שיעור ערב 17.08.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: פרשת "ואתחנן" מתחילה ב"דברים" פרק ג', פסוק כ"ג עד "דברים" פרק ז', פסוק י"א. תקציר הפרשה.

"פרשת "ואתחנן" חוזרת על האיסור שחל על משה להיכנס לארץ ישראל ושיהושע בן נון ממשיך את דרכו ומוביל את העם אל ארץ ישראל. הפרשה עוסקת בציווי לשמירת התורה, זכירת מעמד הר סיני, ומושג התשובה שמופיע לראשונה. מדובר על פרשת "שמע ישראל" המוכרת והידועה.

משה פותח בנאום נוסף, שבו הוא חוזר על עשרת הדברות. הוא מבדיל שלוש ערי מקלט שבעבר הירדן המזרחי, מתריע על עבודת האלילים בארץ ישראל, ומורה על השמדתם. כמו כן, הוא מזכיר לעם שהבורא הוא שהביא אותם לארץ ישראל, לארץ הטובה שהם עתידים לרשת."

העיקר כאן ב"ואתחנן", זה שמשה מספר לעם ישראל שהוא מאוד ביקש מהבורא להיכנס לארץ ישראל, אבל לא קיבל רשות, אלא דווקא ההפך, "אתה תעלה על ההר, תראה את ארץ ישראל ובזה נגמר העסק הזה". זאת אומרת, מי שהולך הלאה עם עם ישראל זה כבר יהושע, זאת אומרת, הדרגה הבאה. משה מיועד רק ליציאה ממצרים, לקבל את התורה ולעבור את המדבר. אבל יהושע הולך אחריו.

משה גם מספר לעם שיהיו בעיות גדולות. אמנם הם עשו עכשיו עליה גדולה ביציאה ממצרים, וזה תהליך שלא היה ולא יהיה באף צורה אחרת ועם אף אחד אחר, אלא דווקא בדור הזה, דור יציאת מצרים, אבל הוא אומר שיבואו מדרגות, מצבים שהם יפלו וירדו ויהיו בעיות גדולות. הוא לא מסתיר את זה מהם. העם יתרחק מהבורא, ואפילו יהיה קשור לעבודת אלילים. ואפילו שייכנסו לארץ ישראל, אחר כך הבורא יפזר אותם בכל מיני ארצות גולה. אמנם הוא יפזר אותם בגלל שהם עזבו את הבורא, אבל דווקא שם בארצות הגולה הם יחפשו אותו, ואז הוא יביא אותם בחזרה לשמירת תורה ומצוות, זאת אומרת לתיקון של העם, לתיקון של האיחוד ביניהם, וירכיבו כלי כמו שצריך בחזרה.

הוא מסביר להם את התוכן הפנימי של עשרת הדברות, כי זה עניין של איחוד, ואת "שמע ישראל" כי זה תמצית של כל תיקון הכלי. כמו שקצת דיברנו הבוקר על כך שזה עניין של האיחוד של כולם עם הא-לוהות.

קריין: מתוך "כתבי רב"ש" כרך א', "סדר ישיבת החברה".

"אמרו חז"ל "דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:

א. שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא מפורסם ברוב עושרו ותפארתו.

ב. שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.

מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז יכולה להיות התפילה בבטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו."

(רב"ש - א'. מאמר 17, חלק ב'. "סדר ישיבת החברה" 1984)

יש כמה תנאים שאנחנו לומדים איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו לבקשה, שאז אנחנו מבינים שיכולים לקבל תגובה מהבורא. בתנאי שאנחנו בטוחים שאם תהיה לנו בקשה, אנחנו נקבל תשובה. הבקשה הזאת צריכה להיות מסודרת נכון, זאת אומרת זה חייב להיות כלי מסודר. כלי זה עשירייה, רצון של כולם שנהיה לפחות במשהו "כאיש אחד בלב אחד.", ובצורה כזאת אנחנו יכולים לגשת לקבל. מצד העליון אין שום מניעה והכול תלוי רק בנו.

כאן אנחנו צריכים להבין, שכדי שיהיה לנו כלי משותף נכון, גם זה אנחנו יכולים לבקש מלמעלה. זאת אומרת, כל דבר זה בקשה. וכל בקשה היא פניה כמה שאפשר דרך הכלי שלנו, דרך העשירייה. ואז אנחנו באמת מסוגלים מהר מאוד לעשות זאת.

אבל אך ורק באותה צורה כמו שחכמת הקבלה מספרת לנו. אם אנחנו נתחיל סתם לדבר מילים יפות שכתובות בסידור, זה לא יעזור לנו. יעזור לנו לפתוח את הלב כמה שאפשר, לחבר את הלבבות כמה שאפשר, לפנות ממרכז העשירייה לבורא, אפילו שנדמה לנו שקיים, לא קיים, לא חשוב. המאמצים האלו הם מביאים אותנו לתפיסה, להרגשה.

שאלה: "יסדר שבחו" גם זו בקשה?

