שיעור בוקר 07.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "ללכת בהתגברות" – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו צריכים לחזור על פסוקים מדברי בעל הסולם ומדברי רב"ש המדברים על העבודה הרוחנית שלנו. צורת הגשת החומר המתומצתת, הקצרה, והברורה יחסית מעבירה לנו את הנקודות החשובות דרכן עלינו לעבור ממצב למצב עד שנגיע לתיקונים ולמטרה.

קריין: קטע מס' 10.

"בזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת.

נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות." מתי זה עכשיו? דווקא כשיש לו הפרעות, שלחו לו הפרעות והוא רואה שהוא צריך להתגבר עליהן, ואז למעלה מהן הוא בונה את יחס ההשפעה שלו למרות ההפרעות לקבוצה ולבורא. "נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה." לכן יצר הרע בכללות נקרא "עזר כנגדו". כמו שנאמר, "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

"וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה."

(הרב"ש. 5. "ענין זדונות נעשו כזכיות")

שאלה: בדרך שלנו יוצא שלפעמים אנחנו עושים יחד כל מיני פעולות שלבד ממש לא רוצים לעשות. יש הרגשה כאילו יחד יש איזה כוח שעובד, שנותן לך לעשות את הפעולות האלה. מה הוא הכוח הזה, המאפשר יחד להצליח לעשות משהו, איך הוא עובד?

זה מופיע כבר בשורש שלנו, אנחנו כולנו בעצם מלכתחילה בבריאת המציאות קשורים כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ברצון אחד, ואחר כך על ידי פעולה מיוחדת מלמעלה, הבורא שבר את הרצון הזה להרבה רצונות מנוגדים, הפוכים זה מזה, ולכן על ידי כך שנתחבר נוכל להשיג יותר התקרבות, יותר קשר לבורא. במידה שנתחבר נהיה יותר קשורים אליו. זו העבודה שלנו. לכן כל העבודה היא יותר להתקשרות בינינו ולפי זה נשיג את מהות ההתקשרות, שהיא כבר הבורא.

תלמיד: יש הרגשה כאילו יש חשיבות לפעולות האלה למרות שבשכל שלי אין להן באמת חשיבות.

כן, אבל אנחנו מתחילים להרגיש שאין ברירה, שיש שם כוח גדול, חכמה גדולה המתגלה בהתקשרות בינינו. ולמרות שאת ההתקשרות עצמה אנחנו לא רוצים, את התוצאות ממנה אנחנו כן רוצים, ואז מאין ברירה אנחנו צריכים לעשות פעולות התקשרות ושם יש לנו ממש יצר רע, הרצון לקבל שלנו מאוד מתנגד. אבל ככול שהוא מתנגד, האדם בסופו של דבר מרוויח יותר, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול המנו". לכן אנחנו צריכים לעבוד כמה שאפשר, עד שבכל זאת נתגבר ונבקש מהבורא חיבור בינינו והוא יעשה אותו, זה נקרא "נצחוני בניי", כי הבורא הפריד בינינו ואנחנו דורשים ממנו להיות מחוברים. אנחנו פועלים כאילו נגדו.

תלמיד: כלומר, ככול שלחבר יש יותר התנגדות פנימית ולמרות זאת הוא שם עצמו בתוך העשירייה, בתוך החברים, הוא מרוויח יותר.

ודאי. ככול שיש בתוכנו יותר התנגדות אנחנו מרוויחים יותר.

תלמיד: איך זה עובד? למה בעצם?

זה כך אפילו בעולם שלנו, בטכניקה, בכל דבר. אם אתה רוצה לבנות משהו גדול, חזק, אתה צריך שיהיו שם חלקים גדולים הנמצאים בניגוד זה לזה, ואז כשהם פועלים יחד למטרה אחת, אם כי יכול להיות שהפעולות שלהם הפוכות, אתה דווקא בונה דברים חזקים, מנוע גדול. ככה זה עובד. בכל פעם ככול שאנחנו מתקנים אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים, כמה שאפשר, לחבר דברים מנוגדים. ובגמר התיקון כל החלקים המנוגדים האלה יתחברו בערבות אחת, בקשר אחד, למטרה אחת.

