שיעור הקבלה היומי26 נוב׳ 2020(בוקר)
שיעור בנושא "חיבור העולם בדור האחרון", שיעור 9
26 נוב׳ 2020
לכל השיעורים בסדרה: חיבור העולם בדור האחרון 11/2020
שיעור בוקר 25.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: הדור האחרון
חיבור העולם בדור האחרון - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים בנושא הדור האחרון, "חיבור העולם בדור האחרון".
נמשיך מקטע 21. מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.
"חוקי הדת השוה לכל העולם הם:
א. שיעבוד בשביל טובת בני האדם כפי יכולתו ויותר מיכולתו אם יהיה צורך, עד שלא יהיה רעב וצמא בכל העולם.
ב. אע"פ שהוא עובד חרוץ, לא יהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל, באופן שיהיה רמת חיים שווה לכל נפש.
ג. עכ"ז אע"פ שיש דת, יש להוסיף אותות כבוד ע"פ דת. שכל המהנה להחברה יותר, יקבל אות כבוד חשוב ביותר.
ד. כל המעכב מלגלות מדת חריצותו לטובת החברה, יענש לפי חוקי החברה.
ה. כל אחד ואחד מחויב להתאמץ על פי הדת להרים רמת חיים של העולם יותר ויותר, באופן שכל באי עולם יהנו מחייהם ויהיה להם חדוות החיים יותר ויותר."
(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
שאלה: למה הכוונה שיעבוד יותר מיכולתו? איך אפשר לעשות את זה?
"יותר מיכולתו" זאת אומרת, שאם לפי הרצון הטבעי שלך אתה יכול לעבוד נגיד כך וכך שעות, אז אתה תקבל עוד חומר דלק מהסביבה ותוכל לעבוד יותר. תתעורר יותר לעשות ולחפש איך אתה יכול להיטיב לזולת, לאנושות. כאן בעל הסולם מדבר רק על חוקי הטבע, עד כמה שביכולתו להסביר לנו איך הם מתלבשים באדם בתנאי שהבורא מתקרב לנבראים.
בינתיים הבורא מתקרב לנבראים וזה מעורר בנו כל מיני צרות, בעיות, פנדמיה ועוד כל מיני דברים. זה מפני שאנחנו לא מוכנים להתקרבות הבורא, אבל אם נהיה מוכנים להתקרבות הבורא, נבין שצריכים להכין את עצמנו נכון, ושהבורא כל פעם מתקרב יותר ויותר, אז כדאי לנו בהתאם לזה כל רגע ורגע לחשוב איך אנחנו נכנסים לחיבור יתר, ואז אנחנו מקבלים את הגילוי שלו בצורה טובה וכל פעם נעלה יותר ויותר.
שאלה: בעל הסולם כותב פה באות ב' "אע"פ שהוא עובד חרוץ, לא יהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל, באופן שיהיה רמת חיים שווה לכל נפש."
כן.
תלמיד: אני צריך להוריד את עצמי לרמת חיים של בן אדם עני באזור או מקום אחר בעולם?
לא. יש ממוצע שצריך האדם, זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח"1. אנחנו צריכים להביא לאדם רמת חיים שהיא מקובלת על כולם כרמת החיים הנכונה. הוא לא צריך לחיות באוהל או באיזה מדבר או באיזה יער כמו שעדיין חיים אנשים מצד אחד, ומצד שני הוא לא צריך להיות בדירות כאלו שלכל אחד יש חמישה חדרים, אלא אנחנו צריכים לדאוג שלכל העולם באמת תהיה עד כמה שאפשר רמה שווה.
תלמיד: מה זאת אומרת "לא יהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל"? זה בפועל או רק בכוונה?
צריכים לדאוג שלכולם תהיה אותה רמת חיים שמקובלת על כולם.
שאלה: על איזה עונש בעל הסולם מדבר פה?
