שיעור בוקר 12.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "חורבן כהזדמנות לתיקון", קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "שבירת הכלים", קטע מספר 7.

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

כתוצאה מהשבירה כל הכלים איבדו את המסכים, והאורות, הניצוצים והכלים שהיו קיימים יחד על ידי מסך אחד התפזרו. העבודה של התחתונים היא לקשור אותם יחד בחזרה, כך שרשימות, אורות, ניצוצים וכלים, יתחברו יחד בכל רמה ורמה, בכל דרגה ודרגה, וכך ייתקנו, יתקיימו. הכול יחזור למצב שבו מהחורבן שהיה על ידי שבירת הכלים, שהתערבבו כלים דקבלה, כלים דהשפעה, בכל הרמות ובכל הסוגים, ועל ידי האור שישפיע אליהם ויברר אותם, הם יוכלו להסתדר לפי דרגת התיקון שלהם, לפי המסכים, וכך העולם יתקיים.

שאלה: מה זה אומר לקשור את האורות, הניצוצים והכלים שהתפזרו? איך עושים את זה?

ברצון לקבל על מנת להשפיע יש מושג שנקרא "מסך", המסך הזה מקשר ומחבר את הכול ומכוון את כל הפרטים שבכל כלי להשפעת נחת רוח לבורא. זה נקרא כלי מתוקן, לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: במאמר של רב"ש שקראנו וגם בחיים אנחנו רואים שמה שאנחנו מלקטים זה בעיקר הבחנות של כישלונות, כל דבר שהוא הפוך מטהרה, הפוך מקדושה, הפוך מאהבה. מה אנחנו מתקנים בזה? אני מרגיש הפוך, שאנחנו מגלים רק כמה אנחנו שבורים והרוסים, לא כמה אנחנו מתקנים.

אבל אנחנו מבקשים. אנחנו מצטערים על זה שאנחנו נמצאים בדרגה כל כך נבזית, ואנחנו מבקשים מהבורא שיחבר בינינו, שזה כבר החלק העיקרי של התיקון, ומתוך החיבור שלנו איך אנחנו יכולים להשפיע לו. כך אנחנו משתדלים לעשות בכל עשירייה.

תלמיד: הרב"ש כתב שם שיש לנו עבודה להאמין שהבורא יכול לעזור. אומנם ביקשנו וביקשנו, אבל אנחנו רואים שאנחנו רק יותר ויותר שבורים והרוסים, ועלי להאמין ש"הבא להיטהר מסייעים לו" על אף שאני לא רואה ולא מבין. מה יכול לתת לנו את הכוח הזה להאמין שהוא יעזור, שהוא יטהר?

אני חושב שרק חברה, אין יותר מה. אנשים שעוד לא קשורים לשורש הנשמה הם יכולים לקבל תמיכה וכוח רק מהחברה.

שאלה: מה זה שכתוב "בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות"?

כל האפשרויות להשפיע לבורא כמו לפני שבירת הכלים נשברו ונפלו לבי"ע דפרודא. עכשיו צריכים לתקן אותן, לחבר אותן בחזרה בצורה נכונה, ואז אפשר להשפיע על ידן.

שאלה: הוא כותב "שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם". לא מוזכר פה הבורא שעוזר, האם האדם בעצמו מוכרח ללקט את השברים?

יש בתיקונים שלנו פעולות שאליהן הבורא מעורר אותנו, ואנחנו בעצמנו לא היינו יכולים להתעורר, להתאושש, לשים לב. הבורא שמעורר אותנו נותן לנו הזדמנות דרך ירידת מצב רוח, כל מיני חושים, תחושות, ואז אנחנו מתעוררים ומתחילים לבקש ולברר איך להטיב לעצמנו. לאט לאט אנחנו מתחילים להבין שזה לא עניין של להטיב לעצמנו אלא אנחנו צריכים להטיב לבורא.

תלמיד: הוא כותב "אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה", מה זה אומר להביא לקדושה את כל השבירה הזאת?