תלמיד: ואם החבר ניסה ולא הצליח, הוא עדיין זוכה בעצם בפעולה?

מה זה לא הצליח?

תלמיד: הוא רצה לעשות איזו פעולה אבל לא כל כך הצליח, הוא לא הצליח ללכת איתם, יש יותר מדי התנגדות.

לא נורא. כל אחד צריך להשתדל כמה שהוא יכול ואחר כך הוא יראה שכאן היה התפקיד שלו, קצת להתנגד וקצת להסכים, וכך להתגבר ולהמשיך.

שאלה: כשאין לו הפרעות איך אז יתקדם ויעבוד למעלה מהדעת?

אין לו הפרעות? אם אין לו הפרעות איך הוא ילך למעלה מהדעת?

תלמיד: זאת השאלה.

אין שאלה, אי אפשר לעשות שום דבר. רק על ידי הפרעות אנחנו יכולים ללכת נגד ההפרעות, זה נקרא להתגבר עליהן וללכת למעלה מהדעת, למעלה מהדעת של ההפרעות, וכך לעלות יותר ויותר במדרגות לבורא.

שאלה: מחשבות זרות הן כשאני לא חושב על הרוחניות, או כשאני נמצא בהתנגדות לרוחניות?

כשאתה מנוגד לדרך הרוחנית אז נקרא שיש בך מחשבות זרות. אבל אם אין לך מחשבות כאלה, אלא סתם מחשבות על העולם הזה, על כל מיני דברים שיש לכולנו בעולם הזה, אז זה לא נקרא מחשבות זרות, אלה סתם מחשבות של בהמה.

תלמיד: האם משנה האופן בו הגיעה אליי מחשבה זרה, מתוך עבודה בעשירייה או כשאני נמצא לבד?

אני עכשיו לא הייתי מברר וממיין את כל ההפרעות, כי על ההפרעות האלה אנחנו אחר כך בונים את הספירות והפרצופים. בינתיים זה מוקדם. אבל אנחנו צריכים לחלק בין הפרעות השייכות לקבוצה, לעשירייה, שהן מאוד חשובות ולהן אני צריך לדאוג מה לעשות איתן, לבין הפרעות השייכות לעולם הזה, אותן אני צריך לסדר איכשהו כדי להמשיך להתקיים. לא יותר מזה.

תלמיד: אם אני נמצא בהתנגדות לרוחניות, מה שנקרא מחשבות זרות, והגיע הזמן שבו אני צריך להיכנס לזום והעשירייה ממש מחזירה אותי לרוחניות. האם זו התגברות אפילו שלא הייתה לי פה עבודה בהתגברות?

כן, זה גם נחשב שפעלת בהתגברות. כי אתה הולך יחד עם העשירייה, העשירייה מזכירה לך את זה. למה היא מזכירה לך, כי כבר קישרת את עצמך איתה והם חייבים לעשות לך ואתה חייב להם. זה נחשב לעבודה רוחנית ממש.

שאלה: חבר שאל מה קורה אם אין הפרעות. האם נכון שבמצב כזה אדם רואה שפתאום הכול רגיל, הוא צריך דווקא לחפש מה עוד לעשות בשביל העשירייה, מה עוד לעשות לקבוצה?

כן, זה ברור. אבל כאילו אין לו מה לעשות כרגע, הוא צריך לחפש, זה נכון.

תלמיד: ליזום משהו, לעשות משהו מצידו.

כן. זה ברור, זה נכון ונקווה שהחבר שומע. הוא בזמן האחרון מתחיל יותר ויותר להתעורר.

תלמיד: דווקא חבר לדוגמה, כל הזמן יוזם, באמת.

אבל פועל בצורה יותר אקטיבית, בולט. שנים רבות היה שקט.

שאלה: בקטע מס' 10, מה המשמעות להיות שמח דרך הייסורים?

אני מודה על זה שאני לא יכול להתקרב לרוחניות בדרך אחרת אלא רק על ידי ייסורים ואני שמח שהייסורים בכל זאת מקרבים אותי לרוחניות. הבורא שולח לי את כל הצורות כדי לעזור לי, כולל הייסורים. זה כדאי. זאת אומרת אנחנו לא צריכים לבחור בייסורים. כי איך שלא יהיה, בזמן שאדם מרגיש קצת רע, הוא לא יכול במידה הזאת להיות דבוק בבורא ולהודות לבורא, מצד אחד. אבל מצד אחר בכל זאת זה עוזר לו.