בלי לסדר שבחו אתה לא יכול לפנות. אין לך למי לפנות, כי אתה לא בטוח שיש לו.

תלמיד: אז "לסדר שבחו", זאת אומרת, להתפלל שיהיה לי גדלות?

לא. "לסדר שבחו" זה נקרא שאתה מדבר עם החברים ומתפעל מהם, כמה שהם מספרים לך על זה שהבורא גדול. הרב"ש כותב על זה וקראנו הרבה פעמים.

שאלה: ברגע שיש לאדם כבר גדלות הבורא, הבקשה שלו משתנה לחלוטין. אולי זה המצב שהבורא רוצה שיהיה. הרי גדלות הבורא מבטלת את הרצון לשנות משהו, זה רצון הבורא, אז מה יש להתווכח אתו, על מה יש לי להתפלל?

אין כאן מה להתווכח. אני לא מבין על מה אתה אומר.

תלמיד: תפילה.

תפילה לא יכולה להיות בלי זה שאני במשהו מגדיל את הבורא בעיני, אחרת אני לא פונה.

תלמיד: נכון. אבל ברגע שיש לי את גדלות הבורא.

כדי לפנות אליו. אז אני פונה אליו ומבקש מה שנחוץ לי.

תלמיד: אבל מה שנחוץ לי זה גדלות הבורא.

לא. גדלות הבורא במקרה הזה, זה רק כדי לפנות אליו. אבל מה שאני מבקש, אני מבקש לא את גדלות הבורא, אני מבקש תכל'ס, שהוא יעשה לי את הכלי, כי אני צריך לפעול מתוך הכלי. גדלות הבורא יכולה רק להסתיר לי את הכול.

שאלה: מה אנחנו צריכים ללמוד מזה שבסוף משה לא קיבל את מה שהוא ביקש, התחנן ולא קיבל.

כשתגיע לדרגת משה זה יספק אותך. תמות על הר נבו וזה יהיה בסדר.

שאלה: מה זה משה?

העיניים של האומה. כוח הכלל שיכול להיות המקשר עם הבורא.

תלמיד: משה זה משהו שיש בעשירייה?

זה מה שאתם בונים בעשירייה. הרצון המשותף שלכם שאותו אתם מציירים לעצמכם, מייצבים ביניכם, כמה שיותר שיהיה מיועד לפנות לבורא, זה נקרא "משה".

קריין: קטע מספר 2, מתוך רב"ש א' "מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה".

"הנה הכתוב אומר (ואתחנן, פרשה ראשונה) "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם"... ולפי סדר עבודה יש לפרש זה בענין ב' קוים. כלומר שאסור להוסיף על דרך הימין, אלא שהאדם שרוצה ללכת בדרך האמת, עליו להקציב זמן מסוים על דרך ימין, ואח"כ הוא צריך ללכת בקו שמאל. ועל זה בא הציווי, שאסור להוסיף על איזו דרך יותר מהשניה, ולא תגרעו מהקוים. זאת אומרת, שאל יאמר אדם, אני רוצה היום ללכת בקו ימין, או להיפך, שאומר, אני רוצה היום ללכת בקו שמאל. ועל זה בא הציווי "לא תוסיפו ולא תגרעו". אלא כמו שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". דרך ימין נקראת בחינת שלימות, שאז האדם יכול לתת תודה רבה להבורא. ואח"כ הוא צריך לעבור לקו שמאל, שבדרך שמאל הוא הזמן לראות את מצבו האמיתי, כפי שנראה לו בתוך הדעת. ואז יש לו מקום לתפלה, כי תפלה שייכת דוקא למקום חסרון. וכל שהחסרון גדול ביותר, אז התפלה יותר מעומק הלב."

(רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה" 1987)

סדנה

מה זה נקרא "ואתחנן לפנינו"? משה זה כמו נציג של כל העם. איך אנחנו בונים את המושג הזה משה, שזה יבוא בצורת ואתחנן? איך אנחנו מתחברים בינינו כדי לבנות את המושג משה ומתחנן?

אתם יכולים לכלול בזה גם שבח. קודם שבחו ואחר כך הבקשה. אבל סך הכול, מתחנן.

*

כתוב שכל אחד צריך להשתוקק להיות כמשה. מה זה תפקיד משה, שאני חייב להרגיש את עצמי שאני משה לפי פרשת "ואתחנן"?

*

קריין: אנחנו קוראים את קטע מספר 3, מתוך "זוהר לעם", "ואתחנן".

"כתוב (ואתחנן ד,ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. וכתוב, אשרי העם שכָּכה לו, אשרי העם שה' אלקיו. אשרי העם, שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, והעלה אותם לגורלו, ובירך אותם בברכתו בברכת שמו. כמ"ש, כי הם זרע בירך ה'. בירך ה' ממש, ברכת שמו. כל שאר העמים שבעולם, מסר אותם הקב"ה לשרים ממונים השולטים עליהם. וישראל, אחז אותם הקב"ה לגורלו ולחלקו להתאחד בהם ממש, ונתן להם התורה הקדושה, כדי להתאחד בשמו. וע"כ כתוב, ואתם הדבקים בה', ולא בממונה אחר כשאר העמים."

