שיעור בוקר 28.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 394

אותיות כ"ג-כ"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות", אות כ"ג.

אנחנו ממשיכים אותו מאמר, מאמר "הערבות", שבעל הסולם שם אותו כתחילה לכל הפעולות שלנו. כי בלי החיבור בינינו, בלי מאבק עבור החיבור בינינו, אנחנו לא נרגיש את המבנה של הכלי הרוחני, ולכן המאבק על הערבות, הלחץ שנקבל כולנו יחד להתחבר סביב זה, זה בעצם העיקר בשבילנו. זאת אומרת, העבודה, המאמץ הכי חשוב הוא שכולנו משתוקקים למצב של ערבות.

קריין: מאמר "הערבות".

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

במשך זמן מה בהיסטוריה האומה הישראלית היתה מלוכדת ואחר כך שוב התפרקו מפני שהיו צריכים להרחיב את הידיעה הזאת לכולם. הם מסרו את הידיעה הזאת בכל מיני צורות לכל אומות העולם ומתוך זה השיגו יחס מיוחד מכל האומות אליהם, אנטישמיות גדולה, שנאה גדולה, שהיא דווקא מחזיקה אותם ומביאה אותם בסופו של דבר להבנה איך לצאת מחוסר האיזון הזה ביחסים בינם לאחרים. וכך אנחנו צריכים להבין מה התפקיד של כל העמים נגד החיבור ועד כמה אנחנו צריכים בסבלנות בעצמנו לתקן את עצמנו, אבל בעיקר ביחס לזולת, לכל יתר העמים, עד כדי כך שהם יבינו שהשנאה אלינו נובעת מתוך תכונת הערבות שנמצאת בקבוצה הזאת לעומת כל יתר העמים.

שאלה: בעל הסולם אומר פה שיש שני תנאים מקדימים למסוגלות לקבל את התורה. הראשון הוא השעבוד והייסורים במצרים, והשני הוא הזדככות אבותיהם הקדושים.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לזהות את שני התנאים האלה אצלנו?

אני לא חושב שאצלנו אנחנו צריכים לזהות אותם. ודאי שאנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליהם, אבל לא שהתנאים האלו קיימים אצלנו עכשיו, כי אנחנו כבר נמצאים במצבים אחרים.

אנחנו נמצאים בזמן של חיבור מסוים מאוד, שבמקום להיות קרובים זה אל זה, אנחנו מרגישים קרובים כי יש כלפינו שנאה ממי שנמצא סביבנו, ולכן אנחנו צריכים זה את זה. וזה בעצם עד שנבין שרק על ידי הפצת שיטת החיבור, אנחנו יכולים להסביר לכל האומות שבכל זאת נצטרך כולנו להתחבר, זה מגיע אלינו מהכוח העליון, וכך כולנו מתעלים לבורא עצמו, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

תלמיד: אז התנאי אצלנו הוא רק היגיעה והמאמץ שלנו לחיבור?

כן, המגמה שלנו לחיבור וגם הפצת המצב הזה לכל העמים. שאז יבינו מה אנחנו באמת עושים ומה אנחנו ממליצים לכולם, כמו שכתוב, "להיות אור לגויים". גוי זה עם, אז להיות דרך להתפתחות כל העמים.

שאלה: ישראל עברו את גלות מצרים כדי לקבל את התורה. האם גם המין האנושי צריך לעבור תהליך דומה כדי לקבל את התורה?

לא, אין צורך. אחרי שאיזו קבוצה בעולמנו כבר מגלה את מהות החיים, את מטרת החיים, אין שום צורך שכולם יגלו את המטרה בצורה כזאת, אלא זה כבר נמצא בתוך האנושות, והאנושות צריכה רק להתחיל להבין על מה מדובר. מדובר על שיטה, שיטת החיבור בין כולם, עד שאנחנו מגיעים למצב שבקשר בינינו נהיה יותר קרובים לבורא, עד שהוא יאיר עלינו לפי מידת הקשר בינינו, וכך נוכל להתחבר גם עימו, שבזה העולם חוזר לתיקון.

תלמיד: ממי ישראל מקבלים את התורה או קיבלו את התורה?

ישראל מקבלים את התורה מהבורא, מהכוח העליון.

תלמיד: ולמה העולם צריך לקבל את התורה מישראל ולא מהכוח העליון?

צריך להיות איזה מעבר, אבל לא יותר מזה. בעל הסולם כותב על זה שנעשינו בזה כמעבר.

תלמיד: ואם דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי, אז למה העולם מתנגד ולא מקבל את השיטה מישראל? הרי זה טבעי במידה מסוימת.

גם אנחנו בעצמנו מתנגדים, לא רק העולם, אלא גם אנחנו מתנגדים לקבלת התורה. התורה מדברת על זה שבמקום לאהוב את עצמי אני צריך לאהוב את כולם. איך יכול להיות? אין לי לזה שום הכנות, רשימות, נטיות, אני לא בוחר מתוך אהבה עצמית ואהבת הזולת אחת מהן, אני פשוט לא סובל את אהבת הזולת.

תלמיד: אז מה יביא את העולם וגם את ישראל לקבל את התורה, את השיטה?

אפשר להגיד שהבורא מכין לנו כל מיני צעדים קדימה ובסופו של דבר אנחנו נרצה לקבל את התורה שהיא שיטת החיבור עד האהבה. אין כאן שום דבר שאפשר להוציא, למחוק, להפוך איכשהו, אלא אנחנו חייבים להבין שהעולם בכל זאת מתקדם לזה, ואנחנו שלא רוצים להיות החלק המוביל, החלק שנותן דוגמה, רק גורמים בזה לכל הצרות וכתוצאה מזה מפתחים אלינו שנאה.

תלמיד: אנחנו צריכים להסביר להם שבתוך ישראל קיימת תכונת הערבות.

קיימת זה אומר שאנחנו יכולים לגלות אותה, לפתח אותה ולחיות בה.

תלמיד: ואז הם ירצו להתקרב אלינו, כי זה קיים בתוך ישראל?

