שיעור בוקר 27.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 141,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות י'

נמשיך בזה ונראה איך בעל הסולם מסביר לנו בהדרגה את כל העניין.

אות י'

"ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד, ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה," כתוב שם שצריכים לעשות אותן או בידיים או בדיבור "הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין." אנחנו לא צריכים לעסוק בהן בידיים ובפה כמו שנראה לנו שדורשים מאיתנו, אלא רק לתקן את הלב, בהשפעה, בהתחברות, בהתקרבות זה אל זה. "וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות וכו' ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה," "מצוות לא תעשה", הכוונה לא להשתמש באגו. "וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה, ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו' ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה, ולבקש האמונה, וכו'," הכוונה לכוח השפעה. "וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו, עכ"ל אות באות."

שאלה: לגבי מה שכתוב, אמרת שלירא את הבורא ולאהוב אותו אלו מצוות לא תעשה בשלבים הראשונים. מה זה אומר? איך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלנו?

אני לא חושב שזה כך, אני חושב שלהגיע לאהבת הבורא זה להגיע להשתוות הצורה עימו. כמו שהוא מלכתחילה נמצא באהבה לבריות, לכן מה שמצווה עלינו זה "ואהבת את ה' אלוהיך", לאהוב אותו. זה כוח השפעה שרק הוא שורה בכל המציאות, ואם אני מגיע למצב שגם אני אוהב אותו, אז במידה הזאת אני מתקשר לכל המציאות, מגלה את כל המציאות וכך אני מגיע להשתוות הצורה.

תלמיד: כתוב "את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה". מה זה בעבודה שלנו?

מפני שאני נמצא ברצון לקבל האגואיסטי שלי ורוצה להתחיל להתקדם ממנו לתכונות ההשפעה ההפוכות, אז מה שפועל עליי אלו החוקים שבצורה כזאת מתגלים אליי, "אל תעשה, תפחד, לא לעשות כך וכך", וכך אנחנו יכולים להתקדם מפני שכולנו ברצון האגואיסטי, ברצון לקבל. אבל ככל שאנחנו מתחילים לזוז מהמצב הזה, ומתחילים גם בלימוד וביחסים בינינו להרגיש יותר מה נדרש מאיתנו, אז אנחנו רואים שכל החוקים האלה פועלים רק כלפי הרצון לקבל שלנו ולא לשום דבר אחר.

שאלה: הוא כותב כאן על טעמים. מה יכול לעזור לי להיות כל הזמן בטעמים, לשים לב לטעמים ולא לאותיות יבשות?

רק מתוך היחסים ביניכם בקבוצה, אין שום דבר אחר. תנסו להתקרב, תנסו להתחבר בלבבות, ואז תראו עד כמה יש כאן עניין של השפעה הדדית, ריכוך הלב זה על ידי זה. ודווקא באותו ריכוך הלב שנעשה מהחיבור שלכם שם תתחילו להרגיש את הבורא.

הבורא לא מתלבש באף אחד, הוא מתלבש במה שיש בינינו, במה שיהיה בינינו. כשאנחנו מגלים נגיד עוד אטומים, אז יש חלקיקים שהם פלוסים ומינוסים ועוד כל מיני חלקיקים, אבל מה ממלא את המרחקים ביניהם? זו כביכול ריקנות, זה לא אוויר ולא כלום, זה אטום ולא יכול להיות שם משהו, אז מה זה המרחק הזה שביניהם? אותו דבר אנחנו צריכים לגלות בינינו, שיש בינינו מרחק שהוא ממולא עם מדרגה עליונה יותר מאיתנו, מממד גבוה יותר מאיתנו, ושם נמצא הבורא מנותק מכול החומר ועם זאת ממלא ומחזיק את כול החומר.

שאלה: הוא כותב "והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות". איך להישאר ביראה הזאת בצורה מתמדת?

