סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 18.08.22- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ישרים דרכי ה' – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - ישרים דרכי ה', קטעים נבחרים מן המקורות.
"ישרים דרכי ה'", אבל כדי שכל אחד שמוכן יתקדם בדרך כמה שאפשר יותר ישר למקום המתוקן, אנחנו צריכים הכוונות, אנחנו צריכים בירורים, אנחנו צריכים שיהיה כוח משיכה, כוח דחייה, דחיפה מאחורה, משיכה מקדימה, הבחנות בצדדים, כי אנחנו נמצאים כמו בחלל ולכן אנחנו צריכים הכוונות, בירורים, וכדי להסביר לנו איך עושים את זה, המקובלים כתבו לנו עצות. בואו ונקרא אותן.
קריין: קטע מספר 1
""כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם"."
(הוֹשֵׁעַ, י"ד, י')
כל דבר ברוחניות כלול מכל ההבחנות, ולכן בכל אחד מאיתנו יש בחינת צדיק ובחינת רשע, ואנחנו צריכים להשתדל להביא את כל ההבחנות שלנו בדרכי הצדיק, זאת אומרת שיהיו ישרים כלפי הבורא, כלפי מטרת התיקון. והבחינות שלנו שמשתתפות בזה ייקראו "ישרים", "צדיקים" ואלו שאנחנו לא מסוגלים עדיין לתקן, הן יפלו בבדיקות האלו וייקראו אז "פושעים".
וכך בכל פעם אנחנו נמיין מכל התכונות שיש בנו, איזה מהן צדיקים ואיזה מהן פשעים. מלכתחילה לא ברור לנו מאיפה אנחנו, אבל על ידי זה שהבורא מעמיד לנו כל מיני תנאים, מבחנים, אנחנו יכולים למיין את התכונות שלנו ולחלק אותן לצדיקים ופושעים וכך אנחנו עוד ועוד מתקנים את עצמנו עד שמגיעים לתיקון השלם.
קריין: קטע מספר 2.
""כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה". שפירושו, שרשעים, היינו אלו שנמצאים בשליטת הכלי קבלה, הם מוכרחים לנפול ולהיות רובץ תחת משאו, בזמן שהם באים למצב הזה. מה שאין כן צדיקים, היינו מי שהוא בבחינת השפעה, הוא נתעלה על ידי זה, היינו שזוכה על ידי זה לכלים דהשפעה (שיש לפרש רשעים, אלו שעדיין לא נקבע בלבם, שצריכים לעבוד לזכות לכלים דהשפעה. וצדיקים יהיה הפירוש, אלו אנשים, שכבר נקבע בלבם, שצריכים לזכות לכלים דהשפעה, אבל אין ביכולתם)."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
גם צדיקים וגם רשעים, עדיין נמצאים בכלים דקבלה, אבל הרשעים עוד לא החליטו שהם צריכים לעבור לכלים דהשפעה, והצדיקים הם אלו שלמרות שעוד לא נמצאים בכלים דהשפעה, אבל הם רוצים לעבור לזה.
"(שיש לפרש רשעים, אלו שעדיין לא נקבע בלבם, שצריכים לעבוד לזכות לכלים דהשפעה. וצדיקים יהיה הפירוש, אלו אנשים, שכבר נקבע בלבם, שצריכים לזכות לכלים דהשפעה, אבל אין ביכולתם)." זאת אומרת, זה לפי ההחלטה שלהם, ולא לפי המצב שהם כבר נמצאים בו.
שאלה: האם לא מספיק לקבל החלטה שמרגע זה ואילך אני רוצה להיות בכלים דהשפעה כדי שהלב יסכים עם ההחלטה הזאת, או שעל מנת שההחלטה שלי תתקבל על ידי הלב, צריך להוסיף משהו?
אם אדם מחליט שהוא הולך להיות צדיק, היינו כמה שאפשר להשפיע לכולם, לקרב את כולם להשפעה כמה שהוא מסוגל, אז לפי הכוונות שלו הוא נקרא כבר "צדיק".
תלמיד: בעל הסולם כותב, שהצדיקים הם אלו שהולכים בדרך הישר של הבורא והרשעים כל הזמן נתקלים, כל הזמן הם נופלים. גם אם אני רוצה להיות צדיק, ובינתיים אני הולך בדרכם של רשעים, כלומר גם כן מועד?
זה לא חשוב שאתה נופל וקם "אלף פעם יפול צדיק וקם"1, אבל הכוונה שלך, הכיוון שלך, אחרי שאתה נופל וקם, ולא יודע, בכל זאת אתה לא מתייאש וממשיך והולך באותה הדרך. אל תחשוב שצדיק זה מי שנוסע באוטו או במרכבה ומגיע ישר למטרת החיים, אלא הוא כל הזמן משתדל ומשתדל ליישר את עצמו עם הבורא.
לכן כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם". הוא כל הזמן נופל, כל הזמן מחפש איך שוב לקום ולאיזה כיוון, וכך הוא נמצא בדרך. לכן זה נקרא "ישרים דרכי ה'", "ישר" זה כשאתה כל הזמן בודק את עצמך ומכוון את עצמך ישירות לבורא אחרי כל נפילה, אכזבות ובלבולים.
לכן כתוב "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'"2, כי בדרך כלל אדם שרוצה להתקרב לבורא, הוא נקרא "צדיק", כי הוא רוצה להצדיק את הבורא על כל מעשי הבריאה. ויש לו הרבה מאוד הפרעות וכל הזמן הוא נמצא בדאגות ומברר על ידי זה את ההפרעות שיש לו בדרך, וכך הוא מתקן הכול ומתקדם.
שאלה: מה יעשה אדם שמרגיש שהבורא ממש יושב עליו והוא מרגיש את הרצון לקבל שלו ולא יודע מה לעשות. מה יותר נכון, לפנות לבורא, או לפנות לחברים?
זה לא שייך אחד לשני. אני צריך לפנות לחברים כדי לקבל מהם חיזוק, כי אני חלש עכשיו ונמצא בנפילה, ועם החברים אני צריך להפעיל את התפילה, הבקשה, הדרישה לבורא שיחזק את הקשר ביני לחברים, ולהראות לבורא שאני רוצה את זה אבל לא מסוגל, אני דורש את העזרה שלו, ואחרי שהוא מקרב אותי לחברים, אז אני מתחיל יותר להרגיש איפה אני נמצא וכבר משתדל לגלות את הבורא בקשר בינינו.
קודם אני דואג לכלי, לקשר שלי עם החברים ואחר כך לבורא שיתגלה בקשר הזה כאור, כממלא, כמנהל, כמתקן אותנו. וככה בחיבור מהחברים לבורא, אני מגיע לסגור את המעגל.
תלמיד: האם הפנייה הזאת לחברים ואחר כך ביחד לבורא, חייבת להיות כשלאדם ממש אין כוחות?
כשאין שום כוח זה דבר יפה מאוד, זה טוב, זה אומר שאתה חייב לבקש, לדרוש מהחברה, לדרוש מהבורא שיהיו לך כוחות. הכי גרוע זה מצב של אדישות שאתה לא רוצה כלום, שלא חסר לך שום דבר, ואתה לא מרגיש בזה חיסרון, ואז אתה יושב בטל, אין כביכול מה לעשות, ואתה מרגיש שאין בכוחות שלך מה לפעול.
תלמיד: המצב של חוסר האונים מאוד התגבר דווקא אחרי שקיבלנו את שיעורי הצהריים. ואני לא יודע להסביר למה ואיך זה קשור, אבל אני כל הזמן מרגיש כאילו בתוך כנס ושאני רץ אחרי כולם ולא מספיק להשלים את הפער ואת המרחק?
