שיעור בוקר 04.04.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 94, תת נושא: עבודת פרך.

אנחנו ממשיכים ללמוד מהי דרכנו, ומתחילים להרגיש שאנחנו חייבים להגיע למשהו בחיים. לדעת בשביל מה חיים, מה המטרה האמיתית של החיים, איך מגיעים לזה ואיך מממשים את זה בתוך החיים האלו - בזה עוסקת חכמת הקבלה.

בדרך לזה אנחנו לומדים שהעבודה שלנו היא בתוך הטבע שלנו. אנחנו לא צריכים לעבוד עם הדומם, הצומח והחי שנמצא סביבנו, אלא אנחנו צריכים לעבוד עם עצמנו. וכדי לעבוד עם עצמנו, אנחנו צריכים לעבוד עם מי שנמצא מחוצה לנו. לכן אנחנו מתארגנים בקבוצה, כמו שממליצים לנו אנשים שכבר עברו את הדרך, וכך מתקדמים לעבודה הרוחנית.

עבודה רוחנית זה נקרא שמתקדמים ומתקרבים לבורא, שהוא כוח השפעה, כוח אהבה, שאותו אנחנו מפתחים למעלה מהתכונות שלנו, שהן כולן אהבה עצמית וכוח קבלה עצמית. זה הטבע של הדומם, הצומח והחי, ואנחנו שרוצים להתרומם לדרגת אדם הדומה לבורא, צריכים להתרומם מעל הכוחות האלה שבנו, והעבודה הזאת היא מאוד לא פשוטה ונקראת "עבודת פרך".

למה? כי היא נגד הרצון שלנו. האדם יכול לעשות הכול רק אם יש לו רווח, ולעבוד על הרווח הוא יכול בתנאי שהוא נמצא בין אנשים אחרים, שמסבירים לו את חשיבותן של פעולות ועבודות מסוימות ואז הוא מסוגל לעשות פעולות ועבודות שהן כרגע אפילו לא לפי הרצון שלו - וכל זה במסגרת העבודה הרגילה בעולם הזה, זאת אומרת, מה שמורגש ברצון לקבל. ותמיד אנחנו שוקלים מה כדאי יותר לעומת מה כדאי פחות.

ישנם דברים שאנחנו מתרחקים מלחשוב ולעשות, וישנם דברים שאנחנו בכל זאת משכנעים את עצמנו, עושים מאמצים ולומדים כדי להגיע לרווח מיוחד, והרווח הזה נמדד לפי החשיבות בעיני האדם והחשיבות בעיני החברה.

יכול להיות שבעיני האדם עצמו זה לא כל כך חשוב, אבל מפני שזה חשוב בעיני הסביבה, אז האדם הולך על זה ורוצה לרכוש ולכבוש את הדבר, מפני שזה מקנה לו חשיבות בעיני האחרים.

אנחנו פועלים במסגרת הרצון הכללי שלנו, הרצון ליהנות. אבל כשאנחנו מגיעים לחיים היומיומיים, אנחנו מתחילים לראות שיש פעולות שנשקלות ונמדדות ברצון לקבל שלנו וברצון לקבל של הזולת. וכאן אנחנו נמצאים במעבר מאוד מיוחד, אם לעשות מה שטוב בעינינו, או מה שטוב בעיני הסביבה, בעיני הזולת - ואנחנו נמצאים בבירורים.

אבל יש עוד סוג של עבודה, עוד יותר מנותקת מהרצון שלנו והיא, אם לא היה לנו רצון למשהו, אבל נכנסנו לחברה ובחברה הזאת אנחנו רואים שיש חשיבות לאיזשהן פעולות, או רצונות, אז על ידי השפעת הסביבה אנחנו משנים את הערכים שבנו ומתחילים לשייך ערך יותר גדול למה שמוצא חן בעיני החברה, את מה שהחברה מעריכה.

כך אנחנו משתנים ומתקדמים, משנים את הערכים שלנו ומגלים שאפשר לעבוד לא לפי הרצון של האדם עצמו, אלא לפי הרצון של הסביבה.

אבל אם הסביבה מביאה לנו רצון שהוא לגמרי לא נמצא אצלנו, אלא הוא ההיפך ממה שיש לנו - מה נעשה? נגיד, אני נכנס לסביבה ששם מעריכים פעולות השפעה, וזה לא כמו שהיה קודם, שאהבתי לאכול הדגים, ונכנסתי לסביבה שהם מעריכים מאכלי בשר, או ההיפך, הם מכבדים מאכלים צמחוניים.

כאן אני מחליף את הרצון שלי לרצון שלהם ומתרגל אליהם, מפני שהם נותנים לי הרגשת חשיבות לדרך שבה הם נוהגים, ולאט לאט אני מתחיל להעריך מה שהחברה הזו מציגה לפניי ומעריכה - וזה נקרא "השפעת הסביבה על האדם". ואנחנו רואים שיש הרבה מאוד דוגמאות כאלה בסביבה שלנו, והכול תלו בהשפעת הסביבה על האדם.

אבל יכול להיות שיש כאלה פעולות בסביבה שמלמדות אותנו לעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, זה נקרא "למעלה מהדעת", למעלה מדעתנו, לתכונות ההשפעה, ולגמרי אין לי שום אפשרות להעריך את הפעולות האלה. זה לא בשר לעומת חלב, דגים לעומת בשר, כל מיני פעולות שגם מקובלות בעולם שלנו אבל אין להן חשיבות כמו לפעולות הרגילות.

הפעולות הרגילות ששייכות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הפעולות האלה נמצאות בתוך ההבנה, ההכרה של הרצון לקבל שלנו. ואז אני רק צריך לעבור מסוג הנאה מדבר אחד להנאה מדבר אחר. אבל אם אומרים לי שאנחנו צריכים לעבור להנאה לגמרי מסוג אחר, לא במקום להנות מבשר להנות מדגים, אלא לעבור מקבלה להשפעה, אז כאן אני כבר לא יודע מה לעשות. כי בעולם שלנו אין דוגמאות כאלה, אני לא מרגיש, לא מזהה את זה באף כלי שלי. אין לי מכשיר שבאמצעותו אני יכול לזהות פעולה שהיא על מנת להשפיע, לא טובת עצמי אלא לטובת הזולת. איך לעשות זאת?

כאן יש לנו כבר בעיה. אומרים לנו שזה בעצם מה שנקרא "גלות מצרים", אנחנו צריכים להגיע למצבים שנשמע מה זה "על מנת להשפיע '"ושכאלה פעולות על מנת להשפיע לא נמצאות כדוגמאות לפנינו, במציאות שלנו, "בעולם הזה" מה שנקרא, ואנחנו צריכים לתאר את הפעולות האלה, שאין לנו אותן, מתוך היחסים בינינו. אבל אם נעשה כל מיני פעולות כאילו אנחנו עושים פעולות מתוך הרצון להשפיע, כאילו שיש לנו רצון להשפיע, אז כשאנחנו עושים כזה מאמץ, אנחנו מזמינים עלינו כוח מיוחד, שדה מיוחד שישפיע עלינו.

העבודה הזו בדיוק נקראת עבודה כדי להשיג את האמונה למעלה מהדעת. זו העבודה שלנו בתקופה שנקראת "גלות מצרים". אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו כן נמצאים בעל מנת לקבל, עוד ועוד מזהים עד כמה אנחנו נמצאים רק בכוח הקבלה, ועם זאת אנחנו משתדלים לעשות כל מיני פעולות, ולהשתמש בכל מיני אמצעים שיכולים להביא אותנו לטבע השני, לכוח ההשפעה. מבחוץ הפעולות שלנו אולי לא ייראו כל כך הפוכות מהפעולות שעשינו קודם, אבל אנחנו נעשה אותן בפנים, בתוכנו, ברצון להשפיע, ברצון שהוא לא מכוון להנאתנו.

יש כאן הרבה מאוד שאלות, דברים לא מובנים שיתייצבו אצלנו גם כשאלות, כך שיהיה לנו ברור מה נדרש מאיתנו. יהיה לנו יותר ויותר ברור שזה לא בכוחנו לעשות, אלא נצטרך לבצע פעולות ולדרוש עליהן שכר. והשכר יהיה שנבין, נרגיש, נקלוט את מהות הפעולות האלה, והפעולות האלה יתלבשו בנו, ויביאו לנו הרגשה של המהות, מה נקרא להשפיע. זה מאוד לא פשוט כי כולנו נשארים ברצון לקבל שלנו, והרצון לקבל הזה לא מתחלף, ובתוך הרצון לקבל הזה אנחנו כן מקבלים את תכונות ההשפעה, מחשבות ההשפעה, רצונות להשפיע, וכך אנחנו משיגים את תכונות הבורא בתוך תכונות הנברא. זה נקרא "התלבשות הבורא בתוך האדם".

