שיעור בוקר 23.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 392

קריין: מאמר "הערבות" של בעל הסולם, "כתבי בעל הסולם" בעמ' 392.

זהו מאמר יסודי, אחד מהמאמרים שבעל הסולם כתב אותם כתשתית להגיש את התורה לעולם, והוא הראשון בפניית בעל הסולם לעולם. לכן אנחנו צריכים להבין אותו כל אחד בצורה פרטית וגם בצורה כללית כולם יחד, אנחנו וכל באי העולם.

קריין: מאמר "הערבות".

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.

ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.

משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה.

שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית.

ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה.

ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל.

באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.

הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

שאלה: במה בדיוק כל חבר צריך להיות ערב לחבריו?

בזה שהוא מרגיש שיש משהו לחברו שהוא נזקק כדי לקיים האת הערבות. אנחנו לא צריכים לעזור אחד לשני חוץ מזה שעוזרים לקיים את הערבות, כי אין דבר יותר נחוץ. אז כל אחד מסתכל על השני במה אני יכול לעזור לו לקיים אותה.

תלמיד: מה זה לקיים את הערבות בינינו?

שיהיה לנו כוח, התרוממות, ביטחון, בזה שכולם עוסקים בזה וזו כול העבודה הפרטית והכללית שלנו.

תלמיד: ובמסגרת הערבות ההדדית, מה אני צריך לדרוש מהחברים בשבילי?

לתת לי דוגמא, לחזק אותי בדרך.

תלמיד: מהי הפעולה של "נעשה ונשמע", מה קורה במעמד הזה שלא קרה קודם?

"נעשה ונשמע" זה נקרא שאנחנו קודם צריכים לעשות כל מיני פעולות שהתורה ממליצה לעשות ואז אנחנו מגיעים למצב של "לשמה". ואז אנחנו כן יכולים להרגיש את הזולת, ולהשפיע לו.

תלמיד: ואיפה התורה נכנסת במסגרת הערבות, מתי מקבלים את התורה?

במידה שאנחנו דורשים לעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, למעלה מהכוחות שמפרידים בינינו, בזה אנחנו זקוקים לכוח שיעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו ויחבר אותנו, והכוח הזה נקרא "תורה".

שאלה: נאמר שיש חלק מישראל שהם דואגים לעצמם. איך יכול להיות חלק מישראל שדואגים לעצמם, אם אלו "ישראל"?

אבל הוא מדבר על זה שכביכול כך היה מבחינה היסטורית, שכשהם היו בדרך לקיום הערבות. אז היו אנשים מסך כול החברה, שעדיין לא הבינו, לא הרגישו ולא קלטו את העיקרון.

תלמיד: אבל למה הם בכל זאת נקראו "ישראל"?

מפני שזו הייתה הקבוצה. האומה.

תלמיד: בהתחלה נאמר שהמצרים הפריעו להם.

מי שנקרא "לא ישראל", זה בנאדם שדואג לעצמו. מי שנקרא "ישראל" הוא נמצא בדרך באיזושהי צורה ודואג לזולת. זה לא עניין של לאום.

שאלה: מה זה אומר לקיים את הערבות?

לקיים את הערבות, זה כשאני עושה כל דבר שיכול לחבר אותנו ולתת תמיכה לכל החברים. אמנם אנחנו נמצאים כאילו בסירה אחת שעלולה לטבוע, אבל אנחנו מוכנים להחזיק אותה יחד, בזה שכל אחד דואג לשני ולא לעצמו. לא לעצמו, משמעו, שהוא מקיים צמצום ודואג לשני ומפתח כוח השפעה.

שאלה: נראה כאן שהוא מאוד מדגיש את העניין של האינטגרליות, של הערבות ההדדית, שאם חלק נופלים אז כולם מיד נופלים וכל אחד חייב להסכים. השאלה היא, איך בעשירייה אנחנו יכולים להיות יותר רגישים להדדיות של הערבות?

אתה שואל כבר לא על העניין עצמו, אלא איך אנחנו מקיימים את זה בתנאים שלנו. וכאן אני ממליץ לכם לחקור את העניין ולהבין מה אנחנו יכולים להוסיף, איך אנחנו נבין יותר לעומק מה שממליץ לנו בעל הסולם.

יש לנו עשיריות ואנחנו נפגשים ואנחנו מדברים ואנחנו לומדים ומשתדלים בכל דרך חיצונית שאפשר לקיים קשר בינינו. ויכול להיות שזה עדיין, כמו שאנחנו גם רואים לא מספיק כדי לקשור אותנו בקשרי הערבות. יש איזה מין דבר חיצוני, אבל אין עדיין דחיפה פנימית לזה, שנבין שלהגיע לקשר כזה אנחנו צריכים עזרה מלמעלה, לפנות לבורא שיעשה לנו, שייתן לנו.

כל התכונות האלה שהם נגד האגו שלנו, הם מגיעות מלמעלה מהבורא. הבורא אומר "בראתי יצר הרע", וזה מה שעשה הבורא. ו"בראתי תורה תבלין" זה אחרי זה, לפי הדרישה, מוסיפים את התבלין רק למאכל. ולכן אנחנו צריכים יחד כולנו, אלה שלומדים ונפגשים, להשתדל לחשוב על זה, איך אנחנו מגיעים לקשר כזה, שכל אחד ירגיש מה חסר לכולם וכל אחד יעלה את עצמו לדרגת הנחיצות בערבות הדדית.

תלמיד: זאת אומרת התרגילים צריכים להיות, על איך כל אחד שייך לעשירייה, איך העליות שלו שייכות לעשירייה, הירידות שלו שייכות לעשירייה?

כן, גם זה.

תלמיד: האם נכון להגיד שהיצר הרע הוא נגד ההדדיות, כמו שסוגר את האדם בבועה שלו, שהוא שייך לעצמו?

בזה שהבורא ברא את היצר הרע, הוא נתן לנו אפשרות לגלות מה חסר לנו לשלמות. זאת אומרת זאת מתנה. שאנחנו יכולים לגלות, לאתר, להרגיש מה חסר לנו כדי להיות מחוברים בינינו כאיש אחד בלב אחד ובזה אנחנו דבוקים לבורא.

תלמיד: לאתר את היצר הרע, או חוש הכרת הרע כמו שהוא קרא לזה במתן תורה, זה מגיע כשאנחנו משתדלים לתרגל הדדיות בינינו?

כן. העיקר זה לגלות מה מפריע לנו להיות כאיש אחד בלב אחד. ואם אנחנו נהיה מכוונים לזה, כל הזמן להתקרב בלבבות, אז אנחנו נאתר את היצר הרע ונרגיש אותו כשותף, שהוא חייב להיות. אומנם אנחנו דוחים אותו, כביכול שונאים אותו, אבל אנחנו גם מבינים שבלי הכוח הזה אין לנו סיכוי להגיע לחיבור שהבורא דורש.

תלמיד: כלומר כשמוצאים אותו, מרגישים אותו, זה כמו מציאה גדולה במובן מסוים.

כן, וודאי.

תלמיד: זה מרכיב שאנחנו יכולים סוף סוף לצפות אותו, לכוון אותו.

כן. כמו שהבורא אומר כאילו בגאווה "בראתי יצר הרע", יש לנו עכשיו אמצעי להגיע מכוח ההפרעה לאיחוד.

