שיעור בוקר 11.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 273, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "מוליך החמורים", סעיפים 95 - 100

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 273, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מוליך החמורים", סעיף 95.

אנחנו ממשיכים בספר הזוהר הקדוש, סעיף 95. בואו ניכנס, נבין עוד יותר במה תלויה השפעת הזוהר עלינו. כי זה בעיקר מה שאנחנו צריכים לעשות, לבנות, להתרגל לזה, לכוון, כי את החיבור הזה שכתבו המקובלים שקיבלו את הזוהר העליון, את האור העליון, הם סיפרו, פירשו בשבילנו וכיוונו אלינו.

קריין: "זוהר לעם", כרך א', עמ' 273, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מוליך החמורים", סעיף 95.

.95" והכיסא הקדוש, המלכות, נפל. כמ"ש, ואני בתוך הגולה. אותה מדרגה, אני, מלכות, בתוך הגולה. על נהר כְּבָר, הנמשך ויוצא שמכְּבָר. ועתה כָּלו מימיו ומעייניו, ואינו נמשך כבתחילה. כמ"ש, ונהר יחרַב ויָבֵש. יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. ומשום זה כתוב, הוא היכה את שני אריאל מואב. מואב פירושו, מהאב שבשמיים. ונחרבו וכלו בגללו. וכל האורות, שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו.

כיסא מורה על מיתוק המלכות בבינה, שהוא כיסא הרחמים, שעל ידו מושפעים כל המוחין ב-6000 שנה, לכל פרצופי אבי"ע. והכיסא הקדוש, המלכות, נפל. שמתוך ביטול המסך דב"ן, התבטל ונפל גם המסך דס"ג, הכיסא. וכמ"ש, ואני בתוך הגולה. אותה מדרגה, אני, בתוך הגולה. אני, מלכות דעליון, הנעשה כתר לתחתון. כי אותיות אני, אותיות אי"ן, שֵם הכתר.

ונודע, שמלכות דעליון היא כל הקשר שבין הפרצופים. שכל עליון עושה הזיווג על המלכות שלו, המוציאה או"ח, המלביש או"י דעליון. ואח"ז יורדת המלכות דעליון, בע"ס דאו"ח שלה, שבתוכם קומת או"י, ומתלבשת בתחתון. ונמצא עתה, אשר אותה מדרגה, אני, בתוך הגולה. כי התבטל ממנה הזיווג עם האור העליון, ונפסק האור העליון מכל הפרצופים.

על נהר כבר, הנמשך ויוצא שמכְּבָר, ועתה כלו מימיו ומעייניו. כי בהיותה מתוקנת במסך, היא נקראת נהר הנמשך ויוצא. כלומר, שהאור העליון נמשך על ידה לתחתון, כמו מימי נהר, הנמשכים והולכים בלי הפסק. אבל עתה, כשהתבטל המסך, נבחן הנהר הזה בשם נהר כבר, שמכבר היה נהר ולא עתה. כי עתה כלו מימיו ומעייניו.

מימיו, האור העליון, שהיה נמשך בו. ומעייניו, המסך, שבהיותו מתוקן בה היה נבחן למעיין. כי השפע היה קשור בו ונובע ממנו בלי הפסק. ועתה נפסק כל זה, ואינו נמשך כבתחילה, שאינו נמשך ממנו האור העליון, כמו מקודם. כמ"ש, ונהר יחרַב ויָבֵש. יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני.

אמא נקראת בית ראשון, והתבונה נקראת בית שני. ועל בית ראשון כתוב, יחרב, כי בו נפסק הזיווג, משום שהמעיין, המסך, נחרב. וכיוון שאין זיווג באמא עילאה, נמצאת התבונה יבשה לגמרי. וע"כ על התבונה כתוב, ויבש.

מואב פירושו, מהאב שבשמיים. כי שורש המוחין של ב' המקדשים, הוא מאבא, שהוא האב שבשמיים, המאיר לז"א, שמיים, שאורותיו העלו זו"ן לישסו"ת במקדש שני, ולאו"א עילאין במקדש ראשון. שהם נחרבו עתה וחשכו. מחמת הפסקת השפע דגוף דעתיק יומין.

וכל האורות שלו, שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו. כלומר, לא רק המוחין הגדולים של ב' המקדשים חשכו, אלא כל האורות, שהיו מאירים לישראל, נחרבו, אפילו האורות דו"ק ואורות דבי"ע.

.96 הוא ירד והיכה את הארי בתוך הבור. בזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלמות. כי היו זובחים זבחים וקורבנות לכפֵּר על נפשותיהם. ואז הייתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד. והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, אוכל הקורבנות כאיש גיבור. וכל הכלבים המקטרגים, היו נחבאים מלפניו, ולא יצאו לחוץ, לקטרג.

ביאור הדברים. האש של גבוה, שהיה רבוץ על המזבח בביהמ"ק, היה רבוץ כאריה, היה שורף את הקורבנות, שבני ישראל מקריבים עליו. ובזמנים הראשונים, כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה, היו ישראל נמצאים בשלמות. כי מטרם שהתבטלה הארת עתיק, והאורות העליונים היו נמשכים לישראל, כנהר שמימיו נמשכים מלמעלה למטה בלי הפסק, הנה אז היו ישראל בכל שלמותם. כי היו זובחים זבחים וקורבנות לכפר על נפשותיהם.

