שיעור הקבלה היומי١٢ فبراير ٢٠٢٢(בוקר)
שיעור בוקר 12.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
בעל הסולם. עמ' 439. "הקדמה לספר הזוהר" אותיות כ"ו-כ"ח
קריין: אנחנו לומדים בכתבי בעל הסולם את ההקדמה לספר הזוהר, עמוד 439. הגענו לאות כ"ו.
צריכים להמשיך לקרוא ולהבין מה הוא רוצה להגיד.
קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 439, הקדמה לספר הזוהר, אות כ"ו.
אות כ"ו
"וכבר אמרנו, שמצב הא', מחייב בהחלט, את המצב הג', שיצא בכל השיעור המלא, שבמחשבת הבריאה, שבמצב הא', לא יחסר ממנו אף משהו, כנ"ל באות ט"ו.
ולפיכך, מחייב המצב הא', את תחיית הגופים המתים. כלומר, הרצון לקבל המופרז שלהם. שכבר כלה ונפסד ונרקב, במציאות הב'. מחויב לעמוד לתחייתו מחדש, בכל גודל שיעורו המופרז, בלי מצרים כל שהם, דהיינו בכל המומים שהיו בו.
ואז, מתחילה העבודה מחדש, בכדי להפוך, הרצון לקבל המופרז הזה, שיהיה רק בשיעור, כדי להשפיע. ואז הרוחנו פי שתים:
א. שיש לנו מקום, לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה, מכח, שכבר יש לנו גוף, המופרז מאד בהרצון לקבל שבו, העולה בקנה אחד עם התענוגים הללו. כנ"ל.
ב. שמתוך שקבלתנו, באופן הזה, לא תהיה רק בשיעור, להשפיע נחת רוח ליוצרנו, הרי קבלה זו, כהשפעה גמורה נחשבת, כנ"ל באות י"א. ובאנו גם להשואת הצורה, שהיא הדבקות, שהיא צורתנו במצב הג'. הרי, שמצב הא', מחייב את תחיית המתים בהחלט."
מצב א' מחייב את מצב ג' ולכן מצב ג' כבר קיים בנצחיות, ואנחנו כבר מגיעים למצב קבוע, שכבר נמצא, שאנחנו כבר כלולים בו, נמצאים בכל השלמוּת הסופית. זה רק כלפינו כדי שאנחנו ניתן לזה את הכלים, היגיעה שלנו, הרצון שלנו להגיע אליו. במידה שאנחנו נפתחים ברצון הנכון לקבלת מצב ג' בחלק כלשהו, בסגנון, אנחנו מגלים את מצב ג' וכך עד שמגיעים למלואו.
שאלה: מובן העניין שצריך רצון לקבל גדול ועליו להלביש כוונה. מה זה התהליך שבעצם הרצון הזה צריך להיהרג קודם, ואז לקום לתחייה? מה הכוונה פה?
כי הרצון לקבל הוא כמו שגם אתה אמרת, רצון לקבל מלכתחילה בכוונות על מנת לקבל, ואנחנו צריכים לפתוח אותו על מנת לקבל, ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בפעולה אחת, כי הוא מאוד מאוד גדול, ולכן הוא נפתח בחלקים רבים, בזה אחר זה, גם לפי הכמות וגם לפי האיכות, וכך אנחנו מתקנים אותו. אנחנו לא יודעים מה צריך להיפתח, באיזו צורה, איך זה ישפיע עלינו. אנחנו פשוט צריכים להיות מוכנים לקבל את כל הרצון לקבל שמפריד בינינו, מסכסך בינינו, כל מה שהוא עושה נגד הקשר בינינו והקשר בינינו לבורא, לבדוק, לראות, לתקן, לשנות, וכך נתקדם בהשתוות הצורה לבורא.
תלמיד: החלקים שהוא נפתח, זה מה שנקרא "שכבר כלה ונפסד ונרקב, במציאות הב'"?
כן, אבל בהדרגה. שוב, אנחנו נמצאים כתוצאה משבירת הכלים, ואז נפתחים לנו הכלים השבורים בהדרגה לפי המאור שפועל עליהם מלמעלה. דרך הכלים השבורים האלה זה מגיע אלינו, אנחנו מגלים את הרצון לקבל הזה בנו, ויחד עם זאת על ידי כל מיני פעולות אנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב. אור של ראש, לא שבר את הכלי, אלא זה אור שעומד לתקן את הכלי. ואז אנחנו נמצאים כביכול בשני הנתונים. נתון אחד זה כלי שבור עם רצון על מנת לקבל, ונתון נוסף הוא האור של על מנת להשפיע. וכשאנחנו בינינו נמצאים ורוצים לפגוש את שני הכלים האלו ולתקן זה על ידי זה, אז זה מה שקורה. תהליך הזה נקרא "התיקון", וזה מה שעומד לפנינו.
אות כ"ז
"אכן, לא יתכן, שתהיה תחית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון. דהיינו, בסופה של מציאות הב'. כי אחר שזכינו, לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו, וקבלנו את הרצון אך להשפיע, ואחר שזכינו, לכל המדרגות הנפלאות שבנפש, המכונות, נפש רוח נשמה חיה יחידה, ע"י עבודתנו, בשלילת הרצון לקבל הזה, הנה אז, הרי כבר באנו, לשלמות הגדולה ביותר, עד שאפשר, להחיות את הגוף, בחזרה, בכל הרצון לקבל המופרז שלו.
ואין אנו נזוקים עוד ממנו, להפרידנו מדבקותנו. ואדרבה, אנו מתגברים עליו, ואנו נותנים לו צורת השפעה, כנ"ל. ובאמת, כן הוא המנהג, בכל מדה רעה פרטית, שאנו רוצים להעבירה ממנו:
א. שמתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי, עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום,
ב. ואח"כ, אפשר לחזור, ולקבלה, ולהנהיגה, בדרך האמצעי.
וכל עוד, שלא הסרנו אותה כולה מאתנו, אי אפשר כלל להנהיגה, בדרך הרצוי הממוצע."
ברור לנו כאן שיש לעשות משהו. אנחנו צריכים להביא על עצמנו המאור המחזיר למוטב, והוא צריך לעשות את העבודה הזאת, ואת העבודה הזאת הוא עושה כך שמסיר מאיתנו לגמרי את ההגבלות, ולאט לאט אנחנו יכולים להתקרב למצב של על מנת להשפיע. כמו שהוא אומר, א', שמתחילה אנחנו צריכים להסירה לגמרי, הרצון לקבל על מנת לקבל עם הכוונה על מנת לקבל, עד הקצה האחרון, שלא יישאר כלום ממנו, וב', אחר כך אפשר לחזור ולקבל בחזרה בהדרגה רצון לקבל, אבל שמרכיבים עליו כוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת, הכל עובד אחרי הכוונה. לגמרי להסיר את כל הכוונות על מנת לקבל, ואחר כך בהתאם יכולים לעבוד עם כוונה על מנת להשפיע, לרכוש כוונה על מנת להשפיע, אנחנו יכולים תחתיהם להעמיד את הרצון לקבל, ולעבוד אז ברצון לקבל בעל מנת להשפיע.
שאלה: כתוב שהגוף נרקב ונראה שאנחנו צריכים לעשות משהו בעצמנו בהמשך. האם יש איזשהו הבדל בין השניים?
אנחנו צריכים רק לרצות לצאת מעל מנת לקבל, ולהיכנס לעל מנת להשפיע. ולעשות את זה עם כל מיני פעולות קשר בינינו שהם יראו לנו לכולנו שאנחנו באמת נמצאים בכאלו פעולות של השפעה וחיבור. זה מה שאנחנו צריכים. ולכן קודם כל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מבינים שלא יכול להיות בינינו מקום לשום רצון לקבל הפרטי של כל אחד, ואחר כך שאנחנו מרכיבים בינינו קשרי החיבור ההדדי, זאת אומרת, שכל אחד רוצה לעשות טוב לחברו, להתקדמות של חברו, בזה אנחנו חברים, וכך אנחנו מתקדמים.
אז בהתחלה לנקות את עצמנו מהרצון לקבל, כמה שאנחנו יכולים לאתר שקיים בינינו, ואחר כך במקום זה להגיע להשפעה הדדית, לתמיכה הדדית, "איש את-רעהו, יעזרו"1, וכך אנחנו נתקדם. אז זהו, כל הדברים האלה הם צריכים ללוות עם התפילה לבורא, שסך הכול גם להתפטר מכוונה על מנת לקבל, גם להצטייד בהכוונה על מנת להשפיע, אנחנו יכולים רק על ידי זה שמקבלים ממנו תמיכה, מאור המחזיר למוטב, שמגיע בהתאם לכמה אנחנו נזקקים לו.