(זוהר לעם. ואתחנן, 16-17)

העולם הוא אדם קטן, או האדם הוא עולם קטן. שכל העולם כלול באדם. וכך אנחנו לומדים גם מתפיסת המציאות. מה שאני רואה, ומה שאני מרגיש, אני מרגיש את חלקי הנשמה שלי, רק שהם פרוסים לפני כדי שיהיה לי קל יותר להבין איך אני עובד עם עצמי, איך אני מתקן את עצמי.

לכן, סך הכול, העבודה שלנו היא לחבר את כל חלקי המציאות, שזה דרך עשירייה מתחבר יותר ויותר, מתגבש בתוך העשירייה. עד שזה יהיה ממש "כאיש אחד בלב אחד". וזה נקרא "ברכת ה'".

זאת אומרת, עד כמה שמקבלים כוחות ממעלה לחבר עשירייה, לפי זה מממשים ברכת ה' וזו הברכה שמקבלים. אז יש על זה כוהנים, לויים, שרים למיניהם, כל מיני מנהלים של עשיריות, מאות, אלפים, כמו שאנחנו לומדים מהתורה. זאת אומרת, כל מיני כאלה עיגולים שבהם אנחנו, בסופו של דבר, לאט לאט מגיעים לחיבור.

בכל עיגול ועיגול אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מוסיפים ומוסיפים דבקות בבורא. שהוא מתגלה יותר ויותר בנרנח"י, דנרנח"י, דנרנח"י, כך זה קורה.

קריין: קטע מספר 4. מתוך "מאור ושמש", פרשת "ואתחנן".

אתה יכול לקרוא מה שבתורה כתוב על זה. גם ב3 וגם ב4. "ד,ד וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם. (ואתחנן ד', ד')". זה היה קודם. "ואתחנן" ד'.

"ואתחנן" י"ט .

"ד,יט וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם."

(ואתחנן ד', י"ט)

ומה כותב על זה "מאור ושמש"?

"כתוב (ואתחנן ד, יט) "ופן תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח כל צבא השמים", דהיינו המערכת, "והשתחוית להם ועבדתם", דהיינו שתסבור שאתה תחת המערכת ואתה מושפע מהם, "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", דהיינו, אשר חלק ה', דהיינו האומות הם לחלקם והם תחת המזלות והמערכת, ואתכם לקח ה' והוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, דהיינו ששיבר שלשלאות הברזל שאסרו המצרים את ישראל תחת מערכת השמים ותחת הסטרא אחרא. נמצא אתם למעלה ממערכת השמים ואתם יכולים לשנות את המערכת, להיות לו לעם נחלה כהיום הזה, ואתם חלק אלקי ממעל."

(מאור ושמש. פרשת ואתחנן)

זאת אומרת, אנחנו נקראים "ישראל", "לי ראש", אנחנו יכולים להיות למעלה. ובאמת זה ככה. יש לנו ניצוץ. יש לנו שורש להיות לראש של כל מערכת הבריאה. ואז כל העולמות, כל המערכות הם נמצאות תחתינו. במידה הזאת שאנחנו מזדהים עם הבורא, אנחנו בעצם מנהלים את כול הסדר והמילוי שבעולמות. זו ההזדמנות שלנו, זו העבודה שלנו, בסופו של דבר במה אנחנו מזדהים עם הבורא? בזה שאנחנו לוקחים את הפיקוד, את כל הניהול של העולמות בידינו.

קריין: נקרא שוב את הקטע מתוך "פרשת ואתחנן", ד', י"ט. כתוב.

"ד,יט "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם." (ואתחנן ד, יט)

קריין: נקרא מתוך "מאור ושמש", "פרשת ואתחנן".

"כתוב (ואתחנן ד, יט) "ופן תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח כל צבא השמים", דהיינו המערכת, "והשתחוית להם ועבדתם", דהיינו שתסבור שאתה תחת המערכת ואתה מושפע מהם," קודם כל, בינתיים, שאתה מושפע מכל המערכת. ומה שקורה לך במוח, בלב, בכל דבר שאתה לא מבין, אבל זה שולט עליך, זה אתה. ""אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", דהיינו," שאתה כמו כל העמים, כמו כל חלקי הטבע, אתה מנוהל על ידי המערכת זאת. "דהיינו, אשר חלק ה', דהיינו האומות הם לחלקם והם תחת המזלות והמערכת, ואתכם לקח ה' והוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, דהיינו ששיבר שלשלאות הברזל שאסרו המצרים את ישראל תחת מערכת השמים ותחת הסטרא אחרא." שיהיו כמו המצרים, תחת כל כוחות הטבע. וביציאה מזה, זאת אומרת, ברחנו מכל השליטה הזאת. "נמצא אתם למעלה ממערכת השמים ואתם יכולים לשנות את המערכת," זאת אומרת, לא רק לברוח ממנה, אלא לשלוט עליה. "להיות לו לעם נחלה כהיום הזה, ואתם חלק אלקי ממעל."

