סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", שיעור 34
2 Kas 2020
לכל השיעורים בסדרה: העבודה באמונה למעלה מהדעת 2020
שיעור בוקר 02.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: העבודה באמונה למעלה מהדעת
העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות
כל העבודה הרוחנית שלנו בעיקר נקראת עבודה למעלה מהדעת, באמונה למעלה מהדעת. למה? כי יש שני כוחות בבריאה, כוח הבורא רצון להיטיב, השפעה, שבספירות זה מתגלה בבחינת הבינה, אמונה, השפעה, אהבה, נתינה וכן הלאה, כוח חיובי כביכול. והכוח השני שהבורא ברא יש מאין זה כוח הקבלה, מלכות, דעת, ידיעה, מה שמתגלה אצלנו בכלים שלנו. ומשני הכוחות האלו בעצם מורכבת כל מערכת הבריאה.
אנחנו נולדים ומלכתחילה קיימים תחת מערכת הקבלה, מערכת הידיעה, מערכת כוח לקבל לעצמו, להרגיש, להבין, לקלוט. זאת מערכת שלנו שאנחנו מבינים אותה, מרגישים אותה, זה העולם שלנו. המערכת של העולם השני, המצב השני, עולם הבא עליון משלנו זאת מערכת השפעה, מערכת אמונה, כך אנחנו קוראים לה. ואנחנו צריכים לקבוע, אמנם נולדנו וקיימים במערכת קבלה אבל אנחנו רוצים לעבור למערכת השפעה שזה הבורא. שברא את מערכת הקבלה שלנו, מערכת דעת, אך ורק כדי לתת לנו אפשרות, הזדמנות, מקום ליגיעה, שאנחנו נעדיף את הרמה שלו, הקיום שלו, למעלה מהקיום שלנו שנולדנו בו.
זאת אומרת, שאנחנו נקבע שאנחנו רוצים את האמונה יותר ממה שאנחנו נמצאים בכוח הקבלה. ובכוח הקבלה אנחנו נמצאים עד שאנחנו מתקנים אותו, זאת אומרת מתעלים מעליו בכל 125 המדרגות, עד שמגיעים לדבקות השלמה בבורא. וזו העבודה שלנו.
לכן כל העבודה שלנו בעצם זה כל הזמן להיות באמונה למעלה מהדעת. בכל רגע ורגע בחיים שלנו, בקיום שלנו, לקבוע כוח השפעה יותר למעלה מכוח הקבלה. להיות יותר נמשכים לבורא ממה שמושך אותנו בחזרה אליו הרצון לקבל שלנו. וכך אנחנו צריכים גם כן להשתדל לממש את זה בפועל.
אני צריך להשתדל לממש את עצמי בקבוצה, בחיבור עם החברים, להתבטל בהם, להיטמע בהם, לעומת זה שהאגו שלי כל הזמן מושך אותי לקבוע בעצמי כל מה שאני רוצה, ולהיות לבד או לפחות עם כולם אבל שאני ארגיש שאני מעליהם וכן הלאה. את כל החיים שלנו אנחנו רוצים לחלק, צריכים, מי שרוצה להגיע לרוחניות צריך לחלק לחיים שנמצאים בכוח השפעה, בקבוצה, בהפצה, בחיבור, בנטייה לבורא יותר ויותר, לעומת כוח הקבלה שמושך אותנו תמיד לעצמו, כוח האגו שלנו, שאני קובע, שאני עושה לעצמי וכן הלאה.
זאת אומרת, הרגשת האדם צריכה להיות שאני עושה משהו בניגוד לעצמי למען הבורא, לטובת הבורא. כך אם אני נמצא כל הזמן במאמץ כזה שאני עושה את זה לא בגלל שאני רוצה אלא בגלל שזה לפי רצון הבורא, אז אני נמצא כנראה בביצוע אמונה למעלה מהדעת, וכך אנחנו מתקדמים. כל הדרך שלנו צריכה להיות רק בנטייה הזאת.
שאלה: מה אני עושה בניגוד לעצמי ומה אני עושה לתועלת הבורא?
אני כל הזמן רוצה להרגיש זה לעומת זה, לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אני כל הזמן צריך לייצב לעצמי את הרצון שלי, מה הייתי רוצה ומה הייתי עושה לממש את הרצון שלי, ומה הבורא היה רוצה, רוצה ממני, ואיך אני מבצע את הרצון שלו. ולהעמיד את הרצון שלו למעלה מהרצון שלי, כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו".
תלמיד: מה הבורא רוצה ממני?
בכל דבר בכל מקום, מה שאני חושב, לומד, עושה, מבצע איזה פעולות, כל דבר שאני מתייחס אליו אני רוצה כל הזמן לשקול האם זה מוצא חן בעיני הבורא או לא, איך הבורא רוצה שזה יקרה, איך הוא מסתכל על זה. ואז אני רוצה להצמיד את עצמי לדעה שלו, להסתכלות שלו. זה נקרא שאני מממש אמונה, כוח הבינה שהוא יקבע את הכול ולא כוח המלכות, לא כוח הדעת, אלא אמונה למעלה מהדעת, בינה למעלה מהמלכות.
תלמיד: הפעולה שלי היא יחוס כלפיו?
הפעולה שלי היא כלפי הבורא, כמו שכל הפעולות שלי צריכות להיות מכוונות כלפי הבורא. יכול להיות שאני אממש אותן בקבוצה, יכול להיות בחיים שלי, לא חשוב. אנחנו מדברים על המחשבה על הרצון של האדם, מה הוא חושב, איך הוא מקיים את עצמו בחברה, במשפחה, בכל מקום, אבל תמיד בשביל מה אני עושה את זה? אני עושה את זה מפני שזה רצון, דעה, נטייה של הבורא, ואני רוצה להצמיד את עצמי אליו. זה נקרא לעלות מלכות לבינה ולעשות כך כמו שבינה רוצה, כמו שהבורא רוצה. בינה זה כוח הא-לוהים, שזה בגימטרייה בינה, ולכן כך צריכה להיות הנטייה שלנו.
אנחנו צריכים קצת יותר במעשה להתחיל להתקרב למימוש אמונה למעלה מהדעת. לא לברוח מזה, לא לחשוב שזה בלתי אפשרי, זה אפשרי וזאת באמת פעולה רוחנית. תעשו לפחות קצת מזה וכבר יש לכם קשר לרוחניות. ותתחילו דרך זה להרגיש את המרחב הרוחני, העולם הרוחני, כוחות שפועלים על העולם שלנו.