שאלה: איפה ברגע הזה האדם מרגיש את עצמו באותה התקופה שבאה, שכבר נפטרת מהכוונה לקבל כביכול והכוונה להשפיע עוד לא הגיעה?
זה נקרא בין שמיים לארץ, וכל פעם אנחנו נמצאים במצבים האלו, חלק מהרצונות שלנו בזה וחלק בזה, ואנחנו לא יודעים וצריכים לברר, לכן זה נקרא "בין שמיים וארץ", מצב של בירור, וכאן אנחנו מאוד זקוקים לקשר בינינו כדי לחבר את הנטיות, הכוונות, הרצונות מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע, איפה אנחנו נמצאים, ואז בתפילה לבורא נתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב.
אנחנו צריכים להבין, המאור המחזיר למוטב לא פועל על אחד, כי אין דבר כזה להיות אחד במידת ההשפעה, אלא למי אתה רוצה להשפיע, עם מי אתה רוצה להתחבר? רק דרך החברים לבורא. וכאן אנחנו צריכים עדיין להבין שבלי לממש את עצמינו בתוך הקבוצה אנחנו לא מגיעים לבורא.
המשפטים שאנחנו שומעים או קוראים מדברי מקובלים הם מאוד מאוד ברורים וסגורים. לא יכולים להגיע לאהבת הבורא, לחיבור עם הבורא, אלא דרך אהבת הבריות, אלא מתוך זה שאנחנו מייצבים חיבור בינינו ובו מתגלה הבורא.
ולכן העיקר זה לתאר לעצמנו את המצבים הנכונים המתוקנים ואז להשתדל לבקש עליהם, וכאן זה "איש את רעהו יעזורו", גם באיתור עד כמה אנחנו רחוקים, עד כמה אנחנו צריכים את המצב הזה, עד כמה אנחנו מבינים שלא בכוחנו לעשות זאת, אבל אנחנו יכולים לבקש, לדרוש מהבורא שיעזור לנו. ובמידה שהבקשה שלנו מיוצבת פחות או יותר נכון, ודאי שיהיו שם עוד הרבה בעיות, לכן יש לנו 125 מדרגות כדי לתקן את הכוונות שלנו כל פעם עד שתהיה כוונה באמת על מנת להשפיע במאה אחוז, אבל ככל שאנחנו הולכים לזה, אנחנו כל פעם מקבלים תיקונים מלמעלה, מהמאור המחזיר למוטב שכל פעם פועל עלינו ומתקן בנו כל מיני מחשבות, רצונות, פעולות כלפי אדם, כלפי חברה, וכך מתקדמים.
תלמיד: מי עוזר לי יותר לעשות את הבירורים האלה הבורא או הקבוצה, מאיפה אני לוקח יותר האנרגיה לזה?
זה לא מי עוזר, העוזר הוא הבורא, אבל הוא עוזר במידה שאתה מראה לו מקום, שטח שבו אתה רוצה שיבוא התיקון. לכן אם אתה מביא לו את העשירייה, אתה חייב להיות מחובר איתם, כי אתה רוצה לגלות את הקשר ביניכם. זה הקשר ששם אתה נעלם וכולנו נעלמים בלהיות כאחד כי נמצאים בסירה אחת, בכך אתם מזמינים ככל שאתם נמשכים לזה, ככל שכביכול באמת אתם רוצים את זה, או לא רוצים, אבל כאילו רוצים את זה, אז לפי זה הבורא מאיר. אתם מזמינים את המאור שלו המחזיר למוטב, ואז באמת מהחיסרון שלכם, אפילו אם זה לא כל כך חיסרון, בכל זאת מזה נעשה החיסרון להיות יחד כדי לקבל כוח אחד, זה הבורא.
שאלה: לאחרונה מרגיש כאילו גם בכלי העולמי וגם בעשירייה יש הרבה מכות, איך זה מתקשר למה שאנחנו מדברים עליו עכשיו?
אנחנו לא מבינים שהמכות האלו מגיעות יחד עם כל התיקונים שלנו - כל המכות האלה הן גם תיקונים. לא שאנחנו צריכים לאהוב אותן, אבל אנחנו חייבים להגיע למצב שנברך על הרע כמו על הטוב.
תלמיד: למה ההבנה לא מגיעה? אנחנו מתפללים, מבקשים יחד עם כל המכות האלה ולא מגיעה להבנה.
לאט לאט, ההבנה לא יכולה להגיע אלא בכלי המתוקן. אין עדיין תיקונים הכלים ולכן אתם עדיין לא יכולים לראות בתוך המכות האלה תרופה. לכך צריך להגיע לדרגה קצת יותר עליונה, ואז בדרגה הבאה אתם תבינו שמה שקיבלתם זו לא הייתה מכה, אלא זה היה גילוי המחלה שכבר מראש הייתה בכם. ולכן אתם הרגשתם שאתם חולים, ביקשתם תרופה, קיבלתם תרופה והגעתם להבראה, זו הדרך.
תלמיד: מה לעשות?
להמשיך להתפלל.
שאלה: מהו מצב המוות של הרצון לקבל, האם זה מוות שקורה בעודנו חיים? ומה מרגישים במצב המיתה שבו אין שום רצון לקבל לפני שאנחנו קמים לתחייה עם הרצון להשפיע?
הבורא ברא רק רצון - הוא הנברא. כדי לתת לנברא איזה יחס כלפי הבורא, הוא נתן לו ברצון לקבל הָכְוָונה - מה זה נקרא לקבל, מה זה נקרא לרצות לקבל, כי הרצון בעצמו הוא ניטרלי –רוצה. אבל כשהוא רוצה לקבל - כאן כבר זה מה הוא רוצה לקבל, ממי הוא רוצה לקבל. אחר כך ישנה כָּוָונה - בשביל מה אני רוצה לקבל.
שהרצון לקבל מתפתח, הוא לא סתם רוצה לקבל כמו תינוק שרוצה לקבל, אתה נותן לו הוא לוקח, לא אכפת לו ממי הוא לוקח, אלא רק את הדבר עצמו הוא רוצה. אחר כך שהוא מתפתח מגיעה לו כבר מחשבה - מה אני מקבל, ממי אני אקבל, בשביל מה אני מקבל, זו כבר התפתחות מעל הרצון. כך אנחנו מתפתחים.
לכן אנחנו צריכים ללמוד מה הם הרצונות שלנו כי זה חומר הבריאה, ועל ידי השינוי ברצון, בשימוש בו אנחנו מגיעים עד דרגת הבורא. מספיק לנו הרצון לקבל, כמו שלמדנו בתחילת ההקדמה, כל הבריאה מראשה ועד סופה היא רק רצון לקבל, אין יותר כלום חוץ מזה, זה מה שהבורא ברא ולא היה צריך שום דבר חוץ מזה.
וכשהרצון לקבל הזה נכנס לתוך הרצון לקבל הוא מתפתח בהתאם לכך ורוצה אותו, כי הוא ברא אותו. הבורא כלפי הרצון לקבל הוא כמו אבא ואימא, כמו מי שהוליד אותו. הרצון לקבל משתוקק לבורא, וכך כשהוא משתוקק יש כאן עניין בשביל מה הוא משתוקק, למה הוא משתוקק, אלה כבר דרגות ההתפתחות. כי בדרגות הראשונות כמו תינוק אנחנו אומרים לא חשוב לו כלום, הוא רוצה לקבל. אחר כך מה בדיוק הוא רוצה, ממי רוצה וכן הלאה, יש לו כבר הבחנות.
אחר כך אנחנו מגיעים למצב שאין לי ברירה, אני לא יכול לקבל. אבל אם אני אתן, כמו שאנחנו אומרים לילדים, אתה תיתן לו את זה, הוא ייתן לך את זה וכך אתם תשחקו. בהתחלה הם לא מבינים, הם אפילו לא יודעים לשחק אחד עם האחר עד גיל שנתיים, אין להם עדיין התפתחות הרצון לקבל מספיק.
אחר כך הם מתחילים כבר לשחק יחד מתוך כך שהם מתחילים להרגיש מה יש אצל השני, הילד מסתכל על השני ורוצה את מה שיש לו, הוא לוקח ותופס את מה שיש לו ומחזיק את שני דברים, גם את שלו וגם את של האחר. אחר כך הם מתחילים להבין שאפשר להחליף ביניהם, שעל ידי כך כל אחד יכול להרוויח יותר. אחר כך הם מתחילים להבין שיש עניין של יחסים ביניהם, לא הוא ולא אני, אלא בינינו משהו נולד. כך אנחנו מתפתחים.