אין עונש יותר גדול לאדם אם הוא מקבל גנאי מכל הסביבה, שמזלזלים בו, שלא רוצים אותו, שהוא לא מכובד. כי האגו שלנו זה עיקר המהות שלנו, כבוד עצמי. אם אדם מקבל יחס מהחברה שמוריד לו את הכבוד העצמי, הוא לא מסוגל לסבול את זה, הוא מוכן ממש לגמור עם החיים שלו, להתאבד. ולכן אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר זה מה שהחברה צריכה לעשות.
מצד אחד להיות בנטייה לחיבור, מצד שני כל מי שלא נמצא בנטייה לחיבור, לגנות אותו בצורה כזאת, שאתה לא שייך לחברה האנושית, אתה לא שייך לנו. מאוד פשוט. אפשר לעבוד על זה בצורה מאוד מהירה, וכבר היום, תראו עד כמה חשוב לאנשים איך מעריכים אותם, שהם גדולים, חשובים, עשירים, יודעים וכן הלאה. תראו איך אפשר להשפיע על כל אדם ואדם. אתה יכול לסובב כל אחד ואחד, לבלבל אותו כמו ילד קטן ממש. אין לנו שום בעיה בזה, אם רק נסכים בינינו על איזה ערכים אנחנו צריכים לעמוד.
שאלה: כתוב כאן "שכל המהנה להחברה יותר, יקבל אות כבוד חשוב ביותר." אבל האדם צריך להיות צנוע ולא לרצות לקבל אות כבוד, אז על איזה אות כבוד מדובר?
נכון, בדרך כלל כך שואלים. אנחנו צריכים לקבל את אות הכבוד ולהתגאות בזה בפני האחרים, לתת בזה דוגמה לאחרים עד כמה אנחנו מעריכים את אותות הכבוד האלו מפני שהאדם עשה לחברה דברים גדולים. אז אני אקבל איזו מדליה כזאת גדולה, ואני אלך ואראה לכולם תראו מה שיש לי כאן. למה? כי על ידי זה אני מעורר אחרים גם להשפיע לחברה. אני לא עושה את זה כדי להתגאות אלא כאמצעי לתיקון החברה.
תלמיד: אנחנו נקבל את ההערכה של החברה? על זה מדובר?
כן.
תלמיד: זה אות הכבוד?
כן, זה אות כבוד. אתה הולך ברחוב באיזה מקום וכולם אומרים זה לזה, "אתה רואה? זה לא סתם חבר, הוא מיוחד, יש לו את זה ואת זה". ואתה צריך לסבול את הדברים האלה למרות שאתה לא סובל את זה, כי אתה בזה נותן דוגמה לאחרים. כי "קנאה, תאווה, וכבוד מוציאים אדם מהעולם"2 מדרגה לדרגה.
שאלה: בסעיף החמישי בעל הסולם כותב שכולם יצטרכו ליהנות מהחיים ולקבל יותר ויותר חדוות חיים. אנחנו נצטרך באיזשהו אופן לראות את זה, להיווכח שאנשים באמת התחילו ליהנות או שאם אני איהנה מהחיים אז גם כל השאר ייהנו?
אתה מסתבך עם זה. אנחנו צריכים לדאוג שלכולם תהיה ממש רמת חיים, אושר מהחיים בשווה. להשתדל.
שאלה: איך מודדים את מידת ההכרחיות באדם?
את זה החברה צריכה לסכם. פעם לפני אלף שנה מידת ההכרחיות היתה אחרת מהיום. אנחנו צריכים לסכם, אנחנו לא צריכים לחיות בצניעות, בצמצומים, לפי "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן", אנחנו לא צריכים להיות בכאלו תנאים. אלא תנאים נורמליים שלכל אחד יש דירה, אם צריך אוטו, משפחה עם כל מה שיש בתוך הדירה, כלים לטיפול בבני אדם, בתינוקות, שהכול ישנו. אנחנו צריכים לראות עולם מתוקן בגשמיות כי זה סימן עד כמה שאנחנו דואגים לכלי שלם, לשוויון.
שאלה: קשה לי קצת לחבר בין שתי תמונות של מין מציאות כזאת שצריך להביא לשוויון ולסדר את החברה ולדאוג שלכולם יהיה אוכל לבין מציאות שיש בורא טוב ומטיב שככה החליט לבנות את המציאות כדי לפתח ולקדם את כולם.
