שיעור בוקר 18.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

תע"ס, חלק ג':

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג',

עמ' 113, דף קי"ג, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים". פרק ד', דברי האר"י, אותיות א'-ב',

פרק ה', דברי האר"י, אותיות א'-ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קי"ג, עמוד 113, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק ד', דברי האר"י, אות א'.

פרק ד'

אות א'

כשא"ק התלבש להאיר באצילות, לא נתלבש אלא באו"ח דקומת חכמה לבד, ולא באו"ח דבחי"ב שהיא קומת בינה, וע"כ לא נעלם מקומה זו רק כתר וכתר נתלבש בתוך חכמה.

"א ואמנם דע, כי כשרצה המאציל להאיר באצילות, נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות, ועל ידי החכמה המתלבש הוא בתוכה, אז נכנס ומאיר בכתר וחכמה דאצילות, ולא הוצרך להתלבש גם בבינה שלמעלה מאצילות, ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מן האצילות לבד, ב ועל ידה מאיר בכתר וחכמה דאצילות."

בואו נראה מה בעל הסולם אומר לנו, כי האר"י מדבר בצורה כזאת שאפשר לסובב אותו כך וכך.

קריין: אור פנימי אות א' מתייחס ל"ואמנם דע, כי כשרצה המאציל להאיר באצילות, נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות".

בחכמה שלמעלה מהאצילות, זאת אומרת דרך עולם אדם קדמון הוא מתלבש בחכמה דאדם קדמון ואז הוא מאיר באצילות. נראה מה זה.

קריין: אות א' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כאן טרח הרב והאריך להסביר לנו ההפרש, מבין ד' בחינות דאור ישר, המכונים חכמה בינה ז"א מלכות כנ"ל, ובין ד' בחינות דאור חוזר, המכונים גם כן אותן השמות, חכמה בינה ז"א ומלכות. והנה זה כבר ביאר הרב לעיל (בפרק א' אות ג'), ובאו"פ אות ע' אשר בחינת כלים של אצילות, נעשים ע"י או"ח העולה למעלה למקומו, שבהם מתלבש עצמות אור א"ס, שהן ד' בחינות דאור ישר, עש"ה ובאו"פ, והנך רואה, איך ד' הבחי' חו"ב ז"א ומלכות דאור ישר, מתלבשות באו"ח העולה ע"י זווג דהכאה, בהמסך שיש במלכות דאו"י.

ומכאן תבין, בכ"מ שכתוב מלת התלבשות, המובן הוא, שאור ישר מתלבש באו"ח. וכשאומר התלבש הא"ס בחכמה, פירושו, שד' בחינות, חו"ב תו"מ דאו"י המתפשטים מא"ס, שהמה התלבשו בחכמה של או"ח: דהיינו בשיעור או"ח, שיש לו קומת חכמה דאו"י, אשר באו"ח דקומת חכמה ההוא, מתלבשים כל ד' בחינות דאור ישר, חכמה בינה ז"א ומלכות חוץ מכתר דאור ישר הנגנז תוך חכמה דאור ישר, כנ"ל, (פ"ג אות א' באו"פ ד"ה ושם)."

אם אין שאלות אנחנו עוברים הלאה, אחרת מה, אני חוזר על מה שמדבר בעל הסולם?

קריין: "והנה ודאי," בטור ב'.

"והנה ודאי, אשר גם ד' בחינות דאור ישר המתפשטות מא"ס, באות ג"כ בדרך עילה ועלול סיבה ומסובב על סדר מדרגה, שהרי הנה יוצאות ונמשכות זו מזו, שחכמה נמשכת מכתר, ובינה נמשכת מחכמה והז"א נמשך מבינה, ומלכות נמשכת מהז"א, כנ"ל (באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה ובהסת"פ ח"ב ד"ה ועתה עד ד"ה וכן) אמנם אין זה נקרא התלבשות, כי ד' בחינות דאור ישר אינן מתלבשות זו בזו, שנאמר למשל, שאור העליון מתלבש בבינה כדי להאיר לז"א, כי מתלבש פירושו, בלבוש של או"ח, העולה ע"י זווג דהכאה מן המסך, שנתקן בבחי"ד שהיא מלכות, כנ"ל בדברי הרב (פ"א אות ג' ובאו"פ שם אות ק') _ וכאן בבינה, לא היה שום צמצום, ומכ"ש שאין שם מסך מוכן להכאת אור העליון לאו"ח, כדי שתאמר, שהתלבש האור בבינה דאור ישר כדי להאיר בז"א דאור ישר, אלא, שזה מכונה "דרך מעבר", כלומר, שאור א"ס השייך לז"א דאור ישר, בהכרח שעובר דרך ספירות בינה דאור ישר, להיותה העילה והסיבה של הז"א דאו"י, ואין הז"א דאו"י הזה יכול להשיג שום אור, אם לא על ידי עילה שלו, דהיינו בינה, אבל אין זה נקרא התלבשות במסך בינה, להיות שאין שם מסך, כמבואר שאין מסך אלא בבחי"ד, דהיינו במלכות, כנ"ל (פ"א אות ק').

וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח, כדי שלא תתבלבל מחמת הדמיון הקרוב שבשמותיהן, כי כשאנו אומרים חכמה דאו"י, המובן ספירה שניה לכתר דאו"י, שנק' חכמה, אבל כשאנו אומרים חכמה דאו"ח, המובן, שיש כאן זווג דהכאה, וע"ס דאו"ח המלבישות לע"ס דאו"י, דהיינו עשרים ספירות שלימות, וכשנכללות זו מזו, הן מאה ספירות. שאנו קוראים לכולן בשם חכמה דאו"ח, משום שהכונה היא, לציין את מדת קומתו של או"ח, ומתוך שעולה ומלביש עד חכמה, ע"כ אנו מכנים את כל מאה הספירות בשם חכמה. וזכור זה, כי הוא המפתח החשוב ביותר בהחכמה. ועד"ז תבין בינה דאו"ח, שהיא ג"כ עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה גנוזים תוך בינה. וכן ז"א דאו"ח, יש לו עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה ובינה גנוזים תוך ז"א (כנ"ל פ"ג אות א' ד"ה ושם, באו"פ).

