שיעור בוקר 27.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום הכיפורים – קטעים נבחרים מהמקורות

שוב עברה יממה, יום ולילה, ואנחנו שוב בשיעור. מה עבר? האם עבר משהו? אנחנו רואים שמצד ההשגחה העליונה, ההנהגה העליונה אנחנו מרגישים יותר לחץ. הבורא דרך כל מיני צורות לחצים עלינו מעורר אותנו אם לא לערבות, אז להתקרבות זה לזה, לזה שאנחנו צריכים יותר ויותר להבין, להכיר שאנחנו נמצאים במערכת קשר בינינו, או לטובה או לרעה, תלוי איך אנחנו מתייחסים זה לזה, תלוי לאיזה צורך אנחנו מתקרבים זה לזה.

אם אנחנו מתקרבים זה לזה לצורך גשמי, אגואיסטי, לחיות בעולם הזה, להרוויח זה מזה, אז ודאי שמזה לא יהיה שום דבר טוב, עד שנרגיש את בני האדם מתים ומתים יום יום. אם נתחיל להבין שכל העבודה שלנו היא לחזור לאותה המערכת של אדם הראשון ולהיות בקשר, בערבות בינינו בצורה כזאת שכל אחד עוזר לשני, נותן דוגמה לשני באיזה קשרים אנחנו צריכים להיות, להיות טובים זה עם זה כדי להיות כמערכת אחת, כאיש אחד בלב אחד, עד שאנחנו נקיים "ואהבת לרעך כמוך", התנאי הראשון של הרוחניות השלמה, אם אנחנו נתקרב לזה, נבין את זה, לפי זה כבר נתחיל לראות את הכוחות שדוחפים אותנו לזה. זה יהיה כבר גילוי, גילוי של כוחות, גילוי של אחוריים, אבל בכל זאת גילוי פעולות הבורא לנברא. אם נרגיש עד כמה אנחנו רוצים לקיים את פעולות החיבור, לחזור למצב שהיה לפני השבירה, אז יהיה טוב. ועד כמה שלא מוכנים, זאת אומרת מוכנים מלמעלה אבל לא מוכנים מלמטה, מעצמנו, אז יהיה לנו רע.

הבורא ברא אותנו במצב שנקרא "גן עדן". "גן עדן" זה נקרא שכל החיבור שלנו היה מתקיים [באופן] אידיאלי. המערכת הזאת הייתה בלי לבושים, כמו שכתוב שאדם הראשון היה ערום בגן עדן ולא היה מתבייש. לא היה מתבייש מפני שלא ידע שהוא צריך להיות קשור לאחרים ולבצע פקודת הבורא, לא היה מתבייש להשתמש ברצון לקבל שלו כמו שהוא. המצב היה גן עדן, זה נקרא ש"גן" זה מלכות, רצון לקבל, ו"עדן" זה שהיא כולה כולה הייתה מלאה באור החכמה. לא היה צריך לעשות פעולות השפעה, כי הכול היה נמצא בשליטת הבורא. זה כמו שתינוק או ילדים קטנים שהם חיים כולם על חשבון ההורים ולא מתביישים. הם לא חייבים להורים שום דבר, אלא ההורים חייבים להם.

לאחר מכן המערכת הזאת נשברה, זאת אומרת היא התחילה להרגיש, המערכת הזאת, שחסר לה קשר בין החלקים. אדם הראשון התחיל להרגיש שהרצון לקבל התעורר בו, זה נקרא שהוא פגש את הנחש. הוא הרגיש שהוא ערום, שאין לו לבוש של צמצום, מסך, אור חוזר, שהוא חייב את הלבוש הזה. הכול בא בינתיים מלמעלה, מהבורא, גם בושה, גם כל הפעולות של האדם, זה הכול בא על חשבון הבורא בלי הקדם שום פעולה או מחשבה או בירור מצד האדם. האדם הרגיש שהוא זקוק ללבוש, ולכן הוא מסתתר מהבורא, מתרחק מהבורא. יש כאן בסיפור הזה הרבה מה לברר, אבל ההסתרה הזאת שהבורא כאילו מעורר באדם בושה והאדם מסתיר את עצמו בגן עדן, זה כבר אומר שהאדם נעשה רגיש ללבוש שחסר לו ושהוא חייב אותו. איכשהו השתוות הצורה אין לו. חוסר השתוות הצורה בין האדם לבורא נקרא "בושה".

הבורא נתן לאדם לבוש, אור חוזר, והאדם התחיל כבר לחיות בדרגת האדם. התגלה בו רצון לקבל שקודם לא היה מורגש שזה נמצא בו בכלל, זה נקרא שהבורא ברא את חוה מתוך האדם, מתוך רצון להשפיע יצא רצון לקבל, ואז הם התחילו לעבוד ביניהם שניהם בתוך האדם, גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע. היום, אחרי שהרצון לקבל התפתח, והרצון להשפיע התפתח, הכול זה כלפי האדם, שהאדם כלול בעצם משניהם, רק הרצון להשפיע שלו הוא קטן, נסתר והרצון לקבל שלו הוא ההיפך, גדל, שולט, אז אנחנו נמצאים היום במצב שצריכים לתקן את עצמנו ולחזור לאותו מצב שהיה בגן עדן לפני חטא עץ הדעת. שאנחנו נקבל את כל אור החכמה, היינו כל גילוי הבורא בתוך הכלים שלנו, בתוך הרצון לקבל שלנו, אבל מתוך זה שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, זאת אומרת דומה לבורא בכוונה שלו. זו העבודה שלנו.

העבודה שלנו היא בעצם מתקיימת בסך הכול בחיבור של החלקים. כי כל החלקים שבאדם הראשון שהם היו קודם כרצון אחד ונשברו, התחלקו, התרחקו, אנחנו צריכים לאסוף אותם יחד בפועל, ולהרכיב מהם רצון אחד וכוונה אחת. כאילו רצון אחד, וכאילו כוונה אחת, על כל רצון ישנה כוונה משלו איך להשתמש בו בעל מנת להשפיע, כאילו שזה לא רצון לקבל אלא כאילו שהוא רצון להשפיע. וכך האדם יהיה דומה לבורא.

אנחנו צריכים לעשות את זה בפועל, כי המכה הזאת, וירוס הקורונה, הפנדמיה האחרונה הזאת מכוונת אותנו לתיקון. ולכן אנחנו צריכים לראות את מצבנו כך שאנחנו מכוונים לאותה המערכת של אדם הראשון, שנהיה כולנו יחד כאילו ברצון אחד למרות שלכל אחד יש רצון אגואיסטי שלו. והבורא סידר לנו את המצב כך שאנחנו נופלים מעוצמת הרצון לקבל שהתגלה באדם הראשון אחרי החטא, למדרגות קטנות מאוד שנקראות "העולם הזה".

זה עוזר לנו דווקא להתחיל להקים את עצמנו, להעמיד את עצמנו כך, שלאט לאט אנחנו מצרפים את כל החלקים השבורים האלה, היינו האגואיסטים, יחד על ידי הכוונה על מנת להשפיע זה לזה, ויכולים להתקרב, יכולים להתחבר כאילו כאיש אחד בלב אחד. וכך אנחנו מקיימים אותה המערכת, אותו הרצון האחד של האדם הראשון לפני החטא. כי חזרה לאותו מצב מהמצב השבור, זו בעצם כל התכנית של תיקון הבריאה שאנחנו צריכים לממש על ידי כוח עליון ועל ידי עבודה, הכרה, בקשה, תפילה, מצידנו. כדי לזרז אותנו לזה, לכוון אותנו נכון לזה, אנחנו צריכים לראות את כל הצרות והבעיות האלה שעכשיו עוברות על כל האנושות, שהן אך ורק כדי לכוון אותנו נכון למטרה האמיתית שלנו. וכאן אנחנו צריכים לראות את עצמנו כנציגים, ההולכים קדימה, חלוצים, שאנחנו הראשונים בדרך. ולכן יום יום צריכים לחדש את התמונה הזאת, לראות עד כמה מיום ליום אנחנו מבינים אותה ומרגישים אותה יותר, גם בצורה שהיא שבורה וגם בצורה שאנחנו מתארים אותה כבר כתמונה אמיתית, וכך נתקדם.

נכון להיום, כבר מתברר מיום ליום עד כמה הבורא מעורר אותנו יותר ויותר בזה שמראה לנו שהעולם שלנו לא מתקדם לטוב, לא מתקדם לאיחוד. הנתון היחיד האמיתי שאנחנו צריכים לקחת בחשבון, זה עד כמה אנחנו מתקרבים זה לזה ואחרינו כל העולם. יכול להיות שאנחנו קצת מתקרבים זה לזה מיום ליום, וזה באמת נכון, ישנו דבר כזה, אבל עדיין ההתקרבות הזאת היא לא מספקת כדי שכל העולם ירגיש שיש בו חלק בריא שזה אנחנו, בני ברוך העולמי, ויש בו חלק חולה שזה הוא בעצמו. חולה לא בפנדמיה, אלא חולה בדחייה הדדית בין כל החלקים, האומות.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר להתחבר בינינו, והחיבור שלנו צריך להיות דוגמה, הדגמה, התחלת פעולת החיבור העולמי. מפני שעם ישראל, וגם רואים היום על קבוצת בני ברוך העולמית שלנו, שאנחנו נציגים של כל העמים, כל האומות, כל סוגי האנשים, ולכן אם אנחנו נעשה בינינו את הקשר הנכון, בזה בהכרח נסחוב את כל האנושות גם לחיבור. ואז נצא מכל הצרות והבעיות, מהפנדמיה, מהכול, ונעשה את החיים שלנו בדרגה יותר עליונה, רוחנית, נצחית, שלמה, ללא מושגים של זמן, תנועה, מקום, ללא שום הגבלות, אלא הכול חיי נצח ללא שום הגבלה, בידיעה ברורה מקצה ועד קצה של הבורא שימלא אותנו. וכך אנחנו יכולים להתקיים, להגיע לזה בפועל, להרגשה הזאת, לקיום הזה כאן ועכשיו, כי הכול תלוי אך ורק בנו.

לכן בואו נברר את המצבים האלה ונבקש, נתפלל שהבורא ייתן לנו כוחות לזה, שכל, רגש וכוח לבצע את החיבור הנכון. אנחנו רוצים כאן ועכשיו כבר להגיע למצב המתוקן שיהיה רצוי וטוב בעיני הבורא ורצוי וטוב בעיני כל הנבראים.

שאלה: כל המצבים ניתנים לנו על ידי הבורא. מהו הכישלון של האדם הראשון?

לאדם הראשון לא היה שום כישלון, היה חסר לו רק דבר אחד, רצון לקבל, יצר הרע. הוא כולו היה כמו תינוק שנולד מאימא, אין לו שום דבר מעצמו, ומה שהבורא עשה הוא הכניס בו את הרצון לקבל, זה נקרא "בראתי יצר הרע". ואז על ידי זה המערכת הזאת התחילה לגלות שהיא כוללת בתוכה המון רצונות שונים, קודם זה לא היה מורגש, והאדם הראשון, המערכת הזאת, הרגישה את עצמה שהיא מחולקת להרבה חלקים מנוגדים, שונים ורחוקים זה מזה, וזה נקרא שהוא עובר את "חטא עץ הדעת", עובר מצב של שבירה.

הרצון שלו נעשה אז הפוך מהבורא, רצון לקבל, הבורא זה רצון להשפיע, והוא התחיל להרגיש בפער בינו לבין הבורא בושה, "בושה" זה השוני בינו לבין הבורא, ולכן הסתתר, התחיל לכסות את עצמו. כמו שאנחנו בעולם שלנו, אנחנו מסתירים אחד מהשני עד כמה אנחנו אגואיסטים ורוצים להתנהג בצורה יפה זה עם זה. וכדי לתת לו אפשרות בכל זאת לעבוד נכון עם הטבע שלו, הרצון לקבל שעכשיו התגלה, הבורא סידר לו צמצום, מסך ואור חוזר, על ידי האור העליון שלו, האור הישר.

ואז יוצא שהפרצוף של אדם הראשון לפני החטא היה רצון לקבל עם בושה והיה נמצא בהגנה מול הבורא, זאת אומרת, יכול היה להסתיר את הכוונה שלו לקבל על מנת לקבל.