זו צורה מושלמת. אתה נותן לבהמה, זאת אומרת בגובה של העולם הזה ש"כולם כבהמות נדמו", אתה נותן להם דברים אחדים מה שהם צריכים, לא פחות ולא יותר, מה שצריכה בהמה. אתה לא מביא איזה קרמבו לפרה, נכון? אתה צריך לתת לה מה שהיא צריכה. אבל לאדם, מעל הבהמה, מעל החיים האלו בעולם הזה אתה נותן שם אינסוף.
תלמיד: אני אמור לדעת יותר טוב מהבורא מה האנושות צריכה?
לא, אתה צריך לדאוג רק כמה שאפשר לתת יותר בגשמיות וברוחניות ואז אתה תראה את האיזון הנכון ביניהם. אבל לא שאתה צריך להקטין את הרמה הגשמית, אתה צריך לדאוג שזה יהיה נוח וטוב לכל אחד ואחד, שאדם יראה שכולם ככה וגם הוא כך.
שאלה: האם אנחנו יכולים באיזשהו אופן להשתמש באותות כבוד בעבודה בעשירייה?
עדיין לא, זה מיד יעלה מאיתנו ביקורת. אנחנו צריכים עדיין להרגיש את עצמנו שווים לגמרי, כמה שיותר להיות בשוויון.
שאלה: גם היום בעולם שאנחנו חיים בו יש אותות כבוד וכל מיני פרסים, פרסי נובל וכאלה, אבל כאן בעל הסולם מדבר על מצב שהוא באמת קצת עתידי. מה התהליך החינוכי שאנחנו אמורים לעבור כדי להגיע למצב שבעל הסולם מתאר?
אנחנו משתדלים להגיע לשינויים כאלה בחינוך, אבל קודם כל זה חינוך, הפצה וחינוך. עוד דרך ארוכה לפנינו.
תלמיד: מה הצעד הראשון שצריך להיות?
השלב הראשון?
תלמיד: כן.
הפצה, שבלי זה אנחנו נמצאים בירידה יותר ויותר. והפנדמיה הזאת לא תגמר ויבואו במקומה עוד עוד ועוד דברים רעים. כפי שהעולם חי עכשיו זה עוד טוב, כי אם הפנדמיה הייתה עכשיו נעלמת היית רואה את העולם בצורה מקולקלת מאוד, איך הוא מתחיל לרוץ שוב, אלא עוד חצי שנה, שנה, יש סיכוי שאנחנו כבר לא נחזור למה שהיה.
שאלה: בדור האחרון בכל זאת תהיה איזו הנהגה. אז מה העירבון, מה מבטיח שהם לא יקחו לעצמם יותר, נניח כמו שהיה בברית המועצות לשעבר, ושלא יפלו את הכול לרעה? הרי השליטה תהיה אצלם.
אנחנו מדברים על חברה פתוחה ללא דיכוי, ללא משטר כוח, אלא שהכל מנוהל אך ורק על ידי החברים. ולכן לא ייתכן שיקרה מה שהזכרת שהיה ברוסיה, או מה שיש עכשיו. תראה מה יש לך.
תלמיד: אבל תהיה איזו הנהגה בדור האחרון. האם היא תהיה אלטרואיסטית?
האנשים שיעמדו בראש החברה, הם יהיו מקובלים שמכירים ומבינים את החברה, והחברה מכירה בהם.
שאלה: איזה צדק יש בזה, שלמי שעובד ולמי שלא עובד תהיה אותה רמת חיים?
אין דבר כזה מי שלא עובד. אלא כל אחד עובד לפי כמה שהוא רואה מקום נכון ומסוגל לתת לחברה. אנחנו מדברים על חברה שאנחנו לא צריכים לחייב את האנשים לעבוד, אלא האדם מתחיל לראות כבר שמה שהוא מוסיף לחברה, הוא מוסיף לעולם העליון שלו, לעולם הבא, לתיקון הנשמה שלו. ולכן הוא לא זקוק לתמיכה, למכות ולעונשים, אלא ההיפך, תן לו רק אפשרות להיטיב לחברה, והוא מתחיל להרגיש שבזה הוא מיטיב לעצמו אישית. אין הבדל בינו לבין החברה.
