שיעור בוקר 01.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות",

כרך א', חלק א', עמ' 13, דף י"ג, "הסתכלות פנימית"

ראשית אני רוצה להגיד שהלימוד הזה שייך גם לנשים וגם לגברים, כי שמעתי שנשים חושבות שזה לא בשבילן ואפשר בלי זה. החלקים האלה שאנחנו לומדים עכשיו הם ממש שווים לנשים ולגברים.

זה ספר מאוד חשוב, מאוד גדול, ארוך, כתוב על פי הכתבים של האר"י, ספר "עץ חיים". נלמד, זה ייקח לנו הרבה זמן, הרבה שיעורים, אבל כל פעם נעבור שלבים כאלו שיהיו לנו כחדשים.

תלמוד עשר הספירות

חלק ראשון

הסתכלות פנימית

"ראשית כל צריכים לדעת, שבמקום שיש לנו עסק עם ענינים רוחניים, המופשטים מזמן, מקום ותנועה, ואצ"ל עם אלקיית, הרי אין לנו את המלות להגות ולהתבטא על ידיהן, שהרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים, ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם, כי למשל, אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון "אורות", הרי היא ג"כ מדומה ומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומה, אם כן איך יתכן להתבטא עמהן בעניני אלקות, אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת. ואין צריך לומר במקום שצריכים לגלות על ידי המלות ההן, בכתב על ספר, בעניני משא ומתן בחכמה, כנהוג במחקרי כל חכמה, אשר אז אם נכשלים, אפילו במלה אחת בלתי מוצלחת למטרתה, תיכף יתבלבל המעיין ולא ימצא ידיו ורגליו בכל הענין כולו. ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה. לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח, שיוכלו למסור ע"י איש לרעהו את השגתם, בעל פה ובכתב מדור לדור, כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים.

ובזה תנוח דעתך, במה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים, וגם זרים לפעמים לרוח האנושי. והוא, כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, דהיינו "שפת הענפים" כאמור, א"כ איך אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו מחמת נחיתות הדרגא שלו, שלא לבטא על ידיו את המושכל הרצוי, בה בעת, שלא נמצא בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתו. כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים שיתיחסו אל שורש אחד. ואף גם זאת לא יתכן, להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגא ההוא, ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, להיות שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה. ולפיכך אין כאן חירות הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטוב. אלא, מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון, וגם להרחיב בו הדיבור, עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים.

שאלה: למה אנחנו צריכים ענף כדי להצביע על השורש, האם אי אפשר לעבור מיד?

אי אפשר בלי שנתפוס ממנו איזשהו קצה שנקרא ענף בעולם הזה. אנחנו צריכים לתפוס חלק ממנו שנמצא קרוב אלינו, או יותר נכון אפילו בנו, וממנו לעלות אל השורש וכך להבין אותו.

שאלה: מה זו המציאות הפנימית של האדם?

את המציאות הפנימית של האדם נלמד אחר כך.

"אמנם כן, אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שרשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעורים מגששים קיר, כי לא יבינו אף מלה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מלה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר הענין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא." "איך שהוא", הכוונה ללא מדויק, כי התלמידים לא יכולים לתפוס בצורה מדויקת, אבל שתהיה להם לפחות איך שהוא אפשרות להמשיך צעד אחר צעד קדימה.

"וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלקי אריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת.

פרק א'

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו' (בע"ח ש"א היכל א'), הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, דמשמע מדברי הספר, דכבר היה שם איזה חסרון ח"ו, גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע, אמנם כן, הדברים הללו עמוקים מני ים, וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם."

כאן אנחנו רואים שאין כל כך לא תשובות ולא הסבר, אלא רק הקדמה.