וז"ש הרב "ולא הוצרך להתלבש בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מאצילות". רוצה לומר, שלצורך הע"ס דאצילות, התלבש בחכמה שלמעלה מאצילות, דהיינו בחכמה דאור חוזר, כנ"ל (או"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם) על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ג שבהמלכות, כמ"ש שם עש"ה, אבל לא הוצרך להתלבש בבינה דאו"ח, דהיינו על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ב שבכלי מלכות, כי קומת בינה דאו"ח שייך לע"ס דבריאה, ולא לע"ס דעולם אצילות, ששם מלביש קומת חכמה דאו"ח, כנ"ל באו"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם."

טוב, אני רואה שיש כאלה שמובן להם, יש כאלה שלגמרי לא מובן להם, ויש כאלה שרוצים לשאול.

שאלה: איך אור חוזר מתבצע בקבוצה?

לא, תעזוב את הקבוצה, תן לנו להבין מה שכתוב כאן.

שאלה: מה הגורם לכך שמתלבש אור ישר באור חוזר או ההיפך, מה מהות הפעולה הזאת?

השפעה הדדית זה אל זה, כמה שהנברא רוצה להשפיע לבורא, במידה הזאת הבורא יכול להשפיע לנברא.

תלמיד: מה מהות הפעולה עצמה, איך גורמים לזה שזה יקרה?

כמו שאתה יושב מול בעל הבית, אתה רוצה להשפיע לבעל הבית ובעל הבית רוצה להשפיע לך, אתם מרגישים איך אתם [רוצים]. זה הרי לא בעולם שלנו שאתם לא יכולים לעשות כלום, בעולם הרוחני אתה יודע, מרגיש בכלים שלך איך בעל הבית משפיע אליך ואז בהתאם לזה אתה יכול גם לפתח את ההשפעה שלך לבעל הבית, אתה מוכן לקבל את היחס שלו אליך בהשתוות הצורה עימו.

תלמיד: יש עוצמות בזה? יש יותר ויש פחות אור חוזר באור ישר?

כן, ודאי. אור חוזר קובע את מידת האור ישר שהוא רוצה שיתלבש בו, את כל היתר הוא לא מקבל. מצד הבורא כאילו יש מאה אחוז השפעה, אלא הנברא קובע כמה הוא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע בהשתוות הצורה, "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: זאת אומרת, זה תלוי בכלי שלי, במה שאני בניתי?

כן, שזה נקרא "מסך" ו"אור חוזר" הכלי שלך.

שאלה: מה זה אומר שהספירות גנוזות?

שהן לא מתגלות מחוסר המסך.

תלמיד: אבל הן פועלות?

כן, בגניזה. שנמצאות בתוך הספירות שמתגלות.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מזה שהשמות של ד' בחינות דאור ישר ושל אור חוזר הם אותם שמות, אפשר ללמוד מזה משהו?

לא, רק לא להתבלבל, להבין מהעניין.

שאלה: בעל הסולם אומר "אבל אין זה נקרא התלבשות", על הד' בחינות דאור ישר, שהן בסדר עילה ועלול, סיבה ומסובב, אבל אין בהן התלבשות?

כי אין בהן עדיין עביות מספקת כדי לגלות את יחס בעל הבית לנברא.

תלמיד: אז כל זה תלוי באור חוזר, לפני זה אין על מה לדבר?

אין.

שאלה: מה ההבדל בין אור אין סוף שמתפשט כמעבר בין העולמות או בין הספירות, לבין אור ישר שמתלבש על אור חוזר?

זה ההבדל, איך אני יכול להגיד לך? אנחנו עוד מעט מגיעים לחלק ד' שבתע"ס ואז אתה תראה כמה סוגי אור ישנם. גם באור ישר יש כמה סוגים, גם באור חוזר יש כמה סוגים, שם נלמד.

שאלה: בעל הסולם אומר לנו בטור א' "וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח, כדי שלא תתבלבל", ולא הצלחתי להבין את ההבדל בין זה שאור ישר זה רק ספירה אחת ואור חוזר זה מאה, אולי אתה יכול לעזור לי להבין את זה?

גם על זה אנחנו נדבר. יש הרבה סוגים, אני לא יודע בדיוק על איזה הבחן בין אור ישר לבין אור חוזר אתה שואל.

תלמיד: בטור א' נאמר, "וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח," ואז הוא אומר שאור ישר זה נגיד חכמה אחת, ואור חוזר זה מאה?

מה זה חכמה אחת ומאה? איפה הוא אומר?

קריין: הוא כותב שאם הן מתכללות, "עשרים ספירות שלימות, וכשנכללות זו מזו, הן מאה ספירות."

כן.

קריין: והוא אומר שבאור ישר חכמה זה חכמה אחת, אין מאה ספירות. אז מה הקשר בין הדברים?

הקשר הוא שכשהאור עובר דרך כל הספירות אז יש התכללות בין הספירות. אז יש לך עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, אבל כשהן נכללות זו מזו, יש לך מאה. ושוב, גם את זה אנחנו נלמד. יש כאן כמה דברים שנברר אותם אחר כך. תרשמו שאלות ובחלק ד' כשנתחיל ללמוד אתם תראו את ההסברים.

שאלה: זאת אומרת, כל מה שכרגע הוא מלמד אותנו שההתפתחות בעצם של הנברא שהוא זוכה להתלבשות היא רק על ידי זיווג דהכאה, רק באור חוזר? הוא אומר לא להתבלבל עם זה.

כן ודאי, שרק על ידי האור חוזר אנחנו זוכים להתקשרות ולהתלבשות, והתלבשות זה נקרא השגה.

שאלה: הוא אומר שיש מסך נגיד על בחינה ג', איך גם שם יש עשרים ספירות?

בכל זיווג דהכאה יש עשרים ספירות, לא יכול להיות, לא יותר ולא פחות. אלא בטוח שאתה מתחיל מהכתר אפילו שהכתר הזה נמצא בחוכמה, בבינה, בזעיר אנפין, לא חשוב איפה, אבל יש לך עשרים ספירות. בילד קטן יש לך אותם חלקים בגוף כמו באדם גדול?

תלמיד: כן.

אז מה אתה שואל? לא יכול להיות אחרת, לא יהיה גוף אם לא יהיה בו עשר ספירות.

שאלה: אור ישר זה מובן, אבל בגלל שהמסך הוא לא על כל הכלי לא ברור איך גם אור חוזר הוא עשר ספירות?

השאלה כאן מורכבת. המסך הוא על כל הכלי, אבל חלק מהרצונות אנחנו משתמשים בהם כמו שהם, בחלק חצי, בחלק רבע וכן הלאה. אבל אני משתמש בעצם בכל האיברים, זה שוב כמו ילד קטן או אדם גדול.

