*טעימות נבחרות משיעור בוקר 26.10.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*רב"ש א', 624, מהו ה-ב' הבחנות שלפני לשמה*
ש:
כל
הדרך
זה
לא
מה
שאני
עושה
כרגע
אלה
איפה
המטרה
שלי?
ר:
נכון,
איפה
שאתה
נמצא
נמצא,
לא
חשוב
באיזה
מצב,
אבל
אם
אתה
רוצה
להגיע
ללשמה,
אז
בהתאם
לכך
אתה
מתחיל
להרגיש
הפרעות
ש:
זה
ההבדל
בין
לומדי
קבלה
לכל
האחרים..?
ר:
כל
האחרים
לא
מרגישים
שיש
להם
איזושהי
התנגדות,
שמשהו
לא
מסתדר,
שהם
רוצים
משהו
שלא
קורה.
דווקא
ההיפך,
כל
יום
ויום
הם
מרגישים
שהם
מקיימים
כל
מיני
פעולות,
מוסיפים
ומגיעים
עם
רכוש
גדול
לסוף
החיים.
מה
שאין
כן,
*מי
שרוצה
להגיע
לע"מ
להשפיע,
כל
יום
ויום
ככל
שהוא
מצליח
אתמול,
כך
יש
לו
יותר
הכבדה
היום*,
הוא
רואה
שלא
מצליח.
אז
צריך
חיבור
עם
החברים,
לימוד,
אור
מקיף,
כל
מיני
תומכים
כאלו
שיקדמו
אותו
איכשהו,
אחרת
הוא
יברח.
כלומר
*אנשים
שרוצים
להגיע
לאמת,
צריכים
לעבור
הרבה
שלבים
של
שקר*.
ש:
עי
המעשים
האלה
הוא
מקבל
חיות
מבחינת
אור
מקיף?
ר:
כן,
בכל
זאת
מקדם
ומחזיק
אותו.
עדיין
אין
לו
כוונה
רצויה,
ע"מ
להשפיע,
אבל
הוא
רוצה
להגיע
לזה
ולכן
האור
מקיף
פועל
עליו
ומקדם.
ש:
בדרך
שלנו
אנחנו
מרגישים
שאנחנו
מוסיפים...?
ר:
בדרך
שלנו
אנחנו
צריכים
להרגיש
שאנחנו
מתקדמים
בכך
שיותר
ויותר
נעשים
קרובים
זה
לזה,
מבינים
יותר
את
הדרך,
אפילו
שלא
רואים
שזה
מתממש
ממש,
אבל
כך
זה
הולך.
*מאתמול
להיום,
מהיום
למחר,
אני
מקווה
שאני
יותר
ויותר
נמצא
באור
מקיף,
ויחד
עם
החברים
שלי
אני
מושך
איתם
את
המאור
המחזיר
למוטב*.
כשאני מרגיש קליפת מצרים, זה נקרא שאני מאוד רוצה להגיע להשפעה ורואה שמשהו מחזיק אותי בקבלה.
ש:
מהו
אור
פנימי
ואיך
מגיעים
למצב
הזה?
ר:
אור
פנימי
זה
מה
שמורגש
במסך
שאנחנו
רוכשים
ע"י
החיבור
בינינו.
הוא
מורגש
ככל
שאנחנו
רוצים
לעזור
זה
לזה
ולהיות
מחוברים
כדי
לבנות
כלי
רוחני
אחד.
רוחני
לא
יכול
להיות
באדם
אחד,
אלא
מיעוט
הרבים
שניים.
לכן
אנחנו
צריכים
להתחבר,
ובמידה
שאנחנו
מתחברים
נגד
הרצון
לקבל
האגואיסטי
שלנו,
כך
אנחנו
מושכים
את
המאור
המחזיר
למוטב,
אור
מקיף,
והוא
מאיר
לנו
מרחוק
ויותר
ויותר
מקרוב.
ש:
מה
זה
שאני
לא
רוצה
להשתמש
עם
שום
כלים
דקבלה?