שאלה: אני מודאג, מוטרד מהשאלה הבאה. היה אדם, קצין שידע שלוש שפות, הבין במוסיקה קלאסית, אבל שלח אלפי אנשים לתאי הגזים?
זה לא שייך לאם זה יהיה אדם שאוהב מוסיקה קלאסית ואם הוא יודע את כל החכמות של העולם הזה, לגמרי לא מדובר על העולם הפנימי של האדם. אנחנו רואים את זה גם על הנאצים וגם על כולם בכלל, כי זה לא לימוד. אנחנו חושבים שאם זה אדם מלומד, אם הוא פיזיקאי, מתמטיקאי, פילוסוף אפילו, אז הוא אדם טוב לאחרים, מה פתאום? למה הוא צריך להיות טוב לאחרים? אדם שגדול באיזה מקצוע, זה לא אומר על רמת התפקוד של הנשמה שבו. לא.
אנחנו תמיד רוצים לכבד ולקדש ולהרים אנשים כאלה, למה? הם אנשים רגילים. מה אתה רואה באיינשטיין ובעוד כל מיני אנשים כאלה, מה יש להם? הם בסך הכול לא רוחניים. ולכן אין לנו מה לקחת דוגמה ממדענים או ממוסיקאים ומכל הדברים האלה, מה פתאום? גם ביניהם היו אנשים ששונאים בני אדם, והם עשו הרבה צרות לכל העולם. זה לא שייך אחד לשני. רק מי שעובד בהשפעה עם האור העליון, מקבל מהאור העליון כוח שמתקן אותו, הוא משתנה, הוא נעשה באמת אחר, והוא לא יוכל להגיע למצב שיזיק לאחרים.
שאלה: בעל הסולם כותב בקטע שקראנו, שאנחנו צריכים להעלות את סטנדרט החיים של כל החברה, של כל העולם, שכולם ייהנו בחיים וירגישו יותר שמחה. לכל אחד יש סטנדרט אחר של שמחה, בהתאם לתרבות ולאווירה שבה הוא נמצא, אז איך המאמצים המשותפים שאנחנו עושים יכולים לגשר על כל הפערים האלה, שיהיה לנו סטנדרט אחיד של שמחה לכל העולם?
בתנאי שאנחנו קודם כל מעריכים את החיבור בינינו, שהוא למעלה מכולם. הערך העליון זה חיבור בין כולם. עד שאנחנו מרגישים ושומרים שאין הבדל בין אף אחד לאף אחד, וכולנו מרכיבים מערכת אחת שבה מתגלה הבורא, הכוח הכללי של השפעה ואהבה. ואז מתוך זה, תעשה עם רמת החיים כמה שאתה יכול יותר ויותר, זה לא יפריע.
שאלה: בחברה הקומוניסטית היה פוסטר שעליו כתוב "המטרה שלנו קומוניזים". בדור האחרון, בצורה אלגורית, ציורית, מה יהיה כתוב על אותם הפוסטרים שעל הקיר, מה תהיה המטרה שלנו בגמר תיקון?
"ואהבת לרעך כמוך", אהבת הזולת, זאת בעצם המטרה של החברה המתוקנת.
קריין: קטע מספר 22, מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.
"כדור ארצינו די עשירה לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במדה שוה,- והקץ לכל הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הבטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו בטחון החזק. ועוד במדה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותו המדה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד לא ינעלו לעולם."
(בעל הסולם, עיתון "האומה")
זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתמש בלתת כבוד, סימנים לאנשים מיוחדים. וודאי שהחברה צריכה להבין שאנחנו עושים את זה כדי לעורר את החברים, כי אנחנו כל הזמן צריכים חומר דלק. הרצון לקבל לא מזדכך, הוא לא נעלם, אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד כנגדו, בכל רגע ורגע. ולכן ככול שנראה מסביבנו כאלה סימנים, שיש אנשים שמשפיעים לחברה, נותנים לחברה, וכולם מכבדם אותם, אנחנו מזה גם נקבל כוחות השפעה ונתקדם.