תלמיד: זה נקרא עשרים ספירות של חכמה או בינה?

כן. בסך הכול זה עניין איכותי ולא כמותי. על כמות בכלל אנחנו לא מדברים, "עשר ולא תשע ולא אחת עשרה". אחרת לא ייצא לך פרצוף, לא יהיה לך על מה לדבר, לא יהיה לך מלכות, לא יהיה לך כתר.

שאלה: אפשר להגיד שהתכווצות זה למעשה עביות של מסך?

אנחנו עכשיו לא מדברים על התכווצות. לא, זה לא נכון.

שאלה: מה זאת התופעה הזאת של התלבשות של האור הישר באור חוזר, איך הם נכנסים זה אל זה?

זו התקשרות אחד בשני, שכל אחד רוצה להשפיע לשני. איך אני משפיע להמשפיע, לבורא? בזה שאני מוכן לקבל מה שהוא נותן לי, מה שהוא משפיע לי, בזה אני מראה את ההשפעה שלי. אני רק מלכות, נוקבא, כלי, אני רק מקבל מההשפעה שלו. אבל כשאני עושה את זה נגד הרצון האגואיסטי שלי, בהכנה, בזה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו משפיעים.

שאלה: האור החוזר, האם הוא יכול להשפיע בצורה ישירה על האור הישר?

האור החוזר הוא קובע את כל צורות האור הישר שמתלבשות בו. מצד הנברא, מצד הבריאה אחרי הצמצום הכללי, הנברא הוא קובע את כל ההתלבשות של הבורא בו.

תלמיד: האם האור החוזר זה תמיד משהו שקורה בראש הפרצוף? זה הרי מעל המסך כל הזמן פועל.

כן, למעלה מהמסך, זאת אומרת רק באור חוזר, רק בתכונת ההשפעה.

שאלה: כשאור ישר רק עובר דרך אחת הספירות, אם אין עביות מספיק כנגדה לעבוד איתה, אז מה זה אומר מבחינת הספירה, איך היא מרגישה אותו?

אם אין לי עביות לעבוד עם האור, שאני יכול על ידי העבודה שלי למעלה מעביות להידמות לאור, אז אני לא מרגיש את האור, האור נסתר.

תלמיד: אז מה זה אומר שהאור ישר עובר דרכה?

יש לנו אור שהוא שייך לספירה עצמה, ויש לנו אור שעובר דרך יתר הספירות מטעם התכללות, זה משהו אחר. לא יכול להיות שאני עובד רק עם תכונה אחת, אני עובד סך הכול תמיד עם חבילה שלמה, "עשר ולא תשע ולא אחת עשרה", אחרת אני לא ארגיש את האור.

קריין: אות ב', אור פנימי, מתייחס ל"ועל ידה מאיר בכתר וחכמה דאצילות". אנחנו בדף קי"ד עמוד 114 טור ב' באור פנימי אות ב'.

"ב) כלומר, שמאיר בע"ס דאצילות בקומת חכמה, ולהיות, כתר גנוז כאן תוך חכמה, כנ"ל בדיבור הסמוך, ע"כ, כולל כתר וחכמה כאחד בשיעור הקומה."

קריין: אות ב' דברי האר"י.

אות ב'

הבינה מעבירה דרך חלון את האור דקומת חכמה, לז"א ומלכות.

בלי התלבשות שניה באו"ח דמסך דבחינה ב'.

"ואמנם, ג כשרצה להאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות, הנה ד ודאי, שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצילות, כי ה אין ז"א ונוקבא מקבלים אור רק על ידי הבינה, אך הענין הוא, ו שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור הא"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות, ז ולא נעשית הבינה, מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א, רק בא האור עצמו ח דרך חלון, כנ"ל, בלתי שום מסך. ונמצא, כי אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך כלל, וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד, הוא שמקבל זו"ן דאצילות."

קריין: דף קי"ט, עמוד 119 פרק ה'. אות א' דברי האר"י.

פרק ה'

אות א'

"יש מאציל ונאצל. כל נאצל נחלק ע"פ ד' בחינות ההתעבות, שהאור מתפשט בהן ממאציל, להיות כלים לנאצל, והן סוד חו"ב תו"מ . וה"ס ארמ"ע." אש, רוח, מים, עפר. "וה"ס ד' אותיות הוי"ה. וה"ס טנת"א. וה"ס ד' בחינות שבאדם: נרנ"ח, גוף, לבושים, בית שיושב בו. כי אין נאצל פחות מד' חלקים."

בכל נאצל ונאצל יש לו מבנה שלם שכולל את כל החלקים שבבריאה, ולכן כתוב "כל אדם הוא עולם קטן".

קריין: אות א'.

"* הנה יש א מאציל ונאצל, ב והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר. והם ד' אותיות הוי"ה, והם: חכמה, ובינה, ת"ת, ומלכות. והנה הם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. והם הם: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהם הם ד' בחינות שבאדם: א', אדם הפנימי, שהוא הרוחניות הנקרא: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ב', הוא הגוף. ג', הוא המלבושים שע"ג הגוף. ד', הוא הבית שיושב בתוכו האדם, וגופו, ומלבושו."

* עץ חיים שער מ"ב פרק א'.

ודאי שהוא כותב על רוחניות ולא על גשמיות. בואו נראה מה הוא רוצה להסביר לנו בזה למטה, אות א'.

קריין: אות א' אור פנימי מתייחס ל"מאציל ונאצל".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כל פרצוף עליון נק' מאציל כלפי הפרצוף שלמטה ממנו, מפני, שכן יצאו הפרצופין זה מזה בבחינת עילה ועלול מראשית הקו עד סוף העשיה, אשר כל פרצוף, נאצל על ידי העליון ממנו."

הוא אומר לנו רק "מאציל ונאצל", המאציל יותר עליון תמיד כלפי נאצל שנולד ממנו.

קריין: ב' מתייחס ל"והנאצל יש בו ד' יסודות:".

"ב) כל אלו, הם סוד ד' בחינות, הנזכרות לעיל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ד'), אשר תחילת הכל התפשט הא"ס ב"ה לעשיית כלים על ד' בחינות עד שפגש במסך שבכלי מלכות וכו' עש"ה. והרבה כינויים יש לד' בחינות ההן, מפני שאין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על בחינות ההן, וכן כללות כל המציאות יחד מסתדרת בהן, שהם ד' העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הכוללים כל המציאות. ותבין אמנם, שהגם, שסדר הד' בחינות נרשמות בכל הפרטים שבהמציאות עם כל זה, אין הפירוש, שכל הפרטים שוים מחמת זה, אלא יש בזה ערך מיוחד לכל פרט, לפי מדת כלי הקבלה שלו."

