שיעור בוקר 10.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 168, דף קס"ח,

הסתכלות פנימית, פרק ב', אותיות א'-ג', פרק ג', אות א'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמ' 168, קס"ח, פרק ב', הסתכלות פנימית, אות א'.

פרק ב'

מבאר עשר ספירות דאור חוזר,

אות א'

הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס דאו"ח

"וענין עשר ספירות דאור חוזר, הן המובאות כאן בדברי הרב (פ"א אות א' ב' ג'), שהן יוצאות ע"י התפשטות הא"ס בסוד זווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות דאו"י, שהמסך מעכב את האור ישר השייך לכלי מלכות שלא יתפשט בתוכה ומחזיר אותו למקומו שאור החוזר הזה, דהיינו, כל אותו שיעור האור שהיה ראוי להתקבל בכלי מלכות ולא קבלתו, ונדחה ממנה לאחוריו, אינו נבחן, שנעלם משם, אלא שנעשה לבחינת כלי קבלה, שהוא עולה ומלביש על כל ד' הבחינות דאו"י. באופן, שיש כאן ב' בחינות של ע"ס המתלבשות זו בזו, כי הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס של או"ח."

כשמגיע אור ישר, הוא עובר מהכתר עד המלכות. מלכות מתגברת, עושה עליו צמצום, לא רוצה לקבל לעצמה, אלא עושה צמצום. ואחר כך חושבת כמה היא יכולה בכל זאת לקבל בעל מנת להשפיע לבעל הבית, לבורא.

ואז היא עושה הכאה באור שמגיע אליה. והאור עולה מהמלכות בחזרה עד הכתר שנקרא "אור חוזר". האור החוזר מתלבש על אור ישר ובהתלבשות שני האורות האלו כבר יש ביניהם התקשרות. ואז ישנה החלטה, מלכות עושה חשבון כמה היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע. ובמידה שהיא עושה את זה באור חוזר, היא עושה חשבון כמה. ואחרי החשבון כבר נעשתה הפעולה בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: החיבור של האור חוזר עם האור הישר, האם הזיווג הוא הדבקות, החשבון שם על הדבקות?

לא. בהתחלה יש רק דחייה שזה צמצום ודחייה, כמו אורח ובעל הבית. ואחרי שדוחה הוא מתחיל לחשוב, באיזו מידה אני יכול לעשות טובה למען בעל הבית, ואז עושה חשבון. אחרי שעושה חשבון הוא מתחיל להפעיל את הרצון לקבל שלו שכבר יהיה בעל מנת להשפיע, וכך מתחיל לקבל בעל מנת להשפיע את האור העליון. זאת אומרת, יש כאן פעולה שמרגיש מה בעל הבית רוצה לתת לו, עוצר את עצמו מליהנות ודוחה בחזרה מה שבעל הבית רוצה להנות אותו. הוא עושה חשבון כמה הוא יכול בכל זאת לקבל מבעל הבית, אבל לא מפני שהוא רוצה ליהנות, אלא כדי להנות את בעל הבית, להידמות לבעל הבית. כמו שבעל הבית רוצה להנות אותו, כך הוא רוצה להנות את בעל הבית. ואז בהתאם לזה הוא מתחיל לעבוד, לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: החיבור של הכוונות, כשאני רוצה להשפיע לו והוא רוצה להשפיע לי ואנחנו עושים חשבון, האם טעם ההנאה הוא כבר אחר?

ודאי. שם אני טועם כמה אני יכול לתת לבעל הבית, איך אני יכול להנות את בעל הבית, איזה תענוגים יש לי מזה שאני מהנה את בעל הבית. זאת אומרת, זה לא עניין של המידה שאני מקבל אור, אלא עניין ממי אני מקבל, או למי אני נותן.

