שיעור בוקר 01.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מס' 4 - יונקים גדלות המטרה מהחברים

קריין: הכנה לשיעור מס' 4 בכנס קבלה לעם העולמי 2022 – קטעים נבחרים מן המקורות.

נושא השיעור – יונקים גדלות המטרה מהחברים.

ודאי שאין לנו מאיפה עוד לקבל גדלות המטרה. היינו פעם מחוברים יחד בכלי אחד, מערכת אחת, מנגנון אחד, בצורה כזאת היינו קיימים מלכתחילה, כך הכוח העליון סידר אותנו, ואחר כך כדי להעלות אותנו למדרגה עצמאית, להרגשה, להבנה, להשגת המציאות כולה ולהשגת הבורא עצמו, כוח אחד, יחיד ומיוחד שמחזיק בתוכו את כל המציאות, נעשתה שבירה, כדי שנעבור את המצב של השבירה שנמצאת בנו וממנה נעלה בחזרה שוב למצב החיבור.

כשאנחנו חוזרים למצב החיבור שהיינו בו לפני השבירה, לפני "חטא עץ הדעת" מה שנקרא, אנחנו משיגים בזה את שני המצבים, מצב הניתוק ומצב החיבור. ובין שני המצבים האלו אנחנו מתחילים להרגיש את מה שצריך להרגיש הנברא, את כל המציאות האמיתית, בין פלוס ומינוס, חושך ואור וכן הלאה, כי שני המצבים האלו, שבור ושלם, כוללים בתוכם את הכול.

וכשלומדים את שני המצבים האלה זה מול זה, משיגים לעומק את מערכת הבריאה, את המהות שלה, את המטרה שלה ואז מבינים מתוך הניתוק והחיבור, לא רק את המצבים האלה שבמערכת אלא את השכל העליון, ההשגחה העליונה, שהיא בעצם מנהלת אותנו, ואיך אנחנו יכולים להשיג אותה ולהתכלל בה, ובעצם להגיע למצב שאנחנו מנהלים את הכול, עד המצב "נצחוני בניי", שאנחנו באמת נעשים גדולים, שווים לכוח העליון, לאותו הכוח ששולט בטבע. ועוד יותר מזה, אנחנו מעלים את עצמנו על ידי הכוח העליון לדרגות שנמצאות עוד לפני השבירה, גבוה יותר מהשבירה.

זאת אומרת, אנחנו יכולים על ידי שבירה ותיקון השבירה לרכוש כאלה הבחנות, כוחות, אמצעים כך שאנחנו יכולים לעלות לדרגות שהן הרבה הרבה לפני השבירה ולפני כל מציאות הנברא, ממש לתוך דרגת הבורא, לחדור כביכול לתוכו, למה שהוא בעצמו. אין לנו כל כך מילים לתאר את הדברים האלה כי כל אוצר המילים שלנו מגיע דווקא מתוך שבירת הכלים, וככל שאנחנו מתקנים את הכלים שלנו אנחנו בסך הכול רוכשים את השבירה והחיבור, אבל מתוך זה אנחנו גם יכולים להתחיל לקבל איזה הבחנות שמעל הבריאה. אבל זה עוד לפנינו.

הדבר העיקרי שאנחנו צריכים להבין, שכל העליות שאנחנו עושים הן על פני הירידות, וכל הירידות שלנו כולן באות מהשבירה. ואין שום חדש בזה שאדם מגלה עד כמה הוא שבור, עד כמה הוא טועה, עד כמה הוא לא רוצה, לא מוכן, כל הדברים השליליים כבר נמצאים בנו והם חייבים כולם להתגלות. ואנחנו לא צריכים להתרעם על כך שהם מתגלים, אנחנו רק צריכים להצטער שהם לא מתגלים בקצב יותר גדול, כמו שאנחנו קוראים מהמקורות על המקובלים שהיו להם לדוגמה, המספר לא חשוב, חמש מאות שינויים בתוך חמש דקות.

לכן אנחנו צריכים שינויים רבים ככל האפשר, עליות וירידות, זאת אומרת תדירות בין המצבים, ואז נקרא שאנחנו מתקדמים למצבים יותר גבוהים, מתקדמים. וזו בעצם האינדיקציה שמראה לנו עד כמה אנחנו מתקדמים. כמו שבטכניקה, ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו עוברים לתדרים יותר גבוהים, כך גם בחכמת הקבלה, ככל שאנחנו מתקדמים בעליות ובירידות אנחנו מתקדמים למצבים שמשתנים בתדירות גבוהה, שמחליפים זה את זה מהר מאוד.

וזה לא כל כך חשוב לנו שאנחנו נמצאים לפני גילוי הירידות, כי זה דווקא טוב, אני צריך לגלות את כל הירידות שיש בכלי השבור שלי ועל פני זה אני צריך להשתדל לגלות את כל העליות ואת הכלי שאני הולך לתקן מהשבירה, ולא יכול להיות שמישהו יעשה את העבודה הזאת במקומי. וכך אנחנו מתקדמים.

לכן אנחנו לא צריכים לשים לב כל כך למצבים שאנחנו עוברים, אלא לשים לב שאנחנו מחזיקים כל הזמן במטרה ודואגים לגדולות המטרה. ואת גדלות המטרה מקבלים, כמו שאנחנו רואים בכותרת של שיעור 4, "יונקים גדלות המטרה מהחברים". כי בסך הכול בי, בכל אחד ואחד, אין גדלות המטרה, היא יכולה להיות רק ברמה שלי. אם אני רוצה רמה יותר גבוהה היא יכולה להיות רק מתוך זה שאנחנו מתחברים. זאת אומרת, נכללים יותר בחברה ושם אני מגלה את המטרה יותר קרובה ואת גדלות המטרה בצורה יותר בולטת, מובנת, מורגשת.

קריין: מתעלים מעל עצמנו – כנס קבלה לעם העולמי 2022, שיעור מס' 4 – יונקים גדלות המטרה מהחברים.

קטע מס' 1, בעל הסולם ב"שמעתי".

"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."

(בעל הסולם. "שמעתי", מאמר רכ"ה, "להגביה את עצמו")

במילים פשוטות הייתי אומר שהמטרה שלנו – לחזור למערכת אדם הראשון, שכולנו מחוברים במערכת אחת, כולנו קשורים, כולנו נכללים, כולנו מרגישים את כולם כי אחרת אי אפשר לעבוד במערכת. תתארו לעצמכם שזה קיים אפילו במנוע מכני, שכל החלקים שלו צריכים להיות בעבודה משותפת, אז סך הכול מה שעלינו לעשות כדי לחזור לתיקון, זה שכל אחד ימצא עד כמה הוא עצמו נמצא בקשר נכון עם כל יתר החלקים.

לכן כל ההתקדמות שלנו צריכה להיות רק בזה. זו העבודה הכי קשה, כי דווקא שם נמצא האגו שלנו ומתנגד, אבל אין לנו שום מקום, שום עבודה אחרת חוץ מזה שאנחנו נמשכים לחיבור בכוח, נגד הרצון ואך ורק בצורה כזאת אנחנו כבר מכוונים את עצמנו בדרך לכיוון הנכון. אין לנו יותר מה לעשות, רק מה שנקרא "להקים שכינתא מעפרא", להקים שכינה מעפר במערכת הזאת של החיבור בין כולם, בין כל הנשמות יחד. ואז אנחנו יכולים לגלות את עוצמת החיבור, את הבורא מתוך דבר והיפוכו, עד כמה שאנחנו מגלים את השבירה כך אנחנו מגלים את החיבור.

שאלה: מה מוסיפה לנו השבירה להשגת השכל העליון? במהות של מטרת הבריאה, מה מוסיפה לנו השבירה לזה?

השבירה היא הדבר המיוחד שהבורא עשה, הכין לנו כשברא מערכת מתוקנת, כביכול כפי שאנחנו משיגים בגמר התיקון אבל מצד הבורא, זאת אומרת ללא השתתפות, ללא התערבות שלנו, ללא פי תר"ך פעמים ביחס למה שאנחנו מגדילים בהרגשתנו את המערכת. הבורא ברא את המערכת, סידר את המערכת לפי האור העליון וברא את היצר הרע, למרות שהיצר הרע, הכוח שנגד הבורא הוא הפוך מהבורא, כי דוחה, הוא קיים ולמרות זאת הבורא העמיד את המערכת הזאת במצב שנקרא "גן עדן".

גן עדן זה דרגת הבינה, זה לא דרגת הגדלות, לא, זה הנברא שקיים באור חסדים. ולכן זה מה שהבורא עשה, ואז שבר את הכלי הזה שהיה בדרגת הבינה והוריד אותו לדרגת המלכות בעל מנת לקבל, ועלינו כבר להתחיל להכיר ולתקן אותו.

לכן כל הקלקולים שמתגלים בנו, והם מתגלים רק מאותו מקור שאנחנו שבורים, זאת אומרת שהבורא הכין לנו, הם בזה שאדם מגלה כל מיני תופעות שליליות שנמצאות בו, זה נראה לו שבו זה נמצא והוא אשם והוא עושה את זה כביכול. זה לא נכון, זה הבורא הכין ולכן אנחנו צריכים לשמוח על הרע כמו על הטוב, להיות בשמחה. כי זה שמתגלה, זה כמו שאנחנו רואים אצל רופאים שמחפשים, עושים צילומי רנטגן, כל מיני בדיקות, עד שמוצאים מה הסיבה האמיתית. כשמוצאים את הסיבה האמיתית זה כבר טוב, אז כבר אפשר להתחיל לטפל ברצינות. אחרת, לפני זה ממש נמצאים במצב של מבוכה, לא יודעים מה לעשות.

לכן גילוי הרע יותר חשוב מהכול, כי ממנו מתחיל להיות התיקון לטובה. ואם התגלה, כמו שכותב בעל הסולם שם באגרת, שהוא שמח לראות תלמיד שנמצא בהרגשת הרע, אז בגילוי הרשעים האלו דווקא מגיעים לתיקונים.

ולכן עלינו להבין שצריכים לעבור את כל הדברים הרעים, ואנחנו צריכים להתייחס אליהם כמו לדברים הטובים שמגיעים לנו אחרי שאנחנו מתקנים את הדברים הרעים אחד אחד, ושאנחנו בעצמנו מתייחסים גם לרע וגם לטוב בעצם בצורה אחידה. זאת אומרת, לא חשוב לי אם זה טוב או רע, כי אני על ידי שני הגילויים האלה מתקדם לקו האמצעי, לבורא. אז הבורא מכין לי מראש את קו הקלקול, השמאל, ואני על ידי הקבוצה מגלה את המצבים שלנו הטובים בהתקרבות אליו שזה הימין, וכך מגיע לגילוי הבורא שזה הקו האמצעי.

תלמיד: אז איך השבירה מוסיפה, אם הבנתי היא ממש מעלה אותנו מהקטנות, מבינה לכתר, לגדלות? מה יש בה שהתוספת הזאת פתאום קורית?