שאלה: חו"ב תו"מ של בחינה א' של אור ישר, הוא מכוון במדויק כל חלק וחלק שבו, הבחינה ב', חכמה הולכת ישירות לאצילות.

כי הם מלבישים זה על זה ומולידים זה את זה. אתה צודק, כן.

שאלה: האם הוא מדבר פה על תפיסת המציאות?

מדבר על מבנה המציאות.

תלמיד: כי הוא אומר "שאין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על בחינות ההן, וכן כללות כל המציאות יחד מסתדרת בהן". מה זאת אומרת שכל דבר חייב?

כל דבר חייב להיות כלול מארבע בחינות, כי פחות מארבע בחינות אין מציאות. צריך להיות בחינת שורש שממנה מתפתחים, מבחינת השורש, ד' בחינות. והבחינה האחרונה, שהיא בחינה ד' היא כבר מסיימת את המציאות. היא נקראת מלכות ואז כל מבנה שהוא הקטן ביותר, הגדול ביותר, כולו, שכולל את כל הבריאה וכל חלק ממנה, כל מבנה ומבנה הוא סך הכול כולל חמישה חלקים, שורש וד' דרגות שנולדות למטה משורש. זה נקרא המציאות.

שאלה: הבחינות האלה שאומר אצילות, בריאה, יצירה?

כן. אפילו "עולמות", ספירות, פרצופים, לא חשוב איך שאתה תקרא. אלא תמיד יש בהם חמישה חלקים, שורש וארבעה חלקים שיוצאים ממנו ואין יותר. כמה שתחלק תמיד יהיה לך הכול כפול ארבע.

שאלה: הוא מזכיר פה ד' בחינות בכל פרט אבל כשהוא מגיע לאדם הפנימי, שברוחניות נקרא נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, יש כאלו חמישה חלקים.

לא. זה גם חמישה חלקים תמיד, רק החלק העליון לפעמים אנחנו סופרים אותו, לפעמים לא. כי הוא השורש, הוא שייך למאציל. את הנאצל אנחנו סופרים מבחינה א'.

שאלה: מהי אותה מדרגת שורש שהוא לא מדבר עליה בכלל, האם יש מקום לשאול עליה עכשיו?

שורש זה המאציל. הוא שורש כלפי מה שמתפשט ממנו. אנחנו לא משיגים את השורש עצמו, אלא יכולים לדבר עליו בהתאם כמה שמרגישים מה שיוצא ממנו ולא יותר. לכן על הבורא אנחנו בדרך כלל לא מדברים. אומרים "ממעשיך", זה ארבע בחינות שיוצאות מהשורש, "הכרנוך". לפי פעולות הבורא בנבראים, כך אנחנו יכולים לדבר עליו. לא עליו ממש, אלא על הפעולות שלו. עליו בכלל אנחנו לא מדברים אף פעם.

אין לנו שם. שם של הבורא, אתה יודע מה זה? י' ה' ו' ה'. מה זה י' ה' ו' ה'? זה לא הבורא, זה הנבראים, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אבל אנחנו לא יכולים לדבר אחרת על השורש, אלא רק במה שיוצא ממנו. ולכן הבורא בכל ה-י' ה' ו' ה' רק קוצו של י', שיש שורש הקודם ל-י'.

אפשר לדבר על זה הרבה, אבל כבר אתה נכנס לפילוסופיה. כי אין השגה בשורש, אלא רק בארבע בחינות היוצאות מהשורש. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". לכן אנחנו צריכים להיות בצמצום, מסך ואור חוזר, ואם אנחנו עושים פעולות מעצמנו כלפי הבורא אז אנחנו משיגים את היחס שלו אלינו בתוך הכלים שלנו לפי השתוות הצורה.

אחרת אי אפשר להשיג. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא איך לעשות מעצמנו כאלה פעולות, שבהם אנחנו משיגים את הבורא. ובורא זה כבר לא אותו שורש העליון, זה "בוא וראה", שמתגלה בנו לפי מידת ההתאמה שלנו אליו. לכן הבורא ברא את זה בצורה כזאת שכמה שאנחנו רוצים להיות דומים לו, כמה שמשתדלים לעשות אותן הפעולות, בזה אנחנו משיגים אותו. ואז נקרא שאנחנו משיגים אותו בתוכנו. כך זה הולך.

שאלה: כאילו כל המדעים והפילוסופיות שיש, בעצם מפספסים לגמרי את כל העניין, הם מתעסקים דווקא בזה.

במי אתה מתחשב בכלל, במדע, בפילוסופיה אתה מתחשב? מה יש לאנשים האלה שמשיגים מה שיש להם בשכל שלגמרי נחתך מהשורש עליון? הם לא יכולים להשיג את זה. עם כל הכבוד שמשתדלים כל מיני דברים לעשות, ואני גם בכל זאת במשהו משייך את עצמי אליהם, אבל זה רק במישור הגשמי. לדבר על מטרת הבריאה, על תיקון הבריאה, בכלל על כל הבריאה, אין להם לזה כלים. לכן לא מדובר עליהם בכלל.

תלמיד: האם חכמת הקבלה אומרת, "עזוב בכלל להשיג את השורש, אי אפשר."

נכון. איך בעל הסולם אומר, "ואליו תיזהרו להושיט יד", כי זה אנחנו לא משיגים, לזה אין לנו כלי. רק מתוך כמה שאנחנו יכולים להדמות את עצמנו לו, לפי זה אנחנו מרגישים איך התכונות שלו מתלבשות בנו, זה תכונות ההשפעה. אז יחס הבורא לבריאה, את זה אנחנו משיגים, את זה אנחנו מממשים, בזה אנחנו דבוקים בו, בזה אנחנו משיגים אותו. אבל למעלה מהיחס שלו אלינו, איך שהוא משחק את עצמו כלפינו, למעלה מזה אין אפשרות להשיג.

אני לא יודע מה יש אחרי גמר התיקון. יש עוד אלף שביעי, תשיעי, עשירי, אני לא יודע. שם דברים כאלה שרק שמעתי כאילו, אבל אצלנו לא. לפי הכלים של הנברא לעת עתה מה שמתגלה, אנחנו לא יכולים יותר מזה להשיג. וגם אין לנו חיסרון, כמו שאומר שלא חסר לאדם אצבע שישית על כף היד. לא חסר לי. ברוך ה' יש לי חמש אצבעות, זה מספיק לי. אם יש פחות, אז מורגש שפחות, אבל יותר ודאי שלא חסר.