אות א'

אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס

המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית'

בסוד אחד יחיד ומיוחד

"דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית', וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו, וענין זה כבר מבואר היטב בספרים, אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד: אחד, מורה שהוא בהשואה אחת. יחיד, מורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו ית' בצורת יחיד כמו עצמותו ית'. ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות ושבות ומתיחדות בצורת יחיד, שהצורה היחידה הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו, והוא ענין דק מאד, ולאו כל מוחא סביל דא. וכן פי' לנו הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו ית' בסוד אחד, יחיד ומיוחד, וזה לשונו, בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז, יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד: שם המתפרש, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד, נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו, נקרא יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד, ע"כ לשונו הזך. פירוש, מתיחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי ליחודו. ואין שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה ח"ו כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להיטיב. ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך שאצלו כל מיני ההפכים הם בהשואה אחת. כמ"ש לעיל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו.

שאלה: במה ההבדל בין חכמה למתיקות זהה להבדל בין אמת ושקר או מר ומתוק?

אלו השפעות האור, לכן אנחנו יכולים להביא אותם לבסיס משותף בחכמת הקבלה.

תלמיד: הוא כותב על הבדל בין חכמה למתיקות, למה הוא התכוון?

שלכל הדברים האלה יש סיבה משותפת שהיא באור הבורא.

שאלה: מה צריך להיות יותר חזק ברוחניות, האם הרגש או הדמיון?

רק רגש, שום דמיון.

תלמידה: כלומר אנחנו לומדים בחכמת הקבלה לפעול ברגש ולפתח את הרגש, האם זה לא מבלבל אותנו?

זה לא מבלבל אותנו, בדיוק בגלל זה.

שאלה: הוא נותן לנו מלמעלה תחושות רבות, רצונות רבים, חושים שונים וכולי. למה הוא עשה את זה בצורה כזאת שיש ריבוי מצבים כשהשורש הוא אחד?

כשאנחנו נלמד הלאה על כל הבריאה, אז לאט לאט נבין למה הבורא סידר הכול דווקא בצורה כזו ולא אחרת. אין לי יותר מה לענות לך. זה כמו ילד קטן שיוצא לרחוב ושואל את אימא על כל דבר ודבר. מה היא יכולה להגיד? היא מסבירה לו קצת על זה, קצת על זה, אבל כשהוא גדל ונכלל מכל המושגים האלה, אז הוא מתחיל להבין שיש בכל אחד איזה יחס אליו.

אות ב'

ב' הבחנות בהשפעה, מטרם שבאה לכלל קבלה, ולאחר שבאה לכלל קבלה

"וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד, אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באפן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה. ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא. ולפ"ז יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך, ב' בחינות: הא' היא צורת מהות השפע העליונה, טרם ביאתה לכלל קבלה, שעדיין הוא אור פשוט וכולל. הב', היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה, שעי"ז קנה צורה נבדלת אחת וחלקית, לפי תכונת המקבל."

הוא כותב שכולנו נכללים תחת השפעת האור העליון שמשפיע בצורה אחידה לכולם, לגמרי. וכל מה שכל אחד מרגיש בחיים שלו, גשמיות, רוחניות, באיזה דרגות, באיזה סגנונות, הכול תלוי רק במקבל עצמו, עד כמה הוא רחוק או קרוב לאור הזה שנשפך עליו מלמעלה. אבל באור אין שום הבדל, הוא מופיע על כולם.

שאלה: מה זה אומר על המציאות הזוועתית שאנחנו נמצאים בה בימים אלה?

אנחנו נמצאים בזמן שהאור העליון משפיע עלינו במידה מסוימת שנקרא "דין", הגבלה, התרחקות, צמצומים. ודאי שאנחנו מרגישים את השפעתו בצורה לא נוחה ולא יפה, אבל כנראה שזה מה שמגיע לנו לפי המצב שלנו, כי כל מצב אנחנו ורק אנחנו מזמינים, מקבלים ומרגישים.

שאלה: הוא כותב שכל אחד מקבל לפי הצורה שלו אף על פי שיש אין סוף בכל דבר. האם דרך התכללות עם חברים אפשר לרכוש צורות נוספות או שכל אחד לפי צורתו?

