שיעור בוקר 23.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תיקון השבירה – קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה

לפני שאנחנו ממשיכים בקטעים האלה שמכוונים אותנו לכנס האירופאי, רציתי לשאול מה אתם חושבים, איך התרשמתם מההכנה שעשינו עם קבוצת איטליה, כך מהצד איך זה היה נראה, במה זה יכול להועיל לאירופה ומתוך זה איך אנחנו מסתכלים לעתיד, לכנס האירופאי?

שאלה: לא ברור לי עדיין הסיכום מהכנס.

זה מה שאני גם רוצה לשאול, אני לא יודע.

תלמיד: מבחינת כנס, היה כנס מאוד מיוחד.

אפשר להגיד שזה היה כנס, לא פגישה.

תלמיד: כן, ודאי, אפילו כנס מפתיע כזה, פתאום נכנס כנס לחיים שלנו, יום שלם של כנס אינטנסיבי. ראיתי שזה לא משנה אפילו על מה נדבר, איזה נושא שיהיה אנחנו בעשיריות בינינו נמשוך, נעבוד על זה חזק כמו שצריך, לא משנה אפילו איזה מקור נבחר כרגע ומה הנושא שלנו קדימה. זה היה מאוד אינטנסיבי ומאוד מכוֶון אבל כלפי סיכום לא הבנתי במה אנחנו, פתח תקווה, או כל קבוצה אחרת יכולה לסייע ולתמוך ולעזור כלפי הכנס האירופי, מה החלק של איטליה פה, איך עובדים הלאה?

לא, על איטליה סוכם גם מראש שאני קופץ לשם אליהם עם החבר האחראי, אפילו בלי קשר לכנס האירופאי, כי הקבוצה הזאת צריכה איזו התעוררות, גיבוש. יחסית היא קבוצה גדולה, אין לנו מדינה באירופה שיש לה קבוצה כה גדולה כמו באיטליה, מצד אחד. מצד שני היא מפוזרת לגמרי, אפילו ללא איזה מקום מרכזי, בצפון, במזרח, במערב, במרכז המדינה, אין. לא ברומא, לא בנאפולי בדרום או במילאנו בצפון, אין.

לכן היה צורך קצת לסדר אותם, עשינו בעבר כמה כנסים באיטליה, לכן טוב שאספנו אותם, אני חושב שהם קיבלו מזה התעוררות ודחף, הגענו למגע, להבנה הדדית. בקשר לאירופה, כמו ששמעתי, הייתי מכוון אותם, דוחף אותם מהר להתארגן, להיות כבסיס לחיבור אירופה.

כך אני יכול בעצם לפנות לכל הקבוצות האירופאיות, גדולות או קטנות, ובאמת כולן צריכות כך להרגיש. כי באדם הראשון, כמו שאנחנו מבינים, בגוף הזה יש המון תכונות שונות שאף אחת לא מתבטלת, אלא כל אחת ואחת מתבטלת כלפי כולם כדי להיות בחיבור, אבל לא שכל אחד מבטל את עצמו, את עצמיותו ונחשב כאפס ולא מראה שום דבר מהאופי שלו, מהעוצמה שלו, אלא כל אחד בנטייה המיוחדת שלו לחיבור הוא חייב דווקא להבליט את עצמו ולהראות לכולם דוגמה, שכל אחד גם יבליט את עצמו ויראה את עצמו כדוגמה לחיבור, ואז מתוך זה יהיה חיבור.

זאת אומרת עד כמה כולם גדלים למען החיבור המשותף. כל אחד דואג איך אני עוזר לשני, לאחרים, שיהיו בולטים יותר, כל אחד בטבע שלו, שהכול יהיה ברור יותר, בולט יותר, בוער יותר בכל ההבדלים וגם בכל החיבורים בינינו. לכן ההבדלים והחיבורים צריכים לגדול יחד בהתאם זה לזה.

זו עבודה שאנחנו עוד לא עושים אותה בפועל עם כל קבוצות אירופה וכל היחידים, אבל זה מה שצריכים לעשות. נראה מה אנחנו עוד יכולים לעשות לפני זה. ודאי שזה לא רק לארגן כנס פיסית, זו לא בעיה בשבילנו אנחנו כבר רגילים, אלא אנחנו צריכים לעורר את הקבוצות והבודדים המקומיים להתעורר, להתאושש, לראות את עצמם כחלקים חשובים, בולטים בכל המערכת האירופאית, כי בלי זה לא יהיה כלי, ואנחנו רוצים לעשות מאירופה כלי מרכזי, כי שם באמת אפשרי לעשות את זה.

מצד אחד יש גם הכנה גשמית אגואיסטית בולטת וזועקת ממש לתיקון. נראה.

תלמיד: במה כל קבוצה בכלי העולמי יכולה לעזור, לעורר קבוצה אחרת בכלי העולמי?

שאלה יפה. זה לא עניין של אירופה ולא עניין של כלי, קבוצה בכלל שנמצאת שם באוסטרליה, בצפון, בדרום אמריקה, ברוסיה או בישראל. אלא עד כמה שאנחנו חושבים על השדרוג העולמי שלנו, להיות בקשר גדול יותר, רחב בכל הכלי העולמי שלנו, בין כל הקבוצות, בלדלג על הפערים הפסיכולוגיים, הרוחניים והשפות, בכל מה שיכול להבדיל בינינו כתוצאה מחורבן בבל, עד כמה שאנחנו רוצים לעלות מעל לזה, "על כל פשעים תכסה אהבה" מה שנקרא, מתוך החיבור הגדול הזה ייצא לנו שכל אחד ואחד יתעלה בצורה נכונה בעוצמתו הרוחנית הפרטית.

אי אפשר מהזמן הזה והלאה, אתם תרגישו שכך עובדת המערכת, לא שבא לי פתאום לדאוג לכלי העולמי, אלא אי אפשר לגדל כל כלי פרטי אם לא מתוך דאגה לחיבור של כל הכלים הפרטיים האלה יחד לכללי. המטרה הכללית להיות מחוברים היא מחייבת ומייצבת נכון כל קבוצה, כל מדינה, נניח יש כמה קבוצות באיזו במדינה, לכך שיגדלו בצורה נכונה.

נגמרה התקופה של הכלי הפרטי שהוא אי שם גדל טוב, יפה ותו לא. לא יכול להיות. זה יכול להיות בנובוסיבירסק, שם בברלין, או בנאפולי, לא חשוב איפה שתגיד, כל קבוצה וקבוצה לא יכולה לגדול לבד אלא את כל התיקונים שלה, את כל ההתפתחות שלה, את כל ההתעוררות שלה, מהזמן האחרון והלאה, היא יכולה לקבל רק מתוך ההתעוררות של הכלי הכללי, זה יהיה מורגש יותר ויותר.

התקופה דורשת. לא חשבתי, אבל פתאום התגלה שחייבים כך לפעול.

תלמיד: אבל איך העזרה לקבוצה אחרת צריכה לבוא לידי ביטוי?

אלה כבר שאלות פרטיות שאתה כרגע שואל, איך אנחנו נתקשר זה לזה, איך נעזור זה לזה, איך נבקש עזרה זה מזה. על הדברים האלה אנחנו צריכים לדון ולסדר בינינו קשר וללמוד איך. זה נקרא שאנחנו מחיים את רשת אדם הראשון, ואז נרגיש עד כמה אנחנו תלויים, עד כמה חובתנו לדאוג זה לזה. כאן זו ממש עבודה חדשה.

אבל מתוך זה גם תרגיש שדווקא בצורה כזאת כל כלי וכלי פרטי גדל בצורה נכונה, באופי שלו, בפורמט שלו, בהשתתפות שלו. אתם תרגישו איך זה עובד, איך זה נושם, שאי אפשר אחרת. הייתה תקופה של עשיריות בודדות, קבוצות בודדות וזה נגמר. אני רואה בזה שלב מאוד חד, חדש ומיוחד. אנחנו נתחיל להרגיש, דרך המערכת הכללית הזאת, יותר את הכוח העליון שמחייה, מגוון ועובד כך איתנו בכל מיני צורות. זה שלב מאוד חשוב בהתקרבות לבורא, כי דווקא אותו מרגישים, את נוכחותו בכל הקבוצות.