השבירה מגלה לנו חסרונות. הייתה מערכת שלמה והיא נשברה ועכשיו המצבים השבורים מתגלים לנו מהקל אל הכבד בהדרגה, ואנחנו צריכים לתקן את המצבים האלה על ידי החיבור בינינו, כי זה התיקון. הכול לפנינו, אין כאן שום דבר מיותר. ישנה קבוצה, גילוי המצבים הרעים בכל אחד ואחד. את המצבים האלה אנחנו צריכים רק לפענח נכון, ואת הרע אנחנו מגלים בזה שהמצבים מרחיקים בינינו, דוחים אותנו זה מזה, אוטמים אותנו מלהרגיש זה את זה, ואנחנו צריכים ההיפך, כל הזמן לבקש על זה תיקון שהלב שלי ייפתח לחברים, על זה שאני ארגיש אותם כחלקים בלתי נפרדים ממני וכן הלאה.

תלמיד: איך אפשר להוסיף על השלמות בעצם, שנבראה שלמות והשבירה מוסיפה על השלמות?

השבירה מוסיפה על השלמות כי היא מגלה את הקלקולים שלנו ולכן ככל שאני מתקן עוד ועוד את הקלקולים האלה, אני מחזיר את המערכת לשלמות. כך זה עובד גם בעולם שלנו, אלה דברים טריוויאליים, מובנים לנו מהחיים שלנו, שבלי גילוי השבירה, הקלקולים, הפשעים, אני לא יכול לתקן שום דבר.

שאלה: דווקא הקצב הגבוה של תחלופת המצבים הוא זה שמגלה את פני הבורא ביחס אלינו?

ככל שמתגלים לנו קלקולים וככל שאנחנו משתדלים לתקן אותם, אנחנו נכנסים למהירות יותר גדולה, לתדירות יותר גבוהה כדי שיתגלו הקלקולים ונוכל לתקן אותם במהירות רבה. הכול תלוי במאמצים שלנו, עד כמה אני מסדר את הקבוצה כדי שאוכל להשתמש בה לתיקון הקלקולים שלי וכך כל חבר וחבר, ועד כמה אנחנו עוזרים בזה, האחד וחברו.

שאלה: מה זה להגביה את עצמי מעל העיגול?

מה שיש לי בקשר עם החברים זה העיגול, ואני צריך להגביה את עצמי למעלה מהעיגול, ודאי שאפשר גם להגיד שיש עוד עיגולים, בקשר שלי עם העולם, עם המשפחה, עם כל מיני חברים וסתם קרובים, אבל העיגול הממשי שכלפיו אני מודד את עצמי זה החברים שאיתם אני בונה את העיגול הרוחני שלי, ואני צריך להבין שלמעלה מהעיגול הזה אני לא יכול לעלות. עד כמה שאני נכלל בהם, בתוכם, זה בעצם הכלי שלי.

תלמיד: אמרת שהמטרה היא לעלות לדרגת הבורא. איך לכוון את עצמנו בחיים כדי להגיע למדרגה כזו?

דרגת הבורא מתגלה במדרגות, ממדרגה למדרגה, והיא לא נמצאת אף פעם אלא אנחנו בונים אותה, "אתם עשיתם אותי". למה, כי אנחנו מגיעים מתוך רשימות השבירה, ולכן ככל שאנחנו משתדלים להקים את עצמנו מהשבירה, בזה אנחנו בונים אותו. "אתם עשיתם אותי", כך כתוב.

שאלה: מה זה אומר לתקן את הקלקולים?

לתקן את כל התוצאות מהשבירה שהבורא הכין בנו בכוונה, ואין שום דבר חוץ מהן, אנחנו צריכים לגלות ולהתחבר מעליהן. לכן אנחנו צריכים לשמוח על כל הרע שמתגלה, כמו שכותב בעל הסולם באגרת "אני שמח ברשעים שמתגלים. כשראית אותי שמח ושאלת מה השמחה הזאת, אמרתי שדווקא בגילוי הרשעים האלה אנחנו מגיעים לקדושת היום" וכן הלאה, חפשו את האגרת.

אנחנו צריכים להבין דברים כאלה וכל הזמן להחזיק אותם בפנים, ובצורה כזאת אנחנו נמצאים. יש מצבים שמהם אסור לנו לרדת אלא כל הזמן לחדש ולשמור, לחדש ולשמור. כך אנחנו נתקדם מהר למטרה.

יש כלל אחד, כל מה שמתגלה, מתגלה מהשבירה שהבורא עשה והוא לא על חשבוננו. אין לנו להצטער על מה שאנחנו מגלים, את הרע, הקלקולים שמתגלים, אלא אנחנו צריכים להקים את המערכת לתיקון מרגע שהרע מתגלה, והלאה היא כבר העבודה שלי. הבורא הכין את כל הקלקול ונתן לי אפשרות לעשות עליו תיקון.

אני עושה את התיקון בכך שאני מסדר את הכול, את חשיבות המטרה, חשיבות הקבוצה, חיבור וכן הלאה.

קריין: כן, בעל הסולם כותב באגרת ה'.

"... אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים.

אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות".

(כתבי בעל הסולם, אגרת ה')

לכן אנחנו צריכים להבין ולזכור שאין קלקולים חדשים שעכשיו אני גרמתי להם. אין רע שעכשיו יוצא ממני, אלא כל הדברים הרעים יוצאים כתוצאה מהשבירה שקרתה לפנינו, עוד בעולם האצילות. לכן אין חדש תחת השמש, ואין להצטער על כך שהרע מתגלה, אלא דווקא, כמו שבעל הסולם כותב כאן באגרת הזאת, אנחנו צריכים לשמוח בכך שהרע מתגלה.

קריין: אפרופו לשמוח, בהמשך האגרת הזאת הוא ממשיך וכותב:

"בהתגלות רשעים קבורים, אע"פ שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב, שזה גרם קדושת היום".

זה חשוב מאוד. גם בעבודה הרוחנית ובתיקונים שלנו, ראיתי המון אנשים שנמצאים במבוכה, נמצאים כמעט בבכי, נמצאים בכך שהם, מה שנקרא, "אוכלים את עצמם", בשבירה פנימית. זאת גישה לא נכונה, כי אנחנו צריכים להצטער על משהו אחר, על כך שלא מקבלים תיקונים מהבורא אבל לא על מצבם עצמם שמתגלה. על מצבם שמתגלה אני לא צריך להצטער, אלה מצבים שצריכים להתגלות מהכלי הכללי, והם לא תלויים בי בכלל אלא ההיפך, אני צריך להיות שמח שנתנו לי חלק גדול וחשוב במערכת אדם הראשון, שאני יכול לתקן אותו, ואני מקבל אותו בשמחה.

לכן כמו שאנחנו רואים כאן שוב מהאיגרת של בעל הסולם "שמח אני ברשעים שמתגלים", וכל אחד ואחד ממש יכתוב לפניו, כדי שכל הזמן הוא יראה את זה. אני צריך להגיע למצב שבו אשמח בכך שמתגלים מצבים כאלה, כשאני נמצא בחולשה, ומה אני יכול לעשות כשאני נמצא בחוסר אונים, שאני נמצא בחוסר כוח, בחוסר מצב רוח. ואפילו אם אני נמצא בהם ולא יכול להזיז את עצמי, אני צריך בכל זאת להשתדל לתפוס במחשבה שלי, ככל האפשר, שאלה הם המצבים שמתגלים משבירת מערכת אדם הראשון, והבורא הכין לי את המצבים האלה על מנת שאני אתחיל להתעלות מהם לתיקונים.

שאלה: על כך אני רוצה להמשיך לשאול. התהליך ברור. אחר כך, כשמתגלים דברים ואני מנסה להיות שמח מזה, מה התיקון, מה אחרי השמחה?

קודם כל אתה צריך לסדר את הקבוצה שהיא תעזור לכל חבר וחבר להיות בנטייה קדימה, וברור שבצורה כזאת אף אחד מהם לא יהיה עצוב, לא יהיה בחוסר כוחות. אלא כל פעם ופעם אתם תרגישו שאתם נמצאים במערכת יפה, טובה, שעוברת ממינוס לפלוס, והיא עובדת כך בשני המצבים האלה כמו כל מערכת, במיוחד במערכות המודרניות שלנו שעובדות לפי האימפולסים בתדירות גבוהה, מינוס פלוס, מינוס פלוס, כל הזמן בפולסים.

כך גם אנחנו במערכות הרוחניות שלנו, אלא שם התדירות היא הרבה יותר גבוהה, כי מה שאנחנו מרגישים בשינויים, הם שינויים מאוד איטיים, אבל כשמתקדמים, מרגישים כמו שהוא כותב, מאות פעמים בדקה ואפילו יותר. ואם אנחנו נספור עוד דברים פנימיים בהתקשרות, התחברות והשפעה הדדית בין הספירות, בין המצבים, זו מהירות ממש כמעט אינסופית.

שאלה: אבל במה התיקון? זאת אומרת, אחרי שאנחנו מייצבים הכול, מנסים להיות שמחים, מה התיקון של הרע שמתגלה? דווקא ספציפי בכל מצב ומצב, או שאין לזה התייחסות?

קודם כל אני מודה על זה שמתגלה הרע. אני מודה על כך שסוף סוף עכשיו מתגלה לי עוד מנת רע, מנת שבירה מהשבירה הכללית של אדם הראשון, ועכשיו אני יכול לעשות תיקון חלקי שלי, פרטי, במערכת הזאת, והוא בכך שאני עושה את זה בעשירייה שלי. אחר כך אני מכפיל את עצמי בדברים האלה מהעשירייה לכלי היותר גדול. עוד נלמד אחר כך איך עושים זאת.

זאת הקבלה הפרקטית, הקבלה המעשית, עליה אנחנו מדברים עכשיו, להכין את עצמנו לכך שאני מוכן לגילוי הרע, והרע הזה הוא לא ממני, הבורא הכין לי אותו, עכשיו הוא מגלה לי אותו, ואני מקבל אותו בשמחה, אני שמח ברשעים שמתגלים, ואחר כך אני עובר לצד הטוב. מה אני יכול לעשות עם זה, איך לארגן את הסביבה, העשירייה, ואיך מגיעים לתיקון? זאת אומרת, אנחנו מדברים בפועל על הדרך לגשת בצורה פרקטית לתיקון. אין לנו שום עבודה אחרת חוץ מלהקים מהשבירה את מערכת אדם הראשון.

שאלה: אם כן, מהו התיקון הזה?

חיבור. אין יותר.

תלמיד: שמחים על כל הדברים שמתגלים ושוב פעם מגיעים לחיבור.

רק חיבור. על כל הדברים שמתגלים, רק חיבור אנחנו צריכים לעשות. וגם את החיבור לא אנחנו עושים, כי מהשבירה אנחנו לא יכולים לראות את הדבר הנכון. אנחנו רק צריכים למשוך את המאור המחזיר למוטב, לפי הכללים שקיבלנו מהמקובלים, וכשמתגלים התיקונים, מהם אנחנו נבין, זה כנגד זה, שבירה כנגד תיקון. מתוך כך נהיה בעלי ניסיון ונזכה לגילויים יותר גדולים של השבירה, לתיקונים יותר גדולים של התיקון, וכך אנחנו נעלה במדרגות.