ר:
זה
קורה
ע"י
המאור
המחזיר
למוטב,
ולא
שאנחנו
קובעים.
*אני
לא
יודע
איך
ומה
אני
צריך
לעשות
ברגע
הבא,
אני
פשוט
עובד
על
החיבור
עם
החברים
ועל
המשך
הלימוד.
כך
לאט
לאט
מאיר
עלי
המאור
המחזיר
למוטב,
ואני
משתנה*.
ש:
אני
לא
רוצה
כלום,
לא
להשתמש
בכלים
דקבלה
וגם
שאין
לי
כלים
דהשפעה?
ר:
אני
לא
מרגיש
שיש
לי
משיכה
למשהו
ברור,
יש
כאלה
מצבים
שנמצא
בין
שמיים
וארץ.
ש:
אז
מאיפה
מקבל
כוח
להמשיך
לעבוד?
ר:
מקבל
כוח
מלמעלה,
מפני
שהמצב
הזה
הוא
גם
רוחני,
רק
קורה
בין
זה
לזה
ביני
לביני.
ש:
זה
סוג
כזה
של
ניתוק
מהבורא?
ר:
ניתוק
מכלים
דקבלה
ומכלים
דהשפעה,
יש
כזה
מצב
שנקרא
שממש
נמצא
בין
שמיים
וארץ.
אנחנו
צריכים
לעבור
את
המצבים
האלה
ולראות
כמה
הם
מתקיימים
בכל
אחד
ואחד.
אין
אדם
שלא
עובר
את
זה.
ש:
פני
שמתחיל
לעבוד
בלשמה
לא
היו
שאלות?
ר:
קודם
הוא
לא
הרגיש
שזה
נגד
רצון
לקבל
שלו,
לכן
לא
היו
כל
כך
שאלות.
עכשיו
הוא
מרגיש
בפועל
שהוא
נמצא
נגד
הרצון
לקבל
של
עצמו,
זה
נקרא
שהוא
נמצא
בגלות
מצרים,
שיש
עליו
שליטת
פרעה,
האגו,
והוא
צריך
נגד
האגו
הזה
לעבוד,
אבל
הוא
לא
מסוגל
ולא
רוצה.
אז
האדם
נמצא
שהמצב
הוא
הרבה
יותר
קשה
ממה
שהיה
קודם,
מאיפה
הוא
ייקח
עכשיו
כוחות
והצדקה
למצב?
ש:
זה
לא
לשמה
או
כבר
בלשמה?
ר:
זה
בדרך,
ממש
בדרך.
ש:
איך
יכולים
לעזור
לחבר
להתגבר
אם
הוא
לא
מבקש
עזרה..?
ר:
בכל
זאת
צריכים
להשתדל
למשוך
אותו
לתוך
החברה,
לתוך
העשירייה,
להשתדל
לעשות
כל
מיני
פעולות
חברתיות
שהוא
יהיה
מחובר
איתנו.
כך
לאט
לאט
נשפיע
עליו.
העיקר
כל
הזמן
בהזדמנות
לדבר
על
כך
שאי
אפשר
להגיע
למטרת
החיים
בלי
חיבור,
אלא
שדווקא
בתוך
החיבור
בינינו
מתגלה
המטרה.
הבורא
הוא
הסיכום
של
המאמצים
שלנו
להיות
בחיבור,
כי
הוא
מתגלה
במרכז
העשירייה.
אם
כך
נדבר
עימו,
נסביר
לעצמנו
וגם
נסביר
לו
על
מה
מדובר,
אני
חושב
שהוא
הוא
לא
ירצה
להסכים
כי
זה
נגד
האגו
שלו,
זה
אומר
שהרצון
לקבל
שלו
הוא
גדול
ובעתיד
הוא
יוכל
להיות
מקובל
גדול.
כך
אנחנו
צריכים
לעבוד,
לאט
לאט.
מצב
שנקרא
מצרים
זו
שליטת
הרצון
לקבל.