שעם הקורבנות, שהיו זובחים, היו מעלים מ"ן לזיווג העליון, שעל המסך. ונמשכו מ"ד, שהם המוחין. שע"י זה התקרבו בדבקות גדולה לאביהם שבשמיים, וכל הקליפות ברחו והתרחקו מהם, שזה הפירוש, לכפר על נפשותיהם. כי התרחקות הקליפות מעל הנפשות, נבחנת לכפרה. בדמיון בגד מוכתם ומלוכלך בכתמים, שע"י רחיצה, מעבירים ומכפרים כל הכתמים מהבגד.

וע"כ נקראים קורבנות, שמקריבים את ישראל לאביהם שבשמיים. וכיוון שהיו על שלמותם, והיו מעלים מ"ן רק לעשות נחת רוח ליוצרם, היה המ"ן עולה עד הבינה, ששם אור החסדים והשפעה בצורת אריה, החסד.

ונבחן שהאריה של הבינה קיבל מע"ט ומ"ן, שהעלו בני ישראל. וראו איך מ"ן שלהם, הוא בחינת טרף לבינה עילאה, ואור החסדים של בינה נמשך באו"י על המ"ן, והיה או"י רובץ על הטרף, המ"ן, ואוכל אותו.

עניין אכילת האריה את הקורבן. כי עיקרו של הקורבן, הוא המ"ן, העולה לחיזוק המסך ולהעלאת או"ח. ומכיוון ששיעור גודל או"י, נמדד במידת או"ח, שעולה מעל המסך, נבחן שאו"י ניזון מהמ"ן, ומתגדל ומתקיים על ידו. בדוגמת בעל החיים, שמתקיים וגדל ע"י המזונות שאוכל. וכן כל חיותו של החי הגשמי, תלויה במזונות שאוכל, שבהפסקתם הוא מת. כן האור העליון תלוי באו"ח, העולה מהמסך. ובהפסק או"ח, הוא מתבטל מתחתון.

ולכן נאמר, שיורדת מלמעלה דמות של אריה אחד. אור הבינה, הנמשך מלמעלה למטה באו"י, הוא בדמות של אריה, צורת השפעה כטבע הבינה. והיו רואים אותו על המזבח רובץ על טרפו, שראו את או"י, שמתלבש ורובץ בתוך או"ח, העולה מהקורבן, שהוא טרפו ומזונותיו.

אוכל הקורבנות כאיש גיבור. שהוא אוכל וגדל ע"י הקורבנות, כאיש גיבור. כי לפי שהיו ישראל בשלמות, הייתה מידת ההשפעה, שהיא העלאת מ"ן ואו"ח, בגבורה גדולה מלמטה למעלה. כי קומת או"ח נמדדת במידת גודלה של הכאת המסך ברְתֵת ובזִיעַ, הדוחה האור העליון מלמטה למעלה. וכמידת גדלות קומתה של עליית או"ח, כן קומת או"י הנמשכת בו. וע"כ אם קומת או"ח עולה בגבורה גדולה, נבחן, שהאריה אוכל הקורבנות כאיש גיבור בקומה זקופה בגבורה, כי ע"י הגבורה מתגדלת ועולה קומתו.

וכל הכלבים המקטרגים, היו נחבאים מלפניו, ולא יצאו לחוץ, לקטרג. כי הקליפה של הקבלה לעצמה, מכונה כלב. כמו שאומר הזוהר על הכתוב, לעלוקה שתי בנות הב הב. שצועקים ככלב ואומרים, הב לנו מעושר העוה"ז, והב לנו מעושר העוה"ב. והיא הקליפה החזקה ביותר. ואחיזתה מתחזקת ביותר כנגד אור היחידה. כמ"ש, הַצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי.

ואותה קליפה היא הלעומת של האריה אוכל הקורבנות. כי כמו שהאריה, החסד, כולו להשפיע ולא לקבל כלום, כמו במידת החסיד, שלי שלך ושלך שלך, כך קליפת הכלב היא כולה לקבל ולא להשפיע כלום. כמו שלומדים, בחסידי אוה"ע, שכל חסד שעושים, לעצמם הם עושים. כי הם קשורים בקליפת כלב.

ובזמן שהיו ישראל שלמים, וזכו לבחינת אריה אוכל הקורבנות, אז כל הכלבים היו נחבאים מלפניו, ולא יצאו לחוץ. כי העלו מ"ן בגבורה גדולה, שבזה נתנו כוח למסך שבמלכות, לדחות האור העליון ממנו ולמעלה, בגבורה גדולה. שמתוך כך נמצאה מידת או"ח, שהייתה בקומה, גבוהה מאוד, שנאמר, אוכל הקורבנות כאיש גיבור. ולפיכך, גם אלו הקליפות הקשות, שהן הכלבים, כולן ברחו והסתתרו מפחד גבורתו של האריה ההוא, ולא יצאו ממחבואן לחוץ."

