות הן מלחמות עד כמה צריכים להיות ב"לשמה" וב"לא לשמה". העניין שם היה, האם העשירות, הגבורה, זאת אומרת מקומות במשטר, בחברה, מפריעים להם או לא. ואז הם התחלקו למלכים וקצינים, אלה שנמשכו לתפוס את הממסד, את המדינה, את השליטה. והיו כאלה שהשתייכו לנביאים, "אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו לא צריכים לקיים את החברה שלנו דרך הגשמיות, אלא רק מתוך רוחניות". ואז שתי הגישות, הפילוסופיות האלו, היו בהתנגשות זו עם זו. או שאני הולך לחינוך העם ולהעלות אותו לדרגות שהם יידעו ויקיימו מתוך רצון את פקודת הבורא וכן הלאה, אלה הנביאים. והקצינים והעשירים והמלכים אמרו, לא, אנחנו צריכים לעשות את זה בכוח ולהכניס לכל האומה את הסדר שהם צריכים כך וכך לעבוד. זאת אומרת, לא לעבוד על העם על ידי שאתה מעלה את המודעות שלהם ומקרב אותם לבורא, שהם צריכים מתוך זה לעלות ולקיים את הכול, אלא לקיים על ידי פקודות. לכן אחרי הגלות כשהם חזרו, אלו שתמכו ברוחניות בבית ראשון, הפכו להיות פרושים בבית שני ואלה שהיו קצינים, שחשבו שעל ידי הממשל הם יכולים לסדר את האומה, הפכו לצדוקים.

שאלה: מוסיפים בתלמוד שבבית ראשון הייתה שנאת חינם רק בין המנהיגים ולא בתוך העם. ובכל זאת זה גרם לחורבן.

הם הבינו יותר מה העניין. גם אלו וגם אלו. אבל בכל זאת קשה לנו להבין, כי אלו ואלו היו בעלי השגה. אבל חשבו מה לעשות כי בכל זאת יש לנו את ירידת הדורות, איך יותר נחזיק את הכול, על ידי חינוך או על ידי משטר.

עמדת מקורות: תוספת קטנה מבבלי, מסכת יומא:

"במקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו. עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם"¹.

כן, שזה יותר גרוע מכל העבירות הקודמות.

שאלה: כל עם ישראל יצטרך לדעת מה זה "לשמה"? או שרק קבוצה מאוד קטנה תתעסק בזה?

בדרך כלל לא. לא צריכים לפתוח לאדם, "אל תשים מכשול לפני עיוור". אם הוא לא יכול לעבור אותו, אין לו אפשרות, אין לו סביבה, אין לו כוחות נפש, לא מפותח, גם שכלית צריך להיות מפותח, בסך הכול, הוא צריך להיות מוכן מהרבה בחינות, אז לא. זה מצד אחד.

ומצד שני, בכל זאת אנחנו צריכים להבין שלאט לאט צריך לקרב את העניין הזה. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". בפרט אם אנחנו מדברים על עם ישראל, אז ודאי שצריכים לדעת כולם, עד כמה שהם יכולים להבין בכלל שזה קיים. אתה לא יכול לבוא למישהו ברחוב ולשאול, אתה יודע מה זה לשמה? הוא יגיד לך "לימדו אותי שזה להביא לפני שבת זר פרחים לאשתי, זה נקרא "לשמה", כל מיני דברים כאלה. אם אני לומד תורה, זה נקרא "לשמה". ומה זה לימוד תורה לא "לשמה". אין דבר כזה, לימוד תורה "לא לשמה". אם אתה ישראל, אם אתה לומד תורה, בטוח שזה לשמה. אז אם אתה פותח את הדברים האלה קצת יותר, אתה חייב לדעת איך להסביר אותם בצורה שתהיה ברורה לו מההתחלה עד הסוף.

תלמיד: אפשר להגיע לגאולה בלי שילמדו לשמה? יש כזה דבר, גאולה בלי לשמה?

מה זה גאולה?

תלמיד: להגיע לגאולה. כל המאמר הזה הוא מגלות לגאולה.

אני לא שואל אותך על המאמר, אני שואל מה זה גאולה.

תלמיד: להיות דומה לתכונת ההשפעה, להתחבר, כל מה שאנחנו לומדים.

כן, יופי. תגיע לתכונת ההשפעה, לאהבה, לחיבור.

