שיעור בוקר 01.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 198, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות קס"ה – קס"ח

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 198, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קס"ה.

אנחנו ממשיכים ללמוד, אנחנו יכולים ללכת קדימה, אחורה, עד שכל הפתיחה הזאת די נכון תתיישב בנו. בדרך כלל כך לומדים, שוב מבררים משהו, גם בעל הסולם שכותב, כותב לנו איפה זה כתוב גם קודם, שולח אותנו חזרה קצת פה ושם אז לא נורא אם אנחנו ככה הולכים הלוך וחזור והעיקר לברר את הדברים שיתיישבו. לוקח זמן עד שזה יתיישב בראש, עד שאנחנו נתרגל לשמות, לכל התהליך.

אות קס"ה

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר. והתבונן היטב לעיל באות ל"ב."

קריין: עמ' 169, "פתיחה לחכמת הקבלה" אות ל"ב.

אות ל"ב

"ונתבאר היטב סוד האו"מ דא"ק שלגדלו אין קץ ותכלית. אמנם אין הכונה, שא"ס ב"ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת או"מ לא"ק, אלא הכונה היא, שבעת שנעשה הזווג דהכאה על המלכות דראש א"ק, אשר א"ס הכה במסך אשר שם, שפירושו שרצה להתלבש בבחי"ד דא"ק כמו מטרם הצמצום, אלא המסך שבמלכות דראש א"ק הכה בו, שפירושו שעיכב עליו מלהתפשט בבחי"ד, והחזירו לאחוריו, כנ"ל אות י"ד, שבאמת האו"ח הזה שיצא ע"י החזרת האור לאחוריו נעשה ג"כ בחינת כלים להלבשת אור העליון, כנ"ל, אמנם יש הפרש גדול מאוד בין קבלת הבחי"ד שמטרם הצמצום ובין קבלת האור חוזר שלאחר הצמצום, שהרי לא הלביש אלא בחינת קו דק בראש וסוף כנ"ל, אשר כל זה פעל המסך בסבת הכאתו על אור העליון, הנה זה השיעור שנדחה מא"ק בסבת המסך, כלומר כל אותו השיעור שאור העליון מא"ס ב"ה רצה להתלבש בבחי"ד לולא המסך שעיכב עליו, הוא הנעשה לאו"מ מסביב הא"ק, והטעם הוא כי אין שינוי והעדר ברוחני, וכיון שאור א"ס נמשך להא"ק להתלבש בבחי"ד, הרי זה צריך להתקיים כן, לכן אע"פ שעתה עיכב עליו המסך והחזירו לאחוריו, עכ"ז, אין זה סותר להמשכת א"ס ח"ו, אלא אדרבא הוא מקיים אותו, רק באופן אחר, והיינו ע"י ריבוי הזווגים בה' העולמות א"ק ואבי"ע, עד לגמר התיקון, שתהיה הבחי"ד מתוקנת על ידיהם בכל שלימותה, ואז א"ס יתלבש בה כבתחילה. הרי שלא נעשה שום שינוי והעדר ע"י הכאת המסך באור העליון. וזה סוד מ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה [א"ס לא משרה יחודו עליו, עד שלא נותנים לו בת זוגו]. ובינתים, כלומר עד הזמן ההוא, נבחן שאור א"ס הזה נעשה לאו"מ, שפירשו שעומד להתלבש בו לאחר מכן, ועתה הוא מסבב ומאיר עליו רק מבחוץ בהארה מסוימת, שהארה זו מסגלתו להתפשט באותם החוקים הראוים להביאהו לקבל האו"מ הזה בהשיעור שא"ס ב"ה נמשך אליו בתחילה."

שאלה: הוא אומר שגם לפרצופי א"ק וגם בעולם האצילות אין ג"ר, אבל אלה סיבות אחרות לגמרי.

מהן?

תלמיד: בפרצופי א"ק כי לא יכולים לקבל למטה מטבור, ובפרצופי עולם האצילות כי יש את כל המגבלות של השבירה, עד שלא אוספים את כל הכלים.

אז למה הוא משווה בין שני המצבים?

מה זה חשוב, אם לא יכולים לקבל את כל האור העליון בעל מנת להשפיע, אז אין ג"ר, יש כאילו ג"ר במה שאפשר בכל מקום, שמשתמש בכל הכלים במשהו זה נקרא ג"ר, ג"ר דאצילות, ז"ת דאצילות, גם ג"ר דבי"ע. האור המקיף שיצא בצמצום א' זה רק בגמר התיקון אפשר לקבל, רק בל"ב האבן, לכן רק צינור דק אנחנו מכינים.

שאלה: הוא אומר שאין ג"ר בראש, בפרצופי אצילות יש ג"ר בראש וזה גם לא מתבטא בגוף שלהם.

תלוי על איזה ג"ר אתה מדבר.

תלמיד: אני מדבר על ג' ראשונות בפרצופי אצילות.

ג' ראשונות בפרצופי האצילות, יש להם הגבלה מאוד מיוחדת שזה באח"פ דעליה. עולם האצילות בעצמו הוא נמצא בו"ק, הוא נמצא בקטנות וכל הגדלות שלו זה על ידי כלים שעולים מבי"ע לאצילות ואז הם משלימים את עולם האצילות בגדלות דמין הא', וגדלות דמין הב', או גדלות במקומו זה רק יהיה גמר התיקון, אחרי שנעלה את כל הכלים לאצילות ויצטרפו כל הכלים לאצילות לאצילות לגלגלתא עיניים יתחברו כל האח"פים דעליה, אחרי זה יהיה "רב פעלים מקבציאל¹" כל האח"פים האלה יתחברו יחד עם כל הגלגלתות ועיניים, כל הפרצופים האלה מלמעלה ותהיה ירידה למטה.

