שיעור בוקר 08.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

כמעט צמוד לשיעור היום, לפני שעה וחצי, קיבלתי מכתב מתלמיד שכותב שהוא כל כך מיואש, שהוא לא יודע מה לעשות, אין לו כוח, אין לו רצון, לא מרגיש דחף, שום דבר לא מעניין אותו, שאין לי כוח לחיות, אין לי כוח להחזיק, זה לא היה, היו כאלה מצבים אבל לא עד כדי כך. מה קורה? זה שייך לווירוס או זה שייך למצב הרוחני?

ועכשיו אני רוצה לענות לו לפני כולם, שזאת מתנה גדולה שאדם מרגיש שהוא ריק. כשהוא קם בבוקר והוא מרגיש ריק, קודם כל אין עוד מלבדו, ודאי שזה בא מהבורא, שרוצה שהוא יעשה רביזיה, בדיקה חוזרת מי הוא, מה הוא, לאיזו מטרה הוא רוצה להמשיך לחיות, אם כדאי לחיות אז לאן ולמה. ולכן ההרגשה הזאת של הריקנות, שהכלי מתרוקן, זה סימן שהוא מתחיל כלי חדש.

זה כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהכלי עושה זיווג דהכאה, מתמלא, ואחר כך יש תהליך הפוך שהוא מתרוקן. מתרוקן על ידי מה? על ידי שלוחץ עליו המאור מבחוץ, אור מקיף, והאור המקיף שלוחץ על הכלי מוציא מבפנים מתוך הכלי את כל האור הפנימי וכאילו הכלי נשאר ריק. אין אור פנימי שנותן לו חיות להיום, אין אור מקיף כי ההיפך מה שהיה בו הסתלק, ואין לו לא הווה ולא עתיד. אנשים בעולם שלנו אם יש להם הרגשה כזאת הם גומרים את עצמם, הם הולכים להתאבד.

אנחנו ההיפך, כרגיל בכל הצורות אנחנו צריכים לעשות ההיפך. אנחנו צריכים לשמוח בזה, שאם אין אור להווה ואם אין אור לעתיד סימן שאני מחליף מדרגה, שאני עכשיו עומד לפני מצב חדש. והמצב החדש מתחיל מאפס מוחלט. ואז אני צריך רק לסגור את העיניים, לא לשמוע לשום דבר, לאף אחד, כלום מבחוץ, לא כדאי לי, אני צריך לרכוש את המדרגה החדשה שלי ולא להתפעל מאף אחד.

ואני צריך בצורה כזאת להיכנס לקבוצה, לעשירייה, ורק להתכלל בהם. להתכלל, חיבור חיבור חיבור, לא יותר מזה. וכתוצאה מהחיבור יבוא מלמעלה אור חדש ויתחיל למלא אותי, ואז אני ארגיש שבאמת יש לי מצב חדש, מדרגה חדשה, הולך קדימה.

זאת אומרת, זה שמתחילים יום חדש זה "ויהיה ערב ויהיה בוקר, יום אחד". "יום" לא מתחיל כשאנחנו קמים אלא יום רוחני מתחיל מחושך, "ויהי ערב", ואחר כך "ויהיה בוקר, יום אחד", וכך שני, שלישי וכל הזמן. רק מהלילה אנחנו מתחילים לספור מדרגה חדשה, מצב חדש.

לכן זה שהוא כתב, אני מקווה שהוא עכשיו שומע אותי, אז דווקא זאת עזרה מלמעלה שהבורא נותן לו את הרגשת החושך והבורא אומר, ויהיה לך ערב, ויהיה לך אחר כך בוקר וזה יהיה יום חדש. אז בואו נרגיל את עצמנו לקום בבוקר בהרגשת החושך, ולהתעורר בהבנה, בהשקעה, בחיפוש, בכוחות גדולים. שיקח כמה זמן לפני השיעור עד שאני מתעורר ומגיע לשיעור כבר עם כוח חדש. אז זה יהיה באמת יום חדש.

סדנה

איך אנחנו צריכים להשתדל להרגיש בבוקר שזה יום חדש? לא להכניס את עצמנו בצורה מלאכותית לחושך, אלא לחפש מה עוד חסר לי שזה יהיה בשבילי כחושך, ואני עכשיו הולך, מגיע לשיעור כדי למצוא אותו, את אותו ה"יום". מה זה "לילה" ומה זה "יום" שצריכים להיות אצלי עכשיו היום?

