שיעור בוקר 27.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1509,

אגרת מ"ט

אגרת מ"ט

ב"ה י"א אלול [תשי"ט] פה בני ברק יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

זה מזמן שלא קבלתי ממך מכתב ... אצלי אין שום חדש ואקוה שה' יעזור לנו בכל מילי דמיטב [הדברים הטובים].

הנה יש להבין את המדרש על הפסוק שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה של ראש השנה: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה". וזה לשונו: "אמר הקב"ה לישראל: בני, חייכם, בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה. מנין, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט. ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מנין, שנאמר: והאל הקדוש נקדש בצדקה".

ויש להבין: א) וכי כביכול ... למטה שצריכים להגביה אותו? ב) וכי דין הוא דבר ממש, שעם הדין יכולים להגביה משהו? ג) אם הקב"ה רוצה ליתן צדקה למה הוא צריך לבחינת דין, וכי בלי דין הוא לא יכול לתת צדקה ולהשרות את הקדושה?

ויש לפרש את זה על דרך המוסר בעבודת ה' יתברך. הנה האדם מורכב משתי בחינות, מיצר רע ומיצר טוב. וכדי שלא יהא נהמא דכסופא [יהיה לחם של בושה], ניתנה לאדם העבודה בתורה ומצוות, שעל ידי הבחירה שהאדם בוחר בטוב ומואס ברע הוא זוכה לקבל את מתנותיו ית' בלי שום בושה.

נמצא לפי זה שהאדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב.

ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" וכו'. אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, וכמו שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין [משום שהוא גדול ושליט וממלא כל העולמות וסובב כל העולמות]" וכו', היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא מטעם רוממות ה' יתברך.

היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא [לחם של בושה], ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה. וכל אלה המתנות נבחנות מטעם צדקה שה' יתברך נתן, היות שהאדם לא עובד מטעם שכר לכן עכשיו נקראות מתנות ה' בשם צדקה.

וה' יעזור לנו לזכות להרגיש את הקדושה, ויקוימו בנו דברי המדרש הנ"ל.

ואני מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה.

מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב

שאלה: מה נקרא שאדם "עושה דין"?

הוא מעורר את הדין, זאת אומרת פועל בכלים דקבלה.

תלמיד: אז מה זה אומר "שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה'"?

כי אתה לא יכול לעסוק ברוממות ה' אם אתה לא מעורר כלים דקבלה.

תלמיד: תוכל קצת להסביר מה זה אומר לעסוק ברוממות ה' ויחד עם זאת להשתמש בכלים דקבלה?

כאן זה ההיפך, אתה משתמש בכלים דקבלה כדי לרומם את ה' ולא חלילה כדי להוריד אותו ולהעלות את עצמך. אתה מצמצם את הכלים דקבלה שלך ובזה אתה מעלה את הבורא.

תלמיד: כמו שהוא אמר קודם, "בזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב"

אני עושה בחינה של הרצון לקבל שלי ומשתדל לבחור להגדיל את הבורא על פני הרצונות שלי דווקא.

ודאי.

תלמיד: ולמה זה תמיד צריך להיות על פני רצונות האדם?

אז איך תבדוק, איך תעשה, עם מה תשווה את עצמך, את המאמצים שלך?

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו שומעים "הבורא גדול".

אני לא יודע מה אתה שומע, אבל אם הבורא גדול, השאלה היא, למי ולמה.

תלמיד: אז הרצון לקבל משמש לנו מעין מדד ממנו אני קובע, זה המקום בו אני נמצא אבל אני רוצה ללכת ממנו אליו. הוא מעל המקום שלי ואז יש את הפער.

כן. נניח.

שאלה: מה זה "לשמר את הדין"?

זה להיות בנקודת אמת ביני לבורא.