תלמיד: מה זה נקרא שיש ג"ר בראש וזה לא מתבטא בגוף? כלומר הבנו שאם הראש עושה כבר את הפעולה אז כבר.

לא, זה לא כמו בצמצום א'. כאן יש בעיה דווקא בגלל שהייתה שבירה ויש אח"פ דעלייה ולמטה מפרסא אסור לקבל אור החכמה, לכן יש לנו רק ג"ר בראש וו"ק בגוף. עוד נלמד את זה באצילות.

שאלה: בקטנות, הגלגלתא עיניים דתחתון מחובר לגלגלתא עיניים דעליון. ברגע שהוא מקבל את הגדלות שלו מאח"פ דעליון בג"ר והוא יכול לגדל את עצמו אז האח"פ דעליון משמש לו כאור ישר כמו בפרצוף רגיל?

מה זה אח"פ דעליון משמש לו כאור ישר, אני לא מבין.

תלמיד: ברגע שהפרצוף התחתון מגיע לגדלות, מאיפה מגיע לו.

מתי הוא מגיע לגדלות, באיזו צורה, על מה אתה מדבר בדיוק? גלגלתא עיניים דתחתון שמצטרפים לאח"פ דעליון?

תלמיד: כן. הוא מגיע למצב שאחר כך הוא יכול לגדל את עצמו.

אחרי שהוא נכלל בעליון ונותן לעליון גדלות בהתכללות בעליון, אחר כך העליון כבר מוריד אותו ועושה לו במקום שלו גדלות.

תלמיד: ואז הוא משמש לו כאילו כאור ישר שלפיו הוא יכול לעשות את החשבון בפרצוף רגיל?

זה בכל זאת לא פרצוף רגיל. עד גמר התיקון אין לנו פרצוף רגיל, אחרי השבירה אין לנו פרצוף רגיל עד גמר התיקון. כי אנחנו לא משתמשים במלכות אמיתית.

שאלה: הוא כותב בתחילת האות "ונתבאר היטב סוד האור מקיף דא"ק שלגדלו אין קץ ותכלית, אבל אז הוא מציין שאמנם אין הכוונה, שאינסוף ב"ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת אור מקיף לא"ק. מה היא ההבחנה הזו? מה עוד יש שמקיף את א"ק?

נניח אחרי שכל הפרצופים בכל העולמות מקבלים על מנת להשפיע והאור ממלא את כל הפרצופים, את כל הצינורות, נשאר לנו אור מקיף מפני שאנחנו לא משתמשים ברצון לקבל אמיתי, אלא רק ברצון לקבל שנכלל במקצת ברצון להשפיע. זאת אומרת שסך כל מה שמקבלים עד גמר התיקון זה קו דק מאוד וכל האור מסביב לקו זה מה שיש לנו מאור אין סוף. ורק בפעולה אחרונה, רב פעלים מקבציאל נכנס כל האור אין סוף, כבר לא בקו, אלא העיגול הזה שהוא היה, הופך להיות כמו קו, מצויד במסך.

תלמיד: גם עוד שטרם נברא הכול היה אור ממלא את כל המציאות והוא בעצם האור מקיף לכל דבר שנוצר, ואז הוא עושה כאילו הבחנה כזו שאני לא מצליח להבין את ההבדל.

האור לא משתנה, הוא אותו האור שהבורא הקדיש לבריאה, בבחינת שורש במחשבת הבריאה היה לו לברוא את הנבראים, אז יש אור ונקודה שחורה בתוך האור ואז היא מתחילה להתפתח. אז כמה שהיא מסוגלת להדמות לאור, נקרא "האור הפנימי שבה", כמה שלא יכולה נקרא "אור המקיף שסביבה".

תלמיד: האור לא משתנה מסביב, מה שהכלי יכול להכניס אז זה נכנס, אבל מה שמקיף אותו, בזה אין שינוי.

לא, המקיף נכנס פנימה, על ידי ריבוי הפעולות המקיף בכל זאת נכלל פנימה, נכנס לתוך הרצון לפי השתוות הצורה. זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר". הכלי בעצמו לא יכול להאיר, אלא זה שהוא מקבל על מנת להשפיע. גלגלתא נגיד קיבלה 20%, 80% נשארו בחוץ, עד שכל המקיף הופך להיות פנימי. זו צורת הציור של דבקות הבורא ונברא, שהבורא ימלא את הנברא.

שאלה: ניקח את פרצוף גלגלתא שבעצם עושה חישוב על כל מלכות דאין סוף. גם אם הוא לא מקבל, הוא מתחת לטבור הוא מבין שהוא לא יכול לקבל, יש שם אור חסדים, זאת אומרת יש שם הבחנות לגבי כל האור.

מה זאת אומרת "הוא מבין", הוא עשה על חשבון על זה בראש?

תלמיד: כן.

ומה שיוצא לו בתוך ובסוף זה הכול כהחלטה בראש.

תלמיד: נכון. אבל זה כאילו חישוב על כל ה-100% של האור.

כן.

תלמיד: אז למה זה ו"ק ואין לזה ג"ר?

כי הוא לא משתמש ברצון לקבל שלו במלואו. בבחינה ד' הוא לא משתמש, הוא משתמש בכל זאת בג' בחינות הקודמות. על בחינה ד' אין מסך ואי אפשר להשתמש בה.

תלמיד: פרצוף שלם שיש לו ג"ר, זה לא מספיק שהוא עושה חישוב על הכול? הוא צריך להשתמש בהכול ואז הוא פרצוף שלם?