כל רצון ורצון שיש לנו אנחנו רוצים להעלות אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: וזה אפשרי.

זה אפשרי. תנסה מהבוקר עד הערב בכל מה שאתה עושה שתהיה שם כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: כשהוא כותב לאסוף את כל השברים ולהביא אותם לקדושה, מה צריכה להיות העבודה שלנו?

זה נקרא לאסוף את השברים ולהביאם, להעלותם לקדושה.

תלמיד: האם זה בחיבור בין העשיריות, בביטול?

גם כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שרק החברה יכולה לתת את הכוח להמשיך להאמין שהבורא יכול לעזור. האם יש לו גם את הכוח לקחת מאיתנו את האמונה הזאת?

יכול להיות, תלוי באיזו חברה האדם נכלל.

שאלה: אנחנו רואים שאנחנו לא מצליחים לקבל את האור מהבורא כי אנחנו לא מצליחים להתחבר עם החברים. איך לבנות את המסך הזה כדי שנוכל למשוך את המאור מהבורא?

אנחנו לומדים את זה וצריכים יחד עם הלימוד לממש את זה, אין לי עצה אחרת.

שאלה: האם לאסוף את כל האותיות ולתקן את תרי"ג הרצונות זה אותו דבר?

זה אותו דבר.

תלמידה: כתוב שכשאנחנו מגיעים לשורשינו, אז אנחנו אוספים את האותיות האלה. האם כשנהיה בעולם האצילות, אז יתחילו כל התיקונים?

שם כבר נראה את זה.

שאלה: מה זה "אדם שמשתלם"?

אדם שרוצה להגיע בצורה עקבית להדמות לבורא.

תלמיד: הוא לא אומר שהוא רוצה להשתלם, הוא אומר "משתלם". מה זה בדיוק האדם שמשתלם?

אז רוצה להשתלם או כבר השתלם "שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת".

תלמיד: אנחנו לומדים שלכל מצב יש מצב הפוך. מה זה ההפך מאדם שמשתלם, אדם שבריחוק, בקבלה?

אדם שיורד, אז הוא לא משתלם.

תלמיד: ומה זה "להגיע לשורשו"?

"להגיע לשורשו" זו המטרה שלנו הסופית.

תלמיד: אנחנו אומרים שהאדם לבד לא יכול כלום. למה מתואר כאדם יחיד שעושה את זה?

הוא לא יגיד לך בכל מקום שאתה צריך להיות מחובר לחברה. הוא נתן לך חלק מהלימוד, עכשיו הוא עבר לחלק השני.

תלמיד: האם אפשר לומר שאדם זה עשירייה?

בדרך כלל אדם שקשור לעשירייה, כן.

שאלה: האם יש איזה מאגר שבו נצברים כל מערכות היחסים שלנו עם החברים ובשלב מסוים אפשר פשוט להתחיל לתקן אותם באמת או שמשלב מסוים כבר כל הרשימות מתחילות להיתקן. על מה הוא מדבר בדיוק?

הוא מדבר על זה שאנחנו באמת יכולים לתקן בצורה הדרגתית את כל הרשימות שלנו.

שאלה: שמעתי קודם משפט, הבורא מעורר אותנו דרך ירידת מצב רוח. האם ככה מעוררים -דרך הורדת מצב רוח?

לתת לנו אפשרות להכיר בכלים השבורים שאנחנו נוכל לתקן אותם. העיקר שדרך הירידות אנחנו מטפסים לעליות.

תלמיד: אז התפקיד שלו זה להוריד אותנו והתפקיד שלנו זה לטפס?

כאילו כן. הוא רוצה להביא לנו כלים לתיקון, לקרב אותנו לזה, ואנחנו צריכים להשתדל לטהר את הכלים האלה ולהתחיל תיקון, לבצע תיקון, שגם בזה אנחנו עובדים יחד עם הבורא.