תיפתח לכם מערכת של הנהלה, של השגחה של העולם שלנו, כוחות שמפעילים את הכול, אחרת אנחנו נמצאים בחושך אנחנו לא רואים מה קורה, בשביל מה קורה, למה, לא עתיד ולא כלום. זה פותח לנו עיניים על כל הבריאה, על כל העולמות, על כל המציאות, עם הידיעה הזאת אדם חי בעולם הזה, חי אחרי שנפטר מהעולם הזה, אנחנו מגלים את המערכת שאז היא שלנו.
שאלה: אני נתקל במצב דומה בעשירייה שלי. אנחנו לומדים שיש ישראל ויש אורייתא ויש קודשא בריך הוא, שלושה גורמים. כשאני בא לפתור איזו הרגשה או להבין איך להתייחס לדברים, קורה לפעמים שאני רואה דרישה שונה מהבורא, דרישה שונה מעצמי ודרישה שונה מהעשירייה. שלושת החלקים האלה כביכול מתנגשים אחד עם השני, כל חלק מציג דעה אחרת כלפיי. איך יודעים לעשות את הבחירה הנכונה בין השלושה?
אתה מבצע רצונות של העשירייה, זה עכשיו הדבר החשוב ביותר. דרך זה, שזה בטוח יעזור לך להתנתק מ"האני" שלך, אתה תתחיל להרגיש יותר ויותר עד כמה הבורא שייך לעשירייה, העשירייה שייכת לבורא ועד כמה אתה יכול לשייך את עצמך אליהם. אבל כדי להתעלות מעל האני יש לך עשירייה, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", רב"ש כותב על זה הרבה.
תלמיד: זה גם מה שנדמה לי שהכוח העליון היה רוצה?
זה לא כוח עליון, הכוח העליון שלי זה האגו ואני לא יכול להתנתק מזה.
תלמיד: כלומר רק העשירייה. אין לנו פה כוח עליון שהוא לא עשירייה.
ודאי שכן, בעיניים עצומות. רק העשירייה, אין מה לעשות. להיות דבוק אליהם במה שהם רוצים ובינתיים אני מבצע. העיקר להתבטל, כמו שרב"ש כותב.
שאלה: אמרת שבכל מצב ומצב יש לנו הזדמנות לבצע את העבודה מעל הדעת. בדעת שלי אני יודע כל הזמן מה אני מרגיש. אני יודע להסביר את זה בכל רגע ובמקביל אני צריך לחשוב כמו שאמרת איך הבורא היה רוצה שאני אתנהג. איך אני מפענח נכון את מה שהבורא רוצה?
עכשיו דיברתי על זה. תלמד כמה שאתה לא שומע. עכשיו במקום הבורא זו הקבוצה, מה שהקבוצה רוצה, זה מה שאני עושה.
תלמיד: אני עובר עכשיו איזה מצב. איך אני יודע מה הקבוצה רוצה?
אתם מדברים ביניכם, אתם מחליטים משהו, אתה שומע מה שהם רוצים, מה שהם חושבים, מה שהם מחליטים, לפחות אם לא ללכת לפי מה שהם עושים, אבל מה שהם רוצים אתה יכול לבצע במשהו, לעזור להם, לפרגן להם, למלאות אותם במשהו. אתה כבר שם את רצון הקבוצה או את רצון הבורא שכך הבורא מציג את עצמו, שעומד אחרי הקבוצה, וכך אתה מתקרב אליו.
תלמיד: אם אני עובר עכשיו מצב לא פשוט שזורק אותי, ואני מנסה להבין איך הקבוצה הייתה רוצה לראות את המצב הזה. איך אני מפענח נכון מה העשירייה רוצה?
תשאל אותם, תדבר איתם, אבל אל תהיה בתוך הרצונות והמחשבות שלך בלבד. אתה חייב לשמוע את זה מהם, אתה חייב להרגיש את זה מהם, אתה חייב להיכנס ביניהם בכוח פיסי ואז להשתדל לספוג מהם את הדעות, את הרצונות, את המחשבות, הכוונות, המטרות ולהידבק אליהם כמה שאפשר.
מבחינה רוחנית אתה חייב להתבטל כלפיהם, פשוט העולם הזה כך נברא בכוונה, אחרת אין שום צורך לעולם הזה. אלא רק בשביל זה, שתהיה לאדם סביבה שעל ידה הוא יכול לקחת אותה כמו קרש קפיצה לעלייה לבורא.
תלמיד: אז לא בהכרח אני צריך לשתף אותם במצב שלי, אני פשוט בא ומתבטל.
אתה לא חייב. יכול להיות שאתם מבררים מצבים ואז מותר לך גם לדבר. אבל קודם כל לראות את כל המחשבות, הרצונות, הכוונות, המטרות שלהם, ולהתבטל כלפיהם. תקרא שוב את מאמרי רב"ש על העשירייה. אתה תראה אותם כל פעם בצורה אחרת.
שאלה: בחלק מהמקורות שלנו רשום שהמטרה של הבורא היא להיטיב לנבראיו והוא "טוב ומיטיב", ובחלק מהמקורות רשום שהוא רוצה להנות לנבראיו. אנחנו יודעים שילד לא תמיד נהנה ממה שטוב לו, ממה שעושים לו טוב.
אז אתה עושה את כל מה שהילד רוצה או שאתה רוצה לחנך אותו?
תלמיד: אני רוצה לחנך אותו, אבל מה ההבדל בין זה שהוא רוצה להנות לבין זה שהוא עושה לנו טוב?
אנחנו לא יכולים לעשות עכשיו מה שטוב לנו, כי מה שטוב לנו עכשיו מכתיב לנו היצר הרע שאנחנו רוצים להתעלות מעליו.
תלמיד: המטרה של הבורא היא לעשות לנו טוב, או להנות לנו, אלה שתי אמירות שונות במקורות שלנו.
אז מה? לעשות טוב או להנות לנו זה לא אותו הדבר? רק בתנאי שאנחנו נהיה בדרגה שלו, בדרגת ההשפעה. כי רק שם אפשר להרגיש את הטוב האמיתי, ולא את הטוב ברצון לקבל שלנו שזה מוגבל ונכשל.