יוצא שאם יש אני ויש חבר ואנחנו משחקים בדברים כאלה "אני לדודי ודודי לי" יוצא שאנחנו מפתחים את הרצון לקבל שלנו ומתחילים להבין שבצורה כזאת אנחנו יכולים להכיר את מה שמחוץ לנו. שאני מתחיל להכיר את החבר שהוא קיים ושאני יכול לתת לו והוא יכול לתת לי, יש לי כבר אינטראקציה, התקשרות עם הבריאה.
אחר כך שמגיעים להתקשרות עם הבריאה מתחילים להבין מה קורה לשני שהוא גם רוצה לקבל, וגם יכול לתת, אז איך אני עובד עימו בלתת ובלקבל, זו כבר ההתפתחות של החברה. אנחנו רואים שכך משך אלפי שנים התפתחה האנושות. הגענו בהתפתחות האנושית למצב בו כבר מימשנו את כול הרצון לקבל, כמו ילדים - תן לו הוא ייתן לך. היו גם המון מלחמות, רצינו לקחת בכוח אחד מהאחר כמו ילדים, גם זה עברנו את זה בהתפתחות. ועכשיו אנחנו על ידי המסחר נמצאים בזה וגם זה יגמר עוד מעט.
אנחנו כבר רואים שכל הדברים האלה נגמרים ואנחנו נצטרך לעבור לשלב חדש כך שלמעשה לא יהיה רצון לקבל שלי ושלך, אלא שלנו. שלנו, זאת אומרת, אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שייכים לגוף אחד, זו כבר קבוצה, עשירייה. ועל ידי כך שנתחבר יחד נרגיש את הכוח הנותן לנו, הממלא אותנו, המנהל אותנו והוא גם אחד, זה נקרא "חד מקבל חד". זה התהליך שכל האנושות עוברת ואנחנו הראשונים.
שאלה: אתמול שמעתי אותך אומר שאנחנו רק רושמים את פעולות הבורא עלינו, איך אנחנו יכולים לבקש מהבורא לפטור את עצמנו מאיזשהו רצון מזיק?
זה לא נכון שאנחנו צריכים להתפטר מרצונות רעים ולמשוך רצונות טובים, זה לא עניין של הרצון, זה עניין של הכוונה. אנחנו צריכים לבדוק יותר לפי הכוונות, מה אני רוצה שיקרה, לא את הרצון עצמו. יכול להיות שאני מגיע למצב שהרצון בעצמו נראה טוב, מתוק, אבל המטרה, התוצאה ממנו היא רעה, ואז אני צריך לחפש כוחות, תמיכה, סביבה שתעזור לי להתעלות מעל הרצון המתוק למטרה שהיא למעלה ממנו, לצאת ממנו.
כך אנחנו צריכים לעשות, להשתדל לצאת מכל המצבים האלה על ידי הסביבה, ואז היציאה שלי תהיה לא ממצב רע למצב רע יותר, מיצר הרע ליצר רע אחר, אלא מיצר הרע, על מנת לקבל, לעצמי, ליצר הטוב, לרצון קבוצתי. צריכים להשתדל לעשות את זה אפילו במקרים פשוטים, נניח כשאני נמצא מחוץ לשיעור ואני לא רוצה להתחבר לשיעור, ואז אני מתגבר על עצמי ובכל זאת מתחבר, כי בזה אני מממש את הבחירה הנכונה שלי להגיע למצב הנכון, לטוב. דברים כאלה קטנים, פשוטים. בכל מיני מצבים שבהם יש לי קבוצה, וחוץ מהקבוצה חיים, אני בוחר תמיד להיות ככל האפשר עם הקבוצה. לא לחשוב על זה, אלא פשוט לעשות.
שאלה: קודם חשבתי שאנחנו מתקנים את הכוונה בחלקים, ועכשיו זה נשמע שאני לא יכול לקבל שום כוונה בעל מנת להשפיע כל עוד אני לא ממית לגמרי את כל הכוונה לעצמי.
אני לא אמרתי כך, זה לא נכון, אנחנו צריכים להילחם על מה שנמצא לפנינו ולא לחכות עד שכל הרצון לקבל שלי יתעורר. מה שיש לפַנַי, זה מה שאני עושה.
שאלה: בנוגע לזה שבתחילה אנחנו נפטרים מהכוונה לעצמי ואז בונים את הכוונה בעל מנת להשפיע. הרבה פעמים בעבודה אני רואה שבהתחלה אני ממש דורש שהבורא ייתן לי רצון לאהוב את החברים, אבל במהלך העבודה מתגלה כזה אגו גדול, ואז אני מבקש אפילו לא לאהוב, אלא רק לבטל את הרע הזה כדי לא להזיק לחברים.
נראה לנו שאנחנו נעשים יותר גרועים, וזה נכון, הרצון לקבל שנפתח לנו נפתח בצורה יותר בולטת, יותר גרועה. זה כמו תלמידי רבי שמעון שפתאום רוצים להרוג זה את זה, פעם זה לא היה אצלם כך. זה סימן של התקדמות, כי אנחנו תמיד עובדים נגד רצון יותר ויותר גדול.
תלמיד: אני אדייק. האם זה מה שאומר בעל הסולם, שתחילה אנחנו נפטרים מהכוונה לעצמנו ואז מגיעים לאהבת חברים אמיתית?
זה עובד במקביל, ירידות - עליות, ירידות - עליות, ככל שיותר נופלים, כך אחר כך עולים ומבינים גם את הירידה וגם את העלייה, ומתוכן אנחנו נעשים חכמים, בעלי ניסיון.
שאלה: אמרת שהרצון הוא ניטרלי, אם כך הכול תלוי בכוונה המשותפת שלנו איך אנחנו רוצים להשתמש ברצון?
הרצון עצמו הוא ניטרלי, אבל מלכתחילה יש עליו כוונה רעה, על מנת לקבל, ולכן אנחנו צריכים להביא את הרצון למצב שמבינים שהוא בכוונה על מנת לקבל, ורוצים להתפטר מעל מנת לקבל. הרצון עצמו נשאר, הוא חומר הבריאה, אנחנו לא יכולים לעשות עימו שום דבר, אלא הכוונה היא בעצם אותו הנושא שעליו אנחנו צריכים להתלבש ולהפוך לעל מנת להשפיע. את ההיפוך הזה רק הבורא יכול לעשות, ולכן אנחנו מתחברים בינינו ודורשים ממנו, מהבורא, שיהפוך לנו את הכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע. זה נקרא לעלות ממלכות לבינה, להגיע מדעת לאמונה למעלה מהדעת.
שאלה: מה זה נקרא שאדם נזקק למאור המחזיר למוטב, מה צריך לבקש כדי שישפיע המאור המחזיר למוטב?
כדי לזכות למאור המחזיר למוטב אדם צריך לרצות את המאור הזה, לרצות את עזרת המאור, באמת לרצות ולא סתם לבכות בכי סרק או לדבר על זה בלבד, וזה אפשרי רק מתוך זה שהוא מתאמץ. הוא צריך להתאמץ במשך זמן רב ולהשקיע הרבה כוחות כדי להיות המשפיע, ולהגיע למצב שהוא לא יכול להיות המשפיע. וכל הזמן, אפילו שנראה לו שהוא כן עושה את זה, הוא נזרק בחזרה, וכך הרבה פעמים.
כמו אדם שמטפס על משהו ונופל. הוא שוב מטפס, שוב נופל, וכך הרבה פעמים. עם הקבוצה יחד הוא יכול לקצר את הזמן והמאמצים שלו, כי כולנו רוצים לעשות כך ולכן כל אחד לומד מהאחר, וגם עוזר לאחר ורואה שזה לא עזר לו, וגם לא לחבר וכן הלאה, עד שבסך הכול כולנו מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים לעלות על ההר, לעלות למעלה מהאגו שלנו, בעצמנו. אפילו שנעזור זה לזה לא נוכל לעשות זאת, אבל אז אנחנו מגלים שבתוכנו יש עוד חבר אחד, שזה הבורא, ואנחנו תופסים אותו ודורשים ממנו שיעשה את זה, והוא עושה. זו הדרך.
שאלה: אמרת לנו שבעולם הנקודים הייתה שבירת הכלים, שבירת הגופים, ובאדם הראשון הייתה שבירת הנשמות. מה ההבדל בין שתי השבירות?
בגופים הרצונות הם יותר חיצוניים, בנשמות הרצונות הם יותר פנימיים.
