שיעור בוקר 22.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ג', עמ' 177, דף קע"ז, הסתכלות פנימית", פרק י', אותיות א' - י'
קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמ' קע"ז 177, פרק י', אות א'.
פרק י'
"מבאר פרצוף ב' דא"ק הנקרא ע"ב ובו ד' ענינים:"
אות א'
האור המקיף מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג
"וכבר ידעת את חוק ההזדככות הנוהג בעביות שבכלי מלכות, אשר אע"פ שהעביות שבכלי המלכות, הוא הממשיך והוא הגורם, לכל שיעור הקומה שבפרצוף, מ"מ אחר שנמשך שם אור העליון ונתלבש בפרצוף, יש בטבעו של אור המקיף לזכך את העביות שבמלכות (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי), ולפיכך, אחר שנתלבש אור העליון בפרצוף גלגלתא דא"ק, הנ"ל, גרם הזדככות לעביות דבחינה ד', אשר במסך שבמלכות שבו, ויצא משום זה מסך חדש במלכות דבחי"ג."
שאלה: מהי הייחודיות של האור המקיף לזכך את העביות?
אחרי שהכלי קיבל חלק מהאור העליון, אז האור המקיף הוא אותו חלק שלא יכול לקבל ונשאר מבחוץ. האור שנשאר מבחוץ לוחץ על הפרצוף, על המלכות ואומר, "תקבלי הלאה", אבל מלכות לא יכולה לקבל כי זה יהיה לא על מנת להשפיע לבעל הבית אלא על מנת לקבל. לכן היא חייבת להסתלק מכל הקבלה הזאת או לעשות משהו אחר, אבל לקבל הלאה היא לא יכולה. לכן האור המקיף, אותו חלק שלא יכול לקבל בעל מנת להשפיע ונשאר מבחוץ, הוא לוחץ ורוצה לבטל את הגבול בין קבלת האור בפנים ובין החלק שנשאר בחוץ שכך מלכות החליטה לעצמה.
תלמיד: למה הוא משפיע על המלכות כך שהיא רוצה לזכך את עצמה, לטהר את עצמה?
היא לא יכולה עכשיו לעשות את זה. אפשר לעשות זאת רק בזמן שהיא עומדת בפה דראש, כשהיא מתחילה את הפעולה, לפני תחילת הפעולה, אבל באמצע היא לא יכולה. באמצע אתה מגיע כבר עם מה שהחלטת, שהתחלת, ואתה נמצא עם זה באמצע הפעולה, אתה לא יכול לשנות שום דבר אלא רק להסתלק.
שאלה: מהו המושג הזה באור העליון, ש"אם לא פוסק מלהאיר הכה בו המסך העלה אור חוזר הלביש על זה ספירות"? מה זאת אומרת הכה בו המסך?
כי המסך לא נותן לאור העליון להופיע יותר, הוא מגביל אותו, מחלק אותו לאור פנימי ולאור מקיף, לכן האור העליון מכה במסך.
תלמיד: ואז הוא הלביש עשר ספירות דאור ישר עד חכמה?
כן. אחר כך על זה.
שאלה: הדבר שנקרא "הזדככות", האם זה מקרב אותי לבורא או מרחיק אותי מהבורא?
מקרב.
שאלה: האם הבנתי נכון שיש מלכות בכל עולם, בכל פרצוף ובכל ספירה?
כן.
תלמיד: מה שבעל הסולם כותב בסעיף הזה לגבי מה שקורה במלכות, על איזו מלכות הוא כותב?
זה פשוט כך שיש פרצוף שיש לו תשע ספירות ומלכות היא העשירית, והיא מחליטה כמה היא מקבלת בספירות האלו וכמה היא לא מקבלת. אם כך, היא מחלקת את הספירות האלו לאלו שיקבלו וכמה ולאלו שלא יקבלו וכמה, ולכן הפרצוף מתחלק לתוך ולסוף. החלק שבו היא יכולה לקבל אלו אותן חלקי הספירות שמקבלות בעל מנת להשפיע, וחלקי הספירות שלא יכולות לקבל בעל מנת להשפיע נשארות בסוף הפרצוף.
אות ב'
יציאת ע"ס דראש בקומת חכמה, על המסך דבחי"ג
"ומתוך שאור העליון, אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע (כמ"ש הרב בע"ח ש"ו פ"ז מ"ת), נמצא משום זה, אשר תיכף בזה הרגע, שנתחדש המסך שבעביות דבחי"ג, הנה תיכף מתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, שהמלכות מעלה או"ח ומלבשת לאור העליון. אלא, מתוך שנחסרה מדת עביות דבחי"ד, א"כ האו"ח הנדחה ועולה מהמלכות נתמעט משיעורו, ואינו מגיע עתה להלביש עד קומת הכתר כמקודם, אלא רק עד קומת חכמה."