לא לבקש לסבול אבל כשבא הסבל להשתדל להיות מעליו ככל האפשר עם מחשבה לדבקות בחברים ובבורא.

שאלה: קטע 10 מתאר לופ שיש בו הפרעה, קבלת הפרעה, מחשבה זרה, התגברות, אחר כך שמחה של מצווה. הלופ הזה יחזור הרבה פעמים, למה לסמוך על דבר שעוד יחזור הרבה פעמים, אז מה המצווה?

בכל המדרגות יש לנו דברים שחוזרים על עצמם ואנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש לפנינו, ומה שיהיה יהיה. בכל המצבים אנחנו צריכים לעשות מה שנמצא לפנינו ואם נצטרך ברגע הבא לעשות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אנחנו לא יכולים מיד לקפוץ מנקודת אפס עד גמר התיקון, אלא אין חכם כבעל ניסיון. אנחנו צריכים בדרך לרכוש כל מיני הבחנות שעוזרות לנו להגיע לבורא, להבין אותו, להרגיש אותו, להידבק בו בשני הכוחות ההפוכים, זאת אומרת דרך תורה ודרך ייסורים, ובאור החכמה ואור החסדים על פני העביות שלנו.

ההתקשרות לבורא כדי להגיע לדבקות השלמה, זה סוף הדרך. הדרך כוללת מאות הבחנות מנוגדות ואנחנו כל פעם צריכים לחבר אותן ולהיות ביניהן ואיכשהו לראות איך אנחנו מתקשרים ומתחברים למרות זאת.

ההתחברות הזאת יותר ויותר מתבצעת על ידי החיבור בינינו. בכל המצבים, מה שלא יהיה, אנחנו רוצים להשיג חיבור. וכך ממדרגה למדרגה, ממדרגה למדרגה.

שאלה: אם ההפרעות שיש בקבוצה, בעשירייה לא מנענעות, לא מרגשות אותי כמו שהפרעות מהעולם הזה, מה זה אומר, מה אני צריך לעשות?

לא נורא. תמשיך, תמשיך, תמשיך עד שהלב יתרכך ואתה תתחיל להרגיש שהמצבים בקבוצה יותר חשובים מהמצבים בעולם הזה. רק להמשיך. דברים ידועים, זה קורה לכולם.

שאלה: במהלך השיעור יש הרבה מחשבות של העולם הזה ועדיין איכשהו זה מפריע לחשוב על החברים, לפנות לבורא. עושים מאמץ, זה לא נקרא שאני מתגבר על המחשבות האלו?

להתגבר זה דווקא להתגבר כשיש הפרעות, אז נקרא שאתה מתגבר. אז אתה ממש עובד וממשיך קדימה. לכן אם אין הפרעות זה סימן לדאגה, זה סימן שאתה לא מספיק מתקרב לחברים, משתתף בעשירייה ולומד. אבל דווקא שיש הפרעות כל הזמן - זה טוב, סימן של התקדמות.

שאלה: האם תמיד אפשר לזהות שמחשבה היא מחשבה זרה, תמיד זה בולט?

יחסית זה קל. אם אדם רוצה לזהות אם זו מחשבה זרה או מחשבה בדרך, זה פשוט, אפילו בזה שהוא מסתכל עליהן, ממיין את המחשבות ורואה את אלו שעוזרות לי או אלו שמתנגדות לי להגיע לבורא אבל ברור לי שזה כך, ואז הן מסייעות לי בזה. ואלו שבכלל מושכות אותי לאיזו צורה אחורה או בצד, שאני לא מרגיש שום צורך, שום קשר בין המחשבה לדרך. המחשבות האלו הן לא בעד ולא נגד, אלו רק מסיטות אותי מהדרך.

מחשבה שהיא נגד ההתקדמות היא גם עוזרת להתקדמות וזה עזר כנגדו ואנחנו צריכים לכבד אותה ולא למחוק.

שאלה: מה זה אומר להסתכל על מצבך הרע באמונה מעל הדעת?