במידה שבעיני הנברא בעל הבית הוא גדול, אז בהתאם לזה יש לו תענוג יותר גדול. הכול מגיע להכפלה. נניח שאתה מקבל איזו חתיכת עוגה מהחנות או שאתה מקבל מהתינוק שלך שמגיע אליך ונותן לך, כמה אתה נהנה יותר כשאתה מקבל מהתינוק, מהילד הקטן שלך. זו אותה חתיכת עוגה נגיד, אבל כפול היחס שיש לך אל התינוק. לכן אנחנו אומרים שכשאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע אז התענוג שלנו הוא פי תר"ך פעמים יותר מהתענוג עצמו, כי אנחנו על ידי הדחייה באים להזדהות עם הבורא.

תלמיד: בכל זאת יש עוגה שנותן לי האדם היקר ויש את האהבה שלי כלפיו ואת הגדלות שלו. אז העוגה, ההרגשה הזאת יכולה להעלם.

לא. משהו צריך להיות, איזה פירור קטן צריך להיות. אבל כל היתר זה כבר גדלות הבורא בעיניך.

תלמיד: האם החיבור של הגרגר הזה יחד עם הגדלות מתחברים, או שרק הגדלות נשארת מעל טעם הגרגר?

גם פירור חייב להיות, בלי זה לא יהיה קשר בין הבורא לבין הנברא. הם צריכים להתקשר במשהו חומרי בעולם הזה ולהגיע עד הדרגה הכי גבוהה. ולאורך כל הסולם הם מרגישים את עצמם מהדרגה הקטנה ביותר ועד לדרגה הגבוהה ביותר - למטה זה טבע הנברא ולמעלה זה טבע הבורא וכך הם מתקשרים.

שאלה: במי או במה מלכות מתייעצת, או שמדעתה היא עושה את הפעולות, ואיך היא יודעת איך וכמה לקבל?

רק מתוך מה שהיא מרגישה ומקבלת מהבורא. בפעולות רוחניות יש לך קשר עם הבורא ועימו אתה עובד. אומנם יש לידך קבוצה ויש לך מורה, אבל העיקר הוא ההתקשרות עם הבורא.

שאלה: הוא כותב "שהמסך מעכב את האור ישר השייך לכלי מלכות שלא יתפשט בתוכה". איזו פעולה אני צריך לעשות שהמסך לא יעכב את האור הישר הזה?

אחרי הצמצום יש לך מסך שדוחה את מה שאתה רוצה לקבל מבעל הבית. המסך שלך דוחה את הכיבוד הזה ואומר "אני לא רוצה לקבל", זה צמצום. "ואם אני מקבל, אז רק על מנת להשפיע, רק בשבילך". זה מה שקורה.

תלמיד: ואז אני יכול לגרום למסך שלא יעכב את האור ישר כתוצאה מהפעולה שלי?

לא. כי זה יהיה על מנת לקבל.

תלמיד: מה אני עושה שזה לא יהיה על מנת לקבל?

אתה עומד על הצמצום ואומר, אני לא יכול לקבל בצורה כזאת, אלא אני מוכן לעשות רק בעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע, זאת אומרת שאני עושה זיווג דהכאה. אני לא מקבל לעצמי ואני עושה חשבון כמה אני יכול לקבל, ליהנות על מנת להשפיע לך.

תלמיד: ואת כל זה אפשר רק בעשיריות לעשות, אי אפשר לעשות את זה לבד.

אתה לא יכול ללמוד לעשות את זה אם לא בעשירייה.

שאלה: רק אם רואים את בעל הבית גדול, אז ניתן לקבל את האור?

כן.

תלמיד: ואיך לבנות את הדמות שלו שתהיה לפנינו?

יש לך קבוצה?

תלמיד: כן.

בה אתה בונה את דמות הבורא.

שאלה: הספירות שמדובר עליהן פה, האם אלו ספירות של רצונות או ספירות של כוונות?

תלוי איזה חשבון אתה עושה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על ספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, נשמע שמדברים רק על הכוונות שבהן מצליחים להאיר או לא מצליחים, ובכלל לא על הרצון. זה מין גרגר שאולי צריך להיות שם, אבל הוא לא כל כך מעניין. זה נכון להסתכל על זה ככה?