שאלה: שמעתי שהדרך לתת ערבות היא על ידי דוגמה וחיזוק החברים.

כן. כך בעל הסולם ממליץ.

תלמיד: יש מצבים בעשירייה שחברים קצת נחלשים, לא תמיד כל חבר הוא במיטבו, במקסימום שלו, וכשאתה לא במיטבך ב-100% אז אתה חושב שאתה לא יכול לתת ערבות לחברים. מה ההמלצה במצבים האלה, איך אתה יכול לחזק את החברים?

לחזק את הקשר בין כולם, להיכנס בין כולם. מה שאתה יכול לתת להם, אף אחד לא יכול לתת, וכך כל אחד ואחד, עד שאנחנו בונים את הערבות הכללית בינינו כך שהיא מספיקה לכולם.

תלמיד: אז כל חבר צריך לדעת, שגם אם הוא נניח לא מצליח להגיע כל יום, יש בו משהו מיוחד שהוא יכול לתת לחברים, גם אם הוא לא במצב שנראה שהוא משפיע להם?

זאת אולי דוגמה לא כל כך טובה, על אף שהיא אקטואלית. בכל זאת אנחנו צריכים להבין שהערבות מתחילה מהדברים שאנחנו כן יכולים לקיים בצורה טכנית, פיזית. אז לא צריך להיות שום ספק שהוא חייב להגיע לשיעור, ואת כל היתר צריכים עוד לבדוק. אבל הפעולה הקבוצתית מחייבת כל אחד להשתתף בה בצורה השלמה.

שאלה: לפני הכול, הבורא שואל אותנו אם אנחנו מסכימים. מהי ההסכמה הזאת? מה אני צריך להגיד לעצמי כל יום כדי להסכים?

שאתה מודה לבורא שמגלה לך את מצבך בחברה, שאתם נמצאים כמו בסירה אחת ואתם מחויבים כל אחד כלפיי האחרים, להגיע לחוף מבטחים. יש לכם למי לפנות, לבורא, ולבקש ממנו חיבור וכוח להחזיק את הקבוצה הזאת, את הספינה הזאת, בצורה כזאת שתגיעו למטרה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהסכמה זה מצב של כל הכלי, של כל הקבוצה? מצב מסוים שבו אנחנו יכולים להגיד "אנחנו מסכימים" או שבכל רגע ורגע אני אומר לעצמי "אני מסכים"?

לא, נותנים הסכמה בהתחלה ומקיימים עד הסוף.

שאלה: אם נכנסת השפעה זרה לעבודה בעשירייה, אם חבר מביא משהו מבחוץ, זה פוגם בערבות. ממה כל חבר צריך להיזהר, שלא להכניס לעשירייה?

ספקות, רוח זרה. צריך להקפיד מאוד לחזק את הערבות.

שאלה: בעל הסולם רושם פה מצד אחד שאני צריך לקיים ערבות כלפיי החברים ומצד אחר בלי שהחברים יקיימו כלפיי אז אני גם לא אוכל לקיים ערבות כלפיהם. אז מה מגיע קודם, האם אני מקיים את הערבות, או החברים מקיימים את הערבות כלפיי?

אני מקיים את הערבות ולא מצפה מהחברים שהם יקיימו, אלא הכול תלוי כביכול בי בלבד.

תלמיד: ומה אז מאפשר לעשות את היפוך המצב, שבו אני כביכול משקיע מאמצים ומגיע למצב שאני יכול לקיים ערבות, אם לפני זה לא מגיעה ערבות מצד החברים?

אני לא מצפה קודם כל לערבות מצד החברים. אני מצפה לתת לחברה מה שאני צריך, מה שאני יכול, מה שאני מסוגל. ואם אני כבר מתייחס בצורה כזאת, אז אני בודק האם יש לי ובמה עוד להוסיף. ואם אני אלך לבדוק עד כמה הם נותנים ערבות ועוזרים ותומכים בי, אז אני לא אוכל לקיים ערבות גם מצידי.

תלמיד: אז מה כן עושה את השינוי, מהו המצב הסופי שמאפשר לאדם לקיים ערבות?

שהוא לא מסתכל על אף אחד, אלא מקיים.

שאלה: מה זה אומר, להרגיש מה חסר לכולם?

חסר לכולם רק ערבות, קשר הדדי שכל אחד תומך באחר, שאז בקשר בינינו אנחנו מגלים את הבורא.

תלמיד: אז צריך לפתח רגישות לכך שהחברים זקוקים לזה ממני? מה זה אומר להרגיש?

כן, וודאי. לכל אחד יש חסרון להרגיש ממני תמיכה.

תלמיד: כתוב פה דברים קשים לגבי זה שאתה נופל לאהבה עצמית. אז מה אתה עושה, אם אתה נופל לאהבה עצמית?

מתחזק ועולה משם כמו מבור עמוק. מעלה את עצמי. תפילה, תמיכה על ידי חברים.

שאלה: מהו התנאי, שהוא צריך לקבל על עצמו את מצוות אהבת הזולת?

מלכתחילה, אם אנחנו מתחברים בחיבור הראשון בינינו, כשאין עדיין שום קשר פנימי, אז אנחנו מתחייבים להגיע לכוח הכללי של הטבע שמגלים אותו, מזדהים אתו, רק על ידי אהבת הזולת.

תלמיד: אז מהי פעולת ההסכמה הזאת שאני מסכים לקבל על עצמי את אהבת הזולת?

להיות כאיש אחד בלב אחד, לתמוך אחד באחר, להגיע לערבות הדדית, ואהבת לרעך כמוך, יש לך מלא עצות כאלה.

תלמיד: אבל אני שואל על פעולת ההסכמה, במה תלויה היכולת של האדם להסכים לקבל על עצמו את מצוות אהבת הזולת?

בנקודה שבלב. מתחילים מזה. יש בו נקודה שבלב שמושכת אותו לגלות את מרכז הבריאה.

תלמיד: בעל הסולם ממשיך וכותב בתחילת המאמר ש"צריך לדאוג ולעבוד בעד כל חברי האומה למלאות כל צרכיו". מה בדיוק אתה רוצה למלא, מה זה כל צרכיו?

אני חייב להשתדל לעזור להם לקבל תנאים כדי להגיע לתיקון השלם.

תלמיד: כשאני מתמקד למלא את צרכיהם, במה להתמקד? רק במה שמביא אותם לתיקון?

להתמקד בכך שכל מה שהם צריכים על מנת להגיע לתיקון, אני משתדל לספק להם.

תלמיד: ומה נקרא שאני הופך להיות אחד מחברי האומה, כמו שהוא אומר "כל אחד מחברי האומה".

שאני מוכן להיות בערבות איתם.

תלמיד: המוכנות שלי הופכת אותי להיות חלק מחברי האומה?

המוכנות שלך הופכת אותך לחבר.

תלמיד: והפעולה ש"הסכימו פה אחד", "ואמרו: "נעשה ונשמע".

שכולם מוכנים לקיים ערבות ביניהם.

תלמיד: אבל אמרנו לא לחכות שכולם יהיו מוכנים לזה ופה הוא אומר, רק כשהם "הסכימו פה אחד" אז "אמרו: "נעשה ונשמע".

כן, אבל זה לא בבת אחת, אחד לפני, מישהו אחר אחרי, בכל מיני תנאים שמבררים, זה תהליך.