תלמיד: אפשר להגיע לשם בלי להגיע ללשמה? ללשמה האמיתי שהזכרת קודם.

מה זה לשמה?

תלמיד: אני לא יודע. אתה אמרת שצריך להגיע ללשמה אמיתי, לא סתם ללמוד תורה.

לשמה אמיתי זה לאהבה, זה לחיבור, זה לשמה. אלא מה עוד?

תלמיד: מה שאני מנסה לשאול זה כמה אנחנו צריכים להסביר וכמה אנחנו צריכים פשוט להתעסק בזה?

אנחנו צריכים להתעסק ואנחנו צריכים להסביר.

קריין: כותרת "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי".

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות," תחרות, בקיצור, כל הזמן תחרות. אני יותר מהאחרים. "ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

שאלה: אפשר לקלף את השכבה התורנית הזאת שהוא מדבר עליה? כי זה נשמע איזה מאבק כזה בין הדתיים. איפה אנחנו רואים היום את המאבק הזה בחברה הישראלית בין הצדוקים לפרושים, איפה זה בא לידי ביטוי היום?

היום אין לך שום מאבק, חוץ ממאבק עבור מספר השרים בכנסת ישראל המכובדת, הנכבדה. אף מאבק אחר אין. רק מאבק של גאווה, חשבון, כסף וזהו. אז מה אתה שואל?

תלמיד: על מה המאמר הזה מדבר, על היסטוריה, על ימי בית המקדש, על ימים עברו או שהוא אקטואלי לימינו? יש לו קשר לימינו?

אם אתה מדבר על המאבק, זה לא רלוונטי לימינו, כי הוא מדבר על מאבקים אידיאולוגיים, על מאבקים שמדברים אפילו על לשמה ולא לשמה, על כיוונים ששייכים לאיזו שייכות לרוחניות. אצלנו כבר אין, אנחנו נמצאים כבר בירידת הדורות, כולם מסכימים לזה שאנחנו נמצאים בירידת הדורות. ובדורות שלנו אין כאן מאבק אידיאולוגי ממש, אלא כל אחד נמצא במאבק על שליטתו.

והשליטה שלו היא שליטה בעקרונות שלו שהוא קבע שככה טוב לו, שבזה הוא מחזיק את השליטה, מחזיק את השלטון. תופס חלק ממנו ואז הוא מבטיח לעצמו, לאוכלוסייה שלו, קיום. כך שהם לא יתפזרו, ושהוא יוכל לחלק להם מתנות, ואז הם יתקבצו יותר ויותר ויבואו אליו עוד קהלים וכן הלאה. זה היום המאבק, ללא שום קשר לאידיאולוגיה. תן לי היום מיליארד דולר ואתה תראה עד כמה אני יכול לעשות מעצמי גורו עם חצי מאוכלוסיית ישראל שיהיו תחתיי פשוט נאמנים מה שנקרא, מצביעים לי, מביאים אותי. חוץ מכסף לא צריכים כלום.

תלמיד: מה קורה הלאה מהנקודה הזאת, מנקודת השפל הזאת?

אנחנו לא נמצאים היום בדברים האלה. לכן כל המאבקים האלו, כל שדה המאבק שבו הם נמצאים, הון, שלטון וכן הלאה, זה לא שלנו, כי שם אין עניין אידיאולוגי. ולהתחיל לשחק בשדה שלהם, שהוא נטול לגמרי מהאידיאולוגיה של לשמה, "מי לה' אלי", אין לנו שם מקום. פשוט אף אחד לא יסתכל עליך.

כי כל האנשים שנמצאים נגיד בממשלה, הם נלחמים עבור שליטה. ואחרי שליטה הם רוצים רק לשלוט בכל מיני הבחנות גשמיות, ארציות. לחלק לקהל שלהם כמה שיותר כדי לחזק אותה הקבוצה שתמכה בהם ולהרחיב אותה. זה סך הכול מה שהם חושבים. אין כאן לאף אחד מטרה אידיאולוגית, ולכן אין לנו מה לעשות בממשלה, אין.

תלמיד: לאורך ההיסטוריה רואים שהקצינים, העשירים, השליטים, שולטים.

זה היה עד כה מפני שהייתה ירידת הדורות. היום הגענו לסיום ירידת הדורות. יכול להיות שעוד נשארו לנו מלחמת עולם, והמשבר הגדול האחרון, אבל בסופו של דבר כבר מתחילים לראות ולהבין שזה הסוף של הנפילה האנושית. ומכאן והלאה, אין ברירה, חייבים למצוא איזו דרך עלייה.