אני לא חושב. כל הדברים האלה שמנוגדים לנו וכל שכן לאומות העולם, הם לא ימשכו, לא יקרבו את אומות העולם לאותה השיטה. אלא לאט לאט אננו צריכים לעשות את זה דווקא עם כל האנושות. אנחנו כבר היינו בזה, נפלנו מזה, יש לנו רשימות מזה, אבל כדי לממש את זה לנכון בדור האחרון אנחנו צריכים למשוך ככל האפשר את כל באי העולם אלינו, ואיתם יחד לקיים ערבות, חינוך, הדדיות, ואז הם יבינו שזה העתיד של כולם.

תלמיד: אם כך יש פה תהליך שאנחנו צריכים לעבור איתם ביחד?

כן.

שאלה: אמרת שהערבות שיש בעם ישראל היא הסיבה לשנאה של הגויים?

אין לנו כל כך ערבות מאתנו, יש ערבות שהיא כחוק הטבע שבא עלינו מלמעלה. שאנחנו חייבים להיות קשורים זה אל זה, ולפתח בינינו קשרים כאלו שהם יהיו כדוגמה להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: ומה בזה גורם לשנאה מאומות העולם?

כי זה ההפך מהטבע שלהם.

תלמיד: אז הם שונאים בגלל שזה הפוך מהטבע?

כן.

תלמיד: לא מפני שיש איזו קנאה?

אין קנאה, הם לא מקנאים בזה כי אין להם אפשרות לראות את הערבות כדבר טוב. ואפילו בינינו, איזו מין ערבות יש? אנחנו קרובים לפי הסבל שלנו, "אחים לצרה" כמו שאומר בעל הסולם, ולכן אין בנו עדיין את הערבות הנכונה.

תלמיד: השנאה לא קשורה גם לזה שאנחנו אמורים להעביר להם משהו והם מרגישים שאנחנו לא עושים?

אנחנו מרגישים שונים מאומות העולם, ואומות העולם מאוד מאוד מרגישים שאנחנו שונים מהם, בכל הרמות ובכל התכונות.

תלמיד: והעניין של מעבר האור שצריך להגיע אליהם דרכנו, זה לא מקור לשנאה, כי הם לא מקבלים את האור?

יש בזה משהו, הם אמנם מאשימים אותנו שאנחנו גורמים לכל הרע בעולם, אבל הדברים האלה הם עדיין לא עד כדי כך מרכזיים בטענותיהם.

שאלה אמרת שגם אנחנו עצמנו מתנגדים לקבלת התורה. איך נוכל להימנע מההתנגדות הזו?

מה נקבל על ידי קבלת התורה? שישתנה הטבע בינינו? שנתחיל לראות את עצמנו כאחים, כקרובים, כקיימים בגוף אחד? זה עוד לא בוער בנו. הרצון הזה עוד לא נמצא בתוכנו כרצון גלוי.

שאלה: האם עלינו לתאר את הכלים של הקבלה שלנו, לפני שנהיה אור עבור עמים אחרים? איך אפשר להפיץ לפני התיאור?

אנחנו נשתדל, כמו שכותבים לנו הרב"ש ואחרים - אנחנו צריכים להשתדל. קודם כל להתחיל מעצמנו ואחר כך לאט לאט יבואו גם אנשים שקרובים לפי שורש הנשמה, כי כולנו מאדם הראשון מנשמה אחת. וכך נגלה יותר ויותר אנשים שמבינים, שומעים, מרגישים, מתקרבים ומתרחקים, נמצאים בכל מיני צורות קשר ועם חיבור הלבבות. כי זו בעצם כל חכמת הקבלה, חיבור הלבבות. וכך זה יהיה. זה ייקח זמן, אבל זה יכול להיות גם מהר מאוד.

שאלה: כדאי לחשוב ולדבר על זה בצורה כזאת בעשירייה, שאנחנו עכשיו פועלים להתחבר כי זה פועל לטובת התקדמות העולם?

אנחנו חייבים לפזר את החומר כמה שאפשר יותר ולדבר על זה כמה שאפשר. ואין לנו שום דבר להסתיר מאחרים, כי אנחנו כבר בשלב האחרון של תיקון העולם. אמנם זה לא שלב קצר, זה יכול להיות עוד זמן רב. אבל בכל זאת, הגענו למצב שאנחנו צריכים להסביר לעולם שחיבור של כל באי העולם זו בעצם מטרת הטבע.

ולא יעזור לנו לברוח מזה, לעזוב את זה, כי בזה אנחנו רק מאריכים את זמן הגלות. לכן כדאי לנו בכל מה שאנחנו יכולים, להשתדל להצליח בהפצת המסר. ויחד עם זה האנושות תבין מכל מה שקורה ועובר עליה, שאין לה ברירה. שמה שאנחנו ממליצים, זו ממש הצלה לכל המין האנושי.

תלמיד: כשאנחנו מדברים בינינו בעשירייה, ואנחנו אומרים, "עכשיו אנחנו באים להתחבר", האם אנחנו צריכים להגיד, "עכשיו אנחנו באים להתחבר כי העולם צריך את זה ואנחנו צריכים לייצר איזושהי דוגמה חיובית שתתקיים בעולם?"

קודם כל אנחנו חייבים להיות מחוברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד", כמרכז כגרעין, שסביבו יהיה גם חיבור של כל המין האנושי. מאידך, אנחנו צריכים להיות בהסברה רחבה כמה שיותר, כי כל צרות העולם לא ייגמרו, אלא רק על ידי חיבור. ובחיבור אנחנו באמת נוכל לכבות אותן, את אותה שנאה, דחיה, והריחוק בין העמים.

שאלה: שמעתי שצריך לתקן את עצמנו ביחס לזולת. איזה יחס אנחנו צריכים שיהיה לנו לזולת?