וככה זה בכל דבר. זאת אומרת יש לנו את כל הכלים, החסרונות שאנחנו יכולים ורוצים להשיג את הבורא, ויותר מזה אין חיסרון. תגיד ש"אני רוצה להשיג מעבר ל...", אין לך חיסרון, זה סתם דמיון. חיסרון ממש אין. כי חיסרון, האור שמוקדש לנבראים בונה בנו חסרונות.

שאלה: מה ההבדל בין האור והמאציל?

מאציל זה השורש העליון ואנחנו לא משיגים ממש אותו אלא אנחנו משיגים את האור העליון, היחס שלו אלינו. כמו שאתה יושב מול בעל הבית ואתה יכול להשיג, להרגיש, לפי איך שהוא מתייחס אליך ולא מה שהוא בעצמו. זה ההבדל בין המאציל לבין הבורא ולמקור של העליון וכן הלאה.

שאלה: האם המאציל הוא הסיבה והנאצל הוא תוצאה של הבריאה?

כן.

שאלה: איך האור, היחס של הבורא אלינו מתחלק, מורגש בכל הבחינות שהוא מתאר באות א'? האם כל בחינה שהוא מתאר זה איבר אחר של הרגשת יחס הבורא אלינו?

באור העליון אין שום הבדלים ולא חילוקים ולא חתיכות ולא שום דבר, אלא רק רצונות שמתגלים מהנבראים והם מחלקים את יחס הבורא אליהם בצורות שונות, בכל מיני צורות. כמו שילד קטן אומר, אימא רעה. למה אימא רעה? כי היא אוסרת עליו לעשות משהו. האם יש בזה יחס של אימא רעה? ברור שלא.

אלה כל מיני צורות של יחס הבורא כלפינו, הן מגוונות כדי לתת לנו אפשרות מתוך ההתייחסות לכלים שלנו לגלות כאלו תכונות בנו, שעל ידן אנחנו יכולים להבין את הבורא. אבל כשאנחנו מבינים את הבורא, אנחנו מבינים אותו "ממעשיך הכרנוך"¹. זאת אומרת, מאותן תכונות שלנו המשתנות אנחנו מבינים אותו. נניח, אור עליון, אנחנו לא יודעים מה זה אור, אנחנו קוראים לאור תופעות בתוך הכלים. כמו שבעל הסולם מדבר על החשמל, הוא אומר, אנחנו לא יודעים מה חשמל, אבל את התופעות שלו, כן.

תלמיד: ומה שהוא מתאר, ביתו של אדם, בית שאדם יושב בו, גופו של אדם, אלה אותם כלים דרכם האור מורגש בנו?

כן. תיכף ניכנס לזה יותר.

שאלה: מה זה אותה התלבשות, בית, גוף?

כך בנויה המציאות, כדי שאנחנו נהיה כנבראים הדומים לבורא, אנחנו צריכים לקלוט את היחס שלו אלינו דרך ארבע דרגות בהן היחס שלו עובר אלינו. ובצורה כזאת, בכל מיני האופנים האלה, שאנחנו קולטים אותם יחד, רוצים להידמות אליו מתוך זה, אז משיגים אותו. ככה הוא מתגלה.

קריין: אנחנו נמצאים בדף ק"כ, עמוד 120, אות ב', "דברי האר"י".

אות ב'

וכל בחינה מד' בחינות שבאדם כלולה מד'. הרוחניות, היא חיה, נשמה, רוח, נפש. הגוף הוא עצמות, גידין, בשר, עור. הלבושים, הם כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. הבית, הוא בית, חצר, שדה, מדבר.

הוא נותן לנו כאן עוד ועוד כל מיני צורות של עשר ספירות, שהאור העליון שמשפיע על שורש הבריאה, על הרצון לקבל באין סוף שברא את ד' הבחינות ואחר כך התחיל לעבוד על כול הבחינות האלו עד שהן מתרבות ועד שהן מקבלות כל מיני צורות אחרות כך, שבסך כול כל ריבוי הצורות האלו, אם הן באות ומצטרפות בכוונה אחת למקור, אז בסך הכול כמה שהן כולן, ויש ממש אין סוף הבחנות, אבל כל ההבחנות האלה הן אחר כך מתקבצות ונותנות לנו את דמות הבורא בצורה אמיתית, אחרת לא היינו יכולים להשיג אותו.

קריין: שוב, אות ב'.

"ג וכל בחינות אלו, כלולות מד' בחינות, ואלו הם: בחינה א' של הרוחניות, הנה: ד נשמה לנשמה, ונשמה, רוח, נפש. בחינה הב' שהוא הגוף, הוא: העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה, עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. בחינה ג', שהם הלבושים, הנה הם נודעים, שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. כי אותן הד' דכהן גדול, הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים של שם אדני, ואלו הם לבושי שם הויה, אבל עיקרם, אינם אלא ד' בחינות. בחינה הד', והוא הבית, יש: בית, וחצר, ושדה, ומדבר.

הוא אומר שיש לנו סך הכול ארבע בחינות, וכול בחינה בפני עצמה כוללת עוד ד' בחינות. זה הכול, אין יותר מזה, אין מה להסתבך. מכתר יוצא - חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. ובכל אחד מהם יש גם [ארבע בחינות]. בכתר - חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בחכמה – חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בבינה - חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות וכן הלאה.

זאת אומרת, סך הכול יש חמש כפול חמש שזה, עשרים וחמש הבחנות, שאם אתה מקבל את כולן, מרגיש את כולן ולפי זה מסדר את התפיסה שלך, את הרצונות שלך, את ההשגות שלך, בהן אתה מגיע לדבקות שלמה בבורא. אז יש להן שמות לכל ההבחנות האלה, לכן הוא אומר שיש הבחנה רוחנית גבוהה נשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש.

בחינה ב' עצמות שבהם מוח, גידין, בשר ועור. אחר כך בחינה ג' שהם הלבושים. מה הם אומרים? איזה לבושים? כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט, כך הם קוראים לעצמם. אתה יכול להגיד חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אבל אז אתה לא תבין על איזו דרגה אתה מדבר. ולכן אם אנחנו מדברים בדרגת הלבושים, אז זה אתה קורא ללבושים האלה ככה.

שאלה: למה הרוחניות כל כך מורכבת?

