שיעור בוקר 15.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 190. "פתיחה לחכמת הקבלה" אותיות ק"כ – קכ"ב

ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

היו לנו רשימות דגדלות דעולם הנקודים, הרשימות האלה אחרי קטנות דעולם דנקודים גרמו לגדלות עולם הנקודים, אבל הגדלות הזאת לא יכולה להתייצב ולעמוד. לכן כל הקומות האלה, אומנם הן יצאו, אבל נשבר להן המסך על גדלות וחזר צמצום א' לצמצום ב'. ואפילו יותר מצמצום ב', כלומר נשברו לגמרי כל הקומות וכולן נפלו למטה מהמקום שלהן שהיה להן אפילו בקטנות. הכול חזר למצב של צמצום ב', שאסור להשתמש עם כלים דקבלה, ובחינה ד' ללא צמצום חזרה והתחברה במסך.

כלומר הייתה שבירה, והשבירה גרמה לזה שהתגלו כל הכלים כמו שהם, והם התגלו לעצמם ולאחרים שהם כלים שאסור לקבל בהם בעל מנת להשפיע, אין בהם כוחות לקבל על מנת להשפיע.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

שאלה: עד עכשיו הבנתי מה כתוב, אבל פה באצילות אני שומע מילים אבל אני לא מבין שום משפט, כאילו משהו השתבש.

אתה רוצה להגיד שאתה עוד לא שם.

תלמיד: כאילו כל משפט הוא כותב בשפה אחרת. הוא מתחיל מזה שיצא מהמצח ופתאום כותב בצורת העובר.

אבל הכול קשור, זה הכול אותו דבר.

אני קורא שוב. "ולפיכך גם במ"ה החדש", עולם האצילות נקרא מ"ה החדש, "שיצא מהמצח" דס"ג. עביות דשורש נקראת מצח. בס"ג יש ד', ג', ב', א', שורש, ועביות שורש נקראת מצח דס"ג. "נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות", א' דהתלבשות, "המכונה חג"ת," בגלל ששם ג' קווים, "וקומת מלכות דעביות", עביות דשורש, "הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות", א' דהתלבשות, "בלי עביות ע"כ אין בה כלים" שאפשר לעשות את קומה א' כולה שלמה, עביות והתלבשות יחד. "וקו ימין וקן שמאל שהוא קו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת", כך נקראת א' דהתלבשות, "בלי כלים", בלי רצון לקבל שיוכל להחזיק את האור, "והיא מתלבשת" הקומה הזאת "בכלים דנה"י". יש בכלים דנה"י אור נפש משלה, ויש עכשיו גם אור הרוח שמאיר לה מקומה יותר עליונה, "וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם" נקראת "קומת מלכות" הכי פחותה שיכולה להיות. "אמנם בפנימיותה", בפנימיות עביות דמלכות, עביות דשורש, "יש בחינת ה"ת בגניזו", שם נסתרת ה"ת בגניזו, "והוא בחינת ה"ת במצח", זאת אומרת כשיהיו תנאים, אז היא גם תוכל לצאת ולהשיג את הקומה שלה. "ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון", בעצמו הוא לא יוכל בקומה שלו להשיג שום אור, אבל יש לו קשר עם העליון בגלל שממנו הוא נולד, אז הקשר הזה נשאר והוא מקבל אורות מהעליון שנקראים אורות דיניקה, "שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים," הוא כבר מקבל ממש קומה. "ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א". על ידי היניקה שמקבל אור מלמעלה גדלים לו עכשיו כלים דבחינה א', ולאט לאט הוא גדל מבחינה שורש לבחינה א', וממש מגיע לדרגת יניקה. ואחר כך קונה כלים לחג"ת ומתפשטים חג"ת תוך נה"י, אין להם אפשרות להופיע בפני עצמם, "ויש לו קומת ז"א". בצורה כזאת ילדים שנולדים הם גדלים.

אנחנו מתחילים כאן לראות את תחילת הבריאה אחרי השבירה, איך הם באים דווקא בעזרת השבירה, כי בעזרת השבירה יש התכללות עליון בתחתון והתחתון יכול להתפתח כמו העליון. יוצא שבצורה כזאת יש ביניהם קשר.

"ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, יש עביות ויש התלבשות. דרגת ההתלבשות מתלבשת בכלים דעביות. "ויש לו קומת ז"א" דהתלבשות בינתיים, אבל בכל זאת הוא כבר מתחיל להרגיש שיש משהו יותר גבוה ממנו, הוא מתחיל להכיר את העליון שלו.

