שיעור בוקר 22.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1159

מאמר "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1159, מאמר "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה".

מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה

תש"ן - מאמר מ"א
1989/90 - מאמר 41

"על הכתוב "והיה עקב תשמעון, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, אשר נשבע לאבותיך", פירש רש"י וזה לשונו "אם המצות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון, ושמר ה', ישמור לך הבטחתו", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מה משמיענו בזה, שאם ישמור האדם את מצות הקלות, אז ישמור ה' לך את השבועה. ויש להבין, מהו התנאי הזה, שמשמע, כי אילו אחרת אין בידו חס ושלום לקיים את השבועה, שנשבע לאבותיך. ועוד יש להבין, מה שהמפרשים שואלים, מדוע מתחיל מלשון רבים "ושמרתם ועשיתם" ומסיים בלשון יחיד "ושמר לך".

ובכדי להבין זה, צריכים קודם כל להבין באופן כללי, מהן ענין תרי"ג מצות שניתן לנו. ובהקדמת ספר הזהר (דף רמ"ב) כתוב שם וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקראים אמנם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. ועל דרך זה יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע. וכשמקיימין תו"מ בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראות המצות בשם תרי"ג עיטין. והן בחינת אחור. וכשזוכים לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות תרי"ג פקודין. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה, וכו', והיא בחינת הפנים של המצות".

והנה בחינת "עושי דברו" נקראת בזמן ההכנה, היינו מטרם שהאדם זוכה לבחינת "לשמוע בקול דברו", שענין "שמיעה" שייך דוקא לאחר שהאדם זכה לכלים דהשפעה, שרק אז יש לו בית קבול להשפע, שיתלבש בכלים דהשפעה. ואז יש לו "אזניים", לשמוע בקול ה'.

מה שאין כן כשעדיין משוקע בכלים דקבלה, אז מוטל על האדם לעבוד בבחינת "עשיה", הנקרא "מעשה", אף על פי שהגוף לא מסכים לעבוד לשם שמים. אלא הוא צריך להאמין, אף על פי שהוא נמצא במצב של שפלות, היינו שהגוף לא מסכים לעבודה זו, לעבוד לשם שמים, מכל מקום הבורא נהנה מזה, היות שבמצב השפלות, האדם מרגיש שהוא נצרך להבורא, שיעזור לו. לכן יש לו אז מגע הדוק עם הבורא. היינו שהוא מרגיש, שאין לו עצה אחרת, אלא רק ה' יכול להציל אותו ולהוציאו מהשפלות הזו.

אולם האדם שואל לעצמו, איפה הצדק והיושר של הבורא. היות שהוא נותן יגיעה ומקיים תו"מ, ולא רוצה תמורת זה שום שכר, אלא הוא רוצה לעבוד לשם שמים, וכמו שכתוב בזה"ק, לעבוד בגלל שהוא רוצה לשמש מלך גדול, היינו מטעם "דאיהו רב ושליט", וכשהוא מבקש מה', שיתן לו להרגיש את גדלותו יתברך, והאדם מאמין שה' הוא שומע תפלות כל פה, והוא עומד ומחכה כל יום, שתהיה לו הרגשה יותר גדולה מגדלות ה', ולבסוף הוא רואה, שהוא הגיע לשפלות יותר גדולה. היינו שהוא מרגיש, שאנשים מרחוב, אין הם כל כך שקועים באהבה עצמית.

והאדם שואל, מדוע אנשים מרחוב, שאין להם שום תפלה, שה' יוציא אותם מאהבה עצמית, הם בסדר. והוא רואה, שהם מרגישים את הסדר עבודה בתכלית השלמות. היינו, שהם יודעים, שכל יום הם מתקדמים, היינו שהרכוש שלהם מתגדל. כמו שאמרתי פעם, שיש לכל אחד מהם יומן, ששם הוא רואה, כמה מצות נרשמו כל יום על שמו, וכמה דף גמרא יש לו לרשום בהיומן שלו. והוא רואה להיפך, שכל יום הוא גרוע מאתמול.

ואפילו שהאדם עושה חשבון לעצמו, הוא רואה שיש כמה עליות בכל יום, עד לפעמים האדם חושב, עתה בטח אני כבר באתי אל המנוחה והנחלה, לא כמו שהיה עד עתה. פתאום באות לו מחשבות שמבלבלות את ראשו, ושוכח את הכל, היינו שהוא שוכח אפילו מענין עליות בכלל, ומרגיש רק שפלות. אחר כל העבודה שנתן, הוא נעשה עתה יותר גרוע מתמיד, ומתחיל להסתכל על עצמו, ואינו מוצא בעצמו שום מעשה טוב, ומרגיש כאילו אף פעם לא קיים תו"מ.

ונשאלת השאלה, איך האדם יכול לתרץ לעצמו על הרגשות האלו, האם זה אמת או שקר. כלומר, מבחינת המציאות, שזה לא יכולים למחוק את המציאות. היינו שבטח נתן יגיעה, ובטח קיים תו"מ, אולם לפי הרגשת האדם, הכל נעלם. נשאלת השאלה, לאן הלכו, כלומר, מי לקח אותם, שאין הוא מרגיש אותם. ואין לומר, שהוא סובל על שכחה, לכן הוא שכח את הכל. הלא האדם רואה, שדברים לא יפים מה שהוא עשה, הוא כן זוכר.

והתשובה היא, שצריכים להאמין באמונת חכמים, כמו שאומר בזה"ק, שמפרש את מה שכתוב "או הודע לו אשר חטא". ושואל, מי הודע לו. ומתרץ, התורה. וכמו שפירשנו פעם, ע"י זה שהוא לומד תורה על הכוונה בכדי להגיע אל האמת, היינו שיהיה עובד ה' באמת, כלומר שזה שהוא מקיים תו"מ אין לו כוונה שהוא עובד עבור עצמו, היינו שהוא יקבל שכר, אלא הוא רוצה לקיים תו"מ על דרך שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", היינו שהוא לומד תורה בתור עצה, שע"י זה הוא יגיע שיהיה עובד ה' באמת, היינו שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה', לכן התורה מודיעה לו "אשר חטא".

זאת אומרת, הסדר של "תורה תבלין" הוא, מקודם היא מודיעה לו "אשר חטא", היינו עד כמה שהוא שקוע באהבה עצמית, שזה נקרא, שהתורה, שהיא בחינת התבלין, נותנת לו הכלי, היינו החסרון, שיהא נצרך שהבורא יעזור לו. נמצא, שהתורה מודיעה לו, זה שהוא מאמין בה', זהו דבר זר אצלו. היינו שהוא מרגיש איך שהוא מרוחק מה', שכמו דבר זר הבורא נחשב אצלו. וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על הכתוב "לא יהיה בך אל זר", שפירוש "אל", ה' לא יהיה אצלך כמו דבר זר, שאין לך שום חיבור עמו.