תלמיד: עוד עצה ששמעתי שכל רצון שיש לנו אנחנו רוצים להעלות אותו לעל מנת להשפיע וצריך לנסות את זה מהבוקר עד הערב, כול מה שאתה עושה שתהיה שם כוונה על מנת להשפיע.

כן.

שאלה: אפשר דוגמה למשהו שאני עושה במשך היום עליו אני יכול לעשות כוונה על מנת להשפיע?

תן לי דוגמה של רצון ותראה כמה אתה יכול לעבוד עימו בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: אני קם בבוקר, הולך לעבודה, מעביר את היום, עובד, חושב על העשירייה כשמעוררים אותי לחשוב, אוכל, ישן.

מה הבעיה כאן בכל הפעולות האלה לחשוב על זה שאתה רוצה להתחבר עם החברים כדי להעלות מזה מ"ן, חסרונות לחיבור, לבקש מהבורא שישתתף בחיבור שלנו? וכך לאט לאט מתקדמים.

שאלה: מהי הסיבה שהאדם מכריע את עצמו ואת העולם כולו לקו זכות?

הסיבה היא שכולנו צריכים להגיע לגמר תיקון, שגם אותו אדם יעשה את העבודה שלו פרטית, שייתן את החלק הקטן לתיקון.

תלמיד: האם ביטול הכלי כלפי האור מביא תענוג אינסופי הן לכלי והן לאור?

על האור אנחנו לא יכולים להגיד שהאור נהנה ממשהו, אבל כלי נהנה מזה שעושה אותה העבודה כמו האור, השפעה.

קריין: קטע מספר 8.

"האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת.

והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום." 

(הרב"ש. 867. "שליטת השלום")

אנחנו לא יודעים בדיוק מה הם התיקונים האלה של שלום ושל חיבור פשוט, עוד נלמד את זה.

קריין: קטע מס' 9.

 "הכלי הזה, הנקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", הוא ממש ההפכי להכלי, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", שהכלי הזה אנו מיחסים להבורא, שהוא ברא את זה יש מאין. לכן, אם אנו רוצים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זוהי עבודה קשה, היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות, מה שאנו לומדים. לדוגמא, הסתלקות האורות, שבירת הכלים, קדושה, טומאה, ס"א וקליפות. וכל מיני השמות, שאנו רואים המבוארים בזה"ק ובספרי קבלה, הכל נמשך רק מבחינת תיקון הבריאה. וזהו מסיבת שהכלים דתיקון הבריאה אנו מיחסים להנבראים, כמו שכתוב ב"עץ חיים" בתחילתו. וכפי שמבאר בתע"ס, שהרצון לקבל הראשון, הנקרא "מלכות דאין סוף", היא אמרה, שאינה רוצה לקבל בעל מנת לקבל, אלא בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה" 1989)

תלמיד: כתוב במשפט האחרון שמלכות דאין סוף אמרה שהיא לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל. למה היא לא רוצה?

בגלל שהיא הרגישה ריחוק ולכן היא רוצה לתקן את עצמה.

תלמידה: ואנחנו?

אנחנו חלקים מאותה המלכות דאין סוף. לכן אנחנו צריכים לבצע את העבודה שלה רק כל אחד ככל שמזדמן לו, זה הגלגול של כל אחד.

תלמיד: אבל משפט לפני כן הוא כותב שהתיקון הוא עבודה קשה לרצון לקבל.

אז מה?

תלמיד: מלכות דאין סוף קיבלה את ההרגשה וההכרה שזה מה שהיא רוצה להיות, דומה לאור, ולכן היא מצטמצמת, עושה אור חוזר. מהי נקודת ההתחלה אצלנו שתיתן לנו את המוטיבציה? איפה אותו גורם שיגרום גם לנו להגיע לכאלה החלטות?

אם אתה נמצא בקבוצה ולומד, אז אין שום סיבה שלא תרגיש מה נכון לעשות ותרצה לבצע פעולות תיקון.

תלמיד: מלכות דאין סוף התביישה מהפער בינה ובין האור, היא המקבלת הוא המשפיע.

כן.