תלמיד: אז שיא התהליך הוא להסכים פה אחד?

כן, להגיע להסכמה כללית.

תלמיד: מה נקרא "פה אחד"?

"פה אחד" זה רצון אחד, כוח אחד, מסך אחד, פעולה אחת. כולם מתחברים עד כדי כך, שפועלים מהנקודה הזאת לבורא.

תלמיד: איך אנחנו מכיילים את עצמנו להיות כל כך אחד, כאילו שאין הבדל?

צריכים לחשוב על זה יותר ואז זה מתברר.

שאלה: בעל הסולם אומר שיש תנאי שאפשר לקבל את הערבות רק אחרי שיוצאים ממצרים, מפני שבמצרים עוד מושפעים מהשפעות זרות ורק אחרי זה אפשר לקבל. מה זה אומר מבחינתנו?

מבחינתנו זה אומר שכל עוד לא יוצאים מהרצון לקבל ממש, אי אפשר לקבל את הערבות. כי אז בחלק מהרצונות שלי אני מסור ליצר הרע, אני עוד לא יוצא ממצרים, אני נמצא עדיין בשליטת פרעה.

תלמיד: אבל אנחנו רוצים ערבות כבר עכשיו, אנחנו עובדים על כיוון הערבות כבר עכשיו.

אנחנו עובדים לקראת זה, גם כתוב על בני ישראל במצרים שהם נמשכו ליציאה, לכל הדברים, משה ברח ממצרים, ולכן יש הרבה פעולות עוד לפני היציאה.

תלמיד: הוא אומר, שאז נקרא שהם אומה אחת. מה זה אומה אחת?

אומה אחת פירושו שכולם חושבים, מבינים, מרגישים שיש להם מטרה אחת והם יכולים להשיג אותה רק על ידי תמיכה הדדית.

תלמיד: ולפני זה הם לא אומה אחת? אם הם רק רוצים להגיע לזה, זה עוד לא נקרא אומה אחת?

לא. בהתחלה קראו לזה משפחה ואחר כך בכלל כולם היו בריחוק זה מזה, משה בכלל ברח ליתרו. עוד נלמד את כל הנקודות האלה, אבל זה לא חשוב, העיקר שהם מבינים בתהליך הזה שאין להם ברירה אלא להיות כגוף אחד.

שאלה: אם אני צריך לתת ערבות ללא קשר לכך שאני מקבל ערבות, למה כתוב בסוף אות י"ז, שאלו שסירבו לערבות גרמו לשאר האומה להישאר בזוהמתם?

כי את הערבות השלמה, הכללית אפשר לקיים אם כולם מסכימים לתמוך אחד באחר וכל אחד מרגיש את האחר כחלק מעצמו וכך הם מתקדמים. ולכן אם יש כאלה שעוד לא מרגישים עד כדי כך קשר עם האחרים, אז הם כאילו מפריעים להשגת הערבות השלמה.

שאלה: במאמר מוכר של רב"ש הוא אומר שיש רק דבר אחד שאדם יכול לתת לחברים וצריך לתת להם וזה מצב רוח של חיים, אבל פה נשמע שיש דרישה יותר גדולה.

כנראה שהדרישה ההיא כוללת גם את הדרישה הזו.

תלמיד: אז מה באמת צריך לתת? זו מין התחייבות כללית כזאת שאני מוכן לתמוך במה שהם רוצים?

ביטחון.

תלמיד: ביטחון במה?

ביטחון בהשגת המטרה השלמה של כולם.

תלמיד: קודם אמרת שצריך גם להרגיש מה חסר לחברים.

בזה שאתה נותן להם הרגשת ביטחון, אתה מכסה גם על כל החסרונות.

תלמיד: לתת ביטחון זה כמו מין צ'ק כזה, זה נשמע שונה מלהרגיש מה חסר להם.

אני לא רוצה לרדת לזה.

תלמיד: האם צריך להרגיש משהו שחסר להם או צריך לתת ביטחון בלי שום קשר להרגשה?

כנראה שצריכים להרגיש. צריכים קודם להתחבר, להרגיש מה חסר להם, במה הם נמצאים בספק, מה מפריע להם לקיים את הערבות השלמה ואז להוסיף.

שאלה: בעל הסולם מדבר כאן על שלושה מעגלים, הראשון הוא היחיד, השני הוא האומה, והשלישי הוא ישראל. מי זה היחיד?

יחיד זה אדם שמחפש התקרבות למטרת החיים ומגלה שהיא עוברת דרך קיום הערבות באותה החברה שבה הוא נמצא.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיד שזה אנחנו?

כן. אנחנו נמצאים בחברה שמוכנה בצורה כללית לקיים ערבות כדי להשיג את מטרת החיים.

תלמיד: ומי זו האומה בהקשר הזה?

אומה זו כבר דרגה אחרת של חיבור, שכבר מבינים יותר, מרגישים יותר, קשורים יותר יחד.

תלמיד: ומי זה ישראל?

ישראל זה החלק הפנימי מהאומה שממש מכוונים להשגת המטרה, ואפילו אוחזים במטרה.

תלמיד: זאת אומרת, היחיד זה נניח משהו שאפשר לקחת למימוש על עצמנו והאומה וישראל אלו דרגות יותר איכותיות?

כן.

תלמיד: כשאתה מדבר על תהליך של ביטחון וכל הדברים שצריך לספק, מה שדה העבודה של כל אחד מאיתנו? זו רק העשירייה, זה כל חברי בני ברוך, למי אני צריך לספק ערבות?

קודם כל לעשירייה, ובזה ללמוד איך אתה משפיע עליהם, איך הם מגיבים, איך אתה מתחבר איתם, איך אתה יוצא איתם יחד ממסגרת העשירייה ופועל הלאה לכל העשיריות.

תלמיד: וכלפי חבר שנמצא איתי בדרך אבל הוא לא בעשירייה שלי, איזה סוג של ערבות אני צריך לספק לו?

בינתיים כלום, אם הוא לא בעשירייה.

תלמיד: אבל הוא חבר שלי לדרך?

כולנו חברים, כל ישראל חברים, אבל העבודה בהשגת הערבות חייבת להיות קודם כל בעשירייה.

תלמיד: והעשירייה כעשירייה מספקת ערבות לעשיריות אחרות?

זה השלב הבא.

תלמיד: ערבות זו פעולה אקטיבית?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, האדם צריך לחפש בצורה אקטיבית איפה הוא יכול להוסיף במתן ערבות לחברים?

כן.

שאלה: בפסקה הכמעט ראשונה כתוב כך, "לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו". השאלה הזאת נשאלה רק אחרי שהם יצאו ממצרים?

כן.

תלמיד: למה רק ביציאה ממצרים אפשר לשאול כל אחד מאיתנו את השאלה הזו?

כי לא היו תחת שליטה של פרעה.

תלמיד: אני לא יכול לדרוש מעצמי או מאחרים את העניין הזה של ערבות לפני שאנחנו יוצאים ממצרים, לפני שיש גילוי הרע לכל אחד ואחד מאיתנו בכל שיעורו בכדי שיוכל לקיים את המצווה הזאת?

אתה נמצא בשליטת פרעה, אז איך אתה יכול לקיים משהו ששייך לתורה?