אות ג'
הקומה של חכמה נבדלה לפרצוף בפ"ע, ונק' ע"ב דא"ק
המנה הראשונה שמלכות קיבלה היא "כתר" או "גלגלתא". ואז כשהמסך מזדכך, נעשה יותר חלש, יוצא הפרצוף הבא על מסך דעביות דבחינה ג' שנקרא פרצוף "ע"ב".
"וכבר ידעת, אשר כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה בריחוק מקום, כן הרוחניים נפרדים זה מזה מפאת שינוי צורה המתחדש בהם, שמדת הריחוק משוערת בגדלו של השינוי שביניהם. וע"כ אחר שנתחדש ויצא המסך דבחי"ג, בתוך פרצוף גלגלתא דא"ק, עם הקומה החדשה של אור, הרי שינוי הצורה הזה, מבדיל ומפריש את הקומה החדשה הזאת, לבחינה נבדלת בפני עצמה, וע"כ אנו מבחינים את הקומה החדשה הזאת, לפרצוף שני של א"ק, שנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, אשר קומתו רק עד החכמה, כמבואר."
שאלה: התהליך הזה שבו האור המקיף מזכך את המלכות ואז הפרצוף הבא יוצא קטן יותר, האם זה תהליך אוניברסלי או שזה משהו שקורה רק בעולם אדם קדמון?
זה קורה בכל פרצוף ופרצוף. בכל השתלשלות הפרצופים מאין סוף ועד סוף עשיה, זה פחות או יותר אותו תהליך.
תלמיד: בנברא, נגיד שהוא מקבל איזשהו אור מהמסך, האם הוא גם מרגיש שהפרצוף הבא יוצא קטן יותר?
אלו אותן הפעולות. אבל אנחנו מדברים על ההשתלשלות מלמעלה למטה ולא על עליית הנבראים מלמטה למעלה. על זה נדבר אחר כך.
אות ד'
הע"ב דא"ק, יצא מזווג דהכאה במסך דבחי"ג,
שנעשה בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק
"והנה נתבאר אשר הסיבה והגורם, לאצילות הפרצוף השני דא"ק, הוא חוק ההזדככות, הנוהג תמיד בעביות המסך שבכלי מלכות, מפאת התלבשותו של אור העליון. אשר ע"כ, אחר שנשלמה התלבשות אור העליון בפרצוף הראשון דא"ק, שנקרא גלגלתא, נזדככה עביות דבחי"ד אשר במסך שבמלכות, למדת עביות דבחי"ג. וזווג דהכאה הזה הנעשה במסך דבחי"ג, שעלה לפה דגלגלתא דא"ק, האציל הפרצוף השני דא"ק בקומת חכמה, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק."
אחרי שהזדכך פרצוף גלגלתא, יוצא פרצוף ע"ב על בחינה ג'. הוא מקבל את האור העליון במסך דבחינה ג', זה כבר פחות אור ממה שהיה בגלגלתא, ומתמלאים באור הזה גם ראש, תוך, סוף.
שאלה: התהליך שמתואר פה, האם הוא לא תהליך של ירידה והתרחקות מהבורא?
זו קבלת האור על מנת להשפיע.
תלמיד: אבל כל פעם זה פחות ופחות, יותר חלש, יותר קטן, והוא מתרחק מהבורא בעצם.
מבחינת קבלת האור על מנת להשפיע הוא לא מתרחק מהבורא אלא הוא מתקרב לבורא, כי הוא בכל זאת מקבל יותר ויותר בעל מנת להשפיע. אתה צודק שמבחינת המסך הוא נעשה יותר חלש, משתמש בעביות בצורה קטנה יותר, אבל בעצם הוא מקבל בעל מנת להשפיע כל פעם יותר ויותר. אלו מנות יותר ויותר קטנות, אבל בכל זאת אלו מנות שהוא מקבל בעל מנת להשפיע.
אות ה'
הזדככות העביות שבמסך עד בחינת עביות דשורש,
נבחנת לעליה לפה דראש.
"אמנם אין הכונה, שתיכף אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד, ועמדה בעביות דבחי"ג, נאצל ויצא שם פרצוף ע"ב, כי אין ענין מקצת נוהג ברוחני, ולא יתכן כלל, שמקצת עביות תזדכך מהמלכות, ומקצת עביות תשאר במלכות. אלא, כיון שהתחילה המלכות להזדכך, מוכרחת לילך ולהזדכך מכל עביותה, עד עמידתה בתכלית הזכות, שהיא כבחינת השורש שבה, אשר שם מתלבש אור הכתר, כנ"ל (פ"ו אות ד') עש"ה. ותדע, אשר דבר ההזדככות הזאת עד לשורש מכונה בשם עלית המלכות לכתר, או עלית הטבור לפה דראש, כי הפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות המלכות (כנ"ל, פ"ז אות ד')."