אחר כך נלמד את סיפור הנחש, שמתעורר הרצון לקבל בדרגה הגרועה ביותר שנקרא "נחש", ואיך המבנה הזה לא יכול לשמור על עצמו אלא מתחיל לקבל על מנת לקבל את המילוי, ומה זה נקרא "חווה", וכל דבר שקורה שם. אנחנו נלמד, זה סיפור שאנחנו צריכים להעביר אותו בסך הכול לרצון לקבל, כוונה על מנת להשפיע, והבורא שזה רצון להשפיע. שמצד הבורא ישנו רק רצון לתת, מצד האדם ישנו רצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע, והרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע הוא אקוויוולנטי, שווה לרצון להשפיע של הבורא, וכך הם צריכים להגיע להשתוות הצורה. את זה אנחנו נלמד.

למה דיברתי על זה? כדי שנחדש את התמונה הזאת, היא צריכה להיות אצלנו כי אנחנו הולכים לקראתה, אנחנו כבר נמצאים במצב שמקרב אותנו לגמר התיקון ואנחנו צריכים להבין מאיפה ולמה אנחנו צריכים מיום ליום להתחבר יותר, וכך נתקדם. לכן התמונה הזו צריכה להיות ברורה לנו יותר ויותר, אנחנו צריכים יותר ויותר להחיות אותה בנו, בכולנו, וכך גם נבין את העניין שאם אנחנו נקיים בינינו את הערבות, החיבור, אז אנחנו כלולים מכל אומות העולם, מכל הסוגים שבעולם. אתם לא מכירים עד כמה יש לנו אנשים שהם אפילו לא מזדהים איתנו, אנחנו לא רואים אותם, לא שומעים עליהם, אבל אין דבר כזה שאנחנו נמצאים חסרים מאיזה עם משבעים אומות העולם. לא מכמה שיש היום, מה שנִספַר שם באו"ם או באיזה ארגון, אלא יש בעולם שבעים אומות העולם, לפי שבע ספירות דזעיר אנפין כולל עשר בכל אחת, ואנחנו המלכות, כוללים את כל שבעים אומות העולם. כך זה יצא מבבל על ידי אברהם, ולקבוצה הזאת הוא קרא "ישראל".

לכן אם אנחנו מקיימים בינינו את הערבות, את החיבור, אז מזה כל העמים, שבעים אומות העולם, כל העולם של היום, גם יקיימו את זה. לכן אנחנו צריכים קצת להסביר להם, לטפל בהם, אבל העיקר בכל זאת, שהחיבור הזה צריך להתקיים בנו ודרכנו זה ישפיע על אומות העולם, כמו שבעל הסולם מסביר לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

אני מקווה שתשאלו אותי לעניין, אני מוכן לענות מפני שבלי הצורה הזאת, בלי התמונה הזאת שאנחנו רואים לפנינו, זה כמו מהנדס, ארכיטקט שרואה את הבניין השלם שעתיד לקום, או איזו מכונה שהוא בונה, אז הוא צריך לראות את הדברים האלה, לעשות שרטוטים, לכתוב רישום חומרים, רישום החלקים ומתוך זה בונים, ולכן אנחנו צריכים לראות את הדברים. מרגע שהתחילה במיוחד הפנדמיה הזו אנחנו כל הזמן צריכים להימשך בפועל לאותה צורה מתוקנת, כי זו צורת הבריאה של כל האנושות, במה שהיא יכולה היום, כבר היום. מה שקורה היום במכה העולמית הזו, זו כבר צורה הפוכה מצורת התיקון וכולה נובעת מתוך חוסר קשר נכון בינינו.

שאלה: תיארת בצורה יפה מאוד.

כדי שאתם תחיו את זה, שזה יהיה ממש לפניכם. זו הצורה שאנחנו צריכים לראות, לא כאיזה אדם ולא כאיזו בחורה לידו, אלא מערכתית, כך אנחנו צריכים להרגיש את זה בתוכנו בהרגשה.

תלמיד: הרגש בינינו בעשירייה, איך לתאר את התמונה הזאת שתיארת שאליה עלינו לשאוף?

הרצון הכללי שנקרא אדם שהבורא ברא אותו בדיוק כנגד אותו הכוח ואותו המילוי שהוא רוצה לתת, כך הוא בנה את הרצון לקבל וכך בכל אותן הצורות. לכן אם אנחנו מחברים את החלקים שלנו יחד, שבעים החלקים, בזה אנחנו בונים את צורת הבורא, לכן אנחנו נקראים "אדם" מהמילה דומה, הדומה לבורא, זו העבודה שלנו.

מה אנחנו עושים? כמו שכתוב, כמו שהבורא אומר "אתם עשיתם אותי". אם אנחנו באים לאותה הצורה, אנחנו כאילו עושים את הבורא, כי אנחנו אוספים חלקים של רצון לקבל ומבקשים מהכוח העליון, מהמופשט שהוא יחַיה אותם ואז כל החלקים האלה מתחברים יחד למערכת שכולה מהרצון לקבל שלנו, אבל מחוברת נכון על ידי המאמץ שלנו והבורא במאמץ משותף, והרוח ששם היא כוח הבורא, כוח ההשפעה, כוח האהבה של הבורא. כך אנחנו חיים, אנחנו בעצמנו במערכת הזאת מייצבים אותה, אנחנו כשלד, כחומרה במערכת והבורא פועל בנו כתוכנת המערכת.

כמו במחשב, כשאתם לוקחים מחשב מה יש שם חוץ מחומרים? שום דבר, אבל החומרים האלה מסודרים נכון, מתקשרים נכון ולפי איך שהם מתקשרים נכון נכנסת תוכנה ומתחילה לעבוד. אז אנחנו רוצים שאותה המערכת, שבעצם אנחנו המרכיבים שלה, אנחנו החומרה של המערכת הזאת, אנחנו רוצים שהיא תעבוד כמו הבורא, לכן המערכת הזו תקרא "אדם".

ואז אנחנו נהיה דבוקים עם התוכנה הפנימית הזו, למרות שאנחנו חומרה, חלקים, ברזלים, סיליקון כל מיני דברים שישנם בתוך המחשב. אנחנו נתחיל להשיג איך הברזלים האלה, האלמנטים האלה, איך החומרה הזאת של המחשב עובדת כדי לגלות את הבורא, כדי שאנחנו נהיה מחוברים עד כדי כך כדי שהכוח הפנימי, התוכנה תתגלה יותר ויותר.

אנחנו רוצים שהתוכנה הזו היא תקיים אותנו, היא תקבע לנו איך אנחנו רוצים להיות מחוברים, כדי שבחיבור שלנו, היא, דווקא התוכנה הזו תתגלה, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". כי התוכנה בעצמה לא יכולה לעשות כלום, היא תוכנה, היא באוויר, זו דרגה עליונה יותר, ואנחנו בונים בשבילה אמצעי כדי לגלות.

זה נקרא שהבורא כאילו נסתר מאיתנו ואנחנו מחייבים אותו, "נצחוני בני", מחייבים אותו להתגלות בתוך הקשר בינינו. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו להרכיב. יש בזה הרבה דברים, המקובלים כתבו על זה הרבה, אנחנו נשיג את זה בפועל כי כבר זהו, הכול נכנס לתהליך.

תלמיד: יש את צורת החיבור המינימלית שאנו בונים, את הברזל הזה של המחשב. מהי מידת ההתאמה שלה למערכת האדם הראשון? איך היא קשורה אליה?

זה מה שקורה כאן, שאנחנו צריכים לדעת באיזו צורה, באיזה קשר אנחנו צריכים להתחבר כברזלים, ככל מיני אלמנטים בחומרה, כדי שהבורא יתגלה בנו במלואו. זאת אומרת, כאן אנחנו צריכים להבין איזה קשר יש בין החיבורים בינינו, בעשירייה ובכל האנושות, כדי שהבורא יוכל להתגלות בצורה השלימה, המלאה. ואיך הוא מתגלה? אנחנו מגלים אותו, אנחנו מקבלים את הצורה שלו. זה נקרא "ויהי שם ה' עליך", זה "חשיכה כאורה יאיר".

כי אותם הברזלים שמהם מורכב המחשב הגדול הזה, הוא יקבל את מחשבת הבריאה, את התוכנה הזאת, והוא ידע, הוא בונה בראש את ההתאמה שלו למחשבת הבריאה, לבורא, ולפי זה מרכיב את עצמו בגוף. זה נקרא שהוא מעלה את כל החומרים שלו, כל החלקים שלו מהקליפות, מהשבירה, מעל מנת לקבל, מהצורה שהם שבורים, הם לא מסודרים נכון, לא מורכבים נכון ביניהם, והוא, האדם, כבר מתחיל לראות כמו בלגו, כמו בפאזל, איך אנחנו יכולים להיות יותר ויותר קשורים זה לזה בצורה דו ממדית, כמו שרטוט, בצורה תלת ממדית כמו פסל, ובצורת N ממדית, שבכל התכונות שישנן בבורא אנחנו נוכל כבר לתת להן ביטוי בחיבור הגשמי בינינו. זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר". זה דווקא הטוב, שאנחנו בונים את הבורא מהקשרים בינינו. זו עבודה נפלאה.

אז אתם תראו מה שהמקובלים כותבים. כי אי אפשר להסביר את זה בשום מילים, אלא מתוך זה שנעשה עבודה בינינו, גם נראה את מה שכתוב בזוהר, ב"עץ החיים", בתלמוד עשר הספירות, ממש כך, וגם בתלמוד בבלי, בכל הספרים האלה שכתבו המקובלים, כי בסך הכול כתבו רק על זה. אנחנו נראה שלא כתובים שם סיפורים, אלא דווקא ההתאמה ההדרגתית בינינו, בקשרים בינינו לכוח האור, כוח הבורא.

תלמיד: האם הדרגות האלה של ממדים, דו ממדי, תלת ממדי, N ממדי, אלה ממדים של חיבור בינינו?

נכון.

תלמיד: אמרת שיש בזה ראש וגוף. מה הם אותם חלקים בחיבור בינינו?

מכל שבעים אומות העולם, נבדל איזשהו חלק מכל אומה ואומה, זאת אומרת, מכל רצון ורצון. בוא נגיד כך, יש לך עשר ספירות, שלוש ספירות זה ראש, "כתר, חכמה, בינה", ושבע ספירות זה גוף, "חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות". מה שקורה, ששבע ספירות זה ייצוב הבורא כלפי הנברא "כתר, חכמה, בינה", ומז"ת דבינה מתחיל כבר להיות הנברא. ושלושת הספירות האלה "כתר, חכמה, בינה" משפיעות על שבע הספירות התחתונות, על הרצונות לקבל, ובכל רצון ורצון, כדי שהוא יתקשר לראש, יש גם חלק כזה שהוא כאילו מיני ראש באותו החלק, באותו הפרט, באותו החלק מן הגוף.

יש נגיד רגל. ברגל יש לנו מוח, מוח עצמות נגיד, גם בכל תא יש מוח, בכל פרט ופרט יש מוח. חלק מהמוח של הראש מתקשר לאותו מוח של היד או הרגל, נותן פקודה והרגל יודעת איך לעשות מה שהראש דורש, והוא נותן חזרה פידבק, תגובה לראש על מה שהוא עושה. אם אין קשר נכון כזה, זה נקרא "גוף שבור". לא הרגל שבורה, אלא הרגל לא יכולה לקיים את פקודות הראש, ואפילו לתת בחזרה לראש גם את הידיעה על זה שהיא קיימה את הפקודה של הראש. צריכה להיות קומוניקציה כזאת הדדית.

אז אותם החלקים, אותם המוחות, מוח, מוח, מוח, מוח, שבכל שבעים החלקים שבגוף, שבע ספירות כפול עשר, אותם החלקים התאספו ליד אברהם ויצאו מבבל. אנחנו לא סופרים לפי כמות האנשים, כמו שאומר הרמב"ם, הלכו יחד עימו עשרות אלפים, אבל באמת, אנחנו מדברים על המהות שלהם, זה סך הכול החלק המוחי שבכל פרט ופרט שבגוף. לכן הוא נקרא "ישראל" שמכוון לקשר עם הראש. אז יש לך בכל אומות העולם נציגים שהלכו עם אברהם.