תלמיד: ולא רק זה, אני צריך להכיר את כל הרע כדי שאני אוכל לקיים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו", כמו שהוא כותב. זאת אומרת, אדם צריך להיות מודע לכל מה שהמצווה הזאת דורשת ממנו?

כן.

תלמיד: אני לא יודע אם מה שאני לא יודע, אני יכול לקיים ערבות רק במה שאני יודע. האם זה מפני שאני עדיין במצרים וכשאני אצא ממצרים אני אדע כל מה שהתורה דורשת ממני?

ביציאה ממצרים אתה עוד לא יודע את זה, אבל אתה מתקדם.

תלמיד: אז מה השאלה הזאת? למה שואלים אותם משהו שהם עוד לא יודעים להגיד האם הם יכולים לקיים את זה או לא?

אתה צריך להשתדל לגבש כוחות לברוח ממצרים, לעבור את ים סוף, להתקדם במדבר עד שתגיע להר סיני. ובכל השלבים האלו, אתה עדיין נמצא בריצה, בספק, בבירורים.

תלמיד: זה הגיוני לשאול אדם במצב הזה האם הוא מוכן לקיים את כל התורה?

לא, אבל הוא צריך לדעת שלקראת זה הוא הולך. הוא לא יודע מה זו כל התורה, הוא עדיין נמצא בשליטת פרעה בצורה חלקית, הוא רק בורח משם, אז יש כאן עדיין מאבקים, ספקות.

תלמיד: ולכן פה אני לא מצליח להבין למה כתוב "אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו." הוא צריך להבין את המצווה האחת הזאת, הוא צריך להכיר אותה בכל שיעורה כדי להסכים לזה?

הוא לא יכול לקיים, אבל הוא צריך להבין ולהסכים, במידה שזה ניתן באותם התנאים, שהוא הולך על זה, שהוא רואה שזה לפניו.

תלמיד: עוד כתוב, שכולם צריכים להסכים על זה, זאת אומרת, כולם צריכים להרגיש שהם צריכים לקיים את המצווה הזאת אחד כלפי האחר.

כן.

תלמיד: כתוב כאן קצת בהמשך, עד שיצאו ממצרים והיו לאומה שלמה בפני עצמם.

כן.

תלמיד: איך מגיעים למצב שאנחנו מרגישים בעשירייה שאנחנו אומה שלמה בפני עצמנו?

כשאתם לא מרגישים שיש ביניכם פרעה שרוצה להבדיל ביניכם ולהכניס לכם מחשבות זרות וכל מיני פעולות לא תקינות, זה נקרא שאתם כבר מרגישים את עצמכם שנמצאים בשליטת הכוח הטוב, כוח הבורא שמוביל אתכם לקבלת התורה.

תלמיד: ברור שאין וגם מורגש כמה זה מפריע, כמה פרעה נמצא שם ולא מאפשר לנו לקיים את התורה. איך מתקדמים? מה צריכות להיות הפעולות בשלב שלנו כדי להתקדם מהמצב שלנו קדימה?

רק על ידי חיבור בינינו יותר ויותר. אין שום סימן אחר ואין שום פעולה אחרת שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אם חבר נמצא באי הסכמה, אני יכול להתחבר אליו פנימית ולגרום לו להסכים?

יכול להיות, אבל אלו כבר שאלות אחרות. יכול להיות, נדבר על זה.

שאלה: יש הרגשה שכדי שבאמת נגיע לצורך קבוצתי, לנחיצות קבוצתית חסרים לנו ייסורים, חסרה לנו מידה של סבל.

אל תדאג, אם צריכים אז נקבל.

תלמיד: היציאה ממצרים התאפשרה רק כשהגיעו למצב שאי אפשר היה לסבול ואז יצאו, ברחו ממצרים. גם בקבלת התורה היה תנאי, או שתתחברו או שפה יהיה מקום קבורתכם. אחר כך לאורך כל ההיסטוריה אנחנו רואים שהיהודים מתחברים רק כשהבורא מציב מולם את המלכים מה שנקרא, שזה בעצם סיוע, כדי שיפנימו ויתחברו כדי לצאת מהמצב, וכך היה גם בקבלת המדינה ובכל מה שבעל הסולם כתב.

אנחנו נמצאים עכשיו מול המקובל ומבררים כאלה חסרונות פעוטים, ואני לא מבין, כי כבר היינו במצב של חג פסח, היינו במצב של הרגשה של אותה רוח, אותה מציאות שבאמת אפשרה לנו להתחבר, להרגיש את המציאות האמיתית, ועכשיו יש לנו הזדמנות, יש לנו ממש כוח ואנחנו צריכים פשוט להגיע למצב שנהיה יחד, זה מה שחסר.

כן. בוא נשמע את זה מהקבוצות.

שאלה: איך אוכל לגלות את הרצון הגרוע ביותר שלי כך שאוכל להגיע לבקשה שלמה עבור החברים שלי?

אתה לא צריך להשתוקק לגלות רצון רע, אתה צריך להשתוקק לגלות רצון טוב, וכשמתגלה יחד או במקביל או במקומו רצון רע, אז מתגלה, ואז אתה משתדל לעבוד עמו נכון. אבל לא שאתה משתוקק לגלות את הרע, אין מצווה כזאת, אין ציווי כזה.

שאלה: נראה שיותר קל לחשוב על אהבת חברים ועל הערבות ועל אחריות לדאוג לחברים, מאשר להסתכל על ההתנגדות שלי ועל יצר הרע שלי, אני כאילו רוצה לדלג מעל כל ההרגשה שלי. מה קורה פה?

אני לא יודע מה בדיוק אתה שואל. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו קשורים "כאיש אחד בלב אחד", לזה אני משתוקק.

תלמיד: אומרים שחשוב מאוד לגלות את האהבה העצמית שלי, את החיסרון הזה, את זה שאני לא מסוגל להתחבר.

לא נכון, אנחנו אף פעם לא הולכים לגלות שום דבר שלילי. אנחנו הולכים לגלות אהבה ולא אהבה עצמית אלא אהבה שבינינו, חיבור שבינינו, כל הדברים החיוביים. אנחנו רוצים בסופו של דבר להתקרב לכיוון הבורא, וכשמתגלה בדרך איזו הפרעה או כל מיני הפרעות בהדרגה, אנחנו לומדים איך אנחנו צריכים לעקוף אותן ולעלות מעליהן.

תלמיד: למה יוצא כך שאני כל הזמן מנסה להימנע או לברוח מלראות את האהבה העצמית המזוהמת שלי?

זו העבודה שלנו. להכיר את היצר הרע ומתוכו להכיר את היצר הטוב.

שאלה: כתוב כאן בצורה מעניינת שגם כשלא מקיימים, כלומר כשחלק מהעם לא רוצים לשמור על הערבות ונשארים בזוהמה עצמית הם גורמים גם לאחרים להיות בזוהמה. יוצא שאם עכשיו אני נמצא במחשבות על עצמי ולא רוצה לחשוב על החברים שלי אז בזה אני מקלקל את העשירייה?

ודאי. ודאי שאתה מוריד בזה את העשירייה שלך מהרמה הרוחנית לרמה הגשמית.