שאלה: הסברת קודם איך אני והחבר מתקשרים בינינו וכך מגדילים את הרצון, ואיך דרך ההתקשרות הזאת עם מה שמחוץ לי אני לומד להכיר את הבריאה. אתה יכול להסביר את התהליך הזה?
כשאתם רוצים לעזור זה לזה אתם מתחילים להרגיש שאתם כן יכולים לעזור ועוזרים ומצליחים במשהו, אבל אחר כך אתם מגלים שאתם צריכים עוד כוח שלישי, שביניכם צריך להיות כוח עליון, הבורא, ואז אתם מגלים צורך בו ופונים אליו, והוא עוזר ואתם מצליחים באמת.
תלמיד: כך אנחנו מגדילים את הקשר עם הבריאה?
כן. קודם כל אנחנו חייבים להיות במאמץ בינינו, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אנחנו משתדלים להגיע למטרה בבניית הקשר בינינו ורואים שלא יכולים, אלא יש עוד אחד, עוד מרכיב אחד, שהוא העליון מאיתנו, והוא יעזור לנו.
שאלה: כתוב בתחילת אות כ"ו, "וכבר אמרנו, שמצב הא', מחייב בהחלט, את המצב הג'". מה זה אומר "מחייב", מה הפעולה הזאת, מה סוג הקשר שיש בין שני המצבים?
"מחייב" זאת אומרת שלפי חוק הבריאה זה יוצא מזה. פשוט מאוד, כמו כל החוקים בעולם שלנו, התהליך הזה מביא אותנו לתוצאה כזאת.
שאלה: באות כ"ז כתוב, "כן הוא המנהג, בכל מדה רעה פרטית, שאנו רוצים להעבירה ממנו:
-
שמתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי, עד קצה האחרון, שלא יישאר ממנה כלום".
אתה יכול להסביר את המשפט הזה?
נניח שיש לי סכרת ואסור לי לאכול משהו מתוק, אז אני צריך להתנזר לגמרי מכל דבר מתוק. וכשאני יודע לעשות זאת ועושה, אומרים לי, אתה יכול להוסיף חצי כפית סוכר. כי כבר יודעים שהתרגלתי להיות בלי מתוק, ובכלל בלי מתוק, בלי סוכרים, גם אי אפשר, אז מותר לי להוסיף קצת סוכר, כי צריכים קצת סוכר בשביל הבריאות, ואז אני מוסיף. כך אנחנו בדרך כלל צריכים לעשות בכל דבר ודבר שבבריאה.
אין משהו שהבורא ברא שהוא באמת רע, אלא הכול תלוי איך אנחנו משתמשים בו. ולכן גם הרצון לקבל הוא חלק מחויב בבריאה, ודווקא בשימוש בו בצורה שאנחנו קודם מתנזרים ממנו לגמרי, אחר כך רוכשים כוח השפעה, ואחר כך מתחילים לצרף את כוח הקבלה לכוח ההשפעה, זה נקרא שמעלים את המלכות לבינה, לאמונה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. תמיד אנחנו הולכים קודם עם אמונה, וככל האפשר מצרפים לזה כוח קבלה, זה נקרא "אח"פ דעלייה", וכך כל פעם מעלים למעלה, לכוח הבינה, לכוח ההשפעה, את כוח המלכות, את כוח הקבלה, עד ששניהם עולים לכתר וזה גמר תיקון.
שאלה: איך עושים את זה בפועל שמסירים את התכונה הזאת לגמרי, שלא יישאר ממנה כלום?
זה גם על ידי האור העליון. פעולות רוחניות אנחנו לא מסוגלים לעשות בכלל, אף פעם, אנחנו יכולים רק לדרוש שהבורא יעשה את זה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי".
שאלה: האם אפשר להגיד שזה אומר שאנחנו מחויבים להיות בביטול מוחלט כלפי החברים?
אנחנו חייבים להיות בביטול מוחלט כלפי החברים. אם אני צריך להגיע לביטול כלפי הבורא לא יכול להיות שאני לא אבצע את זה קודם כלפי החברים.
שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לאדם לדעת אם התכונה הרעה שבו באמת בוטלה עד הסוף?
קודם כל אם האדם מקבל את מה שהוא מקבל דרך העשירייה והוא רוצה להיות קשור אליהם בלב ונפש בלי שום חשבון לעצמו. אם העשירייה שלו יותר קרובה לו ויקרה לו, יותר חשובה לו מהבורא והוא צריך להגיע ליחסים כאלה איתם שאין לו כלום חוץ מהחברים. ולכן הוא רוצה בהם פשוט לשפוך את עצמו, להיות כחומר שקושר אותם כולם יחד וחוץ מזה אין לו דבר. ואז בצורה כזאת הוא מתחיל להרגיש שהוא נדבק בבורא כי מלכתחילה הבורא נמצא שם ביניהם ואז האדם בפעולה הזאת מגיע לדביקות בבורא.
שאלה: מה זה אומר שהעשירייה יותר יקרה וקרובה לאדם מהבורא? הרי הבורא הוא המטרה?
אני לא יודע מה היא המטרה, אני לא יודע איך להגיע אליה, אני לא יודע דבר, אני רק יודע שהקבוצה יכולה להביא אותי לזה. אני יודע רק דבר אחד, כמו תינוק שבשבילו להיות דבוק לאימא זה הכול. הוא יודע שבגוף שלה הוא מריח אותה, הוא מרגיש אותה, היא בשבילו כל החיים ויותר מזה הוא לא מבין, כך אנחנו. רק דרך זה שאנחנו מתחילים לאתר לעצמנו מה זה נקרא "מהות העשירייה", לא הפרצופים או האופי שלהם אלא מה היא המהות הרוחנית של העשירייה, בזה אני מגיע לפנימיותה, שם אני מגלה את הבורא.
שאלה: אז אם אנחנו צריכים להסיר את התכונות הרעות לגמרי, באיזו צורה נשאר בנו הרצון בסוף מצב הב'?
אני ממש מגיע למצב שהוא אומר לנו כאן באות כ"ז "אכן, לא ייתכן, שתהיה תחית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון. דהיינו בסופה של מציאות הב'." אנחנו מתקנים את כל הרצונות לקבל דעלייה ואחר כך יש לנו אח"פ דירידה, ואנחנו עובדים עם הרצון לקבל בעצמו כפי שהוא.
שאלה: בשורה אחרונה הוא כותב "וכל עוד שלא הסרנו אותה כולה מאיתנו אי אפשר כלל להנהיגה בדרך הרצוי הממוצע", מה זה "בדרך הרצוי הממוצע"?
אז זה מה שהוא אומר בא' וב' כנראה שתי שורות לפני זה "שבתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי," את הכוונה הזאת על מנת לקבל "עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום," זאת אומרת להפסיק לקבל מכל וכול וב' זה "ואח"כ אפשר לחזור, ולקבל ולהנהיגה, בדרך האמצעי" זאת ואומרת ככל שאני יכול להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה זה אומר לשלוט ברצון בקו האמצעי בעשירייה? איך זה קורה בעבודה שלנו?
בעשירייה אנחנו סך הכול מבררים את המטרה שלנו ובודקים את עצמנו כל פעם שאנחנו מכוונים למטרה, והקביעה הזאת שאנחנו כך מכוונים את עצמנו היא קובעת את כל היחסים בינינו וכך אנחנו מתקדמים.
אתם לא יודעים כמה אתם כבר קרובים לזה, אתם רק צריכים בכל זאת ללחוץ קצת על עצמכם ולהגיע לזה בפועל, להחליט. ובכל שלב הבורא בכל זאת יסיים ויגמור את העבודה, ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר וסוף העבודה שלנו נגמרת בתפילה, שהבורא יעזור כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי".
שאלה: לפי מה שבעל הסולם כותב פה אנחנו מגיעים יחד למצב השלישי או חוזרים למצב הראשון?
אנחנו באים למצב השלישי שהוא כולל בתוכו את המצב הראשון והשני. כל הרצון לקבל קם בצורה מופרזת. אנחנו עוד נלמד שאנחנו נתקלים ברצון לקבל בדרגה מיוחדת מאוד של גמר התיקון ואחר כך אנחנו מגיעים לתקן אותו. הבורא מתקן אותו. את גמר התיקון אנחנו לא עושים, אנחנו רק צריכים לעשות את כל הבירורים עד גמר התיקון ואז אנחנו יכולים לראות את פעולת הבורא שמתקן את הכוונה על מנת לקבל האמתית.