(מאור ושמש, פרשת ואתחנן)

זאת אומרת, שאנחנו שיוצאים ממצרים, מתחת שליטת הטבע, מתחברים עם הבורא, ועם כוח החיבור שלנו עם הבורא שולטים על כל מערכת הטבע, ולכן אנחנו כבר נעשים בזה למעלה מכוכבים ומזלות.

שאלה: מה זה שאנחנו שולטים במערכת מעל כוכבים ומזלות?

בזכות זה שאנחנו מחוברים עם הבורא ואנחנו נעשים כצינור מהבורא לכל המערכת.

תלמיד: ואז איזו מערכת שולטת עלינו?

הבורא בלבד, רק "ה' א-לוהינו, ה' אחד", בלבד.

תלמיד: והמערכת עצמה של הכוכבים והמזלות, מה שנקרא, לא נשלטים על זה?

תחתינו, זו מערכת שבה כלול כל הרצון לקבל הכללי, שזה נקרא "כל העמים".

תלמיד: מה זו מערכת של כוכבים ומזלות?

מערכת של כוכבים ומזלות זו מערכת השליטה של הבורא בכל הרצון לקבל, ואנחנו למעלה מהשליטה הזאת. במידה שאנחנו רוכשים עצמאות, צמצום, מסך, אור חוזר, אנחנו מתעלים מעל השליטה הזאת, אנחנו לוקחים על עצמנו את השליטה הזאת כך, שאנחנו בוחרים בזה.

תלמיד: כשהשליטה במערכת בידיים שלך מה יש לך לשנות כבר במערכת?

להסכים, גם בלהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע, להביא את כל הרצונות תחת שליטת ההשפעה. זה הכול עובר דרכי, שאני מקריב את הרצונות האלה לעל מנת להשפיע.

שאלה: אני חושב שזה מתקשר למה שקראנו. מאז שהתחלנו את ההפצה, אני רואה את זה הרבה יותר על עצמי ועל החברים, שזה באותו סיבוב על עצמי. המחלה הזאת שכאילו חושבים שעושים טוב, בסך הכול זה אותן פעולות שעושים שמרגיש לנו טוב. בקיצור, זה הכול אותה אהבת דגים שמסכם את כל החיים שלנו בכמה שורות. השאלה היא לא איך לתקן את זה, זה בא מהבורא. אני מדבר על איך להכיר את המחלה הזאת, או מה לעשות איתה? יש פה חברים שיושבים כאן שנים, ועדיין חושבים שיש איזה פעולות טובות בעולם הזה. לפחות כשזה מקרה רע אתה רואה שזה אגואיסטי. במקרה הטוב אתה אפילו לא מבחין בזה שזה אגואיסטי, שדוחפים את החברים לעשות כל מיני דברים. זה הכול סתם תחת אותו מעטה של איזו הרגשה טובה. רק איך להכיר בזה, לדעת את החרא, את הרע ולא מה לעשות עם זה?

אני ממליץ לעשות חשבון רק עם עצמך, ועל האחרים תשתדל להשפיע בצורת דוגמה ולא יותר, כי אתה לא מכיר מה שאתה רואה, מה כאן האמת ומה כאן לא אמת, כי "כל הפוסל במומו בפוסל". לכן כדאי לי לדאוג רק לעצמי, איך לישר את עצמי לכל העניין.

שאלה: איך מכירים את המחלה? זה השאלה, הכרת הרע זה הדבר הכי קשה.

אתה לא יכול לעשות את זה במקומם.

תלמיד: לא עליהם אני שואל, אני שואל עלי. אני אומר, עזוב אותם זה לא משחק בכלל, עלי, איך להכיר את המחלות האלה? אני רואה את זה על עצמי.

עוד פעם ועוד פעם לשמוע ולהשתדל איכשהו שזה יכנס עוד קצת ועוד קצת פנימה. טיפה ועוד טיפה מצטברת לחשבון גדול. אין מה לעשות. זה לא הולך לפי פקודות, זה לא הולך לפי הלחץ, זה לא יעזור. כשאני צועק, אתה חושב שכשאני צועק אני חושב שצעקות האלה יעזרו? לא, אולי בטיפה קצת יכנס פנימה. אבל למחרת זה כמעט יהיה אותו דבר. ככה זה. זה כמו עם התינוקות בבית.

תלמיד: מורגש שכל העבודה היא רק להכיר את הרע, אז איך אני כבר מכיר את הרע הזה, לָמה זה דווקא הדבר שמסובב את כל היום?

שלא נותנים לנו להיכנס לטוב, בזה אנחנו מכירים את הרע.

תלמיד: להאיץ את זה?