וזהו מטעם, היות שהאדם משוקע באהבה עצמית, שזהו שינוי צורה מהבורא. היות שהבורא רצונו הוא רק להשפיע, מה שאין כן האדם מצד טבעו הוא רק לקבל. לכן אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד. נמצא, במקום שהיה האדם צריך להרגיש קירבת ה', הוא מרגיש ריחוק מה'. וזה מודיעה לו התורה. היינו להאדם שלומד תורה, מסיבת שהוא מאמין בדברי חז"ל, שאמרו, "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", התבלין האלו נותנים להאדם להרגיש איך שהאדם מרוחק מה'.

נמצא, שהתורה נתנה להאדם כלי, היינו חסרון, שהאדם יבקש מה', שיוציאו מהגלות, הנקראת "גלות מצרים", כידוע מצר-ים פירושו צר עין, היינו שאין לו שום כח להשפיע אלא רק לקבל. והאדם, הגם שהוא רואה, שאי אפשר להגיע לקירבת ה', מטרם שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא רואה, שאין שום מציאות, שתהיה בידו יכולת להגיע לזה בלי עזרתו יתברך.

וכבר דברנו מזה הרבה פעמים, מדוע עשה ה' ככה, היינו שלא תהיה שום מציאות מצד האדם לצאת משליטת פרעה. והתשובה לזה היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאברהם שאל את ה', בזמן שה' הבטיח לו ירושת הארץ, "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברם, ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם".

ואמר, ששאלת אברהם היתה, שאברהם ראה מהי ירושת הארץ, שהיא ענין מלכות, הנושאת את השפע העליון, הכולל ה' בחינות נרנח"י דקדושה. וידוע, שאין אור בלי כלי, היינו שאין מילוי בלי צורך. ואברהם ראה, שאין לישראל צורך להשיג שלימות המדרגה. אלא, שאם ישיגו קצת הארה מלמעלה, כבר יהיה להם סיפוק. וממילא אין להם צורך להשיג את הנרנח"י דנשמה הכלולה במלכות, שזו נקראת "ירושת הארץ".

ואיך, אמר אברהם, איך יקבלו את האור, בזמן שאין להם כלים, הנקרא "צורך". אז אמר לו ה' "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". היינו, שעם ישראל יהיו בארץ, היינו ברצון, שלא שייך לעם ישראל, אלא הם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה שייך לפרעה מלך מצרים.

"וענו אותם". כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'. אז הם יצטרכו שה' יעזור, כמו שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם".

וידוע מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". שואל הזה"ק "במה מסייעין אותו. ומשיב, בנשמתא קדישא. היינו מקודם נותנים לו נפש, זכה יתיר, נותנים לו רוח". זאת אומרת, כפי מה שהוא הולך לזכות עצמו ודורש עזרה, אז העזרה שהוא מקבל מלמעלה, היא בחינת חלק מירושת הארץ.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע האדם, בזמן שהוא מתחיל ללמוד תורה, על הסיבה שהתורה נקראת בחינת תבלין, מדוע האדם בזמן שהוא התחיל ללכת על דרך האמת, שהתורה היא בחינת עיטין, היינו עצות איך לכבוש את היצר הרע, האדם מתחיל לראות, איך שכל פעם במקום שהיה צריך להרגיש שהוא יותר מקורב לה', הוא מרגיש שנעשה יותר מרוחק.

ושאלנו, וכי זו היא דרך התורה, שעל ידה נעשה יותר מרוחק מה'. והתשובה על זה היתה, שהתורה נותנת לו מקודם הכלי, היינו החסרון, לראות איך, באיזה שיעור הוא מרוחק מה', שזה הוא מה שאומר הזה"ק, שהתורה מודיעה לו שהוא חטא.

נמצא, שאל יאמר אדם שהוא לומד תורה על דרך האמת, ומדוע התורה לא עוזרת לו בבחינת התבלין. והתשובה היא, שהאדם צריך להאמין באמונת חכמים, שהתורה כן עוזרת לו, במה שהיא מגלה לו שהוא חטא, היינו איך שהוא מרוחק מה'. ובגלל זה יש לו מקום לתת תפלה מעומק הלב, מחמת שהוא מרגיש, שהוא יותר גרוע משאר אנשים.

והגם שאם ישאל לעצמו, הוא רואה שהוא נותן יותר כוחות בקיום תו"מ, אם כן למה הוא מרגיש שהוא יותר גרוע. על זה אין להאדם מה להשיב, אלא שהאדם אומר, מבחינת הרגשה, אני מרגיש, שאני יותר גרוע עתה ממה שהייתי עוסק בתו"מ, בטרם שהתחלתי ללכת בדרך האמת. היינו, שכל מה שהוא עושה, הוא רואה, שהוא הכל לא בכל הלב, כמו מקודם לכן.

וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו שה' אמר לאברהם "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וענו אותם". שע"י זה יהיה להם צורך לירושת הארץ, היינו שע"י החסרון שיהיה להם, שהם בערום וחוסר כל, ואז הם יהיו בבחינת "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה".

היינו, שהעבודה בעצמה, זה שלא מתקדמים בעבודה, אלא להיפך, זה יגרום להם צורך. אז ה' יתן להם עזרה, כל פעם שהם רוצים להיות יותר זכים. וע"י זה יהיו להם כלים לקבל את ירושת הארץ.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו "והיה עקב תשמעון, ושמר ה' אלקיך את הברית ואת החסד, אשר נשבע לאבותיך". ופירש רש"י "אם המצות הקלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון, ושמר ה', ישמור לך הבטחתו". ויש להבין, מהו התנאי הזה, שאם תשמעון הקלות, אז ה' ישמור הבטחתו, אחרת לא יקיים את השבועה.

והענין הוא, "מצות קלות" פירושו מה שבני אדם מזלזלים בהן, שהכוונה היא על בחינת מוחא וליבא. כלומר, כל המצות, בזמן שמקיימים אותם על מנת לקבל שכר, המצות האלה האדם לא מזלזלים. אלא שכל אלה המצות נקראות "חמורות", בגלל שיכולים להפסיד את השכר. לכן השכר שמצפים שיקבלו תמורתם, זה עושה שיהא מצות חשובות, היינו השכר מחשיב אותם.