שאלה: בעל הסולם כותב שתחיית המתים מתרחשת בסוף מצב הב', מה המציאות הזאת, סוף מצב הב'?
אנחנו תיקנו את כל מה שיכולנו לתקן ואז בא בצורה פתאומית מצב הג' כי אנחנו לא מסוגלים לאתר אותו מראש, אין לנו כלים למצב הג'. מצב הג' מתרחש על המלכות האמתית ואנחנו תמיד עובדים ומתקנים את האח"פ דעלייה, צירוף של המלכות לט' ראשונות, על זה כתוב "ישועת ה' כהרף עין" שבאה פתאום.
שאלה: כתוב שהגופים צריכים להירקב, אבל אנחנו מצד שני לומדים שאנחנו לא הורגים את הרצונות אלא עולים מעליהם, מה זה אומר להירקב?
"להירקב" זה נקרא שהכוונה של הרצון לקבל על מנת לקבל היא נרקבת, היא מקבלת צורה שהיא לא ראויה לשימוש, וזה נקרא שהיא "נרקבת".
קריין: אנחנו בעמוד 439, טור ב, אות כ"ח.
אות כ"ח
"וזה שאמרו חז"ל: "עתידים, המתים להחיות במומם, ואח"כ מתרפאים". דהיינו כנ"ל, שמתחילה, עומד לתחיה אותו הגוף, שהוא, הרצון לקבל המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו, כמו שנתגדל, תחת מרכבת העולמות הטומאה, מטרם שזכו לטהרו במשהו, ע"י תורה ומצות, שזהו בכל מומו.
ואז, אנו מתחילים בעבודה חדשה: להכניס, כל הרצון לקבל המופרז הזה, בצורת השפעה, כנ"ל. ואז הוא נרפא. כי עתה, השיג גם השואת הצורה. ואמרו הטעם, שהוא "שלא יאמרו אחר הוא". פירוש, שלא יאמרו עליו, שהוא בצורה אחרת, מהיותו במחשבת הבריאה. שהרי שם, עומד, זה הרצון לקבל המופרז, מכוון לקבלת כל הטוב שבמחשבת הבריאה. אלא שבינתים, ניתן אל הקליפות, וניתן לטהרה. אבל סוף כל סוף, אסור שיהיה גוף אחר. שאם יהיה בשיעור פחות משהו, הרי הוא כמו אחר לגמרי, ואינו ראוי כלל, לכל הטוב שבמחשבת הבריאה, כמו שכבר מקבל שם, מבחינת מצב הא'. והבן היטב."
שאלה: הרצון תמיד מתחיל בכוונה בעל מנת לקבל, מתי הוא מתהפך לכוונה בעל מנת להשפיע?
כאשר ישפיע עליו המאור המחזיר למוטב. זה כבר תלוי בך, בכמה אתה מושך את המאור המחזיר למוטב עליך. אתה יכול להזמין אותו עליך לפי כמה שאתה מחובר עם החברים, כי אתה רוצה שיבוא האור ויעלה אותך מדרגת קבלה לדרגת השפעה, לכן אתה צריך למשוך את האור גם בכלים שאתה מסוגל לתת אותם בלהשפיע.
ולכן קודם אתה צריך להתחיל להתחבר עם החברים, אפילו במצבים גשמיים, ואחר כך לבקש מהבורא שייתן לכם כוח השפעה. כוח השפעה, איפה הבורא ייתן אותו? הוא ייתן לכם אותו כשאתם תוכלו ביניכם להתחבר. מה תעשה עם כוח ההשפעה כשתקבל אותו? לבורא אין לך מה להשפיע "אם צדקת מה תיתן לו", אין מה לתת לו, הוא לא זקוק לכל הדברים האלה. כל התענוג שלו, כל ההנאה שלו מהבריאה, זה שנבראים מתחברים ביניהם לגוף אחד של אדם הראשון. זה מה שהוא רוצה.
לכן ברא את המערכת של אדם הראשון, שבר אותה ונתן לנו. ואם אנחנו רוצים לעשות לו נחת רוח, השפעה, בבקשה, שאנחנו נרצה להתחבר בינינו עד לדרגה האחרונה. תתאר לעצמך שכל העולם, כל האנושות, יתחברו ממש בצורה, כמו משפחה אחת יפה, חמה, טובה, זה מה שהוא רוצה ולזה הוא מוביל אותנו. אין לו בעיה עם הזמן אלא עד שאנחנו נבין שזאת הצורה הנכונה והטובה ביותר, והצורה שרק היא יכולה להתקיים.
לזה מיועדת כל חכמת הקבלה. להסביר לנו שרק בצורה כזאת אנחנו צריכים להתקיים, אליה להגיע. העולם עוד יעשה כמה צעדים, אפילו בזמננו שאנחנו נמצאים בכל זאת בדור האחרון. זאת אומרת בשלב שהעולם מתחיל להכיר עד כמה הכרחי לבוא לחיבור של כולם.
ואתה רואה איך זה קורה. זה קרה כבר בכל מיני מאבקים בין השחורים לבין הלבנים, בין כל מיני סוגי בני אדם, בין גברים לבין נשים, הכול לאט לאט הולך ומתייצב בגובה אחד. לאט לאט החוקים שלנו, השכל שלנו, הכול מגיע למצב שאין הבדל לפי איך שבני אדם נולדים אלא כל אחד ואחד בסופו של דבר יהיה שקול באיזו מידה הוא פועל לחיבור בין כולם. את זה אנחנו עדיין נצטרך לקבוע.
שאלה: התהליך שמוריד אותנו למיתה, האם אותו תהליך נכון גם לגבי נשים וגם לגבי גברים באותה מידה?
לא באותה מידה, לא בדיוק באותה הצורה, אבל זה אותו תהליך. כמו בעולם שלנו גברים ונשים. בכל זאת יש הבדל בין איך הגבר עובר את החיים ואישה עוברת את החיים, ביחס שלהם לחיים. גם ברוחניות יש שינוי, אבל פחות גדול מאשר אצלנו כאן בעולם הזה. ברוחניות הבורא הוא המחבר, המאזן את היחסים בינינו. לכן ברוחניות אנחנו מתחשבים בנטייה של האדם לאיחוד, בנשמה שלו.
שאלה: מה זה אומר שאנחנו נהייה נחשבים לפי מידת החיבור שיש לנו בעשירייה ובמידה שאנחנו נפעל לטובת הזולת?
בשביל מה אתם מתחברים לעשירייה, אולי אתם רוצים לשדוד בנק? אין קשר יותר חזק מאנשי כנופייה. הם ממש מוכנים, הם הולכים ומסכימים למות, רק להשיג מה שהם רוצים. זאת אומרת, השאלה היא במטרה.
שאלה: אמרת שימדדו אותנו לפי העבודה שאנחנו השקענו לטובת האחרים. אז מי יעריך אותנו, מי ימדוד אותנו?
המערכת העליונה. אנחנו נמצאים תחת מערכת עליונה שהייתה במצב השלם - זה נקרא אדם הראשון בעת שנברא - ואחר כך היא עברה שבירה בכוונה, כהכנה למצב שלנו, והיא שבורה. אז יש במערכת הזאת שני מצבים, מצב השלם ומצב השבור. אנחנו צריכים להגיע אליה בצורה כזאת שאנחנו רוצים להעביר את המצב השבור למצב השלם. זו העבודה שלנו, זה נקרא לתקן עולם.
תלמיד: איך בדיוק אנחנו לוקחים את כל הרצון לקבל המופרז והופכים אותו להשפעה?
בינתיים אנחנו צריכים להידבק לרצון להשפיע, לדרגת בינה, להשפיע על מנת להשפיע, שכל הרצונות שלנו יהיו רק לטובת הזולת ונשתמש רק ברצונות האלה. ואז יוצא שאנחנו לא רוצים לקבל שום דבר מהזולת, אלא רק רוצים לתת לו. כך עובדים, צמצום, מסך, אור חוזר ותכונות ההשפעה. כשאנחנו נגיע לזה, אז נדבר גם על הרצון לקבל על מנת להשפיע. אלה כבר שלבים יותר מתקדמים.
שאלה: מה עושים שאין סבלנות לחכות לכל התהליך הזה?
לא צריכים להיות בסבלנות. אם יש לך רצון להתקדם, בבקשה קח את העשירייה שלך ותתקדם איתה. אלא הבעיה היא שאתה לא עובד כנראה בעשירייה, ואתה רוצה לרוץ קדימה לבד, אז אין לך סבלנות.