אני לא כל כך יכול לענות לך, כי אתה צריך לקרוא עוד הרבה על הנושא של "אמונה למעלה מהדעת". אבל זה יבוא. תקרא את כל הקובץ הזה עם הקטעים שלנו על "אמונה למעלה מהדעת", תכף נתחיל לעבוד עליו, ותתכלל מזה.
רק שוב אני אומר, ההקדמה שעכשיו נתתי לפני שהתחלתי לשאול אתכם, זה שתי רמות. "אמונה למעלה מהדעת", זה נקרא שבינה שורה ושולטת על המלכות, ו"דעת" זה נקרא שמלכות שולטת על הבינה, על הכול.
אז אנחנו יכולים להיות בשתי רמות, בדעת או באמונה. וכל העבודה שלנו היא מדעת, היינו מהרצון לקבל שלנו, בכוח, על ידי העשירייה, על ידי התפילה, על ידי כל הדברים האלה, להעלות את עצמנו לדרגת האמונה, לדרגת ההשפעה, לדרגת החיבור. זה נקרא "לעלות מדעת לאמונה למעלה מהדעת". ולמה כתוב "אמונה למעלה מהדעת"? כי אנחנו צריכים להרגיש דווקא שכוח האמונה שורה על פני כוח הקבלה, על פני דעת.
שאלה: אנחנו משתמשים במאמרים ובעקרונות של רב"ש בשלוש מתוך ארבע הפגישות היומיות שלנו וזה ממש עושה לנו ניסים. זה מגלה את הבעיות שיש לנו בחברה באופן שבו אנחנו יכולים להתעלות מעליהן. השיעור זה המקום שבו אנחנו מתחברים, מחברים את החסרונות האלה. לכל אחד יש זכות דיבור והוא יכול להיות מנהיג, מוביל בקבוצה.
כשאנחנו מתאספים לפני השיעור ובמהלך השיעור עצמו, מה קורה שם? מה לעשות עם החסרונות?
אין לי חסרונות. בזמן שאני מגיע לשיעור אין לי חסרונות. אני נכלל בעשירייה, העשירייה בשבילי בזמן השיעור זה נניח אלפיים חברים שאני רואה אותם לפני שהם מחוברים אלי, ואני נכלל בהם. איזה חסרונות יכולים להיות? רק חיסרון אחד, איך אנחנו יכולים להיות עוד יותר מחוברים כדי להתחבר עוד יותר לבורא. זה רק חיסרון אחד. חוץ מזה שום דבר, אין חסרונות. כל היתר זה העולם המדומה. יש רק בורא ואנחנו שיכולים עוד יותר להצמיד את עצמנו אליו. זו כל המציאות.
תלמיד: אני מרגיש הכרת תודה מאוד גדולה.
תודה. אני שמח לשמוע.
שאלה: בשביל מה הבורא צריך את המאמצים וההתגברויות שלנו?
מפני שהוא רוצה שאנחנו נגיע לדרגתו, להיות כמוהו. כמו שאתה דורש מהילד הקטן שלך שיעשה כל מיני מאמצים, וילמד, וידע ויתחזק. בשביל מה? הוא לא רוצה את זה סתם בעצמו, אלא אתה מחייב אותו מפני שאתה רוצה שהוא יהיה גדול.
שאלה: אמרת שמה שמאפיין את העבודה למעלה מהדעת זה שהאדם עושה משהו בניגוד לדעתו. איפה לחפש את העבודה למעלה מהדעת כשאין התנגדות כזאת?
תשתדל לשאול את עצמך מה עכשיו הבורא רוצה ממך ותבצע.
תלמיד: אבל אם אין הרגשה של התנגדות, הרי יש אפילו שמחה, הודיה, וזה בסדר, אנחנו חייבים ליהנות ממעשה ההשפעה. איפה העבודה הזאת של למעלה מהדעת?
כנראה שאתה לא שואל. מה הבורא רוצה? רוצה חיבור. הוא רוצה התעלות למעלה מהאגו. להיטמע בתוך הקבוצה, לעשות כמה שיותר הפצה כדי לפרסם את ידיעת הבורא בעולם. זה מה שהבורא רוצה. הבורא רוצה למלא את כל הנבראים בכל טוב שיש לו, שהכין.
ואם אתה מבצע את זה ממש בכל רגע אז אתה נמצא בגמר בתיקון. ואם לא בגמר התיקון, אז כנראה שחסר לך כוח הבירור. תנסה לבדוק.
שאלה: מתי אני מתווכח עם הרצונות של הבורא, של העשירייה, ומתי אני מקבל אותם ללא תנאי?
להתווכח עם הבורא בינתיים אתה לא יכול כי אין לך שום קשר עימו. אתה צריך לרכוש את תכונת הבינה, ואז יהיה לך קו ימין וקו שמאל, ואתה תוכל להתחיל לסדר את המערכת שביניהם. זה עוד רחוק.
אני בכלל לא מבין מאיפה בא לך הרצון להתווכח עם הבורא. מי אתה, ומאיפה אתה מרגיש אותו? על מה להתווכח? רק תבין שאתה עדיין לא קיים, אז מי מתווכח? אותה ביצית שאפילו לא התחילה עדיין להתפתח ברחם אימה, היא מתחילה להתווכח?
תלמיד: להתווכח עם הרצון של העשירייה.
להתווכח עם הרצון של עשירייה אסור לך. זה היצר הרע שלך. זה הדבר אחרון שאתה יכול לעשות לפני שאתה יוצא מהם. אם ברור שזה רצון העשירייה, וברור שאתה מנוגד לזה, אז לא נשאר לך כלום, או להיכנע או לצאת.
שאלה: האם אפשר לומר שדעת היא בעצם שער הכניסה לאמונה למעלה מהדעת?
זה שיש לנו דעת זה עוזר לנו למצוא מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". כי דעת זה מה שאני יודע, מה שאני מבין, מה שאני מרגיש, מה שנמצא ברשותי, בכוחות שלי, כל זה נקרא "דעת". ואני בונה למעלה מזה את דרגת האמונה, דרגת ההשפעה כנגד הדעת, למרות הדעת. וכך אני בונה את העולם העליון, את הבורא. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", ש"אתם עשיתם אותי". לכן כך אנחנו למעלה מהדעת בונים את דרגת האמונה, הבינה. היא קיימת, אבל היא קיימת מחוצה לנו. אנחנו צריכים לבנות אותה.