תלמיד: למה לנו לא מארגנים כזאת סיטואציה שנתבייש מהאור ונקבל כאלה החלטות כמוה?

הכול מתארגן לפי הכלים, עד כמה הם קרובים או רחוקים מהאורות. אתה לא יכול להגיע עכשיו לטענה למה לא נותנים לך פרס נובל, כי אתה בכלל לא שייך לזה, כלומר כל אחד לפי הדרגה שלו, לפי המדרגה שלו, לפי היכולת וההכנה. איך אנחנו יכולים לדרוש דברים שלא שייכים לנו ושאנחנו גם לא יודעים מה לעשות איתם?

תלמיד: אומרים שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, נכון?

כן.

תלמיד: התנאים שיש לנו לתקן את עצמנו הם לא כמו התנאי שהיה למלכות דאין סוף.

גם אנחנו לא מלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף עברה שבירה כדי לתקן את עצמה, ועכשיו היא נמצאת במצב אחר שהוא אנחנו.

תלמיד: מהו אותו גורם עליון שיגרום לנו להכיר באפסיות הטבע שלנו מולו ובהחלטה שאנחנו רוצים להידמות לו?

הגורם הזה הוא האור שהיה ממלא את הכלי השלם ועכשיו עובד מרחוק, מחוץ לכלי.

תלמיד: מה הוא עושה בנו?

הוא עושה בנו הבחנות, איפה אנחנו נמצאים לעומת מה שצריכים להיות.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. איך להילחם נגד מה שברא הבורא? איך להילחם נגד הבורא?

לבקש ממנו כוחות כדי שנוכל להתמודד עם הכלי שהוא ברא.

תלמיד: אנחנו אומרים שצריך להגיע להסכמה עם מה שהוא עושה, להצדיק את הבורא, ופה כתוב הפוך, שצריך להילחם. איך אדם יכול להבדיל ולברר מתי הוא צריך להילחם ומתי הוא צריך לפנות לבורא, להצדיק אותו? זה לא הגיוני שאני אפנה לבקש תמיכה ממישהו שאני נלחם עימו, זה לא נורמלי.

לא נורמלי, בסדר.

תלמיד: איך להילחם, האם דרך העשירייה, דרך החיבור? אנחנו בשליטה שלו, כל מחשבה וכל רצון הוא נותן, ואנחנו צריכים להילחם עימו, איך?

אנחנו צריכים להילחם. אומנם מקבלים את זה מהבורא שמחזיק את כול הכוחות והתוצאות בידו, אבל כך צריכים לעשות, ללמוד יותר ויותר.

שאלה: בשבירה האורות הסתלקו וממתינים לכלים מתוקנים שנשברו, נכון?

כן.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים חסרונות, האם מתגלה הכלי השבור שדורש תיקון שהאור מעורר אותו?

כן.

תלמיד: ומהו בדיוק התיקון? כי לפעמים מרגישים חיסרון וממש רצון חזק להתחבר ואפילו להרגיש יותר טוב, ומרגישים שאנחנו ממש כלום. ואחרי זה יש הרגשה אחרת, כביכול משהו קרה, ואז ההרגשה משתנית וחוזר חלילה. מתי האור הזה שמעורר וממלא את הכלי פותח כלי חדש?

מתי שתבקש מסך שיאזן אורות וכלים, ואז יוכלו שני דברים הפוכים להתקיים יחד.

תלמיד: האם הרגשת חיסרון מצביעה על כך שמרגישים את הכלי הלא מתוקן שצריך לקבל השלמה של האור שלו?

כן.

תלמיד: אם הרגשת החיסרון הזה מתמלאת, האם זה מצביע על התיקון?

לא חייב. יכול להיות שהאדם בצורה פסיכולוגית איכשהו איזן את עצמו.

שאלה: האם אפשר לומר שהמלכות היא שהחליטה לעבור את מצב השבירה, שזאת הייתה ההחלטה שלה?

נגיד. אבל למה אתה שואל כך?