אנחנו נלמד בדרך גם איך קוראים לכל הפעולות האלו, גם נלמד מה קרה עם כל האנושות שהתחילה לקלוט שכולם צריכים לעשות את הפעולות בעל מנת להשפיע, ועד כמה היא ברחה מזה מיד והחליטה שודאי אפשר לעשות את הפעולות האלה באיזה סגנון גשמי, בידיים, ברגליים ובמעשה ולא ברצון פנימי, כלומר, לא בכוונה. ומתוך זה נולדו הדתות, היהדות, אחר כך הנצרות, אחר כך האסלאם ועוד ועוד.

אנחנו נראה את זה בדרך, אני לא רוצה למהר כאן, אלא שזה יתיישב בתוך האדם ויבוא מתוך הנטייה הפנימית של האדם, כל אחד לפי יכולתו להבין מה קורה כאן בטבע הכללי ובטבע הפרטי של כל אחד.

נקרא ונשתדל להתקדם, להתקרב למה שכותבים לנו.

קריין: מסמך "פסח", כותרת: עבודת פרך, ציטוט מס' 94, רב"ש.

עבודת פרך

"כתוב, "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך". ודרשו חז"ל, ב"פה-רך", ויש להבין מהו, "פה רך", בעבודת ה'. אלא, שהמצרים דברו עם המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד ה', אלא שיהיו בעמ"נ לקבל, שזה נקרא, פה - רך," כלומר, תעשה מה שאתה רוצה בידיים, אין שום בעיה בזה, רק בכוונה שלך אל תעבוד, אתה רואה שזה בלתי אפשרי, את הכוונה תשאיר בעל מנת לקבל כמו שהייתה. ואז יוצא שיש לך במקום חכמת הקבלה, דת. פשוט מאוד. אם אתה לא עובד בעל מנת להשפיע, אם אתה לא מתכוון לזה בכלל, אתה אפילו לא יודע על זה, גם לא מלמדים אותך, אז אתה נמצא בדת. אתה עושה כל מיני פעולות ואתה לא מרגיש שום התגברות, שום התנגדות, שום דבר, טוב לך. כך יצאה היהדות, ואחר כך יתר הדתות. "שזה נקרא, פה - רך, כלומר שעל הכוונה דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, ולא צריכים לכוון בעמ"נ להשפיע.

נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, דעבודת הקודש בעמ"נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד. "

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

ראו שבלתי אפשרי לעשות פעולות למעלה מהדעת, בעל מנת להשפיע, בכוח השפעה, כי בזה אני חייב באמת לאהוב את הזולת ולהשתוקק לחיבור עם כולם, והדברים האלה הם נגד הטבע מכל וכל ממש מ-0 ועד 100%, ואז ירדו למצב שלא כדאי להם לבצע פעולות השפעה. אלא החליטו, נבצע פעולות כאלו וכאלו כפי שאנחנו מסוגלים בחיצוניות, ובפנימיות אנחנו לא יודעים מה קורה בדיוק בתוך כל אחד ואחד, אלא לפי המצב החיצון כך נתייחס זה לזה.

לכן חכמת הקבלה נקראת "פנימיות התורה", כי היא מדברת דווקא על הכוונות, כוונות הלב, למה רצון האדם מכוון, והדת מדברת על החיצוניות, עד כמה האדם עושה פעולות בצורה חיצונית ולפי זה אנחנו חושבים, מודדים, מעריכים את האדם.

שאלה: איך לבצע עכשיו בשיעור את הפעולות על מנת להשפיע?

במחשבה. להשתדל במחשבה. לרצות להיות יחד כולנו כאיש אחד בלב אחד, כלומר שכל הרצונות שלנו יתחברו רק לכיוון אחד, שנרצה להגיע לרצון אחד שכולו מכוון לבורא, לכוח ההשפעה שבינינו.

תלמיד: צריכים לחשוב על זה כל הזמן?

כן. כמה שכל אחד יכול. זה יותר חשוב מכל דבר אחר.

שאלה: למה אני צריך לצפות מהשפעת הסביבה עליי? מה צריך להשתנות?

אני מצפה שהסביבה הזאת תחייב אותי להשתוקק להשפעה, להשתוקק לחיבור, להשתוקק להיות איתם בלב אחד. וכשתהיה לי לכך איזו נטייה קטנה שהם ימשיכו לדחוף אותי לחיבור, שכל הלבבות שלנו יתחברו ממש ללב אחד גדול ובו לפי גודל החיבור בינינו נגלה את הברא, שהוא תוצאה מחיבור הלבבות.

שאלה: האם אין סכנה שגם אנחנו, לומדי חכמת הקבלה, נעשה פעולות מתוך הרגל וניפול לאיזו דת שלנו?

ודאי, מדובר רק עלינו. אלא על מי מדובר? סתם לכל האנושות?

תלמיד: כי נשמע היסטורית, שכך נוצרה התפתחות היהדות.

אמרתי שזה המקור ממנו יצאו הדתות. לפני אלפיים שנה נניח מהיהדות, מחכמת הקבלה עצמה, אחרי יציאת מצרים, אחרי כל הדברים האלה, ומדובר בצורה פנימית, רוחנית, רגשית, התחילה להתפשט חכמת הקבלה יותר בקרב העם ובסופו של דבר לאחר כמה מאות שנים יצאו ממנה דתות.

תלמיד: אני לא שואל היסטורית איך השתלשלו הדתות מחכמת הקבלה, אלא עלינו, עליי, כי יכול להיות שמתוך חולשה פנימית לבצע את עבודת ההשפעה הנדרשת, אברח להפצה, לפעולות כאלה ואחרות. כאילו אפתח לעצמי מעין דת שלי.

אתה יכול לעשות את זה ודאי, אבל אז תסטה מהדרך לדבקות בבורא.

תלמיד: אז איך לא לברוח מעבודת ההשפעה, לשנות כמו שאמרת, את הערכים דרך החברה. לא לפתח לעצמי הרגלים וכל מיני תורות משל עצמי?

זו באמת בעיה, ובפני כל אחד מאיתנו קיימת הסכנה ליפול לאיזה "טריפ" ולהתחיל לפתח דת משלו. יש בעולם כמה אלפי דתות, אמונות למיניהן, כל אחד בעצם נמצא באיזו סטייה שהוא אפילו לא יכול לבדוק במה בדיוק הוא נמצא. מה לעשות? רק דבר אחד, להתחבר בינינו ולשמור בדיוק על מה שהמקובלים אומרים לנו. אתם רואים איך אנחנו מתקדמים לאט לאט, בהדרגה, ובכל פעם אנחנו רוצים לבדוק איפה אנחנו, לאתר ולבדוק ולמדוד את מידות הקשר בינינו, כמה בקשר בינינו אנחנו מגלים השפעה הדדית, כמה ההשפעה ההדדית הזאת מקבלת כוח מלמעלה והופכת לעל מנת להשפיע, שזה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אבל מאיפה לאדם כוח לבצע עבודת פרך, ללכת לכיוון השפעה ולא לסטות לאלף כיוונים?

במשפט אחד, רק על ידי הדבקות שלו בסביבה ודבקות הסביבה בבורא, רק על ידי זה. אבל לנו יש כבר ספרים וסופרים, מורים שמהם אנחנו לומדים. הנה עכשיו אתה נמצא והם מכוונים אותך בצורה יותר פנימית, איך להרגיש שאתה נמצא בעבודת פרך. כי בלי שתעבוד עם הרצון לקבל שלך הגשמי ותמיין ותלבן אותו לאן הוא מכוון, לא תגיע לרוחניות. איך אנחנו יכולים להוציא מכל הפעולות הגשמיות משהו רוחני? ודאי שאין בפעולות הגשמיות שלנו משהו רוחני, אבל איזה פעולות אנחנו צריכים לבצע כדי שעל ידן נמשוך את המאור המחזיר למוטב ומהפעולות הגשמיות ייצאו לנו פתאום ערכים, כוונות רוחניות. איך זה יכול להיות? זה יכול להיות מפני שלפני שאנחנו מגיעים להתפתחות הרוחנית, ביסודות שלנו עברנו שבירה וכל אחד כלול מניצוצות קבלה וניצוצות השפעה. יש לנו גם את זה וגם את זה, ומי שיש לו ניצוצות השפעה יותר חזקים מתחיל להשתוקק לפעולות כאלו, לאור העליון שישפיע, שייתן לו משהו. הוא לא רוצים אותו על מנת להשפיע, אבל בסדר, שיהיה לו בעל מנת לקבל.

אנחנו גם לא מבינים מה זה על מנת להשפיע ועל מנת לקבל אבל יש השתוקקות לזה. על אנשים שיש להם השתוקקות להרגיש מה הן פעולות השפעה, מה זה למעלה מהטבע שלנו, אנחנו אומרים שיש בהם נקודה שבלב, זאת אומרת ניצוץ מהאור העליון שנכנס לתוך הרצון לקבל שלהם בזמן השבירה והם ממשיכים לחפש אותו וזה מה שחשוב להם בחיים. במשך שנים רבות בהיסטוריה של האנושות זה קורה בהרבה אנשים. ויש כאלה שכן מגיעים לעבודת פרך ועוברים את העבודה הזאת ודווקא על ידי העבודה הזאת מגלים מה זה שורש נשמה, רוחניות, כלי רוחני, הבורא שמתגלה דרך הכלי הזה. הכול לפנינו.