לכן אני ממליץ להיות שייך. ודאי שאתם נשארים בעשיריות שלכם וגם בדאגות לכל הדברים שאנחנו עושים כאן בללמד, בלחדש את כל הקבוצות, הקמפוסים, כל מיני דברים, בזה אין ספק, אבל כל זה צריך להיות כחלק מהעבודה שלנו על הכלי הכללי, שהוא צריך להיות עכשיו כמערכת האדם שלה אנחנו דואגים, ואז יהיה לנו מובן שזה שלב גדול מאוד, חשוב בגילוי הבורא בכלי הכללי דווקא.

שאלה: אנחנו בעשירייה מאוד שמחים, ממש גילינו כמה דברים בכנס, זה היה כנס לכל דבר, היו סדנאות מאוד מאוד עמוקות, גילינו במיוחד מקום לתיקון, כמו שבעל הסולם אומר, "שמח אני ברשעים שמתגלים". ממש גילינו שהכלי האיטלקי הוא כל כך חם ורוצה חיבור אבל אין לו יכולת, זה מקום שצריך בו את הבורא, היה ממש מדהים לראות, וגם גילינו, בדיוק מה שאמרת, שבתוך העשירייה, דווקא כתוספת לכל הקיים יש איזה מקום מיוחד. היו כמה שאלות בסדנה ששאלת והרגשנו שאתה מדבר עלינו, על העשירייה שלנו, הרגשנו שהכלי האירופאי בתוכנו, ממש כמה חברים ציינו את זה בסדנה, היה מורגש שהעבודה עכשיו היא פשוט אותה עבודה שעשינו אבל עם תוספת של הרגשה כללית, משותפת אבל פנימית, היא בפנים. זו הרגשה מאוד מאוד חזקה.

כן, זה כמו ילד שמגלה פתאום שחוץ מהחדר שלו יש לו עוד דירה או חצר או עולם. דווקא אם נרגיש עד כמה זה הכלי שלנו, לא איטלקי, עולמי או משהו, חלקים מכדור הארץ, אלא זה הכלי שלנו, אז נראה עד כמה החושים שלנו הופכים להיות מסוגלים יותר לגלות את הבורא.

תלמיד: באמת הורגש הרצון המאוד חזק של החברים מאיטליה, בשיעור הראשון עם השאלות שהם שאלו על ההתחלה, נדהמתי מהשאלות, מהעומק ומהתשובות שהם הוציאו ממך.

כן. יש להם אולי פחות ידיעה בפרטים אבל בצורה כללית הם בסדר, הם איתנו.

תלמיד: זה מה שלי עשה הרגשה שזה כנס ולא איזה התאספות פרטית, היה זה שבאמת כל הכלי העולמי היה סביבם, כל הזמן בכל עולם חברים ישבו והיו איתם יחד בשיעורים, בסדנאות, כאילו עטפנו אותם. וזה מה שהפך את זה לכנס.

כן, זה מה שנתן גם הרבה כוח. אני לא חשבתי שאני אחזיק עם קבוצה פרטית כאילו.

תלמיד: אני חושב שגם מה שעוד חיזק שם את העניין הזה של הכנס, ונתן כוח אני חושב גם לקבוצה באיטליה, זה שבאו כמה חברים מאירופה, ואני חושב בהקשר הזה שהיה מאוד טוב, אם חברים מאירופה היו מגיעים לכאן לחגים, לפחות כמה חברים, לפחות אחד מכל מדינה. כי את הבורד הזה צריך להתחיל לרכז, צריך להתחיל לחבר, ואז שחברים יבואו לפה מי שיכול או שמדינות יתארגנו וישלחו איזה נציג שלהם שיהיה כאן במהלך החגים. אפילו אם זה לא אותו נציג, שיתחלף, אבל שישבו כאן ויהיו יחד איתנו בחגים, בדיוק כמו שהרוסים שולחים בחגים אז שיהיו גם נציגים מאירופה ויתחיל כאן להתכנס ממש בורד כתוצאה מזה שיש כינוס פנימי של חברים מאירופה, ליצור גרעין.

כן, אני בעד זה. מה שלא היה כל כך אולי בקבוצות של אירופה, בקבוצת איטליה בכל זאת היה מורגש שיש להם מנהל, מארגן, דואג, וזה שנים רבות שעוסק בזה וככה, כאילו לא רואים, אני לא כל כך ראיתי כביכול את העבודה שלו והקבוצה בינתיים מתפזרת ואין לה מקום והכול, אבל אנחנו רואים עד כמה שהעבודה הזאת בכל זאת חשובה מאוד, וזה מורגש שם בכל החברים והחברות שטיפול נמרץ, אפשר אפילו להגיד, נותן פירות. אולי חסר את זה גם לכל קבוצה.

תנסו להזמין אותם לחגים שלנו בהתאם. בזמן החגים אנחנו צריכים כשאנחנו מתאספים, שיהיה לנו הכול לקראת הכנס האירופאי. בעצם לא כל כך אירופאי, אני חושב שזה יהיה ממש בינלאומי, עולמי. צריכים גם לארגן את הכנס בבולגריה לאירופאים, הכרטיסים באירופה הרבה יותר זולים מכל מקום אחר שבעולם, אז צריכים להשתדל לעזור להם להגיע לבולגריה.

תלמיד: הכנס הזה השאיר רושם עז ובמיוחד השיעור האחרון הוא ממש הפך את הכול ויש מספר שאלות קונקרטיות.

השיעור האחרון היה על "הערבות".

שאלה: היה שיעור שנוגע למתנות ובשיעור הזה אנחנו ביררנו שלחשוב על הבורא זוהי המתנה, אז יוצא שאם אנחנו רוצים לתת מתנה, אנחנו צריכים להזכיר לחברים על הבורא, גם ביררנו שהחברים לא רוצים או לא יכולים לקבל מאיתנו מתנות וכאן השאלה, איך עכשיו כל הכלי העולמי שלנו, באיזה צורה אנחנו יכולים להעביר את הדאגה שלנו לאירופה, ואיך אירופה הייתה יכולה לקבל את הדאגה הזאת, את המתנה מצד הכלי העולמי?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות מכוונים לאירופה, אנחנו הגענו לשלב שישנם הרבה קבוצות והרבה בודדים, כמו שנכנסנו לבית מלון בקישינב ובעלת הבית אומרת, "אני מכירה אותך, אני לומדת ממך", עכשיו גם ישבנו באיזה מקום שם בשדה תעופה, מגיע אלי איזשהו בחור אלבני, שהוא לומד עברית, גר באיטליה ולומד איתנו ואפילו מראה לנו שאנחנו נמצאים בתוך המחשב שלו שם, כל מיני כאלה דברים, אנחנו לא יודעים עד כמה שאנחנו בעצם כך מוכרים.

אנחנו לא צריכים לדאוג כל כך לכנס אירופה, אולי לעורר את האירופאים להגיע לשם אבל בעצם הכנס צריך להיות ממש עולמי ובדאגה לכלי העולמי, ועד כמה שאנחנו מחיים את הכלי העולמי כולו מניו זילנד דרך צ'ילה, ויפן ודרום וצפון רוסיה או דרום וצפון אמריקה וכן הלאה, עד כמה שאנחנו מעוררים את כל הכלי הזה, אנחנו בזה מנענעים גם את כל אלו הבודדים, הנסתרים שנמצאים איתנו יחד בכל זאת בחיבור, אפילו שאנחנו לא מכירים אותם, אנחנו בזה מחיים את כולם.

זאת אומרת לא לשים דגש כל כך על אירופה, אירופה היא מרכז ההתפתחות העולמית, נכון, אבל אני רוצה שאתם תרגישו רק את הדברים, עד כמה שאנחנו רוצים להחיות כל הגוף כמו שלרופאים, יש גופה שהיא ככה שלא יודעים מה איתה, היא או לחיים או למוות, כמו שעכשיו אנחנו מדברים בזמני הסליחות, אז כך אנחנו אם מחיים את כל הגוף, אנחנו דווקא מחיים את הכוח הכללי שצריך להתעורר בכל הגוף וזה הבורא, זה כבר, זה לא פחות ולא יותר, ולא חלק מפה ולא חלק משם, זו כבר עבודה על המחיה הכללית, על החיים הכלליים, היא עבודה אחרת לגמרי, לכלל יש לו חוקים ועוצמה אחרת לגמרי.