תלמיד: אז למה במצב הזה שהייתה היא בחרה להישבר? מה המצב הזה של השבירה? איך זה משרת אותה? היא חוותה איזו הרגשה מהאור ואם נאמר שהיא החליטה שהמצב שהיא צריכה לעבור, מצב שבירה כדי להגיע למצב של תיקון בסופו של דבר, כדי שהיא תוכל לקבל את האור, אז למה היא מחליטה את זה? למה המצב הזה הוא טוב בשבילה?

כי אז היא מגלה באמת איפה מקום העמידה שלה ואיפה מקום העמידה של הבורא, של האור.

תלמיד: זה עניין של בירור שהיא צריכה?

כן, שהפער ביניהם באמת יתגלה בצורה האמיתית.

תלמיד: מה זה מצריך מאיתנו ההבנה הזאת שזה מה שמלכות עושה? מה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לזה אם אנחנו חלקים של המלכות השבורה?

אנחנו רוצים לראות את האמת איפה אנחנו לעומת האור, לעומת המלכות דאין סוף, וזה מה שחשוב לנו. וזה קודם כל. ככל שאנחנו נהיה מוכנים דרך החברה שלנו, ובעצמנו להיות מוכנים לקביעת האמת, אז אנחנו נקבל את המצב האמיתי שלנו, וזה ידחוף אותנו לתיקונים.

שאלה: אני גם אנסה להמשיך את הקו שהחברים שואלים, וההרגשה היא שהשאלות אחוזות בשטח. יש ניתוק. התיקון מתחלק לשניים, אנחנו יודעים. אנחנו קוראים על זה הרבה.

יש תיקון הכלי, תיקון הבריאה ויש מטרת הבריאה. תיקון הבריאה זה החיבור בינינו, בניית הכלי ומטרת הבריאה זה מילוי של שפע התענוג שאנחנו מקבלים מתוך הכלי. והכלי שלנו זה הכלי העולמי. אין לנו מקום אחר,זו החברה שלנו שכולנו מתפללים עליה, כולנו חושבים עליה, איך נגלה את הבורא.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מתרכזים בזה? איך אנחנו יותר חושבים על החברה שלנו? איך אנחנו יותר מתפללים עליה, שלפחות את התיקון הזה הראשוני אנחנו עושים ביחד?

אני לא מבין מה אתה שואל. אנחנו רוצים להגיע לתיקון. התיקון בזה שכל הכלים דקבלה נשברו. בשבירה נעשתה הזדמנות לתקן כל חלק וחלק מהכלי השבור. וכל חלק שהתנפץ ונבדל מהשלם יכול לתקן את עצמו לאט לאט.

במה? על ידי זה שיתחיל להתחבר עם האחרים בכוונה על מנת להשפיע. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. למרות שיש לנו דחיה, סלידה וחוסר רצון לגמרי להתחבר עם האחרים, "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו חייבים לראות את זה כמטרה ולהשתדל איכשהו לנוע כלפי זה.

תלמיד: אנחנו נמצאים בכלי עולמי, הכלי הזה הוא המלכות. ושם צריך להיות התיקון, וכאילו אנחנו מנותקים, אז איך קושרים את זה ביחד כדי שתהיה שאלה אחת של כולנו ביחד?

אנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה אל זה, ולעזור זה לזה נגד האגו שלנו שלא נותן לנו כל כך להיות מקושרים. ואז במידת היגיעה שלנו, המאמץ שלנו להיות יחד נגד הטבע שלנו, אנחנו מושכים המאור המחזיר למוטב והוא מתחיל לקשור בינינו. ואז אנחנו לאט לאט נגלה את שלבי התיקון ויותר נבין, יותר נרגיש את הקשרים בינינו, עד כמה המצבים האלו הם ממש לטובתנו.

שאלה: עכשיו אתה הסברת לנו שהנברא ברצון שלו להידמות לבורא, עובר הרבה מצבים, ואחד המצבים נאמר שם, זה מצב של קטנות. מה זה בעבודה שלנו?