כשאתה תתחיל לעבוד בעשירייה, אתה תראה כמה חברים יש לך ואיך אתם תתקדמו. תהיה לכם הרגשה שאתם ממש עושים הרבה עבודה בכל רגע. זאת אומרת, חוסר סבלנות זה חוסר התמצאות נכון בעבודה הרוחנית.
שאלה: ומה עושים שאין סבלנות גם לעולם הגשמי?
זה מפני שאתה לא נכלל בעשירייה ואתה הכול מרגיש ורוצה לעבוד רק מטעם עצמך בלי להתקשר לחברים ואז אין לך סבלנות כי אתה לא מרגיש שאתה עושה משהו, מממש משהו, העולם עושה משהו.
העולם כהעתקה בך ממה שאתה מבצע. אם אתה מרגיש שלא קורה כלום, תתחיל לדבר עם החברים, תתחיל לעבוד איתם, ואתה תראה איך אתם יכולים לעשות פעולות מעשיות.
שאלה: איך אנחנו עוזרים לעשירייה להסיר בפעם הראשונה את הרצון לקבל?
על ידי זה שאתם מתחברים יחד באותה החלטה ודרישה, ופונים לבורא בצעקה, אפילו שהיא לא צעקה חזקה, אבל פונים לבורא בצעקה שיבטל את העל מנת לקבל שלכם, שיעלה אתכם לדרגת אמונה, בינה, אמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: למה דווקא העשירייה היא האמצעי הכי טוב שלנו להנהיג את הרצון לקבל בצורה נכונה?
מפני שלהפטר מהרצון לקבל שלך, אתה יכול רק בתנאי שאתה מחובר לתשעה חברים ואתם יחד רוצים כך להיות. זה הביטוי הנכון למה שאתה רוצה להגיד.
שאלה: כל יום אנחנו שומעים שצריך להתחבר כדי להגיע למטרה. האם אפשר לשים לעצמנו מטרה שהיא לעשות זאת כדי לשמח את הרב? כי זה איכשהו נעלם, שומעים את זה ואז שוכחים.
נניח שאתה ילד שהולך לבית ספר כדי לקבל שם ידע, ציונים טובים. אז יש כאן שני דברים, או שאתה הולך לבית ספר כדי להיות חכם, מוצלח, להגיע להצלחה בחיים, או שאתה הולך לשם רק כדי לשמח את אימא שלך, שהיא תשמח מזה שהבאת ציון טוב. אנחנו צריכים להגיע למטרה שהיא לקבל ציונים טובים כדי להיות אחר כך בני אדם גדולים, וזה שאנחנו זוכים לתמיכה של אימא בשבילנו זה רק סימן שאנחנו הולכים נכון.
ברוחניות זה עוד יותר, כי הבורא מושג כתוצאה מחיבור הסביבה. הבורא הוא "בוא וראה". כשאנחנו מרכיבים את עצמנו, את היחס בינינו, בצורה יותר ויותר מקושרת, אחידה, בזה אנחנו מייצבים את דמות הבורא שנבנה מהדמויות, מהאופי, מהמאמצים, מהכוחות, מהמחשבות של החברים, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". ממה אנחנו עושים אותו? מזה שכל אחד ככל שמסוגל משתוקק לחיבור כדי לבנות את הבורא, את הדמות המשותפת שתתייצב בינינו, זו המטרה.
שאלה: כתוב, "שבינתים, ניתן אל הקליפות, וניתן לטהרה." איך יכול להיות שהקליפות מיטהרות?
אנחנו עוברים דרך הקליפות עד שמגיעים למצב שאנחנו יכולים להתחיל לטהר אותו. אנחנו עוברים דרך הקליפות, עושים צמצומים, ניקוי, בירור, ואחר כך אחרי שאנחנו מסננים ברשת את כל הרצונות והכוונות שלנו, את מה שנשאר לנו אנחנו מעלים ומבקשים מהבורא שיטהר אותנו וייתן על זה כוונה על מנת להשפיע. כך עושים.
שאלה: למה כל כך חשוב שיעור הבוקר, ואיך הוא יכול לעזור לנו בשינוי של הרצון לקבל מלקבל ללתת?
השיעור חשוב מפני שבצורה שיטתית, הדרגתית הוא מקדם אותנו למימוש בצורה פרקטית. לכן אתם צריכים להיות יום יום בשיעור ואחר כך במשך היום לחשוב איך אתם מממשים אותו. תחשבו איך לממש את שיעור הבוקר. אני נותן לכם כל יום עוד מנה ועוד מנה, כך שבצורה הדרגתית תקבלו את זה, תממשו את זה ותתקדמו. אבל מי שלא נמצא בשיעור בוקר זו בעיה גדולה, מאיפה הוא ייקח את זה? כי יש כאן חיבור, יש כאן אור שחי בינינו, ואנחנו צריכים את המצב הזה לממש בפועל.
אני ממליץ לשמוע שיעור בוקר, את ההקדמה לספר הזוהר שאנחנו לומדים, לפחות פעם ורצוי פעמיים במשך היום.
שאלה: המתים יצטרכו לקום בכל מומם ולאחר מכן הם יתוקנו. למה הכוונה שלאחר מכן הם יתוקנו?
אותם הרצונות שאנחנו לא יכולים לתקן והם לא משתתפים בגמר התיקון בשלב הראשון כי הם מלכות דמלכות, רצונות כבדים, הם באים לתיקון אחרי שמתקנים רצונות יותר קלים שהם ט' ראשונות דמלכות, ורק אחר כך את מלכות דמלכות.
תלמיד: ההצטרפות של כל הכלים קורית באופן מודע או ללא הבחנה?
יש מערכת שמבררת איזה רצונות קרובים יותר לתיקון ואיזה רחוקים יותר, והרצונות האלה עולים לאור המחזיר למוטב והוא פועל עליהם ומתקן אותם. כך הם עוברים סינון וחיבור שלב אחרי שלב.
שאלה: איך אני יכול לפתוח את כל העולם דרך עצמי?
תתחיל להתחבר לעולם ותראה שאתה יכול לתקן את כל העולם. כי אתה צריך בצורה הפרטית שלך, בכלי הפרטי שלך להיות מסוגל לתקן את ההתכללות שלך בכל העולם.
שאלה: כשלחבר יש הרגשה של חושך, האם כשכולנו מצטרפים להרגשה שלו זה נקרא איחוד?
טוב יותר אם מצטרפים אליו ומוציאים אותו משם כי אז אתם משיגים את האיחוד, ולא שיורדים אליו ונמצאים יחד איתו בירידה.
שאלה: איך אנחנו נעלמים בעשירייה?
מכך שלא רוצים לקבוע שום דבר בעצמנו אלא רק להיות יחד עם החברים. אני מעלה את החברים למעלה מעל ראשי וכך אני נכלל בהם.
שאלה: מה זה רצון ללא כוונה, האם יש דבר כזה?
ללא כוונה מבוררת שהיא כוונה טבעית על מנת לקבל.
שאלה: אמרת, "אתה לא יודע כמה אתה קרוב לזה, אתה רק צריך להפעיל לחץ על עצמך". האם אני צריך להפעיל לחץ על עצמי?
ודאי, אלא מה לעשות, להשאיר את המצב כמו שהוא? אם כך, אתה נופל על הידיים של החברה והם צריכים לסחוב אותך. איזו שאלה זאת?
שאלה: אנחנו כבר מזמן נפגשים עם קבוצת קווקז, מתאספים יחד אחת לשבוע, ועכשיו החלטנו שניפגש עם קבוצת קווקז אחת לחודש וביתר ימי השבוע ניפגש עם קבוצות אחרות. כשהודענו זאת פגשנו כאב וחוסר הבנה ואנחנו לא בטוחים שקבלנו את ההחלטה הנכונה. אולי נכון יותר להיפגש כל שבוע עם אותה קבוצה ועם יתר הקבוצות נפגש בזמן אחר?
אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות, אלא לפי מה שאנחנו לומדים אתם יכולים להתייעץ עם כל הקבוצות, עם מי שאחראיים על חיבור הקבוצות והם יגידו לכם. אני לא רוצה לקבוע כאן שום דבר. זה שאתם פתאום מפסיקים להתחבר פעם בשבוע ורוצים להתחבר בצורה אחרת אני לא רוצה להיכנס לזה, אתם צריכים לבדוק כל הדברים האלה ולברר לפי איזה כללים אתם באים ומשנים את הכול. זה צריך להיות לפי ההתקרבות לרוחניות ולא לפי מה שיותר קרוב לרצון לקבל שלכם.
