שיעור הקבלה היומי28 ספט׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 28.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכול מושג בכוח התפילה – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: הנושא "הכול מושג בכוח התפילה", קטעים נבחרים מהמקורות, אנחנו בקטע 18.
"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.
ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים." זו בעצם התפילה שלנו. שהבורא יעזור לי לשמוע שאני צריך לבצע פעולות השפעה כלפי חברים, ודרכם אליו, לבורא, ללא שום תנאים. "שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."
(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
שאלה: מה המשמעות שאני כל כולי אעבוד בהשפעה?
כמו שעכשיו אתה עובד כולך לקבלה, לשרת את כל הרצונות והמחשבות שלך שיתמלאו בכל טוב שאתה חושב שזה טוב, כך תבקש שכל המחשבות והרצונות שלך יהיו בהשפעה, ולמלא את החברים ודרכם לבורא בכל מה שאתה מסוגל. זאת אומרת "נהפוכו" מה שנקרא, להפוך, במקום לעצמי אליו, זה נקרא רוחניות, כי אם זה לעצמי, זה נקרא גשמיות. אם לעצמי, אני מרגיש רק את עצמי, זה נקרא שאני מרגיש את העולם הזה, ובעצם אני מרגיש את עצמי בלבד. אנחנו עוד לא מבינים למה זה כך. ואם אני מכוון דרך עשירייה לבורא אז אני מתחיל להרגיש מציאות אחרת, שנקראת רוחניות, מציאות אמיתית, שנמצאת מחוצה לי.
שאלה: האם אפשר להגדיר איזה חלק בדרך שלנו מתייחסים אליו בקטע הזה? כי אדם מגיע לקבלה לא עם כוונה כזו.
אנחנו מדברים כבר על האנשים שנמצאים אולי כמה שנים יחד איתנו וכבר שמעו מה שחכמת הקבלה אומרת, אמנם לא יכולים לבצע את זה אבל במשהו מסכימים, בכל מיני צורות הסכמה. הם מרגישים שאין ברירה, זו האמת מצד אחד, מצד שני הם גם שמחים שזו האמת, כי כל מה שמתגלה ברצון לקבל זה ממש שקר ולרע לכולם. אנחנו מדברים כבר לאנשים שמתקדמים, לפחות מסכימים עם מה שחכמת הקבלה אומרת.
תלמיד: יש לנו כבר את המעברים שלנו, שאנחנו עוברים להשפעה על מנת לקבל, וכולי, ארבעת השלבים האלה. מתי זה קורה?
אנחנו עוד לא יצאנו מלקבל על מנת לקבל. תסתכל על עצמך ותראה שזה כך, אתה לא צריך לשאול אותי. אתה יכול לעבוד על הרצון של הזולת במקום הרצון שלך? אתה יכול לצמצם את הרצון שלך ולקחת את רצון הזולת שהוא העיקר ואתה רק משרת אותו? לא.
שאלה: איך להרכיב את התפילה שלנו כך שלא תראה כמו עצה לבורא?
לא עצה, זה יראה כמו בקשה. למה עצה? מה יש לי לייעץ לו? מה יש בי שאני יכול לקבל לדרך, להתקדם לעולם המתוקן, למציאות הרוחנית, שהיא פועלת בצורה הפוכה מהמציאות שלנו?
המציאות שלנו היא כולה מתרחשת ברצון אגואיסטי לקבל ואין בה שום דבר חוץ מזה, לכן אני לא יכול להרגיש, להבין ממנה את המציאות הרוחנית. מעל מנת לקבל אי אפשר להבין מה זה על מנת להשפיע, זו תוכנה, זו התנהגות של הכלים בצורה אחרת, הפוכה. לכן כתוב על העולם הרוחני "עולם הפוך ראיתי", זה ממש כך. הוא נמצא כאן אבל אנחנו לא מרגישים אותו. הבורא ממלא את הכול, איפה אתה רואה? העולם הרוחני נמצא כאן, אתה מרגיש אותו? לא, כין אין לך כלים לאחוז בו. החושים שלך כולם על מנת לקבל, אתה לא יכול להרגיש את זה.