קריין: קטע 23, מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.
"טוב לתקן, שלא יהיה שום אדם תובע צרכיו מהחברה, אלא יהיו נבחרים לכך, שיחקרו מחסור כל אחד ויחלקו אותן לכל אחד ואחד. ודעת הצבור יוקיע את התובע לעצמו איזה צורך, לאיש גס ומנוול, כמו גנב וגזלן של היום. ולפיכך, תהיינה מחשבותיו של כל אחד ואחד נתונות אך להשפיע לזולתו. כטבע כל חינוך המחשב את זה, מטרם ירגיש חסרונות לעצמו.
[...] הבסיס על זה: כיוון שאנו רואים שבמדת הצריכה אנו שווים לכל החי, וכן כל המעשים הבזויים שבעולם באים מן הצריכה. ולהיפך אנו רואים שכל המעשים המאושרים שבעולם באים ממדת ההשפעה לזולתו. לפיכך, יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבתינו רק במחשבות של השפעה לזולתו."
(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
שאלה: האנשים העשירים מתעשרים וצוברים הון כי הם חושבים על עצמם ועל העתיד שלהם, אבל האם בעל הסולם מתכוון שבעתיד העולם יהיה ללא כסף?
עתיד העולם הוא ודאי שיהיה ללא כסף, גם היום אנחנו רואים עד כמה שרוצים להחליף את הכסף הזה לכסף הזה וכולי. אבל מה יהיה שווה הערך ליגיעה שאדם נותן לחברה, עד כמה אנחנו נוכל לזהות את זה לבדוק את זה, זאת השאלה.
אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כולנו נרגיש מתוך המערכת, שאנחנו כולנו מרגישים במערכת הקשר בינינו כמה כל אחד ואחד תורם, ולפי זה אנחנו נבדוק ונעזור לכל אחד ואחד יותר ויותר להיות שייך לחברה, למילוי החברה, להעלאת החברה. זה יתגלה לכולנו יחד, המערכת הזאת, רשת הקשר בינינו שנקראת "שכינה", ולאט לאט אנחנו נצטרך להעלות אותה עד השמים.
שאלה: האם אפשר להגיד שהיסוד, הבסיס של החברה זה קבלה על מנת להשפיע?
ודאי שכן, השפעה היא העיקר, וקבלה שתהיה רק כדי לחיות ולהשפיע.
שאלה: כשלא יהיה כסף בעולם, האם השכר יהיה התענוג שבהשפעה, או שלא יהיה שכר בכלל?
השכר יהיה שתהיה לך אפשרות להשפיע.
תלמיד: ואני נהנה מזה, בגלל זה אני ממשיך את זה?
ודאי שאתה תהנה מזה, איך יכול להיות שלא.
תלמיד: אבל הרצון לקבל שלי ירצה את זה בגלל התענוג?
זה תלוי בדרגת האדם. או שהרצון לקבל ירצה להשפיע מפני שיש לו תענוג מזה, או שהוא ירצה להשפיע מפני שהשפעה בעיניו זו הפעולה הכי גבוהה.
תלמיד: מעל הדעת?
בדיוק.
שאלה: בעל הסולם כותב הרבה בקטעים שאנחנו קוראים על נושא השוויון.
כן.
תלמיד: כשאנחנו מדברים עם קהל חיצוני זה נושא שמעלה הרבה פעמים שיחה. איך אפשר לייחד את המושג הזה בלי שתמיד ייקחו את זה לסוציאליזם או לדמוקרטיה?