רוחניות לא מורכבת, אלא דווקא גשמיות מורכבת, העולם שלנו הוא הכי מורכב, יש בו הכי הרבה פרטים, אנחנו רק לא מתעסקים איתם. הרוחניות לא מורכבת, הרוחניות פשוטה, בסופה של ההשגה אנחנו מגיעים לאור העליון הפשוט ולעשר ספירות בלבד.

זאת אומרת, כל ההתפתחות שלנו מבלבול גדול, דווקא מחושך ליותר ויותר אור ואז יש הרבה הבחנות, אבל הן נעשות יותר ויותר פשוטות. אנחנו מרגישים אותן יותר ויותר מסודרות למערכת ולכן אנחנו לא מרגישים מבולבלים באותה מערכת.

רק תגיד לי בדיוק מה אתה רוצה, באיזה מקום ומה, ואני יודע על מה אתה מדבר. אם אתה אומר "בינה", אני כבר יודע מבינה, או שזה עולם בינה, או שזה פרצוף בינה, או שזה ספירת בינה, לא חשוב באיזה מקום. אין יותר מד' בחינות, לכן אין כל כך מה להתבלבל ולהגיד שזה ממש לא בסדר.

שאלה: יוצא שאנחנו בעצם לא לומדים על אדם קדמון, שורש וכתר. זאת אומרת, מצד אחד בכל מקום יש ארבע בחינות, אבל מצד שני אומרים שיש מאה עשרים וחמש מדרגות, חמש כפול חמש, כפול חמש. תוכל להסביר?

תמשיך ותראה ששום דבר לא רוצים להסתיר ממך, אלא אתה עדיין לא קולט את המערכת הכללית. וגם במערכת הכללית אתה תגלה את כל הדברים הפרטיים. זה יבוא. זה לא נורא.

חכו, רק התחלנו ללמוד חלק ג', ובחלק ג' לקחנו את פרק ה', סך הכול למדנו אות אחת. אתם צריכים לקלוט, לספוג את מה שאנחנו עכשיו עושים, להשתדל לעשות מזה תמונה שלמה כמה שאפשר. אבל תקבלו אותה עוד מעט. תקבלו יותר ויותר כל פעם.

שאלה: איך יכול להיות שיש כזה מגוון בבריאה, אבל כל פרט מורכב רק מאותן ארבע בחינות ואין שום דבר מיותר ואין כפילויות?

זה פשוט מאוד. מפני שיש כוח נותן וכוח מקבל שנברא "יש מאין", מצורה הפוכה מהנותן, אז בין הנותן לבין המקבל יש קשר דרך ארבע בחינות. ואז השאלה היא, איך הבורא משפיע לנברא דרך ארבע בחינות ואיך הנברא משפיע לבורא דרך ארבע בחינות.

אין יותר בכל המציאות, כלום. יש אין סוף פרטים, אבל כולם מורכבים מחמש בחינות, ובכל אחת מהן שוב חמש, וכל אחת שוב חמש, אבל בסך הכול אין יותר. יש בורא ותחתיו דומם, צומח, חי, מדבר, וזהו.

אז אין כל כך מה להתבלבל. אבל כל פרט ופרט מתחלק לעוד פרטים, ולעוד פרטים עד אין סוף פרטים. אבל לא חשוב לנו עד אין סוף פרטים, לנו חשוב איך אנחנו מחברים את הפרטים שאנחנו מגלים לכוח אחד, לבורא. זאת העבודה שלנו.

שאלה: מה זאת אומרת בחינה ג', לבושים?

אני לא מבין את השאלות שלך. מה זה בחינת ג', לבושים? ככה זה לבושים. שורש, נשמה, גוף, לבוש היכל. ככה הוא מסביר לנו, שככה אנחנו קוראים לבחינות הללו. למה זה נקרא "לבושים"? אחנו נלמד שזה לבוש לאור העליון.

תלמיד: אנחנו יודעים שבטקסטים כאלה מצד אחד אנחנו אומרים שלא צריך להבין, צריך לשאוף להרגיש ורק אז משהו נוכל להבין. אבל משהו אנחנו צריכים להבין כשקוראים תע"ס?

אתה צריך בכללות לראות את המערכת, ואיך אתה מקבל את המערכת הזאת וכולל אותה בתוך השכל שלך והרגש שלך. גם בשכל אתה צריך להבין משהו מהמערכת הזאת, אחרת יחסר לך בלבנות את עצמך בצורה נכונה למאציל. אתה צריך את זה.

אבל את השכל הזה אתה תקבל מתוך התכללות עם החברים, מתוך התכללות עם כולם. אתה תצטרך להתכלל ואז תקבל מזה את השכל. לא בשכל הגשמי, הוא לא ייתן לך כניסה לשום דבר רוחני.

שאלה: מה זה אומר התלבשות במקום ריק?

אני לא יודע ולא רוצה להיכנס לכל הפילוסופיות האלה. אתם צריכים לשאול לפי הטקסט, לא יותר מזה, אחרת יהיה בלבול. זה שאני נותן לכם לשאול, אתם מזה מתפרצים לכל הכיוונים.

תלמיד: מה זה אומר התלבשות במדבר?

אני אגיד לך פשוט מאוד, אני לא יודע. הוא אומר כאן אולי חמישים, כל מיני הבחנות. מה זה כותונת, מכנסיים, מצנפת, אבנט, אתה יודע מה זה? מה אכפת לך דווקא מדבר? אתם צריכים להתייחס לדברים האלה בצורה יותר רצינית. למדתם באיזשהו מקומות כל מיני דברים, איך אתה תופס איזה שם ורוצה להסביר? איך אתה יכול? תלמד את המערכת בכללות, איך היא קשורה, איך אנחנו צריכים להתייחס אליה, ואז לאט לאט תבין איך אנחנו ניגשים לכל פרט ופרט, למה הוא נקרא בצורה כזאת, מה התכונות שלו. קצת יותר ברצינות להתייחס ללימוד.

שאלה: מה זה אומר שלכל בחינה יש גם אורך וגם רוחב?

גם חכמה וגם חסדים.

קריין: אנחנו באור פנימי, אות ג', דף ק"כ, עמ' 120. מתייחס "לכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות".

אתם רואים, הוא גם מדבר על התכללות, הוא לא מסביר כל דבר ודבר, כל שם ושם. כי הכינויים האלה הם יתבהרו אחר כך, למה קוראים להם בצורה כזאת.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) ענין התכללות הזאת, הוא מטעם של הזדככות המסך, הנוהגת בחיוב בכל מדרגה ומדרגה, כמ"ש בהסת"פ (ח"ב פרק ז' אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה בכל ההמשך."