אנחנו נמצאים במציאות שהיא כולה שקר, מתוארת בנו, בחושים שלנו, באגו שלנו. אם היינו יכולים לצאת מהאגו שלנו, לראות את המציאות, היינו רואים שחוץ מהתפיסה שלנו כל יתר המציאות היא מתנהגת לפי השפעה, כוח השפעה זה הטבע האמיתי, אחרת הכול לא היה קיים בכלל. כי לפי כוח הקבלה, כמו שאנחנו רואים ומגלים, הכול היה ממש מת, לא יכול היה להתפתח אפילו במשהו. כי משהו שנברא היה סופג הכול לעצמו כמה שאפשר והיה בזה ממית את עצמו, ממית את הסביבה שלו, שום דבר לא היה יכול להתפתח.
אלא מפני שהייתה שבירה, אז יש כוח אפילו ברצון לקבל לעשות פעולות כאילו של השפעה, כמו שהפרה רוצה להניק את העגל וכן הלאה. כמו שגם אפילו אנחנו נותנים אחד לשני כדי שיהיה טוב לנו. אלה ממש תיקונים שמגיעים אלינו על ידי השבירה, אחרת לא היינו מתקיימים. לכן כל העולם הרוחני הוא השפעה גמורה, ולזה אנחנו צריכים להתקדם. במה? מגלים עד כמה אנחנו הפוכים ומבקשים מהבורא שיהפוך, שייתן לנו טבע חדש, טבע אחר.
שאלה: במאמר כתוב שהגוף יהיה מוכן להכניע את עצמו לבורא בלי שום תנאים. איך אנחנו מביאים את הרצון לקבל שיבטל את עצמו בצורה כזאת? כי הוא מתנגד בצורה ברוטלית לפעולה כזאת.
דווקא בגלל שהגוף מראה לנו שאנחנו לא מסכימים להשפיע, לא מסכימים לאהוב את הזולת, מה שמחוצה לנו. כי כל היחס שלנו למה שמחוצה לנו, הוא עד כמה אנחנו יכולים ליהנות, להשתמש בזולת, זה נקרא שאנחנו רואים את המציאות. אנחנו רואים רק אותה המציאות שעל ידה, על ידי שימוש בה אנחנו יכולים ליהנות. מכל מה שאנחנו נמצאים בכל המציאות הזאת האין סופית, אנחנו רואים רק קטע קטן, פרגמנט קטן שנכנס לחוש האגואיסטי שלנו, וזה נקרא "העולם הזה".
לגלות מציאות אמיתית אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו נתחיל להתייחס למציאות בצורה אחרת, לא כדי ליהנות ממנה אלא כדי להנות למציאות הזאת. ולזה מכינה אותנו חכמת הקבלה. אחרת לא נגלה, לא נראה את העולם העליון.
שאלה: אני חושב שכולנו בערך מרגישים שהגוף לא יסכים לעבודת ה'. ואנחנו מתפללים, אנחנו כל הזמן מתפללים יחד. האם זו לא תפילה מעומק הלב? ואם לא או אם כן, מה הדרגה הבאה שאנחנו צריכים להשיג מעבר לכך?
אנחנו צריכים כן להתפלל כל הזמן, אבל דרך עשירייה. לא כל אחד עבור עצמו, כי שוב, זו צורה אגואיסטית, שאנחנו לא מקבלים מהבורא תגובה נכונה. רק אם אנחנו משתדלים להתחבר, כמו שמקובלים כותבים לנו, ורק כשאנחנו מבקשים את הבורא מתוך המאמצים שלנו להתחבר, שיחבר באמת בינינו, כי בזה אנחנו מביאים את עצמנו למצב שהוא יכול למלאות את הכלי, את החיבור בינינו וליהנות מזה, רק בצורה כזאת אנחנו משיגים את המטרה. לעשות נחת רוח לבורא זה נקרא להתחבר בינינו ולתת לו הזדמנות למלא אותנו. פשוט. אם לא לכיוון זה, אנחנו רק מאריכים את הדרך.
שאלה: לפעמים אני לא מרגיש שאני יכול להצדיק את הבורא, אם כך איזה חידוש, איזה מצב חדש אני צריך להוסיף ליחס שלי עם החברים?
להמשיך, פשוט להמשיך בכמה שאפשר ולא לשקר לעצמך.