שאלה: מהו כוח המלכות בקבוצה ואיך אנחנו יכולים להשתמש בו כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת?
אנחנו מדברים עכשיו על זה שמלכות בקבוצה נמצאת בכל אחד ואחד, ואנחנו צריכים להתעלות למעלה מהמלכות של כל אחד ואחד, ולהיטמע בכוח הקבוצה הכללי, וכך אנחנו מגיעים לדרגת הבינה, ואחר כך נדבר על המלכות הכללית.
קודם אנחנו צריכים להתעלות, כל אחד למעלה מהרצון שלו. שהרצון של הקבוצה, המחשבה של הקבוצה, הידיעה של הקבוצה, המטרה של הקבוצה, תהיה בשבילי הכול. אני מקבל את זה למעלה מכל ספק ואז נדבר הלאה, קודם להגיע לזה. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".
שאלה: כוח הבינה הזה של התעלות מעל עצמך, זה כשאני נכלל ברצון של החברים? זה כוח הבינה?
כן. בינתיים זה כך. זה בדרך כלל כך.
תלמיד: אבל מה שחשוב פה זה שהרצון הזה יהיה מחובר? שאנחנו נחבר את הרצונות האלה יחד?
פחות או יותר צריכים להרגיש את דעת החברה, המצב שלה, המטרה שלה, של החברה, של העשירייה, ואז לפי זה להתאים את עצמי אליה כמה שאפשר.
תלמיד: אם לא להיכנס למקרים פרטיים, אז באופן כללי אנחנו מדברים על רצון אחד שהוא לחיבור, נכון?
אבל הנטייה לחיבור צריכה להיות לא שאני מושך אותם אלי, אלא אני דוחף את עצמי להיכנס בהם, לתוכם. זה נקרא "נטייה לחיבור", שהם קובעים את המצב שאליו אני מגיע.
תלמיד: אני מתכלל ברצונות של החברים, ונכלל באחד, בשניים, בשלושה, בכולם יחד. מה זה אומר שמתוך המצב הזה אני רואה מה רוצה הבורא?
זה מה שרוצה הבורא. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו, "קח לך". זה נקרא "קח לך".
תלמיד: אבל אחרי זה, שם בתוך הרצון הזה יהיה אפשר להוסיף איזשהו ניתוח?
הכול ישתנה. גם הקבוצה, גם הדעה בקבוצה והרצון בקבוצה, והמטרה שבקבוצה. זה ישתנה, וגם אתה תשתנה, וכל פעם תצטרך להתאים את עצמך לקבוצה יותר ויותר. ואז אתה תראה עד כמה שאתה מתקדם עם הקבוצה, וכך כל אחד.
שאלה: אם הכול מגיע מהבורא ולי יש עבודה מעל הדעת איזו עבודה אני עושה ואיזו עבודה עושה הבורא?
הבורא עושה את כל העבודות, לכן כל מה שאנחנו לומדים זה נקרא עבודת ה', ואנחנו רוצים רק להתאים את עצמנו, להסכים עם אותם המצבים שהוא מעצב לנו. כי כל העולם שאני מרגיש ואתכם ובכלל הכול, הכול מעצב לי הבורא. ואני צריך לקבל את זה שבזה אני מתקרב אליו, בלבטל את עצמי ולהיטמע בעולם.
שאלה: איך לעבוד נכון עם מאמרי רב"ש במהלך היום, במיוחד אם אין בזה טעם?
אתם צריכים לקרוא עד שיהיה טעם, כמה פעמים, ולשחק עם זה ממש כמה שיותר. ודווקא בגלל שאין טעם אז לא לטעון ש"אין טעם, מה אני אעשה? זה לא טעים", כמו ילדים קטנים. אלא ודאי שזה לא טעים לרצון לקבל שלכם, שאתם מרגישים בזה טעם של עפר. אבל דווקא צריכים להתעסק בזה ולהתפלל לבורא שייתן כוח עוד יותר להתעסק בזה, עוד יותר להבין, עוד יותר להרגיש. שייתן לכם טעם בחיבור ובכל הפרטים שבחיבור.
כל חוכמת הקבלה מדברת על אותה עשירייה שמתחילה להרגיש את עצמה כעשר ספירות, ומתחילה כל הזמן לברר מה יש ביניהם, בתוך עשר הספירות האלה, בתוך הקבוצה, איזה סוגי חיבור יש ביניהם, ואיך הבורא מתגלה בהתאם לזה, בתוכם, בתוך הספירות האלה זאת אומרת, בין החברים האלו. זה מה שאתם לומדים ואין יותר, רק בזה יש את כל המציאות.
שאלה: מאוד התחברתי כשענית לחבר שישאל את עצמו "מה הבורא רוצה ממני?". על עצמי כרגע אני מרגיש שהוא רוצה שאני אשמח, שאני באמת אעשה את כל הפעולות בשמחה. שמחה זה גם משהו שצריכים לבקש?
קודם כל אנחנו מתחילים בכוח, מייצבים את עצמנו כמה שצריכים. אחרי שמייצבים את עצמנו נכון אז מתחילים לבדוק האם אנחנו נמצאים בשמחה או לא? כי "שמחה" זה נקרא שאני כבר מצטרף, שאני כבר מבין. השמחה צריכה להיות כתוצאה ממעשים טובים, ומעשה טוב זה מעשה חיבור. האם אני נמשך לחיבור? ואם אני נמשך בכוח, האם אני מרגיש בזה שמחה? האם השמחה מזה שאני הולך נגד הרצון שלי, דווקא, או השמחה מזה שאני נמצא עם החברים, ומרגיש איתם חיבור, ומזה כבר יש לי שמחה. וכך צריכים לברר. גם על זה הרב"ש כותב הרבה, על המצבים של שמחה כתוצאה מיחסים טובים, ממעשים טובים.
שאלה: אם אני לא נברא עדיין אז איפה מתקיימת התפילה אצלי?
התפילה שלך מתקיימת באותה מערכת שלא משתנה, היא רק מתגלה כלפיך יותר או פחות. אבל כל מה שאתה מתפלל, רוצה, מבקש, גם בטוב וגם ברע, זה הכול נכלל באותה מערכת, אתה לא יוצא מהמקום שלך. זה לא כמו שפיזית אתה מתחבר או עוזב, אתה משפיע על כל המערכת שאתה נמצא בה כל הזמן, המקום שלך שם הוא קבוע, זה שורש הנשמה שלך.