לכן אני אומר שצריכים לעורר את כולם, לעזור לאירופאים, ללחוץ עליהם, למשוך אותם כמה שאפשר להפעיל, את הקופה לעזרה הדדית, אמנם שבאירופה טיסות עולות 20, 30 דולר, אז רק לעורר אותם. לא יודע אם עניתי על השאלה. אני רוצה רק דגש אחד לעשות, כמה שאנחנו נחשוב על הקבוצה הכללית, אנחנו בזה ניתן רוח וכוח לכל קבוצה פרטית, ככה זה עובד עכשיו, זה כבר השלב הבא שנכנסנו אליו.

שאלה: בזמן הכנס רשמנו שאלות ובימים הקרובים ננסה לשאול אותך את כל השאלות האלה שהצטברו, דווקא זה לגבי הבנייה של הכלי המשותף, והשאלה הראשונה היא, יש לנו משימה לחבר את כל הכלי העולמי לקבוצה אחת, לעשירייה אחת, השאלה איך להראות לכל הקבוצות בכלי העולמי שזוהי משימה שניתנה לנו מלמעלה והחשבון איתנו הוא דווקא כלפי הפתרון של הבעיה?

אם כל אחד מאיתנו יתחיל לקבל הרגשה, שחיבור של כל החברים שנמשכים לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח זה העיקר בשבילו, שבשביל זה הוא קיים בעולם הזה כרגע, עכשיו, בצורה כמו שהוא קיים, אז בזה בעצם הוא יבצע את משימתו, למה נולד והתפתח והגיע לנקודה הזאת, למקום הזה. סך הכול הדאגה שלנו שכל החברים שלנו, כל האנשים שנמשכים לבורא יתאחדו ויתחברו ברצון אחד, בנטייה אחת כלפי הבורא לגלות מקום שיתגלה, שיקבל תענוג מאיתנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אז לעורר בהתאם לזה את הכלי, לאסוף קטעים, לקרוא, לדון בהם, עד כמה שאנחנו יכולים להיות בנטייה הזאת אחד, אם אנחנו נעשה את זה בקנה מידה העולמי, זאת אומרת מבטלים את העניין של העולם הזה, זמן, תנועה, מקום, שפות, כל הדברים האלה חוזרים להיות ככלי אחד, כמה שאפשר ככלי, הכי קרובים למערכת האדם שכלנו נמשכים להיות משענת נכונה לגילוי הבורא, זה מה שאנחנו צריכים, להרגיש את זה בכנס הקרוב זו העבודה שלנו. באיטליה אנחנו רק עשינו את זה כאיזשהו חלק בהכנה לזה, אחריות קצת אבל אם כמו מה שאני עכשיו אומר, אנחנו נשתדל לפתח ולהביא את זה לכנס זה יהיה משהו שלא חווינו אף פעם.

שאלה: למה ההשקעה של עשירייה מסוימת בבנייה של הכלי המשותף הזה, עוזרת דווקא לאותה הקבוצה, עשירייה, לא ליפול מהכלי המשותף הזה שנקרא בני ברוך?

אם אנחנו נגיד נמצאים באיזו עשירייה, אני נגיד נמצא באיזושהי עשירייה והעשירייה הזאת מרגישה שהיא מאוד חלשה, האמצעי לצאת מהבעיה הוא ששוכחים מעצמנו, ודואגים איך אנחנו משפיעים לכולם, איך אנחנו מעוררים את כולם, זה ידוע לנו כבר, אנחנו כבר עשינו את זה, אני חושב שכל עשירייה וכל אדם ואדם כמה פעמים.

זה תמיד ככה, כמו במשפחה, שיש חס ושלום ילדים חולים או שמשהו לא בסדר, ההורים שוכחים מעצמם ודואגים לצרה הכללית, למשפחה הכללית ואז הכול מסתדר, ככה זה עובד וזה לא בגלל ששוכחים או יש כאן איזה מין מאמץ, זה מאמץ מפני שאתה מתנתק מעצמך ומטפל במשהו יותר ממך, למעלה ממך, לכן כל קבוצה וקבוצה שהיא רוצה להיטיב לעצמה ההטבה יכולה להיות רק בזה שהיא מעלה את עצמה לחיזוק של הכלי הכללי.

תלמיד: מה שאמרת עכשיו בנוגע לקבוצה, ככל הנראה זה צריך להגיע כתוצאה מהעבודה המשותפת בינינו. והשאלה היא, איך אני יכול להיות ערב או הקבוצה שלנו יכולה להיות ערבה, עבור אלה שאנחנו לא מכירים בכלל?

זה עוד יותר בולט, עד כמה שאני מתנתק מעצמי ונמסר למישהו שאני אפילו לא מכיר במסגרת העולם הזה דרך מקום, שפה, עבודה משותפת, זה עוד יותר בולט. זה עוד יותר קרוב לבורא. עד כמה שאני מטפל בקבוצות, באנשים, בתופעות שהם רחוקות ממני, לא נמצאות בשדה הרגשה שלי, זה יותר קרוב לבורא. זה נראה לי שאני מטפל בקבוצות, באנשים, אך אני מטפל בהתקרבות אליו, בכמה להשפיע לו.

שאלה: אם כתוצאה מהעבודה הזאת בבניה של הכלי העולמי המשותף שלנו, אנחנו נגלה שאיזו קבוצה לא רוצה, או בינתיים לא מוכנה להשתתף בפעולה המשותפת הזאת. האם אנחנו יכולים או צריכים להשפיע עליה, להעביר לה את האהבה שלנו באיזו צורה, או שעלינו פשוט לחכות?

אנחנו צריכים להשאיר את עצמינו כלפי הקבוצה הזאת, כמוכנים לקבל את הפניה שלהם אם ירצו, מתי שהם ירצו. אנחנו לא לוחצים עליהם, אלא נמצאים במצב של הזמנה קבועה, שהמקום שלהם בלבנו נשאר ואף אחד לא ממלא אותו, ואנחנו מצפים שיבואו. זה מצד אחד. ומצד שני, יש לנו בזה סיבה לפנות לבורא ולבקש ממנו את העבודה, שהבורא יעזור לנו לעורר אותם החברים, ושכולנו נתחבר יחד.

זאת אומרת, למה הקבוצה הזאת לא רוצה להיות קשורה אלינו נגיד באיזה סיבה? לא חשובות הסיבות, זה הבורא עשה את זה בכוונה, שאנחנו כך נעשה. תמיד להעביר את העסקים שלנו דרך הבורא. הוא הסיבה, ודרכו תבוא התוצאה, ואנחנו באמצע.

תלמיד: שלום רב, רצינו לספר שבמקביל לכנס איטליה שהיו פה חברים, היה גם כנס מאוד גדול ריטריט של קב יו, במשך שלושה ימים, שאורגן על ידי המחלקה לאנגלית ונוהל על ידי החבר זוהר, עם השתתפות של צוות מרצים גדול מצפון אמריקה. היו בכנס הזה כמעט תשעים תלמידים חדשים מקב יו, שחלקם אנשים שפשוט הגיעו כי חבר הביא אותם, וממש בפעם הראשונה נחשפו לקבלה. היו גם הרבה חברים מאירופה שטסו, מפולין, מהולנד, מספרד, מכל מיני מקומות בעולם, והם קיבלו את כל היסודות של העבודה הרוחנית וממש חוו פיזית את כל החיבור. האנשים שם עברו תהליך מדהים, ואנחנו ניתן לעוד שני חברים לספר.

במקביל לכל זה היה גם אימון, הדרכת מרצים של אנשי תוכן ומרצי קבלה בחדר ליד, עם עוד עשרים ושניים חברים וחברות מצפון אמריקה, וכל זה סביב כנס איטליה עם חברים שמקשיבים לשיעורים בלילה, בין ארוחת ערב לארוחת בוקר. אז כל הדבר הזה קרה, ובאמת הרגשה שאנחנו כאילו כלי אחד שמתקדם בצעדי ענק. כי אני חייב להגיד שתוך שעתיים מרגע שהתחלנו את הכנס אצלנו, האנשים שם באיטליה כבר היו במדרגה אחרת לגמרי מהשנה שעברה. זאת אומרת, הורגש שאנחנו עובדים ברמה אחרת לגמרי. ואת השאר החברים יספרו.