תלמיד: קודם גם המשלת את עם ישראל לרכבת הרים, שהם נמצאים כל הזמן בעליות וירידות. שעכשיו מעלים אותם, הם הופכים להיות אומת סטארטאפ, ואחר כך הם בדרך ליפול.

כן.

תלמיד: מה יבלום את הזעזוע הזה? מה כן אפשר לעשות? או איך אולי כן לתת להם להמשיך להתפתח בזה, ולהוסיף עוד ערכים?

לא, כאן אנחנו צריכים להוסיף רק דבר אחד, מאיפה זה בא, לאן זה מוביל, למה זה עלינו, ומה עלינו לעשות. יש לנו ארבע בעיות, מאיפה זה בא, לאיזו מטרה, לאיזה צורך זה בא, לאן זה מוביל אותנו, ומה עלינו לעשות כדי להכין את עצמינו דווקא על ידי כל הגורמים האלה למצב הנעלה. איך להשתמש במה שקורה לטובתנו, שדווקא מה שקורה, זה לטובת עם ישראל, אם הוא יהיה עם ישראל.

תלמיד: לאיזו מטרה זה מוביל?

זה מביא אותנו להכרת הרע. מהכרת הרע אנחנו צריכים להבין את המצב ההפוך ממנו, הכרת הטוב. איך אפשר להשיג את הטוב מתוך הרע דווקא, למה הם צריכים להיות קשורים ומפותחים, ואיך אנחנו מממשים את זה במה שקיבלנו, שזו התורה, חכמת הקבלה, חכמת החיבור. שאין יותר מחיבור, ואותן הסיסמאות, "ואהבת לרעך כמוך" וכולי, הן צריכות להתממש בנו היום.

תלמיד: כשאתה אומר הכרת הרע, אתה יכול להגדיר מה הרע בדיוק היום?

האגו שלנו הוא הרע היחידי, כי הוא לא נותן לנו להגיע לחיים גשמיים טובים, וגונב מאתנו לגמרי את כל החיים הנצחיים, הרוחניים. אנחנו נולדים כחיות, חיים כחיות ומתים כחיות, הגוף מתפרק ואת הנשמה לא פיתחנו, ואז אין לנו שום תועלת מהחיים האלה.

תלמיד: ומה עלינו לעשות מכאן והלאה?

בזמן שאנחנו חיים, לפתח את הנשמה שהיא חלק א-לוה ממעל ולכן היא נצחית.

תלמיד: יותר קונקרטי?

הרצון להשפיע לזולת שמחוצה לי, מפני שהרצון הזה נמצא בהזדהות עם הבורא הוא נקרא נצחי. ואני צריך לפתח את הרצון הזה כמה שיותר כלפי הקבוצה שעוזרת לי בזה. כשאני מגלה כלפי הקבוצה כמה אני שונא אותם וכמה אני לא רוצה, זה בדיוק המדד עד כמה אני נמצא במצב ההפוך וצריך להגיע לתיקון.

תלמיד: לאדם בלי נקודה שבלב יש מה לפנות, או פונים לאנשים עם נקודה שבלב שיבואו ללמוד את הקבלה?

לא, אנשים לא צריכים לבוא ללמוד את חכמת הקבלה, אלא רק מי שבאמת מעוניין. אבל כולם צריכים לדעת שנמצאים במצב הירידה ברכבת הרים וירידה מאוד חדה, ובסוף יש איזה מחסום גדול שהרכבת שלנו עלולה להיכנס בו.

תלמיד: אז איך אדם בלי נקודה שבלב צריך לפתח את הנשמה שלו? מה לו ולזה? מה מצפים ממנו, חוץ מהידיעה שהוא הולך להתרסק?

איך להינצל.

תלמיד: איך יינצל אדם שלא רוצה ללמוד את חכמת הקבלה ולפתח את הנשמה?

רק להשתתף כמה שהוא מסוגל, לפי היכולת שלו, לפי התפתחות שלו ולפי התנאים החיצוניים שסידרו לו. סידרו לו פנימה, וחוצה מלמעלה, והוא צריך לממש אותם. כדי להינצל. מדברים ממש על הצלה, הצלה משואה כללית, כשכל אומות העולם יבואו על ישראל.

תלמיד: במה אדם צריך להשתתף?