זה מה שהוא אומר, שיש את כל ההתכללויות של כל הספירות, של כל הפרטים זה בזה, וזה על ידי המסך. כשהמסך מזדכך, הוא כולל את כול הדברים האלה ומעלה אותם למעלה למאציל.

קריין: אות ד' אור פנימי מפרש "נשמה לנשמה ונשמה רוח נפש".

"ד) הוא אור החכמה, ונקרא ג"כ אור חיה. ואור יחידה הוא כנגד כתר, שהוא בחינת מאציל. וכן המוח שבעצמות, הוא כנגד כתר."

בכל מקום ומקום ההבחנה הראשונה היא נקראת "כתר". יש מוח, עצמות, גידים, בשר ועור. מוח זה הכתר באותה הבחינה.

קריין: אות ג' דברי האר"י.

אות ג'

בין כל בחינה ובחינה, יש בחינה ממוצעת הכוללת שתיהן.

"אמנם, בכל אלו הד' בחינות הפרטיות, יש ה בחינה אחת כוללת כולם, והיא ו ממוצעת בין בחינה ובחינה, הכוללת שתיהן. דוגמא מ"ש חכמי הטבע, כי בין הדומם וצומח, הוא הקוראלי, הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי, הוא אדני השדה, הנזכר במסכת כלאים, שהוא, כמין כלב, גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע, ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת. ובין החי והמדבר, הוא הקוף."

קריין: אות ה' למטה מפרש "בחינה אחת כוללת את כולם".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ה) כלומר, הכוללת את ד' הבחינות, והיינו בחינה שניה של הכתר, כמ"ש להלן (פ"ו אות ב'). שהוא השורש להתפשטות הד' הבחינות. והאור של כתר, נק' בשם יחידה."

זה אנחנו כבר ידענו.

קריין: אות ו', מפרש "ממוצעת בין בחינה ובחינה הכולל את שתיהן".

"ו) כלומר, שבחינה שניה שבכתר נבחנת, שהוא ממוצעת בין מדרגה עליונה למדרגה תחתונה, דהיינו בין בחינת מאציל לבחינת נאצל, כל עליונה, נבחנת תמיד לבחינת מאציל כלפי תחתונה, כמ"ש לעיל (פ"ה אות א'), עש"ה."

שאלה: מה שקראנו באות ג' למעלה זה נכתב על ידי האר"י?

תלוי מה. אם אתה אומר על אות ג', נגיד, "בין כל בחינה ובחינה, יש בחינה ממוצעת הכוללת שתיהן." זה בעל הסולם. ואם אחר כך, אות ג' למעלה, "אמנם, בכל אלו הד' בחינות", זה דברי האר"י.

בעל הסולם נתן כותרות אחרי שהוא כתב. בהתחלה לא היו כותרות, ואחר כך הוא עבר על כל התע"ס ונתן כותרות לכל אות ואות.

שאלה: הוא אומר, "הכוללת את ד' הבחינות, והיינו בחינה שניה של הכתר, כמ"ש להלן (פ"ו אות ב'). שהוא השורש להתפשטות הד' הבחינות.". הזכרת שהלימוד צריך להיות בהתכללות. למה התכוונת בהתכללות, איך אני עושה את זה?

אני לא זוכר למה התכוונתי.

שאלה: אמרת שהרוחניות זה דבר קל. איך אנחנו יכולים להעלות את רמת הרגישות לפשטות הזאת של הרוחניות, ולא לסבך אותה?

אתם צריכים לראות בכל מה שאנחנו עכשיו לומדים בתע"ס, איך אנחנו יכולים לממש את זה בקבוצה על ידי מה שדיברנו בתחילת השיעור. כל יום בחצי הראשון של השיעור אנחנו מדברים איך אנחנו נכנסים לרוחניות, יכולים לממש אותה, יכולים להבין אותה, להרגיש אותה, וכן הלאה. אם כאן ב"תלמוד עשר הספירות" אתה רוצה להשיג מה שכותב האר"י או בעל הסולם, אין שום בעיה, תתחברו ביניכם, כמו שדיברנו בחלק הראשון של השיעור, ואתם תרגישו שזה מה שקורה. "לא החכם לומד", אתה יכול לא ללמוד בכלל "תלמוד עשר הספירות", אלא רק לבצע מה שצריכים בעשיריה, ומזה זה יתגלה לך. פשוט מאוד, ככה זה.

שאלה: אותה בחינת המעבר, האם זאת מלכות של העליון שהיא כוללת את הכתר של התחתון בתוכה, או את החכמה של התחתון, איך זה קורה?

את זה אנחנו עוד מעט נלמד, אין לנו עכשיו אפשרות לדבר על זה. אבל באמת כל העליון הוא כולל את כל התחתונים, רק כמו טיפת זרע שעוד לא התפתחה ממנו.

שאלה: הבחינה הממוצעת הזאת היא מתוך התכללות של העליון בתוך התחתון. אבל האם הבחינה הממוצעת הזאת זו השגה של התחתון?

הבחינה הממוצעת זה מה שיש בין העליון לתחתון, שהיא כוללת את שניהם, כמו שהוא אומר. זאת אומרת יש לך חמש בחינות, או שורש וארבע בחינות שיוצאות, אז בין כל בחינה ובחינה יש גם [בחינה] שכוללת את שתיהן. אז הוא אומר, יש לך מבחינת האדם והבהמה, קוף. מבהמה לצומח, מחי לצומח, יש משהו שהוא חי כמו צומח אבל בעצם יש לו תכונה של חי, זה כלב השדה. מצד אחד הוא כצומח, מוצץ מיצים מהאדמה, אבל בעצמו הוא גוף חי. בין הצומח לדומם, יש גם כאלו בריות שהוא קורא להם אלמוגים, קוראלים, שמצד אחד הם דוממים, ומצד שני הם צומחים. ויש כאלה עוד הרבה. אבל בסך הכול הוא נותן לך דוגמה של העניין הממוצע. אנחנו צריכים להשתדל להגיע מדרגת קוף לדרגת אדם. אם כן, לרצות שקוף זה כבר באמצע, שכבר רוצה ללמוד, רוצה להגיע לדרגת האדם, אחרת אנחנו בעלי חיים, דרגת חי.

תלמיד: יש כאן עניין של ההסתרה מצד העליון. כל פעם יש את העניין של ההתגברות של התחתון על ההסתרה הזאת, כל פעם עניין של השפעה נוספת? אבל אנחנו מגיעים להסתרה מוחלטת לגמרי.