קריין: 94.

"כתוב, "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך". ודרשו חז"ל, ב"פה-רך", ויש להבין מהו, "פה רך", בעבודת ה'. אלא, שהמצרים דברו עם המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד ה', אלא שיהיו בעמ"נ לקבל, שזה נקרא, פה - רך, כלומר שעל הכוונה דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, ולא צריכים לכוון בעמ"נ להשפיע. 

נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, דעבודת הקודש בעמ"נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד. "

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

זו בעצם כל הבעיה שיש לנו בתקופה הזאת שנקראת גלות מצרים. אנחנו כבר מתחילים במקצת להבין מה נקרא על מנת להשפיע, על אף שאין בנו עדיין את התכונות האלו, אבל מתוך זה שאנחנו שומעים שצריכים להגיע לעל מנת להשפיע ושיש כאלה שמגיעים לזה, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה זה בלתי אפשרי, עד כמה זה קשה מאוד, למעלה מהכוח האנושי, ולכן הרצון לקבל שלנו אומר לנו שזו עבודה קשה מאוד ויותר כדאי לנוח, לעסוק במשהו אחר, ולא בדיוק לעסוק בלהשיג פעולות ומחשבות על מנת להשפיע.

אנחנו מתחילים לראות לפנינו עבודה קשה מאוד שנקראת "קבלת עול מלכות שמים", זאת אומרת אני צריך לקבל זאת בכוח, כעול, עול זו הרתמה ששמים על השור או החמור או הסוס, כדי שיסחבו אחריהם את העגלה, ואנחנו צריכים לקבל את העול הזה בצורה כזאת נגד הרצון שלנו, נגד הגוף שלנו, ואז מאין ברירה אנחנו חייבים לבצע.

כשאנחנו עושים זאת כלפי דרגת חי, נניח אני שם עול על הסוס שלי, על החמור שלי, אז הוא מסכים מפני שהוא מקבל ממני אוכל, כוחות קיום, וגם הרגל שמקנה לו הרגשת בעל הבית שהוא יותר חכם ומבין, מרגיש ויכול לשמור עליו, על החמור או על הסוס. באותו אופן אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו מרכינים את הראש ורוצים לקבל את העול של הבורא עלינו ולהיות בצורה כזאת בעל מנת להשפיע.

אומנם אני שייך לדרגת חי אבל אני מקבל על עצמי את כל החוקים של הדרגה העליונה שבהם אהיה דומה לבעל הבית, לבורא, לכן אני אקרא "אדם", "הדומה לבורא", באותה מידה שאוכל להיות בעל מנת להשפיע. העבודה הזאת קשה מאוד אבל אנחנו יחד קבוצה גדולה, הקבוצה הראשונה מסוגה באנושות שעכשיו קמה ומתרוממת מקרב כל האנושות ונצליח.

קריין: ציטוט מספר 95.

"המצרים היו משפיעים להם מחשבות שיותר כדאי לעבוד בעמ"נ לקבל, בדרך הזו הם יראו שכל יום ויום הם מתקדמים במעשים טובים, מה שאין כן בעבודה דבחינת ישראל, הם בעצמם רואים שזה קשה, והראיה לזה, שלא רואים שום התקדמות בעבודה." זאת אומרת, תלוי באיזה סוג פעולות, עבודות האדם נמצא. אם הוא נמצא בעבודה של המצרים, אין שום בעיה. אני עובד, מקבל מה שמגיע לי ואפילו יותר ממה שמגיע לי, וכך אני מתקדם, הכול טוב ויפה. מה שאין כן, אם אנחנו מתקדמים בעבודת פרך, בעבודת ישראל, אז יש לנו בעיה, כי בכל צעד ושעל אני מרגיש עד כמה אני חייב לעבוד נגד הטבע שלי.

"נמצא, ש"פה-רך", יהיה הפירוש, שיתנו לישראל להבין, שאם ילכו בדרך שלהם, זה הוא עבודה יותר קלה, וזה נקרא "רך", היינו שיותר קל יהיה להתקדם בעבודת הקודש. 

ועם הטענות האלו היו המצרים ממררים את חייהם בעבודה קשה, שתמיד היו מסבירים לישראל, שעבודת ישראל נקרא, עבודה קשה, וזהו לא בשבילם."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

שוב.

קריין: 95.

"המצרים היו משפיעים להם מחשבות שיותר כדאי לעבוד בעמ"נ לקבל, בדרך הזו הם יראו שכל יום ויום הם מתקדמים במעשים טובים, מה שאין כן בעבודה דבחינת ישראל, הם בעצמם רואים שזה קשה, והראיה לזה, שלא רואים שום התקדמות בעבודה. 

נמצא, ש"פה-רך", יהיה הפירוש, שיתנו לישראל להבין, שאם ילכו בדרך שלהם, זה הוא עבודה יותר קלה, וזה נקרא "רך", היינו שיותר קל יהיה להתקדם בעבודת הקודש. 

ועם הטענות האלו היו המצרים ממררים את חייהם בעבודה קשה, שתמיד היו מסבירים לישראל, שעבודת ישראל נקרא, עבודה קשה, וזהו לא בשבילם."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

זה עיקר הקושי שיש לנו בעבודה. כשאנחנו רוצים לעשות פעולות על מנת להשפיע, אין לנו שום כוחות, שום הבנות, ואנחנו לא יודעים מה לעשות ואיפה התוצאה מזה. כלום, אין תומכים. וזה ודאי מקום שבו יתעוררו המצרים שבנו ויגידו "בשביל מה לכם? אתם יכולים לעבוד בצורה רגילה כמו כולם, בעל מנת לקבל. בנוסף, אתם רוצים לעשות פעולות השפעה? תעשו פעולות השפעה, אבל תקבלו על זה שכר. אתם רוצים להתפלל, תתפללו ותקבלו שכר, כל דבר שאתם רוצים תעשו ותקבלו שכר". זה כמו שאמרתי, המקור ללידת הדתות, היהדות ואחר כך הנצרות ואחר כך האסלאם. וכך כבר התחיל בחברה האנושית העניין של עשיית כל מיני פעולות רוחניות כביכול, אבל בעל מנת לקבל, כדי שיהיה לנו טוב.

שאלה: אם כל העולם הוא בתוכי מה היא הסביבה שבתוך האדם?

זה בינתיים יגרום לבלבול. תלך עם מה שאנחנו מסבירים, ולא עם מה ששמעת פעם.

שאלה: מהו המאמץ הנכון להיות בחיבור ומהו המאמץ הנכון להיות בכוונה?

גם בחיבור אני נמצא בכוונה. העיקר זו הכוונה שמביאה אותי להכרחיות בחיבור.

שאלה: איך ייתכן שהמצרים יכולים לשכנע את ישראל שילכו בדרך של שקר, בעל מנת לקבל? איך אפשר לחיות בשקר?

איך אתה חי?

תלמיד: אני לא חי בשקר, אני הולך אחריך.

אז נלך יחד לאמת, עד שנגלה שזה שקר.

שאלה: איך יש למצרים כוח לעומת הנקודות שבלב? אם יש לאדם נקודה שבלב, איך הוא יכול ללכת כנגדה לשקר?

כי הנקודה הזאת נמצאת בשבי של הרצון לקבל. זה בדיוק נקרא "עם ישראל", שזו הנקודה שבלב שנמצאת בתוך הלב האגואיסטי שנקרא "מצרים", וכך הלב שולט על הנקודה שבלב.

שאלה: עבודת ישראל זו עבודה קשה או עבודה קלה?

עבודת ישראל היא לצאת משליטת המצרים, משליטת הרצון לקבל שמחזיק אותם, זו העבודה. ודאי שזו העבודה הכי קשה שיש, כי היא לא יכולה להתבצע בלי עזרה מלמעלה. בכל העבודות האחרות אנחנו יכולים לפעול עם הכוחות שנמצאים במישור שלנו, בידיים שלנו. לעומת זאת עבודת ישראל היא עבודה שאני לא יכול לבצע בה אפילו תנועה קלה אם אני לא מקבל כוח והכוונה מלמעלה.

תלמיד: אפשר להפוך את עבודת ישראל לעבודה קלה או שהיא נועדה להיות עבודה קשה?

רק במידה שאני נפרד מעצמי ונכלל בעשירייה ונדבק בבורא ו"ה' יגמור בעדי".

שאלה: רב"ש אומר שלקום לשיעור בוקר בלי כוונה, זה גם בסדר. אנחנו יכולים לעשות דברים גם בלי כוונה עד שנגיע לעל מנת להשפיע?