תלמיד: אנחנו כל יום בוחרים בין הרצון לקבל לעצמי לבין הרצון להשפיע וצריכים לבקש שבכל פעולה ופעולה הכוונה שלנו תהיה על מנת לעשות לו נחת רוח, לראות את גדלותו. האם הבחירה היומיומית להחליט כל יום לעבוד עם הרצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע, משמרת את הדין ואני מכריע להגדיל את הבורא בעיניי, בעיני החברים, בינינו?

כן.

שאלה: אחרי שעשיתי צמצום לרצון, האם כדי לממש את האור חוזר או את ההשפעה לבורא אני צריך למלא את אותו רצון? איפה מתבטאת ההשפעה לבורא?

ההשפעה לבורא מתבטאת ברצון שלך להשפיע לבורא, אתה צריך לעורר את אותו רצון, להעלות אותו, למלא אותו בהשפעה ועל פני זה להתקרב לבורא.

תלמיד: מה זה לקבל על מנת להשפיע, איפה ה"לקבל" הזה קורה?

לקבל על מנת להשפיע קורה ברצון שלך, שאתה מסוגל לפתוח אותו רצון ולעבוד עימו נגד הרצון הטבעי.

תלמיד: כשהוא יושב לסעודה אצל בעל הבית, האם החלק של הקבלה על מנת להשפיע נחשב על ידי אכילת המנה, או מתייחס לצורת היחס שלו לבעל הבית?

הם כבר נמצאים ביחסים ביניהם, והאמת שלא חשוב מי מקבל ומי משפיע בפועל, אלא כוונת שניהם להיות כמה שיותר מחוברים.

תלמיד: האם היחס ביניהם הוא על המזון?

לא. היחס ביניהם הוא על דבקות הלבבות.

תלמיד: האם דבקות הלבבות חייבת להתבטא במזון, בלי זה לא תהיה דבקות?

אם בלי זה, אז במה כן? בינתיים הם לא יוצאים מהחלפת מה שיש זה לזה, זו חייבת להיות נתינה וקבלה.

תלמיד: יוצא שכדי להיות בקבלה על מנת להשפיע צריך ממש לחרוק שיניים ובכוח לקבל.

כן.

שאלה: הוא כותב פה "היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה'", ואחרי זה הוא מגיע לידי בחירה. איך מסתדר שהוא מוכרח והוא בוחר?

הבחירה שלו היא בכך שהוא הולך על זה.

תלמיד: הוא הולך על זה כי הוא מוכרח, כי כנראה בדין קורה משהו שלא פשוט לו והוא רוצה לברוח ממנו.

לא, הוא לא בורח. מאיזה מצב הוא מתחיל?

תלמיד: הוא מתחיל מזה שהוא ברצון לקבל ואז רואה שאין לו מילוי, שיש לו סבל, משהו לא נוח לו ואז הוא מוכרח.

לא נכון, אתה מדבר מהרצון לקבל ממש וזה לא נכון. הוא רוצה לעבור לפסים דהשפעה וכדי לעבור להשפעה הוא צריך להתחיל לקבל, לכן יש לו כאן צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, ומתחיל לקבל בעל מנת להשפיע לאחר שמדד ו"הלביש את זה באור חוזר" מה שנקרא. ואז הוא מקבל בעל מנת להשפיע איזה חלק שמסוגל באמת להיות בהשפעה.

תלמיד: אבל גם כשהוא רוצה להשפיע, עדיין מחייבים אותו לרצות את המסך, את האור חוזר.

מי מחייב אותו?

תלמיד: הוא עצמו?

הוא עצמו, אחרת איך זה נקרא על מנת להשפיע? הוא רוצה שיהיה לו כוח צמצום וכוח מסך ויכולת לבדוק על ידי כוח המסך כמה הוא יוכל להיות למעלה מהצמצום.

תלמיד: וזה לא ממצב שהוא נניח מרגיש בושה?