שאלה: על איזה איברים בעל הסולם מתכוון?
רצונות.
תלמיד: בתוך העשירייה, או רצונות שלי?
לא הרצונות שלך. רצונות שהם אגואיסטיים שאנחנו מגלים אותם בחברה שלנו, בעשירייה שלנו, שאנחנו עדיין לא תיקנו אותם בהשפעה, עליהם אנחנו מבקשים תיקון. אני מרגיש איך אני מתייחס לכל אחד מהעשירייה, ואני מגלה עד כמה אני נמצא ברצונות לקבל לעצמי. וכאן אני מבקש מהבורא שיעזור לי דווקא להפוך, להשפיע לכולם דרך אותם הרצונות רק בצורה הפוכה.
שאלה: אחרי הכנס אני מרגיש קפיצה ברצון ליהנות מאוכל, ממין, ממשפחה. אני לא יכול לעבוד ישירות נגד הרצונות האלו, לשכנע את הבורא שאני רוצה להשפיע, זה שקר, אני עובד במישור של הקבוצה בכלל, נכון?
אנחנו לא צריכים להמית את הרצונות האלו, אוכל, מין, משפחה. אנחנו צריכים להעדיף רוחניות יותר מגשמיות, אחרת מה יהיה. אם אני מקטין את הגשמיות אז גם הרוחניות תהיה בהתאם לזה. אנחנו לא נמצאים באיזשהו מצב של להכניס את עצמנו לאיזו צניעות, לא. אנחנו רק רוצים לגדול בכל הרצונות שלנו, עד כדי כך שנוכל ליהנות מכל עולמו של הבורא גם בגשמיות וגם ברוחניות על מנת להשפיע לבורא נחת רוח.
גמר התיקון זה שאנחנו משתמשים בכל הרצונות שלנו ובכל המחשבות שלנו אבל על מנת להשפיע נחת רוח לו, וזה אפשרי. אנחנו עוד לא מבינים איך אפשר אבל נגלה שאפשר. אבל להיכנס להגבלות זו בעיה. נזיר, מי שלא רוצה להשתמש ברצונות שלו בכלל, צריך להביא קורבן, תיקון על זה שהוא מתנזר מכל התענוגים. אנחנו צריכים ההיפך, להביא את עצמנו למצב שהכוונה על מנת להשפיע תאפשר לנו ליהנות מהכול. אז תוכלו להבין למה היו כאלה מלכי ישראל שהיו להם מאות נשים ואיזה שמחות הם היו עושים, זה בהתאם לדרגה שלהם.
שאלה: נשמע שהבורא מחכה לתגובה מאדם שהוא עשה כל הזמן כלפיו, איזו תגובה ראשונה הוא צריך לעשות כלפי הבורא?
שהוא רוצה להגיע להשפעה לבורא, ושהוא רוצה להעביר את זה דרך החברים, דרך הקבוצה.
שאלה: אם הגוף לא מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע, איך הבורא יכול לעזור לי ודרכי לכל החברים בעשירייה?
הגוף שלנו, היינו הרצון לקבל הכללי שלנו, אף פעם לא יסכים לעבוד להשפעה. אם אנחנו מחכים עד שזה יקרה, זה לא יקרה אף פעם. אלא רק על ידי שאנחנו נעורר את הבורא שיתקן את הטבע שלנו ויהפוך אותו לעל מנת להשפיע, אז זה יקרה. לכן כל העבודה שלנו היא בפנייה לבורא לחייב אותו לתקן אותנו. אין לנו מה לעשות שום דבר חוץ מזה.
שאלה: זה נכון ששינוי הטבע, התהפכות הטבע וחיבור פנימי בעשירייה הם פעולה אחת?
כן, זה בכלי וזה בתוצאה מהאור.
שאלה: כדי להצדיק את הבורא זה אומר שעל כל פעולה ופעולה צריך להיות כל הזמן איתו בקשר כדי להצדיק אותו, אם אני לא בקשר על מה אני אצדיק אותו. זאת אומרת כל מעשה שאני עושה במסגרת העשירייה צריך לבחון האם זה כדי להשפיע, האם זה כדי לקבל? זאת אומרת יום שלם להיות איתו בקשר?