שאני יכול לתאר לעצמי שאם יהיו לי כוח אמונה, השפעה, תכונת האמונה, תכונת ההשפעה, היכולת להתחבר ולקבל על עצמי את חשיבות החיבור יותר מהחשיבות הפרטית שלי, אז אוכל למדוד אם אני נמצא באמונה למעלה מהדעת או בדעת.

תלמיד: אם אתה נמצא במצב שהוא לפני אמונה מעל הדעת אז קשה להבין שאתה רוצה להגיע לאמונה מעל הדעת ולבקש מהבורא. מהי היכולת להתבונן, מיהו המתבונן ובאיזה שלב זה קורה?

אם אני הולך לפי מה שהבורא רוצה שאני אעשה ולא לפי מה שאני רוצה לעשות, אז ההחלטה הזאת נקראת "ללכת באמונה למעלה מהדעת", למעלה מדעתי. יש את דעתי, הדעה שלי, הרצון שלי, ההבנה שלי ויש את מה שלמעלה מזה. אם אני מסכים עם מה שאני הולך לעשות אז זה נקרא "בתוך דעתי", אבל אם אני מתעלה מעל זה ועושה את מה שאני לא רוצה לעשות אז אני הולך ב"אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: האם אמונה מעל הדעת אפשרית רק על בסיס של הפרעה?

ודאי. יש לך דעת ואתה הולך למעלה מהדעת, למרות הדעת.

תלמיד: אמרת שמדרגות רוחניות, ספירות ופרצופים נבנים על סוגים שונים של הפרעות. מה זה אומר?

בכל מצב, בכל מדרגה ולכל פעולה יש הפרעות משלה, כמו בחיים שלנו.

תלמיד: מה קובע את איכות ההפרעות?

בדרך כלל כמות ההפרעות שמצטברות להפרעה אחת. עוד נעבוד על זה.

שאלה: יש חבר בעשירייה שבתקופה האחרונה ממעט להגיע לשיעור הבוקר ואתמול הוא אמר לי, "יש לי המון הפרעות בזמן האחרון, אני רוצה מאוד להתחבר, אבל אתם, העשירייה, לא עושים מספיק בשבילי." הוא טוען שלא עושים מספיק בשבילו, מה צריך לעשות במצב כזה, מה עוד אפשר לעשות חוץ מלבקש עבורו?

לעורר אותו לפני השיעור, לדבר עליו ככל האפשר במשך היום, אולי אפילו לדבר עם בני ביתו, עם אשתו שגם היא תגיד לו על זה משהו וכן הלאה. אבל לא ללחוץ מדי כי אז הוא יברח מהלחץ אלא למשוך בעדינות ובאהבה.

תלמיד: אם הוא מצא עבודה לצורך לפרנסה, ורוב הזמן העבודה שלו היא בזמן השיעור, האם יש משהו שאפשר לעשות בכזה מצב של הכרחיות, שהעבודה היא בזמן השיעור?

לעזור לו להחליף עבודה.

שאלה: איך אנחנו מרחיבים את התפיסה שלנו כדי לגלות את הכלי האמיתי שלנו, כך שהעולם הזה יהפוך לאשליה בשבילנו?

תהיה יותר בין החברים וזה יבוא. כשתהיה קשור איתם אז אתה תרגיש יותר ויותר את העולם ואחר כך תרגיש שהעולם הזה נעלם. אתה תרגיש שחשיבות תפיסת העולם תפחת ואילו החשיבות בין החברים, היחס ביניכם יהיה חשוב יותר, כי אתם תתחילו לגלות ביניכם יותר ויותר את הכוח העליון, את הכוח המנהל והשולט.

שאלה: האם הפרעה נמדדת תמיד רק כנגד חשיבות המטרה?

כן, שוקלים את ההפרעה כנגד החשיבות.

שאלה: איך מבצעים את פעולת ההתגברות לא מטעם שכנוע הרצון לקבל?

אלא איך אתה יכול לעשות זאת?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, איך אתה לא נופל פה למקום של קבלה ואתה פשוט משכנע את עצמך ופשוט מקבל?

תדבק לחברים, תשתדל להיעלם ביניהם, ממש כאילו שאתה מדלל את עצמך ביניהם וכך תעבור את המצב ותרגיש אותו לאמיתו מה הוא צריך להיות.

