בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 3.4.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 – פסח – ערי מסכנות*

1. ערי מסכנות זה המצב שאנחנו צריכים לעבור לפני שאנחנו נכנסים לגילוי הבורא. כל המצב שלנו, הרצון שלנו נראה לנו בצורה מאוד מאוד מיוחדת מסכן, אנחנו לא יכולים ע"י התכונות שלנו להשיג רוחניות ואין לנו שום תקווה. *ככל שאנחנו משתדלים משתדלים לבנות משהו מתוך התכונות שלנו, אנחנו לא מסוגלים, תמיד אנחנו מגלים יותר ויותר כמה אנחנו שקועים בתוך האגו שלנו, וסיכוי לצאת ממנו אין. לכן המצב הזה נקרא ערי מסכנות, ערים של סכנה. סכנה שנישאר בהם ולא נצא לרוחניות אף פעם*.
   
   גם אין בהן עצמן שום דבר. לא שאנחנו נהנים מהן משהו, אלא ממש ערי מסכנות. *אנחנו צריכים לעבור את המצב הזה, לאתר אותו, להרגיש אותו, להבין שזה הטבע שלנו וכשאנחנו מתגברים על המצבים האלו, על המלכות הזאת, אז אנחנו זוכים לגילוי, ליציאה מהגלות לגאולה*. באותם הכלים שנראים לנו ריקים, שאין בהם שום דבר, אנחנו מתחילים לגלות דווקא את הבורא שכך מתגלה לנו.

2. *הכל נבלע שוב ושוב באגו שלנו, ואפילו שעושים עבודות נכונות, פעולות נכונות בחיבור בינינו, בלימוד, בהתאספות, כל מיני דברים, אבל כל מה שעשינו חודשים, ואפילו שנים, כאילו לאן הלך*? לא ידוע. אח"כ אנחנו לומדים שזה ים גדול של סיטרא אחרא שבולעת את הכל, ואח"כ *חיל בלע ויקיאנה*. בצורה כזאת האגו שלנו בולע את הכל כדי אח"כ מתוך זה שאגר זאת בפנים, לתת לנו את זה בחזרה בבת אחת כדי שנוכל לעשות על זה פעולת ע"מ להשפיע.

3. יש כאן 2 דברים במצב אחד. אלו שמשתוקקים לבורא לא מרגישים בתכונות האלה, ברצונות ובמחשבות האלו שמתקדמים למטרה. אלו שנקראים עבדי פרעה מרגישים שיש להם משהו, יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר מקבלים משהו. אבל גם לא עד כדי כך אפשר להגיד שהם שמחים ומרוצים, אפילו שכתוב שפיתום ורעמסס היו ערים יפים מאוד מאוד.
   
   קריין: לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" – לישראל.
   ר: כלומר לאלו שמשתוקקים להגיע לבורא או לאותם תכונות בנו שמשתוקקות להגיע לדבקות בבורא, אז המצב הזה הוא מסכן, אין לו שום רווח מזה, לא כלים דהשפעה ולא גילוי הבורא, דביקות.

4. *אם אתה רוצה להגיע לדבקות בבורא, אז אתה מגלה יום יום שאתה נמצא יותר רחוק ממנו*, מלהידבק בו.

5. ש:מדוע שלושת הפרמטרים רב קבוצה ספרים לא עובד כאן?
   ר: קבוצה, ספרים, לימוד, ומה שמקבלים מהמורה, זה הכל עובד, לאט לאט זה מצטבר באדם, ואז האדם בהתאם למה שהוא אליו משתוקק, יכול לראות האם יש לו או אין לו, או שהוא רוצה ידע ושכל, או שהוא רוצה השגה, רוצה תכונות דלהשפיע, או להרגיש כמה הוא מבין יותר וכן הלאה. *הכל תלוי באדם, או שרוצה לקבל את ההתקדמות שלו בכלים דקבלה, או בכלים דהשפעה, אחד משניים*. כך אנחנו מבדילים בין אדם שמתקדם נכון ואדם שמתקדם לא נכון, אבל התקדמות לא נכונה היא לא נוראה, אם אדם ממשיך לאט לאט זה יכופף אותו, ישפר אותו, והוא יגלה התקדמות האמיתית.