גם יום וגם לילה ובכל הפעולות שאדם עושה שלא ייפרד מהבורא, בכל הפעולות בלי יוצא מהכלל, כך צריך להיות.
תלמיד: בכנס ניתנה לנו הזדמנות ענקית להודות על זה שהבורא נותן לנו אפשרות לעשות כנס. זה המצב האופטימלי שכל הזמן אנחנו בקשר עם הבורא, ויציאה מזה מורידה אותנו כבר למפלס אחר, על זה אנחנו צריכים לעבוד.
נכון. זו לא שאלה בכלל, כן.
שאלה: האגו שלי מרגיש את הטוב שהבורא נותן לי כרע, כסבל. אני צריך להשתדל להצדיק אותו, להשתדל להגיד לעצמי שזה לטובה אפילו שאני מרגיש רע?
כן.
תלמיד: תוכל להסביר איך לעשות את זה?
אני לא יכול להסביר, אתה צריך לנסות שכך זה יקרה.
שאלה: האם פנייה מכנית לבורא ללא רגש עבור כל דבר דרך העשירייה תייצר בסוף רגש כלפי הבורא?
נכון, זה נקרא "קודם באונס ואחר כך ברצון".
תלמיד: חברים אומרים, אני עושה פעולה למען החבר ודרכה לבורא בצורה פנימית, בהרגשה, וכשמגיע מקרה שאני צריך לפעול בעולם הזה כלפי חבר אני לא מבצע. עד איזו רמה צריך לפעול למען החבר?
עד כמה שאפשר ועוד יותר.
קריין: קטע מספר 19.
"שהאדם רוצה לעבוד בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור הנאה עצמית יהיו בביטול גמור. ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו שום רצון עבור עצמו. ולגבי הנאת עצמו מצטייר מצב, בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי עולם הזה ביחד עם כל הבריות, והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו ורכושו. ופורש את עצמו ללכת למדבר, אשר אין שם שום, רק חיות רעות. ואף אחד לא ידע ממנו וממציאותו. ונדמה בעיניו, כאילו אובד את עולמו בפעם אחת, ומרגיש שמאבד עולם מלא חדוות חיים, ומקבל על עצמו מיתה מעולם הזה, ומרגיש שהוא כעת מאבד עצמו לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. ויש לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר את מצבו עם כל הצבעים השחורים, אז הגוף בועט בתפילה זו. ונמצא, שאי אפשר שיתקבל תפילתו, מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו.
לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים."
(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ב, "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות, לדבר בינינו כמה שצריכים, כדי לשכנע כל אחד ואחד, כי אנחנו נמצאים בתוך רצון לקבל, שרק על ידי השגת הכוח הרוחני, העולם הרוחני, אנחנו נבין איפה האמת, איפה הכוחות ואיך הם מנהלים אותנו. ומה עלינו להמשיך הלאה לבצע כדי להיות עם הכוח המרכזי של כל המציאות, וכך לנהל את ההתפתחות שלנו הנצחית.
שאלה: יש שני סוגי תפילה, תפילה אחת היא של הודיה. אם אני מרגיש הודיה, אני צריך להביא את זה לקבוצה ואז נוכל לבנות שם את התפילה, או שזה משהו שאני צריך להעלות רק בתוכי, שזאת עבודה פרטית שאני צריך לעשות?
גם וגם.
תלמיד: מהי הגישה הנכונה להעביר את השמחה שאני פתאום מרגיש בתוכי, מה הדרך הנכונה לשדר את זה, להעביר את זה לחברים?
להראות להם שאתה נמצא בהתפעלות מהדרך שלנו. כמו שנמצאים בסירה אחת, מה צריך לעשות כל אחד ואחד, ולהשתדל שלכולם יהיה ביטחון, כיוון נכון למטרה וכן הלאה.
שאלה: מהי פעולה רוחנית אמיתית, נכונה?
פעולה רוחנית אמיתית נכונה, היא לפנות לבורא שיעזור לנו להיות בחיבור, ושמתוך החיבור נוכל להשפיע לו נחת רוח. אין שום דבר חוץ מזה. אם נתחיל לפעול לכיוון הזה אז בטוח שנרגיש את הבורא שמנהל אותנו ושאנחנו מתקדמים לקראת החיבור ולקראתו.