עד שמגיעים לעל מנת להשפיע, כל עבודה שמקרבת אותנו לעל מנת להשפיע, גם נקראת "עבודת קודש".

שאלה: לפי הקטע הזה ובכלל מכל מה שאנחנו לומדים יוצא שתקופת מצרים היא דווקא על הכוונה שלא נעבור לכוונה על מנת להשפיע.

המצרים נותנים לנו את הכול, חוץ מלהיות בכוונה על מנת להשפיע, ובזה הם עוזרים לנו לעשות בירור, מה זה נקרא רוחניות, זו העבודה שלהם.

צריכים להבין שכל הכוחות האלה שבהם אנחנו נמצאים הם כוחות הבורא, כוחות רוחניים שפועלים עלינו בצורה יותר גלויה או פחות גלויה, בכל מיני אופנים. אז מצרים זה נקרא כוח הבורא שמסביר לנו מה זה נקרא רצון לקבל, באיזה אופנים הוא פועל עלינו, ואיך אנחנו יכולים לצאת משליטתו.

תלמיד: מה יש בכוונה על מנת להשפיע שיש כזאת התנגדות כלפיו?

כוונה בעל מנת להשפיע הופכת את כול מהות הפעולות שלי מגשמי לרוחני כי אני לא משייך לעצמי לא כוחות, ולא את הפעולה עצמה ולא את התוצאה מהפעולה, אלא פשוט אני בעצמי מתנתק. מה שנשאר לי זה רק לשייך מה שיש לי במוחא וליבא לבורא, ומה שיש לי זה ממנו, ולְמה שאני מכוון זה גם אליו ואני בעצמי אפס, אבל אותו אפס שהוא קובע וכל מה שהבורא מכניס בי, זה הכול שייך לו.

תלמיד: קראנו שיש כאן עבודה קשה, אז ההבחנה הזאת של עבודה קשה היא על המעבר בין כוונה על מנת לקבל לעל מנת להשפיע?

כן. בסופו של דבר זה כאן, אבל עד שאנחנו מגיעים להגדרה כזאת קצרה "על מנת" יש לנו בזה עבודת פרך רבה.

תלמיד: אבל במה היכולת שלנו לעשות את המעבר הזה? הרי בכל זה האור עושה בנו כאלו שינויים, מאיפה יש לנו שליטה על הכוונות?

יש לך שליטה בזה שאתה פונה לאור. יש לך שליטה להגיע לצעקה, כמו תינוק שמחייב את האימא.

תלמיד: זאת הפעולה היחידה שיש לנו לעשות?

בסופו של דבר כן. "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו" .

תלמיד: אז אפשר לראות את כל תקופת מצרים כתקופה שמביאה אותנו לבירור בצעקה לעבור מכוונה לכוונה?

כן. והצעקה הזאת מגיעה עד קריעת ים סוף, הכול בעצם צעקה גדולה שכוללת בתוכה הכרת הדבקות שלנו בבורא. שמאין ברירה וגם מתוך הרצון, קודם בהכרח ואחר כך מתוך הרצון, שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו כן רוצים להיות עובדי הבורא.

תלמיד: מה זה הקצה שאדם מחליט שזהו, "אני לא יכול יותר לחיות בעל מנת לקבל, אני חייב לעבור לעל מנת להשפיע"?

הקצה הזה זה שהוא מסוגל בחושך מצרים לברוח, העיקר לברוח מעל מנת לקבל. אין לו שום רצון, כוונה, נטייה אחרת, רק לברוח, להתנתק מעל מנת לקבל.

שאלה: אמרת שאנחנו חייבים לבצע במאה אחוז את מה שאומרים לנו המקובלים. ואם אנחנו לא מצליחים לבצע משהו מהעצות של מקובלים? למשל אני לא משתתף בהפצה, לא מגיע לישיבת חברים.

אם אנחנו לא עושים את הפעולות שלנו לפי המלצות מקובלים, אז בהתאם לזה אנחנו נחלשים ומאריכים את ימי הגלות. ככה זה.

קריין: ציטוט 96

"כולם מפרשים שעבודת פרך היא "פריכה", היינו שברון הגוף. והסיבה, שהיתה עבודה קשה, עד שמכנים עבודה זו "עבודה ששוברת את הגוף והמותניים". והוא מטעם שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. וזה גורם להם עבודה קשה. 

אמנם מדוע שמעו להדעות של המצרים. הוא משום שדיברו אל ישראל ב"פה-רך", היינו שהמחשבות של המצרים, שבאו לישראל ב"פה רך", היינו שכל מה שהם אומרים להם לעשות, אינו להרחיק אותם מעבדות ה' חלילה, אלא אדרבה, הם רוצים להדריך אותם ללכת בדרכי ה', בדרך צלחה, ושאל יבזבזו זמן בחינם, ללא תועלת, היינו שלא יראו התקדמות בעבודת הקודש. וכיון ששמעו, שמדברים אליהם ב"פה-רך", היה קשה להתגבר על המחשבות האלו." 

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)

קריין: ציטוט 97.

"יש להבין את ענין "בפרך", מהו על דרך העבודה בעבודת הקודש. ויש להבחין ב' בחינות:

א. המעשה, שנקרא חלק הנגלה, מה שנגלה להאדם, שלא שייך לומר, שהוא טועה או מרמה עצמו, כי מה שגלוי לעינים, לא שייך לומר, שיש טעות בדבר. כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו"מ או לא." אנחנו יכולים לראות לפי המעשים החיצוניים של האדם האם הוא נמצא בדרך רוחנית או לא, וזה לגמרי לא אומר על הלב שלו, אולי עושה את זה מתוך שרוצה שאנחנו נחשוב עליו בצורה יפה.

"ב. הכוונה. וזה נקרא חלק הנסתר, כי ענין הכוונה שבהמעשה שהאדם עושה, אין אחרים יכולים לראות מה כוונתו במעשים האלה. וגם הוא בעצמו גם כן לא יכול לראות את הכוונה של העשיה, כי בכוונות יש מקום לטעות עצמו ולרמות את עצמו. כי רק בדברים שנגלו לעין, שנקרא חלק הנגלה, שם כולם יכולים לראות האמת. מה שאין כן מה שתלוי בכוונת הלב ובמחשבה של המוח אין אדם יכול לסמוך על עצמו. נמצא, שנסתר ממנו ומאחרים".

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)

תלמיד: מה זו "עבודת נשים" ומה זה "עבודת גברים" שמוזכרת בקטע?

זה לא כל כך חשוב לנו, זו עבודה על מנת לקבל, על מנת להשפיע, בכל מיני סוגים. אנחנו נבין את זה אחר כך.

תלמיד: למה מהעולם הזה לעולם הרוחני אנחנו צריכים לעשות פעולות כדי שהפעולות ישנו את הכוונה שלנו, למה זה לא בנוי הפוך?

זאת אומרת איך אנחנו יכולים לפעול על העולם הרוחני בפעולות הגשמיות? זו אולי שאלה יותר כללית. ודאי שאנחנו לא יכולים לשנות משהו בפעולות הגשמיות שלנו, אבל אנחנו באמצע, מי שעושה את הפעולה הוא מורכב מגוף ונשמה, הוא מורכב מחלק גשמי וחלק רוחני, וזה מה שמיוחד ביצור הזה שנקרא "אדם", שיכול להידמות לבורא אפילו בפעולות הגשמיות שלו כי על ידי הפעולות הגשמיות הוא מחייב את הרצון שלו להשתנות.

ולכן אנחנו צריכים להתחיל את העבודה שלנו אפילו מתוך זה שאנחנו מתאספים בקבוצה ועושים כל מיני פעולות קבוצתיות, יושבים, אוכלים, שרים וכולי, מי צריך את הדברים האלה, מה יש בזה, איזו רוחניות? הפוך, זו פעולה גשמית כל כך פשוטה? אבל אנחנו על ידי הפעולות הגשמיות פועלים על הרצון שלנו. ואין לנו אמצעים אחרים בינתיים להשפיע על הרצונות שלנו.

תלמיד: האם זה בגלל שאנחנו צריכים לעלות מהתחתית למעלֵה הסולם, בגלל זה אנחנו מתחילים בפעולות שהן יותר נמוכות ולאט לאט אנחנו מתעלים עד שאנחנו מגיעים לשינוי הכוונה?

גם זה נכון, אבל בעיקר כי אין לנו יותר עם מה להשפיע על הנקודה שבלב שלנו. אנחנו צריכים לשנות את כוונות הלב. "לב" זה הרצון של האדם. אנחנו לא מסוגלים להשפיע על זה, אלא רק על ידי כל מיני אמצעים צדדיים כביכול שהם הפעולות שאיתן מתחברים, ששומעים, שרים, אוכלים יחד, אפילו לומדים יחד, כשאנחנו מרגישים שתלויים זה בזה איכשהו. לכן מתארגנים לקבוצות. אלו הפעולות שבהן אנחנו לאט לאט מתקרבים בהשפעה ללב.