אנחנו לא יכולים להיות בצורה מתמדת בזה, כי אנחנו כל הזמן צריכים להתקדם, ולהתקדם זה אומר לשנות את כל מה שיש לנו לדרגות יותר ויותר גבוהות. לכן צריכים להשתדל להגיע למצב שאנחנו מתקדמים, שהיראה שלנו תעבור מיראת העונש, מיראת דברים שהם לא יפים ולא טובים לרצון לקבל שלנו, ליראת ההשפעה - האם אני אוכל להיות בהשפעה כל הזמן, לא ליפול ממנה, שלא יתגלה שאני פתאום במחשבות על עצמי, בחשבונות על עצמי - זאת צריכה להיות היראה.

שאלה: האם מצוות "לא תעשה" מבחינת העבודה שלנו הן להיות בקטנות מול העשירייה ולקבל את ההשפעה שלהם?

כן. כל המצוות, גם "תעשה" וגם "לא תעשה", אנחנו קודם כל צריכים להעביר אותן דרך העשירייה ואחר כך לכוון לבורא.

שאלה: כותב בעל הסולם "ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה". למה הוא מתכוון פה?

הוא כותב שאתה צריך להגיע להבנת פנימיות הטקסטים ולא החיצוניות. יש אנשים שיודעים בעל פה את מה שכתוב בתלמוד עשר הספירות ובעוד ספרים של בעל הסולם, אבל התועלת מזה הפוכה, כי הם חושבים שהם יודעים מה שכתוב, אבל ידע הוא התחברות פנימית למהות הטקסט, ולכן אין להם מזה שום דבר.

תלמיד: מה אני צריך לעשות אחרי כל כך הרבה שנים כשאני עדיין לא מבין כלום?

אתה לא צריך להצטער על זה שאתה לא מבין, אתה צריך להצטער על זה שהלב שלך לא מבין.

תלמיד: מה אני צריך לעשות?

רק לבקש, לבכות.

תלמיד: כל כך הרבה שנים לבכות?

לא כל כך הרבה, אני לא זוכר שבכית.

תלמיד: אתה לא רואה כמה אני בוכה. השאלה מה אני צריך לעשות כדי לא להגיע למצבים כאלה שאני לא ארגיש כמו תוכי שרק קורא דפים? מה אני יכול לעשות עוד כדי להתחיל להרגיש?

כעת במשך דקה נשתדל להרגיש בלב הכללי שלנו כשמתחברים, עד כמה אנחנו רוצים להתחיל להרגיש בו את מה שאנחנו לומדים. ושזה יהיה בלב המשותף שלנו, לא הפרטי.

*

אנחנו רואים שזה לא כל כך פשוט ועדיין אנחנו מרגישים שאנחנו קיימים אולי בחלל ריק אבל לא בלב אחד. עלינו לעשות כאלו תרגילים עוד ועוד, ולהכין את עצמנו במשך היום, כל היום, לתרגיל כזה. כך לאט לאט נגיע למצב שנהיה כאיש אחד בלב אחד.

קריין: אנחנו בשורה "הנשאב מדבריו" באות י'.

"הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד, ואומר ע"כ, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות, שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם." אנחנו צריכים בחיים האלו להגיע לגילוי הבורא.

"וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב, לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים חכמי לב להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות, לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית', שבלעדי זה, נמצא שאין לו, אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עלי', ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא."

הוא רוצה להגיד שאם אנחנו מגלים שאנחנו חיים בעולם הזה, עלינו להבין שכל החיים שלנו כאן הם כדי לגלות את הבורא. גילוי הבורא הוא לפי השתוות הצורה עימו, לפי חוקי הטבע, לכן עלינו להגיע לצורת ההשפעה. לכן "ואהבת לרעך כמוך" זה החוק הכללי של הטבע שבזה אנחנו מתקנים את עצמנו משנאה לאהבה ומגיעים למצב שמגלים את הבורא, שזו מטרת חיינו, זה מה שיש. כל העסקים האחרים ודאי שהם ממש פסולים.

שאלה: הוא כותב "רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות," כדי להגיע לרגש. אם לא אכפת לך אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית, אולי אלמד ממך. היו לך תחבולות מיוחדות?