תלמיד: אותם שבעים אומות העולם, הם גם בעולם וגם ברצונות שלנו?

מפני שאנחנו עברנו כולנו שבירה, כל אחד מאיתנו כלול מכולם, ולכן כל אחד מאיתנו אחראי על כולם, וכולם אחראים על כל אחד, לכן הקשר בינינו נקרא "ערבות הדדית". אבל במיוחד ההתקשרות הזאת צריכה להתקיים קודם כל בחלק שהוא נבדל מכל אומות העולם, כנציג של כולם, שזה נקרא "ישראל". והם צריכים להרגיש את עצמם כנציגים, כאחראיים, ושהבורא קודם כל דורש מהם. ואנחנו רואים את זה לפי ההיסטוריה איך שכל הזמן החשבון איתם. הם לא יכולים להיעלם, אתה לא יכול למחוק אותם מכדור הארץ כי יש להם מטרה, יש להם התחייבות, הם חייבים להביא את כולם לקשר עם הבורא. שכולם יהיו מקושרים דרכם, זה נקרא שהם הופכים להיות "צינור" בין כל הגוף של אדם הראשון עם הבורא.

אני מאוד רוצה שאתם תתפסו את כל התמונה הזאת, תחשבו עליה יותר ויותר, תשאלו במשך חודשים. כי אנחנו צריכים להקים אותה ממש, היא עכשיו נסתרת כאילו מאיתנו, וכמה שיותר שהיא תהיה בולטת.

תלמיד: מידת ההתאמה המינימלית שלנו למערכת אדם הראשון, האם היא כוללת גם חיבור בעשירייה וגם בקבוצה העולמית?

העיקר זה בטח הקשר בינינו והקשר בינינו עם הבורא. אבל כשאתה מתקשר לבורא, בשביל מה אתה מתקשר? אתה חייב לפני זה בכל זאת להיות גם מקושר עם כל שבעים אומות העולם מה שנקרא, עם כל האנושות, ולהביא מהם את החיסרון. והם סובלים, אתה רואה שהם כולם סובלים, וכולם סובלים מאותו דבר. פעם ראשונה בהיסטוריה שהאנושות סובלת כולה מאותו דבר, מווירוס אחד, כולם. ואת הסבל הגשמי הזה שלהם, והרצון שלהם להגיע לחיים רגילים, פשוטים, בטוחים, נכונים, שבסופו של דבר הפנדמיה תשאיר בהם רק את הרצון הפשוט, "אנחנו רוצים לחיות בצורה טובה, בטוחה, בשלווה והכול", אתה צריך לקחת את הרצון הזה, להתכלל מהם ולהביא אותו לבורא, להיות צינור. ואז אתה תקבל זיווג בבורא, חיבור בבורא, ותקבל ממנו את כוח האור מה להביא להם. תזדווג עם הבורא, תתחבר אליו, כמו עם הראש, ואתה תהיה כמו גרון ותביא את זה לגוף.

נלמד את כל הדברים האלה, זה הכול כתוב בתע"ס.

תלמיד: הרצון הזה של הראש, אמרת שיש גם ברגל חלק מהמוח, איך הוא בא לידי ביטוי בראש?

בטח, כל הגוף הוא סך הכול צריך לקיים פקודות של הראש, זה נקרא שהוא מתחבר ומוכן לקבל פקודות של הראש. זה מתחיל מזה שהוא מגלה שהראש לא מתפקד, לא מתפקד נכון, בשביל מה אני צריך את הראש הזה, אז אני הולך להשמיד אותו. ואז כל הגוף קם באנטישמיות שלו ורוצה לסדר את הכול כך שכל החלק הזה הוא כאילו פועל לרעתו. במקום להיות מחובר לגוף ולהביא את הגוף לתפקיד היפה, הנכון, לקשר עם הכוח העליון, הוא מביא לו כל מיני דברים אחרים, הפוכים. ואז כל הגוף נמצא בהתנגדות לראש, רוצה למחוק את הראש הזה, לשבור אותו, לשרוף אותו בתאי גזים, לעשות פוגרומים, כל דבר ודבר. אבל אנחנו לא צריכים לקבל את זה אישית, אנחנו צריכים להסתכל על הדברים האלה בצורה מערכתית, אחרת זה נקרא שאני פועל מתוך הרצון לקבל שלי.

תלמיד: האם אתה צופה שהמבנה הזה של התאמה מינימלית לאדם הראשון, ממה שהתחלת את השיעור, האם זה יתרחש בצורה כזאת שנתחבר בעשירייה ואז נפנה לעולם, האם ככה זה יקרה, או שקודם עלינו לגדול קודם כל בעשירייה עד לעוצמה מסוימת ואז לפנות לעולם?

אני לא רוצה לחלק פקודות, אלא אני רוצה שאתם תלמדו את הדברים האלה, תהיו יותר ויותר מחוברים, תנסו להרגיש באיזו צורה לגשת לעולם. זה התפקיד שלכם, להביא את שיטת התיקון לעולם. יותר נכון, לא שיטה אלא פקודות התיקון. הם לא צריכים ללמוד את הדברים האלה כדי להחליט ולעשות משהו, הם רק צריכים להבין כולם שיש לכם את זה. ואתם תראו איך אומות העולם יגידו לכם, כראש של כולם, "אתם תהיו בקשר עם הבורא, אנחנו נעזור לכם לעלות אליו". זה נקרא שאומות העולם "לוקחים את בני ישראל על כתפיהם כיד לעלות להר ה'"." אבל אתם בעצמכם, אתם "בני ברוך", אתם אותו ראש, אתם צריכים להבין, להרגיש ולהחליט באיזו צורה לגשת להפצה, ובאיזה אופן לקחת חסרונות מאומות העולם כתוצאה מההפצה ולהעלות לבורא. איך לבנות את הצינור. זו כבר עבודה עליכם.

ולכן אני מספר לכם, כמעט יום יום אני מחזיר אתכם לאותה הצורה שאנחנו אליה צריכים להגיע. כי לפי הכלל הרוחני "סוף מעשה במחשבה תחילה", כך אנחנו צריכים להתקדם.

תלמיד: את התמונה הזאת כל חבר בכלי העולמי צריך להחזיק בראש לפני כל פעולה, לפני כל יחס.

כן. מפני שאנחנו כבר פועלים בדור האחרון של גמר התיקון. זאת אומרת, יש לפנינו כבר את הקשר הישיר מהמצב הנוכחי ועד "סוף הדורות", מה שנקרא, סוף המדרגות. אנחנו רק צריכים לקבל חסרונות מכולם, כי אנחנו נדרוש מהבורא עבורם, ולא עבורנו. אנחנו צריכים להיות כוח הבינה ממש, קשורים לכתר וקשורים למלכות וכך להתקדם.

שאלה: איך אנחנו נכללים עם אומות העולם או האם אנחנו נכללים עם אומות העולם רק דרך ההפצה?

רק דרך הפצה. לא על ידי שום פעולות פיזיות. וגם ההפצה, היא צרכיה להיות מאוד קונקרטית. שאנחנו מסבירים להם מה האנושות, איפה אנחנו נמצאים, למה אנחנו צריכים להגיע, ומה נכון לנו לעשות היום כדי לעשות צעד אחד קדימה. וכל ההתפתחות הזאת היא התפתחות הכרחית. ואנחנו נראה מיום ליום איך הטבע דוחף אותנו לחיבור, ואיזה סוג חיבור אנחנו צריכים לעשות בין כולם, ושכולם בזה שווים, כולם בזה ממש צריכים להיות מאוחדים.

שאלה: אמרת שבציור הזה יש מצב שאנחנו יותר ויותר קשורים לזה בצורה דו ממדית, ואז בצורה תלת ממדית, ואז בצורת אין ממדים. מה הכוונה באין ממדים?

אני לא קופץ למה שאנחנו עדיין לא יכולים ללמוד.

תלמיד: בציור הזה אנחנו "בני ברוך" העולמי זה הצינור שהמטרה שלו להעביר את ההשפעה לעולם, נכון?

כן.

תלמיד: והעשיריות בתוך הצינור, מה זה? זה כמו טבעות בצינור? אפשר לשאול ככה?

כן. זה מובן. אני לא מבין למה אתה שואל.

תלמיד: אני שואל כי דברנו על זה עכשיו שאנחנו כאילו צריכים לחבר כל עשירייה את החלקים שלה ולהיות כמו טבעת כזו בצינור.

כל עשירייה היא טבעת בצינור. ואת כל הטבעות האלה צריכים לחבר יחד שיהיה צינור שלם. אבל הצינור הזה לא יכול להיות שלם אם כל פעולה ופעולה בצינור אנחנו לא נעשה לשם הצינור. זאת אומרת, אנחנו צריכים להתכלל עם צרות של העולם ואז אנחנו יכולים להתחבר בינינו בצורה נכונה.

שאלה: לפי ההסבר של הגוף שנתת, האם ב"צינור" הזה שאנחנו קוראים לו, זה מערכת העצבים שמקשרת בין חלקי הגוף למוח?

אתה תשאל לעניין. מה אכפת לך עצבים או לא עצבים?

תלמיד: כי אתה תיארת את זה.

על איזה כיוון אתה חושב, אני לא מבין? אני חושב לכיוון החיבור, ואתה שואל איזה מערכות? אין עצבים במערכת הרוחנית. אין מערכת, אין עצבים.

תלמיד: כתוב שיש מוח. אז למה לא לראות את זה כמערכת שלימה?

אני לא רוצה ללכת איתך. השאלה היא לא לעניין.

שאלה: אם איכות החיבור בינינו בעשירייה זה כמו תדר של דרגת חיבור, אז איזה תדר או איזו פעולה צריכה להיות בראש כדי להפעיל את הגוף?

בראש הפעולה כדי להפעיל את הגוף היא צריכה להיות לפי החיסרון של הגוף אם החיסרון שלו הוא נמצא בהתאמה לתוכנית שישנה בראש. ואם אין חסרונות שמגיעים מהגוף לראש, איזה ראש מפעיל את התוכנית שלו בכוח. ואז הגוף, היינו כל האנושות מרגישה את זה כצרה שלימה, כפנדמיה, ככל מיני בעיות.

אם אנחנו לא מבקשים מהראש לקדם אותנו לקראת התיקון, הראש עושה את זה לפי התוכנית שלו ואז אנחנו מרגישים לחצים גדולים שמחייבים אותנו להתפתח.

שאלה: מהי השפה האוניברסאלית שהראש צריך להשתמש כדי לתקשר עם האנושות?

אנחנו רק צריכים להבין שאנחנו לא ראש, אמנם זה נקרא "לי ראש", ישר א-ל, אבל זה רק כלפי המעבר. אבל הראש העליון נמצא בשליטת הבורא. זה כתר, חכמה, בינה. ג' ספירות הראשונות. שם זה סודות התורה, כל הדברים הגדולים. זה ממש החלק העליון שבעולם האצילות.

ואנחנו צריכים רק להשתדל להבין מלימוד, ומקשר בינינו, וכמה שאנחנו משתדלים להתקשר לבורא, שזה אותו הראש, מה אנחנו צריכים לעשות? איך לבצע את הפעולות שלנו בתוך הגוף?

ברור שהיום הפעולה העיקרית שאנחנו צריכים לעשות זה חיבור בינינו, ואז בתוך החיבור בינינו יותר נבין ונרגיש את הבורא. וגם פניה לאנושות, שהיא כולה סובלת, ובעצם מוכנה לשמוע משהו על התיקון שלה, איך לצאת מהצרות, מהמחלות. אז אנחנו צריכים לכן להיות פעילים גם כלפי הבורא וגם כלפי הנבראים.

שאלה: הבורא ברא את הנברא כדי להיטיב לו. כשהאנושות תהיה מתוקנת האם אומות העולם יקבלו תענוג וזה יקשר אותם לבורא?

כל אומות העולם בגמר התיקון הם ירגישו קשר הדוק עם הבורא, שהבורא ממלא אותם. זה נקרא "וחשיכה כאורה יאיר.". שהרצון לקבל כולו ירגיש את עצמו כרצון אחד ושהוא נמצא בהזדהות, בדבקות עם אור אחד, ואין הבדל בין האור לרצון. זה נקרא שמגיעים ל"זיווג השלם".