מה הבדל בכל מדרגה ומדרגה? מה שתיקנת במדרגה הראשונה מעלה אותך למדרגה השנייה, ואתה מגלה שם דבר הרבה יותר גרוע בשבירה. אם גילית שבירה במערכות דאור הנפש, בעביות שורש, עכשיו, כשתיקנת שם, אתה מגלה שבירה בעביות א', באור הרוח, וכך קדימה, 125 מדרגות.

שאלה: איזה כוח יש לעשירייה בדרך שלנו?

העשירייה היא תבנית אותה אנחנו צריכים להקים ככלי שלם של אדם הראשון. כל עשירייה ועשירייה צריכה לפעול לכיוון ההתחברות. במידה והיא מגיעה לאיזה חיבור ביניהם, וכבר יש בהם איזה אור פנימי, הם יכולים להתחיל להתחבר עם כל יתר העשיריות. כשיש להם איזה כוח השפעה בתוך העשירייה, העשירייה יכולה להיות מחוברת עם עשירייה אחרת, ואז בכוחות ההשפעה הם מתחילים כביכול להתחבר ביניהם.

אנחנו נלמד. לא כדאי עכשיו להתעסק בכך כי זה באמת יכול לבלבל אותנו ולקלקל לנו את הדרך, אבל כזאת היא העבודה. קודם כל עשירייה ועשירייה רוכשת איזו רמה של כלים דהשפעה, אור ההשפעה, ואחר כך הם יכולים להתחיל להתחבר ביניהם. בדומה לבני אדם, לחברים בתוך עשירייה, כך כל עשירייה עם העשירייה הסמוכה. לכך עוד נבוא, לכך נגיע.

שאלה: אני רואה דבר מאוד יפה במה שאתה הסברת, על התרחקות מהטבע שלנו. אבל אני גם מוצא דבר מאוד קשה שאני מביא לתוך העשירייה, אני לא מצליח להשתחרר מהאני של עצמי, תמיד הוא מתערב בכל דבר. איזו עבודה אני יכול לעשות כדי להתמוסס בחברים שלי עד שאני לא ארגיש את האני הזה, אלא אני ארגיש את החברים?

קודם כל תשתדל להיות במילים שלי כמה שעות, עד שתדביק אותן לכל מיני תופעות בחיים שלך בקבוצה, ואחר כך תראה איך אפשר להמשיך בזה.

שאלה: תדירות הגילוי והשמחה מגילוי הרע תלויה בחיבור עם החברים, כך אני מרגיש. איך לחזק את החיבור הזה בינינו היום?

קודם כל בזה שמתגלים המצבים הלא טובים, ריחוק, דחייה זה מזה, כל מיני דחפים, בקיצור תוצאות מהשבירה, אתה צריך לשמוח שהם מתגלים ושהשמחה מהתיקון תהיה כמעט כמו השמחה מהקלקול.

כשמגלים את הקלקול, זה כמו שהרופאים מחפשים, "מה יכול להיות אצל החולה הזה שאנחנו משתדלים לראות ולא מסוגלים?", וסוף סוף כשהם מגלים, עד כמה הם מרגישים בזה אנחה, הקלה, כי זה ממש נותן להם אור. אבל איזה אור יש בזה, זה רק גילוי הרע. זה מפני שזה גילוי הרע. לכן זה לא רק רע, אלא גם גילוי, ולכן האור כבר נמצא בזה מלמעלה והוא נותן לנו כיוון לתיקון. לכן אנחנו צריכים לשים לב, שבמצב של גילוי הרע יש גילוי, יש כבר אור עליון שמכוון אותנו לתיקונים, וכך אנחנו ממשיכים.

זאת אומרת, אין מצב בעולם שלנו, בחיים שלנו, שכביכול אנחנו יכולים להיות במצב עצוב, בחוסר אונים, בחוסר כוח. אלא תמיד אנחנו צריכים לראות במצבים האלה שזה הבורא הכין לנו אותם, ואפילו אם אנחנו נמצאים לגמרי מנותקים, לגמרי מיואשים, זה הוא הכין לנו את זה, ואנחנו צריכים לעבור אותם כדי לתקן, כי הדברים האלה הם מאוד חשובים ובהם נגלה אחר כך את עוצמת התיקון.

שאלה: כלפי כל חבר אני מגלה מלא שנאה, כלפי מרכז העשירייה אני מרגיש שיש לי יראה, ותמיד יש שם אור ואהבה ובורא. איך להתייחס לזה?

להתייחס אליהם כאל מצבים שעדיין מקולקלים, אבל בכל זאת להתקדם יותר ויותר. לבקש מהבורא שייתן לך קשר עם החברים. אתה צריך להגיע איתם למצב שבפנים, בתוך הלב שלך, אתה מרגיש שאתה איכשהו מתחיל להיות קרוב אליהם, שהם נוגעים בך ואתה נוגע בהם, ולהשתדל לפתח את זה.

שאלה: איך מאלצים את הבורא לתקן את הרע? כי הקשר איתו לא רציף, אתה מבקש והוא לא עונה מיד, זה לא כמו שיחה בין חברים.

זה לא נכון. הבורא תמיד עונה מיד, אלא אתה לא שומע. לכן אל תגיד שאתה לא מקבל תשובה, זה לא איזה דואר או מערכת מחשבים. אלא אתה מקבל תשובה עוד לפני שאתה שואל, ומתוך התשובה שלו אליך אתה שואל אותו. אתה חושב שאתה הראשון, ועל הבורא כתוב, "אני ראשון ואני אחרון". טוב שאתה אומר כך, זה נכון.

תלמיד: אבל זה לא עוזר לי.

זה יעזור לך.

תלמיד: אתה עכשיו עונה לי, אבל מהבורא אני לא מקבל תשובה מידית, הוא לא עונה לי בדיבור. איך הוא עונה לי?

אם אתה תשמע את מה שאני אומר ותנסה לסדר את עצמך כלפי מה שאתה מרגיש, אז אתה תתחיל להרגיש את זה בצורה הפוכה. אני אומר לך. תנסה ותראה שעוד לפני שאתה עושה, מרגיש וחושב, הבורא מסדר לך את כל הדברים האלה, וגם את התגובה שלך על מה שהוא עושה לך, הוא מסדר. אפילו אם אתה לא רוצה וכאילו לא מרוצה ממנו, "בשפה רכה", עד כמה אתה מוכן לקלל אותו והכול, זה הוא מסדר לך.

תנסה לראות בכל דבר ש"אני הראשון", כמו שכתוב עליו, ותצליח. אתה בחור שצריך להצליח, יש לך התמדה.

שאלה: מה יש בפעולת החיבור שהופך את זה לפרקטיקה רוחנית?

אין לנו יותר מפעולת החיבור, זאת אומרת זאת פרקטיקה רוחנית, ובתוך הפרקטיקה הזאת אנחנו מקבלים גם את התיאוריה הרוחנית. אין לנו חוץ מזה. האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו מסתיר מאיתנו את חשיבות החיבור בין אדם לחבר, וזה כך בכל העולם, בדרגות דומם, צומח וחי, אף אחד לא רוצה לקבל את האחר, אף אחד לא מרגיש את האחר, כולם מרגישים את כולם רק בצורת לקבל, להשתמש, לנצל, לכן אנחנו חייבים לראות שחוץ מהעבודה הזאת אין לנו מה לעשות.

אתה יודע כמה שנים לקח לי עד שזה הגיע קצת לליבי והתחלתי קצת להרגיש ולעבוד בזה? זה לוקח המון זמן. אבל אנחנו צריכים לעזור אחד לאחר להגיע לכיוון הזה, וגם להראות אחד לאחר כמה הוא מצליח, כי קנאה היא כוח גדול.

שאלה: האם שמחה במצב שמתגלה היא יכולה להיות באותו זמן שיש חוסר אונים טוטאלי כנגד איזה מצב?

זה ברור, זה כמו שבעל הסולם אומר, "אין רגע מאושר בחיי האדם אלא כשמיואש מכוחותיו עצמו ורואה שאין מה שיעזור לו, כי אז ראוי לצעקה כלפי הבורא שיעזור לו". כולם זוכרים את זה.

תלמיד: כלומר הוא מרגיש שפלות, חוסר יכולת להגיב בכלל כלפי המצב ובאותו הזמן שמח מזה, שני הקצוות באותו זמן.

בטח, מה זה שייך? ודאי שכן. אני ראיתי את רב"ש כשהוא היה במצב מאוד מאוד שבור, ואז הוא היה מכוון את האצבע לעצמו ואומר, "שיסבול". והוא אמר את זה בכזאת שנאה שלא ראיתי את זה ממנו אף פעם. אז, אני לא כל כך הבנתי ולא כל כך הרגשתי ודאי את מה שהוא רצה להראות בזה, אבל זה באמת היה מצב מאוד קריטי.

תלמיד: יוצא שהתיקון הוא רק ביחס כלפי הבורא, לא בשום דבר אחר חיצוני כלפי המצב עצמו. רק בשמחה שזה מגיע מאותו מקור טוב ומטיב, אפילו אם לא מסוגל לעשות כלום כלפי הסיטואציה.

אני לא רוצה להגיד לך שזה כך וזהו, כי אז תתחיל לעשות פילוסופיה סביב זה. "אין חכם כבעל הניסיון", תעבור את כל המצבים האלו, רק תגביר את הקצב, ואת הקצב אפשר להגביר רק על ידי זה שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו. פשוט מאוד. לא חשוב באיזה מצבים אתה נמצא, תימשך לחיבור ובזה אתה מגביר את הקצב קדימה, זה פול גז.

קריין: איגרת נ"ז, כותב בעל הסולם.

"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת." (בעל הסולם, אגרת נז)

יפה. אני מבקש כל פעם לצרף את הדברים האלה לשיעור כדי שאנשים יוכלו אחר כך לראות את זה בזרימה נכונה.

שאלה: גילוי השבירה הוא רק ביני לבין חברים, או שזה קורה גם בעולם שאני יכול לראות?

לא, ביני לחברים, זה בשבילי העיקר. אני בכלל לא מסתכל על השינויים שקורים בעולם. אני צריך להסתכל על זה כי אני נותן שיחות ותשובות בכל מיני נושאים, אבל באמת לכל אחד ואחד, וגם לי החשוב ביותר זה עד כמה אני מתקרב לעשירייה, רק זה.

תלמיד: זאת אומרת, אותם רשעים זה כל מה שמרחיק אותי מהעבודה בעשירייה, ביטול, כל מה שאנחנו לומדים?

כן, כל התיקון שלי עכשיו הוא רק להגיע לעשירייה, ואחר כך להגביר את העשירייה, זאת אומרת להרחיב אותה.

שאלה: אם התדירות תלויה בחיבור בין החברים, במה תלוי החיבור עם החברים?

בכמה שנמשכים לזה. כמה שמגלים את הלב, רוצים להתחבר, משתוקקים, מסתכלים על החברים, בקנאה תאווה וכבוד, ומגלים בכל מיני צורות את הנחיצות לחיבור, ואת הדחייה מהחיבור. כך מתקדמים, אין יותר.

תלמיד: נראה שיש התקדמות בתוך החיבור שזו באמת הכניסה הזאת לתדירות.