תחבולות מיוחדות, כדי להשיג את הבורא?

תלמיד: בוודאי, להגיע לרגש הזה שהשגת.

תראה, היה לי עסק גדול, הרווחתי ועשיתי כל מה שרציתי, אם כי לא השקעתי ממש כי לא נמשכתי כל כך לכל הדברים האלה. ואז חיפשתי במה באמת אני יכול למלא את החיים שלי, מהו הדבר הכי חשוב בחיים, עד שמצאתי את חכמת הקבלה.

תלמיד: עשית משהו מיוחד שאתה חושב שאולי יכול לעזור לנו להגיע לרגש הזה?

אני חושב שאתם הגעתם למצב מוכן בו יש ספרים ומקום בו אפשר ללמוד, שלא היו בזמני. אתם יכולים לבוא לכאן וללמוד, יכולים להתאסף בכל מיני מקומות בכדור הארץ, בכל מיני אירועים, אני זוכר שלא היה אינטרנט וגם לא ספרים, זה לא היה פשוט להשיג איזה ספר, לא יכולת להתכתב ולא היו טלפונים בכל מקום, היה קשה מאוד. היום יש את כל האמצעים לכל אחד, לא חשוב איפה אדם חי, אתה רואה מאפריקה, מאסיה, מאמריקה, מכל מקום אנחנו יכולים להתקשר ולדבר עם כולם. אבל בהתאם לכך בני אדם נעשים יותר עצלים, למה? מתגלה בהם יותר רצון לקבל, כי לקראת גמר התיקון הוא מתגבר ונעשה יותר קשה, ולכן נותנים אמנם כל מיני אמצעים, אבל אפילו באמצעים האלו הם לא יכולים לעלות למעלה מעצמם. זו בעיה.

תלמיד: מה לפי דעתך הכי הרבה חסר לנו שבגללו אנחנו לא מדייקים את אותה נקודה?

רק חיבור. מפני שאנחנו יוצאי השבירה. אנחנו צריכים לתקן את השבירה ועל ידי התיקון שלה אנחנו מגלים את הבורא, בסך הכול יש לנו פעולה אחת, להתחבר ולגלות את הבורא.

תלמיד: אז מה מפריע לנו כל כך הרבה שנים? למה כל כך קשה לי לעשות את החיבור הזה?

תנסה להרגיש בלב שלך שאתה מחובר עם אחרים. בלב שלך. האם אתה מסוגל להיות מחובר עם אחרים, שהם יימצאו ממש בלב שלך, כמוך, כמו שאתה נמצא בליבך?

תלמיד: ומהו האמצעי? ביטול?

על זה צריכים לעבוד.

שאלה: בטקסט נאמר שהתורה ניתנה רק לאנשי לבב. מצד שני, הוא אומר שאם לא מבינים את הימין, אז התורה כאילו נאבדת מאיתנו. האם היא יכולה להינתן גם לאנשים אחרים או רק לאנשי לבב?

בזמננו זה לכולם אבל כל אחד ואחד לפי כמה שהוא מסוגל להתקשר לזה. אתה רואה שבזמננו יש ספרים, אינטרנט, כל מה שאפשר נמצא ליד כל אחד ואחד. מתקשרים אלינו מאפריקה, אוסטרליה, אסיה, מכל מקום אפשר להגיע ואפשר להשיג את הקשר, את החוט המקשר את האדם לתיקון, לבורא, לגילוי הרוחניות, המציאות העליונה, אבל אנשים אטומים. בהתאם לזה שמתגלים אמצעי התקשרות בינינו, מתגלה גם הקושי בלב האדם, הוא לא רוצה לעשות פעולה, לא יכול. לכן אנחנו נמצאים בינתיים בין שמים לארץ.

שאלה: כמה חשוב הפרגון לחברה וחשיבות החברה בעיני התלמיד?

