שיעור בוקר 30.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

חובת ישראל כלפי האנושות  -קטעים נבחרים מהמקורות 

הנושא הוא חשוב מפני שהוא קובע את העבודה שלנו. כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", סוף מעשה זה שכולם, כל הנבראים הם מתחברים יחד לגוף אחד וכולם נמצאים בחיבור עם הבורא, בדבקות בבורא. התהליך הזה הוא כולל פנימיות וחיצוניות. הוא נובע מתוך זה שיש בורא ונברא, שגם בבורא וגם בנברא, במערכות האלו, אני מדגיש במערכות האלו, יש גם חלק פנימי וגם חלק חיצון. החלק הפנימי שבמערכת העליונה זה עצמותו, בורא והיחס שלו לנבראים, והחלק שבנבראים זה ישראל ואומות העולם. וכל ההבדלים האלו הם סך הכול במידת העוצמה שנשארה אחרי שבירת הכלים ברצון לקבל.

לכן אותה נקודה שהיא מתעוררת ומושכת את האדם לתיקון היא נקראת "ישר א-ל". ואז האדם הזה חייב כבר לקבל טיפול מלמעלה, ובהתאם לזה גם לארגן את המאמצים שלו בסביבה ואת העבודה שלו מלמטה. לכן בלהתחשב בזה שגמר התיקון הכללי הוא סוף המעשה, אנחנו צריכים להיות בנטייה לזה, כי זה מה שמוצא חן בעיני הכוח העליון, זאת המטרה של כל הבריאה, לפי הנקודה הזאת שכולם נכללים יחד "וכלם ידעו אותי מקטנם עד גדלם" וכן הלאה, לכן ברור לנו שלזה אנחנו צריכים להתקרב. לכן כל העבודה שלנו היא חייבת להיות בלראות איך כל באי עולם מקבלים את הידיעה הזאת, קשר לכוח שמתקן, שמעורר, שמאחד, ולראות את עצמנו כיונה הנביא, שזו בעצם העבודה שלנו. למרות שאנחנו לא מסוגלים, לא רוצים, נדחים מזה, אבל אנחנו מבינים עד כמה הנטייה הזאת חייבת להיות בנו חשובה, גדולה. זה בעצם הנושא.

למה את הנושא הזה אנחנו מעוררים לפני הכנס? מפני שסוף מעשה במחשבה תחילה. התיקון הכללי של העולם הוא מובטח, בטוח וקיים, אנחנו כבר קיימים שם בכל הנצחיות שלו, ואנחנו צריכים כאן בעולם הזה, זאת אומרת במצבנו, לתאר לעצמנו באיזה דרכים, באיזה שלבים אנחנו מתקדמים לאותו מצב. לפי זה ברור לנו מכל הקטעים, מכל הכתבים, מכל מה שאנחנו שמענו ממקובלים, עד כמה חובה עלינו לפרסם את כול הידיעות הללו לכלל האנושות, ולהביא להם את הצורה הסופית הזאת שעכשיו היא יותר ויותר מתבהרת לפנינו, ולראות את מצבנו היום באנושות ובתוך ההצלחה הרוחנית שלנו, כי הכול מכוון אותנו לתפקיד הנעלה שלנו להיות ממש "אור לאומות העולם".

לכן תפקיד ישראל לאומות העולם, "חובת ישראל כלפי האנושות", היא הופכת להיות, לא שבסוף הדרך זה מתגלה. אלא סוף מעשה במחשבה תחילה זה שאנחנו צריכים כבר עכשיו לראות את המטרה הסופית הזאת ואת המצב הסופי הזה, ומתוך זה לראות עד כמה אנחנו בכל צעד ושעל שלנו אפילו היום מממשים את המטרה הזאת, כשכל הדרך שלנו היא מימוש של אותה המטרה, אותו המצב הסופי ביתר ויתר קירבה, הצלחה, שלמות.

חוץ מזה אנחנו שמתקרבים עכשיו לכנס הגדול שלנו, אז הכנס השני, הכנס הכללי הוא כולו סביב זה שכולם מתחברים, כל בני ברוך העולמי מתחבר. אבל בשביל מה החיבור שלו, מהי המטרה, מה המניע? זה שאנחנו רוצים להביא את התיקון שלנו כתחילת התיקון הכללי, תיקון העולם.

אז בואו נתחיל ללמוד את הנושא.

קריין: ציטוט מספר 30.

"הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'". אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית'."

(בעל הסולם. "הערבות", כ')

בעל הסולם כותב על עצמו, שמיהו אותו הקטן, הצעיר, ושלא מגיע לו שום דבר. מה פתאום שהוא יקבל עלייה כזאת גדולה, זה אך ורק מפני שהדור צריך, הדור זכאי, הדור חייב. ולכן אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו רוצים להתקדם בתפקידנו, אנחנו צריכים לחשוב יותר ויותר לשם מי אנחנו עובדים. אנחנו כמעבר, ישר א-ל, שמקשרים את הבורא עם הנבראים, אנחנו בסך הכול רק החלק המקשר. ועד כמה שאנחנו נעשה את זה בנאמנות, שלא נחשוב מה יהיה לנו ואיך יהיה, אלא רק לחשוב לעשות נחת רוח לבורא, כדי לקרב אליו נבראים שיוכל לתקן אותם, למלאות אותם, ואנחנו בסך הכול כעבדים, כעובדים, כעוזרים, ואין לנו יותר תפקיד אלא רק בזה, אז נצליח.