קודם כל זאת הרגשה טובה ונכונה, והכי טוב אם אנחנו פועלים מחוסר זמן. כך כתוב, שכל הזמן חסר לנו זמן. מה שאין כן, יושב בטל, שיש לו זמן אבל אין לו מה לעשות. אז תמשיך כך. אבל השיעורים האלה שהתחלנו לפני שבועיים הם מאוד חשובים ואני ממליץ לעבור ולחזור עליהם יותר ויותר.
שאלה: אומרים שהאדם קודם צריך להרגיש שעשה מאה אחוז מאמצים ורק אז לעלות תפילה, אבל אף פעם אני לא נמצא בהרגשה שבאמת עשיתי מאה אחוז מאמצים, תמיד יש בי הרגשה שיכולתי לעשות עוד.
וזה עוצר אותך מלבקש?
תלמיד: פספסתי שיעור צהרים, אבל יכולתי לעשות מאמץ ולהיות בשיעור צהרים, אז אין לי עם מה לפנות לבורא אם לא עשיתי במאה אחוז מאמצים, אבל יחד עם זאת אני רואה שאין לי את הכוחות לעשות מאה אחוז מאמצים.
לא יודע מה לומר. אמרת שלא היית בשיעור הצהרים, אז אחר כך אתה יכול לשמוע אותו. אבל לפספס אותו ולא לשמוע, זה לא טוב, זה יחסר לך.
תלמיד: זו דוגמה, ואני שואל, האם יכולה לצאת תפילה, פנייה אמיתית לבורא אם אדם מרגיש שהיה יכול לעשות עוד משהו ולא עשה?
תלוי עד כמה אתה מצטער על זה שלא היית, שלא התחברת, שלא קישרת את עצמך לזה. זה הכול תלוי במידת הסבל, במידת החיסרון, כך צריכים לראות את הדברים.
תלמיד: כדאי להרגיל את עצמי בצורה אוטומטית לפנות לבורא?
זה לא חשוב, גם אם יש חיסרון בלב, גם אין חיסרון בלב, תפעיל שעון מעורר, העיקר כל הזמן להיות בדביקות, בנטייה לבורא.
שאלה: בהתחלה אמרת שהרשעים הם אותם רצונות שאנחנו יכולים לתקן, מה עם אותם רצונות שאי אפשר לתקן?
רצונות שאני מרגיש שאני לא יכול לתקן אותם. תראו מה כתוב: "שרשעים, היינו אלו שנמצאים בשליטת הכלי קבלה, הם מוכרחים לנפול ולהיות רובץ תחת משאו, בזמן שהם באים למצב הזה." שאנשים מבינים שהם עדין חלשים ואם יבוא אליהם אותו מצב כמו שהיה, הם שוב יהיו בשליטת האגו באותו מצב, הם נקראים רשעים. כלומר, רשעים הם אנשים שמבינים עד כמה הם חלשים, עד כמה הם לא מסוגלים לעמוד נגד האגו שלהם, עד כמה יכולים לסובב אותם לכל כיוון, ולכן הם בעצמם קוראים לעצמם "רשעים", כי הרצון לקבל יכול לשלוט עליהם ולסובב אותם לכל כיוון.
"מה שאין כן" הוא אומר "צדיקים, היינו מי שהוא בבחינת השפעה, הוא נתעלה על ידי זה," שהביאו להם כל מיני כישלונות והם ביקשו כוחות והשתתפו נניח בשיעורים, בכל מיני אמצעים, העיקר זה השיעורים שלנו, חלק הראשון של שיעור בוקר ושיעור הצהריים, אז "היינו שזוכה על ידי זה לכלים דהשפעה" הוא נקרא צדיק.
אבל אלו ואלו בכל זאת זה אותם בני אדם, רק אלה לפני תיקונים ואלה אחרי תיקונים. וגם זה שהוא קובע שהוא רואה שהוא רשע, זה לא אומר שהוא נשאר רשע, אלא היום בינתיים המצב שלו הוא כך. אחר כך יבואו עוד כל מיני תופעות חדשות והוא יוכל לבקש תיקון ולהתגבר על הרע שבו ואז הוא יקבל איזה הארה ויוכל להיות צדיק.
קודם כל צדיק בזה שהוא מצדיק את מה שהבורא עושה לו - הבורא מכניס את האדם לכל מיני כישלונות, בעיות, אכזבות, עבירות, והאדם בזמן שהוא עושה את זה, בזמן שהוא נמצא בזה, הוא מרגיש שזה הבורא עושה לו והוא לא יכול לבקש, לא יכול לצאת מהמצב הזה, לכן הוא קורא לעצמו רשע.
ואחר כך הוא מקבל עזרה ורואה שהוא כבר יכול להתמודד עם אותם המצבים שקודם לא היה יכול להתמודד איתם, אז נקרא שהוא העלה את עצמו לדרגת צדיק. במה ההבדל בין רשע לבין צדיק? בזה שהוא מצדיק את הבורא שעשה לו כאלו מצבים, שעשה לו מצב של רשע והביא אותו לדרגה של צדיק.
שאלה: להתפלל לבורא שיתקן את הלב שלנו זה חלק מלהיות צדיק?
כן, ודאי, זו כבר דרגה מתקדמת מן הרשע שרוצה להפוך לצדיק.
תלמיד: למה יש מצבים בהם אנחנו נופלים, לא מבקשים ומנסים להמשיך בלי עזרת הבורא?
ודאי שיש הרבה מצבים שאנחנו רוצים לצאת מהמצב שלנו, אבל רוצים בעצמנו, אין בנו עדיין דחף לפנות לבורא, אנחנו עדיין לא מרגישים קשר עימו מספיק בצורה כזאת שנבקש ממנו. אין לנו עדיין כוח קשר עם הבורא כזה, שאנחנו מרגישים שאנחנו תלויים בו וחייבים לפנות אליו ורק ממנו יכולים לקבל עזרה. זו הבעיה שאנחנו צריכים לעבוד עליה.
אין שום מצב שיכול להיפטר בבת אחת, אלא תמיד צריכים להיות בו ולהתקשר ממנו לבורא ולראות עד כמה לא רוצים, להתקשר עם החברים ולראות גם שלא רוצים או כן רוצים וכן הלאה. כל פעם אנחנו צריכים לעבור על כל אותם המצבים שאנחנו נמצאים, אדם עם הקבוצה ועם הבורא ואיך הוא מברר את הכול ומבשל את הכול עד שהוא מגיע לעוצמת החיבור בזה, שהבורא מתקן את החיבור.
שאלה: איך עכשיו ברגע נתון כלשהו אני יכול לבחור באחת מהדרכים - להיות צדיק או להיות רשע?
הכי נכון, שאתה מכוון לבורא, רוצה לגלות אותו כאותו השורש, הסיבה, שהוא עושה לך כל מצב ומצב בחיים שלך שבא מלמעלה למטה. ואתה רוצה לקבוע, שאתה קשור לבורא והוא מלמעלה למטה מוריד לך כל מצב ומצב שאתה בו נמצא.
מה תלוי בך שאתה מעצמך מתחיל להתעורר אליו? אתה מבקש ממנו שהוא יראה לך איך נכון להתקשר לחברים כדי שאתה תגלה בקשר איתם, הייתי אפילו אומר במרכז הקשר איתם, אותו, את הבורא, ואיך אתה יכול להשפיע עליו, להתקשר אליו דרך הקבוצה, שהקבוצה תכוון אותך ותהיה ככלי שממנו אתה תופס את הבורא וכל הזמן נמצא בדביקות עימו.
תלמיד: כתוב, שצדיקים הם אלו שרוצים לזכות לבחינת השפעה אבל לא מסוגלים לזה, אין ביכולתם. האם זה קריטריון הכרחי של צדיק שהוא מבין שהוא לא יכול ואין ביכולתו?
כן, כי אנחנו מדברים על אנשים שעוד לא השיגו את המצבים המתוקנים, אבל משתוקקים להגיע אליהם.