שאלה: אז איך אנחנו הופכים שונאים לתומכים, שאין להם שום קשר לעליון? מי יהיה ערב להם להיות תומך ולא שונא?

אנחנו נכללים מהצרות של התחתונים, מבינים שהם מקבלים את הצרות האלה כדי להתעורר, כי אחרת הם לא יתעוררו, אלא יהיו שקועים בתוך האגו שלהם. ואנחנו צריכים לקלף את החסרונות שבהם, הצרות שבהם מהאגו שלהם, ולהעלות אותם בתוך הרצון שלנו להשפיע להם ולהשפיע לבורא, להעלות אותם לבורא. זה נקרא שגלגלתא עיניים נכללים מהאח"פ ומעלים את החסרונות של האח"פ כמ"ן לראש הפרצוף. נלמד את זה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שהכול תלוי בקשר הטוב בינינו. איך בכל רמה של חיבור בינינו נוסיף באיכות של החיבור?

הכול תלוי בחיבור בינינו. מזה מתחיל להיות הכול. אם אנחנו מתחברים בינינו, אז מתוך החיבור שלנו יש לנו קשר עם הבורא. יש לנו כוח להיכנס לנבראים ולהיות מעבר ביניהם, להיות צינור. הכול תלוי עד כמה שאנחנו בינינו מתחברים.

אבל בחיבור שלנו יש חיבור שכולו תלוי בנו, שעדיין אנחנו מייצבים את עצמנו כצינור, אבל כדי להתחיל לתפקד כצינור אנחנו צריכים קודם להתכלל עם הצרות של הנבראים ואחר כך לפנות לבורא עם הצרות האלו, להלביש את עצמנו על הצרות האלה, להתכלל מהם ולהעלות לבורא בתפילה שיטפל בהם. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: במוכנות למימוש חדש של המערכת, איך לממש את המוכנות למדרגה החדשה? נגיד, מה כל שיעור בוקר דורש מאתנו? איזה מימוש?

אתם חייבים כל הזמן לחשוב על זה, לדבר על זה, לקרוא על זה, כך שאתם תתכללו יותר ויותר מצד אחד עם תוכנית הבריאה הכללית, ומצד שני, עם המצב של העולם. ואז משתי הנקודות האלו אתם תבנו את עצמכם, כי אחרת אין לכם שום צורה.

לפני שאתם מגיעים למימוש של העבודה שלכם לבורא ולאנושות, אם אתם לא קשורים בן שניהם, בין הבורא לאנושות, אז מי אתם? סתם קבוצה, אני לא יודע איזה, שלומדת משהו תיאורטית ואין בה שום דבר ממשי.

שאלה: האם יש לנו שליטה על המידה שבה אנחנו נכללים באומות העולם?

כן. ודאי. זה לפי מידת התפקיד שלנו, מידת התיקון שלנו, אז אנחנו יכולים להתכלל בהם ובבורא. אנחנו נלמד. הרשימות לזה כבר מוכנות. זה משבירת הכלי ומכל הדברים האלה שהכלי אחרי שבירה התייצב והתיישב וכל החלקים שלו הם כבר מוכנים.

ולכן כבר מלפני שש מאות שנה מזמן האר"י התחלנו להיכנס לימות המשיח, ומלפני מאה שנה בעל הסולם כתב שכבר אנחנו נמצאים בתהליך הזה וצריכים לכן להתכלל בינינו ועם כל האנושות. והיום כבר אנחנו רואים שבפועל זה קורה ממש בטבע מסביבנו שאומות העולם נכנסים לזה. זה הכול גילוי הפעולות של תיקון העליון בנו בתוך האנושות.

שאלה: איך ניקח את האחריות של הרצון הזה ונשכנע את הכלי שלנו, שכל מה שחסר לנו, זה חשיבות לאהוב את החברים כמו את עצמך בלב ובמוח? איך נבנה את החשיבות הזאת?

על כל דבר שאין לנו, אנחנו צריכים להתפלל לבורא. אל תחפש שום דבר אלא רק בו ואז תצליח.

שאלה: לי נראה, שאנחנו לא יכולים לקבל הארת חכמה בלי אור חסדים. אנחנו נמצאים לקראת צמצום ב' ולכן לא יכולים להגיע לבינה. אני מבין נכון, או שאני טועה?

אנחנו צריכים לעשות על עצמנו צמצום על כל הרצונות שלנו, ששייכים לנו לעצמנו האגואיסטיים, ואז מהמצב הזה והלאה אם אנחנו נתקדם, אז אנחנו נגדל בגלגלתא ועיניים. אני צריך לקבל מלמעלה כוח שעוזר לי לא לחשוב על עצמי, זה כוח הצמצום, וכשאני יכול להתחיל לחשוב על האחרים, כך אני גדל רוחנית.

שאלה: בהתחלה אמרת שהרצון לקבל, הוא שווה לרצון להשפיע של הבורא. אנחנו מגיעים למצב שכל הרצונות נעלמים ע"י צמצום. ובכל זאת, האם המקום הזה שהוא ללא רצון הוא מקום הניתוק מהבורא? הוא המקום שבו אנחנו מתחילים לקבל בצורה נכונה, או המקום שאליו עלינו להעלות את הרצונות של אומות העולם?

מקום ורצון זה אותו הדבר. כשאין לך רצון זה נקרא שאין לך מקום.

שאלה: לפי ההסבר שלך, מובנת החשיבות להתכלל בצרות העולם או בחיבור שלנו, אבל מה החשיבות של אומות עולם, להתכלל ברעיון לחיבור נכון, עכשיו בשלב הזה?

החשיבות שלהם, שהם יבינו שלהיות מחוברים אלינו זאת ההצלה, זאת התרופה הכי טובה שיכולה להיות עבורם.

תלמיד: הרי את כל התיקון הזה היה אמור לעשות הבורא, כאשר אנחנו מעלים את החיסרון שלהם למעלה.

מספיק להם לדעת שזה התיקון שהבורא צריך לעשות. אבל זה נקרא שאתה מסביר להם מה מצבם ומהו התיקון.

שאלה: אם נכללנו יותר באומות העולם, האם אנחנו מביאים יותר פרטים בבירור התפילה של הכלי?

כן. ודאי. מאיפה התפילה שלנו? מחסרונות. אנחנו לא צריכים להביא את החסרונות האישיים שלנו, אלא רק חיסרון להיות מחברים את הבורא עם הנבראים ולקיים את התפקיד שלנו. ולכן לנו לא יכולה להיות תפילה משלנו. התפילה מורכבת רק בין רצון הבורא ורצון הבריות ואנחנו באמצע כצינור, המתאימים את רצון הבורא ורצון הבריות זה לזה.

שאלה: אז איך אנחנו לא נופלים לרצונות האגואיסטים? איך נשמור על החיבור עם העשירייה? האם יש סכנה שנאבד את החיבור עם החברים, אם נתכלל עם אומות העולם?

איך אתה תתכלל עם אומות העולם, אם אתה לא עושה קודם חיבור עם החברים? אתה בכלל לא מרגיש את צורת החיבור. איך אתה ניגש לאומות העולם אם אתה לא מחובר לעשירייה? אז אין לך שום קשר עם אומות העולם. סתם אתה מתקשר, למה? אתה לא יכול להרגיש את החיסרון שלהם אם אתה לא בונה את החיסרון הזה קודם כל גם ביניכם בעשירייה. אתה לא יכול להתכלל עם הצרות של הכלל, אם אתה לא בונה כלי כדי להרגיש את הצרות של הכלל וזה רק מתוך חיבור בין החברים.

שאלה: אתה הגדלת קצת את הרזולוציה של פרצוף האדם הראשון שאנחנו צריכים לתקן. ישראל שייכת לגוף או לבינה?

מה זה ישראל?

תלמיד: דרגת מעבר. למה את המתכוון שאתה שואל מה זה ישראל?

כי אתה שואל.

תלמיד: אנחנו בני ברוך, אנחנו שייכים לגוף או לבינה?

אנחנו לא שייכים לכלום. למה שנשייך את עצמנו, כך נהיה. אם אנחנו רוצים לייצב את עצמנו כמעבר בין הראש לגוף, אז אנחנו כמו צוואר, כמו צינור.

תלמיד: ומה הקשר בין השבירה שלנו, לשבירה של אומות העולם?

מתי אנחנו היינו בשבירה?

תלמיד: כשפרצוף האדם הראשון נשבר.

אז הכול נשבר.

תלמיד: השבירה שלנו היא אותה שבירה, כמו של אומות העולם, זה אותו הדבר?

כל אחד נשבר לפי הרצון שלו. עד כמה שהוא היה בתפקיד מלמעלה, ברצון שלו לפני חטא עץ הדעת, כך הוא נשבר.

תלמיד: כשאנחנו באים לעלות מ"ן של אומות העולם, מתי אנחנו צריכים לנקות את האגו?

אתה צריך להתארגן לזה.

תלמיד: מה זו העבודה הזאת, לנקות את האגו מהם ולהעלות מ"ן?

לנקות את האגו נקרא, שאתה לא מעלה את החיסרון שלך, אלא אתה מגיע לדרגת בינה, נכלל מהחיסרון של אומות העולם ורק את החיסרון של אומות העולם אתה מעלה לבורא. אתה קשור לבורא בעזרת הכלים שלך, של גלגלתא ועיניים ומעלה לבורא כלים של אח"פ.

תלמיד: הכתר שלנו, של ישר-אל, זה בינה או שיש לנו קשר גם לכתר הכללי?

אנחנו עוד לא נמצאים קרוב לאותה מערכת. כתר כללי, כתר של בינה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו כמה שיותר את המערכת הזאת, אז אני מנסה להבין, מה זה הכתר שלנו, זה בינה?

כתר של מה? של ישראל?

תלמיד: כן, של ישר-אל, מי הכתר שלנו?

הכתר שלנו זה הרצון להשפיע של בינה, בינה נקיה.

אבל שוב אני אומר, זה סתם שאלות, אני לא סובל את השאלות האלה שהן עוד לא נמצאות למימוש.

תלמיד: אז למה התכוונת להרכיב את המערכת?

להרכיב את הקשר בינינו, ולא שאתה תגיד, "עכשיו אני מרכיב כתר, אחר כך חכמה, אחר כך בינה". להרכיב את הקשר בינינו, פשוט. ואז כשאתה עושה מאמצים, אז מלמעלה מתחילים להראות לך איפה אתה נמצא ומה אתה עושה.

שאלה: מהי רוח המפקד שלפיה נפיץ?

אנחנו צריכים להפיץ את גמר התיקון. הסיבה למה אנחנו מרגישים רע ולאיזה צורה אנחנו צריכים להגיע כדי שיהיה טוב. את זה צריכים להפיץ.

שאלה: נדרשת עוד הבנה מה זה אומר להתכלל נכון עם אומות העולם? אתה מדבר על זה כל הזמן, זה עוד לא ברור עד הסוף. מעבר לזה גם שמענו את ההתייחסות לגבי רב"ש ועלינו שקוראים חדשות, שנמצאים בעניינים, אבל בכל זאת איך מתכללים בצורה נכונה עם אומות העולם?

קודם כל אתה צריך להרגיש מה קורה להם, לתאר את כל המערכת של העולם עד כמה כולנו נכללים מהצרה הכללית הזאת. איך אפשר לגשת אליהם ולהסביר למה כולנו נמצאים בצרה הזאת, בפנדמיה.

איך אנחנו יכולים לצאת ממנה, על ידי החיבור הנכון בינינו שנקרא "התכללות" או סתם "חיבור", "איש את רעהו יעזורו", כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב של הבריאות השלמה. המצב הבריא הוא ש"ואהבת לרעך כמוך" קיים בכל הנבראים, ובזה אנחנו יוצאים מכל הצרות והטבע הולך ללמד אותנו את זה.

שאלה: כשמעלים את החיסרון, כשמתכללים מהחיסרון של העולם ומעלים אותו לבורא, האם זה צריך להיות מלווה בבקשה או רק לקרב את ההרגשה של החיסרון של אומות העולם לבורא ושהוא יתקן בלי שום בקשה מיוחדת? יש איזו בקשה ספציפית או רק התקרבות ההרגשה?