יש התקדמות מתוך החיבור, ודאי, אבל צריכים להבין שזה תמיד מגיע בהפסקות, עם הרגשת התרחקות, אדישות, ועוד דברים כאלה. אין מה לעשות, אנחנו צריכים להבין שהאחד לא יכול להיות בלי השני. אתה רוצה קצת להתקדם, וכבר אתה צריך לעשות כמה טאקטים, כמה פולסים קדימה, אי אפשר אחרת.

תלמיד: במה תלויה האדישות, במה תלוי הניתוק?

במידת החיבור שלך עם הקבוצה, אתה קובע את הקצב. ואז ככל שאתה כל הזמן דואג לחיבור הקצב יגבר, יגדל, וכך אתה עובר ממאקרו למיקרו. כמו בגלים, יש מידות שונות, קילומטרים, מטרים, סנטימטרים, מילימטרים וכן הלאה עד לפולסים של ממש מיליונים בשנייה, שיש בהם יכולת לתת לך מידה גדולה מאוד.

שאלה: לפני כמה זמן דיברת על המצבים שבהם רב"ש סבל. אבל כשאנחנו נמצאים במצב כזה איך אנחנו יכולים להרגיש בכל זאת שמחה?

אנחנו קטנים, ולא צריכים צורות סבל כמו אלו שעברו רב"ש ובעל הסולם, שנות רעב, מצוקה, אלא מה שיש לנו, יש. נקבל את זה ככה, והעיקר להתרכז בחיבור בין החברים, כי בזה אנחנו יכולים לעשות עכשיו קפיצה, ולהתחיל להיות באמת כלי מיוחד שמחזיר את אדם הראשון סוף סוף לתיקון בצורה כללית.

יש לנו הרבה חברים מהרבה עמים, מכל המקומות בעולם, עם שורשים שונים מאוד, וזה דווקא טוב, זה נותן התכללות רב גוניות בתוך הכלי. ממש כמו כלי של אדם הראשון שהבורא ברא, אמנם במימד קטן, אבל הוא כבר כזה.

זה מה שמבדיל בינינו לכל יתר הקבוצות שלומדות כאן או שם בכל מיני צורות. אנחנו למעלה מכל ההגבלות, מכל ההבחנות שמקובלות בעולם שלנו, אנחנו ממש שווים ופרוסים על פני כל כדור הארץ, בין כולם. זו בעצם הייחודיות שלנו, העוצמה שלנו, צריכים להשתדל להרכיב בינינו קשר יותר ויותר גדול, עוצמתי, ואז נצליח. כי בהחלט אנחנו מהווים את תיקון האדם, את תיקון הכלי הכללי.

שאלה: בעולם בחוץ מאוד מפחדים משינויי תנאים, כל אחד רוצה להישאר בעיגול שלו. אני רואה גם אצלנו חברים שלא רוצים שינויים, רוצים להישאר באותו מצב, ואמרת שצריך להצטער על זה שלא רוצים להאיץ את השינויים. על מה צריך להצטער?

קודם כל השינויים שלנו כולם בתוך העשירייה, כל אחד בתוך העשירייה שלו, אף אחד לא יוצא מגבולות העשירייה. ככל שנרגיש שהעשירייה הופכת להיות כלי אחד, אנחנו נגלה שהבורא מסדר לנו אפשרויות להתחבר עם עוד עשיריות, אבל זה כבר יהיה חיבור אחר לגמרי, בדרגה אחרת. לא בדרגה שלנו, אלא בדרגה יותר גבוהה, תהיה התכללות של אלו באלו ואלו באלו, כמו בכימיה, כשמחברים חלקי מולקולות שונים אלו עם אלו. עוד נמצא לזה מילים, עוד נהיה בזה, אל תדאגו, זה עוד יקרה.

תלמיד: איך כל חבר מאיץ את השינויים בעשירייה, את ההתחברויות האלו?

בזה שהוא מעריך כל אחד ואחד יותר ממנו, כמו שכותב רב"ש. אין יותר, אני חייב לראות את האחרים, למרות שאני לא רואה ותמיד הם נראים לי פחותים, לפחות במשהו. לא יכול להיות שבהכול אני יותר גדול ממנו, אבל במשהו אני יותר גדול ממנו, ובמשהו אחר אני יותר גדול ממנו. אז אני צריך לעזוב את העניין שאני גדול ממנו במשהו מסוים, כי לא זה חשוב, חשוב דווקא להבליט במה הוא יותר גדול ממני. ובכמה אני יכול דרך זה לשייך את עצמי אליו, להדביק את עצמי אליו כקטן כלפי הגדול, דווקא כך אני מתקדם.

תלמיד: אפשר להגיד שכנס זה סוג של מאיץ מצבים?

ודאי שכן. אני אגיד לכם, גם אני מצפה לכנס, כי בכנס גם אני אעשה את אותה העבודה, זו אותה עבודה עד גמר התיקון, וגם אני אעשה כמה צעדים קדימה דווקא בזה שאני אוכל לבטל את עצמי עוד יותר כלפי העוצמה שתהיה לכל הכלי הגדול של "בני ברוך" העולמי.

שאלה: אני יודע שלא טוב לאכול את עצמי, אנחנו מדברים על זה הרבה. אבל הרגש הזה בכל זאת מתעורר בי, ואני לא יודע מה לעשות איתו.

כל הדברים השליליים שמתגלים בנו, מתגלים אך ורק כדי שנתעלה מעליהם בחשיבות המטרה והבורא, וחס ושלום לא נהיה שקועים בתוך המצבים האלו, כי בטוח שהם מגיעים אלינו מיצר הרע, מהקליפה.

תלמיד: אני מבין את זה, אני מסכים איתך לגמרי, אבל יכול להיות שהתכונה הזאת, של לאכול את עצמי, זה האגו שצריך להגיד לו שיסבול?

נכון, תשאיר אותו בצד, שיאכל את עצמו.

שאלה: מה צריכה להיות התגובה של העשירייה לגילוי השנאה שבי, איך נכון להתייחס אלי ואיך העשירייה צריכה להגיב למצב הזה?

זה תלוי מאוד ביחסים בעשירייה, עד כמה העשירייה כבר מתקדמת. אני לא יכול להגיד בדיוק איך להגיב על זה. אבל העשירייה צריכה להראות לך, שהם נמצאים ביניהם בקשר, ורוצים שתהיה שייך אליהם, אבל בעצם אתה מרגיש שהם רואים אותך כלא כל כך שייך, כדי לעורר בך קנאה, ואז אתה תעשה את כל המאמצים כדי להיכנס ביניהם.

שאלה: האם כשאנחנו מתקנים את הקלקולים יש הבדל בין גילוי הרע הפרטי של כל חברה בעשירייה, לבין גילוי הרע בעשירייה כולה?

כן, אבל אנחנו עדיין לא יכולים להבדיל בין גילוי הרע בצורה פרטית, קבוצתית, ועולמית, יש בזה שינויים.

שאלה: כשאנחנו רואים שלאחת החברות מתגלות בעיות גשמיות, זה גם גילוי של קלקול, צריך לשמוח בזה? איך לתקן את זה?

אם אנחנו לא יכולים להשתתף איתה בתיקון הגשמי, אז לפחות נשתדל להתפלל עבורה, ונעזור לה, בתמיכה פנימית, רגשית.

שאלה: איך לעזור לחברות לשמוח ברשעים שמתגלים?

לגלות שאלו הרשעים שמתגלים ולא סתם צרות או הצרות שלה. אצל נשים במיוחד אלו דברים יותר פנימיים - כלפי ילדים, כלפי משפחה - שמגיעים אליהן ממש עד עומקי הלב. גברים לא כל כך מקבלים זאת בפנים כמו הנשים. אצל אישה אלה הורמונים והיא מרגישה זאת ממש בתוך הרחם, בתוך הפנימיות שלה, ולכן ככל שהיא מרגישה את הקלקולים היא יכולה לתקן אותם יותר מהגברים. לנשים יש שכל ורגש שממש קשורים למקום הלידה כאילו, וכשהן מרגישות ביחד הן יכולות לסדר את היחס שלהן ולקבוע תיקונים.

אין לי אפילו מילים, לא דיברתי על זה כך אף פעם, אבל נשים יסדרו זאת. אותם המקומות שאתן מרגישות שכואבים לכן ואתן לא יכולות לסדר שום דבר, מאותם מקורות הרגשה אתן צריכות להבין שאתן מולידות ממש תיקונים.

שאלה: האם יש הבדל בהכרת הרע, בגילוי הרע, בין העבודה של הגברים והנשים?

אני לא כל כך אמצא מילים על ההבדל בין גברים לנשים ואני מעדיף שיחפשו את זה לבד, זו העבודה והבירור שלהם. חכמת הקבלה כמעט לא מגלה ולא דנה בכך אלא מדברת על רצון לקבל ועל חיבור. לגברים הרבה יותר קל להתחבר מאשר לנשים כי כל אישה היא עולם בפני עצמה והיא לא נמצאת בנטייה להתחבר עם אישה אחרת, היא לא כל כך מוכנה לכך מצד הטבע, ולעומת זאת התיקון דווקא נעשה בהן. אנחנו צריכים לעזור לנשים ולתת להן דוגמה איך להתחבר. נשים צריכות לגלות ביניהן עד כמה קשה להן פי כמה מגברים והן צריכות לגלות גם את נקודות החיבור ביניהן.

תלמידה: איך לעזור לחברה כשהיא מערבבת את המצב גשמי שלה עם הרוחניות, וכך היא מורידה את כל העשירייה?

היא צריכה אולי להחזיק את כל הבירורים האלה קצת בפנים ולא לשפוך ולבלבל את קבוצת הנשים שלה, אבל זה יעבור. אלו בירורים ואנחנו עדיין נמצאים בדרך. יש שמתקדמות יותר ויש שפחות, הקבוצות עדיין לא שוות במי שנמצאים בהן ולכן תנו זמן לדברים האלה. אפשר להגיד שרק עכשיו אנחנו נכנסים לעבודה רצינית.

שאלה: האם כעס כלפי העשירייה או ביקורת כלפי העבודה של העשירייה זה נקרא גילוי השבירה?

כן. כעס, ביקורת, הרגשת ריחוק ודחייה כלפי העשירייה, זהו גילוי השבירה.

שאלה: איך להתייחס לאדם או לחברה שנמצאת בכזה מצב?

לתת לה דוגמה. כתוב שאדם צריך לרדת לאותו מקום שבו נמצא החבר ולהראות לו שגם הוא נמצא באותו מצב. כשהם נמצאים בהתקרבות זה אל זה, כשהאחד משחק והאחר באמת נמצא בנפילה, אז מתוך החיבור שלהם זה שמשחק יעזור למי שבאמת נופל.

שאלה: איך להבחין איזה קלקולים באמת צריך לתקן, ואיזה קלקולים רק נראים לנו כקלקול בגלל שאנחנו לא רואים נכון?

יש קלקולים שאנחנו לא צריכים לתקן, אבל כל הקלקולים שצריכים לתקן הם רק בקשר בינינו. אני צריך מיום ליום לראות את החברה כיותר גדולה, חשובה ומיוחדת, ואני עושה מאמצים להתקרב ולהתחבר אליה.