תלוי מה זה נקרא "שלם". שאנחנו מדברים כאן על הפרצופים השלמים, אף אחד מהם לא שלם. עד גמר התיקון אין מלכות אמיתית באף פרצוף.

תלמיד: למה הוא עושה את ההפרדה הזאת פתאום? עד עכשיו דברנו קצת אחרת.

נכון. כי הוא רוצה להגיד, שבכל זאת, המקיף האמיתי הוא נשאר, ואנחנו לא יכולים לקבל אותו, לא יכולים לעשות עימו שום מגע. רק לדחותו. בכל זאת, יש בכל אחד ואחד מאתנו כזה רצון לקבל שאנחנו לא מסוגלים להתמודד עימו. ולכן, הבורא סוגר אותו מלמעלה, מגלה רק בשבירת הכלים ובגמר התיקון.

אבל בתיקונים של אדם הראשון, שם אנחנו כבר נמצאים בתיקון של אותו הרצון לקבל. זאת אומרת, אנחנו מרגישים שם גבול איפה שיכולים לקבל ואיפה שלא יכולים לקבל. והשגת הגבול הזה זה כבר מין תיקון. אני יודע שיותר מזה אני לא מסוגל, ולא מסוגל. וכך אני בכל זאת מתקן את עצמי על זה שלא מסוגל. אבל אני מתמודד, אני עומד, אני מחזיק את זה. ודאי שעל ידי המאור.

שאלה: אם אני מבין נכון, המצב נשאר אותו דבר כמו שהיה בנקודים, שהאח"פ של הפרצופים הוא רק כמעבר בלבד גם באצילות?

לא הבנתי.

תלמיד: אתה אמרת לנו, אם אני זוכר טוב, שבנקודים האח"פ של הפרצופים לא מגיעים לגדלות, אלא הם משמשים כמעבר בלבד לאור מפרצוף לפרצוף.

לא. בעולם הנקודים הם רצו לקבל את האור בעל מנת להשפיע בכל בחינה ד', ולכן נשברו.

תלמיד: ולפני השבירה?

לפני השבירה זו קטנות.

תלמיד: זאת אומרת, לפני השבירה האח"פ שלהם שמשו רק כדי להעביר את האור, בלי להגיע לגדלות בחלק העליון מעל הפרסא?

היתה לנו קטנות בכתר, קטנות באבא ואימא וקטנות בזו"ן. זה קטנות. אחר כך היתה לנו גדלות בכתר. על ידי זה שהצטרפו לכתר גלגלתא עיניים דאבא ואימא. גדלות בראש האמיתי, שזה אבא ואימא שהצטרפו אליהם גלגלתא עיניים דזו"ן. ובגלגלתא עיניים דזו"ן נעשתה גדלות דמין הא', זאת אומרת, בגלגלתא עיניים דאבא ואימא. ואחר כך, הם התפשטו למטה, לתוך הגוף, לתוך הזו"ן. מה שיש בראש קבלו והתפשטו לגוף, וכאן הייתה השבירה.

תלמיד: כן, את זה הבנתי. אחר כך, אחרי השבירה, נעשה עולם התיקון, זאת אומרת כל פרצוף בעולם התיקון אסף מה שהוא היה צריך לאסוף מהנקודים.

כשהתפשט עולם האצילות, עולם הנקודים נעשה כנוקבא עליו.

תלמיד: כן.

זאת אומרת, עולם האצילות לוקח חלקים מעולם הנקודים, חלקים שבורים, ועל ידי זה שהוא מצרף אליו את החלקים האלה, הוא גדל.

תלמיד: כן, ברור לי. הכוונה שלי שהפרצופים לא מגיעים לגדלות, אבל בכל זאת הם משתמשים באח"פ שלהם.

לא. פרצופי נקודים הגיעו לגדלות ונשברו.

תלמיד: כן.

זאת אומרת, ברשימות שלהם מהשבירה יש רשימות של גדלות אמיתית.

תלמיד: אז בעולם האצילות המצב הזה קיים בחלק שמעל הפרסא?

לכן בעולם האצילות התיקון יכול להיות רק בגלגלתא ועיניים, גדלות דמין הא', שיש גלגלתא ועיניים ואפשר לצרף לזה ממטה למעלה בעלייה את האחפ"ים.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שעולם האצילות תפקידו לתקן את הנשמות שיעלו מלמטה. מצד שני, אנחנו לפעמים אומרים שהוא מתקן את עולם הנקודים. אתה יכול להסביר את שתי צורות הדיבור האלה?

לא. אני עוד לא יכול להסביר, כי אנחנו עוד לא למדנו את האדם הראשון. אבל תפקיד עולם האצילות לתקן את העולם הנקודים. כך תחשוב. הייתה שבירה, ועולם האצילות מתקן את השבירה. בלי הכלים השבורים הוא א'/שורש צמצום ב'.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה, "ובינתים, כלומר עד הזמן ההוא, נבחן שאור א"ס הזה נעשה לאו"מ, שפירשו שעומד להתלבש בו לאחר מכן, ועתה הוא מסבב ומאיר עליו רק מבחוץ בהארה מסוימת, שהארה זו מסגלתו להתפשט באותם החוקים הראוים להביאהו לקבל האו"מ הזה בהשיעור שא"ס ב"ה נמשך אליו בתחילה." מתוך זה יש לי שאלה, האם הכתוב הזה מחזק את חוק הטבע שבלי צמצום אין קבלת אור, אין למעשה כלי מוכשר לתפקידו. האם כך?

כן, ודאי. צמצום א' זה חוק שלא משתנה. מי שעובר עליו נכנס לשבירה.

שאלה: למה ואיך והאם טבור זה עיבור, חזה זה יניקה, פה זה מוחין?

אולי הפוך?