תתאר לעצמך אמא שמביאה את התינוק שלה לרופא. זה הכול.

תלמיד: כשהיא מביאה אותו לרופא היא לא אומרת לו כלום אלא פשוט תרפא. היא לא נותנת לו איזו פקודה ואומרת תעשה כך או אחרת.

לא, אין פקודה, חס ושלום, איזו פקודה אנחנו יכולים לתת לבורא? אבל אנחנו מביאים את זה, עוטפים את זה בסבל שלנו, כמו אמא, היא מביאה את התינוק לבורא, היא מוכנה להיות חולה במקומו. היא מביאה אותו לבורא עם התפילה, שייתן תרופה, שיטפל, כי התינוק, חס ושלום, עומד למות.

תלמיד: אז יש בקשה למצב מתוקן? צריכה להיות בקשה שהבורא יתקן או שאני רק נותן את ההרגשה לבורא?

לא, הבורא נקרא "רופא", הרופא של שבורי הלב, זאת אומרת של הרצון לקבל השבור, הוא צריך לרפא, ודאי. יש לנו כביכול תביעה לבורא, שהוא ירפא את האנושות. ואנחנו צריכים לדאוג יותר לאנושות מאשר לבורא. בשבילנו חשוב, הבריאות של האנושות, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לפני שאתה נכלל בבריות, כך שאכפת לך מהן ורק מהן, אין לך כלי להגיע לאהבת הבורא.

שאלה: בתוך הבקשה לריפוי, אין לי צורה מוגדרת למה אני מצפה שיקרה, איך הגוף יראה בצורתו החדשה, אלא רק את הבקשה לרפא, או שאני גם צריך לתאר לעצמי איך אני רואה את האנושות בצורה מתוקנת?

אתה יכול קצת, ודאי שכן, אנחנו לומדים את זה, ולכן אנחנו לא סתם מעבר. הצינור הוא צינור שכלול מכל התכונות של הבורא ושל הנבראים והוא באמצע נכלל משניהם, אבל בעצם, בסופו של דבר החיסרון שלי הוא רק שהעליון יתקן את התחתון.

שאלה: קודם כל תודה רבה על התיאור של אדם הראשון בגן המלך, זה היה פשוט ממש מעיין חיים.

והשאלה, הראש נותן פקודה לרגל והרגל מחזירה פידבק על הפעולה שנעשתה. איך מערכת היחסים בינינו לבין העם מתרחשת בפועל? איזו פקודה אנחנו בני ברוך נותנים לרגל ואיזה פידבק נקבל? איך עובד הערוץ ההדדי הזה?

אתם זוכרים איך שבעל הסולם אומר? "ואם יבוא הרופא ויחבר זה את זה". תקרא שם, אולי תמצא משהו, או שימצאו לנו את הקטע הזה.

שאלה: אני מרגיש מהעם שלנו רק שנאה, גם ביניהם וגם ממני כלפי ההתנהגות שלהם, העורף הקשה שלהם. אני שומע ממך שצריך להתכלל באנושות, להתלבש בהם, לקחת את החסרונות מהם כדי להעלות לבורא.

אם אתה שונא אותם מזה שהם מתנהגים כך, אז במידה הזאת אתה שונא את הבורא, שהוא מעורר אותם כך להתנהג, זה הכול תוצאה מהשבירה שהוא גרם. לכן אסור לך להתייחס אליהם בצורה כזאת שאתה מזלזל בהם או שאתה שונא אותם.

הם כולם סך הכול נבראים, זאת אומרת תופעות מפעולת הבורא, טוטלית, אין בהם שום דבר מעצמם. ולכן אנחנו רק צריכים לחשוב איך אנחנו מתקנים את המצב ושיכאב לנו על זה שהם מקבלים כאלה צורות בהתנהגות שלהם. הורגים לך כל מיני אנשים באירופה, באמריקה, ובישראל בכלל איזו התנהגות ישנה, וזה יהיה עוד יותר ויותר, ואתה תראה את הדברים האלה.

אני חש את הדברים האלה קצת לעתיד בצורה מאוד מאוד לא טובה. אנחנו בינתיים נמצאים אתכם בפיגור. מיום ליום הבעיות בעולם מתגברות ואנחנו לא מצליחים להמתיק אותן.

קריין: שלחו לנו את הקטע שביקשת, מתוך "מאמר לסיום הזוהר" של בעל הסולם.

"הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן," וזה אנחנו "הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."

אנחנו צריכים לסייע לחיבור, לא שאנחנו הרופאים, הבורא נקרא הרופא לנשברי לב, אנחנו רק צריכים לסייע לזה.

תלמיד: אני רוצה לאהוב את כל האנושות אבל אין לי שום תחושה כלפי זה. לפעמים בכנס מקבלים איזו טעימה ממשהו שקרוב לזה, אבל על בסיס רגיל אין לי שום תחושה בלב או במוח לגבי איך אפשר להגיע לאהבה כלפי האנושות.

תתפלל. תתפלל שאתה לא מבין את התפקיד שלך, לא מרגיש את התפקיד שלך, שהרופא יגלה לך את זה, זאת אומרת הבורא יגלה לך את זה, כי אתה נמצא אטום לכל אלו. תראה מהקטעים, תבקש מהחברים שלנו שיביאו לך קטעים איך זה קרה עם משה שהוא רצה לברוח מהתפקיד, שהוא דיבר עם הבורא שייקח אותו משם וכולי וכולי.

יש על זה הרבה דברים, על הכול יש לך. אנחנו רק לא נגענו עדיין בקטעים כאלו שמסבירים לנו את התפקוד של הקשר בין ראש לגוף. אבל אנחנו נלמד את זה מהמעשים, זה יתגלגל עלינו.

שאלה: יכול להיות שהתכללות נכונה באומות העולם מתבטאת דווקא בריחוק?

לפעמים כן מורגש כך, הרגשות שלנו הם לא אמיתיים. ריחוק או קירוב זה הכול כדי לברר יותר נכון את המצב האמיתי שלנו ואת המצב הרצוי.

תלמיד: האם כדי להדק את הקשר הרוחני או את הקשר עם העשירייה, יש איזשהו הכרח לתלמיד דווקא להתנתק טיפה מהגשמיות, או שאצל כל אחד זה אחרת?

לא, להתנתק מגשמיות אנחנו חייבים במידה שהגשמיות הזאת היא לא הכרחית. אני צריך להתעסק בגשמיות רק כשזה לא יגונה ולא ישובח, ובכל היתר ודאי שלא. בשביל מה?

שאלה: לגבי היממה הקרובה, העשירייה החליטה להתאסף יחד ביום כיפור, להקשיב יחד להקלטות של הרב"ש, לצפות בשיעורי וידאו מהקלטות.

אני לא מנהל את העשירייה שלכם ואל תבוא אלי עם כאלה שאלות. אין לך דוגמה שאני כך מתייחס לאחרים, מה פתאום אתם מתחילים להיות בולטים?

אתה לא מבין עד כמה זה לא לעניין, לא באותה רוח. נראה לך שאני מתייחס אליך בכוונה כך מלכתחילה, פשוט את הגישה, סחבת מאודסה או ממשהו. אני לא הולך להסביר לקבוצה איך היא צריכה להתקשר לפי שעות היום.

שאלה: בתור עוזרי הבורא לתקן את הלב השבור של אומות העולם, האם עלינו לבנות איזה תפקידים בעשירייה בשביל שנממש את העבודה שלנו בצורה יותר טובה?

זה ודאי, אנחנו צריכים לתקן את העשירייה קודם כל, כי זה הכלי שממנו אנחנו הולכים הלאה. אם אין בינינו את הקשר הנכון למצב שלנו, אם אנחנו לא סידרנו את זה, איך אנחנו יכולים להמשיך? כי את הכול אנחנו ממשיכים מתוכו, מתוך הכלי הזה.

שאלה: אנחנו רואים שכל יום הקלקול מתגלה יותר בצורה ברורה באנושות. מה זה נקרא ש"בני ברוך" מגיבים בתיקון, אותה נקודה שמתחיל התיקון התגובה של "בני ברוך"?

אני יום יום משתדל לפתוח, לסדר לכם את המערכת הזאת בצורה יותר ויותר ברורה, אתם צריכים מיום ליום, אבל בהתאם לאנושות, לקהל הרחב, להשפיע לו, לכתוב, לפרסם בכל מיני צורות את המצב שמתגלה לנו, לפנינו, באנושות. מה שאנחנו דיברנו היום אתם יכולים לספר לכולם, אין כאן שום דבר, אין שום סודות, על אדם הראשון ועל גן עדן, ועל כל הדברים, אפשר לעשות מזה רומן שלם, רק שיבינו איפה אנחנו נמצאים ולָמה זה קורה לנו.

שיש לך רצף בכל הבריאה, מתחילה ועד סופה, ולא שאתה לומד מה שקורה היום כאילו מנותק מכל הדברים, זה לא מנותק, אסור לנו להיות קצרי ראייה, אנחנו צריכים לראות את המערכת ואיך שהיא מתגלגלת, מתפתחת, מה הטבע הכללי דורש מהמערכת הזאת, באיזו צורה אנחנו צריכים להיות מותאמים לטבע. כמו דומם, צומח וחי, שאנחנו גם נתכלל בטבע, אבל הדרגה שלנו היא דרגת המדבר, שאנחנו מתעלים מדרגת החי, אז אנחנו צריכים להיות קשורים לטבע בצורה רעיונית, זאת אומרת, בכוונה, בטיב הפעולות שלנו, המכוונות לחיבור. שדומם, צומח, חי, הם מתקיימים בצורה אינסטינקטיבית, הם לא מזיקים לטבע בשום צורה, אנחנו כן, רק מזיקים, אם לא נכנסים לתפקיד הנכון.

את כל זה אנחנו צריכים להסביר, ולכן אנחנו מגלים את התגובות השליליות מהטבע, ואנחנו גורמים לכל הדרגות, דומם, צומח וחי, גם צרות, כי אנחנו לא נמצאים בהתאמה עם הטבע בדרגה שלנו העליונה מכולם. מה יש להגיד, אנחנו צריכים להתבייש כלפי כל באי עולם, כלפי הבורא וכלפי כל הרוחניות, עד כמה שאנחנו מפגרים בתיקון.

שאלה: אנחנו אומרים כל הזמן לגבי התיקון של האנושות, שהוא תלוי בחיבור בינינו. אם אנחנו עושים סדנה ושואלים כל אחד מה זה חיבור, כל אחד עונה תשובה אחרת.

האם זה תנאי בסיסי שכולם יבינו איך לתאר את התהליך לאנושות? מה זה חיבור?

אתם צריכים לברר כמה שאפשר את הדעה הכללית, אמנם שכל אחד נמצא במשהו שונה מהשני, אבל בסך הכול הגישה היא צריכה להיות כמו מעשר ספירות, הגישה היא צריכה להיות בסופו של דבר בחיבור מתוך העשירייה, גישה אחידה, זה לגרום טוב לכל הבריות, ו"לגרום טוב" זה נקרא שאנחנו מקרבים אותם לבורא, הבורא זה טוב ומיטיב, זה הכול. אין חוכמות כל כך בחכמת הקבלה, זה דבר פשוט, רק לממש אותה נגד היצר הרע זה לא פשוט.

שאלה: האם בכוח המחשבה אנחנו יכולים לשנות מציאות?

רק בכוח המחשבה אנחנו יכולים לשנות את המציאות. ואני מתפלא שאתה שואל על זה, כי כתוב ברור, "הכול במחשבה יתבררו".

תלמיד: מאיפה אני שואב את הכוחות האלה?

מאגר הכוחות זה רק מהבורא. הנבראים יכולים לקבל מהבורא כוחות שליליים כביכול וחיוביים ולדרוש ממנו מה הם רוצים לקבל ממנו, זהו. אבל מאגר הכוחות זה רק כוח עליון.

שאלה: העולם מלא חדשות לבקרים כל הזמן הפגנות, מחאות, בתלת ממד אנחנו רואים את זה וכל כך קשה לזהות אני רואה שהבורא נמצא מאחורי כולם, המנהיגים, המפגינים, הקורונות, כל מה שכל כך קשה. מה היה קורה אם אנחנו ככלי עולמי היינו מצליחים לראות בכל דבר את הבורא, אחרי המפגינים, אחרי כולם את הבורא. איך אתה רואה את התמונה, מה הייתה התוצאה?