מצב
שנקרא
גלות
מצרים
נקרא
שהאדם
מרגיש
שהוא
נמצא
ברצונות
לקבל
שלו
ושהם
ממש
כובשים
אותו,
הוא
נמצא
בשליטה
שלהם.
במידה
שהוא
רוצה
לצאת
מהם,
כך
הוא
מרגיש
את
הגלות.
ש:
זה
שהוא
רוצה
לצאת
מהם,
כבר
נקרא
עבודה
לשמה?
ר:
לא,
זו
עוד
לא
עבודה
לשמה,
אבל
זה
בדרך.
הוא
רוצה
לצאת
מע"מ
לקבל
ולהגיע
לע"מ
להשפיע,
זה
כבר
הכיוון
הנכון.
ש:
איך
נוכל
לדעת
בביטחה
שאנחנו
נמצאים
בגלות?
ר:
זה
בתנאי
למה
אתם
משתוקקים?
אני
משתוקק
למשהו,
כלומר
אין
לי
כרגע
את
מה
שאני
משתוקק
אליו,
אני
רוצה
לזה
להגיע.
*תבדוק
למה
אתה
רוצה
להגיע,
למה
שאין
לך
עכשיו
כרגע*.
אם
אנחנו
רוצים
להגיע
לע"מ
להשפיע,
לחיבור
בינינו,
ואין
לנו
עכשיו
את
זה,
אז
סימן
שאנחנו
נמצאים
*בגלות
מצרים*.
אם
נעבוד
כנגד
זה,
אז
יש
סיכוי
שנצא
מהגלות,
נברח
משליטת
הרצון
לקבל
שלנו
ע"מ
לקבל,
ונגיע
לע"מ
להשפיע.
זה
נקרא
שיוצאים
ממצרים
ומגיעים
לכוונה,
או
לארץ,
לרצון
ישראל,
ישר
–
אל,
ישר
לבורא.
ש:
איך
מגיעים
למודעות
למצב
של
השפעה,
לשמה?
ר:
אנחנו
מסבירים
זאת
לכל
אחד
לאחד,
כולנו
יחד
קוראים
מאמרים,
מדברים,
דנים
על
כך.
יש
אנשים
שממש
זמן
רב
לא
מבינים
על
מה
כתוב
בחכמת
הקבלה,
שחכמת
הקבלה
מדברת
על
איך
לעלות
מהרצון
לקבל
לרצון
להשפיע,
איך
לעורר
בנו
רצון
להשפיע,
רצון
חדש
שלא
היה
קודם
ולא
יכול
להיות
אלא
אם
כן
נמשוך
את
המאור
המחזיר
למוטב.
ש:
לאור
הניסיון
שלך,
מה
העצה
לעבור
את
התקופה
הזאת
בצורה
מוצלחת..?
ר:
אנחנו
לא
צריכים
להתנתק
מהמקצוע
ולא
ממקום
המגורים
שלנו,
וחס
ושלום
לא
מהמשפחה
ומהעבודה,
מכלום.
אנחנו
צריכים
רק
דבר
אחד,
כל
הזמן
להיות
שקועים
במאמרים
של
בעל
הסולם
ורב"ש,
ולראות
כמה
חשוב
לנו
הכוח
שנקבל
מהקריאה
שלהם.
אם
אנחנו
קוראים,
במיוחד
יחד
כולנו
במסגרת
הקבוצה,
אז
זה
משפיע
עלינו
ומקדם
אותנו.
פעם
זה
יותר
למטה
ופעם
יותר
למעלה,
כלומר
בעד
ונגד,
אלה
תנודות
שאנחנו
תמיד
נמצאים
בהן
לפני
לשמה,
אבל
העיקר
שצריכים
לקבל
כוח
מלמעלה
שיעזור
לנו
להעריך
תכונת
ההשפעה,
שנוכל
להשפיע
זה
לזה
ולהתחבר
זה
לזה,
כך
שיהיה
כוח
השפעה
אחד
גדול.