קריין: קטע מספר 11.

"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם [...]. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.

וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: איך קורה שהאדם על פי תכונותיו מרוחק מהבורא ועדיין הבורא קרוב אליו?

אם הבורא רוצה לקרב את האדם אליו אז הוא מעורר בו יותר רצונות לקבל שהם הפוכים מההתקשרות אליו, אבל האדם מרגיש עד כמה הוא יותר רחוק מהבורא ועם זאת שכל הדברים האלה מתגלים דווקא מפני שהבורא מעורר אותם, זאת אומרת הבורא מעונין בו.

אנשים שמרגישים כל יום עד כמה הם נמצאים יותר רחוקים מהבורא, ונכנסים לכל מיני הפרעות, צריכים להבין שהבורא מעורר זאת בהם כדי לעורר אותם ולקרבם, וכך אנחנו צריכים להבין את התנהגות הבורא איתנו. כך מיום ליום, מרגע לרגע, אנחנו צריכים לקרוא את היחס של הבורא אלינו, ואם נהיה בתשומת לב נכונה, אז נראה שבכל רגע הבורא מעורר אותנו, מקרב אותנו ומנענע אותנו.

תלמיד: מה בתפיסת המצב הזה יצביע על כך שהאדם מפרש את המצב הזה נכון?

שהוא ממשיך בדרך. כתוב שאתה יכול לעשות כל דבר "חוץ מצא". חוץ מלצאת מהעשירייה, חוץ מלצאת מהדרך, חוץ מצא תעשה הכול, כי הבורא מקבל את כל התגובות חוץ מצא, כי אם אתה יוצא אז אתה יוצא מהקשר עימו ואתה מזלזל וזורק את מה שהוא הכין לך, ואז אתה תצטרך לחכות עד שהגלגל יחזור, ומי יודע אם זה יקרה בחיים האלה או מתי.

שאלה: לפני כן המחשבות הזרות, כל הדברים השליליים האלה נתפסו כמשהו אינדיבידואלי, כעס על עצמי או אכילה עצמית וביחס לעצמי, ואילו עכשיו הכול נתפס ביחס לעשירייה וזה מעורר כעס על החברים כאילו שהחברים מנסים להרוס משהו. איך נכון להתגבר ולהודות לבורא?

להיות מחובר לחברים ככל האפשר ואיתם יחד לבורא, רק כך.

שאלה: כתוב שהאדם צריך לבקש מהבורא לקרב אותו ולתת לו רצון להשפיע. כשאני קורא כאלו קטעים יש בי קונפליקט, למה הוא כתב שאני מבקש, כביכול על עצמי? אם אנחנו כל הזמן מדגישים שצריך לבקש על החברים, על העולם, על הכלי הכללי ומתוך הכאב הכללי אז למה כאן זה כך?

הכוונה לכך שאתה רוצה להיות דבוק בחברה כדי לחזק אותם, כדי לדחוף אותם לבורא, להשתתף איתם בערבות.

תלמיד: אז אפשר לומר שהמילים האלה פשוט נשמעות בתפיסה שלנו אגואיסטיות.

נכון.

שאלה: מה לעשות אם החברים רוצים לעשות משהו שהוא מחוץ לסדר היום הרגיל שלנו, לא קשור לשיעור, לא למפגשים הרגילים שיש לנו בזום כל יום?

אם רובם מחליטים וממש מחליטים בלב שקט שכך צריכים לעשות, אז כדאי להצטרף אליהם.

קריין: קטע מספר 12.

"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). 

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. 

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו."  

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")

שאלה: מה זה אומר שמידת המילוי של המקום הריק היא זו שבה האדם מעלה את עצמו מעל לדעת?

שלא הולך עם הראש שלו, אלא למעלה מהראש שלו. אפילו שלא יודע, ולא מבין, ולא מרגיש, הוא הולך עם כוח האמונה, עם כוח החסדים. כי הוא רוצה שכל הריקנות שיש בו תתמלא באור החסדים, למרות, כמו שהוא אומר, "שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת."

תלמיד: מה הכוונה "ריקנות"?