שאלה: השכנוע של כל המצרים שכדאי לעבוד העל מנת לקבל הרי זו התקדמות בקו שמאל, אז איפה הקדושה כאן? זה כמו דתות בעצם.

כל הדתות מדברות על פעולות האדם לעצמו, שעליהן הוא מרוויח עולם הזה, עולם הבא, גן עדן וכן הלאה. זאת אומרת על מנת לקבל. הן צמחו כולן מחכמת הקבלה, אבל הפכו את הפעולות האלה לעל מנת לקבל לטובת האדם. ולכן האדם נדבק לפעולות האלה ואפילו הפך להיות פנאטי, אדוק וזהו, יש לו עניין בזה. זה העניין של הדתות. תראה עד כמה יש שם כוחות גדולים. מה שאין כן, בעל מנת להשפיע אין כוח, אין רצון, אין הכרחיות מצד טבע האדם ולכן חכמת הקבלה היא מקום שמגיעים אליו רק אנשים שמרגישים שזו אמת. אבל כמה האמת שווה, איזה כוח יש לה? אין כוחות בעולמנו לאמת.

שאלה: אנחנו חייבים לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, לכן האמונה למעלה מהדעת מאיצה את המעבר מעצמי זולת?

בלי אמונה למעלה מהדעת, שזה כוח השפעה, כוח שיוצא מעל כוח הקבלה, ודאי שבלי כל זה אתה לא יכול לעבור, ודאי שבלי שאני ארכוש כוחות כאלה מלמעלה אני לא אוכל להתייחס לזולת בהשפעה. תמיד יהיו כוחות קבלה לצידי.

שאלה: הוא אומר שהגוף והמותניים נשברים דרך עבודת פרך, מה בדיוק נשבר בעבודה הזאת, מה זה אומר?

הרצון לקבל כל הזמן נמצא תחת הלחץ וכל העבודה שאומרים לו שצריך לעשות בעל מנת להשפיע, היא נגדו.

שאלה: מה צריך להבטיח לרצון לקבל כדי לשכנע אותו ולתת לו כוח בעבודה?

בהתחלה צריכים להבטיח לרצון לקבל שיקבל את הכול לפי מה שהוא רוצה. זה כמו לתינוק נותנים כל מה שהוא רוצה, מזה הוא גדל. ככל שהוא גדל יותר ויותר אז מתחילים להגביל אותו, את זה תקבל ואת זה לא, זה טוב וזה לא טוב. וכך מלמדים אותו ומעצבים אותו נכון להיות גדול. אותו דבר אנחנו.

שאלה: מה הטוב שאנחנו יודעים ושהעולם לא יודע?

אנחנו יודעים שמטרת הבריאה היא להגיע לכוח ההשפעה שהוא הבורא. להתעלות למעלה מכוח הקבלה שהוא נקרא העולם המדומה, ונדמה לנו שאנחנו נמצאים באיזו מציאות שכולה מיוצבת בכוח הקבלה אבל זהו שקר כי באמת רק נדמה לנו שאנחנו נמצאים בעולם שכולו כוח הקבלה, וכשמתעלים באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, אז אנחנו מתחילים לראות שכל העולם הוא דווקא הפוך, הוא נמצא בכוח ההשפעה שהוא כוח הבורא, והבורא או נוכחות הבורא או השכינה היא ממלאה את כל המציאות.

שאלה: האם טעם העפר שבקבלה הוא זה שבעצם נותן את הטעם של ההשפעה?

יש בזה משהו. אני לא יכול עכשיו לפרש את זה, כי בלי טעם עפר אנחנו לא נוכל להבדיל גם בכוחות ההשפעה. לכן בכל המצוות אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים". תמיד אנחנו צריכים במשהו לגעת בכוח הקבלה כדי מתוכו לעלות לכוח ההשפעה. וכך עד גמר התיקון.

שאלה: איך להבטיח שדעת החברים שלנו לא תוסח עד כדי כך שהם יעזבו את הדרך?

אנחנו מתקדמים לאט לאט, בהדרגה, לומדים את הדברים האלה מהמקורות באמת בצורה מאוד הדרגתית. ובעזרת אנשים שמכינים לנו את חומר הלימוד אני רואה שהם מאוד נאמנים לדרך, ולמעלה מהם נמצא כוח העליון שמנהל את ליבם וכך אנחנו מתקדמים. אני מאוד שמח שיש לנו ארגון שהולך בצורה עקבית וכך אנחנו מגיעים בכמות גדולה של אנשים לדרגות רוחניות.

שאלה: איך עובד המנגנון של שינוי הכוונה באמצעות פעולה? במה צריך להתמקד כדי להיות אסרטיבי?

הפעולה עצמה לא עושה שום דבר, כיוון שאנחנו פועלים, ואנחנו מורכבים מחומר ורוח, לכולם יש רצון, והרצון הזה בכל זאת מתחבר עם הרצונות האחרים ובהשפעה לכולם, כך אנחנו משפיעים לבורא, וכך אנחנו משנים את מצבינו.

שאלה: בקטע 97 כתוב, "אין אדם יכול לסמוך על עצמו". למה בעבודה היום יומית אנחנו מייחסים הרבה מאוד חשיבות לכוונות, אם אנחנו לא יכולים לסמוך על עצמנו לבחור בכוונה הנכונה?

כדי שאנחנו נרצה לקבל כוונה בעל מנת להשפיע מהבורא. יותר משינוי הכוונה שלנו אנחנו לא צריכים כלום, כי הכוונה היא כל מה שאדם מתכוון. יש אנשים שלוקחים סכין ופותחים את הגוף של האחר וזו נקראת "עבירה". ויש כאלה שעושים והיא נקראת "מצווה", כי זה הכירורג, המנתח שכך הוא מרפא את האדם. לכן זה לא עניין הפעולה עצמה, אלא עניין כוונת האדם, מה הוא עושה לאחר. לכן כל הלימוד של חכמת הקבלה הוא לימוד על הכוונות הנכונות. איך אנחנו בכל פעולה ופעולה שלנו נחשוב מה אנחנו רוצים להשיג כתוצאה מהפעולה הזאת.

שאלה: איך מחברים את הכוונות הנכונות נסתרות אפילו מעצמנו?

אם הכוונות הן נסתרות אז אין לנו מה לעשות, אבל אנחנו נשתדל עוד ועוד להיות בכוונות על מנת להשפיע. וזה מגיע גם דרך הפעולות הגשמיות. כי לא סתם אנחנו נמצאים בעולם הגשמי, אלא אנחנו יכולים לעשות כאן פעולות גשמיות, בחיבור, בעבודה משותפת בינינו, בהפצה מחוצה לנו גם כלפי חוץ. כך אנחנו עוד ועוד נכללים בינינו ומכינים את עצמנו למצבים ואפילו על ידי פעולות גשמיות חיצוניות התקשרויות שונות בינינו, אנחנו מגיעים למצב שהאור העליון משפיע עלינו ומחבר אותנו עוד ועוד.

והוא גם נותן לנו ההפך כל מיני מצבים שאנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להתחבר. וכך אנחנו מתקדמים. אני דווקא רואה שיש התקדמות בקרב נשים אפילו יותר גדולה מקרב הגברים. הם התחילו מרחוק ועכשיו הם נמצאים קרוב יותר.

שאלה: מה זה אומר שהכוונות מתחברות עם הכוונות של חברים אחרים?

מבינים עוד ועוד כמה החיבור בינינו הוא הכרחי להשגת המטרה. והמטרה ככל שהיא חשובה יותר, היא תחייב אותנו לחיבור. ככל שהיא חשובה פחות, אנחנו לא נרצה להתחבר. אני צריך לראות שאין ברירה אבל המטרה מושגת רק בחיבור בינינו.

שאלה: איך אפשר להבחין אם אנחנו משקרים לעצמנו עם הלב והמוח שלנו בעבודה?

לא חשוב כמה אנחנו משקרים או לא, אנחנו לא מבינים. לפי הדרגה שלנו מה שאנחנו מקבלים זה מה שיש. וזה לא צריך לעצור אותי שאני נמצא בשקר, כי זה אני.

כמו ילד קטן כפי שהוא מתנהג, ומה שהוא עושה זה נכון להתפתחות שלו, ולגילו. וכך גם אנחנו. אין לנו מה להתבייש ממה שאנחנו עוד לא מסוגלים, אלא העיקר הכוונה, שאנחנו נמשכים קדימה.

שאלה: מה היא עבודה ללא שכר?

עבודה ללא שכר שאני לא רוצה לקבל שכר ברצון לקבל, בכלי הקבלה שלי, אלא רק בכלי ההשפעה. אני רוצה על ידי העבודה שלי להגיע למצב שאני מקבלת כוחות להשפיע. וכל כולי אהיה מכוונת להשפיע מחוצה לי. עד כדי כך שזה לא רק יבוא אלי ברגעים שאני מתעוררת במיוחד, אלא שאני ארגיש את עצמי שזה משתנה בי, ובכלל אני נמצאת בכוחות ההשפעה. וזה המצב הנורמאלי שלי מעט ככל האפשר.