שאלה: הזוהר אומר שהכתר של מלכות נפל והוא בגלות. הייתי רוצה לדעת באיזו צורה לימוד הזוהר משפיע על היציאה מאותה הגלות?

לימוד הזוהר מעורר את האור העליון שמשפיע על האדם שלומד את הזוהר, בפרט אם אלו אנשים שמתחברים לעשירייה. כמו שספר הזוהר עצמו נכתב על ידי העשירייה של רבי שמעון, כך אנחנו, ככל שאנחנו מתחברים ורוצים להידמות לאותה עשירייה של רבי שמעון, אנחנו קולטים את האור של ספר הזוהר והאור הזה משפיע עלינו ומעלה אותנו לאט לאט, בהדרגה לאותן הרמות, פחות מהן, אבל מעלה אותנו אליהן. ואז אנחנו משיגים במידת מה את שהם השיגו, וזו מידת התיקון שלנו שאנחנו מביאים לעולם על ידי ספר הזוהר.

שאלה: מה אומרות שתי המילים האלה, "הב הב" ביחס לכלב?

שלא רוצים שום דבר מעל מנת לקבל, לא מהעולם הזה ולא מהעולם הבא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להעלות מ"ן כדי שנוכל להעלות אור חוזר?

לא נראה לי שאנחנו צריכים לחשוב איך להעלות אור חוזר. אנחנו לא צריכים לדאוג איך אנחנו מעלים את האור חוזר, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מעלים את עצמנו על מנת להשפיע לפי מה שהזוהר מדבר, לפי איך שאנחנו מדמים את עצמנו לאותם גיבורי הזוהר. וזה מה שיקרה, לאט לאט אנחנו נבין על ידי מה אנחנו יכולים להתקרב להעלאת המ"ן הנכונה ולפעולות הנכונות. ההבנה הזו לא מגיעה בבת אחת אלא בהדרגה.

שאלה: כתוב שהוא "אוכל הקורבנות כאיש גיבור", כאריה. למה הוא צריך להיות כאיש גיבור, האם בינה לא מתגברת גם באיזושהי צורה?

ודאי שבינה מתגברת, לכן אומרים "אני בינה לגבורה". כל ההתגברות היא דווקא בבינה, כי היא צריכה להתגבר ולהתחיל את העבודה בעל מנת להשפיע. אנחנו חושבים שבינה היא רחמים ושהיא לא צריכה הרבה כוחות, אבל דווקא כל הכוחות האלה צריכים להתגלות בה. כתוב, מבינה לגבורה, בינה היא גם מהמילה התגברות, שהיא מתגברת על הרצון לקבל והופכת אותו לרצון להשפיע.

שאלה: נאמר פה שאדם שלא אוכל, שלא ניזון, האדם הזה מת, ושאם לא מאכילים בקורבנות את האריה הזה, אז גם האריה מת.

אנחנו עוד נקרא על זה, אני לא רוצה שתתבלבלו בין התמונות הגשמיות ובין הנושא הפנימי, הרוחני.

שאלה: האם העבודה שלנו וההזדככות שלנו גדלות ככל שהעביות שלנו גדלה?

כן, ודאי. העביות גדֵלה והזיכוך גדל, התיקון גדל, העבודה שלנו גדלה והתוצאה גדלה. ועל כל התוצאות האלה בסך הכול תהיה עביות גדולה שהזדככה והשוותה את עצמה לזיכוך, ובזה כבר תתגלה המדרגה הרוחנית.

שאלה: נאמר שהעלינו מ"ן עם הרבה גבורה ובהתגברות על המסך. נדמה שהמסך הוא משהו קבוע והמ"ן צריך להיות כתוצאה מהקביעות הזאת. איך המ"ן מחזק את המסך ומה הוא בעצם מוסיף לו, מהו המסך כתוצאה מזה?

יש לנו עביות, רצון לקבל שרוצה רק לקבל ולמלא את עצמו עם מה שהוא רוצה לעצמו. אחרי זה אנחנו עושים עליו תיקונים של צמצום, שלא משתמשים ברצון לקבל כמו שהוא, אלא על ידי פעולות האור עליו הופכים את השימוש בו בעל מנת להשפיע. ואז אנחנו לא מקבלים, ואחר כך אפילו מקבלים בצורה הפוכה, כדי להשפיע לבעל הבית.

נניח קודם קיבלנו מבעל הבית מזון ונהנינו ממנו, ואחר כך אנחנו מפסיקים את ההנאה הזאת ולא מקבלים מבעל הבית שום דבר. ומפני שבעל הבית סובל, זאת הסיבה, אז אנחנו ממשיכים לקבל מבעל הבית כבר כדי להשפיע לו. זאת אומרת, מפני שהוא רוצה להשפיע לנו אנחנו מקבלים ממנו כדי להשפיע לו. זה נקרא "מקבל על מנת להשפיע", זו העבודה שלנו.

תלמידה: איך באופן מעשי אפשר להבין שהמ"ן שלנו הוא כדי לתת כוח למסך, לחזק אותו?