תלמיד: ולהוסיף שכל מי שלקח חלק בזה, החברים, המרצים, המארגנים, החברים שגרמו ועזרו לכנס הזה לקרות, היה בניהם איזה קשר, כאילו איזו סינרגיה. מה שהיה מדהים זה שבמקביל היה את הכנס האדיר באיטליה, אמנם רובנו לא יכולנו להקשיב לכנס, אבל כל הזמן קיבלנו עדכונים.

החברים מניו יורק שנשארו בברוקלין במרכז, שלחו עדכונים אחרי כל שיעור, הם שלחו גם סיכום של כל שיעור ממה שהם שמעו, כל דבר שנתן להם התפעלות, והמידע הזה פורסם לכל יתר החברים בצוות שהיו בכנס של הצעירים, וזה נתן לנו המון כוח, ויצר איזה דבק בינינו שממש הורגש על ידי התלמידים.

רבים מהתלמידים עדיין לא היו חברים בקב יו, הם הוזמנו על ידי חבר מביא חבר, שפשוט חבר הביא אותם לאיזה סופשבוע בטבע, ועד לאותו הרגע הם לא שמעו שום דבר על חכמת הקבלה. הם הגיעו למפגש הזה, והם פשוט דיברו על כמה נפלא הידע הזה, החכמה שאנחנו מקבלים. אבל מה שבמיוחד נתן להם התפעלות, זה לראות אותנו המרצים עובדים יחד. היינו עולים על הבמה והינו מדברים כאיש אחד. חבר אחד היה מתחיל, החבר השני היה ממשיך. וכך לא רק שהם קיבלו את המדרגה העליונה שרצינו להעביר, אלא הם בעיקר קיבלו דוגמה איך לחיות חיים של מקובל, איך לדאוג לאחר. זה באמת היה ההישג, או הדבר הטוב ביותר שהם היו יכולים לקבל.

תלמיד: חבר מוסיף שבאו עשרה אנשים מאירופה, ואני אגיד שלוש התרשמויות בקצרה. דבר ראשון, צריך להבין את הגדלות והמסירות של החברים שלנו פה, עד כמה זה קשה פיזית התנאים האלה לנסות להידבק כל הזמן לישראל, לכלי העולמי, ועדיין לנסות לייצר פה סביבה רוחנית מתאימה לאמריקאים. זה פשוט לראות את גדלות החברים כל רגע מחדש.

הדבר השני, זה שממש נבנתה פה מערכת שמאפשרת לאנשים בארצות הברית לעבור תהליך שמכניס אותם לעשיריות, והעשיריות האלה לאט לאט לומדות להיצמד אלינו בישראל ולרב, וזה מאוד יפה לראות את זה.

והדבר השלישי שגם הורגש שיש איזו קפיצת מדרגה עכשיו, איזו הזדמנות חמישים, שישים, שבעים אמריקאים כבר מתחילים להיות ממש צמודים אלינו. אני באופן אישי התרשמתי שממש בשעה הקרובה נראה איזו מסה מאוד גדולה של חברים מפה שלוקחים יותר אחריות, ורואים אותם יותר. ואז אני באמת חושב שדווקא לכלי האמריקאי יהיה הרבה מאוד מה לתת לכלי העולמי. אז באמת כולם בהתפעלות שיא, ותודה.

כן, אני מאוד מקווה שגם אותו חלק היבשה יצטרף אלינו, גם רגשית, גם בכל ההפעלות שלנו, אמנם שזה מאוד קשה להם. מאוד קשה להם. אבל איכשהו נמצא את הפתרון שהבורא לא מן הסתם חלק את הזמנים, וקבע את המרחקים בינינו כך. נקווה שפתאום אנחנו נרגיש שאנחנו חיים בכל זאת כל הזמן בדאגה אחת, ברצון אחד. ואז עניין של זמן, תנועה, מקום, הם לא כל כך ירחיקו בינינו.

מה שהיה לי מאוד יפה להרגיש, זה שבאו חברים מקבוצת איטליה, לקחו אותי ואת מושי בצד, וסיפרו עד כמה שהם מעריכים את ההשקעה של האדם שמטפל בהם. זה היה ממש מכל הלב, מדאגה והבנה שבלי אדם כזה שכל הזמן נמצא איתם בקשר, ובקשר בלב ובמוח ובכל ההתארגנות, הם מרגישים שזה ממש חבל הטבור שלהם אתנו. אמנם שכאילו הם קרובים לפי המרחק, לפי הזמנים, כי סך הכול זה הבדל של שעה. הרגשתי את זה מאוד חזק. הקבוצה עצמה הרגישה כמה שהאדם שמטפל בה, הוא המקשר אותה עם המרכז העולמי "בני ברוך". זה חשוב.

מהאמריקאים עדיין לא שמעתי דבר כזה. נשמע אולי.

טוב. אבל מתקדמים.

תלמיד: אתמול ביום ראשון באיטליה היו סדנאות, והחברים סכמו כל מיני דברים ביניהם. וכמו ששמעתי, הם סכמו על שני דברים שצריך להתרכז בהם אחרי הכנס. אחד, השתתפות מקסימלית בשיעורי הבוקר. שניים. שכמה שיותר חברים יגיעו לבולגריה.

כן. אני מאוד מקווה שכך זה יהיה. אנחנו נחזיק אותם, ובכלל את כל אירופה. היום יש לנו ישיבה על זה, ואנחנו נדאג, ובכלל כל אחד צריך לחשוב איך אנחנו מעוררים את כל האירופאים. כל מי שגר שם, לא חשוב, אפילו שאף פעם לא הזדהה שהוא נמצא אתנו בקשר, שירשם ויגיע לכנס בולגריה. ושם אנחנו כבר נראה את הקבוצה האירופאית שלנו, שזה החלק החשוב מכל הכלי העולמי.

נקווה מאוד שכבר בהתארגנות כזאת נתחיל להרגיש בצורה יותר ברורה, איך שהבורא מטפל בנו. יכול להיות שמתוך זה נרגיש גם את הפקודה הבאה, לא להתאסף ככלי אירופאי או ככלי עולמי, אלא כמשהו יותר פנימי. איך להעלות את הכלי הזה מהתארגנות הכללית לדרגה הרוחנית. לזה אני מצפה. זה יכול לקרות אפילו בכנס הקרוב.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שההפצה היא כחלק מהדאגה לכלי העולמי. בהקשר למ"ק אונליין, איך הפעולה של ההפצה קשורה לדאגה לכלי העולמי?

על ידי ההפצה אנחנו מחיים את הכלי העולמי. מביאים אנשים חדשים. כך גם בגוף שלנו, אתה יודע כמה חלקים מהעור שלנו אנחנו מאבדים תוך שנה, כמה קילו של קליפות מהעור? ככה זה בכל האיברים הפנימיים. הכול יוצא מהגוף כפסולת, ואנחנו צריכים להחיות אותם, לחדש אותם. זה כל העניין של חילוף החומרים.

כך אנחנו צריכים לעשות עם החדשים. אם אנחנו לא נדאג לחדשים, אז יהיה גרוע מאוד. כמו שפעם עשו בפיטר, היה חבר שיסד את קבוצת פיטר, ואת קבוצת קייב, אז אנחנו צריכים אותו ועוד כמוהו שיחיו שוב ושוב את העניין הזה, ויפתחו יותר ויותר קבוצות. אם יש לכם כאלו, צריכים להשקיע בהם, ולעשות.

שאלה: צריך ללמוד איך לתת עזרה לקבוצה אחרת, זה סוג חדש של עבודה. איך להתחיל ללמוד את הסוג העבודה החדש הזה? יש רצון, אבל ממה להתחיל? איך לדאוג לאחרים?

לי יש תשובה אחת, אני לא יודע. קודם כל, באף מקום לא כתוב על זה. אבל מהעיקרון של "כלל ופרט שווים", אתה יכול ללמוד שכמו שאתה רוצה לעזור לחבר שלך, כך קבוצה יכולה לעזור לקבוצה אחרת. תתחילו בכל מיני דברים, העיקר להתחשב, כתוב "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.". אז תנסה להרגיש שהקבוצה שלך נמצאת במקום הקבוצה שאתם רוצים לעזור לה, מה הייתם מרגישים, ובמה הייתם רוצים שיעזרו לכם? כרגיל, אין כאן שום דבר חדש. זה דבר אחד.