לכן הגישה הזאת שאנחנו לא מתחשבים עם עצמנו, אלא אך ורק עם התפקיד שלנו, שגם הבורא וגם הנבראים הם בשבילנו הכול, ואנחנו בסך הכול רק משרתים שלא חושבים על עצמם, אז בצורה כזאת אם אנחנו נברר את התפקיד שלנו, אנחנו באמת נזכה להיות שותפים של הבורא בבריאה.

ויש על זה הרבה פסוקים שמקובלים כתבו. העיקר זה לשרת את האנושות כולה, להביא לה הסבר בכל כמה שרק אפשר על המצב העתידי שלה, שהוא כבר נמצא בטבע וצריך להתגלות. ואם אנחנו מוכנים לגילוי הזה אז מקבלים את ההתגלויות האלה, היינו הזמנים לטובה. ואם אנחנו לא מוכנים לזה כל כך, אז הטבע בכל זאת מגלגל עלינו את כל המצבים האלו לקראת גמר התיקון. אבל כבר בצורה שאנחנו לא מוכנים, ולכן לא רואים את זה לטובה וסובלים.

אז לטובת הבורא ולטובת הנבראים, אנחנו רוצים כאן ממש להכין את כל האנושות לקראת הצעדים הבאים. שהם כולם בסך הכול בהתחברות המתגברת שצריכה להיות.

שאלה: שמעתי אתמול כמה טענות שהייתי רוצה להציף ולשמוע את הדעה שלך, כדי שאנחנו נצא נכון וטוב בהסברה. שמעתי שאומרים, למה בכלל אנחנו מעוררים את כל הנושא הזה של אנטישמיות ונוגעים בו, זה פצע פתוח, שואה, נאצים, למה כל הזמן להתעסק בזה? תעזבו את זה יש הרבה דברים יפים בקבלה.

אני חושב שזה ריפוי, שבזמן שמרפאים אז גם מתעוררות כל מיני הרגשות כאלה. היה לי פצע סגור עכשיו הרופא פותח אותו כדי לעשות טיפול, אז ודאי שאני לא רוצה. כי כל טיפול הוא גם מלווה בכאבים, ואין ברירה צריכים לפתוח את הפצע, לברר אותו ולהבין מה עשינו נכון ומה לא נכון, ומה אנחנו יכולים לעשות הלאה. כי בכל זאת התיקון לא מתגלגל על החומר דומם צומח חי, הוא מתגלגל על החומר וזה תלוי בחומר עד כמה שהוא ירגיש את שלבי ההתפתחות שלו.

אם שלבי ההתפתחות שאנחנו חייבים לעבור וכל האנושות חייבת לעבור, אם אנחנו מבינים את שלבי ההתפתחות, זה כבר משהו. זה כמו שבטיפול של רופא, אם אני מבין שהוא צריך לעשות אז אין לי ברירה. אפילו חיות, אם חיה יודעת שאתה עושה לה טוב, שאתה מרפא, אפילו שזה כואב היא מוכנה לסבול. אז אותו דבר אצלנו. חוץ מזה שאנחנו יכולים לא רק סתם להבין ולסבול את דברי ההתפתחות בצורה פסיבית, אנחנו יכולים להשתתף בדברים האלו. ואז בשבילנו, שלבי ההתפתחות הם יהיו שלבים נעימים, לא רק בהרגשה, אלא בהבנה, בהשגה, בהשתתפות. בזה שאנחנו בעצמנו נעשה את אותם הטיפולים על עצמנו. בשיתוף עם כוח עליון.

ואז אנחנו לא נרגיש שאנחנו סובלים, אלא ההפך. וגם כן, לא שסובלים או לא סובלים, אלא אנחנו נתעלה למקום, למצב, לרמה שאנחנו מבינים את הדברים, מרגישים את הדברים. שאנחנו בעצמנו היינו רוצים שזה כך יקרה עלינו. שאני כבר מתחיל לראות את עצמי מלמעלה, ולא רק מסכים אלא אני רוצה שהטיפולים האלה יעברו עלי, ואני כל פעם נגד הרצון שלי אקבל כוח השפעה יותר ויותר מוגבר. כן, ככה זה.

זה העניין של עובד ה'. זה העניין שהאנושות צריכה להבין, להכיר בבורא הטוב. שאם היא רוצה להזדהות עימו, אז מרגישה את עצמה בכל התהליך הזה, למרות שהוא תהליך של שינוי הטבע, אבל השינויים האלה הם מתקבלים בשמחה.

תלמיד: אז אין מניעה נכון להיום להפיץ כל רעיון בנושא תפקיד עם ישראל?

לא רק שאין מניעה, זאת חובה, אתה רואה שבעל הסולם עשה את זה. לפניו לא כל כך, מבעל שם טוב והלאה לא כל כך דברו על זה. אמנם התחילו לדבר, אבל רק בתוך עם ישראל. מבעל הסולם והלאה זה כבר יצא החוצה, הוא לא החזיק את זה בתוך עצמו.