התוצאה זה נקרא רק גמר התיקון השלם. וכולם נמצאים כאגודה אחת, כולם מכוסים בשמיכת האהבה ואין שום הבדל בין איש לרעהו כי כולם משלימים זה את זה למערכת השלמה שנקראת "גן עדן". "גן" "עדן" זאת אומרת מלכות שקיבלה תכונת הבינה וממלאה את עצמה לאור החוכמה.

תלמיד: אז למה כל כך קשה לנו אם הדבר המופלא הזה נמצא מתחת לאף שלנו, ממש מולנו?

שיטת המילוי היא לא בתוך הרצון לקבל שלנו האגואיסטי, כי אז כולם היו רצים ובכוח ממש רוכשים, מתנפלים על זה. הבעיה היא שאתה צריך לעשות את זה ברצון להשפיע לזולת. אתה יכול לקבל כל טוב, אבל כדי להעביר לזולת. ולעצמך? ולעצמי כלום. אבל יש לי גם רצון. מעל הרצון שלך. תעשה לאחרים ותהנה מזה. ומה אני? אל תחשוב על עצמך, עליך יחשבו האחרים. אם אתה לא חושב על עצמך, אז מיד האחרים דואגים לך. בקיצור, זו בעיה במימוש.

תלמיד: כן, זו בעיה גדולה במימוש ולראות את "כל הפוסל במומו פוסל" יש פה איזה מחסום, שבעל הסולם כותב מחסום פסיכולוגי, אבל זה נראה כל כך קטן ודק וקל, אפילו בעל הסולם מעיד על כך שזה קל, אבל איפה הקל הזה נמצא, איפה הוא נמצא, איפה אפשר למצוא אותו?

זה נמצא בתוך האגו שלנו, אבל בכל זאת הבורא יעשה את זה. הוא יעשה עוד ועוד קצת, כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול. עוד מעט.

שאלה: מצד אחד אתה אומר לנו שהאנושות תדרדר ויהיו עוד אסונות שיגיעו, ומצד שני אנחנו בחיבור שלנו לא מצליחים להגיע להשתפר בחיבור. אז אולי זאת בעיה שלי, אבל אני לא מצליח להבין איך אנחנו יכולים להיות מועילים לכל זה בתור התלמידים.

להתכלל עם הצער של העולם ואז להבין שאנחנו יכולים לרפאות אותם על ידי חיבור בינינו שנעביר להם את התרופה, את האינפוזיה לכל האנושות. תאר לעצמך שאתה מחבר את הבורא, זו התרופה, יש לך שם כלי כזה גדול עם התרופה ואת הצינור אתה מעביר לכל האנושות.

תלמיד: אבל ככל שאני יותר לומד, ככל שאני יותר משקיע, אני מרגיש את עצמי יותר רחוק לא יותר קרוב ל- 99. והפער הוא מאוד גדול, אני לא מצליח עדיין להבין איך אני יכול לעזור לאנשים האלה.

רק לחבר אותם לבורא וזה התפקיד שלך. אם לא תעשה את זה, אז אתה תסבול מכל הסבל שלהם ומכל הסבל של הבורא, שאתה לא מתפקד, לא מקשר אותם יחד. תאר לעצמך, הם מוכנים לקבל תרופה והוא רוצה מאוד לתת את התרופה ואתה באמצע לא נותן להעביר את זה מזה לזה. איך היית מתייחס לכזה אדם? תחשוב, תחשוב על זה טוב. זה צריך לעורר לפחות פחד מחוסר התפקיד שלך הנכון.

שאלה: אני שמעתי שאתה אומר שאנחנו מפגרים בתיקון העולם. מה אנחנו צריכים או מה חסר לנו כדי להיות בהתאמה או אפילו להקדים את התיקון?

במידה שאנחנו רוצים להתכלל בינינו, אנחנו מבינים מתוך העשירייה עד כמה חסרים לנו כוחות חיבור. אין לי כל כך רצון לזה, אני מתייחס אליהם טוב, לחברים שלי, אבל זה הכול. להיות "כאיש אחד בלב אחד" אני לא יודע מה זה. אני יכול אפילו לחשוב על זה שיש קבוצות עשיריות, ארגונים אולי גדולים שנמצאים שם אנשים בחיבור עוד יותר ממה שאני בעשירייה ואני לא יכול יותר, מה לעשות. אז אומרים שגם על זה ישנה תפילה. בקשה לבורא. מה שאני שומע מכם, שאתם רוצים שמשהו יקרה בלי תפילה. אבל אנחנו צריכים להבין שאי אפשר להשיג שום דבר אלא רק בכוח התפילה בלבד, כך זה כתוב. כל דבר שמשיגים, רק מהבורא ומשיגים רק על ידי הבקשה. לכן "הלוואי שיתפלל כל היום". על מה? על הכול. או לטוב או לרע, אתה אחר כך תראה איך זה עובד.

שאלה: כל הגישה שלנו שהחיבור הוא בעשירייה, אבל ביחס להפצה זה נראה כמו מעשים או יגיעות אישיות. האם יש דרך לגשר על הפער הזה והאם אפשר לפתח פרויקטים של הפצה משותפים בעשירייה?

זה הכול תלוי בכם ואתם תטפלו בזה.

שאלה: בעולם יש המון כאב, אבל אני לא מרגיש את הכאב הזה ככאב שלי, אם הייתי מרגיש את הכאב הזה הייתי צועק לבורא 24 שעות ביממה. איך אפשר להרגיש את הכאב הזה ככאב שלי בי או בעשירייה כדי שנפנה אל הבורא?

לבקש להרגיש כאב של הזולת או לבקש חיבור עם הזולת, זה אותו דבר. זה אותו דבר. אז צריכים רק להתפלל, לבקש. ואם אנחנו עושים את זה בעשירייה, אז יש כאן עניין של קנאה וכבוד שאתה יכול לראות את החברים עד כמה שהם יותר מוצלחים ואז בצורה כזאת תתקדם.

שאלה: אנחנו אמורים לקשר את הנבראים לבורא וצריך להגיע למצב ש"וידעו אותי למקטנם ועד גדולם" אז מה היא התרופה שאנחנו מעבירים? זה לא השפע אלא זה סוג של קשר לבורא עצמו.

קשר, ודאי שקשר. איזה שפע יש לנו?

תלמיד: אבל לכאורה יש את מה שהבורא נותן ויש את נותן המתנה.

הבורא, יש לו שפע, ובתוך השפע יש גם את הנוכחות שלו, זה נקרא שנתתי תורה ו"נמכרתי עימה".שיש כאן גם הרגשת המקור.

שאלה: אז בזה שאנחנו מבקשים תיקון, הוא ייתן שפע ואת עצמו?

יחד עם התרופה אנחנו מקבלים הרגשת הרופא.

שאלה: אנחנו מקבלים, השאלה היא האם גם הם יקבלו את ההרגשה של הבורא או רק את השפע?

מזה הם מקבלים את השפע שקושרת אותם אלינו, ואז מסתדרים בנו כוחות של הראש עם הכוחות של הגוף שבהם, ואנחנו נכללים יחד, עד שלכל פרט ופרט יש ראש וגוף ואז אנחנו מגיעים למצב שהוא כולו שלם. אני לא יודע איך להגיד את זה. מה זה נקרא "שלמות"? שלמות הסופית זה כדור, הדברים האלה שקיימים בגמר התיקון, זה בראש האצילות, ונמצא שאסור לדבר על זה אפילו.

שאלה: אבל אנחנו לומדים שנותן המתנה חשוב יותר מהמתנה עצמה. אז האם גם עבור הנבראים, גם עבור אותם רצונות שעבורם אנחנו מעלים את התפילה, אני צריך לחבר את הרגשת הבורא אליהם או רק להעביר להם את השפע?

אנחנו רוצים לסדר להם את השפע. הם לא יכולים לפני שאנחנו מעבירים להם את השפע, להתכלל אתנו ולהתחיל להזדהות אתנו בחיבור. אז מתוך החיבור איתנו הם מתחילים להתכלל, הם מתחילים לתפקד כגוף כלפי ראש ואז יש ביניהם החלפת רשימות, יש בתוך העבודה ההדדית הזאת בסופו של דבר, שתוך כל פרצוף עליון, נעשה כמו ראש לפרצוף יותר תחתון. כמו שנגיד ראש דס"ג מתלבש על תוך דע"ב, ואז ישנה השגה בין שניהם. בעל הסולם מציין את זה בספר "האילן" איך שישנם בגוף ד'עליון רשימות מיוחדות מהתחתון כך שגוף מתחיל להיות גם בדרגה של הראש ד'תחתון, ויש בזה אחר כך עוד התכללויות עד שמגיעים לכדור.

שאלה: אז בזה שהם ירגישו את השפע עובר מאיתנו אליהם, זאת אומרת כשהם ירגישו אותנו כמקור אז הם גם ירגישו את המקור המקורי, את הבורא?

בסופו של דבר אין הבדל איפה "ראש" ו"גוף", ואיפה "ישראל" ואיפה "אומות העולם", אין. רק לזמן התיקון יש את הסדר הזה, אחר כך כולם שווים.

שאלה: יש אנשים חילוניים שמסכימים עם הרעיון שהקבלה יכולה להיות תרופה לאנושות, אבל הם גם מבלבלים את זה עם קשר לדת והם מעלים ספקות. איך אני יכול להעביר את החכמה הזו בצורה נכונה?

אל תגיד להם שזה חכמת הקבלה, בשביל מה? מי אשם שאתה מעביר להם, אתה נותן להם רק רצון לדחות את הדברים האלה. אבל אם אתה מעביר להם את הדברים האלה כמו שיטת ההתפתחות האנושית, נגיד כמו ההתפתחות מהקופים לבני אדם לפי דרווין, אז יש לזה התנגדות אחרת. כאן תהיה לך התנגדות דתית, אל תספר להם על חוכמת הקבלה, אל תספר להם על היהודים, כי יש דחייה מזה ודחייה מזה. אנחנו לומדים מאיפה זה נובע.

לכן קודם כל, אתה צריך להסביר להם את השיטה הכללית, על בבל, שמשם התחילה אנושות, אתה יכול להסביר את זה. אתה יכול להסביר בצורה לוגית במידה שאתה יודע להסביר את זה יותר יפה ובהדרגה, הם יכולים לשמוע ולקבל, לזה לא יכולה להיות התנגדות באף אחד. באף אחד. ואחר כך אתה תסביר להם את הדברים האלה בלי עם ישראל, בלי המקום של ישראל, בלי המקום של מצרים, בלי כל הדברים האלה, איך האנושות מתגלגלת מאז וצריכה להגיע לאיחוד כמו שהיא היתה קודם בבבל. זהו.

בבל זה תחילת האנושות, השבירה, והאנושות שהיא התפזרה בכדור הארץ צריכה להגיע שוב לאיחוד. וכדי להראות לנו שאנחנו כולנו מחוברים וכולנו שייכים לאותה המערכת כמו שהיינו בבבל, אז עכשיו באה הפנדמיה קורונה ומראה לנו ש"אתם כולם מחוברים, אתם כולם תלויים זה בזה, אתם כולם שייכים לקבוצה אחת, בני אדם אתם. ואתם צריכים עכשיו להבין מה התפקיד שלכם, מה אתם צריכים לבצע על פני כדור הארץ".

זה מה שהפנדמיה הזאת עשתה. לכן אנחנו נמצאים עכשיו בדור האחרון. מה זה בדור האחרון? שאנחנו צריכים להגיע לאותו מצב כמו שכתוב בתורה שהיה לנו בבבל, כתוב שהיה שם עם אחד, וכולם היו חיים בצורה יפה זה עם זה. וגם לפי המדע אנחנו לומדים שחיו שם אנשים בצורה טובה, יפה, היה להם מה לאכול כי זה היה מקום מאוד מאוד טוב לקיום, דגים בשני נהרות, כמו שכתוב על שני הנהרות יוצאים מגן עדן. והכול היה יפה וטוב, עד שהרצון לקבל התחיל לגדול, לפני זה הם היו חיים כמו חיות. התחיל רצון לקבל לגדול, נעשו לבני אדם, התפתחה מריבה וכל הדברים כבר התחילו להתקלקל.