*

כשאני מרגיש את החושך בחיים, אין הווה ואין עתיד, איך זה הופך להיות לשמחה, ל"יום", למאיר, מה חסר לי? מה אני צריך עוד לקבל כדי שהחשיכה הזאת תתחיל להאיר לי, שאני אשמח מזה שיש לי חושך דווקא, מתוך החושך שזה ייראה לי כבוקר, כיום חדש? מה אני צריך להוסיף לחושך הזה? ועד כמה שיש לי יותר חוסר אונים, חושך, ייאוש, חולשה, כמה שיש לי בכלים האלה זה דווקא עוד יותר יכול לתת לי את כוח האור החדש. מה אני צריך להוסיף?

*

איך אני מתעלה מעל המצב השחור, החשוך, באמונה למעלה מהדעת?

*

מה ההבדל בין האור שהייתי רוצה לקבל בזמן החושך לאור שמתגלה לי באמונה למעלה מהדעת? מה הבדל בין האור שהייתי רוצה שיתגלה לי בזמן החושך, זה אור של דעת שביקשתי, לבין האור שעכשיו אני מבקש שיתגלה לי כאור של למעלה מהדעת, אור של בינה במקום אור של חכמה, אור של מלכות. מה ההבדל בין שני האורות האלו?

*

קריין: נקרא קטע מס' 74 ב"אמונה למעלה מהדעת", קטע מס' 74 של הרב"ש.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

שאלה: כלפי איזה כוח האדם מסוגל להכניע את עצמו?

זה סדר המדרגות כך, זאת המערכת, הבורא זה בסך הכול המערכת הכללית שלנו שבה אנחנו קיימים, ואף פעם אנחנו לא מקבלים מהמערכת הכבדה, קושי, מצב רע יותר ממה שאנחנו יכולים להתגבר עליו. אלא זה בדיוק מדוד לפי סדר המדרגות מלמעלה למטה שהשתלשלו מאין סוף עד העולם הזה, בצורה כזאת שכל פעם נותנים לאדם מה שהוא יכול להתגבר עליו, מה שהוא צריך.

אף פעם לא נותנים לאדם מצב שהוא לא יוכל להתגבר עליו, אף פעם. אלא אין לו כוחות, אין לו מספיק תמיכה, אין לו הכנה למה שצריכים לתת, אבל בזה גם כן מתחשבים מלמעלה ונותנים לו לפי ההכנה שהוא עשה. אלא אם כן הוא מזלזל בנתונים שנותנים לו ולא מכין את עצמו לדרגה שצריך לעלות אליה, אז נותנים לו בכל זאת מצב שצריך לעלות אליו והוא לא יכול ואז הוא נופל.

כי הנפילה הזאת בעצמה היא גם כן תיקון. כי זה גילוי המצב שלו, גילוי המחלה, ואז זה עוזר לו להתאושש, להתעורר, לנענע את עצמו וסוף סוף לעלות למצב. אנחנו צריכים להבין שלא נותנים מלמעלה משהו שאדם סתם ייכשל. אלא רק בצורה נכונה, שקולה, נותנים לו כל פעם תרגילים כאלו שהם יעשו ממנו אדם שלם, וכך לכולם.

תלמיד: כדי להסכים עם המצב צריך כוח.

בטח שאנחנו צריכים להתגבר על המצב, ואנחנו לא נכנסים כאן לאיזה ערפול, אנחנו צריכים לחבר את כל הנתונים שיש לנו בלימוד, בקבוצה, בתמיכה מכול מה שרק אפשר, כדי להתקדם. אבל יש לנו, יש בנו. המערכת בעצמה מייצרת מצבים כאלה בחיים, שהיא מתחשבת בכל המצבים הקודמים, עושה [איתם] חשבון ומביאה לך את זה לביצוע, למדרגה הבאה.

ולכן לא יכול להיות, שאם היית רואה את המערכת כולה סביבך, היית רואה שזה מוכן בשבילך ואתה מסוגל. רק צריכים להתייחס לזה בצורה שקולה, רגועה, שמביאה למטרת הבריאה ושאתה כך צריך לעשות. העיקר זה לסדר את כל המערכת.