אנחנו צריכים אהבה. חיבור למעלה מכל ההבדלים, מעל כל הניגודים. אין לנו שום דבר חוץ מזה. זאת המטרה, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: הוא מדבר פה על ייסורים גדולים ונוראיים. וכותב, "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם. דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול." על איזה ייסורים הוא מדבר שמביאים הזדככות לגוף?

כל הייסורים, אפילו כאלה שאנחנו לא מחשיבים אותם כייסורים.

תלמיד: ייסורים גופניים?

גופניים, נפשיים, לא חשוב איזה. אנחנו לא קראנו, אבל כתוב גם איזה ייסורים עוד יכולים להיות אם אנחנו לא נעשה צעדים אחרונים לחיבור, ושם גם מצד הטוב, גם מצד הרע מתגלים כוחות עצומים.

תלמיד: איך לשמור שהייסורים הגופניים לא ירחיקו אותנו מהדרך הרוחנית?

לא, הם לא ירחיקו. אין כאן כבר מקום וזמן שהם ירחיקו אותנו מדרך התיקון, אלא ההפך. אם לא נממש על ידי ההתקרבות, אז הייסורים יעשו את זה.

תלמיד: אני שואל, כי יש מאמר של הרב"ש שבו הוא כותב, שהמחבל נמצא בתוך המבול, והמבול הם ייסורים גופניים, שמפריעים לך בדרך הרוחנית. אם מצב כזה קיים אצל חבר, מה אפשר לעשות?

לתת דוגמה. לקחת אותו אתך יחד ולהמשיך לעלות, אין מה לעשות. כל העליות הן בדרך החיבור, כמה שיותר מתחברים זה נקרא "עליה".

שאלה: אתמול חוויתי מצב לא כל כך פשוט. אנחנו חלק מהאומה הזאת ואתמול ראיתי אנשים עם דגלים, עם סמל, אבל האנשים שאוהבים לשפד כל אחד על הדגל הזה, שחושב אחרת. אני רוצה לשאול, מה זה נקרא "האומה הישראלית"? לפי מה שנראה שזה גמר התיקון, האומה הזאת תגיע אחרונה לתיקון.

אני מבין מה שאתה אומר ויש בזה משהו, אבל אנחנו צריכים לעשות את עבודתנו. אנחנו עוד לא מבינים את התהליך הזה אבל כך זה יהיה, תן להיסטוריה לכוחות הטבע לעשות את שלהם ואנחנו נשתלב בהם ונרגיש הראשונים, מה הבורא או הטבע רוצה מאיתנו.

שאלה: אנחנו לומדים שהפעולות בראש גורמות להתפשטות האור לתוך הגוף. איך אנחנו יכולים להידמות לראש?

אם נחזיק את עצמנו יחד כולנו, וכמה שאפשר לכוון את עצמנו לבורא.

שאלה: מהי דוגמת החיבור שאנחנו צריכים להראות לעולם?

צורת החיבור שאנחנו צריכים להראות לכל האנושות, שלמרות שאנחנו לא מסכימים ולא דומים ורחוקים בכל מיני צורות זה מזה, אנחנו מתעלים למעלה מהשוני שבינינו ורוצים רק דבר אחד, להיות מחוברים. רק זאת העבודה, זאת המטרה שתתגלה בינינו, שאותה אנחנו רוצים לגלות, חיבור מעל כל ההבדלים. וההיפך, ככל שנסתיר את ההבדלים בפנים, נשתמש בהם כמו בעביות הכרחית, בצורה הפוכה מהחיבור, וכך אנחנו בונים את הקבוצה המתאימה לחיבור.

תלמיד: באופן פרקטי אנחנו מממשים את העבודה בעשירייה בינינו כל יום, והעולם יצטרך להבין את זה בצורה תיאורטית או שגם להם יהיו אילו עשיריות?

הם יצטרכו לעבוד על זה בדרך פרקטית.

תלמיד: כלומר אנחנו נצטרך לתת להם את השיטה של העשיריות?

הם יבינו את זה מתוך העבודה שלנו, זה יהיה חיבור פנימי בין כולם.

שאלה: איך אנחנו נוכל ליצור אותה בחינת מעבר של ערבות מאיתנו אל הכלל שהוא נשלט כולו היום על ידי דתות? הדתות טוענות שגם הן מעבירות את האמת. איך אנחנו יכולים לשבור או לנתק את הטאבו הזה של הדתות?

אנחנו לא הולכים נגד שום דבר שיש בעולם, בעמים, בקבוצות, באומות, אנחנו לא פוסלים שום דת ואמונה כלשהי. אנחנו מדברים רק על דבר אחד, חיבור בין כולם, זה מה שהטבע, הזמן, כל מה שמתגלה מחייב אותנו. וכך, כמו שכותב בעל הסולם, כל אומה ואומה יכולה להישאר בדתה, באמונתה וכן הלאה. אנחנו מוסיפים רק דבר אחד, חיבור בינינו, זהו. ולכן זה לא נגד אף דת ולא מתנגד לשום שיטה.

שאלה: כדי להיות תמיד בערבות אנחנו צריכים להתגבר מעל השנאה. האם תמיד אנחנו נרגיש במעמקי הלב את הרגש הזה של הדחייה? האם לא יגיע היום שבו אנחנו נתמוסס רק באהבה טהורה?

כן אנחנו צריכים להתקרב להתכללות עד אהבה טהורה.

שאלה: מה משמעות המילה "עם"? מה היא כוללת בתוכה?

"עם" זה קבוצת אנשים עם פסיכולוגיה, אידיאולוגיה, וגישה אחידה לתפיסת המציאות. ויש גם ביניהם שוני בזה והבדל גדול מעם אחר. זאת אומרת כמו שכל אדם שונה מהאחר כך קבוצות האנשים שנקראים "עמים" עוד יותר שונים מהאחרים. למה? כדי להביא את כול הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא למצב שיהיה בשני מצבים הפוכים, שיהיה לגמרי מפוזר, וממש שבור, אבל שיהיה מעל זה גם מחובר ואחיד, ובפער בין שני המצבים אלה הוא יגלה לנו את כל המסר שהבורא רוצה למסור לנו.