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם. כי יש להם גלגלתא עיניים, נפש, רוח שזה קטנות, וחסר רק אח"פ. ואח"פ לא יכול להיות אמיתי, אלא רק בעלייה, בהתכללות. לא במצב שלהם, לא בכלים האמיתיים. "ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל. העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

תקרא שוב.

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם." יש קטנות, צריכים להגיע לגדלות. "ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל." חיסרון, לבקש, זה מה שצריכים. והבורא מעורר ומעורר, ואנחנו לא פונים אליו. לא מארגנים בקשה נכונה. ואם כן, אז "העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

אפשר לקרוא כמו שהוא אומר לנו כאן את אות קל"ה, איך שזה קורה.

קריין: קל"ה, בעמ' 192. אות קל"ה בטור ב'. עמ' 192 אות קל"ה.

אות קל"ה

"ומין הב' הוא, שהמדרגה נשלמת בע"ס בכחה עצמה. דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך היסוד דא"ק, הנק' נקודת השורק, לאו"א, והוריד הה"ת מנקבי עינים דאו"א עצמם לפה שלהם, שבזה העלה את הכלים דאח"פ דאו"א, ממקום נפילתם בז"ת אל הראש דאו"א, והשלימו להם הע"ס, שעתה נשלמים או"א ע"י עצמם, כי עתה השיגו הכלים דאח"פ ממש החסרים להם. משא"כ במין הא' בעת שקבלו שלמותם מהכתר ע"י הדבקות באח"פ שלו, הרי באמת היו עוד חסרים אח"פ, אלא ע"י התכללותם בכתר, קבלו על ידו הארה מאח"פ שלהם, שהספיק רק להשלימם בע"ס בעודם במקום הכתר, ולא כלל בעת יציאתם משם למקומם עצמם."

זאת אומרת, יש לנו קטנות בעולם הנקודים. אחר כך נעשתה גדלות בזה שהעלו את הכלים למעלה. ואז נעשתה גדלות בראש, ומגדלות בראש התפשט לתוך. אני חוזר שוב על אות קל"ה.

אות קל"ה

"ומין הב'" דגדלות "הוא, שהמדרגה נשלמת בע"ס בכחה עצמה." לא שהעליון מעלה אותה.

נניח יש לנו עליון ותחתון (ראו שרטוט מס' 1). גדלות דמין הב' "הוא, שהמדרגה נשלמת בע"ס בכחה עצמה. דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך היסוד דא"ק," זה לא כל כך חשוב איך שהאירו "הנק' נקודת השורק, לאו"א, והוריד הה"ת מנקבי עינים דאו"א עצמם לפה שלהם," זאת אומרת, המסך יורד ואו"א נכנסים לגדלות, נעשו עשר ספירות שלמות. "שבזה העלה את הכלים דאח"פ דאו"א," נעשו עשר ספירות שלמות. "ממקום נפילתם בז"ת אל הראש דאו"א," זאת אומרת יש כאן כבר עניין של עליון ואחריו כאילו התחתון, או"א העלו את האח"פ שלהם למעלה. "והשלימו להם הע"ס, שעתה נשלמים או"א ע"י עצמם," ישנו האח"פ שלהם ומעליו גלגלתא עיניים. כל זה ודאי על ידי האור שקיבלו שזה נקרא ו' ונקודה, שורוק.

שרטוט מס' 1

"משא"כ במין הא'" בגדלות "בעת שקבלו שלמותם מהכתר ע"י הדבקות באח"פ שלו," שהיה בעליון. בעולם הנקודים היה לנו כתר, אבא ואימא וזו"ן, כך זה היה (ראו שרטוט מס' 2). אז כתר שקיבל גדלות, או"א עם אח"פ דכתר הצטרפו וקיבלו גדלות דמין הא'. עכשיו או"א מקבלים בעצמם את האור, זה נקרא חולם, והאור שעכשיו מקבלים נקרא שורוק. על ידי זה או"א גדלים בעצמם, זאת אומרת הם בעצמם מחשיבים את האח"פ שלהם. "משא"כ במין הא' בעת שקבלו שלמותם מהכתר ע"י הדבקות באח"פ שלו, הרי באמת היו עוד חסרים אח"פ," שלהם עצמם "אלא ע"י התכללותם בכתר, קבלו על ידו הארה מאח"פ שלהם, שהספיק רק להשלימם בע"ס בעודם במקום הכתר," בקיצור קיבלו עשר ספירות על ידי זה שיש כאן אח"פ דכתר עם גלגלתא עיניים דאו"א. "ולא כלל בעת יציאתם משם" מהכתר "למקומם עצמם". זה מה שקרה לנו בגדלות המין הא'.

אולי נקרא אות קל"ו כדי שיהיה לנו ברור.

שרטוט מס' 2

אות קל"ו

"ועד"ז נמצא ב' מיני השלמות הנ"ל גם בז"ת:

הא' בעת הארת השורק ועלית אח"פ דאו"א, שאז גם הגו"ע דז"ת הדבוקים בהם נתעלו יחד עמהם ועלו לאו"א, וקבלו שם בחינת אח"פ להשלמת הע"ס שלהם, שאח"פ אלו אינם עוד אח"פ הממשיים שלהם, אלא רק הארת אח"פ המספיק להשלמת ע"ס בעודם באו"א, ולא כלל בירידתם למקומם עצמם. כנ"ל.

ומין הב' דהשלמת הע"ס, השיגו הז"ת בעת התפשטות המוחין מאו"א אל הז"ת, שעי"ז הורידו גם הם בחינת ה"ת המסיימת מהחזה שלהם אל מקום סיום רגלי א"ק," זאת אומרת, אבא ואימא קיבלו גדלות ומזה העבירו אור לגדלות לזו"ן. "והעלו את התנה"י שלהם מבי"ע וחיברו אותם למדרגתם לאצילות, שאז לולא נשברו ומתו, היו נשלמים בע"ס שלמות ע"י עצמם, כי עתה השיגו את האח"פ הממשיים החסרים להם".