תלמיד: מה קורה בתוך החיבור הזה שמאפשר את הפעולה הרוחנית?
יש לנו עשר ספירות, יש לנו כלי שממנו אנחנו יכולים להשפיע. במה יכולים להשפיע? בזה שנתחיל לקבל ממנו על מנת להשפיע, נתחיל לעבוד כמו פרצוף רוחני. מה זה פרצוף? אותה העשירייה שהיא מתנהגת נכון. איך היא הגיעה לזה? על ידי בקשה לבורא שיתקן אותם.
שאלה: רשום "כאילו פיו וליבו שוים". יש מקרים שפיו וליבו אינם שווים ויש שכן, ויש שלא שווים אבל הייתי רוצה שיהיו שוים. מתי חשוב שפיו וליבו יהיו שווים באמת ולא כאילו?
זה על ידי השפעת האור העליון, השפעת הבורא על האדם או על הקבוצה שאז הוא מתקן אותם כך שהרצונות שלהם יהיו באמת בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אז אני צריך תמיד להשתדל שזה לא יהיה כאילו, שזה יהיה באמת שווה, אבל הרבה פעמים אני לא נמצא במצב הזה עדיין.
תשתדל כל הזמן לבדוק את עצמך. אם אתה כל הזמן חושב על המטרה ואיך להגיע אליה, כל הזמן מתקן את עצמך יותר ויותר, אתה נמצא כמו במצפן הנכון שכל הזמן מכוון לנקודה הנכונה וכאן מתקדם.
שאלה: אמרת שהפה והלב שלי צריכים להיות שווים, אבל כשהגוף מרגיש רע איך הפה שלי יכול להיות שווה ללב שלי?
זה הכול תלוי ממידת החשיבות. אני ראיתי אנשים, שכדי להציל את עצמם ממוות, משלמים המון כסף לאדם שפותח את הגוף שלהם ועושה שם כל מיני תיקונים, וזה עולה להם מאוד יקר. אז הם עבדו קשה מאוד ואחר כך עוד נכנסו לאיזה חדר, ואיזה אדם מכניס להם כל מיני מכשירים לתוך הבטן שלהם, נגיד ופותח ועושה משהו, ואחרי זה הם משלמים המון כסף שהרוויחו אולי במשך כמה שנים, לאותו אדם. אתה יכול להסביר לי? אני לא מבין מה הם עושים. אז אנחנו רואים שהכל תלוי במטרה, חשיבות המטרה. כמו שכתוב "כל אשר אדם נותן בעד נפשו"1.
שאלה: מה לעשות במצב שבעל הסולם מתאר בקטע שאדם מפחד שמא הוא יבנה באמת תפילה אמיתית והכול יעלם, כל מה שזה האני שלו, מה שהוא מרגיש כאני שלו?
אדם יכול לבקש מהבורא כאילו הוא רוצה כוח השפעה, אבל מפני שכוח ההשפעה לא נמצא ממש עדיין בו, הוא לא יכול לבקש ברצינות. ואז הבורא, כדי לקרב את האדם, נותן לו כל מיני תרגילים שעל ידם אדם מתקרב ובאמת רוצה. זה נקרא שמוכן להמית את עצמו. על ידי תרגילים מסביב שהבורא מארגן לו הוא מוכן להמית את עצמו, להגיד "טוב לי מותי מחיי" וכך נכנס להבחנה רוחנית. זה קורה בכל מדרגה ומדרגה, אפשר להגיד.
תלמיד: אז מה באמת לעשות עם המצב הזה, כשאני בונה תפילה, אני בצורה תת הכרתית מפחד שהבורא יקבל אותה.
נכון, יפה מאוד אמרת. נכון, וזה אמת. אז אתה רואה מי אתה ולאיזה מקום אתה צריך להגיע. ואתה מרגיש את הפער בין זה לזה. מצוין, כך תתקדם.
תלמיד: אז מה לעשות?
להתקדם עוד יותר ועוד יותר בפנים. עוד יותר תדרוש מהבורא שיעשה שינויים למרות שאתה לא רוצה.