מה שאין כן בזמן שהאדם צריך לעבוד לשם שמים, שזה אצלו למעלה מהדעת, בזה האדם מזלזל, מטעם שהגוף מתנגד לעבוד בלי שכר. לכן שאומרים להגוף, שצריכים לעבוד רק בעל מנת להשפיע לה', אז הגוף אומר, שדבר זה רחוק מהשכל ואינו כדאי להתאמץ בעבודה זו. והאדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף. וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שזה שאין בידי אדם לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, הבורא עשה זה בכוונה תחילה, בכדי שע"י זה האדם יקבל צורך לעזרת ה', אחרת הוא אבוד.

ולכן כשהאדם מבקש מה' שיעזור לו, ע"י זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, שהוא ענין מאור התורה, "שהמאור שבה מחזירו למוטב", כנ"ל בדברי הזה"ק, שע"י זה הוא מקבל כלים וצורך להשגת נרנח"י דנשמה. וזאת היתה התשובה של ה', מה שאברם שאל "במה אדע כי אירשנה".

נמצא, שדוקא אם האדם רוצה לשמור את המצות הקלות, אז הוא נצרך לה', שיתן לו עזרה. אחרת, אם האדם אין לו צורך לשמור את המצות הקלות, שהם מצות בזויות, וממילא אין הוא צריך לעזרת ה', וכיון שכן אין לו צורך, שה' יעזור לו ע"י שיתן לו נרנח"י דנשמה, הלא אין לו צורך לזה, לכן חוזרת השאלה של אברם "במה אדע כי אירשנה", כנ"ל. הלא אין לו צורך להשיג את ירושת הארץ. נמצא לפי זה, שאין ה' יכול לקיים את השבועה של ירושת הארץ. לכן לפי פירוש רש"י, שאומר, אם תשמעון את מצות הקלות, אז ה' יכול לקיים "ושמר ה'", היינו שה' ישמור את הבטחתו, אחרת אי אפשר לקיים את הבטחתו.

ובהאמור יש לפרש גם כן מה ששאלנו, שמתחיל בלשון רבים "ושמרתם ועשיתם", ומסיים בלשון יחיד. והתשובה היא, כי בזמן שהאדם מתחיל לעבוד, יש לו שתי רשויות, היינו בחינתו עצמו, שהיא הרצון לקבל, וגם רוצה לעבוד עבור הבורא. ובזמן שהאדם רואה, שיש לו שתי רשויות, אז הוא מבקש מה', שיתן לו עזרה לבטל את רשותו, ולא תשאר אלא רשות היחיד, היינו רשותו של ה'. אז ה' נותן לו עזרה על ביטול הרשות, ושהאדם לא ישאר אלא ברשות היחיד. וזה שכתוב בלשון יחיד "ושמר ה' אלקיך לך", היינו שה' ישמור אותו שתהיה לו רק רשות היחיד.

ובהאמור נבין מה שכתוב (עקב, שלישי) "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר, אשר נשבע ה' לאבותיך, לאברהם".

ויש להבין, אם ה' רוצה לתת ירושת הארץ לישראל, בעבור אשר ה' נשבע לאבותיך, לאברהם, משמע שהסיבה שנתן לעם ישראל את ירושת הארץ, היתה מטעם שה' הבטיח לאברהם לתת את ירושת הארץ. וכאן אומר הכתוב, שהסיבה שנתן את ירושת הארץ לישראל, היתה מעם רשעת הגוים. משמע מכאן, שאם לא היתה רשעת הגוים, לא היה יכול ה' לקיים את הבטחתו לאבות. ויש להבין, מה יש בזה, שאם יש רשעת הגוים, ה' יכול לקיים את השבועה. ומטעם צדקתך וישר לבבך אין ה' יכול לקיים את השבועה.

ובהנ"ל, שבדרך העבודה רשעת הגוים, הכוונה על הרע שיש בלבו של אדם. ואין האדם מסוגל לנצח אותו, ומוכרח לצעוק לה', שיעזור לו, להוציאו לחרות מתחת שליטת פרעה מלך מצרים. ובמה עוזר לו, כמו שאומר בזה"ק, בנשמתא קדישא. זאת אומרת, כל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל נשמתא קדישא. שע"י זה שהוא נמצא בגלות, ורוצה לצאת מהגלות, היינו זה שהאדם מרגיש שיש לו רשעת הגוים, שלא נותנים לו לעשות מעשים לשם שמים, אלא לעבוד לתועלת עצמו, שזה נבחן, שהוא מוכרח לעבוד עבור אומות העולם שבגופו.

וזהו כמו שכתוב (שמות, ראשון) "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס". ואאמו"ר זצ"ל פירש, בזמן שהיו רוצים לעבוד לשם שמים והתגברו על שליטת המצרים, זהו הפירוש רעמסס, היינו שהתגברו על האהבה עצמית, כמו רעם-סוס, היינו בכח גדול כמו סוס. וחושבו, שהם כבר יצאו משליטת אהבה עצמית. ואח"כ הם באו לפי-תהום, היינו שכל הבנינים שבנו, הכל נבלע ונשקע בתהום, ולא נשאר זכר מכל העבודה, שזה נקרא פתם.

היינו, שכל פעם היתה להם העבודה בבחינת פתם ורעמסס. זאת אומרת, שכל יום היתה להם עבודה מחדש. כלומר, שכל יום הרגישו, כאילו היום הם מתחילים לעבוד עבודת הקודש. ועד עתה יש להם הרגשה, כאילו מעולם לא עוסקו בעבודה. והם שואלים לעצמם, איפה נעלמה העבודה והיגיעה, מה שעשו עד עתה. והם לא יודעים מה להשיב על זה, אלא כנ"ל, שהכל נבלע ונשקע בארץ.

ולא היו ביכולת לומר להגוף שלהם, מדוע אתה לא רוצה היום לתת יגיעה. הלא אתמול ראית, כשאתה נתת יגיעה, בא לך אח"כ כח לעבודה. ואתה אינו יכול לקבל משהו מאתמול, כי הוא לא מרגיש שאתמול הוא עשה משהו, כנ"ל, כי הכל נבלע בארץ. ולמה הוא כך, אלא זהו תיקון.

נמצא לפי זה, אם האדם מסתכל על עצמו, ויש לו מעשים טובים, אז אין לו צורך שיבקש מה' שיעזור לו, ממילא אין לו מקום לקבל עזרה מה', כי אין מילוי בלי חסרון. אם כן, אין ה' יכול לקיים את השבועה בענין ירושת הארץ, היות שאין להם צורך, שיתן להם בתור עזרה את ירושת הארץ.

וזה שאומר "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם". מדוע. כי אם הם בסדר, אז אין להם צורך. וזה שאומר "כי ברשעת הגוים, ה' אלקיך מורישם", כנ"ל, שע"י הרע שבגופו יש צורך לעזרה."