שוויון זה הנטייה של כל הטבע דומם, צומח, חי, מדבר, כולם בעצם נוטים לשוויון, זה הכוח הכללי שככה רוצה להביא אותנו לחיבור גמור ובו אנחנו בצורה כזאת נמצאים. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להרגיש את הטבע, להרגיש את כל הרצון לקבל, את הרשת שלנו, את הבורא שמתלבש בזה ומתגלה בזה. לכן שוויון זה כבר תוצאה שאפשר להשיג אותה אחרי שאתה מרגיש את כל הנתונים שיש לך ברשת הקשר בין כולם, וכוחות שפועלים על כולם, ואיך אתה מנהל את הדברים האלה. אבל זה יקרה, דווקא, זה יבוא עוד מעט, זה יבוא.
שאלה: האם אנחנו יכולים איכשהו בצורה פרקטית מעשית להשתמש במה שכותב בעל הסולם?
בעל הסולם נותן לנו חוקים של הטבע במצבים שכבר הכוחות הרוחניים מתלבשים בחומר של העולם הזה, שבאים מלמעלה אורות ומתלבשים ברצונות אפילו ברצונות של העולם הזה. ולכן מה לעשות, בינתיים זה לא נראה שזה מציאותי אבל זה יתגלה. הוא רואה את זה בצורה פשוטה שככה זה, ולכן לא מתבייש לכתוב בצורה גלויה.
שאלה: יש פחד גדול בקרב בני האדם מהניסיונות להקים חברות אידיאליות בגלל הניסיון של העבר שזה נגמר לא טוב. איך ייעלם הפער הזה בחברה המתוקנת בעתיד שאתה רואה?
בעל הסולם כותב במקום אחר, אולי עוד מעט אנחנו נקרא, שאסור לנו לעשות שום פעולה גשמית מתוך שיש לנו ידיים ואנחנו יכולים כאילו לעשות, כל עוד אנחנו לא יכולים לבצע את זה בצורה הפנימית, הרוחנית, הנפשית בתוך רצון שלנו. אם אתה יכול לעשות את זה ברצון שלך, אז תעשה גם בידיים שלך, ולא הפוך. אחרת אתה בונה קומוניזם כמו שהרוסים רצו לבנות, ואתה רואה מה שיצא מזה. או קולחוזים או קיבוצים וכן הלאה.
קודם זה חינוך האדם. קודם זה עד "ואהבת לרעך כמוך" במשהו לפחות. לפי דרגות שאתה משיג ביחסים בין בני אדם, אתה יכול לבנות חברה שתומכת, אבל כל הבניה היא מבפנים החוצה.
תלמיד: זאת אומרת, שקודם כל זה חינוך לפי מה שאתה אומר, אז איך יקבלו את החינוך? כי זה חינוך שמדבר על אידיאלים.
אל תגיד מיד אידיאלים, תדבר על כך שאתה רוצה על ידי חינוך להתפטר מהקורונה וירוס, על כל מיני דברים כאלה. לאט לאט, לאט לאט אתה שכבה אחרי שכבה מוריד מהחינוך שלך כל מיני הסתרות, ובמידה שאנשים יראו את זה נכון.
קריין: קטע מספר 27 מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.
"לא כידונים ולא חינוך ודעת הציבור, יוכלו לשנות את טבע האדם, שיעבוד מרצונו החופשי, בלי חמר דלק מתאים. ולפיכך הוא קללה לדורות, כי מתי שיעבירו ויבטלו משטר הכפיה, יחדלו העובדים לתת פריון עבודתם שיספיק לקיום המדינה. ואין עצה לזה, אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים היודע תעלומות, אשר ע"י חינוך ותעמולה מותאמת, אותו שכר ועונש הרוחני יהיה חמר דלק מספיק לפריון עבודתם. ולא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם, אלא כל אחד ואחד יעבוד בשביל החברה בנפש חפצה יותר ויותר, כדי לזכות בשכרו מן השמים."
(בעל הסולם, כתבי הדור האחרון)
"שכרו מן השמים", לשם זה אנשים יעבדו, כי תהיה להם התקרבות לא-לוהות שבזה הם מרגישים נצחיות, שלמות, וכל מה שיש פחות מזה זה, זה רק אמצעי כדי להגיע ליתר התכללות בבורא. ככה זה, זה העיקר.
קריין: קטע 24 מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.