שאלה: מה משמעות הביטוי "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"?

הביטוי "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", שבית ה' הוא אותה המלכות שמגיעה לבינה ומגיעה לכתר וכולם מתקבצים בה, זה נקרא "בית ה'". אז בסופו של דבר כל הנבראים, כל הטבע, מוכרחים להתחבר ומוכרחים להגיע לגובה הזה, להגיע למושג "אחד".

שאלה: הערבות היא גם בהכרחיות או שזה דאגה של כל אחד עבור עצמו?

לא. אנחנו נצטרך להגיע לערבות, לחיבור, לחלוקה צודקת בין כולם, אבל זה יהיה קל כתוצאה מהתיקון הפנימי.

תלמיד: פעם נתת דוגמה יפה איך האנשים המציאו את המיקרוגל ועד שהמציאו את הגלים וכל מיני מערכות מאוד מסובכות לקח שנים ועשורים, ועכשיו מלמדים את הילד הקטן בן החמש, "הנה תלחץ פה - קליק", וכל המערכת הזו עובדת בצורה נפלאה ופשוטה.

כן.

תלמיד: האם באמת ככה אנחנו רוצים בצורה פנימית לעשות את הערבות בינינו ובעצם לגלות משהו חדש לעולם והם יצטרכו רק לעשות את ה"קליק" הקטן הזה כדי להשתמש במערכת הזו?

לא. אני חושב שכולם יצטרכו להבין, להרגיש ולהכיר את פנימיות הדברים, ורק בצורה כזאת הם יגיעו להבנת המהות של התיקון.

תלמיד: כי אתמול שמעתי אותך אומר שהעולם לא יצטרך לעבור את "יציאת מצרים" ואת כל התהליכים האלה. אז איך אפשר להגיע להשפעה לזולת בלי לעבור יציאת מצרים פנימית?

נבין את זה בלי לעבור את התהליך הזה של השנים והמצבים הרבים. נעשה את זה בקיצור.

תלמיד: אנחנו נעשה בקיצור?

תמיד כשלומדים למשל היסטוריה, אנחנו לא עוברים בכל השלבים, אלא מבינים את זה מתוך כך שאנחנו כבר מפותחים.

תלמיד: והאם אפשר להגיד שבחיבור הזה, בערבות ההדדית הזו שנגלה שוכנת התשובה איך להפיץ הלאה את האור לכל אומות העולם?

כן. אנחנו נרגיש את זה בתוך בטבע.

תלמיד: כביכול תתגלה איזו תשובה מתוך העשירייה הכללית.

כן.

תלמיד: אז זו התפילה שלנו, שהבורא ייתן לנו את התשובה ממש בתוכנו?

כן.

שאלה: כתוב "מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם,".

כן.

תלמיד: מה זה אותו כוח?

זה נקרא "שורש נשמה", כי יש אנשים שיש בהם נטייה, חיבור, קירבה לכאלו רצונות ומצבים פנימיים שעוברים הרצונות האלה, שהם מבינים יותר, מרגישים יותר, נמצאים בזה, ויש כאלה שפחות. זה כמו שיש לנו איזה כדור ואז יש מי שמגיע יותר למרכז, יש מי שנמצא בצדדים. אבל זה לא חשוב, זה סך הכול רק לפרק הזמן של התיקונים, ובסופו של דבר אחר כך אנחנו "כאיש אחד בלב אחד" מגיעים למצב שכולנו שווים ולא חשוב איזו דרך עבר כל אחד.

תלמיד: בעל הסולם כתב שאנחנו צריכים לבנות ערבות בתגובה לשנאה מהגויים. יש הבדל בתוצאה אם אנחנו נברח מהשונא או שנבצע פעולות על מנת להביא אהבה אליהם?

יש הרבה הבדלים איך לבצע את הערבות, העיקר שאנחנו נרגיש את כולנו שרוצים להגיע למרכז שבו אנחנו נכללים זה מזה ללא שום הבדל.

תלמיד: למה יש הבדל בתוצאה על ידי הכוונה שלנו לבצע פעולה מקודם?

אנחנו רוצים לבצע את הכוונה שלנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", שלא יהיה בינינו שום הבדל, שלא נרגיש שאנחנו בכלל שונים. אז כשאנחנו כך מרגישים שרוצים להיות לא שונים אלא נכללים יחד, כמו שאתה נגיד מוזג כמה משקאות לכוס אחת ומערבב אותם, אז מה שקורה להם שם כך אנחנו רוצים להתערבב בינינו.

שאלה: האם מספיק שאנחנו עושים עבודות בחיבור בינינו כדי שנהיה בחינת מעבר או שצריך איזה לחץ מאומות העולם או דחיפה או משהו אחר מהם?

ודאי שצריכים. אם אנחנו לא מספיקים להתחבר ולמשוך גם אותם אחרינו לחיבור, אז הם ממהרים את התהליך על ידי שלוחצים עלינו ואז אנחנו מרגישים באיזה לחץ אנחנו נמצאים, במצבים לא טובים.

תלמיד: ואנחנו צריכים להרגיש את הלחץ כדי להגיע לבחינת מעבר. זה לא מספיק רק לעבוד בחיבור בינינו או שלא צריך את הלחץ הזה?

ודאי שאנחנו לא מסוגלים בעבודה עצמאית שלנו להגיע לחיבור.

תלמיד: האם אנחנו מגיעים לאיזו נקודה ששם אנחנו בבחינת מעבר או כל פעם צריך לבנות מחדש?

צריכים לראות מה קורה.

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."

שאלות. כן..

שאלה: הוא דיבר בקטע על אהבת זולתו. הערב הולך להיות אירוע חשוב וגדול "ערב איחוד". בערבים כאלה אנחנו מצליחים להגיע לרגש מאוד חזק, מאוד עוצמתי של חיבור בינינו. אני לא יודע איך לקרוא לרגש הזה - אהבה, ערבות, מה זו ההרגשה שמצליחה להיות דומה אצל כולם והיא מאוד חזקה?