איזו בושה? אין לו שום בושה, הוא כבר צמצם את עצמו אז אין לו שום בושה. הוא כבר העלה את עצמו למעלה, עכשיו יש לו רק אפשרות לקבל על מנת להשפיע וזה מה שהוא בודק ומבצע.

תלמיד: אבל הוא עושה פה חשבון מה הוא יכול לקבל כדי להחזיר לבורא,

ודאי שהוא עושה חשבון, כי הוא עושה את זה בכלים דקבלה דווקא.

תלמיד: האם החשבון הזה נקרא בחירה? כי בדרך כלל חשבון זה סוג של בדיקת רווח והפסד, אפילו אם הרווח לבורא, הוא עדיין מצפה למשהו.

הוא מצפה רק לדבר אחד, כמה הוא יכול מקסימום ובטוח להשפיע לבורא.

תלמיד: וזה נקרא בחירה.

זאת הבחירה שלו, כן.

שאלה: מה הקושי היסודי של הרצון לקבל, לא לקבל לעצמו או להעלות מישהו כחשוב ממנו?

גם וגם. אני לא רוצה לקבל שום דבר שלא יגרום נזק בכלים דהשפעה שלי. אני עושה צמצום, מסך ואור חוזר, זאת אומרת עובר לעל מנת להשפיע. בפועל אני צריך לעשות חשבון בעל מנת להשפיע, כמה אני יכול לקחת מהרצון לקבל שהיה לי ולהשפיע על ידו דווקא, וזה כבר הפרצוף או מנת ההשפעה שלי הנוכחית.

תלמיד: האם האדם צריך להתגבר בעיקר על המתיקות של העל מנת לקבל?

כן.

תלמיד: אם אדם מגביה את הבורא מעל הרצון לקבל שלו, אז למה הוא צריך צדקה? זה כשלעצמו מאוד מבייש.

על מה כתוב בדיוק?

"היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה. וכל אלה המתנות נבחנות מטעם צדקה שה' יתברך נתן, היות שהאדם לא עובד מטעם שכר לכן עכשיו נקראות מתנות ה' בשם צדקה."

תלמיד: בצדקה יש משהו שמאוד פוגם בשוויון בין הבורא לנברא.

לא. זה רק אומר שאדם מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע כל מה שהבורא רוצה לתת לו ואדם מקבל את זה מפני שהוא רוצה בזה להנות לה'.

תלמיד: זאת אומרת, אחרי שאדם עושה בחירה - ישר עובר לקבל על מנת להשפיע באור ישר.

כן.

שאלה: אם החבר נותן משהו אז אתה יודע שיש לך פעולה שאתה יכול להשפיע לבורא נחת רוח. אבל איך משפיעים נחת רוח לבורא כשזה לא קשור לעשירייה או לחברים? כשאתה מקבל ולוקח לעצמך. איך עושים באמת השפעה במקרה הזה?

אני לא יודע. למה אתה מקבל?

תלמיד: דוגמה, אני אוכל משהו. קיבלתי מהבורא, כן?

לא יודע.

תלמיד: איך לקשר את זה לבורא ואיך לעשות נחת רוח בכל פעולה? יכולה להיות כול פעולה שלא קשורה לחברים.

אז מה?

תלמיד: איך באמת מבצעים פעולת נחת רוח לבורא? כשהבורא מפעיל את החברים אז אתה יודע לקשר את זה.

תמשיך את זה הלאה שאתה מקבל את זה מהבורא. תעשה איזו ברכה ותרגיש בתוך הברכה שאתה מברך אותו, על זה שדווקא הוא נותן לך את זה.

שאלה: אני רוצה להביא דוגמה. אדם נכנס למכולת, יש שם הרבה מוצרים והוא עושה לעצמו רשימת קניות. ברגע שעשה רשימת קניות מה כן ומה לא, יש לו צמצום. ממלא את סל, ואז הוא מגיע לקופה. כמובן שמעל כל זה יש את התקציב, הוא לא יכול לחרוג מהתקציב. פה נכנס העניין שהוא משלם עם הכבוד, עם ההודיה, וזה בעצם החיבור שהאדם תורם מעצמו. הוא יודע שהוא צריך להתייגע עבור הפעולה. זה הדין. והחיבור של ההודיה הוא בעצם הצדקה שהוא מקבל, כי הוא מתחבר לבורא. כך אני רואה את זה.