ריקנות זה שהוא רוצה למלאות את זה עם הידע, עם הרגשה, עם הבחנות שהוא מרגיש אותן, מחזיק אותן ביד. וכל העבודה שלנו להשתדל להעלות את עצמנו לדרגת אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בקשר לריקנות הזאת, הרגשתי את הריקנות הזאת הבוקר כשהגעתי לשיעור. ואני שואל למה אנחנו עושים את כל העבודה הזאת? אז כשאנחנו מסתכלים על כל האנושות, איך היא הולכת, איך היא מתנהגת, אני מבין שהבורא כמעט שומע אותי, מקשיב לי. אבל בתקופות יותר ארוכות, מה אנחנו יכולים לעשות? הריקנות הזאת זה ההתקדמות שלנו תמיד? אנחנו נבין את זה יותר מאוחר?

אני צריך להשתדל את כל הריקנות שבי למלאות בחסדים, באור העליון, בזה שהבורא יישרה שם, בזה שיהיה לי כוח השפעה. אין מילים לזה כל כך כי זה כבר לא שייך לעולמנו.

אני אקרא שוב.

".ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות" האני של האדם לא שורה שם, לא שולט שם. "...  

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת." שהוא מסכים ללכת נגד דעתו, למעלה מדעתו. "זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות," זאת אומרת, שלמרות שיש לי דברים ריקים שאני לא מבין, שאני לא מרגיש, אפילו שאני לא מסכים, אז אני יכול ללכת למעלה מזה. ואני מבין שהבורא נמצא למעלה מזה ואני הולך עם זה כך. "היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה." להיות למעלה מהדעת. יש דעת ואני הולך למעלה מזה. ולא חשוב לי שאני כך מרגיש, וכך אני חושב, וכך אני מקבל, אבל אני הולך למעלה מזה. "ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, ... שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה'," למה אני מקבל הרגשה ריקנית בי? כדי שאני אגיד שהבורא נמצא למעלה מזה ואני הולך בדבקות אליו. וזה נקרא שאני מקבל הכול "למעלה מהדעת". "...

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." דווקא. לכן הבורא עוזר לו בזה שנותן לו מקום ריק. כי אם היה מקום מלא, האדם לא היה יכול לעלות למעלה ממנו. "ולזה צריכים את עזרת ה'." כדי לקבל את העלייה למעלה מהמקום הריק באמונה למעלה מהדעת, צריכים עזרה מלמעלה. "היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת." שיוכל ללכת, לקבל כוחות ללכת למעלה מהדעת, למרות שאין לו על מה לסמוך, אין לו שום יסוד. זה נקרא "תולה ארץ על בלימה". "נמצא, שדוקא אז האדם" נמצא במצב שהוא "נצרך להבורא, שיעזור לו." אנחנו מגיעים למצב שאין לנו שום סיכוי להחזיק בו כדי שאנחנו נבקש מהבורא שיעלה אותנו, שיחזיק אותנו למעלה מהמצב שבו אנחנו לא שולטים בכלום. ואז מקבלים את כוח האמונה, כוח הבינה, אמונה למעלה מהדעת. הבורא מעלה אותנו ממלכות לבינה.

שאלה: בכל הקטעים האלה כתוב שאת כל האיסורים, ההפרעות, המחשבות הזרות, הריקנות, הבורא נותן כדי לחזק את האדם על מנת שהאדם יתקרב אל הבורא בעצמו וכן הלאה. האם יש מטרה כזאת שהאדם צריך לחפש את ההפרעות, או את הכרת הרע, ולא לחכות שהבורא יעורר את הכרת הרע על ידי אילו דברים שליליים.

לא. אדם לא יכול לעשות את זה. האדם צריך ללכת כמו שכתוב ככל האפשר בדבקות עם החברים אל הבורא, ואז הוא ירגיש בדרך את כול המקומות שלא מסוגל ללכת בדבקות עם החברים אל הבורא. ואז יצטרך להגיע לעזרת ה', ויזכה בעזרת ה'.

תלמיד: לזה התכוונתי. דווקא להרגיש שכשאתה רוצה להתקרב אל החברים או אל הבורא, אז לתת את הדגש ותשומת הלב הפנימית לכך שאני לא רוצה, שאני הפוך, שאני צריך תיקון?