אם אני לא מצליח להגיע למגע עם בעל הבית, לא יודע מה לעשות, או יודע מה לעשות אבל אין לי כוח לזה, שכל וכוח, אז אני פונה לבעל הבית עצמו ומבקש ממנו שיסביר לי, שייתן לי דוגמה, שיעזור. שיהיה איתי כמו גדול עם הקטן, כמו שאמא לוקחת את הכפית ועוזרת לילד להעביר את הכפית לפה, ועוד פעם ועוד פעם היא מראה לו את הדברים. וכך הוא מתרגל ויודע מה לעשות.

וכך אנחנו רוצים שהבורא ילמד אותנו. אין לנו מה להתבייש ולהתאפק, הבורא נהנה מזה שאנחנו מצפים לעזרתו.

תלמידה: האם אפשר לומר שהמסך שאנחנו בונים הוא הקשר עם הבורא?

המסך הוא הקשר בינינו לבורא.

שאלה: אם העלאת הקורבנות זה בעצם שאנחנו מקריבים את האגו שלנו, אז מה זה המצב הזה שהאריה יורד מלמעלה?

אריה יורד מלמעלה ואוכל את הקורבנות, זו כבר קבלה בעל מנת להשפיע. לא נקשור את הסיפור עם מה שאנחנו לומדים שקורה בתוך הרגשות של בני האדם, חשוב לנו יותר להעביר הכול לצורת הקבלה והשפעה, מהציורים על האריה ועוד כל מיני כאלה צורות.

שאלה: אם הגבורה היא התכונה בתוך היחסים שלי, כמו אותו ילד שמבקש מהבורא איך לקבל ממנו. איזו מין תכונה זאת ביחסים?

אנחנו עוד צריכים ללמוד צורת האריה שאוכל את הקורבן. והקורבן הוא המ"ן..

אנחנו עוד נגיע לזה בהדרגה.

שאלה: כשהמסך כבר מעלה אור חוזר, השאלה היא איזה מקום יש כאן למ"ן? זו הרי פעולה של מילוי הכלים על מנת להשפיע. מה המקום של מ"ן, מ"ן זו לא פעולה מקדימה להעלאת אור חוזר? שהתחתונים מעלים מ"ן ואז נפתח להם המסך, שהם יכולים לתת למסך נחת רוח.

מ"ן זו תוצאה ממעשים טובים, ובינה מקבלת את המעשים הטובים ומ"ן וכתוצאה מזה היא מעלה את בני ישראל למעלה.

תלמיד: האם המ"ן כל הזמן משתנה, הוא כל הזמן עובר שדרוג בתהליך הזה של ההתקשרות עם בינה?

כן, אני קורא את השורה "וע"כ":

"וע"כ נקראים קורבנות, שמקריבים את ישראל לאביהם שבשמיים. וכיוון שהיו על שלמותם, והיו מעלים מ"ן רק לעשות נחת רוח ליוצרם, היה המ"ן עולה עד הבינה, ששם אור החסדים והשפעה בצורת אריה, החסד.

ונבחן שהאריה של הבינה קיבל מע"ט ומ"ן, שהעלו בני ישראל". אלו שרוצים להתחבר, "וראו איך מ"ן שלהם, הוא בחינת טרף לבינה עילאה, ואור החסדים של בינה נמשך באו"י על המ"ן, והיה או"י רובץ על הטרף, המ"ן, ואוכל אותו". וכך הם היו מקבלים את הקורבנות.

זאת אומרת יש כאן כוחות מנוגדים, יש כוחות שטורפים, שחיים מזה. ואיך יוצאים מזה בסופו של דבר מעשים טובים.

קריין: קטע 97.

.97" כיוון שגרמו העוונות, הוא ירד לתוך המדרגות שלמטה, והרג אותו האריה. כי משום, שלא רצה לתת לו טרפו כבתחילה, נחשב, כביכול, שהרג אותו. ע"כ ודאי, היכה את הארי. לתוך הבור, כלומר לעיניו של הצד האחר הרע. כיוון שראה זאת אותו הצד האחר, התגבר ושלח כלב אחד לאכול את הקורבנות, מעל המזבח, במקום האריה.

ואותו האריה אוריאל שמו, שפניו פני אריה. ושמו של אותו הכלב בַּלְאֲדָן, אותיות בל אדם, שהאות ם' מתחלפת בן'. כי אין הוא בכלל אדם, אלא כלב, ופני כלב.

כי מתוך שהתבטלו המסכים מב"ן ומס"ג, גם ישראל למטה לא יכלו להעלות עוד מ"ן, שהיא מזונותיו של אריה. ונפסק הזיווג, והאור העליון, האריה, הסתלק ונבחן כאילו הרג אותו האריה. כי הוא התעלה למעלה לשורשו, ונעלם מהתחתונים.

והיכה את הארי לתוך הבור, לעיניו של הצד האחר הרע. כי שורש הקבלה לעצמו בעיניים, כי העין רואה והלב חומד. הקבלה הזו נקראת בור, כי הוא, בור ריק ואין בו מים, שאין האור העליון נמשך לשם, כמו שלומדים, שאין אני והוא יכולים לדור במדור אחד.