בסדר.

תלמיד: האם צדקה היא יחס כמו לעני, שהמקבל נהיה במצב שהוא עני, שאין לו כלום?

לא.

תלמיד: אז למה הצדקה? ישנה השתוות הצורה, המקבל רוצה להיות כולו בהשפעה. אז למה הפעולה שהאדם מוכן לקבל מהבורא נקראת "צדקה", אם האדם הוא שעושה צדקה כלפי הבורא?

צריכים ללמוד מתי נקרא שאדם עושה צדקה ויחשבוהו לו לצדקה.

קריין: שוב אגרת מ"ט.

אגרת מ"ט

ב"ה י"א אלול [תשי"ט] פה בני ברק יע"א

שלום וכל טוב סלה לידידי ...

"זה מזמן שלא קבלתי ממך מכתב ... אצלי אין שום חדש ואקוה שה' יעזור לנו בכל מילי דמיטב.

הנה יש להבין את המדרש על הפסוק שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה של ראש השנה: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה". וזה לשונו: "אמר הקב"ה לישראל: בני, חייכם, בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה. מנין, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט. ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מנין, שנאמר: והאל הקדוש נקדש בצדקה".

ויש להבין: א) וכי כביכול ... למטה שצריכים להגביה אותו? ב) וכי דין הוא דבר ממש, שעם הדין יכולים להגביה משהו? ג) אם הקב"ה רוצה ליתן צדקה למה הוא צריך לבחינת דין, וכי בלי דין הוא לא יכול לתת צדקה ולהשרות את הקדושה?

ויש לפרש את זה על דרך המוסר בעבודת ה' יתברך. הנה האדם מורכב משתי בחינות, מיצר רע ומיצר טוב. וכדי שלא יהא נהמא דכסופא, ניתנה לאדם העבודה בתורה ומצוות, שעל ידי הבחירה שהאדם בוחר בטוב ומואס ברע הוא זוכה לקבל את מתנותיו ית' בלי שום בושה.

נמצא לפי זה שהאדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה

"... רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב.

ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" וכו'. אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, וכמו שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין" וכו', היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא מטעם רוממות ה' יתברך.

היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה. וכל אלה המתנות נבחנות מטעם צדקה שה' יתברך נתן, היות שהאדם לא עובד מטעם שכר לכן עכשיו נקראות מתנות ה' בשם צדקה.

וה' יעזור לנו לזכות להרגיש את הקדושה, ויקוימו בנו דברי המדרש הנ"ל.

ואני מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה."

מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: מה זה שבזמן שאדם עושה את הדין, הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה'? מה זה לעסוק ברוממות ה'? ומה זה בזמן שהאדם עושה בדין?

לתאר לעצמו שהבורא הרבה יותר גדול וגבוה ממה שהיה לו קודם, כי הוא מעורר את הדין, את הכוחות שהם נגד, ואז הוא צריך כנגד זה לעשות כוח עלייה, רוממות.

תלמיד: אם כבר הגדרת מה זה "דין", אז אולי תעזור לנו להגדיר מה זה אומר חוץ מ"דין"? מה זה מה זה "משפט"? מה זה "צדק"? ומה זה "צדקה"?

אנחנו נראה את זה.

תלמיד: כי "נראה את זה", אנחנו לא נבין כלום מזה, אם לא נבין מה זה צדק ומה זה צדקה. האם צדקה זו הרגשת הצדק מאת ה'?

כל דבר שמקבלים מהבורא זה נחשב צדקה.

תלמיד: אבל מה זה בדיוק אומר, זו הבנה? זה אור מסוים? בינה?