ואנחנו פשוט חייבים את זה, אתה רואה מה שקורה בעולם. ולצערנו כאילו, מה שאנחנו אומרים כך זה ייקרה. מה שלא ראו בגרמניה לפני שמונים תשעים שנה, היום אתה יכול לראות. ואתה תעמוד ככה ותראה איך שזה מתרחש לפניך, ואתה יודע מראש מה שייקרה אם אתה לא תשתתף, ואיך זה ייקרה אם אתה כן תשתתף.

אבל הדרך לגמר תיקון היא דרך כמו שאנחנו לומדים, או דרך תורה או דרך ייסורים, אז תבחר בבקשה, או שבאמצע. אבל אין כאן אפשרויות לברוח לגמרי.

שאלה: אני עוסק עכשיו עם עוד צוות בתרגום ועריכה של הספר החדש שלך, לקהל הישראלי בעברית. ואני שומע כל מיני הערות שאומרות תתמקדו בפתרון, למה אתם בכלל נוגעים בכל ההיסטוריה? מה אתם מבינים בהיסטוריה?

כאיזו הוכחה, כדוגמה, לראות היום לא רק דוגמה מהעבר, לראות היום שההיסטוריה חוזרת. ההיסטוריה חוזרת תמיד. כי זה שוב עשר ספירות, עד שהן מתגלגלות לעולם שלנו, ושוב אותו תהליך, ותמיד אותו דבר. אז לא עם אותו נשק, לא עם אותם קני מידה, יותר תמיד, יותר ויותר. אבל זה חוזר, אין שום דבר חדש.

מארבע בחינות אתה יכול לראות איך שהן מתגלגלות בכל מיני צורות, דומם צומח חי מדבר, בכל העולמות, בכל המקרים. שאת המקרים האלה גם כן אותן ד' בחינות מייצבות. הכול ד' בחינות, הכול ה-ו-י-ה, הכול נעשה בשם ה'. ולכן אנחנו חייבים לפעול מתוך מה שקורה אתנו. כי זאת הה-ו-י-ה שפועלת עלינו, על האנושות עכשיו.

תלמיד: אומרים שיש עוד הרבה מסמכים, מחקרים, ועוד דברים שלא מוצגים בספר. זאת אומרת, שאנחנו לוקחים את כל מה שרלוונטי לנו כדי להעביר את הנרטיב שלנו, של בעל הסולם, ולא מציגים תמונה כוללת של כל ההיסטוריה.

אף מחקר לא יכול להיות שלם. אני לא יודע, יכול להיות שהם צודקים. אני רק יודע דבר אחד, לפי מה שנראה לי, בסך הכול, העובדות הן עובדות. זה שיש עוד, יכול להיות. אבל בסך הכול, התמונה הכללית היא כזאת והיא חוזרת. ולא אכפת לי כל כך מההיסטוריה, אני לא יכול כבר לשנות שם כלום. אני איש מעשה, ואני כאיש מעשה חושב על היום ואפילו על מחר.

ובעיני, להציל את האנושות, אני לא מדבר אפילו על עם ישראל, עם ישראל בכל זאת חייב כאן לבצע את הפעולה, אבל האנושות עצמה, אתה יודע לאן היא נכנסת? למלחמת עולם כמו שבעל הסולם אומר. אני לא מדבר על עם ישראל, או על מישהו שם שהרגו בברוקלין, או שרפו לו שם משהו, או ציירו עליו משהו. לא שאני מזלזל בזה, אבל מדובר כאן על מלחמת עולם. זאת לא מלחמת עולם כמו הראשונה או השנייה, זה כמו שבעל הסולם אומר על מלחמת העולם השלישית. אני על זה חושב.

ואנחנו חושבים שזה דבר רחוק, איך זה יכול להיות? מה זה דבר רחוק? זה יכול להיות בכל רגע. זה לא כמו שפעם זה היה, עד שאתה מתחיל מערכה, אתה מזיז את הצבא, אניות מלחמה וכל מיני דברים, היום אין דבר כזה. לחיצה על כפתור וגמרנו, חצי עולם כבר מת. זאת אומרת, אני רואה את הדברים האלה שזה לא שמתנפלים על היהודים, זאת רק ההתחלה לתיקון העולם הסופי, הכללי, דרך מלחמת העולם. כי אנחנו נמצאים בדור האחרון, לקראת גמר התיקון.

ולכן, כאן זה לא יכול להיות שבאיזה מקום באירופה שם תהיה מלחמה בין גרמניה, פולניה, צ'כיה, כל מיני, רוסיה, לא, כל כדור הארץ יתחיל לעשות חשבון אחד עם השני. ויתגלו לך חמישים מדינות עם פצצת אטום, מה תעשה? עכשיו אתה לא מכיר אותם, אתה תראה איך שזה יהיה.

שאלה: מה לענות לטענה הזאת שהספרים שאנחנו מוציאים הם לא באמת מחקר אקדמי?

מה אכפת לי מהאקדמיה? האקדמיה מכורה. הם מקבלים כסף ולפי הכסף הם עושים משהו. זה כמו כלי התקשורת. תן לי עכשיו כסף, אני קונה איזה עיתון, הופך אותו למה שאני רוצה, ככה זה. אתה חי בעולם שהוא אידיאולוגיה נקיה? אתה חי בעולם שהוא כולו נמכר. הכול כסף, אם זה רצון לקבל אז יש על מה לדבר בכלל?