תלמיד: למה בכל התהליך תמיד יש צורך להגיע לנקודה הזאת של לבקש עזרה מה'?

כי אנחנו לומדים דברים שהם לא מסודרים לפי הרגש והשכל שלנו, אלא בדרגה יותר עליונה מאיתנו, ולכן אנחנו לא מבינים כל כך מה שכתוב. אם בעל הסולם או רב"ש לא היו מוסיפים משהו בטקסט, לא היינו מבינים. וכך הם מוסיפים לטקסט מה בדיוק מתכוון אברהם או בעל הסולם, ובכך אנחנו יותר קשורים לטקסט ומבינים על מה אבותינו דברו, לְמה הם בדיוק פנו, מה ביקשו.

תלמיד: בטקסט הוא מסביר שזה היה בעצם מחשבתו של בורא שיהיה כזה מנגנון שתמיד נגיע לנקודה הזאת, וזה מה שאני מנסה להבין, למה הבורא צריך שאנחנו תמיד נגיע למקום הזה בכל תהליך ההתפתחות שנבקש את העזרה ממנו?

הבורא רוצה לפתוח לנו את כל התורה, כל הכלים וכל האורות. אבל כלפי הכלים וכלפי האורות צריך להיות קודם חיסרון, ולכן כך הוא מוביל את התלמידים שרוצים להבין אותו, להתקרב אליו, כך שבמידה שהם שואלים, בהתאם לזה יש להם תשובה, ועל ידי התשובות סך הכול הם מקבלים תורה.

תלמיד: מהי הדרך המהירה ביותר להרגיש בגלות מצרים?

קודם כל לברר אם אנחנו נמצאים בשאלות ששייכות לגלות? אם כן, אז רק צריכים להתעמק ולהוסיף אליהן, עד שאני אתקע בהן עד כדי כך שהבורא יהיה חייב לענות.

תלמיד: מהן השאלות האלה, שאלות של גלות?

השאלות מתחילות בשאלה הראשונה, "במה אדע כי אירשנה", וכאן השאלות הן כבר יותר מורכבות ולא כל אדם שואל אותן. אבל כך זה בצורה הדרגתית, שואלים ומקבלים תשובה.

תלמיד: אני לא קם עם השאלה "במה אדע כי אירשנה". מהי באמת השאלה שיש לאדם שנמצא בגלות מצרים?

למה אני סובל מהחיים. הרצון שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, ולכן אם אנחנו לא מרגישים שמקבלים לפי הרצון שלנו, אנחנו שואלים. יש לנו טענות ושאלות לבורא, למה אני סובל.

תלמיד: למה אני סובל מהחיים זו שאלה ברורה לי, אבל במאמר זה לא אמור להיות ברור לי, כי ראיתי שאתה בספק שאני גם לא בטוח שאני סובל?

לא ברור שזה בא מהבורא?

תלמיד: פה במאמר הוא מצביע על כך שהסבל של האדם, שהוא לא יכול להשפיע לבורא, רק שם בכלל מתחילים לעבוד איתו.

כן.

תלמיד: ואני סובל כי רוצה לקבל, אז אני שואל איך אדם בכלל מגלה, כמו שהוא כותב פה "רשעת הגויים", את הרע שיש בלב של האדם, כי אני מבין שמרגע שאני ארגיש שאני חולה ואני בגלות, יש בכלל מה לדבר איתי?

כן, מתחילים מזה. למה אני סובל ולא מקבל מה שאני רוצה.

תלמיד: איך מגיעים לנקודת ההתחלה הזאת שאדם מרגיש שהוא בגלות?

גם בגלות לא מיד מרגישים, צריך קודם כל לפתח ולהרחיב שאלות על מצבו.

תלמיד: מה זה פיתוח שאלות כמו שאתה אומר?

עד שאדם מגיע על ידי שאלות לשאול את הבורא, כשהוא מתחיל להרגיש שזו הסיבה למצבו ואליו הוא פונה.

תלמיד: כשאדם מרגיש גרוע יותר מאחרים, באיזו הבחנה הוא מרגיש גרוע יותר?

ודאי שברצון, אבל איזה רצון, אני לא יכול להגיד, זה כבר תלוי במדרגות.

תלמיד: ולמה כשלא מתקדמים בעבודה זה גורם להם צורך?

כי בכל אדם יש שאלות בתוכו, יש לו רצון לקבל, והרצון לקבל דורש תשובה, מילוי. ולכן הוא שואל, הוא רואה את הבורא כמקור של המילויים, ולכן פונה אליו כדי לברר למה הוא סובל.

תלמיד: כן, אבל למה כשאדם לא מתקדם בעבודה זה דווקא גורם לו צורך לפנות לבורא, ולאו דווקא להיות ברפיון ידיים פעם אחר פעם?

לא, רפיון ידיים זה הכי קל, אבל הוא רוצה לדעת למה הוא לא מצליח. יש לו רצון טוב וכוח טוב, והוא רוצה להשיג ולא הולך לו, למה?

תלמיד: הוא אומר פה שללמוד תורה זה בעצם המכשיר שמגלה לו את כל הרע, יש פה כאילו מהלך שכל הזמן עובד איתו. מה זה ללמוד תורה על דרך האמת?

ללמוד תורה על דרך האמת זה נקרא שאני לומד כדי להשיג את נותן התורה. זו בעצם התשובה על כל מה שאני אשאל.

תלמיד: אני מבין שהבורא קודם כל מפתח בנו את הצורך לרצון להשפיע ואחר כך הוא רוצה שלבד נפתח את זה, נפנה אליו כדי שהוא ייתן לנו צורך. וכאן אני מבין שיש שתי פעולות, יש מצוות קלות כדי להגיע לצורך הזה, ויש מצוות חמורות. מה זה בעשירייה מצוות קלות שאנחנו מזלזלים בהן ומצוות חמורות שכנראה מרגישים שיש על זה שכר? זו כבר ממש עבודה עם הבורא, או שזו עבודה בעשירייה?

זו עבודה בתוך העשירייה ועבודה עם הבורא, ואנחנו צריכים לבצע את זה.

תלמיד: אפשר לקבל דוגמה למצוות קלות? אני לא רוצה לזלזל בהן, כי אני צריך קודם כל לזהות אותן, איך לזהות מצוות קלות ומצוות חמורות?

מצוות חמורות אלה אותן המצוות שמפרידות אותך מהבורא, ומצוות קלות הן אלה שעוזרות להגיע לזה, לא בעצמן, אלא עוזרות להגיע.