דבר שני, כשאנחנו בכל זאת עושים דברים כאלה, צריכים להתייעץ עם המרכז, כי יש אחראים על אזורים, ויש אחראים על יבשות. אנחנו צריכים לפנות אליהם ולשאול, האם זה בסדר או לא בסדר? מותר לנו להיכנס לזה או לא? כי מי יודע איזה תוכניות חיצוניות יש או מה קורה שם באמת. צריך לעשות את זה בעדינות.

ותמיד צריכים, בכל זאת, להיות בנטייה איך אנחנו מחזקים את הקשר בינינו. רק איך לחזק את הקשר בינינו. ושלא יהיה בלגן, שלא נבלבל אחד את השני, ונעסיק אחד את השני בשטויות. צריכים עוד ללמוד את זה.

אבל זה השלב, פתאום עלינו לדרגת קשר בין הקבוצות בעולם. ואתם תראו עד כמה שדווקא על ידי זה, הדרגה הקודמת, שבתוך הקבוצה, ובתוך המדינה, הדברים האלה יתחזקו. כי תמיד זה ככה. הדרגה הבאה מחזקת את הדרגה הקודמת כך מבינים מה היה בדרגה הקודמת. כך זה גם בחיים שלנו, אחרי שעוברות כמה שנים, אני מבין מה קרה לי קודם.

שאלה: באמת יש רגשות מעורבים כתוצאה מהכנס הזה באיטליה. מצד אחד ראינו הרבה חברים בוערים, משתוקקים. מצד שני, ראינו שחלק מגיעים רק פעמיים בשבוע. אולי אלה חדשים. האם כדאי לנו להתארגן מחדש כלפי שיעור הבוקר כדי לעורר את כולם? מה אפשר לעשות? איך הבורד יכול להיות מורכב מאנשים שכל הזמן משתתפים בשיעורי הבוקר, ושאנחנו רואים את זה?

אני לא יודע. אני עוד לא מרגיש, עוד לא קבלתי הרגשה מה צריכים לשנות. המגמה ברורה, אנחנו צריכים להיות יותר מקושרים, להפעיל את הקשרים שלנו סביב כדור הארץ. הרגשה כזאת נמצאת, והיא דורשת מימוש. בנוסף, אין לי ידיעות כל כך ברורות איך עושים את זה. יש לי רק ידיעה והרגשה מאוד ברורה שמתוך זה כל הקבוצות שלנו בצורה פרטית יתחזקו. בכל מדינות, בכל הקבוצות, בכל קבוצה וקבוצה בפרט. זה הכול.

זה כמו שאנחנו רוצים להפעיל את גוף האדם. אם אתה מחייה את גוף האדם, כל האברים שלו מתחילים בהתאם לפעול בצורה אחרת מאשר כל אבר ואבר בפני עצמו. כי עיקר החיות של הגוף היא הקשר בין האברים. ולכן, דווקא בקשר בין הקבוצות, בין המדינות, מעל השפות, מעל כל שבירת בבל שיש בנו, בזה אנחנו מתחילים להרגיש את מבנה האדם ובו את הבורא.

אלה כבר תיקונים חדשים שעוד לא היו בעולם אף פעם. היו קבוצות, גדולות, קטנות. שנמצאו בהתנגשות ביניהן, בהתחברות ביניהן, גם כך וגם כך. אבל מה שאנחנו משתדלים לעשות עכשיו לא היה אף פעם. זה באמת העניין של הדור האחרון. ומכאן אני חושב שיתגלו בנו באמת תופעות שיכולות להתגלות רק במערכת הכללית.

שאלה: האם החברים שלנו יוכלו בכנס בבולגריה ליצור שדה עוצמתי של אהבה, ואיך אלו שלא יוכלו פיזית להיות שם, יכולים לעזור לחברים שלנו ליצור את שדה האהבה הזה? והעיקר, איך נוכל לבנות את שדה האהבה הזה כולנו יחד?

אני חושב שדווקא יחד, ודווקא החברים האלה שמכל מיני סיבות שלא תלויות בהם לא יכולים להיות יחד אתנו, אבל רגשית יהיו יחד אתנו, איתם נוכל להגיע למצב שאנחנו מחיים את הכלי הכללי שלנו, ועל יד זה כולנו נעלה בדרגת הבריאות הגשמית והרוחנית.

מתוך זה אתם תרגישו עד כמה כל העולם, וזה יהיה מאוד מעניין, מתחיל לקבל איזה שינויים. איזה חוסר שקט. איזו תנועה, מחשבות. יתגלו כל מיני דיבורים, כל מיני נטיות בתוך האנושות. כי זה כמו אדם שישן ופתאום מתעורר ומתחיל לקבל שאלות, מי אני? מה אני? איפה אני? בשביל מה, ולמה, ואיך?

זה מה שאנחנו נרגיש בכל האנושות, בהתאם לכמה שאנחנו עכשיו נתחיל להחיות את הכלי העולמי שלנו, כדי שהוא יתחיל לקבל זרימה של מחשבות ורצונות של איחוד, של חיבור, של קשר עם הא-לוהות. אתם תראו, העולם יקבל מזה חוסר שקט רוחני בכל מיני צורות.

אני מאוד מקווה שאנחנו נזהה את זה, שנרגיש את זה, שנתחיל לראות שככול שאנחנו פועלים, ובהתאם לזה אנחנו מפעילים את עצמנו בקשר עם העליון, ודרך זה אנחנו מפעילים את עצמנו מהעליון כלפי התחתון, ונעשים ממש כצינור כלפי האנושות. אנחנו צריכים להבין את זה ולהתכונן לזה, זה צריך להיות בכוונה שלנו, בלי זה לא נוכל לעשות בינינו שום חיבור נכון. אם אנחנו לא מתכוונים להפעיל את האנושות לכיוון של איחוד וחיבור בבורא. אלה בעצם הקווים שעליהם אנחנו צריכים לפעול.

שאלה: במהלך הכנס גרמת לנו להתאהב מחדש בעשירייה הפיזית שאיתה ישבנו, האם אפשר להתאהב באותה מידה גם בעשירייה הוירטואלית, שאיתה אני עכשיו נמצא בזמן השיעור?

הכול לפניכם, יש לכם לב חם, יש לכם מדינה מיוחדת, לתפארת, באמת מקום מאוד יפה בכלי האירופאי ובכל העולם. הבורא נותן לכם קשר מיוחד אלינו, למרכז הכלי רוחני העולמי, אז הכול תלוי בכם. כל מה שתרצו אנחנו נעשה, מה שתרצו. יש לכם שם מנהלים שמאוד משתוקקים לעבודה, יש כאן חבר שדואג לכם, אז קדימה, רק לחזק את הקשר. באיזו צורה, אני לא יודע, אני סומך על כל החברים שאני עכשיו רואה על המסך לפני, תצליחו, ואני מוכן להיות איתכם בקשר.

אני וכל החברים מישראל שהיו איתי בכנס, קיבלנו רושם מאוד יפה מהקבוצה שלכם, מאוד יפה, אני מאוד שמח שכך נפלה לנו ההזדמנות להיות בקבוצת איטליה לפני הכנס בבולגריה. זה היה מתוכנן מזמן ומראש וכאילו ללא שום קשר, אבל הבורא מסדר כך את זה למעלה מהשכל שלנו.

שאלה: כמובן שאין ספק שזאת הקבוצה הכי חזקה, ובאמת צריכים עכשיו ביחד לחשוב איך לפתח עוד כאלו קבוצות חזקות בכל העולם.

אנחנו בבורד קיבלנו כמה נושאים שאנחנו צריכים לברר. וודאי שזאת עבודה שלנו, כי מתוך הבירור והמאמץ אנחנו נגיע למשהו. אבל בכל זאת רציתי לשאול כי אולי יש לך כיוון שאתה יכול להמליץ. יהיו שלושה נושאים שאנחנו נדון בישיבה הקרובה. קודם כל נשים, אמרת שגם נשים צריכות להצטרף.

אני חושב שהשתתפות נשים בניהול, באספות, בהחלטות, זו חובה. גם בכנס איטליה היו נשים יותר מגברים, אמנם היו שבע עשיריות של נשים ושש של גברים, אבל באמת הנשים חזקות, טובות, מוכנות, עם הרבה רצון.

תלמיד: כנראה שאתה מתכוון לחלק הארגוני.