מפני שאנחנו מתחילים במקצת להרגיש מה זה נקרא "חיבור" ואת התוצאה ממנו.

תלמיד: באותו ערב קורית תופעה שאתה מגיע ולפעמים בלי הרבה מאמצים, פשוט אתה מרגיש משהו מאוד חזק, לא הכנת יותר מידי את עצמך, לא עשית משהו, מה זה, איך מקבלים את זה?

אתה נכלל ברוח הכללית. זה קורה בכל חברה שאתה נכנס, בפרט אם זו חברה שאתה מכיר, מכירים אותך, אין שום בעיה להתכלל.

תלמיד: האם התחושה הזאת היא קצת מההרגשה של ערבות?

יש בזה משהו, כן.

שאלה: מהם ניצוצי ההזדככות שמדבר עליהם בעל הסולם?

כשמתחילים על ידי החיבור לקבל אחד מהשני התרשמויות כאלו שבהן בונים הבחנות חדשות של חיבור, של השתתפות.

תלמיד: זה משהו שקרה בהיסטוריה או שזה קורה רק עכשיו?

למה? זה קורה כל פעם כשאנחנו עושים את זה.

תלמיד: אני מדבר על האומה הישראלית. האם בכל ההיסטוריה, כל הניצוצים האלו כבר עברו ברמה כזאת או אחרת וזה רק היה רדום?

כל הדברים האלו עוברים וקיימים או שאנחנו מזהים אותם או שאנחנו לא מזהים אותם, ואחר כך הם מתגלים, אבל זה קורה תמיד.

תלמיד: ועניין של הקיום של "ואהבת לרעך כמוך", זה נעשה רק ברגע של קבלת התורה או באומה הישראלית זה כל הזמן חי ופועל באיזו צורה?

הכלל "ואהבת לרעך כמוך" קיים במידה שאנחנו לוחצים, שאנחנו דורשים, שאנחנו רוצים לקיים את הכלל הזה. כאן זה תלויי מלחץ התחתונים.

תלמיד: כי נראה שהרעיון של "ואהבת לרעך כמוך" כן נכנס לעולם בכל מיני צורות שונות. אבל אני לא רואה שהעולם מקבל הזדככות מזה, דווקא עובר איזה תהליכים אבל לא לכיוון טוב.

העולם עדיין לא מקבל את זה בצורה ברורה שזה קיים בו. אבל הוא מוכן להבין, להרגיש, במשהו אפילו לקיים, מתקרב לזה.

שאלה: לאן הוא מתכוון שצריך להביא את האנושות? מה זאת אומרת "שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו".

נשמע כאילו להביא להרגשה של להשפיע על מנת לקבל? איך אתה מביא אדם, בטח אנושות, שלא עושים על עצמם עבודה, אלא שאיזה ישראל עושים עליהם עבודה מבחוץ, מביאים אותם לאט לאט למצב שהם אוהבים את זולתו. איך יתכן דבר כזה, מה זה התהליך הזה?

נחשוב על זה כולנו, למה זה לא יכול להיות?

תלמיד: לי זה לגמרי לא ברור. כל האנושות שלא עושה בעצמה עבודה, אלא רק עוברת דרך ייסורים.

אבל בינתיים זה מתאסף בה, הוא אוספת את כל ההתרשמויות האלה.

תלמיד: ויש איזו קבוצה שמעבירה לה "ניצוצות הזדככות", שלא ברור מה זה, ולאט לאט הם מגיעים "לאהבת זולתו". ואחר כך עוד יותר ש"יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית'".

מה לא מובן, שזה יכול להיות.

שאלה: אנחנו הגענו לכאן מתוך חיפוש של משמעות החיים. ואחרי שהגענו לחוכמת הקבלה, אמרו לנו שזה צריך לעבור דרך "ואהבת לרעך כמוך".

כן.

תלמיד : ובעה"ס מתאר פה, שאנחנו, ישראל מעבירים לעולם סוג של ניצוצים עד שהם יבינו כמה נועם ושלווה יש באהבת זולתו. זה כאילו שאנחנו פותחים איזה מועדון עם קוקטיילים על החוף, שכולם בסבבה, והכול כיף ומזמינים את העולם, בואו תצטרפו למועדון הזה.

הם לא עוסקים במטרת החיים או "עולו ית"' או כל מיני כאלו מושגים, הם לא מתעסקים בזה. כאילו אנחנו מזמינים אותם באמת לרצון לקבל, תרגישו כמה נועם, וכמה שלווה יש פה במועדון שלנו. ככה זה יקרה?

למה לא?

תלמיד: כי זה לגמרי הפוך, הרצון לקבל עדיין שולט פה.

אני לא מבין על איזה מצב אתה מדבר כרגע?

תלמיד: על הדרך שבה יתפשט בכל העולם המסר הזה של "ואהבת לרעך כמוך" , המסר להיכנס תחת החוק של הבורא. לפי מה שכתוב פה, העולם יבין את זה דרך זה שהוא "יבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו". זה נשמע כאילו אנחנו מפתים אותם, שהם יבינו את זה דרך הנעם והשלווה.

דרך הרצון לקבל.

תלמיד: כן, ממש דרך הרצון לקבל.

שכדאי לי כביכול, לאהוב את הזולת, כי אז אני פטור מכל הייסורים.

תלמיד: כן, תעזוב את כל המרדף שלך אחרי כסף, אחרי מחלות וצרות והוויכוחים. אנחנו מזמינים אותך למועדון אחר, בוא תצטרף למועדון שלנו, יהיה לך טוב, הנה הכיסא שלך וכולי. איזה מין תיקון זה?

בינתיים זה תיקון, בינתיים בכל זאת הם נמשכים לזה כמו שכולנו בהתחלה נמשכנו להשפעה מפני ששם יהיה לנו טוב, כי כך נברח מהמכות.

תלמיד: ובשלב הבא הם "ויכניסו את עצמם תחת עולו ית'", מה זה השלב הזה?

שאנחנו נקבל את הפעולות על מנת להשפיע, כדבר שרצוי בעיני השם.