שאלה: אם המסך מזדכך לגמרי כשהוא עולה לפה דראש, אז מה גורם שהוא יקבל עביות פחותה? הרי הוא הזדכך לגמרי.
הוא הזדכך לגמרי מאותה עביות ששימש בה. וכשהוא נכלל בפה דראש עם האור העליון, אז מתעורר בו שוב רצון לקבל על מנת להשפיע, הוא בודק את עצמו עד כמה מסוגל, ואז הוא יורד למטה ופותח את עצמו לקבלת האור בדרגת ע"ב, בדרגת ס"ג וכן הלאה.
שאלה: למה כתוב פה שהפה דראש הוא הכתר דמלכות והטבור הוא מלכות דמלכות ולא סיום נגיד של המלכות דמלכות?
זו מלכות שמקבלת על מנת להשפיע. היא מתחילה מזיווג דהכאה בפה דראש, שם הכתר שלה, והיא מתרחבת ומגיעה לטבור איפה שנגמר הכוח שלה בלקבל בעל מנת להשפיע. ולכן מהכתר עד הטבור של הפרצוף שם מלכות מקבלת על מנת להשפיע.
אות ו'
עליה , פירושה הזדככות , וירידה , פירושה התעבות
"וכאן צריך שתזכור, אשר עליה פירושה הזדככות, וירידה פירושה התעבות, וכל הזך יותר נבחן לעליון יותר. וענין עמידת הע"ס כח"ב ז"א ומלכות דגוף הפרצוף, זה למעלה מזה, מפה עד הטבור, אין המדובר במקום מדומה ח"ו, אלא רק בענין זכות ועביות בלבד, באופן, שכתר להיותו הכלי היותר זך מכולם, נבחן שעומד בסמוך לפה של ראש הפרצוף, כלומר עליון מכולם. והמלכות שהיא העבה מכולם, נבחנת, שעומדת למטה במקום הטבור דגוף הפרצוף, כלומר תחתונה מכולם."
אות ז'
השואת צורת התחתון לעליון,
נבחנת לביאה במקום העליון
"ועם זה תבין בפשיטות, שבשעה שאנו אומרים, שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה, עד שנשארה זכה כמו בחינת השורש שלה, נמצא משום זה, שבאה באמת למקום השורש שלה, דהיינו הכתר שלה המכונה פה, כי להיותה זכה כמוהו, הרי נמצאת עמו במעלה אחת."
שאלה: האם כל הרצונות שייכים לעביות שורש או לעביות א', או שברצונות האלה יש חלק ששייך לשורש, חלק ששייך לא', וחלק ששייך לב'?
ודאי שאת כל הרצונות שלנו אפשר לדרג משורש לד'. וודאי שלכל פרצוף יש את כל הרצונות והוא צריך למיין אותם, לכסות אותם במסך, זאת אומרת בכוונה על מנת להשפיע, ואז לראות באיזה רצונות הוא לא משתמש בכלל, ובאיזה רצונות ובאיזה אחוז הוא כן משתמש.
שאלה: הוא כותב פה שהתחתון הולך ומידמה לעליון, או המלכות הולכת ומידמה לכתר. האם כשהמלכות מגיעה לכתר יש ביניהם הפרש או שמלכות וכתר נהיים אחד?
בפעולה שלהם הם משתווים, אומנם בחומר שלהם הם עדיין לגמרי שונים, הפוכים.
תלמיד: מה הכוונה שבחומר שלהם הם שונים, הפוכים?
המלכות היא רצון לקבל והכתר הוא רצון להשפיע, הם הפוכים זה מזה, אבל כשהם מגיעים לפעולה רוחנית אחת, אז אתה כביכול לא יכול להבדיל ביניהם לפי מהות הפעולה, אבל לא לפי הטבע שלהם.
תלמיד: זה שמלכות מצליחה להגיע לפעולה כמו הכתר, זה שם אותה במעלה כביכול יותר מהכתר, יש פה איזה חידוש במלכות.
כן.
תלמיד: נשמע שהנברא כשמגיע לבורא הוא כביכול יותר ממנו, יש בו משהו חדש, הוא גם נברא וגם בורא.
נכון, יש בזה משהו. רק יש כאן דבר אחד, שכל מה שהנברא עושה זה הבורא עושה עליו, מה שהוא משיג את זה הבורא עשה. אל תתגאה מדי.