שאלה: האם אנו מגלים מחדש את תכונת ההשפעה בכל שלב או שאנו מוסיפים על מה שכבר הצלחנו להשיג?

ודאי, אנחנו מוסיפים. הולכים ומוסיפים כל פעם.

שאלה: האם קבלת עול מלכות שמים היא כוח הביטול?

קבלת עול מלכות שמים היא כוח הביטול, אבל לא רק ביטול. זה מעבר לביטול גם כוח השפעה שאני לומד מהבורא ומשתדל להיות דומה לו.

שאלה: האם אנחנו מבקשים את זה דרך רצון אמיתי להשפיע?

אני לא יודע אם זה רצון אמיתי להשפיע. אנחנו מבקשים את זה. בדרך כלל זה עובר דרך הרצון להשפיע שלנו ככל האפשר. וזה תלוי כמה אנחנו נמצאים מחוברים בקבוצה. כי סך הכול לבורא אנחנו מגיעים דרך כל החיבורים שלנו שבינינו. אפילו אם אני הקטן או אולי נמצא במצב לא כל כך טוב, אבל דרך הקבוצה אני סך הכול יכול להגיע למצב שאני אהיה קרוב לבורא.

שאלה: מתקבלת תחושה שהעבודה הרוחנית חייבת להיות קשה מאוד. איך לעשות הכול בשמחה?

זה שאנחנו נמצאים בדרך צריך להביא לנו שמחה. ולא חשוב באיזה מקום בדרך אני נמצא. העיקר שאני נמצא בכיוון הנכון. יצאתי מנקודה אחת ומגיע לנקודה השנייה. אז זה שאני נמצא בכיוון הנכון ואני נמצא בקבוצה, זאת אומרת באיזו מרכבה שלוקחת אותי ממקום א' למקום ב', זו כבר השמחה שלי שאני נמצא בדרך. ומגיע - כשאני מגיע. אם אני נכלל בקבוצה אני נמצא בשליטת הבורא. ואז אין לי מה לדאוג. רק להתכלל בקבוצה יותר ויותר.

שאלה: איך אנחנו בתוכנו נותנות כוח לאמת?

איך נותנים כוח לאמת? הייתי מפרש פשוט. "אמת" זה שלוש אותיות. א' מ' ת'. א' - האות הראשונה, ות' האות האחרונה ומ' באמצע. א' - כתר, ת' – מלכות, ומ' - בינה. אז אני נמצא בשמחה מתוך זה שיש לי קשר לשלושת האותיות האלה. אני נמצא בעשירייה איפה ששם מממשים.

שאלה: למה לא יכלו ישראל לקחת את השליטה על המצרים, אם ישראל שואפים לבורא, למה לא יכלו לסתום את הפה ל"פה-רך"?

יש לנו נקודה אחת מהרוחניות, נקודה אחת. ומצרים זה כל המציאות, הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא. אז איך אני, עם הנקודה האחת, יכול להתגבר על כל המצרים, על פרעה שזה מלך, הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא, איך יכול להיות? יש לי רק אפשרות יחידה להגיע למצב שאני אברח ממנו. וגם, אחרי מכות גדולות שעוברות על הפרעה שבי, ואז אני מאין ברירה בורח, ממש בורח ממצרים. זאת אומרת, כשאני מתחיל להרגיש עד כמה הפעולות שאני עושה הן פעולות קבלה, ועד כמה זה כואב לי.

ואז אני בורח מהן ולא מהתהליך עצמו, מחכמת הקבלה, מהקבוצה, אלא מזה שאני מרגיש שפרעה שולט עליי. אז כל פעם הגילויים שלי, כאילו בריחות, זה מה שבסופו של דבר מוליך אותי בדרך ממצרים. אנחנו עוד נלמד מה זה נקרא שמשה ברח מפרעה והלך למדיין, מה קורה? יש הרבה תהליכים במצרים, זה לא סתם סיפור קצר שנכנס למצרים ויוצא ממצרים, לוקח משם איזו חבילה עם הרצון לקבל הגדול ויוצא משם כדי לתקן את הרצון לקבל ולהגיע לגמר התיקון. זה תהליך גדול מאוד - איך להתכלל מכל הרצון לקבל של מצרים, זה לא פשוט. אנחנו אחר כך כל הזמן מתקנים את מה שהוצאנו ממצרים.

שאלה: איך נוכל להימנע ממחשבותיהם של המצרים בעבודת החיבור בעשירייה?

אנחנו לא יכולים להימנע. אנחנו תמיד נופלים ונופלים ונופלים לכוונות ורצונות של המצרים ותמיד אנחנו מזהים אחר כך מיהם בינינו ומתקנים אותם. זו עבודה. כשאנחנו יוצאים ממצרים, מה שאנחנו עושים זה סך הכול לתקן את כל הרצונות שלקחנו ממצרים, אין לנו יותר מה לעשות. אנחנו נכנסים למצרים, לוקחים את הרצון לקבל שלנו, שהבורא הכין לנו אצל פרעה, מקבלים מפרעה את כל הרצון לקבל שלו ויוצאים ממצרים - משליטת הפרעה ומתקנים את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע וזה גמר התיקון.

שאלה: איך מפתחים את הרצון לברוח מהרצון לקבל?

זה ההבדל בין להיות לבד לבין להיות עם, בחיבור. אין לנו ברירה אלא רק אם אנחנו מתחברים בינינו כמה שמסוגלים, לא כל כך חשוב, אבל כמה שמסוגלים. אנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהשיג בחיבור בינינו מצב להיות כאיש אחד בלב אחד שזה גמר התיקון.

שאלה: אמרת שכלפי השפעה אי אפשר לבצע אפילו תנועה קלה בלי לקבל כוח והכוונה מלמעלה. איך לקבל כוח והכוונה מלמעלה, ואיך לדעת שזה לא מגיע מהמצרים שמבלבלים אותי?

להתפלל לבורא שייתן לנו יכולת להתחבר, ולא לחשוב על הפרצופים של החברים או החברות, אלא על ליבם.

שאלה: ציינת שהרצון לקבל כל הזמן בלחץ כי כל העבודה שלפנינו היא נגדו. איך אפשר להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר?

יחד. אין לי תשובה אחרת.

שאלה: יוצא שאם נכון ובצורה עמוקה, מכוונת, נבנה את הכוונה, זה בעצם יסדר את כל החיים שלנו ולא הפוך. זאת אומרת, אנחנו לא מחברים לחיים שלנו את הכוונה, אלא הכוונה היא שבונה את הפעולות הפיזיות שאנחנו עושים.

נכון, יפה. אתה מתחיל להתיישר בקו נכון.

שאלה: הכוונה האמיתית של הלב נסתרת מאיתנו ואנחנו צריכים לעשות פעולות של השפעה. אבל למה אני רואה את ההיפך? אני מרגיש שאני עושה משהו בהשפעה אבל בסוף, במציאות, אני רואה שכל הפעולות שלי הן בכוונה על מנת לקבל.

זה מה שצריך להיות. אתה חושב שתגיע לפעולה רוחנית ותתקן אותה? בכל פעולה רוחנית תגלה שאתה יותר גרוע ואז תבין שבלי להתקשר לבורא ולחייב אותו לתקן אותך זה לא ילך, ואז תפנה אליו. לכן גילוי הרע הוא שאתה נמצא באפס כוחות, בחוסר הבנה, בלא יכולת להשיג משהו בעצמך, אפילו אם כל הכוונות שלך הן יפות ונכונות זו בסך הכול אמצע הדרך, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים."¹ אנחנו מגלים ששום דבר לא קורה לנו ולא יכולים לעשות כלום. אז מה עושים? צועקים לבורא שהוא צריך לעשות ולא אנחנו. וככול שנגלה את זה, כך נשתדל לפנות אליו יותר ויותר עד שהוא יעשה את התיקון הסופי.

שאלה: אנחנו רואים איך הבורא בעצמו מנסה לבנות מאיתנו כלי דרכך, כדי שהוא יתגלה בו. כמה אנחנו מצליחים לשמח אותך, וכמה מאמץ צריך להשקיע כדי לשמח את הבורא כמו שצריך?

אנחנו עכשיו מתקדמים משיעור לשיעור בצורה הדרגתית, ממשית. אתם יכולים לקחת כל שיעור ושיעור שעברנו ולראות שאלה ממש מדרגות, מדרגות הסולם. אנחנו יותר ויותר מתקדמים לתיקונים ממשיים, עדיין לא מרגישים תוצאות, אבל זה לא אומר שאנחנו לא עושים כלום, התיקונים האלה עוברים עלינו. אנחנו לומדים שאנחנו חייבים להתחבר, חייבים לפנות לבורא שיחבר אותנו, שיעלה אותנו לדרגת השפעה, שנתייחס יותר זה לזה כחברים בדרך ושנהיה חייבים להיות בהתקשרות בינינו.