קריין: קטע מספר 9 מתוך מסמך המקורות ליום הכיפורים מתוך רב"ש מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה".

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

שאלה: האם העשירייה חייבת להגיע בעבודה שלה לכזאת זעקה שכל האנושות תשמע את זה, או שכל עבודה שאנחנו עושים בעשירייה בכל זאת מתבטאת בכל האנושות? האם העשירייה צריכה להביא עצמה לצעקה ואז אנחנו נבין שזה עובד על האנושות, משפיע עליה, או שאנחנו פשוט עובדים עם החברים?

לא זה ולא זה. אנחנו צריכים להשפיע לאנושות כמה שאפשר ולהיות קשורים בזה עם הבורא שיעזור לנו להשפיע נכון. ככה זה.

שאלה: הרב"ש אמר פה שהאדם צריך שני דברים, אחד זה להבין שיש מנהיג, זאת אומרת שהכול מגיע ממקום אחד והוא טוב ומיטיב, ושנית שאם אין אמונה כזו זה גורם לכל החטאים שהאדם עושה. מה ההבדל בין ההצדקה של "אין עוד מלבדו" שאני מייחס את כל המציאות וכל מה שקורה למקור אחד, לבין זה שהוא "טוב ומטיב", ובלי טוב ומיטיב אני תמיד אעשה חטאים?

אתה צודק שזה שני דברים. כוח עליון, וטוב, לא יכול להיות אחד ללא שני. אתה צריך לחבר את שניהם יחד, אחרת אתה אומר שהארץ ניתנה לרשות הרע.

שאלה: "טוב ומטיב" זה בדעת, או שזה פשוט להאמין שהוא טוב ומיטיב ואני לא רוצה לדעת את התכנית שלו?

איך אתה מדבר? מה זה "אני לא רוצה לדעת"? אתה צריך לדעת הכול ואתה צריך להשיג את הכול, רק שזה לא ישבש לך את היחסים שלך עם הבריות. אבל יחד בתוך היחסים עם הבריות אתה רוצה לפרסם את הטוב ומיטיב וכוח עליון וכל מה שיש. אני לא מבין אותך.

תלמיד: אני גם לא הבנתי מה ענית לי עכשיו.

זה קצת מעייפות, אני מבין. בסדר.

קריין: קטע מס 10, רב"ש "מהו ענין כשלון, בעבודה".

"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו אמונה והרגשה, שאנחנו מרגישים את הבורא, שהוא מלובש בנו, ושהוא מנהל אותנו כל אחד ואחד באופן פרטי? כמו שכתוב שלזכות לבחינת אמונה זה נקרא שאדם ירגיש את הכוח העליון באופן פרטי שממלא אותו. שכוח השפעה ממלא אותי ומנהל אותי, זה נקרא שאני הגעתי לדרגת אמונה, זאת דרגת בינה כמו שדיברנו, זה מצד אחד. מצד שני מה שאנחנו צריכים, כתוב "שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי", שמנהל אותך ומלווה אותך, סובב אותך באופן פרטי. איך אנחנו משתדלים להגיע לזה?

תקרא שוב את הקטע, מאוד יפה.

קריין: קטע מס 10 רב"ש "מהו עניין כשלון, בעבודה".

שדווקא דרך הכישלונות מגיעים לזה.

"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, שאנחנו צריכים להגיע להרגשת הבורא שממלא אותנו, ממש ממלא אותנו ואנחנו נפעלים על ידו בלבד. ואין מקום ריק אלא האדם נעשה השכינה שהשוכן מתגלה. איך אנחנו יכולים לתאר את עצמנו בצורה כזאת שמתוקנים ומתקשרים בינינו, נפעלים מהבורא? זה נקרא נפעלים בכוח אמונה למעלה מהדעת. שאנחנו רוצים להתגבר על האגו שלנו שלא יפריע לנו לגלות את פקודות הבורא, תכונות הבורא, שכולו השפעה עד האהבה. זה הכול כאילו תרגול פרטי ופרקטי שאנחנו צריכים לעשות.

ואיך מגיעים לזה? כמו שהמאמר הזה אומר, "ענין כישלון", שדווקא על ידי הכישלונות, שכל פעם, "אלף פעם יפול צדיק וקם". שאנחנו כל הזמן כל הזמן משתדלים לגלות שהבורא ממלא אותנו ומכתיב לנו תכונות השפעה, כוחות השפעה, פעולות השפעה בינינו. ואנחנו רוצים למשוך אותו בכוח שיתלבש בנו ויתקיים בנו.

סדנה

אז איך אנחנו עושים כזה תרגיל?

*

שאלה: איך אנחנו יכולים להאיץ ולעורר את החיסרון הכללי בינינו בשביל להשיג את הדרגה הזאת?

כדי לענות על השאלה שלך איך אנחנו יכולים לממש את זה ממש, להרגיש שהבורא הוא נמצא בנו, ממלא אותנו ממש גם באופן הפרטי, אז בואו נקרא את קטע מספר 12.

קריין: קטע מס 12 מתוך הרב"ש "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה"

זה בדיוק לפני יום הכיפור, המשפט הראשון הוא העיקר.

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שביקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

שאלה: מה זאת העזרה האמיתית שמבקשים מהבורא?

אנחנו לא יודעים בדיוק לפני שמקבלים. אתה לא יכול לדעת בדיוק מה אתה רוצה לקבל מהבורא, אבל איכשהו בערך כן. מה אתה מקבל? אתה צריך לבקש, מה אתה צריך לבקש? הבורא הוא כוח השפעה וכוח אהבה, אם חסר לך כוח הבינה או אפילו כוח הכתר, להשפיע לזולת או לאהוב את הזולת או שניהם, את זה אתה יכול לבקש מהבורא, חוץ מזה אין לו כלום. אז תחשוב.

לכן תשמע מה שהוא אומר, "חטאו של אדם הוא בזה שלא ביקש עזרה מהבורא", שלא ביקש מהבורא כוח השפעה, כוח אהבה.

תלמיד: ואם אני יודע שיש לי חבר בעשירייה שדורש את זה, באמת הוא בוכה כבר גם מהכאב שיש לו, גם מהרע שמתגלה?

אבל אתה בלב שלך לא בוכה ולא מבקש עבור החבר.

תלמיד: אני בוכה ומבקש יחד איתו.

כנראה שזה עוד לא מספיק כדי שהבקשה שלך תקלט בפרצוף העליון שזה הבורא. כנראה שזה לא מספיק.

תלמיד: מה עוד צריך להוסיף כדי שיהיה את הכוח הזה?

כתוב "תעשה רצונך כרצונו". או לפחות תבקש מהבורא לדעת איך אתה יכול להתפלל נכון עבור החברים.

תלמיד: בקטע הקודם שקראנו זה נשמע מהדברים של רב"ש שהבורא נהנה מזה שאנחנו נכשלים.

איפה זה [כתוב]? מה פתאום. הבורא מצפה שאנחנו באמת נבקש שהוא יתלבש בנו, שהוא יהיה ה' א-לוהיך. ה' א-לוהיך, שהכוח המניע אותך יהיה כוח השפעה. אז הוא ממלא אותך עם ההיפך, עם כוח קבלה, עם היצר הרע, ונותן לך אפשרות לסבול מהיצר הרע, עד שאתה מבקש תחליף לי את היצר הרע ליצר הטוב. ואז אתה בוכה והבורא מלמד אותך.

מה הוא מלמד אותך? שאתה תרצה להפטר מהיצר רע לא בגלל שרע לך, אלא בגלל שאתה בזה רחוק מאחרים. ועוד יותר מזה, שאתה רוצה להשפיע מההתכללות של החברים לבורא בחזרה כמו שהוא אליך, כך מלמד אותנו.

תלמיד: אז במצב הזה איך אני יכול להחזיר לו, להשפיע לו, לגרום הנאה לבורא?

זה שאתה מחבר אליך את כל האנושות ונעשה ממש הצינור כלפי כל האנושות, בזה אתה ממלא את הבורא. כי בבורא אין כלים דקבלה, כלים דקבלה שלו זה כל האנושות, זה מה שהוא ברא, ונתן לך אפשרות להיות צינור אליהם. וכדי לעזור לך להיות צינור מנותק מהאגו שלך הוא סידר לך עוד חברים, שאתה יחד איתם יכול לרכוש באמת את התכונות של הצינור.

שאלה: בשלב הזה אדם הראשון היה מודע לבורא. אבל האם הוא היה מודע לכך שהוא צריך להתפלל לבורא, שהכוח העליון הוא זה שאליו הוא צריך לפנות, או שהוא פשוט אמר בצורה מופגנת אני לא רוצה להתחבר לכוח העליון?

אתה שואל אותי על אדם הראשון? כשאנחנו נגיע לצורה, דרגה של אדם הראשון אז אנחנו נגלה את זה. אנחנו נתלבש בכל הצורות האלו, כי אנחנו צריכים להגיע לדבקות בכל הכלי ובכל האור שממלא את הכלי, אז בדרך יתגלה לנו. אפילו באיזה קשר הם היו, מה דיברו החכמים לפני אלפי שנים, הכול יתגלה, אין משהו במציאות שנעלם, הכול נרשם. ואתה שעולה במדרגות מתגלים לך כלים, ואתה יכול להיות ממש כאילו נוכח באותן הצורות שהיו מתגלות למקובלים בדרגות הקודמות.

שאלה: הטקסט שקראנו עכשיו ממש מדהים, אם כך צריך לבקש שהחברים יוכלו להרגיש שהבורא הוא זה ששולט בכל?

ודאי, עכשיו תבין על מה דיברנו, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שאני רוצה שעל פני האגו שלי שנקרא דעת, יתלבש כוח ההשפעה, כוח האהבה של הבורא. ושהוא יקבע את כל הפעולות שלי, את כל המחשבות והרצונות לי אחד על פני השני. שהבורא ישלוט על הרצונות האגואיסטיים שלי, זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת. זה מה שקראנו במאמר הזה "מהו עניין הכישלון", שאמונה צריכה להיות, שתהיה לאדם הרגשת הא-לוהות באופן פרטי, שהבורא ממלא אותו, שירגיש שהבורא הוא הא-לוהים, א-לוהיך באופן פרטי.

מה זה א-לוהיך? כוח עליון שמחייב אותך לעשות ככה, כי עכשיו אתה לא מודע לזה, אבל פועל עליך כוח הפוך מהבורא, וזה הכול כדי שאתה תרצה, תזדקק להחליף אותו לכוח הבורא. מה שיש לך עכשיו זה דעת, ואתה צריך את דעת העליון, את כוח ההשפעה.

תלמיד: אבל הכי חשוב זה לבקש כדי שהחברים ירגישו, כלומר לא לדבר על עצמי אלא לבקש עבור העשירייה, כדי שהחברים ירגישו את זה?

כן, כי אם אני מבקש שהבורא יתלבש בי, זו צורה אגואיסטית.

תלמיד: אבל העניין הכי חשוב פה אם ככה זה לבקש כדי שהחברים ירגישו את זה, שבעשירייה ירגישו את זה?

וגם אני.

תלמיד: כאילו לא שאני ארגיש אלא שהחברים ירגישו?

לא. גם אני בתוך העשירייה, רק כולנו יחד יכולים לגלות את הבורא. ולא שאני נמצא מחוצה להם, לא, אני יחד איתם, כולנו רוצים שהבורא ישלוט בנו. זה מה שצריכים אנחנו, זה נקרא כוח אמונה למעלה מהדעת. כוח השפעה הדדית, אנחנו רוצים להיות בהשפעה הדדית, הכוח הזה, זה רק הבורא, שהוא יתלבש בנו ויקבע את הכול. אבל אני רוצה להיות נוכח בזה, לרצות את זה, ולא שאני מבטל את עצמי, ושהבורא יעשה מה שהוא רוצה, לא.