ש:
זה
משהו
שהשתנה
בתנאים
לעומת
התקופה
שלך..?
ר:
לא
השתנה
כלום.
חכמת
הקבלה
לא
משתנה
במשך
כל
ההיסטוריה,
הטבע
לא
משתנה.
אנחנו
אפילו
אומרים
שחכמי
המשנה
הקלו
לעומת
חכמי
התלמוד,
הקלו
לעומת
חכמי
המשנה
בכך
שאמרו
שהמאור
שבה
מחזירו
למוטב,
זה
גם
פשוט
אותו
דבר,
רק
בצורה
קרובה
לנו
יותר.
ש:
המצב
הפוטנציאלי,
אין
קפיצה,
זה
לוקח
זמן..?
ר:
*קפיצה
אין,
אבל
אנחנו
יכולים
לעבור
במהירות.
איש
את
רעהו
יעזורו.
אלו
שעוברים,
כבר
סוללים
כאילו
את
הדרך
לאחרים.
אבל
בכל
זאת
כל
אחד
ואחד
צריך
להרגיש
שהוא
עובר
את
כל
המדרגות*.
זה
יכול
להיות
בקלות
ובמהירות,
אבל
זה
צריך
להיות,
כי
אנחנו
ע"י
זה
מקבלים
הרגשה,
הבנה,
דביקות
וחיבור
עם
הבורא
בכל
המדרגות
האלה.
ש:
כמה
זה
מצמצם
את
הזמן
המהירות
הזאת?
ר:
זה
יכול
להיות
מהר
מאוד,
גם
מבחינת
הזמן
גם
מבחינת
המדרגות.
עוד
נלמד
איך
לעשות
זאת.
בינתיים
להיכנס
לכך
זו
הבעיה.
ש:
אדם
מקבל
כבוד
הערכה
מהאנשים,
אח"כ
מפסיקים
להעריך
ולכבד
אותו...?
ר:
בדרך
כלל
המקובלים
היו
מקבלים
מהסביבה
כל
מיני
השפלות,
היו
מזלזלים
בהם,
צועקים
עליהם
וכן
הלאה.
מקובלים
גדולים
כמו
רמב"ם,
כמו
רבי
שמעון
שברח
מהקהל..
עד
שהמקובל
מקבל
איזושהי
הבנה,
הערכה
מהסביבה,
יכול
להיות
שבדור
שלו
זה
לא
יקרה.
רמח"ל,
הרבה
כאלו,
אני
כבר
לא
מדבר
על
הבעל
שם
טוב
וכן
הלאה.
בקיצור,
*העיקר
שאדם
מחזיק
בעיקרון
שלו,
שחייב
להגיע
לע"מ
להשפיע,
לפרסם
את
חכמת
הקבלה
ולהיות
דבוק
בדרך
זו.
והעולם?
העולם
כמנהגו
נוהג.
הוא
מבין
שכך
הבורא
שולח
לו
והוא
חייב
בתוך
זה
כך
לעבוד
את
ה'.
לכן
לא
לשים
לב
על
מה
שקורה,
כלומר
לקבל
את
זה
בחשבון,
אבל
לא
שאני
בגלל
זה
משנה
את
דרכי*.
ש:
אם
חבר
בעשירייה
נותן
ומשפיע,
אז
כולם
מעריכים
ומכבדים.
זאת
מדרגה
לא
לשמה..?
ר:
בתוך
העשירייה
זה
לא
קורה.
בתוך
העשירייה
אנחנו
חייבים
ללכת
באמונה
למעלה
מהדעת
ובחיבור
למעלה
מכל
ההפרעות.
זה
לא
כמו
הקהל
הרחב,
העשירייה
צריכה
להיות
כאחד,
כאיש
אחד
בלב
אחד.
ש:
איך
יכולים
לוודא
שאנחנו
יורדים
לגלות
מצרים
כדי
להתחיל
לעבוד
בלשמה?