אני מתכוון לארגון, להפעלה, לכל הפעולות שלנו. כי לכל קבוצה או לנו בכלל יש הרבה משימות.

תלמיד: מה שבלבל אותנו זה שאמרת שכל מה שיש לכם בעשירייה אחת פרטית, אתם צריכים עכשיו לראות את זה בעשירייה אחת כללית של הכלי העולמי. אז פשוט בעשירייה הפרטית אין לנו נשים, ואם כל מה שיש לנו בעשירייה הפרטית נרצה לעשות בעשירייה האחת הזאת, פה יש קושי.

זה אם אתה מדבר על עבודה רוחנית בלבד, לא ארגונית. כי בארגונית וודאי שאתה בלי נשים לא יכול. אני חושב שיש לך כאן נשים שעובדות איתך בארגון יותר מגברים, בכל מיני הפעלות למיניהן.

תלמיד: ברור, אני שואל על עבודה בחיבור שלנו.

בחיבור שלנו זה צריך להיות לחוד, חלק גברי וחלק נשי. אלא במה יש לך להתערבב, אני לא יודע.

תלמיד: יוצא שהבורד הוא יותר אדמיניסטרטיבי ארגוני. כי אם לא, מה החלק של נשים בו? אם זה ארגוני, זה ברור.

אני שואל כך, הבורד הזה מה הוא צריך לעשות, הוא צריך להפעיל את הקהל? הקהל הזה כולל גם נשים גם גברים?

תלמיד: כן, כמובן.

אז גם בבורד צריך להיות כך, אחרת אתה לא תבין, לא תקבל פידבק, העבודה לא תהייה שלמה.

תלמיד: עוד שאלה, הרבה אנשים רוצים להצטרף לבורד, עשרות, אולי מאות, איך אפשר להתנהל?

לפי התפקיד של הבורד כך אתה בוחר, או שיהיה מישהו שהוא ינהל את הבורד, אבל לא שסתם רוצים להצטרף. הם רוצים להצטרף כי הם רוצים לעזור, או רוצים להשתתף סתם? האם יש להם יכולת לנהל, להיות משהו או לא? סתם ראש ממשלה אני חושב שכל אחד רוצה להיות, השאלה האם מסוגל? אני לא יודע. מה זה שרוצים? זה דבר אחד. חוץ מזה אני לא שייך לזה, אתם צריכים לברר ולעשות את הבירור הזה מהר. אני חושב שזו העבודה העיקרית שצריכה להיות עכשיו עד כנס בולגריה.

שאלה: ונושא שלישי, איך לחזק את הקשר?

קשר בין מי למי?

תלמיד: בין כל העשיריות בכלי העולמי. על ידי מה, מה הביטוי כדי שנגיע להרגשה של עשרה?

קודם כל אנחנו צריכים ללמוד כאן עד כמה השלב הבא שלנו בלקרב כל אחד בצורה פרטית, כל עשירייה בצורה פרטית, כל מדינה בצורה פרטית, וכל הכלי העולמי כולו, זה עכשיו זה תלוי בזה. ובעיקר עד כמה אנחנו דואגים לחבר את כולם יחד כנושא שבו יתגלה הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. זה הנושא שאנחנו צריכים עכשיו לדון בו, לברר ולחשוב ולהיות שם במוח ובלב שלנו, איך אנחנו מחברים את עצמנו בכל העולם למעלה מכל ההבדלים לכלי אחד ולשמח את הבורא בזה.

שאלה: האם אתה יכול עוד הפעם לתאר, להגיד, מה האיזון, המינון הנכון בין עבודה בתוך העשירייה לבין עבודה עם הכלי הכללי, איך משתלבים שניהם ביחד בצורה המוצלחת ביותר?

אני מבין שעדיין קשה לראות מעשירייה עד כמה אנחנו יכולים לעבוד למען הכלי הכללי העולמי. אבל אנחנו צריכים להתחיל להסתובב לזה, לקבל את הכיוון הזה, שלא יכולה להיות עבודה נכונה בעשירייה אם אנחנו לא משתלבים בכל הכלי העולמי. פשוט, כמו שילד קטן הוא גדל ועכשיו הוא צריך להיכנס לקבוצה, שזה נגיד פעוטון, גן ילדים, ואחר כך לבית ספר ואחר כך לעוד משהו ולעוד משהו. אנחנו עכשיו צריכים להתחיל למשש, לקבל הרגשות מה זה נקרא להיות קשורים לאחרים מתוך עשירייה. זה יעורר בנו בחזרה, בפידבק בתוך עשירייה, בדיקה, ביקורת, מי אנחנו, כמה אנחנו קשורים בתוך עשירייה, איפה אנחנו במחשבה אחת, ברצון אחד, איפה בתוך העשירייה מערכת העצבים שלנו, איפה המוח שלנו, איפה ההחלטות שלנו, כמו אדם אחד. ואז נדע יותר נכון איך לפנות מחוצה לנו.

זאת אומרת דווקא זה שאנחנו עכשיו אומרים שחייבים לפנות מחוצה לנו, זה יעזור לנו להיות יותר מהודקים בפנים, בתוך העשירייה ולהבין מי אנחנו, מה האופי שלנו, מה הכיוון וכן הלאה. זאת התקופה, שעל ידי שנותנים לך עבודה חיצונה מסדרים אותך פנימה יותר.

שאלה: כשאתה נותן חשיבות לנושא כזה יש הרבה יוזמות בכלי העולמי ומצד שני אמרת להיזהר לא לבלבל את עצמנו לכיוונים שלא יביאו לנו תועלת. אם אתה יכול לתת איזה נקודות איך לא לבלבל את עצמנו. אם מישהו רוצה לצאת באיזו יוזמה מה הדרך הנכונה, מה יכולה להיות יוזמה יותר טובה או פחות טובה?

זה נושא שרק אחר כך רק נדאג לו כשאנחנו נתאמץ במבנה המערכת הזאת, איך החלקים שלה קשורים זה לזה. כי כל חלק וחלק הוא גם אוניברסלי, אין פחות מעשר, וכל החלקים איך שהם קשורים ובאיזה צורות הם מתקשרים, כי בסך הכול הם גם עשר, ואיזו עבודה שם זורמת בין זה לזה. כי מתוך זה, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מתוך זה שאתה לומד איך הבורא עשה את זה, למה עשה, איזה קשרים יש לנו בינינו, בין הקבוצות, למה הוא כל כך שונה ולמה הוא כל כך שונה ואותו אני בכלל לא מבין וההוא מפריע לי וכן הלאה, מתוך זה אתה תתחיל לראות סך הכול את משחק הבורא איתך. שכל הכלי העולמי הזה זה מה שהבורא נתן לך, שדרך זה הוא מדבר איתך, ואז הוא עושה לך כל מיני כאלו וכאלו תרגילים וסימנים, ודרך זה אתה עונה לו. אין שפה אחרת, רק בצורה כזאת שאתה תתחיל לחיות את זה.

ואז יש לפניך מתקן, סטנד כזה, שעליו אתה עושה את התיקונים. בעצם אתה מתקן את עצמך, אבל כשאתה רואה את הכלי השבור הזה, אתה מבין שזה אתה אבל בצורה שהוציאו ממך את כל הפנימיות שלך החוצה, ואז אתה רואה את העולם, את כל הקבוצות, יבשות, בבל השבורה והכול, וזה סך הכול אני. ואיך אז אני מסדר את עצמי, ואיך אני מעדכן, מחבר את כל החלקים האלה עד שתיראה לי עבודת הבורא השלמה. כל שלב ושלב הוא רק לפי הסיסמא "ה' א-לוהינו, ה' אחד", שאתה עוד אחד ועוד אחד, ועוד ועוד, מחבר את כולם למטרה אחת.

זה נפלא, אתה תראה עד כמה. וכל פעם אתה מרגיש שאתה מוסיף עוד חתיכה למוח, עוד חתיכה ללב, שאתה ממש עם זה מתרחב, גדל, נכלל מכל הכלי, מכל העולם, כמו שכתוב "האדם הוא עולם קטן". זה עכשיו ממש שלב שאנחנו נכנסים בו, זה כבר לא עשירייה שאתה היית כמו בגן ילדים, זאת עבודה רצינית.

תלמיד: לגבי הצוות שצריך להוביל כזה תהליך של התבוננות פנימית, תיקון פנימי.