נראה לי שאתה מדבר על הכרת הרע.

תלמיד: כל עוד אנחנו לא מקבלים השתוות הצורה, אנחנו מאבדים יותר כוחות מאשר מאירים לנו.

אנחנו לא מאבדים כלום. אנחנו רק צריכים להגביר, להכפיל את המאמצים שלנו, ככה שהם יתנו לנו את התוצאה שנוכל להרגיש. זה תלוי במאמצים שלנו להתקרב, ובתפילה. חוץ מזה, זה לא תלוי בשום דבר אחר.

שאלה: אני רוצה להחזיר אותנו רגע לקטע שקראנו, "היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות", זה מה שאנו לומדים, אז בעצם כביכול אנחנו במצב של "ניצחוני בניי", איך אפשר לנצח בורא?

הבורא ברא בכוונה את המצב השבור, ונותן לנו הזדמנות לצאת מהבור הזה לאור, זה מה שיש לנו לפנינו.

תלמיד: כן, אבל איך אפשר לנצח בורא? איך אתה יכול לנצח כוח עליון כזה שברא אותנו הפוכים ממנו?

הוא הציב לפנינו תנאים, ואנחנו צריכים לעלות מעליהם ולהתחבר, זה נקרא "נצחוני בניי".

תלמיד: מה זה "לעלות מעליהם"? "נצחוני בניי"? מה זה בכלל נקרא "ניצחון"?

מעל הרצון לקבל לעצמו.

תלמיד: בקטע הזה מול הבורא" מה זה "ניצחון"?

שהוא שבר את הכלים, ואנחנו מחברים את הכלים ומגיעים לניצחון על הבורא.

שאלה: זה נשמע לך סביר? נשמע לך נורמלי שאפשר להגיע לדבר כזה?

כתוב "נצחוני בניי", אתה מבין את המשפט הזה?

תלמיד: אני מבין את השאלה, אני לא מבין את התשובה. האם אפשר להגיע לתשובה כזאת?

אז תשמע מה שאומרים לך ותנסה לתפוס. אני מבין גם על עצמי שזה לוקח הרבה שנים.

קריין: קטע מס' 10.

"עיקר אצל האדם הוא הלב. ש-"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכול הולך לחוץ.

כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם."

(הרב"ש. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, בעבודה" 1991)

כדי שיהיה לב שלם עלינו לעבור דרך מצב שהוא שבירת הלב. עלינו לרצות מאוד לתקן אותו, לעשות את כול מה שביכולתנו, ומעל זה לבקש את הבורא, כי כתוב "מתקן לבבות ה'". אז נבין שהבורא דווקא אוהב את אלו שיש להם לב שבור ואת אלו שמבקשים שהבורא יתקן אותו. והבורא מחבר את כל הרצונות השבורים שלנו ומעמיד מהם לב מתוקן יחיד וחדש לכולם.

שאלה: האם בתהליך שלנו, בעבודה שלנו, אנחנו צריכים לגלות שהלב שבור, או להגיע למצב שהוא נשבר כדי להתחיל לתקן אותו?

לא, הוא כבר שבור מזמן, עוד משבירת הכלים.

תלמיד: האם בעבודה שלנו אנחנו מגלים את השבירה הזאת ומשם מתחילים לתקן?

כן.

שאלה: בקטע הזה יש בן אדם שנמצא בשני קצוות, מצד אחד הוא רוצה לעשות משהו לשם שמיים, ומצד אחר הוא כולו רצון לקבל לעצמו. איך זה חי באדם אחד?

יש באדם הרבה מקורות לתנאים מנוגדים.

תלמיד: האם בכל מדרגה אנחנו מגיעים בכל פעם מחדש לשני הקצוות שנמצאים באדם אחד?

כן, ודאי שבכל דרגה ודרגה, בכל מדרגה ומדרגה, אנחנו עוברים כמה מצבים ויהיו עוד יותר. יהיו ג' קווים ועוד כל מיני תנאים נוספים, כי כל מדרגה עליונה כוללת בתוכה את כל המדרגות התחתונות.