מתי אתם ראיתם באקדמיה משהו? תגידו, על פרס נובל, על עוד כל מיני דברים. מה זה? איזה נאיביות זאת? זה מה שמשתילים לך במוח כאלה דברים? הכול זה כסף ופוליטיקה.

תלמיד: ובכל זאת, אם אנחנו יוצאים לקהל הרחב, יש קודים מסוימים.

תתעסק לפי הקודים שלך. אני רוצה להתעסק רק לפי האמת. האמת זה רצון לקבל והמילוי שלו, אין שום דבר חוץ מזה. זו האמת, כי זה הטבע. חוץ מזה, אתה מביא לי כל מיני פילוסופיות, צורות ההתקשרות האחרות, מה שלא נמצא בטבע ואני לא מסכים לעבוד עם זה.

אתה אומר, "דמוקרטיה". אני כבר מראש לא רוצה לשמוע את זה. אתה מביא לי עוד כל מיני צורות אחרות של ההתנהגות וחיבור. אני אומר שהכול לפי הרצון לקבל, וזהו. "לא, אבל יש פלורליזם", עזוב. זה היה במאה השבע עשרה, שמונה עשרה שם, הספרות היפה, גמרנו עם זה. היום מי בכלל מתעסק בזה? או שאתה רוצה לבלבל את הדור הצעיר אז אתה עושה כאלה דברים? הם רק יסבלו הטיפשונים האלה שיעשו מהם ככה, תביא לי כמה מיליונים, אני אעשה לך כאלה הפגנות, אני אעשה לך כאלה תנועות בעולם, שאתה פתאום לא תדע מאיפה זה נובע, הכול כסף. שטיפת מוח. אם המוח ריק אתה יכול לשטוף אותו בכל דבר, אנחנו לא רואים מה זה כלי תקשורת, מה זה פרסום?

לכן אנשים שקמים, אני רוצה לראות, למה שלא יכתבו הם? מה הם רוצים ממני? אני כותב מה שאני חושב. כל אחד שיכתוב מה שהוא חושב. ככה זה בעולם. בסדר גם כן שמתנפלים עלי, אני מרוצה. זה מגע, זה משהו, הכרות איזושהי, רק אני לא מקבל בחשבון את הדעות שלהם. אני אומר מראש. אני נמצא עמוק בתוך תפיסת העולם משלי, ולא נראה לי שמישהו יכול לשנות לי את זה. כי היסוד שלי הרבה יותר עמוק וגבוה.

זה לא עניין של האנטישמיות, או שם כל מיני יחסים בין היהודים, ערבים או נוצרים, לא. אלו יסודות הטבע. אני סך הכול רוצה תיקון.

תלמיד: על תפיסת עולמך אין ספק. אבל כשאתה יוצא לציבור הרחב האם אתה לא צריך לדבר בשפתו בגובה שלו, עם כל הבלבולים שלו, או "זאת האמת שלי וכך צריך לומר אותה"?

אני חשוב שככה. מי שיכול, כן, מי שלא יוכל, לא. אני לא יכול להתבלבל כמו הציבור, ואני לא חושב שיש זמן כמו שהיה לפני נגיד, מאה שנה, מאתיים שנה. אז פילוסופים שרצו להביע משהו, אפילו כמו שהיה אצלנו, נגיד, עם הכוזרי, עם כל מיני כאלו החיבורים, אז הם ביטאו את זה ברומן, בצורה כזאת ספרותית. אני לא חושב שיש לזה זמן. אני חושב שדווקא ספרים קצרים כאלו הם אלא שהאנושות צריכה לראות. ואנחנו נכין עוד כמה. כבר התחלתי.

שאלה: מנגד, כשאנחנו מנסים לפרסם מאמרים במקומונים ובאתרי אינטרנט, יש למשל עורכת שפשוט לא נוטה לקבל מאמרים כי היא אומרת שהיא הבינה את המסר, שזה בעצם היהודים אשמים. אז למה אנחנו צריכים לפרסם דבר כזה?

כדי שבפעם הבאה לא יאשימו אותנו, אנחנו צריכים לראות במה אנחנו באמת אשמים? לא במה שהם חושבים, אלא באמת במה שאנחנו אשמים לפי יסוד הבריאה, לפי האמת.

אני לא יכול להגיד משהו אם לא אמת. אני אומר שלפי הטבע, הרצון לקבל, הרצון להשפיע, ומטרת הבריאה, כך וכך אנחנו צריכים לעשות. למה? אתם רואים שאחרת, אם אנחנו לא בונים בין הרצון לקבל והרצון להשפיע גשר נכון שאנחנו נעשה את המעבר, אם לא נעשה את זה, אז יעשו עלינו, אין מה לעשות. אין לנו ברירה. לכן אני הולך ומסביר את זה.

עכשיו זה שיהודים אשמים ודאי שאף אחד לא רוצה לשמוע על זה שהוא אשם, אבל מה לעשות? אתם יודעים שאתם אשמים או לא? אתם מבינים שאנחנו צריכים לתת דוגמה לכל אומות העולם, לגשת לכל האומות העולם, אז קודם כל אנחנו בעצמינו צריכים להתחבר, להראות להם את שיטת החיבור וכן הלאה וזה נקרא להיות אור לגויים, הם מתעוררים גם מתחברים אלינו וכך אנחנו ביחד מגיעים לגמר התיקון, זה הכול מובן או לא? אם מובן תעזרו לי איך להסביר את זה לכולם?