שאלה: איזה מצבים של גילוי הרע עדיפים, האם ארוכים ועמוקים או קצרים ופחות אינטנסיביים?

גם קצרים וגם אינטנסיביים.

שאלה: אנחנו אומרים שהבורא ראשון והבורא אחרון. האם זה אומר שבכל פעם שיוצאת לי מהלב צעקה או דרישה לבורא זה הבורא שצועק אלי ומעורר אותי?

כן, ודאי, אין עוד מלבדו. גם תגובת האדם על מה שהוא מגלה ברע או בטוב וגם מה שהוא מתכוון לעשות, הכול זה הבורא, הוא מנהל אותנו. רק במידה שאנחנו רוכשים צמצום, מסך ואור חוזר, רק אז אנחנו מתחילים לצאת מהאגו שלנו ולהיות עצמאיים. כלומר, אנחנו יכולים להבדיל בין פעולות הבורא לפעולות שלנו, שאנחנו הפוכים מהבורא ונמצאים נגדו, וכך אדם רוכש את העצמאות שלו.

אבל בינתיים, במה שעובר עלינו, אנחנו כמו תינוק. תסתכלו עליו איך הוא מגיב, איך הוא פועל, יש בו משהו משלו? רק מה שהטבע מזמין בו וכך זה גם בנו. רק במידה שיש לנו צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו הופכים להיות עצמאיים וגם זה בצורה מוגבלת, במידת המסך. נגד מי אנחנו נמצאים מעוגנים? נגד הבורא, כדי שאנחנו נהיה עצמאים ובזה "נצחוני בניי".

תלמיד: אני מתפעל, מדהים לשמוע איך אתה מדבר על פנימיות הרחם של האישה. לו רק כל גבר היה יכול להרגיש כך אישה כמו שאתה מרגיש.

אבל זה ככה. שם זה מקור החיים, אין בזה שום דבר מיוחד. רק שיבינו אותי נכון, אישה היא הרחם, זו כול המהות שלה, ובכל היתר היא כמו כולם.

שאלה: האם לכל שאלה שמתעוררת בנו כבר יש עליה תשובה מוכנה מראש?

ודאי ועוד יותר, התשובה כבר מוכנה מראש והיא זו שמזמינה את השאלה. לא כמו שאצלנו מבלתי שלם לשלם, אלא האמת שברוחניות היא מִשלם לבלתי שלם.

שאלה: איך לעבוד עם קלקולים שהתגלו מזמן והם לא מגיעים לתיקון למרות שאנחנו בדרך ועובדים?

זה נדמה לנו שהם לא מגיעים לתיקון. יבוא היום, מצב מיוחד שאנחנו נראה שהם תוקנו, שעל ידי ריבוי פעולות כך נעשה.

שאלה: האם אפשר לחדש את המצבים בלי ליפול בין מצב למצב?

אז מה נקרא המצב הבא אם אתה לא מגלה קלקול חדש ומתקן אותו ואז מעלה את עצמך למצב החדש, ממדרגה למדרגה? איך אפשר? אנחנו תמיד מגלים ירידה ועליה, יותר ירידה ויותר עליה וכך עד מינוס אינסוף, עד הגיהינום, ועד פלוס אינסוף, עד גן עדן.

שאלה: אנחנו אומרים שמה שחשוב זה תדירות גבוהה של העבודה, איך היא באה לידי ביטוי. האם זה בתפילה שמגיעה, תפילה לתיקון הלב, או להשתחרר מהאגו?

זה תלוי אך ורק בחיבור בינינו. ככל שאנחנו מתחילים להתחבר יותר אנחנו משפיעים יותר זה על זה, ואז ההשפעות ההדדיות האלה בקבוצה הן גורמות להעלאת התדירות.

תלמיד: איך התדירות הזאת באה לידי ביטוי, האם זו תפילה שמתחדשת כל פעם לתיקון?

לא, תפילה מתחדשת זה מאיתנו. אבל התדירות מגיעה מתוך זה שאנחנו נמצאים כל פעם בנטייה להתקרבות, וההתקרבות תלויה בחשיבות העשירייה. ככול שהעשירייה חשובה יותר, שאני מפתח את החשיבות שלה, אז מתוך החשיבות של העשירייה אני נכנס כל פעם לתוך העשירייה כמו עובּר בתוך הרחם ממש, אני רוצה לגדול שם יותר ויותר, רוצה לעטוף את עצמי בכל מה שיש בתוך העשירייה. ואז אני בונה לעצמי שליה, כל מיני חיבורים שלי אל הבורא. כי הבינה, הרחם, היא הבורא, היוצר.

בצורה כזאת אני כל פעם מחדש דרך הקשר שלי עם העשירייה את הקשר שלי עם הבורא, כי עם הבורא אין לי קשר. כמו לתינוק, לעובר, אין לו קשר עם אמא, אלא דרך זה שהוא נמצא בשׂק ומחובר דרך השלייה לאמא, למקום מיוחד, למערכת מיוחדת, וכל מה שיש בו, גם מה שהוא מקבל מהבורא וגם מה שנותן לבורא, גם הפסולת שיוצאת מהעובּר לאמא נכללת בכל אותן המערכות של אמא. כך אנחנו קשורים לבורא בצורה כזאת שיש בינינו קשר שלם.

תלמיד: זה אולי התנאי שתתגלה התדירות, אבל מהי התדירות עצמה, מה מתגלה?

התדירות מתגלה במידת ההתקשרות בינינו. תדירות לא יכולה להתגלות מלמעלה, אלא רק במידת ההתקשרות בינינו, ככול שאנחנו דוחפים את עצמנו להיות קרובים יותר לעשירייה, למרות כל התנאים שמתגלים. יכול להיות שבעשירייה אני מגלה פתאום שלמשפחה של חבר מספר אחד היה איזה מקרה עם המשפחה שלי, וחבר מספר שתיים לא ידע בכלל, אבל הוא עשה לי איזה עוון. אני מסתכל על חבר מספר שלוש ואני רואה שהוא כזה אדם, שמאנשים כאלה כל הזמן הייתי בורח. והחבר הרביעי, אני בכלל לא סובל אנשים כאלה, ופתאום הוא מתגלה לי בצורה כזאת. ואנחנו צריכים, "על כל הפשעים תכסה אהבה". הפשעים יגדלו יותר ויותר, הם יהיו רבגוניים, בכל מיני צורות, ואם נשים לב נראה שהם בכל רגע ורגע ישתנו, ואנחנו נצטרך על פניהם לבנות את המסכים שלנו, את היחסים שלנו, זה נקרא לבנות בנו כלים לאור חסדים, ואז נרגיש מה זה להיות עובּר.

תלמיד: איך התדירות באה לידי ביטוי, איך היא מורגשת באדם?

בזה שיש ניתוק מהבורא וחיבור לבורא דרך העשירייה.

שאלה: האם אפשר, או האם צריך בכלל לאתר את ההשפעה בעשיריה במהלך העבודה שלנו, להבין מהי בדיוק ההשפעה הזאת, איך היא באה לידי ביטוי?

השפעה באה לידי ביטוי בתוך עשירייה בזה שאנחנו דואגים, חושבים, מרגישים, נמצאים בקשר בינינו, נמצאים בהשפעה הדדית.

שאלה: האם עצם הפנייה לבורא היא כבר התיקון, או שבאמת צריך להיות בפועל איזה שינוי של יחס?

הפנייה לבורא יכולה להיות רק דרך החברים. אני פונה כביכול אליהם, לא פונה בפועל, אלא כביכול אני פונה דרכם כדי לחזק את הקשר בינינו, כדי שהבורא יקבל את כולנו יחד, ואז אני פונה לבורא. לבורא אין לפנות עם שום דבר אחר. בפנייה כזאת כשאנחנו רוצים להתקדם, להתקרב לבורא, בזה אנחנו מיטיבים לכל המצבים שלנו.

שאלה: השבירה תמיד מורגשת בצורה עוצמתית וממושכת, והרגעים של החיבור מורגשים בעוצמה קטנה ורגעית. למה העליה לא מורגשת כמו הירידה?

כי ירידה פוגעת באגו שלנו, ממש בתוך הלב שלי שהוא כולו אגו. והעליה מעלה אותי במשהו ברגש וגם בשכל, אבל לא שאני מקבל ממנה הרגשה פנימית, עמוקה, כמו סכין בלב, כפי שקורה בירידה. זה תמיד כך, גם בעולם שלנו, אפילו בשפות שלנו. כמה מילים יפות יש לך להגיד לבן אדם, לעומת מילים רעות שיש לך להגיד לבן אדם? טרגדיות, כל מיני יצירות כאלה, יש המון, לעומת קומדיות שהכול קל ובורח בין האצבעות. כך אנחנו בנויים. זה מתוך הסתכלות לא מאוזנת על החיים שלנו, כי הבורא נסתר וכביכול היצר הרע מגולה.

שאלה: כשאתה אומר להגביר את החיבור, האם אתה מתכוון לעבודה פנימית, כמו מחשבות, תפילות ובירורים, או שצריך לעשות עוד זומים ופגישות וגם דברים חיצוניים?

רק בתוך הקבוצות שלנו. ודאי שאתם שעושים, אני חושב שגם הנשים, כל מיני הרצאות ושיחות בקבוצות שאתם פותחים ופותחות.

תלמיד: הכוונה היא בתוך הקבוצה שלנו, האם להגביר את החיבור בעשירייה הכוונה לדברים פנימיים, או הכוונה לעוד פגישות בינינו וירטואליות אפילו?

מה שצריך לחיבור בעשיריה צריכים לעשות, מה יש כאן לסובב? אם אנחנו רואים בעשיריה שכדאי לנו עוד להתחבר, לקרוא משהו, ללמוד משהו, לסדר משהו לפני השיעור או אחרי השיעור, תעשו, רק בלי להגזים. כי אתם יכולים בזה ממש לאנוס את החברים.

שאלה: מה זה אומר שהרב"ש אמר "שיסבול", ומה יאפשר גם לנו להתנתק כך מהבהמה שלנו ולשמוח בסבל שלה?

יש דברים שעוברים ממש על הבשר שלנו, על הגוף שלנו, על הרצון לקבל שלנו, על היחסים שלנו עם האחרים, והם מאוד לא נעימים, לכן האדם בצורה אינסטינקטיבית מתרחק מהם ולא רוצה להרגיש אותם, רוצה להמתיק אותם בכל מיני צורות. וכאן צריכה להיות חשיבות המטרה שהיא תקבע, וגם חשיבות הקבוצה, שהקבוצה תעשה סביב האדם איזה שדה, שבתוך השדה הזה הוא מחליט איך להתייחס לכל תופעה ותופעה בחיים שלו. זה מאוד חשוב, מאוד חשובה האווירה שיש בתוך העשירייה, היא מייצבת את האדם לכל דבר בחיים.

שאלה: איך להגיע בצורה מעשית לזה שאני מתחילה להרגיש את החברות במקום את עצמי? איך לפתח רגש כלפי החברות?