בחיבור.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא מוכן להתחבר עם כל יתר בני האדם כדי ליצור ביניהם קשר יפה. להיות דומה כמה שאפשר לרצון להשפיע, אפילו שזה בגשמיות.

כמו שאנחנו לומדים ב"דור האחרון", לקבוע כל מיני תהליכים בדור האחרון, כמו דברים משותפים, עזרה הדדית, חלוקה צודקת, כל מיני תנאים כאלו ברצון לקבל האגואיסטי. כי אם אני לא אעשה כך יהיה רע מאוד, אז אני עושה.

תלמיד: ומה הביטוי של זה עכשיו? כי חלוקה צודקת, זו כבר מדיניות. מה עכשיו, איך עכשיו אני יכול להינצל?

עכשיו אנחנו יכולים רק להראות לכולם שהתהליך הזה הוא מחויב.

שאלה: אמרת שהרע היום זה האגו שלנו. אני רואה שהבעיה היא אולי עוד יותר מוקדמת, שהרע הוא שאנשים בשום מגזר לא מחפשים תענוגים רוחניים. אלא רוצים רק תענוגים גשמיים ואין שום דבר כזה שנקרא "מי לה' אלי", כי אף אחד לא רוצה לה', כולם רוצים ליהנות רק מגשמיות. האם יש דרך לגרום לתודעה כזאת להשתנות ולרצות תענוגים רוחניים, שלא יגיעו אליו על ידי חוסר אונים?

אנחנו לא רוצים להביא אותם פיסית לכזה סבל. אנחנו רוצים להביא אותם להכרת הרע עוד לפני שהרע ממש מגיע.

תלמיד: אבל הם מקבלים כרגע סיפוק מתענוגים גשמיים.

אז צריכים להשתדל בכל זאת לפרסם את האג'נדה שלנו, את התכנית שלנו, את הידע שלנו על תיקון העולם, ולאט לאט הם יתכללו מזה. אפילו שעדיין מפרסמים להם כל מיני שטויות ומסתירים להם את הראייה. אבל זה הולך, לאט לאט זה הולך. זה כבר נמאס, זה כבר לא עובד כל כך. אנחנו צריכים להילחם.

וכאן יש בעיה, כי אנחנו נלחמים נגד כלי התקשורת, נגד הרווח שהם מרוויחים מכל הפרסומות הבזויות הלאה. אבל אין ברירה, כך צריכים לעשות עד כמה שאפשר,. ואני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה כמה שיותר מהר, כי עוד מעט יבוא זמן שלא יתנו לך להיכנס, לא לגוגל, לא לפייסבוק, לאף מקום. אתה תהיה מזוהה כאויב מספר 1 של כל כלי התקשורת. כי הם כולם מדברים על איך לסדר את האדם ולהוציא ממנו את כל המיצים, ואתה מדבר על דבר הפוך, איך להביא לו תענוג מזה שהוא מסדר רק את המחשבה.

מי ירוויח על זה, פייסבוק, גוגל? לכן יהיה לנו יותר ויותר קשה לעבוד דרך כלי תקשורת הרגילים. הם עכשיו הורגים את העיתונים, הורסים את הטלוויזיה, הכול יהיה דרך ערוצי התקשורת שלהם. גם הטלוויזיה תהיה דרך פייסבוק וגוגל. רק כך. ולנו לא יתנו כל כך להופיע במקומות ההם. הם כולם מתאחדים, הם הורסים את כל התחרותיות שפעם הייתה ביניהם. אפילו השמאל והימין עוד מעט יתאחדו. יישאר רק משהו אולי בצורה חיצונה כדי לנענע בעזרתו את הקהל, לחמם את הקהל. אבל בפנים לא יהיה ביניהם שום דבר, הם יהיו כאחד ורק בשביל הכסף.

תלמיד: עדיין אנחנו מדברים על פתרון הרבה פעמים, אבל כשאני מסתכל על הפתרון שלנו, העניין שאנחנו מביאים פתרון לבעיה שלא קיימת אצלם. אם הייתה להם מצוקה כי חסר להם תענוגים, אז אולי הם היו רוצים לשמוע את הפתרון. אבל אנחנו מדברים על כך שהאגו הוא הבעיה. הם לא רואים את הבעיה הזאת, הם נמצאים במצב שאין להם בעיות. הם עדיין ממצים את החיים הגשמיים. אני רואה שהמלחמה היא דווקא על להחדיר את הטעם שיש בתענוגים רוחניים.