תלמיד: וגם בכיוון ההפוך זה יוצא דומה, אנחנו אומרים שאתה לא צריך לחשוב מה עושים בשבילך החברים שלך אלא אתה צריך לפעול כלפי הערבות. איך לעבוד אם הסתירה הזאת?

אל תסתכל על הדברים הרעים שיש בעשירייה, אלא רק תפתח את הדברים הטובים. קשר, ערבות, זה מה שצריכים.

שאלה: יש בנו חלק שלא רוצה להיכנס לערבות והוא לא מקשיב לנו. איך אנחנו יכולים לכפות את ההשפעה על החלק הכי עמוק בלב שלנו כדי שהוא ילך איתנו?

תבדקו את הלב של כל אחד ואחד, בטוח שבלב של כל אחד ואחד יש חלק שלא רוצה ללכת לערבות ולכן התופעה הזאת ישנה מחוץ ללב גם בין החברים. לא נורא, תמשיכו בכל זאת להשתדל להיות יחד.

תלמיד: איזה הבדל יש בין ישראל שלא רוצה, החלק שלא רוצה, ובין אומות העולם?

אלה שלא רוצים ערבות לא נקראים ישראל. ישראל מלכתחילה אלו אותם אנשים שמבינים את מטרת הבריאה ונמשכים אליה.

שאלה: אם החברים לוחצים עלי להיות בשיעור ובמפגשי עשירייה, האם זה יכול להיחשב לכך שהם מראים ערבות?

אנחנו נבדוק את זה במשך הזמן.

שאלה: הערבות זה משהו משותף, איזשהו רצון משותף של כולם. יש רצונות שונים ולכולם יש כל מיני רצונות, יש רצונות יותר מפותחים, פחות מפותחים, וככל שהרצון יותר מפותח כך יש לו יותר גוונים איך לממש את הרצון. לכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך" יש כל כך הרבה היבטים שקשה לחבר אותם. כשאנחנו מדברים על לשדוד בנק אז כולם מבינים מה לעשות, אבל בלאהוב את הזולת יש כל כך הרבה גוונים, כל כך הרבה דעות. איך לחבר את כל הגוונים האלה לאחד?

תחשוב על זה ותצליח.

שאלה: כתוב במאמר הערבות "והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים." איזה מצב זה "עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים.", מי הם ה"אחרים" האלה?

האחרים הם חוץ מישראל, אלו שאין להם אותה מטרה.

תלמיד: מהי התלות באחרים שעליה מדובר כאן?

שנמצאת בתוך האדם, אבל אלו לא אותם הרצונות והתכונות שמכוונים למטרה.

שאלה: לפי המאמר, האם אחרי קבלת התורה חלק יכולים לרדת מתנאי הערבות?

כן, ודאי.

תלמיד: אז האם זה אומר שההתקדמות שלנו היא כל פעם לחזק את הערבות ולעלות במדרגות של קיום תנאי הערבות, כאשר קבלת התורה היא מדרגה ראשונה בעצם?

כן. על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

שאלה: אמרת שאני לא צריך לבדוק אם החברים שלי נותנים ערבות או לא, עלי פשוט לעשות. מצד שני במאמר כתוב שעליי להיות בטוח שיש שש מאות אלף אוהבים נאמנים שמוכנים לדאוג לי. מאיפה הביטחון הזה?

משום מקום לא תקבל את זה, אלא פשוט תתאר לעצמך שזה כך.

שאלה: איך להשתמש בערבות בעשירייה כדי להגביר את הערבות הכללית של הכלי?

להשתדל להראות לכולם, אבל אנחנו עדיין לא עובדים בזה. עכשיו אנחנו רוצים רק לקיים את העשיריות בצורה כזאת שכל עשירייה תרגיש שיש בה ערבות, ושהיא מוכנה ללכת בה הלאה, קדימה. ואיך לצאת מעצמה, ולהתחיל להתחבר עם האחרים, אנחנו עדיין לא לומדים, יש בזה הרבה שאלות ופעולות.

שאלה: אנחנו שואלים אותך כל מיני שאלות, ואתה תמיד עונה לנו שהתשובה היא חיבור. אני מאוד כועסת על הדבר הזה בתוכי שמונע ממני להתחבר. אנחנו כאן אלפי אנשים כל בוקר מתאספים לשיעור, ובכל זאת מתקשים להתחבר. האם תוכל בבקשה לתת לנו עצה, משפט אחד שנוכל להגיד לדבר הזה בתוכנו שמונע מאיתנו להתחבר, כך שנוכל באמת לרצות את החיבור.

אני מבין אותך ומכבד אותך, אבל אין לנו מה לענות על זה חוץ מתפילה. למה הבורא שם תנאי מסוים, ואחר כך, כמו שרב"ש היה אומר, שם לפניו איזו הפרעה, מחסום קטן שאנחנו לא יכולים לקפוץ מעליו? כדי שאנחנו נתפלל, ונבקש ממנו לבטל את המחסום, שיעביר אותנו בכל מיני צורות כדי שנמשיך להתקדם. למרות שההפרעה הזאת יכולה מצד אחד להיות מאוד קשה, ומצד שני כשהבורא עוזר, זה נהיה ממש קל מאוד. צריכים לקחת בחשבון שכל הפרעה מיועדת קודם כל לכך שאנחנו נתקשר יותר לבורא.

שאלה: אם חלק מהאומה לא רוצה לקיים את הערבות, מה זה אומר על יתר האומה שכן רוצה לקיים את הערבות? האם יש שם איזה פגם, משהו חסר, או משהו שאנחנו צריכים לעשות?

השאלה אם היא לא רוצה או לא יכולה לקיים ערבות? אם היא לא רוצה אז צריכים למחוק אותם, ולהרחיק אותם מהקבוצה. ואם היא לא יכולה, צריך לעזור להם.

שאלה: לפעמים אתה לא מצליח להתכלל בקבוצה, מה לעשות במצב הזה?

לנסות עוד ועוד להיכנס בפנים, להתפלל, ואפילו לבקש עזרה מהקבוצה עצמה. תבקש, תרכין את הראש שלך כלפי הקבוצה, ותבקש שהם יעזרו לך.

שאלה: "אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם". אז הם כן חלק מהאומה.

אם כך זה נמשך, ודאי שהם יפריעו לנו.

תלמיד: אבל בינתיים במה הם חלק מהאומה, ובמה הם שונים מאומות העולם?

בזה שהם נמצאים בקרבנו.

תלמיד: וזה אומר שאנחנו מחויבים להעביר את כולם?

או להרחיק ולחתוך אותם מאיתנו, או לטפל בהם אם אפשר.

תלמיד: מה עדיף, להרחיק או לטפל?

זה תלוי במצב עצמו.

שאלה: האם להשיג את הערבות זה להשיג את תכונת ההשפעה?

כן, את תכונת ההשפעה ההדדית של הקבוצה.

שאלה: מצד אחד, שמעתי שאל לנו לבקש לגלות את הרצונות הרעים. מצד שני, אם הם לא יתגלו איך נדע מה זה רצון רע, ואיך לבקש עליו תיקון?

אנחנו צריכים להתקדם רק לטוב, ובדרך כשמגלים את הטוב, ודאי שמגלים את הרע כנגדו, ותמיד תהיה לנו עבודה בין זה לזה.

שאלה: האם אפשר להגיד שערבות זה החוק של מערכת אדם הראשון שאנחנו מנסים לבנות, והאם זו מערכת חדשה שאנחנו בונים?