תלמיד: אם אני מגלה פתאום שההסכמה למצב, היא גם מגיעה מאותו טבע של הרצון לקבל, ומזה יהיה לי איזה רווח, אז כל פעם אני נכנס לאותה מלכודת.

אתה לא יכול להתקדם בלי הרצון לקבל, ודאי שאתה עדיין הכול מחשב בתוך הרצון לקבל, אבל בכל זאת אתה עושה חשבון כלפי המטרה ולכן ישנה התקדמות. כמו שילדים וכמו כולנו, שלפני שנכנסים לרוחניות, מאין ברירה אנחנו עושים חשבונות בתוך הרצון לקבל.

זה יסתדר. עוד קצת סבלנות ויסתדר, אני מבטיח לך. עוד תשמח ואני איתך

שאלה: כתוב כאן, שמבקשים מהבורא לתת להם כוח ההתרוממות למעלה מהדעת בגדלות וחשיבות הבורא, ואז הוא אומר שהם לא רוצים שהבורא יאפשר להם להגיע לדבר הזה.

שהבורא לא יתגלה להם בכוח שלו, אלא ייתן להם אפשרות להתגבר על המכשול, אבל לא על ידי זה שהם יראו שהוא גדול, כי אז הגדלות שלו היא שעושה את העבודה והם רוצים לעשות העבודה בעצמם, זאת אומרת ללא שום תמיכה ממנו שתתגלה ברצון לקבל שלהם.

בוא נגיד כך, יש איש גדול ואתה רוצה לעשות לו איזו עבודה מפני שאתה מעריך אותו כגדול. והוא אומר לך, "תעשה לי את העבודה הזאת, אני נותן לך נגיד מיליון דולר". ואתה רצית לעשות את העבודה הזאת לא בגלל מיליון הדולר, אלא בגלל שאתה מכבד אותו, [ורוצה] לעשות לו נחת רוח. אז איך אתה עושה זאת?

הוא אומר לך, אני אתן לך מיליון דולר. איך אתה עכשיו עומד בפני הדילמה הזאת? השאלה, [אם] אתה עושה את זה כדי לקבל מיליון דולר, או כי הוא גדול ואתה רוצה לעשות בשבילו.

איך תעשה את זה בשבילו? מאיפה אתה בטוח שאתה תעשה בשבילו ולא כדי לקבל מיליון דולר. אתה לא יכול לא לקבל, הוא ייתן לך, אבל איך אתה עושה את העבודה לא בשביל מיליון הדולר, אלא מפני שהוא גדול ואתה מכבד אותו.

תסביר לי, איך תוכל להתרחק מהפיתוי הזה של מיליון דולר? זה בכל זאת עומד לך לפני העיניים, ואתה רוצה לעשות בשבילו אבל מיליון הדולר מפריעים. אם זה לא היה מגולה, אם הוא לא היה אומר לך את זה, היית עושה בשבילו בצורה פשוטה, מתגבר ועושה, כי הוא גדול. היית עובד על הגדלות שלו. אבל אם יש לך עוד שכר כזה גדול שממלא לך את כל הכלים דקבלה, מה תעשה?

יש לך תשובה, פתרון?

אני נמצא במצב כזה, שאני רוצה לעשות הכול בשביל הבורא, בשביל הגדלות שלו, כי הוא מיוחד, והוא כולו להשפיע. אני מכבד את התכונה הזאת, אני רוצה להיות כמוהו, אני רוצה להידמות לו, לעשות באמת בהשפעה, אבל מפריע לי מיליון הדולר. כי בפנים יושב אצלי היצר הרע והוא רוצה מיליון דולר, אני לא יכול לנתק את עצמי מזה. מה עושים?

נעשה סדנה, אולי אתם תמצאו את הפתרון.

סדנה

איך אני עושה משהו למען הבורא בגלל שאני מכבד אותו ולא בגלל שהוא נותן לי על המעשה הזה מיליון דולר? מיליון דולר זה סתם, זה מיליארד, לא חשוב מה, בקיצור, פיצוי בכל כלי הקבלה שלי.