כן.

שאלה: אדם מגיע לדרגה שהוא מוכן לעבוד ללא שכר, ללא כלום ואז בסוף הוא אומר שהוא זוכה לצדקה, שזה כנראה משהו מאוד מאוד מיוחד שבן אדם זוכה בה והוא לכאורה לא ציפה לה בזמן עבודת הבורא. מה חומר הדלק שיש לאדם בשלב הזה, שמבחינת הדין הוא בוחר בטוב, אבל הוא מוכן לעבוד בלי שום שכר. אז מאיפה הוא לוקח חומר דלק לעבודה הזאת?

הוא מקבל אותו מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת שעדיין יש לו איזו ציפייה מהבורא?

לא. יש עניין של לקבל מפני שהוא נברא ואין לו כוחות מעצמו, ואז הוא מקבל מהמקור העליון כדי לבצע פעולת השפעה.

תלמיד: אז הוא מקבל משהו מהכוח העליון כדי לעשות את פעולת ההשפעה, בלי שהוא מרגיש שום דבר?

זאת שאלה. כי הוא יכול לבקש להגדיר את עצמו שהוא לא רוצה לקבל יותר ממה שהרצון שהוא רוצה לעבוד עימו ידרוש ממנו.

תלמיד: אז עדיין יש לו איזה רצון לתענוג, זאת אומרת עדיין יש לו בעיה שהוא בתוכו נותן לו כוח, שבסופו של דבר יש לו איזה תענוג שהוא חש, הנברא או עובד ה'?

בלי שיקבל תענוג הוא לא ירגיש את עצמו כנברא.

תלמיד: כמו שאני קולט אותו, אין מצב כזה בכלל שלא תהיה שום צפייה למשהו בזמן עבודת ה', אפילו לא משנה כמה צדיק תהיה, תמיד יהיה החלק הזה שיצפה למשהו.

כן.

שאלה: אז מה זה הזכייה אם אתה מצפה למשהו? זכייה זה משהו שלא ציפית לו בכלל?

לא על זה מדברים, מדברים על כך שציפית לעשות נחת רוח לבורא, וקיבלת הזדמנות.

תלמיד: וזה השכר היחיד, שעשיתי נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: ואני ארגיש את זה?

זו שאלה.

תלמיד: אז נשאיר את זה כשאלה נראה לי.

כן.

שאלה: מה זה לבחור בטוב?

מתוך הדביקות שלו בבורא הוא בוחר בזה, להישאר בזה, לעלות בסולם של הדביקות בבורא וזה נקרא "לבחור בטוב".

תלמיד: ואם אדם לא דבוק בבורא?

אז אין על מי לדבר.

תלמיד: אם אני רוצה לבחור בטוב ואני לא דבוק בבורא, אני לא יכול לבחור בטוב?

איך אתה תדע מה זה טוב?

תלמיד: לפי מה שהמקובלים אומרים לי, מה שאתה אומר, מה עוד יש לי?

לפי מה שאתה תשמע מהקובלים, זה רק לפי כמה שאתה דבוק בבורא.

תלמיד: מה זה לבחור בטוב בשביל גדלות ה', לעומת סתם לבחור בטוב?

כשאתה רוצה בזה להגדיל את הבורא בעיניך. לכן אתה בוחר.

שאלה: נמצא שהאדם דבוק בבורא, מה קורה כשהוא צריך עכשיו להתחיל להכריע? מה הוא מקבל? האם הוא צריך לעשות את הבירור של ההכרעה, צריך להכריע עם מי הדין? כתוב כאן, "צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק". אם הוא נמצא בדביקות בבורא מה קורה עכשיו, מה זה בדיוק מה שהוא מקבל שהוא צריך עכשיו להכריע, שהוא לא יודע? אשאל אחרת, נגיד שהאדם נמצא מול הבורא, ואז הוא מקבל הרגשה שהוא עשה לו נחת רוח. האם על הדבר הזה הוא שואל את עצמו האם עליו לקבל את זה, או אם זו ההכרעה שהוא צריך לעשות? הוא יכול עכשיו לקבל את זה בצורה שהיא תהיה עדיין בלי לנתק אותו מדבקות? איפה הדילמה?