עוד יום ועוד יום. אבל לא שאנחנו ממשיכים ככה, לא להסכים עם זה, זה מצד אחד. ומצד שני, לחכות עד שזה יצטבר. זה עניין של הצטברות.

תלמיד: להכיר את הרע?

כן. אנחנו לא יכולים לסבול להכיר אותו בבת אחת.

תלמיד: אבל זה מתגלה כל כך לאט, לָמה?

זה תלוי עד כמה שאתה משקיע כוחות. תשתדל, לא יותר מזה. עד כמה שתצטרך לעשות טוב, יותר מהר תרגיש את הרע.

תלמיד: אין ממך משהו?

ממני? רק לכוון אותך.

תלמיד: מהניסיון שלך.

אז אני אומר לך, לכוון אותך רק לרע יותר גדול.

שאלה: בסדר, אז זה, איך?

אבל אני לא יכול יותר, כי אתה לא תסבול. אתה מבין. לאט לאט צריכים.

קריין: אנחנו קוראים את קטע מספר 5 מתוך ואתחנן ד' ו'.

"וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

(ואתחנן ד, ו)".

קריין: קטע מספר 5, אנחנו קוראים מתוך רב"ש ב' "מהו כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים בעבודה".

זה משפט מאוד ידוע. מפרשים אותו כל מיני מפרשים גם בפשט וגם בסוד, בכל מיני צורות. סובבים אותו לכל מיני כיוונים, איך אנחנו עובדים עם אומות העולם, איך שאנחנו שייכים להם, לא שייכים להם, וכן הלאה.

קריין: קטע מספר 5.

"הנה כתוב (ואתחנן, שני) "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"... שאלנו, מהו הפירוש "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ואומר הכתוב "ושמרתם ועשיתם". ושאלנו, מה מרמז לנו "ושמרתם ועשיתם". ובהנ"ל, שכל כח שיש נגד טענות העמים, שבאים עם טענות על פי השכל, שהדרך שלהם היינו בתוך הדעת, היא הדרך של אמת, אין לנו להשיב להם אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת נקראת בחינת "עשיה", היות שאין נותנים להם תשובה בתוך הדעת. וכשעונים לא עם דעת זה נקרא "עושי דברו". וזה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", שדרשו חז"ל "אלו שערומים בדעת כבני אדם, ומשים עצמם כבהמה", היינו שהולכים למעלה מהדעת, כאילו שאין להם דעת. ובזה הם מנצחים את האומות העולם שבלבם.

(רב"ש ב', מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה)"

קריין: שוב.

"הנה כתוב (ואתחנן, שני) "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"... שאלנו, מהו הפירוש "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ואומר הכתוב "ושמרתם ועשיתם". ושאלנו, מה מרמז לנו "ושמרתם ועשיתם". ובהנ"ל, שכל כח שיש נגד טענות העמים, שבאים עם טענות על פי השכל," זה עמים פנימיים, הרצונות לקבל שלנו שכל הזמן נמצאים בטענות, מה קורה, מתי זה יהיה, ואיך וכולי. וגם כלפי כל העולם. אבל זה כבר השלב הבא אחר. "נגד טענות העמים, שבאים עם טענות על פי השכל, שהדרך שלהם היינו בתוך הדעת, היא הדרך של אמת, אין לנו להשיב להם אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת, הם לא יבינו את התשובה שלנו, שאנחנו צריכים בכל זאת להשתדל ולהמשיך "ולמעלה מהדעת נקראת בחינת "עשיה", היות שאין נותנים להם תשובה בתוך הדעת. וכשעונים לא עם דעת זה נקרא "עושי דברו". וזה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", שדרשו חז"ל "אלו שערומים בדעת כבני אדם, ומשים עצמם כבהמה", היינו שהולכים למעלה מהדעת, כאילו שאין להם דעת. ובזה הם מנצחים את האומות העולם שבלבם.

(רב"ש ב', מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה)"

סדנה

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאנחנו כך מתנהגים? איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו, איך מתנהגים באמונה למעלה מהדעת? כי אין לנו עדיין מדרגה כזאת, אלא איך שאנחנו מרכינים את הראש ועושים כאילו שאנחנו נמצאים בכוח אמונה.

*

קריין: קטע מספר 6 מתוך רב"ש ב' "מהו כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים בעבודה".

"כתוב (ואתחנן, שני) "אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון", היינו שגם אומות העולם, לאחר שגם הם זכו להיות בסוד הקדושה, בסוד "בכל לבבך בשתי יצריך", שגם יצר הרע, שהם בחינת אומות העולם, נכנס לקדושה, אז הם רואים, שכל החכמה, שהיתה לבחינת ישראל, היא בזה ששמעו את החוקים, שהוא בחינת מעשה. אז הם עם חכם ונבון, שכל החכמה שלהם היתה לא כמו שאנו חושבים, שרק עם חקירות ושכליות אנו נשיג חכמה, אלא להיפך, שהם זכו לחכמה דוקא ע"י זה שהיו נמשכים אחריו כבהמה, היינו שדוקא ע"י "עשיה", שנקראת "מעשים שלמעלה מהדעת". בזה זכו לחכמה. נמצא, שמה שנקראים "עם חכם ונבון", הוא בזה שהלכו אחריו כבהמה ולא בחכמה. וזהו כל החכמה של עם ישראל.