תלמיד: היא עורכת של כמה אתרים, היא קיבלה חומרים והיה שם את המאמר שהיהודים הם תמיד אלה שגורמים לרע ליהודים, היא לא הייתה מוכנה לקבל את זה, גם כשהסברתי לה שבאוניברסיטה, אני למדתי את זה דרך מרצה חיצוני באוניברסיטה העברית שלאורך כל השנים כל מי שעשה רע ליהודים אלה היהודים, אם זה בגירוש ספרד, אם זה היועצים של היטלר.

אני מבין אותה, אז לא צריכים להביא להם כאלה מאמרים אלא יותר פושרים, בהדרגה.

תלמיד: אז הצעתי לה חומרים אחרים, אמרתי לה יש לנו 1500 נושאים אחרים לגמרי, בלי שום קשר לאנטישמיות, בלי קשר ליהודים שעושים משהו, לא, אני לא רוצה שתכרעו לי את האתר, לא רוצה שום דבר, כלום, אני רוצה אתר נקי והיא לא הייתה מוכנה לשמוע שגם מבחינת ההיסטוריה וכל בחינה אחרת יש לנו הוכחות או שתקבל חומרים אחרים, כלום לא רוצה לשמוע.

בסדר, אין לי מה לעשות אלא ודאי שאנחנו ניתקע בכאלו תגובות אפילו אם במאה אחוז מכל המקומות אבל אין לנו ברירה, אלא כל הזמן יותר ויותר להסביר שבעצם אנחנו צריכים להראות לכל העולם אחדות, זה שהעולם חייב חיבור זה ברור לנו יותר ויותר מיום ליום, אחרת אנחנו רואים עד כמה שאנחנו מתפוררים כולנו, כל העולם מגיע להתפוררות, והדבק לזה הוא חיבור, הוא יכול להגיע רק מתוך הדוגמה שאנחנו נותנים, אין ברירה.

אין לנו דרך אחרת, זה לפי חוקי הטבע, אתה יכול לעדן את זה, אתה יכול לחכות אם אתה רוצה, זה עניינך, אין לי זמן, לי אישית אין זמן ואני חייב לעשות מה שאפשר, חייב להספיק.

שאלה: אז אם באמת אפשר להרחיב, לעמוד בדיוק על הנקודה הזאת, לגבי הגישה ביציאה לקהל?

אני לא יודע, יכול להיות שהיא צריכה להיות יותר מתונה, יכול להיות שלא ספר של 200 דפים אלא של 500 דפים, שאתה הולך ועושה שם איזה הסבר יותר רך, זה כמו שעם בן אדם שאתה נמצא איתו באיזה התנגדות, התנגשות אז אתה מתחיל לדבר מרחוק וכך לאט לאט מתקרבים בדעתם עד שמבינים זה את זה, עד שמתחילים כך להסכים.

יכול להיות שהסגנון צריך להיות [אחר], אבל הספר במקום, אין ברירה, אני לא מצטער על שום דבר וזה שאנחנו מקבלים כזאת תגובה חדה זה דווקא טוב, אבל חוץ מזה כדי לבלוע את הדברים בצורה יותר עדינה, אז יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות עוד כמה דברים אבל עד שאנחנו מספיקים לעשות את הדברים האלה אתם תראו מה שיהיה, אתם תראו תוך כמה החודשים הקרובים מה שיהיה, שהספר הזה זה לא ייראה כמשהו ש"מאיפה זה בא", מאיזה בית משוגעים, בני ברוך, אלא שהם יראו שזה ככה.

תלמיד: אני שם כרגע את הספר בצד, אין בעיה עם הספר. אני רוצה להבין לגבי הגישה, כמו שאמרת עכשיו. יש גישה שאומרת שצריך לחנך לאט לאט בהדרגתיות, בליטופים, עד שמבשלים את הבן אדם להגיע לאיפה שאנחנו רוצים.

לא ישמעו.

תלמיד: בדיוק. ויש גישה אחרת, בדרך כלל כשאנחנו מפגישים אותך עם אנשים אני רואה שאתה נוקט בה, שהיא "אני אגיד את שלי, יסכימו, לא יסכימו, לא אכפת לי, העיקר שישמעו".

כן.

תלמיד: אז זו בדיוק השאלה, האם בכל מה שקשור להפצת תפקידו של עם ישראל רק לנקוט בגישה השנייה?

לא, לא רק. במקביל אנחנו יכולים לכתוב רומנים. על אותם הדברים שכתובים בספר הזה אתה יכול לכתוב רומן, אתה יכול לעשות סרט על אהבה, עם כל מיני אטרקציות, אני לא יודע מה. אבל זה לחוד וזה לחוד. ואני בטוח שספר שמסביר דרך סיפור הוא יכול להיות הרבה יותר מוצלח ומשפיע מספר כזה. אבל היסוד הוא כאן, יסוד. על פני זה אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, תעשה סרט, תכתוב רומן.