6. ש: זה בסדר שיש 2 הבחנות כאלו לסירוגין?
   ר: זה בסדר גמור. העיקר להמשיך ולא לבזבז זמן. להיות בשיעור קבוע, להיות בקבוצה, במשך היום לעבוד עם הקבוצה ולהכין את עצמו לשיעור של מחר, וכך להתקדם. מאוד חשוב להכין את עצמו לשיעור. כשאתם מקבלים את נושא השיעור, צריכים לקרוא את הדברים האלה, לתרגם אותם מי שצריך, לעשות שם כל מיני תוספות, מה שאתם חושבים שיעזור לכם להבין, להכין שאלות, יכול להיות שכבר מראש. זאת העבודה על הנושא.
   
   *אנחנו מתקדמים בדיוק לפי התהליך שצריכים לעבור, ורצוי שניגע בתהליך הזה. רובם נמצאים בתוך התהליך, יש כאלה שממש עוברים עכשיו את התהליך של ההרגשת הגלות, העבודה בגלות והכנה לגאולה, ויש כאלו שעוד לא. לא נורא, זה יבוא*.

7. ש: מדוע כל פעם מחדש לבנות ערי מסכנות?
   ר: מפני שפרעה לוקח את הכל, זה נבלע כמו מים בחול ואנחנו צריכים להתחיל מחדש.
   
   ש: אבל אין לי עניין של ניסיון....?
   ר: לא נכון. בפעם הבאה אתה תברר עוד יותר את המטרה ואת האמצעים, ותעשה עוד יותר מאמץ כדי להגיע להמטרה. כך הרבה הרבה פעמים. זה נקרא *עבודה בגלות*. בגלות, כלומר בכך ששולטים עליך כוחות של פירוד, כוחות של בלבול, וכך אתה כנגדם משתדל ליישר את עצמך לדבקות עם החברים ועם הבורא יחד. כך זה עובד.

8. אנחנו מרגישים שיש אנשים שנמצאים כבר הרבה שנים בדרך, איפה העבודה ואיפה הסיכום? בכלל מה התוצאות, מה קורה לנו? למה אנחנו לא מרגישים את התוצאה הרצויה, את גילוי הבורא, הבנת הדרך, משהו? אלא *הכל מתחיל מחדש, בכל יום ויום מתחיל מחדש. זה כך בכוונה תחילה, כי אנחנו לא מסוגלים לעבוד בצורה ממושכת על המטרה*. לכן ההתקדמות שלנו להמטרה הולכת בכוונה בצורה כזאת, הולך וחוזר. כאילו הולך וחוזר, אבל כשזה חוזר זה גם לא חוזר, *כמו גלגל* שגם מתקדם קדימה וגם כביכול חוזר אחורה, אבל סה"כ זו דרך ההתקדמות. כמו בזרם חילופי או בעוד כל מיני דברים בטכניקה, בחיים שלנו, יום ולילה. המחזוריות הזאת בכל זאת מקדמת אותנו למטרה. זה תלוי בסבלנות ושאנחנו מחזיקים את עצמנו להמשיך בדרך.

9. ש: איך אנחנו יכולים לבדוק האם אנחנו נמצאים בים של ס"א...?
   ר: באיזה מצב אנחנו נמצאים? אנחנו צריכים לראות את זה סך כל המצב שאנחנו עוברים. *האם אנחנו נמצאים בקשר עם החברים? האם אנחנו פונים לבורא? איך אנחנו חושבים על היום, על אתמול ועל מחר*? מכל היחסים האלה שלנו, המצב שבו אנחנו נמצאים, אנחנו יכולים לקבוע איפה אנחנו נמצאים, בפתום ורעמסס ובעבודות אחרות של המצרים, או עדיין מחוץ למצרים? הכל תלוי בבדיקה שלנו.