אנחנו עוד נבדוק מה ההבדל בין זה שכל אחד יכול לקבל לבין זה שאנחנו מקבלים על ידי החיבור בינינו.

שאלה: לכל אחד מאיתנו תפיסת מציאות שונה, כל אחד לפי הכלים שלו, אבל האור משפיע לכולם באותה מידה. האם לכל אחד יש את התיקון שלו מול המערכת, את החלק המיוחד שלו בתוך המערכת שהוא צריך לתקן ולהשתלב בתוכה?

אבל אנחנו מתחברים ובונים מערכת אחת שבה כולנו נכללים יחד, עשירייה כאחד, ולכן אנחנו מרגישים את הבורא שהוא מתקבל בכלי המיוחד שלנו. זה כל העניין של תפיסת הבורא על ידי הנבראים.

שאלה: הוא כותב "שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה", אחד טועם מתוק ואחד טועם מר. במה זה תלוי אם זה מר או מתוק?

זה תלוי בכלים של המקבלים.

תלמיד: אמרת שהמקבל עצמו הוא שבונה את המר והמתוק.

כן.

תלמיד: למה מרגישים היום את המר כל כך מר ואי אפשר להפוך את זה למתוק, במה זה תלוי?

זה תלוי בכלים שלנו. אם נשנה את הכלים שלנו, אז נרגיש במקום מר מתוק, במקום אויבים חברים.

תלמיד: האם אפשר להפוך מראש את כל המר למתוק?

כן.

שאלה: אם הבורא כולל הכול, אז איך הוא יכול לכלול משהו אחר ממנו?

כי הוא כולל הכול. מה השאלה? הבורא כולל הכול, לכן הוא כולל את כל הצורות, ישירות והפוכות. ואנחנו, על ידי השתוות הצורה, מבדילים מכל הצורות שלו מה שמתאים לנו לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: במאמר הוא מתייחס לאור פשוט, שהכול צריך להיות כלול בתוכו וכל השפע כלול שם. מה המשמעות של הדבר הזה? מה זה אומר "פשוט", "מופשט", כל המושגים שמופיעים כאן?

אנחנו עוד נלמד את זה, עוד לא התחלנו, פעם ראשונה אנחנו שומעים על זה. באור העליון שמגיע מלמעלה יש את כל הצורות, מאפס עד אין סוף. שום דבר חוץ מזה לא שמענו.

שאלה: כתוב שההתחלה של כל אחד מתחילה בעולם העליון ונתקע למטה בעולם הזה. האם זה אומר שאפשר - בלימוד - לשנות את הגורל עם ההתקרבות לשורש שלנו?

ודאי שכן. בשביל מה אנחנו לומדים? כדי להתקרב לשורש, להתכלל בשורש, להידמות לשורש, להתייחד עם השורש ואז אנחנו מגיעים ממש למרכז של כל הנבראים, של כל הבריאה, כל המציאות - למקום האמת והנכון.

תלמיד: עם ההתקרבות האם אפשר לשנות את הגורל שלנו?

ודאי שכך אנחנו גם משנים את הגורל שלנו, כי אנחנו מתקרבים למרכז של כל המציאות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא הוא כמו פאזל גדול שנראה מנקודת המבט של המלכות ושהוא נמצא בתוכנו?

כן. שיהיה כך בינתיים.

שאלה: באיזו צורה אנחנו צריכים לגשת ללימוד המיוחד של "הסתכלות פנימית" חלק א', למה בחרנו עכשיו ללמוד אותו, איך לגשת אליו כדי שנוכל באמת להוציא ממנו מקסימום תועלת רוחנית?