אני רוצה להשתתף בזה בכל דרגות העביות שלי, שכביכול נגד הבורא, המחשבות והרצונות שלא רוצים וכן הלאה, ואני כן רוצה. מה אני רוצה? שהבורא ישלוט על פני כל האגו שלי, על פני כל הרצונות האלו, ועל זה אני מבקש. לכן יש לנו את קטע מס' 12, חטאו של אדם הוא בזה שלא ביקש עזרה מהבורא, זה החטא, שאני לא מבקש ממנו עזרה, שיתלבש וישלוט על כל האגו שלי.

שאלה: איך מגיעים לתפילה ולכוונה נכונה באחישנה?

תדברו על זה במשך היום, כי זה בדיוק הנושא של יום הכיפורים, ותסכמו מה צריכים לבקש מהבורא, איך צריכים לבקש ממנו, איך אנחנו מתחברים כדי שזה יקרה? ואנחנו דורשים, אנחנו מחייבים אותו שיתלבש בנו, ושדרכנו יממש את כל הפעולות שלו. כי אנחנו רוצים להיות כחומר ביד היוצר, ככלי ביד היוצר, שישתמש בנו כדי לתקן את כל המציאות.

תלמיד: למה הבורא צריך להתגלות באופן פרטי ולא בכלל?

אנחנו צריכים לגלות אותו אפילו עד כדי כך, באופן פרטי. אבל זה מתגלה במידה שאני נקשר וכלול עם העשירייה, אחרת איך אני אגלה אותו באופן פרטי, את כולו? אז לפחות בעשירייה, ואחר כך העשירייה מתרחבת לעשירייה האמיתית שזה כל המציאות.

שאלה: שני הטקסטים האחרונים מאוד ברורים ומובנים, כאילו אפשר לקבל אותם ברצון לקבל. מה חסר לנו כדי לעלות מעל הרצון כדי באמת להיות במצב הזה?

להתכלל בעשירייה, אז ברור שאתה מדבר על הרצון להשפיע, וצורת ההשפעה הטהורה שזה הבורא.

שאלה: בהמשך למה שנאמר כרגע, לא ברור למה כתוב "שלא יהיה נצרך להכלל", אם אנחנו צריכים את העשירייה, אז למה כתוב שלא נצטרך להכלל?

כלל זה לא עשירייה.

תלמיד: אלא מה?

יש עשירייה ויש כלל. העשירייה היא הכלי המינימלי שלי, פחות מזה לא יכול להיות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, חייבת להיות עשירייה בצורה ברורה ובלעדיה אני לא משיג רוחניות, הבורא לא מתגלה אלא בעשירייה. מלכתחילה הוא יכול להתגלות קצת פחות, קצת יותר, אבל באמת אנחנו חייבים להיות בעשירייה. כמו בדוגמה של בעלי הזוהר, תלמידי רבי שמעון.

תלמיד: אבל עדיין זה כתוב, אחרי הקטע שבו כתוב שלאדם תהיה הרגשת הא-לוהות, באופן פרטי שלא יהיה נצרך להכלל?

כלל זה לא עשירייה.

תלמיד: זה ברור.

אתה שומע או לא?

תלמיד: אני שומע.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: באופן פרטי, זה עשירייה?

כן, ודאי, בפחות מעשירייה אתה לא מרגיש רוחניות. אתה מבין את זה, או לא?

תלמיד: כן.

אתה אף פעם לא הרגשת רוחניות, מפני שאין לך עשירייה. זה חובה. אם אתה לא יוצא מעצמך ולא נכלל בכלים שמחוץ לאגו שלך, אתה לא יכול להרגיש רוחניות. אתה לא יכול להרגיש כוח השפעה. רק כשאתה יוצא מעצמך, אחרת יש לך חיבור אגואיסטי, אהבה אגואיסטית.

שאלה: יש לי קצת בעיה עם המשפט הזה, "כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'." קודם כל מה התנאים לקבל את העזרה? ואיך העזרה מתבטאת בכלל שהוא יעזור לך?

תנאים בזה שאתה מאוד רוצה שהבורא יתלבש בך, ושיהיה לך כוח השפעה. ואיך אתה מראה לו את זה שאתה רוצה? בזה שאתה מפתח את כל הקשרים שלך עם העשירייה.

תלמיד: אם כך, נשאלת השאלה "שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות." עוד פעם אני חוזר לקטע שאני צריך להאמין, אני לא מרגיש את העזרה שלו.

בלי זה אתה לא תתחיל. אתה צריך בכל זאת להיות "באמונת חכמים" מה שנקרא, שהם השיגו, והם כותבים לך מהשגה שלהם, ואתה משתמש בזה. כמו תינוק שתלוי בגדולים, מטופל על ידם, ומשייך את עצמו אליהם, ועל ידי זה גודל. בלי שכל, בלי רגש, בלי כלום, נותן את עצמו לטיפול שהן יטפלו בו. ככה אנחנו כולנו.

תלמיד: יש באמת עזרה מה' כמו שהוא כותב, או שרק אם תגיע לשם, תרגיש את העזרה שלו? יש בדרך עזרה ממנו?

אם אתה לא רואה את עצמך שאתה נמצא בעולם הזה, באנושות גדולה, בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה שיש לך הכול לפניך, ספרים, שיטה, מסבירים לך יום יום, מה אתה עוד צריך? כל היתר לא יכולים לתת לך חינם. את הכול קיבלת חינם. על זה עוד תצטרך לשלם, אבל לא עכשיו. זה כמו שאנחנו בעולם הזה גדלים, אחר כך אנחנו צריכים לגדל את הילדים ולמסור להם את כל מה שקיבלנו מהורים שלנו. אבל יש לך הכול, מה אתה רוצה?

תלמיד: סליחה, מה זה בחינם? למה התכוונת שאתה אומר לי "קיבלת בחינם"?

אתה שילמת על מה שאתה קיבלת?

תלמיד: לא. אבל המאמץ שלי שאני קם בבוקר לשיעור, אני שואל שאלות, החיים שלי לא בדיוק נורמליים כמו של כולם. אני כל בוקר צריך לקום בשתיים וחצי בלילה, זה בחינם?

אלא מה? וודאי. בשביל מה אתה קם, אתה חייב למישהו? אתה קם כדי להרוויח, כדי להצליח, כדי להיות בהרגשה נצחית. אתה מפחד מהמוות, לכן אתה קם.

תלמיד: זה נכון.

לא נכון?

תלמיד: זה נכון. זאת אומרת, הפחד מניע אותי?

כן ודאי, רק זה. אם היית חי את העולם הנצחי, גמרנו, אף אחד לא היה רואה אותך.

תלמיד: ובעצם מתי הבורא משלם לך כביכול, כפי שהוא אומר פה על המעשים שלך? מתי אתה רואה את זה?

הוא אף פעם לא משלם, כי אתה בדרך ההתפתחות מבקש ממנו, רק לא לשלם. והוא בא אליך עם התשלום, ואתה אומר לא, לא, לא, לא רוצה. תקבל ממני, בזה אתה עושה לי תענוג הוא אומר לך, ואתה אומר, לא, אני לא רוצה לקבל. ואז אתה מתחיל להבין מה זה נקרא "על מנת להשפיע", אחרת אתה עושה ממנו כמו אגואיסט.

תלמיד: זה הפוך, זה הפוך ממה שאני חושב בעצם.

כן. אתה דואג שהבורא לא ייתן לך. וגם שמצידו לא תהיה. טוב, זה דברים יותר.. הפוך על הפוך.

שאלה: מה זה אומר שאני באמת צריך להאמין בכל, שהתפילה שלי נשמעת על ידי הבורא?

זה נקרא "אמונת חכמים". אמונת חכמים זה כמו שאנחנו הקטנים שומעים מה שאומרים לנו הגדולים, ולפי השכל שלהם פועלים. אין מה לעשות הם גדולים, הם מבינים, הם מרגישים, משום מה הם מתייחסים אלינו טוב, ואז אנחנו שומעים. אין לנו ברירה, כך הטבע עובד. כך בדרגת חי, כך בדרגת אדם. ולכן, אנחנו שומעים את מה שהגדולים אומרים, וזה מספיק לנו כדי להפעיל את עצמנו נכון. וזה נקרא "אמונת חכמים". ואחר כך אנחנו מקבלים בעצמנו כוח ומוח, ופועלים כמו בעולם שלנו.

לכן דבר אחד אנחנו צריכים להבין, שכל החטאים שלנו כמו שכותב רב"ש, שזה אך ורק מפני שאנחנו לא מבקשים עזרה, ואנחנו מבקשים מהבורא עזרה בזה שאנחנו רוצים שהוא יתלבש בנו ככוח השפעה, שכוח אמונה יתלבש בנו על פני כוח הקבלה שלנו, ושזה יהיה אמונה למעלה מהדעת. שתי הקומות האלו שיהיו בנו, ואנחנו רוצים שזה יקרה בנו בצורה הכרחית, המחויבת.

תלמיד: אמרת בהתחלה שהזמן לוחץ, ושאנחנו צריכים להמתיק את הייסורים האלה. והשאלה, איך להתגבר על המגננה הזאת של האגואיזם? שזה לא מספיק באופן קונקרטי שזה ישרוף לך, שזה יעצבן אותך, שאתה תסבול מזה שאתה לא מבקש בכל רגע. כי הרי יש איזה כוח מגן בתוך האדם, שאתה לא רוצה את הייסורים האלה כיוון שאתה אחראי. אנחנו שומעים אותך, אבל חסר איזה משהו שזה דווקא אני אחראי.

אני רואה שאתה אחראי על זה. אבל זה שאני יחד איתך אחראי על זה, האגואיזם שלי לא מאפשר לסבול כך, הוא לא רוצה ללכת לפינה הזאת. הוא אומר, עד לנקודה מסוימת אתה יכול, ומשם ואליך אני לא רוצה איתך להתקדם.

אין לי מה לענות לך, רק "איש את רעהו יעזורו". יש לך חברים, ולא להפסיק בתפילה, שאז גם יש לך את הבורא, ואתה עם העשירייה והבורא, תתחיל בזה את הדרך הרוחנית שלך. לפני שאתה קושר את שלושתם יחד, אתה עדיין לא דרכת על הדרך לתיקון.

שאלה: אותה שאלה רב, מה עוזר לחבר להפסיק לתרץ תירוצים ולקחת על עצמו את התפקיד?

אני לא יודע. אני צריך פשוט לממש את זה. לבצע. אני פשוט צריך לבצע את זה. כל הזמן, כל הזמן להשתדל להיות אני, קבוצה, בורא. ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא. וכל הזמן לבקש שזה יתגלה במקום אחד, ברצון אחד, בכלי אחד, היינו בתוך הרצון לקבל שיתגלה כוח השפעה. כמו שאנחנו לומדים בפרצוף, אז זה שייך גם למסך, ולאור חוזר, ולכל החשבונות, אבל אני לא יודע את זה, זה לא חשוב לי, אני לא מבין את כל הטכנולוגיה הזאת, אני רוצה רק שכך זה יקרה.

כי פרצוף זה נקרא "נשמה", אותו אני רוצה שיהיה, ואני רוצה להשיג את כוח האמונה למעלה מכוח קבלה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". ולפחות להגיע לדרגת הבינה, אור החסדים שימלא אותי מעל לאור החוכמה. ואחר כך אפילו עוד יותר, שאחרי אור החסדים יהיה אור החיה, ואור היחידה גם כן. אבל קודם כל, לפחות להגיע לנשמה.

תלמיד: יש איזה כוח מיוחד ביום כיפור, שאפשר לכוון את עצמנו יותר מדויק להגיע להרגשה ולהשגה כזאת?

לא יותר מאשר בכל יום אחר. יש ענף ושורש שאנחנו כן רוצים דווקא ביום הזה לחשוב על הדברים האלה. אבל זה העתקה לעולם הגשמי, כל המצבים הרוחניים. כי יש לנו עולם, שנה, נפש, כמו שפעם למדנו. אבל זה צריך להתגלות.

שאלה: השאלה היא, כשעשירייה עושה את החיבור, מסיימת את החיבור בינה לבין עשירייה פרטית, האם הלמעלה מהדעת שלהם, זה חיבור של הכלי העולמי? ולמעלה מזה זה חיבור עם העולם?

אחרי עשירייה יש לנו חיבור עם העולם. כן.

(סוף השיעור)