10. אם העבודה לא היתה בתוך האגו שלנו, לא היינו כל פעם נמצאים בנטיה למטרה. כלומר הסטרא אחרא מרמה את עצמה. אנחנו קמים לשיעור, אנחנו משתוקקים לידיעה, להכל. כל הדברים האלה אנחנו מבצעים ע"י האגו שלנו, ע"י הסיטרא אחרא. לכן זה נקרא *עזר כנגדו* וזה מה שהבורא אומר, שאפשר להתחיל את הטיפול, תיקון בריאה, כי בראתי יצר הרע, וע"י היצר הרע הנבראים יכולים להתקדם למטרת הבריאה. דווקא יצר הרע דוחף אותם מאחור, ומושך אותם מקדימה לאותה המטרה של החיבור, איחוד, וגילוי הבורא.
    
    *כשיצר הרע גומר את העבודה, אז האדם מגלה שדווקא בזכות היצר הרע הוא הגיע למטרה*. אין יצר הרע ולא היה נברא מלכתחילה כיצר הרע, אלא כדי לבלבל אותנו כדי שנימשך לאותה המטרה הרוחנית, נוכל להגיע אליה וזה יירשם לטובתנו.

11. ערי מסכנות זה עבורנו, כל מי שהולך לקראת תיקון הנשמה מקבל כל מיני הרגשות, מחשבות שעוברות עליו והוא משתדל לחבר אותם למטרה, לבורא ולחברים *ורואה ששום דבר לא הולך. הוא נמצא במצבים האלה, בגיחות האלו כבר כמה שנים ולא רואה סימן הצלחה. זו עבודת הפרך במצרים, העבודה בגלות. הכל נבלע בחול, ולמרות שהוא רואה שאין הצלחה, הוא לא עוזב אלא ממשיך*. אמנם שלפעמים הוא ממש לא רואה בעצמו שום כוחות לזה, שום מצב רוח, ונראה לו שהעסק לא יצליח וחבל שהוא עושה, אבל מצד שני הוא רואה מה עושה כל העולם, שאין מה לעשות רק את העבודה הזאת. ע"י כל מיני כאלה החשבונות, יותר רוחניים, פחות רוחניים, הוא בכל זאת מתקדם.
    
    כשמגיע לאיזשהו מצב מסוים הוא מתחיל לראות שכל מה שעשה, הכל חוזר אליו, בהבנה, בהרגשה, בגילוי. הוא מתחיל להבין ולהרגיש שבאמת היה נמצא בגלות מהרוחניות, ועכשיו שכל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול. הוא רואה את הסיכום, זה נקרא *חיל בלע*, הקליפה בלעה, הרצון לקבל של האדם שהיה כל הזמן חושב: נו, איפה יש לי ומתי יהיה לי, זה נבלע שם. *ויקיאנה*, עכשיו הגיע בחזרה, הקליפה מקיאה בחזרה והאדם יוכל לקבל זאת ולבנות על זה כבר את המבנה הרוחני שלו.

12. ש: מה המטרה בזה שאנחנו בונים ואחרי זה הורסים לנו...?
    ר: אין לנו כלים לאגור, לשמור, לבנות בכלים דקבלה שלנו דברים רוחניים. *אם היינו רואים בכלים דקבלה שלנו שאנחנו בונים רוחניות, אז זאת לא רוחניות אלא קליפה ממש, כי היינו עובדים כדי לבנות, ולבנות לתועלת הגשמית שלנו, האגואיסטית, לכן זה הכל נבלע*. אם אנחנו ממשיכים כל פעם מחדש, רוצים בכל זאת להגיע לאיזושהי צורת השפעה, אז לאט לאט הדברים האלה מצטברים. פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, ואנחנו מקבלים את התוצאה כבר בצורה נכונה, רוחנית.

13. ש: מה משתנה בכלי שלנו היום?
    ר: אתה כל פעם מצטער על הכלים דקבלה, אתה לא יכול בהם לעשות פעולות השפעה. אתה בכל זאת חוזר על מה שלא הצלחת כביכול בפעם הקודמת, ואתה חוזר על זה וממשיך. עוד פעם בא לשיעור, ועוד פעם בא מתוך ייאוש וממשיך יותר ויותר. הדברים האלה נקראים *פרוטות*.
    