שאלה: כשיש מצבים קשים, קשה להצדיק את הבורא ובלב יש צער גדול על כך שאתה לא יכול להצדיק את הבורא כטוב ומיטיב. האם בכלל אפשרי במדרגה הזו להרגיש ולהצדיק את הבורא באמת?
לא, אי אפשר, אבל במדרגות הבאות, במצבים הבאים כן.
שאלה: האם צדיק תמיד נמצא בעצב כי הוא נופל ובשמחה כי הבורא תמיד מעלה אותו?
זה נכון.
שאלה: מהי העדות לכך שנקבע בלב האדם שצריכים לעבוד ולזכות לכלים השפעה. מהי אותה הקביעות?
אם לא נגיע לכלים דהשפעה, אז נסבול כל פעם ופשוט לא נוכל להמשיך להתקיים. כלים דהשפעה מצילים אותנו, הם מעלים אותנו מעל הכלים דקבלה. אם נרגיש רק כלים דקבלה אז אנחנו נרגיש את המוות. לכן הבורא מעורר שוב ושוב קצת אורות בכלים דהשפעה, וכנגד זה אנחנו רואים חוסר אורות בכלים דקבלה. אומנם אנחנו לא מודעים לכל זה, אבל מרגישים עד כמה נמצאים יותר ויותר בעולם החשוך.
לפנינו עכשיו עוד תקופה בכל העולם, בכל כדור הארץ, שנתחיל להרגיש, עם כל זה מה שהשגנו בהתפתחות הטכנולוגית, המדעית, הטכנית, עד כמה אנחנו סובלים וסובלים, והכול מחוסר קשר בין בני אדם. יהיו מכות קור, מכות חום, מכות רעב, מה לא, והכול מחוסר קשר בין בני אדם. את זה נצטרך להרגיש בקרוב, כולנו, כל העולם, לא חשוב איפה אדם חי.
ואז נוכל להבין שהחיבור בינינו, לא שהוא מביא לנו תבואה ומים וכל מיני דברים שחסרים, אלא אנחנו נרגיש שדרך החיבור בינינו אנחנו מזמינים ברכה, אנחנו מזמינים כוח עליון שהוא מברך אותנו, מחבר אותנו, מקדם אותנו לטוב, הוא מביא לנו שפע מלמעלה. את זה נתחיל להרגיש בזמן הקרוב.
שאלה: איך אפשר להיות בכזאת נחישות כל הזמן ולצפות לישועה? איך לתאר אדם שנמצא בנחישות כזאת?
אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להבין ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם"3, זאת אומרת שכולנו תלויים בכוח אחד שמקיף אותנו, תופס ומחזיק אותנו, ואם אנחנו מרגישים שפתאום חסר לכל העולם שמש, מים, תבואה, עוד כל מיני דברים, שפתאום יש מגיפות, בעיות, צרות למיניהם, הכול נובע מהתקרבות לכוח הטוב והתרחקות מהכוח הרע. את זה אנחנו צריכים להבין.
ואיך אנחנו מתקרבים לטוב ומתרחקים מהרע? רק על ידי זה שבתוכנו אנחנו מתקרבים לטוב, אנחנו מבינים מה זה טוב, ומתרחקים מהרע. וכך על ידי זה שנסובב את עצמנו יותר לחיבור, יותר לתמיכה וכן הלאה, ממש סביב כל כדור הארץ, בצורה כזאת נראה עד כמה אנחנו יכולים ממש לנהל, כמו ששולטים עם ההגה ברכב, את החיים שלנו.
בקרוב זה יהיה ברור להרבה אנשים, כי כדור הארץ הופך להיות יותר ויותר קטן, אנחנו מרגישים יותר תלות בקשר בינינו, שהקשר יותר הדוק, וכך זה יהיה.
שאלה: בהמשך למה שאמרת שנרגיש על ידי החיבור ברכה, כוח עליון, האם החיבור הזה יהיה חיבור טבעי שייווצר כתוצאה מהמכות או חיבור יזום שלנו?
אני לא חושב שיכול להיות כאן חיבור יזום משלנו, אולי במשהו כן נוכל להמתיק את הדברים, אבל בעיקר זה מגיע מלמעלה. הייתי אומר שלא על ידי מכות, אלו עוד לא מכות, אלא על ידי גילוי החסרונות שיש בקשר בינינו.
כי בסך הכול ההשגחה העליונה רוצה לגלות עד כמה אנחנו לא קשורים בצורה מספקת בינינו כדי שיתגלה בינינו האור העליון, הכוח העליון, הבורא. הבורא הוא תוצאה מהקשר בינינו, ככל שאנחנו מחוברים בינינו כך הבורא מתגלה בינינו יותר. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", על ידי התקשרות בינינו, התקרבות בינינו, אנחנו בונים אותו, כמו שהבורא אומר "אתם עשיתם אותי". ואם אנחנו לא מתקשרים אז כאילו אין בורא, אין למי לפנות. צריכים להשתדל להתקשר, ומה שאנחנו משתדלים לגלות בקשר שלנו, הכוח המשותף שלנו, זה יהיה הבורא, ואליו פונים.
תלמיד: אם נפשט את העניין וננסה להוריד אותו לפרקטיקה, נניח שיש עכשיו, חלילה, מכת רעב, וכתוצאה ממכת הרעב המדינות צריכות להתחיל לשתף פעולה, להבין שהן צריכות לעבוד ביחד. האם אותם מאמצים שהן עושות להתחבר ולעבוד ביחד, הם ימשכו את הברכה בעצם?
כן, ודאי. אבל אל תחשוב שזה יהיה כל כך קל וחלק, כי עם זאת יהיו המון מדינות שלא ירצו בזה, והן יעלו מחירים, וישרפו את התבואות, עוד נראה מה יהיה. אנחנו נכנסים לפעולות הטבע, "א-להים" בגימטרייה "הטבע", פעולות מאוד מאוד ישרות, מכוונות, שנצטרך להרגיש אותו, להבין אותו, לעמוד כנגדו. הוא דורש מאיתנו התנהגות נכונה ואנחנו חייבים לעמוד כנגדו ולענות עליה.
תלמיד: אז כמו שאמרת היכולת של בני ברוך תהיה רק בהמתקה, לא לבטל, אלא רק להמתיק את הדינים?
אנחנו צריכים לנהל את כל הדרך הזאת, אנחנו חייבים לנהל את כל דרך התיקון. לא סתם להיות פסיביים, נוכחים בזה, אלא אנחנו יכולים לנהל יותר את השמאל, את הימין, החיבור ביניהם, להסביר לכולם מה עושים. אנחנו ממש כמו רב חובל שעומד על האנייה וצועק לכל המלחים שלו מה לעשות בכל רגע ורגע. כך אנחנו צריכים להסביר לכל האנושות איפה אנחנו נמצאים, ועל ידי מה אנחנו יכולים להינצל מהמכות ולהתקרב לחוף בטוח, רגוע וטוב לכולם.
שאלה: אם מסתכלים על התחזיות ועל מה שקורה עכשיו, יש גשם רעיל בכל העולם, בצורות קשות בכל מיני מקומות.
ומה שמעניין, שאין לזה שום הצדקה, זה פשוט קורה, אין לזה סיבה. ולכן אנחנו צריכים להתייחס לזה כהתפתחות. כי הסיבה היא אנחנו, בני האדם שנמצאים בחוסר איזון, ולכן מגיע חוסר איזון מהטבע - דומם, צומח וחי.
תלמיד: בדיוק על הקשר הזה אני רוצה לשאול, איך ההכרה בכך שכל מה שצריך זה לשנות את היחס שלנו זה לזה ולטבע תתחיל להתייצב בעולם? זה יהיה בצורה של מלחמה, יהיו כאלה שבעד וכאלה שנגד, איך זה יקרה?