הוא רוצה עכשיו לעשות נחת רוח לבורא, כן או לא?

תלמיד: תמיד הוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא.

תמיד אני לא יודע. עכשיו הוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא. כדי לעשות נחת רוח הוא צריך לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה הוא צריך לקבל?

מה שצריך לפי הכלים שלו. מה שהבורא רוצה שהוא יקבל.

תלמיד: כתוב פה אחר כך, "היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו,".

כן.

תלמיד: מה האדם מרגיש עם הטענה הזאת?

שהגוף לא שייך לו אלא ליצר הרע, ואז הוא רוצה לחתוך מהגוף איזשהו חלק ולהעלות אותו כיצר הטוב.

תלמיד: ומה הבעיה שלו לעשות את זה, למה זה קשה?

הרצון לקבל, המסך, מה זה?

תלמיד: הוא כותב אחרי זה, צריך לבחור בלעשות מעשים טובים¹.

כן.

תלמיד: מה זה מעשים טובים במצב הזה?

כולם על מנת להשפיע, לא לעצמו.

תלמיד: אבל בצורת אדם שנמצא במצב הזה, זה ברור לו שזה מה שהוא רוצה לעשות, הוא רוצה להשפיע נחת רוח לבורא.

כן.

שאלה: מה הבעיה, אני רוצה להשפיע הכול נחת רוח לבורא, למה אני מתקשה פה?

כי בפועל זה לא פשוט, זה לעבוד נגד הרצון.

תלמיד: אז האדם מרגיש בצורה ברורה שהרצון שלו רוצה לקבל את האור לעצמו, והוא מרגיש שזה יהיה חטא, ויש לו התלבטות לגבי זה?

כן. כי בכל זאת זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, וכן הלאה.

תלמיד: זהו, זה פה מה שאני רוצה להבין. כאילו האדם לא בטוח במשהו.

כי הוא לא יכול להיות בטוח, זה לא נמצא בידיים שלו.

תלמיד: מה לא נמצא בידיים שלו?

יצר הטוב ויצר הרע.

תלמיד: אבל הוא יודע שהוא היה רוצה שהיצר הטוב ינצח.

ככה הוא אומר במילים.

תלמיד: זהו, אז פה לכן אני מגיע לשאלה המרכזית שהוא שם פה. הוא כותב כאן "ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב?". מה זאת השאלה הזאת? למה הוא עכשיו צריך לשאול, לתת טענות, טיעונים ל-למה כדאי לבחור בטוב?

כי הוא עובד נגד הרצון שלו. הרצון שלו כולו בעד יצר הרע, והאדם צריך עכשיו להעלות את עצמו ליצר הטוב, וזה מאוד קשה. לכן אנחנו אומרים צמצום, מסך, אור חוזר ואז חשבון והכאה, זיווג דהכאה בעל מנת להשפיע, זה סדרת הפעולות שכולה מעל הרצון לקבל.

שאלה: כתוב פה "ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה.". מהו התהליך של ההרגשה, כי אנחנו אומרים שקודם צריך להרגיש רצון של הזולת, של החבר?

אני לא יודע, כתוב כך. תלך עם זה.

שאלה: בן אדם יכול לרצות להתבטל בפני הבורא כי הוא גדול ושולט בכל, וזה יכול להיות גם מתוך הרצון לקבל. וגם כשאני רוצה להתבטל בפני הבורא כשהוא טוב ומטיב אני יכול לרצות לעשות את זה מתוך האגו, וגם כי לבקש להיות כמוהו אני מציב תנאים לבורא. האם ביטול אמיתי הוא רק מתוך אהבה לבורא?