והיכה את הארי לתוך הבור, לעיניו של הצד האחר הרע. כי הכאת הארי הייתה לעיניהם הרעות של הס"א, הנקראת בור, שהן בורות נשברים, אשר לא יכילו המים. והם יצאו עתה ונגלו ממחבואיהם בשליטה גדולה. ושלח כלב אחד לאכול את הקורבנות. כי הלעומת של האריה אוכל הקורבנות, הוא הכלב הצועק תמיד הב הב.

ואותו האריה אוריאל שמו, שפניו פני אריה. שֵם אֵל הוא החסד, ימין. והאריה אור החסד, נקרא אוריאל, אור הנמשך מהשם אל. ופניו אל הימין, השפעה, כמ"ש, ופני אריה אל הימין לארבעתם.

ושמו של אותו הכלב בלאדן. כי אין הוא בכלל אדם, אלא כלב. כי הז"א נקרא אדם, בעת שיש בו מוחין מהבינה, שהוא אד"ם, בגי' מ"ה (45). הבינה הוא השפעה. ע"כ לומדים, אתם קרויים אדם, ולא אוה"ע קרויים אדם, משום שכל חסד שעושים לעצמם הם עושים. וע"כ נקרא בלאדן, שהם אותיות בל אדם. כי ם' מתחלפת בן'."

שאלה: בפעולה של העלאת מ"ן האם הקורבן שאנחנו מציעים לבורא זה אותו רצון אגואיסטי שלנו?

כן, ודאי. אין לנו שום דבר חוץ מזה. ומה אנחנו יכולים לתת לבורא, רק להעביר לו בחזרה את הרצון האגואיסטי שאנחנו לא צריכים להשתמש בו בצורה הרגילה, כמו שקיבלנו. זה נקרא קורבן. ועל ידי זה שאנחנו מחזירים לו אנחנו מתקרבים אליו, לכן נקרא "קורבן", מהמילה קרוב.

שאלה: למה הוא דווקא משתמש במושג "אריה"? איזה תכונות יש בו?

אריה זה צד החסד, כך הם ראו, בעלי הזוהר, שכענף ושורש בעולם שלנו, הענף הוא האריה. אנחנו עוד נלמד מהרבה דוגמאות כאלה של החיות ענף ושורש, מכוח הרוחני מה התוצאה בעולם הגשמי.

שאלה: למדנו לאחרונה על אותיות, מה המשמעות הרוחנית של החלפת ה-מ' הסופית ב-נ' סופית?

הוא לפעמים מסביר, ולפעמים לא, אבל יש בזה תורה שלמה.

תלמיד: למה הוא לפעמים מסביר ולפעמים לא?

כך הם חושבים שזה מספיק. סך הכול אי אפשר לספר את כל התורה בספר, אלא מתוך ההשגה אנחנו מתחילים להיכנס להבנת החכמה, שמתחילים להבין מעצמם.

שאלה: בסעיף 96 כתוב שיש "שתי בנות הב הב" שרבות ביניהן, תן לנו עושר מהעולם הזה ומעושר הבא. וזה הקליפה החזקה ביותר.¹ אז מה היא הקליפה הזאת ואיך אפשר להימנע ממנה בעשירייה, להישמר ממנה?

אנחנו לא צריכים לדעת את זה, אנחנו צריכים פשוט לדעת איך אנחנו מרחיקים את עצמנו, לדעת בדיוק מה קורה עם כל קליפה וקליפה, אלא בעיקר אנחנו צריכים לדעת מה העיקרון, שאנחנו צריכים להתרחק מכל דבר שהוא קליפה, על מנת לקבל. לכן אנחנו כך נתייחס לזה ובטוח שנוכל להצליח לא להיכנס למגע עם הקליפות.

שאלה: השיעור הזה הוא כמו זבח לבורא, כמו קורבן לבורא?

בוודאי שאנחנו רוצים שזה יהיה זבח לבורא, אבל קודם כל, כל אחד מאיתנו חושב שאנחנו רוצים להתקרב לבורא. אז בהתקרבות שלנו לבורא מה הכוונה שלנו, שאנחנו נתקרב לבורא או שאנחנו נעשה לו נחת רוח? כאן האדם בוחר מה יותר חשוב לו בכוונה. יכול להיות שבאותו מעשה אנחנו עושים גם טוב לעצמנו וגם טוב לבורא, אבל מהי הכוונה שלנו קודם כל, לעשות טובה לעצמנו ולעשות טובה לבורא, או לעשות טובה לבורא, ובכך תהיה טובה גם לעצמנו. כאן האדם נמצא באיזו פרשת דרכים.

לאט לאט, יש לפנינו עוד חומר ואנחנו לאט לאט נברר את הדברים האלה כך שזה יסתדר, אנחנו נדע באיזה מצבים אנחנו נמצאים. ובהתאם לכך יפתחו יותר ויותר מערכות פנימיות שלנו, שעדיין הן סתומות.

שאלה: באמצע הסעיף על זעיר אנפין, אולי כדי לחדד את ההגדרה שיש לו מוחין, משתמשים בגימטרייה, אדם בגימטריה מ"ה, האם זו דרך נאותה בזוהר או שזה רק כדי לפשט את ההגדרות?