אות קס"ז

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיגו".

כמו בעליה שהייתה שם, גם עכשיו העליה היא בפרצופי אצילות, זה מה שהוא רוצה להגיד. בעולם הנקודים הייתה עליה, כשיש גדלות בעליון מפני שחלק מהעליון נמצא בתחתון, ברגע שהעליון מקבל גדלות החלק שלו עולה ומצטרף נגיד לגלגלתא ועיניים, אז גם התחתון שהיה דבוק עימו בזמן הקטנות הוא נשאר דבוק, והוא עולה עם אותו חלק של העליון לדרגת העליון, וזה נקרא עליה. זה כל העניין של עלית העולמות, יש לנו את זה מהנקודים. וזה אחר כך נעשה בעולם האצילות, זה נקרא עלית העולמות. בשבתות, בימים טובים, על ידי המ"ן דתחתונים, זה עניין של עלית העולמות. שהעליון מקבל כוח, מעלה את האח"פ שלו, סוחף עימו גם את גלגלתא עיניים דתחתון, בסך הכול.

שאלה: התחתון שעולה עם מי הוא משלים גדלות, עם האח"פ של העליון?

עם האח"פ של העליון, העליון מדביק אותו אליו. באצילות זה רק אח"פ דעליה.

תלמיד: כתוב מצד שני שהוא מקבל הארה מהאח"פ שלו.

איפה כתוב על מה שאתה שואל? תראה לי איפה, אני רוצה לדעת. אל תגיד לי סתם מילים, תמצא ואחר כך תשאל.

תלמיד: כתוב שפרצופי אצילות "שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק," בגדלות שלהם. מה זאת הפעולה הזאת?

אז זה כמו כל פרצוף מלביש, ע"ב מלביש על הגלגלתא, הוא מקבל מהגלגלתא. אתה יכול לשאול מה זאת הלבשה? הוא מקבל בגלגלתא כי גלגלתא מולידה אותו, לא זה לא, הוא מתלבש על הגלגלתא, זאת אומרת הוא מקבל הארה ממנה, הוא מקבל הזנה ממנה. אתה יכול להגיד, מה זה נקרא שהוא מתלבש עליה מבחוץ? הוא מתלבש על הגלגלתא כאילו כלבוש חיצון. בגלגלתא יש לנו מסך, רצון, מסך, היא עושה זיווג דהכאה, היא בונה את הפרצוף החדש על הרשימות שמתעוררות בה ומולידה אותו. אחרי שהיא מולידה אותו, מה קורה? הוא מתלבש עליה, הוא מקבל ממנה. מה זה מקבל? יש מסך בגלגלתא שהוליד את הע"ב, אותו מסך הוא מטפל בע"ב. מה זה נקרא שאחד מתלבש על השני, דבוק לשני עד כדי כך שאנחנו אומרים שע"ב מתפשט מפה דגלגלתא עד הטבור, זהו, מה זה חשוב? אולי הוא מתלבש לא שם בדיוק, האמת שמגיע לו להתלבש למטה מגלגלתא, אחרי שנגמרת גלגלתא מתפשט ע"ב, אחרי שמתפשט ע"ב מתפשט ס"ג למטה ממנו. מה זה נקרא שפרצופים מתלבשים זה על זה? איפה כתוב על זה, על התלבשות הפרצופים?

קריין: קראנו את זה בקס"ז.

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיגו".

זאת אומרת, באמת זה לא שאחד דבוק לשני ומתלבש עור בעור נגיד, אלא מפני שהם מקבלים מהפרצוף הקודם על ידי המסך ולא על ידי שום דבר אחר, אבל מפני שיש לו חלק מסוים מהפרצוף הקודם, גם לפי עביות שונה, גם לפי עוצמת זיווג שונה שהעליון עושה בשבילו, לכן זה נקרא שהוא דבוק עליו מבחוץ, כך אנחנו מדברים. שיש קשר ביניהם ודאי שעל ידי צינור מה שנקרא נגיד, כמו שאנחנו אומרים שצינור דק מתפשט מלמעלה למטה. אבל כדי לציין שיש ביניהם קשר, עליון לתחתון ותחתון לעליון אז אנחנו אומרים שהם דבוקים זה בזה, ואיפה דבוקים, מידה כנגד מידה. שנגיד ע"ב הוא דבוק לע"ב דגלגלתא, יוצא מע"ב דגלגלתא כמו שהוא מציין בספר האילן, וס"ג כלפי ס"ג שבא"ק וכלפי ס"ג שבגלגלתא וכך כל אחד ואחד.

תשאלו, אין לנו מה לרוץ, אנחנו נלעס את זה. הבעיה היא שלוקח זמן עד שהדברים האלה מתיישבים, יש בלבול, קצת יותר ברור, עוד בלבול עוד יותר ברור.

שאלה: רציתי לשאול לגבי תוספות המוחין והיחס למקיפים. האם אותם מוחין שנכנסים הם באים מהאור המקיף שמחכה?

ודאי. אם לא האור המקיף לא היה לנו ביטוש פנים ומקיף, הפרצופים לא היו מזדככים, לא היו מתפשטים הלאה. דווקא בגלל הלחץ של האור המקיף יש לך את ההתפשטות הזאת, בטח. לכן חובה שיופיע אור מקיף והוא לוחץ על הפרצוף ודורש לקבל אותו בעל מנת לקבל אפילו, לא בעל מנת להשפיע, לא חשוב. האור העליון לא עושה חשבון עם על מנת להשפיע, זה התחתון חייב לעשות אם הוא רוצה. התחתון קבע לעצמו את החוק של צמצום א', והאור המקיף הוא כל הזמן לוחץ כמו בבחינת שורש דד' בחינות דאור ישר, כך בכל מקום הוא לוחץ, לוחץ על התחתון, הוא רוצה להתקבל עד הסוף.