אתה לא יכול לעשות את זה, אתה לא יכול להראות להם שיש לך תענוגים רוחניים. אתה לא יכול להגיד שאתה מושך אותם לעולם העליון ושם יש תענוגים, "תבואו לשם, השולחן ערוך, אתם יכולים לשבת וליהנות", אתה לא יכול. באיזו צורה תראה להם את זה? אין לך אפשרות. אולי תכתוב רומן יפה, אולי זה ימשוך.

תלמיד: ואם נשתדל לחפש דברים כאלה, זה גם משהו שיכול לתרום למאמץ הכללי? כלומר לחפש איזו דרך להעלות את קרנה של הרוחניות, של הדברים הטובים שיש בחיבור. להראות את התענוגים שיש בדברים האלה, תוצאות טובות מזה, ולא לדבר רק על הבעיה של האגו שלנו שמוסתרת מהם. אולי למשוך אותם על ידי זה שיש משהו טוב ברוחניות. ולהראות להם את הדברים הטובים, כמשהו חדש ששווה להם להשיג ואז שהבעיה שלנו היא האגו.

אתה בחור חכם, נעים. יש לך כושר דיבור, יכול להיות שגם יכולת כתיבה, תנסה, אני לא מתנגד, תנסה, יש לך יכולת להשפיע.

קריין: כותרת, "התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנוש

התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

שאלה: ללמד את העם איך להתחבר או איך להגביה את עצמו במחשבה, לעסוק בזה. זה לימוד מאוד גבוה, זה אולי לאוניברסיטה. האם לא צריך קודם להעביר אותם חינוך, כיתה א', איך לבסס את זה בזוגיות, איך לבסס את זה בעבודה? כי בסוף הוא יצטרך לממש את זה. גם אם אני אגיד לו חיבור, גם אם הוא יסכים, הוא לא יצא עכשיו לרחוב ויתחיל לפתח איזו גישה לאומית שצריך להתחבר, הוא יממש את זה עם המשפחה, עם בן הזוג, עם הילדים, בעבודה. האם אנחנו כמחנכים לא צריכים להעביר אותם קודם גנון, כיתה א' ב' ג'?

אתה צודק, צריכים להתחיל מרחוק, ממה שקרוב לכל אחד.

תלמיד: אז אולי השאלה היא, האם אנחנו כמסבירי הבעיה ונותני הפתרון לא צריכים לעסוק בלתת להם מענה לבעיות שלהם? כי מקודם נאמר שיש להם תענוג בגשמיות, אני לא יודע אם יש להם באמת עדיין תענוג בגשמיות. אבל אולי אם נוכל לעזור לו לסדר את הזוגיות שלו ואת הקשרים בעבודה, אולי הוא ירצה לשמוע גם על גישה לאומית של חיבור.

הכול יפה וטוב. תכתוב, תביא את זה למנהלים שלנו. יכול להיות שזה יתקבל במשהו, אני לא יודע. כל אחד צריך להשתתף.

תלמיד: אני בגדול מדבר על מכללה של קורסים שמחנכים את האדם.

תתחיל לפעול בלי מילים, זה מה שאני רוצה להגיד. לבוא לכאן ובפורום הזה לזרוק כל מיני הצעות, זה יפה מאוד. אבל אנחנו מזלזלים דווקא בזה. אלא אם יש לך עניין, תבוא להנהלה עם תכנית שאיכשהו נראית ריאלית, גם מבחינת ההשקעה, גם מבחינת כוח האדם, מבחינת ההבנה, ואפשרות ביצוע בקהל הרחב הנוכחי. בבקשה, ודאי שישמעו.

שאלה: הנאות גשמיות ייעלמו, או שתהיה התעוררות רוחנית בעם ישראל?

כן.

שאלה: זה קצת יפחת? זאת אומרת, נראה שאנחנו פחות קונים, פחות אכפת לאנשים מהלבוש, מהפלאפון, מהאוטו שלהם, כי יש להם התעוררות רוחנית?