אני צריכה להגיד לעצמי, שהרגשת החברות היא הרגשה שבתוכה אני ארגיש את הבורא, אני ארגיש את העולם העליון, את מטרת הבריאה, את מקור הבריאה. ולכן אני צריכה להיות מכוונת להרגשת העשירייה, כי ככול שאני אכנס לתוך ההרגשה הזאת, ככל שאני אתחבא שם, אתכלל שם, ממש כמו עובר בתוך הרחם, אני אתחיל להרגיש דרך הרחם הזה את העולם העליון עם כל מה ששייך לזה.

שאלה: כשמתגלה שבירה בעשירייה והעשירייה עכשיו נמצאת בפירוד, מה האדם צריך לספוג ממנה, וממה צריך להיזהר חבר באותה עשירייה?

הוא צריך לכתוב לכל החברים בצורה קצרה מאוד, אחרת לא כל כך יקראו, שהוא שמח "ברשעים שמתגלים", המשפט הזה כבר ידוע לכולם. "בואו נברר את ה"רשעים שמתגלים", בואו נגיע למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שבתוך האהבה הזאת נרגיש את הכוח העליון". משהו כזה.

שאלה: מה זה לברר את "הרשעים שמתגלים"? אם אנחנו לא צריכים לשקוע במצבים ולברר אותם אלא רק להגביר את התדירות, אז מה זה לברר מצב?

אני מדבר על דברים שנמצאים בתוך הקבוצה, ברמה כזאת, לא רוחנית אלא גשמית. אנחנו צריכים להשתדל להבין את המצבים האלה שבין החברים, או עד כמה הנפילות של החברים פועלות על כל הקבוצה ואיך אנחנו יוצאים מזה.

תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על התדירות, איך להאיץ את הקצב.

התדירות הזאת צריכה להגיע מעצמה ככל שאנחנו מצליחים בתיקונים.

תלמיד: העניין הוא שגם בשיעור עכשיו אמרת כמה פעמים שאנחנו לא צריכים להתעכב על המצב עצמו אלא רק להמשיך קדימה. אז מה זה לברר מצב בצורה נכונה, עניינית, ולא לשקוע בו? למה אני צריך להגיע?

קודם כל "על כל פשעים תכסה אהבה", לכסות. מכך שזה מכסה, אחרי שאתה מכסה אתה כבר יכול במשהו לברר מהו הכיסוי לעומת מה שאתה מכסה, כלומר מה ההבדל בין פלוס למינוס, בין חיבור לדחייה ושנאה. בקשר ביניהם אתה תתחיל לברר את המצבים שלך, מה הבורא עושה לך ומה אתה גורם. אי אפשר כאן לדבר הרבה כי זה רק יביא לבלבול, אלא זה מתוך הניסיון.

שאלה: אני רוצה לשאול על התהליך שאנחנו נעבור בכנס. הנושא של השיעור עכשיו הוא "יונקים גדלות המטרה מהחברים", לפני זה הנושא היה "נדבקים בחברים", לפני זה "מתבטלים לפני החברים", והנושא הראשון היה "מתקרבים לבורא דרך רשת הקשר". איזה תהליך אנחנו עוברים פה?

איזה תהליך אתם עוברים את זה אתם צריכים לגלות בעצמכם. אני רק מקווה שמתוך השיעורים האלה שאנחנו עוברים עכשיו אתם תהיו יותר מוכנים לתת עבודה משותפת גדולה ובעוצמה מקסימלית בכנס, ושזה יביא לנו באמת תוצאה אמיתית. זה מה שאני מאוד מאוד מקווה, מצפה שיקרה. ואתם, תנסו להיות מוכנים לזה.

שאלה: למה אנחנו מושפעים על ידי החיבור עם החברים ולכן אנחנו מקבלים את הגדלות, למה זה קורה כך?

כי מערכת האדם הראשון שהיא שבורה, היא שבורה רק כלפינו, כדי להראות לנו מה אנחנו צריכים לתקן. והתיקונים הם לא בחיצוניות המערכת, אלא אנחנו צריכים לתקן בפנים, בתוכנו את הקשרים האלה. זה כמו שאנחנו נותנים לילד קוביות או משחק אחר להרכיב, אנחנו לא מתכוונים שהוא יתקן את המשחק, את הקוביות האלה, אלא שהוא יתקן את המוח שלו, איך המשחק צריך להיות מסודר, מחובר, אותו דבר אנחנו.

כי כל התיקונים שאנחנו עוברים על הקלקולים שמתגלים, הם כדי לתקן אותנו, להביא אותנו למצב שנוכל לגלות את הבורא. אז צריכים להתייחס לקלקולים ולתיקונים בצורה רצינית כי הם אמצעים לגילו הבורא, אם לא, לא נוכל להגיע אליו. ולעבודה הזאת כולנו שייכים, וחוץ מזה ששייכים גם מיועדים. אנחנו חייבים להיות בזה מקצוענים.

תלמיד: לא הבנתי למה השיטה היחידה של התיקון היא החיבור?

מה היה הקלקול?

תלמיד: שאני שונא את האחרים.

זו תוצאה מהקלקול. הקלקול עצמו הוא שבירה בין החלקים שלפני זה הם היו ממש כאחד, לא היה מורגש שהם שונים זה מזה. עד כדי כך הם היו מאוחדים, באיחוד ביניהם מלכתחילה, שלא ראו שהם שונים. תתאר לעצמך דבר שהוא שלם ופתאום מתגלה שיש בו סדקים, חיבורים, מאיפה זה מגיע? זה לא מגיע מהחומר עצמו, החומר עצמו הוא שלם. אלא מגיע כוח עליון ובהתקשרות שלו עם החומר הוא מחייב את החומר להתחיל לראות בתוך החומר עצמו שוני.

למשל בזמן המודרני, כשאנחנו הסתכלנו על החומר לפני 500 שנה, ראינו חתיכה שהיא כחתיכה אחת. אחר כך המצאנו זכוכית מגדלת, מיקרוסקופים, וכשמסתכלים לתוך המיקרוסקופ רואים שם עולם בפני עצמו, כל מיני דברים זזים. זה מה שקורה, אנחנו מתקדמים למצבים שבהם נכנסים יותר ויותר לתוך החומר, ואז אנחנו רואים עד כמה הוא נמצא בחוסר השתוות הצורה.

קריין: קטע מספר 2.

"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."

(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר")

מדובר לא רק על אנשים שהם חלשים, שהם לא כל כך מפותחים, אלא מדובר על כולנו. כי לכל אחד יש רצון לקבל מוגבל והוא לא מספיק כדי לתפוס את כול הבריאה והבורא, ואילו אנחנו צריכים להגיע להשגה השלמה. לזה אנחנו מגיעים רק על ידי זה שאנחנו מתקרבים לחברים, ואם אנחנו מתקרבים לאותה המערכת שנמצאת לפני כל אחד, אז זה די ומספיק לנו. אחר כך אנחנו ממשיכים לעוד קבוצות ומערכות. אבל אפילו העשירייה שלי, שישייה, חמישייה, לא חשוב כמה, היא מספקת כדי שאני אגלה את הבורא בצורה כמו שהוא צריך להתגלות כלפינו בינתיים.

שאלה: מה הסיבה לשבירה? אם זה היה שלם אז בשביל מה לשבור?

מי עוד רוצה לשאול דבר כזה "בשביל מה השבירה?".

תלמיד: אני חושב שכולם שואלים "בשביל מה השבירה"?

אנחנו כבר דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים בזמן האחרון. אתה עושה פרובוקציה או אתה שואל באמת?

תלמיד: אני שואל באמת. יש רק צרות ובלגן, למה אני צריך את זה? בשביל מה הבורא שבר את הכול, זה היה שלם, בשביל מה לשבור?

אם לא צרות ובלגן אז היית חיה שלא רוצה אף פעם להתעלות על עצמה ולצאת ולהכיר משהו מחוץ לה.

תלמיד: האם אני יכול להתקדם רק מצרות?

בטח. אם לא היית רוצה לאכול לא היית זז מהמיטה. זה ברור לך. אוכל מין משפחה זה מה שמוציא את האדם מהעולם, אחר כך עוד כסף כבוד מושכלות, אבל קודם אוכל מין משפחה.

תלמיד: הוא דיבר על עניין החשיבות. במיוחד אתה מקבל חשיבות אם יש איזו תמורה או איזו צרה. איך אפשר ביום יום, בלימוד שלנו לקבל חשיבות?

אנחנו מייצבים את החשיבות בנו מתוך זה שנכללים בזמן השיעור, באים בזמן לשיעור, בזמן השיעור רוצים להתכלל. העיקר זה התכללות. רק תבין מה חסר לנו, איפה התיקון.

התיקון זה מהתכללות בין אדם לאחרים, אחרת אין לי במה לתקן. רק תבין את הפעולה הזאת המיוחדת, האלוהית "התכללות", כניסה אחד בתוך השני, הצטרפות אחד לתוך השני בספיגה, במשהו. מזה מגיעים כל הדברים. ממה התחילה הבריאה? משהו מהאור ומשהו קצת שונה מהאור שנקרא "בורא חושך", וכול היתר זה התפתחות אחד על גבי השני ו"יתרון האור מתוך החושך", בכמה שהוא הפוך ממנו.

תלמיד: כל כובד המשקל באמת זה רק נושא החשיבות, אחרת איך נגיע בכלל למשהו?

נכון.

תלמיד: איך אני יכול לגרום לזה או בכלל איך אנשים בתוך העשירייה יכולים להגביר את נושא החשיבות, על ידי מה?

"איש את רעהו יעזורו". אחד עוזר לשני אחרת אף אחד לא יגיע. לכן יש שבירת הכלים. מיליוני אנשים שכל אחד יצטרך לעזור לשני.

שאלה: כשאנחנו מדברים היום על התכללות הדדית, על איך אנחנו מתמוססים בעשירייה ועל נשמת אדם הראשון, מה קורה בדרך של ההתכללות בינינו שאנחנו פתאום מכירים, מרגישים את עצמנו בתוך נשמת אדם הראשון, מה מתרחש?

אנחנו עושים כל מיני פעולות. אנחנו לא מודעים עדיין לאיזה סוג פעולות אנחנו נכללים, אבל מזה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב. וכשהוא פועל עלינו, עושה בינינו כל מיני חיבורים ואז אנחנו מתחילים להיות יותר חכמים, יותר מרגישים. ואז העולם, זאת אומרת אותו מצב שאנחנו מרגישים, נעשה יותר רחב, יותר מורכב, יותר פנימי, וכך אנחנו מגיעים להשגת הבורא.

תלמיד: מה זה המצב הזה בעשירייה? זה מגיע כמו איזו תחושה משותפת, או ניסיון שנרכש, ההרגשה של גילוי נשמת אדם הראשון?

זו הרגשת החיבור בינינו לגוף אחד, למקום אחד, לרצון אחד, למחשבה אחת, הרגשה אחת, יותר נכון.

תלמיד: פשוט אובייקטיבית כל החברים בעשירייה משקיעים את המקסימום, את מירב המאמצים, כולם משתדלים, משתוקקים אז אני מנסה להבין מה מתווסף לעבודה היומיומית שלנו?