תלמיד: גם הציבור הרחב יבין את זה?

כן.

תלמיד: איך הוא יבין את זה? דרך הרצון לקבל הוא יבין שיש בורא?

כן, כי כך הוא מתרחק מהמכות.

תלמיד: אז מתוך זה שיהיה להם טוב בבטן, הם יתחילו להבין שיש כוח עליון שהביא להם את הטוב הזה בבטן, ואז הם יגידו, אנחנו מוכנים להיכנע אליו?

כן.

תלמיד: זה הפוך מאיך שאנחנו, הנקודות שבלב פועלות.

מה אתה רוצה מהציבור?

תלמיד: אני רק אומר שיש הבדל, ישראל מגיעים לתיקון בדרך אחת, ונשמע שהציבור מגיע בדלת האחורית.

כן, אבל מלא לשמה, באים לשמה.

שאלה: זה מזכיר לי שישראל זה "לי ראש", קודם זה צריך להתממש בראש, ואחר כך זה מתפשט בכל הגוף. אבל פה בדיוק השאלה, תמיד כשמדברים על הפצה הדבר הזה נמצא אצלי מאחורי הראש, תמיד מציק לי כל העניין של הדורות הבאים, אלה שיורדים לפה עכשיו. אני מקווה שהם ייהנו מהעבודה שאנחנו נותנים. אבל אתה חושב שבאמת יפתחו צינורות נוספים, חדשים, עוד דרכים, שפות, שפה אולי יותר ייחודית, מיוחדת למה שעומד לקרות בהמשך?

אני לא חושב שיצטרכו לגלות עוד צורות בחוכמת הקבלה, בלימוד.

תלמיד: ממש יהיה אפשר לקרוא לדבר בתכונות, שהמסרים עצמם יחיו בנו, וכך הם יוכלו בעצמם להתפשט, לא נצטרך לפעולות פיזיות מרובות, אלא זה כבר יעבור בצינורות האלה שאי אפשר להגיד מהם.

כן, יפה, אמרת הכול יפה.

שאלה: אמרת שצריך לערבב את עצמנו בכוס, נתת דוגמה שמערבבים כמה תמיסות ביחד. אבל אנחנו יודעים ששמן ומים לא מתחברים, אז אותו הדבר יש חברים שאנחנו מתקרבים אליהם, ויש חברים שקשה להתחבר. מה עושים במצב הזה?

מחכים, לא לוחצים. מה שלא עושה השכל עושה הזמן. כנראה שהם יצטרכו עוד ועוד מעגלים שדרכם בסופו של דבר הם יתחברו.

תלמיד: אבל אתה אומר שהזמן עוזר.

כן. זאת אומרת שזה לא תלוי באדם, זה תלוי בכמה שהמערכות הפנימיות יתחברו, ויתנו לזה מקום להתקיים.

שאלה: אלפי אנשים צופים בנו ברחבי העולם, כולל בחג שהיה. בשם האנשים האלה, בשם אומות העולם, עבור אדם שצופה, ושאין לו עשירייה, לאיזה מצב הוא צריך להיכנס כדי להתחבר אלינו בצורה מיטבית?

הוא גם צריך שתהיה לו עשירייה, ובתוך העשירייה הוא רוצה להיות איתם בחיבור הדדי, עם כולם, וכמה שיהיה ביניהם יותר קשר, הוא ישתדל להבין יותר מה נמצא בתוך המילים, בתוך הטקסטים שאנחנו קוראים.

שאלה: אז זה אומר שהם צריכים לבוא ולהצטרף ללימוד יחד איתנו?

כן.

תלמיד: עם איזו כוונה אנחנו יכולים או צריכים להתחבר לאותם אנשים שצופים בנו אבל עוד לא נמצאים בתוך המסגרת והמערכת, אין להם עדיין עשירייה, והם רק צופים ומתרשמים?

אנחנו פתוחים לכולם, מסבירים לכולם בכל מיני רמות. אם מתעוררות שאלות אנחנו חייבים לענות לכולם, לא חשוב לנו מי שואל, וכך שזה יתקיים.

העיקר לפזר את מה שאנחנו יודעים, את חכמת הקבלה, ידיעה על הבורא, בין כל העמים.

שאלה: האם הייסורים של העולם הם רק לצורך לחץ על ישראל, או שהם גם עושים את הפעולה שעליה כותב לנו בעל הסולם באות כ"ג, "ממרקין עונותיו של אדם"?

כן, גם את זה וגם את זה.

שאלה: מה הם ניצוצי הזדככות?

כשהאגו יותר ויותר מוותר לטובת כוח ההשפעה.

תלמיד: איך אנחנו כעשיריות מעבירים ניצוצי הזדככות?

אנחנו פועלים בתוך הכלי הכללי הגדול של אדם הראשון, שזו כל האנושות, ובמידה שאנחנו מפעילים את עצמנו זה בכל זאת משפיע על כולם.

תלמיד: ודרכנו לאט לאט אנשים מתחילים להרגיש, להבין שכדאי לוותר על הרצון לקבל?

כן.

שאלה: הדבר הכי קרוב לזה שאפשר להבין בחוש הוא כשאנחנו עושים ערב איחוד, עושים איזושהי פגישה, כנס גדול ומזמינים אורחים. הם לא מבינים ממה הם מתפעלים, אני זוכר שגם המשפחה שלי, והרבה בני משפחה וחברים שבאים, לא מבינים ממה הם מתפעלים אבל הם אומרים, "אתם אנשים טובים. אתם עושים משהו כל כך מאורגן, כל כך טוב, כמה אהבה יש במקום הזה", ואחר כך הם רוצים לבוא שוב, אבל לא כל יום, הם לא באים ללמוד, הם לא יבואו ללמוד והם גם לא יבואו לשמוע את השיעור, נדיר שזה קורה. אפשר לומר שמשהו כזה יקרה לאנושות, שהם יבואו, יסתכלו, יגידו, משהו טוב קורה פה. הם לא מבינים מה, אבל זה משהו טוב?