שאלה: האם אפשר להשוות את ההזדככות של המסך כמו תדר גבוה יותר ומכוון ברדיו?
גם טוב. בינתיים כל הדוגמאות האלה הן בסדר.
תלמיד: כתוב שבהזדככות המסך משפיע האור המקיף. האם אפשר להשוות את זה עם האופן שבו בעל הבית מציע לאורח מנות?
כן, גם אפשר. תדבר על הרצון, אז יהיה לך יותר מובן, רצון גבוה יותר, קרוב יותר לבעל הבית וכן הלאה.
שאלה: לגבי ההזדככות. מאוד קשה להזדכך, ועכשיו אתה אומר שאחרי כל המאמצים אתה רואה שבעצם הבורא עשה את הכול, אז מה העבודה שלנו פה?
אתה עושה מאמצים כדי לגלות שהכול עושה הבורא, בסופו של דבר זה כך.
שאלה: מה זה אומר "שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה"? מה העבודה שצריך לעשות? הרי זה תלוי בנו, זה לא משהו דמיוני.
תזדהה עם המלכות, וככל שאתה יכול תעשה פעולות כמו הכתר.
תלמיד: מה זה אומר?
שהרצון לקבל ייקח על עצמו את עבודת הכתר שכולו רוצה להשפיע על מנת להשפיע.
תלמיד: זו עבודה יומיומית.
זו עבודה יומיומית.
אות ח'
לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא,
נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה
"ולפיכך, בשעה שמזדככת המלכות לגמרי, ונשארה בבחינת שורש, נמצאת בזה, שעלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש," עלה לגמרי מטבור לפה. "משום שבחינת הפה דראש, הוא השורש לכל ההתפשטות הקודמת הזאת שמלמעלה למטה, ונכללת שם בזווג דהכאה הנוהג במלכות דראש. וע"כ נמצאת שוב המלכות, שחוזרת ומקבלת שמה, את בחינת העביות, שהיתה בה בראשונה בטרם שנזדככה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת, משום, שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו כמ"ש במקומו, באופן, שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה. ויצאו שם עליה ע"ס בקומת חכמה."
אות ט'
יציאת ע"ס דראש ע"ב,
וירידתו במקום החזה דגלגלתא
"ואחר שבכלל המסך בזווג דהכאה בפה דראש דגלגלתא, ועביות שהיתה בו חזרה ונתחדשה, הוכר שהעביות שבו, היא בחינת עביות דטבור שלמטה מפה דגלגלתא ואין לה שייכות לפה דגלגלתא. והכרה זו נבחנת שהמסך נפרד מפה דראש גלגלתא ויצא ממנו, וירד, דהיינו שנתעבה, בעביות דבחי"ג בגוף דגלגלתא, הנקרא חזה. ומתוך שכבר היה כלול ממסך דעביות של ראש, מעת היותו בפה דגלגלתא, שוב נתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, גם בהיותו במקום החזה, ויצאו עליו ע"ס דראש בקומת חכמה. והוא חסר כתר, משום שמסך בעביות דבחי"ג אינו ממשיך רק קומת חכמה. והן הנקראות, הראש דפרצוף ע"ב דא"ק. ונמצא, שמקור הע"ס דראש דפרצוף ע"ב דא"ק, יצא בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו בעת התכללות המסך בזווג דהכאה שבפה דגלגלתא. ואח"כ ירדו משם למקום החזה, ומזווג דהכאה שנעשה במקום החזה, יצאו ע"ס בקומת חכמה והלבישו את הגלגלתא דא"ק, מחזה ולמעלה עד סמוך לפה דגלגלתא, דהיינו עד החכמה דגוף דגלגלתא. ולא לפה ממש. כי הפה הוא כתר דגוף דגלגלתא, והראש דע"ב חסר כתר." חסר כתר דגלגלתא. יש לו כתר משלו, אבל זה כבר משהו אחר.
אות י'
תוך סוף דפרצוף ע"ב דא"ק
"ואח"כ חזר האו"ח ההוא, והרחיב את המלכות לע"ס מינה ובה, ממנה ולמטה עד למלכות שבה, ויצאו כאן ע"ס דגוף, כנ"ל, המכונים ע"ס דתוך. ומשם ולמטה, נתפשטו ע"ס דאו"ח בלי או"י, שהן אור נקבה, המסיימות למדרגה כנ"ל. והנה נתבאר: ראש, תוך, סוף, דפרצוף ע"ב דא"ק."
ודאי שעוד נדבר עליו הרבה, וההשלכות מזה יהיו בכל הפרצופים האחרים, אבל כך הוא סיפר לנו על פרצוף גלגלתא ופרצוף ע"ב שיצאו אחרי צמצום א'.
(סוף השיעור)
י