אנחנו רוצים לדעת באיזו צורה השפעת הבורא מופיעה עלינו מלמעלה. זאת השפעה טובה כדי לקדם אותנו לגמר התיקון, שאנחנו נבין ונראה ונרגיש ונכיר את כול המציאות כאחת. ולכן אנחנו צריכים לעבור את כל שלבי ההתפתחות שלנו. כמו שלמדנו כולנו בבתי ספר, בכל מיני מקומות, כך אנחנו גם כאן צריכים לעבור כל מיני כיתות, כל מיני שלבים, עד שאנחנו נבין בדיוק מה המקובלים רוצים להגיד לנו, איפה אנחנו צריכים להרגיש את עולם האמת. כך אנחנו נגיע למצב שנקרא "מרכז הבריאה".

לכן אנחנו לומדים את החלק הזה ב"תלמוד עשר הספירות". זה הספר העיקרי על המבנה של כל המציאות. בהתחלת הלימוד בעל הסולם נותן לנו כמה הבחנות הכרחיות שאנחנו נדע. אלה קצת יותר כלליים, מופשטים. אבל אין ברירה אנחנו צריכים קודם כל גם לשמוע אותם, להבין אותם, גם לרשום לעצמנו אולי משהו כדי לחזור על זה לפעמים וככה מתקדמים - כמו סטודנטים. יש בחכמת הקבלה חלק ששייך למדע וחלק ששייך להרגשה, אז אנחנו צריכים גם את זה לפתח וגם את זה לפתח.

אות ג'

איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלקיות

"ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם, אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה"כל", אלא במה שהנשמה היא חלק ולא "כל": ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוות, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה, שהאבן היא רק חלק מן ההר, וההר הוא בחינת ה"כל". עד כאן תמצית דבריהם ז"ל. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית, וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחינת הבדל וחלק מן האלקיות, עד לדמות, לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא אבן, היא נחצבת מההר, ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה."

יש לנו כאן כמה שאלות. המקובלים אומרים שהנשמה והבורא אלה שני דברים. הבורא זה ההר השלם, והנשמה מתחלקת מהבורא כמו אבן שיוצאת, נופלת מההר. יש כאן שאלה על ידי מה הנשמה מתחלקת מהבורא, ולמה היא מתחלקת ויוצאת ממנו, האם אפשר להחזיר אותה בחזרה, איך נפרדו זה מזה? הוא ממשיך. בינתיים אין שאלות. הוא בעצמו שואל שאלות.

אות ד'

הרוחני נבדל בכח שינוי צורה,

כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן

"וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות ענין ההבדלה, הנוהג ברוחניים: ודע, אשר האישים הרוחניים מתפרדים זה מזה, רק על פי שינוי הצורה בלבד, דהיינו, אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות, כבר אינו אחד, אלא שנים: ואסביר לך, בנפשות בני אדם, שהם גם כן רוחניים: ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל, וזה ודאי שיש רבוי נפשות, כמספר הגופות, שהנפשות מאירות בהם, אלא שהן נבדלות זו מזו, ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שפרצופיהן אינם שווים זה לזה, כך דעותיהן אינן דומות זו לזו. ויש בסגולת הגוף, להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה, שזו נפש טובה, וזו נפש רעה, וכדומה, בצורות הנבדלות.

והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל, בגרזן, ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי השיעור של ההשתנות, כן ישוער המרחק מחלק לחלק, וזכור זאת היטב."

שאלה: מה זו הצורה הזאת שהיא שונה בין חלק לחלק?

משהו שיש בחלק אחד לא דומה לחלק האחר, לכן יש ביניהם את ההבדל הזה שמרחיק אותם זה מזה.

תלמיד: האם החלק הזה הוא אני והחבר שלידי, או אלו הרצונות השונים שנמצאים בתוכי?

זה יכול להיות כל דבר.

תלמיד: לפני הרבה שנים דיברנו שצורה זו כוונה. האם צורה היא גם רצון?

רצון, כוונה, יש הרבה הבחנות.

שאלה: כתוב "ויש בסגולת הגוף, להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה, שזו נפש טובה, וזו נפש רעה, וכדומה, בצורות הנבדלות". האם אפשר להסביר איך זה יכול להיות?