ר:
לפי
ההרגשה
שלנו,
כמה
אנחנו
מתחילים
להרגיש
שנמצאים
בתוך
הרצון
לקבל
ולא
יכולים
לעלות
ממנו.
ש:
זה
ייתן
לנו
את
הכוח
להתחיל
לעבוד?
ר:
כן,
זה
נותן
לנו
כוח
לעבוד,
דווקא
כשאנחנו
רואים
שאין
ברירה.
ש:
יש
מצב
ביניים
שהוא
לא
משפיע
ולא
יכול
גם
לקבל..?
ר:
*האדם
לא
מחזיק
שום
דבר,
הבורא
עושה
הכל.
כלומר
אנחנו
צריכים
פשוט
להמשיך,
יום
יום,
צריכים
להמשיך
במה
שכתוב,
והבורא
יחד
עם
זה
עושה
את
העבודה
שלו
עלינו*.
לכן
אנחנו
נמצאים
מה
שנקרא
בעבודת
ה'.
ש:
איך
במצב
הביניים
האדם
ייקח
את
הדלק
החלופי...?
ר:
מהחיבור.
כל
אחד
נמצא
בעליות,
בירידות,
יחסית
זה
עם
זה,
וכך
יש
להם
חומר
דלק
להתקדם.
ש:
אני
לא
מוצא
את
עצמי
במה
שכתוב
כאן.....
ר:
תאמין
לי
שלפעמים
אני
קורא
מאמר
שכבר
קראתי
עשרות
פעמים,
ואני
לא
רואה
בו
כלום,
כאילו
שהוא
לא
מובן
לי
בכלל.
כך
קורה
וזה
סימן
שאתה
נמצא
במדרגה
חדשה
ושרצון
לקבל
שלך
משתנה.
*הבורא
רוצה
שתבין
יותר,
לכן
הוא
מעלה
אותך
לדרגה
יותר
גבוהה.
כלומר
יש
לך
רצון
לקבל
יותר
גדול,
יותר
נמוך,
ולכן
אתה
לא
מבין
את
מה
שכתוב,
אתה
ממשיך
עוד
ועוד.
אתה
יכול
פתאום
לשמוע
מהחברים
את
הפתרון
לשאלה
שלך,
או
זה
מגיע
לך
אחרי
זמן,
וכך
מתקדמים.
העיקר
חוץ
מצא*.
ש:
לא
הכי
בוער
לי
לדעת
מי
זה
יעקב...?
ר:
אבל
אין
דבר
כזה
יעקב
וכל
הדברים
האלה,
אלא
כל
התכונות
האלו
נמצאות
בנו,
ואנחנו
צריכים
לאתר
אותם,
לעבוד
איתם,
לסדר
אותם,
וכך
להגיע
לתיקון
שלהם,
לחיבור
הנכון
שלהם.
כמו
שעשינו
בזמן
סוכות,
ניסינו
לחבר
את
כל
האושפיזין,
את
כל
התכונות
האלה.
זה
אותו
דבר,
בכלל
בתורה
אין
כל
כך
הרבה
דברים
מסובכים,
אלא
רק
לחבר
את
כל
הדברים
שלנו
יחד,
ואז
מגלים
בחיבור
את
הבורא.
יהיה
בסדר.
ש:
האדם
צריך
להבחין
איפה
הוא
נמצא,
בבחינה
א
או
ב?
ר:
להשתדל.
העיקר
להתקדם
לחיבור
וכמה
שיותר
להכניס
את
עצמו
בין
החברים.
זה
כל
כך
נגד
הטבע
שלנו,
אבל
אם
אנחנו
משתדלים
בכוח
להכניס
את
עצמנו
בזה,
אז
נרגיש
את
ההצלחה.
ש:
ברגע
שאדם
נכנס
לשלב
ב',
הוא
חוזר
ל
א'
או
ממשיך?
ר:
הוא
לא
חוזר
לא'.
לפעמים
יש
כביכול
חזרות,
אבל
אלה
לא
חזרות.