כשאתם שואלים אותי על צוות, אני מרים ידיים, אני לא יודע, אני לא מכיר את הצוותים שלכם. על זה לפעמים המנהל צועק עליי, כשאני לפעמים אומר ככה לעשות, ככה לעשות, ככה וככה, הוא אומר, את זה כבר יש, זה כבר כך מזמן, מה אתה קופץ. אני לא מכיר, אני לא יודע.

תלמיד: אפשר להגדיר את הצוות בכמה מילים כקבוצת חברים וותיקים שדואגים כל הזמן לחשיבות המטרה בכלי? הם דואגים שכל הזמן תבער האש של חשיבות המטרה בכלי, אם יש עניינים הם גם מגיבים להם, אבל בעיקר זה. עכשיו שהגדת את חשיבות המטרה כדאגה לחיבור בכלי הכללי ומצד שני אתה ענית לי קודם על איזה תהליך התבוננות פנימית של להצדיק את הכול לנקודה אחת, לחבר את הכול לאין עוד מלבדו, האם באותה רמה אותם צוותים צריכים להוביל התבוננות כזאת ברמה של כל הכלי?

וודאי שיהיו אנשים שידאגו לזה יותר, הכול תלוי בטבע האדם. יש כאלה שדואגים לדברים טכניים, לא קיבלו לפי מבנה הנשמה שלהם [יכולת] לדאוג למשהו אחר. הבורא סידר להם דאגה כזאת, ובלי העבודה שלהם אנחנו לא יכולים, אם לא יהיה עכשיו מיזוג אתה תוכל לעשות כאן משהו? כלום, זה ינתק אותך, "אם אין קמח אין תורה". לכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים עכשיו עוד שכבת אנשים, עוד קבוצת אנשים שהם ידאגו לכל מיני הפעלות של הכלי העולמי. ושהם דווקא, ברמה שלהם של הכלי העולמי, ידאגו לזה בצורה אדמיניסטרטיבית יחד. זה כמו בורד עולמי, לא כולם צריכים לעסוק בו, אבל אלו שיש להם נטייה ויכולת כן. מי הם? אני לא יודע, יכול להיות שהחבר טוב כדי לעשות פעולות בים המלח ואילת ולא טוב כדי לעשות פעולות בין אוסטרליה לאמריקה, נניח, למרות שהוא מכיר גם את זה וגם את זה. צריכים לראות.

על זה אתה שואל? אני לא יודע איך לבנות בורד כזה.

שאלה: לא כלפי הבורד כל כך אלא מה היית רוצה לראות. הבורד הזה נמצא, אנשים נמצאים, אולי מה שאנחנו מחפשים זה יותר את הכיוון במה להתמקד כפעולות שיביאו לתוצאה הזאת.

בחיבור. אם אתה שואל אותי, פנימית, בפנים, אני חי חיבור אחד. לכן יש לי גם בעיה עם השפות, עם כל מיני דברים להבין את זה ואת זה, אני חי יותר את האיחוד, זה מה שמחזיק אותי ומעורר אותי ומתוכו אני מסתכל על השוני שישנו בין כולם ואני לא מבין את השוני הזה כל כך. לפי הטבע [שלי] זה כך. אני לא יודע איך לארגן את זה.

תלמיד: אולי לא איך לארגן אבל מבחינת הכיוון של להתעסק באיחוד הזה, האם להתעסק בזה שיש איזו אחדות אחת שכולנו חלק ממנה זה יהיה כיוון נכון?

כן. קבוצת האנשים שהיא תעסוק בחיבור של כולם היא צריכה לחיות, לחוות, להרגיש לב אחד, מנגנון שעובד כאחד, נפעל ממקום אחד, מרצון אחד, למטרה אחת, הכול כאחד, הם צריכים כך להרגיש את עצמם. אם ישנם אנשים עם הרגשה כזאת ברורה, לא סתם שכל אלא הרגשה, שיש אצלם את זה לפי שורש הנשמה, אז אותם צריכים כמה שיותר לאסוף ולהכתיר אותם לעבודה הזאת.

תלמיד: יש חברים כאלה, אפשר להגיד בלב מלא.

לפי הנטייה אתם יכולים לאתר אותם. זה לא סתם לפי רצון, זה לפי נטיית הלב בצורה כזאת פנימית.

תלמיד: אני מנסה להבין במה הבורד הזה מוסיף למה שקיים היום בכלי.

אני לא יודע מה קיים היום, אני רק אומר על מה שצריך להיות. אם זה כבר קיים, יופי.

תלמיד: אז מה צריך להיות?

צריכה להיות קבוצת אנשים שהיא דואגת, מסוגלת לדאוג בכל מיני רמות להתארגנות הכלי העולמי שלנו להיות כעשירייה אחת.

תלמיד: מה זה לארגן את הכלי העולמי?

שיהיו כולם בדאגה אחת, במטרה אחת, בהתעוררות אחת, בהדדיות בזה, שהם יבינו שרק הנטייה פנימית בקשר ביניהם לצומת אחת שהם כולם נמשכים אליה לשם כל התוצאות מהמאמצים ומשם כל הפקודות למה שצריך לעשות. זאת קבוצה שצריכה להיות כשומרים סביב הצומת הזאת, יש צומת והם כאילו שומרים סביב הצומת, דואגים עליה שהכול יכנס בה והכול יצא ממנה, הצומת הזאת היא הבורא, זה מה שאנחנו עושים.

תלמיד: הבורד הזה זה משהו שדואג לרוח בכלי העולמי?

ודאי, אבל הרוח היא לא רק רוח, רוח אתה לא יכול לעשות עם אתה לא מזיז משהו, אם אתה לא מנפנף, אתה צריך לתת עבודה, אתה צריך לעורר שאלות והכול. אם אני בא ואני עושה רוח מה אני עושה רוח? אני שואל, אני עונה, אני נכנס קצת עם עצבים, עם שירה, כל מיני דברים, זו עבודה. לא שהם בעצמם עושים את זה, שהם גם מוסיקאים, גם קריינים, אבל צריך לדעת איך לעשות זאת.

תלמיד: מי קהל היעד שעליו הבורד עובד?

קהל היעד של הבורד הוא מהקבוצות ומבודדים אם אין להם קבוצות שבכל האנושות. זה הקהל. הם מכוונים את עצמם רק לאלו שיש להם נקודה שבלב.

תלמיד: נקודה שבלב כאלה שעוקבים אחרינו בשיעורים או כל נקודה שבלב, מישהו שפעם בשבוע מגיע פעם בחודש?

גם פעם בחודש, אנחנו לא עוזבים אף אחד.

תלמיד: אז פה מתחיל הבלבול הכללי.

למה? אז בסדר לבורד הזה יש כמה רמות עבודה, יש לו שהוא משחרר את הידיעות, הפקודות הוא כותב יום יום איזה דעת תורה, שהוא מוציא סיכום מהשיעור אולי או משהו שאנחנו דברנו על זה, אנחנו נצטרך לדבר על זה כל יום כמה דקות. נקווה שזה יהיה כמה דקות ולא יותר. שהם מעבירים את זה לכולם, הם בונים מתוך זה את העבודה שלהם. בסך הכול הם מקבלים התרשמות ממה שאנחנו נמצאים בכל העולם, אתה רואה שאנחנו נמצאים עכשיו, אז יש לך כבר שאלה מניו יורק, מרחובות ומאיטליה ויהיו עוד אנשים. מתוך זה הם צריכים לעבוד, אני לא יודע בדיוק, אל תשאל אותי, אני כאן כבר לא נמצא בשטח שלי.

תלמיד: בסדר זה לא ברור מאיפה להתחיל. כי היום אם אתה מסתכל יש צוותים שקיימים ועובדים בכל השפות כלפי כל הקבוצות.

אני לא יודע, אני לא יכול לדבר עם אף אחד הרבה זמן אבל לפי מה שאני נגיד בדרך דברתי עם חבר כאן ובאירופה שלושה שבועות שהסתובבנו ועכשיו בנסיעה נראה לי שהוא הוא בעניינים ומבין. תשאלו אותו. מי אתם חושבים שצריך להיות בבורד ובמה עוסק הבורד, אני לא יודע, אני יכול להיות כאיזה יועץ צדדי מאוד.