אני לא חושב שזה כל כך יביא למלחמה, נראה לי שאנחנו נעבור את זה בצורה נכונה, טובה, מפני שאין כאן מישהו אשם אלא כולם אשמים, כל האנושות. אתה יכול להגיד ודאי שהעמים האלו יותר, ואלו פחות, אבל בכל זאת ודאי שכולם נמצאים כאן בחוסר איזון, וגורמים חוסר איזון לכל האנושות ולכל הטבע.
אבל העיקר שכולנו נבין שחוסר האיזון שאליו הגענו הוא מתוך זה שאנחנו מצד הטבע הופכים להיות יותר מקושרים, ואנחנו רואים עד כמה יש קשר בין המדינות, בין העמים, לא רק בתעשייה ובכל מיני דברים אלא בכלל, עד כמה מבפנים אנחנו נעשים יותר קרובים זה לזה, אבל עם זאת אנחנו לא מקושרים נכון.
אנחנו חייבים להיות בכל זאת מקושרים, אבל על ידי זה שאנחנו מקושרים במסחר, בתעשייה, זה לא לטובתנו, כי הכול נעשה על ידי כוונות להרוויח, על ידי תחרויות, ולכן זה לא מוסיף לעולם שלנו חיבור, זה מוסיף לנו רק גילוי הפירוד. ואנחנו לא מבינים את זה, אנחנו חושבים "תראה איך כל העולם נמצאים במסחר זה עם זה ומבינים". לא, זה מביא לנו רק פירוד, השגת הפירוד.
ולכן אנחנו צריכים להסביר לעצמנו שהחיבור בינינו חייב להתגלות. החיבור בינינו הוא קודם כל במוחות, ברגשות, שכולנו תלויים זה בזה, ואין אדם בעולם שפטור מקשר טוב בין כל באי עולם. שכל העתיד שלנו כולו תלוי בכמה אנחנו מודעים לקשר הטוב שבינינו שהוא יסדר לנו את הכול, שום דבר חוץ מזה.
הנשק הכי חזק זה הרצון של האדם, כי הוא נמצא בגובה של הבורא, רצון. אם נרצה להיות מקושרים, אם נרצה להיות מאוזנים, אם נרצה להיות כאחד, להרגיש תלות הדדית, אז ודאי שהכול יסתדר.
תלמיד: האם אנחנו צריכים להבין שכל התשתית שבנינו של סחר עולמי ואינטרנט וכן הלאה, הכול כרגע תשתית של ניצול שהיא לא טובה, זאת אומרת, אנחנו כן קשורים זה לזה, אבל בצורה שלילית?
יכול להיות, אבל נראה לי שצריך להיות קשר שהוא לגמרי לא כמו קשרים תעשייתיים או קשרי מסחר. זה צריך להיות קשר אחר, אני צריך להרגיש קשר עם כולם, וכולם צריכים להרגיש קשר עם כולם, שאנחנו יחד, כולנו אנושות אחת, כלי אחד, רצון אחד, מחפשים שורש אחד, וכשאנחנו נמשכים אליו בצורה כזאת, הכול מתאזן והכול מגיע אלינו בצורה יפה, כך שלא חסר לנו כלום.
תלמיד: אז כל אדם צריך להרגיש את העולם בעצם, כל אדם צריך להתחיל להרגיש שהעולם הוא שלו?
במשהו, במה שהוא מסוגל הוא צריך להרגיש את זה. ואנחנו כבר מוכנים לזה, אנשים בעולם, אפילו הכי כפריים שנמצאים אי שם, כולם מוכנים להרגיש, לקבל את הרעיון הזה שכולנו תלויים זה בזה. אני חושב שמספיקות לנו המכות האלו שעכשיו אנחנו מרגישים, כדי שכל אחד ירגיש שהוא תלוי במשהו שרק הטבע יכול לעזור לו.
תלמיד: אז בעצם זה לא באמת כל כך רחוק מהלב והמוח של האדם היום?
לא, זה לא רחוק. דרך הבטן, דרך הבריאות, דרך הילדים, דרך כל מיני דברים שקרובים לאדם, אפשר להגיע מהר מאוד למצב שהאדם יבין שהוא חייב להיות קשור עם האחרים כדי להציל את עצמו ואת מה שקרוב לו.
קריין: קטע מספר 3.
"כתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה, ופושעים יכשלו בם". פירוש, ממש בנקודה זו, שאדם בא לידי החלטה, שאין זה בידי אדם להגיע לכלים דהשפעה, היות שרואה, שאין שום אבר בגופו של אדם שיסכים לזה, אם כן הוא בא עתה לנקודת של אמת. והיה צריך עכשיו לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו. ובטח הוא היה מקבל את העזרה מה', מה שהקב"ה יושב ומצפה, שהאדם יתן לו הכלי, היינו הצורך לזה. ודוקא כאן האדם בורח ממצב הזה, שדוקא עכשיו הוא המקום, שיכולה לבוא אליו העזרה. והוא בורח מהמערכה, והוא נקרא על זה "פושע"." זאת אומרת, מיהו הפושע כאן? אומר לנו הרב"ש, מי שלא מבקש עזרה בצורה ברורה מהבורא ותולה את עצמו רק בעזרת ה', הוא נקרא "פושע".
"מה שאין כן צדיק, הוא לא מתייאש, שדוקא עכשיו הוא זוכה לכלים דהשפעה. נמצא, באותו מקום ש"צדיקים ילכו", היינו שמקבלים עליה בדרגה, ממש באותו מקום "פושעים יכשלו בם", דוקא במקום הזה שצריכים לקבל העזרה, הם נכשלים ובורחים מהמערכה.
היוצא מכל הנ"ל, שהאדם צריך לבקש נתינה מה', כלומר שהקב"ה יתן לו במתנה את הכלים דהשפעה, כדוגמת שנתן לו את הכלי, הנקרא "רצון לקבל"."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהי המתנה שאדם מבקש מה'" 1987)
זו בדיוק אותה הנקודה שבה אנחנו יכולים להתחיל לקבל כלים דהשפעה, כן להתחיל להיכנס לרוחניות, ממש כאן.
קריין: שוב קטע 3.
"כתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה, ופושעים יכשלו בם". פירוש, ממש בנקודה זו, שאדם בא לידי החלטה, שאין זה בידי אדם להגיע לכלים דהשפעה, היות שרואה, שאין שום אבר בגופו של אדם שיסכים לזה, אם כן הוא בא עתה לנקודת של אמת. והיה צריך עכשיו לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו. ובטח הוא היה מקבל את העזרה מה', מה שהקב"ה יושב ומצפה, שהאדם יתן לו הכלי, היינו הצורך לזה. ודוקא כאן האדם בורח ממצב הזה, שדוקא עכשיו הוא המקום, שיכולה לבוא אליו העזרה. והוא בורח מהמערכה, והוא נקרא על זה "פושע".
מה שאין כן צדיק, הוא לא מתייאש, שדוקא עכשיו הוא זוכה לכלים דהשפעה. נמצא, באותו מקום ש"צדיקים ילכו", היינו שמקבלים עליה בדרגה, ממש באותו מקום "פושעים יכשלו בם", דוקא במקום הזה שצריכים לקבל העזרה, הם נכשלים ובורחים מהמערכה.
היוצא מכל הנ"ל, שהאדם צריך לבקש נתינה מה', כלומר שהקב"ה יתן לו במתנה את הכלים דהשפעה, כדוגמת שנתן לו את הכלי, הנקרא "רצון לקבל"."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהי המתנה שאדם מבקש מה'" 1987)
גם התורה, זאת אומרת, כל המערכת שעל ידה אנחנו מתקנים את עצמנו, נקראת "מתנה" וכך מתקדמים.
שאלה: התפילה הזו היא באופן מודע, האדם במצב של ירידה יכול לברר את המצב הזה ולהגיע לתפילה מודעת?
יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אבל אפילו אם הוא לא כל כך מרגיש ולא כל כך צריך עזרה ולא כל כך יודע למי לפנות ועם מה בדיוק הוא צריך לפנות ולבקש, אם הוא מתקשר לחברים, אז כמו שרואים בהרבה מקרים בחיים שלנו, אנחנו מסודרים בצורה כזאת שאנחנו הולכים עם האחרים יחד, ועל ידי זה שמצטרפים לאחרים, גם אנחנו משתתפים ומקבלים מה שמגיע לנו.
בהרבה מקרים בחיים אנחנו לא מבינים מה צריכים לעשות, אלא עושים כמו שכולם עושים, כך החיים בנויים. וזה מפני שאנחנו לא מנהלים את החיים, ולכן כך אנחנו מסובבים, מסתכלים על אחרים ועושים כמוהם.
שאלה: כל מה שאמרת הוא בשביל שנוכל להשיג את תכונת ההשפעה של הבורא. האם אנחנו צריכים להגיע תחילה ליראה שלא נוכל להשפיע לבורא? איזו תחושה תשפיע עלינו יותר מכל ואיך אנחנו צריכים להחזיק בה?
לא, זה לא חשוב האם יש לנו יראה מספקת או לא כלפי הבורא, לתת לבורא. קודם כל אנחנו צריכים להשתדל לקשור את עצמנו מצידנו אליו, אפילו בצורה אגואיסטית. אנחנו חייבים לקבל עזרה, אנחנו חייבים לקבל ידע, הסבר, מה איתנו, איפה אנחנו, למה וכולי, ולכן קודם כל לפתח קשרים, אפילו קשרים אגואיסטים כלפי הבורא, זה מה שאנחנו צריכים.
אני מדבר עלינו, לא להתבלבל עם הקשרים שמפתחת האנושות, שמתפללים, עושים כל מיני טקסים, אנחנו מדברים על התיקון שלנו. כי אין ברירה, אנחנו רוצים להתקרב לבורא כדי שיהיה לנו טוב. בואו נדבר בצורה ישירה, אנחנו האגואיסטים רוצים שיהיה לנו טוב, זו בעצם התפיסה הראשונה שלנו בבורא, ואחר כך נעשה תיקון. אז שיהיה כך.
שאלה: איך אנחנו יכולים למצוא כוחות פנימיים לקבל כל כאב וצרה שמגיעים מהבורא כתרופה, כעזרה?
אנחנו צריכים להבין שככה זה. כל התרופות שלנו הן לא טעימות ולא מתוקות, חוץ מתרופות שנותנים לילדים, שמוסיפים להן כל מיני דברים מתוקים. כששומעים הסבר מהמומחים הם אומרים שכל תרופה היא רעל, רק במינון קטן, ולכן הוא משפיע עלינו ומרפא. למה? כי כולנו רעלים, כולנו רצון לקבל, זה הרעל הכי גדול. ואם אנחנו מוסיפים רעל קטן מסוים לעומת הרעל הכי גדול, אז בזה אנחנו קצת מתקנים אותו, מכוונים ומכיילים אותו לצורה נכונה. זה כל הריפוי שלנו. כל הריפוי הוא ריפוי ברע. על ידי רע מסוים מתקנים את הרע הכללי, ואז הוא מתיישר וממשיך לתפקד נורמלי.
תלמיד: נזכרתי בדוגמה, שהיית בבית החולים וסבלת מכאב גדול עד שפשוט קמת והלכת לחדר הניתוח בהתנדבות, אז איך אפשר להתנדב להיות מתוקנים? לקבל את כל הכאב שבא עם זה ולהיתקן?
אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעשה עלינו כל מה שצריך. נגיד שאנחנו נמצאים בקבוצה וכולנו מבקשים, זה לא חייב להיות כמו ילדים בגן שיושבים במעגל מחזיקים ידיים ומבקשים, אבל כולנו מבקשים משהו דומה זה לזה.
אנחנו מבקשים שהבורא יחבר בינינו כך שנוכל להשפיע זה לזה, שנרגיש עד כמה אנחנו תלויים באחרים, ומיום ליום שההרגשה הזאת תגדל. שאני ארגיש עד כמה אני ממש נעלם בתוך החברים, כולי נכנס בהם ונעלם שם. כלומר, מתחבר איתם עד כדי כך שאני לא מרגיש הבדל ביני לבינם, ולנקודה הזאת אני רוצה להגיע. אם אני מגיע לנקודה הזאת שם אני מרגיש את הבורא. ולזה אני צריך עזרה, רק בחיבור.
תלמיד: נראה שזה נעשה מתוך בחירה, מתוך חופש, כי אם אני מתמוסס בחברים ויוצא מתוך התחושה האישית שלי של כאב ותענוג, אז אני חופשי?
כן. אבל אני לא מבקש את זה כדי להיות חופשי בצורה אגואיסטית, אני חופשי בזה שאני נפטר מהאגו שלי, ואז אני אוכל לשרת אותם בכול מה שהם צריכים אותי, ואני פועל רק לפי הרצון שלהם. זה נקרא "להיות חופשי".
שאלה: הנקודה הזאת, נקודת ההכרעה, אנחנו צריכים להשיג אותה יותר מפעם אחת, בסופה של כל ירידה מגיעים לנקודה?
נכון. בכל צעד ושעל אנחנו צריכים להשיג את הנקודות האלה בחזרה.
שאלה: כשאנחנו נכנעים לחלוטין ומקבלים את כל מה שהבורא נותן לנו, על מה מתפללים, איך מתפללים, מה עושים במצבים האלה? האם אנחנו מתמוססים בין החברים? האם צריך לקבל את כל מה שהוא נותן לנו?
אז אנחנו נמצאים בתוך החברים ומתחילים להרגיש את הכלי הרוחני. זה כבר לא אני, אלא עשר ספירות שיכולות להתמלא עם האור העליון, וכך אנחנו מתחילים לעבוד עם הבורא. ככול שאנחנו יחד כולנו מתחילים להזדהות עימו, אנחנו מצד הכלי הוא מצד האור, וככול שאנחנו יכולים להיות תלויים, קשורים, תומכים זה בזה, זה בעצם הפרצוף, עשר ספירות, עם עביות, עם צמצום, עם המסך, ועם קבלת האור העליון על מנת להשפיע, הכול מתבטא בפרצוף. אני, כלומר אנחנו לבורא והבורא לנו, ובפרצוף אנחנו נפגשים וממלאים זה את זה באור ישר ובאור חוזר.
תלמיד: האם אנחנו מתמוססים באופן מלא בעשירייה?
במידה מסוימת, מהמידה הקטנה ביותר עד יותר יותר ויותר, זה תהליך דינמי.
שאלה: מה אני יכול לעשות כשאני מרגיש שאני מעל לחברים?
אם אתה מעל לחברים אז אתה עוד יותר מבין במה אתה יכול לסייע להם, לכולם. כי כדי להגיע לדרגה יותר עליונה אתה חייב חיבור עם כולם, אתה לא יכול לבד. אז אתה בטח מבין שאתה צריך להתחבר איתם, למשוך אותם למעלה לדרגה שאתה נמצא, ואז כשתהיו בדרגה יותר עליונה תתחברו יחד ותקבלו גילוי בורא בצורה יותר מתקדמת. קדימה, אתה המוביל.
שאלה: זה לא אני שמרגיש נעלה מהם, האגו אומר לי את הזה, אז מה אני יכול לעשות? אני מרגיש שאני נאבק אתו.
את זה אני מבין טוב, דברים כאלה אני מבין טוב, איך האגו עובד עלינו. מה אני צריך לעשות? לבקש, להתפלל, אין מה לעשות רק לבקש מהבורא שיעזור לך לראות שאתה באמת שפל מכולם, נמוך מכולם, תלוי בכולם. זה בעצם המצב האמיתי שהמקובלים מספרים לנו עליו. ככול שהם עולים במדרגות בהשגת הבורא, הם מרגישים את עצמם, וגם כלפי התלמידים שלהם, גם כלפי החברים שלהם, כלפי כולם, שהם ממש נפולים, נמוכים, אפסים. כמו שרב"ש כותב, תמיד תצייר לעצמך שאתה אפס כלפי האחרים בקבוצה, רק בקבוצה.