אנחנו רואים את זה על עצמנו, אני מסוגל לקבל על מנת להשפיע? אז אני עושה את זה. אם אני לא מסוגל, האור העליון מחייב אותי לקבל על מנת לקבל. ודרך השבירה, ודרך הבעיות האלה אני בכל זאת מגיע אחר כך לתיקונים. אם האור העליון לא היה לוחץ בכל מקרה, לא היינו מתקדמים. היינו מחכים עד שיהיה לי מסך? עד שיהיה לי משהו? האור לא מחכה. אתה רואה מה שקורה בעולם, אתה קורא אתנו.

שאלה: ההסבר שנתת על הפרצופים שהם אחד אחרי השני, זה בעצם כמו אותה מחסנית שלאט, לאט, נכנס עוד כדור ולמעלה מתקבל אור יותר גדול.

נגיד, כן, זה כניסת האורות לפרצוף.

תלמיד: פרצוף אחרי פרצוף?

כן, מחסנית זה יפה.

תלמיד: זה מנגנון ברור. כל פרצוף שעובר נכנס אור יותר למטה, ולמעלה מתקבל אור יותר גבוה.

כן.

תלמיד: אבל בגדלות וקטנות, בכל מה שקורה בנקודים זה כאילו שיש מנגנון אחר.

מה בדיוק? כניסת האורות בעולם הנקודים היא לא לפי התפשטות האור בתוך הפרצוף. שורש, א', ב', ג', ד', וכך נכנסים נרנח"י, לא, בעולם הנקודים אין דבר כזה, כי שם יש לך זיווג על קטנות וזיווג על גדלות. ולכן אין כאן כניסת אורות הדרגתית בתוך הפרצוף. אלא זיווג אחד על הקטנות נגיד, כמו שהיה לנו ב'/א' צמצום ב', ואז האור נכנס מלמעלה, מהס"ג, הוא נכנס לפרצוף.

אתה רוצה להגיד כך, שהאור בא מס"ג ונכנס לפרצוף הנקודים, האם הוא נכנס לפרצוף הנקודים בהדרגה? הוא נכנס לפרצוף הנקודים בהדרגה כמו במחסנית. אבל אם מדובר בפרצוף א"ק, שם היה כל פעם עבודה, מקבל יותר, עוד יותר, עוד יותר. מה שאין כן כאן, זאת הייתה החלטה בראש דס"ג, והתחתון קיבל. הוא מקבל אור יחד עם המסך. הוא לא עושה למטה זיווג דהכאה, לא עושה החלטה בעצמו, הוא תוצאה ממה שקורה בראש דס"ג. הכול קובע המסך שבראש דס"ג.

כמו שבעולם אדם קדמון נגיד, בא"ק, בגלגלתא, מסך עושה זיווג דהכאה, הוא עושה חשבון ואחר כך האורות מתפשטים מלמעלה למטה לתוך הגוף בהדרגה, טעמים, שורש, א', ב', ג', ד'. כאן, גם כן שורש, א', ב', ג', ד', מתפשטים אורות ככה, הם נכנסים, אין ברירה, אבל כל ההחלטות הם בראש דס"ג לא בפרצופי כתר, או"א, אצלם אין מסך שהם מחליטים מה לעשות. אלא הכול נעשה בראש דס"ג.

זה לא חשוב, את זה אנחנו עוד נלמד.

שאלה: כתוב פה על ג' עליות, אני הצלחתי לזהות רק שתיים.

איזה שתיים אתה הצלחת לזהות?

תלמיד: מין הא' ומין הב'.

מין הא' ומין הב' זה לא עליות, זה השלמת העשר ספירות. עלייה ראשונה ועלייה שנייה ועלייה שלישית. מאיפה באות העליות בעולם האצילות? מתוך זה שבעלייה הראשונה נעשה עיבור, בעלייה שנייה יניקה, בעליה שלישית מוחין.

תלמיד: זה מגיע מהתחתונים או מלמעלה?

זה מגיע מרשימות. שהרשימות האלה נמצאות בתחתונים, אבל על ידי האור מלמעלה מתעוררות הרשימות ואז נעשים עליהם זיווגים ועלייה. זה ג' עליות.

תלמיד: העליות האלה הן מהרשימו מלמטה?

רשימות שבורות למטה. כן, נכון.

שאלה: אז מה זה מ"ן מבחינת העביות דבחינה ב'? על מה הוא מדבר פה בדיוק?

איפה כתוב?

תלמיד: אות קס"ו, שורה "היא".

אות קס"ו

ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם." חוץ מגלגלתא עיניים יש לנו עוד לעלות לעביות בחינה ב' ג' וד' שזה נקרא אח"פ. "ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל. העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה)," כמו שאבא ואמא קיבלו גדלות בעולם הנקודים, "אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

זו הגדלות הראשונה, השלמת עשר הספירות הראשונה.

אות קס"ז

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיגו."