הוא
כותב
שאם
האדם
ממש
חוזר,
זו
כבר
קליפה
וזה
כמעט
לא
קורה.
ש:
מתחילים
לראות
איך
שהם
מרוחקים
מאהבת
ה'..
באהבת
חברים..?
ר:
דווקא
כך
אנחנו
יכולים
להבין
קרובים
או
רחוקים
לאהבת
ה',
כי
זה
אותו
דבר
להיות
באהבת
חברים
ולהיות
באהבת
ה',
זה
כמעט
אותו
דבר.
זאת
ואמרת
וודאי
שאחד
מתגלה
בשני,
קודם
אני
צריך
להגיע
לאהבת
הבריות,
ומאהבת
הבריות
לאהבת
ה'.
לפי
זה
אני
אוכל
למדוד.
*אין
לי
משהו
ביד
חוץ
מהקבוצה,
ובקבוצה
אני
צריך
להשתדל
לראות
איפה
אני
ברוחניות*.
ש:
אם
עובדים
על
אהבת
חברים,
אחרי
זה
להרגיש
שאנחנו
רחוקים
מאהבת
ה'...?
ר:
אנחנו
צריכים
יותר
להגיע
לאהבת
חברים,
ככל
האפשר,
וממנה
אנחנו
יכולים
לשער
את
אהבת
הבורא.
ש:
ולהרגיש
שאנחנו
מרוחקים
ממנו?
ר:
להרגיש
שאנחנו
כבר
לא
מרוחקים.
*ככל
שנמצאים
באהבת
החברים,
כך
אנחנו
כבר
נמצאים
בהתקרבות
לאהבת
הבורא,
אפילו
שאנחנו
לא
מרגישים
אותו
בפועל*.
כשאנחנו
רוצים
להגיע
לאהבת
חברים
ולאהבת
הבורא,
אנחנו
מרגישים
שאנחנו
לא
נמצאים
בזה.
ש:
לא
נמצאים
באהבת
חברים?
ר:
*אם
לא
נמצאים
באהבת
חברים,
במידה
הזאת
גם
לא
נמצאים
באהבת
הבורא,
כי
הבורא
הוא
הסה"כ
של
השגת
אהבת
החברים
שלנו*.
ש:
כשאדם
מראה
את
האמת
שלא
אוהב
את
החברים,
ולא
אוהב
את
הבורא,
איך
לשמוח?
ר:
*מראים
לך
את
האמת,
ובכל
מדרגה
הבאה
מראים
לך
כמה
אתה
עוד
לא
נמצא
בהשגת
האמת.
לכן
אתה
צריך
גם
לשמוח
בזה
שמראים
לך
את
השקר,
מראים
לך
את
השפלות
שבה
אתה
עדיין
נמצא*.
הדברים
האלה
מאוזנים
ומקושרים
זה
לזה,
כלומר
אם
אתה
לא
מגיע
לשמאל,
אז
אתה
לא
מגיע
לימין.
לכן
*העיקר
בשבילנו
זה
לקבל
הבחנות
חזקות,
רעות
טובות,
שמאל
ימין,
קבלה
השפעה,
אבל
שזה
יהיה
ברור
ומאוד
מורגש
בנו,
שזה
ינענע
אותנו*.
ש:
איך
להכריח
את
עצמי
לשמוח
בגילוי
הזה?
ר:
*אם
אתה
מחובר
עם
החברים,
אז
אפילו
שאתה
מגלה
את
הרצון
לקבל
הגדול
שלך
אתה
שמח,
מפני
שזו
האמת.
יש
לך
סביבה
שיכולה
לעזור
לך*,
יחד
איתם
אתה
יוצא.
ש:
ההכרה
שאני
במצב
שפל
ומרוחק,
שה'
נותן
לי
את
מצב
הזה,
זה
כבר
מספיק?
ר:
*זה
שאתה
רואה
שאתה
מקבל
את
זה
מהבורא,
זה
כבר
תיקון*.
ש:
איך
יכולים
לדעת
שאהבת
חברים
שלנו
אמיתית?