אני מאוד מקווה, אבל לא בטוח. זה שיהיה ייאוש מהנאות הגשמיות גם כן, זה ברור, כי הרצון לקבל שלנו משתנה, הוא גדל, ואז הוא מביא אותנו לכל מיני צורות חדשות של הנאה. אבל אני לא חושב שזה יהיה בצורות הרוחניות יותר, לא. אז זה יהיה בצורת סרטים, תמונות, כל מיני, ממה שיש גם היום. לא נראה לי. לא יכול להיות. זה לא יצא אף פעם. אף אחד לא יוכל להגיע לרוחניות שלילית או חיובית, לא חשוב איך שיהיה, בלי עבודה ובלי יגיעה, שזה פתאום קופץ לו, לא.

תלמיד: ממה שאני רואה, העבודה הרוחנית היא לא בהכרח משקיטה את הרצונות הגשמיים, לפעמים דווקא מעוררת יותר.

כן. בדרך כלל.

תלמיד: מעניין מה יקרה בהתקדמות הרוחנית של עם ישראל כעם, איך יראה העולם הרוחני ביחס לגשמיות? האם לאנשים פתאום לא יהיה אכפת איזה אוטו יש להם, או שדווקא כולם ירצו עוד יותר את הרכב היוקרתי, אבל במקביל לזה, הם יהיו בסוג של חיבור פנימי?

לא. האנשים שמתקדמים ברוחניות, בדרך כלל, מה שמתגלה בהם יותר זה יצר המין. כפי שכתוב, "טעם ביאה נשאר רק לעובדי ה'." ככה זה. זה כנגד שורש עליון. אבל מתבטא בצורה כזאת שאדם שהולך לרוחניות הוא מתחיל ממש לסבול מזה, שזה מטריד אותו מאוד. ויש על זה סיפורים גדולים, גם על המקובלים הגדולים. ומה לעשות? האמת שעל החיים הפרטיים של המקובלים הגדולים, לא כדאי לדבר. נקווה שיהיו שינויים, אבל באמת יש בזה הרבה בעיות, סטיות וכן הלאה. זאת אומרת, בהתאם לדרכם הרוחנית, שהכול הולך בעליות, ירידות וכל מיני כיוונים. אבל ביתר הדברים, ודאי שלפעמים יש להם פיתוי לכסף, לכבוד, למושכלות צדדיים, אבל זה לזמן קצר, וחוזרים שוב לחכמת הקבלה.

שאלה: אם אני היום אדם פשוט מהרחוב בישראל, מה אתה יכול להגיד לי, לגבי איפה המשבר?

המשבר הוא קודם כל בזה שאף אחד לא מרגיש שהוא נמצא בגלות, אלא כולם צועקים שהם נמצאים עכשיו ממש בגאולה. ארץ ישראל גדולה, ארץ ישראל פורחת והכול יפה וטוב, יש לנו במה להתגאות, ולא מבינים שזה לא אותו קני מידה שהיא פורחת, וגדולה ויפה, אלא לא על זה מדובר. כי בצורה שעכשיו נמצאת ארץ ישראל, היא נקראת "חורבן", ואת זה קשה מאוד להסביר לאנשים, וגם מסוכן. "למה אתה מדבר על המצב של היום, שזה חורבן"?.

תלמיד: נגיד ואני לא מצליח להבין מה אתה אומר, כי אני רואה שבאמת הכול טוב, ואנחנו אומת הייטק, וכול הדברים האלה. אבל נגיד ואני רוצה ללכת עם הכיוון שלך, אז לאן המשבר הזה יוביל במדרגה הבאה שלו?

אני מוביל אותך רק לדבר אחד, לא רע ולא טוב, בוא נבדוק. אנחנו נמצאים במצב של הטבע. הטבע הוא כולו גלובלי, עיגול שבו אנחנו נמצאים. "הטבע" נקרא "אלוקים" ואנחנו נמצאים נגדו, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית.

מבחינה רוחנית אנחנו לגמרי נמצאים בהיפך, בעל מנת לקבל ובצורה אכזרית יותר מכולם. אנחנו מצליחים בכוח האגואיסטי, ברצון לקבל שכול כך מפותח בנו, אנחנו מצליחים לסדר את כל העולם. וזה ניתן לנו דווקא כדי להיות מוצלחים בצורה הפוכה, לשרת לכול העולם, לתת, ללמד, להשפיע לכול העולם, להיות המעבר בין הבורא לבין הנבראים, ואנחנו במקום זה משתמשים באגו שלנו, כדי לפתח את ההייטק, וכמה להוציא כסך ולבזבז אותם לטייקונים, ולבזבז אותם לחימוש.