שאלה: מה שאני ראיתי, שכל מה שאנחנו קולטים זה עוד יותר עמוק מהאקדמיה, כי שם אין להם כבר מה להוסיף. וכשאתה מוסיף משהו מתגלה קנאה מהם, כאילו שזה לא מגיע מהאקדמיה. אבל באף אקדמיה אני לא ראיתי בהיסטוריה שמישהו נוסע אלף שנה אחורה ובודק שם משהו, אין דבר כזה וזו עובדה. גם יש לי יחסים עם כמה פרופסורים ואין לי קושי, הם משתתפים אפילו, כי כשאתה אומר "אני רוצה להשתתף, אני רוצה לעזור לך" זה כבר משנה את מצב הרוח.

חוץ מזה רציתי לשאול, אם אדם עובד על זה לאט לאט הוא מגלה בתוכו כמה נקודות מהתהליך מאברהם ועד ימינו, הוא מרגיש שגם הוא קשור לתהליך הזה. אבל ראיתי גם באינטרנט, גם ביחסים, שאנשים לפעמים מסכימים, הם אומרים "אתה צודק, נכון, יש אנטישמיות, אבל המשיח יגיע והוא יתקן". כאילו שיש ייאוש או איזו אמונה מאוד מאוד חזקה, יש משיח, הוא עוד מעט יגיע ויתקן, אין לנו מה לעשות.

אנחנו לא צריכים לשנות כלום, רק להיות נוכחים, צופים על זה, עד שהמשיח בא והוא כבר עושה את הכול. זאת גישה לא של בעלי עבודה, לא של המקובלים, אלא גישה של חסידים, גישה של אנשים שהם העמך, מאמינים. אין להם נקודה שבלב, אין להם שתי נקודות, הם לא נמצאים, לא יכולים להיות בשתי רמות ולכן לא יכולים לעשות את העלייה והשיתוף בין האנשים. לכן לא נשאר להם אלא להיות עפר ואפר מה שנקרא. אם הם מתחברים למקובלים, הם עולים יחד איתם. אם הם לא מתחברים למקובלים אז מתגלגלים על ידי צרות, בעיות, מוות. ככה זה.

שאלה: במחלקה של דוברי גרמנית דיברנו על התרגום של הספר ועל ההפצה של הספר. והייתה שאלה מי קהל היעד של הספר?

כולם, מכל הצדדים.

תלמיד: אם זה כולם, אנחנו רוצים בגרמניה לעשות "טור" (Tour) כדי לקדם את הספר, אבל יש שם גישה שאומרת שבאותו רגע שאתה רוצה להגיד שיהודים אשמים במה שקורה, הכול נסגר, לא רוצים לשמוע אותך, לא יקרה מהספר הזה שום דבר, הוא ימות באמזון.

זה ברור.

תלמיד: מה אנחנו רוצים שיקרה עם הפצת הספר? אתה עכשיו מציג את הספר, אנשים יקראו ומה אנחנו רוצים שיקרה?

אנשים צריכים להבין, שבאמת המפתח של כול התהליך ההיסטורי שאנחנו עוברים הוא נמצא בעם ישראל. התגובה החריפה של האגו הכללי באומות העולם, היא תגובה על זה שהיהודים ממתינים ולא ממהרים עם התיקון. אין ברירה, אבל זה כך, וזה כתוב בחכמת הקבלה. חכמת הקבלה לא מגיעה אלינו דרך אף אומה ואף דת, ואנחנו רואים את זה שזה בטבע. אני מצפה מאומות העולם שהם לא יגידו "הם אשמים, לא אנחנו", זה שטויות. אני מצפה לתגובה כזאת ש"עכשיו אנחנו יודעים איך אנחנו יחד צריכים לפעול. ומה שיש בנו, באומות העולם, שנאה ליהודים, אנטישמיות, האנטישמיות הזאת היא באה כדי שאנחנו נדחוף אותם קדימה".

מה אתם חושבים? מה זה נקרא בנביא שאומות העולם לוקחים את עם ישראל על כתפיהם ומעלים אותם לבית המקדש, זו ממש מתנה שעל המגש לוקחים אותם? לא. אלא בדרישה, בחיסרון. עם ישראל חייב להרגיש את החיסרון שיש לאומות העולם לתיקון, להכרת מחשבת הבריאה, למטרת הבריאה, שהם חייבים לדעת את זה, שהם מתוסכלים. שכל הצרות שיש בעולם זה בגלל שהאנושות לא מבינה את התשובה, לא מקבלת תשובה, למה היא נמצאת בכאלו צרות. הצרות האלה, "צר", זה מחוסר אור החסדים, מחוסר הכרת האלוקות. תראה מה קורה עם הסמים, עם כל מיני דברים, מה שיוצא, זה מתוך זה שאנחנו לא מביאים להם דרך הצינור שזה אנחנו, את האור העליון.

מה שאני מצפה זה שהם יבינו, זה עוד נושא שנצטרך לפתח, אבל זה לא הספר, הספר רק אומר על העובדה מצד היהודים. מצד אומות העולם, זה כבר נושא לחיבור אחר לגמרי. שאומות העולם חייבים להכיר גם מה תפקידם, באיזו צורה הם צריכים לקחת את הדחף הזה השלילי כלפי היהודים, שזה שנאה שמתעוררת בהם בצורה הנכונה, כשנאה, ולהפוך אותה לדרישה, ויחד עם "עם ישראל" לעשות את התיקון. כי השיטה נמצאת בעם ישראל והכוח נמצא באומות העולם, והם צריכים יחד איתנו לזרום לגמר התיקון.