לא. בלי הגרגר הזה אתה לא יכול לחזור לבעל הבית. אם אתה לא נהנה ממה שהוא נותן לך, אז אתה לא יכול להנות אותו. זאת אומרת, אתה חייב ליהנות ממה שאתה מקבל וממי שאתה מקבל, וזה הבדל גדול - לקבל חתיכת עוגה בחנות או מהתינוק שלך או ממישהו שאתה מאוד מכבד, והכול תלוי בך. מבחוץ מי שיראה את זה לא יבין מה קורה כאן.

תלמיד: כשמדברים על הספירות דאור חוזר, הן מורכבות מרצונות או מכוונות?

גם מרצונות וגם מכוונות. איך יכול להיות אחרת?

תלמיד: מה זה אומר שספירה דאור חוזר מורכבת מרצון, איזה רצון יש שם? יש שם רק את הדחייה שלי.

אם לא היה רצון, לא הייתה דחייה. אם לא הייתה דחייה, לא היה אור חוזר. אם לא היה אור חוזר, לא היה מישהו שמלביש את האור הישר, לא היה מישהו שמרגיש את בעל הבית. אם אורח יושב ליד השולחן ומקבל מבעל הבית, וכול מה שבעל הבית נותן הוא זולל, אז הוא לא מרגיש את בעל הבית. בעל הבית בשבילו הוא משהו שמביא לו מילוי ולא יותר מזה. הוא לא מתייחס אליו, אלא בתנאי שהוא עושה צמצום, אז הוא מתחיל לבנות יחסים בינו לבין בעל הבית. ואז ככל שדוחה ועושה חשבון שרוצה להידמות לבעל הבית, אז יש כאן הרגשה שיש אורח ויש בעל הבית.

תלמיד: אבל כל החשבון הוא בכוונות לא ברצונות.

הוא משתמש ברצון לפי הכוונה.

תלמיד: ברור שצריך להיות רצון כדי שתהיה אפשרות לתקשורת בין הבורא לנברא. אבל אחר כך, כל המבנים האלה שאנחנו שומעים עליהם, אורות שנכנסים לתוך ספירות, האם זה רק בכוונות?

כן, זה רק בכוונות. אתה צודק.

קריין: אות ב'.

אות ב'

האור שהיה ראוי להתקבל בבחי"ד לולא המסך המעכב אותו, נקרא או"ח.

לאחר הצמצום נעשה האו"ח כלי קבלה, במקום הבחי"ד שנצטמצמה.

"ואע"פ, שכל האו"ח העולה אינו רק אור המלכות בלבד, כמבואר, עכ"ז אנו מבחינים באו"ח הזה, עשר ספירות. והטעם הוא כי המלכות בלבדה, היתה לכלי קבלה על כל הע"ס בטרם הצמצום, כי הט"ס אין בהן מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא שנחשבות לאור ממש, כמ"ש הרב כאן (פי"ב אות א' ובאו"פ שם אות ב'), ולאחר הצמצום, שמאז ואילך, כבר אין המלכות יכולה לקבל שום אור ישר, הנה אותו או"ח הנדחה מהמלכות, נעשה לבחינת כלי קבלה במקומה (כמ"ש בהסת"פ ח"ב ד"ה ותדע ובד"ה עתה עש"ה). ולפיכך נבחן באור המלכות שמטרם הצמצום, ה' בחינות כלים, כנגד כל בחינה דאור ישר, שהמלכות הלבישה אותה שם, ועתה שאו"ח משמש במקום המלכות, אנו מבחינים באור הזה הנדחה ממלכות ג"כ עשר ספירות, אשר הע"ס דאו"י מתלבשות בהן. וכן אנו מבחינים בכלי המלכות, ה' בחינות ריקנות מהאור השייך לה, כלומר, ממה שהיה לה בטרם הצמצום."

שאלה: כתוב שמשתמשים באור חוזר במקום המלכות, האם האור החוזר הופך לכלי חדש?