לא יעזור לנו לא זה ולא זה. אבל ככה זה, זה מה שקורה. בינתיים הילדים שלנו לא מטופלים, המשפחות שלנו נהרסות, וכולי. הגישה לגמרי לא נכונה. כלפי הטבע שזו התוכנה הכללית שלו, אנחנו נמצאים ממש בניגוד. אז מה יש כאן להסביר? תסביר את זה.

תלמיד: מה צריך לעשות אחרת?

להבין שאנחנו מיום ליום מתרחקים מהטבע הכללי, ובכול דבר אנחנו נפסיד. בעיקר מצורת הטבע הכללי, שזה אקולוגיה. מצורת הטבע הכללי, שזה יחס לישראל מאומות העולם. ובשני הדברים האלה אנחנו מפסידים.

אנחנו מיום ליום מרגישים איך האנטישמיות היא עוברת את כל הגבולות, ואנחנו מיום ליום מרגישים איך שאנחנו נעשים יותר עם קשי עורף, הנמצאים באמת לא בארץ ישראל, אלא במצרים אצל פרעה.

תלמיד: זה נראה שכל הערכים שיש בעולם, אנחנו כאילו הפכנו להיות הכי טובים בהם, אם זה פיתוח הייטק, צבא, כלכלה, כול הדברים האלה.

כן, זאת אומרת, לקחנו את ההבחנות האגואיסטיות ושיפרנו, שיבחנו, פיתחנו אותם עד כדי כך שאנחנו הכי טובים באגו מעל כל העולם. זאת אומרת, אנחנו הגענו לדרגת פרעה.

תלמיד: כן. אבל אותה אומר עכשיו בוא ניקח איזה שהוא ערך אחר שלא קיים אצל אף אחד אחר, נתעסק בו ונהיה בו הכי טובים. מי רוצה את הסחורה הזאת מאתנו?

אף אחד לא רוצה היום. אבל עוד מעט יבוא הזמן שכולם יסבלו, ואנחנו צריכים מראש להסביר להם שעוד מעט בא הסבל, ושהסבל הזה מגיע בגלל שאתם בניתם כזה עולם. אז בואו אנחנו נראה לכם איך העולם צריך להראות, כדי שהסבל הזה, הצונאמי הזה שמגיע הוא יתקבל דווקא בצורה טובה, כגל יפה וטוב.

שלא מגיע אליך גל צונאמי ששוטף לך את כל העולם ולא נשאר ממנו כלום, כי כולם נטבעים, אלא מגיע לך גל של ממתקים וצמחים.

תלמיד: נגיד ואנחנו מסכימים כעם ללכת, זה לא שאנחנו פתאום הופכים עכשיו את כל ההתנהלות של כל האנושות לכיוון הפוך לגמרי, אלא אנחנו מוסיפים עוד שכבה מלמעלה.

אנחנו עדיין צריכים רק דבר אחד, להסביר להם את העניין. לא יותר. אנחנו לא מושכים אותם לאף מקום. הם צריכים להבין, למה צרות מגיעות אלינו, והם כאלו וכאלו. קודם כל איזו הכרת הרע תיאורטית, במציאות, ומתוך זה שיהיה אחר כך הלאה.

תלמיד: לגבי הכרת הרע, אתה אומר שצריך חיבור. אני ביום יום מרגיש חיבור עם איזה מעגל שהוא קרוב אלי, זה לא מספיק? עם האנשים בעבודה איכשהו בסדר, יש חלק שאני מסתדר איתם. עם חלק מהמשפחה אני מסתדר. מה הדרישה שזה יהיה יותר רחב, למה אני צריך את זה? יש אנשים שאני איתם מסתדר.

אני לא מבין למה אתה מרוצה כל כך מזה שאתה מסתדר איתם? מי אמר לך שזאת המטרה להסתדר איתם?

שאלה: אז מה המטרה?

אני לא מבין, מה זה נקרא "להסתדר"?

תלמיד: יש לי קשרים טובים איתם, אנחנו מדברים, אנחנו מסוגלים להסכים או אפילו אם לא מסכימים, אז עדיין איכשהו מרגישים בנוח אחד עם השני. אבל לא יותר מזה, ולא עם עוד אנשים, אלא עם אלה שאיתם נוח לי.

בסדר גמור.

שאלה: אז מה הדרישה?

הדרישה להכיר שאתה מתעסק באגו שלך שהוא לא נותן לך כלום, שום תופעות נכונות רוחניות. איפה אתה ממשיך ידיעת הבורא בעולם, תגיד לי?