שאלה: אמרת שבמשך היום צריך לממש את השיעור. אנחנו הרבה זמן דנים בעשירייה איך לעשות את זה בצורה נכונה. איך אתה רואה שעשירייה מממשת את השיעור, שחושבת על זה במשך היום?
תחשבו, אבל אתם חייבים לפחות עוד פעם אחת לשמוע את השיעור. השיעור הוא שעה וחצי, זה לא פשוט, לכן איך תמצאו זמן לזה אני לא יודע, אבל חייבים לספוג אותן השאלות והתשובות, אותם הרעיונות, אותה הרוח שהייתה בתוך השיעור.
תלמיד: אנשים בעשירייה שלנו שומעים שיעור, יש כאלה שכמה פעמים, יש כאלה שמוציאים ציטוטים ושולחים, אבל מה זה לחשוב אחרי שספגנו? איך השיעור חי בנו כעשירייה במשך היום?
שכל אחד יכתוב מתוך השיעור שניים, שלושה משפטים ששמע אותם במיוחד ואחר כך תקראו ביחד.
תלמיד: גם את זה עושים.
אז תמשיכו.
תלמיד: אנחנו רוצים שיהיה יותר איכותי. מה זה הספיגה של החומר של שיעור, מה המימוש שלו?
התשובה שלי אחת, תבקשו תשובה מלמעלה. הכול שייך לחסרון שאתם צריכים לייצב כלפי הבורא.
שאלה: בעל הסולם כותב על המצב הכללי שנקרא תחיית המתים. האם יש גם מצבים פרטיים כאלה בעבודה שלנו?
כן, ודאי. יש מצבים פרטיים. אלה הנשמות המיוחדות, שהיום נפתחה אפשרות להרבה יותר נשמות להגיע למצב של גמר התיקון הפרטי. אבל זה לא מחליף להן את גמר התיקון הכללי.
שאלה: למה אפשר לתקן את הרצון לקבל הגדול רק בזמן שהוא נתון תחת שליטת הקליפות?
אז מה לתקן, אם הוא לא תחת הקליפות? לנקות אותו מהקליפות זה התיקון. הרצון לקבל עצמו הוא נייטרלי. רוצה לקבל, בשביל מה בשביל מי, זה מה שקובע את צורת הרצון לקבל, או לעצמו או לזולת, או הפוך מהבורא או דומה לבורא.
שאלה: איך אפשר למשוך אורות שונים לפי התכונות שלהם, איך בדיוק בזמן שאנחנו מפורדות אפשר למשוך דווקא את האור שמתקן אותנו ומחבר?
אנחנו מבקשים את האור שיבוא ויתקן אותנו, והוא מאיר בצורה כללית. אבל אחר כך, אנחנו עוד נלמד איך לעשות את זה, כשיהיו לנו כל מיני רצונות ואורות שאנחנו נדע איך ביניהם לעבוד איתם, למיין אותם ולממש אותם נכון, אז אנחנו נדע איך אנחנו יכולים להתקשר אלו עם אלו, רצונות עם כוונות יחד ובאיזה צורות וכן הלאה.
זו כל הסריגה שאנחנו צריכים לעשות בינינו שעל ידה אנחנו מייצבים רצון לקבל אחד שנקרא "אדם". כל זה על ידי הבורא. אנחנו מוכנים שיעשה מאיתנו חוטים בתוך הסריגה הזאת. והחוטים האלו זה הבגד שאנחנו רוצים לעשות על גוף האדם הדומה לבורא. והבגד הזה הוא שעושה את האדם דומה לבורא בחיצוניותו.
שאלה: דברת קודם על החבר הנוסף שמתגלה בעשירייה, על הבורא. הוא יהיה איתנו כשווה בין שווים. איך יהיו היחסים איתו, איך אנחנו מולידים את החבר הזה בינינו?
אנחנו עוד נלמד. כתוב ש"לא יהיה לך אל זר". עוד נלמד איך הבורא יכול להיות גם חבר. עם מי שמתחברים נקרא, "חבר". זאת אומרת אני צריך להגיע למצב שכל אחד ואחד מבני האדם בעולם הוא החבר שלי, שבכל אחד ואחד מהם אני רואה את הבורא שלי.
שאלה: איך אפשר לעבור מהרצון לקבל לעצמי לרצון המשותף של העשירייה כדי לזרז הגעה למצב הג'? אני מרגישה ששום דבר לא עוזר, אני פשוט לא מצליחה להתנתק מהאגו שלי.
להתפלל, אין מה לעשות, לבקש. לבקש להתנתק מהאגו שלי, זאת אומרת מעל מנת לקבל ולהשתדל להתחבר עם החברות, יחד כולן להגיע לתפילה לבורא. לא יכול להיות שהאדם לבד מתפלל ומגיע לבורא. על מה הוא מתפלל? הוא צריך להביא עמו לפחות עוד אחד ואז שיבקש שיהיה קשר ביניהם, אז יש לבורא מקום להשתתף, להיות ביניהם.
שאלה: בפועל, הרצון לקבל שלנו כל הזמן גדל. אז אי אפשר להיות נגדו, שהוא יהפוך להיות מנוגד לי. איך אני יכולה להגיע למצב שאני שונאת את הטבע שלי, דרך משחק?
אנחנו יכולים לשנוא את הטבע שלנו, אבל לא לשנוא את הרצון לקבל, אלא את הכוונה על מנת לקבל. הרצון לקבל עצמו הוא ניטראלי. אין לו שום דבר. פשוט החומר של הבריאה הוא רק רצון לקבל.
ואין לי מה לעשות עם זה. הוא לא רע ולא טוב, למה שאני אסבול. הוא לא רע ולא טוב. רק את הכוונות שלי אני יכול או לסבול אותן או לא לסבול.
שאלה: איך לעבוד לטובת הבורא ולא לעבוד כדי לא לפחד לקבל ממנו מכות?
הכול תלוי עד כמה אני קשור עם החברים, ועם זה כשאנחנו פונים לבורא יחד, אנחנו מדברים על זה שהוא "טוב ומיטיב ואין לו שום דבר לעצמו. אין לו רצון לקבל, כולו רק רצון להשפיע ולכן רוצה רק להשפיע לנו טוב, ומצפה שאנחנו נרצה את הטוב שיש לו לתת ושנפנה אליו ונבקש. וכך אנחנו רוצים שיתקרב אלינו או שיקרב אותנו אליו.
שאלה: אמרת קודם שיש תיקון שטמון בתוך המכות שאנחנו מקבלים. מהו התיקון שיש בתוך מכה?
על ידי המכה אנחנו מתרחקים מעל מנת לקבל ומתחילים להעריך כנגד זה את הגדלות שיש בעל מנת להשפיע.
שאלה: דיברת על משיכת המאור. אם להגיד את האמת, אין לי רצון להתחבר עם החברות וגם אין לי רצון לגלות את הבורא. פעם היה לי, אבל ההשתוקקות הזאת לבורא מזמן כבר נעלמה. אז איך אפשר להזמין את המאור במצב שאין לי באמת רצון לרוחניות?
תתחברי לחברות. ישנם מצבים שאין רצון בכלל, אבל אני מבטל את עצמי ונמצא יחד איתן. לפחות לא מתנגד להיות בסירה אחת איתן. וכך אני מתקדם. זה היום, למחרת זה ישתנה.
שאלה: אם אדם לא מרגיש את הירידות זה אומר שהוא לא מתקדם?
לא. יכול להיות שהוא נמצא במצב שכל יום יש לו ירידות קטנות והוא מחשיב אותן מיד כעליות, כי מבין שלא יכול אחד ללא השני. זה תלוי בתקופות.
שאלה: כל עניין תחיית המתים נשמע ממש מאיים. מהי הגישה הנכונה לתהליך הזה?
תחיית המתים זה לא מאיים. נגיד שאני הבנתי שאסור לי לאכול מתוק והפסקתי לאכול מתוק, עד כדי כך שהרצון שלי עכשיו למתוק כאילו נעלם ממני. ועכשיו אני שומע מהרופא, נגיד שאני צריך קצת לאכול מתוק כי זה חסר לי לעבודה במוח.
אבל כשאני חוזר עכשיו לאכול מתוק, אני כבר לא עבד למתיקות הזאת. אני כבר עושה את זה בכוונה, מקבל את המתוק בצורה כמו תרופה, שזה עוזר לי לחיים ולא מקלקל לי את הבריאות.
זה נקרא "תחיית המתים". אנחנו לוקחים את הרצונות האלה שקבענו עליהם שהם רצונות רעים, לא לטובתנו, ועכשיו אחרי התיקון אנחנו ממשיכים לעבוד עם הרצונות האלו בצורה מאוזנת.