כן.

תלמיד: ולמה אני רוצה לאהוב אותו? כי הוא כזה וכזה, כי הוא טוב ושולט? הסיבה הופכת לתוצאה והתוצאה לסיבה?

כן.

שאלה: אדם מקבל את המצב הזה של דין ואז מצדיק, וכאילו מגביה את הבורא. ואז הוא כותב "נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר,". אז כאילו יש פה שני שלבים, אחד שהוא רואה הזדמנות בדין הזה להעלות את הבורא, ורק אחר כך הוא עוסק במה שהוא קיבל, הוא עוסק בלבחור לקבל ללא שכר? כאילו זה שני שלבים בעצם?

כן.

שאלה: אני רוצה לראות אם הבנתי נכון. בעצם השכר זה דבקות בבורא והרצון לקבל זה הרצון להיות בקשר עם הבורא, והרצון לקבל על מנת להשפיע זה בעצם לקבל את הדבקות בבוקר ולהעביר את זה לדבר שהכי פרקטי להבין אותו שזה דרך העשירייה, ומתוך זה לכל החברה?

כן.

תלמיד: איך מראש מגיעים לנקודת ההתחלה? כי אם זו איזשהי זרימה כזאת, שברגע שאתה מגיע לדבקות אתה פשוט מעביר את זה הלאה, איך מראש אתה מגיע למצב הזה שאתה נמצא בדבקות ולא מפסיק את זה? איך התהליך הזה ממשיך לזרום? כי הזרימה ההתחלתית הזאת היא תכלס מה שמרגיש לי כבעיה, לפתוח את הסכר. איך דואגים כל הזמן שהסכר יהיה פתוח?

תתחבר עם חברים.

שאלה: מה זה לתת לבורא?

לתת לבורא זה לעשות נחת רוח, לתת לו כלים שיוכל להשפיע בהם.

תלמיד: אם הוא נותן לך את הכול מה יש לך לתת לו בחזרה?

אתה צריך להתגבר על עצמך ולבקש ממנו שייתן לך כלים.

תלמיד: גם את הכלים הוא נותן?

הוא נותן אבל פני בקשתך.

תלמיד: מה יש לי לתת מעצמי שלא מגיע מהבורא?

בקשה.

תלמיד: הבקשה שלי, היא גורמת לו נחת רוח?

כן. כמו תינוק עם אמא. מה יש לו לעשות, לתת לאמא? הכול.

תלמיד: כל דבר משמח אותו, כל בקשה שלי, בקשה מדויקת?

כל בקשה.

שאלה: כשהוא אומר, "אדם מוכרח לעסוק ברוממות ה'", זה האדם כנותן, הנברא יכול לראות בבורא מקור של מילוי או דוגמה להשפעה, זה כביכול שני דברים שיכול להתרשם מהם. אחד הוא מקור המילוי, ושתיים הוא יכול ללמוד ממנו את הגדלות, הפעולה הזאת של ההשפעה.

כן.

תלמיד: זה כאילו הבחירה של האדם מה לראות בבורא?

כן.

תלמיד: עכשיו אנחנו מדברים על רוממות ה' שאדם מוכרח לעסוק בזה, יש לנו גם לעסוק ברוממות וגדלות הרב, יש לנו אחרי זה לעסוק ברוממות וגדלות החברים. יש מול כל אחד חשבון של האדם, של מה אני מקבל ומה אני יכול לתת בחזרה. איך אדם יכול להתמודד עם מצב כזה שמרגיש שהוא מקבל ולא מסוגל לתת בחזרה, מה הוא אמור לתת? כאילו הכול הוא מקבל, מקבל מהבורא חיים, מקבל מהמורה איזה הבחנות חדשות, מקבל מהחברים דוגמה, רק מקבל כל הזמן. איך הוא יכול לפרוק את מה שהוא מקבל?