אות קס"ח

"באופן, שבעת שפרצוף עתיק דאצילות השיג המוחין האלו דבינה, נמצא עולה ומלביש לפרצוף בינה דא"ק, המכוון נגד קומת ס"ג דפרצוף גלגלתא דא"ק," בגלגלתא יש לנו גלגלתא ע"ב וס"ג. אז עולם האצילות שקיבל את ההשלמה הזאת, הוא מתלבש על הס"ג דגלגלתא "והוא מקבל משם בחינת נשמה דיחידה דא"ק, המאירה גם להז"ת שלו, וכשהמוחין באים לפרצוף א"א דאצילות," מעתיק לאריך אנפין, "הוא עולה ומלביש על ראש דעתיק דקביעות," עתיק בינתיים עלה, "המכוון נגד קומת הס"ג דפרצוף ע"ב דא"ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דחיה דא"ק, המאירה לז"ת שלו. וכשהמוחין באים לפרצוף או"א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דא"א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דס"ג דא"ק, והם מקבלים משם בחינת נשמה דנשמה" או חיה "דא"ק, המאירה גם להז"ת שלהם. וכשמוחין אלו באים לישסו"ת וזו"ן דאצילות, הם עולים ומלבישים על או"א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק," וכן הלאה.

את כל זה יותר קל לראות ב"ספר האילן", אפשר לפתוח ולראות.

שאלה: עדיין לא ברור העיקרון הזה, איך יש בקשה מהתחתונים מכוח עצמם. בתחילת אות קל"ה כתוב "ומין הב' הוא, שהמדרגה נשלמת בע"ס בכחה עצמה." איך זה שהמדרגה נשלמת בכוח עצמה? מאיפה יש לה כוח בכלל?

איפה זה כתוב?

תלמיד: אות קל"ה.

"ומין הב' הוא, שהמדרגה נשלמת בע"ס בכחה עצמה. דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך היסוד דא"ק, הנק' נקודת השורק, לאו"א, והוריד הה"ת מנקבי עינים דאו"א עצמם לפה שלהם, שבזה העלה את הכלים דאח"פ דאו"א, ממקום נפילתם בז"ת אל הראש דאו"א, והשלימו להם הע"ס, שעתה נשלמים או"א ע"י עצמם," לא על ידי כתר אלא על ידי עצמם הם מגיעים לעשר ספירות, כי האח"פ הצטרף לגלגלתא עיניים שלהם, "כי עתה השיגו הכלים דאח"פ ממש החסרים להם. משא"כ במין הא' בעת שקבלו שלמותם מהכתר ע"י הדבקות באח"פ שלו," שגלגלתא עיניים דאבא ואמא נדבקו לאח"פ דכתר והיה גדלות דמין הא' "הרי באמת היו עוד חסרים אח"פ," של עצמם "אלא ע"י התכללותם בכתר, קבלו על ידו הארה מאח"פ שלהם, שהספיק רק להשלימם בע"ס בעודם במקום הכתר, ולא כלל בעת יציאתם משם למקומם עצמם."

מה אתה שואל?

תלמיד: בגדלות המין הא' זה קרה מכוח זה שקיבלו הארה.

שכתר נתן הארה לאבא ואמא, לגלגלתא עיניים דאבא ואמא, וגלגלתא ועיניים דאבא ואמא נדבקו לאח"פ דכתר ונעשו עם אח"פ דכתר עשר ספירות. זה נקרא גדלות דמין הא'. זה מה שאני ציירתי בשרטוט (ראו "א'" בשרטוט מס' 3), גדלות דמין הא'.

שרטוט מס' 3

שאלה: האם קטנות וגדלות הן מידות גילוי האור?

ודאי. כל שינוי הקטן ביותר בספירות, ביחסים שביניהם, זה משפיע על האור וההיפך. השינוי שבאור משפיע על הספירות. גם כך וגם כך.

שאלה: מה עושה מי שמקשיב ולא מבין כלום?

זה לא חשוב בינתיים, ואני אומר את זה לכולם, מי ששומע ולא מבין, זה לא חשוב שהוא לא מבין, העיקר שהוא משתדל לשמוע, ואז לפי זה מיתקנים הכלים שלו. ואחר כך אפילו שהוא לא מבין ולא מבין, פתאום הוא מתחיל להבין. מאיפה הוא מתחיל להבין?

איך הילד מבין את מה שמדברים? אנחנו מדברים ומדברים ופתאום אנחנו רואים שהוא מתחיל להבין. מאיפה? ככה זה. זה באמת הלימוד הנכון. שהוא לא להפעיל את השכל אלא לתת לכלים להתפתח ואז אתה מבין. לכן לא החכם מבין ולא החכם לומד אלא דווקא זה שמתבטל.

שאלה: מהי המלכות האמיתית שבה אנחנו לא יכולים להשתמש?

היא תיתקן בגמר התיקון.

שאלה: אנחנו כל הזמן משתוקקים להרגיש מה שכתוב פה ב"פתיחה" וזה ממש עולם. מה ההבדל העקרוני הרגשי בין גדלות דמין הא' וגדלות דמין הב'? זה הבדל מהותי.

ודאי. אתם זוכרים את הסיפור על אליהו שעלה לשמים? זה גדלות דמין הא', תופס את האח"פ דעליון והעליון מעלה אותו. מה שאין כן, לְמה אנחנו מתפללים? עד שיבוא אליהו שירד אלינו מהשמים. זה גדלות דמין הב', האמיתית כבר.

תלמיד: זה עדיין רק מילים. אבל האם יש אפשרות להסביר מה קורה לנברא או מה קורה לנו כשאנחנו נמצאים במצב גדלות דמין הא'?

לפעמים אנחנו מרגישים התעוררות, זו התכללות בעליון, שהעליון מעלה אותנו. אנחנו עשינו הרבה מאוד פעולות כדי להשפיע איכשהו, לתת יגיעה, גמרנו את סאת היגיעה, בסך הכול הסאה הזאת התמלאה, היגיעה שלנו התמלאה, המאמצים, ואז העליון מעלה אותנו. זהו, כך זה עובד.