אני מאוד מקווה שכך זה יהיה.

שאלה: אני מנסה להבין, כדי שזה יקרה בעולם זה צריך לעבור מבני ברוך קודם כל לישראל או ליהודים ואז לעולם, או שבני ברוך ואז העולם?

אני לא יכול להגיד בדיוק, אני לא יכול לפרט באיזו צורה כוחות התיקון יעברו אל העולם, אבל זה חייב להיות מ"בני ברוך" ואחר כך פחות או יותר לישראל ואחר כך לעולם.

תלמיד: כי בשיחות עם אנשים לא יהודים, אנטישמים, התשובה שלהם בדרך כלל על כל הרעיון היא "אנחנו נדאג לעצמנו, נתאחד בעצמנו, לא צריכים שמישהו מבחוץ יבוא ויסביר לנו איך להתאחד, איך לאהוב, שיש איזה תפקיד לאיזו קבוצה של אנשים באנושות". קשה להם לתפוס את הנושא הזה, גם אם יש דוגמאות מהטבע, כי זה מאוד פוגע בגאווה האישית, הלאומית. אפילו בגאווה האישית של האינדיבידואל, "אני לא צריך שאתה תבוא ותסביר לי איך להיות בקשר טוב עם אחרים, אני יודע". ולהיפך, הם רק חושבים שאותם אנשים שכאילו אמורים להעביר את זה לאנושות, אותם יהודים, מביאים משהו הפוך לאנושות. השאלה, מה צריך להיות סוג הקשר בינם לבין הקבוצה שנקראת יהודים, ישראלים?

זה צריך להשתנות לגמרי, להתהפך, "ונהפוך הוא". אנחנו צריכים להתחיל להתייחס בטוב אחד לאחר ואז נראה כמה הם ישתנו וכולם יתייחסו אלינו בטוב. אנחנו אשמים בזה שאנחנו מעוררים גלי שנאה בכל העולם.

תלמיד: זה ברור. מה שאני מנסה להבין זה האם מתישהו הם יצטרכו לראות את כל האומה הזאת שנקראת "האומה היהודית", מה שהם מזהים בחושים החיצוניים כאומה יהודית, שמתנהגת בצורה אחרת לגמרי, או שמספיק יהיה להגיד להם, "לא, תשמעו, יש קבוצה אחת שזה המסר שלה ואתם תסתכלו עליה. תעזבו את שאר האומה הזאת". כי תמיד ההסתכלות על היהודים היא כמין גוף אחד, זו מין תגובה כזאת.

אתה לא יכול לנתק את "בני ברוך" מהיהודים, מישראל, מהאומה ישראלית. אתה לא יכול. יש כאן משהו שהבורא צריך לשנות.

תלמיד: זה נשמע שזה הפקק בצינור. שלא משנה כמה אנחנו פה נעשה את העבודה, נתחבר, נגלה, הפער הזה בינינו לעולם יישאר תמיד, כי יש את שאר האומה הזאת שמפריד. אז השאלה, למה אנחנו לא משקיעים את כל המאמצים באומה הזאת? זה נראה שאנחנו די מתעלמים מהם.

אנחנו פועלים בתוך האומה הזאת, אנחנו נמצאים בתוך האומה הזאת. כל השיעורים, כל הכתבים שאנחנו מפיצים, הכול בעברית שזה קרוב לאומה ואני לא מבין את הטענות שלך. אתה רוצה שאנחנו נצא לרחובות ונתחיל להסביר לכל יהודי ויהודי?

שאלה: קודם כל זו לא טענה, אני שואל, מנסה להבין איך זה יקרה. כי גם אם מדברים על עברית, חצי מהאומה לא נמצאת פה, נמצאת מחוץ לישראל, ואני מנסה פשוט להבין האם זה צריך לקרות פה בישראל ואז שאר העולם יקבל את זה בלי קשר, או האם כל האומה הזאת שכרגע העולם מזהה כיהודים או כקשורים לאומה היהודית, כולם צריכים לעשות איזשהו שינוי פנימי כדי שהעולם יוכל להסתכל עליהם ולהסכים לקבל מהם משהו? כי כרגע ההרגשה היא שלא רוצים לקבל מהם את הדברים האלה.

עוד לא, אבל אנחנו צריכים להמשיך. ולהשתדל בכל זאת להסביר יותר ויותר מה שרצו להסביר גם בעל הסולם ורב"ש ועוד לפניהם הרבה אנשים. החיים לא נגמרים בסיבוב הזה, בירידה לעולם הזה ואנחנו צריכים להשתתף בזה. אין לי עוד מה להוסיף.

אתם מסתכלים על זה רק דרך חור קטן של העולם הזה, של הזמן הזה, של הרצון לקבל שלכם ולכן לא מבינים כמה הדברים הגלובליים בכל זאת מתרחשים בכל היקום. זה יבוא ואנחנו נקבל הסבר.

שאלה: עד כמה החיבור בינינו נקרא הפצה?

במידה שהחיבור הזה מורגש מחוץ לגבולות "בני ברוך".

תלמיד: האם מידת החיבור בינינו היא גם מידת ההפצה שלנו לעולם?

כן, אפשר להגיד שכן.

תלמיד: לאיזו תגובה אנחנו צריכים לצפות מההפצה שלנו?

אנחנו רוצים שאנשים יבינו אותנו, לאו דווקא שיסכימו אבל שיבינו על מה אנחנו מדברים. שבן אדם יבין מה שאני אומר, לא שיסכים וישנה את דרכו בחיים אבל שיבין שאני חושב כך. זה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: האם צריך לצפות לשכר?

ודאי שאנחנו רוצים לצפות שכר, אחרת בפעולות שאנחנו עושים אין שום משמעות. כל פעולה ופעולה נשקלת במידה שאני משתדל לקבל עבורה. אני משתדל עבור כל פעולה שאני עושה לקבל תנועה לבורא, להרגיש אותו יותר, להבין אותו יותר, להתכלל עימו יותר, שאוכל להשפיע אליו יותר.