מספיק שהוא מקבל וזה הקיום שלו ומבין שאחרת הוא לא יכול להתקיים וחייב לכולם עבור קיומו.

תלמיד: צריך להחזיר במקום אחר, כביכול אין לבן אדם מה לתת לבורא, צריך לתת מה שהוא קיבל מהבורא הלאה, במקום אחר. אני אגיד לך למה אני שואל, היה אתמול שיעור קמפוס, הייתה פה סעודה יפה וחוץ מדברים שצריכים לקרות בשיעור, למדו ככה, דיברו ככה, אתה פתאום בודק את עצמך ואתה רואה מהמורה שלך הקדיש את חייו בשביל לממש את תורת רבו בשביל להעביר אותה לאחרים. ואתה מסתכל על עצמך ואתה אומר, טוב, אני בא לשעתיים בשבוע ואני קצת מדבר איתם ו"תראו מה כתוב פה" וכולי, אבל לא במצב של להקדיש את חיי בשביל לשרת אותם כדי שהם יהיו ברוחניות. ונראה לי שכל עוד לא מתפתחת באדם הרגשה שזו מטרת החיים, להיות זה שמעביר מהמורה לתלמידים, הוא אף פעם לא יהיה לא בהשגה ולא בכלום. יכול לשמוע, לנפח את עצמו, להרגיש בושה, אבל כביכול צריך להיות משהו דרמטי שיקרה באדם שיבין שלקחת מהבורא ולהעביר לנבראים זה מטרת החיים. אז אני שואל מה זה הדבר הדרמטי הזה שיכול לטלטל בן אדם ושיראה בזה את התכלית שלו?

האגו שלו.

שאלה: מה זה נותן שאנחנו מדברים על מה שקראנו?

זה עוזר לנו יותר לעכל את החומר של בעל הסולם.

תלמיד: זה חשוב שנדבר בינינו על המאמר?

כן.

תלמיד: איך חשוב לדבר על המאמר כדי שנוציא ממנו יותר מתוך החיבור והתכללות?

לדבר בינינו ולהעביר את זה דרך הלבבות.

תלמיד: מה זה להעביר את זה דרך הלבבות?

שאנחנו כולנו צריכים להיות כלולים מאותם המשפטים, מאותם הציורים שבעל הסולם מספר לנו, שרב"ש מספר לנו.

שאלה: זה מדהים איך באיגרת הזאת הרב"ש מביא פסוק מתוך תפילת שמונה עשרה של ראש השנה, ויש בה את התורה כולה, זאת אומרת התהליך של צמצום, מסך ואור חוזר זה חיים של מקובל עד גמר תיקון כל הזמן כגלגל. זאת ההתפתחות, נכון?

כן.

תלמיד: ובלי להגיע לגלגולים האלה של צמצום, מסך ואור חוזר, למעשה אי אפשר להגיע למקום הזה של החזון של בעל הסולם כלפי הדור האחרון.

כן.

תלמיד: ובעל הסולם ארגן את זה משפה רוחנית, של צמצום, מסך ואור חוזר לשפה "חילונית", שתביא אותנו למה שנקרא בסוף קומוניזם, אלטרואיזם, חברה שיתופית, שבאמת מוכנה לוותר. זאת אומרת אם אני אתרגם את זה למילים קבליות, זה נקרא להיות ממלכת כוהנים. נכון?

כן.

תלמיד: לא קומוניסטית. כביכול הם רוצים לתרגם את זה למילה שאנחנו נבין יותר מה התפקיד שלנו.

כן.

שאלה: אנחנו לומדים באגרות דברים סופר חשובים, וזה כבר בחלק השני של השיעור והרבה חברים ישנים. אני ניסיתי לעורר, זה מעורר תגובות לא טובות. אולי אפשר ללמוד את זה בחלק הראשון, כשהחברים יותר ערניים?

לא, אנחנו נמשיך כך ואתם תדאגו שהחברים לא ינמנמו.

(סוף השיעור)

---

1. "שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב."↩