תלמיד: ואיפה האפס הזה?
האפס זה אתה. שאתה מבקש מהבורא שיעזור לך לראות את המצב האמיתי שלך.
שאלה: אמרת שצריך לעבור ממצב פסיבי, ממצב של מתבונן לפעולה אקטיבית בתהליך המעבר מרשע לצדיק. איך עוברים ממצב פסיבי למצב אקטיבי?
תמשיך לפנות לבורא. כל הזמן תפתח יותר ויותר שיחה, פניה אליו, ותראה איך זה סוחב אותך ממצב למצב, מפסיבי לאקטיבי, מגילוי הרע לגילוי הטוב, וכך זה יתגלגל. תנסה, אבל רק בפניה בלתי פוסקת אליו.
תלמיד: במצב שבו האדם נפל וכעת הוא כורע תחת מסעו, אמרת רק "להמשיך". אבל אם זה קורה כשזאת כבר כניסה לרוחניות, והמצב הוא קריטי כל כך, זה לא ברור, כי החבר יכול בכלל ליפול מהעבודה, למעוד ולצאת מהדרך, או שהוא יכול להכנס לרוחניות ולקדם לשם את כל העשירייה, אז איך להיאחז ברגע הזה נכון?
זה קשה מאוד. אני עוסק בחכמת הקבלה ארבעים וחמש שנה, והרבה פעמים אני רואה שאדם נמצא בפתח והוא צריך לעבור כבר לעולם הרוחני, להרגשה הרוחנית, והוא נופל וחוזר לחיים הרגילים, ארציים, כמו כל בני האדם. זה קורה ממש ברגע האחרון, נשאר לו לעשות רק עוד צעד אחד קדימה, וכאן בבדיקה האחרונה הזאת הוא עוזב והולך. מה עלינו לעשות? רק להחזיק בינינו, וכך נעבור.
תלמיד: במצב הזה של נפילה מוחלטת, מה מגיע קודם? כדי להתפלל אני צריך להחזיק בבורא, או כדי להצדיק את הבורא אני צריך להתפלל, או שזה קורה בו זמנית?
גם זה וגם זה. צריך להיות זמן לזה וזמן לזה.
תלמיד: כל פעם בתהליך הזה ברור שאם הוא נתן את האפשרות להצדיק, נתן את האפשרות להתפלל, אני מתפלל, ואם הוא ניתק את התודעה אני מנותק, אין פה שום בחירה, אז איפה ההתגברות?
זה מצד הבורא, מצדך צריך להיות משהו אחר. מה שאתה מקבל ממנו זה דבר אחד, ומה שאתה רוצה לעלות אליו זה דבר אחר. אין מה לעשות, כך עובדים.
שאלה: הרב"ש כותב לנו, "ובטח הוא היה מקבל את העזרה מה', מה שהקב"ה יושב ומצפה, שהאדם יתן לו הכלי, היינו הצורך לזה". אני צריך לתת לבורא את הכלי שנקרא "צורך לזה", אתה יכול לעזור לי להבין את הנקודה הזאת?
אם אתה קשור לעשירייה אתה יכול לבקש לפנות לבורא בכל מצב שיהיה. כי אתה קשור לעשירייה, ואפילו כשרע לך מתוך זה שאתה קשור לעשירייה אתה יכול לפנות לבורא.
תלמיד: כל אחד באופן אישי?
כל אחד באופן אישי, וכולם, לא חשוב באיזו צורה, העיקר הקשר של האדם לעשירייה. ואז הוא לא מאבד את עצמו בתוך ים הבעיות או הדברים.
תלמיד: הוא יושב ומחכה שאנחנו רק נעשה את זה.
כן.
קריין: קטע 4.
"האדם מצד עצמו אינו מסוגל לצאת מאהבה עצמית, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור לו. וזה לא ענין של הבנה, אלא שזהו ענין של הרגשה. שזהו כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".
היוצא מזה, שהאדם צריך להאמין, שכל הסיבובים שהביאו למצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא בכדי שתהיה לו היכולת ליתן תפלה אמיתית מעומקא דליבא. אבל מדרך היצר הרע, הוא מביא לאדם דעות הפוכות, שבמקום שיש עכשיו ההזדמנות לבקש מה' בכל לב ונפש, היינו שכל השכליות והרגשות באו לידי החלטה, שרק ה' יכול עכשיו לעזור לו, מטעם שעתה הוא מסוגל לתת תפלה אמיתית, בא היצר הרע ומביא אותו לידי יאוש, כטענת המרגלים. ויכולים לומר על זה "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"."
(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
קריין: שוב קטע 4.
"האדם מצד עצמו אינו מסוגל לצאת מאהבה עצמית, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור לו." אנחנו צריכים לזכור ולא לשכוח, שאנחנו לא יכולים להתעלות למעלה מהאגו שלנו אלא רק הבורא יעשה את זה, לכן כל ההצלחה היא במידה שהבורא יעזור. השאלה היא כמה אני יכול לבקש, לדרוש שהבורא יעזור לי להתעלות למעלה מהאגו שלי. "וזה לא ענין של הבנה, אלא שזהו ענין של הרגשה. שזהו כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".
היוצא מזה, שהאדם צריך להאמין, שכל הסיבובים שהביאו למצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא בכדי שתהיה לו היכולת ליתן תפלה אמיתית מעומקא דליבא. אבל מדרך היצר הרע, הוא מביא לאדם דעות הפוכות, שבמקום שיש עכשיו ההזדמנות לבקש מה' בכל לב ונפש, היינו שכל השכליות והרגשות באו לידי החלטה, שרק ה' יכול עכשיו לעזור לו, מטעם שעתה הוא מסוגל לתת תפלה אמיתית, בא היצר הרע ומביא אותו לידי יאוש, כטענת המרגלים. ויכולים לומר על זה "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"."
(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
המכות, המכשולים, האכזבות, וההשפלות שאנחנו מקבלים, כל הדברים שאנחנו מרגישים בדרך צריכים להביא אותנו רק לפנייה לבורא וממנו נבקש את העזרה, את התיקון, את ההתקדמות ברוחניות. לא שיתקן לנו את המכשולים ואת כל הבעיות, שצועקים עלינו, מדברים עלינו, דוחים אותנו, מזלזלים בנו. זה דווקא טוב, כדי שאנחנו לא נתקרב לאנשים ולחוגים כאלה באנושות שאין לנו אתם שום קשר, והיינו יכולים להתבלבל אתם ולהתקשר אליהם ואז לאבד את הדרך. הבורא שומר עלינו בצורה כזאת, על זה כתוב בהרבה פסוקים. אנחנו צריכים רק דבר אחד, שתהיה לנו אפשרות לפנות לבורא שיעזור לנו להתעלות למעלה מכל המכשולים. כי אנחנו לא מסוגלים לצאת מהאגו שלנו, לכן כל מה שקורה סביבנו פועל ומשפיע עלינו, אבל בעצם המטרה שלנו היא להתעלות למעלה מזה ולהגיע לבורא והוא עוזר לנו. לכן כתוב "אם ה' לא יבנה בית" אתם לא תוכלו לבנות. בית זה נקרא "בית תפילה", בניין של השפעה.
שאלה: קיימים כל כך הרבה מצבים, כל כך הרבה תפילות למצבים האלה, לבטל את יצר הרע, לעזור להתגבר על המכשולים, לתת לי כלים דהשפעה ולאחר מכן לתת כלים דהשפעה לחברים. האם יש תפילה שתמיד נמצאת בליבו של האדם בכל מצב, איזו תפילה זו?