ואז, בהתאם לעד כמה שאתה מאתר את עצמך להיות יותר ויותר שייך למערכת, מותאם למערכת, במידה הזאת אתה גדל, ומשפיע עליה וזוכה להרגיש איך שהיא בחזרה משפיעה עליך.
תלמיד: אמרת קודם שאנחנו כמו ביצית קטנה, כאילו כל המטרה זה לזהות את המערכת עצמה?
כן, אתה צריך לזהות את המערכת עצמה, אתה צריך להיות בהם, אתה צריך ממש להרגיש שאתה נמצא בכל המערכת הזאת, למרות שיכול להיות שאתה עוד לא מבין ועוד לא מרגיש איפה אתה נמצא. אבל המקום שלך לא משתנה, היחס שלך כלפי המערכת משתנה. ואז אתה מגלה שהמערכת כולה כלפיך היא מערכת אידיאלית, מתוקנת. כי "כל הפוסל, במומו פוסל"1, כך אתה מגלה אותה.
שאלה: איך להתבטל בצורה שווה בפני כל חבר וחבר, כדי להשיג חיבור בעשירייה? לא תמיד זה מצליח לאהוב כל אחד.
אני לא יכול להגיד לך איך לעשות את זה, אתם צריכים לעשות וזהו. אתם מבינים שזהו. או שאתם עושים או שאתם לא עושים, זה חייב להיות חוק ולא יעבור. אתה חייב להגיע לחיבור, הבורא מביא אותך לגורל הטוב ואתה חייב את הגורל הטוב הזה לממש, לקבל אותו כטוב, שזה בדיוק מתאים לך, ואתה חייב כך לבצע. ואפילו שתהיה בזה 20 שנה, ו-30 שנה, לא חשוב כמה, אתה חייב להגיע לחיבור, כי בתוך החיבור הזה בלבד אתה מגלה את הנשמה שלך, את החיים שלך, הנצחיים. ואת כל התירוצים תשאיר בצד, בינתיים אתה חייב לעשות הכול למעלה מכל התירוצים.
קריין: כל קובץ המקורות בנושא עבודה למעלה מהדעת נשלח כספרון אלקטרוני לכל החברים בארבע שפות מרכזיות. זה גם מופיע באתר קבלה מדיה, את כל החומרים האלה, מוזמנים להוריד ולקרוא במהלך היום.
קטע 64.
"בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו ליראת שמים. לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל איזה קושיא, ואני משיב לך, שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל - זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצוה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה' הוא רק אמונה."
(הרב"ש. רשומה 572 "שני יגיעות")
קריין: קטע 65.
"אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקיבל על עצמו עול מלכות שמיים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו, אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה'. ואם ה' רוצה שהוא יישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי שום תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי"."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)
אנחנו לא יודעים מה לעשות עם מה שאנחנו קוראים. למה? כי אנחנו לא משייכים את עצמנו למערכת הנשמה, לעשר ספירות או לקבוצה שאני חייב למצוא את הקשר שלי איתם. אני קורא, דעת, אמונה למעלה, זה ככה, כאילו, מה יש לי כאן לעשות עם זה? לעשות פשוט מאוד, להתחבר. להתחבר כך שלא יהיה שום הבדל ביני לבינם, בין כולם, שאנחנו נהיה כעשר ספירות, כפרצוף אחד רוחני.
אם אנחנו נתחבר אז אנחנו נתחיל להרגיש מה זה רוחני, מה זה פרצוף, איך בתוכו עובד הבורא, אנחנו כבר נהיה בעולם אחר. במקום בני אדם אני ארגיש עשר ספירות שבתוכם נמצא כוח העליון, זה כבר עולם העליון, זה לא העולם שלנו. ובזה אני עובר מעולם לעולם וכך אני אמשיך דווקא בזה להתקיים. אני אדאג לגשמיות, כי אני עדיין לא כולי מתנתק ממנו לרוחניות, אבל אני אדאג בשבילה כמו לדבר הכרחי, כמו שאני דואג לסוס, לחמור, לאיזו חיה שנמצאת לידי, שעל ידה אני בכל זאת חי.
אבל כל העבודה שלי הרוחנית כלפי הבורא היא בתוך הכלי הזה. ובתוך הכלי הזה הבורא נותן לי כבעל הבית משהו, ואני כאורח מתייחס אליו גם, הכול בתוך הכלי הזה, הכול בתוך העשירייה. אורח ובעל הבית, אנחנו נפגשים יחד בתוך העשירייה, "אני לדודי ודודי לי"2, ככה זה. זו כל העבודה שלנו.
לכן כשאנחנו קוראים את כל הפסוקים האלה, תנסו לחשוב איך אתם מממשים אותם בעשירייה. ואם אין למישהו עשירייה הוא חייב לדאוג מהר כמה שיותר שתהיה לו, אחרת כל ההתקדמות שלו היא רק כתובה בספר והוא אף פעם לא יוכל לממש אותה. כי חכמת הקבלה זה חכמה פרקטית שמלמדים אותי משיעור לשיעור, איך אני צריך לממש את החיבור יותר ויותר, עד שאני מתחיל לגלות, בהתאם לעוצמת החיבור, את הבורא שנמצא בינינו, עוד יותר, ועוד יותר.
וכך אנחנו מצמידים את עצמינו זה לזה, עד שחוזרים לכלי אחד כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, לפני חורבן אדם הראשון, ואז אנחנו מתחברים בינינו ומרגישים בתוכנו את הבורא, את כול העולם העליון, המצב הנצחי שלנו. כבר אנחנו מגיעים לנצחיות, עולים לדרגת האמונה, דרגת ההשפעה למעלה מהדעת.
שאלה: נראה לי שמבחינת סכֵמה ברור, ואנחנו מנסים כל הזמן. בשלב שאנחנו עוד לא הגענו, רק עושים עבודה כל הזמן, ואנחנו יודעים שאלה מאמצים קשים, גדולים, וכל הזמן מגלים משהו שלילי, שאתה עוד לא שם וכמה שאתה הפוך וכולי. האם בשלב הזה ניתן להגיע לשמחה אמיתית, זאת אומרת שמחה ברגש, או רק בגלל שהשכל אומר שזה ככה, זו שמחה לא ישרה כביכול?