תלמיד: איך מצווה יכולה להפריד מהבורא?

לא, מצווה עונה לך על השאלה למה אתה נפרד.

תלמיד: אז מהן הפעולות האלו? כל פעולה שהיא מפרידה מהבורא, היא נקראת "מצווה חמורה"?

כן.

תלמיד: כי אני מקבל על זה שכר, לכן זה מפריד? כי הוא כותב שם שהאדם מקבל שכר על מצווה חמורה.

כשאתה מקיים מצווה, אתה מקבל שכר.

תלמיד: אם שכר על מנת לקבל נקרא "מצווה חמורה", היא מפרידה מהבורא?

לא. יש פעולות שאדם עושה ועל ידי זה מתקרב לסיכום העבודה, ויש כאלה שהוא מברר את הדברים ולא מתקדם עדיין. זה עדיין לא מוביל אותו בצורה ישירה לקראת הבורא.

תלמיד: רציתי לשאול על השינוי בשאלות שיש באדם. איך קורה המעבר הזה מזה שהשאלות שלך הן כביכול כדי לא לסבול, שהרצון לקבל לא יסבול, לשאלות שכל מה שאתה רוצה זה רק דבקות בבורא?

זה מגיע לפי התפתחות האדם, כשהוא מתחיל לדאוג יותר ליחס שלו לבורא.

תלמיד: מה זה נקרא שהאדם נמצא בגלות, ביחס לְמה זה?

במה מודדים את הגלות?

תלמיד: כן.

עוצמת הגלות מתגלה באדם לפי המרחק שהוא נמצא מהבורא.

תלמיד: הגלות היא ביחס לבורא?

כן.

תלמיד: האם נחשב שאדם הוא בגלות ברגע שהוא מבין שהוא לא בקשר עם הבורא?

כן, כשהוא מרגיש שהוא לא בקשר עם הבורא.

תלמיד: איך ההבנה שאני לא קרוב, לא קשור לבורא, תהפוך להרגשה שארגיש אותה?

אם תחשוב על זה יותר. אם תקשור את זה מכמה מצבים בהם אתה נמצא בקבוצה או בחיים.

תלמיד: האם בכל תהליך המעבר, בשאלות שנשאלות, ביחס לגלות, יש לאדם יכולת להאיץ את זה?

כן, רק על ידי זה שתיתן לרגשות שלך להיכנס לתוך החיים שלך.

תלמיד: איך אתה מכניס את הרגשות לחיים?

אתה רוצה בכל החיים שלך, בכל המצבים שלך, לדעת איפה אתה נמצא כלפי הבורא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בזה?

כן.

תלמיד: במה אנחנו יכולים לעזור?

אם דווקא לזה אנחנו נשתוקק.

תלמיד: למדוד את הכול ביחס לבורא.

כן.

תלמיד: האם כל התהליך של מצרים הוא בשביל שהאדם יצא באיזו הכרה?

כדי שהאדם ישנא את הגלות, וירצה את הגאולה.

תלמיד: הגלות היא כביכול הניתוק שלו מהבורא, והגאולה היא שהוא מייחס את הכול לבורא.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהתהליך במצרים מביא את האדם בסופו של דבר למגע עם אין עוד מלבדו אם הוא יוצא, וזה המגע הראשון שלו?

כן.

תלמיד: איך אדם מודד בכול רגע בחיים שלו איפה הוא נמצא ביחס לבורא?

זה תלוי באדם, ביחס שלו לבורא.

תלמיד: אבל איך הוא מודד, זאת אומרת מה המדידה בדיוק, מה הוא צריך לזהות בתוכו?

אם יש לו קשר עם הבורא, אז הוא מודד את הקשר. אם אין לו קשר עם הבורא, אז הוא לא יכול למדוד.

תלמיד: והקשר הוא בהרגשה?

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שהאדם הולך לזכות את עצמו?

שהוא רוצה לנקות את עצמו מהיצר הרע, ולראות עד כמה הוא מסוגל להיות קשור לבורא.

תלמיד: מהי העזרה שהוא צריך לבקש?

לבקש את הכוח הטוב שיקשור אותו לבורא.

תלמיד: כיצד נוכל לזהות בתוך העשירייה את המצוות הקלות שאנחנו נוטים להתעלם מהן?

אני לא כל כך חושב שאנחנו צריכים להתעלם מהן. אבל על ידי המצוות הקלות אנחנו באמת יכולים להתקשר יותר לבורא, ולהרגיש אותן כקבלת שכר.

תלמיד: אלו פעולות אנחנו יכולות לנקוט כדי להעלות את החשיבות של המצוות הקלות ככלי להשפעה לבורא?

כלי השפעה לבורא הוא הרצון להשפיע שלנו. ואנחנו צריכים לפתח את הרצונות האלה כלפי הבורא שהוא יתקן אותם, יאחד אותם, ימלא אותם, יכוון אותם נכון, ואז נקבל את הרצונות האלה מוכנים לפעולה.

תלמיד: האם היציאה מהגלות זה מצב שחוזר על עצמו באדם, או כאשר הוא יוצא מהגלות ומקבל טבע חדש, מאותו רגע זה הטבע שפועל בו?

הטבע שפועל הוא תמיד הרצון לקבל לעצמו, ואנחנו צריכים להשתדל לתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: "וייאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם", מי הם בני ישראל שנאנחים מהעבודה?

מי שמקבל את התורה כמדריך לאתר את הרצונות לקבל שבו ולהפכם לרצון להשפיע.

תלמיד: כיצד בכלי נוצר צורך אמיתי לעזרת הבורא?

על ידי זה שמתגלה מצבו האמיתי של הרצון לקבל, שהוא נמצא רחוק מהבורא ומנוגד לו.

תלמיד: המאמר מתאר תהליך התפתחות, אם הבנתי נכון.

נכון.

תלמיד: מה תהליך ההתפתחות הזה, מה קורה פה באדם?

האדם בהתחלה, וגם לא מהיום הראשון, אלא בהתחלה הוא מגלה שכל הרצונות שבו באים מהבורא, ואפשר לתקן אותם, ולהשתמש בהם נכון רק כשהוא פונה לבורא. הוא משתדל להתקרב עם כל הבעיות, הקושיות, בכלל שאלות לבורא, ואז הוא מגלה שכל הרצונות שלו, הנטיות שלו כביכול הפוכים. ואז הוא בוכה, מבקש שהבורא יעזור לו לגלות איזה צורות אמיתיות צריכות להיות לרצונות שלו.

תלמיד: זאת אומרת יש כאן תהליך התפתחות החיסרון של האדם?

כן.