תפילה פשוטה מאוד. "אני מבקש חיבור ביני לבין כל החברים ואחר כך חיבור בינינו, בין הקבוצה הזאת לבורא". מבלי שאני מתחיל לברר את כל הדברים שיש לנו, אין לנו או חסר לנו וכן הלאה, אלא רק חיבור בינינו ולבורא.
תלמיד: איך אני מאחד את הלב והמוח כדי שיהפכו לתפילה אחת מאוחדת, תפילה שלמה?
אם אתה חושב על מטרה אחת, מתאר את המטרה הזאת בתמונה אחת, אין לך שום בעיה, אתה רוצה להגיע למה שאתה מצייר לעצמך. אם אתה מדבר עם החברים ואתם מייצבים ביניכם את הצורה העתידה שאתם רוצים להיות בה בצורה פנימית, נפשית, ואז אתם מבקשים על זה, כך אתם מגיעים.
שאלה: איך להגיע בצורה מהירה לכך שהלב והמוח יבינו שאין עוד מלבדו ושהכול בא ממנו?
זה תלוי במאמץ של כולם. אם אתם בקבוצה משתדלים יותר ויותר להיות בתוך הקבוצה, בתוך החיבור זה יקרה.
שאלה: בעל הסולם כותב פה "שעתה הוא מסוגל לתת תפלה אמיתית, בא היצר הרע ומביא אותו לידי יאוש, כטענת המרגלים. ויכולים לומר על זה "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"." מי הם אותם הפושעים ואותם צדיקים שהוא מזכיר פה?
מי שחושב את עצמו כך, לצדיק או לרשע.
תלמיד: אמרת שאנחנו לא מתחברים מספיק ולכן אין לנו חיבור אמיתי, כי אנחנו מלטפים אחד את האחר. זה נקרא "פושע"?
לא. פשוט זה המצב .
שאלה: הירידה תבוא מלמעלה, זה בלתי נמנע. אבל האם אתה מתכוון לומר שיש לנו כוח לעבוד למרות התחושה הזו, או שהכוח נלקח לגמרי מהאדם?
אין דבר כזה שיש באדם איזה כוח, הבורא נותן לו את הכוח, עם הכוח הזה הוא נותן לו גם את כל הקושיות והבעיות, הכול נותן הבורא, והכול מסובב הבורא בתוך האדם. האדם הוא בסך הכול כלי, כמו כוס נניח, ובתוך הכוס הזו הבורא מבשל מה שצריך לבשל. באדם כאן לא תלוי כלום, חוץ מזה שהאדם יבקש ויגיד לבורא לאיזה כיוון הוא רוצה להגיע. תנסו לחשוב על זה ולבקש, לפנות לבורא ולהגיד לאיזה מצב אתם רוצים להגיע.
שאלה: אם אני מבקש מהבורא שייתן לי את הכוונה על מנת להשפיע, האם אני צדיק או רשע?
אם אני מבקש כוונה על מנת להשפיע? אז אני רוצה להיות צדיק.
שאלה: למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מכות", האם הכוונה לגילוי עד כמה אנחנו מנותקים מהבורא בצורתנו האמיתית? או שזה כרוך גם בסבל חומרי, גשמי לאנושות?
גם זה וגם זה. אבל באמת מכות אמיתיות הן מכות רוחניות.
שאלה: מה זה אומר "ישרים דרכי ה""?
שהן מיישרות את האדם בדרך לגמר התיקון.
שאלה: כיצד עשירייה יכולה לקבל הבחנות האם התפילה שהיא מעלה - נכונה ולא תפילה אגואיסטית?
לאט לאט. אפילו תפילה אגואיסטית בכל זאת מיתקנת מלמעלה. אנחנו מעלים לבורא את כל הרצונות שלנו, כולם עולים לבורא, אפילו שלא פונים אליו. אבל אם אנחנו גם פונים אליו ומבקשים מה שלא נכון לבקש, אז הוא מתקן אותנו, מלמד אותנו.
שאלה: אם אנחנו בעשירייה מודעים להיותנו פושעים כאלה מוצלחים, גסים, מחוספסים, והכי אגואיסטים בעולם, איך אנחנו יכולים לדרוש מתנה, מה נותנים לבורא בתמורה?
יש כאן עניין של תהליך שאנחנו רואים על תינוק. תינוק לא נותן לנו בחזרה כלום, הוא קיים ומתוך הקיום שלו הוא כל הזמן דורש, דורש, דורש ואנחנו חייבים למלא אותו, לתת לו מה שהוא דורש, יותר ויותר, עד שהוא גדל. אז אנחנו יכולים להפחית כבר מהנתינה אליו ואפילו לדרוש ממנו שיעשה משהו. כך אנחנו גדלים. אז יש דברים כאלה בתהליך הרוחני כשאנחנו גדלים, תשעה ירחי לידה ואחר כך שנתיים יניקה ואחר כך עוד זמן שאנחנו פעוטים וכן הלאה. ולא דורשים מאיתנו אלא בהתאם לדרגה שאנחנו.
היום אנחנו יכולים עדיין לטעות ולבקש דברים לא נכונים, ובכל זאת אנחנו מתקדמים. מלמעלה עושים חשבון עם הדרגה שלנו, עם המצב שלנו. אחר כך ודאי אם אנחנו מבקשים קצת אפילו משהו לא נכון, אז אנחנו כבר מקבלים תיקונים כאלו שאנחנו מרגישים בהם. יכול להיות גם לא כל כך נעים.
שאלה: הבורא אוהב אותנו. מדוע הוא לא עוזר לאדם שעומד לפני הכניסה לרוחניות ומשאיר אותו ליפול לעולם הזה שוב?
לא. הוא נותן לנו את כל האפשרויות ולא עוזב את האדם. השאלה אם אדם בדרך כלל לא רוצה להוסיף ביגיעה, לא משתדל להיות עם החברים, כל הזמן נמצא בביקורת על הדרך, לא משתתף בללמד אנשים, להיות איתם יחד, הוא נשאר אגואיסט במשך כל הדרך וחושב רק על עצמו. אז בצורה כזאת הוא יותר ויותר מתרחק מאחרים, אפילו שלא מרגיש, עד שנזרק.
שאלה: מה תלוי בנו - בעשירייה ומה בבורא?
בנו - בעשירייה תלוי עד כמה אנחנו מחזיקים את כולם יחד, ועד כמה אנחנו משתדלים לפנות לבורא כל אחד מתוך ליבו, ולהעלות את המ"ן, מה שנקרא. זה תלוי בנו. מ"ן - אם כל אחד ואחד מעלה את החיסרון שלו, אז דרך התיקון תצא מאוד איטית לאדם. אלא ככל שאנחנו יחד מתפללים, "תפילה בציבור", לבורא - זה העלאת מ"ן. אבל כשכל אחד ימצא בליבו מה חסר לו בחיבור עם האחרים, וככה כל אחד וכולנו יחד מעלים את הדברים האלה לבורא. אם אתם לא יכולים את זה לעשות, קחו מאמרי חברה של רב"ש ותקראו אותם יחד, זאת תהיה תפילה אמיתית.
תלמיד: אתה על עצמך אמרת שמה שהציל אותך, זה שהיה לך תמיד איזה תפקיד בהפצה. תמיד עשית משהו, אף פעם לא עזבת את הדבר הזה.
לפחות כתבתי. כתבתי הרבה ספרים. נסעתי לרדיו להופיע בכל מיני שיחות, הופעתי לפני קהל בכל מיני מקומות ונתתי שיעורים.
תלמיד: בשנים האחרונות אנחנו עושים הכול בתוך העשירייה ואנחנו כמעט לא מדברים על חשיבות ההפצה. כאילו נראה טריוויאלי, מובן, חלק מהחיים שלנו. אבל זה לא ככה. אם לא מעלים חשיבות למשהו, עוזבים אותו, ואז לאדם בנפילות שלו, אין במה להחזיק, כי אין לו תפקיד מחייב בהפצה.