מלכות מצמצמת את עצמה, לא רוצה לקבל. מלכות היא רצון לקבל, כלומר יש רצון לקבל, ומצמצמת פירושו שהיא לא רוצה להשתמש ברצון לקבל. ואז, המילוי שמגיע אליה ורוצה להיכנס לתוך הרצון לקבל הוא כביכול חוזר חזרה, מלכות לא מקבלת אותו, היא מחזירה אותו לבעל הבית, וזה נקרא אור חוזר.

תלמיד: התלבשות של אור ישר באור חוזר, איפה זה קורה במלכות או באור החוזר?

באור חוזר למעלה ממלכות.

תלמיד: מי מרגיש את זה, האם המלכות או שזה קורה באור החוזר?

מלכות מרגישה. כל התהליך שעובר מלמעלה למטה וממטה למעלה נרשם במלכות, מלכות היא רצון והיא מרגישה את זה וכך מגיבה.

שאלה: האור החוזר הוא בכל זאת אור, איך האור יכול להפוך לכלי, או שזה רק ביטוי כזה?

מפני שהאור בא מתוך הרצון לקבל, אז הוא נרשם מהרצון לקבל והרצון לקבל נמצא בתוך האור. לכן הוא נקרא כבר אור חוזר וכלי, הוא נעשה בזה כלי לאור ישר, הוא מתלבש על אור ישר.

תלמיד: האם הוא מפסיק להיות אור?

לא, הוא נקרא אור רק אור חוזר. יש הרבה סוגי אורות, אור פנימי, אור מקיף, אור חיצון, נרנח"י. אנחנו לא מדברים על האור בפני עצמו, אלא אנחנו מדברים על תופעות שבתוך הרצון לקבל.

שאלה: האור החוזר הזה אנחנו יודעים שהוא נעשה אחר כך ראש.

מה זה אור חוזר נעשה ראש? יש הרבה תופעות לא רק זו.

תלמיד: האם האור החוזר הוא חלק מהכלי, מהמלכות?

האור החוזר הזה עולה מהמלכות למעלה כלפי המאציל, לכתר, ויש בו גם מהמלכות וגם מהכתר, זה כבר משהו שמקשר בין שניהם.

תלמיד: זה משהו חדש שלא היה עד עכשיו.

נכון.

שאלה: איך מתבצע הקשר בין אור חוזר ומלכות?

מלכות עושה צמצום ולא רוצה לקבל אלא רוצה להשפיע לבעל הבית או למאציל, ובזה האור החוזר עולה ממלכות לכתר.

תלמיד: מי מנהל את כל התהליך שקורה אחר כך בכלי של אור חוזר, האם מלכות?

כן, ודאי שמלכות.

שאלה: איך במלכות מופיע הרצון לצמצם את עצמה?

רצון לצמצום מתהווה במלכות מתוך כך שהיא מרגישה שהיא מקבלת והפוכה מהכתר המשפיע.

שאלה: איפה נולדה הכוונה בעל מנת לקבל? למה התחיל התהליך של האור החוזר?

הכוונה בעל מנת לקבל נמצאת במלכות עצמה כי זה הרצון לקבל שלה. וכוונה על מנת להשפיע נולדה אחר כך גם במלכות כשהיא רצתה להידמות לאור, לכתר, לבעל הבית.

תלמיד: עד איזה מצב אפשר לומר שעד כאן רצון לקבל, מכאן רצון לקבל עם כוונה בעל מנת לקבל?

זה היה עוד בד' בחינות דאור ישר. כשהגיעו לבחינה ד' אז בחינה ד' התחילה להרגיש שהיא מקבלת ובזה היא הפוכה מהכתר, לכן היא צמצמה את עצמה והפסיקה לקבל.

תלמיד: כלומר בבחינה ד' גם נולדה ההרגשה שהיא בעל מנת לקבל.

כן.

שאלה: איך הספירות משמשות רק כרצון להשפיע ולא מקבלות?

ככה זה. עשר ספירות דאור חוזר כולן רוצות להשפיע ממלכות לכתר. עשר ספירות דאור ישר זו השפעת הכתר למלכות. כמו אורח ובעל הבית בסיפור של בעל הסולם.