זו לא הסתרה מצד העליון, זה אתה מסתיר את העליון מצידך, בזה שאתה לא יכול להידמות לעליון מפני שחסרים לך כלים מתוקנים. אז אל תגיד שההסתרה היא מהעליון, אין עיכוב מצד העליון, אלא יש רק בעיה מצד התחתונים.

תלמיד: עד ההשתלשלות עד המצב של העולם הזה, אנחנו נמצאים כבר בניתוק לגמרי.

אתה לא נמצא שם, על מה אתה מדבר בכלל. באיזה עולמות עליונים אתה נמצא עד שאתה יורד לעולם הזה? איפה אתה מדבר בכלל, איזו תמונת מציאות יש לך, אני לא יודע.

אנחנו מדברים על עצמנו, איך אנחנו עולים בהשגה שלנו, בתפיסה שלנו, מהמצב הנוכחי הלאה. אז אין על זה שום עיכובים מלמעלה, אין, אלא הכול תלוי רק בנו. כך אני מבין.

שאלה: שאלה לגבי בחינת מעבר. בעל הסולם אומר שהחלק השני של כתר נחשב בחינת מעבר בין המדרגה העליונה והתחתונה, ואנחנו גם אומרים שאין יותר מעשר ספירות. האם גם החלק השני של בינה זה בחינת מעבר?

בינה מתחלקת לשני חלקים, אפילו לשני פרצופים אחר כך, אבא ואמא וישסו"ת. עליה אנחנו מדברים לחוד, מפני שאין לנו יותר מקום כזה כמו בינה שמחולק לשני חלקים הפוכים זה לזה. חלק עליון זה ג"ר דבינה, יש בו חכמה, יש בו הכול. והחלק השני זה ז"ת דבינה, יש לו רק חסדים, מנוגד ללקבל, וכן הלאה. כל הזמן אנחנו מבררים את תכונת הבינה.

שאלה: 125 מדרגות, זה יוצא שיש 62 בקו אחד?

לא. לגמרי אין חלוקה כזאת. 125 מדרגות זה מהעולם שלנו עד עולם אין סוף, חמישה עולמות הם ככה, לא מחולקים לחצי פה וחצי פה. כל מדרגה ומדרגה זה פשוט, אתה צריך לעמוד על כל מדרגה עם שתי רגלים, לא ימין מדרגה אחת, שמאל מדרגה שניה, ימין שמאל, ימין שמאל. אפילו שכך כביכול אנחנו עולים, אבל מדרגה היא כוללת גם ימין וגם שמאל וגם קו אמצעי, כל מדרגה.

קריין: אות ד' דברי האר"י בדף ק"כ עמוד 120.

אות ד'

בין בורא לנברא, שהוא הרוחניות שבאדם, יש בחינה באמצע, שעליה נאמר, בנים אתם וגו', אלקים אתם. האבות הן המרכבה .

"וכעד"ז יש בכאן, כי בין הבורא ית', ז ובין הנברא, שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות, יש בחינה באמצע, אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, אני אמרתי אלקים אתם, ונאמר, ויעל אלקים מעל אברהם, ואמרו רז"ל, ח האבות הן הן המרכבה."

קריין: אות ז' אור פנימי מפרש "ובין הנברא שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות". אות ז'.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ז) מדבר כאן מב' העולמות: אצילות ובריאה, שאצילות נקרא בורא, וד' בחינות, שבעולם הבריאה בכללה, נקראות נברא. וכן בכל פרט שבעולם הבריאה, יש בו ד' בחינות כנ"ל. ונשמות הצדיקים מושפעות מאצילות לבריאה כנודע, וז"ש הרב, "שבין הבורא ית' ובין הנברא שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות", דהיינו, שיש בחינה ממוצעת, בין הבורא ית' ובין הכתר, שהוא אור היחידה הכוללת הרוחנית של אדם, והיינו, הרוחניות של אדם הנזכר לעיל בדברי הרב (אות א'), הנקרא, נפש, רוח, נשמה, חיה. ויחידה, שה"ס כתר שלהן כוללת כולן, כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: אות ח' אור פנימי. מפרש "האבות הן הן המרכבה." אות ח'.

"ח) כלומר, שהיחידה של האבות, היא המרכבה לאותה, הבחי' הממוצעת, שבין הבורא ית' ובין היחידה שבהם. מרכבה, פירושה השראה, כדמיון הרוכב השורה על המרכבה המיוחדת לו, כן האלקיית שורה על האבות."

זאת אומרת, דרגה יותר עליונה מהאבות, מהמרכבה, זה הא-לוהות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בהבחנות האלה בצורה הטובה ביותר, בישיבת החברים העולמית הערב?

אני לא יכול להגיד לך. מה זה חשוב איך אנחנו קוראים לכל מיני ההבחנות האלו, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, או מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור, וכל מיני כאלו, מה זה חשוב לנו איך לקרוא לזה. אנחנו צריכים על ידי כל ההבחנות האלו להגיע למצב שאנחנו מחברים אותן בינינו ונותנים מקום לבורא שיתגלה. לתת לבורא מקום להתגלות בהתקשרות בינינו, סך הכול זה מה שקורה. רק שבכל מיני מצבים, בכל מיני מדרגות שאנחנו מגלים ביחסים בינינו, יש בהם אותו חוק, חוק של השתוות הצורה. עד כמה שאנחנו יכולים להתכלל זה בזה, אנחנו מביאים את ההשתוות הזאת לבורא ואז הוא נכלל בנו, ואנחנו נעשים כאחד.

נעשה את זה ואתם תראו עד כמה יש לפנינו התקדמות יפה. ודאי שמצטברים הרבה פרטים, אבל הם לא צריכים לבלבל אותנו. כי סך הכול אין יותר מחמש, או מעשר, איך שתרצו לפרש אותם. וגם כולם, לא שעכשיו אנחנו יכולים לגלות אותם ולדבר עליהם, אלא כשיתגלו אז יהיה לנו ברור. והם יתגלו רק על ידי חיבור בינינו. יוצא שאנחנו שוב חוזרים לאותו העיקרון, רק החיבור בינינו הוא נותן מקום לאור להאיר בינינו, והאור שמגיע הוא מסדר לנו את הכול. ואז אנחנו נכנסים להבנה, להרגשה, והסוף טוב, הכול טוב.

(סוף השיעור)

---

1. "ממעשיך הכרנוך" (סידור, שיר היחוד לשבת(.↩