שאלה: איך בתמונה של דרגות עליות וירידות נהיה ימין ושמאל? מה זו התוספת הזו עכשיו?

יש עוד תוספת, אנחנו לא למדנו זאת קודם כי לא היה לנו בזה שום עניין. הכלים לא היו מגלים שיש להם ימין ושמאל.

תלמיד: מערכת בדרך כלל יודעת מראש איפה אפשר לקבל ואיפה לא, כמו ע"ב שיודע מראש שהוא לא יכול לרדת מתחת לטבור כי הוא לא מסוגל להיות שם, ופה המערכת לא יודעת מראש.

נכון.

תלמיד: מה גרם לניתוק במקרה הזה?

חוסר ידיעה.

תלמיד: למה פה יש חוסר ידיעה ולפני זה אף פעם לא היה חוסר ידיעה?

כי שם יש רשימות גלויות שהן יכולות לממש את עצמן, ולכן ברור לכלי עם הרשימות האלה איפה הוא נמצא. מה שאין כן כאן זה שבור. מה אתה יכול לדרוש מכלים שבורים?

תלמיד: אבל לפני שנשברו, למה עולם הנקודים לא ידע מראש שאסור לו לרדת מתחת לפרסא? הרי מערכת יודעת על עצמה הכול.

כי הרשימות שלו עלו משם, הוא מכיר את המקומות. ואילו כאן לא.

תלמיד: למה לא? מה ההבדל?

כי אין לו קשר עם אותם הכלים שנמצאים למטה מפרסא. אור הבינה הוא ממקום יותר גבוה, מלמעלה מפרסא. ולכן כשהוא מופיע למטה מפרסא אין לו שום הרגשה שכאן אסור לו לקבל כי זה יהיה על מנת לקבל.

תלמיד: האם מערכת עד הפרסא ומערכת אחרי הפרסא אלו שני חלקים שהם מנותקים?

כן. יש שם תנאים מנוגדים כלפי כלים דקבלה.

שאלה: המצב הזה של זעיר אנפין שמשתמש בכלים של נה"י, האם זה מצב של עיבור של הזעיר אנפין?

אפשר להגיד שזו תחילת התיקון של זעיר אנפין.

שאלה: פעם ראשונה אני רואה שעושים זיווג ואחר כך הפרצוף גדל. עד עכשיו כל הזמן היה קורה זיווג והפרצופים היו מתמעטים.

נשברים.

תלמיד: ופה פתאום יש זיווג והפרצוף כאילו מקבל איזה כוח חדש מתוך התהליך הזה.

נכון.

תלמיד: מה השתנה? למה?

יש להם אפשרות לעלות למעלה מהמקום שלהם, להשפיע יותר, יש להם מסך. זה לא עכשיו אבל עוד מעט כך נראה שהפרצופים מתפתחים.

תלמיד: איך המערכת פתאום שינתה את הכיוון שלה מזה שהדברים הלכו והתמעטו כמו מגלגלתא לע"ב, לס"ג, למ"ה ולב"ן?

הכול תלוי ברשימות. לכן כתוב "מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גדולים אינם עומדים".

תלמיד: עכשיו יש יותר מרשימה אחת שיוצאת על כל פרצוף, האם הרשימה היותר גדולה נותנת כוח למערכת לעשות עם זה משהו?

כן.

תלמיד: האם כל העבודה שלנו גם היא תלויה ברשימות האלה שיתגלו בנו, שידחפו אותנו ליותר חיבור ולעבודה יותר מדויקת?

ודאי. זה לא מובן איך אנחנו מתקדמים? על ידי התגלות הרשימות.

תלמיד: האם הרשימות האלה מסודרות באיזה סדר?

בוודאי. כמו שהן נשברו, כך הן גם קמות בצורה הפוכה לתחייה.

שאלה: למדנו שבא"ק יש תבנית של התפתחות הדברים, ועכשיו כאילו יש תבנית חדשה, לכן זה מבלבל. קודם כל יוצא פרצוף חדש עם ראש עביות וראש התלבשות, זה כמו שהיה קודם. איך זה שיש ראש עם עביות שורש ויוצאת עליה קומה? עביות שורש לא מעלה אור חוזר. וג' קווים, האם הם נעשים לפני צירוף הכלים דנקודים, או שהם תוצאה של צירוף הכלים?