תלמיד: אני מדבר על אדם מהרחוב שאומר את זה. אין לו ידיעת הבורא, יש לו רק איזו הרגשה פשוטה של החיים. מה הוא צריך לדעת? מה הוא צריך להרגיש?

לא, מזה לא יוצא כלום. תחשבו. תפסיקו לראות את עצמכם כמוצלחים, אנחנו בזה נמצאים בבור עמוק וזו כל הבעיה. כי ישראל הם צריכים להביא לכל העולם שיטת התיקון, ידיעת הבורא, להביא אותם, ללוות אותם עד גמר התיקון. זה שאתה נמצא ביחסים יפים עם כמה אנשים, מה זה? זה כמו סבתא שלי, כך גם עם סבתות אחרות שיושבות על הספסלים ומדברות, זה הכול יפה וטוב. אבל ככה זה ניראה לי, תסלח לי.

תלמיד: אני חושב שישראלים כן מרגישים שאנחנו נמצאים בפילוג, כולם מדברים על זה שעם ישראל היום מפולג כמו שלא היה מפולג אי פעם וזה מתחיל לכאוב להרבה אנשים. ואנחנו באים בדיוק עם המסר הזה של האיחוד. בעל הסולם כותב פה, "צא ותלמד את הפרק הזה בין חברי האומה שמעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו הזמן שמה שהאחד בונה השני סותר." הוא ממש כאילו מדבר על הבעיה. ומצד שני אנחנו עם המסר הזה ועוד לא מוצאים את הזיווג. זה תסכול. מה שהיום הרבה ישראלים מרגישים זה את הפילוג והרבה הורים וישראלים בכלל מפחדים לשלוח ילדים החוצה בגלל שיש המון מקרים של התעללויות ואווירה מאוד קשה של ניכור ואלימות. יש בעיה באווירה החברתית.

"יש בעיה". יש לנו בעיה אחת, שאם השכנים שלנו, בני הדודים, היו עוזבים אותנו בשקט, הם היו גורמים לנו שנאכל זה את זה. זה הכול. אלא אין להם מספיק שכל לזה, הם ההיפך, שולחים כל מיני בלונים, כל מיני דברים. זו הצלה בשבילנו, הצלה. אחרת היינו אוכלים זה את זה בטוח.

מה עלינו לעשות?

תלמיד: עלינו לתאר את הקבוצה במצב השלם, ומהמצב המצוי להתקדם למצב הרצוי ולבקש מהבורא שיעזור לנו בזה. וחוץ מזה להסביר לקהל למה הוא סובל ומאיפה זה מגיע ומה תפקידו, ולאן זה מוביל אותנו.

מה התכניות שלנו להיום?

תלמיד: יש לנו ישיבת חברים.

זה בערב. לפני זה, עד הערב, במה אני ממלא את עצמי כחבר בני ברוך?

תלמיד: יש לנו מפגשים של העשיריות במהלך היום בזמנים הקבועים. תהיה לנו משימה יומית. יהיה לנו לשמוע את השיעור במהלך היום גם בפגישות האלו, וגם בכלל במהלך היום. יש גם שיעור וירטואלי איתך ב-4.

היום לא יהיה.

תלמיד: ב-6:30 מתחילה הכנה לישיבת חברים.

אירועים קרובים אין לנו.

תלמיד: רק להוסיף לדברים של החבר, הוא באמת סיכם את כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות היום, אבל יש איזה מאה אלף עיתונים שחולקו בכל הארץ וכל אחד בשמחה, בלב פתוח יכול לחלק אותם.

יש עוד מה לחלק או כבר לא?

תלמיד: הם הגיעו ליעדם, ועכשיו צריך לחלק מאה אלף עיתונים, לתת אותם מיד ליד.

זה מאוד חשוב. לעשות חלוקה כמה שיותר איכותית, אני מבקש. אתם בטוחים שזה יתפזר לכל הארץ? כן? יפה.

אז נלך לעיתון הבא, שזה יהיה לקראת תשעה באב.

תלמיד: יש התפעלות גדולה מתורנות רמח"ל, אנחנו ממשיכים, נכנסים לזום ועושים תורנות רמח"ל ביחד.

בסדר גמור.

(סוף השיעור)

---

1. המקור לא היה זמין, הוקלד משמיעה↩