תלמיד: האם אנחנו לא עובדים כדי לגלות צד אחד, אלא אנחנו כל הזמן עושים מאמץ שתהיה לנו חשיבות להשפיע ומגלים את הלב שלא רוצה בזה?

כן. עלינו להבין רק דבר אחד, קודם כל הדרך היא ישרה, אנחנו נגיע בכל זאת לתיקונים ולגמר התיקון, ועלינו רק להמשיך, על זה כתוב "חוץ מצא". מי שבכל זאת מחליט ויוצא, אז הוא מצביע על עצמו שהוא פחוּת מבהמה.

שאלה: יש הרגשה שמצד אחד כל הכלי העולמי ממש רוצה להתחבר, מרגישים זאת בשאלות של כולם, יש רצון מאוד מאוד חזק, אבל מתגלה חוסר יכולת. למה קיים הפער הזה?

זה נעשה בכוונה כדי להכניע את עצמנו כלפי הבורא. אתם נראים כמו ילדים מפונקים, "אנחנו לא יכולים, לא רוצים, לא נקבל את זה, וזהו". אין דבר כזה.

תלמיד: בדיוק להיפך, אני דווקא מרגיש שהכלי העולמי דורש, שהוא נמצא בשני הקצוות יחד, ואנחנו מרגישים את הפער הזה, שיש חוסר יכולת וגם רצון מאוד מאוד חזק. איך לחבר ביניהם ולהמשיך בדרך עם שניהם?

אתם מפונקים. כתוב, "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". הבורא מוסיף עוד כמה מכות, אנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון, הכול כל כך מסודר, ואתם בכל זאת לא מתאמצים, צריכים להתאמץ. אם אתם רוצים להשתמש בגלגול הזה כמוצלח, אז בבקשה, יש לכם הזדמנות, מלמעלה נתנו לכם הכול ועליכם רק לתת תגובה נכונה.

שאלה: כתוב שאין שלם מלב שבור. מה לעשות כאשר אחת התוצאות של השבירה היא שהלב אטום? מה לעשות עם לב אטום?

להתחבר לחברים, להיכנע כלפיהם, להתכלל בהם, וכך לצאת מהבור.

תלמיד: מאיפה להתחיל את הצעד הראשון לקראת החיבור?

הצעד הראשון הוא בביטול עצמי. אני משתדל לא לצאת מחיבור עם החברים וכל הזמן להיות איתם יחד בלב ונפש, אני רוצה רק להיות מחובר איתם ויותר מזה אני לא רוצה לבקש כלום. ואז אני רוצה שההרגשה הזאת שאנחנו מחוברים, שאנחנו יחד, תמלא את כל הלב שלי.

תלמיד: איך לתאר את החיבור ממצב שאדם נמצא מנותק?

דווקא מתוך המצב המנותק אדם יכול לתאר לעצמו שהוא מחובר.

שאלה: אמרת שאני צריך להרגיש בלב שלי את החיבור עם הלבבות של החברים, אבל אני בקושי מבין מה קורה בלב שלי. אם אני לוקח נניח שלוש מאות או ארבע מאות אנשים, אז איך אני מכיל את זה?

ברוחניות אין בעיה, אם אני רוצה להיות עם שלוש מאות איש בלב אחד, אז אני ארגיש זאת.

תלמיד: האם אני ארגיש את הרצון של כל אחד מהחברים?

אם צריך.

שאלה: אמרת שאנחנו מפונקים. במה אנחנו מפונקים?

נראה לי שאתם לא נשמרים מפני מכות ואתם לא מתחשבים במצבים שאתם עוברים.

שאלה: למדנו שיש קליפה שהיא כשאתה מרגיש עצב או צער עבור עצמך, ובמאמר הזה נאמר ש"קרוב ה' לנשברי לב". איך להבדיל בין להיות עצוב או בצער בגלל הרצון לקבל שלי, או להרגיש צער בגלל שאני לא נותן נחת רוח לבורא?