זו לא מערכת חדשה, אנחנו רק מתקנים את מערכת אדם הראשון שנשברה.

שאלה: אמרת קודם שעלינו להיזהר מלהכניס לעשירייה ספקות ורוח זרה. מה זה רוח זרה?

רוח זרה זה על מנת לקבל.

שאלה: איך אני יכולה לא להביא על מנת לקבל, הרי אני מאה אחוז יצר הרע.

ובכל זאת כולנו כאלה בעשירייה, אז משתדלים ללכת לפי הכיוון שלנו, להגיע לטוב, לחיבור, לערבות.

תלמידה: אז זה פשוט לתת את המאמץ לא להביא, כי אי אפשר לא להביא, אבל לעשות את המאמץ אפשר.

נכון. והמאמץ מתבטא יותר מהכול בתפילה לבורא שיתקן אותנו. לא שאנחנו יכולים בעצמנו לעשות איזו פעולת השפעה וחיבור בינינו, אלא אנחנו יכולים לבקש מהבורא שיעשה בינינו פעולות השפעה וחיבור.

שאלה: אנחנו נמצאים במצב לא לשמה, וזה הטבע שלנו. איך אנחנו יכולים לתת ערבות אם נעשה ונשמע זה כבר מצב של אמונה? היכן כאן הערבות, באיזה מהשלבים, מהמצבים?

אנחנו צריכים לתמוך זה בזה, ובתמיכה הדדית כזאת אנחנו מקבלים כוחות זה מזה, וכך מתקדמים קדימה. הבורא משפיע לחברה שלנו, כשכולנו מוכנים לתת תמיכה, וכולנו מצפים לקבל תמיכה מכולם.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לדאוג רק לחברים, ובכלל לא לעצמנו. ועכשיו שמעתי שאמרת שצריך שכולם ידאגו לכולם, אז מה צריך להיות? שנדאג לזה שכולם ידאגו ויתפללו?

צריכים לתת דוגמה כזאת, כן.

תלמידה: אז בעצם הערבות השלמה היא רק כשכולנו נתפלל שכולם ייצאו לערבות?

כן.

שאלה: אתה אומר שעלינו לשאוף אך ורק לטוב, אבל עבור כל אחד הטוב הוא שונה. האם עלינו פשוט להתכוונן לאותו כיוון שהמורה מכוון אותנו, זה נקרא טוב?

נכון מאוד.

תלמיד: ואם פספסתי שיעור, זה אומר שאני כבר לא יכול להיות בכיוון אחד עם כולם?

נכון, זאת בעיה.

שאלה: איך אני מזהה בתוכי, בתוך העשירייה, ובתוך הארגון שלנו את אלה שרוצים להישאר בזוהמת עצמם, ופורקים עול? מה מאפיין אותם בצורה ברורה, כך שנוכל לפעול נכון כלפיהם?

עד כמה שכולנו נמצאים בדעה אחת. זה הכול.

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.

ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.

משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה.

שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית.

ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה.

ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל.

באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.

הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

שאלה: אם חברים מגיעים לערבות, האם אפשר להגיד שאחרי זה מגיעים יחד לערבות עם הבורא? יש בכלל דבר כזה, ערבות כלפי הבורא לעם, לקבוצה או לאדם?

כשאנחנו מגיעים לערבות בעשירייה, אם היא כבר עשירייה, זה סימן שהבורא נמצא בינינו ומחזיק את זה.

שאלה:, כשכבר נמצאים ברוחניות, האם שאפשר להגיד שאמונה למעלה מהדעת היא ערבות כלפי הבורא?

בינתיים שיהיה כך.

שאלה: איך לעורר ולהגביר את הערבות בעשירייה?

רק על ידי הסכמתנו. נדבר בינינו עד כמה נתקרב האחד אל האחר ונתמוך האחד באחר.

שאלה: במה מתבטאת הערבות כאשר מתגלה בעיה בהכרחיות אצל אחד החברים?

אנחנו צריכים לעזור לו. לעזור במשהו.

שאלה: מה יכול להכריח אותי לדרוש מהבורא להתעלות מעל הרצון לקבל, מאיפה הדרישה הזאת מגיעה?

שיעלה אותי למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: מה יכול להכריח אותי להגיע למצב כזה?

כשאני רוצה לעלות, להיות יותר בהשפעה.

שאלה: האם אהבת חברים היא דרגה שמגיעה אחרי הערבות, האם אהבה היא תוצאה של הערבות בינינו?

כן.

שאלה: האם יש הבדל בין ערבות הדדית לבין חיבור בעבודה בקבוצה?

לא.

שאלה: האם נכון לחשוב שערבות היא כבר דרגת השפעה?

ערבות היא כבר דרגת השפעה, ודאי.

שאלה: איך אפשר לתת ערבות בעשירייה שבה יש חבר אחד שקודר חור בסירה?

אז הוא מוחק את הערבות, צריכים להוציא אותו, או לשכנע אותו להצטרף לערבות.

שאלה: החלק הזה שהוא לא רוצה להצטרף לערבות, גם בתוכו וגם בחברה, איך משכנעים אותו, מה עובד עליו?

על ידי זה שמתבטלים כלפי העשירייה.

שאלה: אלה שכן רוצים, ברור, אבל אלה שלא רוצים, איך לשכנע אותם?

להתבטל כלפי העשירייה.

שאלה: הזכרת קודם שכל הפרעה היא כדי שנתקשר יותר לבורא.

כן.

שאלה: האם כשמגבירים את החיבור בינינו זה מחליף את הצורך להתקשר לבורא?

אני לא חושב. אל תדאג, הפרעות יהיו.

שאלה: האם יש קשר בין קיום הערבות או המאמץ לקיום הערבות, לבין ההתייחסות להפרעות?

כן, אלה בירורים.

שאלה: לגבי ערבות בעשירייה. אם יש בעשירייה חבר שלמעלה מחודש בקושי מצליח להגיע לשיעורים, ואנחנו עושים הרבה ונותנים לו חום, ורואים שזה לא עוזר, השאלה היא האם חלק מהערבות הוא להפעיל לחץ, כוח, כאילו מעט בגישה שלילית או שתמיד בחיוב, בחיבוק?

לי קרה כך פעם, שהתפוצצתי מעצבים כשהייתי צריך לחכות עד חצי שעה כשהחבר קם, אחר כך הבאתי אותו לשיעור, והפסדתי שיעור. לא יכולתי, עשיתי רעש ברחוב עד שכולם התחילו לצעוק עליו ועליי. ואז הוא הלך לרב"ש, ומה לעשות, אמרתי שאני לא יכול. הרב"ש אמר לי לעזוב אותו, ואם אני לא יכול, מישהו אחר יהיה מסוגל. וזהו, אני הבנתי שזה למעלה מהעצבים שלי, למעלה ממני.

אבל באמת, היה לי מאוד יקר להיות בשיעור ובכל זאת הרב"ש התחשב עד כמה שאפשר לעזור לחבר להגיע לשיעור. אתה יודע, זה קשה.

שאלה: האם הערבות מתחדשת בכל מדרגה ומדרגה, ואיך אנחנו יכולים להעלות את הערבות בדרגה?