    *על הפרוטות האלה אתה מוכן לוותר. כלומר זה שלא הצלחתי אתמול, לא נורא, אני מוותר על כך, ואתה בא היום. מה קורה שבאת היום, ואתה כבר לא מחשיב את אתמול? זה נקרא שאתה נכנס בע"מ להשפיע, כבר אין לך כביכול ע"מ לקבל. לא הצלחתי? לא הצלחתי, הלך, ואתה מתחיל מחדש*.
    
    זה כל העניין של חיל בלע ויקיאנה. גם פיתום ורעמסס, המהות של הערים האלו שהאדם בונה מתוך הייאוש על אתמול, ומתוך התקווה להיום, למחר.
    
    ש: אז מה מחזיק את האדם?
    ר: ר: שורש נשמה, וכמה הוא מבין שאין לו יותר מה לעשות בחיים ובכל זאת הולך באמונה למעלה מהדעת. אין ברירה, *איך אתם מחזיקים, תסבירו לי? אלפים נמצאים בדרך, איך אתם מחזיקים? הבורא עוזר לנו בכך שלא נותן פיתויים גדולים. לכל אחד ואחד עוד יותר נותן גם בחיים החיצוניים כל מיני אכזבות ובעיות, ובכך הוא עוזר לנו. על זה כתוב כל אשר יאהב ה', יוכיח*.

14. ש: אם יש תפילה עולמית או בעשירייה ואני עובד כרגע, אנוס …?
    ר: אתה יכול לקלוט את זה ברשמקול שלך או משהו ואח"כ לשמוע, אבל רצוי להתרשם מכך כי אתה נכלל מהאחרים. *לא חשוב מה אתה שומע, חשוב שאתה שומע את זה דרך החברים*. זה יותר מועיל, יותר פועל עליך.
    
    ש: אם אני אנוס כרגע ונמצא בעבודה.. מה לעשות?
    ר: לחשוב שאתה רוצה להיות איתם. אבל אתה נמצא ברשות בעל הבית, הוא קנה את הזמן שלך ואתה חייב לעבוד בזמן הזה לפי פקודות בעל הבית. גם זה מקובל בהשגחה הכללית.

15. ש: אם העבודה שלנו בכל מקרה נופלת לקליפות, מאיפה אני יודע שאני עושה עבודה נכונה?
    ר: אתה לא צריך לדעת, *אתה לא תדע אף פעם אם אתה עושה עבודה נכונה או לא. אתה צריך מקסימום להיות בע"מ להשפיע, ולכן כל פעם שתעשה עבודה בע"מ להשפיע, תרגיש שלא עשית מספיק, ושבפעם הבאה תעשה עבודה יותר טובה*. אתה רוצה לבנות הכל על הרצון לקבל שלך, על הידע, על השכל, על הכוח שלך, וזה לגמרי לא רוחני.
    
    ש: איך אני יודע שאני הולך בדרך הנכונה?
    ר: *ככל שאתה יכול להיות במסירות, וחוץ מזה בכלום, רק במסירות. אין לי רגש, אין לי שכל, אין לי שום הבנה, שום הרגשה, אין לי כוחות, אין לי כלום. רק דבר אחד יש לי, אני רוצה להיות דבוק לבורא, בכל הכוחות והמחשבות. בזאת אני רוצה להתקדם, בלי אני, אלא בכמה שאני מבטל את ה-אני*.

16. ש: האם יש דרך להגן בפני קליפות להחליש כוחם?
    ר: להחליש את הקליפות אין דרך, אלא אני צריך לעבוד נגד הקליפות יחד עם הקליפות. אבל הקליפות לא יכולות להיעלם כי זה כל הכלים שלנו. אנחנו רק צריכים ללמוד לעבוד איתן נכון ואז לקבל את כל התגמול, כל מה שעשינו, בתוך הקליפות המתוקנות. הקליפה שומרת על הכלי..