זה שאני כבר לא נמצא כמו אדם רגיל בעולם, אלא הבורא כבר מביא אותי לקבוצה ואומר "קח לך"3, זה נקרא שהוא הכין לי מקום, הוא רוצה לגלות לי מקום במערכת הנצחית איפה שאנחנו כולנו נמצאים. ואני זכיתי לזה שהוא עושה את זה, והוא עושה את זה בצורה מכוונת, הוא ממש מחזיק אותי ביד ומביא אותי כמו אמא שמביאה את הילד לגן הילדים בפעם הראשונה.
כך הוא מביא אותי ואומר, "זו הקבוצה שלך ואתה תעשה את החיבור ובחיבור אתה תתחיל להכיר אותי. אני לא יכול לעשות לך יותר ממה שאני מביא אותך לקבוצה. כל היתר אנחנו ניפגש בתוך הקבוצה, שם אני אראה לך כמו גננת, כמו החברים, לא חשוב, אבל אם אתה תתחבר עם הקבוצה, אתה תתחיל לגלות אותי וכך תתחיל לגדול.
תעשו ציור אחר, מה אני אעשה.
תלמיד: כששמחה מגיעה אני חושב באנליזה שאני עושה, תמיד האגו מעורב.
"שמחה זה תוצאה ממעשים טובים", עד כמה שאני מתקרב לרצון הבורא, מזה צריכה להיות שמחה. אני עושה בירור מאיפה השמחה שלי.
שאלה: מה זה אומר להגיע לנצחיות? יש עוד סוג של קיום במקום אחר?
לא, אין שום דבר אחר, כל היתר זה בדמיון, בתוך הרצון לקבל שלנו. יש רק מקום אחד, יש רק עולם אחד שזה העולם הרוחני, כוח השפעה, הבורא, אין עוד מלבדו. ויש דמיון שאנחנו קיימים מחוצה לו בעולם שלנו, זה כדי שאנחנו נעשה מאמץ ונצטרף לעולם שלו. אבל באמת, העולם שלנו זה נקרא העולם המדומה, האגואיסטי, שבו אנחנו קיימים כדי להראות שאנחנו כן רוצים להתכלל בעולמו של הבורא. אין מציאות אחרת, מציאות רק של עשר ספירות ההשפעה.
שאלה: מה זה המצב הזה שהאדם מקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת אבל יחד עם זה נמצא בשפלות?
כן, הוא נמצא בשפלות, כי במה יש לו להתגאות? הוא עושה מאמצים להתקשר לכוח השפעה והכול לעשות מה שכוח ההשפעה הזה מכתיב לו. זה נקרא שהוא, האגו שלו, נמצא בשפלות והוא שמח מזה.
שאלה: איך להתחבר נכון לשורש הרוחני?
לקבוצה.
שאלה: האם מספיק שאני אשפיע לעשירייה ואז כל העשירייה מתעוררת להשפעה או שכל חבר חייב להשפיע לעשירייה, שזה מגיע מצידי?
העיקר אני צריך לאתר לעצמי את העשירייה, את הרוח, את הכוח, את הרצונות שלהם, את המהות שלהם, את המטרה שלהם ולהידבק אליהם כמה שאפשר. לבטל את עצמי. תקראו מה שכותב רב"ש.
שאלה: אותם תשעת החברים שלי, תשע רצונות בדבקות כזאת הם מתחברים לאחד?
הם כולם מתחברים, כל העשרה חברים מתחברים ביניהם למערכת אחת, זה על ידי השפעת האור העליון. ואז מגלים את עצמנו, שקיימים במערכת שהיא כולה קיימת כדי עוד ועוד להצמיד את עצמה, בעשרה חלקים האלה יותר ויותר. כדי שבקשר ביניהם, המהות של הקשר ביניהם, זה יהיה הבורא.
שאלה: אנחנו מתחברים כולנו יחד ורוצים להשפיע מתוך החיבור שלנו לבורא, לתת לו מקום להתגלות. והרצון שלו נפגש עם הרצון שלנו באיזה מקום? יש נקודת מפגש?
אם אתם רוצים להתחבר כדי לתת לו מקום להתגלות, שההשפעה שלכם היא תהיה כהשפעה שלו, אז אתם מגלים את כוחות ההשפעה ההדדיים "אני לדודי ודודי לי" מה שנקרא. ואז אתם מגלים אותו בתוך החיבור ביניכם. זאת אומרת, החיבור שלכם מקבל את צורת הבורא. לכן זה נקרא בורא "בוא וראה", אתם עושים אותי, אתם בונים אותי, כי אנחנו הצלחנו להתחבר עד כדי כך, שצורת החיבור שלנו היא כוח השפעה שנקרא בורא.
וכך אנחנו נתחבר עוד יותר ועוד יותר על פני האגו שלנו שכל הזמן גדל ואנחנו עוד יותר, עוד יותר נתחבר בצורה יותר צמודה, יותר מבוררת, מיוחדת וכך הבורא יתגלה יותר ויותר. ולפני שאנחנו מתחברים, אין בורא, יש כוח עליון כללי שכך הוא מנהל אותנו, אבל בורא ממש, זה שמתגלה בינינו. אנחנו מעלים מ"ן אליו, אנחנו מקבלים ממנו, אנחנו בינינו כמה שיכולים להתחבר, מפעילים אותו והוא מפעיל אותנו, זו כל חכמת הקבלה, זה כל המציאות העליונה, זה כל העולם העליון.
שאלה: אנחנו כאילו מעלים אליו מ"ן מתוך החיבור שלנו אז המ"ד שלו באיזה אופן הוא יורד אלינו כצורת חיבור?
בינתיים כן, אנחנו לא יודעים איך מקבלים ומה בדיוק מקבלים, אבל אחר כך אנחנו נדע. אם אנחנו נשלוט בדיוק בכול הרצונות שלנו, בחיבור שביניהם ונעלה אליו דרישה שאנחנו מבינים איזה דרישה, בתוך הדרישה שלנו, אנחנו נקבל תשובה. ואז יהיה לנו מ"ן ומ"ד מתלבשים זה בזה ולפי זה אנחנו בונים את המציאות החדשה.
שאלה: זאת אומרת, זה קורה במקביל בתוך הדרישה עצמה אנחנו כביכול כבר מגלים את הנוכחות של הבורא?
נראה איך שזה קורה.