תלמיד: מה לעשות עם הפחד הזה, למצוא אותו ולבקש מהבורא שיסלק אותו?
לא, בשביל מה? הפחד הוא האינדיקציה עד כמה אתה נמצא עדיין באגו שלך ולא במסירות נפש. זה יפה, אני דווקא רואה בך התקדמות טובה.
שאלה: ההרגל שאנחנו בונים תפילה, בחשיבות, במצב רוח, זה בעצם הכלי שלנו שאנחנו מכינים?
הכלי שלנו זה חיבור בינינו על פני כל ההפרעות להתחבר.
תלמיד: ככל שאנחנו מרגילים את עצמנו, כי הוא כותב ש"הכנה לתפילה זה שיכין את עצמו לתפילה".
כן. וכשאנחנו רואים כמה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר אז אין לנו ברירה אנחנו פונים לבורא. וכשאנחנו הצלחנו במשהו להתחבר אז אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו, שימלא לנו את הכלי כי אנחנו רוצים להיות במציאות אחת עימו, כדי להשפיע נחת רוח לו. כמו פרצוף רוחני, מה שהוא מקבל זה הכול בעל מנת להשפיע.
שאלה: כתוב "קודם באונס ואחר כך ברצון", ובאמת לרוב אני אונס את עצמי בחיבור, אבל מצד שני ידוע שאין אונס ברוחניות, איך ליישב את זה?
כול עוד אתה לא תגיע מדרגות האונס, מצבי האונס למצב שאתה רוצה, "רוצה אני", אז אתה תהיה כל הזמן בלחצים ובתפילות ובחיפוש, במצבי לחץ. כשתגיע לרצון האמיתי, הרוחני שהבורא יסדר לך, אז זה יהיה ברצון, לא באונס אלא ברצון. אבל כולם כך עוברים מהאונס לרצון, זו הדרך.
שאלה: האם יש גבול לביטול או שכל דבר שמתגלה צריך להתבטל אליו?
עד שתהפוך את עצמך לאפס ממש, זה גבול הביטול. כי באמת אנחנו צריכים להגיע למצב שהרצון לקבל כאילו לא קיים, כמו שהיה לפני תחילת הבריאה כשהבורא ברא אותו.
שאלה: כתוב, "לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים." אתה יכול לתת עצה איך מגיעים להכנה כזאת?
משתדלים לא לשקר לעצמנו, האם אני באמת רוצה או לא, וכלפי החברים האם אני ישר כלפיהם או לא, וכלפי הבורא האם גם כלפיו אני ישר או לא. האם אני יכול להרגיש את עצמי שאני נמצא ממש כמו במכונת רנטגן, שכולם רואים אותי שקוף ואין לי מה להסתיר, כי מה שאני רוצה זה בסך הכול להיות מתוקן בכל החלקים שלי, בכל המוח ובכל הלב.
קריין: קטע מספר 20, מתוך "משיבת נפש".
"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."
("משיבת נפש". אות מ')
שאלה: אמרת שאני צריך להיות כמו ברנטגן, שהחברים רואים את מה שיש בתוכי.
מה יש לך להתבייש?
תלמיד: הרצונות שלי הם לברוח, לא להיות איתם וכו', מה פתאום הם צריכים לדעת את זה?
כי אז לא תהיה לך ברירה אלא לתקן את עצמך.
תלמיד: לא הבנתי, אני אמור לספר להם את כל הדברים האלה, את כל הזבל הזה שיש בתוכי, בשביל מה?
לא, לא צריך לספר, אבל אין לך מה להתבייש שיש לך את זה. אלא ככל שאתה תבין שאתה מקבל את זה מהבורא כדי לתקן, אז תהיה לך נחיצות לפנות לבורא שיתקן.
תלמיד: זה בסדר, אבל באיזה מובן זה צריך להיות רנטגן? באיזה מובן החברים צריכים להכיר את זה, לדעת את זה, זה מה שלא הבנתי. אתה אמרת להיות שקוף כלפיהם, להגיד להם את מה שאני מרגיש.
אני הרגשתי כך ליד הרב"ש, שהוא רואה אותי שקוף מהראש עד הרגליים, ממש כך. לא מיד הרגשתי כך, אבל זה לא היה נעים, אבל אחר כך התרגלתי להיות כך. זאת אומרת זה ברור שכך אפשר לראות את האדם.