הגוף, היינו הכלי שמחזיק את האור, הנשמה, לפי השינויים שבו הוא יכול להכיר איזה אור נמצא בו, ממלא אותו.

שאלה: כמו שגופיהם אינם דומים זה לזה, כך דעותיהם אינן דומות זו לזו, אז מה צריכה להיות העבודה אם אף אחד לא דומה לאחר?

להתקרב זה לזה.

תלמיד: האם בסופו של תהליך צריכים להיות דומים זה לזה?

כן, איש אחד בלב אחד.

שאלה: כתוב "ראית אותי ללא צורה". מי מביא את הצורה, האם העליון עד שמביא אותה לשלמות רק על ידי הביטול, והצורה השלמה היא אותה נשמה השלמה, המשותפת שאנחנו מייצרים? והאם יש עזרה לתחתון כדי ליצור את הנשמה?

יש עזרה, אנחנו נלמד על זה, אבל למעשה כל זה בדרך לעליון.

שאלה: במצב השלם, במערכת האינטגרלית המלאה, אנחנו מדברים על הקשר. זה שדרך החיבור בינינו אנחנו נכללים בבורא, האם זה נקרא שאנחנו מגלים את הבורא?

אנחנו נכללים על ידי זה שמתחברים בינינו ועם הבורא יחד, זו הפעולה להשגת הבורא, כי זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". בזה שהוא ברא אותנו, חילק אותנו ואחר כך חיבור אותנו, בזה אנחנו מגלים אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו נמצאים בזמן שהאור העליון משפיע עלינו במידה מסוימת שאנחנו קוראים לזה "דין". איך אנחנו יכולים לשנות את התחושה מדין לרחמים? במה זה תלוי?

אנחנו מזמינים את פעולות האור שמרחיק בינינו או מקרב בינינו. לכן בפעולות שלנו להתקרב או חס ושלום להתרחק זה מזה אנחנו משפיעים על הבורא וכך מקבלים ממנו את השפעתו.

תלמיד: האם זה נתון לשינוי בכל רגע, זה ביד שלנו?

זה ביד שלנו לגמרי.

תלמיד: האם בזמן השפעת דין אנחנו ברגע יכולים לשנות אותה להשפעת רחמים?

לא או כן באותו רגע, אני לא יודע, אבל אנחנו בזה משפיעים לבורא מיד. איך הוא מגיב על זה, זה כבר עניינו.

שאלה: מה ההבדל בין הכול וחלק ובין ההר והאבן? למה הכוונה?

הכול וחלק הכוונה שחלקים נפרדים של הרצון לקבל מרגישים שהם מוותרים על האישיות שיש בכל אחד מהם למען החיבור ביניהם, ואז הם הופכים להיות לכל מכל חלק שיש לכל אחד. יותר מזה בינתיים הוא לא מסביר. כל אחד חייב לבטל את אישיותו ולהגדיל ולכבד את החיבור ביניהם. ודאי שזה עובד נגד האגו של כל אחד, כך שאני מוכן לעבוד פי כמה וכמה יותר קשה רק שנהיה יחד. לעומת זאת אם אני לבד, אז אני יכול להיות בלי עבודה קשה ובמנוחה. כלומר כמה אנחנו מעריכים את החיבור בינינו לעומת הקיום האישי.

אות ה'

איך יצוייר שינוי צורה בבריאה, ביחס א"ס

"אמנם, עדיין לא הונח לנו, אלא בעוה"ז, בנפשות בני אדם, אבל בדבר הנשמה, שאמרו בה שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר, איך נבדלת היא מאלקיות, עד שיתכן לקרותה חלק אלקי. ואין לומר, על ידי שינוי הצורה, דח"ו לומר כן, דכבר ביררנו, שהאלקיות היא אור פשוט, הכולל, כל מיני ריבוי הצורות, והפוך הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. וא"כ, איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה, בנשמה שתהיה משונה מאלקיות, שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו ית'.