לא, משתמשים בזה בהרבה מקומות כי גימטרייה מ"ה זו גימטרייה זעיר אנפין, זו גימטרייה האדם, וכך זה נהוג. גימטרייה ב"ן זו גימטרייה נוקבא וגימטרייה מלכות.

אנחנו עוד נדבר על זה הרבה, זה די נפוץ.

שאלה: כתוב "אתם קרויים אדם, ולא אוה"ע קרויים אדם". מה ההבדל בין המושג אדם למושג יהודי, בין יהודי לבין אדם?

יהודי זה אדם שנמשך לאיחוד עם כולם, ובאיחוד אנחנו משיגים דימוי לבורא, מתקרבים אליו ואפילו דבוקים בו. לכן כתוב "אתם קרויים אדם", כאדם הראשון, באותה הדמות. אומות העולם נקראים "אגואיסטים" שלא רוצים להידבק זה אל זה ולהיות כאחד ולכן הם לא קרויים אדם. לא יכולים להגיע לאותה המערכת שנקראת "אדם", כמו שהבורא ברא את האדם.

תלמיד: איך הזוהר משפיע על הנשמה?

זוהר משפיע על הנשמה באור שלו. על ידי זה הרצון לקבל מתחיל לקבל כיוון נכון להתקרב לאחרים ולהתחבק עם האחרים בעל מנת להשפיע ובזה הם דומים לבורא לפי התכונות. הבורא כולו משפיע והרצונות האלה שנדבקים ביניהם נעשים יותר ויותר חזקים בפעולה על מנת להשפיע. אז הם מתקרבים לבורא עד הדבקות השלמה.

שאלה: כשקוראים את הזוהר מורגש שיש שם תוספת של עבודה גדולה של בעל הסולם, על מה שעשו עשיריית רבי שמעון בעבודה שלהם. מה אנחנו מוסיפים לזוהר אם בכלל, כשאנחנו קוראים ויושבים יחד?

אני לא יכול להגיד שהוספתי משהו לספר הזוהר. איך אני יכול להרשות לעצמי לעשות איזה שינויים? מי אני לעומת רבי שמעון ורבי אבא שכתבו ולימדו את ספר הזוהר לעשירייה הראשונה בהיסטוריה - שהתקדמה לבורא? ודאי שלא הייתה לי שום כוונה כזאת. אני רק רציתי לתרגם, להעביר אותו המסר שיש בזוהר, זה הכול.

תלמידה: אבל מרגישים את החום וזה לא סתם המצאות, אתה מרגיש את זה ממש בלב.

זה בגלל שאת מרגישה אותי.

שאלה: הסברת שאנחנו נמצאים בצומת דרכים וצריכים לבחור, אם זה למעני או למען הבורא. איך להיכנס לכוונה למען הבורא?

אני לא יודע איך להגיד לך, צריך פשוט להשתוקק לזה. חייבים להשתדל להגיע. לנסות בכל מיני צורות ואז לראות איך הבורא כל הזמן יתקן אותך - ככה לעשות או ככה לעשות, וכך אתה תגיע.

אבל העיקר עם החברים, בחיבור ביניהם לחפש את צורת החיבור ביניכם יחד. אתם מגיעים למצב שמורגש בכם שאתם מתקרבים לבורא. בואו אנחנו נעשה צורת קומנדו, שהיחס הפנימי בינינו יוכל להראות לנו את צורת הבורא, תכונת הבורא, האופי של הבורא, לזה אנחנו צריכים להגיע.

ככל שיותר נתקדם מיום ליום, אז אנחנו נוכל להבין מי זה הבורא ומי אנחנו ומה המרחק בינינו ומה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי יותר להתקרב. נעשה יום יום תרגילים כאלו.

שאלה: כשהטקסט הזה חודר בך, מופיעה הרגשה שאתה כמו אותו כלב שטורף את האריה והאריה זו הדמות של החברים שלי, שבאמת מנסים להתקדם בהשפעה. ואתה מצד אחד מלא בשמחה, מצד אחר אתה עושה חשבון ויש הרגשה שאתה באמת לא מתקדם למען הבורא, אתה עושה הכול למען עצמך. איך לנהוג נכון ברגעים האלו?

אנחנו מבררים את זה בדרך ואין לנו שום אפשרות לבדוק את זה מראש. אלא כל רגע ורגע בכל יום כשאנחנו משתדלים להתחבר, אנחנו בינינו בודקים האם הצורה שלנו יותר ויותר אמיתית, שאנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה אל זה.

ורק תבינו, זה התרגיל הראשון שהזוהר מעמיד לפנינו - שאנחנו נתחבר בעשירייה, בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי ובצורה הדדית אנחנו נגיע למצב שנהיה מחוברים ממש יחד ובזה נתחיל להתקרב לצורת השכינה, לצורת האריה. זה לא שייך לקרבה פיזית בכלל, זה שייך רק לקרבה רגשית, פנימית, רוחנית.

שאלה: מה זה המצב שהמסכים התבטלו ואי אפשר להעלות יותר מ"ן? זה מרגיש ממש ניתוק מאוד רציני.

כן.

תלמיד: אין זיווג, ממש ניתוק רציני מאוד.

כאן הוא כותב את זה בצורה ראשונית, אנחנו עוד נראה מתי זה קורה באמת בפועל.