שאלה: אדם צריך לשאול את עצמו "מה הבורא רוצה ממני כלפי החיבור וכלפי ההפצה", כך הבנתי עכשיו. איך לדעת מה הבורא רוצה כלפי העשירייה, כלפי החיבור זה ברור, כי יש את עצות הרב"ש נגד האגו בביטול. אבל כלפי ההפצה שהוא רוצה כמה שיותר, זה לא ברור, כי כאן מעורב האגו. אז איך לבדוק, לברר מה הבורא רוצה ממני בהפצה
הוא רוצה לחבר את כל הכלי שמפוזר ושבור, לעשר ספירות שלמות, מקוריות, שנקראות "נשמת אדם ראשון". זה מה שהוא רוצה. זה נקרא המצב המתוקן, "גמר תיקון".
תלמיד: זאת אומרת שגם בהפצה הבירור הוא פנימי לבד?
את זה אתה עושה, את זה עליך לעשות, חובתך. ודאי שזה בירור, עליך לא לסיים את העבודה בזה שאתה מקיים את הקבוצה שלך, לא. אתה חייב להגיע למצב שדרך הקבוצה אתה תחבר את כל הבריאה לבורא.
תלמיד: על זה אין שאלה. השאלה היא יותר גשמית, איך הביטוי של ההפצה, זה גם צריך להיות בבירור שלי? סתם לדוגמה בקליפים או במאמרים, לא משנה, מה הביטוי של זה בהפצה, את זה גם צריך לדעת לברר?
אני לא יודע. אולי תעמוד ברחוב ותצעק. מה אתה שואל אותי דברים כאלה?
תלמיד: אני רוצה לדעת?
אתה צריך לחפש באיזו צורה אתה מבטא את רצון הבורא.
תלמיד: אבל איך לברר? זאת השאלה שלי.
תבקש, תשאל אבל אל תפיל את העבודה הזאת עלי, אני לא גננת שלך, אתה כבר חייב להיות עצמאי. אתה חייב לדאוג "איך אני מבצע מה שהבורא דורש ממני?".
שאלה: איך שאלה בתוך הדעת יכולה להביא אותנו ללמעלה מהדעת?
אני לא שואל שאלה בתוך הדעת, אני שואל שאלה איך לעלות למעלה מהדעת. כי למעלה מהדעת נמצא רצון הקבוצה, רצון הבורא, ואני רוצה שהרצונות האלה של הקבוצה, ובתוך הקבוצה זה רצון הבורא, ואני רוצה שהרצון הזה יכוון אותי לכל הפעולות. בזה אני משתדל כך לייצב את עצמי, למטרת הבריאה, שאם אני מכניע את עצמי ומקבל במקום דעתי את דעת העשירייה, אז כך אני מתקדם.
שאלה: אני יודע מה החברים רוצים, שאבוא לשיעורי בוקר, זה הרצון שלהם, ואני נניח במקום זה שוכב במיטה ורוצה לנוח, לישון. מאיפה אני יכול לקחת כוח כדי לממש דווקא את הרצון של החברים ולא את שלי?
תנסה להתנתק מהרצון שלך ולחשוב שעכשיו אתה רוצה לקיים את רצון הבורא. אתה אומר "עכשיו אני שוכב במיטה", אני מבין אותך, ומצטער אתך יחד, אבל אתה צריך לומר "אני עכשיו רוצה לקום ולקיים את רצון הבורא" זהו. אז יש כאן אצלי שתי אפשרויות או שאני מקיים את הרצון של הגוף שלי או שאני רוצה לקיים רצון הבורא, אחד משניים.
אם אני אקיים את רצון הבורא אני כבר עושה פעולה עקרונית רוחנית שאני משייך את עצמי לבורא, וכל הפעולות שלי אחרי זה כבר יהיו מתוך זה שעליתי ממני לדרגה שלו. וכך אני משתדל להקים את עצמי. יכול להיות שלא מספיק לי לחשוב על הקבוצה אבל זה שאני עכשיו בוחר להיות שייך לגוף שלי או לבורא, ותחשוב על זה יותר ויותר, אל תקום, תהיה במיטה, ויותר ויותר תחשוב, אבל לא להתנתק מהמחשבה הזאת "אני רוצה לעשות את רצון הבורא או לא? כן לא, כן לא", ואז אתה תראה עד כמה שיותר ויותר זה יהיה לך, בכל זאת יצטייר לך כוח, כן לקום, וכל הזמן להיות עם המחשבה הזאת אני עכשיו כמו מהופנט הולך ומקיים את רצון הבורא, מה שהוא רוצה אני הולך לבצע. תנסה, אחר כך אני אתן לך עוד עצות.
קריין: קטע מס' 66.
"כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום, דהיינו, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו, מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה', ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא את רצונו. נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". מה שאם כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה', ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה". והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו."
(הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)
שאלה: איך ומתי אנחנו מיישמים את האמונה למעלה מהדעת בעשירייה?
ממתי? ממתי שאתם מחליטים, מהיום הראשון שנכנסתם לחכמת הקבלה ושמעתם על האמונה למעלה מהדעת. אם יש לכם כבר עשירייה אתם יכולים להתחיל לממש, עשירייה זה יכול להיות חמישייה לא חשוב, אבל קבוצה קטנה, ואתם רוצים להגיע למטרת חיים, לפתוח, לגלות את העולם העליון, את הבורא, ולחיות חיים רוחניים, חיים נצחיים כבר עכשיו, אז כדי לעלות מרמת חיי הבהמה, מדרגת החי, לדרגת המדבר, אתם יכולים רק על ידי מימוש של האמונה למעלה מהדעת. אם אתם לא מממשים את זה אתם נשארים בדרגת חי, בדומם, צומח, וחי במסגרת העולם הזה, כך אתם נולדים, חיים ומתים.
אם אתם עולים לדרגת אמונה, דרגת השפעה, זה כבר כוח הבורא שאתם רוכשים ברצונות שאתם מבטלים אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ביניכם בעשירייה, ומקבלים מבפנים את כוח ההשפעה שקושר אתכם, אתם הופכים להיות לפרצוף, זאת אומרת למבנה הרוחני, ואפילו שהגופים שלכם מתים, אין שום קשר בין הגופים שלכם לאותו הפרצוף שאתם בניתם, ועוד לפני שאתם מתים בגופים, אתם כבר נמצאים בהרגשת החיים הנצחיים בקשר ביניכם בהשגת הבורא. וכך ממשיכים.