תכף אנחנו נקרא הלאה ואתה תראה.

קריין: נחזור שוב על הקטע מתחילת הכותרת.

ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

אות קכ"ב

"והנה אח"ז עולה פעם ב' למ"ן להעליון ונקרא עיבור ב'. ומקבל שם מוחין מע"ב ס"ג דא"ק, ואז יורדת הבחי"ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ"ל באות ק"א), ואז נעשה הזווג על בחי"ד במקומה, ויוצאות ע"ס בקומת כתר, והכלים דאח"פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע"ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא' דאצילות, הנק' פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות".

שאלה: למדנו שיש עולם קדמון וחמישה פרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ופה בעל הסולם כותב שפרצוף מ"ה הופך לעולם שלם בפני עצמו. איך פרצוף הופך להיות עולם?

מה ההבדל בין פרצוף לעולם?

תלמיד: פרצוף זה כמו רגל ועולם זה כמו גוף שלם, לפי מה שאני מבין.

נגיד, אז מה הבעיה?

תלמיד: איך רגל הופכת לגוף שלם פתאום?

מה נעשה כאן?

תלמיד: בלגן שלם, שבירה.

לא, זה לא בלגן, אלו עקרונות, חוקים, ממש חוקים. זאת אומרת, בכל חלק וחלק קטן ביותר שבכל עולם גדול או קטן, בכל חלק וחלק יש עשר ספירות, יש את כל החוקים כך שניתן לפתח משם את המציאות כולה. הבעיה היא רק האם יש לו כוח התנגדות לאור העליון, שהוא יכול אז למשוך את האור העליון על עצמו ולגדול. אין שום בעיה, מאיפה הכול התחיל? מנקודה אחת וממנה היתה התפתחות לכל העולמות הרוחניים ועוד ועוד, אז למה שכאן תהיה בעיה?

תלמיד: אבל גלגלתא, ע"ב וס"ג לא הופכים להיות עולם, ופתאום מ"ה הופך להיות עולם, מה המיוחד בו כל כך?

הרשימו, יש שם רשימו שיכול לגדול, להתפתח. בתוך גלגלתא יש לך פוטנציאל, בוא נגיד כוח שגם יכול להתפתח, אבל אין בשביל מה, אין רשימות. הרשימות מגיעות דווקא מהפרצופים התחתונים בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה ב"ן. ובב"ן יש עוד את מערכות הקליפות, ועוד הרבה דברים שלא למדת, וכל זה דורש טיפול, דורש מילוי, וכך מגיע האור ומטפל בכל זה. אבל השאלה העקרונית היא למה פרצוף גלגלתא לא יכול והפרצוף האחרון יכול?

תלמיד: גם ב"ן הופך להיות עולם?

גם ב"ן הופך להיות עולם, אבל מה הבעיה? אם יש לו רשימות ואת הרשימות אפשר לתקן, זאת אומרת להביא להן מסך, אז הוא יכול להיות יותר גדול מהכול. ברוחניות הכול נמדד לפי המסכים.

שאלה: אותו פרצוף כתר דאצילות, פרצוף עתיק שקראנו עליו, הוא בכוח בלבד?

כן.

תלמיד: כי הוא לא יורד לתוך.

לא, הוא לא יורד.

תלמיד: זה יכול להיות עדיין פרצוף שלם אם הוא רק בכוח?

כן, לכן הוא נקרא "עתיק", נעתק מהתחתונים.

תלמיד: ואז הוא מתערבב עם החסרונות של התחתונים?

הוא נותן להם את הכול, מעביר להם את הכול.

שאלה: מה יש בעיבור א' שמאפשר את עיבור ב'?

תחילת ההתפתחות.

תלמיד: מהי קומת זעיר אנפין שמתהווה בעיבור א', מה מיוחד בה?

שיש שם התחלה לגדול הלאה, שבתוך העביות שהיא שורש, יש לך גם התחלה של קומה א'.

תלמיד: אבל אחרי זה הוא ישר קופץ לזה שמתהווה עיבור ב' שכבר מאפשר לעבוד עם בחינה ד' במקומה. זאת אומרת, יש פה זיווג מאוד מיוחד שנראה מאוד חלש. אתה יכול להסביר את הקשר ביניהם?

לא, כרגע לא, זה נושא לא קטן.

(סוף השיעור)