שכל ורגש. אתה מביא עשרה ילדים קטנים לארגז חול והם מתחילים משהו לבנות. ומה יש להם מזה? אבל לאט לאט הם גדלים, מתחילים לבנות לא רק מהחול, אלא בונים לבנים, ומתוכם מתחילים להרכיב איזה מבנה קטן עד שיהיה גדול וכן הלאה. אתה יודע איך האנושות עברה. היו אוספים אבנים מהקרקע, עד שהיו מכינים בעצמם אבנים מרובעות כאלה, היו מכניסים בפנים קש כדי שיחזק את האדמה עם המים, אחר כך היו מכניסים את הלבנים לתנור שישרפו. ואחר כך אפשר לבנות מזה דברים גדולים שמחזיקים את עצמם וכן הלאה. לאט לאט מתוך החיבור, מתוך המשחק, כך מגיעים.

גם אנחנו כך. בכל דבר שמתחילים, תסתכל איך המכוניות היו לפני 100 שנה והיום, על כל דבר ודבר. תוך 100 שנה איך הכול השתנה. כך אנחנו. והכלים שלנו מאוד משתנים. ברוחניות השינויים מאוד גדולים והם נמצאים בך.

תלמיד: הדוגמה שלך עם האבנים האלה, עם הלבנים.

אתה ארכיטקט, אז אתה יודע את הדברים האלה.

תלמיד: כן. אני רציתי לייחס את זה לעבודה שלנו. יש לנו פעולות יומיומיות, שיעור בוקר, שיחות זום, כנסים, זה הרי כמו הלבנים שמהם אנחנו בונים את ההתקדמות.

כן, נכון.

תלמיד: אז מה מתווסף? הלבנים הם פלוס מינוס לבנים קבועות שאנחנו משתמשים באותן לבנים כל הזמן, אבל איך הם משתלבות, מתפתחות?

אנחנו אפילו לא שמים לב איך הם משתנים. יותר ויותר מוסיפים אליהם כל מיני רגשות, כוונות, רוצים להתחבר בינינו כך או אחרת, והם משתנים. לפעמים אנחנו שמים לב אליהם, לפעמים לא. כי בכל זאת הרבה אנשים, חמישה, עשרה, שכך הם ביניהם מחוברים.

תלמיד: לפני הכנס, איך אתה רואה את המצב שלנו, איך אנחנו בונים את המבנה הזה עכשיו, ברגע הזה?

אנחנו צריכים לסדר בניין. כל אחד ואחד צריך באמת להגיע למצב שהוא רואה כמה הוא בונה, כמה הוא מוסיף בקשר שלו עם האחרים, יותר נכון בתמיכה שלו באחרים, בזה הוא בונה את המקום שלו בכל אותו בניין שאנחנו בונים.

שאלה: תודה רב על השיעור הזה, ועל כל מה שאנחנו מקבלים במשך כל השנה ממך. איך להוציא את העיקר מהשיעור? למרות שהוא מאוד אינטנסיבי, הוא עובר מאוד מהר וזה כאילו מאיץ עוד ועוד. אז איך לנצל את כל מה שאנחנו סופגים?

אתם צריכים לסדר את התוצאות מהשיעור. אתם צריכים בזה להכין את עצמכם לכנס. והעיקר שאתם תראו מתוך המצב שלכם היום, איך אתם פועלים על העשירייה, כל אחד בתוך העשירייה שלו, כדי לקבץ אותה כך שאתם תתחילו להרגיש בקיבוץ את הבורא.

שאלה: כתוב בקטע, "האנשים האלה מוצאים חן בעיניו", מה הכוונה?

מדובר על אדם שרוצה להיכנס עמוק יותר לתוך הרוחניות, הוא מחפש דבקות באנשים שנמצאים גם באותה הדרך או נמצאים כבר ברוחניות. אבל החשוב שהם יחד באותה המטרה, וכשהוא מתחבר אליהם יש לו עוצמת דרישה, עוצמת ההתקדמות יותר גדולה.

תלמיד: האם לאותו אדם יש נקודה שבלב?

כן, ודאי. בשיטה שלנו לא יכול אדם להיות בלי נקודה שבלב. אדם בלי נקודה שבלב לאט, לאט מבין שאין לו לעשות עם אותם אנשים, כי הם כולם מדברים רק על החיבור בתוך עשירייה, על איך בתוך החיבור בעשירייה הם המגלים את הבורא. והוא אומר לעצמו, "כמה אפשר לדבר על כך", לכן האנשים האלה בורחים.

ורק אנשים שאין להם לאן לברוח נשארים, כי הם מרגישים שיש לפניהם מטרה רצינית ומחייבת - לפחות לפי המקורות – והיא תביא אותם לאמת. הם לא אנשים שאפשר לבלבל אותם עם כל מיני פעולות דתיות, סוגי פולחן, אלא הם פועלים לעניין, "רצוננו לגלות את מלכנו", לכן הם באים ונשארים. וכמה שנתקדם יותר, יתחברו אלינו יותר ויותר, אבל יהיו גם כאלה שיעזבו, כי הם בונים מצב לעצמם וזה מספיק להם. אז בואו נשתדל לשמור על כולם ולהגיע להמטרה.

שאלה: מה משפיע על שינוי התדר בעשירייה או על איכות העשירייה?

יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לראות בקבוצה וגם לגלות אותם אחר כך במערכות הטבע הכללי והטכניקה. לכל התופעות יש את אותה הסיבה, אותו הטבע נמצא בכולם רק ברמות ובביטוי חיצוני שונה, אבל זה ממש אותו דבר. לכן אנחנו יכולים לראות את הדברים האלה בכל ארבע הרמות - דומם, צומח, חי, מדבר. רוחניות שבתוך המדבר ולמעלה מהמדבר, את כל הדברים האלה אנחנו נגלה. זה באמת מאוד מעניין עד כמה זה מתפשט מלמעלה למטה ונכנס בכל רמה ורמה ומתפשט לרוחב.

קריין: קטע 4, כותב רב"ש.

"ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א) לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.

ב) שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק 1, "בענין חשיבות החברים" 1984)

שאלה: מה ההבדל בין שתי צורות היחס לראות את החברים גדולים וגם לראות את עצמי קטן?

לראות את החברים גדולים מעלה את החברה, את הסביבה. ולראות את עצמו קטן, אומר להקטין את עצמו בסביבה. שניהם פועלים לכיוון אחד, אבל זה לחוד וזה לחוד. שתי עבודות הפוכות -להגדיל את הסביבה ולהקטין את עצמו - אבל שניהם פועלים לכיוון אחד.

תלמיד: במה להקטין?

לכן הוא כותב "ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:", ככל שהבורא יהיה יותר גדול לעומתי, שאני יותר קטן.

תלמיד: במה להקטין, בזה שאני קטן מהעשירייה שלי?

אם הייתי באמת רואה את עשירייה ואת עצמי, הייתי רואה את העשירייה ככלי אינסופי שהבורא נמצא וממלא אותה לגמרי, ואת עצמי הייתי רואה כנקודה שחורה בתוך עשירייה.

תלמיד: להגדיל את העשירייה, לראות אותה כשלמה זה יחסית ברור, אבל העבודה להקטין את עצמי, מה היא הנקודה השחורה בצורה מעשית רגשית, מה אני אמור להרגיש?

שחוץ מהאגו שלי אין בי כלום, שום דבר. וככל שאני מתקדם האגו שלי נעשה יותר ויותר גדול, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", החברים נעשים יותר ויותר גדולים ממני. יוצא שאני נקודה עוד יותר קטנה ושחורה בתוך ים של אור - תכונות רוחניות שהן כל החברים סביבי.

תלמיד: איך אני מתקשר אליהם אם אין לי שום דבר?

אני מתבטל, ומעבר לביטול אני נפתח לעולם שלם חדש.

תלמיד: מה זה ביטול?

ביטול.

תלמיד: האם ביטול זה אני, הנקודה השחורה וחוץ מהאגו אין לי כלום?

ודאי, שאני מבטל את עצמי.

תלמיד: והעבודה הזו היא צריכה להיות בשני אופנים לסירוגין או בו זמנית?

אני חושב שזו עבודה קבועה. להחזיק את עצמוך בצורה כזאת, זו גישה נכונה בכל רגע ורגע לקראת חיים רוחניים.

שאלה: מה זה מצב של בנין רוחני?

במידה ואנחנו יכולים להתקשר ולהחזיק בקשר בינינו כדי להכין את עצמנו לגילוי הבורא בקשר בינינו - זה בנין רוחני. הבורא לא מתגלה בכל אחד ואחד מאיתנו, אלא דווקא ברשת הקשר בינינו, שאנחנו כביכול תופסים אותו כמו דג בתוך הרשת. הרשת זה אנחנו ואין בינינו קשר, אין מה לתפוס. במידה ויהיה קשר נוכל לתפוס את הבורא.

הבורא מתחיל להיות או להתגלות יותר נכון בתוך הרשת במידה מיוחדת של החורים, בין הקשרים ברשת. אמנם כתוב, מיעוט הרבים שניים, אבל בכל זאת כמה שיש יותר, יש יותר יכולת לגלות את הבורא, גם על זה כתוב. כך קודם אנחנו בונים קשר בינינו. אתה יכול לתאר את זה כרשת לתפיסת דג, אתה יכול לתאר את זה כאילו אנחנו בונים בנין מקוביות או מחול לא חשוב, העיקר הוא הקשר בינינו, לא בכל אחד ואחד, אלא בקשרים - ביני לבין החבר נמצא הבורא.

קריין: קטע מספר 6, כותב רב"ש מתוך "סדר ישיבת התוועדות".

"מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך." 

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)

קריין: 8, כותב רב"ש.

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות. 

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קיבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: כתוב, "כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו", זאת אומרת הגדול לא יכול לקבל מהקטנים, ואתה אמרת כמורה שלנו בכנס, שאתה בעצם מחכה לכנס כדי לקבל מאיתנו הקטנים. איך אתה עושה את זה בדיוק?

כתוב "מכל תלמידי השכלתי", שאני לומד מכם. במידה שאתם תלמידים שלי ושומעים אותי, אני בחזרה מקבל מכם.

תלמיד: מה אתה מקבל? אתה לא מקבל שום דבר, רק עצבים אתה מקבל מאיתנו.

לא נכון, אם היו רק עצבים הייתי כבר עוזב את זה, בשביל מה לי לסבול?

תלמיד: אז איך אתה עושה את זה? אתה בגדולתך מרצה, אנחנו שואלים שאלות כאלו מטומטמות לפעמים, ואתה אומר לי שאתה מקבל מאיתנו. מה אתה מקבל מאיתנו בדיוק?