אתה רוצה שאני שוב אתחיל לטפל בזה?
תלמיד: אני שואל איך להעלות את החשיבות לכך?
אני לא יודע. יש איתי אנשים שנמצאים כבר עשרות שנים ואם הם לא יכולים לנהל במקומי את העבודה הזאת, אז אני לא יכול כבר לעשות כלום. אני כבר זקן, אין לי כוחות. יש לי כוח ורצון לתת שיעורים פעמיים ביום ועוד לעשות כל מיני דברים שאני צריך, לדבר עם הכתבים וכן הלאה, אבל לא יותר מזה. אם אתם לא יכולים להתעורר, אז כך יהיה הסוף.
אין כאן מה לחכות שהבורא בסופו של דבר ייכנע, הוא לא ייכנע. הוא דורש חיסרון שעליו יכול לתת מה שהוא רוצה, מוכן לו הכול. אבל אם אין חיסרון אז לא יתגלה מה שהוא רוצה לתת.
תלמיד: וחיסרון יכול לבוא מהפצה או שחיסרון רק בזה שאנחנו עושים בעשיריה את הדברים שלנו?
לא, זה לא מספיק. בעל הסולם כותב על זה. הבעיה היא שאנחנו נמצאים בדור האחרון וחייבים להיות בהפצה הכללית. אנחנו צרכים לדאוג לתיקון העולם. העיקר זה תיקון העולם.
שאלה: מה זה אומר שהבורא בונה בית?
הוא מחבר בינינו כדי לבנות את הכלי השלם שנקרא בית.
שאלה: מתי השם יסכים לבנות לנו בית?
השם יסכים לבנות לנו בית כשיהיה לנו חיסרון לזה. כנראה שנשים לא רוצות עדיין מספיק להתחבר ביניהן כדי שזה ייבנה.
שאלה: מה זה אומר צדיקים ורשעים, האם הכוונה לשניים באותו אדם?
כן, אלה שניים באותו אדם. ככל שאנחנו רוצים להתחבר אנחנו צדיקים, ככל שלא רוצים, בזמן שכבר יכולים לרצות, אז אנחנו רשעים.
תלמיד: האם כשמדברים על רשעים וצדיקים זה כוחות פנימיים של אותו אדם?
כן, ודאי.
שאלה: כשצדיק מתקדם ומרגיש יותר ויותר חוסר ביטחון, מה מחזיר לו את הביטחון כל פעם מחדש?
מכך שהוא קשור למערכת, דרך המערכת הוא מתקשר לבורא וכך הוא מקבל כוחות, אבל אם הוא לא קשור למערכת, כמעט ואין סיכוי שיתאושש, שיתעורר.
שאלה: האם בורח מהמערכה זה לעזוב לגמרי את הדרך או שזה ענין של לפספס מצב אחד או מדרגה אחת?
יכול להיות כן ויכול להיות כך. יכול להיות שאדם עוזב ליום אחד ואז הבורא גורם לו כך שהוא יעזוב לשבוע ימים ויכול להיות שעוד יותר.
שאלה: מה קורה עם אותן ההזדמנויות שאנחנו מפספסים?
לא נשאר כלום הן נעלמות, פספסת אותן, גמרנו, הכול נירשם למינוס שלך.
שאלה: איך אני יכולה לנהל שיחה עם הבורא?
בצורה פשוטה, תיפני ותדברי, ותבקשי, את צריכה לתאר לעצמך שהוא שומע.
שאלה: מה בדיוק אנחנו צרכים לשאול את הבורא לאחד אותנו, לתקן אותנו, מהי הבקשה הנכונה?
מה צרכים, רק חיבור בין החברים ולפנות לבורא מתוך החברים, זה הכי בטוח.
שאלה: איך להשיג את החיסרון לכלים דהשפעה? הרי האגו שלנו מסתיר מאיתנו את החיסרון הנכון.
לא, אם אנחנו נמצאים יחד בקשר ביננו אז החיסרון הזה עובר מאחד לשני ומתחבר בין כולנו ויש לכולנו מספיק חיסרון לפנות לבורא עם החיסרון הזה הנכון.
שאלה: שמעתי עכשיו שרשעים הם מבינים שהם עדיין חלשים ואם יבוא אליהם מצב כמו שהיה הם שוב יהיו בשליטת האגו, האם אפשר לבקש מהבורא לא ליפול יותר מרגע לרגע למצב הבא?
כן תבקשו.
שאלה: מתוך ניסיון אני יודעת שהבורא עוד מעט יראה לי כמה החברות גדולות ואני ארגיש בושה בכל מה שאני חושבת, אבל לפעמים הוא עושה את זה בעוצמה גדולה מדי, איך להכין את עצמי כדי שהבורא יעשה שזה לא יהיה עוצמתי מדי כל פעם?
הכי טוב לא לבקש יותר או פחות מהבורא ביחס שלו אלינו אלא לבקש על הכלי שלנו שיהיה עוד ועוד מחובר ביננו. ואז תמיד אנחנו נרגיש יחס הבורא בצורה נכונה.
שאלה: אז איך להתמודד עם העוצמה הזאת של הבושה?
גם היא תיעלם אם אנחנו נתחבר, הכול נפתר בחיבור.
שאלה: ביטול כלפי הבורא והודיה לבורא על כל התיקונים זה מצב אחד, או שזו סיבה ותוצאה?
זה מצב אחד.
שאלה: האם אנחנו מנהלים את האנושות על ידי חיבור בתוך העשיריות שלנו?
כן, אנחנו מנהלים את האנושות מתוך החיבור לפי המצב שלנו.
שאלה: מהו החיבור שאנחנו מבקשות מהאנושות, האדם הפשוט מהרחוב, מה עליו לעשות כדי להשתתף נכון באיזון הכלי של המערכת?
הוא צריך להתקרב אלינו ולהיכנס לאיזו מערכת שלנו ואז אפשר לעשות משהו.
אני בכלל רוצה להגיד על השאלות שאני שומע עכשיו, שהן שאלות שמישהו סיבב אותן קצת, או אדם חדש שהכין אותן, אבל הן לא כמו שהיו קודם.
שאלה: מה ההבדל בין סבל גשמי לרוחני?
אין לי תשובה, הסבל זה סבל ואיפה שאדם מרגיש אותו כך הוא קובע זה רוחני או גשמי, סבל רוחני בדרך כלל זה על הרוחניות שבנו, למה אני לא מתקשר למה אני לא אוכל להיות בהשפעה, וסבל גשמי על מה שחסר לי בגשמיות.
שאלה: אנחנו לא רגילים לפנות לעשירייה ולבקש עזרה לעצמנו כי לא רוצים להפריע לחברים, לא נעים ולא נוח, כל דבר עושים בכוח עצמנו אפילו שזה לא יעיל, מצד שני המצוקה שלי יכולה להיות הזדמנות טובה לחיבור, איך נכון לפנות לקבוצה עם בקשה לעזרה?
כשאני רוצה להיות מחובר לקבוצה, על זה אני מבקש ובתוך החיבור כבר אני לא צריך לפחד על שום דבר ולא צריך לבקש על שום דבר רק להיות ביתר חיבור.
שאלה: היה לי קשה לענות על שאלת הסדנה בהכנה לשיעור שכל חבר צריך לעורר את החברים לראות שהבורא הוא טוב ומיטיב, מצאתי את עצמי נותנת סיבות רגשיות ולא שכליות והרגשתי בתוכי שזה מערער בי את האמונה, האם יש שאלות שכדאי לנו להתרחק מהן?
אני לא רוצה יותר לענות על שאלות כאלה, הן שאלות שאי אפשר לעבד אותן נכון ולענות עליהן נכון. כנראה שלא הכינו נכון את שאלות הנשים. אני מבקש להכין אותן נכון בצורה יותר ברורה קונקרטית, נקודתית, ואז נשתדל לענות עליהן בפעם הבאה.
(סוף השיעור)