במידה שארצה להשפיע לכולם דרך זה אוכל להשפיע לבורא, ולא יכולה להיות השפעה לבורא יותר מאשר השפעה לחבר. את זה אנחנו לומדים משיעור לשיעור בצורה יותר ויותר מעשית בלבוש הפסוקים, הדיונים והבירורים שלנו. לכן צורת ההתקדמות שלנו דווקא ברורה, אבל צריך באמת להיות עקביים. ולא יכול להיות שאני לא נמצא באיזה שיעור, כי זה ממש הופך להיות כמדרגות. אתם לא יכולים לקפוץ דרך המדרגה, תצטרכו בכל זאת לחזור עליה וללמוד אותה טוב, אם אתם לא יכולים להשתתף בזמן אמת, תעברו על השיעור הנמצא בארכיון ואז בכל זאת תתקדמו. אני מאוד ממליץ לכם לא לפספס אף שיעור אלא ללכת לארכיון ולשמוע אותו שוב ושוב. ועל זה לא יכולות להיות שום פשרות, אל תגידו לא יכולתי, אצלנו הזמן הוא אחר, היו לי בעיות. חייבים לעבור על כל השיעורים בצורה הדרגתית, כי כך הם בנויים. אנחנו ממש עוברים לפי האופן הכתוב בתורה, ועכשיו אנחנו נמצאים דווקא בבירורים מאוד חשובים שלפי לוח השנה נמצאים לפני פסח ויציאת מצרים, בואו נממש אותם כמה שאפשר יותר.

שאלה: אנחנו רואים את התפתחות האדם והופעת הכוונה, זאת כמו איזו ישות נפרדת שנמצאת בתוך הפעולה, ולהגיע לזה זאת עבודת האדם. נראה שכל הבעיות שיש לנו זה כי אנחנו מסרבים לעבוד ברמה הזאת. נראה שכל הסיפור הזה הוא מאוד אנושי בטבע, במהות שלו, הוא כאילו מקיף את כולנו, כולל את כולנו ברמה מאוד מאוד פנימית. זה נכון?

כן, זה נכון.

תלמיד: כל יום אנחנו עובדים על איזו משימה יומית בעשירייה, אמרת שהפעולה עצמה היא לא כל כך חשובה, אבל הפעולות שאנחנו בוחרים לעשות במהלך היום הן מאוד מאוד קשות. האם זה בגלל שאנחנו מתחילים לעבוד על הכוונה דרך הפעולה שאנחנו בוחרים לעשות?

יש לזה הרבה סיבות, אני לא רוצה לענות על זה עכשיו, אתם צריכים לברר את זה. זה נותן לכם התקשרות יותר רב גונית לדרך, לסיבות, לאמצעים, איך מתקדמים. לכן כדאי שאתם בעצמכם תטפלו בזה.

שאלה: חוץ מהעבודה שאנחנו עושים בינינו, הלימוד, הפגישות, האם זה טוב אם נתאר בשכל מה יהיה, איך ייראה גמר התיקון, לתאר איכשהו בראש, בלב, קשר ממש חזק, גדול בינינו?

שאלה יפה. אני רוצה עכשיו לראות את גמר התיקון, כדי שאני אדע לאן אני צריך להתקרב, יפה. אז שאצייר לך את גמר התיקון בסרט מיוחד, איך אני אעשה את זה? גמר תיקון זה נקרא שכולם אוהבים זה את זה, כולם קשורים זה אל זה, כולם נמצאים במצב שאין הבדל בכלל בין אחד לאחר. אני לא רואה את הגופים, אלא אני מרגיש שכולנו שנמצאים בלב אחד, ברצון אחד, שהוא מורכב מהרבה מאוד רצונות אבל כולם פועלים כרצון אחד, בנטייה אחת להשפיע זה אל זה, ללא שום הגבלות. וכל זה כדי להחזיק בתוכם את הבורא, כדי להשפיע לו, זה הכול. תתאר כך את המצב ותחיה בו.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו מתקדמים משיעור לשיעור בצורה הדרגתית ממשית, ושאנחנו צריכים לא לפספס אף שיעור. האם כל עשירייה עוברת בנפרד את סדר המדרגות או שזה משהו משותף לכולם?

כל עשירייה ועשירייה עוברת מצבים משלה, כי היא הופכת להיות לאט לאט לפרצוף. ולפרצוף הזה יש תפקיד משלו, לא שהוא כל כך שונה מאחרים אבל בכל זאת שונה, כמו תאים בגוף אחד.

תלמיד: בכל זאת יש משהו שכולנו עוברים במשותף, כולנו עכשיו מרגישים את פסח, ומרגישים מצבים שעוברים.

כן, רק קשה לנו להשוות מה זה כולם, אבל כן זה כולם.

שאלה: אמרת שכל שיעור הוא עוד מדרגה חדשה, אבל מה לעשות אם אתה מפספס שיעור פעם אחת, פעם שנייה, ואז אתה מתחיל להרגיש שכבר קלקלת את הדרך, והפגם הזה מעמיק עוד ועוד. ואז אתה כבר חושב שאם כבר קלקלת את הדרך, אז לא כל כך חשוב שתפסיד עוד שיעור, והדברים הופכים להיות פחות ופחות חשובים. איך לתקן את זה? איך אפשר לחזור לזה שתאמין שאתה יכול לסדר את הכול?

זה לא פשוט, על זה כותבים לפני שנכנסים לקבוצה כתב ערבות, כתב התחייבות, שאנחנו חייבים להחזיק זה את זה. שכל אחד רוצה או לא רוצה חייב לממש את חובתו בקבוצה ואין מה לעשות, זה דבר אחד. דבר אחר, שיש לך חוץ מהקבוצה שלך עוד קבוצות, יש הנהלה יותר גדולה, ואתם צריכים בכל זאת להחזיק זה בזה, וכך "איש את רעהו יעזורו", אין מה לעשות. אז בבקשה תעשו כאלה פעולות שיחזיקו את הקבוצה, ולא שאתה נופל ואפילו לא שמים לב שמישהו נפל, אין דבר כזה.

תלמיד: אבל איך אפשר לתקן את זה?

אדם לא יכול לעשות את זה, וגם לא צריך לחשוב על מה שהיה, אלא רק על מה שיהיה. לכן כתוב "אם תעזבנו יום יומיים אעזבך"², כלומר אם אתה מפסיד שיעור, אז יסדרו לך שאתה תפסיד עוד שיעור, עוד שיעור ועוד שיעור, תיזהר להפסיד אפילו שיעור אחד. וכשאתה נזכר, בכוח, מיד בלי לחשוב, לא צריך לתת מקום למחשבה האם לבוא או לא לבוא, תעשה, קודם תעשה ואחר כך תחשוב, אז תחזור לשיעור, תתכלל בשיעור, בחברים, זה ייתן לך שכל חדש, ואז תתחיל להרגיש שאתה מבריא מהבעיה הזאת.

שאלה: בעשירייה יש לנו כמה חברים שבגלל עניינים משפחתיים הם נוסעים לפעמים לשבוע, שבועיים, או יום אחד אפילו והם מתנתקים מהשיעור. איך אנחנו עושים מאמצים כדי להחזיר אותם לדרך?

אין שום בעיה, אנחנו קובעים לעצמנו זמן, מפעילים את השיעור מהארכיון ושומעים את השיעור יחד עוד פעם. הם בפעם ראשונה, אנחנו בפעם שנייה. וכך אנחנו מחייבים אותם להיות יחד איתנו, וגם אנחנו חוזרים על זה ויש לכולנו רווח גדול.

שאלה: אם הייתי מרגיש כמה העבודה שלנו חשובה לעולם, הייתי מרגיש כמו גיבור, כמו סופרמן. אבל אם אני ארגיש שאני גדול, אז אני אפול תחת פרעה, אז יוצא שאני עומד במקום, אני לא רוצה לטעות, לא רוצה לאחוז באמת בחשיבות של הדברים, אז אני תקוע.

אתה צריך להרגיש שאתה גדול ומסוגל להכניע את עצמך כלפי הבורא, ולעשות את כל פעולת ההשפעה בעזרתו. הגדלות שלך נובעת מזה שאתה מחובר עם הבורא, ואז בזה אין לך שום בעיה, תתגאה, זה נקרא "ויגבה ליבו בדרכי ה'"³. אבל ממה? מזה שאני נמצא בדרכי ה', שאני מחובר לבורא.

שאלה: אם לחבר יש מחלה כרונית והוא לא יכול להיות בכל שיעור, הוא שומע את ההקלטה וזה ממש "אוכל" אותו, הוא חושב שהוא מושך את העשירייה למטה, והוא רוצה לעזוב את העשירייה ולעבור לעשירייה אחרת. מה היית מייעץ לכזה חבר?