תלמיד: אז אפשר להגיד שבתהליך הזה האדם זה החיסרון, זאת אומרת האדם הוא חיסרון לבורא?

לא, כי כשהחסרונות האלה מתחילים להתהפך בעל מנת להשפיע, האדם לא מפסיק להיות אדם. אלא הוא מזהה שהם הפוכים מהבורא, ולכן הם מרחיקים את האדם מהבורא, והוא מבקש להתקדם.

תלמיד: זאת אומרת השאלה של אברהם "במה אדע כי אירשנה" היא שאלה שמתחילה תהליך של בניית החיסרון?

כן.

תלמיד: ואז מתחיל סיפור הירידה למצרים. לרדת למצרים זה בעצם לרדת לרכוש את החיסרון. אברהם רואה שהחיסרון לא מספיק גדול, או לא מספיק מעובד, או לא מספיק משובח. אני לא יודע איך להגיד את זה במילים.

כן.

תלמיד: אבל הירידה למצרים היא כדי לרכוש את החיסרון הזה, ולעבור את התהליך שהחיסרון יתפתח לכלי?

כן.

תלמיד: ואז בתוך מצרים הם עוברים את מה שהם עוברים, ואז מתחיל ענין הגלות. האם הגלות זה מושג יחסי?

גלות זה מושג יחסי, כשהאדם מקבל תוספת רצונות אגואיסטיים, רוצה לברוח מהם, וכך על פניהם הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: אז גם השלב במצרים, והגלות זה עדיין התפתחות החיסרון?

כן.

תלמיד: אז מתי האדם בעצם מתחיל לעשות עוד משהו חוץ מלפתח את החיסרון. כי נראה כאילו שהוא כל הזמן מפתח, עוד ועוד כלים?

לא, כשהוא בורח ממצרים, זה כבר תחילת התיקון.

תלמיד: זאת אומרת, היציאה ממצרים, אחד הדברים שהיא מסמלת זה את ההיפוך, שהאדם כבר מתחיל לעשות משהו אקטיבי כלפי הבורא?

נכון.

תלמיד: אז היחס לגלות משתנה ברגע שאנחנו יוצאים ממצרים? איך בדיוק משתנה היחס לגלות?

אנחנו מגלים שעל ידי ההתרחקות ממצרים, אנחנו נכנסים לארץ ישראל.

תלמיד: אבל כמו שאמרת קודם, מורגש שהגלות זה חלק יחסי, ועד שאתה לא רוכש את הטבע השני במלואו, אתה עדיין מרגיש כל פעם גלות מסוימת ביחס שלך לטבע של הבורא, לטבע שאתה כולך רוצה באמת כל הזמן להיות באהבה והשפעה.

הרי הוא כל פעם הוא מגלה לך יותר ויותר את הגלות, העביות גדלה יותר, אז איך אתה משנה כל פעם את היחס הזה לגלות, באיזו צורה זה משתנה ברגע שאתה יוצא ממצרים?

במידה שאתה רוצה להיות שייך למאור, לאור העליון שנמצא בעל מנת להשפיע. אתה רוצה להיות בו, לעומת הרצון לקבל.

תלמיד: יש לי עוד שאלה, נקודה שאני רוצה לברר אותה בדרך. "זה שהוא מאמין בה', זהו דבר זר אצלו. היינו שהוא מרגיש איך שהוא מרוחק מה', שכמו דבר זר הבורא נחשב אצלו. וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על הכתוב "לא יהיה בך אל זר", שפירוש "אל", ה' לא יהיה אצלך כמו דבר זר, שאין לך שום חיבור עמו".

מה הריקנות הזאת? שאתה מרגיש פתאום שכביכול אין בורא, אין כלום. איך אתה יכול לצאת ממצב כזה, אתה אפילו לא יכול לבקש ממנו עזרה, יש איזו נקודת ריקנות. איך יוצאים ממצב כזה?

מאוד קשה, המצבים האלו מאוד קשים, כי אין לך במי לאחוז.

תלמיד: נכון, אז מה עושים בכזה מצב?

מחכים עד שזה עובר, ובינתיים עושים איזה שהן פעולות.

תלמיד: איזה פעולות צריך לעשות בשביל לזרז את היציאה מהמצב הזה?

העיקר זה חיבור עם החברים.

תלמיד: ללכת לחברים, ולהיות איתם, זה המצב שמוציא אותך מהניתוק הזה?

כן.

תלמיד: הוא כותב, "אלא, שאם ישיגו קצת הארה מלמעלה, כבר יהיה להם סיפוק. וממילא אין להם צורך להשיג את הנרנח"י דנשמה הכלולה במלכות, שזו נקראת "ירושת הארץ". אני רוצה להבין את השיטה. הסברת קודם שאנחנו עובדים, וכל הזמן מפתחים את הרצון שלנו. האדם יכול לפתח רצון להשיג נרנח"י לפני שהוא מגיע לנפש, רוח, נשמה?

איך זה יכול להיות? לא, ודאי במידות.

תלמיד: אז כל פעם האדם מפתח רצון למדרגה ראשונה, ומה קורה אז?

ואז מאיר לו במדרגה השנייה משהו במקיף, והוא משתוקק לזה, משיג נפש רוח, עכשיו הוא משתוקק למדרגה השלישית, זה נשמה, וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת, כדי שאני אעבור ממדרגה של רוח, למדרגה של נשמה אני צריך קודם להשיג את המילוי של הרוח?

כן.

תלמיד: את כל המילויים האלה של נפש, רוח, נשמה, משיגים לפני שיוצאים ממצרים, או רק אחר כך מתחילים המילויים האלה? זה מה שלא ברור לי בכלל מכל השיטה. כי אנחנו, בני ישראל יורדים למצרים כדי להשיג כלים.

כן.

תלמיד: אז איזה כלים בדיוק משיגים במצרים?

בעיקר זה נפש רוח.

תלמיד: התהליך הזה של לקבל כלים מתחיל מהמצוות הכבדות, ועובר למצוות הקלות או שזה לא עובד בסדר ליניארי כזה? איך זה עובד?

מכלים קלים, לכלים קשים. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

תלמיד: כן, אבל דווקא פה הוא קורא למצוות הקלות, שרק בזכותן האדם בכלל יכול להתקדם.

כן.

תלמיד: כי המצוות הכבדות אלו המצוות שאני מרגיש שיש לי רווח בהן, אז אני אעשה אותן כנראה מטעם הרצון לקבל או מטעם זה שאני רוצה להתקדם. וזה מה שמבלבל אותי, עדיין לא ברור לי ההבדל בין קלות לכבדות. קראנו מאמר שלם על זה, ועדיין אני לא מצליח להבחין מה זאת מצווה קלה, ומה זאת מצוות כבדה.