*

יש לי מצד אחד מיליון דולר וזה כל הזמן מושך אותי וכל הזמן אני לא יכול להתנתק מזה אפילו שאני רוצה אני לא מסוגל. ומצד שני, יש לי אפשרות לעשות את העבודה הזאת לא בשביל מיליון דולר או מיליארד דולר, אלא בשביל הבורא, לגדלות הבורא. איך אני יכול לעשות כאן סדר? יש לי קבוצה, איך אני על ידי הקבוצה קובע, שאני מעביר את עצמי ממיליארד דולר, לעשיית נחת רוח לבורא, אני מסוגל את זה לעשות בפועל לפניי? זה בעצם הפתרון. איך אני עושה את זה?

מצד אחד יש לי עבודה שאני יכול לעשות למען הבורא, כי הוא גדול בעיניי, ואני אגדיל אותו בעיניי ואעשה לו נחת רוח. מצד שני, אותה עבודה אני יכול לעשות מפני שאני מקבל עבור זה מיליארד דולר. גם זה וגם זה מגיע לי מהבורא, מיליארד דולר, או הגדלות שלו.

איך אני מכוון את עצמי, מנתק את עצמי, קורע את עצמי ממיליארד הדולר ומעביר את עצמי לעשות נחת רוח לבורא בחינם, רק כדי לעשות לו נחת רוח.

למה בחינם? כי אני לא רואה אותו, לא מגלה אותו, זה הכול ממש על מנת להשפיע לכיוון אחד.

איך הקבוצה יכולה לעזור לי? אני כבר נותן פתרון, [אז] רק תסבירו לי איך אני מסדר את היוצרות האלה. איך הקבוצה עוזרת לי לא לעבוד עבור מיליארד דולר, אלא עבור עשיית נחת רוח לבורא, לעשות פעולת נתינה נטו נקייה?

*

אם אני בתוך הקבוצה מגיע לקשר איתם עד כדי כך, שהם יכולים לתת לי כוח לעבוד אך ורק בעל מנת להשפיע להם ודרכם לבורא, סימן שהקבוצה ממלאה לי את אותו הכלי של מיליארד דולר וכך אני יכול למדוד בעצם את הכוח הרוחני של הקבוצה, עם הכוח הגשמי של הדולרים.

יש לנו בתוך האדם יכולת כבר לעשות משקולות כאלה, כמה זה עולה וכמה זה עולה, כמה זה חשוב בעיני וכמה זה חשוב, אנחנו בזה מתחילים לקבל איזה מין קשר בין עולם הרוחני ועולם הגשמי, הערכים הרוחניים, והערכים הגשמיים.

יש לנו דבר כזה בקבוצה? אני יכול להגיד שאני יכול את זה לעשות? איך אנחנו בונים את המכשיר הזה כדי לשקול רוחניות בדולרים? אנחנו אחר כך נצטרך את זה לעשות ברצונות, במילויים, אבל גם באותה צורה.

איך אנחנו בונים את המכשיר הזה? בואו נבנה משקולות שהן כך עובדות, [מצד אחד] זה תענוג רוחני, [ומצד שני] תענוג גשמי, ואיך הקבוצה יכולה [לאזן] לעשות לי בזה בעצם את הקו הזה שיכול להשוות ביניהם, לקשור ביניהם. וכך אני בתוך הקבוצה מקשר את שני העולמות, העולם הזה והעולם הרוחני, העולם הבא. איך בונים את המשקלות האלה בקבוצה?

*

איך אנחנו הופכים את אותן המשקלות להיות מכשיר לעלייה על הסולם? איך אנחנו הופכים את המכשיר של המשקלות, כשהוא שוקל מה יותר ומה פחות, למכשיר שמעלה אותנו במדרגות?

*

מה נמצא באמצע [בין] המשקולות, לא לכיוון [אחד] ולא לכיוון [שני], אלא כל הזמן הנקודה הזאת נשארת קבועה. מהי הנקודה הזאת, שהמשקלות יכולות להיות יותר כסף, יותר גדלות הבורא, יותר כסף, יותר גדלות הבורא וכך אנחנו עולים.

אבל מה באמצע, מה קורה לנו עם הנקודה הזאת שבאמצע שהיא קבועה? זאת השאלה, איך אנחנו בונים את המשקלות שיש ביניהן נקודת האיזון, מהי? מה מאפיין את הנקודה הזאת?

*

(סוף השיעור)