תלמיד: לגבי פעולה כמו שתהיה היום למשל, ערב האיחוד. אם אנחנו מושכים אור, אם אנחנו עושים את פעולת חיבור, אז אנחנו מקרינים את זה לעולם אפילו בלי מילים?

כן.

תלמיד: האם זה שאנחנו מתחברים נקרא הפצה?

ודאי שזאת הפצה. אנחנו בזה מעלים את כוח החיבור שלנו בכל העולם, בכל הכלי הכללי, ולכן בטוח שזה הפצה.

תלמיד: אז מה אמורה להיות התוצאה של הפעולה?

זה תלוי באיזו עוצמה אנחנו עושים את ההפצה. לפעמים זה עושה פעולות גדולות, לפעמים זה כמעט ולא מורגש, אבל בכל זאת כל פעולה ופעולה עושה רושם.

שאלה: ערב האיחוד שיש לנו היום, פעולת החיבור בינינו של כל הכלי העולמי שמתאגד יחד, זאת גם פעולת הפצה לכל האנושות?

כן.

תלמיד: ומה יכול להפוך אותה להרבה יותר איכותית, שממש תיתן מכה חזקה של חיבור לכל האנושות, אור לכולם?

לפי כמות ולפי איכות נוכל להגדיל את הפעולה שלנו.

תלמיד: כמות זה כמות המתאספים שמגיעים?

כמות המתאספים, וככול שכל אחד בוער בליבו.

תלמיד: איך אפשר להגביר את זה יותר ויותר כדי שיהיה אפקט חזק יותר, איך אפשר להגביר את מידת הבערה בליבו?

על ידי השפעה הדדית.

תלמיד: איך בדיוק? איך להבעיר יותר את הלב של החברים?

על ידי דוגמה, אין כאן שום דבר חוץ מדוגמה, כמעט ואין.

שאלה: איזה כוחות אנחנו צריכים כדי להגיע לאיחוד בינינו, ולהביא שינוי בעולם?

את זה אני לא יודע.

תלמיד: זאת עשירייה אחת, שני אנשים, כל הכלי העולמי? והאם זה נכון שאנחנו לא מדברים על גופים, אנחנו מדברים על כוחות של איחוד בין החברים?

כן. אנחנו צריכים להראות דוגמאות זה לזה עד כמה אנחנו צריכים לחבר את כולם, ולהעלות את כולם לבורא. אז ככול שכל אחד מסוגל לעשות את זה, שיעשה. אל תסתכל על אחרים כל כך, יותר או פחות, אלא תעשה מה שאתה מסוגל. זמננו הוא זמן מאוד מיוחד.

שאלה: הערב יש לנו ערב איחוד, יהיו נניח פיזית 1500 איש, אולי יותר, ועוד בכל העולם, זאת תיהיה פעולה מאוד איכותית. כל אחד ישתדל, כל החברים באמת יתנו את המקסימום, ילחצו על נקודת החיבור ובאמת זה יתפשט. אמרת שיש כמות ויש איכות, האם מעבר לדבר הזה יש גם ערך לעשות משהו גדול בכל הארץ, לפחות שפעם אחת העם הזה ישמע על הרעיון הזה בכל מיני רמות ויגיד, כמו שיש יום ירושלים אז כך עולים לירושלים ומתחברים. האם צריך לקחת את זה על עצמנו ולהפיץ את זה בכל הארץ כדי שתהיה כמות?

אני לא פוסל פעולה כזאת בכמות, אבל לא שסביב זה אני מדביק לזה איזה ציורי הצלחה. אחרת היינו צריכים להידמות לאותן התהלוכות שעושים שמאלנים, ימנים ברחובות וצועקים.

תלמיד: יש להם את הרעיונות שלהם, אנחנו באים מכיוון אחר.

לא, אני לא חושב שעל ידי הגדלת כמות האנשים, וההתלהבות שלהם הבהמית אפשר לעשות משהו.

תלמיד: ומה אם נניח יותר אנשים היו שומעים רק את השיעור שהיה לנו היום, רק את הרעיון הזה, להפיץ את השיעור הזה כך שהוא יגיע לכל בית?

קודם כל יש שיעורים יותר מוצלחים, השיעור היום מתגלגל בצורה מאוד מאוד פסיבית, איטית, אנחנו באמצע החגים וזה מאוד מורגש. אני לא רואה שום אפשרות לעורר את הציבור בצורה רצינית יותר אלא רק על ידי צרות. אם אנחנו רצון לקבל מה יכול להשפיע עלינו? ואם אני נמשך לרצון להשפיע מה אז יכול להשפיע עלינו? אבל ככול שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, אפשר לעורר אותנו ממצבנו רק על ידי צרות. יש לך פתרון אחר?

תלמיד: מהו המצב של "אחישנה"?

אחישנה זה אם אנחנו מסכימים, אם אנחנו רוצים, אנחנו נמשכים, אם נקבל את אחישנה באמת כעזרה נכונה מהבורא, ולא שזה רק יחליש אותנו. הכול תלוי במצב של האומה. יש ילד שאתה נותן לו משהו והוא משתמש בזה והולך קדימה, ויש מצב שאתה נותן לו משהו, ואז אפילו איזה דרייב שהיה לו קודם מפסיק להפעיל אותו. יכול להיות כך וכך. מה שקורה בעם ישראל היום זה שככול שאתה מעורר אותו אתה בזה עוצר אותו.

תלמיד: האם אנחנו ילד מפגר?

אנחנו רואים את זה גם בעולם הזה, יש אנשים מאוד חכמים אבל במשהו משונים, אין לנו שכל בריא לפענח את המצב האמיתי שלנו. ולכן אחרי שנגלה את עצמנו יותר, רק ההתקרבות שלנו לאומות העולם, החיבור, הוא ייתן שביל זהב כדי שנוכל לראות את העולם ולתקן אותו. אבל שוב, זה תלוי בחיבור הדדי בינינו לבין אומות העולם.

(סוף השיעור)