יגיע האור והוא יעשה לך בדיוק את ההבדלות וההבחנות בין המצבים, וזה יהיה לך ברור לגמרי כמו סכין חד.

שאלה: בעבר היו לנו ישיבות חברים, עכשיו כבר אין לנו. אנחנו יכולים להיות יחד רק מכנס לכנס או בזמן השיעורים במהלך היום. איך אנחנו עוברים ממצב וירטואלי או מסביבה וירטואלית לסביבה פיזית כדי להגדיל את מספר הפעמים שאנחנו יכולים להיות יחד?

זה תלוי בכם, אבל נראה לי שזה לא כל כך חשוב. אני ראיתי קבוצות שמתחברות מאפס, מגיעות לעשרות חברים והן מצליחות. לכן לא נראה לי שכדאי לשים לב לכך. אנחנו צריכים להגביר עוד ועוד את הרגשת האיחוד אפילו שהתקשורת היא בטווח רחוק.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו לא נזהרים מספיק ממכות, איך נזהרים ממכות? מה אנחנו עושים לא נכון?

אני מוריד את חשיבות היחס השלילי של הבורא, ובזה אני כביכול שומר את עצמי מהמכות שאני אקבל ממנו, וזה לא טוב. אני כביכול נכנס לאיזו בועה ששומרת על האגו שלי, על הרצון לקבל שלי.

תלמידה: איך אנחנו מזהים את היחס השלילי של הבורא ולא נכנסים לבועה ונאטמים?

זה תלוי בפתיחת הלב בין החברים והחברות.

שאלה: איך להפסיק להיות מפונקים ולהיות יותר אחראים כלפי הבורא? איך לא להחמיץ את ההזדמנות הזאת?

אני חושב שכדי להיות יותר רציניים עלינו להתייחס ברצינות זה לזה. לבורא זה מילא, למטרת הבריאה זה מילא, אבל קודם כל זה אל זה, כי בזה אני קובע את היסודות של הכלי הרוחני שלי. במידה שאני מסתכל על כל חבר וחבר ומדמה אותו לגדול הדור ואת כל הקבוצה ממש לפמליה של מלאכים, באותה מידה אני מקרב את עצמי לגמר תיקון, למצב שמלכות תשפיע אליי ותיתן לי כוחות והבחנות. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו כביכול נכנסים לאיזו בועה וזה סוג של בריחה מהמכות. הבנתי שלא צריך לברוח מהמכות אלא לצאת מאותה בועה ולא לפחד, ואותן מכות צריכות ללמד ולקדם אותנו, האם זאת הכוונה?

כן. אם אנחנו בורחים מהמכות, אז אנחנו באמת יכולים להפסיד. אנחנו צריכים ללכת בתוך המכות, לעבור אותן, זה כמו ים סוף.

תלמידה: אפילו שהן כל כך מפחידות, פשוט להתחזק באמונה וללכת דווקא לשם.

לראות שאין בהן כלום. "תסתכלי עליהם ויהפכו לגל של עצמות". הכול תלוי איך אנחנו מתייחסים לזה. אבל בשביל זה צריכים להכין את עצמכם על ידי קשר עם החברה, עם הבורא, עם הלימוד, ואז יהיו לכם שתי הבחנות, הבחנה שלילית מצד שמאל, והבחנה חיובית של כוח ההשפעה מצד ימין, ואז תשתוו בשתיהן כדי להגיע למטרה שהיא הקו האמצעי.

תלמידה: אז כביכול לא לבחור צד אחד אלא לדעת שהכול צריך להתחבר אחר כך.

ודאי. בלי חיבור אין על מה לדבר, זה צריך להיות לפנינו כמטרה.

אני מקווה שבמצבים שאני לא נמצא יש לכם עבודה יותר רצינית בחיבור ביניכם, ושתוכלו להשתמש בזה כדי להגיע לכלי שיוכל לגלות את האור העליון, את הבורא, את המטרה. הכול תלוי בכם.

(סוף השיעור)