ובאמת, קושיא זו נוהגת ביותר, באור א"ס שמטרם הצמצום, כי זו המציאות שלפנינו, כל העולמות, עליונים ותחתונים יחד, נבחנים בשתי הבחנות, ההבחן הא', הוא צורת כל המציאות הזו, איך שהיא בטרם הצמצום, שהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא, אור א"ס ב"ה. ההבחן הב', הוא צורת כל המציאות הזו, שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא, ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. ונודע, שבעצמותו יתברך, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין בו שום שם וכינוי, שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם, ענינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה. וע"כ, ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכינוי כלל וכלל, וכל השמות והכינויים, המה, רק באורו ית' המתפשט הימנו, אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום, שהיתה ממלאת כל המציאות בלי גבול וסוף, היא נקראת בשם אין סוף ב"ה. ולפי זה, צריך להבין במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו, ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל להגדירו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל."

שאלה: האם האור העליון או הבורא יכול להרגיש את עצמו רק לפי הכלים של הנבראים?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה, אנחנו לא מדברים על הבורא עצמו. אנחנו אומרים שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, כלומר פעולות הנבראים לא פועלות עליו, לא משפיעות עליו.

תלמיד: אבל מקובלים אומרים שבלי נברא אין בורא.

נכון.

תלמיד: איך להבין את זה?

זה אומר שאנחנו יכולים להבין את הבורא, במשהו לדבר עליו, רק בכלים של הנברא, רק לפי זה שהבורא מתלבש בנברא.

תלמיד: אם הבנתי נכון, בורא זה אור, והנשמה היא רצון עם צמצום ומסך. כלומר כך אנחנו דומים לבורא, עם צמצום ומסך.

כן.

תלמיד: זה ההבדל בין נברא ובורא. אבל ככל שאדם מתקדם ברוחניות, מה ההבדל בין הכלים והאור?

גם כשאדם מתקדם לבורא, מתקרב לבורא, הוא נשאר רצון לקבל. אבל לפי הפעולות שלו הוא מדמה את עצמו יותר ויותר לפעולות של הבורא, ללהשפיע. אומנם הוא הפוך לפי הטבע של הרצון שלו מהבורא, אבל הוא עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז מגיע לפעולות השפעה כמו האור העליון, כמו הבורא, שמשפיע עליו. אז הם מתלבשים זה בזה, הבורא באדם והאדם בבורא.

שאלה: שמעתי קודם שכדי להפוך את הדין לרחמים אנחנו צריכים יותר להתחבר בינינו, לעשות פעולות של חיבור. האם זה תלוי עד כמה אנחנו עושים בעשיריות פה? האם זה תלוי בפעולות של חיבור בעם שלנו, בעולם?

בעיקר בקבוצה.

תלמידה: והפעולות האלה של החיבור בקבוצה, איך הן מגיעות ישר לבורא? עם איזו כוונה בדיוק אנחנו עושים את הפעולות האלה? עבור חיבור העם, העולם? עבור נחת רוח לבורא? מה צריך להיות שם?

את החיבור בינינו אנחנו רוצים כאמצעי לבנות מקום לבורא שיוכל להתגלות בנבראים. המצב הכי גבוה בבורא - שיכול להתלבש בנבראיו, וזה מה שאנחנו רוצים להכין לבורא.

תלמידה: אז בכל פעולות חיבור שאנחנו עושים עכשיו במהלך היום בכל העשיריות שלנו, המטרה שלנו שנגיע לזה שהבורא יתגלה בחיבור בינינו ומשם הוא ישפיע לכולם?

כן.

שאלה: האם "שם" זה נקרא השגה של הנברא אחרי הצמצום?

כן.

שאלה: האם חוק השתוות הצורה הוא כלי לתיקון הנשמה?

כן.

תלמידה: מה קורה עם הנשמה שלי כאשר היא נמסה בחברות?

היא מתחברת עם הנשמות של החברות.