תלמיד: בכל מקרה אני לא אמור לספר להם את זה, רק רציתי לוודא את זה.
לא, בשביל מה לשפוך עליהם את הזבל שלך, לא מגיע להם דבר כזה, יחס רע כזה. בשביל מה תלכלך אותם בזה שתשפוך עליהם את הזבל שלך. לא. אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שאנחנו כאלו, ואנחנו הולכים בקומה זקופה לתקן את עצמנו כדי להיות באמת צדיקים, שמצדיקים את הבורא בזה שברא את כל הרע הזה, ואנחנו מבקשים ממנו שיתקן את זה. צריכים לסדר את הדברים האלה במקום הנכון.
מה יש באדם אם לא מהבורא? הבורא מלכתחילה אומר, "תסלחו לי, בראתי יצר הרע ואתם תצטרכו לגלות אותו, וזה ממרר ומצער לכם את כל החיים. ואם תרצו להפטר ממנו, תפנו אליי ואני אתקן אותו. לא שאני סתם לוקח את זה מכם, אני לא לוקח את זה מכם", אומר הבורא, "אני הופך אותו לטוב, ואתם תהיו כאלוהים יודעי טוב ורע. רע שיש בכם, ועוד יותר תגלו, וגם תגלו אותו בנהפוך הוא לטוב. זה נקרא שתראו את כל העולם מסוף לסוף". אז קדימה, הכול לפניכם, הבורא הכין את הכול ואנחנו רק צריכים לבקש לתקן גם את הרע לטוב.
תלמיד: אם כך, איך אדם צריך להיות ישר עם עצמו?
להסכים עם הבורא, זה נקרא להיות ישר עם עצמו.
שאלה: ככל שאנחנו מתפללים, כך מופיעים יותר חסרונות. למה זה קורה ומתי זה יגמר, האם זאת העבודה שלנו?
עוד לא התחלת לראות את החסרונות שלך. אתה לא יודע איזה חסרונות יש לנו באמת, עולמות של קליפות, מצבים כאלו גרועים, אבל זה מתגלה רק כלפי האדם שמסוגל לעבוד איתם נכון, שלמרות הקליפה מוכן לבקש שהבורא יתקן.
סך הכול בשביל מה כל הקליפות וכל ההפרעות? כדי שאנחנו נתקרב לבורא, כדי שנוכל לקבל ממנו כל טוב, לכן הוא ברא את היצר הרע, אחרת לא היינו נזקקים לבורא. יש לנו יצר הרע, הוא עושה לנו רע ואין לנו לאן לברוח ממנו. אז מאין ברירה אנחנו פונים לבורא ונכנעים, אמנם לא רוצים אבל נכנעים ואומרים, "לא טוב, תתקן לנו את זה בבקשה". זה כמו שילד קטן מגיע ובוכה שלא מסתדר לו משהו במשחק שלו, ואז אנחנו עוזרים לו. כך הבורא עשה את זה בכוונה כדי שאנחנו נמצא דרך אליו.
סדנה
איך אנחנו מרכזים את כול המאמצים שלנו בפנייה לבורא, מה אנחנו מבקשים, איך אנחנו מבקשים שיעשה? אנחנו צריכים שיהיה לנו איזה ביטחון שהוא קיים, שיש לנו למי לפנות, ושיש לו לב טוב, זאת אומרת יחס טוב אלינו שאם אנחנו נבקש הוא יבצע, יבצע דברים טובים, אבל אם נבקש דברים רעים, הוא לא יעשה. כמו שילד לפעמים רוצה משהו שאנחנו מבינים שאסור לתת לו, זה יזיק לו. עם כל התנאים האלה אנחנו פונים אליו ורוצים שיקדם אותנו.
מה אנחנו חושבים על ההתקדמות? מה אנחנו אומרים לבורא איך אנחנו רוצים לראות את עצמנו בשלב הבא, בצעד קדימה? איך אנחנו רואים את עצמנו מבקשים, פונים לבורא שיקדם אותנו צעד אחד קדימה?
*
(סוף השיעור)
-
וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב', ד'.↩