אני ממליץ לא לעזוב אותו, ולהחזיק אותו ככול האפשר בכל הכוח. ולחזור עימו יחד על השיעור וסביב השיעור הוא יתחבר שוב, שוב ושוב סביב השיעור. בשיעור יש הרבה כוחות, לא שלי בלבד אלא של כל החברים שבכל העולם, גברים, נשים, כולם. ולכן כדאי שוב להתחבר לשיעור ולשמוע את השיעור בהקלטה מהארכיון וכך להמשיך. לא לתת לו לעזוב, זה לא שאתם עוזרים לו הוא בזה עוזר לכם.

שאלה: מה ההבדל בין לנסות לסדר את הכוונה שלך, כשאתה לא יכול לסמוך על עצמך, לעומת לנסות לבנות כוונה משותפת עם העשירייה?

מצוין, אתה רואה ומרגיש שאין לך שום כוח להחזיק את עצמך בדרך לכיוון המטרה, ובטוח שאתה תיפול, תטעה, ואפילו לא תדע שנפלת וטעית, אז מתוך זה אתה אוחז בהם. אתה מחזיק בהם כמו ילד קטן שתופס את הבגד של אימא, והולך איתה יחד כדי לא לאבד אותה, כך צריכים לעשות. זה יפה מאוד אם כל אחד מרגיש שזאת בעצם ההצלה שלו, וטוב שהוא מרגיש קטן כלפי הקבוצה. כמו שרב"ש כותב, שהוא מרגיש את עצמו כאפס כלפי האחרים, זה דווקא סימן להתקדמות.

שאלה: מאיפה לקחת חסרון לשיעור בוקר אם אין לי חיסרון כזה ואני לא יכול לקנא בחברים שכביכול יש להם חסרון כזה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. בסיום שיעור הבקר כל יום אני מקבל וכולם מקבלים את החומר לשיעור הבא. אני קורא את השיעור שאנחנו נלמד, נגיד מחר, אני אקרא את החומרים היום, ואני לא אקרא כמה ימים קדימה, אלא רק את של מחר. כי אני רוצה להיות מרוכז בדיוק באותו חומר שנלמד מחר. אז היום במשך היום עד מחר, אני אקרא את כל החומר ששייך לשיעור של מחר. כמה פעמים. אני גם אקרא או אשמע את השיעור של אתמול, הקודם, כדי להיות יותר מוכן לאותה רוח ולאותו נושא של השיעור מחר. כך אני מרגיש את עצמי כנמצא בתלם, בדרך, יחד עם כולם.

אני עושה את זה, כי בלי זה איך אני יכול לבוא לשיעור, ללמד, לשאול ולענות? איך? אני חייב להיות שקוע בתוך החומר, הוא לא צריך להיות בשבילי חדש. וכשאני קורא את הטקסט של השיעור נניח למחר, אני עושה שם בשבילי כל מיני סימנים, כל מיני נקודות שאני מבין, שזה לא ברור, וזה לא טוב, וזה כן טוב, ואת זה צריך להדגיש, וכאן צריך לעצור ולחזור, וכן הלאה, כי אני רוצה להבין את החומר.

דרך החומר אני רוצה להיות מחובר עם המורה שלי, עם רב"ש, וכך אני מתקדם. זו נקראת ההתקדמות שלי מיום ליום, שאני ארגיש שאני יותר מתחבר אליו. והטקסט שלו הופך להיות בשבילי ממש כמו מים שאני שותה וזה מרווה אותי. זה משהו שחייב להיות בשבילנו כמו מילוי.

לכן צריכים לקרוא את השיעור של אתמול, ללמוד אותו לשמוע אותו, ואת השיעור של מחר חובה מראש לקרוא ולסמן שאלות. זה מה שאני רוצה לשאול, זה לא מובן וזה כך וזה כך. אתם יכולים גם לדבר על השיעור של מחר, מה הייתם רוצים לשאול, להבין ולהרגיש ואיך זה מסתדר או לא מסתדר ביניכם, אדרבא. בבקשה. זה לא חייב להיות משהו נסתר, אז בבקשה תעבדו על זה.

תלמיד: זה הכול רצון לקבל, כן?

אז מה? ודאי שאני רוצה להיות קשור לחומר, כי דרך זה מגיע אלי האור המחזיר למוטב ובונה בי רצון להשפיע.

שאלה: מה זה בעצם לגלות את האמת בדרך שלנו? נגעת בהרבה נקודות, מה זה בסופו של דבר לגלות את האמת בדרך?

האמת בדרך היא שאני נמצא ברצון לקבל, וחייב מתוכו להיכנס באותו רצון רק באופן של להשפיע, על מנת להשפיע.

תלמיד: בעצם בזה שאני כל הזמן רוצה לראות את טובת החברים, טובת הקבוצה, טובת כל קבוצת בני ברוך, זה בעצם נותן לי להבין שלזה אני רוצה להגיע, שזו הכוונה שלי?

כן.

שאלה: למה ישראל יכולים רק לברוח מפרעה במקום להילחם בו? אי אפשר להרוג את האגו, אי אפשר לגעת בו?

אי אפשר להילחם עם פרעה, אי אפשר, זה כוח עליון, כוח הבורא. פרעה ובורא הם בעצם פנים ואחוריים של אותו כוח עליון. לאדם אין שום אפשרות לתקן או במשהו אפילו לשנות את פרעה, את האגו שלו. אין לו שום אפשרות. אם מי עושה את זה, תדעו שזה שקר ואפילו שהוא לא רואה, הוא לא יודע, או אפילו לא מבין עד כמה הוא משקר לעצמו.

זה כבר נכנס במקום חכמת הקבלה לדת. כי נראה לו שהוא נמצא על מנת להשפיע, לטובת הזולת ואוהב את כולם, אבל בעצם הוא לא יצא במאומה מהרצון לקבל לעצמו. זה מה שקורה בכל האמונות, הדתות וכל השיטות הרוחניות כביכול.

שאלה: אמרת שצריך לשמוע את שיעור הבקר שוב. אז אני שומע שוב את השיעור כל יום, ובגלל שאני שומע את השיעור שוב אני רושם לי שאלות, כי יש דברים שלא הצלחתי להבין במהלך השיעור עצמו. אבל הבעיה היא שאני רושם לעצמי שאלות על אתמול, ואז אני בא לשיעור למחרת, הנושא כבר השתנה, ואני לא יכול לשאול על מה שלמדנו אתמול. איך לפתור את הבעיה?

אל תפתור אותה, תשאיר אותה כמו שהיא. אל תחשוב שאם תשמע איזו תשובה על השאלה בזה אתה מתקדם, ובזה אתה באמת מרוויח. העיקר זה השאלות ולא התשובות, את התשובות אתה תקבל אחר כך בכל פעם שתתקדם. וכל פעם תהיה תשובה אחרת על אותה השאלה, וזו לא בעיה כי זה באמת כך. טוב מאוד, תמשיך, אתה תצליח, ושזה לא יעצור אותך.

תלמיד: אז כשאתה אומר לרשום שאלות, אתה לא מתכוון שנשאל אותך את השאלות האלה, אלא רק כדי שנרשום אותן ונשמור לעצמנו?

כן, אני רושם אצלי שאלות ומשאיר אותן ככה, אני אפילו לא שואל אתכם, השאלות הן חלק מהלימוד. אחר כך תראה אם שאלת נכון, או לא נכון. ואם אתה לא רואה, לא חשוב, זה חלק מהלימוד. אנחנו כל הזמן נמצאים בשאלות ותשובות, שאלות ותשובות, אלה החיים שלנו בכל רגע ורגע.

שאלה: אתה ממליץ לקרוא את החומרים של שיעור הבוקר של מחר, וכמובן גם לשמוע שוב במשך היום את השיעור שהיה. יש עוד הרבה מאוד דברים נוספים שאנחנו עושים במשך היום, כמו תפקידים, זומים וכולי. איך אפשר למצוא זמן לכל זה?

אני לא יודע, באמת שאני לא יודע, אבל ככה זה צריך להיות. תשתדלו.

תלמיד: אז איך לעשות את סדר העדיפויות, מה סדר העדיפות שלי כלפי העשירייה וכלפי הדרך?

סדר העדיפות הוא שאתה יחד עם החברים קורא את הפסוקים למחר, ואם נשאר לך זמן אתה קורא את הפסוקים שקראנו היום בשיעור, ועוד כמה שאפשר. אני מבין שאין זמן, כי צריך לעשות עוד תפילה, ועוד איזה דיון או משהו. אין זמן לכל הדברים האלה, אבל תנסו כמה שאפשר בכל זאת לדחוס את הדברים האלה.

(סוף השיעור)

---

1. שמות פרק ב' פסוק כג'.↩

2. "יום תעזביני, ימים אעזבך" (תלמוד ירושלמי, ברכות י"ד, ד')↩

3. "ויגבה לבו, בדרכי יהוה" (דברי הימים ב', פרק י"ז, ו')↩