אני זוכר, רב"ש ואני הגענו מהים, יצאנו מהמכונית, אני מכניס אותו הביתה, אחר כך אני הולך לבית שלי, זה 200 מטר סך הכול מהבית שלו, ומגיע אליו אחד שהתחתן עם הנכדה שלו, לא עם הבת, עם הנכדה, והם מדברים ורב"ש אומר, "טוב אני חייב ללכת לישון כי עוד מעט יש לי שיעור". אז הבחור שהיה אולי בן 30 שואל "בשביל מה אתה צריך ללמד אותם, מה יש לך מהם?", הרב"ש אמר, "תראה, לפנסיה שלי אני יכול לבשל מרק ריק, כך אני אוכל לקנות עוד חתיכת בשר". ראיתי עד כמה שהתשובה שלו הייתה מספקת, עד כמה שהייתה מובנת, אדם יבין שזה ככה וזה בדיוק לפי השכל שלו וזהו. מה אני רוצה להגיד? צריכים להשתדל לתת תשובות לתוך הרצון ולתוך השכל כדי שזה יהיה מובן, ואני עוד לא מסוגל אולי, נקווה שזה יהיה.

תלמיד: זאת אומרת אם אתה מקטין את עצמך מול החברה אז בעצם אתה גדל, זה העניין?

זה בטוח, על זה אין שאלה, חוץ מזה שאני לא סובל שאלות שהן לא לעניין ואז הן מבלבלות את כולם, מסיטות את כולם. אבל חוץ מזה כל שאלה ושאלה בשבילי היא חשובה.

תלמיד: זאת אומרת הכול קשור בעצם בביטול, שאתה מתבטל מול שאלה של חבר, זה העניין?

כדאי לי להתבטל. אתה לא מבין?

תלמיד: אתה בתור הבורא, מתבטל מול תלמיד שהוא שואל שאלה?

כן, ודאי שאני מתבטל.

תלמיד: איך אתה מתבטל?

אני שומע שאלה, אני רוצה לתת לו תשובה שהוא ישמע ואחרים ישמעו, מה זאת אומרת.

תלמיד: וזה מקדם אותך, על ידי זה שאתה מתבטל מול השואל?

ודאי, אני מקבל בתוך המרק עוד חתיכת בשר, זה אתה כן מבין?

תלמיד: אני מבין מה שאתה אומר, אתה עושה את זה מאוד קשה, מאוד יפה, אני רוצה ללמוד ממך איך אתה עושה את זה.

אין לנו התקדמות אלא מתוך שאלה ותשובה. אתה מבין שככה זה, אדם לא שומע את הטקסטים אבל כשהוא שואל יש סיכוי שהוא ישמע את התשובה, ובצורה כזאת הוא יכיר את הנושא. מה לעשות, זה נקרא "צער גידול בנים". זה תפקיד, אבל משלמים לי חתיכת בשר לתוך המרק.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אני מקבל חיים נוספים מתוך התלמידים, ממש כך.

תלמיד: זה מקדם אותך במדרגות?

גם. "מכל תלמידי השכלתי", הם מרחיבים את התפיסה הכללית שלנו, על ידם. חכמת הקבלה זה חכמת הגילוי הבורא לנבראים ואז על ידי כל השאלות שלהם הנושא הזה הוא נרחב ומתיישב בתוך הרצון לקבל הכללי עוד ועוד. זה דבר גדול, ככה זה.

שאלה: בקטע הקודם חילקו את הנושא הזה לשתי נקודות, מצד אחד לראות את החברים גדולים ומנגד להקטין את עצמי. עכשיו אני שואל את עצמי למה זה נעשה? הרי באופן אוטומטי אם אני רואה מישהו גדול, מובן מזה שאני מקטין את עצמי, או אם אני רואה את עצמי קטן אז מובן שאני רואה את מי שליידי גדול.

לא, לא ככה. אנחנו לא יכולים לראות גדולים, אפילו מורה, ועל אחת כמה וכמה חברים, כי האגו שלנו פועל אוטומטית כדי להקטין את האחרים לעומתי, כי בשביל מה לי להתכופף כלפיהם, מי אוהב להתכופף? כל הרצון לקבל שלי הוא נגד זה, ולכן כל העבודה שלנו היא להתכלל בתוך החברה, להיכנס בתוכם כקטן בין הגדולים. וזה מאוד מאוד חשוב, זה כלל שמי שלא שומע אותו, כל עוד לא ישמע, הוא לא יתקרב לרוחניות. כניסה לרוחניות זה אחרי שאדם מתבטל כלפי החברה שלו ונעשה ככלל אפס. זה התנאי.

שאלה: לגבי קטע 8 שכל אחד צריך להביא כוחות לתוך החברה וכוח עידוד וכולי, אבל אם אנחנו כל הזמן מביאים כוחות אחד לשני איך נגיע לייאוש מכוחותינו עצמינו ובסוף לתפילה?

דווקא לזה אנחנו מגיעים כי מכוחותינו אנחנו נמצאים בייאוש. הבורא שמסדר קשר בינינו ומקדם אותנו יותר ויותר, הוא מביא אותנו למצב שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים להגיע לכלום. איפה התוצאה מכל המאמצים שלנו? אנחנו מיום ליום כאילו מתקדמים, אבל איפה ההתקדמות? ההתקדמות היא כשאנחנו מגיעים לתהום? עוד חכו, זה עוד לפנינו. אז איפה "זאת תורה וזאת שכרה"? איפה זה? אנחנו מגיעים למצב של צעקה גדולה, ואז נפתח ים סוף, או חומות יריחו. יש כל מיני כאלה סימנים. אבל זה מביא אותנו, אנחנו לא צריכים לדאוג לזה. אם אנחנו נתקדם נכון אנחנו מגיעים למצב שנמצאים לפני הקיר ואז נשבור אותו.

תלמיד: איך לנהוג אם אני כבר הבנתי שישירות לבורא אני לא יכול לפנות אלא רק דרך העשירייה, ודרך העשירייה אני עדיין לא יודע איך לעשות את זה?

אין לך איך לפנות, תפנה דרך העשירייה עד כמה שאתה מבין ויודע ועד כמה שאתה יכול לתאר לעצמך. כי מחוצה לעשירייה בצורה האישית אתה לא נוגע בבורא אלא רק באגו שלך.

שאלה: אז הבחירה החופשית שלנו היא לבחור את הסביבה הנכונה שדרכה נשיג את המטרה?

סביבה נכונה יש לנו, הבחירה היא קבועה כל רגע ורגע לתאר את הסביבה בצורה יותר גדולה, יותר רחבה וחזקה.

שאלה: מצד אחד אדם צריך להרגיש את עצמו כנקודה שחורה בעשירייה שהיא כמו ים של אור, ומצד נוסף הוא צריך לתת כוח חיים לעשירייה, איך נקודה שחורה יכולה לתת גדלות?

כי היא נמצאת בים של האור וסופגת כוחות מהים של האור, ומרגישה את עצמה עוד יותר שחורה, וכך היא קובעת את המצב שלה. והאדם רואה עד כמה שהוא הפוך וזה נותן לו יותר ויותר כוחות דווקא להתבטל כלפי הסביבה, וכך הוא הולך קדימה ומתקדם.

תלמיד: נקודה שחורה יכולה לתת גדלות גם לעשירייה כנקודה שחורה?

כן, עד כמה שאני קטן, העשירייה בעיניי גדולה.

שאלה: יש חברות שאני באמת מרגישה על ידם קטנה מתוך הערכה אמיתית שיש לי אליהם, ויש חברות שאני לא יכולה לקחת מהם שום דוגמה. איך להתגבר על חוסר הערכה כזאת?

אם הבורא בחר בכולן, אני חייבת להתבטל כלפי כולן ולהגיע למצב שאני מעריכה את כולן בצורה אחידה.

שאלה: האם התפילה הכי מוצלחת זה להתפלל לא עבור חיבור בתוך העשירייה אלא דווקא חיבור בתוך עשירייה אחרת?

לא, אני צריכה להיות בעשירייה שלי ולהשתדל להתחבר אליהם ממש בלב אחד.

שאלה: איך כל הזמן להחזיק את גדלות הסביבה שלנו?

צריכים כל הזמן לעבוד. לא שעשית פעם וזה נשאר, לא, אלא כל הזמן לעבוד על זה.

שאלה: אם אנחנו לא רואות את גדלות החברות, זה המקום לתיקון?

אם אתן לא רואות את גדלות של החברות, התגלה לכן קלקול ואתן צריכות לתקן עכשיו אותו. אם הוא כבר נגלה, אם אתן מגלות שהחברות נמצאות בדאון, בשפלות בעיניכן, זה מצב מאוד יפה, זאת אומרת שפותחים לכן אפשרות להתחיל לתקן את עצמכן.

שאלה: מה עושים במצב שיש הרגשה שהעשירייה עוד לא מסוגלת לברר את הרשעים שהתגלו בה?

זה אומר על זה שאת עוד לא מסוגלת לתקן את עצמך. הכי טוב אם אני מרגיש את החבר או החברה נמוך אז אני יורד לאותו מקום שגם אני נמוך, אני מתחבר עימו שם, ואז מתחיל לפעול כדי להעלות את שנינו יחד.

שאלה: מה זאת אומרת לפנות לבורא דרך העשירייה, איך עושים את זה בפועל?

אם יש בעשירייה לפחות כמה נשים או חברים, לא חשוב, שמוכנים להיות מחוברים כדי לפנות לבורא, אז מתוך החיבור ביניהם הם פונים לבורא. אבל זה בתנאי שיש ביניהם חיבור, שהם עובדים קודם על החיבור ואחר כך פנייה לבורא. או שהם פונים לבורא שיעזור להם לעשות חיבור.

שאלה: איך אנחנו עוזרות אחת לשנייה להתכלל זו בזו?

על ידי דוגמה.

שאלה: מה הסיבה שאנחנו מקבלים מצבים של פחד? אלה דברים שאי אפשר לעבוד איתם כלפיי העשירייה.

זו תוצאה מהקליפה, מהאגו, מהסיטרא אחרא, שמגלה שהוא מנותק מהבורא, כמו ילד שאיבד את הקשר ואז נמצא בפחד, בוכה.

שאלה: האם המורה תמיד נותן תשובה לרצון לקבל של התלמיד, זו הדרך הנכונה לחינוך?

אני לא נותן תשובה לרצון לקבל, אף פעם. גם לרצון להשפיע אני לא כל כך מפרגן. אני נותן תשובה שישמע האדם שבתוך התלמיד, מושג האדם, ומשם שהוא יתפתח.

קריין: איך אתה מסכם את השיעור הנפלא הזה?

אני לא יודע, בעיניי כל השיעורים אותו דבר, אני לא מרגיש כל כך הבדל ביניהם. כנראה שהזמן עושה את שלו, אנחנו מתקרבים לכנס, אנחנו עוברים כל מיני שינויים בחיים לכן זה ככה מורגש. באמת, בואו נעשה עוד כמה ימי הכנה. אני מקווה שאנחנו מרגישים או שומעים לפחות שכל ההתקדמות שלנו זה עוצמת החיבור בעשירייה, זה הכול.

תלמיד: עוצמת החיבור בעשירייה, אבל גם יותר ויותר שומעים ממך עוצמת החיבור בכלי העולמי כאילו שזו הדרגה הבאה, שאת זה צריך למנף.

אם אנחנו נוכל לעזור זה לזה, אם כל עשירייה גם תתרום משהו לכלי העולמי והכלי העולמי כולו יחבק את כל העשיריות, אז גמר התיקון נפתח.

(סוף השיעור)