לא, כשאנחנו עולים אנחנו כבר מרגישים שהערבות צריכה להיות בדרגה יותר גבוהה. אנחנו לא צריכים להשיג ערבות בדרגה יותר גבוהה, אלא אם אנחנו בעצמנו עולים אליה.

שאלה: לפני כמה ימים ענית לתלמיד ותיארת אדם שמתקרב בתכונותיו לבורא. האם תוכל לתאר עשירייה שמממשת את הערבות ומגיעה למצב של מתן תורה, איך הם נראים? אם אנחנו מסתכלים עליהם מבחוץ, האם אנחנו יכולים לראות בהם משהו חיצוני או משהו פנימי, האם יש להם אילו מסגרות חיצוניות או שהקשר שלהם הוא רק פנימי?

אני לא חושב שאפשר לזהות מבחוץ באיזו דרגה רוחנית האנשים נמצאים, באיזו דרגת הקשר הם נמצאים. פה ושם אפשר לזהות איזה סימנים אבל את הדרגות ממש לא. לכן העיקר הוא להתעלות בעצמנו. יש לנו הדרכה איך לעשות זאת, מקובלים כותבים לנו על כך, בואו נכוון את עצמנו לעלייה.

שאלה: אם כבר הביאו את האדם לקבוצה, אבל מאיזו סיבה אין לו כוחות להיות בערבות. האם זה חיסרון אישי או חיסרון הערבות הכללית?

זה החיסרון הפרטי שלו.

שאלה: וביחס למערכת הכללית, זה חשבון אישי של הבורא עם אותו אדם או שאלה נשמות כבדות שקשה להם?

אם יש לכם בעיות, או שתישארו או שתעזבו.

שאלה: במקרה של חבר ותיק שהחליט בינתיים לעזוב את העשירייה, יצא מהעבודה בעשירייה, איך עלינו להתייחס לאותו חבר, האם לאפשר לו לקחת את הזמן, כמו שהוא ביקש, או ללכת אחריו, מה לעשות?

בכל זאת להשתדל להחזיק אותו בפנים, בינינו, ומה שלא עושה השכל, עושה הזמן. ככה זה. לתת לו קצת זמן להתיישב במה שהוא נמצא.

שאלה: במאמר כתוב שהאפשרות לעבוד בערבות ניתנה רק אחרי יציאת ישראל ממצרים. אם הבנתי נכון, אז רק אחרי שהם הצליחו להפריד את הרצונות של הקבלה והשפעה זה מזה. איך אני יכול לעבוד עכשיו עם רצונות של החברים עוד לפני שהם נפטרו מהאגו שלהם?

תשתדלו לעזור האחד לאחר בצורה הדדית.

שאלה: האם אנחנו יכולים לסכם בינינו ולהוציא, להבדיל, איזה רצון אחד שאנחנו נסכם שהוא משהו שעכשיו קיים בעשירייה ואיתו עובדים?

אתם עובדים ביניכם אך ורק ברצון של השתתפות בשיעור, כולם יחד משתתפים בשיעור.

תלמיד: האם זאת דרישה הכרחית לערבות?

זאת הדרישה ההכרחית הראשונה.

תלמיד: עבור הערבות? זאת דרישה עבור קיום ערבות?

כן, בלי זה אין כלום.

שאלה: כתוב בפסקה הרביעית, "יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו".

כן.

תלמיד: לצרכים של עצמו הבן אדם דואג בשיגעון ממש ללא הפסקה. מאיפה יש לו כוח לקבל על עצמו ככה לדאוג לזולת?

זאת דרישה מהבורא. שאם אתה רוצה להגיע להזדהות עימו אתה חייב לקבל את העבודה הזאת, ודרך העבודה אתה תקבל כוח ואז הוא יהיה בך, יעבוד בך בצורה הקבועה.

שאלה: מאוד ברור שהכול מתחיל ונסגר בעשירייה והערבות צריכה להתקיים בעשירייה. אבל אני עוד לא מצליח להבין עוד בתשובה שנתת מקודם, שכלפי חבר בדרך אני לא צריך לספק שום דבר. מה זה אומר?

אתה צריך לספק לו דוגמאות טובות בדרך, זו חובה של כל אחד ואחד כלפי העשירייה.

תלמיד: אני לא מדבר כלפי העשירייה, אני מדבר כלפי הקבוצה, כלפי הכלי העולמי.

נניח שכן.

תלמיד: אז גם כלפי הקבוצה והכלי העולמי אני צריך לפעול בדוגמאות לערבות?

כן.

תלמיד: לתת להם ולספק את זה?

כן.

תלמיד: קודם שמעתי שרק בעשירייה, וחוץ מזה כלום.

לפחות בעשירייה.

תלמיד: אבל אפשר להרחיב, לא שזה פסול?

זו חובה יהיה אחר כך להרחיב, אבל בינתיים כך זה.

תלמיד: כל העניין הזה של הערבות מזכיר לי שכתוב "עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב"¹ כאילו עם ישראל יכול לחיות במנותק מכל הגויים באיזה שלב, קיימת שנאה מטורפת, ומחלוקות וממש סכינים בין השיניים, זה קיים בנו ולא מתחשבים בזה.

כן.

שאלה: ועובדים למעלה מזה. זה אחרי הערבות או שזה בתוך הערבות הזה?

זה יחד עם הערבות, שקולים זה בזה.

תלמיד: אבל פה הוא אומר שאם יש מיעוט שלא רוצים אז אי אפשר לקיים.

כן. הכוחות האלה הם שקולים זה בזה. כמה שיש אהבה יש שנאה, ותמיד כך הבורא ידאג שיהיה לנו.

תלמיד: אבל אנחנו נצליח לעבוד מהם בלי להתחשב בהם?

לא. עד גמר תיקון זה עוד נקרא "מלחמות המשיח", אז אנחנו נרגיש כמה הכוח הרע מכסה את הכול. זה שמתגלה "בראתי יצר הרע".

תלמיד: כן, אבל כבר תהיה לנו התגברות מסוימת, אתה תתרגל להתגבר, זה כבר יהיה הרגל.

רק בעזרת ה'. הבורא מציל אותנו. בסופו של דבר הבורא מציל אותנו. אחרי שאנחנו על ידי המלחמות בינינו, כל אחד עם עצמו, כל אחד עם אחרים, מגלים את הטבע שלנו, עד כמה הוא רע, ממש כמעט אינסופי, זה הבורא ברא, בראתי יצר הרע. אתה אפילו לא מסוגל לגלות, אז הוא מגלה לך. וככול שאתה משתדל להתגבר בעזרתו עוד יותר ועוד יותר, יש לפניך גילוי הרע, יוצא אחר כך שגילוי הרע האחרון מה שמתגלה הוא המשיח. הכול בידי שמיים.

שאלה: אז המלחמה הזאת להשתדל לקיים כלפי החברים בלי לצפות שהם יקיימו עבורי, אלא רק שאני אקיים עבורם?

בטח. האם אתה תחכה עד שהם יקיימו?

תלמיד: אז היום בשיעור מובן שזה אני חייב להסתכל רק על עצמי עד כמה אני מקיים עבורם.

כן.

תלמיד: ולא לבדוק אותם עד כמה הם מקיימים עבורי.

לא.

תלמיד: אז המלחמה הזאת בסופו של דבר היא מלחמה פרטית, או שיש פה משהו הדדי שאני צריך גם להרגיש שגם הם במלחמה הזאת?