(רב"ש ב', מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה)"

למה חכמה של עם ישראל, נקראת "בחינת בהמה" ?

*

קריין: מתוך פרשת "ואתחנן" ה, י"ד.

"וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

(ואתחנן ה, יד)"

קריין: קטע מספר 7 מתוך רב"ש ב' "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ בעבודה".

"יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן, רביעי) "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם". שיש לפרש על דרך העבודה, שהאדם צריך לזכור, שהיתה לו ירידה מטרם שבא לעליה. היינו שה' נתן לו להרגיש את הרע שבו. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כי הרגשה זו, שהוא עבד אצל המצריים, היינו שאין לו רשות לעשות משהו לתועלת ה', אלא כל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת המצריים שבאדם, זה בא מצד ה'. ואח"כ צריך לזכור, שעכשיו, כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שמרגיש קצת שהוא מקורב לקדושה, אז צריך לזכור, שהוא צריך לילך קדימה. לכן הוא צריך עכשיו לזכור, כמו שהיה מקודם עבד, זאת אומרת, שהיה במצב של ירידה. לכן הוא צריך עכשיו גם כן למצוא אצלו מקום חסרון, כדי שיהיה לו צורך ללכת קדימה, אחרת מוכרחים לו מלמעלה ירידה, כי בלי צורך אין האדם יכול להתקדם, והוא מוכרח להישאר במצב שבו הוא נמצא. לכן כדי שלא יהא צורך לתת לו ירידה, לכן בזמן עליה הוא צריך למצוא אצלו מקום חסרון. וזה שכתוב "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם."

(רב"ש ב', מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה)

איך אנחנו יכולים לתאר שזה שלא נותן לנו להתקרב לעל מנת להשפיע לבורא, זה גם בורא? איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שמי שלא נותן לנו להתקרב לבורא, זה גם בורא?

*

קריין: מתוך "ואתחנן ו', ד'-ו'.

"ו,ד שמע, ישראל: יהוה אלהינו, יהוה אחד.

ו,ה ואהבת, את יהוה אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאדך.

ו,ו והיו הדברים האלה, אשר אנכי מצוך היום על לבבך."

(ואתחנן ו', ד'-ו')

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (ואתחנן ו, ד)

"כידוע ה' אחד וישראל הם אחד, כמו שכתוב "ומי כעמך כישראל גוי אחד", ולכך הם דבוקים בהשי"ת, כי נאה לאחד לידבק באחד, ואימתי הוא, כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו ושורה עליהם ה' ברוך הוא, שהוא אחד. אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, אי אפשר להם להיות דבוקים באחד, ואין ה' שורה עליהם חס וחלילה, ושורה חלילה אל זר עליהם... וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם הדבקים", היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה, היינו, כשתהיו כולכם באחדות אחד, אז נאה לאחד לידבק באחד, ושורה עליהם ה' אחד."

(דגל מחנה אפרים. פרשת ואתחנן)

זה המשך בעצם ממה שהיה קודם. מדובר על זה שאנחנו צריכים להיאבק בעצם עם הבורא, שפעם זה בורא, פעם זה פרעה, פעם זה נחש, פעם זה כוח הטוב. זה הכול הבורא שכך מלמד אותנו על ידי שתי הבחינות הללו, חיובי ושלילי כביכול חיובי ושלילי, כי בעצם אין שלילי, הכול זה לחיוב, הכל זה לאותה המטרה. לכן הה' א-לוהינו אחד, אמנם שכל פעם נראה לך שזה כוחות שונים, מצבים שונים, כוונות שונות, ומטרות שונות.

אז איך אנחנו אם כך מפרשים את המושג הזה "ה' א-לוהינו ה' אחד", "ואהבת את ה' א-לוהיך". שצריך אדם לאהוב את הכוח הרע ואת הכוח הטוב, ולהתייחס לרע כמו לטוב, ולטוב כמו לרע, וכל מה ששמענו על זה.

איך אנחנו מסדרים את עצמנו שמגיעים לאהבת השם כמו שכתוב, "בכל נפשך ובכל מאודך" וכן הלאה. זאת אומרת, איך הופכים את החושך להיות לאור, שאין אור ואין לילה, והכול זה יום אחד. איך הופכים את פרעה לבורא, ושרק כוח אחד הטוב שולט בכל העולם. תנסו למצוא משהו חדש.

*

קריין: אנחנו נקרא כעת מתוך אגרת י"ד של בעל הסולם בעמוד 700. אגרת י"ד אנחנו בפסקה השנייה באגרת.

""בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח.

וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך.

וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר וכו'. וידעתם כי אני הוי'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות, כי טרם המילוי נקראים מדות, ובמלואם לטובה נקראים ספירות, "ספיריית", שמאירים לעולם. מסוף העולם עד סופו. שזה סוד "ולמען תספר", וכל זה אני צריך בשביל הסוף דבר. דהיינו, "וידעתם כי אני הוי'", "ולא שליח". שז"ס שער הנון, שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט פנים טהור וטמא, בזה לעומת זה, שבהם "צדיק מ"ט לפני רשע"."

קריין: נמשיך בפרשה, אנחנו בקטע מספר 9 מתוך "שפת אמת" פרשת "ואתחנן" תרמ"ג.

"שורשן של נשמת ישראל בשמים הוא באחדות ה', כמ"ש "ה' אלוקינו ה' אחד". אך להתדבק בזה האחדות בעוה"ז, הוא ע"י "ואהבת בכל לבבך נפשך מאודך", אז "והיו הדברים האלה", הנאמרים בפרשת שמע "על לבבך", והוא ע"י הביטול אליו ית'. ולכן חכמים הגידו למסור נפש באחד, שאי אפשר לבוא להאחדות, בלתי מסירות נפש. וז"ש "ועמך לא חפצתי בארץ", לבטל כל הרצונות אליו ית', אז יכולים להתדבק בשורשו שבשמים. והוא העדות של בנ"י, שנאמר "אתה הראת לדעת"."

(שפת אמת, פרשת ואתחנן, תרמ"ג)

קריין: קטע מספר 10 מתוך זוהר לעם פרשת "ואתחנן".

"מצווה לאהבה. אהבת הקב"ה פירושה, שהאדם צריך לאהוב אותו אהבה רבה כאברהם, שאהב את הקב"ה באהבה רבה, ומסר גופו ונפשו אליו. מכאן, מי שאוהב את הקב"ה, הוא מקיים עשרה מאמרות, ע"ס, למעלה ולמטה. וע"כ כל אלו עשרה ניסיונות, שהתנסה בהם אברהם ועמד בכולם, הם כנגד עשרה מאמרות, כי כל ניסיון הוא מאמר אחד, ספירה אחת, שהתנסה במאמר ההוא ועמד בו. וע"כ הם עשרה ניסיונות כנגד ע"ס. ובכולם עמד אברהם, משום שנקשר והתדבק בימינו של הקב"ה, שנקרא אהבה רבה, חסד דז"א. ונקרא אהבה רבה, משום שמי שעומד באהבה זו נקשר בעולם העליון, ז"א. אהבת עולם הוא עולם התחתון, מלכות, שאהבת הקב"ה נקשרת בה. והכול, אהבה רבה ואהבת עולם, אחד בלי פירוד ביניהם. האהבה עולה על כל עבודות שבעולם. באהבה מתכבד שמו של הקב"ה יותר מכל, ומתברך."

(זוהר לעם, פרשת ואתחנן, 69-70)

קריין: נמשיך מתוך "ואתחנן" ז'. ז' עד ח', הכתוב אומר.

"ז,ז לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל הָעַמִּים.

ז,ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם."

(ואתחנן ז, ז-ח)

קריין: קטע מספר 11 מתוך רב"ש ב' "מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה".

"יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן, שביעי) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, כי אתם המעט מכל העמים"... אומר הכתוב, אני חושק בכם מטעם "כי אתם המעט מכל העמים", היינו, דוקא מהמצב שאתם מרגישים שאתם המעט מכל העמים, זאת אומרת, שכל הרצונות של אומות העולם מושלים עליכם, ובחינת ישראל שבכם אינם עולים בשם, ואתם רואים את הרע שבקרבכם בשיעור הרע אמיתי, ואז מתפללים שאני אתן לכם עזרה, והיות שיש לכם עכשיו חסרון אמיתי, שאתם מרגישים איך שאתם רחוקים מלעשות משהו בעל מנת להשפיע, אז מתעורר הזמן המתאים לתת לכם עזרה, היות שאז אתם מבקשים הכרחיות ולא מותרות.

(רב"ש ב', מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה)"

קריין: קטע מספר 12 מתוך רב"ש ב', "מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה".

"במצב עליה לא חסר לאדם שה' יעזור לו רק על מותרות, וזה שכתוב "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם", כי אז אין אתם צריכים אותי לענין הכרחיות, היות המצב שלכם הוא מרובה מכל העמים, שאתם מרגישים שאתם שולטים על הרע שבכם מבחינת הכלל, שהוא בחינת מעשה. אלא מדוע ה' חשק בכם, דוקא מהמצבים שאתם המעט מכל העמים, כלומר שהאומות העולם שבכם שולטים על בחינת ישראל שבכם, ואתם צועקים אלי הצילו בכל הלב, אז אני אוהב אתכם, ורק אז אני יכול לקיים את כל מה שהבטחתי להאבות על ירושת הארץ, מטעם כי עתה כבר יש לכם כלים לקבל את ברכתי, היינו כלים דהשפעה, שבזמן שיש להאדם כלים דהשפעה, אז הוא יכול לקבל את הברכה מלמעלה.