תלמיד: זו גדלות דמין הב'?

דמין הא'.

תלמיד: למה א'?

כי אנחנו עולים עם אח"פ דעליון, אנחנו מתבטלים לעליון. גלגלתא עיניים דתחתון מתבטל לאח"פ דעליון.

תלמיד: זה בהתבטלות?

כן.

תלמיד: אבל גדלות דמין הב' זה כשמעלים מ"ן.

גדלות דמין הב' זה אפילו בלי להעלות מ"ן, יש ככה ויש ככה. אם אנחנו מדברים על עולם הנקודים, גדלות דמין הב' מקבלים מנה"י דא"ק לאבא ואמא. בקיצור, בגדלות דמין הא' הכול בא על ידי העליון, אנחנו רק מתבטלים, וגדלות דמין הב' היא שכבר נעשה במקומו. יהיו לנו עוד מעט כלים.

שאלה: על איזה עליות מדובר פה, של ה' פרצופי אצילות או בעולם הנקודים?

זה לא חשוב. אנחנו לומדים איזה עליות יכולות להיות. עולם הנקודים הוא היסוד של עולם האצילות, קודם כל שם מתרחש צמצום ב', ואחר כך הוא ממשיך בעולם האצילות.

תלמיד: אבל נגיד שיש עליות בעולם האצילות זה משפיע על עולם הנקודים, זה מעלה גם את עולם הנקודים איכשהו?

עולם הנקודים נשבר והחלקים שלו נכנסים לתיקון. בא לנו עולם האצילות שהוא מלכתחילה יוצא על רשימות א' שורש צמצום ב', ומצרף לעצמו את הכלים השבורים מעולם הנקודים. ואז, על ידי רשימו ד'/ג' שהוא בכל זאת נשאר מנה"י דא"ק, ועל ידי הכלים השבורים שהוא מצרף לעצמו, עולם האצילות נעשה גדול ומתקן הכול. זאת אומרת מצד אחד הוא מקבל אורות מלמעלה, ד'/ג' מקבל מנה"י דא"ק, הרשימו שלו הוא בסך הכול א'/שורש הקטן ביותר, אבל הוא מצרף את הכלים השבורים, ומתוך זה שמתקן אותם לאט לאט ככה הוא מעמיד את עצמו.

אצלו זה מחולק בצורה מאוד ברורה. עולם האצילות זה גלגלתא ועיניים, עולמות בי"ע זה אח"פ. זאת אומרת שם הכול נעשה בגדול, בולט, ההבדל בין גלגלתא עיניים ואח"פ. בכל פרט ופרט נעשו שם הבחנות גדולות, וכדי לתקן משהו אתה צריך לעשות הרבה פעולות. זה כמו נמלים, שצריכים אלפי נמלים שייקחו חתיכה קטנה של לחם ממקום למקום, אז דווקא על ידי זה שכל אחד יכול לקבל בצורה כה קטנה, אנחנו יכולים לעשות פעולות על מנת להשפיע, להתבטל עוד קצת ועוד קצת. במשך הרבה הרבה שנים, הרבה פעולות.

שאלה: בגדלות דמין הא' גלגלתא עיניים דתחתון נדבקים לאח"פ דעליון ועולים איתם?

אני שואל אחרת, על ידי מה גלגלתא עיניים דתחתון דבוקים באח"פ דעליון?

תלמיד: על ידי זה שהם מבטלים את עצמם.

על ידי מה הם מבטלים את עצמם? על ידי זה שכנראה מקבלים איזושהי הארה מלמעלה. זה נקרא עליה או לא?

אתה שואל אותי בעצם שאלה כזאת, האם עולם הנקודים עולה למעלה או שהוא מקבל גדלות במקום. מה נראה?

תלמיד: נראה שהוא במקום.

זה נקרא במקום, כן. יש לו מצד אחד כאילו עלייה שהוא דבוק באח"פ דעליון, אבל זה גדלות דמין הא', הוא רק עולה אליו, לא שכל העולם עולה. ואחר כך הוא נמצא בגדלות במקומו.

תלמיד: מה הרוויח התחתון מזה שהוא עבר את גדלות דמין הא', איזו תוספת יש לו שם?

יש לו תוספת בגלגלתא עיניים, שהם נמצאים בגדלות. ועכשיו הוא יכול לקבל דרכם עוד תוספת כדי להכשיר את האח"פ שלו, זה מה שקורה. אחרי שהקטן נעשה כאילו גדול, הוא יכול להיות גדול, להשתמש בכלים של גדול. אחר כך אנחנו רואים את זה בשנות היניקה והגדלות. כל הדברים האלה מביאים אותנו לעיבור, יניקה, מוחין.

תלמיד: זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על עליות, בעצם שום דבר פה לא עולה לשום מקום, אלא הפעולה הזאת, שעצם זה שגלגלתא עיניים דתחתון נדבקים לאח"פ דעליון, אחרי שהם קיבלו ממנו הארה, לזה אנחנו קוראים עלייה.

כן. אבל באצילות זו ממש עלייה. כי שם אסור למטה מפרסא לעשות תיקונים. כל התיקונים נעשים בעלייה למעלה מפרסא, ונעשים שם בדבקות בעליון. זאת אומרת, באצילות אין אח"פ דירידה יש רק אח"פ דעלייה. מה שגרם שבירה לנקודים שם זה לא קיים, רק בעלייה.

אני רואה שאתם מתעייפים מזה, צריכים לתת למוח להתרגל למושגים האלו, לשמות, לכל דבר.

(סוף השיעור)

---

1. "ובניהו בן יהוידע בן איש חי [חיל] רב פעלים מקבצאל" (שמואל ב, כ"ג, כ')↩