מאוד חשוב. אנחנו צריכים בכוח להתקרב ולהידבק בכולם ככול האפשר. אני מבין שיש כאלו שלא מסוגלים, ואז יכול להיות שמדובר על נשמה גבוהה, עם רצון לקבל חזק שלא יכול לקלוט את עניין החיבור ולא יכול לסבול חיבור עם אחרים, לא יכול לפתוח את ליבו לאחרים, הוא לא מבין איך זה ומה בכלל רוצים ממנו. בדרך כלל אנשים כאלו אחר כך בתיקונם מגיעים לדרגות מאוד גבוהות, אבל להיכנס לקשר עם החברים, להתעלות להשפעה, קשה להם מאוד עד כדי כך שהם עוזבים ובאים ושוב עוזבים ובאים וממש לא מסוגלים לעשות זאת. אולי הם אפילו יחזרו בגלגולים נוספים, כי אפילו שליבם רוצה תורה הם לא מסוגלים לעשות זאת בגלגול אחד.

תלמיד: האם הקושי שלהם מעלה את החברה?

כן. אנחנו צריכים לעזור לאנשים כאלו והם, בזה שנמצאים בינינו, גם יעזרו לנו לעלות יותר גבוה. הם נושאים בתוכם רצון לקבל גדול מאוד, יותר מהרגיל שמתגלה.

שאלה: מה לעשות אם כל השיעור עובר ושום דבר לא נכנס פנימה? כאילו הלב מצודת בטון.

אני מבין אותך, גם אני הייתי כך. רק לבקש מהבורא. אין יותר למי לפנות ומה לעשות. להתחבר לחברים ככול האפשר ולפנות לבורא.

שאלה: בתרגיל שעשינו עכשיו הדגשת לנסות להרגיש בלב המשותף שלנו, ממש בלב המשותף. אחר כך אמרת לאחד התלמידים, תנסה ממש להרגיש שהם נמצאים בלב שלך, בהדגשה על "בלב שלך", אני רוצה להבין, מה זה "לב משותף", מה היא ההרגשה הזאת? איפה היא נמצאת ואיך להגיע אליה?

את מה שאדם מרגיש בלב אי אפשר למסור לאחרים אלא אם יהיה לב משותף, רק אז תרגיש מה שנניח אני מרגיש. אם אנחנו עוד לא בלב המשותף, אז אתה לא יכול להרגיש ברגש שלך, שזה נקרא הלב שלך, את מה שאני מרגיש בלב שלי.

תלמיד: לפעמים ההכוונה היא לנסות להרגיש בתוך הלב שלי איך החברים עומדים בתוכו, איך אני מחובר איתם וכן הלאה, ולפעמים ההכוונה היא שצריך לנסות להרגיש מחוצה לי, באיזה לב משותף, שעכשיו לא נמצא אצלי בהרגשה. אני מנסה לדייק פשוט, להבין איך לסדר את זה?

זה לא מצב קבוע. זה בא וחוזר ומשתנה ולכן אנחנו נמצאים בכל המעברים האלו כך שפעם הלב משותף ופעם לא, פעם יותר ופעם פחות, כך אנחנו מבררים את כל הכלים שלנו, כאילו אנחנו מבשלים איזה מאכל בסיר גדול. כך אנחנו מבשלים ומבשלים את עצמנו עד שנתחמם ונתכלל זה בזה וכך נגיע לאיחוד.

תלמיד: אז איך לכוון את עצמו להרגשה נכונה?

רק לצפות לעזרת ה', כי על ידי כך באמת נגיע לגילוי, לגאולה.

שאלה: הוא כותב פה שהבורא יכול ממש לפקוח את עיני הלב שלנו ולחדש את הרוח. נראה לי שזה מה שפה כולם רוצים, שהבורא יחדש בקרבנו רוח אחרת ואז נהיה אהוב ליוצרו. השאלה שלי היא לגבי התחבולות שצריך לעשות, איזה תחבולות?

תחפש איך אתה יכול לממש את המילים הכתובות האלה.

שאלה: אנו נמצאים כל יום שעות בקשר וירטואלי. מה אפשר להוסיף, מדובר על תחבולות בעשירייה, בין העשיריות?

שום דבר. לא מדובר בשעות ולא בכלום אלא רק במאמץ שבלב.

(סוף השיעור)