כן. צריכים לקבוע את זה ומיד לעבור ללמעלה מזה.

שאלה: במאמרים האלה תמיד יש דגש על זה ש"תן לי כוחות". האם אפשר ברגע הזה למלא את הריקנות הזו במחשבות על העשירייה ובבקשה לחיבור בין החברים כדי לצאת מהריקנות הזאת? לא לבקש על עצמי.

לא, יכול להיות שזה נכון לפעמים, אבל בדרך כלל אנחנו צריכים לקבוע שהחלל הזה שעכשיו נמצא בי הוא כדי שאני אפנה לבורא ואבקש ממנו. לא לברוח מהתפילה, היא הפעולה הכי גבוהה.

שאלה: איפה מקום הפחד הזה, כתוב שהוא עשה כך כדי שיראו פניו?

שאני מרגיש שזרקו אותי, שאני נמצא מחוץ למערכת, מחוץ לדרך, אני לא יודע איך להתקשר הלאה, איך ללכת, זה נקרא "תולה ארץ על בלימה".

שאלה: האם מצב של אמונה למעלה מהדעת זה בעצם הצמצום העיקרי?

כן. הכול כדי לעלות למעלה מהצמצום, כל העבודה שלנו היא כך, אנחנו שומרים על הצמצום עולים למעלה ממנו ושם אנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו מקבלים את הריקנות בהרגשה שלנו כהתחלה של מדרגה חדשה?

כשמרגישים שזה ככה, שאין לי על מה לסמוך שאני לא יודע לא רואה לא מבין לא מרגיש, העולם ריק מה שהיה לי קודם כאיזו דרך ותהליך אני לא מרגיש את זה. ואלו המצבים הכי טובים כי דווקא על ידם אני יכול לעלות לדרגת האמונה ממלכות לבינה.

תתארו לעצמכם אתם עומדים על המלכות ומלכות פתאום נעלמת ואתם רואים שאתם נמצאים באוויר ממש ללא תשתית. איך להתקדם, איך ללכת? מה לעשות? מה אתי? מה יהיה? במצבים האלה הכי חשוב להתקשר לקבוצה, ודאי, ולהשתדל להתפלל לבורא שאתם צריכים כוח השפעה. נעלם כוח הקבלה אתם לא מרגישים תשתית, קרקע, תבקשו כוח למעלה מהקרקע, את כוח הבינה.

שאלה: איך אני יכול לדעת אם הבורא ענה לתפילה שלי לקבל את הכוחות של הבינה או של הנתינה או של האמונה?

רק תפילה. אין לי מה להגיד.

תלמיד: איך אני יכול להבין או להרגיש שקיבלתי את הכוחות האלה בשביל להמשיך בדרך?

אתה תרגיש את זה, אז תראה שקיבלת. אלא מה, אתה צריך לקבל מברק, או אימייל?

שאלה: שני הקטעים הקודמים מדברים על מדרגה מאוד גבוהה שבה יש תושבה מאהבה, שאדם מתקבל בשמחה, בשירה ולעומת זאת בקטע האחרון יש הריקנות. איך לשלב את זה כדי להגיע לבקשה אמיתית?

דווקא ככל שמתקדמים הרגשת הריקנות יותר בולטת. ככה זה בא.

תלמיד: אז הריקנות היא כדי להגיע לתשובה, לאהבה. קודם כל צריך למצוא את המקום שבו יש ריקנות, שבו אני בולם בין שמים לארץ?

כן.

שאלה: נוצרת כזאת התרשמות שכשאנחנו מגיעים לריקנות אנחנו הולכים להתקשר ומבקשים מהבינה. זה הסדר. למה זה הסדר ולמה הבקשה מסתיימת דווקא בבקשה ופניה לבינה, לתכונת השפעה?

אנחנו מגיעים למצב שאין לנו לאן לברוח רק לעלות למעלה מדרגת הרצון לקבל לרצון להשפיע, ורק ברצון להשפיע אנחנו מתחילים להרגיש שיש לנו איזה סיכוי לצאת מהעולם הזה, מבית הסוהר, מהמצב הבלתי נסבל.

תלמיד: איך אנחנו דרך הריקנות, מתקשרים בינינו?