שאלה: כשקוראים ביחד את הזוהר, מופיעות כל מיני תמונות, ציורים, וכאילו הזרימה הזאת עוברת דרכי, דרך כל מיני תמונות וציורים. הרגע אמרת שזה תרגיל משותף, אז איך התרגיל הזה עובד? איך אתה עובד עם הציורים האלה, כי אם אתה רואה לדוגמה ציור של אריה שנטרף על ידי כלב וכלב עם ראש של אריה.

אני לא מתאר לעצמי לא אריה ולא כלב ואני לא רוצה להידמות להם, לא לאריה ולא לכלב. מה זה נקרא "כלב" ומה זה נקרא "אריה"? זה אם אני רוצה או לא רוצה שהתכונות האלה יחיו בי, בביטוי שלי כלפי החברים, כי הכול נבדק כלפי החיבור בתוך העשירייה, אז להתרחק מכלבים ולהתקרב לאריות.

תלמיד: זה הסבר יפה, רק שאני לא מבין אותו, אולי אני לא מרגיש את מה שאמרת הרגע. אולי אתה יכול לחזור על זה במילים אחרות, איך אנחנו יכולים לעבוד עם הציורים האלה בצורה נכונה?

אנחנו נמשיך ונדבר על זה. האדם צריך לקבל את הצורות האלה, לא כציורים, אלא כצורות פנימיות, למה המילים האלה מכוונות אותו, הוא צריך לקבל אותם מלמעלה.

תלמיד: איך מגיעים לצורה הפנימית הזאת, ואיך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להגיע לציור הפנימי של זה?

עוד מעט אנחנו נדבר על זה. אני גם לא רוצה להסביר וכאילו לגנוב ממכם את המאמץ, את החיפוש. בוא נראה עוד קצת.

שאלה: רציתי לבקש שתכוון אותנו לפני הקריאה, בשביל שכולנו נהיה באותה כוונה, באותה השתוקקות.

אני לא מצפה שאתם תהיו באותה כוונה ובאותה השתוקקות, אלא שתחפשו אותה כוונה ואותה השתוקקות שאתם צריכים להיות בהן, כי העיקר זה החיפוש, העיקר זה השאלות והצער הפנימי על שאתם לא יכולים להגיע, ואז מתוך שאתם מחפשים ולא יכולים להגיע, אז תתחילו תפילה ותתחילו להשיג מה שאתם צריכים.

הבורא צריך לסדר לכם את החיסרון והוא צריך לסדר לכם את המילוי, את התשובה, וככה זה יהיה, אבל אנחנו צריכים להיות בחיפוש.

שאלה: כתוב "כי הז"א נקרא אדם, בעת שיש בו מוחין מהבינה, שהוא אד"ם, בגי' מ"ה (45)." מה זה בלימוד שלנו מה נותנת לנו גימטריה שאדם זה מ"ה, 45?

בינתיים זה גימטריה, זה סימן שצריך להגיע לצורה בוא נגיד זעיר אנפין. אחר כך נראה.

שאלה: כשאנחנו מקטרגים ומתלוננים, מדברים נגד החיבור, האם אנחנו כאותו כלב שנובח הב הב וטיפה להיזהר במחשבה?

כן, אפשר להגיד. עוד מעט אנחנו נפתור את זה.

שאלה: האם אנחנו מדברים על ההשגה הפנימית של החבר בעשירייה, או על ההשגה הפנימית של הקשרים בין החברים בתוך העשירייה?

אנחנו רוצים השגות קשר בינינו בתוך העשירייה, כדי שרשת הקשר בינינו תהיה רשת נכונה ועל ידה אנחנו יכולים להיצמד עוד יותר בינינו ולעלות לדרגה יותר עליונה. ככה זה הולך.

קריין: 98.

.98" והיכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. ביום שגרמו העוונות, שהדין נידון למעלה מבית דין (ב"ד) העליון. וע"כ כתוב, לא תירא לבֵיתה משלג. שזה דין העליון, המכונה שלג. ואינה מתייראת, משום שכל ביתה לָבוש שָׁנים, ע"כ יכלה לסבול אש חזקה.

הדינים שכנגד הזכר נקראים שלג. וע"כ נבחנים, שנמשכים מב"ד העליון. ודינים אלו קשים מאוד בתחילה, אלא שקלים בסוף, כי אינם נמתקים, אלא רק בסוף, שהוא הנוקבא. וכנגד הדינים הללו, אמרה הנוקבא, סַמְכוּני באֲשׁישׁות. הרומז לב' אִשות, אש של מעלה, הבינה, ואש שלה עצמה.

ואז, אחר שיש לה ב' אשות אלו, היא ממתיקה את הדינים הקרים דשלג, כי האש שלה מוציאה צינתם. ולכן כתוב, לא תירא לביתה משלג, שזה דין העליון, הדינים הקשים דדכורא. ואינה מתייראת, משום שכל ביתה לבוש שנים. שנים, הם ב' אשות. ומשום שביתה לבוש בב' אשות, ע"כ לא תירא לביתה משלג. ויותר מכך, השלג מתמתק בתוך האשות שלה.