ר:
*אהבת
החברים
שלנו
אמיתית
אם
בתוכה
מתגלה
הבורא.
אם
לא
מתגלה
הבורא,
היא
עדיין
לא
אמיתית*.
כל המצב לשמה זה שמחה ואושר גדול. *כשאדם נכנס ללשמה, הוא נכנס לעולם שכולו אור, כולו אושר, כולו שמחה*.
ש:
איך
מגיעים
לחיסרון
השלם?
ר:
תתקשר
לחברים.
אני
שוב
אומר
לכולם,
כך
אתם
מושכים
את
המאור
המחזיר
למוטב
והוא
מגדיל
לכם
את
הכלים
דקבלה
ואתה
רואים
גם
ייסורים
מכך
שאין
לכם.
אבל
יש
בזאת
המתקה
שזה
מה
אתם
רוצים.
אתם
רוצים
את
הכלים,
אתם
רוצים
את
גילוי
הבורא,
הכוח
העליון,
השפעה,
וכך
תתקדמו.
ימת מלך מצרים זה טוב. האם העשירייה יכולה להחזיק אותו באגו יותר גדול שלא יעבור את התיקון הזה? אני לא חושב שזה עניין של עשירייה, זה כבר הבורא מסדר להם. זה כבר קורה, אם הם נופלים יחד כולם לאיזה אסון שקורה פעם בכמה דורות. אני לא חושב שזה אנחנו צריכים לדבר על זה בכלל, אנחנו נמצאים עכשיו בעלייה, כל הזמן.
ש:
מה
יוצא
לבורא
מהמאמצים
שלי,
מה
לענות
לו?
ר:
לענות
*שאני
רוצה
להמשיך
קדימה
לקראת
הבורא,
בכל
התנאים.
לא
חשוב
מה
שיהיה,
אני
רק
רוצה
שמהפעולות
שלי
יהיה
נחת
רוח
לו,
זה
הכל*.
*אם
האדם
מתאמץ
ללמוד,
להתקשר
עם
החברים,
אפילו
שהוא
לא
מקבל
מזה
שום
סימנים
של
התקדמות
רוחנית,
אז
בכל
זאת
נשאר
לו
רווח
גדול,
אח"כ
הוא
מקבל
על
זה
שכר
גדול*.
לכן
*אנחנו
לא
צריכים
להסתכל
על
מה
שיש
לנו
בידיים,
כאילו
אנחנו
נמצאים
בכלי
קבלה,
אנחנו
צריכים
לחשוב
איך
אנחנו
מבצעים
את
מה
שהבורא
מצפה
מאיתנו,
והשכר
יבוא*
פי
כמה
וכמה
יותר
גדול.
ככל
שאנחנו
יכולים
להמתין
ולצפות
לשכר
ע"מ
להשפיע,
שיהיה
לנו
כוח
ע"מ
להשפיע,
כך
לפי
זה
נקבל.
ש:
עם
מה
אנחנו
יוצאים
ליום
הקרוב?
ר:
אתם
צריכים
לשאול
אותי
כל
פעם
על
זה?
כל
אחד
עם
מה
שהוא
למד,
עם
מה
שהוא
חשב,
חוץ
מהלימוד,
על
איזה
חיבור
הוא
מכוון
את
עצמו
בזמן
הלימוד.
עם
זה
אנחנו
הולכים.
*אני
מקווה
שיהיה
לנו
היום
חיבור
יותר
גדול
מאתמול,
יותר
ברור,
יותר
צמוד
זה
לזה.
לא
חשוב
מה
שקורה,
לגמרי
לגמרי
לא
חשוב
מה
שקורה,
העיקר
שנרגיש
את
עצמנו
יותר
צמודים
זה
אל
זה,
כי
בכך
אנחנו
מתקרבים
אל
גמר
התיקון.
לא
חשוב
לנו
שום
דבר,
רק
התיקון
בחיבור.
בהצלחה
לכם,
חיבוק
אחד
גדול
לכולם*.