קריין: אות ג'.

אות ג'

ביאור הע"ס הנקראות נרנח"י, והנקראות נגל"ה

"ההפרש בין הע"ס הנקראות כח"ב תו"מ, לבין הע"ס הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, הוא, כי הכלים של הע"ס נקראים כח"ב תו"מ. והאורות שבהם, נקראים נרנח"י. והע"ס הנקראות, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, יש להן הוראה מיוחדת, שחסרות ז"א ומלכות דכלים, וחיה יחידה דאורות, ואין בהן רק כח"ב דכלים הנק' שורש נשמה גוף, ונר"נ דאורות. וזהו שנעשה בצמצום ב', ע"י עלית המלכות לבינה (כמ"ש כאן בפרק יו"ד)."

את זה עוד נלמד. כשנגיע לצמצום ב' נדבר על זה.

פרק ג'

בו מבאר ע"ס שקומתן שוה. ובו ה' ענינים:

א. בכל מקום שהרוחני עובר קונה שם מקומו. וע"כ נשארות כל ספירות התחתונות בעליונות, מפני שעברו דרכן. ב. ע"ס דאו"י, וע"ס דאו"ח, עומדות בסדר הפוך. ג. הע"ס דאו"ח השלימו כל ספירה וספירה לע"ס. ד. המלכות דאו"ח שנתחברה בכתר דאור ישר, קנתה קומת כתר, וכיון שעברה דרך כל הספירות השיגו כולן קומת כתר. ה. שיצאו ע"ס באורך, וע"ס בעובי.

אות א'

"עתה נבאר עשר הספירות שקומתן שוה. דהיינו, שבאם קומת הזווג היא עד הכתר, יש בו מאה ספירות שהן עשר ספירות מכתר עד מלכות בעובי, מלבישות זו על זו, שכל אחת מהן יש לה עשר ספירות באורך, מכתר עד מלכות. ואם קומת הזווג היא עד חכמה יש להן ט"ס בעובי שכל אחת מהן יש לה ט"ס באורך. ואם קומת הזווג היא עד בינה, יש להן ח' ספירות בעובי, שכל אחת מהן יש לה ח"ס באורך וכו' עד"ז. וזה נוהג בכל זווג וזווג דהכאת אור העליון על המסך. המובא בדברי הרב כאן בפרק א'."

שאלה: מה זה עשר ספירות לרוחב?

יש אור ישר ואור חוזר, ובכל ספירה יש ספירות פרטיות שלה.

שאלה: מהי המטרה של לבוש והיכל?

אתה שואל על דברים שנלמד עוד מעט, אלו דברים מתקדמים.

יש שורש, נשמה, גוף, אלו כלים פנימיים והם נקראים כתר, חכמה ובינה. לבוש והיכל הם כלים חיצוניים, כלים של זעיר אנפין ומלכות. בעולמות אבי"ע אין כלים אמיתיים כי יש שם צמצום ב' ולכן לא עובדים עם רצון לקבל אמיתי אלא רק במה שנקרא אח"פ דעלייה, רק בהתעלות של הרצון לקבל לרצון להשפיע. לצורך התיקון יש הגבלה כזאת.

לכן אנחנו מחלקים כל גוף, לשורש, נשמה, גוף, שהם כלים פנימיים כי יש להם רצונות קטנים - שורש, א' וב'. וכלים חיצוניים שהם עם עביות ג' וד' אלו כלים גדולים, אנחנו לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע את האורות שבהם שהם חיה ויחידה, ולכן הכלים האלה נמצאים מחוץ לפנימיים ונקראים חיצוניים. זה כמו לבוש והיכל, ובניין. לכן אנחנו מחולקים כך שיש את הגוף שלנו ואנחנו לבושים בבגדים, ונמצאים בהיכל, בבית, כך המבנה של העולם הזה. בגמר התיקון מתחברים כל ההבחנות האלה יחד. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, הם יהיו יחד ולא יהיה שום הבדל ביניהם.

(סוף השיעור)