זה כלפי איך שהאדם מרגיש, אם זה קל לו או יחסית קשה לו.

תלמיד: הבנתי. אז יש חבר אחד שלעשות איזו פעולה נחשב בשבילו מצווה קלה, כי זה קל לו. ויש חבר שלעשות פעולה נחשב בשבילו מצווה כבדה כי קשה לו?

כן.

תלמיד: כך זה עובד?

כן.

תלמיד: שמעתי קודם "אתה רוצה להיות שייך לאור העליון". מה זה אומר להיות שייך לאור העליון?

לכוח השפעה.

תלמיד: במה צריכה לבוא לידי ביטוי ההשתייכות אליו?

בזה שאתה נמצא ברצון שהוא כולו להשפיע.

תלמיד: עוד שמעתי, שצריכים לגלות את נותן התורה. מה זה אומר לגלות את נותן התורה?

נרנח"י, שהוא המקור.

תלמיד: מתי הוא נותן את התורה?

מאור הנפש זו כבר נתינה. כשנרנח"י מתחיל להאיר לאדם זה נקרא שהוא "מקבל תורה".

תלמיד: ומתי הנותן של התורה נותן את התורה?

התורה מאירה לכולם ותמיד.

תלמיד: בתהליך התפתחות הרצון, כביכול ככל שאדם מתקדם כך הוא מגלה יותר את הרע שבו ומרגיש יותר נחיצות בבורא?

כן.

תלמיד: אמור להיות פה איזה תהליך התפתחות שלנו כחברה, נניח מפסח לפסח, או מכנס לכנס, אנחנו אמורים להרגיש יותר בגלות, יותר בנחיצות ה'?

כן.

תלמיד: אז אם אני לא מרגיש את המצב הזה שהוא הולך וגדל, אלא הבורא זורק אותנו לפעמים כך ולפעמים כך, ואני לא יכול להגיד שהשנה יש לי יותר נחיצות בבורא מאשר הייתה לי שנה שעברה, אז צריך לדייק משהו בתהליך?

זה רק מעיד על חוסר עבודה.

תלמיד: כן, זה בדיוק מה שאני מחפש. אני מרגיש שהמצבים הם לא בסדר הולך ומתפתח. יש ימים שאתה מרגיש יותר נחיצות, יש ימים שפחות. יש ימים שאתה מרגיש יותר רע, יש ימים שפחות. זה לא איזה חיסרון שהולך וגדל ואתה מגלה שהיום אני יותר רע, והיום גיליתי יותר רע, ועכשיו אני צריך יותר את הבורא. זה לא הולך וגדל, אלא זה משתנה.

זה סימן שאתה יודע מה קורה לך, אבל עדיין לא יכול לאחוז בזה, ברצון כללי של הקבוצה נניח, ולהיות יחד עם החברים בתנועה כללית.

תלמיד: אז אתה אומר שזה משהו אישי, זה לא משהו שלנו כחברה?

לא, זה יכול להיות גם כחברה, אבל קודם כל זה משהו אישי.

תלמיד: ואפשר לעשות משהו כעשירייה או בכלל כחברה, ולכוון את עצמנו נניח לקראת פסח, או לקראת הכנס במאי, להיות יותר בהתפתחות החיסרון לגלות?

אם תהיו קשורים יותר לחומר שאנחנו לומדים, אז תגלו.

תלמיד: הרב"ש מדבר במאמר על שליטת פרעה. יש מאמר נפלא של רב"ש לפסח שמדבר על הפרעות שיש לאדם בעבודה, פרעה אוג וסיחון. הוא אומר שם שפרעה זה מצב שאדם אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו". איך ממצב שאדם נמצא בשליטת פרעה, אפשר להגיע בכלל להרגשה שיש לו צורך בבורא, הרי הוא לא מחשיב את הבורא במצב כזה?

אלה התוספות שלך, כי אתה לא יודע את כל המצבים שהתורה מביאה לאדם. לכן לא כדאי כך לשפוט.

תלמיד: אז מה לעשות כשאני נמצא בשליטת פרעה?

כשאתה נמצא בשליטת פרעה, אתה צריך לעשות פעולות שיוכלו להוציא אותך משם.

תלמיד: כמו שאמרת לחבר קודם, להידבק בחברים?

כן. להידבק בחברים.

תלמיד: הרב"ש כותב בעמוד 1160 בפסקה הראשונה למטה "זאת אומרת, הסדר של "תורה תבלין" הוא, מקודם היא מודיעה לו "אשר חטא", היינו עד כמה שהוא שקוע באהבה עצמית". מה זה נקרא חטא?

"חטא", זה כשאתה נמצא נגד הבורא. לפי הכלים, לפי האורות, זה נקרא "חטא".

תלמיד: מה זאת אומרת נגד הבורא, אני לא מרגיש אותו?

בסדר, אז אתה עוד לא מרגיש.

תלמיד: זה נקרא שנמצא ברצון לקבל. אבל מה הוא רוצה לקבל, כי אנחנו מדברים על העבודה בעשירייה ויש רצונות לקבל לדברים אחרים, אז איפה נמצא פה החטא?

בזה שאתם כולכם יחד מחוברים באיזו צורה ורוצים למדוד את היחס שלכם לבורא, ומגלים שאתם הפוכים מהבורא.

תלמיד: אנחנו יודעים שאנחנו הפוכים מהבורא, אנחנו רצון לקבל. אבל במה אנחנו הפוכים ממנו?

ברצון לקבל אתם הפוכים מהבורא.

תלמיד: אבל אנחנו מגלים את זה כלפי החיבור בינינו, או כל אחד כלפי הרצונות הגשמיים שלו?

כלפי החיבור ביניכם וכלפי הבורא.

תלמיד: הרב"ש כותב אחרי זה, "יוצא שהתורה מודיעה לו, זה שהוא מאמין בה', זהו דבר זר אצלו." מהו המצב הזה, שהתורה מודיעה לו, זה שהוא מאמין בה', זה דבר זר אצלו?

כן. הוא מרגיש שהיחס שלו לבורא, ההתקרבות, האמונה, כל אלה מתגלים כדברים זרים לו, שהוא לא צריך את זה, לא מעריך את זה.

תלמיד: ומה הצעד הבא שהוא צריך לעשות?

להשתדל למצוא איך הוא יכול להתקרב.

תלמיד: יש באדם נקודה פנימית שהוא באמת מרגיש שהוא הפוך מהבורא, שאין בו שום דבר שקשור לתכונות שלו. איך לא לפספס את הנקודה הזאת, כי לפעמים אתה מגיע לחיבור עם העשירייה, לפגישה, ויש התעוררות כללית, אבל כביכול מתפספסת הנקודה הזאת, כי אנחנו רוצים תיקון ולא רק להרגיש שטוב ביחד?