(רב"ש ב', מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה)"

ברור מתי אנחנו זקוקים לבורא, כשרע לנו פשוט. וככה זה בכל המדרגות, אפילו מצד הקדושה.

שאלה: אני חושב שרב"ש מדבר על העבודה בקו ימין ושמאל. ודווקא זה נשמע שונה ממה שבעל הסולם אומר, שדווקא להגביל את שמאל לחצי שעה ביום, זה מה שהוא אומר. ורב"ש אומר דווקא לעבוד גם בשמאל, לעורר את השמאל. ואנחנו לומדים שלא לעורר את השמאל, כי הוא בא גם ככה באופן טבעי.

כן, אלה שתי צורות היחס לשמאל. אם אתה מתייחס לשמאל, כנגד כדי לאזן את הימין ולהגיע לקו אמצעי, או שאתה פונה לשמאל כמו שזה הבורא רק באחוריים, אלה שתי צורות. אתה צודק, יש הבדל. כאן זה רק חצי שעה וכאן זו יכולה להיות עבודה דווקא ארוכה מאוד.

שאלה: רציתי לשאול על ההכרחיות שהייתה בקטע הזה. ואם אפשר לקשור את זה לשיעור הבוקר. הייתה נקודה בשיעור הבוקר שאמרת שמלמעלה נותנים לנו את כל ההזדמנות, תחושה של שמים פתוחים. ואם זאת הייתה איזו תחושה של איזה חוסר אונים. ופה הוא מדבר על העניין הזה, כשיש הכרחיות אז כבר יש כלי שאפשר להתמיר אותו ולאסוף אותו לכלי להשפעה.

אז גם איך עומדים מול החיסרון, שהוא בא היום בשיעור לאורך כל היום הזה. ובאמת הופכים אותו לכלי שאפשר להתמיר אותו להשפעה?

יש לך דחף להשפיע?

תלמידה: הבוקר הייתה איזו תחושה שדווקא פגשתי את הייאוש. פשוט כאילו הרגשתי את האר"י שאומר עבר כל כך הרבה זמן ובן ישי עדיין לא הגיע. ודווקא מתוך המקום הזה הרגשתי את הניקיון של הקריאה פה, שבאמת לעלות. ואמרת שיש הזדמנות ובשביל מקובל לראות שיש הזדמנות ושהשמים פתוחים. אז חשבתי שזה הזמן בשבילנו דווקא מתוך המקום הזה של ההכרחיות.

כן. לא חסר לנו כלום חוץ מלוותר על המרחק שבינינו. ובצורה פנימית להשתדל להתקרב וודאי שאנחנו שם נתקל בפרעה. ואז אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיבטל את המרחק, זה הכול. בצורה פרקטית זאת העבודה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשבר את השלשלאות. מה תלוי בנו כדי לשבר את השלשלאות, לפי מה שקראנו באמצע השיעור?

קריין: הוא כתב בקטע 4 "ששיבר שלשלאות הברזל שאסרו המצרים את ישראל תחת מערכת השמים ותחת הסטרא אחרא. נמצא שאתם למעלה ממערכת השמים ואתם יכולים לשנות את המערכת,"

לבקש את הבורא שישבור את זה שיחבר אותנו בצורה נכונה. אנחנו צריכים לפנות למקור אחד, גם לרע וגם לטוב וגם לכל השינויים בנו החיצוניים, אין לנו שום בעיה. יש לנו דרך, יש לנו מקום ויש לנו הבנה איך עושים מקובלים שמכוונים אותנו. רק כל הזמן לנדנד, כאן כל הזמן רק לנדנד.

וכול הזמן זה בעיה, אדם לבד לא מסוגל. וגם אין לו כלי לזה, חיסרון, הוא חייב להיות בכל זאת כנחסר מכל הכלים, מכל העשירייה. תנסו את זה לעשות ואז תצליחו. גם גברים גם נשים זה לא חשוב, נשתדל ונצליח.

אני מקווה שהיום, גם אתמול עברנו כמה דברים כאלה, כמה הבחנות לא פשוטות ונצליח. נגיע למצב שאין ברירה. צריכים לגלות חיסרון, רק מתוך חיסרון פונים לבורא. אם פונים אליו ללא חיסרון זה לא בורא, זה משהו שמדמיינים לעצמנו. בורא זה משהו שאנחנו צריכים אותו.

אתם רואים כמה חשובה כל פרשה ופרשה, אנחנו עוד נגלה את זה. שכל המקובלים ממש הם שואבים משם את הפסוקים כדי להסביר. וכמה שהתורה כולה מדברת רק בעניין העבודה הפנימית, בכלום אי אפשר להבין אחרת. או שזו היסטוריה עם גיאוגרפיה או שזו באמת תורת ה'.

(סוף השיעור)