תלמיד: זה סטרטאפ לכל הבעיות של מאבק במשקל, בהתמכרות. לא ברור איך אתה עושה את זה? איך לא נופלים עוד פעם לתענוג? איך לא מתחילים עוד פעם ?
חשיבות המטרה. עד לפני חודש וחצי עישנתי עם קצת הפסקות בחיים, אבל הייתי מעשן קופסה ביום של סיגריות חזקות, אמריקן ספיריט, כאלו סיגריות. ואני לא מדבר על זה שלפני כן הייתי מעשן ג'יטאן בלי פילטר, שזו סיגריה חזקה ואמיתית.
לפני חודש וחצי אמרו לי, והחלטתי שאני חייב לשמוע כי הקבוצה אמרה לי שאני חייב, והפסקתי. אתה מבין איזה חברים יש לי? מנתקים אותי מהדבר הנעים ביותר. אז אפשר.
שאלה: מצד אחד מורגש שהקשר בינינו בעשירייה הוא באמת התנאי לפנות לבורא. מצד שני, אנחנו רואים איזה מרחק עוד יש בינינו, ושיש עוד כל כך הרבה לחבר. איך עובדים עם שני הקצוות האלה?
רק תבינו כולכם שהמרחק ביניכם לבורא, הוא סך הכול המרחק שיש בין כולכם. כמו שאתם נוסעים ברכבת, מתחנה לתחנה, התחנה האחרונה זה הבורא. כך אתם צריכים לעבור בהתקשרות מאחד לאחד ועוד עד שמגיעים לתחנה האחרונה, לבורא. אי אפשר אחרת.
שאלה: אם הבורא הוא רק רצון להשפיע, אפשר לומר שהוא נותן לנו רק רצון להשפיע?
הבורא זה רק רצון להשפיע, והוא יכול לתת רק רצון להשפיע. אמת. אנחנו צריכים עוד משהו? לא. את הרצון לקבל הוא ברא, זה בר, לכן הוא נקרא "בורא". הבריאה היא בר ממנו, הוא ברא את החושך, את הרצון לקבל. ומה שאנחנו מבקשים ממנו עכשיו, זה רק את מה שיוצא ממנו, רצון להשפיע. זה נקרא "נשמה" או "חלק אלוה ממעל" ואותו אנחנו רוצים לקבל בתוכנו.
שאלה: ענית קודם לחבר שחוסר סבלנות זאת גישה לא נכונה בעבודה הרוחנית. אבל אם אני אבטל את חוסר הסבלנות שלי מה יקדם אותי? מה יגרום לי לפנות לבורא? איך אני אשיג משהו בכלל?
אני אומר שסתם חוסר סבלנות, ודאי שזה לא טוב. כל דבר ודבר צריך להיות מאוזן עם הכוח שנגדו. לכן אני צריך להתייחס לחוסר הסבלנות שלי בצורה כזאת, יש לי חוסר סבלנות, אני רוצה עכשיו את הכול. אבל, יחד עם זה, אני מוכן ללכת בהדרגה, כי אני נמצא בתוך הטבע, ולטבע יש חוקים משלו. אני לא יכול עכשיו לקפוץ למצב של גמר התיקון. כמו ילד שרוצה עכשיו להיות אדם גדול, חזק, חכם. הוא צריך לדעת שבכל זאת הוא יתקדם לשם בצורה הדרגתית.
ולא מפני שאנחנו פונים לבורא, הוא יכול מיד לעשות קפיצה. הוא לא יכול לעשות מיד קפיצה, כי הבורא בעצמו זה הטבע. המערכת הזאת שנקראת "הטבע" קובעת שאנחנו צריכים להתקרב בצורה הדרגתית מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ומעל מנת להשפיע הלאה ללקבל על מנת להשפיע.
זאת אומרת, יש הדרגתיות בתיקון שלנו, עד שאנחנו מגיעים ממצב הפוך מהבורא, משבירת אדם הראשון, עד לצורה שבה אנחנו נכללים בו, ממש בלקבל על מנת להשפיע במלואו. סבלנות.
שאלה: לפי איזה קריטריונים אפשר לבדוק שאני משתמשת נכון בעבודה בעשירייה? כי נראה שכל פעם שהתחברנו, בכל זאת הרצון לקבל מנצח.
זה ממש סיכום לא טוב מהחיבור שלכן. אם אתן מתחברות ביניכן, וכתוצאה מהחיבור הרצון לקבל גדל בכל אחת, ואתן לא יכולות להעלות את כולן לדרגה יותר גבוהה של השפעה, זה לא טוב. שימו לב, תוצאות כאלה אסור שיהיו. אסור.
שאלה: האם אני יכולה לדרוש יותר איחוד ומאמץ מהעשירייה או שהכול תלוי במאמצים שלי להתחבר איתן?
בדרך כלל אני לא יכול לדרוש מהעשירייה שום מאמצים, אלא אני צריך לגרום לכך שהם ירצו להתאמץ וללכת קדימה. או שאני מושך אותם, אני הראשון ומושך אותם אחרי, או שאני האחרון ודוחף אותם מאחור. אבל בעצם אני צריך לחשוב איך אני משתלב איתם.
שאלה: לא ברור איך להתגבר ולהתעלות מעל לרצון לקבל כשיש בעיה קשה בהכרחיות? איך להתגבר על כאב ולהיות בהסכמה עם הבורא בכל מצב?
אם יש בעיה גדולה בהכרחיות זה יכול להיות חוסר באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, איפה שזה חסר, בדרך כלל זה בדברים הגשמיים, אני לא יכול להגיד.
אבל צריכים לברור את הדברים האלה, לדאוג למה שבאמת חסר, לברר את הדברים ההכרחיים מהדברים הלא כל כך הכרחיים, ואז להשתדל לרכז את הכוחות על דברים ההכרחיים ובצורה כזאת לפתור אותם. בנוסף אולי תפנו לחברות או להנהלה שלנו שיעזרו לכם במשהו.
שאלה: איך להכניס את הבורא בינינו כשהלב אטום?
זה לב אחד אטום, או הרבה לבבות שונים, זרים? אם זה לב אחד אטום זה כבר טוב, כבר יש משהו שמחבר בין כל הלבבות, כי כולם אטומים. זו דרגה מאוד טובה. בכל זאת יש חיבור, אומנם שהחיבור הוא מכך שרע לכולם, אבל אנחנו צריכים להעריך מאוד את זה שיש לכולנו לב אטום, כי הוא, הלב הכללי הזה מגיע לנו מהבורא.
הבורא נותן לנו את הרגשת האטימות הכללית, שכולנו נמצאים בעולם שחור, בבועה כזאת שחורה, מבודדים ממנו, רחוקים, מנותקים ממנו ומתוך כך אין לנו שום קשר אליו, לבורא, ומתוך זה גם אין שום קשר בינינו. יש אדישות, פורמליות כזאת, אנחנו לא רוצים, לא מסוגלים, ובאמת כלום לא חשוב לנו.
זה מצב שמאוד מאוד מועיל כדי להבין מה זה הרצון לקבל, הוא יכול להיות במצב הזה שנקרא "מת", כי אנחנו מתים במצב כזה, ומהמצב הזה אנחנו כבר יכולים לקום לתחיית המתים.
אז צריך לדבר בינינו איך עושים את זה. תדברו, יש לכם בכל זאת קשר עם הבורא כי האטימות הזאת מגיעה ממנו, ותפנו אליו.
כמו שהוא נותן לכן אטימות, שייתן גם אור בתוך הקשר ביניכן. כי כשאתן מרגישות שאתן נמצאות בחושך, שהחושך קושר אתכן, אלו האחוריים של הבורא, הצורה ההפוכה של הבורא שנמצאת ביניכן, אז תבקשו שיפנה אליכן עם הפנים.
למדנו על זה, "דומה דודי לצבי", הבורא בצורה כזאת כביכול עוזב אתכן, ובכך הוא גם מעורר אתכן. יש הרבה אנשים בעולם שלא חושבים שזה חושך, שזה לא נראה להם כחושך, אבל אתן כן מרגישות שהבורא שמחשיך ביניכן. אז תפנו אליו, ותחייבו אותו. כולכן יחד תחייבו אותו להאיר ביניכן.
דווקא נשים יכולות לדרוש את זה הרבה יותר מגברים. תנסו. עד כמה שאני מכיר אתכן, אתן מסוגלות לדרוש כך שגם הבורא לא יישאר אדיש, ויענה לכן. תפעילו את עצמכן.
(סוף השיעור)
-
ישעיהו, מ"א, ו'↩