ע"כ יכלה לסבול אש חזקה, שהשלג הזה עוזר לה לסבול את האשות שלה. ומשמיענו שעתה, אחר שהתבטלו המסכים והזיווגים דב"ן ודס"ג, והתבטלו ב' האשות הללו, חזרו הדינים דשלג לכוחם. ורומזים, כי המובא עד כאן, נגלה תכף ומיד אחר הזיווג דעתיק יומין. אבל המובא בכתוב אח"ז, הוא מסובב ובא לאחר מכאן."

שאלה: במה שונה לימוד הזוהר כיום כקבוצה עולמית, מהלימוד שהיה בדורות הקודמים?

בדורות הקודמים היו כמה קבוצות בכמה דורות, אפשר להגיד שבכל דור הייתה איזושהי קבוצה אחת, נגיד קבוצת הרמח"ל. לא נראה לי שהייתה קבוצה אצל נועם אלימלך אבל אולי, קשה לי להגיד. קבוצות לא היו, אבל בכל דור, אם היו כמה אנשים שישבו למדו וקראו את הזוהר, זה היה נדיר.

לכן אפשר להגיד שבעל הסולם שוב התחיל את העניין בדורו, ואנחנו בעצם הדור הראשון שהוא הדפיס, הפיץ, קיבל, פתח ולימד את ספר הזוהר, ואני מאוד מקווה שהדבר הזה עוד יתפשט בכל העולם.

אם יש לנו אנשים שיכולים גם להשתדל איכשהו לתרגם את הזוהר, אז ודאי אנחנו אחר כך נבדוק את התרגומים האלו, אבל זה יקרב אותם ליציאה לאור, וכך אנחנו יכולים לקרב את הזוהר לאנושות. זה מאוד מאוד יגרום להתקרבות של האנושות לתיקון, ובמקום דרך ייסורים נעלה לדרך התורה.

קריין: 99.

.99" כתוב אחריו, והוא היכה את איש מצרי, איש מראֶה, ויהרגהו בחניתו. בא להודיע, שבכל פעם שחטאו ישראל, הוא הסתלק, ומנע מהם כל הטוב, וכל האורות שהיו מאירים להם.

הוא היכה את איש מצרי. זהו אור, שהיה מאיר לישראל. והוא משה, שכתוב עליו, ותאמרנה, איש מצרי הִצִילָנו מיד הרועים. כי במצרים נולד, ושם גדל, ושם התעלה לאור העליון.

אין כוונת הכתוב על איש ממש, אלא על אור, כי ביטל והעלים את האור, ונבחן כאילו הרג אותו. ולכן נאמר, שזהו אותו האור, שהיה מאיר לישראל, והוא משה. כלומר, שביטל את האור הגדול של הארת משה אל ישראל. ומכנהו איש מצרי, כי במצרים נולד, ושם גדל, כמ"ש, ויגדל משה, וייצא אל אחָיו. ושם זכה לאור העליון, לגאולת ישראל ממצרים."

אפשר לפרש את זה לאלף כיוונים, לפי איך שכתוב בתורה ועד איך שזה כתוב כאן. אני חושב שפשוט נמשיך.

קריין: 100.

.100" איש מראה. מראה, כמ"ש, ומראֶה ולא בחידות. איש, כמ"ש, איש האלקים, כביכול, בעלה של אותו מראה כבוד ה', מלכות. כי זכה להנהיג מדרגה זו בארץ בכל חפצו, מה שלא זכה לזה איש אחר.

ההפרש בין משה לשאר הנביאים, כי משה היה מרכבה לז"א, והיה בונה ומשפיע מהז"א אל הנוקבא. משא"כ שאר הנביאים, היו מרכבה לנוקבא, והם מושפעים מהנוקבא. ולכן נאמר, איש האלקים, בעלה של אותו מראֶה, הנוקבא, הנקראת כבוד ה'.

ונבחן לבעלה של השכינה, משום שזכה להנהיג מדרגה זו. כי הוא מרכבה לז"א, ובונה ומשפיע ומנהיג את הנוקבא. מה שלא זכה לזה איש אחר. כי יתר כל הנביאים, היו מרכבה לנוקבא, והנוקבא הייתה משפיעה אליהם. ונמצאים הם תחתונים ממנה, ומונהגים על ידיה. הרי, ששום איש בעולם לא זכה למידתו של משה."

שאלה: איך אפשר לתרגם צבעים להרגשה, מדובר בצבע השני, "כל ביתה לבוש שנים"?

אולי עוד נלמד את זה אבל אני באמת לא יודע להסביר את הדברים האלה. מדובר על הלבוש של אור חוזר בכל מיני צורות, שעל ידי הלבוש הזה של האור החוזר, המדרגה יכולה להאיר מלמעלה למטה ולהעלות כך את כל הכלים ממטה למעלה, ממדרגה של חוסר תיקון לתיקון.

(סוף השיעור)

---

1. "שתי בנות הב הב. שצועקים ככלב ואומרים, הב לנו מעושר העוה"ז, והב לנו מעושר העוה"ב. והיא הקליפה החזקה ביותר." (זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מוליך החמורים", סעיף 96).↩