רק אני אומר לכם דבר אחד, עד כמה שאנחנו נהיה קשורים יחד בכלי העולמי דווקא, עולמי, לא בעשירייה פרטית של בני ברק או רחובות או נתניה או וינה, עד כמה שבכלי הכללי אנחנו נהיה מקושרים, אז אותה הרוח של הכלי הכללי הוא כבר ימלא אותנו, יעטוף אותנו והוא יקרב אותנו לגילוי הבורא בנו. אנחנו צריכים ברוח הזו ללכת עכשיו לקראת הכנס הבא, יש לי תקווה גדולה מאוד שזה יהיה משהו חדש במציאות, לא רק סתם אצלנו, בכל המציאות.

תלמיד: השבוע נתנה לנו ממש הבחנה ממה שדברת עכשיו על העניין הזה של העשירייה המתחברת לשאר. נראה לי כזה דבר של תנועה רוחנית, כאילו העשירייה מתכווצת ומתרחבת. לא התכוונו אבל הבורא עשה לנו כזה תרגיל שנגיד עשירייה מתחלקת לרביעייה לשניים חוזרים לארבע לשניים וכל הזמן נמשכו חזרה לעשירייה. ואז העשירייה התחברה עם עוד עשירייה וחזרו לעשירייה. וזה כל פעם חיזק עוד יותר את העשירייה. כול הגברים היו ביחד ממש מחוברים וגם כל הנשים היו ממש מחוברות. אחרי זה ראינו שכולם היו ממש מחוברים הגברים והנשים בצורה כזאת וזה תמיד היה סביב העשירייה הלוך ושוב.

וגם בכלי העולמי אותו דבר. עשינו ישיבות חברים כאלה בין גברים דוברי רוסית, עברית, אנגלית, ספרדית ולא תרגמנו. זה לא רק שהיה מאוד חזק שם אבל כשחזרנו לעשירייה הייתה הרגשה שכאילו זה חיזק את העשירייה מבפנים.

העניין של ההתרחבות והתפשטות להיכנס לחיבור יותר קטן בין שני אנשים בתוך העשירייה לחזור לעשירייה לצאת לעוד עשירייה בעולם, בכל המדינה ולחזור לעשירייה, משהו כזה עד בולגריה יכול להיות שאנחנו נמצא ממש דרכים טובות לגלות את העשירייה בקשר לשאר.

אני לא עברתי את זה, אני לא יודע. זו נראית לי גישה שיש לה מקום, זו גישה הכי טבעית להתקשר בין בני אדם, כמו שאנחנו לא מבינים איש את שפת רעהו גם אנחנו לא מבינים אחד את השני, אפילו שאנחנו נדבר באותה שפה. לכן צורה כזאת שאנחנו לא מבינים אחד את השני אבל מכניסים אותנו נניח לחדר ואנחנו נמצאים בהכרח זה עם זה, יש לנו מטרה אחת פחות או יותר, יש לנו גם שיטה דומה פחות או יותר זו לזו, ואם אנחנו מתחילים איכשהו למצוא שפה בינינו משותפת אז אנחנו יכולים כאן באמת לגלות את "שפת הקודש" מה שנקרא "שפת ההשפעה".

מה שאתה אומר, זה מאוד הגיוני ומאוד נכון וכך אני חושב שזה יהיה בעתיד, נדבר על זה פעם, אבל עכשיו לפני כנס בעוד חודש וחצי שצריך לקרות נראה לי שזה יבלבל אותנו, כך נראה לי, אני לא יודע. רק תבינו איפה שאני מקבל איזה דחף מלמעלה ואני ממתין וחושב אולי כן אולי לא ואני מרגיש פעם שנייה ופעם שלישית שכן זו הדרך אז אני מעביר לכם את זה. כי יש לי איזו מין הוכחה ממה שאני ניסיתי לעשות איזה צעד קדימה, ואם אני מקשר את הכלי הכללי אנחנו בזה ממשיכים לחזק את העשיריות הפרטיות.

מה שאתה אומר, זה לפי רוחי האמת איך שאני בנוי, כי אני לשפות לגמרי לא כָּשיר, אני יכול להבין רק דרך הפנימיות. אם יש לנו פנימיות משותפת מתוך זה אני יכול להתחיל להבין את האדם. זאת אומרת זו כבר שפת בבל האמיתית, זאת אומרת זו שפת העברית, הארמית שכן נדבר בזמן שנתקן את עצמנו, זו שפה פנימית. אנחנו אולי נוכל גם ללמוד שפה לעליונים ושפה לתחתונים קצת משם, אבל בינתיים אני לא יודע איך לממש את זה. תחשוב על זה יותר, תכתוב על זה משהו, תציע לאותו בורד שיקום וגם אתה יכול להיות חלק ממנו כי אנחנו כבר מכירים אותך ותיראו, זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: כמה מילים לגבי הכנס. ראשית הייתי רוצה להודות לכלי העולמי היות והרגשנו את האהבה והתמיכה של הכלי העולמי, דבר שאפשר לנו להיכנס לעבור דרך מכונת הכביסה הזאת, זאת ההרגשה שהיינו במכונת כביסה והאור פשוט שטף, רחץ, ניקה כל חלק, פתח לנו את הלב והרגשנו את זה מאוד. ומיד אחרי הכנס הנשים דחפו את הגברים לנסוע לכנס בולגריה. אז יש הרבה לחץ עלינו עכשיו כדי שניסע לבולגריה, ועוד הרבה דברים קרו במהלך הכנס הזה, דברים ממש נפלאים, החברים סוף סוף פתחו את הלב, ועכשיו אנחנו מדברים בצורה יותר ישירה, יותר לעניין מלב ללב.

והייתי רוצה להוסיף שחבר ואני אנחנו נהיה בפתח תקווה, אנחנו מגיעים השבוע ב 27 לחודש ואחרי זה יבואו עוד חברים לחג הסוכות כך שאנחנו נוכל לעבוד יחד, נוכל להכין את עצמינו.

אתה אמרת שהציפייה שלך היא שאנחנו נוכל לעבור מנקודת מבט טכנית, מהרובד הטכני לרובד הרוחני, שאנחנו נצטרך לעבור לתוך זה, והרבה פעמים ההרגשה היא שכאשר אנחנו משתתפים באיזו פגישה אירופאית, יש הרבה מאוד פן מקצועי, יש הרבה חברים שמשתתפים, בכל פגישה כזאת יש 120-130 חברים מאירופה, אבל לגבי הטעם של הרוחניות אולי אפשר להוסיף הסבר שזה יהיה המפתח שאיתו אנחנו נעבוד לקראת הכנס.

אתם צריכים יחד עם חברים, עם אנשים שנמצאים כאן, עם עוד כמה אנשים שנמצאים במוסקבה, בקייב באירופה. אתם צריכים לחשוב איך לבנות את המבנה של הכנס שהוא יהיה באמת חיבור. תבואו לכאן ותנסו. אנחנו צריכים באמת לגרום לזה שכל קבוצת איטליה היא תרגיש את עצמה כשהיא היסוד של כנס בולגריה. מחברים אליה עוד קבוצות מאירופה בעיקר גרמניה ועוד כמה מדינות. בואו נתחיל לחבר קודם כל את הקבוצות והבודדים שרוצים להשתתף בכנס, ואיך אנחנו באמת מארגנים אותו ככנס העולמי. זה כנס אומנם שבאירופה אבל בדאגה על כל העולם שאנחנו רוצים לחבק את כולם.

שאלה: האם קבוצות חזקות כמו סנטיאגו או מוסקבה או ניו יורק צריכות לדאוג לאזור שלהם לחזק אותו או כולם כלפי הכנס וביחד, או הקבוצות החזקות צריכות לחזק את האזור שלהם?

אני לא מרגיש את התשובה, את השאלה אני מבין, את התשובה אני לא מרגיש יכול להיות שזו הזדמנות בשבילם לחזק את האזור שלהם, אבל האם הם לא יתעסקו בזה ויתנתקו מהמשימה הכללית אני לא יודע, אין לי תשובה. גם זה חשוב וגם זה חשוב. יכול להיות שזו באמת הזדמנות בשבילם לחזק את הקשר בתוך האזור שלהם, אני לא יודע. שינסו לחשוב על זה ועל זה יחד ואז נראה, קשה להגיד.

(סוף השיעור)