אז רק להבין שהצורה השלילית האנטישמית הזאת שעכשיו מתגלה, צריכים להבין קודם כל שזה חוק הטבע. ושנית כל, אחרי שזה חוק ומתגלה, כמעמד בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, חיבור וניתוק, מה אנחנו צריכים לעשות עם זה, שאנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו. להבין איזו צורת חיבור צריכה להיות כדי שהבורא יתגלה בכל המציאות. סך הכול זאת צריכה להיות המטרה שלפנינו. ולא אכפת לי האקדמיה הזאת מה שהם חושבים, או עוד מישהו, זה כל כך זול.

תלמיד: מה שחסר בספר כתגובה שקיבלתי, מי אלה היהודים שאנחנו רוצים שיתחברו? מה זה החיבור ביניהם, איך זה צריך להיות?

"מי", זה אנחנו.

תלמיד: מי זה אנחנו?

אנחנו, הארגון שלנו. אני לא מפחד ולא אכפת לי, אני לא סובל מצניעות.

תלמיד: אתה מתכוון לבני ברוך?

כן, בני ברוך, אני.

תלמיד: ומה עם היהודים בגרמניה, בכל העולם שבעצם אין להם שום קשר לזה?

הם לא מבינים כלום. כמו שאותם הגרמנים לא מבינים כלום, גם היהודים לא מבינים כלום, לכן הם נמצאים במבוכה.

תלמיד: צריכה להיות איזו ציפייה כלפי אומות העולם גם אם אין להם שום קשר לפנימיות?

צריכים להסביר להם את כל המערכת הזאת. למה זה תלוי בעם ישראל, למה יש שנאה לעם ישראל, ולמה התפקיד הזה הוא חייב להתחיל מעם ישראל ואחר כך מגיע לאומות העולם וששניהם צריכים לעבוד יחד.

תלמיד: מה שנראה לי שעוד חסר לפי איך שעכשיו דיברת, זה איך לדחוף את עם ישראל לדרישה, מה לדרוש מהם ואיך לדחוף אותם.

עזוב את עם ישראל, מדברים על הארגון שלנו, עלינו. כל עם ישראל זה לחוד, עד שהם יתעוררו, יהודים בגרמניה, באמריקה.

תלמיד: אז בשביל מה אנחנו צריכים להפיץ ספר בחוץ, לעשות כזה רעש אם אנחנו צריכים לעשות תיקון?

אנחנו חייבים את זה לעשות, אבל אני לא בונה על זה שום דבר. אני מבין שזה עם קשה עורף ועד שהוא יגיב. אני מקווה שאיכשהו בעתיד, נקווה שזה לא רחוק, שלחץ מצד אחד והפצה מצידנו, יעוררו בהם נקודה אחרת של ההסתכלות. כשהוא יישב בבית ויפחד לצאת מהבית, וגם בבית הוא כל הזמן יהיה בפחד שיבואו וירביצו לו ואפילו יהרגו אותו במרכז ברלין או באיזה מקום אחר, אפילו בניו ג'רסי, אז הוא יחשוב אחרת, הוא יסתכל אחרת על הספר. מה לעשות.

שאלה: אתמול שמעתי בחדשות על המקרה בניו יורק, והם בעצמם אומרים שאין מניע, לא יודעים מה קורה, האנטישמיות נמצאת בתת ההכרה. אתה שואל את האנשים, לא יודעים למה הם שונאים את היהודים.

נכון, אני בא ומסביר את זה.

תלמיד: בדיוק. והיהודים לא יודעים למה שונאים אותנו.

כן, גם לפני אלף שנה כך היה וגם לפני מאה שנה בגרמניה הנאצית. תסתכל מה שאמרו היהודים, "אנחנו, מה נתנו לעם הגרמני, תראה בכל מקום, מדענים, מוסיקאים, מה לא. מה אתם רוצים יותר מזה?", אם העם הגרמני היה פותח כניסה למפלגת אס.אס. למשהו, היהודים היו נכנסים לשם בשמחה. כן, בטח כי הם לא יודעים. מה תעשה?

תלמיד: כל כך אין בזה היגיון, בכל קהל, בכל מצב. אם היה נכנס לפה בן אדם עם ארגז לחלק מתנות, שעונים, ממתקים, לא יעלה על הדעת שמישהו ישנא אותו. היהודים, כמו שאתה אומר, נתנו כל כך הרבה, במהפכות שהם עשו, בגילויים שלהם, במדע, אין היגיון בזה. מה יקרה אם האנטישמיות תעלה מתת ההכרה, שהם לא יודעים למה, אל תוך הדעת, בכלים חדשים כביכול?

זה כבר משהו אחר, אז אני יודע שזה חוק הטבע. שזה מתעורר בכולם מפני שהיהודים, דרכם צריכה לבוא משימה מיוחדת, חיבור, כי הם יודעים איך לעשות את זה. ואם אנחנו נעשה חיבור העולם שלנו עולה לדרגה יותר עליונה. הדרישה הפנימית היא שהעולם צריך לעלות לדרגה יותר עליונה. הוא צריך להכיר את הבורא. הוא צריך להיות בעולם הנצחי. ובתת הכרה אם הם מרגישים שאתה גונב להם את זה, "אתה גונב ממני את העולם הבא, העולם הנצחי", מה יכול להיות יותר גרוע? "מה אכפת לי שאתה שם צייר או מוסיקאי או מדען, לא צריך את זה, לא צריך". אתה גורם הרבה יותר.