17. *אנחנו צריכים העיקר לקצר את הזמנים*, כמו שכתוב מי זה ישראל? אלו שמקדשים את הזמנים, כלומר שכמה שיותר מהר קמים מכל מצב וממשיכים הלאה. *הכל תלוי רק בכמה אנחנו מחזיקים זה את זה, מעוררים זה את זה. אז בבקשה תעשו את העבודה הזאת, במשך היום כל פעם ופעם אתם מעוררים את החברים ודורשים מעצמכם התקדמות, התקדמות לחיבור בינינו ולבורא*, חיבור בינינו ולבורא. רק שתי פעולות אנחנו צריכים, מאיתנו להתחבר לבורא. *תנסו לבצע זאת כמה שיותר פעמים ביום להזכיר על זה וקדימה*.

*חלק 2 – מהות הדת ומטרתה*

18. ש: למה המקובלים אומרים שאין הבדל בין מי שעובד לטובת הבריות לבין מי שעובד לטובת ה'?
    ר: כי אם אדם יוצא מהאגו שלו ועובד למה שיש מחוץ לו, אז מחוץ לגופו של אדם יש רק בורא. אבל כלפי האדם זה מתראה כמו הרבה מאוד בריות או נשמות אפילו אח"כ. הבורא כולל את הכל, לכן כדי להגיע למושג הבורא הכי נכון ובטוח זה לעבוד עם הבריות.
    
    אם אין שאלות אנחנו נמשיך הלאה, אבל *תעברו אח"כ על החלקים האלה במשך היום ואם יהיו שאלות, והרבה שאלות, אנחנו נחזור עליהם גם מחר בשיעור*.

19. בכך שאתה הורג את האויב שלך, אתה לא מתקן אותו. התיקון הנכון הוא שאתה הופך אותו משונא לאוהב שלך, רק כך אנחנו מגיעים לתיקונים. לכן לפי התורה, להרוג מישהו זה צריך להיות באמת יסוד מאוד מאוד בטוח, חזק....

20. כתוב שדווקא במקום השנאה תבוא האהבה ותכסה אותה, תתקן אותה ותשלים אותה. אבל לא תיקון בכך שאתה הורג את השונא, אלא שאתה מתקן אותו והוא הופך להיות לאוהב.

21. חכמת הקבלה מסבירה שאם לא נלך לתקן את האגו שלנו, נהפוך להיות לכל האומות ויכולים להגיע למצב של נאצים, פשיסטים, שיהיה ליכוד בתוך המדינות, זה פשיו. פשיזם זה חיבור, אבל נגד אחרים. אבל זה בתנאי שלא נתקן את האגו שגדל. כך הוא גדל, יש צורה שאנחנו מתקדמים לפי האגו שלנו, ויש צורה שאנחנו מתקנים את האגו ואז מתעלים מעליו.

22. בצורה פנימית כולם צריכים להגיע למצב שעל כל פשעים תכסה אהבה ולא יהיה הבדל בין בני האדם. אמנם כותבים מקובלים שכל אחד יכול להישאר בדתו באמונתו, אבל חוק האהבה חייב להיות למעלה מהכל ולכסות את כולם. לכן אני מאד נגד מלחמות, כך אנחנו רק הורסים את עצמנו, ונראה את זה עכשיו בפועל ממש.

23. צריכים לעשות גבולות עד שהעמים לא ילמדו איך צריכים יפה להתייחס זה לזה, כמו שני שכנים ולא להיכנס אחד לתוך השני.. אנחנו צריכים רק לדבר על חיבור ואהבה. בואו נשתדל את זה לעשות.

24. אנחנו צריכים להתפלל לבורא על כך שייתן לנו כוח להיות מחוברים מעל כל הפשעים. *אפילו שאנחנו לא מבינים אחד את השני, אפילו שאנחנו לא יכולים להסתדר בינינו, אנחנו רוצים להיות בכל זאת למעלה מכל אי ההבנות, להיות מחוברים בבורא אחד. עושה שלום במרומיו, עושה שלום עלינו. למה? כי אנחנו נמצאים תמיד בוויכוחים, במכות, בכל מיני פעולות הפוכות. אז אנחנו רוצים שהבורא יעשה שלום עלינו ושתרד עלינו מה שנקרא סוכת שלום*.