אתה לא נמצא יחד עם החברים שלך באותו הקשר, ולכן את מה שהם מגלים אתה מגלה כדבר שלא שייך אליך.

תלמיד: מה זאת אומרת, שאני מגלה שזה לא שייך אליי?

שנקודת הקשר שלך עם הבורא לא שייכת לעבודה שלך עם הקבוצה.

תלמיד: אז איך לחבר את שני הדברים האלה בזמן שאני עם החברים?

על זה אנחנו כל הזמן מדברים.

תלמיד: אברהם שואל, במה אדע כי אירשנה, אני מבין מהמאמר שזה איך אדע שיהיה לי צורך ברוחניות, בהשפעה. כלומר, אנחנו מנהלים שגרה כלשהי כלפי הרוחנית, בונים את החיים שלנו כלפי תכונת ההשפעה, והשאלה שעלינו לשאול היא, איך נדע שבסוף נגיע לנחיצות להשפעה?

אבל שואלים. איך אני אדע שאני רוכש את התורה.

תלמיד: אז איך נדע שבסוף נגיע לנחיצות להשפעה, לצורך לרוחניות, אנחנו את כל החיים בונים סביב זה.

לא, אנחנו אז עוד לא יודעים מה זו השפעה ומה הצורך בה ולכן זה לא כואב לנו.

תלמיד: אנחנו צריכים לצפות שיכאב לנו שאין לנו צורך בהשפעה?

כשנהיה מוכנים נקבל צורך לכוח ההשפעה ואז נבקש.

תלמיד: זאת אומרת, בשגרה שאנחנו מנהלים בשיעור בוקר, במסגרת העשירייה, בסופו של דבר מובטח לנו שיהיה לנו את הצורך להשפעה?

כן.

תלמיד: בחיבור בינינו יש הופכיות מהבורא?

למה הפכיות?

תלמיד: אחרת איפה יש את הרגשת הגלות. אם זה רק אדם מול הבורא, אז ברור שהוא בכלל נפרד. רק בעבודה בינינו אנחנו יכולים לגלות את הקשר הנכון עם הבורא. השאלה האם יש גם הופכיות מהבורא בקשר בינינו?

נחשוב.

תלמיד: הגלות היא כלפי הקשר בינינו עם הבורא?

כן.

תלמיד: ובמה תלוי שנבקש באמת את הצורה הנכונה בקשר בינינו?

ככול שהבורא מאיר עלינו אז האור שלו מאיר לכלי שלנו ועל המילוי שלו.

תלמיד: ואנחנו משתמשים בהארה הזאת על מנת לקבל. לכן אנחנו לא יוצאים ממצרים?

לצאת ממצרים זה נקרא שאנחנו כן צועקים לבורא לצאת ממצרים ולהידבק בו.

תלמיד: מה זה לצאת ממצרים אם אנחנו עוסקים בחיבור בינינו כדי להשפיע לבורא?

אנחנו עושים זאת מפני שכך אנחנו מרגישים שזה צריך לעזור לנו.

תלמיד: אנחנו פועלים רק כי אנחנו רואים מילוי בקשר בינינו?

כן.

תלמיד: אז באיזה סוג קשר צריכים להיות שזה לא יהיה רק כלפי המילוי?

הכול נמדד כלפי הכלי שלנו, והכלי נמדד לפי המילוי.

תלמיד: הכלי נמדד לפי המילוי?

כן.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לייצב מילוי אחר?

לא. איזה מילוי אחר אתה יכול לייצב?

תלמיד: אנחנו נמצאים במצרים מפני שהקשר בינינו הוא כלפי המילוי. למה זה נחשב שאנחנו עדיין במצרים, אם אנחנו עובדים בעשירייה כדי להיות בקשר, בדבקות עם הבורא?

כי אלה סתם מילים.

תלמיד: אז מה חסר?

חסרה פעולה.

תלמיד: איזה סוג פעולה, שיהיה אמיתי?

שהקשר בינינו יהיה אמיתי ובהתאם לזה נצעק למילוי האמיתי.

תלמיד: ומה זה קשר אמיתי, שאנחנו רק מגיעים לבקשת עזרה?

זה בדרך, כן.

תלמיד: האם מה שאנחנו עכשיו עושים הוא בכלל לא נכון, או שאנחנו צריכים להוסיף עוד שלב בתוך העבודה הזאת?

אנחנו צריכים להוסיף עוד שלב, שלא נמדוד את עצמנו לפי הרצון שלנו אלא לפי היחס שלנו לבורא.

תלמיד: איפה אנחנו מייצבים את היחס הזה אם אנחנו רק רצון לקבל?

בתוך החיבור בינינו.

תלמיד: רב"ש כותב, "שהעבודה בעצמה, זה שלא מתקדמים בעבודה, אלא להיפך, זה יגרום להם צורך." כלומר, אנחנו באים לעבודה, נמצאים בפעולות, ואז מגיע בעל המפעל ואומר, לא עשיתם כלום, ואנחנו אומרים, עשינו. האם ההסכמה שלנו שלא עשינו כלום, וההתגברות להתחיל את העבודה מחדש, בונות לנו כלים דהשפעה?

כן.

תלמיד: רב"ש כותב, שאם האדם מרגיש נצרך לבורא, שרק הוא יוכל לעזור לו לצאת מהשפלות, אז כבר נקרא שהוא נמצא במגע הדוק עם הבורא. למה זה כבר נקרא מגע הדוק קודם שהבורא עונה לתפילת האדם?

אם אדם מתפלל לבורא ותולה את עתידו רק במה שהבורא יעזור לו ודאי שזה מספיק.

תלמיד: זה כבר נקרא מגע הדוק, החיסרון הזה?

כן, לפי הדרגה שלו.

תלמיד: רב"ש כותב שהאדם צריך להאמין שהבורא נהנה מזה שהוא נצרך אליו. איך בכלל להגיע למצב בו ארגיש שאני נצרך לבורא, ולמה חשוב להאמין שהבורא נהנה מזה?

את זה שאתה נצרך לבורא אתה יכול לגלות, ואת זה שהבורא נצרך אליך, זה לפי ההבטחה שלו.

תלמיד: מהי אמת, ואיך האדם יכול להשיג אותה?

"אמת" היא האור העליון המכסה את כול ההבדלים ואי ההסכמות שיש בכלים הפונים אליו. אור הבורא בצורה נקייה לפני שהוא עובר דרך הכלים נקרא "אמת".

(סוף השיעור)