ולא אתה הגדול, אלא עמך, עם ישראל, אלו כמו הפועלים הרגילים שעושים שם משהו, יש לו איזה קיוסק, יש לך איזה משהו, כאלה דברים. שונאים את כולם, מההתחלה ועד הסוף. זה לא חשוב מה רמת העושר, או רמת הידע או רמה [אחרת] לא, בעבור זה שאתה יהודי.

תלמיד: ברמה אסטרטגית אנחנו צריכים לדעתי להציב מטרה. המטרה שלנו, לא היהודים ולא אומות העולם יודעים למה יש אנטישמיות. אם אנחנו מעלים את זה לכלים חדשים אז עשינו את המטרה שלנו, לדעתי זו המטרה היחידה.

נכון, זאת המטרה היחידה, כי דווקא חכמת הקבלה, כולה כולה מכוונת לזה. זה כמו שבעל הסולם כתב, "לא כמה מלאכים בשמים", אלא את זה אם אנחנו נעשה, הכול ייפתח ותהיה לך חכמת הקבלה פרקטית, לפניך.

אז ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות, את הכנס הגדול. כנס המדבר, זה אנחנו. בכנס הגדול אנחנו יותר נדבר על זה.

שאלה: הזכרת "הצעירים מטומטמים", זה נכון, מה אני אומר לבן אדם שכל מה שאכפת לו זה שהוא חי מחמישי לחמישי, שרק המועדון הבא מעניין אותו. אני רואה את זה אצל אנשים בחוץ, אני רואה את זה פה.

לא, לישראלים אתה לא יכול להגיע בצורה כזאת. לא. כי אדם שומע מתוך חיסרון. אנחנו לומדים שכל הבריאה זה חיסרון, ואם אין לו חיסרון למשהו יותר מביום לעבוד, בערב ללכת למועדון, אחרי המועדון בלילה [עוד משהו], ולמחרת שוב ככה, להתגלגל כמו שנהוג אצל הצעירים, אז מה לעשות. זה ברור.

תלמיד: הצעירים היחידים שאתה שומע עליהם זה אחת משוגעת בשם "גרטה", שמתעסקת בעיקר בפעולות אקולוגיות. כרתו מיליון עצים בשביל להדפיס את המגזין טיים, אבל היא פועלת למען האקולוגיה, אז אתה מבין.

לא כדאי לנו להתעסק בזה.

תלמיד: כן, אבל זאת מחלה שגם נמצאת פה, אני גם רואה אותה עלי, אני לא יודע מה לעשות עם זה. בכל זאת, הדור שלי הוא זה שיכריע את הדברים, לא הדור שלך. הוא שיספוג את התוצאות של כל מה שקורה פה עכשיו.

תכתוב, תדבר.

תלמיד: אין שום דבר להוסיף?

אם אתה מדבר על התופעה הזאת כמו גרטה הזאת המסכנה, מה עשו איתה, זאת דוגמה מאוד יפה במה האנושות מתעסקת, במה מתעסקים אנשים שבכסף משנים את כלי התקשורת, את העולם, איך מבלבלים את כולם. עושים צחוק מעצמם.

תלמיד: אני מחפש גישה, משהו להוסיף, כי זה רק נהייה יותר גרוע. אתם הולכים רחוק, פה בפתח תקווה ראיתי אנשים עם חולצה של היטלר. לא צריך ללכת רחוק. רצחו ואני בטוח שיש גם רציחות שלא מדווחות, זה כבר מאה אחוז, זה לא מדווח כי אני לא מוצא על זה, אבל אני כמעט בטוח שזה כבר קיים. אני מדבר על מה להוסיף, אלה דברים שאני לא מצליח להיפטר מהם. ודווקא האנשים שהכי משפיעים היום, הכי מבוקשים, הם האנשים הצעירים, למשל הזמרים הכי מוצלחים במדינה כרגע זה צעירים, מלא. האומנים ביו טיוב הם אנשים בני פחות מ-18, והם אנשים עם מיליוני צפיות. אז איך לעשות משהו?

אני באמת לא יכול לענות לך. צריכים עוד ועוד להשתדל בהפצה בכל מיני צורות. אני אומר דברים קצרים, מהיסוד, אבל איך אחר כך לקחת אותם ולהלביש בכל מיני פניות לעם, אני לא יודע. אם הייתה לי אפשרות להגיע לעם ולדבר, אני לא יודע אם הייתי עושה את זה. אין לי כזאת [תכונה], זה מקצוע. אני לא יודע איך להפוך את הגישה שלנו העמוקה, היסודית, הקצרה, המדעית שמתבססת על שני יסודות הטבע, רצון לקבל ורצון להשפיע, בצורה קצרה שברורה לנו, אבל איך להפוך אותה לסיפור שעמך, שאיזה צעירים [בגיל] שלך או איזו עקרת בית תבין, זאת בעיה.

(סוף השיעור)