כן. אתה צריך להילחם נגד היצר הרע, ולהראות לכולם גם שאתה כך עושה. איש את רעהו יעזורו.

תלמיד: ואיפה הם במלחמה הזאת?

הם גם יעשו אותו דבר. לאט לאט.

תלמיד: אז כשאני אהיה בזה אני אגלה שהם כבר בזה?

לא. זו לא חובה שהם כבר בזה.

תלמיד: אז מה אני אגלה?

אתה תגלה שאתה רוצה למסור להם גם את השיטה הזאת.

שאלה: אני מנסה להרגיש כל חבר שיוצא כל יום משיעור הבוקר לסביבות החיצוניות והוא מסתובב שם וחייב לתפקד בצורה רציונאלית כמובן. אבל מה בפנים, איזו נקודה פנימית על כל אחד מאיתנו לאחוז כדי לשמור על התהליך הזה שהתחלנו בו, על התהליך הזה של הערבות? מה לשמור בפנים איזו נקודה אחיזה?

שאנחנו נמצאים בשתי מערכות. מערכת אחת רוחנית שאני נמצא כאן בלימוד, בקבוצה ועשירייה ובמערכת שנייה שאני יוצא לעולם החופשי ושם אני מתפקד לפי החוקים של המערכת ההיא.

שאלה: מה אני רוצה לזכור אם אני יכול? להיזכר במשך היום כמה שאני יכול.

עד כמה שבפנים אני רוצה להיות עם העשירייה שלי.

תלמיד: כאילו לשבת איתה כמו בהרגשה?

בהרגשה אני רוצה להיות יחד איתם.

שאלה: אני מנסה לתאר לעצמי את המצב הזה שאנחנו קוראים עליו, כשאני בעצם מסכים לקבל עצמי את תנאי הערבות, זה אומר שאני בטוח שאני יכול לבקש להסכים נכון?

כן.

תלמיד: מכוח מה יש לי את הביטחון הזה שאני בטוח שאני יכול לבקש להסכים לקבל על עצמי את התנאי הזה?

ככול שתהיה לך אחיזה בקבוצה ובבורא אז יהיה לך כוח. עד כמה שלא, אז לא.

תלמיד: האם אפשר לומר שבעצם הביטחון הזה הוא נובע מזה שאנחנו בטוחים שהחברים מתפללים עלינו למרות שאנחנו לא דורשים את זה כתנאי, אבל אנחנו בטוחים שכך המצב?

לא. אני לא סומך על זה ובכלל לא חושב על זה שחברים מתפללים.

שאלה: מה זה "נעשה ונשמע"?

נעשה, נקיים, ונשיג.

תלמיד: מה נקיים?

נקיים את הערבות בינינו ובתוך הערבות בינינו נשיג את החיבור והשלמות של הבריאה. וזה הכול מספקת לנו תורה.

שאלה: מה הסיבה שהערבות מובילה למסירות נפש ומימוש עצמי בכדי לעשות נחת רוח לבורא?

מפני שהערבות זה החוק הפנימי בטבע.

שאלה: האם אדם שמצא את מקומו במערכת אדם הראשון מוכן לעזור לכולם לתקן את הנשמה הכללית?

כן.

שאלה: למה מאמר הערבות מגיע אחרי מאמר מתן תורה, אם לפני הערבות אפשר לקבל תורה?

לא. מתן תורה דורשת ערבות. ואחרי שמקיימים את הערבות אז מתחילים לגלות את התורה בצורה שלמה ואת הבורא המלובש בתורה.

שאלה: דיברנו היום שאנחנו לא צריכים לדאוג אם החברים מספקים לנו ערבות אלא שהערבות כבר קיימת וזה תלוי רק בי. זה נכון?

לא. לא כל כך נכון.

תלמיד: למה לא כל כך נכון?

הערבות תלויה רק בי?

תלמיד: שמעתי שמצד המערכת כביכול, הערבות כבר קיימת כלפי ואני צריך לקיים את הערבות ולא החברים. זה לא נכון?

לא. ערבות זה שאנחנו צריכים בפועל להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה ואי אפשר לחלק בינינו ואי אפשר שאחד מקיים והשני לא. אלא לכולם יש חוק אחד, חוק של העשירייה.

תלמיד: כשאני רוצה להיות ערב לחברים אני לא צריך לוודא שזה מגיע אליהם, שזה לא דמיון שלי שאני ערב.

יש לך עסק רק עם הבורא. אתה נותן ערבות מעצמך לבורא או לכלי הכללי שאתה נמצא שם ואחראי על כל מה שאתה חייב לבצע כלפיהם.

תלמיד: ואיך אני יודע שאני מבצע?

לפי התוצאות. אבל מה השאלה?

תלמיד: האם אני יכול להיות בתוך הדמיון ולא לבצע את הערבות?

אנחנו נמצאים בתוך דמיון. כן. כול עוד לא מגיעים לשמה.

שאלה: מצד אחד כתוב שמספיק שכמה יחידים נופלים לזוהמה עצמית וכל האומה לא תוכל להיות בערבות. מצד אחר אמרת שעד גמר התיקון תמיד אנחנו ניפול לדאגה עצמית. אז מתי יוכלו להיות בערבות?

מתי נהיה בערבות?

תלמיד: אמרת שעד גמר התיקון אנחנו תמיד ניפול לדאגה עצמית. והוא כותב שמספיק שכמה נופלים לדאגה עצמית, כבר כולם לא בערבות. אז מתי כן מתקיים מצב הערבות?

רק בצעד האחרון. כמו שאני מבין. איך יכול להיות אחרת? אין לנו תיקון אחר חוץ מהערבות, שאני עד כדי כך דבוק לכולם שיותר מערבות כלפיהם, מכל הלב שלי אני לא רוצה שום דבר לקיים. המטרה שלי להיות בערבות. לא שדורשים ממני - אני רוצה.

שאלה: אם בשיעור אני מגלה שנפלתי מהכוונה על החברים על ההצלחה שלהם, זה סימן שאני באותו רגע לא בערבות?

ודאי.

תלמיד: גיליתי בעצם התנגדות פנימית כלשהי שיש בי להיות בערבות?

כן.

תלמיד: זו התנגדות פנימית שקיימת. מה עושים באותו רגע?

מה עושים? אני לא יודע מה עושים. מתקנים את עצמם.

תלמיד: למשל מנסים מיד לחזור לכוונה באיזה מין כוח, במאמץ או שמבקשים מהבורא?

ממשיכים, קודם כל ממשיכים. משתדלים ליפול לעשירייה ולהתחבר איתם ואז ללכת איתם קדימה.

שאלה: מה שאתה מתאר שההרגשה היא ממש כמו מין מכונה שצריך להפעיל אותה כמעט מהתחלה כל פעם?

נכון.

תלמיד: איך מפעילים אותה מהר יותר? כי לפעמים זה יכול לקחת זמן ואני מרגיש שאני מבזבז.

תלוי איך אתה קשור עם החברים. יכול להיות שהם מפעילים אותך מיד, ויכול להיות שאתה לא מרגיש קשר איתם, אז אתה רוצה להפעיל את עצמך ולא יכול.

(סוף השיעור)

---

1. (מ"ג במדבר, כ"ג, ט')↩