"זה ברור, שהסיסמא - כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו, היא אלטרואיזם מוחלט. וכשיקויים זה, אז בהכרח כבר יהיו רוב צבור או כולו משוריין במדת "שלי שלך". אם כן, יאמרו נא איזה הם הגורמים יביאו את הצבור לרצון הזה? כי הגורמים של היום, דהיינו שנאת הרכושנים וכל מיני שנאות אל הנמשכות מזה, לא יביאו להאדם רק אל ההיפך, דהיינו שינטעו באדם מדת "שלי שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום ההפוך לאהבת זולתו."
(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
שאלה: איך אפשר לאזן בין הנטייה לפעול בידיים ורגליים לבין שהתיקון הפנימי צריך להקדים את הפעולה הפיזית?
לא, אתה לא חייב שתמיד תהיה לך פעולה פנימית לפני פעולה פיזית, כוונה. נגיד עכשיו אנחנו נמצאים בשלב ההכנה, ובשלב ההכנה אין לנו עדיין כוונות ואנחנו לא יודעים איזה כוונות יש לנו, אנחנו איכשהו רוצים להתקרב להשפעה, לבורא, לחיבור, לכל הסיסמאות שלנו בינתיים, אבל אנחנו צריכים לעשות פעולות מכאניות פיזיות, להתחבר, לבנות משהו, לעשות הפצה, להכין את הכול. בזה עדיין אנחנו נמצאים בפעולות הפיזיות שהן קודמות לרוחניות. אבל כשאנחנו נמצאים כבר בבניה הרוחנית אז שם מצטרפת לזה גם בנייה גשמית אז שם זו בעיה אחרת, שם אנחנו צריכים קודם כל לעשות כוונות ואחר כך פעולות גם רוחניות, גם גשמיות.
תלמיד: העניין הוא שגם בחברה וגם באדם יש נטייה לפעול בצורה פיזית, לעומת זאת קול אחר שבו אומר לא, רגע, צריך קודם את התיקון הפנימי וקודם את הכוונה ולהתמקד דווקא בכיוון הזה. אז איך מאזנים גם באדם ובחברה בין שתי הנטיות האלו?
זה קשה להגיד, אין לי משפט אחד שהוא יכלול את הכול ויהיה נכון לכל מצב. אני עכשיו נמצא לפני אלפי אנשים ואם אני אגיד משהו יכולים לקבל את זה כמשפט לכל דבר. לא, אנחנו לא יכולים, תמיד יש ויש כמה מחשבות, כמה רצונות, כמה פעולות, אפשרויות יש לכל אחד ולקבוצה ולקבוצות. לכן אנחנו לומדים ומתוך הלימוד כמה שאנחנו מבינים, מרגישים, כמה שאנחנו בכל זאת נכללים מזה, כך אנחנו נתחבר.
שאלה: מהו השלב המקדים שאנשים פשוטים יוכלו לקבל ולהרגיש את עבודת ה'?
הפצה. הפצה שלך אליהם, בלי זה, זה לא ילך. תעשה עכשיו הפצה, מה הבעיה?
תלמיד: עכשיו זה בלתי אפשרי.
אני לא מרגיש שאי אפשר עכשיו לעשות. הייתי לפני כמה שנים בארמניה, ראיתי אנשים, דיברתי איתם, אני רואה שזה עם עתיק, עם תרבותי, מחונך, יכול להבין את כל הדברים האלה, למה לא? תתחילו להפיץ את זה רק ללא שום קשר עם דת.
תלמיד: אבל בכל זאת עכשיו אנחנו צריכים להראות להם את ההיגיון למה צריכים להתחבר ולא לדבר על הבורא?
לא, אם אתה סתם מדבר על האיחוד, על החיבור בלי מטרת הבריאה שזה הטבע מחייב אותנו, אל תגיד בורא, [תגיד] שהטבע מחייב אותנו, אם אתה לא מסביר להם את זה, אז כל החיבור שלך לא יוצא לך מזה טוב, כי אתה בזה מנתק אותו מהבורא.
(סוף שיעור)