זאת אומרת הצורה הרצויה שאנחנו צריכים זה להגיע לבניית הכלי ומילוי הכלי לפחות במשהו, לפני שאנחנו נפטרים מהעולם. ברור? ולכם יש הזדמנות כזאת, לכם לכולכם יש כזאת הזדמנות אז בבקשה לממש.
שאלה: איך להתנתק מהמחשבה על עצמך ולהתחיל לממש את הרצון של הבורא?
יותר ויותר לחשוב שכשאתה חושב על עצמך אתה חושב על הבהמה שלך, זה גוף, חתיכת חלבון, שחושב איך יותר נוח לו להתקיים בכל רגע ורגע, זה מה שבעצם קורה. ואתה לא רוצה להיות שייך לזה, אתה רוצה להיות שייך לחלק הנצחי שבך, זה "חלק א-לוה ממעל" מה שנקרא, הרצון להשפיע שאתה רוכש יחד עם החברים, מעל הרצון לקבל שלך ואז בתוכו אתה חי. תחשבו ותבנו את הצורה הזאת נכון, וכך תתקדמו.
שאלה: איך אפשר להבין מהי דעת הקבוצה אם הקבוצה לא מצליחה להגיע לדעת אחת, אחידה?
אני לא מבין מה זה שהקבוצה לא מצליחה להגיע לדעת אחת, אתם לא צריכים להגיע לדעת אחת, מי אתם? הרב"ש, המקובל כותב לכם מה אתם צריכים לעשות. יש לכם על זה ספקות, אתם לא מסכימים, אתם מבינים אחרת, יש לכם דעה, אתם יותר חכמים ממנו, אתם משיגים את העולם הרוחני ואת הבורא, ויש לכם ממש משהו כנגד מה שהוא אומר? אני לא מבין את זה, הקבוצה מסכימה או לא מסכימה.
אם אתם לא מסכימים אז אתם צריכים להבין, "אנחנו לא מסכימים ואנחנו רוצים להישאר בהמה", בסדר, כל אחד במקומו, אבל שיהיה לכם ברור, מה זה נקרא שאתם לא מסכימים. על מצב שאתם לא מחליטים כמו המקובלים, כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", ואז אתם תצטערו כל פעם "למה אין לי, למה אין לי". ולא יהיה לך, שתדע שלא יהיה לך, כי יש חוקים רוחניים, אם אתה מקיים אותם אז יש לך, אם לא מקיים אז אין לך, נקודה.
אז אין כאן מה להתלונן, "מתי יהיה לי?". אלא מתי יהיה לך, מתי שאתה תקבע שיהיה לך, כי הכול תלוי במעשה שלך, והבורא לא מוותר על שום דבר כי זה "חוק נתן ולא יעבור".
שאלה: איך להחזיק במחשבה, איך לא להתנתק?
זה לא תלוי רק בך אלא גם בעשירייה. אתם חייבים כל הזמן לעורר ולעורר את עצמכם. אני צריך כל הזמן לעורר את האחרים, ובזה גם אני שומר על עצמי לא להתנתק וכל הזמן להתקדם. אני צריך להרגיש את עצמי כלפי החברים כמו אימא, גננת, וכך כל הזמן להתנהג.
שאלה: מתי העבודה שלנו בעשירייה הופכת לשגרה?
הבורא לא ייתן לכם מנוחה, אל תדאגו, הוא לא ייתן לכם מנוחה. אתם רואים מה שהוא עושה עם הגשמיות, עם העולם הזה, תראו מה שהוא עושה. במיוחד אנחנו במאה ה-21 נכנסנו למצב שכל העולם, רוצה או לא רוצה, הוא נמשך ובמהירות למטרה. ולכן אנחנו לא יכולים להישאר בשקט ולא לעשות כלום, אתה לא יכול היום לברוח לאף מקום ולעשות לעצמך חיים רגועים ושלא יהיה כלום.
אתה שייך לכל מערכת הנשמות ואיפה שלא תהיה, יבואו אליך כוחות שינענעו אותך, ידקרו אותך, ואתה תצטרך לבצע את הפעולות, לכן כדאי לנו ללמוד מה לבצע על כל אחד ולהתקדם למטרה. המטרה לא רחוקה, אפשר להשיג אותה, יש לנו היום הרבה אמצעים, מערכות והוראות איך לעשות את זה, בוא נעבוד יחד, זה הכול לפנינו, בקצרה אנחנו יכולים להגיע. ואני מאוד שמח שפולניה איתנו.
שאלה: כשאני פועל כדי למלא את הרצון של הבורא איך אני יכול לבדוק, להבחין, האם זה ממלא גם את האגו שלי?
אני לא רוצה לבדוק את זה, אני לא צריך לבדוק את זה, אני רוצה כולי כולי, להיות בתוך הרצונות של הקבוצה. ואם אני נמצא בתוך הרצון שלי או לא נמצא או כמה שאני מקיים וכמה שלא, זה לא חשוב לי, העיקר ממש לאבד את הראש, לקפוץ לתוך הרצון של הקבוצה ושם לעבוד. זו הפעולה הכי בטוחה להתקדמות.
תלמיד: אמרת שאם אני דוחף את עצמי ביניהם זה נקרא "קח לך", אז רציתי להגיד שאם זה כך, אז אני צריך לרדוף אחרי החברים ולנשק להם את הרגליים ואת הידיים מהבוקר עד הערב.
נכון, אז מה השאלה?
תלמיד: זהו, זה מה שרציתי להגיד.
כן, יפה שאתה מבין עכשיו מה עליך לעשות לטובתך.
שאלה: כשאנחנו רואים את כל הדעות השונות או המצבים שאנחנו לא מסכימים איתם, אפשר להגיד שאנחנו מגלים את האחוריים של הבורא?
אפשר להגיד, רק בשביל מה לך להתבלבל עם זה. אחר כך זה יתגלה בצורה יותר ברורה מכך אפשר להגיד או אי אפשר להגיד, אתה תגלה ואז אתה תגיד "זה אחוריים, פנים" ועוד, חכה.
שאלה: בסוף הפסקה הרב"ש כותב שהאדם לא מרגיש את דרכי ה' הוא מרגיש בשפלות. השאלה האם זה מצב שכבר ראוי לתפילה?
לתפילה ראוי כל מצב ומצב. פנייה לבורא יכולה להיות מכל מצב ומצב.
(סוף השיעור)