קודם אתם תנסו ואחר כך נדבר.

שאלה: כשמגיעים למצב הזה שהמלכות ריקה, האם אפשר להשתמש במלכות של החברים, ושהרצון שלהם לרוחניות יהיה הדלק שלנו ולזה צריכים כוחות השפעה?

כן כך צריכים.

שאלה: איך להפוך את הרצון לקבל לריקנות?

חברתית?

תלמיד: בעבר למדנו שאנחנו מתעלים באמונה למעלה מהדעת מעל הרצון לקבל ואילו כאן אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להתעלות מעל הריקנות ולבנות מעליה חיבור?

כל המצבים האלה יבואו לאדם בעבודה בינינו בחיבור מתוך זה שמשתוקקים להגיע לדבקות עם הבורא. זה יבוא בזמן. אתה לא יכול להזמין מצבים שעדין לא הגעת אליהם בצורה מלאכותית.

תלמיד: אלה מצבים שונים ברצון לקבל?

כן ודאי, לפני כן הכול קורה בתוך הרצון לקבל, וחוץ מהרצון לקבל אין כלום, אנחנו מדברים על המצבים של הרצון לקבל.

שאלה: כאשר חברים מהעשירייה מחליטים לעשות פעולה מחוץ למסגרת הרגילה ואני לא מסוגל להצטרף, מה לעשות?

אל תצטרף. מה אפשר לעשות? גם דברים כאלה קורים לפעמים.

שאלה: תיארת מצב שבו מלכות מלמטה נעלמת ולא מושכת, ומלמעלה עדיין לא הופיע הכוח המושך, האם זה המקום בעצם שהאדם מביע את הבחירה שלו?

זו לא בחירה, זה לא מושך לא למעלה ולא למטה אלא הוא נשאר בגשמיות בלבד.

שאלה: למה רק בגדלות אני יכולה למלא ריקנות? מה זה אומר?

גדלות הבורא צריכה למלא כלים ריקים ואז אני אדבק אליו ואהיה בטוחה שאני נמצאת במקום הנכון, לא בגלל האגו שלי אלא בגלל שאני סוף סוף מצאתי מקום נכון לדבקות.

שאלה: מה זה אומר למלא חלל ריק דווקא בגדלות הבורא?

חלל ריק זה הרצונות שלנו, ואם אני ממלא אותם בגדלות הבורא אז אני נדבק לחלל הזה, אני נדבק לבורא, וחוץ מזה אני לא צריך שום דבר.

שאלה: האם צריכה להיות בעשירייה תחושת ריקנות כללית, אותה יש למלא יחד עם תחושה כללית של גדלות הבורא?

זה לא חייב להיות.

שאלה: האם גילוי הריק הוא גילוי, או התרחקות והתבודדות שלי מהעשירייה והעשירייה מהבורא?

הרגשת הריקנות היא לפעמים כך ולפעמים בצורה אחרת ואפילו גשמית.

שאלה: כתוב בקטע 12 "היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת." האם אני מקבלת את הכוח הזה מפני שהתחברתי והתמזגתי עם העשירייה? ואם כן, איך מגיעים לשם?

אם את לא בקשר עם העשירייה את מקבלת כוח אגואיסטי או שאת יכולה לקבל כוח של השפעה, כוח של בינה שיעזור לך לזמן קצר להיות למעלה מהרצון לקבל, מהאגו שלך, אבל בכל זאת תחזרי שוב לאגו שלך.

שאלה: האם התהליך הזה של חוסר מילוי הריקנות ברצון לקבל עובר גם על האנושות?

האנושות מתקרבת לזה, היא דווקא מתקרבת יפה מכל הנענועים האלה שהיא מקבלת עכשיו מהכלכלה והמלחמה והאקלים, יש הרבה אירועים. אנחנו רואים את הסיבות, מכל זה האנושות מקבלת הכנה כדי לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת מהבחינה שלה לא האישית כמונו אלא בצורה כללית.

שאלה: בקטע 11 כתוב "היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני." האם במצב השפלות הזה אפשר להעלות תפילה לבד, בלי העשירייה? 

גם לבד, אבל יותר טוב בקבוצה.

(סוף השיעור')