שאלה: אנחנו קמים למציאות לא פשוטה, וצה"ל נלחם עכשיו בעזה ואנחנו מאוד רוצות לתמוך בחיילים. האם כדאי לעשות תורנות רמח"ל כדי באמת להתפלל כל היום?

אנחנו צריכים להשתדל להיות דבקים ברצון שלנו לבורא וזה בזה, ובכך אנחנו מתקנים את העולם.

תלמידה: האם תורנות רמח"ל תעזור אם אנחנו ניקח על עצמנו בתורנות רמח"ל להגביר את התפילות? זה יעזור במקצת?

יכול להיות, אבל לא הייתי ממליץ את זה לכולם.

תלמידה: למי כן?

רק למי שמסוגל באמת.

תלמידה: כשאנחנו מתפללות, זאת אומרת קוראות תהילים, לא לצפות לכלום? פשוט לעשות את התפילה ולא לצפות לכלום? כי לפעמים הציפייה למשהו קצת מפילה אותנו.

להשתדל להתחבר ביניכן. זה מה שצריכים. זה הכול.

שאלה: במה זכינו עכשיו ללימוד הזה על רקע המצב? איך לגשת אליו נכון מבחינת היכולת שלנו למתק את הדינים של המציאות?

אנחנו רוצים להתקרב פנימית זה אל זה ככל היותר, ולהכין מקום לגילוי הבורא כדי להנות לו ככל היותר.

תלמיד: איזה שאלות הרב היה רוצה שיתעוררו בנו במהלך הלימוד האלה? איך לגשת אליו? עם השכל, עם הלב, כמנוף לתפילה, כסגולה? איך להוציא את הפוטנציאל הנכון מהלימוד המיוחד הזה של תע"ס?

איך מרגישים שמתקרבים ללב אחד. איך מרגישים שמכינים מקום והבורא מתקרב להתלבש בלב אחד שלנו.

שאלה: איך בן אדם יכול לשמור את האמונה שלו למרות שהכול מגיע מהבורא ואין משהו במקרה?

אדם צריך להיות דבוק בסביבה ולהשתדל בכל כוחו לייחד את הסביבה ולהיות במרכזה. וכך הוא והסביבה יתקרבו לבורא.

תלמיד: כלומר שהאמונה שלנו תלויה בהתקרבות שלי לחברים. זה נכון?

כן.

שאלה: אם הכלל הרוחני אומר שיש כמה נשמות כמו שיש גופים, איך נוכל לאחד את הרצונות אם הם לא זהים? הרי הכלים בנויים בצרוה שונה?

אבל לפי הכוונות אנחנו מחברים ביניהן והכול ילך לתיקון, לכלי אחד.

שאלה: אמרת שיש חלק בלימוד שהוא שכלי וחלק שהוא רגשי. מה הכוונה שאנחנו צריכים לעשות בכל אחד מהחלקים האלה?

אנחנו צריכים להתכלל גם בזה גם בזה, גם בשכל וגם ברגש, שיהיו יחד והכול להכין ולהגיש לגילוי הבורא לנבראיו.

שאלה: אני רואה, המציאות מראה שיש חטופים ישראלים בלב עזה. האם שינוי, תיקון שנעשה יכול להביא לכך שהחטופים ישוחררו?

כן. אנחנו יכולים בזה לתקן את כל העולם.

שאלה: לפני יומיים נתת לנו שאלה לסדנה לחשוב על תרגיל לאנושות שיבינו שאין להם ברירה, אלא לגמור עם הסבל שכל אחד מרגיש את שלו. איך מגיעים לעמק השווה והטוב? האם תוכל להגיד לנו איזה תרגיל היית נותן אתה לאנושות?

התרגיל פשוט. איך אנחנו מגיעים למצב שלא מזמינים שום שינוי בכל חלקי הבריאה? איך אנחנו מושכים מצב, מזמינים מצב שלא יהיה שום שינוי באף חלק בבריאה?

(סוף שיעור)